פורום הריון ולידה (עמוד 2031)

המקווה בקייזר מעולה
המקווה בשמשוני (הנביאים) עבר עכשיו שיפוץ (אבל היא אמרה שכשטבלה שם לפני השיפוץ לא היה לה כל כך נעים עם הבלניות אז לא יודעת אם זה השתנה)

אין מנוס מללכת שוב לאורולוג🤔

להוסיף פרימולוט נור שיעצור את הדימום.

אישית קיבלתי הנחיה לקחת 2 ביחד כל פעם שמתחילים כתמים
הציל אותי לא פעם.

ותחתון כהה טישו צבעוני לא להסתכל בניגוב ולהתייעץ עם רב ממש מומחה.

לק"י

כמה ימים ולראות מה קורה.

וגם כתמים לפעמים נעלמים כמו שבאו וזהו.

לי בא אחרי עשרה ימים דימום של שבוע בערך כמו מחזור. וזהו מאז טבלתי ולא נראו עוד כתמים.
אז לדעתי כדאי לחכות לראות לפחות שבוע איך מתפתח.

תחתון שחור. עוצמים עיניים בשירותים. אם לא עובר תוך שבועיים תנסי סוג אחר. בהצלחה רבה!

ואני הייתי בטוחההה שזה אוסר
והרב במכון פועה היה צריך כמעט להתווכח איתי כדי שרבים שזה לא .

בקיצור,להתייעץ! בהצלחה!

בס''ד

 

אהובה,

 

חיבוק ענק על החוויה!!!

אני זוכרת כשחברת נפש שלי התרחקה...

זה כואב. שורף. מפיל.

זה צער גדול ממש.

 

ואני זוכרת עוד חברה אהובה.

שעד היום אני אוהבת אותה כ''כ.

אבל החיים שלה מורכבים, והיא לא פנויה לקשר.

 

אני לא יודעת לענות לשאלה שלך.

 

מה שאני מנסה לעשות...

* זה לזכור שזה שלה, ואין לי שליטה על זה.

* זה להתחזק באמונה שאני ראויה וטובה ב''ה, בלי קשר לעניין שלהן בי.

* זה לזכור שלעולם אי אפשר לדעת מה השני עובר. לעולם, לעולם, לעולם.

* זה לזכור שזה ניסיון, ושבסופו של דבר גם זה מאת ה'.

* זה להתמקד בכל היש. החברות (האחרות), המשפחה, השפע, הבריאות...

 

ושוב חיבוק גדול-גדול. זה אובדן קטן, לאבד חברות. שולחת הרבה אהבה ❤

לא יודעת מה היה ביניכן, אבל מקווה בשבילך שיסתדר.

לגבי השאלה בסוף יכולה לספר שאני ניתקתי כמה קשרים שהבנתי שלא עשו לי טוב. כל אחד מסיבה אחרת.
אחת היתה בתקופה מורכבת וממש בכח דרשה שאהיה זמינה לה בכל רגע נתון. גם אני הייתי בתקופה קשה מאד והבנתי שאם אהיה 'חברה טובה' ואהיה שם בשבילה ברמה שהיא רוצה אני פשוט אתמוטט פיזית ונפשית. להיות שם ברמה שהייתי מסוגלת לא היה אופציה מבחינתה, אז בלב כבד ניתקתי את הקשר.

עוד אחת היתה מאד מאד ביקורתית כלפיי לא יודעת למה. היינו חברות מאד מאד טובות ופשוט ביום בהיר אחד כל מה שעשיתי שמעתי כמה הוא גרוע. אני לא חושבת שזה בא מרוע, אבל באמת לא הצלחתי להבין מה הקטע וכשזה נהיה בלתי נסבל פשוט ניתקתי קשר. היא ניסתה אחכ כמה פעמים אבל לא היה לי כבר אמון..

איתי גם ניתקו קשר כמה חברות בגלל שלא הזמנתי אותן לחתונה שלי. מאד מצטערת על זה היום (לא חושבת שהיינו נשארות בקשר אבל עצוב לי שהן נפעו כל כך)
וגם עוד מישהי שהיתה באמת חברה קרובה באיזשהו שלב פשוט הפסיקה. ניסיתי כמה פעמים אבל היא פשוט לא בענין.. עצוב לי מאד. אבל אין מה לעשות, אנשים משתנים

יותר מדי בנות שמנתקות קשר עם השנים...
לא פשוט.
תמיד האשמתי את בעלי.
שהוא דוס נורא ויתחזק ולא מדבר עם חברות שלי וזה הרתיע אותן הדרך חיים הזו . . . לא פעם שמעתי את הביקורתיות שלהן על ה"קיצוניות" שהוא ואני עוברים.
אני בכלל לא השתניתי. הוא בעיקר. נשארתי אני
אבל אם זה המחיר שאני צריכה לשלם אני מוכנה.. .
אין כמו זוגיות טובה ובעל ירא שמים באמת.
נכון אני לא ברמה הזאת ולא שם כמו שהוא . כמה פעמים אמרתי לו שקשה לי עם הדרך שלו ... אבל אני אוהבת אותו כל כך והוא אותי... ברוך ה'. ובאמת עם כל הבאסה שלי מרגישה איך כל הקטע הדתי שלו שומר לנו על זוגיות מדהימה .

יש לי משפחה משני הצדדים מקסימה...
יש לי כמה חברות עוד שנשארו .
ניאחז בזה.
תודה לכן יקרות

ניתקתי קשרים עם חברות וגם עם חלק מהמשפחה.
הרבה קשרים קרובים מגיעים למורכבות שמציקה לי, והקשר הופך לעול.
זה באמת מבאס שניתוק הקשר פוגע בצד השני, ובד״כ הצד השני לא ממש אשם במשהו, אלא אני, קשה לי עם מורכבויות.

