פורום הריון ולידה (עמוד 2067)

אמא שלי וכל הדודות שלי, ולא מעט חברות שלי.
וגם פה בפורום אני בטוחה שיש הרבה כאלה שלא חוו מעולם.
ובעז"ה שיותר אף אחת לא תחווה חוויה קשה כזאת!

המשך הריון תקין ומשעמם

באמת מעניין.. אני גם שומעת על די הרבה נשים שעברו הפלה. מעניין אותי אם באמת יש המון או שפשוט בגלל שאני עברתי הפלה אחת פתאום נשמע שיש כל-כך הרבה מסביבי ...

סטטיסטית בערך 30% מההריונות מסתיימים בהפלה אז באמת יש הרבה סיכויים לעבור הפלה כאשר עוברים הרבה הריונות אבל כמובן שזה לא מחייב

שמי שלא עברה הפלה לא תרצה לכתוב כדי לא פתוח פה...
אבל סטטיסטית אני חושבת שאיד מכל 10 הריונות לא מחזיק. יש מצב שהמצאתי אבל ככה זכור לי. אז הגיוני שאחת תחטוף 3 הפלות ועוד 3 נשים בלי הפלות בכלל...

ויותר מזה, בגלל שכל ההריונות עד עכשיו באו ב"ה בקלות, ובכלל שאני רואה סביבי כמה זה לא ברור מאליו (כולם אצלנו נקלטים בשניה, הבעיות מתחילות אחרי...) אז במודעות שלי שכל רגע זה יכול להיות גם אצלי.
ההריון השלישי שלי היה הריון בסיכון אז הייתה מן תחושה של הנה נעים להכיר- ככה נראה התיק שלי.
ובהריון הרביעי שוב הייתה ההרגשה שסטטיסטית הפעם זה צריך ליפול
וב"ה כל תחילת ההריון היה בסדר,
ואז כשכבר שיחררתי אז היה דימום וכעסתי והייתי מתוסכלת שדווקא כשלא הייתי מוכנה זה הגיע ובכיתי נורא באותו יום
אבל אז הדימום פסק ולא חזר בכלל והיה ממש מוזר מבחינת התחושות.
וזהו, אז גם אני איתך בתהיות
אין לי מושג מה "נכון" לצפות, אבל לפחות ההכרה שזה לא ברור מאליו בכלל בחסדי ה'
וגם לדעת שלכל אחת (ואחד) יש את המסלול שלו בחיים ואי אפשר לדעת מה המוקשים שיהיו אצלנו.
וכשיש לי חשש מנסיון מסויים, אז אני חושבת אם הייתי עוברת את הנסיון הזה מה הייתי לומדת ממנו? איך הוא היה מגדיל אצלי את האישיות? את עבודת המידות?
ואז אני מנסה להתחזק ולדמיין מה הייתי מוכנה לעשות כדי שהדבר הזה יילקח ממני ואז עושה אותו.
(נגיד אם יהיה קושי כלכלי אהיה מוכנה לתרום יותר צדקה כדי שזה יעבור, אז אתרום יותר צדקה ככה שה' לא "יצטרך" לתת לי את המכה בשביל שאוכל לצמוח מזה)
מה שנקרא מניעה מראש 🤭
אני יודעת שזאת מחשבה קצת ילדותית אבל אותי זה מחזק ועושה לי טוב בנפש. מקווה שלא אשבר אם בכל זאת אצטרך להתמודד עם מה שאני מפחדת ממנו.

וכמובן להתפלל ולהודות ולהתפלל.
ולכאוב ולחזק את מי שזה קורה לו.

פעם גם הייתה עולה לי בי התהייה בתפילת ר"ה שנה שלא תפיל בה אשה את פרי בטנה,
תפילה שהייתה גורמת לי כזה רטט שלא עוזב אותך.
הרי סטטיסטית ברור שזה יקרה למישהי אז איך אפשר להתפלל על זה כ"כ חזק?
ומתחזקת מהתשובה שה' כל יכול.
ה' מעל הסטטיסטיקה.
לגבי כל עמ"י ואני בתוכם.
אז זה יכול לקרות. להאמין ולהתפלל.

וגם עוזר לי לענות למחשבות האלו, שמה אני, אני רק כלי.
ילד זה אהבה, ילד זה אושר, ילד ממלא אותך באופן לא מוסבר. אבל זה לא רק זה, זה הרבה יותר מזה.
ילד זה אדם בפני עצמו, ילד זה המשכיות, אני בעצמי "רק" ילדה.
ילד זה עוד נשמה מעמ"י שעתידה לרדת לעולם. בעצם ה' "משתמש" ברחמי בשביל להמשיך את עמ"י.
זה לא שלי ולא בשבילי.
אם ה' ירצה להשתמש בי השנה להוריד נשמה לעולם אשמח להיות כלי שרת לרצונו. ואם לא- אז אמתין למתי שהוא יהיה צריך לי.
וככה כל יום שמתגברות הבחילות ומתגברים הפחדים אני אומרת לעצמי על יום האתמול הנה צלחתי עוד יום בשליחות. בקושי הצלחתי לנשום אבל עשיתי את זה.
ועדיין בתחילת היום שאחריו עוברת בי המחשבה האם בתכנון שלו אלד ילד בריא בעיתו ובזמנו או שצפוי לי לסיים את השליחות קודם?
ומנסה להתחזק שאצליח למלא את השליחות מה שתהיה...

שיהיה המשך הריון תקין וקליל בע"ה
עם מחשבות טובות ומעצימות
ולידה קלה בעיתה ובזמנה בידיים מלאות ורק בריאות!

זה ממש נותן לי כח במצבי כרגע....

אם 30% מההריונות נגמרים בהפלה זה לא אומר שאחרי x הריונות בדוק תעברי הפלה, כי הגיע זמנך. כי אישה אחרת עברה 3 הפלות רצופות וכביכול "גנבה" את תורך.

הקב"ה מחליט מי צריכה לעבור כל דבר בחיים וב"ה שכרגע הוא לא גרם לך לעבור את החוויה הזאת.

מאחלת לך שיימשך ככה עד 120 בעז"ה (או עד סוף גיל הפוריות)

אמא שלי עברה כמה, חמותי גם (וגם לידה שקטה), שמעתי המון. גם דודות מסביב... ב"ה שלא עברת

7 לידות תקינות ב"ה

מן סתם יש כאלה שאצלם זה יותר ואצל אחרות פחות.
זה סה"כ דבר נפוץ.
מי שמנסה להכנס ל-2 הריונות כנראה תתקל בזה פחות...
מי שמנסה להכנס ל-10 יש סבירות גבוהה שתתקל בזה.
גם הרבה פעמים אנשים לא מספרים ואפילו לא יודעים בגלל מחזור לא סדיר וכד'....

מה שחשוב בעיני להסתכל על זה כחלק מתהליך הבאת ילד לעולם, לקחת כל הריון בעירבון מוגבל- בעיקר בהתחלה ולא להכניס הרבה רגשות.

זה פשוט שפה את נחשפת לסיפורי הפלה אז נראה לך שזה הנורמל,אבל ממשלא

כמו כל דבר בחיים, לדברים הנורמליים, התקינים, החלקים לא נותנים הרבה תשומת לב והתייחסות מיוחדת ולכן את לא שומעת על הנשים עם ההריונות התקינים אלא על הבעיות והקשיים.

עם מינימום 2 ילדים,( בממוצע 4) חלקן 6- ואף לא הפלה אחת ב"ה.
לעומתן-לאימי ולאחיותיה, וכן לחמותי ולאחיותיה, היו לפחות הפלה אחת או כמה, וגם לי-היחידה מבין האחיות והגיסות, וגם מבין החברות הטובות שלי.. (טוב, תמיד ידעתי שאני מיוחדת)

בכללי יש הרבה המטולוגים

אם עוד לא הלכת לאף אחד את לא צריכה את הכי מומחה שיש

תבדקי מי זמין בקופה שלך שתקבלי תור מהר

2 ניתוחים להוצאת שרירנים

המון עירויים של ונופר ופרינג'טלי איך שאומרים את זה...

זה מרים אותי אבל לפחות משנה.

שמתי התקן מירנה

לפני חצי שנה ועדיין מדממת מדי פעם.

זהו מציתי את החיים הללו....

 

הצעתי את זה כי לא כתבתי שיש סיבה לאנמיה אצלך, זה בעיה מוכרת אבל לפעמים יש מקרים לא מאובחנים

לגבי שרירנים ודימומים זה יכול להיות אני לא כ"כ מבינה בתחום הספציפי הזה

אני סוברת שהכתובת היא קודם כל רופא משפחה אם הוא מקצועי שיפנה אותך הלאה

אם לא מצאת כזה
תפני להמטולוג
יכול להיות סיכוי גבוה שהוא יפנה אותך הלאה לבירור הענין ברחם
או לבדיקות דם מסוימות שיכולות לאבחן

אני בעד שתפני לרופא ההמטולוג הזמין שיש לא למומחה מיוחד
הזמינות מאוד חשובה בטח אם תצטרכי לחזור אליו אחרי בדיקות, וחבל על הזמן שאת סובלת... ותמיד אם לא תהיי מרוצה תוכלי ללכת למומחה אחר או אפשר גם דרך הביטוח המשלים

לבדיקת צלייאק 

הבנתי שצלייאק לא מאובחן גורם לאנמיה.

שבוע הבא בדיקת דם...

