פורום הריון ולידה (עמוד 2108)

היו על כך שרשורים כאן.
למשל: חלומות בהריון- יש מה לעשות? - הריון ולידה

וחיפוש בגוגל מביא שהנושא אף נחקר במסגרת עבודה לתואר שני בפסיכולוגיה
חלומות אצל נשים בעת ההריון

או בדברים הזויים שאני קמה ואומרת לעצמי מה היה עכשיו

גם אני קראתי שזה משהו די נפוץ

כל בוקר בעלי שואל אותי בצחוק איזה סיפור אני אספר לי היום... כל לילה חולמת חלומות מוזרים

ומסתבר שחלמתי על זה שאני ביער עם מלא דדבורים ומנסה להעיף אותם מהפנים

והוא אומר שממש הזזתיאת הידיים כאילו בתנוםה ליד הפנים וכשקמתי ישר שאל מה חלמתי חחחחחחח

כשעניתי לו הוא התפקע מצחוק כי אמר לי ממש הזזת אותם חחחחחח

זה היה בתקופה שהנקתי, לא מנעתי ולא קיבלתי וסת, אחרי איזה זמן של חלומות הזויים ומוזרים, חלקם מפחידים ממש שאני זוכרת אותם עד היום, בדקתי הריון ואכן זה היה זה.. פעם אחת גיליתי בחודש שלישי ופעם אחת ברביעי.. קיצור אצלי זה ממש תופעת הריון

לא פשוט בכלל. קשה כל כך שאין כיוון ואופק לגבי העתיד. במיוחד שכבר יש ילדים. קשה שהבעל כל כך עמוס.
הגיוני מאוד שיש רגעים שמרגיש שכבר אין כוח לכלום. במיוחד בהיריון. אבל אם את מרגישה ככה לעיתים קרובות אז כדאי אולי לפנות לעזרה מקצועית. שמעתי שדיכאון אחרי לידה לפעמים מתחיל גם לפני הלידה, אולי כדאי להתייעץ אם רופא ולראות אם בזה מדובר.
ובאופן כללי לחיים, חשוב שיהיה סדר ושגרה, משהו שממלא את היום בתוכן גם אם זה לא התחום שאת רוצה לטווח ארוך, אולי תנסי לחפש עבודה אפילו זמנית עד שתחשבי לאיזה כיוון את רוצה להתקדם, גם עבודה משרדית, סייעת בגן או מוכרת בחנות. אולי יועץ תעסוקה יוכל לעזור לך לחשוב על העניין.
ולגבי הילד שלך, תוציאי מהראש שלך כל מחשבה של רחמים עליו שאת האמא שלו. ה' שלח לך אותו אז כנראה שאת האמא הכי טובה ומדוייקת בשבילו ואני בטוחה שאת משקיעה בו ועושה לו טוב. זה שאת עוד לא יודעת מה הכיוון שלך המקצועי בחיים ממש לא עושה אותך אמא פחות טובה.

יכולים לכאוב. אצלי היו צירים כואבים, גם חודשיים לפני הלידה.
אם היית במיון, הם בטח נתנו לך הנחיות באיזה מקרה לחזור.

אבל הוא היה מאוד רך והרופא נתן לי הנחיה לנוח שבוע וחצי... לקחתי חופש מחלה ונחתי ובאמת זה ממש עזר. הנפש שלי הייתה זקוקה לזה גם והרגשתי איך זה משפיע על הגוף.
אולי את צריכה קצת לנוח את תמיד אומרת פה שאת עובדת מאוד קשה בעבודה והרבה שעות אז אולי זה wake up call עבורך שתנוחי קצת

ומחר שוב ביקורת

עוקבים שזה לא מקצר שוב את הצואר. ואם כן אז בטח יתנו זריקה להבשלת ריאות.
לא נראה לי שיש לך מה לעשות מעבר לזה חוץ מלנסות להסיח את הדעת כמה שיותר.
חיבוקים!

בסוף ילדתי אחרי התאריך

בס''ד

 

לא כיף כשאי אפשר לצלם את הילד נורמלי....

למה הזעם

זה ממש לא היה נראה שהיא פשוט "לא שמה לב.."
הלבוש כולו היו פרובוקטיבי.

אולי אני תמימה, אבל אני מצפה שאם מישהי מגיעה למסיבה של גן דתי, שקצת תכבד בקוד לבוש רואי. ואם במקרה אין לה בכלל חצאיות נורמלית בבית לפחות שתשב בצורה מתאימה ולא (תסלחו לי אבל...) כמו ילדה בת 3 שכל הרגליים שלה פתוחות.

מקווה מאוד שהאבות שהיו שם לא שמו לב, ולא היו צריכים להתמודד עם זה באמצע מסיבה טהורה של הילד שלהם.

כואב לי הכפייה החילונית המזעזעת שיש בארץ שלנו, ואנחנו לא זועקים עליה ואפילו התרגלנו.

ואני זועמת שאני שהייתי צריכה לשלם את המחיר ובקושי יכולתי לצלם את הילד שלי. (מזל שהצלחתי למצוא זווית נורמלית שהסתירה את הרוב...)

התחתונים של הסבתא לא מהווים התמודדות או פיתוי.... ואני בטוח שיש גנים דתיים יותר שבהם לא היית נפגשת בתחתוני סבתא בשום מצב. אישית אני מעדיפה לשלוח את ילדיי לגנים שבהם סבתות מתקבלות באהבה בכל לבוש אבל בטוח שיש מסגרות שמותאמות גם לסולם הערכים שלך.

מעירה לה לא רק בשביל התמונות בשביל הילדים זה ממש לא נעים חחח

לק"י

ואצלינו ההורים יושבים מול הילדים.

מבינה ממש.. אבל נראלי הייתי מצלמת ושמה אימוג'י גדול או מתשתשת בדרך אחרת את החצאית של הסבתא, יש היום בפלאפונים כל מיני דרכים לעשות את זה.. סתם אומרת פשוט אם עוד מישהי תתקל במקרה בבעיה כזאת..
מבינה את הבאסה והתסכול הכללי שלך!

לפעמים נשים לא מס9יק מודעות לאיך שזה נראה ממול...

תודה!

היא אמורה לדעת את הנהלים

קבלתי מייל כזה גם. מסמכים מצורפים לך בקישור שהם שלחו במייל.

כי אני מקום 25. מקווה שזה אכן נכון

ה5 מקומות אחרונים נתונים לשיקול דעת הנהלת המעון עצמו והם יכולים להעדיף מישהו במקום ה28 על פני מישהו ב5 המקומות האחרונים.
כנראה שבמעון שאליו נרשמת הם מקבלים כהוא זה את הרשימה ולא משנים כול מיני דברים של פרוטקציות.