אני לא עול. רק זורמת..אני די בטוחה שזה בגלל הקטע הדתי..
אין שום סיבה לנתק ממני קשר.... באמת!!!
לא השתניתי. אני כל כך מלאה שמחת חיים וצחוקים... בחירה שלהן
הפסד ענק שלהן

אז באמת שאת אמורה ללכת לידן בראש מורם, הבחירה השגויה היא שלהן! כמובן שאם זה מעיק עליהן (לא מצליחה להבין איך) אז זה זכותן.. אבל ככה בלי להגיד כלום? יכולה להגיד לך שאני חזרתי בתשובה, ואנחנו חרדים, ועדיין יש לי קשר עם חברות מהתיכון אפילו. ומי שזה הפחיד והרתיע אותה (והרבה באמת הורתעו מבעלי ושמירת עיניו וזה שאין לי ווצאפ זה באמת שבר הרבה קשרים וכו') זאת ממש ממש ממש בעיה שלה... 

מלנתק קשר עם חברה.
אני הפסקתי ליצור קשר מהצד שלי, ודחיתי בנימוס נסיונות קשר מהצד השני.
היה גם נסיון התערבות של בני משפחה אחרים, שלחצו עלי לחדש קשר, אבל אני כבר ראיתי כמה טוב זה לנתק קשר עם מי שעושה לי לא טוב.

אם תרצי ויהיה לך זמן אשמח שתשתפי אותי, אפילו בפרטי. אני גם במחשבות..

זו חוויה מאד מאד קשה של אבדן ושל דחיה ועלבון. עברתי את זה כמה פעמים, אבל לא ברמה כזו של התעלמות מייבשת ומגעילה, אז בכלל מבינה שאת מרגישה ממש רע עם זה.
אבל לגבי זה שייתכן והן נרתעות מנקו של בעלך, יכולה לשתף אותך שיש לי חברות שהיו חברות ממש טובות שלי שעם הנישואין שלהם עם גברים ממש דוסים, זה מאד מאד השפיע על הקשר. הן נהיו ממש הרמטיות בקשר שלהן ויצרו דיכוטומיה מאד ברורה של או הבעל או החברה. אני לא יכולה להיות בבית שלהן אם הבעל נמצא כי זה מביך אותו אז האשה מזמינה רק בשעות מאד ספציפיות. ויצא שהגעתי לחברה והבעל ברח מהבית ברגע שבאתי או שהוא לא חזר עד שלא יצאתי כך שהתחושה היתה לי מאד מאד מאד לא נעימה ויצרה אצלי התניה שלילית ורצון להמנע מללכת לחברות האלו. זה גם סוג החברות שאם אני מדברת איתן והבעל בממתינה הן עוברות אליו באותה שניה, ואם הבעל בבית בחיים לא מדברות בטלפון וכו וכל מיני התנהגויות שלי הן לא מתאימות בכלל. אני אדם חופשי וזורם ולא מתאים לי להיות בקשר שמורכב מנרבה כללים והפרדות. אז זה חא שהחברות שלי אשמות בהתנהגויות שלהן חלילה, זכותן לנהןג איך שהן רוצות, רק שלי זה לא נעים. אז אני בכלל לא יודעת אם הדןגמאות האלו רלוונטיות אלייכם, אבל אולי זה יסביר קצת את הצד השני

לק"י

מקסימום מסתגר בחדר או מוצא לעצמו פינה.

זה חברות ממש נורמליות עם בעלים שממש ממש נבוכים כשיש חברה בבית ולא יודעים איך להתנהג ולא שמעו על מצוות הכנסת אורחים ושצריך לומר שלום ולהתראות. עכשיו עולה לי בראש 4 חברות כאלו בשליפה

לק"י

אבל אני לא בורחת. מקסימום מסתגרת בחדר....
אבל בעלי לא מזמין חברים כל שבוע

לק"י

אני לא חברה שלהן

ובעלה בסלון, מתעלם מכניסתי ומקיומי, זה פוגע בי. אני לא חברה שלו, אני אורחת בבית שלו.

לק"י

שלום.
זה לא תמיד נובע מהתעלמות.

לפעמים זה פשוט בשביל לתת פרטיות בשיחה.

כשאני וחברותי נפגשות בבית של מישהי לא תמיד נעים לחשוב שמישהו מהחדר מקשיב להגיגים ולשטויות שלנו.

כדי שחברה שלי תרגיש יותר נעים.
אבל, הוא לא יברח. הוא כן יש שלום, ויתעניין מה נשמע..
וגם לחברה אני אומרת את זה- בעלי רוצה לתת לנו לדבר בחופשיות, או הוא תיכנן לצאת ללמוד..

אני מדברת על התעלמות מוחלטת

אבל כן הייתי דווקא בצד שלך
כשהייתי יותר צעירה הייתה לי חברה מאווווד טובה סוג של בת בית אצלי שהייתה בקשר עם בחור שהיה מהסביבה שלי וכשזה נגמר ובמטרה לנתק מחייה כל זכר לזה היא גן "העיפה" אותי מחייה בצורה מאוד חד משמעית וחותכת
זה קרה לפני שנים ועד עכשיו אם יוצא שמישהו ככה מזכיר את שמה זה צורם לי בלב
כי היא הייתה משמ בת בית אצלנו ישנה אצלנו מבלה אצלנו ההורים שלי ממש אהבו אותה
ופתאום בום נעלמה כלא הייתה.. ראיתי שאחרי כמה שנים התחתנה הקימה משפחה ככה זתם קפצה לי בפייסבוק.. אבל וואלה עד היום זה מפריע לי שככה חתכה כי היינו חברות טובות יכלת לשמור על הקשר למרות הכל
אז להגיד לך למה היא ככה החברה שלך לא יןדעת אבל אולי משהו ככה גרם לה לחתוך משהו שלא קשור בהכרח בכלל אלייך ולפעמים פשוט אין לנו שליטה על הראש של האחרים

זה היה מאוד טראומתי ואם הייתי נשארת איתה בקשר זה היה חי ופועם בי בצורה נןראית..הייתי חייבת. זה היה מאוד משפיל לנתק ממנה קשר והתבאסתי מאוד וגם לא הסברתי את עצמי כי זה כאב נורא והיה מאוד משפיל שהיא תדע שהוא הסיבה ושאני כזו חלשה ופתטית כביכול...מנסה להראות לך את הצד שלה , יכול להיול שכאב לב הרבה יותר מלך. לי עדיין כואב על מה שהיה..