חוץ מהצליאק
כדאי לבדוק g6pd שזה רגישות לפול (יותר נכון חוסר באנזים שמפרק את הפול קצת דומה לצליאק עם הגלוטן)

זה נפוץ בעדות מסוימות באחוזים גבוהים יותר עיראק, פרס, כורדים...
גם אם את לא אוכלת פול יש את זה גם בתרופות ואפילו לפעמים בחומוסיות מעורב עם החומוס

לא חסידה גדולה של חומוס קנוי

וגם כשעושה בבית, אוכלת מעט

המטלוגיה זה מאוד רחב
ויש הרבה סוגים וסיבות לאנמיה

ברזל את לוקחת בין לבין ?
מומלץ
אפילו בינתיים רק כדי להחזיק את הקיים ולא לרדת

שמפריע לספיגה של הברזל.

מי שלח אותך לכל העירויים?

בהצלחה!! ובריאות איתנה

איך זה מתבטא אצלך?
המוגלובין נמוך/ מאגרי ברזל נמוכים/ עייפות
אמורים להפנות אותך לכל מיני בדיקות, כדי לראות ממה זה נובע.

כל התופעות... הייתי מגדירה חולשה גדולה

ואחרי מאמץ, עולה לי מעט חום יותר ממה שאני רגילה

שבוע הבא בדיקת דם לציליאק

יהיה לי מוזר לדעת בגילי שאני ציליאקית...

בדיוק היום שמעתי על מישהו שגילו לו קרוב לגיל 60..

אני הרבה יותר צעירה ובכל זאת

לבדוק לחץ דם ובסטיק שתן רואים אם את מיובשת
ואז מקסימום יתנו לך נוזלים

אבל לא חושדת בזה כל עוד זה לא משהו מתמשך, וגם אין שום תסמינים נוספים.
בע"ה...

באופן כללי לא מסתכלים על ערך אחד בודד בבדיקת דם. כי זה יכול להיות טעות או באג בבדיקה או כל דבר אחר. או פשוט ערך אחד שלא מעיד על הכלל.

צריך לקחת בחשבון מכלול של ערכים בבדיקות כדי להגיד 'הינה, יש בעיה כלשהי'.

מעבר לכך, הסטייה בערך הוא כל כך מינורי שהוא לא מדאיג.
לגבי הנקודות הסגולות - כדאי מאוד לגשת שוב לרופאת עור.

ולגביי הנקודות באמת שאפנה לרופא תודה רבה על ההרגעה

במקום מגורי, זה היה ממש בתחילת הקורונה, עשיתי ספירת דם ואצלי המון ערכים יצאו לא תקינים ביניהם הMPV יצא מאוד נמוך מחוץ לטווח, נכנסתי ללחץ, טסנו לארץ פחות משבועיים אחרי ההפלה, ואז שמתי לב לנקודות סגולות שצצו לי בכמה מקומות בגוף ביניהם בירכיים. הבעיה היתה שנכנסנו לבידוד ולא יכולתי לגשת לרופא עור שיראה את זה, קבעתי תור טלפוני לרופא ושלחתי לו את תוצאות הבדיקת דם שעשיתי בחו"ל, והוא הפנה אותי לעשות בדיקות מקיפות יותר. עשיתי בדיקות דם חדשות אחרי הבידוד והכל יצא בטווח, פחות או יותר. לאחר מכן הלכתי לרופאת עור והיא אמרה לי שזה קורה להרבה אנשים וזה הרס של כלי דם ולא מסוכן. חלק מהנקודות נשארו לי ולא עברו עד עכשיו שנה אחרי. בנוסף לנקודות היה לי גרד מטורף בכל הגוף וכבר דמיינתי בעזרת גוגל את הגרוע מכל, ושייכתי שההפלה קרתה בגלל זה, ואני חולה קשה וכו' וכו'. ברוך ה' אני בריאה ושלמה, מאחלת גם לך שהכל תקין, במיוחד אם רק ערך אחד מחוץ לטווח, וגם לא הרבה מחוץ..כמובן שכדאי תמיד לברר, אבל מאמינה שתקין

לגבי ההתמתחויות לא נראה לי שיש מה לדאוג.

הגזים- זו תקופה שצריך לעבור. ממליצה ממש לקנות מנשא איכותי, הצלה בתקופה הזו.

לגבי תוויות- אני ממש לא מורידה, אבל כן מסדרת את זה כשאני מלבישה, משטחת את זה שלא יתקפל ויציק.

בהצלחה!

סובל ממש ולא נרדם... חוץ מנמר על העץ ועיסויים

סימיקול מסופר פארם וכל מיני תנוחות שמקלות, כיפוף רגליים וכאלה.. כבר לא זוכרת שמות..

אני רואה קשר ישיר בין מה שאני אוכלת לבין גזים. אם שכחתי ואכלתי כרוב, חומוס, אפונה יבשה או קולרבי...התוצאות מגיעות אחרי כמה שעות אצל התינוק.

תחילת היריון זו עייפות כבדה מאד.
אין שום סיבה שתהיי ב100% שלך.
תלמדי לשחרר.

ומותר להתלונן ולחשוש.
נכון שהיריון זה ברכה. אבל זה לא סותר שהיריון זה קשה.

ומבינה אותך לגבי המעבר ל3. גם אותי הוא מלחיץ. כרגע עוד לא בהיריון אבל כל הזמן הראש שלי עסוק אם אהיה מסוגלת מתישהו לזה.

כולכן!!
אמאל'ה
עלו לי דמעות....
איך אתם מעודדות ומשתתפות! אימלה ממש תודה רבה❤️❤️❤️
וכן סיימלי, גם אני הייתי כמוך עד שבעידוד בעלי קפצתי למים... הלוואי שיהיה באמת בטוב..
אעדכן אחכ🤭

בזמנים שקשה ועייפים ולא מרגישים טוב לא חושבים שיום אחד המצב יהיה שונה.. אבל מבטיחה שהייתי שם המון פעמים.. ואז הקושי עובר ויש שמחה, וכוחות, ואהבה גדולה לילדים

עכשיו תנוחי כמה שאת יכולה, מותר להתלונן כי באמת קשה!! ואם יש מצב שתקחי עזרה שיעשו לך כביזה או יכינו לך איזה משהו מפנק תעשי את זה.

הריון קל ובריא ולידה קלה בכיתה ובזמנה.
המון המון כוחות

קשה לראות את זה עכשיו, אבל זה יעבור. באמת באמת!

באמת מילים כאלו פשוטות זקוקה לשמוע...

וחיבוק גדול
את גם לא מרגישה טוב
וגם חלשה, חולשה ועייפות של תחילת הריון זה משהו שאי אפשר להסבר לאחרים עד שאתה לא עובר את זה
כאילו שאבו ממך כל כוח שהיה לך בגוף

בע"ה לאט לאט תתחזקי, ויהיה לך הריון תקין קל ומשעמם!
ותינוק מתוקי בסוף

יואו פתאום התרגשתי מלקרוא "ותינוקי מתוקי בסוף...."
מרגישה סתומה חח אבל זה פתאום נגע בי במקום הטוב הזה של הלידה בעצם... לא להסתכל עכשיו על הקושי שאחרי הלידה אלא לחשוב רק על המתיקות....
תודה מותק שהגבת!

אני חייבת לדעת מה קורה כשאת כותבת בגוגל ה תעזור לי? 😆
את כזו חמודה!
הולך להיות לך ילד מתוק מהמם וזה יהיה שווה כל רגע קשה
קחי מלא מים קרים ומלא חיבוקים 💕💕💕💕

ממש תודה!! ואמן!
באמת שהבאתן לי אויר לנשום...
וגם לך תודה על העידוד על העתיד... אני באמת שוכחת שבסוף מגיע תינוק מתוק ומהמם... עסוקה כרגע רק בקושי. . ממש תודה על זה!!! זה מחזיר לי קצת אנרגיות..

ולגבי הגוגל חחח זה הביא לי הרבה שיחות של הידברות וכאלה... אבל נדמה לי שגם הכתיבה שלכן אלי היא חלק מהעזרה שלו...

הכנות שלך ממש נוגעת ללב!
דברי עם השם, הוא תמיד מקשיב...
ובעז"ה הכל יסתדר, רק לאט לאט - לעכל.

מלא מלא כוח!

מכירה שלפעמים את מרגישה ככ זרוקה שאפילו אין בך אנרגיה לזרוק משפט לה'?
לכן התפילה שלי היתה לכתוב בגוגל... אללה יסתור..
אבל באמת אחרי שכתבתי היתה לי יכולת גם לדבר קצת ולבקש בכמה משפטים. . שפשוט יעזור לי..
תודה מהממת. המילים שלכן ככ יקרות נותנות לי כח❤️

מתוך ניסיון של היפרמאזיס (הקאות מרובות וחוסר תפקוד נוראי בהריונות) 

ומתוך ניסיון שעברתי הריונות נוראים "לשווא" שהסתיימו בהפלה בסופו של דבר

אני יכולה להגיד לך שתחבקי את עצמך!!!!!!!! 

זה תקופה שעוברת, אל תקשי על עצמך, אל תדרשי מעצמך יותר מידי

תחשבי על המטרה הנשגבת מה תקבלי בסופו של דבר

תחשבי שמתפתחים בך חיים, הגוף שלך עובד שעות נוספות!!

אם ה' נתן לך את זה סימן שאת האמא הכי טובה ומתאימה

 

בהצלחה בידיים מלאות בקלות ובשמחה!

