אני לא חושבת שזה מכוון ולא כי עשית או לא עשית לו משהו.
ואני מאוד יכולה להבין את ההרגשה שאת משקיעה ובסוף הוא מחייך למישהו אחר.
הבן שלי מהרגע שהתחיל להבין קצת מאוהב בבעלי.
אני איתו כל היום בבית, אני קמה אליו בלילות, אני לוקחת אותו לכל מקום שצריך
אבל כשבעלי חוזר מהעבודה אני אוויר
הילד צורח עד שהוא מרים אותו ולא מוכן לבוא אליי ואם אני לוקחת אותו הוא צורח עד שבעלי מתייחס אליו שוב.
כנ"ל כשבעלי יוצא לתפילה בבוקר והילד ער, חוזר מהתפילה, יוצא לעבודה.
כל מפגש עם בעלי הוא מעדיף אותו בצורה מובהקת מאשר אותי.
אותי דווקא משמח שיש להם קשר טוב ושהילד אוהב גם אותו למרות שאני איתו רוב היום.
וברור לי שזה שהוא לא רוצה אותי כשבעלי נמצא זה לא כי עשיתי או לא עשיתי משהו אלא כי זה מה שבאלו עכשיו וזה מעולה מבחינתי.
ככה כשבעלי בבית אני יחסית משוחררת

גם כשהילד שלך יגדל יותר יהיה תקופות שהוא יעדיף יותר מישהו אחר שהוא לא את, וזה לא אומר כלום על האהבה שלו אלייך.