פורום הריון ולידה (עמוד 2072)

לשוחח שיחה פתוחה וכנה, לשמוע ולהשמיע את הטיעונים, המחשבות, החששות, השיקולים בעד ונגד.
להבין את הרצון שלו לדחות כרגע.

החלטה על רצון להריון היא באמת מהדברים הכי מהותיים בחיינו האישיים והזוגיים.

האם הוא מעוניין בדחייה קצרה, ארוכה?
מה הקריטריונים שלו להיות מוכן להריון?
האם יש בעיות פרנסה ו/או דיור ברקע הדברים?

בה אנחנו מסודרים כרגע מבחינה כלכלית,
יש ברקע קושי רגשי שהגיע עם הנישואים ועדיין בתהליך של טיפול.
האמת שאני לגמרי מסכימה עם הצד שלו, ומבינה לחלוטין שעדיף לחכות כמה חודשים כדי לתת לו להגיע לזה יותר ברוגע.
גם אני לא רוצה שהילד שלנו יגיע ממקום לא מוכן, אני רוצה ששנינו נרצה אותו לגמרי.

אבל תכלס כשאני מגיעה לעשות את זה- מרגיש לי פשוט לא אפשרי. ברמה שלא בא לי שיגיע המקווה כדי שלא אצטרך להיות בנקודה הזאת.

עניין של חודשים רבים? טיפול קבוע?
או משהו שעתיד להסתיים כנראה בקרוב?

אם מדובר בתהליך טיפולי מוגדר ותחום בזמן - להוסיף עכשיו נתון חדש, ״רעשים חדשים״, שעלול להלחיץ אותו ולהפריע לטיפול, מעבר לקשיים שכבר קיימים אצלו - כנראה שווה להמתין קצת.

אם באמת הצפי לדחייה הוא קצר וסביר, הייתי מתאפקת ומחכה.

אני באמת נורא מםחדת שזה יימשך יותר מחודשיים- שלושה, ואז זה יהיה כבר לא סביר בשבילי..
ועצם הרעיון ככ רחוק ממני. זה שאני צריכה לעשות פעולה אקטיבית שתמנע את הברכה הזאת..

אם מבחינה רגשית אתם לא שם בפן הזוגי, לדעתי כן כדאי למנוע קצת.
כמו שאת אומרת שחווית, ההריון משפיע הרבה פעמים על הזוג והאישה בפרט בפן הרגשי ואם הזוגיות לא חזקה ויציבה זה יכול רק להחמיר את המצב.
אני בגישה שלו, למנוע כמה חודשים ובמקביל להמשיך את היעוץ הזוגי עד שתרגישו שאתם יותר בשלים לזה.
וכמובן, לדעתי אין מצב לא למנוע בלי שהוא גם מסכים, זה של שניכם בסופו של דבר וצריך להיות בהסכמה וברצון של שניכם.
המון הצלחה!

שהיו בך חיים ואת נורא רוצה להרגיש זאת שוב והפעם בידיים מלאות בעז"ה.

הרבה פעמים צד אחד בזוגיות רוצה כבר הריון והצד השני לא. זה דבר טבעי מאד, ותמיד צריך לדבר על זה בכנות ובפתיחות ביניכם.

בעיניי (ואני בטוחה שהרבה לא יסכימו), הצד שלא רוצה צריך להיות תמיד הצד שקובע, גם מצד הילד שצריך להיות רצוי לשני ההורים, וגם מצידכם - הריון והורות זה לא דבר קל והוא דורש הרבה כוחות נפש ומשאבים (חומריים ולא חומריים), ולא נראה לי "הוגן" (לא אוהבת את המילה הזו בהקשר הזה) "להכריח" את הצד השני להקדיש ככ הרבה משאבים לדבר שהוא לא בהכרח מסוגל לו.
ברור שגם במהלך החיים לפעמים אין כח ומשאבים, אבל זה שונה בעיניי כשזה מגיע באמצע וכשנכנסים לזה מתוך חוסר רצון וחוסר כוח או יכולת.

