המייל האדוםהמייל האדוםחיפוש
פורום הריון ולידה

בהנהלת: יעל מהדרום , טארקו , חצילוש , בארץ אהבתי
מכתב פתיחה
עומדת להתפוצץאניחדשהכאן
אני פשוט בהלם עצבנית ורותחת
בעלי הכי אוהב בעולם את הבן שלנו (בן שנה פלוס)
החליף לו ממש מקודם טיטול
ותוך כדיי שמחליף לו הילד בעט בבעלי בעיטות ברגל וכתגובה באותו שנייה בעלי פשוט נתן לו מכה על הרגל(לא חזקה כמובן)
ראיתי את זה ופשוט צרחתי על בעלי שפעם אחרונה שהוא נוגע בו אי פעם
חטפתי את הילד אליי לחדר
ואני רותחת מעצבים
ועוד מה בעלי אומר? ״ככה אני מחנך אני לא מחנך בצעקות״
אז עוד יותר אני רותחת וצורחת עליו
איבדתי פשוט עשתונות כלפיו
מציינת שהוא מעולםם לא עשה מעשה כזה
ועכשיו עבר בערך רבע שעה מהאירוע
אני אומרת לו בעצבים תזהר לגעת בילד לא מתבייש להרביץ לבן שלך??
אז הוא אומר לי ״זה את זאת שמרביצה לו לא אני״
אני עוד יותר רותחת עכשיו פי מליוןןןןןןן
מעולם אבל מעולם לא הרמתי על הילד הזה יד , אני מאוהבת בילד הזה ברמות קשות לא מסוגלת אפילו בקושי לצעוק עליו
חוצפןןןןןןן כזה
כולי רותחת
באלי להוציא תטבעת נישואין מהאצבע ופשוט לזרוק לו אתזה על הפרצוף
ועוד בשיא העצבים עכשיו אני אמורה לתפקד כרגיל ולטפל בילדים
באלי פשוט להעלםםם כבר לאנשהוו
נמאס לי להתמודד עם כל זה
רק פרופורציות-זה לא כ"כ נורא. זה לא נקרא "להרביץ"מיקי מאוס
ובטח לא אומר שהוא כבר לא ראוי לטפל בילד..
בעיני לחטוף לו את הילד היה לא מתאים, הוא אבא שלו גם אם הוא מחליט לחנך אותו בדרך שבעיניך לא ראויה
(אם היה מדובר באמת באלימות זה משהו אחר אבל זה ממש לא הסיטואציה)

זה בסדר ונכון שבעיניך זו לא הדרך לחנך. תדברו על זה ברוגע, מקווה שתגיעו להסכמות ואם לא אז תתיעצו עם גורם חיצוני שמקובל עליכם כי זה יתעורר עוד הרבה פעמים וכדאי שתהיו מסונכרנים בדרך החינוכית שלכם.

אבל תזכרי שגם הוא אבא שלו ויש לו מילה לגבי החינוך שלו בדיוק כמו שלך...

בהצלחה!
התגובה שלך מוגזמת...תקוה אמיתית
ממש אבל...
לחטוף את הילד ולצעוק עליו שלא נוגע בו בחיים - מקוה שהילדים האחרים לא היו נוכחים במעמד הזה..
הי נשמה אחתרקלתשוהנ

המשפט האחרון שכתבת נראה לי מסכם הכל

נמאס לך להתמודד עם כל זה

את בסיר לחץ היסטרי רגע אחרי לידה עם שני תינוקות, בעלך בסיר לחץ היסטרי עם שני תינוקות ואישה שהיא ממש יולדת, יש לשניכם שני תינוקות בבית שדורשים כל הזמן כל הזמן. לא מפתיע שהתנהגויות חריגות קורות.

 

אני באמת חושבת שהמכה הזאת פחות משמעותית לבן שלך מהלחץ וההיסטריה, מהצעקות והריב והמתח שנמצא עכשיו באוויר.

לא אומרת שזה טוב, כן? אבל זה לא שהוא נתן לו מכות. הוא לא הרביץ לו. זה לא אותו דבר.

 

 

 

 

 

אולי לא לתגובה כזאת את מצפהפה לקצת
אבל אני לא חושבת שזה כזה נורא שהוא נתן לו מכה קטנה ברגל, במיוחד אם זאת פעם ראשונה.
נשמעת לי תגובה קצת קיצונית....

ומבינה שאת מאוד אוהבת את הילד אבל לפעמים כחלק מהאהבה והדאגה לילד צריך גם להציב גבולות (איך זאת כבר שאלה אחרת, אבל ממך נשמע שאת לא עושה את זה כי אוהבת אותו מאוד).

גם אני מאוד מאוד אוהבת את הבן שלי ובכל זאת היום החזקתי אותו חזק והוא צרח והסתכל עליי במבט מתחנן שאושיע אותו ובכל זאת עשיתי לו אינהלציה כי זה בשבילו ואם אני באמת אוהבת אןתו אז צריכה לתת לו טיפול גם כשזה קצת לא נעים לו.
וואי האינהלציה הזאת מכה..דובדובה
כל כך מזדהה עם מה שכתבת..
גם אני באותה סירה
הכי חשוב- לנשום!!אין לי הסבר
אני חושבת שאת מהממת באהבה שלך לילד ובמסירות שלך כלפיו, אבל נשמע שקצת התפספסו הפרופורציות.

את התחתנת עם *בעלך*, עם החסרונות שלו והיתרונות שלו. הילד הגיע אח''כ, הוא ביטוי לאהבה שיש ביניכם וצריך להשרות ולהגדיל ביניכם את האהבה.

נשמע שבעלך תופס את המציאות בצורה מאוד מאוד שונה ממך, ונשמע שאת לא מוכנה לקבל את זה שהוא חושב ופועל אחרת.
הילד הוא של שניכם, לא רק שלך. בעלך אוהב את הילד, ואת הדגשת את זה, ואין לו רצון לעשות לו נזק.

תעצרי שנייה מאמי, תנשמי, תחשבי.
המכה הייתה מתוך אימפולסיביות וכעס?
אם כן, נשמע שבעלך צריך עזרה, בלי קשר למה שהיה בינו לבין הילד. פשוט עזרה לשלוט בכעסים.
המכה הייתה חזקה או חלשה כמו ליטוף?
אם חזקה, זו בעיה. זה עלול לפגוע בילד, ואת צריכה לנסות להסביר לבעלך(לא ממקום מתנשא של ''אתה לא מבין כלום'') שזה עלול לפצוע או לפגוע בילד.
אם חלשה, הילד לא יזכור וזה לא יפגע בו.


נשמע שאת באה פה לבעלך בעמדה של האשמה.
הוא טיפש.
הוא לא מבין.
הוא לא יודע.
אין בו רגישות.

כשאת באה אליו בעמדה כזו, גם אם הוא מבין שהוא טעה, הוא אוטומטית ייכנס לעמדת מגננה(ולכן גם יגיע לאמירות של -''זה את זו שמרביצה לו'').

את צריכה לבוא לבעלך, ולשמוע את דעתו. לא רק לשמוע, ממש להקשיב!!
זה גם הילד שלו וצריך להיות לו ''סיי'' בעניין החינוך.
אחרי שאת מקשיבה לו, תציגי את עמדתך.
דברו על השונות בדרך החינוכית שלכם, תגידי לו מה קו אדום מבחינתך, ותשאלי אותו מה מבחינתו קו אדום.

נשמע שאת קצת ''משתלטת'' על הילד (לא מתוך מקום רע, אלא מתוך רצון אימהי לעטוף את הילד), ואת לא נותנת לבעלך להתקרב.
וכמו שאמרתי, הילד לא רק שלך.
הוא של *שניכם*, הילד צריך שתהיו *ביחד* בשבילו.

כשאת שולפת ציפורניים כלפי בעלך, הוא ישלוף בחזרה. וזה פוגע בך, בבעלך, וכמובן שבילדים.
היי יקירהסמיילי12
התגובה שלך מעט קיצונית בעיני.
נכון, זה לא נעים לראות את זה. אני מסכימה איתך במיליון אחוז.
אבל זה לא נקרא שהוא הכה את הילד.
הוא לא אלים.
לפחות לא נשמע ככה.
תרגעי, תשבו בנחת ותדברו.
אל תפוצצי על זה שומדבר. זה לא משהו ששיחה לא יכולה לפתור.

ונקודה אחת חשובה- הצרחות מול הילד לא יותר טובות. שתדעי.
עדיף לשתוק להתעצבן בלב וכמה שפחות שהילד יחשף לזה.
אומרת לך מניסיון.

עם הגדול לא הקפדתי לסתום ועכשיו אני רואה את ההשלכות של זה עליו.

תנוחי תרגעי ויעבור.
אשמח לדעת מה זה אומר שאת רואה את זה עכשיו?ה' אלוקינו
בפרטיסמיילי12
מסכימה עם1234אנונימי
כל מה שנאמר מעליי.

וגם מוסיפה,
היה יום שפתחתי את התנור, הבן שלי בא וטיפס עלי בזמן שהתנור פתוח. למרות שאמרתי לו להתרחק, הוא המשיך לטפס. (בן שנה וחצי - שנתיים)

אז לקחתי אותו ונתתי לו מכה קטנה כדי שילמד שזה מסוכן. הוא כל כך נעלב.
בדיעבד, הבנתי שלא הייתי צריכה להתנהג ככה.
הייתי צריכה להרחיק את הסכמה מראש.

אבל, לא נכנסתי להיסטריה מזה. זו לא הייתה מכה מתוך כעס, זה היה מתוך רצון לחנך. במחשבה לאחור לא הייתי מחנכת ככה.
אני חושבת שזה המקום שבעלך הגיע ממנו, מתוך מקום לחנך, לא מתוך כעס.
זה בסדר להחליט שזו לא דרך חינוך שמתאימה לך, אבל ממכה כזו קטנה לא יקרה לילד כלום. עדיף לדבר על זה אחר כך.

מניסיון כואב, לצערי הרבה יותר הרסני לילד לראות מריבות של ההורים. פעם אחרי מריבה קשה שלנו, ליד הילד, הילד לא הסכים להתקרב אלי שבוע. זה היה שובר. אז כדאי לנסות לפתור את הדברים האלו ביניכם אחר כך ❤️
דווקא בקטע הזהשירוש16
אני נוטה לתת להם להבין מה זה 'חם' ו'קר' לפני ואז בשעת מעשה אומרת 'זה חם' והוא קולט שלא שווה לו לגעת בתנור.

כמובן שלא אתן לו לגעת בכוונה כדי ללמד אותו לקח אלא אם בטעות הוא חטף מהצלחת שלי אוכל והאוכל היה חם והוא הכניס ישר לפה והוציא ועשה פרצוף של 'חם לי מידי' אמרתי לו 'זה חם'. והוא הבין את הרעיון.
כן1234אנונימי
צריך ללמד אותם. פשוט מכה זו לא הדרך.
וכאן ספציפית זה היה מסוכן ממש כי הוא עלה עלי בזמן שהתכופפתי וערער לי את שיווי המשקל מול התנור... אם לא הייתי עוצרת את זה אחד מאיתנו היה יכול ליפול על הדלת של התנור הרותחת
אולי זה פשוט משהו שהוא ראה בבית?אנונימית-אנמית
אנחנו בלי לשים לב מחקים התנהגויות של ההורים שלנו.
אני מאוד בגישה נגד של להכות ילדים, ואני מבינה את העצבים שלך ושולחת לך חיבוק, כי זה זעזע אותך לכן הגבת ככה
תדוני את עצמך לכף זכות ודווקא משם תנסי גם לדון אותו לכף זכות שזה מה שראה ומה שחווה , לפי דעתי תדברו על איך הייתם רוצים לחנך את הילדים, איך להציב גבולות ותגבשו דעה זוגית על ענישה ,ממליצה לך להראות לו סרטונים מפי פסיכולוגים על הכאת ילדים.
אבל חובה לדבר על הדברים, לפתוח דף חדש ולהגדיר מה קו אדום בשבילך ובשבילו ולהגיע לסיכומים
אתם במצב מאוד לוחץ לכן צריך ללמוד לחיות יחד.
תנסי להסביר לו מה הביא אותך למקום הזה , כי זה היווה עבורך טריגר
ומוסיפהאנונימית-אנמית
ממליצה שתבחרו או שתתני לו לקרוא ספרים על חינוך הילדים שמתאימים לכם, או ברוח הגישה שלך
אני גם דרמטית כמוך... מבינה את התחושה אבל..דובדובה
לא הייתי חוטפת לו אותו מהיד ומגיבה ככה במוגזמות יתר... אחותי... הפרזת... בעלך נשמע מכל הסיפורים מאוד מסור.. הלחץ וכל התקופה שאתם עוברים לא פשוטה לו בטח...
זה יכול לקרות לכל אחד מה שהוא עשה. זה גם יכול לקרות מאיסטינקט.. אבל התגובה שלך לא במקום... הייתי מסבירה לו את זה בצורה יותר נורמלית.. אפשר להתעצבן קצת אבל לא ככה...
וגם להגיד שאת מתנצלת..
אני באמת מבינה אותך ורק בגלל זה מרשה לבקר אותך... כי גם אני ברגעים הכי קשים לא חושבת שמתאים ככה להגיב. אני למדתי על בשרי שצריך לדעת להתנצל גם. לא קרה כלום. אנחנו בני אדם. קודם תשתי כוס מים או איזה קפה טוב תירגעי.. ותדברו
זה נשמע סיטואציה מאוד מטלטלת בשבילך...בארץ אהבתי
את דואגת כל כך לבן שלך, משקיעה בו כך כך הרבה, ורוצה לגדל אותו בצורה הכי מוגנת ואוהבת.
אז פתאום לראות את בעלך נותן לו מכה, מתוך מחשבה שכך צריך לחנך, זה מפחיד. כי את מרגישה שזה פוגע בבן שלך, ופוגע בדרך בה את רוצה לגדל אותו, ואת לא יודעת לאן זה יתגלגל, ואיך תגדלו אותו ככה אם בכלל רוצה לחנך בצורה כזו. והפחד הביא אותך לכעס כל כך גדול שהביא לתגובה קיצונית מצידך.
וזה כל כך מובן. כשראיתי את זה, זה טלטל אותך, והפחיד אותך, ולא יכולת לחשוב בהיגיון איך נכון להגיב - בחורה שתהיה הכי נכונה לבן שלך, והכי נכונה לזוגיות שלכם. אי אפשר לחשוב בהיגיון בתוך מצב כזה.
ובאותו רגע, נשמע שעשית מה שעשית כי הרגשת שאת חייבת להציל את הבן שלך, רצית רק לפעול לטובתו, אבל בלי שהיתה לך אפשרות לעצור ולחשוב מה יהיה באמת נכון.

ואני מנסה לחשוב איך את מרגישה עכשיו, אולי עוד סוערת ממה שקרה, אבל מקבלת פה תגובות שמסבירות לך למה את לא היית בסדר בתגובה שלך, ולמה הגזמת והגבת הקיצוניות.
ואני רוצה קודם כל לשלוח לך חיבוק, ולהגיד לך שגם את קודם כל תחבקי את עצמך. לפני שאת חושבת מה לעשות ואיך להגיב - תתני לעצמך מקום לרגשות שעולים בך, בלי לשפוט אותם. תקבלי את מה שעשית בלי לשפוט את עצמך. אל תיכנסי למקום של האשמה עצמית, תביני שאיך שפעלת היה מה שהיית מסוגלת באותו רגע. וגם אם זה לא היה הדבר הכי נכון - אף אמא לא מושלמת, והילדים שלנו נולדו להורים לא מושלמים בכוונה, הם מסוגלים ואפילו צריכים לספוג גם את הטעויות שלנו.
ברור שאנחנו כן צריכים לשאוף לעשות הכי טוב שאנחנו יכולים, אבל כשמידי פעם נופלים - לא צריך לשקוע בהאשמה עצמית, אלא לקבל את עצמנו ואת החולשה שלנו, ומתוך זה אפשר וכדאי לחשוב ולראות איך אפשר לתקן בהמשך - איך יהיה נכון יותר להגיב אם תקרה שוב סיטואציה דומה.
תגובה מהממתאנונימית-אנמית
ובקשר למה שקרה-בארץ אהבתי
ממה שאת מתארת, זה נשמע שבעלך עשה את זה מתוך שליטה, במחשבה שכך נכון לחנך.
מצד אחד זה מרגיע, כי מכה מתוך איבוד שליטה זה משהו שיותר קשה לעבוד עליו ולשנות, ופה אם הוא יבין ויחליט שנכון אחרת, יהיה קל יותר להפסיק עם זה.
ומצד שני, אתם כנראה באמת באים מתוך תפיסות עולם שונות בענייני חינוך. הוא מאמין שמכה קלה זה חלק מחינוך, ואת רואה את זה כקו אדום ומחוץ לתחום.
באופן אישי אני לגמרי מסכימה איתך, ומאמינה שאפשר ונכון לחנך בלי מכות.
אבל זה לא שהוא רוצה לפגוע בילד שלכם. הוא רוצה לחנך אותו, והוא חושב שככה הוא יבין בצורה יותר ברורה.
ובשביל להגיע לדרך חינוך ששניכם רוצים ללכת בה, צריך להתחיל ממקום של כבוד אחד כלפי השני. אם את תתייחסי לדרך שלו כמחוץ לתחום, זה עלול להביא אותו להילחם ולהתנגד. אם את תנסי לשמוע אותו, לא במטרה להשתכנע, אבל מתוך הקשבה אמיתית, וכבוד לכך שהוא מאמין בדרך שלו, זה יפתח מקום להידברות ביניכם. ומתוך מקום של הקשבה הדדית, הוא יוכל לשמוע גם את הגישה שלך, ואולי זה יספיק לגרום לו להתחבר לדרך שלך.
אבל אם זה לא מספיק כדי להשתכנע, צריך להבין אותו. באותה מידה שאת רוצה שהוא יקבל את הדרך שלך, כך גם הוא היה שמח אם את היית מקבלת את הדרך שלו. כמו שהדרך שלך היא האמת בעינייך, כך הדרך שלו היא האמת בעיניו. ואם שיחה ביניכם לא גורמת לו לשנות את דעתו, זה מאוד מובן.
אבל בגלל שיש פה מחלוקת שמהותית להמשך החינוך של הילדים שלכם, צריך בכל זאת להגיע להכרעה - האם יש מקום למכות בחינוך הילדים או שזה מחוץ לתחום.
ואני חושבת שיש מקום להכניס פה גורם חיצוני שמוסכם על שניכם. כי לנסות לכפות את הדרך שלך, זה לא הוגן כמו שלא יהיה הוגן אם הוא ינסה לכפות את הדרך שלו. אבל אם מסכימים על מישהו חיצוני ששניכם סומכים על הדעה שלו, אז זה יכול לעזור להביא להכרעה שמוסכמת על שניכם.
אני רוצה גם לחדד שאני לא חושבת שחייבים ששני ההורים יחנכו בדיוק באותו אופן. יש מקום גם לשוני בין בני הזוג וזה בסדר, ילדים לומדים להתמודד עם זה. לא בכל דבר צריך הכרעה ברורה, ויש מקום גם לדברים בהם כל הורה פועל בדרך בה הוא מאמין. אבל פה זה משהו שהוא קו אדום בעינייך (ואני מבינה אותך), ואם את לא מוכנה לקבל דרך חינוך כזו, אז צריך מישהו חיצוני שיכריע האם יש מקום לדרך החינוכית הזו. (אם הוא מכריע שכן - זה לא אומר שאת צריכה לנהוג כך, זה רק אומר שאם בעלך פועל כך, זו הדרך שלו ואת נותנת לו את המקום שלו לחנך בדרך שלו).

בנוסף, אני מצטרפת למי שכתבו להשקיע בלימוד של דרכי חינוך שנכונות בעינייך.
אני מאוד ממליצה על הספרים של לייף סנטר, במיוחד 'איך לדבר כך שילדים יקשיבו ולהקשיב כך שילדים ידברו' (הדוגמאות שם זה לגילאים יותר גדולים, אבל לי היו חלקים שמאוד עזרו כבר בגילאים קטנים עם ילדים שלא מדברים, בעיקר החלק של שיקוף רגשות), וגם הספר 'איחזו בילדיכם' (בספר הזה אפשר לראות ממש מה הנזק לטווח ארוך בחינוך שפוגע בקשר הרגשי בין הילדים להורים, גם אם בטווח הקצר זה עובד).
יש ביוטיוב גם הרצאות של מרשל רוזנברג (באנגלית, עם כתוביות בעברית) על תקשורת מקרבת.

בהצלחה רבה!
וואי ממוש כמה שאת מוצפת, קודם כל חיבוק ענקמיואשת******

אני רק חושבת עליך

דקה אחרי לידה קשה

אחרי הריון קשה (ואם אני זוכרת נכון גם לא מתוכנן?) וצמוד צמוד

עם תינוקת קשה קשה קשה

בוכה בוכה

ובלי שינה

ועם פחדים שהגדול שלך לא מקבל מה שמגיע לו בגלל התינוקת הזו

ועם הפחדים שלך שלא תאהבי אותה מספיק

ואת הרגע ילדת

ורק מלחשוב על כל מה שקורה אצלך בפנים אני בעצמי לא מרגישה טוב.

 

מתוקה מתוקה מתוקה, נשמה טהורה, אמא אוהבת שכמוך, תנשמי!!! קבלי חיבוק ענק! מוחץ!

את אשה טובה

את אמא טובה

מהממת!

את מסורה שאין כמוך

את רוצה הכי הכי טוב לילדים שלך

ואת עמוסה, עיפה, מטושטשת מרב בלאגן

תנשמי יקירה

חיבוק

תנשמי

קחי שוקולד חושף שיניים

 

לא קרה שום דבר לבן שלך

ולא, אני הכי הכי הכי נגד פליקים בעולם. באמת. גם קטנים. 

אבל עדיין, לא קרה לו כלום. הוא יהיה בסדר

ובעלך, אוהב אותך, אוהב אותו, מותש גם הוא בטח, וגם הוא בן אדם ומאבד שליטה לפעמים

אתם צריכים להירגע

לדבר בפעם אחרת

להגיע לתובנות

לשמוע אחד את השני

לחשוב איך לכבד אחד את דעת השני ואיך לדאוג שדברים שאתם לא רוצים שיקרו לא יקרו

 

אבל באמת, אל תכעסי עליו כל כך, ואל תכעסי על עצמך

תחבקי את עצמך את הבן שלך את בעלך

יהיה בסדר

את באמת חייבת לישון קצת, הלוואי ויכולתי לבוא לשמור עליהם בשבילך שתשני קצת

חיבוק

יקרהאמאשוני
את ממש בהצפה
כל התקופה הזאת קשה מנשוא ומציפה..
הקושי לא מרפה
אני בטוחה שגם בעלך בסחרחורת הזאת,
אבל אתם לא לבד בעולם.
אמנם אין לכם משפחה שתתמוך מקרוב, אבל יש אמצעים אחרים להיעזר בהם.
אם חשוב לך מהילד שלך, חשוב לך מהילדה שלך
חשוב לך מהזוגיות שלך, חשוב לך מעצמך,
חייבים לאוורר את הנשמה, התקופה הזאת כל כך חונקת.
המציאות השתנתה ועושה רושם שאת מסרבת לקבל את העובדה הזאת. סמוך ללידה זה הגיוני, אבל עכשיו לדעתי הגיע הזמן להתחיל להכניס כל דבר למקומו.
הקשר שלך עם הילד הוא מדהים אבל את חייבת לשים לב שזה לא בא על חשבון דברים אחרים שיתפוצצו לך בפנים, נכון?
את כ"כ אוהבת את הילד, בשביל ליצור לו בית חם אוהב עם אחות מתוקה שתתמוך בו ותכין לו פתקי עידוד ותקנה לו בלונים ליום הולדת, ועם אבא שמגדל אותו באהבה ובשמחה עם גבולות והכלה,
תני להם את המקום שלהם.
הדבר הכי חשוב לילד זה יציבות. ואת היציבות אפשר להשיג בהתנסות.
קורה שטועים. זה מרגיז נורא. אבל מטעויות לומדים.
לא קרה שום דבר שמצדיק את התגובה שלך
יכול להיות שזה היווה טריגר למצב שהיית על הקצה ממילא (והכי מובן)
אבל אם לא, מציעה לחשוב מחדש על המקום שאת נותנת לכל אחד מבני המשפחה.
זה טריקי לגמרי. אבל זה הנכון לעשות.
ואני אומרת לך את זה מהמקום שגם אני קשורה לבכור שלי ברמות הזויות
ולגמרי מבינה את האינסטינקט להעדיף אותו על פני הזוגיות והיציבות בבית.
זה ממש קשה לשחרר. ממש ממש ממש.
אבל ככל שתצליחי זה יהיה אך ורק לטובתו.
חיבוק!!
הגזמת בתגובה שלךים...
זו לא אלימות
לא יקרה כלום ממכה קטנה ברגל .
תסכמו ביניכם על איך לגדל את הילדים אבל מאוהבת קשות זה לא סיבה לפגיעה בחינוך.
קשור ולא קשור, זה הזכיר לי פוסט שקראתי השבוע. בעלי שלח לי כי הוא חושב שאני לא עומדת על דברים מול הילדים ואני מרשה להם הכל.
בפוסט מסופר על גבר שעומד לקבל עונש מוות על שוד ורצח. והוא כותב מכתב לאמא שלו שהיא צריכה להיות פה איתו. כי כשהיה קטן וגנב סוכריה היא גוננה עליו ואחר כך עשה משהו יותר חמור והיא שתקה וכך שוב ושוב כי היא מאוד אהבה אותו ולא רצתה לפגוע בו...
סליחה אבל זה נראה לי לא כל כך במקוםמיואשת******

להכניס פה את הסיפור הזה. נראה לי שהיא במקום מספיק קשה גם ככה, ובאמת זה סיפור קיצוני בטירוף (וגם מטורף ממש. רק על המכתב הזה הייתי נותנת לו עונש מוות אבל לא אנצל"ש את השרשור שלה)

אפשר לחנך ולתקן התנהגות של ילד על ידי תקשורת וסמכותאנונימית-אנמית
ולא על ידי מכות, מכות זה לא הפתרון, זה רק מלמד ילד שפותרים בעיות באלימות
זה גיל סופר קריטי בהתפתחות של ילד והילד לא מבין מה זאת המכה הזאת באמת, רק לפחד מאבא שלו.

