פורום הריון ולידה (עמוד 2111)

כשאני מתאפקת אפילו טיפונת, או שהשלפוחית מלאה מיד אני מרגישה כאב למטה

כאב באיזור המפשעה. מקרין על הישבן או הירכיים לפעמים.
כמעט כל פעולה עם הרגליים מכאיבה

זה מה שאני מרגישה

קשה שדווקא אמא שאת רוצה שתשמח איתך מגיבה בכזו צורה
ועוד בהריון שכל כך חיכית לו
אולי כמו שכתבת היא במקום הזה של 'איך היא תסתדר עם עוד ילד?'
אבל עדיין התגובה שלה לא נעימה בכלל. את לא אמורה להתנצל על זה שאת בהריון

יכול להיות שכדאי לשתף אותה פחות בהריון, לפחות בתקופה הקרובה. לשתף מישהי שתשמח איתך ותתמוך בך ותרגישי איתה נוח
בטוחה שאת מגדלת בבטן אוצר מתוק ומברכת אותך שיהיו לך הרבה כוחות❤❤

בהחלט פחות אשתף.. עצוב שזה ככה.

גם אני פחות משתפת את אמא שלי בכל מיני דברים שקורים בהריו מסיבות אחרות. מבינה את הקושי הזה..
חיבוק💗

אני מניחה שהיא פשוט דואגת לילדה שלה (את). היא הרתה וילדה וגידלה אותך, ופשוט רואה את הנכד/ה הפוטנציאליים ככאלה שיקשו עלייך יותר.
כמובן שאת לא רואה את זה ככה, ואני ממש מבינה למה זה קשה לך כל כך, אבל אני באמת חושבת שהיא רק רוצה בטובתך.

זוכרת ששמעתי פעם על סבתא שבאו אליה הבת שלה והנכדה התינוקת. הסבתא הכינה אוכל לבתה, אבל אז התינוקת בכתה והבת רצתה להאכיל אותה. הסבתא ממש התווכחה שבתה קודם תאכל ואז תאכיל את התינוקת, והבת שלה התעקשה לעשות הפוך. כל אמא פשוט דאגה לבת שלה יותר ❤️

הלוואי שתקבלי יותר תמיכה, וההריון יעבור בקלות ובבריאות ויסתיים בידיים מלאות!

שלחתי לה לפני כניסת שבת הודעה שנעלבתי מאוד והיא אמרה שזה היה מהמקום שדואג לי. ועדיין זה כל כך מעליב.
היא לא רואה את השיקולים שלי. וגם אני בתחושה שהיא לא סומכת עליי. אוף אוף.

קודם כל בשעה טובה, איזה יופי שב"ה נקלט הריון רצוי כל כך, שיהיה טוב ובריא ובידיים מלאות ❤

לגבי אמא, זה באמת נשמע כל כך כואב. לשתף את אחד האנשים הקרובים אלייך בשמחה שלך, ולקבל בחזרה לא רק חוסר השתתפות בשמחה - אלא גם "נזיפה", וואו, קשה. פוגע.
אני מקווה שיש לך מעגלים ואלטרנטיבות אחרות לשיתוף. מי שישמח איתך ויתמוך בך גם כשלא יהיה הכי קל.



(ואם את מסוגלת, אולי לא עכשיו, עוד מעט, כמה ימים, אולי שבועות,
לחפש את הכוונה הטובה שלה...
נשמע שזה נאמר ככה מהדאגה שלה אלייך, ולא ח"ו מרצון לפגוע. יצא לה לא טוב.
אם תהיי מסוגלת לשתף אותה אפילו בזה, כדי לכוון אותה מה כן יוכל לעזור בהמשך, אולי זה יצליח לרפא קצת את הכאב.
ועד אז, תקיפי את עצמך ואת העובר הקטן והמתוק באהבה ותמיכה שמתאימים לך!)
תרגישי טוב!