זה באמת היה נשמע שמבחינת המעון עצמו הרשימה עומדת בעינה אלא אם כן וועדת ההשמה תקבל איזה ערעור

את חוסנת לזה כשהיית תינוקת..

כוחל נוגדנים לcmv כנראה מתישהו חליתי בזה
אבל שמעתי שזה מסוכן ואני לא מןצאת מידע בשום מקום בקשר לזה
בגלל זה אולי יש פה חכמות ממני שנתקלו בכך

ואז שומעת משהו ומבינה שלא נזהרתי

בטח שלא אם זה תינוק קטנטן שלא כזה חשוף ואין איזה מגיפה של אחת המחלות האלה שמסתובבת ברוך ה'.

מעולם לא שמעתי על בעיה.

כמו על כל תינוק רך ולא מחוסן. את מחוסנת להכל ממה יש לחשוש? ותינוק בן יומו לא ממש נחשף למחלות ונגיפים בדרך כלל..

ןכן אני לא נגעתי בן מהחשש שחלילה אעביר משהו בדיוק באתי מבחןץ וזה

לא נשמע שיש ממה להילחץ💕

אגב, חיסון ראשון שתינוקות מקבלים זה נגד צהבת היפטיטיס B, שההדבקה בדרך כלל היא ע"י מגע של דם בפצע פתוח או בבליעה, זו מחלה קשה ואת לא חולה בה ב"ה, וגם אם כן, הסיכוי שהיית מדביקה אותו די קלוש

ויש לי גם אחלה מזכרת של החיסון הזה ביד חחחחח

והאמת שנותנים אותו בירך...🤭

אני לא ילידת הארץ
יש לי ממש חור בתאכלס 2 בזרוע מהחיסון הזה ומעוד אחד שכחתי איזה

להמנגיומה?🤔

אמא שלי סיפרה לי
השני לא זוכרת
אני לא נןלדתי כאן

הוא חולה במשהו?

תינוק שנולד וטרם עבר חיסונים
שמעתי שזה לא ככ טוב לאישה בהריון להיות בסביבתו
שאלתי כאן, אולי הטעו אותי

לא הייתי חוששת להתקרב ולהרים.. ואם את רק שוהה בבית בכלל אין סיבה לפחד
מקס' אם מלחיץ אותך תשטפי היטב ידיים בסיום הביקור.
החיסון הראשון הוא צהבת b.. הסיכון שתידבקי מזה בתינוק בן יומו לא נראה סביר בכלל, ובכלל יש כאלה שמראש מוותרים ולא מחסנים בחיסון הזה בגיל לידה(כל אחד וסיבותיו שלו, ובבקשה שלא יהפוך לשרשור חיסונים)

לא לא יהפוך סתם כי באתי לבקר מוקדם את החברה והוא טרם חוסן מבחינת התאריך
ותודה על המידע
קצת הרגעתן אותי חייבת לומר

הרבה מחלות מסכנות עוברות דרך מעבר של נוזלי גוף. כל עוד שמרת שלא ייכנס לך לאיזה פצע דם של מישהו אחר, או קיום יחסים עם מישהו לא מוכר..אין מה לחשוש בכלל!

א. המצאות של המחלות אליהן מחסנים בשיגרה נמצא בשכיחות מאוד נמוכה בארץ באופן כללי.
ב. יש יותר סיכוי להידבק במשהו ויראלי כמו שפעת במעלית, בקניון, באוטובוס או במקום ציבורי אחר מהסיכוי האפסי עד מאוד שתידבקי בדבר כלשהו מתינוק קטנציק. גם אם נישקת אותו..
הכל טו ב

אם את מחוסנת כמו שצריך ממש לא הייתי חוששת.
ובכללי, פחד לא בריא. כמובן שאנחנו עושים השתדלות לשמור על העובר שלנו כמה שאפשר, אבל כדאי למצוא דרך לעצמך לסגל לך שלווה נפשית ובטחון, לא לחשוש כל הזמן מ"מה אם..."..
בהצלחה יקרה, המשך הריון מלא ובריא

רוב החיסונים הם למחלות שלא קיימות כמעט בימינו

הראשון בכללל זה צהבת שלאף אחד כמעט אין
ממש ממש לאצדחוף לחסן אותו מהר אגב
ובטח לא להיות לידו

אבל היא עכשיו ישנה בטוח
מגיבה כדי שיקפוץ לי מחר ואזכור להתקשר אליה

לק"י

ואם את לא עובדת/ לומדת (ואולי יש עוד דברים), את לא זכאית להנחה.

ברגע שאת מקבלת דמי אבטלה זה כן נמשך.

ואז אם מחלקים את הגלובלי ל4 שבועות זה לא יוצא מספיק שעות
אני מנסה לבקש מהם שיתמחרו אחרת את המחיר של השעה(שה במילא גלובלי אז זה לא משנה בכלום) ואז אולי..אבל לא בטוח שיגיע ל24 בשבוע

תיאורטית הם יכולים לבדוק..

יכול להיות שבבדיקה לא יצליחו לראות בגלל התנוחה של העובר.

מתבצע אצל רופאים מסויימים. יש השתתפות מהקופה לפחות על סקירה אחת אם אני זוכרת נכון. ממליצה להתקשר לקופה לקבל רשימת רופאים שמבצעים סקירה ולבחור רופא מקצועי. נ.ב. לרוב לרופאים טובים צריך לקבוע מספיק מוקדם תור, בגלל שכתבת שאתם לפני שקיפות כדאי לך להזדרז להתקשר. בסקירה עצמה הרופא עובר על כל הגוף לראות שהכל נראה תקין. אצלי לקח כעשרים דקות. ממש מרגש לראות שכבר בשלב כזה יש את כל איברי הגוף, האצבעות הפצפוניות וכו . מומלץ למצוא רופא עם סריקה תלת מימדית.ורק אומרת, אצלי אמרו שזו בת בסקירה המוקדמת ובסקירה המאוחרת אמרו שזה בעצם בן, אז תדעי שגם שם אין 100% אמת. מה שכן, אם אומרים שזה בן, לרוב זה לא משתנה בהמשך

בהצלחה והמשך הריון קל ומשעמם!

עובדת עם הכללית ומהמממתת

בהצלחה!

הזמנתי תור דרך הזימון תורים
ראיתי שפה יש רשימה של רופאים בהסדר עם מכבי שעושים סקירות. אולי יעזור לך

20210621133140.pdf

בהריון גם מה שלא הגיוני הוא הגיוני

זה קשה לפעמים, אפילו כשב"ה זכית להריון, לראות מישהי בסביבתך שנכנסה להריון כל כך בקלות ובלי לרצות אפילו, כשאת כל כך התאמצת וכאבת בשביל זה. כל עוד את שומרת את זה לעצמך (כי היא באמת לא אשמה שזה ככה) אז זה טבעי ולגיטימי.