ובנוגע למכתב אנחנו בני אדם ואנחנו גדלים להיות יצורים עצמאים ואחראיים למעשינו, אז להאשים את האמא בכל זה לא חכמה...
חכמה זה להקנות לילד הרגלים טובים ומידות טובות.

לדעתי זה סיפור שיש מה ללמוד ממנוים...
עם מוסר השכל
לא באה להגיד מה נכון ומה לא, ואני חושבת שהמסר די ברור.

אני לא בעד אלימות אבל העניין שמאוהבת קשות מתיר התנהגות שבסופו של דבר פוגעת בילד יותר, מאשר מכה קטן שאחרי דקה כבר לא יזכור אפילו
אני חושבת שזה מלמדשירוש16
שלא רק שמגיע לו עונש מוות פעם אחת אלא כמה פעמים על מה שעשה - גם מעשה נוראי וגם לא לוקח אחריות למעשיו אלא מטיל את האחריות על אימו.
האחריות לתת חינוך וערכים היא של ההורים ומגיל אפסים...
אולי פה זה נשמע מאשים אבל בפוסט זה לא נשמע ככה. זה נשמע שהוא מקבל את הדין ומביע צער שאם אמא שלו היתה אומרת משהו קודם, מענישה אותו או לא מגוננת עליו הוא לא היה מגיע לזה עכשיו..

אבל זה פשוט שטויותמיואשת******

באמת, בן אדם מצפה שמישהו יאמין שבגלל שאמא שלו לא חינכה אותו כשהוא גנב סוכריה מפה לשם הוא בגלל זה רצח? באמת? 

אז אמא שלו לא חינכה אותו. נו? זה מתקבל איפשהו בתור הקלה בעונש לרצח? נכון שבית המשפט איפה שזה לא יהיה לא שם על זה קצוץ? בצדק. 

אין לי מילים.

לא הבנתים...
עבר עריכה על ידי ים... בתאריך ט"ו בסיון תשפ"א 10:22
הכוונה שהיה אפשר למנוע. שהוא לא קיבל חינוך לערכים. שלא היה מי שיגיד לו שמה שעשה זה לא בסדר ויתן לו עונש.
ואז הוא התדרדר לפשעים יותר חמורים. כל פעם עוד משהו ועוד משהו ואמא שלא לא היתה שם כדי להגיד סטופ.
כן זה באחריותו ברור, הםעולה הספיציפית בכל זמן היא באחריות המבצע. העניין שלהורים יש גם תפקיד חינוכי בחיי הילדים ולא רק להחליף חיתול ולעטוף בכפפות שך משי.
שאהבה אמיתית היא בלתת ערכים ומוסר ולבנות את החוזק הנפשי של הילד. ולא בחינוך שהכל מותר.
אני גם קוראת לפעמים על היחס של אימהות של נאשמים באונס כלפי המאשימה ואני בשוק. הרי את בעצמך אישה, איך את יכולה להתנהג אליה ככה. תראי איזה נבלה גידלת, במקום לתת לו סטירה את מגדפת את הקורבן?
זה למשל בדיוק אותו דבר, לגדל ילד כאילו הכל מותר לו
או למשל אמהות שלא מרוצות שיש ילד אלרגי בגן כי זה מגביל את הילדים שלהם מלהביא חטיפים לגן. כי הילד חייב דווקא את החטיף הזה. וגם ראיתי כל מיני דברים כאלה שאימהות כתבו נגד ילדים אלרגיים.
להורה יש אופציהשירוש16
שנקראת "חינוך הילד". זה תפקיד שמוטל עליהם מעת הקב"ה. לא מאת הילד .

אם הורה בגד מתפקידו ולא מילאו על הצד הטוב ביותר - הוא יחויב בידי שמיים.
אבל - זה כמו שתגידי: אדם שרצח את חברו בגלל שההוא עיצבו אותו לא חייב. כי אם החבר לא היה מעצבן הוא לא היה נהרג.
זו שטות.
נכון, היה יפה מאוד אם החבר לא היה מעצבן. אבל אדם אחראי לגמרי למעשיו. זו לא אחריות של אדם אחר.
האם אחראית אך ורק לגידול וחינוך הילד - אם יצא לא מחונך זה עליה. (לא שמותר לנו בתור ילדים לבוא להורים שלנו בדרישות - זה ממש נגד המושג כיבוד אב ואם ונגד מטרת התורה )
אבל אם בעקבות החינוך הלוקה הילד לא יידאג לחינוך אישי שלו וילך ויתדרדר לפשע אחרי גיל 20 - זה עליו.
וזו לא דעתי - זו התורה שקובעת.

להגיד: אמא לא חינכה אותי ולכן רצחתי
זה מזכיר את התרוץ של פושע בארה"ב שטען ש"הממתקים גרמו לי לרצוח את ההורים שלי" - הוא אכל כמות לא סבירה של ממתקים וסוכר וברגע של היי מטורף ומתוך שנאה קודמת להורים הלך ורצח אותם.
נו באמת.. לך תאשים ממתק שהרגת את ההורים שלך. הרי זה מגוכח.

אדם הוא לגמרי ב100% אחראי למעשיו.
הסביבה שאיפשרה לאדם להגיע למצב ולבצע את הפשע אינה אחראית למעשיו. חד וחלק.
(גם אם אדם מודיע ל2 חברים שהוא הולך לרצוח אדם אחר והם לא עוצרים בעדו - התוצאה לא באחריות של אותם חברים. עייני ערך רוצח עם עדים)
אדם אחרי גיל 20 אחראישירוש16
למעשיו ולחינוך של עצמו.

מה שההורים עשו עבורנו זו מתנה - לא דרישה.

הורים קיימים בעולם כדי שנוכל לכבד אותם. הסתכל באורייתא וברא עלמא - הקב"ה ראה שבתורה מצווה של כיבוד הורים ולכן יצר מציאות בה יש הורים.
המטרה שלהם זה לא חינוך. וילד שיוצא רוצח בגיל מבוגר זה לא כישלון של הורים אלא החלטה פרטית של אדם אישי שהולך על פי יצריו ולא שולט בעצמו.
לא יכולתי להסכים יותר. כל מילה ממשמיואשת******
שפר במיטבו , (שוב מבינה למה אני נגד)ד"ר מוצרלה

מגללים חוב על ידי חייב , (שמעת על זה )

 

 

המטרה של ההורים זה לא חינוך? פשוט הזיההיכונו
מהצד של ההורה בוודאי שזה חלק מהמטרה, לא מהצד של הילדמיואשת******
ילד לא אמור לחשוב- ההורים נבראו כדי לתת לי כך וכך. מנקודת המבט שלנו להורים, הקבה מלמד אותנו שאנחנו חייבים בכבודם. לא בתלונות אליהם למה לא עשו לנו כך או אחרת. וזה הנקודה שהיא ניסתה להבהיר פה
נכון אבל הגישה כנראה אומרת אחריות בלעדית של הילד בבגרותנפש חיה.
בילדות ההורים נותנים לו (מצד צדקה)
ובבגרות ממשיכים לתת אע"פ שלכאורה לא חייבים


ואז אם הילד מקבל פליק זה לא אקט חינוכי
זה כנראה בגלל שהוא עשה משהו שכתוצאה (בשביל ללמד אותו לא לחזור על כך) קיבל 'פליק'.

אישית לא אוהבת את השיטה
חושבת שחינוך במילים עדיף.


הגישה של אחריות בשלב הבגרות היא גישת התורהמיואשת******
ומצד פליקים אני מאד מאד נגד. רק מילים. לא על זה דיברתי
כן, אבל ילד ונער צריך חינוך וסלילת דרךנפש חיה.
לפי הרמה
לא ישר "להנחית אותו להסתדר לבד" בהתמודדויות החיים ....


התורה מחנכת לאהבת הבריות ולחסד
לא סותר חינוך באהבה.
נכון אבל לא זו הכוונה בדיוןמיואשת******
ברור שכהורים אנחנו יודעים שהתפקיד שלנו לחנך. אבל כילדים אנחנו לא יכולים לבוא בטענות למה לא חינכו אותנו, מבינה?
אחת התפקידים שלי כהורה זה לחנךשירוש16
וזו גם זכות.

אך אני לא אבוא להורה שלי ואגיד: למה לא עשית את התפקיד שלך.

כי המערכת הזו שונה מאוד והתפקיד שלי כילד להורה זה רק לכבד את ההורה - לא לדרוש ממנו.
אם הורים לא יחנכו יצאו חיותהיכונו
נכוןשירוש16
ולא נכון.
רבים גדלו ללא הורים ויצאו אנשים מדהימים.

אדם אחרי גיל 20 לוקח אחריות למעשיו - בין אם קיבל חינוך מצוין ובין אם גדל בכנופיית פושעים.
חוסך שבטו שונא בנוהיכונו
יפה זה משפט מפוצץ, אפשר להעמיק ולהבין שהמשפט אומר למעשהאנונימית-אנמית
אם אתה רואה את הילד שלך עושה טעות תתקן אותו.
להכות ילד בן שנה +++ זה לא דרך לתקן את מעשיו.
יש עוד מליון דרכים להנחיל לילד דרך חיים בלי מכות
אני מבינה אותך - שתינו חושבות שגבולות זה דבר הכרחי וחשובאנונימית-אנמית
השאלה מה היא הדרך.
לגמרי יש מה ללמוד ממנומיואשת******

גם רשע רוצח ושודד וגם לא מתחרט ומאשים את אמא שלו. אצל הקב״ה בדין וחשבון נראה לך שאנשים אומרים- אבל אמא שלי עשתה לי ככה, והקב״ה מקבל את זה?? מגיל מצוות בן אדם חייב במצוות. מגיל עשרים העונש עליו וזהו. אין יותר אכלו לי שתו לי ההורים שלי לא היו נחמדים אלי וכל שאר ירקות. המכתב הזה רק מדגיש עוד יותר את הרשעות והאנוכיות של הבן אדם הזה . גועל.

אם אני כותב פה עכשיו הודעה של- אמא שלי הרביצה לי ולכן אני מרביצה לילדות שלי, איפה אמא שלי שתראה את זה, מישהי באמת מרחמת עלי? או שכולם מתפוצצות עלי איזה בן אדם מגעיל אני ?
באמת אני לא רואה מה אפשר ללמוד פה מלבד ההצדקה של עונש מוות!

הרב שרקי אמר פעםים...
שאנחנו שופטים לםמ החוקים פה.
אבל ה' שופט לפי הבחירות. למשל ילד שגדל במקום שלא היתה לו בחירה והוא הופך למשל לחבר כנוםיה ומבצע פשעים. ה' שופט אותו רק במקומות בו הוא בחר לעשות רע.

בכל אופן. מניחה שההתנגדות למה שכתבתי היא כי אתן מפרשות את זה כתמיכה בחינוך דרך אלימות. וזה לא הכוונה שלי, ממש לא.
לא נראה לי שזו הסיבה להתנגדותבארץ אהבתי
אני מסכימה איתך על זה שחשוב מאוד להציב גבולות לילד, ואני חושבת שכל מי שהגיבה מסכימה עם זה.
אבל זה שאדם מבוגר לא לוקח אחריות על הבחירות שלו, ומשאיר את כל האחריות בידיים של האמא שלא חינכה אותו כמו שצריך, זה לא מסר נכון.
האמא שלו טעתה, אין ספק. אבל הוא הגיע לשוד ורצח מבחירות רעות שהוא עשה. והאחריות היא עליו. גם אם אולי התנהלות אחרת של האמא היתה יכולה לכוון אותו למסלול אחר בחיים.
לא, ממש לא קשור לאלימות. קשור לבחירהמיואשת******

לא יודעת למה הרב שרקי התכוון, אבל מגיל מסוים יש לבן אדם בחירה. והוא כבר לא ילד.

והקב"ה ישפוט אותו על כל דקה שלא קם והלך מהכנופיה. אולי הרב דיבר על *ילדים*

לא סתם יש גיל מצוות, גיל חינוך, גיל ענישה.

בן אדם מבוגר לא יכול להאשים את ההורים שלו בבחירות שלו. פשוט לא. זה לא יעבוד לא בבית דין של מעלה ולא בבית דין של מטה.

זה לא ממש מדויקשירוש16
הקב"ה ברא את מסלול חייו של האדם לפי צמתים עם קבלת החלטות - בחירה חופשית.
זה ההסבר של המהרש"ל לגבי הסתירה בין בחירה חופשית להשגחה פרטית.
אם הקב"ה יודע כל צעד ושעל ומתכנן את הכל מראש - איך זה שיש בחירה חופשית?
התשובה היא שחיי האדם בנויי בצורה של דרכים וצמתים - בצומת דרכים יש לאדם בחירה חופשית במה לבחור - הדרך שאותה בחר בנויה כבר מששת ימי בראשית והתוצאה של הבחירה לא תלויה בידי האדם. אלא רק הבחירה.
כשאת נוסעת בכביש ומגיעה לצומת דרכים את יכולה לבחור ימינה או שמאלה - אבל את לא יכולה לבחור איך השביל יוביל אותך למחזור חפצך. השביל/כביש כבר בנוי מקום המדינה ולא את בנית אותה ואת גם לא יכולה בכל רגע נתון לרדת ממנו - אלא רק בצומת דרכים חדשה.

אנחנו עושים את הבחירות שלנו ועליהם נותנים דין וחשבון. התוצאות לא בידינו. אדם יכול להחליט לבצע מעשה נורא כמו רצח וזה לא יתממש בגלל מיליון ואחד סיבות (ביניהם - האדם שתיכנן לרצוח לא אמור למות לפי חשבון שמיים). אבל ההחלטה הנוראית הזאת היא בידי האדם - ועליה ייתן דין וחשבון גם אם מזימתו לא יצאה לפועל.

לכן אדם שמקבל החלטה להצטרף לכנופיית פושעים - על החלטה הזו יקבל דין וחשבון כל עוד מדובר בצומת דרכים שבהם ההחלטה הייתה בידיו.
אני מחזיקה צעצוע (גלגל שהתפרק מקופסא חח)ים...
ליד שידת ההחתלה. והם יודעים שזה צעצוע רק לזמן החילוף.
וככה לרוב לפחות, הם עסוקים בגלגל ונותנים להחליף להם.
מוחקתשיר-ציון
עבר עריכה על ידי שיר-ציון בתאריך י"ד בסיון תשפ"א 23:11
מוחקת מה שכתבתי
מצטרפת לתגובה של בארץ אהבתי..שיר-ציון
היי היי היי, מאמי...חדשה ישנה
תנשמי עמוק.
וואו, את נשמעת הורמונאלית פיצוצים 💕
מה שהוא עשה זה ממש לא נורא , ולא נקרא להרביץ בעיני,
לא טראומה ולא כלום.
אם כבר טראומה זה לראות את אמא מתפוצצת על אבא, זה בהרבה יותר מפחיד. לא בשביל לרדת עלייך, אמיתי זה בהרבה יותר מפחיד ילד קטן.
ואוו לא האמנתי שכולכן תגיבו לי ככהאניחדשהכאן
מתוך אכפתיות .. אני אומנם לא מגיבה לכל אחת אבל באמת קוראת תגובה תגובה ומצטערת ממש מעומקי ליבי על כך שאין לי זמן להגיב
באמת תודה לכל אחת שהגיבה לי
מאז המקרה אני פשוט לא מצליחה להפסיק לבכות
מרגישה שזה כאילו הוא עשה את זה לי
זה כלכך פגע בי
אני כלכך לא סובלת אנשים שככה מחנכים דרך פליקים
זה כלכך מרתיח אותי
ואני עכשיו מרגישה שאני צריכה לחיות בפחד שאולי זה יקרה שוב אי שם בעתיד.. וזה כלכך מלחיץ אותי בעיקר בגלל זה אני לא מפסיקה לבכות..
בעלי התנצל
ואמר שככה הוא חושב שצריך לחנך
כהגנה עצמית כשאמר שוב ושוב ״את זאת שהרבצת לו״ כבר לא יכולתי ופרצתי בבכי אמרתי לו שקרן אני מעולם לא פגעתי בו ובאותו רגע הפסיק חיבק אותי ואמר אני מצטער סליחה סליחה ושיבח אותי ליד הילד שאמא הכי דואגת לו בעולם ועושה הכל כדי שיהיה לו טוב ושאין אמא כזאת בכל היקום
בכל מקרה..
מאותו סיטואציה שקרתה.. הילד לא הפסיק לבכות ולרצות רק את בעלי.. רק את הידיים של בעלי.. איך שבעלי היה צריך ללכת הוא צרח צרחות.. אותי הוא לא רצה.. כשבד״כ זה תמיד הפוך.. הוא רוצה תמיד רק אותי ולא אכפת לו בכלל מבעלי.. כנראה הוא הרגיש את המתח והאווירה השלילית באוויר..
טוב חפרתי לכן מצטערת ממש
אני הולכת לישון
עצובה
ובוכה
ולא מצליחה להירגע פשוט לא מצליחה
מרגישה שהבן שלי נפגע פיזית וזה שורף לי את הלב
רק אומרת שבעלך נשמע משהו מיוחד.אחתפלוס
קוראת אותך תמיד ומתפעלת.
אתם זוג אלופים!!!
התגובה של הילד מראה לך שחור על גבי לבןחדשה ישנה
שבעצם מה שפגע בו זו התגובה שלך! לא באה לתקוף אותך חלילה, באמת מתוך רצון להאיר את עינייך.
את כל כך אוהבת אותו ומגנה עליו, ובסוף יצא שאת זו שפוגעת בו, את מבינה? לראות את אמא משתגעת מעצבים על אבא זה אחד הדברים הכי פוגעים בילד (לצערי גם אני לפעמים חוטאת בזה, אבל מבינה בתוכי שזה דבר נורא אבל לפעמים קשה לשלוט).
הרבה פעמים בזוגיות יש חילוקי דעות על חינוך הילדים, אבל את חייבת להבין שהילד הזה לא רק שלך, הוא של שניכם שווה בשווה.אז אם יש דברים שלא מוצאים חן בעינייך צריך לדעת להעיר.
הרבה פעמים אני רואה את בעלי עושה דברים שנראים בעיני ממש לא. אבל אז אני עוצרת את עצמי כי אם אני אעיר לו ואתעצבן עליו ליד הילדים יצא שכרי בהפסדי, עדיף שהילדים יספגו את הדבר הלא נכון של בעלי מאשר את העצבים בין ההורים. שזו הקריעה האמיתית בעיני הילד, לראות את הדבר הכי יציב ונותן ביטחון נלחם לו מול העיניים.

לגבי המשפטים, תשמעי, בעלך סופר עדין ורגיש אלייך. בעלי בחיים לא היה מעביר את זה בשקט,ובצדק. בעיני זה לא מכבד אותו ולא נכון ולא שייך. תזהרי שהאהבה הרבה שלך לא תהיה אהבה חונקת. לפעמים מרוב רצון לגונן ולהיטיב עלולים לפגוע בילד ואני רואה את זה בתור מורה לגיל הרך, יש הורים שמרוב שהם מנסים לעזור לילד ולגונן עליו הם פוגעים בו ולא נותנים לו להתמודד בחיים עם תסכולים ועם מצבים מסויימים.

בהצלחה לך יקרה!!
אוף..אניחדשהכאן
סתם עושה חשבון נפש עם עצמי לפני שינה
ואולי אני טועה באהבתי לילד?
אני בחודשיים האחרונים מפגינה כלפיו אהבה כלכך אינסופית
וקיצונית ועם המון ״הומור״ ליד בעלי- אסביר את עצמי
למשל כל הזמן אומרת לו
״אמא שרופה עלייך מתי תתחתן איתי כבר״
״כשתגדל אמא תביא לך את הטבעת שאבא נתן לי ונתחתן״
״אתה מקום 1 בשבילי הרבה יותר מאבא״
״אני מאוהבת בך יותר בחיים לא היתי מאוהבת ככה״
״הלוואי שתגדל כבר ותרצה להתחתן איתי״
״מסכנה אשתו בטח היא תשנא אותי שאני כל היום יהיה דבוקה אליו״
וכל מיני אמרות של אהבה קיצונית והומור של אהבה
כמובן מפגינה גם מלא אהבה פיזית חצי מהיום רק מנשקת אותו ואוכלת אותו..
ודי מזניחה את בעלי..
אפילו כשבעלי יוצא עם הילד לנסיעה באוטו אני אומרת לו ״שמור על הילד הוא הדבר הכי יקר לי בעולם״ במקום שאגיד לו ״שמרו על עצמכם״
אני לא יודעת אם זה בסדר להפגין ככה אהבה קיצונית לילד..
שאלתי את בעלי בעבר אם זה בסדר וזה לא גורם לו לקנאה?
הוא ענה
״מה אני יגיד לך, אשתי, והגנים שלנו..״
מתחילה לאכול סרטים שזה אולי לא תקין..
מה שבטוח שהלב שלי מתפוצץ מאהבה לילד הזה
חיבוק. ולא לאכול את עצמך. לגבי ההמשך, רק משהו אחד-אמא שמחה????
הילד מרגיש הכי אהוב, בטוח וטוב כאשר הוא רואה, חווה ושומע אהבה וקשר טוב וחזק בין ההורים.
גם אני אומרת לילד שלי שאני אוהבת אותו הכי בעולם, (ויש לי כמה, ב"ה. כל אחד- הכי בעולם באופן אחר אבל כולם יודעים שמי הכי חשוב בבית? אבא! ולמי שומרים משהו טעים או מיוחד? לאבא. מתוך מקום אמיתי של פרגון הדדי.
וזה נותן בית יציב והרבה ביטחון ועוגן של אהבה גם כלפי הילד. אם זה לא בביטויים "נגד" הבעל, אפילו בצחוק כמו שאמרת, הוא יודע שמה שאת מביעה- זה משניכם. וזה עוצמתי יותר. כך לפחות בעיני.
בהצלחה!
קודםשירוש16
כל לדעתי אהבה ראשונה וחשובה ביותר בחיים שלנו כהורים זה האהבה בין ההורים. הקשר הזוגי חייב לבוא במקום ראשון.

בדיחות כאלה פחות הסיגנון שלי אבל גם לי יש בדיחות שכנראה לא יבואו טוב בעין לאחרים.

את בעצמך מבטאת את האהבה האולטימטיבית כבין בעל ואישתו "יום אחד נתחתן.."
אבל מצד שני.. תבדקי מי באמת מבחינתך בפנים בא ראשון.
לפעמים יש קושי סביב התקשורת הזוגית וזה מאיב על הקשר והאהבה.
שמתי לב שיותר קל לאהוב את הילד בצורה אבסולוטית לא תנאי מאשר בן זוג שלעיתים הוא לא 'מתוק' ו'חמוד' ו'ממלא בנחת'. אלא אדם עצמאי עם רצונות וצרכים משלו שלפעמים מתנגש עם הצרכים שלי ולפעמים גם פוגע בלי מבלי שהתכוון לכך.
אני חושבת1234אנונימי
נראה לי לילד הכי הכי חשוב, זה קשר יציב וטוב בין ההורים. ככה הוא מרגיש הכי מוגן ובטוח.

כשהיינו שואלים את אמא שלי את מי היא יותר אוהבת אותנו או את אבא, היא הייתה אומרת שהיא אוהבת את שנינו, פשוט זו אהבה שונה. כשאני שואלת את הילד שלי: "את מי אני הכי אוהבת בעולם?" הוא עונה לי "אותי". אבל אחר כך עונה לי, "וגם את אבא, וגם את .... (האח הקטן)".
חושבת שיש כל מיני סוגים לאהבה, והלב של אמא מספיק גדול בשביל לאהוב את כולם.
אז לפעמים אני אומרת לו שאני אוהבת אותו הכי בעולם, ולפעמים אני אומרת לו שאני ואבא אוהבים אותו הכי בעולם. וגם ככה אני בטוחה שהוא מרגיש מוגן ואהוב, למרות שהוא "חולק" את האהבה שלי עם כל המשפחה.

ילדים זה המימוש הכי גבוה לאהבה וזוגיות, האהבה אליהם לא אמורה להחליף את האהבה לבן הזוג, אולי אפילו להיפך...

עכשיו הילד עוד קטן, תחשבי מה יקרה כשהוא יהיה גדול וימשיך לשמוע את זה ממך? איך זה ישפיע על הקשר שלו איתך? ואיך זה ישפיע על ההתייחסות שלו לבעלך? בעצם זה מעמיד אותו בעמדה מעל בעלך. נראה לי זה יכול לפגוע בילד אם הוא מרגיש שהוא הכי חשוב, יותר מאבא שלו אפילו.

ומה שכתבתי זה רק בקשר להשפעה על הילד, לטווח הרחוק נראה לי שזה עלול לפגוע גם בקשר שלך ושל בעלך, למרות שעכשיו הוא נשמע ממש רגיש ומכיל הכל.
עונהאניחדשהכאן
אתמול אחריי מה שקרה בעלי אמר לילד
״אני יודע שאמא מקום 1 אבל אל תשכח גם אבא פה אומנם מקום 2 בשבילך אבל גם אוהב אותך ודואג לך הכי הרבה שבעולם״

אולי באמת אתחיל לעבוד עם עצמי לשדר לילד שגם אבא אוהב אותו ומאוהב בו באותו מידה כמו אמא..
למרות שאני זאת שמשכיבה אותו לישון כל לילה ותמיד אומרת לו לפני השינה ״אמא ואבא אוהבים אותך״
מותק את באמתרקלתשוהנ

איזה טובה את. 