מזדהה!
כל כל פוגע!!! מבינה אותך הכי בעולם!
ממי שאת הכי מצפה שתשמח איתך, למי שאת מרגישה קרובה כל כך לספר ולצפות לשמחה ותמיכה זה כמו לקבל חוד בלב.
היה לי מקרה דומה מאוד,
חיבוק גדול!!!
תודי לה' שאת לא מתנהגת ככה!! זה לא שלך! את לעולם לא תגידי דברים כאלו בסיטואציות דומות בע"ה..
המשך הריון שמח ובשעה טובה!!!!
שמחה כל כך בשבילכם!!!

סיפרתי לאמא שלי על ההיריון והיא בתגובה שותקת!!!!
לא שיהיה בשעה טובה, לא תשמרי על עצמך..
פשוט שותקת!!!
וזה לא הריון ראשון שזה קורה.. כשאני מספרת לה היא פשוט שותקת..
זה מפוצץ אותי...אני לא מסוגלת לדבר איתה.
ואז היא נפגעת שאני לא מתקשרת אליה.
אבל באמת אני לא מסוגלת להיות איתה בקשר!!!

כ"כ מזדהה איתך

!

ואני לגמרי מסכימה עם מה שכתבת. לגמרי.
התוואי שתמצאו משהו טוב
❤️❤️

קשה!!
כואב ממש לקרוא אותך

קודם כל, את לא אישה רעה ואגואיסטית בכלל!!
יש לך מודעות לגוף שלך ולמה מתאים לך וזה מהמם!
ו-- תורידי ממך כל שבב של אשמה. יחסים אינטימיים בין בני זוג נועדו לאהבה וקרבה, לא כדי למנוע נפילות.

חוץ מזה, אני מודה שאני לא כל כך מבינה בפתרונות הלכתיים.
אבל (מקווה שזה בסדר לכתוב) הייתי פונה לגוף אחר או לדמות רבנית אחרת.
מעבר לקושי של בעלך, זה קריטי לכם לזוגיות שלכם.
אולי לפנות למרכז יה"ל, שהם לא גוף הלכתי, אבל אולי ידעו לכוון איך נכון להתנהל.
ולנסות לפנות לרב "שמקל" בעניין של אמצעי מניעה, בשביל השלום בית שלכם. לא מכירה שמות, אבל אולי מישהי פה תכיר.

שלך שצריך למצוא פיתרון הלכתי נורמאלי של מניעה.
אני חושבת שהרבה נשים סכה די מסתדרות עם מניעה כלשהיא והיום באמת המגוון יחסית רחב הבעיה היא לכל אותן נשים שלא מצליחות למצוא את מה שאכן מתאים עבורן( אגב אני בינהן) וזה ממש קשוח.
אני מתה מפחד מאחרי הלידה הזו.. ומקווה שרב יתיר לי דיאפגרמה ושאצליח להסתדר איתה כי אני ממש לא יכולה גלולות או שקפים והתקן ממש מלחיץ אותי כי ברגיל יש לי קשיים יחסית בטהרה וזה די יקר בשביל להגיד טוב ננסה לא ילך נוציא..

פשוט הרסני איך הכל נופל עלינו. הריון, לידה, הנקה(?), מניעה. מילה קשה אבל אני מרגישה שזה ממש עוול לאשה. ממש עוול.

אין לי פתרונות בשבילך אם למכון פועה אין פתרונות.
הייתי מנסה להתקשר שוב ולדבר עם רב אחר מהמכון, כבר שמעתי סיפורים שכל רב פוסק שם קצת אחרת.

רק רוצה להגיד שמניעה זה הרסני לגוף ולנפש.
לא לקיים יחסים יכול ח"ו לפרק את התא המשפחתי שבניתם.

לי אישית לקח כמה זמן להפנים שלא יעזור לי למחות על זה, כל עוד אני שומרת מצוות- אין ברירה אחרת. ואני אוכלת אותה על זה יום יום ועדיין יותר חשוב לי התורה והמצוות.
את ניסית את כל אמצעי המניעה שכתבת או רק שמעת מה ההשלכות שלהם? כתבת נסיונות רבים, השאלה היא אם עברת אחד אחד להתנסות..
כי אם לא ניסית על עצמך אי אפשר להגיד חד משמעית שזה לא טוב לך. על כל אשה משפיע אחרת, שזה באסה שלא יודעים מראש אבל למזלנו שום דבר לא הפיך ואפשר לעבור למשהו אחר.