היא גם בת יחידה, ההורים שלה משקיעים אצלה על רופא פרטי, הכל פרטי, ואולי אני גם רוצה קצת.
ולחשוב שאצלה הוא לא כזה רצוי כמו אצלי

גם אני שומרת לעצמי הרבה תחושות
לדעתי כדאי לא לשמור רק בבטן

אז שיתפתי פה🙂

מצויין גם

וזה עוד יותר ברור לי ממה שרשמת פה. אני רואה את מה שכתבת עליה וכל מה שאני חושבת זה קודם כל באסה להיות בת יחידה, ואז גם שההורים ככה מעורבים ובטח לא משחררים את ההריון ואיזה חפירה, ועוד לגלות הריון בשבוע 14 כשלא מתכננים, איזה כאפה זה.. בקיצור, לא אומרת שאת צריכה להלקות את עצמך כמובן, או להתכחש. פשוט לשבת עם עצמך ולראות מה יש לך שהוא טובבב וכן זה אצלך בראש בלבד ואף אחד לא שומע אז-אפילו שהוא טוב יותר משלה. זוכרת שפעם הייתי בשיעור של הרב יגאל כהן והוא אמר שכל מי שמרגיש שיש לאחרים יותר ממנו ומה יש לזה ואיך יש לזה, הוא מבקש שהוא ישב בבית ויחשוב מה יש לו יותר טוב מלרב יגאל כהן בקיצור, זה אימון טוב לך לכל החיים, כי המוח פשוט לומד לעבוד ככה... לא רק בסיטואציה הזו.. 

 

ואת מהממת.. איזו חברה טובה..

מקנאת בכלל במישהי שנכנסת להריון בלי מוכנות לכך.
מניסיון
זה יכול להיות סיוטטטט

תחשבי מה זה אומר לגדל ילד בתוך הגוף שלך כשאת לא יודעת אם את בכלל רוצה אותו?
תחשבי שיום אחד בהיותך רווקה היית מתעוררת עם בעלך לצידך. בלי שבכלל חשבת על חתונה או נישואין וכו. פשוט נוחת לך בבית..
זו תחושה נוראה
לקום בבוקר ולגלות שהחיים שלך משתנים בבת אחת ללא הכנה מוקדמת.
וזה מצפון
אוהו.. כמה מצפון יש בהריון כזה.

מקווה מאוד בשבילה שהיא תקבל את ההריון הזה בשמחה ותוכל להתחבר להריון ובסופו של דבר- לילד.
אבל זה מאוד לא פשוט ולא מובן מעליו שהכל טוב.

זה אומנם ניסיון אחר משלך אבל ניסיון לא פחות קשה.

תקבלי את עצמך על סך רגשותייך,את אנושית מה שאומר שאת מורכבת. יש גם רגשות חיוביים וגם שליליים. וזה בסדר גמור. זה נורמלי. הכל בסדר איתך
ואחרי שאת מקבלת את עצמך, את יכולה לעשות בירור עם עצמך של מה את מרגישה ומאיפה זה מגיע ומה יעזור לך להרגיש ולחשוב אחרת. קנאה זה בדרך כלל נובע מתחושת חוסר, ייתכן והיה לך כזה חוסר ואת עו ד לא סיימת להתאבל עליו.ייתכן ויש לך אמונות מסויימות לגבי הריון שקרה על ידי טיפולים, ייתכן ואת כואבת עדיין ואת צריכה עידוד ותמיכה ולמצוא דרכים למלא את עצמך. חיבוק והריון קל

לפעמים זה כלכך קשה לפרגן למישהי שנראה שהולך לה בקלות מה שאנחנו התאמצנו עליו מאוד. מאוד.
מכירה את התחושה מעצמי, שלקח לי כמה שנים להתחתן ומאז שהתחתנו עדיין לא זכינו להיריון, וחברות סביבי כבר בילד השלישי ב"ה... ולא תמיד פשוט לי לפרגן להן על ההיריון והלידה.
מה שלי עוזר מאוד - לחשוב שהקב"ה נותן לכל אחד את המסלול שלו. לפי כוחותיו ויכולותיו. הדרך שאני עוברת מדוייקת לי, והדרך שחברה שלי עוברת מדוייקת לה ולא מתאימה לי בכלל. ואם היה קורה לי מה שקורה לה, זה לא היה טוב, ולהפך.
מקווה שזה יעזור להקל על ההרגשה המובנת כלכך

לכל אחת מתי היא תהיה בהריון ואיך ,

ב"ה שתלדי לשלום וגם שהחברה תלד לשלום

גח את וגם החברה שלך
ולא עם תחושת האופוריה של ההריון
אני שומעת על נשים שמתלהבות מהריון וילדים כשעדין אין להם ילדים, ובאמת שמבחוץ זה נראה או איזה ילד מתוק ואיך בא לי ילדים.
אבל זה באמת קשה. ולדעתי כשתתמודדי ים הגידול תפסיקי עם ההשןואות לאחרים. אני באמת לא מבינה את הנשים שנכנסות להריון אחרי הריון. לפעמים אני באמת תוהה אם זה רק אנחנו שכל כך קשה לנו. ולא יודעת עם המילה קנאה מתאימה אבל אני שומעת למשל על בת דוד שלי וכמה עזרה יש לה מהסבים שהלוואי ולנו היתה עזרה
היו לך שנתיים רק את ובעלך- זמן של זוגיות נטו. זה משהו למשל שלי אף פעם לא היה וגם לחברה שלך לא.
תסתכלי על הטוב שיש לך ואל תשווי את עצמך לאחרים.

יש לי חברה שהביאה אחרי שנתיים פלוס ולא היה לי ככ נעים לספר לה כי אני נכנסתי אחרי פחות משנה..לא יודעת מה היא חושבת על זה אבל בתכלס כשחושבים על זה כל אחד והנסיונות שלו , לך עם ההריון ולה בדברים אחרים (אול יהיו לה אתגרים קשים יותר במהלך ההריון או בגידול הילדים? אולי חלילה בעיות בשלום בית? אולי עברה ילדות קשה? אין לדעת). אני באופן אישי וואלה סובלת מהרבה עניינים אישיים ולא על כולם כולם יודעים..אז למה שלא עכשיו יבוא לי קצתתת בקלות? מבינה מה אני אומרת? כי לי היה בראש ש"למה היא חיכתה ככ הרבה ואנע ככ בקלות נכנסתי למה שיגיע לי בכלל? וזה עושה תחושה שבאמת לא מגיע לך שיהיה לך את זה כשאחרות ככ נאבקות..אבל זו מחשבה די הרסנית ושגויה כי כל אחד והמסלול שלו
אפשר להסתכל על זה ככה אין לדעת לאן החיים יובילו את שתיכן

נכנסתי בספונטניות פעם שלישית...בקלות ממש

ומקנאה באלו שלוקח להן זמן שחיכו ממש להריון

קיצור כל אחת והקטע שלה...