מהממת! חיבוק גם לך! איזה נסיון קשה..

אני באמת נחה... אבל אכן זקוקה יותר לחמלה עצמית וחיבוקים עצמיים...
ממש תודה שכתבת🧡

בואי נתחיל מזה שאת לא במיטבך. אנחנו גם בדיוק סיימנו צינון משפחתי קשוח. זה לכאורה קטן אבל ממש גומר את הכוחות. אז שניה. תני לעצמך להתאושש מזה לפחות.
את בשליש הראשון העייףףףףף. כל מה שאת מתארת הגיוני. לגבי החששות לאח''כ הם גם הגיוניים. באמת זה לא הזמן אבל קשה לשלוט במחשבה. אולי תשנני לעצמך כמה תשובות טובות לענות למחשבות האלה שמגיעות כדי להשתיק אותם. כמו- נלך לאמא שלי לחודש, נמצא בייביסיטר מהממת לעזרה לחודשיים, הלחץ של הבעל ירגע, אני אמצא בי המון כח, יהיה כ''כ כיף לכרבל גור קטן, איך בא לי לקנות לו בגדים, תכף אני ארגיש יותר טוב בשליש השני, ה' ייתן לי כוחות. קצר וקולע. מגרש מחשבות עקשניות.
תעברי כל יום בנפרד. חייכת לילד. הכנסת מכונה. תרימי לעצמך. הגוף שלך עובד קשה. כל משהו מעבר זה אקסטרה. חיבוק.

תודה רבה על זה.. לא יאומן כמה מילים יכולות לתת כח..

מזדהה עם כל מילה.

שבוע 10,

הכביסה,

הכוחות,

הייאוש,

התחושה שאני תינוקת ואיך ה' שולח לי כזאת אחריות ככה..

 

אבל אני מרגישה שיש איזו תובנה שעוזרת לי להרים את עצמי.

בהתחלה, בגלל שלא הייתי ככה בהריון קודם,

ממש ציפיתי מעצמי לתפקוד מלא פחות, נגיד, 5% כוח, לא יותר מזה.

וגיליתי שאני מסוגלת להרבה הרבה פחות.

לאט לאט הפנמתי שאני בעצם צריכה להסתכל על זה אחרת לגמרי:

 

אני בהריון, קשה לי באופן הכי טבעי בעולם, וזה לא בטעות, או פאשלה שלי.

עם כל זה, יש לי עוד משימות בחיים- 

אני מחנכת כיתה תוססת ודורשת,

אמא לנושנוש מהממת ומתוקה שצריכה יחס וטיפול, 

רעיה בבית עם כל הטכני של זה,

אבל קודם בהריון.

 

מה שזה אומר לי זה שאני מתחילה מ0% כוח, 

וכל דבר שאני מצליחה לעשות טוב, זאת מתנה,

מגיע לי יישר כח עצום מעצמי,

ואני מודה לה' שאני מצליחה למרות הבחילות+הרעב+החולשה+התסכול.

 

זה פשוט הופך הכל ונותן לי מלא כח!

גיליתי שבשעות הבוקר אני הרבה פחות מבוחלת ב"ה,

שלשכב על הצד במיטה זה מקל עליי בשעות הקשות,

שיש מלא משחקים ושטויות שאפשר לשחק עם נושנוש בשכיבה, והיא לא פחות שמחה,

שפרגון והערכה מבעלי המתוק זה מטען רב עוצמה.

שלהקיא דווקא עושה לי טוב ומשחרר את המועקה.

ועוד ב"ה.

 

לסיכום:

תשחררי ציפיות מעצמך,

ואז תשמחי בכל מה שאת כן מצליחה!

 

בהצלחה גדולה, אחות "לצרה"!!

תודה אהובה על מה שכתבת. אכן אני משתדלת...
בהצלחה לשתינו🥰

וזה לגמרי הגיוני איך שאת מרגישה.

ממש לא נכון שאת לא עושה כלום, הגוף שלך פועל עכשיו על 150% ומייצר חיים חדשים, ברור שלא נשאר כח לשום דבר אחר..

 

אל תחשבי על העתיד. לחשוב כל יום רק על היום הקרוב.

את השעה הקרובה את מסוגלת לעבור? מעולה! תתרכזי בזה.

לאט לאט הזמן יעבור וכבר תרגישי יותר טוב.

עכשיו רק להרפות. לנוח. לפרגן לעצמך.

 

שולחת המון כוחות וחיבוקים 

תזכרי שהתוצאה לגמרי שווה את זה!!

אתן פשוט מדהימותתתת
כמה כוחות ואהבה אתן שולחות למישהי שאתן לא מכירות...
ככ תודה על זה...
במיוחד שזה ככ בהתחלה ועוד לא מספרים ככ.. והגוף והנפש זקוקים לתמיכה... תודה פורום מהמם!

יקירה אחרי החושך בא אור גדול, בעזרת השם הימים האלו כבר יחלפו

ואת תרגישי מעולה בעזרת השם עם ידיים מלאות ואת תהיי אמא שמחה

ומאושרת, תנסי להביא לעת עתה  עוזרת אפילו לשעתיים ואין ספק

יהיה לך יותר קל, תתחילי מהיום לנשום טוב עמוק ולשמוח, ואין ספק שהכל

יתהפך לטובה, בהצלחה אישה יקרה.

יכולה להעיד על עצמי שאני אדם סופר פעיל ובתחילת ההריון לא הייתי מסוגלת אפילו לחשוב איך אני מתפעלת את הבית ברמה של מינימום..
רק המחשבה החלישה אותי.
ובאמת הבית לא תפקד תקופה אבל ברוך ה לאט לאט חזרתי לעצמי.
שולחת לך כוחות וחיבוקים

אני עם דמעות בעיניים, כרגע בתשיעי(גם לפני לידה שלישית), ורק רוצה לבכות כשנזכרת בתקופה הזאת,
כל כך מזדהה איתך ברמה שגם כתבתי אז בגוגל מאיפה מוצאים כח,, לא מאמינה שאני אשכרה יושבת ובוכה עכשיו מלקרוא אותך,
זה קשוח, יקרה, כל כך קשוח, וזה עובר, כל כך עובר, אסור לך לחשוב עכשיו על כלום מעבר לשעה הקרובה ולהתפנק במה שאת רק יכולה, ולדבר רק עם מי שמבין ועושה לך טוב, כי את גיבורה, את יוצרת בתוכך חיים חדשים ומביאה לעולם נשמה יהודית טהורה, רק תחבקי את עצמך וה' ישלח לך כוחות

אמאל'ה יש לי צמרמורת מלקרוא אותך... וגם אצלי נפתח סכר הדמעות עכשיו...
קוראת כח מילה שלך בשקיקה... שוב ושוב ומקבלת תקווה וכוח....

ותודה לכולכם על התזכורת הככ בסיסית הזאת בעצם למה מרגישים ככה ועד כמה זה גדול ומתוק הפלא הזה..

אני מזכירה לעצמי, וזה מאמץ, לא קל בכלל בשבילי,

שכמה זוועה שאני ארגיש בשליש הזה,

כמה משימות שאני יעשה גרוע, או לא יעשה בכלל,

כמה נורא שהבית שלי יראה, יריח, יהיה..

כל זה זמני.

 

לעומת זאת-

נשמה חדשה ונקיה שיורדת לעולם דרכי,

בריאה חדשה ומופלאה,

תינוק מתוק מתוק מתוק שנוצר בתוכי עכשו,

זה נצחי!

 

לי זה נותן מלא כח.

ובדר"כ שולח אותי לישון.

להרפות מהניסיון הנואש לתפקד,

ולתת להריון להתקדם בצעדי הצב שלו..

 

ומקל כל כך על הנפש,

על המצפון (ה-צרה שלי כרגע..)

על הדימוי העצמי שנמעך עכשו..

קראתי פעם פירוש על דבריו המפורסמים של רבי נחמן "כל העולם כולו גשר

צר מאד והכלל והעיקר שלא יתפחד כלל", שבד"כ לא שמים לב שכתוב יתפחד (ולא לפחד)

שזה מלשון להפחיד את עצמו, שלכח המדמה יש יכולת לברוא עולמות שלמים (שבאמת רובם רק דמיונות).

ובטח בתקופה הקשה של בחילות ועייפות, שגם להם יש סוף ובד"כ מתאוששים מהן-

חזקי את עצמך שזה זמני! ויעבור! ותעברי ממש כל יום לגופו.

וכשתרגישי שיש לך חשק לשופינג לקראת התינוק תדעי שאת במקום טוב יותר בנפש 

 

מאחלת שיעבור בקלות, עם כוחות גוף ונפש ובשמחה!

ואת תראי פלאים, את יכולה להניח טיפה של אלכוהול.

את רוצה להיות עם אפידורל ולבכות מכאבי שיניים? רוצה להניק ולקום לתינוק קטן בלילה עם כאבי שיניים? נכון שלא?
כמה שזה יהיה קשה עכשיו פי אלף יהיה קשה אחר כך
אין שום בעיה לעקור בהריון. לכי תעקרי לוקח כמה ימים להחלים מזה וזה לא מה שאת קוצה למצוא את עצמך עוברת עם תינוקת קטנטן. רפואה שלמה!

