פורום הריון ולידה (עמוד 2107)

לשתות כל פעם 2 לגימות, נניח פעם בחצי שעה 2 לגימות.
אם את יכולה יותר אז ברור שעדיף, אבל לא ללחוץ.
את לוקחת דיקלקטין?

תשתי אפילו דברים מתוקים

אולי מרק טעים? שתיה קרה, אפילו קצת מיצים.

גם אני סובלת מאןד מבחילות ומתקשנ לשתות הרבה אבל אני שותה נוזלים בדרכים אחרות..
גיליתי שדווקא מרק עושה לי טוב לכמה רגעים- עדיף מכלום.
שתיה קרה, משקה בוקר..
זה פחות עושה בחילה לדעתי

לי טוב קרח.
מלא קרח, שלוקים, ארטיקים..

קצת .
אני עם קוביות קרח כל היום אבל זה לא מספיק ... אין אני אמורה להגיע ל3 ליטר וואי

לי זה ממש עוזר, מתוק וגם מכיל המון מים.
בנוסף תשתי רק מים מינרליים, מים מהברז היו גורמים לי להקיא.

האחות אמרה לי שגם מיצים זה בסדר, זה עדיף מלהתייבש.
שלוקים, שייקים!!!

תמלאי כוס ענקית עם קרח ושימי מים או מיץ כלשהו, ותשתי.
לא להשאיר קיבה ריקה,
זה מעורר בחילות....

מה שעוזר לי זה לא משנה איזו שתיה שתהיה קפואה קפואה..

שלוקים ארטיקים ברד אייסים

 

לא מנסה להגיע ל3 ליטר.. אני שמחה בליטר ביום זה מספיק כדי שלא יהיו צירים ולא יהיו קטונים בשתן בשבילי..

 

ועירויי נוזלים.. כשאת רואה שיש יום קשה סעי למוקד\מיון לקבל עירוי ואם יש הרבה ימים כאלה אז לשקול אשפוז ביתי זו אופציה שממש מקלה.. אני פעמיים בשבוע עירוי וזה מונע התייבשויות..

 

בהצלחה!! חיבוק

תמצאי מיץ שלא עושה לך בחילה.
תשתי בשלוקים ,ממש לא להעמיס כי אז מקאים..
ופירות כמו אבטיח ומלון.
ולא לערבב בכלל בין הדברים.

וכמובן, לא ארטיקים עם טעם חזק מדי (אננס למשל היה לי טוב)

לשתות שלוקים ממש קטנים.
כל 10 דק' שלוק קטן.
אפשר להוסיף תרכיז פטל,
לאכול אבטיח זה-מלא במים!

תנסי כל מיני סוגים של שתיה מתוקה עד שתגיעי למשהו שפחות עושה בחילה. מפעל ועד תרכיז לימונענע 🙈
והעיקר שיהיה קר ממש. כמה שיותר קר פחות בחילה

גם אני מידה יותר מגדולה וכל חזיה עולה הון.
הם נשמרות רגיל במכונה רגילה, לא רואה סיבה להתאמץ במיוחד.

אין ריפוד במידות ענקיות😅

חזיה אחת ותראי איך יוצא.

החשש שלי הוא שתתבלה אחרי כמה כביסות

זה נראה לי ברור.
השאלה כמה יותר,
כלומר, בכל מקרה חזיה לא תחזיק לעולם. אני מעדיפה לחדש פעם בשנתיים ולא לכבס ביד כדי שתחזיק ליותר זמן.

תודה

אולי של @חלונות? אולי היא יכולה למצוא לך

בסל רשת כזה שמיועד לחזיות
אבל בלי מייבש - הוא הורס אותן

בד"כ תכנית עדינה.

אם ממש דחוף לי אני גם שמה במייבש על תכנית ממש עדינה.

חזיות מרופדות.

לא נשמע שזה קשור ללידה...

תבררי עם הגננת!!

לק"י

תגידי לה שאת רוצה להתייעץ איתה, ותספרי לה איך הילדה בבית. תשאלי איך היא בגן, אם יש שינוי אצלה בהתנהגות, איך היא עם החברים.

מציעה לך לדבר איתה בטלפון בנחת, ולא בסוף היום על רגל אחת.

את יכולה לעשות הצגת בובות עם הבת שלך. תציגי בובה שלא רוצה ללכת לגן, ותשאלי אותה למה.
יכול להיות שככה היא תשתף אותך יותר.

מצטרפת לכל מילה!!
הרעיון עם ההצגה מקסים!

או כי הילד הציק יותר מהרגיל, או כי היא רגישה יותר מהרגיל.
בהחלט ייתכן שההשפעה מהלידה תתבטא עכשיו. עד חצי שנה מהלידה זה הגיוני.
יש ילדים שסופגים וסופגים ולוקח לזה זמן לצאת.

וגם יכול להיות שהיא מאותתת לכם שהיא עדיין קטנה, וצריכה חום ואהבה וחיזוקים וחיבוקים ותשומת לב כמו אחותה הקטנה וכמו אחיה הקטן שכל היום מרימים אותו.
אין מה לצפות ממנה להבדיל בין הרמת תינוק בן חודשיים לבין הרמת ילדה בת 3.5.
מבחינתה יש את הרגשות שלה וזהו, אין הגיון.

לדעתי חודשיים וחצי אחרי לידה זה הזמן לארגן מחדש את סדר היום בבית ולהכניס ללו"ז גם שלך וגם של בעלך זמן לשבת איתה לבד. לשמוע, לשחק, לחבק להרגיש. ועכשיו יותר ממה שבד"כ כדי לרפא את מה שיושב עליה.
בהצלחה!

להיות קשור למשהו שקורה בגן, על זה הייתי מדברת עם הגננת ברגישות.