מה אני אגיד לך

הייתי מקנאה שהיא גילתה בשבוע 14
פשוט חסכה לעצמה את הסיוט הנוראי המתקרה תחילת הריון
על זה לא הייתי סולחת 😁

או למעון?

קודם להירשם למעון, אחרי את רשומה למעון ויש לך אישור קבלה את יכולה להתחיל עם הגשה בקשה להנחה.

אתם רשומים במעון מסוים? סליחה על השאלות, רק מנסה להבין איך לכוון אותך

ילדה ראשונה... אז הכל חדש לי

בגדול הרישום השנה היה ארצי, היו תאריכי רישום וכל אחד נרשם למעון שהוא רוצה. השבוע התקבלו התשובות באיזה מעון הילד שובץ.

מה שזה אומר, שמנהלת המכון שאליו את רוצה לרשום, אמורה כבר לדעת האם יש לה עוד מקומות לשנה הבאה. תפני למנהלת המכון ותשאלי אותה האם יש מקום ואיך ניתן להירשם. אחרי שתקבלו אישור קבלה למעון (מקווה שיהיה לכם מקום, הרבה מעונות כבר תפוסים, תתקשרי למעון בהקדם) תוכלי להגיש בקשה להנחה. אם כי אני לא בטוחה שההגשה נפתחה כבר לשנה הבאה

אבל יודעת שהרבה סובלות מזה, מכירה באופן אישי לא מעט כאלו, וזה אחת התופעות הכי מעצבנות בעולם אז מאחלת לך שתמצאי פתרון שיקל עלייך ולא תסבלי!!

עודף רוק עודף ליחה ונזלת...
הייתי צריכה כל היום לירוק. מאתגר כשנמצאים בחוץ....
עבר רק בלידה.
סיוט ממש! חיבוק לך .

היה לי את זה ב2 ההריונות. עודף רוק מטורף עם טעם מגעיל של מתכת/חול/מר. כל היום היתי יורקת ושמה לידי אמצעים לזה- כוס/טישו/מגבת
פשוט זוועה זוועה כל היום היתי יורקת בממוצע כל 2-3 דקות!!
זה לא עבר עד הלידה

כל תחילת ההריון הנוכחי, זה היה סיוט. קראתי איפשהו שזה קורה כשזאת בת (ובאמת אני בהריון עם בת;)) וזה באמת עבר מתישהו, ישמצב שבסוף השליש הראשון.

בעקרון פשוט סבלתי בשקט עד שזה עבר.אבל כן, זה סיוט

אבל זה נגמר לי רק אחרי הלידה וזה היה סיווווטטטט!

כל רגע הייתי צריכה לירוק.

שבוע 7, יש עודף רוק וגם עודף הפרשות מימיות... לא נוראי, אבל ניכר שיותר מלפני.
רק בתחילת הדרך אז קשה להגיד אם עובר, מניסיוני לפחות

יש לי יותר רוק וגם יותר סמיך כזה..
אבל משתדלת לא לייחס לזה חשיבות ואני הרבה עם מסטיקים אז זה מעביר את התחושה
כן בלילה יוצא שיש רוק על הכרית 🤣

אבל כן ירקתי כל הזמן לטישו כי לבלוע עשה לי בחילה
וגם לי הרופאה אמרה שזה עובר בלידה
עבר בשליש השני ברוך השם!!!

רק להתחזק בתפילות!
הלוואי שתבשרי לנו בשורות טובות בעז"ה!

בעיניי כ'בשורות טובות'🤦‍♀️

אם ייפול תשמחי שהכול בסדר ומה שרצית קרה.
אם ימשיך יש לך 9 חוד’ להתכונן ללידה, להתאהב, לרצות....
בינתיים תנסי לישון כמה שאפשר. חהירגע.
להזניח כל מה שלא דחוף.
אני למשל מורידה בישולים וקונ אוכל מוכן, אבל כל אחת מה שיכולה.
תני לעצמך שבוע שבועיים, אחר כך תוכלי לחשוב יותר ברור...
מקווה שתצליחי לעשות הפסק זה הכי יעשה לך טוב אני מאמינה....
שיהיה רק טוב!
”אך טוב וחסד ירדפוני’’- לפעמים התחושה היא שהטוב פשוט רודף אותך!
אבל בעז’’ה אחרי המשבר תוכלי להתבונן אחרת...

נשמע כמו משהו להשליך על ה' שיעשה את הטוב ביותר עבורך... הלוואי ותרגישי ככה...

ולומר לך ששום רגשי אשמה על מה שאת מרגישה הם לא במקום כרגע
כל מה שאת מרגישה נורמלי מאד וזה שאחרות מצפות ולא מקבלות לא קשור אליך בכללל.
תני לעצמך לכאוב להיות מבולבלת ותתפללי לה שיעזור לך להתמודד עם מה ששלח לך. הוא אבא שלך. תגידי לו הכל. 💕💕💕

מתפללת שהקב"ה יעשה את הכי טוב בשבילכם!!!

ובכל מקרה גם אם זה סתם משהו בעור אם יש מוגלה עם ריח זה מזוהם ודורש משחה עם מרשם.

זו יכולה להיות אסטמה של העור, בכל הקפלים יכולות להיות הפרשו ת כאלו
כל הילדים שלי סבלו מזה ונפטרתי מזה רק עם טבעקוטן
תקבעי תור לרופא עור

אדום מאוד
ואז מן חתך כזה מאחורי האוזן מלא מוגלה צהובה

מה עשיתם?

בס״ד

אחרי כל אמבטיה!!! לא לדלג...
כנ״ל כל הקפלים וגם הפופיק (בעדינות)

ספציפית בגלל שהיא ממש קטנה ושזה כבר קצת מזוהם כנראה שכדאי לקבל מרשם למשחה אנטיביוטית באמת, כמו שכתבו...

רפואה שלמה!!! ומזל טוב!!!! המון נחת!!! ❤️

צריך ללכת לרופא לקבל משחה

שהעור מתחיל להתייבש ולהתקלף ואז מהקילופים יוצאת הפרשה צהבהבה דביקה..

קודם כל לנקות את המקום ולדאוג שיהיה יבש
ולקבוע תור לרופא עור/רופא ילדים

לכל התינוקות שלי היה.
קיבלתי מרופא ילדים מרשם למשחה אנטיביוטית, זרקתי את המרשם ומרחתי משחה אנטיספטית (ויטה מרפן, היום נראה לי שכבר לא מייצרים אותה אז משהו כמו בפנטן פלוס) עבר צ'יק צ'ק.

חשוב לנקות ולייבש היטב אחרי מקלחת.

ביוטיוב... לפני השינה... אני עשיתי ככה גם לפני הלידה...

כי זה באמת לחץ..