כתבת גם שיש ברקע קושי רגשי מהתחילת הנישואין שהיו ממש לא מזמן, וגם שהוא מאד היה שם בשבילך ותפקד בהריון וסביב ההפלה. חתונה לפעמים גורמת לקושי, זה דבר נורמלי, וברור שגם הפלה. בטח השילוב הזה הוא לא קל בכלל, ולשאת את כל זה ואז להצטרך להפנות עוד משאבים וכוחות להריון חדש יכול באמת להיות יותר מדי לפעמים.. בעיניי זה שיקול מאד משמעותי, אם הוא מרגיש שמהדברים האלה מכבידים עליו והוא צריך זמן.

תזכרי שגם בקושי הספקתם לבנות את הזוגיות שלכם בנחת.. ויכול להיות שתקופה כזו תעזור לשניכם בפן הזוגי ולו גם בפן הרגשי ובמוכנות להריון נוסף.
ועדיין, אני ממש מבינה את הקושי שלך לעשות דברים שאקטיבית מונעים הריון כשאת כל כך רוצה..
אולי שווה לדבר עם איש מקצוע ולהבין מה עובר עליו? זה יקל עלייך את המניעה?

כל הסיבות שכתבת הן נכונות לגמרי. אני חושבת עליהן כל הזמן.
כתבת שתמיד הצד שלא רוצה הוא זה הקובע- וזה חלק ממש שהיה לי קשה, כאילו לרצון שלי כאן אין מקום. וכנראה שעכשיו זה ככה, ואני צריכה לוותר על הרצון שלי בשביל הטובה של שנינו וגם של הילד בהמשך בע"ה.
והצד שקשה זה פשוט הטכני, לקום ולעשות את זה למרות שאני כל כך לא רוצה.
זה רעיון טוב להיפגש עם המטפל שלו. הלוואי שיקל עלי קצת מהקושי..

התחושה שאין לך מקום.. אבל אני חושבת שכדאי לנסות לזכור שזה לא שאין מקום לרצון שלך, או שהוא לא רוצה להיות איתך בזה, אלא שדווקא כי הוא בן זוג שאוהב אותך, ובגלל שהוא רוצה להיות אבא טוב ואוהב ומעורב הוא מבקש לדחות את זה..
אם לא היה לו אכפת ממך, או מהזוגיות או מהילדים שיהיו לכם, הוא היה אומר לך שתהיי בהריון, הרי זה לא משנה לו. ודווקא בגלל שכל כך אכפת לו, כשהוא שם לב שאין לו את היכולת הנפשית להיות איתך שם הוא אומר לך את זה, כדי שתוכלו לעצור רגע, לאסוף כוחות, ולהגיע למקום הזה של הריון והורות ביחד - גם בנפש, ומתוך זוגיות יותר חזקה ויציבה.

גם אצלי זה נהיה ככה והרופאה אמרה שכאבי ביוץ יכולים להיות יותר מיום אחד לפעמים הם גם באים לפני ואחרי הביוץ
וגם אצלי זה לא תמיד היה ככה
נראה לי שפשוט כשמנסים הרבה זמן שמים כל כך דגש לכל כאב במקום הזה שכבר מרגישים את זה כל הזמן וזה לא רק פסיכולוגי זה כאב של ממש
אבל אצל כל אישה זה אחרת ואם את מרגישה כאבים חזקים באופן שמפחיד אותך את יכולה ללכת לבדוק אצל רופאת נשים
בהצלחה יקירה בע"ה בשורות טובות בקרוב ❤🙏

ולא אנדומטריוזיס...אני כבר מתחילה לפחד

לא נעים, זה נראה לי קשור לכך שהזקיק קשיח יחסית, אולי אני ממציאה, לא יודעת

למה החלטת שזה כאבי ביוץ? כאבי מחזור זה לא דומה לכאבי ביוץ...
בביוץ יש מן דקירה בצד שמאל או ימין, בשחלה. בכאבי מחזור זה כאבי בטן בבטן התחתונה.