לרב בוצ'קו
מכירה זוגות שעזר להם מאד במציאת היתר לאמצעי מניעה רלוונטים להם

בבקשה תנסי להתקשר אליו ולהתייעץ איתו!

זו הסיבה שאני טובלת רק אחרי ביוץ, ואזאיך צורך באמצעי מניעה. אני מונעת כך שנים, גם לי לא מתאים הריון, ואני טובלת רק אחרי שאני יודעת בודאות שעבר הביוץ, גם אם לפעמים נשאר רק שבוע להיות מותרים, זה עדיף מכל מה שתארת.

לטבול בזמן ולחכות שבוע עם היחסים..
ככה לפחות מותרים בכל שאר הדברים

שיוצר קושי חדש, להתקרב בלי ללכת עד הסוף, אני מעדיפה להמנע מזה.

מניחה שלכל זוג זה אחרת, או אפילו משתנה בין תקופות.
לנו כשהיה צורך העדפנו להיות מותרים ולהימנע מיחסים

תוכלו להיות ביחד גם בימים הפוריים. כדאי להתייעץ עם רב כמו הרב בוצקו.

או שיטת המודעות לפוריות. גם אם נשאר קצת ממש ימים טהורים בחודש, זה לגמרי משהו...

כי אם כן אז בשבוע לפני הווסץ אין שום סיכוי להיכנס להריון, ואז אמנם יש לכם רק שבוע בחודש אבל זה עדיף מכלום.

כל כך מבינה אותך.
המצב הזה משבש הכל, כשאין זוגיות נורמלית ומשפחתיות נורמלית, הכל מתבלבל ומסתבך
ומגיעים לתהומות...
אין לי זמן להאריך, מזמינה לפרטי, עברתי כמוך מסע (חצי שנה אסורים... וגם אחרי שפתרנו את הבעיה אנחנו עדיין בהתמודדות תמידית מבחינה הלכתית.)

שבת שלום וחיבוק גדול.
גיבורה!!!

הוא נופל? זה לא עליך. זה על הרבנים שלא מצליחים למצוא לכם פתרון.

בשנים האחרונות יש יותר ויותר הבנה עד כמה הורמונים סינטתיים באמצעי מניעה יכולים לפגוע בנשים. זה מחלחל לאט לאט לתוך הפסיקות ההלכתיות. לצערי, בקצב לא מספיק מהיר.

זה לגמרי מקום וזמן למצוא לכם רב שיבין יותר לעומק את הבעיה שלכם. אם זה הרב בוצקו או מרכז יהל או גוף אחר.

ממליצה לדבר עם הרב רפי אוסטרוף
ולך חיבוק גדול

אם לא, יפה שעה אחת קודם.
אתם מתמודדים עם אתגר לא קטן ולא פשוט בכלל. מה שהיה היה, צריך להסתכל קדימה ולראות מה עושים עם זה,
אץ בעצמך אומרת שיש איזשהו מוצא אפשרי
ויש מקרים שהתירו בהם.
האם הרב של מכון פועה יודע שנשארתם בלי מניעה ולכן אתם לא מקיימים יחסים??
ממד מוזר לי שזה נשאר ככה. מבינה ממש את הקושי להתעקש ולמצוא פתרון
אבל לכן ממליצה לפנות לרב בן שלמה, הוא לא משאיר בלי פתרון גם אם הדרך ארוכה.
מציעה לך לפתוח עם בעלך את הנושא (לא של הנפילות שלו אלא שבעצם המצב נשאר באוויר וזה לא יכול להיות ככה לנצח או עד שתרצו הריון, הרי המתח הזה מעצמו גורם לכזה אתגר עצום)
ושצריך לחזור לבירור ואולי להחליף את הליווי אם לא נמצא הפתרון המיוחל.
האם בעלך איתך בכל התהליך? שיתפת אותו במחשבות ובהרגשה הנפשית? אולי הוא גם חושב כמוך? זה יכול להקל מעלייך קצת מנשיאת העול, לא?