גם בלידה שמינית😆🤦‍♀️

או משו, ואלופה בלי עין רעה!! הרבה נחת ❤️

הכי נורמלית בעולם

שיהיה בקלות💗💗💗

ולעשות דברים כיפים ומרגיעים כדי להעביר את הזמן. קניות, להיפגש עם חברות/ משפחה, לטייל עם הבעל, אמבטיה מרגיעה, ציור, מוזיקה, בישול/ אפיה, מה שעושה לך טוב... רק לא לשבת בבית בחוסר מעש

פשוט תתמסרי למתח הזה זה חלק מהחוויה המיוחדת של הלידה. תתבונני בו צביני עד הסוף ממה את מתוחה תקראינשוב ושוב סיפורי לידות.
אני צפיתי במליון פרקים של ביבי בום..
זה כל כך מחבר לתינוק וללידה וזה יכול להיות חוויה טובה.

להילחם במתח

אחרי שהם עוברים....
צפיית המתנה למתנה מדהימה!
רגעים גדולים של הכנה לדבר הכי מיוחד שקורה!

אמנם לידה 3, אבל שונה. בת ובבית 2 בנים.

ילדתי לפני 9 ימים.
עזר לי- מוסיקה, שירים טובים, סדרה או סרט טוב.

אם נלחמים בהם הם רק מתנפחים למימדים ענקיים אותם.
הדרך הכי טובה להתמודד עם הפחד היא לקבל אותו, לחבק אותו ולדעת שהוא גל שיעבור.
לפני הלידה הנוכחית ממש פחדתי, ואחרי הלידה עברתי ליד החדרי לידה וראיתי שמעבירים יולדות לחדר לידה.. וממש פחדתי בשבילן!!
אבל תוך כדי הלידה שלי כמעט ולא היה לי את הפחד הזה (היו פחדים קצת אחרים).. ה' נותן כוחות לעבור כל דבר בזמנו..

הדרך הכי טובה לפרוק את המתח קצת היא לדבר עליו, להתפלל...

כל כך קשה.
את מהממת שאת ככה סבלנית כלפיו.

לפי דעתי, תנסי כמה שיותר לשחרר עכשיו.
אני יודעת שזה לא הוגן
זה לא הוגן שהלחץ יוצא עלייך, וזה לא הוגן שהכל עלייך והלוואי שהוא היה יכול להיות יותר פנוי. אבל הוא לא מצליח.

כותבת לך כסטודנטית בתקופת מבחנים סופר קשה. זה ממש מלחיץ, ואני עם הבן שלי בבית תוך כדי, וכל הבית עליי ואני עוצרת את עצמי בכוח מלא להתעצבן ולהתפרץ. הלוואי שמישהו היה לוקח ממני אחריות כמו שאת לוקחת מבעלך.
למרות שהוא לא מראה את זה עכשיו, אני בטוחה שזה הכי עוזר לו בעולם. אני מבינה שקשה לך. ממש ממש מבינה.
אבל מה שאת עושה עכשיו כל כך עוזר, תקופת מבחנים עוד מעט נגמרת. ואם לפני כן הזוגיות שלכם הייתה טובה, אין סיבה שהיא לא תחזור להיות כזאת..פשוט עכשיו מתוך הלחץ קשה לו לראות את זה ולכבד את זה.

אם את חושבת שיש בך כוחות, תנסי להרפות עכשיו. אם הוא מעצבן, תכתבי לעצמך. תוציאי את הכעס בכתיבה.
אחרי שהוא יסיים תדברו בנחת, עכשיו הוא פשוט לא קשוב לשמוע.

וכל זה, רק אם מתאים לך בפנים לשחרר. זו זכותך המלאה גם לא לסבול את זה ולא להיות מוכנה שיתעצבן עלייך. אבל אם את יכולה, זו מתנה גדולה בשבילו

אני כל כך מנסה. כל כך כל כך. אבל גם אני פה! רק ילדתי!
אין לי יום ואין לי לילה. מרגישה שאני עובדת על 0% רוב היום.
הגוף שלי כואב...
ובמקום שהוא ישמח במה שיש לנו ןבהתאמצות ששנינו עושים הוא ככה מתנהג. זה שובר אותי.

מאז דיברנו אבל מרגישה שלא נפתר באופן מלא. אמרתי לו שאני מפחדת שככה זה צמיד יהיה בחיים שלנו, שיהיה איזה קושי וישר זה יעשה אווירה רעה בבית.

לא הבנתי שילדת ממש עכשיו.
את גם חייבת לנוח

אז בעיניי, זה לא הזמן לפתור דברים זוגיים. אלא להתמקד איך לעבור את התקופה הזו בשלום.
תביאי בייביסיטר שתשמור על הילד, תסעי גם את להורים, אולי תקנו אוכל... תצמצמי איפה שאפשר.
מגיע לך, מגיע לך, מגיע לך.

לגביה חשש ממה יקרה לזוגיות שלכם.
בעלי כל הזמן אומר לי, יש תקופות ויש תקופות. אז עכשיו זו תקופה פחות טובה, ועוד מעט תגיע תקופה יותר. אל תשליכי מזה שקשה עכשיו, על כל הזוגיות שלכם.
הוא לחוץ, אין לו פניות נפשית להתעסק בזה ולחשוב על זה. לכן גם לא יעזור לדבר עכשיו.
עכשיו המטרה לעבור את התקופה הזו במינימום נזק לשניכם. אחרי זה תוכלו לדבר על כל מה שהיה ואיך משפרים את ההתמודדות לפעם הבאה.

תזכירי לעצמך כל הזמן, שאין קשר בין ההתנהגות שלך לשלו. הלחץ שלו זה בגלל העומס והמבחנים, לא בגלל שאת לא בסדר.
ואני יודעת שזה קשה, אבל זה ממש עוזר לי לנתק את עצמי במצבים כאלו. אני יודעת שאני בסדר, אם הוא מתעצבן, זה שלו לגמרי. תזכרי שזה יעבור, זה ייגמר ואז יהיה לכם זמן לתקן

באמת מקווה שנתגבר על זה וגם נסיק מה לעתיד

אין משהו שלי יותר מועיל מהעיצה הזאת, אם אני מיישמת אותה כמובן. וזה ממש קשה ליישם.
כשבעלך מתעצבן או כועס, לא משנה אם זה עלייך או על הילד או על סבתא שלו או על המנהל שלו, תזכרי להסביר לעצמך בתוך תוכך שהסיבה שהוא עושה את זה היא אחת: קשה לו.
התגובה הכמעט אוטומטית אליו תהיה להתעצבן בחזרה אבל אז הכל יתפוצץ.
התגובה הנכונה תהיה להתייחס לקושי שלו.