אבל, זה גם בהחלט יכול להיות קשור ללידה.
הבן שלי גם עבר סוג של משבר לאחרונה, הוא בן שלוש והקטן כבר בן ארבעה חודשים. אבל ברור לי לגמרי שזה קשור.
הוא היה מאוד רגיש, בכה על כל דבר קטן, במעון הוא נצמד אל המטפלת שלו ולא זז ממנה.
דיברתי עם המטפלת (כי אני מעריכה אותה גם כדמות חינוכית שמבינה), ואנחנו מבינים שזה קשור ללידה, לזה שהשתנה הסדר בבית. אנחנו בתקופה קצת לחוצה ואני חושבת שבעצם אנחנו מתנהגים אליו הבוגר למרות שהוא עדיין עוד קטן. אז הבנו שצריך להיות קצת פחות קשוחים איתו, יותר להבין שיש בו עוד חלק שהוא תינוק, הוא גם צריך זמן עם אבא ואמא ותשומת לב, למרות שהוא נראה לנו כבר בוגר ויכול להסתדר לבד.

אז אנחנו עוד לומדים ומנסים להבין איך נכון להתנהג, אבל כן משתדלים יותר לתת לו תשומת לב, לשחק איתו כשהוא מבקש.
הוא ילד חכם בוגר, ולכן קשה לשכוח שהוא עוד קטן.

אז אולי גם אצלכם זה ככה.

ניסיתי לדובב אותה קצת,
שאלתי למה היא לא רוצה ללכת לגן
ענתה שהיא אוהבת ללכת לגן, אבל לפעמים היא רוצה ללכת לגינה במקום.
שאלתי אם הציקו, ענתה חד משמעית שלא.
לא יודעת לאן להמשיך מכאן...
איך אני מדובבת אותה לגבי הלידה?
אני יודעת שהיא אוהבת את התינוק.. כל מה שאני יכולה לשאול יהיה מופשט מדי בשבילה לטעמי.

שקשה להבין ממנה. כי זה באמת מאוד מופשט, במיוחד אך זה בעקבות השינויים בבית.

אצל הבן שלי ראו שהוא עצוב, ראו שמשהו לא טוב לו אבל כשניסינו לשאול אותו למה הוא עצוב, הוא פשוט לא הצליח לענות. כי הוא לא יודע לתמלל את הרגשות האלו למילים. וגם הבן שלי מאוד אוהב את התינוק הקטן ובכל אופן, הוא עדיין גם קצת תינוק.

אז כדי לבדוק האם זה קשור ללידה, אולי צריך לחשוב על זה ביחד עם בעלך.
מה קורה כשהיא חוזרת הביתה מהגן?
האם מישהו משחק איתה? קורא לה סיפור? מישהו שואל אותה איך היה בגן?
איך מתנהל המשך הערב? האם אתם מצפים ממנה להסתדר לבד בכל מיני דברים? (משחק לבד, אכילה לבד בארוחת ערב, התארגנות למקלחת לבד)
איך היא הולכת לישון?
האם יש רגעים שבהם היא רוצה משהו ואתם אומרים לה שאי אפשר? כמה פעמים דבר כזה חוזר על עצמו ביום?
האם יש ביניכם לבינה עימותים על התנהגות? (עכשיו להתלבש, עכשיו להתקלח, עכשיו לסדר)

כל התשובות לשאלות הם לא שחור ולבן. היא באמת כבר לא תינוקת, וזה בסדר גמור שהיא תשחק לבד ותהיה גם עצמאית. אבל צריך לא לשכוח שהיא עדיין קטנה והשאלה היא מה האיזון הנכון בשבילה ובשבילכם.

אם נראה לכם שאכן זו "הבעיה", אז אפשר לחשוב איך מתנהלים קצת אחרת כדי שגם היא תקבל את מה שהיא צריכה. זמן אישי עם אבא ואמא / סיפור לפני השינה, משחק כשהיא חוזרת מהגן. סתם זורקת אופציות, כל אחד ומה שמתאים לו

פשוט לתת לה הרבה תשומת לב כדי שלא תרגיש מאחור

תכתבי מכתב לגננת,(בדרך כלל אני מתחילה עם שבח לגננת,)

ותכתבי לה כל מה שכתבת פה על הילדה,אין ספק שזה יעזור,

או לאופי של גננת

שייתכן שמציקים לה,לפי השריטות וכו..
אבל מניסיון שלי כסייעת בגן,לידה של אח קטן יכולה לגרום לרגרסיה מטורפת.
ממש בתקופה האחרונה אנחנו מתמודדים עם ילד בעניין כזה.
בכל מקרה,לא יזיק לשוחח עם הגננת

עשיתי עירוי פרינגקט לפני חודש, לי היה כיסוי על ידי הקופת חולים ועלה לי 300 שקל.

ממה שאני יודעת - פרינגקט לא נמצא בסל הבריאות...

אני אישית חושבת שהייתי מעדיפה לעשות ונופר וזהו, זה בסך הכל עירוי של פעם בשבוע בדרך כלל, והוא ממש ממש זול.

 

תקחי בחשבון שאם ההמוגלובין שלך ממש נמוך אז כנראה תצתרכי לעשות 2 עירויי פרינגקט - וזה כבר יוצא ממש ממש יקר.

בקופ״ח מכבי, בה אני מבוטחת, המחיר המסובסד הוא עדיין כמה מאות ש״ח. לא מחיר של אקמול...

את יכולה לקחת עירוי של ונופר, זה לא נעים וצריך לבוא הרבה פעמים, אבל זה הרבה יותר זול
שיקול שלך מחיר לעומת נוחות.