בהצלחה והלוואי ותמצאו את הפתרון המתאים בקרוב

לגבי הילד- נסי להרים אותו כמה שפחות כרגע, גם את חלשה וגם תני לרצפת האגן קצת מנוחה. אפשר לומר לו, אפשר לשבת ליד אמא, להניח אותו לידך ולדבר איתו, לחבק אותו הרבה ולהשתדל כמעט ולא להרים. מזל טוב❣

לגבי הילד- אם אין ברירה תשבי ואז תרימי אותו.

ואם חייב בעמידה- אז קרוב אלייך, ממש צמוד

לי המדריכת כלות אמרה את זה מראש,

זה יכול לקחת זמן להטהר...

אפילו חודשיים וחצי שלוש לפי מה שהיא אמרה לי,

אז זה היה לי טוב שהיתה לי הכנה נפשית...

זה אופי הדימום אחרי לידה- בא והולך...

בהצלחה ומזל טוב

למשקל הנמוך, יחסית, של התינוק.ת החדש.ה שלך.

את לא אמורה להרים בשלב הזה שום דבר ששוקל יותר מהבייבי החדש.
אז לפעמים אין ברירה כמובן. אבל להשתדל מאוד להימנע מזה.

נניח הילד בוכה? תתישבי על כיסא ותושיבי אותו עליך.
אמבטיה? אם את יכולה לקח עזרה הכי טוב! בשלב הזה בן הזוג חייב לקחת ממך כמה שהוא יכול. ואם אין ברירה-אז תשימי את האמטיה על הרצפה ושבי לידו על שרפרף

עבודות בית? מה שלא צריך כדי לחיות ובעלך לא יכול לעשות שיחכה.... ההחלמה שלך מאוד מאוד מאוד חשובה ורגישה

מזל טוב!

רעיון! תודה🙂

נורמלי שהדימום בא בגלים,
נורמלי שהוא כבד לך פתאום ובאמת את לא אמורה להרים אותו, רק לשבת ולתת לו להגיע אליך ולשבת עליך.

זו התשובה הרשמית בפועל... אנחנו יודעות שלפעמים אין ברירה ועושים את זה. אבל הרבה פעמים יש ברירה, ורק צריך קצת יותר יצירתיות למצוא פתרונות איך לגרום לו לטפס לבד ללול/כסא אוכל/אמבטיה/עגלה וכו'. וכמובן לקחת כמה שיותר עזרה בטיפול בו בשלב הזה.
ומוסיפה שבלידה השניה אמא שלי הגיעה אלי לשבוע ועזרה הרבה, אבל הגדול היה צמוד אלי ורצה בעיקר אותי, בכה בכי תמרורים כל פעם שנכנסתי לחדר להניק או לנוח... ואני זוכרת פעם אחת כזו כמה ימים אחרי הלידה שיצאתי מהחדר אחרי ההנקה והוא זרק את עצמו על הרצפה בצרחות... נתתי את התינוק לאמא שלי והרמתי אותו וניסיתי לנחם אותו ולתת לו חום ואהבה ככל יכולתי ולהראות לו שאני עדיין אמא שלו למרות כל השינויים החדשים בחייו... ואני זוכרת שכשהרמתי אותו אמא שלי אמרה לי בנימה משתתפת: "את בטח מרגישה כמו מישהו שמרים שק ענק של תפוחי אדמה..." ובאמת הרגשתי שאני מרימה משקל בלתי אפשרי... כשלפני הלידה לא היתה לי שום בעיה להרים אותו. (אחרי כמה ימים זה השתפר כבר, מדהים להרגיש את ההתחזקות מיום ליום) והערכתי את אמא שלי מאוד על התגובה הזו. היא יכלה להגיד לי "אל תרימי אותו, זה לא טוב לרצפת האגן שלך!" אבל היא הבינה שעכשיו אני כן צריכה להרים אותו, ולא נתנה לי הערות מעצבנות. רק השתדלה בכל שאר הזמן לטפל בו כך שלא אצטרך להרים אותו פעמים מיותרות.