ואת בשום אופן לא טועה באהבתך לילד, הוא צריך אותה כמו אוויר.

 

אבל אני חושבת שהשדר הכללי, אם את חושבת (לפי מה שכתבת פה למעלה) שצריך לשנות אותו או לתקן אותו, יותר משמעותי ממה שאומרים להם. כי הם קולטים את זה מהשטח.

הגיוני שמבחינת הבן שלך הוא ירצה אותך קודם ואז את אבא שלו (והגיוני גם בפוך)

אבל מבחינתך, לדעתי, מאד מאד לא טוב שתחשבי שבשביל הילד שלך עדיף אותך ולא את בעלך. את ובעלך מול הבן שלך - אתם יחידה אחת, אתם כל עולמו, אתם ההיגיון והיציבות והסדר והחיבוק של העולם הזה - אתם לא יכולים לתפוס את עצמכם כשניים מולו, את מבינה מה אני מתכוונת?

 

לגבי הבדיחות שכתבת - אני חושבת שפחות משנה מה אומרים, זה יותר השדר, אבל אם זה פתאום צרם לך שככה את מדברת איתו, אז אולי באמת יש פה משהו שאפשר להפסיק איתו - הבן שלך לא נכנס בינך לבין בעלך, אתם יחידה אחת, אתם כל הטוב של העולם שלו, אתם שניכם יחד - אמא שלו, ואבא שלו, האהבה העצומה שלך והאהבה העצומה שלו, שמתבטאות בדרכיםן שונות

את אמא שלו, וזה מדהים, ולעולם לעולם לא תוכלי להיות אבא שלו. ואבא זה דבר שונה מאמא, ונצרך כל כך....

 

ואולי לכן הבן שלך הגיב כל כך חמור הבוקר, כי הפליק היה ועבר אבל החוויה של הערעור ושל הריב היתה הרבה יותר משמעותית בשבילו.

 

 

נשיקות

מקווה שנרגעת קצת הבוקר

 

במבט קצר מהצדחילזון 123

כל המשפטים האלה וגם הקודמים זה לא דבר טוב
למה להכניס לתודעה שלך\של בעלך\של הילד -

שיש מישהו מספר1 ויש מישהו מספר2?
שאת אוהבת אותו יותר מאשר את השני?
למה להכניס עניני חתונות והתאהבות במשוואה? לא נשמע קשור לגיל...
כל ההשוואה הזאת, גם אם זה כאילו חצי בצחוק זה נשמע לא נעים
ומשהו שמחלחל לתודעה
הייתי ממש מוציאה מהשיח את הדיבור ההשוואתי הזה

תני לו אהבה אמיתית שלא תלויה בזה שיש מישהו שהוא פחות
תני לו אהבה על ידי מחמאות שיש בהן אמת.
את אוהבת אותו כי הוא הבן *שלכם*, כי הוא ילד טוב, כי הוא יפה, כי הוא חכם ונבון, כי נעים לך להיות לידו, כי הוא עשה א' או ב' או ג', וכו'

אנחנו1234אנונימי
לומדים כל הזמן איך להיות הורים.
אני מרגישה שאני כל הזמן לומדת מחדש, טועה ומתקנת ושוב טועה.

תחשבי אולי לדבר על זה עם בעלך, כדי שתהיה לכם חוויה משותפת של הורות.
יקרה למה להשוואותד"ר מוצרלה

ומה עם הילדים האחרים תוכלי להתחתן עם כולם ;)

אני במקום האבא הייתי נפגעת שכדי להוכיח את אהבתך לבנך את חייבת לשים את זה מול אהבתך לאב

זה לא קשור. לאמא ולרעיה יש מקום בלב לכולם לילד הזה ולבא אחריו ולאביהם ולאחיותיהם וכו'...

אפילו בכל כך הרבה אמירות סתמיות

 

נשמע שבעלך בכלל לא אלים הוא נתן מכה קטנה , 

ונשמע שאת אמא אוהבת מאוד , ומקסימה ומסורה

אבל לאבא יש דרך אחרת, גם אני נגד פליקים , אבל אם זה דרך חיים אני כן חושבת שצריך לדבר על זה 

אבל אם פעם ב.. מכה קטנטנה עדיף שלא תהיה אבל היא ממש לא צריכה לגרור כזו תגובה 

,

אבל הקיצוניות ולהזדעזע עד כדי כך מפליק קטן ממש מוגזם,

חבל לך נשמע שיש לך בעל מקסים מסור ומבין ושותף בגידול הילדים ...

לילד הזה יש את האבא הזה ,

ואותך כאמא , ככה הקב"ה נתן לילד הזה , וזה מה שהכי טוב לו גם אם האבא של הילד חושב לחנך אותו אחרת (שוב לא בעד פליקים)

תקשיביבת 30
אני כותבת לך מאכפתיות, ומהבנה של התחושות שלך.
גם אני, כשהקטן היה בן חודש, אמרתי לבעלי בצחוק ''יש לך מתחרה רציני פה...אני מאוהבת בתינוק הזה''.
אבל. אבל. אבל.
כדי לבנות בית בריא ורגוע, צריך לזכור שאבא ואמא ןהקשר ביניהם זה הדבר הכי הכי הכי הכי חשוב. אין משהו יותר חשוב מזה עבור הילדים, לא משנה באיזה גיל.
ואין משהו גרוע לילדים מלראות את אחד ההורים פוגע או צועק על ההורה השני.
זה מערער להם את הדבר הכי בסיסי בחיים שלהם.
(לא שזה אף פעם לא קורה אצלינו, אבל משתדלים שלא ואוכלים את הלב אם כן...)

בנוסף, אני חושבת שיש לא מעט גברים שיכולים להגיע לתחושה של '-אני לא מספיק חשוב לאשתי הילדים יותר חשובים לה'' או אמירות כאלה ''אני מקום אחרון בבית'' וכד'.

ולכן, לטובת עצמך, לטובת בעלך ולטובת הקשר שלכם והחיים שלכם ביחד עד 120 , את חייבת לדעתי לעשות סוויצ' בראש, ולהבין שמקום ראשון זה בעלך.
כמובן שאם הוא היה אדם נוראי אז לא הייתי כותבת את זה, אבל נשמע שהוא ממש רגיש והתגובה שלו אלייך אחרי שבעצם את צעקת עליו, היא ממש פלא בעיני. לא כל אחד היה מסוגל לראות את אשתו בעין טובה ככה אחרי מקרה כזה.

אז אם המצב הגיע עד כדי כך שאת כותבת בעצמך שאת מזניחה את בעלך, אז הייתי מציעה לך ממש להעיף את כל הדברים האחרים קודם כל לשקם את הענין הזה.
לעבוד על שינוי התפיסה, לחשוב בפועל מה את עושה כדי לשדר לבעלך שהוא מקום ראשון מבחינתך.
(סתם, דוגמה מאצלינו. היתה תקופה שבה לי היה קשה עם כל הכנות האוכל, ובעלי היה מתוסכל מזה שאני מכינה לילדים כל בוקר והוא יוצא בלי אוכל נורמלי לעבודה. אני מבחינתי חשבתי שיכין לעצמו, כי באמת זה העמיס עלי מאוד מאוד. אבל זה לא קרה מכל מיני סיבות.
אז היום, כבר חודשיים בערך שדבר ראשון בבוקר, אני מכינה לו קופסאות אוכל. ואם צריך לבשל על הבוקר- אני גם אבשל. רק אח''כ מכינה לילדים. וכן, זה עושה הרגשה שהוא חשוב לא פחות מכל הילדים)

ולגבי הילד- את כותבת שאת שרופה עליו וכו'. ב''ה יש לך רגש טבעי ובריא של אמא. אבל לא על חשבון בעלך, ולא על חשבון הילד עצמו. שכשהוא יגדל הוא לא ינצל את הידיעה הזאת על כמה את אוהבת אותו כדי להתנהג באופן שלא מקובל עלייך.
ובטח שאת לא רוצה שהילד יחווה אותך כתוקפנית מול אבא שלו וגם לא שיחווה את אבא שלו כשולי בגידול שלו.
מבחינת הילד אבא ואמא מייצגים אותו דבר, רק בצורה קצת אחרת.
בהצלחה נשמה.
קחי את המקרה הזה כמקפצה לתיקון ולא כמגלשה לביאוס....
ברור שזה לא תקיןמשמעת עצמית
ובכל הומור מסתתרת אמת.

את מייצרת תחרות מיותרת בין בעלך לילד.
והתגובות שלך, בכללי ממש קיצוניות.
זה לא טוב לילד, לבעלך ובטח לא לך.

לא נכנסת לסיפור האחרון שהעלית פה
ובעיקר לזה שהיה לך ברור שבעלך צריך להתנצל בפני הילד. זו טעות מרה.
התגובה הקיצונית שלך הרבה יותר הרסנית לילד מאשר הפליק הקטן שקיבל גם אם הוא לא מוצדק לדעתך.
את פוגעת בכבוד של בעלך בסמכות ההורית שלו וממילא גם בעצמך.
וכתבת שאת ממשיכה הבוקר בכיוון הזה של ציניות וכו.

תקשיבי,
אני אגיד בישירות מה אני חושבת. לטובתך בלבד.
אני עוקבת אחרי הפוסטים שלך בכל התקופה.
נשמע מהם שיש לך איזשהו קושי בוויסות רגשי.
הכל מאוד מאוד חזק וקיצוני אצלך בעניין הרגשות.
מאודדדד מתסכל, מכעיס, מפחידדדדד (השמיכה על הראש...) מעצבןןןןן. את מתקשה לנהל חיים רגועים ובריאים,
ואי אפשר לתלות את זה רק בתקופה הקשה של ההריון והלידה והחוסר שינה. זה טו מאצ'.
מרגיש לי מפה שאת קצת במדרון לא בריא.
אני חושבת שכדאי לך מאוד ללכת בהקדם לטיפול רגשי מסודר. שיעזור לך לווסת רגשות ותגובות, ולהביט על העולם בפחות קיצוניות.
זה יקל מעלייך הרבה מהכאב והקושי.
יקל על בעלך. (יש גבול כמה הוא יכול להכיל)
ויביא אותך לאימהות יותר נכונה, רגועה ותקינה.

תעשי לעצמך ולמשפחה שלך טובה.
בהצלחה!


מסכימהאמאשוני
ממש התלבטתי איך לכתוב את זה...
אמנם זה יכול מאוד להכאיב,
אבל כשקראתי על מה שקורה ואת מנסה שיקרה הבוקר אני חושבת שאין ברירה אלא לומר את האמת.
על מה שאמרה משמעת עצמית מוסיפה את המשפט: היא כזאת מסריחה מי ירצה להתחתן איתה....
כיולדת בעצמי לא מצליחה להשתחרר מהמשפט הזה.... כמה כאב.
ואני ממש ממש לא באה בהאשמות.
מבינה לגמרי שזה המצב הבלתי נסבל שנקלעת אליו.
לקחו אישה אחת, צעירה, שמחה וזרקו עליה את כל הקשיים של גידול ילדים...
ההתאוששות הראשונית מהלידה עברה, אתם לקראת כניסה לשגרה חדשה שבע"ה תהיה הכי מבורכת שיש,
מציעה לך לעצור רגע מהטירוף ולהתחיל לחשוב ולעבד את כל מה שעברת בשנתיים האחרונות, להתחיל לנקות את כל המשקעים וכל הפיכסה
כדי להביט הלאה אל השנתיים הבאות שיש בהם הרבה פוטנציאל.
עם כמה שיש לאדם כוחות, חושבת שפה נחוצה עזרה חיצונית. נחוצה ממש.
יש פה מיליון נורות אדומות. מיליון.
היחס לתינוק, לתינוקת לבעלך,
ואם מה שנחשף זה רק קצה הקרחון אז יש המון עבודה. האמת שלא צריך להתבונן יותר מדי,
לא יכול להיות שהקאות בלתי פוסקות של 10 פעמים ביום לתוך דלי תוך טיפול אינטנסיבי בתינוק לא ישאירו משקעים.
יכול להיות שהצורך לגונן על התינוק בכל מחיר נובע מתחושות שלך כלפי עצמך שההריון גזל חלק ממה שיש לך להציע לו כאמא ועכשיו כשיש לך כוחות את מנסה לפצות על זה.
יכול להיות שאני מדברת שטויות, אבל משהו קורה שם. משהו שצריך טיפול.

בבקשה תנסי לראות את מה שאנחנו רואות מבחוץ.
יש בך המון כוחות, את אשה לביאה ואמא מדהימה.
אני בטוחה שאת רוצה לעשות הכי טוב שאפשר לביתך.
זה הרי החלום שלך לגדל קטנטנים בשלב הזה של חייך.
בבקשה תפני את הכוחות לטיפול כולל בעצמך. שתוכלי לפתוח דף חדש בחיים ללא כל משקעים שנוצרו.
שתלמדי לקבל כלים בניהול בית והדרכה הורית וזוגית. זה הזמן שלך.
התקופה שאת מתחילה עכשיו יכולה להיות ממש קסומה, חבל להצטער בדיעבד.
וטיפול זה לא ספר ולא הרצאת זום. מפגשים פרונטליים שיקשיבו לך, יעזרו לך לעבד את מה שעברת, יעזרו לך לבנות דרך וצורה לחלומות שלך וידריכו אותך איך לממש את זה.

טיפול זה לא לחלשים. טיפול זה לחזקים.
לאלו שיש את האומץ להסתכל לאמת בפנים ולא לטאטא אותה באמירה שהכל בסדר.
טיפול זה עבור מי ששואף לטוב ביותר האפשרי.

בהצלחה!
מצטרפת. צודקת מאודחדשה ישנה
אני חייבת לומר שהמשפטים האלו ממש בעייתיים בעינימיואשת******

זה משפטים שמקובל שילד אומר לאמא, ואמא מסבירה לו יפה שהוא יתחתן עם בחורה חמודה אחרת כי היא כבר התחתנה עם אבא (בגיל שהוא מבין מן הסתם)

בעיני זה לא נורמלי שאת זאת שאומרת לו את זה, את האמא, המבוגרת, לא הילדה. 

כתבו לך פה המון דברים מדהימים וחכמים, על מהות הקשר שלכם, אבל משפטים כאלו בעיני לפחות הם נורה אדומה נוספת 

בהצלחה בהכל! נשמע שאת בכזו סערה מטורפת, אבל אפשר, באמת אפשר להגיע לרגיעה. חיבוק

את חייבת חייבת חייבת לפנות שלך שעתיים לקרוא את כל התגובות שכתבו לך פה. בנות השקיעו נשמה ולב והמון שכל והמון דברים שבאמת יעזרו לך! קחי את זה, חבקי את זה. מגיע לך שיהיה לך טוב יותר.

גם לדעתי הקטנה המשפטים האלו בעייתיים, גם מצד הילד וגם מצדאנונימית בהו"ל
וגם מצד הבעל. אם יוצא ומתפלק מדי פעם זה קורה אבל לדעתי כן כדאי להגביל ולא לשנות את ההיררכיה במשפחה, חשןב שהילד יבין שאבא הכי חשוב וכל הכבוד צריך להיות מופנה אליו אחרת הוא עלול לזלזל באבא. הלוואי שאמא שלי הייתה מכבדת את אבא שלי קצת יותר בבית, הוא היה כמו צל עובר ואני היום נוטרת לה המון טינה על זה.
אני הייתי נפגעת מ א ו ד !!!!!!!!! לשמוע משפטיםחלונות
כאלה מבעלי.
אני קוראת את מה שכתבת וקצת מזדעזעתיעלללללאחרונה
נראה לי שאיבדת פרופורציות
😱
לא משנה מי צודק, אבל חבל להרוס את הזוגיות...רויטל.

קורה לפעמים שמישהו מבני הזוג עושה מעשה נגד רצון השני,

ודווקא השני צריך לדעת איך להשקיט את העניין ולא לתת לזה

להידרדר ולהרוס את כל שלום הבית, כולנו עושים טעיות, גם זה

יכל להיות הפוך שאת היית נותנת את המכה ולא בעלך, לכן יקרה

מה שהיה היה מעכשיו תנסי לשכוח ולנסות לבנות מחדש את הבית,

וגם לעשות מאמץ ששניכם לא מכים בשום אופן את הילדים, ככה אם 

שניכם יחד תעבדו אין ספק שתרוויחו בגדול, גם שלום בית וגם ילדים 

בראים בגופם ונפשם.

אשמח לעזרהאניחדשהכאן
אני אשמח להסביר לבעלי למה אני נגד חינוך דרך פליקים לילד..

אם מישהי תוכל למצוא לי מקורות מידע, או האם זה מוזכר בדברי חכמים איפשהו.,
כי משום מה אתמול הוא אמר שראה בהרצאה של איזה רב(מוכר)שזה מותר ורצוי..
ראיתי ספר "פקדון משמיים" של הרב שמואל שטרןנפש חיה.
עבר עריכה על ידי נפש חיה. בתאריך ט"ו בסיון תשפ"א 08:32
שזה יותר סגנון ברסלב

ויש גם בטח שיחות של הרב יחיאל יעקבסון
"אל תחטאו בילד"
שנראלי שזה יותר ליטאי.


.בקשר לשאלה שלך


אני לא חושבת שזה
"ביסוס הטענה למה הוא טועה ואני צודק"

אלא אולי זה יותר "אנחנו חושבים שונה, כל אחד פועל מתוך נקודת מבט שונה על ה"חיים"
שזה נכון לכל מחלוקת .

ולכן כדאי ללכת לייעוץ כללי איך להתמודד עם מחלוקות קודם כל כזוג. ורק אחר כך אם תרצו,

בדגש על חינוך לילד.

חשוב שאבא יגבה את אמא וההפך
כשעומדים מול הילד.




בהצלחה ממש!!
שנזכה כולנו לחנך ולאהוב ילדים מתוקים
לתורה ויראת שמיים
ולראות מהם רק נחת יהודית אמיתית
אמן.
בעיניי1234אנונימי
ומהניסיון שלנו. זה לא עוזר והם לא מבינים את זה.

פעם בעלי נתן פליק קטן לילד, מתוך רצון לחנך. אחרי כמה זמן הילד אומר לי אבא הרביץ לי.
הייתי בסיטואציה, אני יודעת שזה לא היה כואב וזו לא הייתה מכה לצורך המכה.
אבל מבחינתו זה לא משנה.
עכשיו לכי תסבירי לו מתי אפשר ומתי אסור.
אסור להרביץ וזהו, לאף אחד בשום מצב.
זה גם לא מספיק יעיל, אולי אולי זה יגרום לילד להפסיק את ההתנהגות הזאת מתוך פחד, אבל גם זה לא תמיד.
זה מערער את הביטחון של הילד בהורה, שיגן עליו וישמור עליו.
אני אישית חושבת שזה לא הזמן להסביר לבעלךשבעבום
גם לפי מה שזה נשמע לא מדובר פה ממש בפליק...
נראה לי שלפי התגובות פה יש תמימות דעים שהטעות שלך גדולה משל בעלך בסיטואציה הזו,
לכן הייתי קודם כל מתמקדת בתיקון היחסים ביניכם ובהתנצלות. ובחשיבה מחודשת איך אתם רוצים לחנך ביחד את הילד. לשמוע ממנו גם מה הוא חושב על חינוך ילדים ולא מהנחה שיש רק דרך אחת צודקת.
מנסיון רב שנים ורב ילדים, לא חייבת להיות תמימות דעים ודרך אחת לחינוך ילדים, אפשר גם ששני ההורים ינהגו בצורה שונה וזה גם בסדר, חוץ מדברים שהן קו אדום, ועל כך אתם צריכים להגיע להסכמות
את מתרכזת לא בעיקרטליה כ
הבוקר שלנו התחיל רק לפני חצי שעה..אניחדשהכאן
התעוררנו כולנו מאוחר,
אני התעוררתי עצבנית מהמקרה
לא מפסיקה לחשוב על שהיה מסוגל לעשות ככה לילד
הילד תמיד מפחד ומבין מהרמת קול
אז למה לא להרים את הקול ולצעוק עליו
למה לתת מכה
אני עצבנית ממש
היה לנו סידורים ללכת ביחד וביטלתי הכל
אמרתי לו שאני יספר לכולם את ההתנהגות שלו
ושיתנצל בפניי הילד
בקיצור
לא מצליחה להירגע למרות הכל
והוא רק אומר שהתנצל כבר אתמול אז מה אני רוצה?
ואני לא רוצה שום דבר מלבד שיהיה לו מצפון
זה מרתיח אותי כלכך אנשים קלים עם היד על ילדים וחסרי ישע
מרגישה באמת פתאום שנאה אליו
ועצבים

למה שיתנצל בפני הילד?אין לי הסבר
הוא מבחינתו באותו הרגע פעל מתוך רגש הורי שכך נכון לעשות.
הוא צריך להתנצל על כך שהרגש ההורי ודרך החינוך שלו שונים משלך?

אני חושבת שצריך להתנצל דווקא על סיטואציה של הרמת קול ואיבוד שליטה...
נכון מאודרויטל.


להתנצלאניחדשהכאן
כי ההרמת יד היתה לא במקום
הילד נחשב עוד פעוט ומילא לא מבין כלום
כי אני הרגשתי שהמכה לא היתה מחינוך אלא כי היה עצבני אליו כי בעט בו הילד
הריי הילד במשך השנה וחצי האלה עשה כלכך הרבה דברים רעים והוא מעולם לא הרים יד
אבל פתאום שהילד בעט בו אז הוא כאילו מחזיר לו מכה
זה הקטע שעיצבן אותי
שכאילו אם הילד פגע בו פיזית אז הוא גם פוגע פיזית
זה שהוא אמר מתוך חינוך נשמע לי פשוט תירוץ
הוא יכל להרים את הקול ולצעוק כמו שעשה בכל השנה וחצי האלה אבל בחר להרביץ דווקא כשהילד הרביץ לו
מרוב שאני עצבניתאניחדשהכאן
הבוקר כשהילד לא מקשיב
אני אומרת לו
למה אתה מעיר לו? תרביץ לו ככה הוא בטוח יבין
רק בשביל שיכנס לו לתודעה שאני כלכך מזוזעזעת ממה שעשה
נשמה, את טועהבת 30
סליחה שאני כותבת ככה.
שוב, זה מאכפתיות.
את לא יכולה ולא צריכה לחנך את בעלך.
את לא יכולה להגיד לו מה לעשות או לא עם הילד. לא יכולה להגיד לו ''תתנצל'', גם אין לזה משמעות מבחינת הילד. הרבה יותר משמעותי זה שאת עדיין כועסת על בעלך .
והכי חשוב- לאיים עליו שתספרי לכולם זה ממש אמירה גרועה, מזלזלת מאוד, ואם תעשי את זה את כנראה תפגעי אנושות בכבוד של בעלך. וכבוד, לגברים, זה דבר מאוד משמעותי.
ולצעוק על הילד אם הוא לא מקשיב - למה את כ''כ בטוחה שזה דבר טוב? בגיל שנה וחצי?
יש עוד דרכים, יותר מוצלחות, להביע את הסמכות שלך.
אני יודעת שאתם עדיין בתקופה מטורפת מאז הלידה וברור שזה קשור לכל מה שקרה.
אבל תנסי לראות את בעלך בעין טובה כמו שהוא אתמול ראה אותך.
ואגב, אני לא מסכימה עם ה''לתת מכה מתוך חינוך ולא מתוך כעס''. ילד יכול להבין שאני כועסת כי הוא לגמרי לגמרי עבר את הגבול ולכן אני נותנת לו מכה. אבל אם מתוך רוגע ושלווה אני אתן לו מכה, זה בעיני הרבה יותר גרוע...
זה לא דרך להראות לו שאת מזועזעת, זה דרך לרדת עליורקלתשוהנ

נשמה

את צריכה להפסיק את המעגל הזה, את מזינה אותו עוד ועוד אחרי שבעלך בא לקראתך וכבר פייס אותך.

 

נשמע שאת צריכה חיבוק חזק חזק

תני לבעלך לתת לך אותו. תהיו יחד. תתקדמו מפה הלאה.

 

ומסכימה עם מי שכתבו - נשמע שכדאי לך ללכת לטיפול. להקל על עצמך.

מפריע לי שאת קוראת לזה להרביץשקדיה.
ומסרבת להפנים שהתגובה שלך מזיקה לילד הרבה יותר.
אני נגד חינוך ע"י מכות, אבל זה ממש לא נשמע מכה! את אומרת בעצמך שבמשך שנה וחצי הוא לא עשה את זה. זה אומר שהוא לא בעד, אז בסדר, קרה, כולנו בני אדם. צריך לעבוד שלא יקרה. אבל לא צריך להפוך את האירוע הזה לטרגדיה.
חייבת להוסיףתקווה ייאוש

לדעתי יקרה כדאי מאוד שתלכי לטיפול רגשי, אפילו אחד שמתמקד בתת מודע,ובעיבוד חוויות..

לפי התגובה הסופר קיצונית בעיניי זה נשמע שיש משהו שיושב לך על זה ולכן את מגיבה בצורה כזאת

קטונתי ממש וסליחה אם זה לא במקום

אבל התנהגות כזאת כלפיי הבעל תוביל לאבדון בזוגיות

צריך תמיד לזכור שהבעל מספר  1

איתי זכית להביא את הילדים

והוא זה שיישאר איתך כשהם יעזבו את הקן

 

לא נראה לי בריא המציאות הקיימת,

ואשריי בעלך שהוא מכיל ככה כי זה בכלל בכלל לא מובן מאליו

 

אני מדברת מנסיון כואב

לראות את אבא שלי פגוע קשות מאמא שלי במשך שנים עשה לי ממש לא טוב

לכן תמיד שמתי לי בראש שקודם כל הבעל!