חוץ מזה שרפואית לא בטוח שכדאי עכשיו פרינגקט, את לא סמוך ללידה, והבנתי שהוא מעלה מהר אבל גם יורד מהר וזה אומר שלקראת הלידה תצטרכי מנה נוספת אז זה יעלה לך 2400.
לי זה לא היה שווה.

וגם השאלה לא רק על מקרה בודד

כמה טיפות ברזל יש מ"ל ואז שאינו עם מזרק והבאנו

בהחלט אנסה

לבדוק כמה טיפות יש במ"ל, לחלק את זה במספר הטיפות. להכפיל בכמות שצריך. ולראות כמה מ"ל צריך.
ואז-
1. להשתמש במזרק של נובימול לשאוב.
2. להוציא את הטפטפת ולקחת עם מזרק.

חבל שלא שאלתי מזמן...

זה בגלל שיש לזה מנגנון שכל טיפה תהיה זהה
או בכפית את שניהם ביחד או בבקבוק
לא אידיאלי כי אם תשאלי בטיפת חלב יגידו לך שעדיף לא לתת ביחד את הברזל עם הויטמין D, אבל לא ממש נוח ושלי גדלו ככה בלי חוסרים ב"ה.
שלי קיבלו מטרנה צימחית אז לא היה את העניין של חלבי עם הברזל שלא טוב והרבה פעמים פשוט הוספתי לחלב בבקבוק.

לתת במקלחת.

באמת מאז נותנת ויטמין די וברזל במקלחת ולא מפריע לי שמתלכלך

אני שמתי על כפית..
ומסכימה עם הטיפ שלך של לשים ברזל וויטמין די בילד בכפית.

אני נותנת במקלחת..
ניסית אולי כשמורידים בגדים למקלחת או לפני שמתלבשים?

חום גבוה ואח"כ פריחה.
חוץ מזה יש עוד מלה וירוסים גם של חול גבוה וגם של פריחה

אבל כשלבן שלי היה שיניים עלה לו החום ל39.9 כמעט בכל פעם למשך לפחות שבוע, אז זה לא כזה נכון שחום גבוה לא אוייני לשיניים...

סתםםם, חלילה, אבל זה כזה קשה!!!

הלוואי הלוואי שעד מחר זה יעבור

לק"י

בבית היה לה חם ועברנו לשכבה אחת ארוכה ודקה
כשהיא הצטננה שמתי לה בגד גוף קצר מתחת.

קצר לא זוכרת מתי הלבשתי.

מתכננת להלביש בשבועות הממש ראשונים גופיה ורגליות+אוברול ואז לראות מה מתאים לפי מזג האוויר.... וגם כל ילד מגיב אחרת לחום, הגדולה שלי הייתה מזיעה ממש ובגיל חודשיים כבר הלבשתי לה קצר מרוב שהיה לה חם.

הגופיות של נקסט מעולות.

אחר כך כשחם מאוד- שרוול קצר (זה שלב שאני מלבישה בגד גוף יפה קצר ומכנס..)

יש ילדים שקר להם יותר. יש ילדים שפחות.

אני הלבשתי כבר בגיל שבועיים קצר בחוץ, כי היה רותח.

שלתינוק קטן אין יכולת לווסת טוב את חום הגוף (עד גיל חודש בערך) גם לחום וגם לקור, ז"א, צריך פשוט להרגיש את הילד, לראות איך הוא במקומות חמים.. אם הוא בן שבועיים שלושה ומזיע מאוד בחוץ- אז ברור שלהוריד שכבה.

הקפדתי שלא יגיע אליו שמש למקומות החשופים. כי זה גם בעיה.
עם שמיכת טטרה.

וגם גרביים.

אבל צריך לשים לב שאם מכסים את הגגון בשמיכה או משהו, המקום לא הופך לחממה.

אני לא תמיד מדליקה מזגן בבית (כי קר לי בעצמי גם בקיץ לפעמים...) ואז לפעמים הייתי מלבישה קצר. ממש לעיתים רחוקות האמת...

בכל מקרה אם התינוק על הרצפה (כמובן על משטח פעילות) אז אני מלבישה ארוך.

אבל לא חמות - גופיה עם שרוול קצר (הכי אוהבת את של נקסט! מתכבסות נהדר)

ומעל בייביגרו כותנה (גם מאד אוהבת את החבילות של נקסט)

את השני שלי ילדתי בסיון והשלישי בתמוז

לבשה בהתחלה במזגן בגד גוף גופיה קצר ומעליו אוברול ארוך דק. אח''כ עברנו לרק ארוך דק ואז כבר התקרר. לדעתי סט גופיות קצרות ולקנות גם בגדים ארוכים וגם קצרים. מאוד תלוי גם כמה מקררים במזגנים אצלכם ואצל מי שתהיו. בכל אופן גם עודף חום מסוכן. אז לשים לב.

גם הרופאה שלי אמרה לי את זה אבל רק המחשבה מעלה שוב את הבחילה... נו טוב, כמו כל מחשבה על אוכל

ואוכלת את ה"שקיות"

אבל סתם פחדנית... אחרי הפרמין, מעדיפה להכניס לגוף כמה שפחות. אבל אם זה ימשיך כך, אין ספק שאבקש. זאת תרופת מרשם?

גילוי נאות- לא ניסיתי.
אבל נשים רבות פה כתבו שזה הציל אותן.
תלוי בכוחות שלך, בעיניי בחילות זה הדבר הכי משתק ונוראי שיש ואני מוכנה להכניס הכל כדי למגר אותן במיוחד אם זה פוגע בתפקוד...

לק"י

הבעיה שיש כדורי ג'ינג'ר דוחים, שבעצמם עשו לי בחילות.
ופעם אחת קניתי בטעם תפוז או משהו דומה, והיה טוב יותר.