אבל כן הייתי בזמנו שמחה לקבל הסבר קטן
היכ גם הייתה רואה אותי במקומות ומתעלמת ממני.. אם נגיד הייתי מנסה לחייך מרחוק הייתה מזיזה מבט

גם לי זה קרה, לא פעם ולא פעמיים,
והתחושות הקשות שאולי משהו בי דפוק,
אוף, זה נורא
חיבוק, הלואי והיה לי מה לומר לך יותר מזה.

עוקבת...

יכול להיות שהן הרגישו שגם את התעלמת מהן?

או שלא הבנתי את הסיטואציה ואז סליחה

הזוייייייייייי
משהו לא הגיוני.
הן לא כועסות ולא ברוגז
פשוט אני הפכתי להיות כמו עוד איזה מישהי סתם שלא מעניינת אותן..
כל מה שהיה והושקע בחברות נזרק לפח.
וחבל לי.
חבל לי
אבל כנראה הדרך שבחרתי.. הרתיע אותן..
אחרי לידה של הבכורה שלי
מאז הדירדור החל.
רדפתי אחריהן.
ניסיתי.
לאחת אמרתי מתי נפגשים?!
ושהיא התעלמה שוב ושוב כל כך נפגעתי
עד שהפסקתי לשלוח הודעות.
כואב.
אבל זה מה יש.
אם זה לא בגלל הקטע הדתי אין לי מושג למה זה קרה..
היו לי עוד כמה חברות ממש טובות... היינו חבורה.
והן התחילו גם לדבר על הקטע שבעלי שונה מבעליהן. ולא מדבר איתן וזה פוגע בהן. .
הוא לא היה ככה בהתחלה. הוא התחזק מאוד כבר בקשר ואחרי החתונה עוד יותר.. ואני לא מסוגלת להגיד לו תתייחס לחברות שלי. תפטפט ותצחק איתןץץ. למה שאני ירצה בזה בעצמי? וגם למה שאני אכנס לבן אדם לרוחניות? ומה אכפת לכן ממנו? אני החברה ..
זה מה יש .
מכל מקום ספגתי את זה. ואת הביקורת על החיים שבחרתי ועליו...
פשוט פתאם יותר ברור לי
נראה לי זה זה.
אין לי רעיון למשהו אחר
ושהוא קיצוני ומתחרד.
הכל פתאם מסתדר לי ומובן לי...רק אחת מהשלושה שדיברתי עדיין בקשר הדוק איתי ו"מכילה" את זה
כי הייתי חברת נפש שלה והיא שלי ברמה של נתינה שאין כאלה דברים.
היא לא יכלה להפנות לי עורף גם. זה כבר היה גם הזוי.
אבל גם לה לדעתי קשה.
פשוט עצוב לי.
עצוב לי שבגלל דרך חיים שבחרתי אנשים מתרחקים.
והבעיה שאני בקושי השתניתי. באמת. אני אותו דבר.
אז מה זה משנה לכן?!?!?!
ואולי זה לא קשור.
אולי זה משהו אחר.
ימים יגידו

ומעידה לאמר שיכול להיות שהן מקנאות בך על השמירת עיניים של בעלך.

שהוא שמור רק לך.

אבל מבינה שפשוט הן סגנון אחר וזהו..

אבל בראש ובראשונה חייבת להגיד לך- שאם מישהו בוחר לנתק קשר מכל סיבה שהיא בין אם זה קשור אלייך או קשור לעצמי זה בחירה שלו לחלוטין ואת לא צריכה לקחת את זה על עצמך בשום מצב.
אם חברה במצב שהיא ככ קרןבה- אז למה היא לא פותחת אם משהו יושב עליה שמפריע לה בך נניח? כי היא כנראה לא באמת חברה אמיתית.
ויתרה מזאת אם היא מחליטה לנתק קשר מבלי לתת הסבר - זה שלה לחלוטין.
זה קרה לי גם עם חברת ילדות מעל 12 שנים- אבל הפסקתי לחפש הסברים- שלה לחלוטין שיהיה לה לבריאות התקדמתי בחיים.
זה פוגע, זה מאוד מעליב, זה לפעמים חסר וכן יש רגע של תחושת ״תסכול״ שאת לא מבינה מה עשית לא בסדר.
אבל פה בדיוק הנקודה שלי- לא עשית שומדבר לא בסדר כל עוד לא אמרו לך.

לפעמים- כשאדם רואה שלאחר טוב והוא נניח נמצא בעמוק משלו הוא לא מצליח לעשות את ההפרדה והוא פשוט בוחר להתנתק.
ייתכן וזה מה שקרה אצלך (אני לא יודעת) אבל כך או כך אני באמת מבקשת ממך לא לקחת את זה על עצמך.
את לא יכןלה להיות אחראית על בחירות של אנשים על אחת כמה וכמה שלא נותנים הסבר.

מבטיחה לך שעם הזמן זה יעבור, זה יחלוף ופשוט תתמקדי במשפחה שלך.
כי בסופו של דבר לא סתם אומרים משפחה תמיד נשארת…
פשוט תשחררי את זה, תאחלי להן המון בהצלחה ובריאות ותתמקדי בטוב שיש לך בחיים.

חיבוק 💗

בעבר לפני מלא מלא שנים היתה לי חברה מאןד קרובה ממש חברת נפש.
אני עברתי איזה משבר כלשהו שלא היה קשור אליה ואמור להשפיע עליה והיא אכן נשארה לצידי באותה תקופה ואז עברתי שינוי באורח חיים ( קשור לדת) וביום בהיר אחד היא ניתקה איתי קשר כל כך נפגעתי כי כשהיא כמה שנים לפני כן עברה שינוי דתי בכיוון ההפוך ממני המשכתי לכבד ולאהוב אותה כי זה באמת לא הפריע לי..בדיעבד הבנתי שהיו שם אנשים שכנראה השפיעו עליה ואחרי כמה שנים היא חזרה לדבר איתי אבל ממש לא בקשר קרוב.
עדין הלב שלי פגוע ועצוב מזה אבל לאט לאט זה כן מחלים
שולחת לך חיבוק,זה בטוח ממש לא קל

כי החברה עשתה משהו שפגע בי.
היא לא חושבת שזה פגע בי. וגם אין דרך חזרה כי זה עניין שהוא כבר סגור. אין לה מושג למה אני מתרחקת ואני מוצאת תירוצים להתחמק. היא ממש איכזבה אותי. אני לא רוצה לדבר איתה על זה כי זה כואב ושוב, אי אפשר לתקן. אין תועלת בדיבור. אני עדינת נפש ולא רוצה לשפוך את הלב ולספר לה. מעדיפה לקחת צעד אחורה.