אסור אקמול ליותר מכמה ימים רצוף
לצערי בדקתי את הנושא
תתקשרי לייעוץ תרופתי ותבררי
מהר לטפל ולהפסיק לקחת

אז מפחדת שלא יהיה דימום רב אחרי עקירה
אני כבר ממש רוצה לעקור למרות שזה מפחיד אותי יותר מללדת

הרבה יותר קשה כשהוא כבר בחוץ..

אבל אחרי עקירה אין דימום רב.
בקושי יש דימום.
תתיעצי. חבל. זה לא רק הכאב, כל עוד לא מוציאים את מקור הזיהום הדלקת תחזור.

תרגישי טוב!

אני העדפתי לטפל בהריון מאשר אחרי לידה עם תינוק קטן שרוצה לינוק וכו'

מרוצה מאוד,
הגגונים ענקיים, כל הריפוד נשלף לכביסה, כולל הגגונים. יש לאמבטיה תאים קטנים כאלו למפתחות / פלאפון.

חסרון - האמבטיה לא מתקפלת, אפילו לא לאחסון. בעוד שאת רוב האמבטיות אפשר לקפל לאחסון או לרכב. מבחינתם זו מעלה שהאמבטיה עשויה פלסטיק קשיח ולא בד על מסגרת,אבל אני לא רואה הבדל.

אשמח לעוד דעות, אם יש

אנחנו מרוצים.
אנחנו עדיין באמבטיה אז לא יודעת על הטיולון.
העגלה קלה יחסית לעגלות אחרות בשוק. היא לא קטנטנה, אבל גם ממש לא ענקית ומסיבית (הכנסנו אותה עם האמבטיה לבגאז' של רכב קטן, דייהטסו סיריון אם את מכירה, ואם התאמצנו הצלחנו לדחוף שם גם תיק גדול). מבחינתי היא בגודל ובגובה האידיאלים. יש לה סל שבעיני הוא גדול ונוח, הגגון נפתח עד הסוף, יש רשת שאפשר לפתוח בגגון. מתקפלת ונפתחת בקלות יחסית.
התלבטנו בין טייגר לבובקט, בחרנו טייגר כי היא הרגישה לנו יותר יציבה, וגם הגלגלים שלה יותר גדולים וזה נוח במדרגות (יש לנו הרבה).
כמו שאמרה יראת גאולה, האמבטיה מפלסטיק. מפריע באחסון אבל אני אוהבת שהתינוקת מוגנת יותר ממכות.
מציינת שאנחנו איתה רק ארבעה חודשים, אז אני לא יודעת איך היא נשמרת לאורך זמן. כרגע מצויינת.

כדי להיות רגועה

כי בה אין לו כאבים אחרים, פשוט חום והוא חיוני חוץ מעניין היציאות שקצת מדאיג.. בכל מקרה התןר הקרוב רק ביום ראשון

ארטיק, מיץ, שלוקים. בכפית, במזרק.

העיקר שישתה.

במקביל תבדקי מה קורה עם החום.

אישית אני הולכת לרופא רק אם אני לא רואה שינוי בחום (מרווח גדול יותר בין העלאות החום) אחרי 48 שעות.

כמובן בהנחה שאין תסמינים נוספים כמו שיעול, קושי בנשימה או התקררות רצינית.

כאן את נכנסת לשבת בחוסר ידיעה, אז תעקבי מה קורה הלילה ואם אין שינוי בכלל הייתי מנסה להשיג רופא מחר.

בבוקר כבר היה טוב יותר, חשבתי שעבר
עכשיו בדקתי אותו שוב ו38.8
למה בקושי יש לו יציאות למרות ששותה כרגיל?

ולמה נר? לדעתי סירופ עובד יותר טוב, חול מזה שהכמות שלו מדוייקת יותר.. אם הוא בן 3 סכוי טוב שהנר שאת מביאה לו לא מספיק ואז החום עולה מהר שוב.
אני לא יודעת למה הוא פחות עושה, אבל הוא לא נשמע בדרך להתייבשות

אם החום ממשיך עד מחר אולי כן תנסי להשיג רופא, שיהיה לפני שבת..

בגיל קטן יותר אני נותנת סירופ כי זה צריך להיות מדויק
מקווה שלא נצטרך, לא ברור לי מספיק ממה זה נובע עכשיו למשל ירד לו לגמרי בלי סירופ/ נר..
מגיע לסירוגין..

בעז"ה שיעבור מהר

אם הוא לא מקיא או משלשל בכמות גדולה אין סיבה שיתייבש.. רפואה שלמה!!

אני ממש מבינה את הלחץ.
אני גם בתחילת ההריון הייתי בלחץ מכל דבר.
אבל חייבים חייבים לשחרר.
את לא תצאי מזה..
תנסי להפסיק לחפש..
כל פעם יש משהו חדש שאת לא מכירה, ולרוב זה בסדר.
תנסי לשחרר ולהנות. יודעת שזה קשה.
מקווה שאת לא נפגעת ..

אני יודעת שאני בפראנויה "קלה"... ההריון או יקר לי

אני פשוט משווה לימים טרם הגילוי, שהיו לי הון בחילות וכאבים בחזה

מול עכשיו, שכמעט ואין

וזה מאוד מערער

רק שתדעי שגם לי היו ימים שהרגשתי וימים שלא..
זה בא והולך וזה בסדר גמור..
אגב, לי הבחילות וההקאות באו והלכו עד שבוע 7 בערך, ואז נשארו עד עכשיו!
ואני כבר בשבוע 31!
קיצור אל תדאגי. הכל בסדר !
תהני מהזמן בלי התופעות.
אולי תעשי לך הסכם עם עצמך שפעם בשבועיים את עושה אולטרסאונד.. זה יגרום לך להרגיש רגועה יותר?

לגבי השתן יש שינוי בצבע בהריון.
חשוב מאוד לשתות המון!
אל תבדקי אם זה דימום, אל תסתכלי בניגוב בכוונה! אם יהיה דימום את תראי אותו גם בלי להסתכל במיוחד, ותוכלי אולי להינצל מלהאסר סתם בהריון.

את מתקשה לעמוד במשימות כמו שאת רגילה?
אם כן, ואת לא מצליחה לצאת מזה לבד תוך כמה ימים, כדאי מאוד לטפל בלחץ.

המוח משכנע אותך שיש סיבה להילחץ, כל פעם בגלל משהו אחר, אבל האמת שכל זה לא אובייקטיבי.
אין סיבה אמיתית להילחץ.
תנסי להרפות. בשבילך.
רוגע זה איכות חיים.
וכרגע הגוף שלך זקוק לאנרגיה שלך כדי לתפקד, כדי לפתח את ההריון.
כדאי להצליח להרפות צריך קודם כל לרצות את זה ממקום עמוק וכנה בנפש.
אח"כ כבר תמצאי מה עוזר לך.
תנסי ללמוד את עצמך מה מחזק ונותן לך כוחות.
קריאת תהילים, שמיעת שירים מחזקים, לדבר לה',
לכתוב, לקרוא סיפורי אמונה, אולי אומנות וכו'.

בשעה טובה והמשך הריון קליל ונעים!

אבל יש רגעים שאין עבודה או שאני סתם נחה בבית ואני חושבת

יש רגעים שאני בכלל לא חושבת על כלום

אתמול בזמן שבישלתי בואי נגיש ששכחתי מהבדיקה החיובית, כי התעסקתי במשהו

ולא חיפשתי כאבים או משהו

כן כששכבתי במיטה הרגשתי המון לחץ בגב תחתון אולי מהעמידה..

השאלה מה את עושה איתם
נגיד אתמול שכבת והרגשת כאבי גב.
מה אמרת לעצמך? מעבר לחשש הראשוני, לאן המחשבות לקחו אותך כעבור דקה או שתיים?
תנסי להגיד לעצמך הנה משהו קורה ברחם שלי. משהו מתחיל להתפתח. כשאת מרגישה מצוברחת תגידי הנה ההורמונים מתחילים להשפיע. הכאבים/ הורמונים האלו טובים. איזה כיף התחלתי מסע בן 9 חודשים
תלטפי את הגב, תרפי אותו. אפילו כנסי למקלחת ותפנקי אותו בזרם מים להקל על הכאב. תשתמשי בביטויים מעצימים ולא במחשבות שמובילות ללחץ.

ואיזה יופי שזה לא משתלט עלייך. נהדר. תמשיכי לעשות דברים ולשמור על השגרה, השגרה שומרת עלינו ממחשבות לא טובות.

ככה עוד יום יעבור ועוד אחד.. ותגיעי לשלב של בדיקת דופק ותראי את הפלא שנבנה אצלך ברחם. כיף ומרגש!

בהצלחה יקרה!

את צודקת אני חייבת לשנות את המחשבה שלי

עכשיו נגיד אני בכמה זמן רגטע בעבודה אז אני חושבת

אבל כשאני עסוקה ממש מי חושב על משהו.. ה קטע כזה.. כנ"ל במיטה, לפני שינה, הראש רץץ

זה באמת מלחיץ..
עקבתי אחרי השרשור הראשון שלך, עשית בסוף הכפלת בטא אתמול? אם היא הוכפלה אז הכל תקין

למרות שזה עדין עולה לפעמים.לי זה פגע בתפקוד ושם אותי במצב נפשי לא טוב. לי זה הריון אחרי הפלה ככה שהרבה יותר מלחיץ ומוחשי הפחד. אחר-כך כשבדקתי לחץ דם אצל האחות היא אמרה לי הדופק שלך גבוה זה לא טוב..ממש הגוף שלי היה בלחץ .בקיצור מה שאני רוצה להגיד שזה לאט לאט משתפר אחרי כל בדיקה תקינה את תרגישי איך הלחץ יורד מעט .אין לי יותר מידי טיפים רק להגיד לך שזה נפוץ ותנסי למצוא דרכים שמרגיעות אותך כי זה חשוב.
התוצאה של תשתנה ופשוט אין לך שום שליטה על זה לא משנה מה תרגישי ומה תחשבי זה פשוט לא בידיים שלך ..