אפשר לנסות גם ג'ינג'ר ממש.

אני אלרגית לפרמין ואנטי תרופות בכללי.. אבל דקלקטין מציל אותי פשוט... ואני כבר בשבוע 13 ועדייו נוטלת .. ממליצה בחום

זה בטוח לגמרי וברוב המקרים עוזר

אצלי לא עזר שום תרופת סבתא

אולי לימון הקל לכמה שניות

איזון - mother nature (mother-nature.co.il)

ניסיתי מוצר אחר של החברה ולא יודעת כמה עזר אז התלבטתי אם לנסות...

גם לי לפעמים עוזר ולפעמים פחות. פשוט התחלתי לקחת בנחת, פעם ביום לפעמים יותר... מפספסת המון... אבל זה משמר משהו..

לי באופן אישי לא עזר.

מה שהציל אותי עם בחילות וצרבות- איגלואים. פשוט הייתי מוצצת, המציצות עם הקור הקלו לי ממש.

וכמובן תדאגי שהקיבה לא תהיה ריקה. כל כמה זמן תאכלי בייגלה או משהו יבש.

אבל מה שקורה בפועל הוא שהוא נוסע לעבודה ומשם להורים שלו כי זה יחסית קרוב.

גם עכשיו-היה אמור לחזור ב-21:30 ושוב נסע אליהם.

אני לא רוצה להצטייר כאדם לא מתחשב אבל אני מרגישה שזה לא פייר כלפיי.

''על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו..''

את מתארת מציאות לא תקינה בעיני , מידי םעם כן, אבל בתדירות של כמה פעמים בשבוע... לא תקין.
אומרת בזהירות- יש מצב שהוא מתחמק מלהיות בבית? הוא לא מספיק מרגיש אהוב, לא מספיק מוערך, ואמא שלו בטח מעריכה אותו מאוד... ושמחה לקרוא לו על כל פיפס, כי 'איזה כיף לראות את הבן שלי באמצע השבוע!' ואז זה כמו כדור שלג מתדרדר במורד... הוא נוסע ואת פחות מתייחסת יפה וזה גורם לו לנסוע יותר....

זה לא המצב,
זה יותר מגיע מאמא שלו שכל הזמן מתקשרת ושואלת מתי הוא מגיע.

אם הוא ישים גבול, ויגיד מפורשות שעכשיו הוא לא יכול , היא תלמד לצמצם בבקשות.

מדובר על הורים צעירים! (בגילאי 50)

מנסה אולי אם הוא הולך לחכות לטכנאי או משהו לא מי יודע מה מצריך עזרה פיזית, שיקח איתו את הילדה?
תרוויח סבתא את העזרה,
תרוויח הילדה להיות אצל סבתא,
תרוויח האמא כמה שעות של נחת,
ירוויח הבן מצווה,
ותרוויחו שלום בית....

לא שווה? 🤔

מה שקורה ברוב הפעמים הוא שהוא נוסע אליהם אחרי העבודה כי זה יחסית קרוב

כולה טכנאי בזק מה הבעיה לשמור על ילדה תוך כדי?...
וגם אם עושה משהו אחר נניח מתקן להם משהו בבית אז שסבא וסבתא ישמרו עליה בזמן הזה.
לגבי מינון תסבירי לו שאין לך בעיה עקרונית עם העזרה, אלא עם המינון ושצריך לחשוב ביחד מה כן ומה לא.
ולזה קצת פחות לגיטימי להגיע אליהם בגלל טכנאי בזק כי הם בעבודה.. די מוגזם יש לומר
מילא צריך ליווי לעניינים רפואיים בירוקרטיים, מאמץ פיזי וכד' אבל לא כל דבר. זה שהוא גמיש בשעות לא אומר שאין לו עבודה ואין לו משפחה משלו ואין לו חיים.

אמרתי לו שזה הזוי שהוא צריך לחכות אצלם 3 שעות לטכנאי בזק ושאם זה כל כל דחוף להם שיקחו חופש מהעבודה.
אני מתקשה (באמת) להבין כמה עזרה אדם יחסית צעיר (גילאי 50) צריך?

געגוע זה בסדר גמור, אבל אי אפשר לצפות מאדם נשוי עם ילדים שעובד למחייתו להגיע פעמיים (לפחות בשבוע) בפרט שהילדה בלי מסגרת..

לא בגלל שהם קורסים בלי עזרה.
טוב לו, זה ההורים שלו. טוב להם, זה הבן שלהם.
לדעתי דיבורים יכולים לעזור מעט אבל לא לגרום לשינוי אמיתי.

לדעתי קודם כל, תגדירי את הזמנים שלך שפנויים לעצמך. תצאי לחוג/ אימון/ פגישה קבועה על חברות. ושיהיה ברור שהאחריות על הילדה בזמן הזה היא עליו.
יש בלת"ם? אין בעיה שימצא בייביסיטר.
את תשתחררי ותהני.
הוא יתחיל לשים גבול בין מתי ההורים שלו צריכים אותו לבין מתי שההורים שלו רוצים אותו.
הוא יקבל בבית אשה שמחה מחבקת ואוהבת ולא חנוקה רגשית.
את לא תרגישי שההורים שלו זה על חשבונך.
אז יכול להיות שדברים יתאזנו.

לא מדובר על עזרה מהותית כמו ליווי לבדיקה.
אני מסכימה איתך לחלוטין שצריך להגדיר זמנים ברורים,
מאחר ועברנו דירה עדיין לא ממש התאפסתי על עצמי, ואת הזמן הפנוי שיש לי הייתי רוצה להקדיש ללימודים (אבל בגלל שזה מהבית הגבולות מטשטשים).