לילדים ניתן את כל הנשמה והאהבה זה לא סותר

אבל אם אין שיתוף ואין חיבור והבעל לא מקבל את צרכו הבסיסי 

זה יוביל למקום לא בריא בכלל

 

מקווה שתביני

 

נו אז הוא נתן לו על זה פליקד"ר מוצרלה

הבין שזה לא בסדר, [ואני נגד מכות]

ואת ממש ממש הגזמת בתגובה וממשיכה גם היום 

נראה שהלב שלך מלא בגדותיו באהבה 

אבל אפילו עבור בנך קחי דברים בפרופורציות , זה יתן לו חינוך טוב ומיושב,

את נשמעת מקסימה , אבל תגובה ממש ממש קיצונית למקרה כזה 

אם היה לך בעל אלים ואכזרי אני הייתי מבינה אותך 

אבל מה שהיה פה זה בן האבא לבן , וזה לא דרך חיים

(ואם זו דרך חיים תשבו ותדברו על זה ותפתרו את זה כי נשמע שהוא אדם ואבא ובעל קשוב)

תפסיקי להקניט עם זה את הבעל , את לא מבינה שיש לך בעל טוב 

חבל שאת מזלזלת בו בסוף, אפילו עבור בנך 

ונגיד1234אנונימי
אם זה היה מעצבים, ונגיד וזו הייתה טעות.
על זה צריך לערער הכל? זה אומר שהוא לא ראוי להיות הורה יותר?
אנחנו טועים בהורות שלנו כל הזמן, ככה זה הורות. ניסוי וטעיה, תהיה וניסוי.
אם הילד באמת חשוב לך, תתני לבעלך להיות שותף מלא בהורות הזאת. אל תערערי את הסמכות הזאת מול הילד.

הילד מרגיש הכל.
רוב הסיכויים שהוא כבר לא זוכר את המכה מאתמול, וגם אם בעלך יבקש סליחה אין לזה שום משמעות, הוא רק בן שנה וחצי.
לעומת זאת הוא בטוח מרגיש את המתח והכעס ביניכם.
אני לא מתגאה בזה, אבל הייתה תקופה שאני ובעלי היינו רבים המון, צעקות ליד הילד. גם כשהוא היה בן כמה חודשים, אחרי שרובנו לידו, לקח לו כמה ימים להתאפס. הרבה יותר כאב לי על זה ועל התגובה של הילד. לפני כמה זמן זה קרה שוב, הילד שלי לא הסכים לדבר איתי שבוע. אני לא גאה בזה שהתפרצתי ככה, אני מתביישת מאוד גם כלפי בעלי, אבל גם כלפי הילד שלי.
הוא מבין, הוא מבין הכל. את כל הכעסים ואת כל הריבים.
והוא חייב חייב את ההורים שלו אוהבים ותומכים אחד בשני.
כדי להעביר את כל זה לילד, ולתת לו את הביטחון שהוא צריך, הנקודה הבסיסית להתחיל בה, היא האמון בינך לבין בעלך.
זה בסדר לא להסכים, זה בסדר שיש דרכים שונות בחינוך, אבל צריך לדעת לדבר על זה בצורה נעימה ורגועה. לא לערער סמכות אחד של השני מול הילד, תפתרו את הדברים האלו אחר כך.
מול הילד אתם אחד וזה מה שהוא צריך לחוות. בוודאי בגיל כל כך קטן שבו הוא לא רואה את העולם בצורה מורכבת.
אז שיתנצל בפנייךאין לי הסבר
את זו שזה הפריע לה...

בכ''מ אני חייבת שאת תריכים התנצלות אחד לשנייה, ללבן את העיניינים ביניכם.
נכון, הוא טעה בעינייך עם המכה, נכון את טעית בעיניו ברמת הכעס כלפיו.

תתנצלו שניכם, תשלימו, תדברו.
אל תחכי שהוא יתנצל לפני, כי התוצאה תהיה כעס מלווה בכעס שיגרור עוד כעסים ועצבים.
באמת שחבל.
הוא כבר יתנצל , היא כתבהד"ר מוצרלה


כנראה פספסתיאין לי הסבר
זה אפילו יותר מדגיש את העניין...
יקרה, כתבו לך פה הכל כבר. תקראי שובמיואשת******
נראה לי שאת מסרבת להבין ולהפנים שגם את לא בסדר פה, ושהגישה של שניכם צריכה תיקון.
וצעקות והרמת קול בעיני ממש לא גישת חינוך טובה. ממש לא!
והזוגיות צריכה עבודה.
בבקשה תקראי שוב כל מה שכתבו לך, את מדרדרת את המצב ממש בלי צורך והצדקה.
כתבת ''והזוגיות צריכה עבודה'' כמה שזה נכון ישר כוחרויטל.


מצטרפת. כתבו לך דברים חשובים, תקראי בעיון.חדשה ישנה
את ממשיכה לחזור על עצמך כמה את מזועזעת מבעלך, תקראי שוב. לעומק.
יקרה, אני נפעמת מהתגובה של בעלך אתמול..שקדיה.
מסכימה עם הרבה שכתבו מעלי שהתגובה שלך לא פרופורציונלית בכלל לסיטואציה. נשמע שאת הורמונלית בטירוף, מוצפת, עייפה ולכן לא מצליחה לחשוב בצורה בהירה. לא כתבת שהתנצלת בפני בעלך, לדעתי זו חובה. הוא התנצל בפנייך וחיבק אותך ונשמע שהוא באמת אוהב אותך ואת חשובה לו- מה הוא מקבל ממך? שהבן יותר חשוב ממנו?? שאת עדיין חושבת שהיית צריכה לחטוף לו את הילד ולצרוח עליו? לא חייבים להסכים על הכל אבל לדעתי את חייבת לו התנצלות אמיתית, מעומק הלב, עם פיוס משמעותי (בהנחה שאת מבינה שהגבת בצורה לא מתאימה), ואם את עוד לא מסוגלת לזה עכשיו, אז תנוחי, תלכי לישון (כי זה ממש חשוב!!) ותתנצלי כשתהיי רגועה... לא פשוט בכלל... בהצלחה וחיבוק גדול על כל המצב הזה..
יש לי משהו להגיב לך,מקווה לטוב מאוד

יש לילד 2 מתנות ענקיות. 

אבא 

אמא 

 

מתנות שה' נתן לו, שהם כל עולמו, ואני לא צריכה להרחיב לך מה זה הורים. 

 

אחד המעשים הפחות טובים (אומרת בעדינות) שאנחנו יכולות/יכולים לעשות זה לקחת מהילד את המתנה אותה הוא קיבל. 

 

אני קוראת בעיון את כל מה שכתבת פה. 

ראשית - את אשה טובה ואמא נהדרת, ויש לך בעל נדיר לדעתי (שימי לב)

שנית - עברת ועוברת תקופות מאתגרות מאוד מאוד

 

שלישית - יש לי תחושה שאת לא מודעת לסיכון שאת לוקחת בערעור המעמד של בעלך בעיני בנך. אין לנו האמהות זכות בכלל לקחת לילדים את המתנה המושלמת הזאת שקוראים לה אבא!

 

יש הרבה פרופגנדה על מכות, על סטירות וכו'. ובצדק!

אבל לצערינו יש הרבה פחות הבנה של  הכבוד שאנחנו חייבות לתת לבעל (וכן להפך - פשוט רובינו פה אמהות)!

אין ספק שמהמכה שנתן בעלך לא נשארה לו שום צלקת. אבל מזה, שאמא לא סומכת על אבא - שזה בעיני מה שאת עושה, נשאר נזק גדול. ובכלל אין לך זכות לקחת את זה מהבן שלך. הוא חייב להרגיש תמיד תמיד שאבא הוא אבא, בדיוק כמו שאמא היא אמא. 

 

לכן, כל השיח הזה של איך ומה מותר או אסור לעשות לילדים. חייב להיעשות שלא לעיני הילדים. ובזמן, שהבעל עושה כל דבר שהוא, את מאחוריו!

 

כתבת שאת אוהבת את הילד, מאמינה לך, אבל שימי לב זאת היא אהבה, לתת לו אבא חזק. ולא לערער את הסמכות ההורית הבסיסית הזאת. 

 

המון בדור שלנו נכשלות בזה. כולל אני, עד ששמעתי את זה, מאישה שמתעסקת בנוער שנושר, שלהפתעתי הרבה, אמרה שמדיבור עם הרבה מהנוער התברר לה שאחד ההורים היה מערער את סמכות ההורה השני. 

 

אני מוסיפה ואומרת שאם את באמת רוצה שבעלך יהיה בגישה שלך, את צריכה לעמוד מאחוריו ולא בהתקפה עליו. אבל זה כבר פרק ב'. 

 

בהצלחה רבה!! את מקסימה ואת תצליחי, אין לי ספק!

 

 

 

וואי נקודה חשובה לכל הורהלהשתמח
^^ מדהיםד"ר מוצרלה


את כל כך צודקת!! כל כך!! לגזור ולשמור!מיואשת******
תגובה חשובה מאוד!בת 30
כתבת ממש יפה!בארץ אהבתי
איזה כיף שחזרת לפורום, הרבה זמן לא היית פה...🙂
תודה רבה, אצלי ההסתכלות הזאת שינתה ברמה האמתיתמקווה לטוב מאוד

כיף גם איתך, גם אני מתגעגעת...

באמת כיף שחזרתמצפה לעתיד טוב

חיפשתי אותך הרבה

אוהבת ממש לקרוא אותך

וואו תודה, כיף לשמוע ❤מקווה לטוב מאוד


אהבתי ממש את התגובה תודה רבהאניחדשהכאן
שהקדשת זמן מזמנך לרשום
(ולכולן פה תודה)
אקח את זה לתשומת ליבי
למשלהבוקר הילד רצה קינדר שמצא בשולחן ובעלי אמר לו לא
ואז הילד בא להתבכיין אליי
אמרתי לו אבא אמר לא אז זה לא
אם אבא יסכים אני יתן לך
ואז בעלי כלכך שמח מהתשובה שלי שאמר לילד טוב תקח חד פעמי..
בע״ה בזכות התגובה שלך אמשיך ככה יותר תמיד לגבות את בעלי
וואו ריגשת אותי עכשיו ממש!!!!מקווה לטוב מאוד

כל הכבוד לך על זה שאת קוראת ואת מיישמת!

 

גם אני הרגשתי איך זה עושה טוב לבעלי ואח"כ גם לי ולילדים. 

 

זה כל כך נכון שהרגשתי חייבת לשתף אותך

ואו! רושמת לי מילה במילה! תודה!אהבתחינם
מציעה לכם ללכת יחד לדבר עם מישהו חיצונימיקי מאוס
ייעוץ/טיפול זוגי. אולי לפחות פגישה אחת להבין אם טוב לכם במקום שלכם או שיש מה שכדאי לשפר.

בעיני- נשמע שאתם במערכת מאוד אמוציונלית ולא יציבה , זה לא טוב לך, זה לא טוב לבעלך שנשמע באמת מכיל ברמה מהממת, והכי זה לא טוב לילדים שעכשיו עוד קטנים אבל כשיגדלו זה הדפוס שהם יכירו ויבנו זוגיות כזו.

ברור לי הלחץ והדברים שאתם מתמודדים איתם. ילדים קטנטנים מביאים אותנו הרבה פעמים לקצה, אני לא שופטת אתכם ולא חושבת שאתם לא בסדר.

אבל ברור לי שאתם יכולים לחיות בבית הרבה הרבה יותר רגוע ויציב. וזה כדאי לכם!!

ממשהו קטן של פער ביניכם באופן חינוך הילדים (שזה נושא סופר חשוב! צריך לפתור אותו. ולא בהכרח לכפות עליו את הדרך שלך אלא להגיע להסכמה זוגית בוגרת) זה נהפך להיות שכל הבית על גלגלים. זה פוגע בילד פי מאה מאשר מכה קטנה. גם אם היא לא מוצדקת

ומתישהו גם בעלך לא יצליח לספוג יותר את הצעקות והדרמות. הוא מדהים מדהים אבל הוא בן אנוש

לא רוצה לפגוע בך. אל תקחי את זה למקום של רגשות אשם, אלא אני רוצה לנסות לעודד אותך לשפר את המצב שלכם כי מגיע לכם להיות מאושרים יותר
נשמה את חייבת להרגע. בשבילך. בשביל הבית שלך.פלא הבריאה
אני כותבת לך לא בביקורת אלא בכאב ממש. מתוך קריאה של ההודעות שלך זמן רב.
את צריכה להבין את הסיטואציה. מבחינת בעלך הוא פעל בהתגוננות. ואת הפלת עליו עליהום רציני. השפלת אותו בזה שיצאת עליו בצרחות וחטפת את הילד. ועכשיו מבחינתו לבקש סליחה מהילד זה השפלה שניה. אם הילד שלך היה גדול יותר אולי זה היה נחוץ ואפילו הכרחי. אבל הילד שלך נמצא בגיל שהוא לא יבין דיבור על מעשה שנעשה אתמול. הוא רק בין שנה. הוא עוד לא מבין הקשרים כאלו.
ואת בעלך זה משפיל כנראה ובגלל זה הוא מסרב. עקבתי אחרי התגובות שלך. ומהתגובות משתמע שהילד בכלל לא נבהל או הרגיש את המכה. אבל הוא כן הרגיש את הסערה, הצעקות וחוסר השקט שאת הגבת ואת נתונה בו. ולכן הוא מעדיף את השקט שהוא מוצא אצל אבא.
כל עוד אין אלימות קיצונית במילים או במכות שיפגעו בילד בגוף. הזוגיות שלכם, והאווירה הנינוחה והמאוחדת שיהיה לילד היא חשובה יותר.
אהבה לילד עזה היא דבר נפלא. ממה שאני מבינה כרגע את המצב של סימביוזה איתו. וזה כבר אהבה חונקת בשבילו ועלולה לפגוע בו. אהבה כזו כוללת רק אותך אותו כישות אחת. את כל כך אוהבת אותו, את מרגישה בשבילו, נעלבת בשבילו, ויותר מזה דוחה את כל הקשרים האחרים שהילד יכול לפתח. ואת יכולה לפתח. קשה לך להכניס ללב באופן דומה את בעלך, את הבת השניה שלך.
וכאן המצב מתחיל להסתבך. ובלי להרגיש את עלולה לפגוע בנפש של הבן שלך.
ילד זקוק יותר מכל לאהבה דומה משני ההורה. ילד זקוק לאהבה אם זורמת ומכילה, אבל זקוק לא פחות לאהבת אם שבדרך הטבע תבוא גם הרבה יותר עם גבולות ולמידה.
הילד שלך זקוק לשתיים. לקבל רק אותך זה לא מספיק בשבילו כי ככה ה' ברא את העולם. ילד זקוק ל2 להורים. לאהבה וגבולות מאוזנים. אהבה כזו שמרחיקה אותו מאביו היא שגויה. תסמכי על אבא שלו. התחתנת איתו ילד איתו את פרי אהבתכם. הוא טוב בשבילו. אחרי שתסמכי עליו זמן איכות של אבא ובן יעשה רק טוב. אבל את צריכה ללמוד לשחרר באמת.
כשתביני שקצת התבלבלתי בין אהבה לסימביוזה. לא תפסיקי לאהוב את הבן שלך. אבל תוכלי להבין שיש לו ישות משלו, יש לו אופי, יש לו צרכים. הוא זה הוא. והצרכים שלו כוללים גם משפחה. אבא, אחות. זמן לחוד לעצמו.
ועוד עם זאת לך יפתחו מרחבים שלמים של אהבה. אהבה עצומה לילדה שלך, אהבה גדולה לביתך.
כרגע אהבה שלך דומה קצת לבלון, הוא עגול יש בתוכו מרחב תזוזה. אבל יש לו גבולות מאוד קטנים ורק את והוא בפנים.
אבל אהבה בריאה היא כמו שדות אין סופיים, היא כמו נהר זורם. פתוחה לכולם, תמיד יכולים עוד משתתפים להצטרף, תמיד גדלים שם דברים חדשים, ופוגשים דברים חדשים, אהבה גדלה, מתרחבת. שם הילד שלך יכול לרוץ למרחקים ואת איתו לצידו, וילד איתכם אביו ואחותו. יש מקום לכולם, יש אוויר לכולם. יש בחירה לכל אחד באיזה שביל ללכת.
זה טבעי שיש חילוקי דעות בין אבא לאמא בחינוך. ואין מה לעשות עם זה. ותאמיני שזה בריא לילד לקבל את זה. אפשר ללמוד יחד רב מסויים, שיטה או דרך. ועדיין להבין שאת אחד יקח מזה את הפירוש שלו.
ממליצה מאוד על הרב יעקבזון. רב עם דרך בריאה בטירוף. ונסיון חיים אדיר גם בטיפול הנוער בסיכון, וגם מאוד מעניין לשמוע. (חפשי ביוטיוב. יש לו גם ספרים אל תצאו בילד). מאוד ממליצה גם לשמוע ולקרוא את עינת נתן. היא מנחת הורים דגולה וממנה גם אפשר לשמוע הרבה על איך היא ובעלה בדרך חינוך שונה! ואיך מתמודדים עם זה. (יש לה פודקאסטים בספוטיפיי, וספר שנקרא: חיים שלי).
בכל מקרה מחלוקות בחינוך לא פותרים באגרסיביות כלפי בן הזוג. כי זה משדר אגרסיביות גם לילד. פותרים בליבון הדברים בשיחה מנומסת על כוס קפה. מציגים את הגבולות האדומים של שני ההורים נותנים לכל אחד להנות ממראה חינוך של הרבה שדות אפורים באמצע.
תשמרי על הזוגיות שלכם היא הכי חשובה לילד שלך יציבות של בית, אהבה בין הורית היא חשובה מאוד מאוד לנפש הילד. אפילו יותר מחיבוק ברגע ספציפי לילד. שילד חווה אהבה בין ההורים הוא חווה ביטחון. והביטחון הוא הכי חשוב להתפתחות תקינה, למניעת חרדות וכו'. הילד צריך להיות בטוח שההורים אוהבים אחד את השני. וגם כל ילד בנפרד.

בכל מקרה טיפ קטן לכם כהורים. כשילד משתולל או מרביץ לכם קחו את האיבר שהוא משתמש בו ותחזיקו חזק בצורה שהוא לא יכול לפגוע בכם. לא באגרסיביות אבל כן בתקיפות שתעביר לילד מסר שאת זה לא עושים וזה לא נעים. לאחר כמה שניות משחררים, חוזרים על זה במקרה הצורך.
טיפ שלמדתי ממנחת חינוך בגנים. במקרה שילד משתולל לגמרי, בועט, זורק חפצים ופוגע בסביבה. תושביו אותו עליך עם הגב כלפי הבטן שלך תחבקי אותו בצורה כזו שהידים שלו בסיכון וככה הוא לא יכול לפגוע בך אם יש צורך אפשר לחבק גן אם הרגליים. הגבולות של הגוף והחיבוק הזה נותנים לו אהבה, וגבול איתן במידה שווה וככה הילד יכול להרגע מהבירה שלו ולאט לאט אט והוא תקפו לחיבור אמיתי.
בהצלחה יקרה! אתם בתחילת הדרך. עם הרבה התמודדויות לא פשטות. עם שני ילדים צפופים, הרבה חוסר שינה והתעסקיות בלתי פוסקות בבית.
את חייבת איוורור לבד בלי הילדים, הוא צריך איוורור לבד.
ושניכם חייבים עזרה. איך בונים זוגיות תוך כדי גידול ילדים צפופים והורות ראשונית. זה לא מותרות זה חובה בשבילכם כדי לשמור על אחידות המשפחה להמשך קיומה לנצח.
חיבוק חזק גיבורה את!
וואו איזו תגובה. כל מילה .עדינה אבל בשטח
וואו איזה תגובות מדהימות יש בשרשור הזה! אני לומדת כל כך הרבהמיואשת******


^^ ממש! לגמרי קוראת בשקיקהבתנועה מתמדת
כל מילה!!! ממש!!בת 30
וואוווו! תגובה מדהימה!חצילוש
תודה רבהאניחדשהכאן
על התשובה החכמה
למדתי ממנה
בזכותך נפל לי האסימון שבאמת לא היתי צריכה לחטוף ממנו את הילד זה מעשה ממש פוגע
אם זה היה קורה הפוך היתי בוכה ומתעצבנת ממש ולא סולחת
היתי צריכה לשמור בלב ולדבר איתו מאוחר יותר כשהילד יושן
ותודה על הטיפ אנחנו נשתמש בזה בעת הצורך!!
תקשיבי את חייבת להרגע ולהכנס לפרופורציות! דחוף!! התגובות שלךטליה כ
רק מקצינות את המצב והסובל העיקרי הוא הבן שלך שעלול להרגיש שהוא בידיים לא טובות. ומה הכי חשוב לנו לתת לילדנו? בטחון
ומה הוא קיבל כאן? אמא היסטרית ואבא "רע"(-רע כתוצאה מהתגובה שלך, למרות שהוא אבא טוב ומסור)
מה זאת אומרת "למה לא להרים את הקול ולצעוק עליו.."אחת פשוטה
מי אמר לך שההשלכות של ילד שחווה צעקות בבית הן פחות חמורות מההשלכות של ילד שחווה פליקים בבית ?

מאיפה ההנחת יסוד הכל כל ברורה הזו שלך . ???

נשמע שצעקות זה דרך חינוך לגיטימית בעיניך ופליקים זה סוף העולם.

מצטערת אבל את טועה.
סתם מדוג' אישית שלי- אבי היה נותן לנו פליקים בתור ילדים קטנים.. וואלה זה לא זכור לי כטראומה בכלל.
דווקא כשהוא היה מרים את הקול אני זוכרת תחושות שלי של פחד אימה ומזה יש לי צלקת הרבה יותר גדולה.

היי יקרהמחכה להריון

אני גם כמוך נגד צעקות בבית על הילדים ונגד מכות והחטפות לילדים חסרי ישע

אבל לפי דעתי אתם צריכים לדבר על זה יחד..מה שעשית זה קיצוני..לקחת אותו לחדר והראת לילד מול העייינים שאבא שלו לא בסדר.. 

בעלך תמיד במקום הראשון והוא תוצר אהבה של שניכם

כמובן שהילדים הם החיים שלנו ואהובים שלנו ! וצריך לשמור ולהג עליהם!

פעם אחת בעלי הפליק לילד שלי בן 4 ומאוד כאב לי אמרתי לו פשוט שלא יעשה את זה שוב אחר כך..

והחלטנו ביחד! אפילו התייעצנו אם רב והוא אמר לנו לא להכות ולא לצעוק על ילדים..

אפשר לומר בטונים קצת גבוהים

אסור! לא לעשות ככה !

אבל בעיקרון סתם שתדעי שהחינוך היום הוא רק באהבה וקרבה

פעם היו מרביצים ללא גבולות

היום זה אסור

אפילו הרבנים אומרים לא להכות את הילדים ולא להראות כעס הרבה

תדברו על זה יחד ותיישבו את זה

בהצלחה

 

עדיין לא קראתי את רוב התגובותאניחדשהכאן
אבל אני עדיין בתסכול ובסערת רגשות
עומדת על שלי ולא מוכנה לקבל בשום פנים ואופן מכה על ילד.
יש לבעלי טראומה שאת ההורים שלו לא חינכו והם יצאו ממש מדורדרים מבחינת עישון ואלכוהול, כי ההורים שלהם עטפו אותם תמיד באהבה ואמרו להם כן לכל דבר
אז בכלל הטראומה הוא מעדיף להרביץ לילד העיקר שיצא מחונך
ואני נגד זה
ועצבנית
ומתסוכלת כי אין לי איך להראות לו את הצד שלי.. הוא בד״כ מקשיב לקול רבנים אבל אין לנו שום רב ואין לי מושג לאיזה רב לפנות כדי שיגיד לו את זה..
כל היום הזה נהרס לנו.. הוא מתוסכל שביטלתי סידורים חשובים שהיו לנו.. ואני מתוסכלת בפרצוף תשעה באב.. והילד מרגיש את האווירה השלילית וכל רגע מתבכיין
הוא אמר שהוא יתנצל בפניי הילד רק אם אני גם יתנצל ביחד איתו
ואני לא מוכנה להתנצל על משהו שהוא עשה
ועוד היום אמר שהוא ביקש סליחה רק כי זה מה שאני רוצה
לא כי הוא חושב שזה לא בסדר מה שעשה
הלוואי ולא היה לי מחוייבות לילדים ויכולתי פשוט ללכת לבד כמה שעות לאנשהו לנשום אוויר
נמאס לי
מציעה לך לקרוא את כל התגובות..זה יעזור לךתקווה ייאוש

קצת קשה לי לקרוא את מה שאת רושמת..

הלוואי והתגובות ייכנסו לך ללב וישפרו לך את החיים

אל תכעסי יקרה, אבל בעלך צודק ממש ממש סליחהמקווה לטוב מאוד

תקראי את התגובות פה, זה קריטי

ממש ממש מציעה לך להתייעץ . יש קו ייעוץ חינמי של מכון פועהנפש חיה.
‏‪02-651-5050‬‏

כל יום א-ה בין 20:00-22:00 בלילה.
בחינם!

הייעוץ ייתן לך פרספקטיבה נכונה
גם עלייך , גם על בעלך
גם על הזוגיות שלך
וגם על ההורות שלכם לילד שלכם.

ממילא תצאו מזה גדולים יותר .


בהצלחה ממש!

אפשר להציע1234אנונימי
הצעה?