לשאלתך. כן. יש מקרים שחברות מתנתקות.

חברה מהאולפנה.
היא באמת בחורה נחמדה. אבל יש דברים שהיא לא מודעת שהיא עשתה אותם, וזה גורם לזה שיהיה לי פחות נוח איתה.
יש לי שתי דוגמאות, אחת די ממזמן:
אני מציינת כאן מידי פעם שאני דתלשית. לפני כמה שנים היה לי חבר, הוא היה אצלי מידי פעם. אחרי פעם אחת היא היתה אצלי, סיפרתי לה שאתמול הוא היה והיא שאלה משהו על זה שהאם זה סבבה שנשב על המיטה שלי (כי אם הוא היה רצלי בהכרח קרה משהו בלילה וזה בהכרח לא נעים לשבת על המיטה אחכ)

זו היתה שאלה מאוד לא בוגרת, ושנוגעת במקום מאוד אישי ושלא מתאים לשאול על זה.
ההערה מאוד לא התאימה לי ולאורך די הרבה זמן היו לי תירוצים למה אני לא רוצה לפגוש אותה.

דוגמה שניה, מלפני בערך שבועיים:
לא נפגשנו הרבה זמן, קורונה והחיים. ואז נפגשנו, נסענו יחד לאנשהו. בנסיעה השלמנו פערים ודיברנו על החיים ומה עברנו. היא שאלה על, נגדיר את זה כ:פרוייקט שהתחלתי ןלא השלמתי.
אמרתי לה שאני לא רןצה לדבר על זה כי זה עושה לי רע.
והיא המשיכה וניסתה להתעקש פעמיים-שלוש על למה זה עושה לי רע ולמה אני לא רוצה לדבר על זה.

זה לא היה רמז. היתה כאן אמירה מפורשת: אני לא רוצה לדבר על זה. והיא בכל זאת לא כיבדה ולא הבינה.
ולי זה ממש הזכיר למה המשכתי להתחמק ממנה לאחרונה, למרות שאם באמת הייתי רוצה הייתי לגמרי מוצאת זמן להפגש איתה.


מתישהו סיפרתי לה על המקרה הראשון. היא ממש לא זכרה את זה. ולגבי המקרה השני- ברור לי שהיא לא שמה לב ולא היתה מודעת לזה.
אבל מבחינתי: לא מתאים לי להחזיק קשר רציף עם מישהי כזאת, אפילו שהיא באמת לא בנאדם רע. זה מעיק עלי.



מה שאני רוצה לןמר בסיומה של חפירה של אישה אחרי לידה שלא לגמרי מפוקסת זה: לפעמים יש לי דעה מסויימת על עצמי. יתכן שהדעה שלי באמת נכונה, אבל אנשים חווים אותי בצורה אחרת, שלא תמיד נעימה להם, אז הם מתחמקים.
)וכמובן, יכול להיןת שהדעה שיש לי על עצמי גם בכלל לא נכונה).

אבל בגדול, וכמובן שקל לדבר והרבה יותר קשה בפועל: תנסי להרפות ולשחרר. בחירה שלהן.
ויכול להיות שזה גם בכלל לא משהו שקשור אליך.

מזל טוב!!!

לא חושבת שיש מושג כזה חברת אמת. אחרי הרבה אכזבות מחברות קרובות ביותר

האם גם הן התחתנו והקימו משפחות?

וכן לאמור

שבוע מצויין ושמח שנשמע רק בשורות טובות🙏❤❤

כתבת צום מועיל.
את יודעת שאת לא צריכה לצום, נכון?...

הפסיקה העיקרית שאני מכירה היא שהריוניות ומניקות פטורות.

אלא של דעות.
ב''ילקוט יוסף'' כתוב שעד שנתיים מהלידה גם אם לא מניקה בפועל, נחשבת למיניקה לענין פטור מצומות קלים

לפי רוב הדעות את לגמרי פטורה מצומות קלים, במיוחד אם את מניקה, אבל גם אם לא.
שמעתי פעם דיעה אחת שאומרת שראוי שאישה תנסה לצום ואם קשה לה שתפסיק.
אני לא צדיקה כזאת...אני שמחה על כל יום צום שאני פטורה ממנו...

(היי אמרתי שכל עוד יש חלב , הבייבי יקבל אותו ❤️ ונראה אם יישאר משהו או לא )

תודה רבה!!

אשרייך

(וגם מישהי שידעה על ההריון אמרה שכולם בטח כבר ראו..)

בשבוע 11 גם כבר הייתי צריכה להסתיר. בהמשך זה התאזן, וגם במיון יולדות המיילדת לא האמינה שעברתי את התאריך עם הבטן הקטנה שלי..

הריונות חוזרים שבוע 9-10 כבר הבטן בחוץ

כבר ברור לכולם... התחילו לראות בשבוע 9 בבירור. הריונות קודמים סיפרתי למשפחה רק אחרי סקירה ראשונה והם היו מופתעים...

האמת המשפחה לי כבר יודעת וחלק מהמשפחה של בעלי...

קשה לי להשקיע אנרגיה בלהסתיר...

 

יאללה, שכולם ידעו מצידי חחח

שבוע טוב ותודה רבה

גם אני לא מסוגלת שזה יחזור.
אין לי כח ללחץ הזה שאין לי מה לעשות מולו.
אין לי כח לכל ההגבלות ולמסכות בחום הזה.
ה' יעזור לנו.

ככ ככ ככ מבינה לליבך שאין לי פשוט איך לעודד

אני גם מרגישה שזה מלחיץ אותי ממש
ואני טיפוס בעקרון מאודדדד *לא* לחוץ.

נראה לי פשוט שאחרי שהכל נגמר ועבר, פתאום עיכלתי את כל מה שהיה
והבנתי כמה עברנו עם זה
וכמה לחצים ועניינים היו (יש לי בן משפחה בסיכון מאוד גבוה, שכנראה גם החיסון לא עובד עליו)
ובעצם קלטתי הכל רק אחרי.....