אם פיזית היית קמה והולכת הוא היה מוצא פיתרון.

לימודים אפקטיביים יותר כשהם מחוץ לבית. תעמדי על הזמנים שלך.
אבל חוץ מלימודים ממש כדאי לך למצוא גם זמן לעצמך לאוורור. משהו שימלא אותך נפשית.
את חייבת להתמלא. בשביל להעניק למשפחה שלך. לבעלך, לילדה שלך. אל תוותרי, זה הבסיס להכל

ושההורים שלו יותר חשובים ממך. והוא משתף פעולה עם ההורים השתלטניים שלו. עצוב. ברור שיש כאן ענין מהותי ולא טכני ואני לא חושבת שאפשר לפתור את זה העצה פה או שם. מישהי יכולה להגיד לך יאללה שחררי אבל להכיר בתחושות זה חשוב וצריך לטפל בזה עם מישהו שיודע איך להפוך תחושות שליליות ולא להיקבר בכעס ובאיבה

והם לא שטלתניים אולי יש כל מיני סיבות. ברגע שיש מצב כזה של מתח לדעתי הכי נכון זה לטפל ולא לקבור

אם הוא צריך סימוכין בשביל זה, אז "על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד".
אם מתאים, שיבוא ממך. אם לא, מהרב שלו/מישהו אחר שהוא מקשיב וסומך עליו.

ולגבי הלתת לו חיבוק: אפשר להסביר שאת מרגישה שקשה לך כי אתם לא נמצאים מספיק זמן ביחד וזה יוצר אצלך תחושת ריחוק, ואת ממש מתגעגעת אליו ורוצה לחזור שוב, אז אם אפשר שיהיה קצת יותר בבית. לסובב את הדברים אליך, אל התחושות שלך, ולא לגרום לו להרגיש אשם.

"כשאתה נוסע לעזור להם כמה שעות במקום להשקיע במשפחה החדשה שלך ולעזור לי זה נותן לי תחושה שאני פחות חשובה, שאני לא הראשונה בסדרי העדיפויות כמו שהייתי רוצה להיות, וזה מרחיק אותי ומעציב אותי"

כמובן לפתוח בשיחה בזמן רגוע , באווירה נעימה, כדאי לקבוע זמן מראש- להגיד שחשוב לך שתדברו.
או אם קשה לך- תכתבי לו את זה ותבקשי בסוף שאת רוצה שתלבנו את הדברים ואת רוצה לשמוע את נקודת המבט שלו אבל היה לך קשה לפתוח בע"פ

אסור לשמור כאלה תחושות קשות בבטן. הוא מרגיש אותם, כמו שבאמת תיארת, וזה מרחיק אתכם ומעצים את כדור השלג.
כנראה גם התחושה שאת מרוחקת מעודדת אותו, אולי אפילו בתת מודע, ללכת יותר להורים ופחות להתמודד עם המפגש איתך וככה זה ימשיך ויתנפח ח"ו

בהצלחה!!

מאוד מעריכה זאת,
בגלל שמבקשים ממנו עזרה קשה לו לסרב.
״מה אני לא אעזור?״ זו התגובה שלו.
הוא לא תופס את זה כמו שאני תופסת את זה,
הוא רואה את זה כסירוב ממני לכך שיעזור לאנשים.

קשה לי להסביר לו שבגלל שלא מדובר על עזרה מהותית או משהו נקודתי, אלא לאורך כל השבוע זה בא על חשבוני וחשבון הזמן הזוגי שלנו..
וכתוצאה מכך, אני לא רוצה להתקרב, ולא משקיעה בעצמי בכלל..
(כי באמת אין לי זמן כשאני 24/7 עם פעוטה בת שנתיים).

תתמקדי במחיר שיש לזה אצלכם בזוגיות ובבית.

את יכולה להדגיש שאת מבינה את הצורך שלהם, את הרצון שלו לעזור, ואפילו מעריכה את ההתגייסות.

אבל- יש לזה מחיר זוגי. וחשוב שיבין מה הוא.
והוא כבר לבד צריך להחליט אם המחיר שווה את התמורה.

מסכימה מאוד עם @אמאשוני החכמה - בלי קשר אתם צריכים להגדיר זמנים שמוקדשים לך. שבהם הוא לוקח אחריות מלאה. ושימצא לבד פתרון מול הבקשות של ההורים שלו.. את ממש לא חייבת לספוג את זה במישור הטכני, היא הילדה של שניכם

לגמרי מסכימה שצריך לקבוע זמנים ברורים.
אם פיזית הייתי קמה והולכת הוא היה מוצא פיתרון,
וכנראה זה מה שצריך.

תבקשי ממנו גם עזרה. ותסבירי לו שהוא עוזר לך. ושאת *צריכה* אותו ואת העזרה שלו
גם אם את סתם רוצה עוד זמן זוגי איתו לגמרי מגיע לך.
אני חושבת שלבנתיים תגבלי אותו לפעם בשבוע.
כשההורים יבינו את זה הם ידחסו את כל הדברים שהם צריכים אותו ליום אחד ..

פעם בשבוע זה יותר ממספיק אם אין חלילה צורך רפואי אמיתי.