נתנו כאן הרבה תגובות טובות.
נשמע לי שקודם כל כדאי לך לעצור רגע כדי שהמצב לא יהפוך ליותר גרוע.

אולי תנסי להתקשר למישהו מבחוץ?
יש קו טלפון מקסים של ידידי נפש.
את יכולה להתקשר לשם, לפרוק שם את הכל. בתור התחלה פשוט יקשיבו לך, אחר כך אולי ינסו לכוון אותך איך לעזור לעצמך לצאת מכל סערת הרגשות הזו.

זה הטלפון שלהם. תתקשרי. זה יכול לעזור לך לשחרר
1800303012
בשעות 10 עד 13.
4 עד 10 בלילה.
יקרה, תעצרי רגע ותקראי הכל! לפני הכל!חלונות
את חייבת לקרוא מה כתבו לך כאן.
את ממש פוגעת בבן שלך בהתנהגות כזו!

סליחה שאני ככה נחרצת, אבל אולי יגרום לך לעצור ולקרוא פה🙏
צודקת ממש - את חייבת לקרואכמהה ליותר

נמנעתי מלהגיב על השירשור הזה למרות שהיה לי הרבה מה לרשום (פחדתי לפגוע בך, כי הוא הציף בי הרבה רגשות).

 

אני רק מרגישה חייבת לכתוב - שיש לך בעל מדהים, הלוואי שכולם היו יודעים להגיב כפי שהוא הגיב אחרי הכעס שלך עליו.

 

בשבילך בשביל בעלך ובשביל הבן שלך - לפחות תקראי מה שכתבו לך אחרות...

אגב, הוא הולך להכות עכשיו את הילד שוב? לא!מקווה לטוב מאוד

אז למה קריטי עכשיו לדבר על זה?

עכשיו קריטי להרגע ולתקשר ביניכם!!!

 

 

את חייבת לצאת לנשום אוויר. חייבת.אמאשוני
אין לך מחוייבות כרגע כלפי אך אחד.
בעלך אבא מדהים והוא יוכל לטפל בהם כמו שצריך.
תצאי להתאוורר כמה שעות.
תשתי, תאכלי, תרגעי.
בעלך לא צריך להתנצל ולא לעשות שום דבר שאת מכתיבה לו.
וכל הכבוד שהתעורר על עצמו והפסיק לרקוד לפי החליל שלך. נשמע שרק הוא יכול להוציא אתכם מהלופ הזה, כי את מסרבת להקשיב.
אני במקומו לוקחת את שני הילדים לשעתיים ועושה איתם מה שבא לי. הוא אפוטרופוס שלהם. זכותו המלאה.
מה תעשי, תתקשרי למשטרה? הם יצדיקו אותו.
תתקשרי לרווחה? כנ"ל.
אלא סוף סוף תביני שבגישה שלך את ממוטטת הכל. הכל.
אתמול היית נסערת. אוקי. מה היום? הבוקר היה לך קשה. אוקי. מה עכשיו? למה למען ה' את לא מוכנה לרדת מהעץ ולומר, טעיתי??
מה קשור מי ההורים שלו, את מפחדת מהעתיד אז שורפת את ההווה.
על הכל אפשר לדבר, את הכל אפשר לפתור. אבל בטוב ובנחת. לא בהכתבה. לא באופן חד צדדי.
ועם עזרה חיצונית ומקצועית.
ולא, אין דבר כזה אי אפשר.
אפשר וחובה לשלם על זה,
אפשר לשים את הילד והתינוקת במסגרת (גם אם היא חלקית מאוד) אפשר לשחוט הרבה פרות קדושות.
אם את תמשיכי ככה את זאת שתצטרכי להתנצלפה לקצת
גם בפני הילד וגם בפני בעלך.
בעצם, את כבר עכשיו צריכה להתנצל.

בעיניי, ההתנהגות שלך הרבה הרבה הרבה יותר פוגעת והורסת את הזוגיות שלך ואת הבית שלך.
וכן, פוגעת אנושות גם בבן שלך.

אני בטוחה שהילד כבר שכח מהמכה הקטנה הזאת, אבל את המתח והבלאגן שאת יוצרת בבית הוא לא ישכח כל כך מהר. זה טראומתי לילד לראות את ההורים שלו בכזה מתח וצעקות.

את רוצה לפגוע בבן שלך?
את רוצה שלנצח הוא יזכור את המריבה הזאת והבלאגן שיצרת?
אני בטוחה שלא.
אז תתעשתי ותעצרי את זה הרגע.
בשבילך, בשביל בעלך היקר ובשביל הילד הקטן והאהוב שלך.


ולגבי זה שבעלך יתנצל,
נשמע שאת מתייחסת אליו כמו לילד שלך.
את לא אמורה לחנך את בעלך ולא להגיד לו מה לעשות או לא לעשות.
הילד הוא שלו *בדיוק* באותה מידה שהוא שלך.
הוא בחר בגישה מסויימת כלפי הילד שלדעתו נכונה, מי אמר שאת זאת שצודקת?? אולי את צריכה להתנצל על זה שאת לא שמה לו גבולות?
ומה זה שאת מאיימת שתספרי לכולם? זה הבית שלכם! למי יועיל האיום הזה בשיימינג? במי את נלחמת בעצם? באיש שלך? בדבר שאמור להיות הכי יקר וחשוב לך בעולם?

ואם יש איזה רבנית שאת מקבלת ממנה אז אולי כדי שהרגע תרימי אליה טלפון ותספרי לה מה קורה והיא תעזור לך להרגע ולהחזיר את השלווה לבית שלך. זה בידיים שלך ורק שלך.

בהצלחה יקרה!
מתפללת שתספרי לנו שהכל יסתדר ואתם בסדר 💓
מעניין מאוד ישר כוחרויטל.


את לא מתנצלת על משהו שהוא עשהבת 30
אלא על משהו שאת עשית, שזה לצעוק על אבא.
גם האמת שאין משמעות להתנצלות הזאת, וההתעקשות שלך על התנצלות היא לא מוסיפה כלום למצב עכשיו.
את מתעקשת על הדבר הלא נכון, סליחה שאני אומרת לך ככה.
תתעקשי על חידוש הקשר הטוב, תתעקשי על דיבור ושיחה בענייני דרכי חינוך.
תפסיקי לגונן על הילד מפני אבא שלו. הוא אוהב את הילד בדיוק כמוך.
והנזק שאת גורמת עכשיו לילד הוא גדול מהרבה מהנזק שאולי אולי אולי נגרם לו בגלל המכה.

ובאמת נשמע שאת צריכה קצת זמן שקט כדי לנשום ולהתאפס. אולי זה אפשרי בכל זאת?
להיות בסערת רגשות כל כך הרבה זמן זה קשה...בארץ אהבתי
סערת רגשות זה מצב שאנחנו לא מצליחים לחשוב בהיגיון. הרגשות משתלטים והשכל נדחק הצידה.
ממליצה לך קודם כל להירגע. לתת לעצמך פסק זמן. להיזכר באהבה שלך לבעלך, בכל הטוב שיש ביניכם ואתם רוצים שימשיך. להיזכר באהבה שלך לבן שלך, בזה שאת רוצה שיהיה לו טוב, ומתח בין ההורים זה אחד הדברים שהכי פוגעים בו. ולהאמין שמכל מה שקרה פה בסוף יצא טוב…

קרתה פה סיטואציה שמאוד טלטלה אותך. ואת עדיין נסערת, כי את מפחדת על כל העתיד של הילדים שלך.
את מפחדת שאם בעלך מאמין בגישה חינוכית של מכות, הילדים שלך ייפגעו מזה, אם לא תצליחי לשכנע אותו לשנות גישה.
והפחד הזה משתלט עלייך. את מרגישה שעד שלא תצליחי לשכנע את בעלך, את לא יכולה להירגע.

אני מאוד מסכימה איתך שצריך לעשות פה בירור ביניכם על גישת החינוך שלכם. יש פה הבדל קריטי בין הגישות שלכם, ואתם צריכים לקבל החלטה שמוסכמת על שניכם - האם מכות הן חלק מגישת החינוך שלכם או לא.
אבל ההחלטה הזו לא חייבת להיות היום.
כרגע תקבלי אותו ככה. תזכרי שיש בו הרבה הרבה טוב חוץ מזה.
תירגע קצת ממה שעבר, תתני לשכל שלך לחזור לפעולה, אחרי שהרגשות קצת ירגעו.
תקראי את כל התגובות שכתבו לך, שיעזרו לך לראות את מה שקרה מנקודת מבט חיצונית. לא בשביל לגרום לך להרגיש רגשות אשמה על החלק שלך בסיפור, אבל בשביל להבין שגם לך יש חלק בסיפור וגם את צריכה לקחת אחריות ולתקן.


ולגבי איך לשכנע את הבעל שאין מקום למכות בחינוך -
כתבתי לך קודם איך אני חושבת שנכון לגשת לנושא הזה (רק אחרי שהכל כבר מרגע, כמובן).
לבוא ממקום שמכבד את הגישה שלו, ולשמוע אותו באמת. מתוך כך גם הוא יוכל לשמוע אותך באמת.
ובשביל לקבל הכרעה - לפנות למישהו ששניכם מעריכים את הגישה החינוכית שלו.
כשאת מחפשת מישהו שבהכרח יגיד את התשובה שאת רוצה לשמוע, את בעצם אומרת - האמת המוחלטת היא אצלי, ואני אמצא מישהו שיוכיח לך שאני צודקת. אמירה כזו היא באווירת מלחמה, ובגישה כזו אולי הוא כבר ימצא מישהו שיוכיח שהוא צודק ולא תהיה הכרעה.
אתם צריכים להחליט מראש על מי אתם סומכים, ולפנות אליו בשאלה הזו. אפשר שזה יהיה רב, אפשר שזה יהיה איש חינוך, אפשר שזה יהיה פסיכולוג. לא משנה מי, העיקר ששניכם מסכימים מראש ששניכם מוכנים לקבל את מה שהוא אומר.

בהצלחה רבה!
את חייבת להירגע ולטפל בעצמך זה מצב נפיץאנונימית בהו"ל
שיכול להדרדר
נשמה שליסוסה אדומה
עברת תקופה כל כך קשה, אני יודעת כי קצת עקבתי גם אם לא תמיד מגיבה.

אני מבינה את הכעס שלך, לדעתי הוא אפילו מוצדק מבחינה מסויימת.

את קורעת את עצמך כדי להביא ילד, ופתאום מישהו מרשה לעצמו להכאיב לו. זה כואב לך.
מעבר לזה, את לא מאמינה בגישת חינוך כזאת, אז כואב לך עוד יותר. אולי אפילו יש לך טראומה משיטה כזאת, אז בכלל.

מה שכן, אני קוראת פה תגובה קצת הורמונלית.
ככה השמעת אישה הורמונלית, וזה בסדר
תסלחי לעצמך שיצאת קצת מאיזון, ותנסי לחזור לאט לאט. הכל בסדר.

גם אם האיש שלך טועה, זה בסדר. ברגע לא הורמונלי, את תדברי איתו על זה בכבוד.

כל מה שאת רוצה זה טוב.
את רוצה שיהיה טוב לילד שלך.
פשוט יש פערים בין האמונות שלך לאמונות של האיש שלך.
אז תשוחחו על זה, בנחת, כשיתאפשר.

בינתיים, תסלחי לעצמך.
על זה שצעקת ליד הילד. על זה שיצאת מאיזון כנגד האיש שלך.
את אישה, יש לך הורמונים, והתגובה שלך היא דוגמה נפלאה לזה.
ההורמונים תמיד נתפסים על כעס מוצדק, הם פשוט גורמים לתגובה להיות קיצונית מידי.

מעבר לזה, את באמת אחרי תקופה קשה, אז עוד יותר אפשר להבין אותך.

תחמלי על עצמך. אבל תזכרי שאת חזקה, שאת נבונה, ושאת טובה וכל כולך רוצה רק טוב עבור ילדייך.
מקסימה אחת ❤

נ.ב.
כמובן שמה שעשה האיש שלך, לא יפגע בילד יותר ממה שצעקות ומתחים בבית יפגעו בו.
לדעתי הוא הלך אליו גם כי הרגיש את האנרגיה שאת מצויה בה, לא הייתי נבהלת מזה בכלל.
להפך.

אבל זה בכלל לא משנה, תסלחי לעצמך. פשוט תאהבי את עצמך חזק. תלכי לאיש שלך, תתני לו חיבוק ותספרי לו על מה שעובר עליך.
יש לך איש טוב, ואת אישה ואמא טובה.
חיבוק ענק גם ממני.
מבחינה נפשית, איך את? כמובן את לא חייבת לענות. מהדברים ייתכןטליה כ
שכדאי לבדוק זאת.
״אישה בונה, אישה הורסת״. הכל בידיים שלך.אם_שמחה_הללויה
תקראי את התגובות.
ואת יכולה לנתב את בעלך לדרך שאת רוצה.
את לא מבינה כמה עוצמה יש לנו לנשים.
אבל לא בכוחניות. בחכמה.
יש לך בעל שאוהב אותך. מרגישים לפי התגובות שלו. תשמרי על זה.
ישר כוח מקסימהרויטל.


מה שלומךבת 30
@אניחדשהכאן
דואגות לך...
יקרה,פולניה12
תראי כמה תגובות קיבלת. תראי כמהה את חשובה לכולן פה, וכמה נגעת לנו ללב..
בבקשה, תהי יקרה גם לעצמך.
❤️🧡💛💚
עדיין לא הספקתי לקרוא את כל התגובותאניחדשהכאן
קראתי חלק
ואני כמובן לא נעלבת כי זה ברור לי כשמש שלכל אחת דעה שונה וזווית ראייה שונה ואני מקבלת את זה
לגביינו המצב יתייצב..
הייתי בבוקר ממש בתסכול ורציתי לצאת להתאוורר .. וגם הילד היה צריך להתאוורר אז לקחתי אותו לגן שעשועים שיחקתי איתו וזה עשה טוב לשתינו
חזרתי רגועה יותר, וראיתי את בעלי שוכב במיטה ממש עצוב ומתוסכל מהמצב, אז חיבקתי אותו ואמרתי לו מילים חמות שממש שימחו אותו
(יש לבעלי קטע שהוא אוהב לרשום בפתקים בטלפון נקודות שהוא עשה במהלך היום- בד״כ זה סידורים וכו׳
אז היום בערב הוא רשם- ״אשתי אמרה לי מלא מילים חמות״
וזה ממש שימח אותי לראות שעשיתי לו טוב)
למזלנו בדיוק הגדול נרדם לשנת צהריים אז דיברנו והגענו למסקנה שלא משנה כמה כייף ואהבה נעניק לילד הכי חשוב שיראה אותנו אוהבים ומכבדים.. הלוואי שנצליח לעמוד בזה
אמרתי לו אם אתה רוצה אני ימצא רב או דעה מקצועית שתוכיח לך שחינוך ע״י פליקים זה לא בריא לילד
אמר ״עזבי לא צריך אני באמת מאמין לך את תראי שזה לא יקרה יותר..״
יש לך בעל מקסים.סמיילי12
לא כל הגברים היו מחליקים את מה שקרה ככה.
תעריכי!

ושמחה לשמוע שנרגעת🙂
וואו בעלך מדהים0505050
אני אגיד את זה בבוטות
נשמע מהתגובות שלך שאת לא מבינה שהיחס שלך הרבה יותר גרוע ממכות.

אני בחיים לא הייתי סולחת לך כל כך מהר אם היית משפילה אותי ככה.

צרחות זה רע מאוד.
לפגוע בכבוד של בן הזוג זה רע מאוד מאוד
והשוואות בין בני משפחה זה רע מאוד

מצד שני,
הלב שלך במקום הנכון, את לא עושה שום דבר מרצון להרע, את אוהבת את בעלך וילדייך ואת גם הורמונלית בטירוף אחרי תקופה קשה מאוד.

תתחילי בלהבין את הבעיתיות בהתנהגות שלך,
תמשיכי בלסלוח לעצמך
ותתחילי לתקן.
נשמע שהזוגיות שלך, גם אם היא מדהימה עכשיו, נמצאת בסכנה ממשית.
תקראי את התגובות. כמה פעמים. הגיבו מהמם. למדתי מהן מלאאורוש3
ורוצה להציף לך עוד נקודה. קראתי את הפוסט שלך על ההיפרמאזיס. ואת כל מה שעלה לאחרונה. מה עם התינוקת?? בפוסט ההוא אפילו לא הזכרת את ההריון שלה ושיצא ממנו טוב. רק את של הילד. נשמע שעדיין אין לה מקום חם אוהב מספיק בלב שלך. זוכרת שאמרנו בזמנו שתתני לזה זמן ואם הלב לא נפתח אליה אז ללכת לטיפול? אז בעיני זה הזמן ללכת לטיפול. ממש דחוף. הלב שלך מוצף בילד. בצורה שכבר נשמעת לא בריאה. על חשבון הבעל. ובלי מקום לתינוקת. במצב בריא הלב נפתח ומתרחב ואחרי ההתחלה הסוערת לכל אחד יש בו מקום. נשמע שמשהו גורם ללב שלך לפעול בצורה קצת לא בריאה. בטח כל התקופה המטורפת. אולי התחושה שהילד הפסיד מההריון של הילדה והכל. אבל זה לא בריא. לא לילד ולתינוקת בשלב הזה זה כבר ממש הרסני. בבקשה בבקשה תלכי לטפל בעצמך. אל תנפנפי אותנו ב''לכל אחת דעה שונה וזווית ראיה שונה''. כי באמת לכולנו יש זוויות שונות. אבל יש פה הסכמה של כולן שמשהו פה לא זורם בצורה טבעית ותקינה. יחד עם אהבה גדולה אליך ודאגה. בבקשה תקשיבי לנו. אישית כבר הייתי בקבוצת הדרכת הורים. טיפול אישי ועכשיו בהדרכת הורים פרטנית. זה לא בושה. זה מתנה. לדעתי טיפול אישי טוב בשבילך. זה ממש דחוף. הילדים נפגעים. כרגע בעיקר הקטנה. אבל בהמשך הקשר החונק כלפי הילד גם לא בריא לו.
היי עונהאניחדשהכאן
שיערת נכון שאולי כל האהבה העזה לילד בעקבות ההרגשה שאולי הפסיד מההריון..
אז אני מרגישה שזה באמת נכון, מאז הלידה אני מרגישה אהבה יותר עצומה אליו ויותר רצון לעטוף אותו באהבה כי ההריון באמת גרם לזה שאתייחס אליו כלכך מעט וכל ההריון חלמתי איך אני מפצה אותו..
בכל אופן בנוגע לילדה
אני מרגישה שאני רוצה לתת לזה עוד זמן
כי את הגדול אני בעצמי התחלתי לאהוב רק מגיל 3-4 חודשים.. וגם ממש בקטנה.. רק בגיל 7-8 חודשים נפל לי האסימון שאני אוהבת אותו כלכך
זה לא שאני לא מרגישה אלייה כלום..
היא מחייכת וצוחקת אני צוחקת איתה וזה עושה אותי ממש שמחה
אני מתאמצת כדיי לגרום לה לחייך
מלבישה לה מלא פפיונים ודברים ורודים וחמודים כי זה משמח אותי
מצלמת אותה בלי סוף.. ומתכוונת להכין לה אלבום משלה..
אז כן יש משהו.. אני פשוט מחכה שזה יתפתח יותר..
ועם כל היתרונות בבעלי
בין החסרונות שלו הוא נגד כל סוג של טיפול..
לדעתו כל הפסיכולוגים והיועצים למינהם סתם מבלבלים את הנפש של האדם והמטרה שלהם זה פשוט להרוויח עלייך כסף.. ושגם אם סתם למשל נמצאים בדכאון אין צורך ללכת לטיפול כי לכל אדם יש תקופה של דכאון וצריך להתמודד עם זה לבד
וגם טוען שדברים כאלה צריכים להשאר אך ורק בין בני זוג ולא לחלוק עם אף אדם
אחריי הלידה של הראשון התחלתי טיפול פיסכולוגי וגם בנוסף טיפול Cbt והוא עשה לי כלכך מצפון שעצרתי את זה בשבילו..
ובמבט לאחור אני באמת שמחה שעצרתי כי כל מה שהיא דיברה איתי הזמן במילא החלים את זה..
אז אני קצת איתו בדעה הזו, שונאת ממש לפרוק את מה שיש לי בלב ל״אדם מוסמך״ ולצפות שהוא יפתור לי חלק מהבעיות או יתן לי זווית ראייה שונה
גם כי אני אדם עקשןןןן מאוד גם אם מאה אנשים ידברו איתי יהיה לי קשה לשנות את דעותיי וגם כי לא רוצה לצפות שמישהו יפתור לי בעיה וכשזה לא יקרה סתם יצור אכזבה מיותרת
בגלל זה לא ממהרת לגשת לטיפול
בטיפול אף אחד לא פותר לך את הבעיותפה לקצת
בטיפול את מקבלת כלים והכוונה כדי לפתור את הבעיות שלך בעצמך.
הלוואי שהיה מישהו שהיה יכול לעשות את העבודה בשבילנו.

ואל תוותרי על טיפול, למרות שיש לך שלל סיבות למה כן.
אתם תגיעו למצב הזה שוב אם לא תעצרי לרגע לעשות חושבים ולבקש עזרה להבין את עצמך יותר.

ואם בעלך מתעקש שזה מיותר?
בעלך גם חשב שפליקים זאת דרך חינוך נכונה ואת לא ויתרת לו ועשית לו את המוות על זה.
אז את הכוחות שלך להתנגד ולעמוד על שלך תנצלי עכשיו למשהו חיובי וטוב ותני את המתנה הזאת לעצמך ולבעלך ולילדים שלך.
לא נכנסת לעניין עם בעלך רק לעניין הטיפולפשיטא
לא, דברים לרוב לא נעלמים לבד.
יש דברים שנהיים מודחקים, יש דברים קטנים שאולי באמת הזמן עושה שיהיו פחות קריטיים,
אבל כשיש משהו שורשי ועמוק יותר, כמו קושי בוויסות רגשי, או משקעים גדולים בעקבות תקופות קשות- הם לא ייעלמו, זאת אשליה.
הם אולי יודחקו עם הזמן ויתפרצו בהמשך, לעיתים בצורה הרבה יותר הרסנית וקשה.

כותבת לך מדם ליבי.

בטיפול אף אחד לא פותר לך את הבעיות. בטיפול את מקבלת כלים לעזור לעצמך לפעול ולחשוב ולהתנהג בצורה אחרת, בריאה יותר.
אני רק רוצה להתייחס למה שאת אומרת על טיפולנפש חיה.
עבר עריכה על ידי נפש חיה. בתאריך ט"ז בסיון תשפ"א 09:20
סתם בשביל האנלוגיה
אולי
כשיש סתימה בצנרת גם אז מנסים לפתור לבד "כדי שהאנשים לא יבלבלו את השכל וכדי לעשות עלינו קופה"

ואולי
כשיש לילד ברונכיט ננסה לעזור לו לבד "כי הרופא מבלבל בשכל ומנסה להרוויח עלינו כשייתן לילד מרשם תרופה"

ואולי
כשנרצה להגיע ממקום א למקום ב לא נשאל אף אחד ונפעיל רק ווייז בלי לשאול אנשים "כי התושבים פה מבלבלים בשכל , אינטרסנטיים ולא מעניין אותם כלום ואני מריח כאלה מקילומטר"


אני כותבת לך
ממעמקי ליבי, מידיעה גמורה ובלב שלם המתעסקת שנים ועובדת עם אנשי המקצוע כמה שנים בתחום הזה.

רוב רובם של אנשי הטיפול והייעוץ,
הם אנשים טובים ואמינים, בלי אינטרסים, בלי שטיקים ובלי טריקים.

הדבר שמעניין אותם ומניע אותם זה אהבת אדם באשר הוא. ואהבה הזו מולידה רצון אמיתי וכן לעזור , להקל, להיטיב.

*כדי שלאדם עצמו יהיה טוב בחייו, עם עצמו ועם סביבתו והוא יהנה במלוא העוצמה מהעשייה בעולם הזה, בגילוי של יכולותיו וכישוריו*

זה באמת לא עבודה של אינטרסים.
הם -ממש- רואים קודם כל אדם!!!
ורק אחר כך פועלים לפרנסתם (ואין בזה בעיה. ממש כמו שאדם אחר עובד ביצירה/ ניקיון/ חינוך/ מקצוע חופשי)



ואף מטפל לא מתיימר לפתור לאדם את בעיותיו
הוא לא "מושיע" של אף אחד.
הוא עוזר לאדם להוציא את עצמו מהתסבוכת שמכבידה על חיים שגרתיים טובים ונעימים.

את עצמך אומרת שאחרי הלידה של בנך הראשון, הלכת לטיפול פסיכולוגי וגם cbt . אלו שיטות , שכל אחד בדרכה נועדה לסייע לאדם להפוך את חייו לטובים יותר. נעימים יותר.

זכותך לא לטפל בעצמך
את יודעת מה מתאים לך וכמה

אבל נשמע שמאד כדאי להבין שזה ממש לא מתוך אינטרס כלכלי אטום.

(ואין רע להתפרנס ממשהו חיובי!)

האמירה של בעלך מעידה שאולי הוא לא מכיר את העולם הזה של הטיפול והייעוץ.
ואני חושבת שחבל
שאת לא נותנת לעצמך מרחב נשימה
שכל כל נצרכת לך.

מותר לך לחשוב אחרת ממנו. כמו שבפוסטים פה סיפרת שהחשיבה השונה ביניכם הביאה למחלוקת, את יכולה לחלוק עליו.
ביחד חושבים מהי הדרך שטובה לשניכם, בדגש עלייך.
ככל כשמדובר באיכות החיים שלך, אני חושבת שראוי מאד לשקול בחיוב את ההמשך. ולו רק בשביל ילדייך שירוויחו לחייהם אם יותר חזקה ויציבה ושמחה .