כי זה התחיל בערך מתי שהביוץ היה אמור להתחיל ופשוט לא הפסיק מאז...בעצם עד היום הזה
זה כבר ממש מדאיג אותי כי זה כבר 3-4 חודשים ככה

אולי שווה ללכת להיבדק

ותראי אם תוך חצי שעה הוא נהיה ספוג או לא

אנסה שוב ואראה אם ממשיך להרטב.

כמה אפשר למשוך ככה בבית?

בהצלחה!!!
תעדכני❤️

מכירה ש12 שעות אחרי או משהו כזה.. לא?

מעדיפה כמה שיותר בבית, בי"ח עושה לי רע....

אפשר בנחת

אם ירקרק או חום או אפילו צבע של שתן כדאי ללכת מייד

לכל הפחות תלכי לקופת חולים לוודא שאין מיעוט מים משמעותי...

בוודאות..

(גם עכשיו לא מאד, אבל יותר מודעת)

אתייעץ עם האחות פה. תודה רבה!

שיעשו א''ס לראות מה כמות המים...
לא יודעת כמה אחות תוכל לעזור לך בעניין, אבל אולי כן...🙏

הסכנה המשמעותית בירידת מים היא זיהום, גם כשלא מדובר על ירידת מים מקוניאליים, לכן חשוב ללכת לבדוק את זה, אפילו שלא מדובר בירידת מים ברורה (ז"א- טפטוף)

עדיף לא לחכות.
נכון שאם המים צלולים אז לא צריך לצאת דחוף, אבל כן צריך להתארגן ולצאת. עדיף לא להסתובב עם ירידת מים מחשש לזיהום.
אני חושבת גם שקיום יחסים עלול להעלות את החשש לזיהום (במידה וזו אכן ירידת מים), אז כדאי לבדוק.

אני תמיד מפחדת מדליפה (בלי סיבה מיוחדת... סתם חרדתית🙄)
זה כלל אצבע העניין עם הפדים?
כי לאורך ההריון יש הרבה הפרשות ואני תמיד מפחדת שזה דליפה למרות שבכל הבדיקות שעשיתי במי שפיר שלי תקינים
אם זה הכלל זה ממש ירגיע אותי

חשבתי שאולי לידה אחת אני אתחיל עם צירים, בבית, בנחת.... ולא עם ירידת מים :/

כנראה ה' רוצה אחרת..

ב"ה הצלחתי להשיג אתמול רופא נשים. כמות מים תקינה ב"ה!!

אז צריכה לעקוב אבל כרגע אין חשש.

תודה על התמיכה והעצות!

אבל אפשר לשאול את אמית עצמה, היא עונה בסבלנות
בהצלחה

תדברי עם אמית היא מכירה את כל ההחזרים דרך כל הקופות

בעצם הקורס שלה מחולק ל2 הסרט ומפגש איתה/מישהי שהיא הכשירה בשיטה שלה שמלמת את התרגילים
אני עשיתי עם מישהי שהיא גם דולה אז היא הביאה לי קבלה של דולה וקיבלתי על זה החזר של דולה (אני לא יודעת אם אמית היא דולה, מניחה שכן)
ובנוסף על הסרט אמית מביאה קבלה של הכנה ללידה שגם על זה יש החזר של 75%
אז זה יוצא ממש שווה

על חומצה פולית ןברזל.. השאר היה בונוס אם הצלחתי.
בכולופן, תתיעצי עם רופא אם יש לך חוסר ספציפי של משהו אז קחי את זה בכדור נפרד. עדיף מהכדור הענק

סוכריות פרנטל של מקסי הלפ

אבל גיליתי שני דברים שעוזרים לי..
1. שאם אני אוכלת תוך כדי משהו אחר (קרקר נגיד..) הולכת את הכדור יחד עם הקרקר בלי להרגיש את הטעם שלו. זה עוזר לי.

2. לאכול משהו אחרי ולא להיות על בטן ריקה!!

כשהייתי בולעת את זה על הבוקר בלי כלום תוך שעה מקסימום הייתי מקיאה אותו.

ברזל

או לרסק/להמיס לכוס מיץ?

מבינה אותך לגמרי, אני כבר בסוף השליש הראשון ועדיין בפחדים כאלה, מחכה כבר להרגיש תנועות אולי זה ירגיע אותי מעט.
חיבוק.