תסכמו כמה זמן סביר מבחינתך שהוא יהיה אצלם (כמה ימים בשבוע, כמה שעות כל פעם) וכשההורים שלו יבקשו הוא יוכל להגיד להם - בכיף, ביום איקס.
זה גם יכול להשתנות לפי תקופות יותר ופחות עמוסות שלכם, אבל ברגע שזה יהיה מוגדר גם את לא תרגישי שהוא יכול להעלם כל הזמן וגם ההורים שלו יבינו שיש לו חיים אחרים בנוסף

בזוגיות לא חייבים להסכים או לחשוב זהה
הוא לא חייב להסכים שזה מיותר שיסע לעזור או יחכה לטכנאי
הוא גם לא חייב להסכים שזה נצרך שיקח איתו את הילדה לדעתו

את לא חייבת להסכים עם זה שנוסע לעזור
ואת לא חייבת להזדהות עם הצורך לחכות לטכנאי
וכו וכו

אבל
הנק' בזוגיות
זה שגם כשלא מסכימים
לא מתעלמים מתחושות של בן הזוג
אולי הוא לא מבין את המניעים למה קשה לך עם הילדה
אבל בזוגיות צריכה להיות הקשבה.
שיקשיב לקושי
ויבין- שקשה לך
בין אם הוא מזדהה עם הסיבה או לא

שאת תקשיבי לצורך שלו לכבד ולעזור ךהורים
וגם אם לדעתך זה מוגזם את תקשיבי למה זה עבורו ותכבדי

ועכשיו
כשמקשיבים
כשמבי ים שזה התחושות שלך
וזה התחושות שלו

אז יושבים ומדברים
ורואים איך אפשר להתנהל באופן כזה
שגם יתן מקום לצורך שלו לעזור להם ויעריך אותו על כך

וגם לצורך שלך להרגיש שהוא משקיע זמן בבית ובזוגיות ושהוא עוזר עם הילדה ומבין את המאמץ שאת עושה

ונפגשים באמצע

מחליטים על מינון מסוים, על אופן מסוים, על לשמוע קודם אם זה מתאים לך היום, וגם להפך- שאת מדי פעם תפרגני לו את זה בחיוך ובשמחה שירגיש שאת תומכת בו וברצון הטוב שלו

זה באמת נכון למקרה הזה
ונכון גם בכלל

אמרתי לבעלי שהחוסר בחשק שלי נובע ישירות מזה שהוא לא בבית (הוא מסיבות אחרות נעדר הרבה)
בכיתי לו שאם אני רואה אותו שעה שעתיים ביום, ובחצי מזמן הזה צריך לטפל בילד, והוא מגיע כשאני כבר עייפה ומותשת, הזוגיות הופכת להיות מטלה במקום להיות משמחת.
באורח פלא הוא התחיל לבוא יותר הביתה- ובאופן טבעי גם השמחה שלי וגם החשק חזרו
אל תוותרי על זה.
תפתחי מולו הכל.

הצעה שלי- אל תזכירי את ההורים שלו בכלל.. דברי על הנוכחות בבית (שלא יחשוב שאת נגדם)

ציינתי בהמשך שהוא הרבה בעבודה ואפילו לא מתחשק לך לחבק אותו.רני חושבת שכאן טמונה הבעיה.
הוא מרגיש ריחוק ממך, אז אולי הוא אפילו מייצר בעצמו צורך של ההורים ומזמין את עצמו לשם, כדי להתרחק מעימות?
ושיתפת בעבר כמה קשה לכם עם הילדה, אולי הוא קלט את הקטע שזה נולן לו תירוץ מצויין לנפוש?

נשמע לי שיש כאן בעיה הרבה יותר מהותית שמסתתרת תחת עזרה להורים...
כדאי לטפל בזה

טיפול זוגי בהחלט.
יש מצוינות
ד"ר לוריא בהר הצופים או פרטי בקניון מלחה
שווה כל שקל גם שאין

רק ניסיתי להסביר נק' מחשבה מזווית שונה.

אמרת שזה קרה כשעברתם דירה. לפני כן זה לא היה?
או שזה קרה גם לפני ועכשיו בגלל המרחק העדרויות שלו מורגשות יותר? מה עם שאר האחים שלו?
חסרים קצת פרטים.
בעקרון הורים זה שונה בעיניי מכל אדם אחר
ואם ההורים שלי היו זקוקים לעזרה, אז ברור שהייתי עוזרת במה שאפשר
אם מדובר על צורך אמיתי של ההורים, תצטרכו לשבת ולחשוב איך אתם מפנים זמן לזוגיות, ואיך הוא משלב עזרה גם בבית.
אצל הוריי, סבתי הייתה סיעודית ואבא שלי - הבן שלה, היה עוזר לה המון יחד עם שאר האחים. לא שמעתי מעולם את אמא שלי מעירה לו על זה, וזה הכי נכון בעיניי.
אבל שוב, מדובר בעניין מהותי.

אולי אם תפרטי טיפה יותר יהיה קל לכוון

גם אצלי עולה ככה בערך והרופאה שלי אמרה שזה טוב

אז בעצם אין צורך בעוד עירוי, נכון?

 

כי הרופאה שלחה אותי לעשות את הבדיקה ואמרה שלפי התוצאות נדע אם צריך עוד אחד או לא... (אני בהריון שבוע 31)

שיהיה לך לפחות 12 עד הלידה.
ככה אני עשיתי

תתייעצי עם הרופאה אם לקבל עוד מנה של ברזל, מכיון שהלידה עוד רחוקה וכדאי להגיע עם יותר

שכל המעונות זה 7-16, אבל יש מעונות עם שעת הארכה עד 17 בתוספת תשלום.
זה מה שאני יודעת....

זה אמור לזהות כבר. הכי מדוייק בדיקת דם

אבל מומלץ כמה ימי איחור לתוצאה מהימנה כי את לא בטוחה מתי היה הביוץ לפי מה שהבנתי את משערת

המחזור בא 14 יום אחרי הביוץ כמעט תמיד (יש נשים שגם 15-16 אבל פחות שכיח) מה שמשנה את אורך המחזור של האישה הם הימים לפני הביוץ
אז אם ביום ראשון עובר 14 יום מהביוץ אז את צריכה לקבל בראשון לא?