נשמע שכנראה רוב הזמן את עושה את זה... וגם את הגעת לנקודה שכבר נשבר לך. וזה מובן.
ובכל זאת. אם נניח היית יוצאת מהשרותים ואומרת, בסימפטיה איזה משפט שמראה לו שאת רואה עד כמה קשה לו, כנראה שהוא היה נרגע.
וזה אגב, לא סותר את העובדה שכדאי שהוא ידע כמה ההתנהגות הממורמרת שלו משפיעה עלייך לרעה.
אבל זה דבר שצריך להיאמר בנחת ולא בעצבים.
בהצלחה נשמה!!
אל תתיאשי.
קחי את מה שקרה, תמנפי את זה לשיחה זוגית כנה ופתוחה, ובע''ה הדברים יראו אחרת.
כל זוג עובר משברים קטנים וגדולים. בסוף יוצאים קשורים יותר מכל משבר, אם יוצאים ממנו בצורה נכונה ומקרבת

הכל עד הסוף. הוא ביקש סליחה על ההתנהגות. אבל אני מפחדת שזה לא יעיב על הבית ויעשה אווירה לא נעימה. ומה יהיה כשיהיו ילדים יותר גדולים בעזרת ה׳? גם אז תהיה אווירה לא נעימה?
הוא גם טרק בחוזקה את הדלת כשיצא. כשהתינוק היה על הידיים שלי והיינו קרובים לדלת.

קשה, קשה כל כך
הלוואי והוא יסיים את התקופה הזו בטוב ושכל זה לא היה לחינם

גם בעלי עכשיו בתקופת מבחנים, כבר שנה רביעית. עושה תואר שני מייד כשגמר ראשון ללא הפסקה ביניהם. ואני גם מרגישה ככה. אני בשמירת הריון וממש מאבדת את הסבלנות ממנו (סליחה על הניצלוש)
מה שעזר לי זה: בייביסיטר לשעות הצהריים לילדים (שהיו במעון וצהרון) וכשהם חוזרים אני נכנסת לחדר שלי ונועלת את החדר לבד והוא חייב להיות איתם בארוחת ערב והשכבה, שעתיים שאין ברירה וזה רק הוא!! הוא גם צריך אחריות מינימלית על הבית. תחליטי מה טוב עבורך, איזה פרק זמן שרק הוא נמצא באחריות ואת מתנתקת. לא הרבה זמן אבל משהו קבוע שיתן לך שפיות, ולו ידיעה שהוא גם חלק הנטל.
ובנוסף, קונה הרבה אוכל מוכן או מבקשת מאמא שלי וחמותי לבשל לנו (מביאה להן בשר טחון/חזה עוף שקניתי ושהן יכינו.

ניסיתי כמובן לדבר איתו על איך שאני מרגישה לגבי הזוגיות שלנו בתקופה הזו, אבל אין כ"כ אם מי לדבר, הלחץ משבש אותם לגמרי. אנחנו צריכות להשלים עם זה שגברים לא מצטיינים במולטיטאסקינג וזה יעבור עוד מעט

בינתיים חיבוק גדול!! את גיבורה!!

נתת עצות באמת טובות
בעזרת ה׳ שתעבור כבר התקופה הזו😰

מידי פעם מחזורים שונים וחורגים.
אם זה ממשיך, שווה לברר. אבל אם זה לא ממשיך, הייתי מחכה לוסת הבאה ורואה מה קורה.

הרגעת אותי

אני באמת יחכה לווסת הבאה

וגם אם הכאבים ממש ממשיכים, ממש כואב עוד אחרי שאת לוקחת משכך שאת רגילה, זה דורש בדיקה. מקווה שעובר יותר טוב בנתיים..

ואתמול היה דימום די מסיבי

עכשיו אני ממש בסדר. הדימום כבר כמעט ואין

ואין לי כאבים

תודה

 

יחזרו הייתי מתחילה מטלפון למוקד אחיות

מקווה שלא יחזור

 

יכול להיות רירית עבה שהתפרקה
כיף שבד"כ לא כואב
איך את מרגישה עכשיו?

טוב לדעת

אני מרגישה הרבה יותר טוב.תודה

 

ב"ה שעכשיו יותר טוב

יש לך מתוק בן 7 חודשים, עוד לא לגמרי התאוששת מהלידה והתרגלת למצב הקיים, ועכשיו את בהריון ויש עוד אחד בדרך!
ברור שאת עייפה, ברור שאת עמוסה, ברור שקשה לך ולא תמיד יש לך פניות ומצב רוח!

אז קודם כל - חיבוק גדול!

נשמע מדברייך שהנפש עייפה ומוטרדת, ושזה משפיע על שמחת החיים והאנרגיה הכללית.
לא הייתי קוראת לזה עצלנות...
מכירה מעצמי את התחושה, שקשה לי בנפש והחיים נראים כבדים כלכך וכל משימה קטנה מרגישה בלתי אפשרית.
ו... כתבת שאת בתחילת היריון!! כמה אנרגיות זה לוקח! הגוף עייף וכלכך לגיטימי שאת מרגישה שאין לך כוח לכלום!

אז... הייתי מתחילה בלהגיד לעצמך שאת ממש בסדר!
הגוף שלך עובר שינוי עכשיו, את יוצרת שינוי, וזה דורש כוח. ולגיטימי שתרגישי עייפה וחסרת אנרגיה.

ואחרי זה הייתי מנסה לעשות צעדים קטנים שירימו אותי. מה יכול לשמח אותך? לעודד אותך יותר? אפילו קצת, קמצוץ. שיר טוב? שוקולד? תתחילי מזה.
וחושבת על עוד כמה דברים שיכולים להקל על התחושות -
1. לצאת להתאוורר קצת, לקבוע עם חברה בבית קפה. לצאת עם בעלך לסיבוב הליכה בערב.
2. לדבר... לפרוק לחברה, בעלך, אמא.
3. לפרגן לעצמך על הדברים שאת כן מצליחה. כל דבר קטן - שאפו!
4. לתת לעצמך זמנים מוגדרים לנוח. כלומר, שתגדירי לעצמך - "היום אני נשארת בבית כדי לנוח, לא כדי לעשות מטלות בבית". ואז אין את תחושת האשמה של "הייתי אמורה לעשות דברים ולא הספקתי".
וגם, לגבי שאר המשימות - לחשוב דבר דבר. כשחושבים על כל המשימות שיש לעשות זה ארוך ומייאש ומקשה ממש... תנסי להתמקד. אז מה אם יש גם כביסה וגם כלים וגם וגם וגם... תחשבי דבר דבר, ומה שתספיקי - מבורך!
5. לאכול טוב. זה משפיע ממש על המצברוח... אולי תוכלי לגייס את בעלך לעניין, שיעזור בהכנת ארוחות מזינות.
6. בהקשר של הבגדים... אולי יעזור להזמין מהאינטרנט? יקל על הצורך בשיטוט בין חנויות? (מזדהה עם התסכול, למה כלכך קשה למצוא בגדים צנועים ויפים?!?)
7. אפשר גם ללכת לטיפול / אימון רגשי. עוזר כלכך למצוא את נקודות הטוב הפנימיות ולהחיות את השמחה!