כמובן שכל הנ"ל לא נכתב כדי לעודד להרים משקל כבד אחרי לידה חס ושלום בוודאי שצריך להיזהר כמה שיותר ולתת לגוף להחלים, אבל אם אין ברירה אז לפחות תדעי שאת לא האמא היחידה בעולם שנאלצת להרים לפעמים את האח הגדול... ושוב, לנסות לעשות את זה כמה שיותר בישיבה.

וזה הכל! אפשר להיות יותר עדינים.. אבל אין שום סיבה להמנע.. גם התכווציות בשלב הזה לא אמורות לפגוע יותר מדי..

 

ואני ממששש מבינה אותך! לי זה היה ממש קשה בהריון הקודם...פשוט העדינות נתנה לי תחושה של שליטה במצב ואני לא יכולה להגיד לך שלא פחדתי אחרי זה לפעמים אבל עובדה- לא קרה כלום וגם לעוד מליוני נשים שעושות את זה לא קורה שום דבר...

לבטל את המחסום בראש שלי :/

אתם עושים את המקסימום השתדלות, ומשם והלאה זה ממנו ומאתו

ולא עמוק מדי..

אם האישה לא מגיעה לשיא, אין את גלי ההתכווצויות.

תהיו ביחד, תהנו, ותעשו מה שנעים ונוח לך.

ההתכווצויות שהוזכרו בשרשור הבוקר היו כתוצאה מאורגזמה.

יש בו חומר ששכחתי את שמו שמשתמשים, מן הסתם במינון אחר, לזירוז.


לפותחת- היה לי לאורך כל ההריון התכווצויות אחרי יחסים, כשהיה חשש נמנענו (הייתי כמה פעמים בשמירה לאורך ההריון, וזמנים שהכל סבבה) בסוף ילדתי ב 41+4.
אז מבינה לגמרי את החשש, אבל רק שתדעי שזה לא מחייב כלום..

אמרת שזה רק אורגזמה, וחלקתי עלייך, כי רפואית זה לא נכון.

אחד לשני אז זה לא סיבה להימנע לדעתי. תהיו ביחד בכיף, אולי פשוט בעדינות ותשימי לב אם כואב לך

אבל מרוב חשש פשוט החלטנו להמתין

לי אחרי יחסים התכווצויות, וזה לא היה קשור לגירוי שלי,
ולכן נמנענו כמה שהיה ניתן מיחסים.

התכווצויות זה דבר נורמלי אחרי קיום יחסים. אם ההיריון תקין זה לא אמור לגרום לנזק ח"ו. כמובן שצריך להיות קשובים לגוף ולראות שאחרי כמה זמן ההתכווצויות מפסיקות.

עד שלב מאוד מאוחר של ההריון!
אם הרופא אומר שאין חשש תקשיבי לו
ותנסי לעבור את המחסום הזה
כי חבל ❤️

אפשר לדבר

אוהב ללכת? דיברת עם הגננת?
בעיקר כדי להשלים לעצמך את התמונה עליו.
נוזלים באוזניים מחרפנים לפעמים ילדים (אגב, למה צילום?? בדיקת שמיעה מספיקה בעיקרון. אם יש ירידה משמעותית עכשיו בתקופת קיץ ויש קשיי התנהגות או שפה ממליצה על כפתורים).
כמובן שזה לא מסביר הכל. ויש פה גם קושי ואופי. אבל כן יכול להשפיע.
לגבי ההתנהגות שלו אין לי מדי עצות לחדש לך. תכלס את יודעת מעולה. זמן אישי, לתווך לו את החיים, לשיים רגשות, לא לעזוב את התינוק כשהוא בסביבה.
ולחכות שיגדל...

הוא ילד טוב ירושלים.
מתוק, משחק, הכל.
גם באופי שלו הוא ילד נוח מאוד.
אולי באמת זה הנוזלים באוזניים.
ולמה צילום? רופא אא''ג שלח אותנו.

גם אצלי הילדים המאתגרים מאתגרים בבית ולא במסגרת. תכלס? עדיף. זה גם אומר שאנחנו המקום הבטוח...
אם באופי הוא רגוע. יכול מאוד להיות שזה הנוזלים. זה לוחץ ולא נעים ולא שומעים טוב. די מחרפן.