אצלי ככה עד שבוע 28 ככה

שתעבור כבר התקופה הזאת...

האם החלפתם אבקת או מרכך כביסה לאחרונה?

האם החליף סוג של תחתונים?

האם ניסה לקחת פניסטיל?

זה עוזר לשפשפת

ואם צריך רופא עור או משהו אחר אז הוא יפנה. אל תחכו חבל שיסבול

הוא מקפיד על תחתונים מכותנה?
אולי שפשפות בקפלים שם?

כדאי לנסות אגיסטן, ולבקש מהרופא טבעקוטן/פוליקוטן (אפשר דרך האתר).

אם מסתכלים אפשר לראות את הפטריה ? איך זה נראה ? 

תוך יום יומיים.

לאגיסטן לא צריך מרשם.

זה הלחיץ אותי, ואני חושבת שבעתיד אני מראש אבדוק החל משבוע 8 כדי לחסוך את החרדה...

סתם הלחיצו אותי במרפאות פוריות לעשות כבר,
מיותכ עדיף לחכות

זה מוקדם. וגם תלוי באיכות המכשיר. ואולי היה ביוץ מאוחר. בע''ה!! מתפללת איתך

והעובר כן מתאים לשבוע שאני נמצאת בו, היא פשוט לא בטוחה שהיא ראתה דופק

ויש כל מיני גורמים משתנים... לדעתי אין לך מה להלחץ לפני סוף שבוע 8

וגם הביוץ היה כמה ימים מאוחר

באתי אחרי שבועיים והיה דופק

בשורות טובות!!

אולי זה לא מחזור בכלל.
בדקת הריון?

היו כתמים.

בשישי זה היה מחזור שהייתי צריכה לשים טמפון.

בראשון כבר בקושי היה משהו אז עשיתי הפסק.

בלילה כלום.

אתמול דימום בניגוב.

שוב הפסק.

בלילה כלום.

שוב דימום בניגוב.

 

קיבלתי את המחזור חודש אחרי המחזור הקודם.

יש סיכוי של הריון???

כמו מחזור שלא רוצה להיגמר

ואל תסתכלי בניגוב.
זו דעתי...הלוואי שיפתר מהר.

זה מה שהרס לי אתמול.

לפני זה.
אני לא יודעת בדיוק איך טבעת נראת, אבל היא בטח חוסמת בצורה מסויימת את הפתח של צוואר הרחם, אז כדי שיהיה אפשר להכניס את המכשירים של ההיסטרוסקופיה בצורה טובה

אם אני צריכה על דעת עצמי להוציא לפני כן
או שאני רק צריכה לאמר לרופא והוא יוציא?

לחץ מרופאים מתנשאים 🙈🙈🙈

שאני לא יודעת, אני אומרת מהיגיון שצריך להוציא.
אולי תתקשרי למרפאה ותשאלי? הם ידעו לענות לך הכי טוב

תוציאי רגע, שימי בשקית נקיה.
שימי תזכורת להחזיר אחרי
בהצלחה!!
איתך על הפחד מרופאים מתנשאים

הצחקת אותי ממש.
זה אחד המסובכים בשבילי.
בכל אופן לא היה צריך להוציא
והוא היה ממש נחמד!!

מקווה שלא נגעתי בנקודה רגישה

שמחה בשבילך שלא היה צריך!!

לא רגישה. רק מתסכלת 😅
תודה מהממת 😍

אז סתם שיגעתי אותך.
אבל העיקר שעבר והוא היה נחמד!

קראתי אותך בשקיקה כשחיכיתי בתור 🤗
ו'נחמד' זה ממש הגדרה יפה אבל לא קשורה לפה בהחלט
היה מאוד מאוד לא נחמד!
כיף שכתבת, ככה אני יכולה להתלונן 😜

לא הבנתי אותך טוב, כי למעלה כתבת שהוא היה נחמד.
אבל עברתי גם היסטרוסקופיה לא מזמן, אז מבינה אותך.
גם אם לא הצלחתי להעביר את זה במילים שלי🤦

הרופא באמת היה מאוד נחמד
חשבתי שכתבת ש'היה נחמד'כל הבדיקה והכל
אבל זה ממשששש היה כואב לכן כתבתי ככה.. סליחה

אני לקראת לידה ראשונה וגם לי עולים כל מיני חששות על איזו אמא אני אהיה ועל איך אני אתייחס לתינוק כשאני עם מצב רוח דפוק. אני בטוחה שהמחשבות שלך הן מאד הגיוניות.