בהצלחה גדולה יקרה!

נשואה+תינוק בן שבעה חודשים+היריון+עבודה - זה קשה! ולגמרי הגיוני שאת מרגישה נופלת!
אבל מעבר לזה, אני קוראת בך עצב עמוק, נפילה רגשית חזקה - או במילים אחרות, דיכאון.
הבשורה הטובה היא שאפשר לטפל בדיכאון! וכדאי לעשות את זה כמה שיותר מהר, כי ככל שגוררים (ונוספים נתונים כמו לידה נוספת) - זה עלול להחמיר.
ממליצה לך ממש לפנות לארגון ניצ"ה אם את באזור ירושלים או השומרון, או לפסיכולגית פרטית/מהקופה. אם את מרגישה שאת לא מסוגלת לפנות בעצמך - אז תבקשי מבעלך או מאמא שלך או מכל מישהו אחר שקרוב אלייך שיפנה בשבילך.
ובע"ה שיהיה לטובה ושתרגישי טוב...

מאוד חשוב להרגיש שיש שותף שמקשיב ומבין.
חוץ מזה - לשים את הקטן במעון וללכת לקנות בגדים. אולי עם חברה שתיתן לך דרייב.
לנסות לסדר את הארון, לפעמים מוצאים מציאות ששכחנו מהן

לשמוע מוזיקה, לרקוד, לעשות הליכות, לדבר עם חברה. משהו שיעשה לך קצת טוב.
לדעת שזה נורמלי! זה באמת לא מצב פשוט, ב"ה על השפע.

בהצלחה!

מה שתיארת זה מילה במילה הגדרה של דכאון אחרי לידה
וזה לא. פייר שאת מאשימה את עצמך על זה
להפך
את גיבורה ומתמודדת
ומגיע לך לקבל עזרה מקצועית
ישיכולה לשנות לך את החיים ולהחזיר לך מחדש את עצמך
את השמחה והחיות

זה אפ'רי
.אבל בבקשה אל תחכי אפילו יום אחש

יש את ארגון ניצה שהם מומחים לזה ממליצה להתקשר להתיעץ

את בתחילת הריון! זה שלב קשה נורא! הגוף בבלאגן, הראש בבלאגן! זאת תקופה קשה ובעזרת השם זה ישתפר!
יהיו כמה שבועות קשים ואז בעזרת השם משתפר! וגם אם לא. זאת עדיין רק תקופה כזאת! והיא תעבור!

התינוק בן ה7 חודשים לא יזכור את התקופה הזאת בזה את יכולה להיות בטוחה
תתרכזי בך, תנוחי כמה שיותר, ובעזרת השם עוד כמה שבועות תרגישי הרבה יותר טוב.
ותזכרי שאת ברת מזל על הילד ועל ההריון הנוסף - זה לא מובן מאליו

אני משתדלת למצוא לעצמי זמן לעשות דברים בשבילי אבל לא מצליחה וגם כשמוצאת בא לי לנוח ולא לעשות כלום..
העלו פה את המילה דיכאון.. לא יודעת אם זאת ההגדרה, כי כלפי חוץ אף אחד לא שם לב.. אולי רק חברות שאין לי חשק לדבר ולהיפגש. אם אני מוצאת לעצמי יום מנוחה או ממציאה אחד כזה (כמו היום) אני אחר כך אכולת סרטים ויודעת שיכולתי לעשות הרבה דברים ביום הזה שיתנקמו בי אחר כך ו'ביזבזתי אותו'.

בעלי מכיל, רואה אותי חסרת אנרגיות ומרגיש לי שהוא חושב שזה מעצלנות למרות שכשאני בטוב אני עושה יותר ממנו.. ולמרות כל החוסר אנרגיות הרמתי את עצמי ולפחות הכנתי ארוחת צהריים וסידרתי אבל זה כזה קשהה מרגישה שיש לי על הגוף אבן במשקל טון שלא מאפשרת לי להתקדם או בכלל לרצות להתקדם.. ומודה לבורא עולם על כל הטוב יודעת ששום דבר לא מובן מאליו. ומרגישה עוד יותר רע כי אם יש לי הרבה טוב אז למה אני ככה?..

הטוב שיש ברוך ה', לא מעלים את הקושי.
יש שפע וברכה מצד אחד, וקושי מצד שני, והם לא סותרים זה את זה. להפך, לפעמים הם ממש הולכים ביחד...
דוגמה ממש בולטת זה ילדים - כמה אושר, ואיזה אתגר...
אז לגמרי תרשי לעצמך להרגיש שלא קל לך. בלי לאכול את עצמך על זה.

ונשמע שאת עושה כלכך הרבה! הכנת צהריים! וסידרת! עם תינוק בבית! כשאת בתחילת היריון!! זה הרבההה ממש!
את יכולה להיות גאה בעצמך!
נכון שזה שונה מאיך שאת מתקתקת בדרך כלל... אבל בנסיבות שלך - את פשוט אלופה.

ממליצה לך מאוד לדבר עם מישהו מקצועי... אם זה באמת דיכאון כדאי לטפל כמו שהמליצו פה. וגם אם לא - זה יכול מאוד לעזור ולהקל על הנפש, לתת כוחות מחודשים.

בהצלחה לך יקרה!

לפי התיאור שלך, לא יודעת איך את בפועל, אבל לפי התיאור זה ממש נשמע כמו דיכאון, או דכדוך.
מציעה בחום ללכת לרוםאת המשפחה ולדבר איתה על זה. היא יכולה לתת לך עזרה ראשונה ולכוון אותך הלאה.

זה באמת ממש מזכיר תסמינים של דיכאון/דכדוך עמוק. ואת לא אשמה בכלום!!