אני בשלב שאין אינדיקציה לכלום וזה מה שמתסכל נראה לי

לא יזוז וירגיש שנים...ככה אני הרגשתי לפחות.תסמינים הם לא אינדיקציה טובה נקודה .שימי לך את זה עמוק בראש.חוץ מדימום וכאבים קשים .אני רוב הזמן לא מרגישה כלום לא בחילות לא כלום... וזה מטריד אבל זה מה יש אין לי איך לשלוט בזה ולשנות את זה

קרה לך?

ממש הייתי בפחדים שאני הוזה וזה לא באמת הריון עד שהתחלתי להרגיש תנועות בשבוע 20. זה שאין תסמינים לא אומר שאין הריון! זה אומר שהשם אוהב אותך ובירך אותך בשליש ראשון קל ונעים.

אבל אם השתן שלך ממש כהה שימי לב לכמויות שאת שותה - צריך לפחות שני ליטר ביום, עדיף קצת יותר.

ובקשר לתסמינים

פשוט, החזה ממש כאב בשבוע 3 כלומר לפני הגילוי

מאז הגילוי זה מתמעט

גיליתי את ההריון כי החזה כאב, ואחר כך כלום... אלה שינויים הורמונליים רגילים וזה ממש תקין, אל תדאגי, זה לא מעיד שום דבר. אבל תשתדלי לשתות יותר אם זה לא עושה לך בחילה או הרגשה רעה, מים זה חשוב להתפתחות העובר בשלב הזה. אני קניתי בקבוק של ליטר ושמתי לב שאני מרוקנת אותו לפחות פעמיים ביום, מאוד עודד אותי לשתות יותר

רק בבוקר קצת גועל איך שאני פותחת עיניים

הוא חולף

אני לא שתיינית מים גדולה בכללי אבל כן חייבת

אני מאלה שעד שלא מרגישות רע לא שותות

הרגל זוועה אני יודעת :/

גיליתי על ההריון כי בעלי חיבק אותי בבוקר והחזה שלי כל כך כאב שדחפתי אותו ממני. ואחרי כמה ימים זה נעלם ולא חזר. לא היו לי בחילות ולא הקאתי, ולא כלום... רק הייתי קצת עייפה יותר מהרגיל בהמשך, זה הכל.

אבל על השתייה תקפידי!!! זה במיוחד חשוב להמשך ההריון, אבל גם להתחלה. שימי לעצמך אפילו קצת תרכיז פטל אם זה יקל עלייך לשתות, או שתחליטי שאת מסיימת את הבקבוק של הליטר (או ליטר וחצי) עד שעה כזאת וכזאת ותשתי לפי השעון ולא לפי ההרגשה של הצמא. האחיות במרפאה שלי תמיד אומרות לכל הנשים לשתות כוס מים כל שעה עגולה, צמאות או לא.

אולי לשתות כל שעה עגולה זה טוב ננסה אני אשים לי כוס ואמזוג כל שעה תודה על הרעיון

מקצועי
זה טבעי לחשוש במיוחד בהתחלה
קורה לכולנו

אבל בכנות מרגישה שאצלך זה יותר חרדה מאשר פחד. שיש משהו בחשיבה שמחפש אחרי סיבות ונלחץ מאוד מכל דבר קטן
זה לא נכתב כביקורת
.להפך הגמור. אני פשוט חושבת שזה פשוט יעשה לך טוב לקבל כלים איך להתמודד עם הפחד,איך לשלוט במחשבות ..

הריון זה משהו שהגוף עובר בו שינויים
יש כל מיני תופעות
הן באות והולכות
למישהי יש תופעה מסוימת
למישהי אין
אין פה מתמטיקה
טאין צורך לבחון בזכוכית מגדלת כל תופעה שבאה והולכת
אין קשר לשום דבר ושום תחושה לבין תקינות הריון
אם ההריון תקין תדעי רק באולטרסאונד בשבוע 7-8
כל שאר הניחושים הם לחלוטין מיותרים
הריוןמלא תקין יכל להיות עם כל התופעות בספר,עם חלקן,עם אף אחת
הריון תקין יכל להיות עם כל התופעות עפ חלקן או עם אף אחת
ב2 האופציות אפשר שיכאב קצת בבטן או בגב ויבוא ויעלם
קיצר זה פשוט לא יעזןר לחפור שם
רק למצוא דרך להרפות,לשחרר את הפחד ולתת אמון

כשאני עסוקה אני לא חושבת על זה אפילו :/

זה ממש חשוב בהריון. זה עוזר להרגיש טוב יותר ועייפה פחות.

לגבי הלחץ- זה מובן, אבל תשתדלי להרחיק את זה ממך.. אין שום סיבה לחפש דימום. דימום בעל משמעות את לא תפספסי... ועדיף כמה שפחות להתרכז בזה או לחשוב על זה. בעז"ה יהיה טוב!

עכשיוב11 שתיתי כוס חדפ שלמה

מקווה לזכור כל שעה

תודה על הניסון להרגיע

בעזרת השם הכל יהיה בסדר

הן מתזכרות אותך כל איזה חצי שעה נראה לי לשתות כוס, מניחה שאפשר להגדיר כמה תזכורות יהיו ואיזה מרווחים
ולגבי מה שכתבת למעלה על החוסר מעש - מבינה ממש.. אני גם הייתי קצת ככה בהתחלה. את מחוסנת? יכולה לצאת החוצה להסתובב? לפגוש אנשים? אם לא אולי תרשמי לאיזה קורס אונליין? משהו שמעניין אותך אבל לא הכמ קליל שיהיה לך שיעורי בית ומטלות להתעסק בהם

יש לך שם לאפלקיציות? יעזור לי מאוד בקטע של לא לשכוח

בגלל שעובדת ורוב היום יושבת ולא מתעייפת או כאלה שמרגיש לי לשתות יותר מידי

עוד מעט זה יעבור ותוכלי יותר לעשות דברים.
לא זוכרת שמות של אפליקציות כי כבר מחקתי, אבל פשוט תחפשי בחנות אפליקציות ביטויים כמו שתיית מים וזה יקפוץ

וממש מבינה את הלחץ שלך מכל דבר.
הייתי גם כך בהריון הראשון, אמנם בשלב יותר מאוחר.
אבל עדיין...
הכל כ"כ חדש. וכל דבר שקורה את לא יודעת אם זה תקין.
אז אשתף אותך במשהו שעזר לי לשחרר.
וזה באמת שיחרר.
זה היה בעיקר בשלב התנועות.
לפעמים פתאום לא הרגשתי. וזה מכניס ללחץ מטורף.
פניתי אז לבורא עולם, במילים פשוטות.
ואמרתי...
רבונו של עולם, כמו שאתה נותן לנו חיים, יום יום. רגע רגע.
כך אתה נותן לעובר חיים. יום יום. רגע רגע.
שמור עליו. החייה אותו.
כמו שאנו מופקדים בידך.
כך גם העובר בידיים שלך!
שום דבר לא בשליטתינו.
כן באחריותינו.
אבל בסופו של דבר הכל בידיים של ה' יתברך!
מקווה שיעזור לך...
נסי לשחרר...
להשליך על ה'!
הוא דואג לכולם.
וגם לך...
יהיה טוב בעזרת ה'.
בהצלחה😘

לדעתי זה מאוד קשור לצבע השתן

אבל מאז שהתחלי לשתות השתן נהיה יותר בהיר 

ההמלצה היום היא באמת להניק לפי דרישה.
זה שתינוק פולט לא אומר שהוא לא רעב, הסוגר שאמור להשאיר את האוכל בקיבה פשוט פחות מפותח אצלם.
אם אתם חושבים שהוא אוכל יותר מדי, הייתי ממליצה לנסות להרים אותו ולהרגיע אותו בידיים אם הוא בוכה ואתם חושבים שהוא לא אמור להיות רעב, אבל אם הוא לא נרגע יחסית מהר להציע אוכל בכל זאת.

בהצלחה!