עדיין במעכב אחרי הביוץ אבל כנראה יש לי ביוץ מוקדם (יום 9-11 למחזור, וטובלת ביום ה10 באישור מרב והיערכות בהתאם מבחינת ספירה ובדיקות. 

אז לכן הספירה לא מסתדרת לך ויש מרווח של שלושה ימים בערך בין 14 יום לביוץ לבין המחזור. 

כמו שכתבתי הרופאה הסבירה לי שרק הימים לפני הביוץ משתנים והימים בין הביוץ למחזור הם קבועים גם אם יש לך מחזור מוקדם או מאוחר
אז אין לי איך לעזור אבל בעיקרון אם הייתה הפריה בביוץ אז 14 יום אחר כך אפשק לראות תוצאה
בהצלחה רבה רבה אהובה אמן ויהיו בשורות טובות 🙏

שהשלב הלוטאלי הוא די קבוע בי 14-17 ימים ומה ששונה זה באיזה יום יש ביוץ (7 8 9 10 14..)

למרות שקראתי שלוש פעמים חח 

כנראה שמשהו משתבש אצלי בחודשים האחרונים, ובמעכב על זה (ביוץ מוקדם, מחזור מוקדם, הורמונים שמשבשים...). בכל מקרה, יכול להיות שאם לא הייתה הפרייה באמת אקבל מחזור סביב השבת שזה 14 ימים מהביוץ. אבל החודשים האחרונים המחזור הגיע כמו תמיד ביום ה29 ולפני כן דימום מוזר כמה ימים (בודקת שינויים הורמונליים) אבל לא מחשיבה את זה ה-מחזור כי זה עדיין לא שטף. 

בקריאה שישית 🤭

אז לפי מה שאתן כותבות, עברו 14 יום, כבר יראו משהו בבדיקה. נכון?

את אמורה לראות תוצאה במידה והייתה הפרייה

אם המחזורים מתקצרים משמע שהביות מקדים, אבל מהביוץ למחזור יש בין 14-17 ימים..

לא סביר שזה מתקצר/מתארך

מה שסביר שמשתנה זה השלב שבו את מבייצת ביחס ליום המחזור

 

לא הבנתי, מתי להשערתך בייצת? כי את אומרת שעשית מעקב זקיקים והיית כ-3 ימים להשערתך לפני ביוץ

שוב, את לא יודעת באמת מתי בייצת

הייתי מחכה מס' ימים לבדוק

בהצלחה!

כשהייתי בבדיקה הזקיק היה בגודל 18. לפי מה שהבנתי הזקיק פורץ בגודל 22-24 וכל יום גדל בין 1-2 מ"מ. אז הנחתי שבשבת שאחר כך כבר הייתי אחרי ביוץ בטוח. נכון, אני משערת מתי...

או יהיה שבועיים בשבת הקרובה?

כמה ימים עברו מאותו השבת?

תבדקי בראשון/שני

הספירה היא מיום הביוץ, כ-14 ימים, לא מהטבילה.. אם היא נופלת ביום הביוץ, אז יוצא שמחשבים מהטבילה... אבל זה לא המדד

או שופכת עליה מים רותחים

הכל מוזר
הבטן מתקשה גם בתזוזות השאלה איך יודעים שזה ברקסטון בכלל

זה אפשרי חאכול את זה במיוחד אם זה מריח טוב ובושל הייטב

תודה!

בסעודת שבת.

בייחוד בשר בקר הוא מחזיק טוב באחסנה ראויה.
השאלה אם יודעים שאוחסן נכון

בכל מקרה- אם מקולקל מרגישים. אז אם היא כבר בישלה פשוט תטעמי

גם כשהיא ישנה את כל הזמן צמודה אליה ולא עושה שום דבר אחר?

והיא לא בהכרח ישנה...חוששת שפתאום תצרח ותעיר את הנוספים

כשהיא היתה בוכה תוך כדי הייתי מפרצפת לה ועושה לה קולות.חחח

אייי.היו ימים...

את יכולה לשים אותה בפתח הדלת ולהשאיר אותה פתוחה

גם אם לאחת אחרת זה ממש לא ייראה הגיןני, זה ממש לא רלוונטי..
אני לצורך העניין מכניסה את התינוק איתי גם לשרותים,אין מצב אחרת שאוכל ללכת אי פעם לשירותים. (וכל פעם כשאני מורידה את המים הוא מיד זוחל לאסלה, נעמד ומסתכל על המים זורמים.. )

בת שנה וחצי ועדיין נכנסת איתי לשירותים 😏
אבל באמת הגיע הזמן לשים לזה סוף

למה לא

רק לבדוק שיש לה אוויר

ועם דלת קצת פתוחה כדי שאוכל לשמוע

אבל כשהוא עם הגב אליי.

*לי* ממש לא מתאים שתינוק, קטן ככל שיהיה, יראה אותי ערומה.

והצצתי לראות שהכל בסדר, מידי פעם

לא במי שפיר, במשהו אחר. אני לא יודעת למה את רוצה דווקא אותה, אבל למקרה שזה משפיע. בהצלחה ובבשורות טובות בכל מה שתבחרי!

תבדקי על החזרים מהביטוח המשלים או מסל ההריון. מכירה מקרוב המלצות על ד''ר ינאי. לא על מי שפיר בכללי. אבל לא הייתי אצלה בעצמי.