ופתאום מרגיש שהכל חוזר...

יואו
פשוט מרגישה שזה סוחט אותי עוד לפני שהתחיל משהו....

השם תעזור לי בבקשה
ותשמור עלינו.. .

בשביל קצת להרגיע, מעתיקה לפה משהו שמישהו כתב באיזה ערוץ חדשות, שלדעתי נשמע די הגיוני:

"התחלואה עולה ונראה שממדובר במספרים שילוו אותנו לפחות עוד לפחות כמה ימים. האם נחזור לסגרים? האם ימים של הגבלות קשות לפנינו?
התשובה היא לא, בסבירות גבוהה מאוד. ישראל היא המדינה המחוסנת ביותר בעולם. החיסון של פייזר מגן בכ-80% מהדבקה בזן ההודי (הזן שגורם כרגע לכל הבלאגן ונחשב למדבק ביותר), ומונע 95% מהתחלואה הקשה.
בהתחשב בעובדה שרוב הלא מחוסנים בישראל הם ילדים, ושכמעט כל האוכלוסיות שבסיכון מחוסנות - הסיכוי היחיד שנגיע למצב שבו מערכת הבריאות בסכנה (וזו, כזכור, הסיבה לסגר) הוא אם לא יוטלו שום הגבלות ומספר הנדבקים היומי יגיע לאלפים רבים. זה כמובן תרחיש שלא סביר שיקרה.
אז אילו הגבלות כן יוטלו לדעתי? החזרת חובת מסיכות בחלל סגור, אולי גם בשטח פתוח. החזרה של התו הירוק, ואולי אולי הגבלה של אירועים המוניים (הופעות ואיצטדיונים) , נכון לעכשיו זה עדיין לא על הפרק.
הגבלות יחסית קלות, במקביל לסיום שנת הלימודים, יאפשרו למקדם ההדבקה לרדת ולהתפרצות הנוכחית לדעוך במהרה."


בקיצור - עדיין אפשר לטייל (ובחוץ גם בלי מסכה), ממש לא צריך להיסגר בבית.
לא יודעת לגבי ביקורים בבית החולים, הגיוני ששם יהיו עדיין יותר זהירים. אבל זה לא שחוזרים לימי הסגרים...

בנות יקרות,
תתעודדו...
גם במערכת הבריאות לא נלחצים.
בבריטניה ראו אחרי שבועיים של התפרצות הזן ההודי שהחיסון עמיד בפניו.
הכל יהיה בסדר.
ככה זה מגיפה. זה לוקח קצת זמן. יש מדי פעם התפרצויות עד שיש חיסון עדר וזה נגמר
ומה שהכי מעודד שהרוב מחוסן.
ובמיוחד אלו שבסיכון.
אז הסיכויים שנחזור שוב לתקופה כמו שהיתה, מזעריים לעניות דעתי .
בשורות טובות אהובות

המחסונים נדבקים ומדביקים יותר בזן הספציפי הזה

הבעיה היא התסמינים. זה מה שממש מפחיד אותי.
וגם כמובן שילדים לא מחוסנים😑

החיסון נותן 80% הגנה, לעומת 95% הגנה עבור הזנים האחרים.

אבל עדיין נותן הגנה של כ-80%.
עיקר ההדבקה היתה כי הפסיקו לגמרי עם כל מה שאמור להגן עלינו חוץ מהחיסון (כולל מסכות בחלל סגור), אז איפה שהגיע מישהו חולה, היתה הדבקה משמעותית - בעיקר של לא מחוסנים, אבל גם של חלק מהמחוסנים, כי עדיין 20% (1 ל-5) מהמחוסנים עלולים להידבק.

אבל בשביל לעצור התפשטות במצב כזה, מספיק לנקוט הרבה פחות אמצעי זהירות ממה שהיה צריך פעם.
בינתיים החזירו רק מסכות בחלל סגור. יכול להיות שרק זה יספיק (נראה את ההשפעה תוך שבוע+, כי בינתיים עוד ממשיכים להתגלות כל אלו שנדבקו כשעוד לא החזירו מסכות).
יכול להיות שיוסיפו בהמשך עוד כללים, כמו מה שנכתב בהודעה שהעתקתי קודם.
אבל לא נשמע שיש סיכוי שנגיע שוב לסגר.
והלוואי רק שאנשים כן יקחו ברצינות את ההוראה של מסכות בחלל סגור, כי אם אנשים יזלזלו, אז אולי רק בגלל זה, זה לא יהיה מספיק... (הבעיה שאני לא בטוחה שזה יקרה, וזה מבאס...)

ברוך ה' כדי שנגיע למצב סגר.
זה כבר לא מה שהיה.
כשיש חיסון התחלואה (חולים קשים וכו) יורדת משמעותית גם אם המחוסנים נדבקים. מי שמחוסן בקושי יפתח תסמינים.
תעקבו בעצמכן ותראו..
ישועת ה' כהרף עין
אמן

גם לי יש איזשהו חשש, וגם אמורה להיות בתשיעי באוגוסט בע"ה...
אבל מצד שני עוד נותנת למציאות להראות לי לאן הדברים הולכים... עדיין לא ברור שזה הולך לכיוון קשה כמו שהיה...

אני באותו מצב בול כמוך..
צריכה ללדת באוגוסט ואני ממש חוששת מה יהיה עם הקורונה ושלא יהיו מגבלות חלילה.
פחות אכפת לי שיבקרו אותי אחרי הלידה בעיקר מלחיץ אותי מבחינת התחלואה( אפילו שמחוסנת) בקיצור מקווה לטוב למרות שאני פסימית

מצד אחד אין מה להשוות התפרצות במצב של אחוז גבוה של מחוסנים למה שהיה לפני והסיכוי שנגיע לסגרים כנראה רחוק.

מצד שני אני ערב בר מצווה וכבר היינו בטוחים שהכל יהיה כרגיל.

כבר ברור שמסכות יהיו בארוע ואני בלחץ שיהיה הגבלת התקהלות (בר המצווה עוד שלושה וחצי שבועות) וממש מקווה לטוב.