הנה, גם אני ערה בשתיים בלילה עם תינוק בן עשרה שבועות...לא קורה הרבה, אבל קורה. בהתחלה היה קורה הרבה יותר.
אז
א. מן הסתם הוא יכנס להרגל של שנת לילה בקרוב. זה לא אומר דווקא שיישן לילה שלם רצוף, אבל כן שיישן עמוק ואולי ידלג על הנקה אחת, יתעורר לאכול ויחזור לישון. אז צריך סבלנות...ואשתך צריכה לישון כמה שהיא יכולה כדי להתאושש.
ב. לגבי בכי והנקה. שניכם צודקים...אשתך רוצה תינוק רגוע, כי לאמא, במיוחד אמא צעירה שזה עתה הפכה לאמא, כמעט בלתי נסבל לשמוע את התינוק בוכה. זה משהו שקשה להסביר אותו, אבל זה ככה.
אתה צודק שלא על כל בכי צריך להניק, במיוחד אם זה עושה לו עומס בבטן.
ההגדרה ''כל שלוש שעות'' היא לא נכונה, כי רוב התינוקות הם לא שעון מדויק, למרות שיש כאלו שכן.
עדיף שבראש יהיה טווח גדול יותר, כמו למשל '' הוא אוכל כל שעתיים וחצי- שלוש''. ואז אם הוא מתעורר משינה ובוכה, ועברו שעתיים וחצי, אז אתם מבינים שמן הסתם הוא רעב.
זה נקרא ''לפי דרישה''- לא להיות מקובע מראש על מתי הוא רעב, אלא להיות קשובים וללמוד אותו וככה לדעת מתי הוא רעב.
שימו לב, בשבוע הקרוב יכול להיות שבאמת הוא יאכל כל שעתיים , בתדירות גבוהה יותר, כי גיל 6 שבועות זה גיל של קפיצת גדילה- התינוק צריך עוד חלב- אין עדיין מספיק- הוא יונק יותר וקצת לא רגוע- ואז הגוף מייצר עוד. זה מנגנון טבעי וחשוב ולכן כדאי להניק 'לפי דרישה''- ולא לפי הגדרת זמן.

יחד עם זה, אתה צודק בכך שלא כל בכי הוא בכי של רעב. לדעתי רוב הבכי בגיל הזה זה בכי של עייפות. התינוק רוב הזמן ישן, ומעט מאוד זמן ער.
אחרי עשר דקות של ערנות וחיוכים הוא כבר יכול להיות עיף, יתחיל קצת לילל, ואז מרימים אותו, ומתעסקים איתו ואז הוא עוד יותר נהיה עיף ובוכה, ולא נרגע ואז בסוף הוא כ''כ בוכה שאמא שלו מרגיעה אותו בדרך הכי פשוטה- הנקה. וכאן הוא נרגע, אבל קשה לו לישון כי צריך להוציא אויר, וההנקה עוררה את מערכת העיכול אז הוא גם עושה בטיטול וההחלפה מעירה אותו...ושוב הוא עייף ממש ועכשיו קשה לו להרדם מרוב עייפות, והוא צורח, אז שוב יונק כדי להרגע וכו' וכו'.
זה תסריט שאני עברתי עם חלק מהתינוקות שלי וראיתי אמהות אחרות עוברות אותו.
הדרך הכי טובה להתמודד עם זה זה ללמוד את הבכי של התינוק. בכי של רעב, של עייפות, של כאב בטן. כל בכי נשמע אחרת .
כדאי לכם לראות כמה סרטונים של ''שפת התינוקות''- זה יתן לכם כיוון איך לזהות את הבכי.
אני יכולה להעיד שברגע שלמדתי לזהות, החיים נהיו קלים יותר.
אני מזהה את העייפות, ולא מחכה. מיד משכיבה לישון במקום קבוע (עגלה, עריסה) והתינוק לרוב נרדם בקלות וישן טוב. וגם לא תלוי בהנקה כדי להרדם.
אני ממש משתדלת לא להניק אם הוא לא רעב. מניסיוני, זה עושה להם בלגן בבטן ואז הם בוכים מכאב בטן.

אני גם ממש ממליצה לכם לקנות מנשא איכותי. לפעמים תינוק לא רגוע שכבר לא יודעים מה לעשות איתו, נכנס למנשא ותוך שלוש דקות כבר ישן שינה עמוקה ורגועה. בכלל, מנשא מאוד עוזר להתנהלות. אישית, אני עושה קניות שבועיות עם התינוק במנשא, ולפעמים מבשלת שבת ככה גם.

לגבי פליטות- זה לא קשור. תינוק לא פולט רק עודפים. לרוב, אם יש לו לחץ על הבטן הוא יפלוט גם אם לא אכל יותר מידי.

ולגבי אשתך- אתה יכול להראות לה מה שכתבתי, אולי יעזור לה. אבל באמת היא צריכה ללמוד את התינוק החדש שלה. ובכלל היא במצב מאוד רגיש ומאוד מטלטל. כשאישה הופכת לאמא זה שינוי מאוד עמוק ומהותי, לא רק בגלל הקושי הטכני של עייפות וטיפול בתינוק אלא במובן מסוים גם בגלל איבוד החופש שלה...לפעמים לוקח זמן להרגיש את זה.
שלא לדבר על ההורמונים שעדיין לא התאזנו לגמרי מאז הלידה..
בקיצור, תהיה סבלני ורגיש איתה. בסוף, היא זאת שמניקה ונמצאת עם התינוק באופן אינטנסיבי. ואני בטוחה שעם מעט עזרה והכוונה היא תמצא את הדרך הנכונה עבורה ועבור התינוק.
מזל טוב! ובהצלחה!

אבל תחפשי בגוגל שפת התינוקות ותמצאי מלא.
יש סרטון חמוד ביוטיוב, שנותן טעימה נחמדה, חפשי ''שפת התינוקות עם אופרה'', זאת מראיינת אמריקאית מפורסמת, והיא מדגימה שם על חמש תינוקות.
אפילו מהסרטון הקצר הזה אפשר לקבל מידע מועיל.

והנה עוד קישור בעברית

תודה רבה על התגובות

הבעיה היא שגם אם נזהה עייפות ונניח בעגלה, הוא ימשיך לצעוק כי הוא לא רגיל שהוא צועק ולא מרגיעים אותו על הידיים.

אבל אפשר לנסות להניח בעגלה לכמה דקות ולראות אם נרגע לבד

מניחים וטופחים עליו בעדינות, אפשר לנדנד קצת את העגלה (אם כי עדיף שלא יתרגל לכך), אפשר לשיר לו.
אגב, ניסיתם מוצץ?

למעשה, אני לא חושבת שזה ריאלי גם עוד כמה חודשים טובים, אבל בגילאים יותר גדולים יש גם עניין של גישה והשקפת עולם הורית אז זה נתון לויכוח.

התינוק שלך פצפון. ברור שהוא יבכה בעגלה, ברור שהוא ירצה ידיים וקרבה וחום. לפני שניה הוא עוד היה ברחם. זה לא אומר שצריך להניק אותו בלי הפסקה, אבל לצפות שתשים אותו בעגלה/מיטה והוא ירדם לבד או שאם הוא יבכה הוא ירגיע את עצמו לבד - בעיניי זה ממש לא ריאלי, סורי...

התינוק שלנו בן כמעט 7 שבועות. הייתי ערה איתו היום כל הלילה כמעט, לעומת זאת, אתמול הוא קם כל 3-4 שעות רק לאכול וחזר לישון. לגבי הנקה- @בת 30 כתבה מאוד יפה. להיות קשובים. אני ממליצה מאוד לפחות לפחות שעתיים בין הנקה להנקה, אם הוא אכל טוב לפחות 20 דקות. אחרת באמת זה לופ לא נגמר של כאבי בטן ועייפות בשבילו. לגבי השינה, נסו ללמוד איפה 'חלונות השינה שלו. אם זה מיד אחרי ההנקה של אמצע היום, נניח, לדעת ישר לשים בעריסה בלי דיבורים ולנדנד קצת. הוא ישן. לדעת מבחינת התארגנון- מעיר אותו שמחליפים טיטול- להלחיף לפני, או בין ההנקה מצד אחד לצד שני. אמבטיה בדרך כלל עוזרת להם לישון טוב, לי יש שעה קבועה שאנחנו עושים לו אמבטיה (אני או בעלי, או יחד) ומיד אחרי זה רוטינה קבועה. מורחת לו קרם גוף, קצת עושה לו עיסוי בכפות רגליים ובבטן עם הקרם (הוא מת על זה), מחליפה טיטול, מחשיכה, הנקה, ואז מתחיל הלילה. בלילה כשהוא קם לאכול אני מנסה לשמור כמה שיותר על אווירת שינה, לשמור על סביבה חשוכה, לא לדבר ולשחק איתו. רק מאכילה ומחזירה לישון. פשוט ללמוד אותו ואת ההרגלים שלו. זה לוקח זמן, אבל בע"ה עוד כמה שבועות כבר יהיה לו יום מסודר.

זה צורך.

הוא היה במקום עטוף. חם.
הרגיש כל הזמן את הדופק של האמא. שמע את קולכם.

זה לא פשוט לצאת לעולם. להתרגל לאור. לרעשים נוספים. ולהכל.

הכל עדיין בגדר צורך.
הןא צריך שירדימו אותו.
לא חייב בעגלה.
אפשר להרדים על הידיים, או במנשא, או בנדנוד ואז להעביר בעדינות לעגלה.
אגב, זה גם תלוי איך משכיבים.
בלי להיכנס לדיון ארוך שכבר היה פה- תינוק ששוכב על הגב יהיה לו מאוד קשה להרדם ולישון בלי עיטוף טוב.
לתינוק שישן על הבטן, הרבה יותר קל להרדם ולישון, אז לפחות בזמן שאתם ערים אולי תנסו להשכיב על הבטן

ודבר אחרון- הוא לא צועק...הוא בוכה. הוא לא יודע לדבר וזו התקשורת שלו אתכם. לכן יש כמה סוגי בכי.

לא אומר שהוא יונק.

קודם כל,
כל הכבוד לאשתך על ההנקה. היא צריכה כרגע את תמיכתך ולא שתעמוד נגדה ותוכיח לה שהיא טועה.