עצם זה שאת כותבת את השאלה הזו, ונראה לי שלאחרונה כתבת עוד שאלות בסגנון- מראות שאת אמא טובה שרוצה לתת בלי סוף לתינוק שלה, ואני בטוחה שגם מצליחה

 

אני חושבת שעם כל השאיפות שלנו, לא תמיד אנחנו יכולות לתת 100% לתינוק שלנו. גם אנחנו לא תמיד קיבלנו מההורים שלנו את כל מה שהיינו צריכים, אנחנו בני אדם

 

את עכשיו נמצאת ממש אחרי לידה ראשונה וזו תקופה הורמונלית מאד, שאת צריכה להסתגל בה להמון שינויים וללמוד הרבה דברים חדשים.              

הגיוני שתהיי עייפה, עם מצבי רוח הזויים ובלי הרבה כוח. העיקר לדעתי זה שאת משתדלת לתת לתינוק שלך את מה שהוא צריך, גם אם את קצת פחות סבלנית

ועוד משהו- את נותנת לתינוק כל כך הרבה, ואת צריכה להקפיד למלא את עצמך כדי שתצליחי לתת לו את מה שהוא שצריך. להשתדל להתחלק עם הבעל בטיפול בתינוק, שיהיה לך אפילו שעה- שעתיים מנוחה בלי התינוק. לאכול ולשתות טוב, לעשות מקלחת כייפית ולנסות למצוא לפחות כמה דקות ביום רק לעצמך

 

שולחת לך הרבה כוחות💪💪 בטוחה שאת אמא מדהימה והתינוק שלך זכה

בהצלחה💗💗

קודם כל בטח שהם מרגישים אותנו וזה משפיע עליהם. לא ברמה שכל תזוזה מערערת אותם. אבל במובנים מסויימים כן. אבל אנחנו בני אדם. הקב''ה ברא אותנו בני אדם הורים לבני אדם. כחלק מהיותנו אנושיות אין לנו איך להיות אמהות מושלמות ומהממות כל הזמן. אין. יש אינספור רגעים פחות זוהרים. וואלה הרגשת רק בלב חוסר סבלנות ואפילו לא ביטאת את זה- את מלאךךךךך. כי אצלי זה לגמרי מתבטא גם כלפי הילדים הרבה פעמים. לצערי. גם לגדולים. בימים שאני פחות בטוב הם מקבלים אמא פחות בטוב.
עם התינוק נולד מצפון אמהי. הוא טוב בבסיס כדי להזכיר לנו ולכוון אותנו. ובאמת שכדי לא להוציא על הילדים מה שלא קשור אליהם צריך לעשות עבודה פנימית של שנים (ממליצה לך להסתכל בכרטיס של @בארץ אהבתי המהממת ולקרא דברים שכתבה בקשר לעבודה הזו. אישית אני עוד לא שם לצערי).
אבל יש לו גם חיסרון ענק (למצפון האמהי) וזה נטייה להפיל אותנו כל כך למטה מכל נפילה ולהכניס אותנו ללופ של שנאה וכעס עצמיים שלא רק שלא מועילים לנו או לילדים אלא ממש הרסניים.
וזו העבודה שאני יותר נמצאת בה בכללי. חמלה עצמית. טעיתי. נפלתי. אני אנושית. ואני קמה.
ואת אפילו לא נפלת. נשמה. חודשיים אחרי לידה אצל שלושתם בכיתי מאה פעם כולל לומר לקטנטן די די, מה אתה רוצה, תישן כבר, רק תישן, אין לי כח, די. וזה עוד בסדר. לפעמים יצא לי גם יותר לאבד שליטה. לרצות לצעוק וכאלה. במקרה כזה עדיף באמת להניח ולצאת להרגע. גם אם בוכה כמה דקות.
ולשוב ולהיזכר שאני אמא שלו. שקשה לי. שאני אנושית. שאני אוהבת אותו כל כך. והינה שנינו נרגעים והכל בסדר.
וכמובן לחזור ולחבק.
מסייגת רק בשביל אלפי הקוראות. לא שאת בכיוון. אם באמת מאבדים שליטה וחוששים להגיע לטלטול חלילה או השלכה או משהו מסוכן פיזית או באמת צועקים על התינוק לא לעיתים ממש נדירות- לפנות לעזרה בדחיפות. לא להתבייש!
אין אמא מושלמת. יש אמא לומדת ומנסה ומתקדמת ואוהבת.