אבל זה נטו מכוונה טובה

יש לנו דמיון שדכאון נראה רק כמו מישהי חיוורת בפיג'מה מלוכלכת במיטה כל היום ולא מתפקדת בכלל וחצי אפטית

לא
יש בזה רמות שונות והתבטאויות שונות
יכל להיות שאצל מישהי בחוץ הכל יראה בסדר ואף אחד לא ידע והיא כן תתפקד ברמה סבירה
אבל בפנים כבוי וריק ונטול חיוניות ורצונות וחשק לקום בבוקר
והאבן הזאת שרובצת על הלב כל הזמן
והחוסר הבנה למה אני ככה ולאיפה נעלמתי לעצמי
זה כן סממני דכאון
גם אם הם מתבטאים לא באופן הכי חמור

אולי זה לא יאובחן כדכאון
אולי זה סוג של דעץכדוך מתקופה קשה ועומס והורמוים
יכל להיות

אבל גם אז
מגיע לך להיות שמחה
מגיע לך למצוא חיות בחיים
זאת לא גזירת גורל

וזה נכון שיש לך לכאורה סיבות מאתגרות
כמו תינוקת והריון ועוד
אבל זה לא שזה מחוייב המציאות להרגיש ככה -
ומרשה לעצמי לומר את זה כי גם אצלי יש חבורת צפופים בבית ומכירה מקרוב את התקופות המאתגרות האלו- וכן הן מאתגרות

אבל לא עד כדי כך

ויש כלים שאפשר לקבל בטיפול טוב שיעצימו אותך שיעשו לך טוב ויתנו לך כלים וכוחות לתפקד ולהיות שמחה יותר

אז למה לא?
לא משנה ההגדרה הרפואית

לא מחייב שצריך דוקא כדורים
אבל גם אם ען וגם אם לא
בבקשה אל תשאירי את עצמך בצד
ותעזרי לעצמך

תתקשרי לניצ''ה להתיעץ מה דעתן

האמת. נשמע כמו תחילתו של דכדוך או דכאון.
תתקשרי לארגון ניצ''ה. הם יכולות לעזור לך ממש

תודה על ההבנה.. חשבתי על זה שאולי אני בסוג של דכדוך ובאמת בראש שלי הייתה תמונה אחרת של מישהי במצב הזה בגלל זה שללתי..מה זה ארגון ניצ"ה? ומה המחירים? מעדיפה ללכת לטיפול מסובסד מהקופה או לפחות לנסות כי פרטי עולה המון ואין אפשרות..

זה ארגון שמטרתו לעזור לנשים בדיכאון.
זה ללא עלות, לפחות בהתחלה.
בשיחה ראשונית ינסו לעזור מעט, ויכול להיות שיציעו טיפול מסוים. יכול להיות שיציעו שתהיה מישהי שכל כמה זמן תתקשר אלייך לראות מה שלומך.
זה ממש יכול לעזור. אישה טובה וחמה שמקשיבה לך מצד אחד וגם דוחפת אותך קדימה בעדינות מצד שני.
כדאי לך

או לפחות לא רואה פנים מול פנים, ומה אם אנחנו מכירות ואני לא יודעת? הייתי רוצה אבל לא יודעת אם אצליח להסביר את עצמי.. ופתאום זה יראה לי שזה בכלל שטותי ועל מה אני בכלל מתלוננת.. תיסבכתי מקווה שהובן

ובכל זאת כדאי לך...
דוקא יש משהו באישה זרה לגמרי שלפעמים יותר קל להיפתח אליה כי היא לא מכירה אותך בכלל. וגם אחרי השיחה היא לא תכיר אותך באמת.

ועושה גם מעבר.
ממליצה לך להיכנס לאתר שלהם להתרשם:
רשת תמיכה לאם ולמשפחה - ניצה

קודם כל. את אמא לפיצפון ובהריון. זה מתיששששששש.
אין פה שום עצלנות... יש פה תקופה מאתגרת אובייקטיבית.
דבר שני- יש שלב כזה שפתאום החיים נופלים עלינו וקולטים את הקושי והאתגר שבהם. ושוקעים. אז שקעת קצת.
זה הזמן לקום. ללכת להליכה קצרה. להשקיע בבגדים איפור ואביזרים שיש לו לך את הלב. ללמוד עם בעלך משהו כל שבת. להזמין איתו מדי פעם אוכל טעים ולהשקיע ביחסי אישות ובשיח.
לקבוע עם חברה פעם בחודש. לשמוע שיעורים.
זה קשה. לא הכל בבת אחת. לאט לאט. זה מרים.
ואם לא מספיק- לגשת לטיפול. יש עו''סים מעולים בהסדרים עם הקופות. לי זה עזר. לא קסם. אבל מארגן קצת את ההערכה העצמית נותן דחיפה לעשות עבודה ולקום.
בהצלחה יקרה!!
ותשקלו אחרי הלידה מניעה לאיזה זמן. תראו מה מצב הכוחות.

כי גם אם אני אצא עם חברה יהיה לי באותו רגע נחמד אבל אז הכבדות תחזור.. הלוואי והייתי כזו קלילה שעושה את כל זה.
ורציתי למנוע יותר אבל הגלולות עשו לי לא טוב והפסקתי ואמרתי שננסה וב"ה הגיע בזמן שה' בחר לנו

אם ככה אז מצטרפת לכולן- ללכת לטיפול

בתחילת הריון ישנתי 12 שעות ביממה ותיפקדתי בחצי כוח ב12 שנשארו, זה ממש סוחט כוחות! אבל מה? הבנתי שככה זה, ביקשתי הקלות והנחות בכל מה שיכולתי (אפילו אם זה אומר לספר לאחראים עלי שאני בהריון), הרשיתי לעצמי לישון ולבית להיראות מזעזע ושמחתי שהגוף שלי מקדיש את הכוחות לדבר מופלא שמתרחש שם.
לא יודעת כן דיכאון או לא, זה תלוי בנפש, באיך את מרגישה ומקבלת את עצמך. אבל פיזית, העובדה שאת לא מתפקדת זה לא עצלנות ולא דיכאון, זה פשוט שליש ראשון של הריון וזה עובר, אני מבטיחה לך! תקבלי את עצמך ככה ותעשי את המינימום שאת יכולה בכמה שפחות אנרגיה, כל האנרגיה של הגוף שלך ממוקדת עכשיו בעובר שנוצר בפנים.

חיבוק! בע"ה שהכל טוב❤

אני הרגשתי כמו שאת מתארת כשהיתה לי דלקת חריפה בשתן

יש לי הפניה מהרופאה שלי אז אני אלך לעשות מחר.
בנתיים הצוואר ארוך וסגור אפילו התארך קצת ממה שהיה לפני שבוע( היה 30 עכשיו 40) תיכף נכנסת לרופא נראה מה יגיד כי מרגישה שהעובר ממש לוחץ לי למטה..

אחרי אנטיביוטיקה, זה עבר לי.
תרגישי טוב

ורבע ויש צירים קטנים נראה מה הרופא יגיד כי ממש כואב לי כבר המוניטור

אמר שזה בסדר ותקין בכל מקרה אני מחר אעשה תרבית לשלול דלקת בשתן ואשתדל לנוח מהניסיון שלי לפעמים הרופאים מזלזלים אבל עדיף להישמר ולהיזהר..

ממש לחץ נוראי ברמה שאימאלה שלא יחליק לי בין הרגליים

ואין ליצפתיחה או קיצור צוואר בגלל זה

נטו לחץ


ו..אם זה מעודד- הלידות מהירות

אצלי באמת יש גם קיצורי צוואר אז לכן זה תמיד מלחיץ שאני לא יכולה לדעת אם זה סתם לחץ או שיש קיצור צוואר