אבל גם אתה צודק, הנקות תכופות גורמות להרבה גזים והתינוק לא רגוע ולכן מניקים עוד וזה לא נגמר...
כדי לזהות רעב לא מספיק שהתינוק יבכה,
יש עוד כללים שאפשר לזהות.
מהצד שלה, הנקה זה ממש לא רק לאוכל, הנקה זה קרבה, הגנה, רוגע, כל מה שהיא רוצה להעניק לתינוק קטן שאל זה נולד ומציק לו משהו.
לכן אני חושבת שלא נכון להגיד לה מה לא לעשות ולמדוד לה זמנים כמה זמן הם מחוברים (כל עוד זה רצונה)
אלא ללמוד ביחד, אולי להתייעץ עם יועצת הנקה.
אגב, 20 דקות זה לא הרבה בכלל.
ולא כל יניקה היא יניקה אפקטיבית של אוכל, יש יניקות שהם כמו מוצץ בשביל להירגע.

היא צודקת שהיא לא יכולה לשמוע אותו בוכה. תנסה לקחת אותו ולהרגיע אותו בדרך אחרת. מטבע האמהות מנסות להרגיע ובסוף חוזרות לדרך המוכרת והבטוחה של ההנקה.
תנסה תנוחת נמר על העץ, עור לעור איתו, מנשא, עיטוף.
אם היא תראה את הילד רגוע ובטוח אצלך היא תשתחרר מהצורך להניק בלי סוף. כל עוד לא מצאתם דרך חלופית להרגיע, זה קרב אבוד.
בגיל כזה קטן אין עניין של פינוק בכלל אז אל תחשוש להחזיק אותו בידיים כמה שצריך.

בהצלחה ומזל טוב!

אבל ממש אסור לבעל להתערב לאישתו בהנקה רק לתמוך ולעודד ולתת לה הרגשה שהיא האמא הכי טובה בעולם ויודעת מה הכי טוב בשביל התינוק. גם אם אתה מרגיש שהיא פועלת לא נכון ואפילו אם אתה צודק. היא אחרי לידה והנקה זה ממש לא פשוט והערות רק יערערו לה את הבטחון ולגרום או להחריף דיכאון אחרי חידה שגם ככה נמצא אצל הרבה נשים ברמה זו או אחרת
באופן כללי תינוק בגיל הזה זה בסדר שיונק לפי דרישה חלב אם זה לא רק אוכל זה בהחלט גם בשביל קרבה לאמא והרגעה וזה בסדר גמור.
עליה במשקל מעבר לאחוזון לא מדאיגה בד"כ אצל תינוק יונק וגם פליטות זה נורמלי אצל רוב התינוקות
שיהיה לכם בהצלחה ותגדלו אותו בבריאות ובשמחה

בבוקר-צהריים הוא ישן הרבה יותר טוב. הבעיה היא בלילה כשאשתי והוא עייפים.

אני לוקח אותו הצידה כדי שתירדם קצת, אבל היא שומעת הכל ונלחצת.

אקח לתשומת ליבי את הערותיכם
מבחינת לישון עלינו - זה משהו שעשיתי (אשתי לא מצליחה), אבל לא רוצים להרגיל אותו לזה. לכן בחרנו ללכת על לישון בעגלה.

אם הוא ישן ביום, שלא תעשה כלום בבית. הכלללל יחכה. והיא תלך לישון.

קודם כל אתה בעל מקסים שנותן לאשתו לנוח.

דבר שני אפשר לסכם איתה, בואי נחשוב, הוא אכל לא מזמן, אז הוא לא רעב, ואת צריכה לישון כדי שיהיה לך חלב לפעם הבאה שהוא ירעב (כי בלי שינה אין חלב) אז עכשיו שימי אטמי אזניים, אני אלך לחדר השני ואחזיק אותו קצת ואת תשני

בזמן שאתה איתו אתה כן צריך לנסות להרגיע אותו ולא לשים בעגלה "שילמד" לישון או משהו כזה, כי באמת אמא שהתינוק שלה ממש צורח לא תצליח לנוח, קשה להסביר את זה אבל זה חיבור ברמה עמוקה שכל בכי שלו שהיא שומעת זה כאילו מישהו צובט אותך חזק חזק ואומר לך- אל תתיחס, תמשיך לישון. מבין? זה לא סתם קול שהיא שומעת, זה צביטה חזקה וכאב פיזי לאמא לשמוע תינוק שלה בוכה.

אז כדי שהיא תישן טוב כדאי אטמים שלא תשמע כל פיפס שלו, ומצד שני אתה צריך לדאוג שהוא יהיה יחסית רגוע, על הידיים אם צריך, כדי שהוא לא יגיע למצב של צרחות ממש.

 

מנסיון, בעלי בגיל הזה היה מחזיק את הבכורה שלנו לפעמים שעתיים רצוף בידיים בלילה, אפילו יותר, כדי לתת לי לישון. מגיל חצי שנה היא כבר ישנה לילות רצופים בנחת במיטה שלה. באמת שזהגיל קטן מדי לחינוך והרגלים, אל תדאג.

בהצלחה!

וואי זה נורא בתור יולדת, העייפות מטורפת, אבל השינה כל כך קלה שכל הגה שהתינוק מוציא מהפה, היה מקפיץ אותי ולא הייתי מצליחה לחזור לישון. זה משגע ומתסכל...

גם בעלי לוקח את התינוק החוצה אבל האוזניים לא מצליחות לישון הם בהיכון לשמוע אם התינוק בסדר...

 

נשמע שאתה באמת מתמודד יפה עם כל העניין הזה של יולדת שזה הדבר הכי לא הגיוני בעולם, ותינוק קטן שרק נולד שזה הדבר הכי לא מובן בעולם אחרי האמא שלו

 

בדיוק באותו גיל

איזור 3-6 שבועות, כל לילה משעה קבועה כמו שעון במשך 4 שעות קבועות היה ער וצורח, לא הצלחנו להרגיע אותו בשום דרך, ואז בשעה קבועה היה נרגע וחוזר לישון.

זה היה גזים, באופן מובהק. 

 

אז קודם כל לגבי השעות האלה, נשמע יותר אופייני לגזים ופחות לרעב. אין סיבה הרי שיהיה רעב במשך 3 שעות.

ולהניק כשהבטן כבר בסיבוכים זה אכן לא עוזר.

 

בכללי לגבי הנקות,

אני חושבת ששניכם צודקים.

 

בכללי לגבי הנקה כשבוכה - 

יש בזה היגיון, זה מנחם ומרגיע וקרוב לאמא. אבל זה לא צריך להיות הפתרון לכל דבר. כלומר, אם תינוק שלי ייבהל פתאום, או משהו חריג, אני אתן לו לינוק גם כשאני יודעת שהוא לא רעב, אבל לא כפתרון לכל בכי, לא כל בכי אומר רעב.

כדאי לעצור לבדוק קודם אם משהו אחר מפריע.

עייפות - בגיל הזה אחרי 10-15 דקות של ערות הם גמורים...לבדוק שהטיטול נקי, לשים במיטה עטוף טוב. או איך שאתם מרדימים אותו.

גזים - אם הוא מתפתל, ולא זוכרת עוד סימנים תראו בגוגל , אם תנוחות מסויימות מרגיעות אותו לכמה שניות (קיפול רגליים אל הבטן, ועוד תחפשו בגוגל )...

טיטול

קור/חום

ובסוף אם אתם יודעים ששום דבר אחר לא מפריע לו, ושעבר פרק זמן שאתם מזהים שהוא בדרך כלל רעב, אז זה כנראה רעב.

 

אגב הגדול שלי היה יונק בגילאים האלה גם אחרי פחות משעתיים...אחר כך באמת עבר לכל 3 שעות כמו שעון שוויצרי וגם במהלך הלילה.

אצל השניה שלי בחודשיים הראשונים ישנה לילות שלמים, ואז התחילה להתעורר לאכול בצורה לא מסודרת...

יש היגיון ב"כל 3 שעות", אבל באמת היא שזה מין ממוצע כזה, או טווח כלשהו שבדרך כלל מתקרבים אליו בגיל יותר מתקדם כשהכל מתחיל להסתדר.

 

ממש בהצלחה

תהיו יחד בזה

וכל הכבוד לך שאתה שואל!!

 

בשלב הזה האינסטינקטים של אשתך יותר קשובים למצב הנוכחי ולתינוק. זה נורא טבעי והגיוני אחרי שהוא נוצר וגדל בתוכה.
בגיל כזה בעיניי תינוק צריך לאכול או לישון. וההנקה מרגיעה אותם. אז חושבת שאתה צריך להיות יותר קשוב לאשתך בשלב זה לפחות.
מקווה שאני לא נשמעת מתנשאת, אבל כרגע אשתך היא הכל בשביל התינוק

חוץ מזה שאין שום בעיה להניק גם כשלא רעב אלא רק מחפש קצת להרגע. בהנקה אין עם זה בעיה כמו בבקבוק.
אם אשתך סבבה עם זה מעולה. תן לשניהם את הכיף הזה ותעריך אותה מאוד. אין כמו הנקה לתינוק בגיך הזה גם אם זה רק פינוק.