מתנחמת בזה שכל המעגל המשפחתי והחברים שלנו מחוסנים וחלק מהילדים מחלימים אז יש סיכוי שאם יהיו מגבלות אבל עם תו ירוק המצב שלנו יהיה טוב.

אם זה צהוב כדאי לבדוק דלקת

אם זה על סוגי הלבן-שקוף זה תקין

וחס וחלילה אדום גם להיבדק


שיהיה הריון קל ותקיןןןןןן ❤️❤️❤️

יכול להיות גם דלקת בשתן שמשנה את אופי ההפרשות ככה גם אמרו לי

אגב לא רק צהוב גם ירוק


ואגב אגב לפעמים יש הפרשות צהובות בהירות וזה תקין
חוויתי את כל הצבעים מה נקרא 😅

את יכולה לבחור אם את מחפשת שם של בן או בת או יוניסקס ולפי מקור השם (שמות מהטבע, שמות בינלאומיים, שמות תנכיים וכו)

שיש אפשרות לכתוב מה השמות שאוהבים/שנתנו כבר לילדים וזה נותן עוד שמות בסגנון

מקווה שמישהי תעלה.
אם את מוצאת בסוף תעלי לפה

לא לקבל אותו
והוא זכאי לסייעת גם ביולי אם זה קייטנה של הרשות

היא גרה בבני ברק.והסייעת טוענת שהעיריה לא מממנת את יולי אוגוסט

לפי המצב הסוציואקונומי של הרשות.. מועצה/עירייה עם משפחות בעלות שכר נמוך יחסית לנפש משלמות פחות או בכלל לא..

שתתקשר לעירייה למחלקת החינוך. הילד שלה זכאי לאותו דבר גם ביולי
ולגננת אסור לעשות דבר כזה, אם משהו מפריע לה שתפנה לעיריה ו'תעיר' אותם

הגננת אמורה לעבוד על זה או האמא?לא הבנתי

אבל יכול להיות שכל רשות עובדת אחרת
התכוונתי שהאמא צריכה להתקשר לעיריה למחלקת החינוך ולדבר איתם על זה. ושאם לגננת יש איזושהי בעיה לדעתי היא צריכה מהמקום שלה גם לבדוק ולברר
כשסייעת לא מגיעה מי שדואג למחליפה זה העיריה ולא האמא של הילד..

רק שהיא לא ידעה שצריך לדבר עם העיריה חודש לפני.ועכשיו נשאר שבוע עד לראשון.

ולא ברור לי מה העניין לדבר עם העיריה .יש להם רשימות מדויקות לגבי כל ילד וסייעת.

דרך עריית בני ברק שמימנה כל השנה

אכן היה כתוב שתלמיד שיש לו סייעת כל השנה, לא יכול להגיע בלי סייעת וצריך לדאוג לזה. אני לא יודעת מי אמור לממן את הסייעת, חשבתי שהעירייה.

איך אפשר לדעת?

נורא מבאס כי ככה כל המשכורת שלה תעבור קומפלט לסייעת

סייעות הן עובדות עירייה כל השנה.הן יכולות לבחור לקחת ימי חופשה ביולי מכיוון שזה הזמן לנצל אותן, הגדול אמורות להיות מעברות יולי-אוגוסט.

ולה זה הכי טוב כי היא מקבלת אבטלה על חודשים אלו.

 

אז היא צודקת
רוב הסיעות עובדות קצת בחופש ואז מקבלות על החודשיים של החופש
כנראה עירית בני ברק לא רוצה לשלם אז הם חותמות אבטלה חודשיים
וואי ממש מבאס

זו פשוט הייתה הפרשה בכמות מאד גדולה. זה מה שקצת מדאיג אותי
אבל תודה

לא כולן חושבות ולא לכולן יש טאקט.

הייתי עונה :באמת? לא שמתי לב, תודה שהארת את תשומת ליבי..."

 

תרגישי טוב עם עצמך, דברים טובים באים בחבילות קטנות

באמת הערה מיותרת... שכנראה נאמרה בלי מחשבה.
אבל בינינו, אין כמו אנשים קומפקטיים מזדהה ממרום גובהי הקרוב לרצפה. וגם אני לא אוהבת עקבים בכלל

אין ספק שדברים טובים באים בחבילות קטנות! חינכו אותי לאהוב את הגובה שלי אני שלמה איתו זה הכי יפה בעיניי וזה גורם לי להראות בת 18 ולא 31 🤣 שזה היתרון !
פשוט היא כל כך זרקה את זה ככה כאילו.. אולי תחשבי פעמיים לפני שאת זורקת הערה?
תודה על המילים שלכן אהובות!!!

ובכלל מצחיק שברפואה יש הגדרות כאלה! אם הייתה רואה את ההורים שלך כנראה שהייתה מבינה ושותקת.
תתעלמי! והאחיות האלה שממלמלות דברים לאנשים צריכות ללמוד להתנהג 😡

פשוט אני נגיד לא בתסביך מהגובה
אבל אם הייתי כזאת שכן? באמת צריך לחשןב לפני שזורקים הערות
חסרי טאקט תמיד יהיו לצעריי

יש מצב שהייתי אומרת לה את זה..

מה הבעיה שאני מאלה שהתגובות עולות לה בדיליי באותו רגע בשביל לא להיקלע למצבים לא נעימים אני שותקת חח

אבל מבינה למה זה לא היה לך נעים
בכל מקרה, כנראה שהיא אמרה את זה כנתון, בכלל בלי כוונה לפגוע, אז הייתי לוקחת את זה למקום הזה..

זה נשמע לי כמו מעבר על רשימת הנתונים הבריאותיים שלך. למשל, יש לי רשימת מכולת ואני עוברת עליה לוודא שלא פספסתי שום דבר, וכחלק מהמעבר חלק ממה שברשימה יוצא לי בקול וחלק אני אומרת לעצמי רק בראש.

נמיכות קומה זה פשוט ההגדרה הקלינית. מבחינת האחות זה כמו לומר: bmi קטן מ30.

לגמרי מובן ולגמרי לגיטימי שזה פגע בך. רק רוצה להצטרף לבוקר אור ולהציג את הצד שממנו זה אולי הגיע.