גילוי נאות- אני עצמי הלכתי לייעוצים וטיפולים כמה פעמים בחיי, יכולה לומר שאין יותר דבר אחראי וחיובי ומעצים מלקחת את גורלי בידיי ולפעול לכך שיהיה לי טוב מה שאני חווה ברוך ה' כתוצאה מכל הבחירה שלי כן ללכת ולהיעזר.
ממש ממש שמחה לשמוע על השיפור מול הקטנהאורוש3
לגבי טיפול. יש בהחלט דברים שאפשר לעבוד עליהם לבד. אבל יכול להיות שקצת כלים לעבודה יעזרו לעשות עבודה של עשר שנים בשנתיים. אז למה לסבול במקום לבנות?
ורק לגבי דיכאון אמיתי. הדעה שלו ממש מסוכנת. בעזרת ה' שלא תצטרכו. אבל אם יום אחד חלילה כן תצטרכו. אל תקשיבי לו. דיכאון לא מטופל מסכן חיים כפשוטו.
חיבוקים. תתחילי מבאמת להתייחס בנחת לתגובות החכמות פה ולחשוב עם עצמך ועם בעלך מה נכון לכם.
כל הכבוד שאת מתאמצת לתקן את המצב! המלצה- אם אתם לא בקטע שלטליה כ
טיפולים אצל אנשי מקצוע וכד'
אולי תלמדי את שיטת ימימה! ממליצה בחום מנסיון אישי
אם את בנאדם עקשןבת 30
אז, כמו שאני אומרת לילדה העקשנית שלי, תתעקשי על הדברים הנכונים.
זה כמובן דורש לוותר על דברים אחרים. זה חלק מהענין. א''א להתעקש על הכל, כי זה פשוט לא יתממש.
אני גם מסכימה עם מה שכתבו, שלמרות שהרוחות נרגעו, עדיין הטלטלה שעברתם באוויר, ולמרות שבעלך נשמע ממש סבלני ורגוע בצורה מדהימה, בהחלט יכול להיות שימור בפנים נשאר רושם של מה שקרה, והרושם הזה לא יעלם.
אז אולי תחשבי ותרשמי לך בצורה מסודרת מהם סדרי העדיפויות שלך.
וככה בזמן אמת תוכלי להגדיר לעצמך מה יותר חשוב ועל מה שווה באמת להתעקש .
איך אומר המשפט, ''להיות חכמה, לא להיות צודקת'-.
עכשיו, בסך הכל יצאת צודקת מול בעלך, פחות או יותר. הוא בעצם אמר שהוא מקבל את הדרך שלך. אבל זה לא נעשה בחכמה, מבירור אמיתי ורגוע, ולכן מי יודע כמה זמן זה באמת יחזיק מעמד.
גם לי היה עניין של חוסר אהבה לאחד הילדיםרק שאלה לי
(בעקבות דברים קשים שחוויתי בהריון) ואחרי 3 שנים מהלידה החלטתי ללכת לטפל בזה. לא מסכימה איתך בכלל בנוגע לטיפולים, לי זה עזר מאוד מאוד ואני מודה על כל שקל שהוצאתי על זה, זה החזיר לי את האהבה הטבעית בין אמא לילד שלה.
מה שכן, זה בהחלט יכול לקחת זמן, ואם עם הגדול גם לקח לך זמן אז בהחלט יש מקום לתת לזמן לעשות את שלו. אבל אם עוד כמה חודשים עדיין תיהי מוצפת באהבה אינסופית לילד הגדול, אהבה שלא נותנת מקום לקטנה (ולבעלך...) הייתי רצה לטיפול.
תקראי את התגובות.רקלתשוהנ
כתבו לך פה המון תגובות, הרבה הרבה נשים חכמות, אמהות ותיקות, מנוסות, בנות זוג ככה או ככה שנים.
יש לך מה ללמוד כמו לכולנו - אל תפסידי את זה ב-לכל אחת יש זווית ראיה שונה.
כי כמו שאורוש החכמה כתבה לך, נכון שלכל אחת יש זווית אחרת אבל יש פה תמימות דעים די מושלמת שאת צריכה לעשות סטופ ולראות מה מכאן והלאה.

עזבי את התגובות, בשביל עצמך, את לא מרגישה מוצפת ברמה היסטרית?
את לא חושבת שמגיע לך קצת הקלה, קצת סדר, קצת עיבוד?

אל תוותרי.
בעלך באמת מכיל בצורה מדהימה, אבל יש לך 2 קטנים שתלויים בך. אם לא בשבילך ולא בשבילו אז לפחות בשבילם.
אבל יקרה, את העיקר את מפספסת!חלונות
זה נחמד שנרגעת והשלמתם. באמת.
אבל ההתנהגות הזו הציפה כמה וכמה קשיים שקיימים אצלך וחייבים טיפול!
משמח לקרוא שנרגעת קצתפה לקצת
ומצדיעה לבעלך שככה הסכים לקבל אותך בחזרה.
אני חושבת שלי היה לוקח המון זמן לסלוח על דרמה כזאת שבן הזוג היה עושה לי ועוד מול הילדים.
והיה לוקח לי עוד יותר זמן להצליח לרצות לגרום לו להרגיש טוב עם זה שהוא עשה לי טוב.
אז אני מאוד מאוד מקווה שאת יודעת להעריך את בעלך כמו שמגיע לו.

המצב שלכם התייצב *כרגע*.
אם את לא תדאגי לטפל בעצמך אז זה יהיה זמני מאוד והפיצוץ הבא יגיע מהר.
מציעה לך לא לוותר על עצמך, לא לוותר על האמא שמגיעה לילדים שלך, לא לוותר על האישה שמגיע לבעלך היקר ולא לוותר על השלווה שמגיעה לך. תלכי לטפל בעצמך! תלכי למישהי שתעזור לך להבין יותר מה קרה כאן ומה עושים כדי שזה לא יקרה שוב.

אני גם אומרת לך עזבי. הפליקים זאת הבעיה הקטנה שלכם כרגע.
עזבי את זה ואל תציפי את זה כל פעם מחדש, יש דברים יותר חשובים שכדאי להציף ולטפל בהם עוד קודם כדי שתוכלו להצליח לדבר על הפליקים בלי שתפוצצי את המצב שוב.

בהצלחה יקרה!
מקווה שתמצאי לעצמך זמן לשבת ולקרוא את כל התגובות שנכתבו פה מאהבה ודאגה לך ושתצליחי לקבל את מה שנאמר בלי לטאטא את זה ב'הדעות שלנו שונות' או כל תירוץ אחר שירגיע לך את המצפון.
חומרי ניקיון מומלצים - שוטווואלה באלה

אני מרגישה שאני לא מנקה טוב מספיק בגלל שהחומרים שאני משתמשת בהם הם לא משהו

אין לי הרבה מבחר..


אשמח להחכים


מתייגת את האלופות

@Seven

@המקורית

ועוד כל מי שתוכל להחכים אותי

דייקי אותי קצת ואעזור בשמחה - ניקיון של מה?המקורית
תודה❤️וואלה באלה

של כל האיזורים בבית😅

משטחים

שירותים

רצפות

חלונות

ארונות

פנלים


גם חומרים וגם כלים


יש לי עדיין בטודו ליסט שלי ללכת לקנות במקס סטוק את המברשת ניקוי חשמלית, אני מקשיבה לך חחח

אם היית רואה איך הבית שלי נראההמקורית

עכשיו, לא היית מאמינה לעצמך שהקשבת לי


אבל לעניין

אני לא יודעת כמה את חובבת חומרי ניקיון, אבל אכתוב מה אצלי וקחי מה שמתאים לך

שישים וכיורים - ספריי אקונומיקה של סנו ג"אוול. משפריצה, מנקה עם סקוטש ומנגבת עם נייר ניגוב  (יש לי שריטה שאני לא מסוגלת סמרטוטים במטבח )


שולחן אוכל - ברגיל ספריי כחול ונייר ניגוב, אם המצב קשה - קצת מים וסבון כלים ולשפשף עם סקוטש, אפשר גם ג'ל אורנים עם מים


ארונות - אני מנגבת עם מגבונים ללא בישום בלבד (בסוף הריח שלהם נמאס)

אפשר אם את כבר הולכת לסטוק לקנות שם מבדם בדים או להיות קמצנית כמוני😅 ולקנות בקבוק תרסיס ריק ולשים בו מרכך כביסה ומים, להתיז על המדפים ולנגב, זה משאיר ריח מהמם

(אני לא באמת קמצנית, אוהבת ריח מאוד ספציפי שלא מצאתי. משתמשת בו גם כשאני מחליפה מצעים)


רצפות - יש לי גרניט פורצלן אז משתמש בריצפז מתאים, אבל גם ג'ל אורנים ומים באמצע שבוע כששוטפת


שירותים - ספריי אקונומיקה אוהבת גם הנוזל הצהוב בריח לימון לשירותים או דאק כחול. משתמשת בהם גם לאסלה וגם לכיורים


אם הגעת עד לפה - לדעתי לא צריך הרבה חומרי ניקוי כדי שיהיה נקי, אני משתמשת בספרייה אקונומיקה, ספריי אורנים, ג'ל אורנים וסבון כלים בעיקר מבחינת חומרים.

כלי ניקוי - קערה, מים, סקוטש, נייר ניגוב, ויש לי חבילת סמרטוטים חד פעמיים בגליל. וכפפות כמובן!

מה שחשוב זה שהבית יהיה מאוורר גם


פאנלים - למה..? אבל אם כבר אז כנל, סקוטש ומים עם סבון/ ג'ל אורנים.

קירות אני מנקה עם אקונומיקה (עם המברשת החשמלית זה כיף חיים)


אם יש עוד שאלות - בכיף

וואי תודה על הפירוט!וואלה באלה

חחח גדול, אבל בטח את סתם מגזימה


ואיזה סקוטש את משתמשת?

יש לי גרניט פורצלן וכשניקיתי עם הסקוטש ראיתי שהוא מקבל נצנצים כאלה כאילו יורדים מהסקוטש עצמו או משהו, שאלתי את הצאט והוא אמר שזה ממש מזיק ולנקות רק עם מטלית רטובה או משהו.

אבל מרגיש לי לא מספיק נקי, לא יודעת...


ובעקרון אני גם לא אוהבת סמרטוטים במטבח אבל לאחרונה הנייר מגבת משאיר לי סימנים מוזרים


ומה זה חבילת סמרטוטים רב פעמיים בגליל? נשמע מגניב


טוב החכמתי מאוד! תודה!!!

רגיל של ניקול, האדום ירוקהמקורית

אם גם הפאנלים שלך גרניט זה מוזר לי כי סקוטש וסבון לא עושים לה כלום,אם כבר אקונומיקה עושה לה כתמים כאלה.. לא מכירה אבל הייתי מנסה את הסקוטשים הרכים הזמנים,כמו של שבת נגיד

אפשר גם לקנות מברשת שפשוף עם ידית..ז ה כמו מברשת שיניים ענקית😅 ממש אוהבת אותה. במקס כנל


לגבי הסמרטוטים - זה גליל של סמרטוטי בד צהובים נתלשים. יצא לי לקנות במקס/ מחסני השוק

כמו נייר מגבת, רק סמרטוט.  אפשר גם איתו לנגב את הכיור האמת

וואי מעולה!וואלה באלה

והסמרטוטים נשמע גאוני

ואז זורקים אחרי כל שימוש?


תודה רבה רבה

מה שמרגיש לך. הם מחזיקים יותר גםהמקורית
כמו סמרטוטים מהסוג הישן, לא המיקרופייבר.. רק יותר דקים
את מנקה קירות??רקאני

זה לא הורס אותם? מקלף את הסיד אנא ערף

מנקה, לא מגרדת🤣המקורית
חחחרקאני

טוב מעולם לא ניקיתי קירות

וגם לא ראיתי את זה אצל אמא שלי

(אצלה הילדים היו מחונכים למופת)

אצל חמותי פשוט כל תקופה מסיידים🤦‍♀️

אמא שלי מנקה קירות ברגיל שלההמקורית

וכל פסח צובעת

גמני הייתי משוגעת ככה עד שעשינו צבע משי ולא צריך להשתגע יותר מדי

מגניברקאני
חח לא התגובה הזובוקר אור

הרגת אותי

מה זה אומר בכלל לנקות ארונות?

קירות זה דבר שמנקים? ופאנלים?

בחיי מרגישה שהגעתי לכוכב לכת אחר

הפאנליםרקאני

לא מתנקים כששוטפים את הרצפה פשוט?

אני איתך לגמרי😅

חחחחחהמקורית

בחיי שכך מקובלני מבית אמי

בטח שמנקים קירות!

מה הילדים לא נוגעים אצלך בקירות ומשאירים סימנים..? 

רק נוגעים זה נחמד😅יעל מהדרום
או! תגובה כנה כלבבי המקורית
אוהבת אותך יעל♥️ באמת אבל

נו, אז לי זה מפריע @בוקר אור ואני מנקה פשוט

חח נוגעים?בוקר אור

הם מורחים עליהם שאריות אוכל

מציירים עליהם

בועטים בהם

לא חשבתי שזה משהו שאפשר לנקות בכלל. רק לסייד

סקוץ לא מוריד לך את הצבע?

חחחח הנה גם את הצטרפת למצעד הכנותהמקורית

לא, לא מוריד כמעט כלום..

האמת שיש לנו צבע משי ויותר קל לנקות אותו מצבי רגיל אבל גם צבע רגיל חופשי מנקה

מגניב אנסהבוקר אור

חח אני הכי כנה

הבית שלי מג'ויף ולצערי הילדים גם גוררים וזורקים דברים על הרצפה וזה שורט אותה.. מה שמבאס אותי מאוד

מנסה להגיד לעצמי שככה זה ילדים ושבית הוא לא מוזיאון.. אבל הייתי שמחה אם היה יותר נקי במיוחד שהןא די חדש 

גם שלי עכשיו מג'ויף, מבטיחה לךהמקורית

וגמני סוברת שבית זה לא מוזיאון

ובחורף בכלל קשה לי להניע

אבל אז עולה לי הסעיף..🤭

בחורףרקאני

אצלנו כל הבית מלא בוץ

גם אם שוטפים פעמיים ביום (ולא שוטפים פעמיים ביום חחח)

עדיין הכל מלא בוץ

עכשיו הגיעו ימים יפים

פתאום הניקיון נשמר 

שטפתי בשישי והרצפה עדיין נראית בסדר (חוץ ממתחת לכיסא אוכל של הילדה חחח למרות שגם שם כל יום אני מנסה לנקות)

איזה פלא

פנטסטיק, אקונומיקה,ג'ל אורנים, ספוג הפלא,פיירי צהוממתקית

כל מה שלבן וצריך חיטוי- אקונומיקה(שיש, כיורי מטבח, מקלחת, שרותים, כיורי שרותים, ברזים, ידיות של דלתות הבית דלתות מטבח ודלתות ארונות, קירות וכל דבר שנוגעים בו הרבה... (גם ספות ושטיחים אצלי))
כל מה שלא לבן וצריך ניקוי בעיקר מאבק- פנטסטיק לניקוי כללי (ארונות מבחוץ ובפנים, דלתות של הבית, ארונות מטבח, כיסאות ישישבה, מדפים למיניהם וכו וכו.
ג'ל אורנים- שטיפת רצפה, להיזהר עם הכמות עלול להכתים מרצפות מסוימות)

כתמים קשים- סבון פיירי צהוב וספוג הפלא- עושה פלאים.
מגשי התנור-- מניחה עם מים רותחים עם חומץ בפנים, עד שהכל מתקרר. משפשפת עם פיירי צהוב וסקוץ' ברזלית הכל יורד!!! (רק שהילדים ישנים...מים רותחים בתבניות)
תנור- פיירי צהוב וברזלית לשפשף.

אגב, פנלים-ממתקית

את מתכוונת לפאנל בצד המרוצף או הצביעה שמעליו?
המרוצף- פשוט לנקות תוך כדי שטיפת רצפה עם סמרטוט רצפה
הצבוע שמעליו- מטלית לחה ואקונומיקה.
בעדינות...עלול לרדת מהצבע. 

וואי תודה!!וואלה באלה

מעניין השילוב של פיירי וספוג הפלא, הולכת לנסות.

וגם הניקיון תנור נשמע מדהים.


תודה רבה❤️

כמובן ספוג הפלא טבול במים ומעט פייריממתקית

לא יותר מידי סבון, כי אז נוצר שכבת סבון על מקום הניקוי וזה סתם מעצבן.

נראלירקאני

אני צריכה לעזוב את הפורום

ולחזור אחרי פסח😅

חחחחחחחחח ענקממתקית
חחחח לא לאוואלה באלה

כיף איתך❤️

ושתדעי ששנים היה פה ג'יפה והייתי ממש בטוב עם זה, לאחרונה גיליתי שאני דווקא נהנית מהניקיון אז עכשיו בשבילי זה הזדמנות להשקיע קצת יותר.

חחחרקאני

ברוך ה' דיי נקי פה בשוטף

אבל לקרוא את התגובות פה עושה איזושהי חלישות הדעת

אין לי שום חומרי ניקוי מיוחדים

רק הקלאסים לוידעת חחח 

 

וואי אשמח גפ לגבי מקלחוןבוקר אור

יש משהו שהופך את הדלתות לשקופות שוב?

ניסיתי עם ספריי כחול רגיל, לא עבד

חומצה 00 מוריד את כל האבניתשופטים
וואי תןדהבוקר אור
שונאת את החומר הזה האמת,  אבל אולי אנסה מלח לימון
אנטיקאלקתוהה לעצמי
זה לא יעבוד עם ספריי רגילהמקורית

את צריכה מסיר אבנית

יותר בכיוון של אנטיקאלק ודומיו

או חומץ אם בא לך.. אבל מסריח טירוף

יש מסיר אבניתעוד מעט פסחאחרונה

שמטריד מעולה, אבל לי אישית קשה עם הריח שלו.

גם אנטי קאלק ומלח למון יעשו את העבודה.

עונהמולהבולה

סנו קליר-חובה לחלונות, משטחים

פנטסטיק גם פצצה למשטחים וממש לכל דבר מבחינתי מגביל לאקונומיקה

בפסח

אבל אין אין על אקונומיקה אני מטורפת רק על האקונומיקה הסמיכה ישירות מהבקבוק הגדול 

קשרי משפחהאמאשוני

מעניין אותי מה דעתכם על הסיטואציה הבאה:

אתמול התקשרתי לאבא שלי לשאול אם הוא יכול לקחת את הבת שלי לטיול. (הם גרים בישוב ויש ישר מהישוב מלא מקומות מקומות של טבע)

הוא אמר שכן.

הילדה קמה מוקדם, התארגנה לטיול עם מים וכובע.

לקחתי אותה אליהם בדרך לעבודה.

כשאני מגיעה, אמא שלי נוזפת בי למה לא תיאמתי איתה את התוכניות.

מתסבר שהיא תכננה לשמור על אחיינים אחרים וביטלה אותם בגללי.

עכשיו מבחינתי למה אני אמורה לתאם עם אמא שלי מתי אבא שלי לוקח את הבת שלי לטיול?

אם הם רוצים שיתאמו תוכניות אחד עם השני.


 

בקיצור הם לא לוקחים את הילדה לטיול והיא נשארה לעזור להם לפסח.

מבחינתי היה להחזיר אותה הביתה עם אין טיול (בעלי בבית עם שאר הילדים) אבל לא רציתי לפגוע בהם יותר מדי אז השארתי אותה.

אבל היא הייתה ממש זקוקה לאוורור והסברתי לה כמה חשוב לצאת קצת לשמש.


 

בקיצור לא יודעת למה דברים עם המשפחה שלי נוטים כ"כ להסתבך.


 

מה יצא?

ילדה תקועה בבית של סבא וסבתא

אחיינים שבועלה להם התוכנית

אחותי שנתקעה

בעלי שצריך לצאת במיוחד לאסוף את הילדה (רק הנסיעה הלוך חזור יכל בזמן הזה להוציא אותה לטיול)

אמא שלי שלא מבינה למה לא תיאמתי איתה

ואני שלא מבינה למה הכל תמיד מסתבך.


 

זה רק המשפחה שלי ככה או שזה קורה במשפחות הכי טובות?

🫣

אויש. נשמע שאמא שלך כעסה על הטיול עם סבאממתקית

יכול להיות שבנתה על סבא שיעזור לה עם האחיינים שהיא צריכה לשמור עליהם?
וכשהבינהשסבא לא יהיה כי יוצא לטיול עם נכדה, התעצבנה וביטלה הכל...
ממש מבאס.
 

אני חושבת שזה עניין בין ההורים שלךיעל מהדרום

לק"י


אם יש ביניהם יחסים רגילים, הם היו צריכים להסתדר ביניהם. בדיוק כמו שאם בעלך יזמין חבר ולא יתאם איתך, את לא תעירי לחבר, אלא לבעלך.


ואיזה מבעס שככה יצא. לא נעים גם....

(לי אין אמא, כך שאין לי תשובה מהמשפחה שלי).

אבל אני מאמינה שזה קורה גם במשפחות הכי טובותיעל מהדרום
תודה על התגובהאמאשוני

וואי חיבוק ענק לך! עכשיו נזכרת שסיפרת פעם, נותן פרופורציות..

משפחה זה מסובך באמתקופצת רגע

אבל האמת שלמשל אצלנו מראש הייתי מתחילה מלשאול את אמא שלי מה דעתה שאבא יקח את הבת שלי לטיול, ואם זה נשמע לה סביר ואין משהו בלוז רק אז הייתי מדברת עם אבא שלי.

כאילו, במשפחה שלי אני חושבת שמראש ענייני נכדים ולוז באופן כללי, לרוב יעברו דרך אמא שלי...


האמת שלא הבנתי למה היה צורך לבטל את הילדים של אחותך, ברור שזו לא אחריותך ולא את צריכה להרגיש לא נעים

תודהאמאשוני

זהו מנסה להבין כמה זה הגיוני הציפייה של אמא שלי שאתאם איתה.

אם התכנון היה בבית שלהם מבינה את הציפייה

אבל אם זה מחוץ לבית לא הבנתי איך היא קשורה, אולי זו הטעות שלי.

(הבאסה שאמא שלי ממש כבדה, אם זה קשור אליה כמעט ואין סיכוי לתוכניות ואז הם מתלוננים שאנחנו לא בקשר שזאת תלונה שאני משתדלת לקחת ברצינות)

א. אותי מגניב שיש סבאוסבתא אשפשר לבקש מהם דברים כאפה משתמש/ת

רק מזה ממש התרשמתי..אולי לך זה רגיל

אבל בעיני הז כמעט מעל הטבע

לא קשור למלחמה..זה שמרגישים ככה בנח לבקש..זה שיש אפילו מחשבה שהם פנויים לכזה פינוק (זה לא אפילו סתם בייביסיטר כי י שלך תור לרופא)


וגם מהסיבה שהם הזמינו עוד נכדים לשמור עליהם


דבר ראשון באמלי להדגיש את זה שזה בעצמו מלמד עליהם שהם מסורים מאוד

ושהקשרי משפחה שלכם בסה''כ טובים אם יש מקום לבקשות כנות כאלה


דבר שני יותר לעצם הסיטואציה -

את צודקת תכלס שבעצם הטעות היא. של הסבא שלא תיאם איתה

ושל הסבתא שמיד ביטלה בלי לדבר איתך קודם ולספר מה התוכניות וכו

ואז נוצר כזה סיבוך

מניחה השכל נעשה בתום לב

הוא חשב למה לא

היא לא הבינה למה לא סיפר

ויצא מה שיצא


בעיני טעות אנוש

שהתוצאה אכן מבאסת


היתי במקומך

מרימה טלפון לאמא לש הילדים שבוטל להם הביקור.. מסבירה שהיתה פה אי הבנה


אולי בהזדמנות אחרת בהמשך גם מסבירה להורים שאם את מבקשת משהו עם הילדים אין לך בעיה שיגידו לא מתאים ובאמת תשמחי אם יבדקו בינהם שזה אכן מתאים כדי שהילדה לא תתאכזב

או לא לומר ותכלס הם למדו לבד את הלקח

אולי להבא אם ביקשת מאבא משהו לומר לו- רק תבדוק אולי שזה מסתדר גם לאמא

וככה הכל טוב


ויהיה בסדר

אכזבה לילדה

ולילדים האחרים אבל זה יעבור..

ומבינה אותך והכי מותר גם סתם להץבאס


לא יכולה להזדהות

כי אצלי אין דברים כאלה אף פעם ולא אצל בעלי

זה יותר רגיש ממה שנראהאמאשוני

הסיפור המלא יותר מורכב.

כרגע אנחנו בשלב שההורים זקוקים לנו אז מנסים קצת לנרמל את היחסים איך שהוא ולשדר עסקים כרגיל במיוחד מול הנכדים.

אבא שלי ממש מתחנן שנביא את הילדים והוא אדם של טבע אז חשבתי שיש פה הזדמנות של win-win,

סתם בייביסיטר אני לא אבקש.


ורעיון מעולה להגיד לאבא שיבדוק שזה מסתדר גם עם התוכניות של אמא או משהו כזה.. שיקח על עצמו את התיאום.

אני חושבתהמקורית

שמול כל משפחה צריך להתנהל לפי הדינמיקה המשפחתית

אצל ההורים שלי שואלים את אמא כי ממילא אבא כל הזמן בעבודה והוא לא רלוונטי😅 אבל גם כשהוא כן, מבחינתו מדברים עם אמא כי היא עושה תכניות לפעמים כוללת אותו גם

אצל ההורים של בעלי זה תלוי. אבל יש ביניהם סנכרון מלא


מכל מקום הטענה לא היתה צריכה להיות כלפייך אבל עכשיו שאת מודעת לחוסר התקשורת להבא כן הייתי שואלת את אמא וזהו

תודהאמאשוני

שניהם בפנסיה.