אם זה בסוף כן מפריע לה אז אפשר לנסות להבחין מתי אפשר למצוא תחליף.
ניסיתם מוצץ?
אולי תיקח אותו לטיול בחוץ?
אולי תנסה לשים אותו במנשא?
אם הוא ירגע אז באמת לא רעב אלא רק מחפש להרגע, אבל אם ממשיך לבכות אז אולי באמת צריך הרבה ארוחות קטנות

הנקה זה תפקיד שרק האשה יכולה למלא וכל מה שקשור לתחום הזה צריך לבוא ממנה. אם היא רוצה להניק בלי הפסקה- שתניק. אם היא רוצה עצות מה לעשות כי הוא כל הזמן בוכה, אז שתחפש, תקרא, תתייעץ. אתה יכול גם להיות שותף אם זה מתאים לה. אבל אם היא לא מחפשת פתרונות אז התפקיד שלך פשוט לתמוך ולתמוך. אפשר להציע הצעות, אבל לוודא שלא יהפוך לוויכוח כי מזה יצא רק נזק.
כמו שראית יש גישות שונות לגבי הנקה- אם זה טוב להניק כל הזמן או שעדיף לנסות שיטות אחרות להרגעה. אשתך כרגע בוחרת בגישה מסויימת. אתה היית מעדיף גישה אחרת, אבל לדעתי, לאשה, שהיא המניקה, יש את זכות הבחירה.

כל עוד לאשתך זה מתאים, לא כדאי להתערב.
ההנחיה הנוקשה שתינוק צריך לאכול פעם ב3 שעות עברה מן העולם... היום יודעים שטוב יותר לתת כשהתינוק רעב בלי להסתכל בשעון...
תסמוך על אשתך שהיא יודעת מה טוב לתינוק, ממש לא כדאי לריב על זה. בתור אישה, הייתי מאד נפגעת אם בעלי היה מעיר לי על תכיפות ההנקה, זה יוצר תחושה שלא סומכים עליך בדבר הכי טבעי ורגיש, הטיפול בתינוק...

בקשר לעליה במשקל, כשזה רק הנקה אין בעיה שהתינוק עולה הרבה, זה לא משפיע על המשך החיים.
ובקשר לגזים, אני לא חושבת שזה משפיע. את כל ילדי הנקתי לפי דרישה, הרבה... וב"ה לא היו גזים או כאבי בטן מיוחדים...

המון מזל טוב ובהצלחה!

לא נותנים לתינוק קטן לבכות. והתפיסה שמניקים פעם ב3 שעות חלפה מהעולם מזמן.
לגבי הלילות, אתם צריכים לייצר אוירת לילה, להניק בשקט, בחושך. ואז די מהר הם מבינים מתי לילה.
אפשר גם לקנות מתחברת ולהניק בשכיבה, כשהתינוק במיטה שלו ואשתך במיטה שלה. זה מה שאני עשיתי עם ב 5 הלידות האחרונות, וזה הציל אותי, בזכות זה ישנתי לילות( הנקתי מתוך שינה).
אין שום טעם לתת לתינוק קטן כ"כ לבכות.

התפקיד שלך הוא לתמוך בה בכל דבר ועניין
יש לכם תינוק בן 5 שבועות
רק תתמוך בה
בלי עיצות, בלי טיפים , בלי לשאול ולשתף את אמא שלך
רק לתמוך
תכין לה אוכל, תכין לה שייק. תביא לה אגוזי מהקיוסק
תשאל אם היא צריכה או רוצה משהו ותעזור לה להרגיש שכל מה שהיא מבקשת לגיטימי
5 שבועות אחרי לידה... זה כלום.
תשמור עליה. זה התפקיד שלך.
אם היא מסכימה אז תיקח את הבייבי אליך, תניח את ראשו על הכתף (השמאלית הם אוהבים) ותסתובב איתו בבית עד שנרגעים. זה יכול לקחת שעות וזה נורמלי.
אם הוא פולט, תן לו לפלוט, הכל טוב. תחליף לו בגדחם ותמשיך להסתובב איתו בבית.
בהצלחה!

לאחרונה קראתי מאמר שאומר שגם אם התינוק שבע ובוכה וסובל מגזים דווקא כן כדאי להציע לו הנקה ולא לפחד מ״להעמיס״ על מערכת העיכול שלו.. כי המערכת עיכול שלו לא כמו מבוגר..
אלא האנדרופינים שהמוח של התינוק מזרים כתוצאה מפעולת היניקה מקל על כל המערכת של התינוק..
ודווקא ככה הוא ירגע והגזים יחדלו.. האינסטינטיים האימהיים של אשתך כנראה עובדים מעולה..
ושוב .. כל זה על סמך המאמר שקראתי
אין לראות את זה כייעוץ רפואי כלשהו.

מצרפת את המאמר

אני הנקתי תינוקות קטנים ממש לפי דרישה. והרבה פעמים הרגעתי עם הנקה גם כשהיה נראה שזה סתם בכי או כאב בטן, בדרך כלל זה הרגיע. היו אנשים שלא הבינו למה אני מניקה כ"כ הרבה.

נפילת סוכר

תשתדלי לא להגיע למצב של רעב קיצןני
לאכןל אפילו כל זמן מה משהו קטן
שקורה לי הנפילת סוכר הזו אני פשוט שותה משהו מתוק אפילו לגימה וזה עובר..

העניין שכבר כשחיממתי תנאוכל שקרתה איתו תקרית הייתי רעבה, כנראה המשיכת זמן הזו עד שקניתי משהו ואכלתי לא עזרה..

החום באוטו בקיץ זה בעיה..

לקנות לך עוד אוכל. לא לצאת על קיבה ממש ריקה

עוגיות ודברם מלוחים

קרה לי מקרה עם הצהריים שהבאתי והייתי חייבת לצאת לקנות משהו :/

אמרתי לעצמי שזה 4 דקות פה לא חשבתי שזה כזה יפיל אותי

עד עכשיו יש לי כאבי ראש ןשתיתי כמעט ליטר וחצי כבר מהבוקר

הרופאים ועל פי הוראות החברה אפשר לחבר עד 3 (יש כאלה אומרים 2)
לא הייתי משחקת עם הגוף ומונעת עוד אחד
יש גם מצב שתעשי את זה והכל יהיה בסדר אבל זה סיכון
בהצלחה התקופה של הנידה כל כך קשה
אנחנו בהתחלה של הנידה החודש וכבר בא לי לבכות..

השאלה היא סיכון למה זה?

וחיבוק לך על הנידה! אני רק חושבת על זה וכולי מתכווצת. זה מצריך ממני עבודה רגשית פנימית עמוקה מאוד. ואיייין לי כוח😔

ולא לסיים את הטבעת הרביעית.

אי אפשר לצפות איך הגוף יגיב.

זה ממש אפשרי רשמית?

ואת יודעת סיכון למה זה?

ויש שאפילו חפיסה וחצי נאלצות להפסיק באמצע בגלל דימומים - תוצאה שהגוף מאותת לעשות הפסקה מההורמונים.

כלומר, אין סיכון רפואי? אני לא מזיקה לגוף?

במהלך השנים שאלתי כמה רופאים על זה (כי בעלי לחוץ מזה) וכולם אמרו לי שאין שום בעיה לחבר כמה שרוצים.

אני מצליחה לחבר הרבה (יכולה לקבל מחזור גם פעם בחצי שנה) ומפסיקה רק כשמתחיל דימום.

לא יודעת אם טבעת זה אותו דבר אבל על פניו לא רואה הבדל
.

@כינוי-לרגע
@תמיד להודות

אני חייבת לכן את שפיותי לחודש הקרוב!!!!!!!

איזה כיף לי!
וואי, חזרתי לנשום סדיר 😆

תודהההה

רק ממליצה בקרוב לשאול רופא על זה כי אני לא יודעת בוודאות על טבעות (על גלולות יכולה להגיד בבטחון כי התייעצתי נראה לי עם קרוב ל10 רופאי נשים וכולם היו תממי דעות שאין שום בעיה)

כי זה כמות קטנה יותר של הורמונים ושחרור מקומי.

אבל- בגלל זה יכול להיות שזה פחות יצליח. ויתחילו הכתמות . לפחות ניסית...

מבחינה רפואית כבר מזמן ירדו מזה שצריך את מחזור הדמה בקטע בריאותי. היום מקובל לומר שאין שום סיכון

באופן כללי יש סיכון בלקיחת הורמונים לאורך שנים, אבל לא משנה אם עושים את ההפסקה הזו או לא

אמהלה כמה הכנות נפשיות התחלתי לעשות🤦

אז בעצם אם יהיו כתמים זה אומר שהגוף רוצה הפסקה?

אז בשלב כלשהו החלטתי לחבר רק שניים ולא יותר.
זכור לי שאפשר עד 4 שבועות לא?

לי כאן בנות שאם אני רוצה לחבר - לא להשתמש בכל טבעת יותר משלוש שבועות.
בינתיים זה הוכיח את עצמו 🤗

בשבוע הרביעי יש כבר פחות הורמונים.
אולי יש כאלה שיסתדרו עם לחבר אחרי 4, אבל זה סיכון.
מבחינת הגנה- מוגנים גם בשבוע הרביעי

להרבה מופיעים כתמים אחרי 3 טבעות 

אבל אני אישית מחברת 5 ואפילו יצא לי לחבר 6

לא התנסתי בנובה רינג אבל אותו רעיון כמו גלולות. אישית בזמנו לא הצלחתי 3 חפיסות. רק 2.

מקסימום תפסיקי באמצע אם יתחילו הכתמות.
ממה שאני יודעת אין באמת בעיה רפואית לחבר גלולות ברצף

מסתבר שלא🤗

אם רלוונטי אשלח לך בשמחה פרטים

חדוה זוהר
מיילדת ותיקה בשע''צ
02-652-4735
052-898-3361