אצל נילי ינאי

עשיתי כמוך, קבעתי בעין כרם וגם אז הם אמרו שהם לא יכולים להתחייב

ב"ה היא עשתה לי את הבדיקה והכל עבר בסדר 

 

 

נראה לי שאלך להדסה בציבורי ואראה איזה רופא מבצע את הבדיקה.
אני מאוד מאוד מפחדת ויש לי מחשבות שניות אם לעשות בכלל

אני פחדתי שהוא יקבל מכה מהמסגרת של העריסה

עם ציורים. משילב. זה עבה ורך.. גם שלי דוחף את עצמו קדימה

מה שאני יודעת,
מגן ראש הוא מסוכן.
התינוק עלול להסתבך בזה ולהיחנק חס ושלום.
גם שלי זז ותמיד נצמד לדופן של העריסה, אבל ככל הידוע לי זה לא מסוכן ולא דווח שעל תינוקות שניזוקו מזה (לעומת מגן ראש שכן)

מבד כזה.. אין לו איך להסתבך בזה...

כדי להגן על הראש לא יקבל מכה מהדפנות, לא?

שאני מבינה למה את מתכוונת
ואני חושבת שממליצים לא להשתמש בזה, אבל אולי אני טועה

של משרד הבריאות

עדיף לא להשתמש בזה

זה קשור צמוד לדופן...

או שהראש של הילד מצליח להיכנס בין הבד לדופן...
האמת שזה מהמם בעיני ואני ממש ממש אוהבת ופחדתי לקנות
תכלס לא יודעת אם זה באמת מסוכן או עוד אחת מאלפי המלצות.
נראה לי אם את מרגישה שזה בטוח אז סבבה.
תפעלי לפי שיקול הדעת שלך

להתרופף

וגם, זה חוסם את האוויר. לעריסה אמור להיות תקן, התקן כולל את הרווח בין המקלות של דפנות העריסה. מצד אחד שלא יהיה מרווח, שבראש לא יתקע, אבל שגם לא יהיה צפוף כדי שיהיה מספיק אוויר.

תחשבי אם התינוק נצמד לדופן העריסה, אם יש רווח בין שלב לשלב, אז לא נורא שהפנים שלו צמודות, כי בטוח האף לא ייחסם לגמרי.
אבל אם הכל אטום, וכל הפנים צמודות, אז גם האף יכול להיחסם.

ואז ח"ו לא יצליח לנשום.. ובלי זה יש מרווח בין המקלות של העריסה..

כי יש חשש שהראש של התינוק יתקע בין העריסה לבד. וחלילה יחנק.

ובעריסה שלי יש מרווח אוויר מעל זה ומתחת.. לא מבינה הגיונית למה זה מסוכן🤷‍♀️

וגם אם התינוק נצמד לבד אז אין לו אויר
אם אין את הבד והוא נצמד לדפנות העריסה אז יש אויר בגלל שהיא לא אטומה מסביב

הסדין ממש מתוח וזה מהודק..

זה די חדש האזהרה הזו.

יכול להיות שאפשר להשתמש בזה באמת בצורה בטיחותית. לא בדקתי.

להבנתי אם שמים זה צריך להיות צמוד למזרון. ושלא יהיה רווח.

לא משנה באיזה גיל ולא משנה מה גודל המשטח.

השכבתי אותה בעריסה, היא הייתה פצפונת!, ואחרי קצת זמן באתי לחדר ואני רואה אותה בקצה השני של העריסה, לרוחב, ישנה כמו נסיכה מתפנקת.
הייתי בהלם מהיכולת, אבל הם זזים

זה לא רצוני.
ולכן זה עוד יותר מסוכן.
כי חושבים שמה פתאום תינוק בגיל הזה זז. ואז משאירים במקומות לא בטיחותיים.

כנראה שזה צירים

זה היה ההסבר הכי ברור של אמא שלי ללהסביר לי מה זה צירים, חוץ מ'כשיהיו לך צירים את תדעי..'
היא אמרה שזה מרגיש כמו כאבי מחזור רק חזק יותר..


יכול להיות שזה ברקסטונים, שזה בעצם צירי דמה, שהגוף מכין את עצמו ומתכונן..
פרקטית, חכי למנוסות ממני.
בהצלחה!

נקרא צירי ברקסטון

התקשות של הבטן גם יכולה להעיד על צירים.

את שותה מספיק?

בשני הריונות הגעתי למיון עם התקשויות בשבוע 32 וב"ה הצירים עצרו וילדתי בזמן.

חשוב לעקוב ואם זה ממשיך ללכת להיבדק..

תרגישי טוב!

התקשות זה גם נקרא או רק אם כואב?

אבל גם בלי לספור אם זה נמשך כמה שעות הייתי הולכת.

התקשויות בלי כאב גם עלולות להתפתח, אז גם אם לא כואב צריך להיבדק..

ותשתי הרבה הרבה! במיוחד בימים חמים שכאלה..

צריך לוודא שלא גורם לפתיחה. אם יש 4 בשעה, צריך להיבדק.

כאילו יכול להיות מצב שההתקשות ארוכה..
בתכלס נראלי שרוב היום הבטן קשה..
זה גם בעייתי?

בטן קשה זה לא צירים. מאוד אופייני לשלב כרגע.
צירים זה בא והולך
כאבי בטן, גב, רגליים, התקשויות, לחץ, אי נוחות
הרבה צורות אבל בהכל המשותף הוא בא והולך (לפי מה שידוע לי)

אם יש לי בטן קשה - הכל בסדר.
אם יש לחץ ובטן קשה - זה ציר וצריך לעקוב אחרי זה?

4 פעמים לפחות בתוך שעה- צריך להיבדק.
אם קשה למשך דקות ארוכות ולא נרפה באמצע, זה לא זה

תודה רבה!

כאב מתמשך ממש ומוזר בגב תחתון
לי יש תמיד רק צירי גב
לא הבנתי מה זה
אבל אח''כ כן התחילו צירים רגילים
והכאב המתמשך היה במשך כמה שעות טובות
מוזר...