אני מבינה שזה אמור להיות הגיוני שאשה מנהלת את התוכניות של בעלה.

זה עדיין לא הגיוני לי בשום צורה וזאת תובנה מבאסת ממש כי התוצאה שלה שגם מה שחשבתי כערוץ תקשורת אפשרי לא באמת אפשרי..

השאלה אם באמת נכון שאבא שלי "יסבול" בגלל זה.

הוא ממש מנסה לזרום ואמא שלי תקועה.

אז כאילו אם אני צריכה לעבור את אמא שלי קודם זה יעצר שם. למעשה אני צריכה לאתר הזדמנויות שהוא יכול לא להיות תלוי בה כדי שדברים יקרו.

או להרפות ולא לחפש את ההזדמנויות האלו.

אם זה ינחם אותך אז גם אצלנוהמקורית

זה ככה שאבא יותר זורם מאמא

קרה כבר כמה פעמים שהוא הגיע אלינו בלעדיה למשל, מרחק של שעה + נסיעה או שלא אכפת לו שנבוא ואמא שלי הודפת כי לא מתאים לה

מבינה אותו, מבינה אותה, אבל לא נכנסת ביניהם. אם אמא שלי היא המילה האחרונה - מבחינתי זו עובדה 

וכן אם הוא יכול להגיע אליכם עצמאית זה מעולה, א לפגוש אתו במקום אחר כשהיא עסוקה בענייניה

תראי את צודקת ברמת ההיגיוןיראת גאולה

אבל זה לא עוזר להיות צודקת...

למדת להבא שהם לא תמיד מתואמים או שמפריע לאמא שלך תיאומים שלא עברו דרכה...

האמת שאני כן מתאמת עם שני ההורים שלי בד"כ, אפילו בהודעה אם אין לי פנאי להתקשר לשני. אבל ככה הם הרגילו אותנו... כאילו אם אבקש מאבא שלי שייקח את הילדה לטיול בטבע, הוא יגיד שצריך לבדוק עם אמא שזה לא סותר לה תוכניות אחרות. לפעמים הוא יבדוק בעצמו, אבל עדיף לבדוק בעצמי שלא יקרה ששכח ונתקעתי בסוף.


רק אני לא מבינה למה הילדה לא יצאה לטיול עם סבא אם בכל אופן בוטלו האחיינים? או לחילופין למה בוטלו האחיינים אם בכל אופן סבא נשאר בבית?

שאלות יפותאמאשוני

אין לי תשובה חח

וזאת ילדה רגישה מהממת רגועה בת 8, לא שלחתי את בן ה5 הפעלתן 😉

ותודה על התשובה אני מבינה שזאת ציפייה הגיונית לתאם קודם איתה. אקח זאת בחשבון להבא.

חשבתי על זהפילה

אולי אמא שלך לא אהבה את הרעיון הזה בגלל מלחמה. בכל זאת אמורים להיות קרוב למרחב מוגן. שנית, אולי מצב בריאות של אבא שלך דורש נוכחות של עוד בוגר ליתר ביטחון.

יכול להיותאמאשוני

אבל אמא שלי לא אוהבת שום דבר

ואבא שלי אדם של טבע וכל יום שולח תמונות שהוא מטייל. זה גם בריא לנפש שלו.

הם היו יכולים להיות בטבע במרחק חצי דקה נסיעה.

זה לא עכשיו לנסוע עשר דקות רק כדי להגיע למחוץ לשטח בנוי.

זה שהיא לא אהבה את הרעיון זה בהחלט יכול להיות כי היא לא אוהבת כלום אבל למה זה בכלל צריך להיות תלוי בה?

אבא שלי אדם בוגר ויכול לקבל החלטות בעצמו מה מסוכן ומה לא, וגם אני יכולה לקבל החלטות עבור הילדה מה עדיף לה.

זה התסכול שלי

וגם אם היא חושבת שזה אמור להיות החלטה שלה, שתתקשר או שתשלח את אבא שלי להתקשר לבטל.

רק כשהגעתי אליהם הבנתי את הסיטואציה שזה בעצם לא התאים.

ויש פה גם ילדה בתמונה שלא מבינה את כל הסיפור, רק מבינה שהבטיחו לה טיול והיא קיבלה נקיונות לפסח, מקווה שהיא נהנתה מזה לפחות חח..

כנראה הם לא מרגישים בנוחפילה

לבטל לך.

ולאחותך כן.

אני לא יודעת איפה היישוב. אבל גם ביו"ש יש נפילות ,אתמול הייתה בבניימין. אם זה מחוץ ליישוב , אולי יש שם ערבים ואין קליטה.

יכול להיות שאת נכנסת בטעות למרחב זוגי טעון. כתבת שאחד מהם אוכל קטניות והשני לא , אז יכול להיות שאבא הסכים בלי לתאם איתה כי הוא אדם בוגר

ואז היא מרגישה שלא שמים עליה בבית שלה כי לא שאלו אותה בכלל לגבי אירוח. אם זה קורה הרבה פעמים אז היא מפתחת אנטי. 

ממש מבאסמתיכון ועד מעון

ברמה המהותית לכל משפחה יש את הבאגים שלה, חיבוק.

וברמה הטכנית אצלנו ההורים פתחו קבוצה עם כל בת (אנחנו רק בנות) וככה כל מיני הצעות נשלחות שם ושניהם רואים 

רעיון מענייןאמאשוני

באמת בווטסאפ אני מכינה בהיכון לשלוח לשניהם בו זמנית אותו דבר שלא יריבו למי שלחתי קודם 😄

טוב נו שכנעתן אותי.

לי יש קבוצה עם שני ההורים שלי...מקרמה

זה פותר הרבה דברים

 

ד.א. לחמותי יש קבוצה עם בעלי ואיתי...

אני מניחה שמאותה הסיבה
 

 

אני רק לא מבינהרקאני

אם גם ככה הם ביטלו את האחיינים אז למה לא לצאת לטיול???

 

ובאמת לפעמים יש אנשים שהכל מסובך איתם🤦‍♀️

מבין השורות נשמע ליעוד מעט פסח

שיש לך איזשהו כעס על אמא שלך, ורצון 'להציל' את אבא שלך מהדינמיקה הזוגיות שלהם.

אם אני צודקת, אז אני מציעה לך ממש לשחרר את זה.

הזוגיות שלהם זה לא עניינך. זה יכול להיות ממש מבאס לשים לב לדינימקות בעייתיות ביניהם, אבל זה לא התפקיד שלך כבת שלהם.

יש בי כעס שאי אפשר לנהל יחסים מינימלייםאמאשוני

פחות אכפת לי מהזוגיות שלהם,

כמו שאכפת לי שאני מפסידה אבא

והילדים שלי מפסידים סבא.

כלומר אני מתבאסת גם שלא עובד עם אמא שלי, אבל מבינה שזה הטיפוס.

גם ככה הקשר לא משהו ואבא שלי כל הזמן שואל ומציע ומנסה ליזום. אז חשבתי שיש פה פוטנציאל למשהו ולא הצליח.

זה לא שאובייקטיבית יש משפחה קשה, סתם הכל נהיה קשה איתם.

כלומר מצב בריאותי, חברתי, כלכלי, אישי- הכל תקין פלוס. זה מתפספס על שטויות ועל זה התסכול.

סתם דוגמה לא מזמן היה יום "סבא סבתא"

בבית ספר של הבנות.

ביקשתי מבעלי שנזמין את ההורים שלי, סבבה. שלחתי להם את ההזמנה.

הם הגיעו.

שמחתי שיופי משהו קולע. שני הצדדים מבסוטים.

הם החזירו את הילדות הביתה (חוזרות עצמאית כמה שנים באוטובוס)

עלו אלינו הביתה, אבא שלי זורח מאושר משתף חוויות,

אמא שלי מקטרת שלא אמרתי להם אם הם אמורים להחזיר את הבנות ושאני צריכה להגיד פעם הבאה אם כן ואם לא.. אבא שלי שאל מתי הקטן חוזר כדי לראות אותו (עניין של דקות)

אמא שלי קוטעת שהם ממהרים.

זאת הדינמיקה.


היו תקופות עם יחסים טובים ונורמליים והיו תקופות של יחסים ממש אפסיים.

ואז הם התלוננו כלפי כל האחים שכל אחד עסוק בשלו, שאנחנו לא בקשר ושהם גידלו אותנו ואנחנו צריכים לעשות מאמץ וזה..

אז אני מנסה לעשות מאמץ וליצור הזדמנויות מפגש..

אז הייתי אומרת לאמאהמקורית

עוד כמה דקות, זה חשוב לאבא/ לילד

כמה אתם כבר מגיעים..?


את המוד שלה לא תוכלי לשנות כנראה, זה אופי..

כן אני יודעת שאותה אי אפשר לשנותאמאשוני

השאלה כמה לתת לזה להכתיב את ההזדמנויות מול אבא שלי.

זה ממש אומנות למצוא הזדמנות שמצד אחד לא תפגע בה, מצד שני תצא לפועל.

שבתות זה מורכב מכל מיני בחינות.


הפעם האחרונה שאני זוכרת שהיא הגיבה בחיוב ליוזמה הייתה לפני כמעט שנה ביום הזיכרון שהזמנתי אותה לטקס שהבת שלי הנחתה.

היא התרגשה והצטלמנו סלפי וזה..

לא לתת לזה לדעתיהמקורית

להזמין רק את אבא

אחותי שנה שעברה הזמינה את אבא שלי לבטא איתה לפסטיגל למשל

אמא שלי בחיים לא הייתה זורמת, אבל אבא שלי כן, אז הם זרמו יחד להופעה וממש נהנו

(אמא שלי לפחות מודעת..)

ואם אמא מתלוננת אז להגיד לה שחשוב לך הקשר איתם ואן היא מרגישה שגדול עליה, אז לפחות עם אבא את רוצה להיפגש


תודה!אמאשוני

אחשוב איך ליישם

עוד אופציה קצת יותר מתוחכמתהמקורית
אם אבא שלך הנדימן, או אפילו אם לא, אפשר מדי פעם לקרוא לו כי את צריכה עזרה בתיקון x y z בבית.. 
יום סבא סבתא היה ביום שישי?פילה

אצלנו תמיד ביום שישי. אם טרום חובה מסיימים רבע לאחת , עד שמגיע הביתה זה כבר אחת. עד שיושבים , משחקים , מתקרבים לשתיים , נסיעה הביתה ארבעים דקות , לקראת שלוש. שבת נכנסת בחמש וקצת , אם היא לא הספיקה משהו , יוצא שהיא תהיה בלחץ.

דבר שני, אם אבא באמת היה רוצה לבוא יותר , הוא פשוט היה מגיע . הוא בפנסיה , הוא נוהג . גם אם לא יש מונית ואוטובוס. 

היא כתבה שזה עניין של דקותיעל מהדרום

לק"י


אבל לפי התיאור זה לא נשמע העניין היחיד.

יותר טיפוס כבד, שלא מנסה להנות מהחיים ומהמשפחה 

כן יום שישיאמאשוני

לא ציפיתי שהם יחזירו את הילדות הביתה, אז למה למצוא כל הזמן מה לא בסדר???

הילד מסיים ברבע ל12 ואפשר לאסוף אותו מוקדם לכבוד סבא וסבתא

הגן שלו מול הבית.

תמיד אפשר לחפש למה היא צודקת,

אבל אם תמיד אתחשב בדעתה לא יהיו מפגשים.

וגם היא מוציאה את החשק עם התגובות שלה אבל נגיד זה עבודת המידות שלי להתעלם.

אם הם באו עם אוטופילה

מתבקש להקפיץ נכדות הביתה.

פעם כתבת שבעבר שלחת ילדים לשבת שלמה.

יכול להיות שאמא שלך מפחדת שהציפיה שלך היא להביא ילד או ילדים וללכת. והיא כבר לא רוצה אינטראקציה מהסוג הזה. היא צריכה משהו קליל יותר , אולי מפגש בפארק כשאתם עדיין בסביבה, האחריות על ילדים עליכם.

יש מצב שגם אבא באותו מצב. רק שהוא לא אומר לא , אומר כן , ובסוף לא בא לבקר בתירוץ שאמא לא מרשה. שזה לא הגיוני , ביישוב קטן אין כלום ובכל מקרה נוסעים לעיר לקניות ובדיקות . אין מצב שהוא לא יוצא לבד מהבית...

מעולם לא שלחתי ילדים קטנים לשבתאמאשוניאחרונה

רק ילדים גדולים כדי שההורים שלי לא יהיו לבד בשבתות (בקשה/ דרישה שלהם)

כמה גדולים? רק ילדים שיכולים לנסוע באוטובוס בינעירוני לבד.

בכל מקרה הסידור הזה כבר לא עובד.

אבא שלי באופן כללי מתחנן שאשלח את הילדים. אם לא היה מבקש לא היה עולה בדעתי ליזום את זה.

מדובר בילדה בת 8.

לגבי אבא שלי, לא הבנתי כ"כ, הוא בקו בריאות, עושה את שביל ישראל, הוא אדם חזק. נוסע חופשי עם הרכב מבחינת נהיגה. יש להם שני רכבים, גם לנו שני רכבים, אין בעיית ניידות ב"ה.


בעבר הייתי בגישה כמו שאת אומרת שאולי לא נוח והם לא אומרים במפורש, ואז נוצר מצב שבקושי היה קשר ואז זה התהפך עלי הם האשימו אותי (וגם את שאר האחים אגב)

שלא אכפת לנו מהם.

אגב תמיד אבא שלי מציע שאביא את הילדים כשאני יוצאת לעבודה והוא יחזיר. עד היום לא קרה שהיא באמת החזיר כי אני משתדלת לא להכביד.

באמת שאם הוא לא היה ממש מבקש הייתי משחררת, מה אני מחפשת צרות.

אבל הם רוצים ואז יוצא עקום.

להיפגש איתם בפארק כשאני נשארת זה רעיון, זה מצריך מאמץ מיוחד יותר אבל אחשוב איך ליישם את זה.

נגיד בחול המועד כשמנסים לקבוע יציאה משותפת איתם תמיד משתבש. גם לאחים שלי, לא רק לי.

אבל אולי ביום רגיל יותר יסתדר. תודה על הרעיון.

נשמע קשוח ממשרקאני

🫂🫂

תשמעיהשקט הזה

לגבי הסיטואציה הספציפית אין לי מה להגיד.

אבל משפחות זה דבר מסובך

ויכולה לספר לך מיליון סיפורים על היכולת המופלאה של אמא שלי לסבך דברים.


אז כן, לא יודעת אם זה קורה בכל המשפחות הכי טובות אבל זה קורה בהחלט במשפחות טובות😉

חיבוק. אני אישית לא חושבת שזה תקיןתהילנה

אבל זה לא באמת שלך, זה לגמרי שלהם.

כשלנו קורים כאלו דברים מול המשפחה, (סיטואציות שמעוררות כאב, אי נוחות, כעס) אנחנו לוקחים את זה אלינו הביתה ובודקים יחד מה אנחנו חושבים על זה, מה אנחנו משחזרים אצלנו ומה אנחנו עושים היום כדי לשנות את זה בשביל לא להעביר את זה לדור הבא.

 

שבת מחוץ לבית?מולהבולה

אני רועדת מפחד לצאת

בעלי מנסה לשכנע אותי לנסוע להורים שלו במרחק של שעה נסיעה

עם כל הילדים

אתן נוסעות מחוץ לעיר ?

ועם זה שחמותי לא מפסיקה להזמין אותנו פתאום זה הזוי

אחרי שביקשנו לבוא לפני שבועיים והיא אמרה שלא רלוונטי עד פסח כי היא כבר ניקתה את כל המשחקים.

אנחנו גרים באזור מלא באזעקות ברמה קיצונית ולהם אין בכלל אזעקות

אני חוששת מהדרכים עם כל הילדיםץ מה עושים כשיש אזעקה

הרגעעע רציתי לפתוח עלזה שרשור!רחלי:)

מסכימה לנצלש ?

גם מתלבטים אם לנסוע להורים במרחק של שעתיים שאצלםםם יש יותר אזעקות בהרבה, אבל להם יש ממד בבית ולנו אין לא מקלט ולא ממד.

בעיקר כמוך מפחדת מהדרך... 

הייתי מפחדת להגיע למקום כמו שלי 😄מולהבולה
למה בעצם לנסוע למקום עם יותר אזעקות? 🤔שופטים
הייתי נוסעתשופטים

תכננו לפני כן מה עושים אם יש אזעקה

קוראים תהלים בדרך ויהיה לכם שבת רגועה בע"ה 

אם אין שם אזעקות הייתי נוסעתקופצת רגע
הייתי נוסעת .באתי מפעם

תראי, זה לא שכל 10 דק' יש אזעקה, נכון?

תנסי לחשוב בלי פחד, רק בהגיון פשןט-

מה הסיכוי שתהיה בדיוק אזעקה באזורכם בנסיעה ?

באמצע הדרך יש מס' מקלטים ויש התרעה מוקדמת די זמן מראש. צריך לרשום בwaze אני לא זוכרת מה בדיוק רושמים אז יש איזשהו איתור מקלטים קרובים.

יש עניין סטטיסטי של מה הסיכוי חלילה להיפגע... נכון שאנחנו רוצים לשמור על עצמנו מאוד אבל יש עוד דברים.

למשל את עושה קניות לבית, את סוג של מסכנת את עצמך.

נוסעת למרפאה, יש סכנה בדרך... היום אני לוקחת ילד לרופא שיניים, חייב לסיים טיפול, כן, יש נסיעה 20 דק' לא בטוחה... מה לעשות. אבל הכי חשוב שאם כבר נסעת - בלי פחד! אל תחשבי על שניה- אמאל'ההה.... רק שלא תהיה אזעקההה.... אני מאמינה המחשבה יוצרת מציאות.

תנסי כמה שיותר לעבוד על המחשבה, חיובי, חיובי, חיובי.

גם כשאדם נוסע בדרכים סטטיסטית הוא עלול למות, ה' ישמור, ואף אחד לא נמנע מנסיעות למרות שזה נראה לי לא פחות מסוכן!

לצערי כל שבוע נהרגים אנשים.

בווייז רושמים מקלטתוהה לעצמי
אני על בינעירוניoo

מתחילת המלחמה כל יום לפחות פעמיים (ויש ימים שיותר)

אני לא מפחדת וגם לא עוצרת באזעקות

(צריך להיזהר יותר כי נהגים מתנהלים בחוסר הגיון/ זהירות סביב אזעקות)

נסעתי גם עם ילדים והיתה אזעקה ונשארתי באוטו (כי זה קרה בזמן חיפוש חניה ואז חניה וילדים רבים)

הייתי נזהרת מלתת את ההתנהגות הזו כהמלצהתוהה לעצמי
זה בסדר אם זה מה שאת מצליחה או בוחרת, שלך. אבל צריך לדעת שלהיות מחוץ למקלט כשיש טילים מאיראן זו סכנה. אני לגמרי חושבת שעדיף בהתרעה לנסות לחפש מקום להתמגן.
זו לא המלצהoo

זו ההתנהלות שלי


אכן ההנחיות אומרות אחרת

והן גם גורמות לסכנה גדולה בכבישים


הייתי הרבה על בינעירוני

רוב המכוניות ממשיכות לנסוע

אלה שעוצרות

חלקן מתנהלות בצורה מסוכנת ביותר

הסכנה העיקרית בכביש בזמן אזעקה

זו תאונה בגלל בהלה של אנשים

נכון ולכן הייתי עוצרת בצדאפונה
כדי לצמצם את הסיכון
לעצור בצד בבינעירוניoo
זו סכנה בפני עצמה
נכוןרקאני

זה מאוד תלוי כביש

 

^^ הייתי על 6 באחד הסבבים ופתאום מלא מכוניות חתכועכבר בלוטוס

אותי על מהירות גבוהה ממש

אנשים עצרו בבת אחת

אנשים נסעו מהר ממש בשוליים עד שהצליחו לעצור (והיו אנשים על השוליים)

היו שם הרבה ניסים שלא קשורים לטילים

בעלי היה בנסיעה בכביש מהיר בעיראפונה

כמובן לא עצר

ונפל רסיס לא רחוק ממנו, בקל אפשר לאבד שליטה בנהיגה מהבהלה.

יש כמובן סיכוןoo

בלהמשיך לנסוע

זה ניהול סיכונים

עלות תועלת של כל סיטואציה

ואם נגרם הדף שגורם לחלונות להתנפץיעל מהדרום
לק"י

זה גם מסוכן. בטח בזמן נהיגה.

זה באמת מסובךמוריה

אבל אם זה לצאת מטווח האזעקות למקום שקט יותר, לדעתי זה שווה את זה.

אולי כדאי לנסות לבדוק איזה דרכים "יותר" בטוחות.


וגם איך נוסעים.

יכול להיות שליסוע ברכבת למשל יכול להקל על הנסיעה.

לעשות נגלות או משהו בסגנון.

א. אני חושבת שזה בכלל לא הזוי שחמותך מזמינהלפניו ברננה!

היא הבינה את הסיטואציה ושבמציאות כזאת סדרי העדיפויות משתנים גם אם זה אומר לנקות שוב.

ב.אני נסעתי להורים. התפללתי שלא תהיה אזעקה. ב"ה היה בסדר בנסיעה.. הייתה התראה קצת אחרי שהגענו.

ג. אם זה למקום עם פחות אזעקות או לשפר מיקום לממד ממש כדאי בעיני.

ד. מה עושים בדרך? עוצרים בצד ומתרחקים מהרכב בעיקרון..

תודה על התגובותמולהבולה

בתחושה הפנימית שלי עדיף להישאר בבית, אבל אני כל כך רוצה רענון בשביל הילדים שלי וכן גם בשבילי

למרות שאנחנו לא באמת יודעים עוד כמה זמן זה הולך להיות

ובליל הסדר השנה אנחנו אמורים להתארח בעזרת ה'

אני הייתי נוסעת למקום עם פחות אזעקותתוהה לעצמי

ופשוט ברגע שיש התרעה בודקת בווייז איפה המקלט הקרוב. אם אין עוצרים בצד שוכבים בתעלה של הכביש.

רק לשים לב אם אתם בנסיעה לא לחכות האזעקה כדי לעצור אלא לעצור קודם.

אם זה יתן לכם התעוררות מאזעקות זה לגמרי שווה את זה בעיני

אני אישיתעם ישראל חי🇮🇱

פוחדת באופן כללי לנסוע

במרחק של שעה עם כל האזעקות הייתי חושבת פעמיים

^^^ אפשר להתאוור ליד הביתיעל מהדרום
יש לי משפחה מרובה ברוך ה'מולהבולה

יהיה קשוח להשכיב אותם בצד הכביש

נישאר בבית כנראה

תודה על התגובות הצלחתי להסיק את המסקנות הנכונות 🙂

כמה זמן ייקח לכם לעבור לאיזור ללא אזעקות?רחללי

לכאורה אם הם גרים שעה נסיעה מכם, אחרי כ20 דקות נסיעה כבר תגיעו לאיזור הרבה יותר רגוע מהאזור שלכם. זה לא שעה נסיעה באותו איזור.

באופן אישי אני גם מעדיפה לא לנסוע, אבל במקרה הצורך צריך לדעת שהנסיעה באיזור המסוכן היא כנראה כ20 דקות ולא שעה שלימה.

שאלה טובהמולהבולה

אותי הכי מלחיץ מוצש.

בלילה הכל מפחיד יותר, גם את הילדים 

לישון שם מוצש ולחזור בראשון אפשרי?מנגואית
אני לא הייתי נוסעתדיאט ספרייט

בגלל הדרך הארוכה והמסוכנת לדעתי.

ובאמת אומרת בזהירות מרובה (כי אני לא מכירה את החמות ספציפית אבל מכירה כל מיני סוגים של אנשים) שאולי החמות הזמינה ככה באויר מתוך הנחה מוקדמת שתגידו לא כי לא תסתכנו. 

דווקא היא אחת שכן מתכוונתמולהבולה
למרות שלכי תדעי חח
אצל ההורים שלי יש קצת יותר אזעקותניק חדש2

מאצלנו.

אני לא מוכנה ליסוע אך ורק בגלל הדרך.

למרות שהייתי שמחה מאד לאיזו הפוגה קלה.

ואי כנלמולהבולה
נשמע שהיא ממש רוצה להקל עליכםפאף

מוכנה לעשות את המאמץ למרות שכבר ניקתה לפסח...

הייתי נוסעת, אבל בודקת מראש שאפשר להשאר מוצש ולנסוע רק בראשון בבוקר... אין אזעקות ללא הפסקה ויש התראה מראש, ובעיניי להיות שבת במקום שקט-ממש שווה את הנסיעה

אין מצב להישאר עד ראשוןמולהבולה

היא חייבת את השקט שלה

אני עם 7 ילדים בלי עין רעה..לא יהיה לה שקט

אז בכלל לא. במצב כרגע צריך לקחת בחשבון שאולייעל מהדרום

לק"י


לא תוכלו לחזור במוצ"ש.

(אם יהיה רצף של אזעקות למשל).

בדיוק זה הפחד שלי 🤦מולהבולה
אם אין מצב להישאר, לא הייתי נוסעת.מוריהאחרונה
עם כל הרצון הטוב, בלילה בד"כ רועש יותר. ולא הייתי לוקחת סיכון נסיעה עם ילדים עייפים/ישנים/משובשים.
אני מעדיפה לא לנסוע, אבל אם זה היה עוזר לי מאודשיפור
או שזה מאוד חשוב לבעלי, אז במיוחד שאין שם אזעקות, כנראה שהייתי נוסעת.
על מה מגיע לך צל"ש היום?מכחול
כל הכבוד!!מכחול
מצב מטריד אצל חמותיהריון ולידה

אז יש לי גיס שגר בבית של ההורים

והבעיה איתו שהוא שם מכנס בגזרה נמוכה

מה זה אומר?