אבל היא הייתה צריכה לומר את זה בלב ולא בקול רם, לדעתי כמובן

צחקתי על הנסיון לעטוף אמירה כזאת במילים יפות
הזכרת לי את המערכון עם אורנה בנאי שהיא מנסה לשיר נמוך קומה, נמוך קומה
עזבי אותך הגדרות
את יפה כמו שאת ואת אוהבת את הפרמטרים שלך
הכל בסדר, את לא צריכה להתנצל או להרגיש לא טוב עם זה
ומי שחושב לו להדגיש שמות ותופעות והגדרות
זה לא שלך, זה שלו.
הרפואה מאוד אוהבת הגדרות. מאוד.
זה נוח כשאת צריכה תירוץ למשהו.

"גולדסטאר תביאי את המצעים מהמדף העליון"
"אני לא יכולה, אני נמוכת קומה"
נשמע הרבה יותר טוב מכואבת לי הבטן...

אין לך שליטה על מה שיוצא מהפה של אנשים, אבל יש לך שליטה על איפה זה פוגש אותך.

מעצבן כשמעמידים אותך למבחן מול עצמך בלי שביקשת, ומאוד מובן למה זה מפריע לך אבל לטווח ארוך תוכלי לצמוח מזה.
החוסן הנפשי שלך יהיה גבוה, זה יותר חשוב בחיים...

את ידועת מה הכי מצחיק שתמיד אני בעצמי צחקתי על עצמי על הגובה שלי וגם השתמשתי בו לטובתי כשזה עזר לי...
ואז היא באה ומדביקה לי תווית סתם ככה
אני מבינה שהיא אולי סתם כאילו אמרה את זה בתור נתון
אז תגידי אותו לעצמך בלב
אני לא עוברת ליד מישהו ואומרת נתון לגביו סתם ככה..
אגב אני מתפסת על ארונות מגיל קטן להגיע ללמעלה כולל על השיש להגיע לארון העליון
ההיתרון בלהיות גם קטנה וגם רזה חחחחח זזים בקלות 🤣

מבינה שנפגעת אבל אני בטוחה שהיא לא התכוונה לפגוע בך אלא פשוט אמרה אמירה בלי מחשבה..
אני בטוחה שאת מהממת כמו שאת והכי חשוב שתהיי שלמה עם עצמך
אז יש שמנמנות ויש רזות ויש גבוהות ויש נמוכות- הכל שטויות משנה מי הבן אדם במהות שלו.
עזבי שחררי ותהני מההיריון שלך ומהדברים הטובים שיש לך.
אנשים עם יציאות מפגרות לצערי יש בלי סוף….

נשיקות 😘

כי אם אטוס,זה יהיה רק סופש הבא וזה כבר יוצא שבוע 33

לפני קצת פחות משנה. אז זה היה בחינם, לא יודעת מה היום. לי זה היה מעולה. נתן לי הרבה מידע שאני לא ידעתי.

יש ללידה ראשונה ויש ללידה חוזרת שימי לב, עלות של 300 ש"ח אני אישית מאוד נהניתי, הכנה פיזית ורוחנית גם.
אם יולדים שם מקבלים החזר

עולה 650 ש"ח, יש החזר מקופ"ח, וזה קורס מקוון... מספר שיעורים שרואים מהבית..
מומלץ ממש.

תתפיחי עד להכפלת הנפח אחרי שסיימת לישה
ואחרי הקליעה מספיקה רבע שעה ולתנור
אחרת אכן החלות נקרעות

תודה!

1. לא מספיק מים(לשים לב שיש גם שמן כמו שצריך)
2. לא מספיק זמן התפחה
3. בשונה ממה שכתבו כאן, אף פעם לא קרה לי שהבצק נפתח מהתפחת יתר.. אולי נפל קצת אבל לא נקרע, הקריעה נובעת מחוסר התפחה, במיוחד אחרי קליעה אם דוחפים מהר לתנור
@מתחדשת11

כדי שהבצק יהיה גמיש ולא יקרע צריך לתת זמן לישה מספיק ארוך כדי שהגלוטן יתפתח ויתן את הגמישות לבצק.
אני לשה לפחות 10 דקות נוספות אחרי שהבצק כבר מגובש וזה נותן את הגמישות והאווריריות הטובה לבצק.

עד שלא קניתי הייתי מכינה מעט מאד עם בצק שמרים. הזרועות שלי לא עמדו בללוש 10 דקות אמאךה.
ותמיד היה יוצא לי דחוס.

כל הכבוד שלשה בידיים.

רק מיקסר

להתפיח לפני האפיה
וכמובן- ללוש הרבה זה תמיד מועיל

קולעת באופן רגיל לפעמים הקודמות
אבל כנראה באמת הלישה או ההתפחה..

בס״ד

דואגת לך.

תרגישי טוב אהובה ❤️!!

כל פעם אני רואה את הדאגה שלך לכולן… את משהו מיוחד.

מחמם את הלב
היום יותר טוב ודברים התחילו להסתדר
מקווה שיסתדר על הצד הטוב ביותר הכל🙏

או בשבוע 41 כשכבר הלכתי למעקב כל יום..
לא מעודדת חח

רציתי שיהיה לי שבועיים של נחת בבית, אני רגילה ללדת הרבה אחרי התאריך.
רק מה, הבחור נולד ב39+0....
הפתיע. אז לא היתה לי הנחת שרציתי...לא נורא.

בפעם הראשונה יצאתי ב39 וילדתי, בפעם השניה ב38 וילדתי. נראה לי שאפחד לצאת ב37 בלידה הבאה 😅

למה זה מפתיע אותך?
מלא נשים יולדות לפני התאריך בלי שום התערבות

התאריך.

גם אני יולדת תמיד אחרי ופעם עוד הייתי חוששת שאולי הפעם הלידה דווקא תקדים.

כמובן שזה לא קרה והחלטתי להתייאש מהחששות שוא האלה.
אבל עכשיו הפתעת אותי 😳

שני הילדים שלפניו נולדו על סף 42.
מה שמלמד אותי שממש אין כללים בזה.
הוא נולד מאוד גדול, אולי לכן יצא מוקדם.

