ה' שפתי תפתח
לפני כמה ימים, משהי כתבה בפורום שאמנם אמא שלה היתה עקרת בית, אבל ממה שהיא זוכרת, החוויה שהיא חוותה היתה של אמא עסוקה ולא מספיק פנויה-נוכחת עם הילדים. (מקווה שאני מדייקת את תוכן ההודעה, זה לפחות מה שמוחי קרא וזכר). זה אחד הפחדים שלי. שככה הילדים שלי יזכרו אותי. כאמא אמנם די הרבה בבית, אבל עסוקה רוב הזמן, לא מספיק פנויה אליהם, לא מספיק נוכחת, לא מספיק נינוחה אולי... הערב הצלחתי לשים את המחשבות-התחושות על הכתב.
בתפילה שאני אדע לראות את חצי הכוס המלאה.
בתפילה שהם ידעו לראות את חצי הכוס המלאה.
בתפילה שחצי הכוס מלאת כל הטוב ב''ה - תספיק להם ❤
מתוקים,
אני מקווה שלבבותיכם שומעים שאני אומרת לכם 'כל הכבוד!' ו'תודה שקמת!' כשאתם מסכימים להתנער משנתכם.
אני מקווה שלבבותיכם מרגישים את הנשיקה הטובה שאני נותנת לכם בבוקר על השיער כשאתם מתיישבים על מיטותיכם.
אני מקווה שלבבותיכם קולטים שאני עוצרת לחבק, לנשק ולאחל 'שיהיה לך יום טוב, מתוק', לפני שאתם עוברים את מפתן הדלת.
אני מקווה שהדברים האלה עוברים ונכנסים פנימה ועמוק אל הלב – הרבה יותר מהגערות שלי על כך שזה לא מספיק מהר, ושבבוקר אין זמן לשחק ושצריך כבר לצאת לגן ולבית הספר.
אני מקווה שלבבותיכם שמים לב שאני לרוב מאפשרת קצת זמן בגינה לפני שחוזרים הביתה.
אני מקווה שלבבותיכם רואים שאני משתדלת פה ושם להזמין הביתה חברים, שאני מאפשרת שאתם תשחקו בבתים אחרים ושבחופש הגדול אני שואלת אתכם עם מי תרצו להיפגש.
אני מקווה שלבבותיכם מבחינים שמדי פעם אבא או אני מוציאים את אחד מכם לקנייה קטנה בחוץ, כדי ליצור הזדמנות לבלות קצת זמן אישי ביחד.
אני מקווה שכל זה עובר ונכנס פנימה ועמוק אל הלב – הרבה יותר מהפעמים שאני ממהרת אתכם בדרך חזרה הביתה, שאני נעלמת לכם שעה ביום כשאני יוצאת ל'זמן אישי' ושאני מזרזת אתכם להיכנס ולצאת ממקלחותיכם.
אני מקווה שלבבותיכם מבינים שאני דואגת לשלוח את התמונה או את הסרטון שהגננת ביקשה, שאני נזכרת לשאול אם המערכת מוכנה וש(חלק מהזמן) אני עוזרת בהכנת השיעורים.
אני מקווה שלבבותיכם חשים שבדרך כלל מחכה לכם ארוחת ערב מזינה ויחסית בריאה ושאבא ואני דואגים שנאכל כולנו ביחד.
אני מקווה שלבבותיכם מתמלאים מקריאת השמע שעל המיטה שאני שרה לכם כשזה תורי להשכיב אתכם, מהתפילות האישיות שאנחנו מתפללים לה', וגם מכל הפעמים שאני זוכרת לבקש מכם למנות דברים טובים שקרו לכם במהלך היום.
אני מקווה שהמעשים האלה עוברים ונכנסים פנימה ועמוק אל הלב – הרבה יותר מהפעמים שאני עם חוסר פניות מובהק לגבי שיעורי הבית, שאני מרימה את הקול עליכם מרוב חוסר סבלנות, ושכל כולי אומר 'אין לי כוח להקשיב לכם עכשיו'.
אני מקווה שלבבותיכם ניזונים מזה שאני משתדלת להיות כמה שעות בלי פלאפון בזמן שאתם בבית.
אני מקווה שלבבותיכם מתרחבים מזה שבשבתות אני מקריאה לכם ספרים ויושבת לשחק אתכם משחקים.
אני מקווה שלבבותיכם מפנימים ששבתות וחגים הם הזמנים היקרים ביותר בשבילי, כי אלו הזמנים שאני באמת-באמת נוכחת בשבילכם, אוצרות יקרים שלי.
אני מקווה שהרגעים האלה עוברים ונכנסים פנימה ועמוק אל הלב – הרבה יותר מהזמנים שאני כן נשאבת לפלאפון, למרות שאתם לידי; ומימי השישי העמוסים והמשוגעים, כשאני במטבח ואי אפשר להפריע כי אני חייבת להתרכז וכי אין לי זמן.
אני מקווה שלבבותיכם מזהים את המשחקים המאולתרים תוך כדי שאני מבשלת, מדיחה או מכבסת, את שיחות העומק המתפתחות אחת ל- בינינו, את המילים הטובות שאני אומרת לכם ואת הצחוקים עד דמעות שאני צוחקת איתכם.
אני מקווה שלבבותיכם זוכרים את היצירות הקטנות, את היציאות המעניינות ואת ימי השישי המשפחתיים של החופשים הגדולים.
אני מקווה שלבבותיכם יודעים כמה אמא מתפלאה מכם, כמה אתם חשובים לי, כמה אני אוהבת אתכם וכמה אתם ממלאים את חיי באושר, נחת ושמחה.
אני מקווה שהנ''ל עובר ונכנס פנימה ועמוק אל הלב – הרבה יותר מכל רגעי התסכול כשאתם רוצים לספר לי על X ועל Y ואני עסוקה ולא יכולה לשמוע, מכל הזמנים הרבים בהם אני בוחרת לתפעל את הבית במקום להיות אתכם ומכל המצבים בהם אני לא הרבה יותר מגוש עייפות ועצבים.
ואת, קטנטונת שלי,
אני מקווה שליבך שם לב שאת איתי בבית, כבר שנה וחצי.
אני מקווה שליבך סופג את אלפי ומיליוני הנשיקות שאני נותנת לך, את כל כינויי החיבה שאני קוראת לך, את ההנקות, את החיבוקים, את השירים ואת הארוחות המשותפות שלנו, רק את ואני.
אני מקווה שכל אלה עוברים ומגיעים פנימה ועמוק אל ליבך - הרבה יותר מכל היצירות שאני לא עושה איתך, מכל המשחקים שאני לרוב לא מספיקה לשחק איתך ומכל הספרים שאני לרוב לא מגיעה להקריא לך, אהובה-מתוקונת.
אמה ❤