שאם הוא מתכופף מרים ידיים יושב על כסא

פשוט רואים לו את כל החריץ סליחה על הבוטות

וזה פשוט לא נעים בקטע אחרררר

כאילו אני לא מצליחה להבין את זה

הוא לא מרגיש?

איך אשתו לא מעירה לו?

אני מתחרפנת מזה

כאילו אנחנו שם

ואני מפחדת מכל תנועה שהוא עושה

לא מעוניינת

לצפות בזה

ואני גם לא מבינה איך אף אחד לא אומר גלום5

יכולה להיות סיטואציה שכולם יושבים בסלון

והוא מתכופף לאיזה ילד

ופשוט כולם רואים לו

ומתעלמיפ זה מזעזע בענייני

והעיקר להניק אצלם בסךון5

אסור בתכלית האיסור למרות שאני מניקה הכי צנוע שיש

ולא רואים לי כלום...

שבעלך ידבר איתו. באמת לא נעיםהמקורית
בעלי לא מסכיםהריון ולידה
הוא טוען שזה לא נעים בעליל
גם גוף חשוף של גבר בבית לא נעים..המקורית
עדיף אי נעימות אחת על פני אט נעימות מתמשכת, לא?
שיגיד לו בשקט בצד, בחיוך, בקטע של גבריםשם פשוט

אחי, המכנס נופל לך כשאתה מתכופף, אתה צריך חגורה או משהו.

שיחשוב על משפט קליל שמתאים להם. 

לא לעשות מזה דרמה.

 

פשוט תסתכלו לצד השנירוני 1234
האמת שאני מסכימה עם בעלך… 
אבל זה באמת מביך. מבינה את הסיטואציה.....נפש חיה.
לא יודעת, נשמע לי קצת ילדותי…רוני 1234
זה משהו שקורה ופשוט צריך להתעלם
התכוונתי שאני מבינה את הסיטואציה, לא שזה מהנפש חיה.אחרונה

שאני חושבת שצריך לעשות.


 

ודוגרי אם אני הייתי האח

חושבת שהייתי בעדינות אומרת לאותו אדם

* אולי הוא לא מודע לזה והיה רוצה לדעת מזה על מנת להיראות טוב / פחות חשוף

אפילו בעיני עצמו? 

אני חושבת שכדאי להתעלםאורי8
נראה לי עדיף לא להתערב לאנשים אחרים באיך שהם מתלבשים. פשןט ללמד את עצמך להתעלם מהסיטואציה . זו בעיה שלו ולא שלך.  
לא נעים להעיר.. זה לא שהוא הולך ערוםPandi99
לא להסתכל פשוט
פריקה מלאת נקיפות מצפוןאנונימית בהו"ל

אני מותשת

אני לא האמא שרציתי להיות

יש לי נקיפות מצפון בכמויות

אני מוצאת את עצמי מגיבה בצורות קשוחות

לילד בן 4.5 ולילדון בן שנתיים.

כאילו מצפה מהם להבין שגם לי יש צרכים, לדחות סיפוקים, למצוא לעצמם תעסוקה..

אני שונאת את עצמי על זה

רוב הזמן אין לי מספיק אנרגיות להמציא את עצמי ולהמציא שגרה בתוך הכאוס הזה.

גם אני משועממת, ורעבה, ועייפה וגם מוטרדת.

רוב הזמן עמוסה ועסוקה בלהצליח להיות גם בעבודה עם נסיעות בינעירוניות שמלחיצות אותי, גם עם הילדים, גם בתפעול הבית- בישולים, כביסות, ניקיון בסיסי ועוד.

בהחלפת משמרות עם בן הזוג, כך שגם הזוגיות נדחקת לפינה ומרגישה שאין לי מספיק מקום לאיוורור של תחושות, רגשות ועומס..

בן ה 4.5 מתנהג כמו תינוק (עוד לפני המלחמה הנוכחית), כזה needy.. צריך שאעסיק אותו, שאלביש אותו, שאאכיל אותו, שאלך איתו לשירותים. מבקש ודורש כל דבר ביללות.

כל כניסה למיטה בערב, כשהוא כבר שפוך מעייפות הוא מתחיל להשתולל. כל ערב מסתיים בהשכבה מבאסת עם משפטים קשים ואיומים.

אוף


ונכון, אני בסוף הריון, מותשת פיזית עוד לפני המלחמה הזו. אבל מרגישה אמא נוראית.


תודה למי שקראה עד פה

חוץ מלפרוק שזה חשוב בפני עצמו,

אשמח לנקודות מבט ולעצות בשבילי איך לא רק לשרוד את התקופה, אלא גם להצליח לא לסבול בה ולא לגרום לילדים שלי סבל


חוסרת לעקוב מהניק שלי

קשוח עם סוף הריוןשירה_11

ממד בבית יש לכם לפחות?

אותי רק תפס ההשכבה של הגדול, תשכיבי אותו מוקדם יותר יהיה לך קל יותר


וחיבוק גדול

תודה שהגבתאנונימית בהו"ל

ב"ה מליון פעם יש לנו ממד, שזו ברכה עצומה.

אני משכיבה סביב 18:45

גם ככה הוא קם מוקדם, אם אשכיב אותו קודם הוא יקום ב 4:00 בבוקר. מניסיון

האם ההרגשה שאת אמא נוראית היא מעכשיומתיכון ועד מעון

או עוד מלפני.

הריון הוא זמן קשוח שאנחנו הרבה פעמים חסרות סבלנות וקצרות, ובטח בזמן של מלחמה שהכל יותר אינטנסיבי.

אבל אם זו תחושה שמלווה את ההורות שלך באופן כללי מציעה ללכת להדרכת הורים על מנת לרכוש כלים להתנהלות הורית נכונה ויעילה

התחילה קצת לפניאנונימית בהו"ל
ונפגשתי עם מדריכת הורים שמאד עזרה לי. אבל עכשיו זה כבר מרגיש ענק עליי
את בסיטואציה ממש לא שיגרתיתמתיכון ועד מעון

מלחמה מוציאה משגרה, חודש תשיעי זה קשוח לגמרי. השילוב יוצר באמת חוויה ממש מורכבת.

ממליצה לנסות להסתייע בדברים שהמדריכה עזרה לך וגם להיות עם הרבה חמלה עצמית, בעז"ה הדברים ישתפרו אחרי הלידה והמלחמה.

וגם, אם עדיין יהיה קושי שווה לחזור להמשך הדרכה

 

אני רק חיבוקהמקורית
וגם - לא בטוח שאת מחויבת להגיע לעבודה כי את בהריון, אולי כדאי לבדוק את זה..?
אם לא אלך לעבודה, אשתגע יותראנונימית בהו"ל

וגם הבהירו לנו שאי הגעה ככל הנראה יפגע בשכר

.אז כמה שהחשש מהנסיעות קשוח, אני עושה כמיטב יכולתי להגיע חלקית 

היי!תקומה

לא קופצים למסקנות בזמן משבר, זה דבר ראשון ובסיסי.

ועכשיו זו שעת חירום, אז הכי הגיוני שקשה ובלתי נסבל

אבל נסי לא לצבוע את המצב הכללי על פי מה שקורה בשבועיים האחרונים.


ועכשיו באופן כללי - אני ראיתי שהיכולת שלי להיות אמא טובה, קשורה לשני דברים:

א. חמלה ועין טובה על עצמי

ב. בחירה ומעבר ממצב "לשרוד את החיים" למצב של "ניהול החיים שלי ובחירה באתגרים"


לגבי חמלה - ראיתי שאני שופטת את עצמי מאוד מאוד לחומרה. מציבה לעצמי סטנדרט שלפיו אמא טובה = אמא שלא כועסת אף פעם, שיש לה סבלנות נצחית לילדים שלה. זה גם לא אפשרי, וגם מציב לילדים מודל מושלמות שאני לא בהכרח רוצה שהם יגדלו לאורו. אז אני משתדלת הסתכל על תמונה מלאה, ולא רק על רגעים ספציפיים. ואם טעיתי, מנצלת את זה בשביל ללמד את הילדים גם חמלה על עצמם, ושרגשות כמו כעס או חוסר סבלנות הם חלק מהחיים.


לגבי בחירה - הבנתי שאני במצב מאוד כועס על העולם, כי הרגשתי שהתגלגלתי למצבים המאתגרים ולא באמת בחרתי בהם. ילדים, לימודים, עבודה, הכל ביחד. אז עשיתי עבודה של בחירה. מצד אחד לקחת אחריות על הבחירות שכבר עשיתי, ולקבל אותן באהבה. מצד שני, להבא להסתכל על החלטות משמעותיות ולבחור בלב שלם בהתאם למה שמתאים לי, ולא בהתאם לסביבה שלי. התחלתי לבחור גם בי, ולא רק בילדים. מתוך הבנה שזה מה שייתן לי כוח להיות אמא טובה יותר. אני מוסיפה במהלך השבוע נקודות זמן שהן שלי, שאני עושה בהן דברים שעושים לי טוב. אני לא ממהרת להוסיף על עצמי עומס אם אני חושבת שזה יכניס אותי למירוץ (נגיד פעם הייתי הראשונה להתנדב לכל דבר, כי לא נעים. ביום אני מפעילה שיקול דעת ולפעמים בוחרת שלא, כדי שאוכל לנשום). אני יכולה לתת דוגמאות ספציפיות, אבל חושבת שהדוגמא זה לא העניין. לי מה שבעיקר עזר זה שינוי התפיסה, לתפיסה של בחירה. הבנה שבחרתי בחיים האלו, שאם יש קושי זה חלק מהבחירה והוא מזמן התמודדות ולמידה, ושבכל נקודה יש לנו אפשרות לבחור ולהחליט את סדרי העדיפויות שלנו, גם אם זה לפעמים דורש קצת חשיבה מחוץ לקופסה. זה מאוד מאוד הקל עליי

תודה גדולה על התגובה הזואנונימית בהו"ל

אקרא בטח שוב ושוב.

בכל אופן מסכימה שדברים שיעשו לי טוב וימלאו אותי יאפשרו לי להיות טובה יותר גם כלפיהם. אבל בתקופה זו  זה כמעט בלתי אפשרי.

שמחה שנגע בך❤️תקומה
עבר עריכה על ידי תקומה בתאריך כ"ב באדר תשפ"ו 23:04

לגבי בלתי אפשרי - יש לי אמירה מעצבנת, אבל אני חושבת שברוב המקרים היא נכונה - לרוב בלתי אפשרי קשור להגבלות שאנחנו שמים לעצמנו בראש, ולא כי באמת באמת אין שום מוצא (זה קצת קשור לעמדת הבחירה, אצלי זה ההבדל בין להרגיש קורבן ואז להרגיש מסכנה ואומללה וכועסת, לבין לנסות לבחור גם בתוך מציאות מאתגרת). ואני יודעת שאם מישהו היה אומר לי את זה, באוטומט זה היה מעצבן אותי והייתי מגלגלת עיניים. אבל אם בא לך, מוזמנת להמשיך לקרוא.


 

זה לא אומר שאפשר לעשות הכל, כן? באמת המציאות עכשיו לא מאפשרת לצאת לנופש על חוף הים ולהשאיר הכל מאחור. אבל אני כן חושבת שעדיין יש מרחב כלשהו של בחירה שאולי יאפשר להכניס קצת אוויר (גם אם לא המון).

אני רק אתן דוגמה, ברור שזה מצריך התאמות למצב שלך.

אני מאוד אוהבת לצבוע, בתחילת המלחמה בעלי היה המון במילואים, והרגשתי שנגמר לי האוויר. קניתי לי חוברת צביעה וצבעי עיפרון, ואחרי שהילדים היו הולכים לישון, למרות כל הבית מסביב, הייתי שמה סטופר לחצי שעה וצובעת. סתם כדי לנשום.

עכשיו נגיד אני עושה את זה עם הילדים, הם עם החוברות שלהם, ואני עם החוברת שלי.

היום שמתי לילדים סרט, למרות שבדרך כלל לא רואים במהלך השבוע, והלכתי קצת לישון.

עכשיו נגיד הבית כאן די מבולגן, אבל אני בוחרת לשבת על הספה ולבהות כדי להחזיר לעצמי נשימה.

דווקא במלחמה (אני מתכוונת בשנתיים וחצי האחרונות), עם כל העומס, חזרתי לקרוא כי זה משמח אותי. אפילו אם זה רבע שעה לפני השינה. אפילו אם זה אומר שאלך לישון קצת יותר מאוחר. רבע שעה טכנית זה לא הרבה, אבל זה יכול לעשות הרבה הבדל בתחושה.

מבחינת ניקיון - שטיפת כלים רק פעם ביום, אני או בעלי. בשאר הזמן הכיור מלא, אין מה לעשות. לפעמים נשארים כלים מהיום למחר. והרבה פעמים חד פעמי.

הספות כאן באופן קבוע עם אוסף חפצים מצטבר, אני לא מתעקשת על הסדר הזה.

קיפול כביסה - פעם ביומיים, שלשה, מנצלת את זה יחד עם סרט שכיף לי לראות. בשאר הזמן יש כאן ערימות ואני שולפת משם.

 

כשכן מסדרים ומנקים את הבית, אפשר לנצל את זה לזמן זוגי. לסדר יחד ואז גם לדבר תוך כדי. 

נכון שלא הכי רומנטי, אבל על הצורך של שיתוף זה יכול לענות
 

 

ילדoo

בן 4.5 הוא קצת בייבי בפני עצמו

והתיאור עליו הוא די קלאסי

ועוד תינוק בן שנתיים

והריון

ומלחמה

אין מה לצפות למשהו אחר

זה אובר ממש

אין איך לשרוד את זה בסבלנות/ בשפיות


אם רוצים הורות אחרת

צריך תנאים אחרים

וגם אז צריך לעשות עבודה משמעותית

אישית

הבנת מבט ותחושות של ילד

וגם תקשורת הורה ילד 

מזדהה ממשאיזמרגד1

עם ילדה בת 4 שדורשת תשומת לב... אצלי ראיתי שכמה שאני מצליחה יותר להביא לה את היחס והתשומת לב והזמן האישי מעצמי ככה היא פחות דורשת מעצמה, ואז זה גם פחות בכמות לפעמים וגם בצורות ובזמנים שמתאימים לי.

וההרדמות עובד לי הכי טוב סיפור או פודקאסט שהיא מקבלת כשהיא שוכבת במיטה...

תודה על ההזדהות. זה גם עוזר🙏אנונימית בהו"ל

אני מציעה ויוזמת, אבל זה לא עוזר עכשיו.

הוא פשוט משועמם נורא ולא יודע להעסיק את עצמו כמעט בכלל.

אם ישמע סיפור לפני השינה הוא כנראה לא יירדם מרוב שזה יעניין אותו כך היה בעבר לפחות אז הפסקנו

וואו קשוח!איזמרגד1אחרונה

למה את מתכוונת לא יודע להעסיק את עצמו? הוא לא משחק לבד פשוט?

כדאי לדעתי להכין לך מלאי של פתרונות מהירים שכמה שיותר יפחיתו ממך עומס

זמן מסך, המון תעסוקות ןקשקושים שאפשר להוציא כל פעם משתעממים, להפחית סטנדרטים בבית כמה שיותר

ובאמת להיות בחמלה כלפי עצמך, את האמא הכי טובה שיש ועושה יותר מהמקסימום שלך בימים האמת לא קלים האלו🩷

לנסוע לשבתניגון של הלב

הרבה זמן לא היינו אצל חמי וחמותי, ובעלי רוצה שניסע אליהם. רק מה- אנחנו גרים באיזור בלי הרבה אזעקות והם גרים במרכז....
 

כבר כמה שבתות רצינו ללכת אליהם, עוד לפני המלחמה ולא יצא, ושבת שעברה ממש הטלתי וטו על זה שניסע כי היה נראלי משוגע, והשבת אני ממש מתלבטת. אני יודעת שאת בעלי ממש ישמח שניסע אליהם, ויש להם ממ"ד בבית, אבל מהצד השני אם נגיע אליהם או שנישן בממ"ד (שנראלי פחות נחמד שכולם יגיעו אלינו באמצע הלילה וזה גם להזיז את מי שישן שם ברגיל) או שנישן במין יחידה קצת נפרדת שיש להם קומה למעלה שבדר"כ זה הכי נוח לנו, רק שקצת קשה לי לעלות במדרגות לאחרונה ובטח אם זה יהיה כמה פעמים בלילה למהר לממ"ד.

 

לנו בבית אין מרחב מוגן בכלל, אבל להורים שלי שגרים קרוב יש ממ"ד, ואני אצלם מתחילת המלחמה. לכל זה מצטרף גם הרקע שבעלי מאוד אוהב לנסוע להורים שלו (הגיוני סה"כ) ומבחינתו לנסוע אליהם כל שבת שניה, ובפועל מאז שהתחתנו אנחנו משתדלים לנסוע אליהם כל שלושה ארבעה שבועות אבל יותר לכיוון הארבעה פלוס בדר"כ, מכל מיני סיבות. ואם נוסיף לזה את פסח שמתקרב ואמא שלו לא אוהבת לארח קרוב לפסח, ואת זה שלא היינו מלא זמן וגם בפסח למרות שהיינו אמורים להיות אצלם לא בטוח שזה יצא לפועל זה יוצא די הרבה זמן שלא ניסע אליהם ואני יודעת שזה קשה לו, במיוחד שלהורים שלי אנחנו באים הרבה, כי הם קרובים וגם זורמים יותר.

 אני ממש רוצה לעשות לו טוב ושניסע לשבת, אבל זה באמת מרגיש לי משוגע לנסוע מהבית שאין אזעקות למרכז. זה הגיוני? או שאני סתם מפחדת? בעלי בצבא עכשיו וקצת מנותק, אז הוא לא כ"כ יודע מה המצב בארץ, אז הוא בעצמו אומר שהוא לא יכול להחליט לפי מה שהוא מרגיש כי הוא לא חווה אזעקות כמעט בכלל

 חשוב לי לציין שבעלי יסכים ממש אם אני אגיד לו שאני לא רוצה, ולא יתווכח אפילו או ינסה לשכנע אותי, אבל אני יודעת שהוא יתבאס ממש וגם יודעת שאני לא יכולה להבטיח לו שניסע בשבת הבאה

 

מה אתן אומרות? זה הגיוני לנסוע אליהם לשבת ואני סתם מפחדת?

יש אופציה להזמין אותם אליכם?השם שלי
ככה יהיה את המפגש, בלי להגיע למקום עם יותר אזעקות.
לאניגון של הלב

אין לנו מקום לארח אפילו אותם, ויש עוד אחים רווקים בבית ואחות שאצלם בגלל שאין לה ממ"ד.

 

ובכללי לנו בבית אין מרחב מוגן בכלל, אז הם לא ירצו להגיע

 

אני מתלבטת אם להציע שניסע לאחותו, אבל זה גם נסיעה מסובכת יותר, גם יש להם יותר אזעקות מאצלנו (פחות מאשר במרכז אבל עדיין) וגם אני לא בטוחה שזה יחליף בשבילו את הצורך בנסיעה להורים

לא נוסעת. מבינה שמבעס, אבל לא....יעל מהדרום

לק"י


גם הדרך, וגם זה שיש שם מלא אזעקות.

אני לא מבואסת, כן? ;)ניגון של הלב

זה בעיקר הוא

אני חושבת שמה שמפריע זה קודם כל שאני רואה כמה זה חשוב לו, וגם שאני יוצאת הרעה שלא רוצה לנסוע להורים שלו... הוא מבחינתו לנסוע בכיף, והוא די משאיר לי את ההחלטה ולא מוכן להחליט. ואני לא יודעת אם הוא מוכן לנסוע למרות האזעקות או שהוא פשוט לא מודע למצב ולמה שהולך במרכז אז זה נראה לו סבבה לנסוע לשם (למרות שאמא שלו אמרה לו שהיו אצלם מלא אזעקות ולא מומלץ לבוא, אבל גם אמרה שאם אנחנו רוצים אנחנו מוזמנים)

 

פשוט לא נעים לי להיות זאת שמחליטה לא לנסוע להורים שלו למרות שאני יודעת שהוא מאוד רוצה, במיוחד שזה יוצא כבר כמה פעמים ולא משהו חד פעמי

כן..הבעסה שלו בעיקריעל מהדרום

לק"י


מבינה אותך.

אבל לא הייתי נוסעת....

בעז"ה זה ייגמר ותסעו.

השאלה מתיניגון של הלב

זאת אחת הבעיות, שאני לא יכולה לדעת שניסע בקרוב. עד פסח הגיוני שאו שתהיה המלחמה או שאמא שלו תהיה בלחץ מהנקיונות ולא יהיה לך כוח לארח אותנו, ובפסח אני אמורה ללדת אז לא יודעת מתי יהיה לי כוח לנסוע אליהם לשבת

אולי שייסע לבד לאיזה יום?יעל מהדרום
הוא בצבאניגון של הלב

אולי אם הוא יחזור אני אציע לו, אבל האמת שאם הוא יחזור באמצע שבוע אנחנו כנראה נרצה לנצל את הזמן להיות ביחד

בגלל שיש להם ממד, הייתי נוסעת אם חשוב לבעלישיפור
אולי ליסוע לבקר באמצע השבוע?בידיים פתוחות
וממש מזדהה איתך ועם הדילמה, גם ההורים של בעלי במרכז וכרגע אנחנו לא נוסעים אליהם לשבתות..
כמו שכתבתי למעלה, הוא בצבאניגון של הלב

ואיך אתם מסתדרים עם זה? או שלבעלך זה לא מפריע

כן, עכשיו רואהבידיים פתוחות

באמת הזמנים של הביחד שלכם הם יקרים


בעלי היה מאוד שמח ליסוע מצד שני הוא מבין את הסיטואציה..

בעיני זה הגיוני ממש לא ליסוע בסיטואציה כזאת.

כן מנסה לחשוב על פתרונות אחרים, אולי להזמין אליכם רק לאמצע שבוע או מוצ"ש, ואז מקסימום יורדים למקלט וזה לא אמצע הלילה..

אנחנו בכללי נוסעים בערך פעם בחודששיפור
אז זה לא חריג כמה שבועות שלא נוסעים
זה תלוי נורמות נראליניגון של הלב

בעלי רגיל מאחים שלו שמגיעים פעם בשבועיים אז לקח לו זמן להתרגל שאנחנו מגיעים פעם בכמה שבועות

מצד שני להורים שלי אנחנו מגיעים הרבה יותר כי הם קרובים אלינו והם גם סוג של ברירת מחדל כזאת. וזה כבר יוצא רצף די ארוך, לדעתי הפעם האחרונה שהיינו שם הייתה לפני יותר מחודש

אנחנו נוסעים פעם בחודש, לכל צד פעם בחודשייםשיפוראחרונה
אחרי החתונה נסענו יותר ובהדרגה ריווחנו. אם התחתנתם לא מזמן זה הגיוני, אבל רוב המשפחות שאני מכירה אחרי כמה שנים כבר לא נוסעים לכל צד פעם בשבועיים.
אני גם הייתי חוששת לנסועפה לקצת

ולא הייתי נוסעת אם אצלי אין אזעקות ואצלם כן

הייתי מבינה מאוד את הרצון של בעלי אבל מסבירה לו מה הסיבה שמבחינתך לא כדאי.

בעיניי לא מתאים לנסוע במצב הזהריבוזום
תיסעו בנחת אחרי שהמלחמה תיגמר, נשמע לי באופן אישי מוזר למהר לנסוע דווקא עכשיו (אנחנו גרים במרכז וחווים המון אזעקות, ואנחנו בסדר, אבל למה להיכנס לזה וגם לצאת לנסיעה ארוכה שאינה הכרחית?)
תודה לכל מי שהגיבהניגון של הלב

בסוף החלטנו להישאר, בתקווה שנוכל לנסוע בקרוב, נקווה שלבעלי לא יהיה קשה מדי

חייבת לפרוקאנונימית בהו"ל

אין אותי יותר פשוט אין. בעלי עובד כל יום כל היום אני עם הילדים שבתוכם תינוקת בת שלושה שבועות. אין לנו עזרה הילדים חרדתיים עוד מעם כלביא, והמלחמה הזאת רק נציפה הכל עטד יותר. אין אפשרות כמעט לצאת בטח לא בשעות שאני לבד איתם יש פה הרבה אזעקות יחסית והם לא ממושמעים. וכשבעלי מסיים לעבוד הוא עייף כבר. לפני שתגידו אז אין פה בייביסטריות הם הפכו לזומבים של מסך, עצבניים ורבים כל היום. המצב הזה רק מציף למה כמה דחוף חלקם צאריכים טיפול וזה חייב לחכות כמה חודשים מכל מיני סיבות.

אם כל זה לא מספיק חמותי כל יום שולחת לי הודעות אם הכל בסדר ואיך אני מרגישה. זה נחמד מצידה אבל אין לי פניות לענות פעמיים שלוש ביום למישהי שהקשר שלנו מנומס וקר פשוט בגלל חוסר כימיה מוחלט.

אני שבורה בנפש אני לא יכולה יותר לשמוע את הילדים שלי. אמרתי לבעלי שאני הולכת. אני לא יכולה להישאר כבר. הדבר היחיד שאני רטצה זה להיכנס לחדר מלא כלים ולשבור את כולם

היא לא מבוגרתניק חדש2

עוד לא בת 60.

אני יכולה להבין אותה בגלל פסח וכו.

סתם נפגעתי קלות

אולי יעניין אותך