אחרי שבוע 41 מסרו לי בעבודה שהם לא יכולים לשבץ לי משמרות בגלל עיניין של בטיחות.
אז יצאתי לחופשת מחלה עד הלידה.

אבל זה היה ב38

משבוע 38 לקחתי מחלה

למזלי נשארתי בבית.. ילדתי בצהרים

בשבועיים האלה הוצאתי אישור מחלה וככה התחלתי את החופשת לידה בלידה עצמה ולא התקצרה לי החופשה.

התחיל הקורונה, עבדתי בעבודה מול הרבה אנשים כל יום ופחדתי להחשף ולהדבק. זה היה ממש ממש בהתחלה כשסגרו את בתי הספר לראשונה, עוד לא ידעו מה ההשפעה איך נדבקים וכו'..

לקחת מחלה משבוע-שבועיים לפני התל"מ (יש לי צבירה מכובדת של ימי מחלה), ואז ביום של הלידה להודיע על הפסקת עבודה ויציאה לחופשת לידה.

סתם, פשוט יוצאת לחופש הגדול אוטוטו... וזה ממש הצלה כי אני גמורה ומפורקת

וילדתי שבוע אחרי.

היה שבוע של מעקב הריון עודף ובעיקר נחת ומריטת עצבים (נע בין לבין).

 

והזדמנות לשתף, אחרי ההתייעצויות והפריקות, שב"ה בסוף היא החליטה לצאת ונולדה לנו תינוקת מהממת בלידה מהירה וטובה.

סיפור לידה בע"ה בהמשך  

כולם יוצאים בסוף הא?
המון נחת ושמחה!!

אני גם לא האמנתי.
ועדיין לא מאמינה שילדתי..

כיף לשמוע

אכן כיף להיות אחרי!

כדי לנוח קצת בבית

תכננתי בלידה. בפועל בגלל ביקורות לא תקינות יצאתי כחודש וחצי לפני התאריך וילדתי אחרי כשבועיים

אבל שבוע 37 בזירוז..

כדי ללמוד אליו.
תאריך לידה משוער היה חמישי הבא, וחשבתי לקחת חופש בין המבחן לתאריך, כי ראיתי שאני גם ככה לא מתרכזת בעבודה.

בפועל: הייתי עם צירים מיום שני, שהתגברו עם הזמן ובשלישי ערב ילדתי.

התאוששות קלה לשניכם!
נשמח לסיפור לידה אם תרצי.

איך אתן מבליעות את זה בשרשור על הדרך...
יאללה תפתחו שרשור חדש לכבוד הבשורה החדשה

המון נחת ושמחה כיף שאת אחרי

הרבה נחת ושמחה!

ילדתי ב42+ אז באיזה שהוא שלב ב41 הפסקתי גם לקבל עבודה לבית כי הייתי חסרת סבלנות

שבוע וחצי לפני התלמ כי רציתי להיות אצל ההורים שלי כדי ללדת בבית חולים הקרוב. ילדתי שבוע לפני התאריך
לידה שניה שבוע לפני יצאתי לחופשת מחלה ילדתי יום לפני התאריך

בלידות האחרונות לקחתי כמה ימי מחלה לפני הלידה. אבל חופשת לידה רשמית, רק מיום הלידה, חבל לבזבז את הימים. כל יום עם התינוק שווה.

לק"י

ופעם אחת קצת לפני, כי חשבו שיזרזו, ובסוף ב"ה זה לא קרה....

לקחתי חופשת מחלה. חופשת לידה רק מהלידה עצמה.

אתמול הוא חזר על דעת עצמו בטענה שאין לו איפה לישון.
אחרי שסיכמנו בנינו החלטה משותפת חלילה לא הוצאתי מהבית או משהו שיעזוב כדי שנחשוב על הדברים.
אנחנו לא כלכך מדברים.
כל אחד מתנהל כאן כמו אורח.
בזה הרגע הוא אורז מזוודה כנראה לשישי שבת.
זהו בגדול..
אני מתמודדת.
ישלי חברות מקסימות, ואמא מלכה אמיתית. אמיתית.

אני מבינה שבסוף שיתפת את אמא?
נס שיש לך הורים מהממים...
מתפללת בשבילך

הוא התעצבן ממש.
אבל אין ברירה הייתי חייבת.
הקל עלי מאוד. מאוד. שיחה של כמעט 4 שעות איתה שינתה לי המון בחשיבה.

שולחת חיבוקים וכוחות

ממש משמח אותי ⁦❣️⁩⁦❣️⁩

כל כך דאגתי לך. ממשיכה לדאוג אבל כשיש אמא בתמונה זה חיים אחרים.
חיבוק גדול יקרה 💕💕💕

מה שבטוח שגם לאמא שלך יש בת מלכה

כמה טוב שעשית לך טוב
המון חיזוקים ברכישת האדמה הזאת
ושיהיה ריפוי טוב ♥️

מנוחת הנפש והגוף

מתפללת עלייך לשבת של בהירות וסיעתא דשמיא.
טוב ששיתפת את אמא,
משא כזה אי אפשר לסחוב לבד ועוד אחרי לידה.
שלא לדבר על הטיפול בילדים.
מקווה שלא תהיי לבד השבת ושיארחו אותך 🙏
מתפללת עלייך להחלטות לעתיד שמח ובריא ⁦❤️⁩⁦❤️

איך אפשר להתמודד עם זה לבד? ועם תינוקת חדשה ועוד ילד בבית????
שה' ישלח לכם עמה נכונה, מה הדבר הכי טוב בשבילכם, בשביל כל אחד בנפרד, בשבילכם כזוג, בשבילכם כמשפחה. מקווה שאת לא לבד בשבת...

הולכת להורים שלי ..
תודה אהובה שלי🤍

בס''ד

 

אני ממש שמחה לקרוא על השיחה המשמעותית עם אמא שלך, כ''כ ניכר שהיית זקוקה לזה.

 

מתפללת עלייך ועליכם ❤

אחת אחת!

שולחת לך חיבוקים והמון כוחות.❤
שה' יתברך ינחה אתכם בדרך הנכונה.
שתהיה לך שבת מנוחה.
שבת שלום ומבורך😘

אתן מדהימות ממש

לא ברמה שאת מתארת אבל כן קצת עוזר