אני כל כך אוהבת את הכתיבה שלך, איך שאת כותבת בכזאת כנות אמיתית (לא רק פה, בכלל...).

ממש מסכימה עם מה שכתבת על חמלה עצמית. זה כל כך חשוב לקבל את עצמנו גם במקומות הפחות מושלמים שלנו, להבין שאנחנו אנושיים, שאם היינו מושלמים אז לא היתה סיבה שנהיה פה בכלל...

ואני רוצה להוסיף עוד (לפותחת) -
כתבת "אני רוצה להיות אמא טובה שכל הזמן יש לה את הכח והפניות לטפל בילדים שלה באהבה ובסבלנות."
המשפט הזה מהמם. אני חושבת שזה ממש חשוב לדעת מה אני חולמת, לאן אני שואפת. בלי לחלום רחוק קשה מאוד להתקדם.
אבל אם תהיי תקועה בחלום הזה בלי להיות ריאלית, ולהבין שזה לא מציאותי שזה באמת יקרה ככה בלי שום עבודה, אז כל נפילה תפיל אותך ותייאש אותך...
אז קודם כל צריך לזכור לאן אנחנו שואפים. אבל באותה נשימה צריך לזכור שהקב"ה הביא אותנו לעולם כדי שנתקן, שנתגבר על המידות, שנעשה עבודה פנימית. וזה אומר שיהיו ניסיונות, שלא תמיד יהיה קל ופשוט להיות תמיד ואהבה ובסבלנות לילדים.
אז אחרי החלום המתוק והמושלם שלך, את מוזמנת ליצור לעצמך חלום נוסף, שמחובר יותר למציאות ומקבל את זה שהקב"ה מביא אותך למצבים שקשה לך להיות סבלנית, ושם החלום הוא אחר. שם יש עבודה אחרת. ולפעמים גם לא נצליח להתגבר ופשוט נהיה בקושי (היה לי יום כזה היום...😕).
אבל מתוך עוד ניסיון ועוד ניסיון, לאט לאט נגדל, ונפתח קצת יותר סבלנות לפני שמגיעים לקצה, או קצת יותר תפילה מתוך הקושי, או קצת יותר הצלחה בלחזור למצב רוח טוב אחרי הדאון, או כל אחת עם מה שהיא מצליחה ומסוגלת (לפעמים יותר במודע ולפעמים פשוט בתוך החיים..).

ועוד משהו שממש עוזר לי לזכור - שהקב"ה הביא לנו את הילדים שלנו כי הם צריכים לגדול אצלנו, עם כל החסרונות שלנו. גם להם יש את המסלול שהם צריכים לעבור, והכל מכוון. אז גם אם מידי פעם (או לעיתים קרובות יותר) אני לא אמא מושלמת כמו שהייתי רוצה, לילד שלי זה מושלם, כי זה מה שהוא צריך...

באמת הפער בין החלום המתוק למציאות המורכבת זה אחד הטריגרים שלי לקושי נפשי ויאוש בתקופות הפחות טובות. באמת צריך להבין אבל שכך ה' ברא את המציאות. או בעצם המציאות נפלה למקום הזה אחרי חטא אדם הראשון. שמצד אחד אנחנו שואפים לתקן מצד שני כרגע זו באמת המציאות שלנו. לתחושתי כעומק החלום הורוד כך הייתה לי עומק הנפילה. ועדיין למרות שלמדתי וגדלתי מאז, אני חייבת להזכיר לעצמי. בחמלה. כל הזמן....
אהבתי שכתבת ל @או מיי גאד שהיא מוזמנת ליצור חלום נוסף. יותר מחובר למציאות, בלי לסתור את השאיפה הגבוהה. תובנה מעולה ליציאה לדרך האמהות.

איזה מילים טובות ומנחמות, מציאותיות ומעמידות אותנו בפני ציפיות ראליות מעצמנו

עם רגישות גבוהה ומודעות.
בטוחה שהתינוקי לא ניזוק מהפעמים שבהם את במצב רוח ירוד, זה קורה לכולן... אנחנו בני אדם, לא מכונות...
העיקר המכלול של הזמן

שאין ספק שב98% מהזמן הוא מקבל 500% אמא מהממת, אז ממש לא נורא אם בשתים-שלוש אחוז מהזמן האמא הזו קצת מדוכדכת או עצובה כמו כולנו. 

בבקשה אל תיכנסי למעגל של - אני עצובה כי הוא מרגיש שאני עצובה ועכשיו אני עוד יותר עצובה בגלל זה

זה לא טוב ולא נותן כלום. 

את נורמלית ואנושית והכל בסדר, ואין לי ספק שהתינוקי שלך מאושר מאד להיות אצל כזו אמא מהממת! עכשיו תני חיוך! 

כתבתן דברים כל כך יפים, מקווה להספיק להגיב לכל אחת מכן באופן נפרד! 💕💕💕

בס״ד

גם אני רוצה!!!!!!!!!!









אבל זה לא באמת אפשרי...
(לקח לי כמה שנים להבין,
בהתחלה באמת האמנתי שזה אפשרי)








ה׳ ברא אותנו עם רגשות משתנים.
לפעמים אנחנו פגועות
לפעמים אנחנו תשושות
לפעמים אנחנו עם בחילות
לפעמים אנחנו כועסות
לפעמים אנחנו עצובות...

זה לא סתם. יש תכלית לכל הדברים האלה ❤️




רצית נימוקים למה זה בסדר להיות חסרת סבלנות מדי פעם... אז הנה לדוגמה:

זה טוב לילדים שלנו שההורים שלהם אנושיים...

תדמייני שבנך המתוק היה מקבל אמא מושלמת-מושלמת.
ואז היה מגיע לבית הספר, ולא מצליח להתמודד עם מורה עם קצת פחות סבלנות ופניות ממה שהוא הכיר בבית.
ואז היה מתחתן, ולא מסוגל להכיל אשה עם מצבי רוח לפעמים.
וכו׳ וכו׳

אז זה לא שאנחנו עושות בכוונה כדי ״להכין״ את הילדים שלנו לחיים. אבל בדיעבד, גם לאי מושלמות שלנו יש תפקיד בלתווך להם את העולם הגדול.

מה שחשוב זה
שברוב הזמן את נעימה ואוהבת כלפיו
שברוב הזמן את כאן כדי להרגיע ולחבק
שאת בכללי דואגת לצרכים שלו מבחינת אוכל, חיתול נקי וכו׳
ושבתוכך את רוצה להיות כאן בשבילו! בין אם את מצליחה ובין אם באופן נקודתי - פחות...


ועוד נקודה: ככל שאנחנו מצליחות לקבל את עצמינו על כל מה שאנחנו ״לא מספיק״, כך גם נהיה אימהות טובות יותר. למה? כי זה מפתח לנו את ״שריר הקבלה״. ובזכות השריר הזה נדע בע״ה לקבל באהבה ובחמלה גם את המקומות שבהם הילדים שלנו לא יהיו מושלמים... ואין יחד שלא זקוק לזה...


מזל טוב!!! המון נחת וגידול נעים בע״ה!!!
❤️

לא זוכרת את שמה.
אבל היא מתוקה וטובה.
הייתי אצלה ועזרה לי
באתי במיוחד מאיזור הגוש
מנסה להיזכר...