או רופא ילדים אם אין לך גישה ישירה לאא''ג. אם אין איזה חשש ללא יודעת מה אין סיבה לצילומים וקרינה. תעשו בדיקת שמיעה וטימפנומטריה (לוקח דקה נותן עוד תמונה על הנוזלים. אבל צריך שיהיה בהפניה).

אם כי אפשר גם עם סיב אופטי דרך האף. רק לא נעים.

רק מדמיינת את הילד כשמנסים להכניס לו סיב אופטי.

ואז הגעתי לסוף
אז כן, אפשר להאשים את השמיעה. לגמרי. זה ממש נשמע שקשה לו באמת. פלוס לידה. קשה.
ולא יעזרו משחקים חדשים וצומי כי מה שהוא רוצה ממך זה שתהיי צמודה ותתווכי לו את העולם שהוא לא שומע. ומתוסכל וכועס. ולא מבין מה קרה ולמה ולא יודע להסביר את עצמו.
אז בינתיים הייתי מגייסת כל טיפת סבלנו אפשרית ומנסה להקדים את הטיפול בכל דרך (אם יש אפשרות לפרטי עם החזרים)
והייתי מפחיתה במינוני מתנות בגלל שאחר כך ישאר לו ההרגל שעל כל תסכול קונים מתנה.

אז כן, נזרז את הענין בע''ה.
האמת שהוא היה חולה לפני שבועיים, נתתי לו פרופוליס ובאופן מפתיע גם השמיעה השתפרה.
עכשיו הוא גם מאוד מצונן אז בטח זה מוסיף.
והמתנות...יש לאבא שלו חולשה אליו...בעיה....
לא קשור רק לתסכול שלו.

אין מצב שאני אשכנע אותו שוב

השאלה כמה זה יעיל. כי תמצית פרופוליס היא יעילה בצורה מפליאה

שמעתי הרבה על חיזוקית, אני לא משתמשת...


לגבי מוצרי חלב,
רק אם מתאים לך,
אצלנו יש יוגורט עיזים וחלב שקדים / שבולת שועל קנוי. אבל זה יותר יקר מחלב פרה כמובן...


אני מזדהה עמוקות עם מה שכתבת למטה על הצורך בשקט.
גם אנחנו עברנו כמה טלטלות בשנה הזו, כביכול גייסתי את כל הכוחות ומיציתי את היכולות שלי בזמן הסגרים, ובכל האירועים המשמעותיים,
ועכשיו רק שקטטטטטט.
בשנים קודמות ממש לא הרגשתי צורך להיות בלי הילדים, או לשקט משמעותי מהילדים, ועכשיו אני רודפת אחרי זה... משתוקקת להיות לבד (ואין זמן כזה... נדיר).

ממש כמו שכתבת רק שקטטטטטט.
איך שכולם יוצאים לגנים ולבי''ס אני מרגישה ניצנים של רוגע. כ''כ נהנית מבוקר שקט בבית.
ברור שאני שמחה כשכולם חוזרים, אבל האינטנסיביות של שעות אחה''צ הרבה יותר קשה לי מפעם.

בעיקר יוגורט ופצפוצי אורז עם חלב (אין קורנפלקס בבית)
אז אני ממש ממש מנסה להימנע, אבל יש ימים שהוא מתחנן ליוגורט...
שאר מוצרי חלב בקושי אוכלים. פחות אוהבים וגם ילדה אחת רגישה לחלב, אז ממילא פחות רלוונטי

למרות שלפי מה שאני רואה התמצית מאוד יעילה, אולי אפילו יותר מכדור.
התמצית היא נוזלית.

חוץ מהתינוק הוא הקטן שלך? אם כן זה סופר הגיוני.
מציעה להכין לו לוח ניקוד על התנהגות וכל כמה נקודות לקבל פרס.
כשהוא מבקש מיליון מתנות להכין רשימה של פרסים אפשריים ואז זה לא שאתם מסרבים ולא שאתם מייד קונים כל מה שמבקש.. להגיד אה איזה טרקטור יפה מצא חן בעיניך, אולי זה יהיה הפרס של נקודה איקס.

מצד הבנות הגדולות לקחת אותן לשיחת "גדולות"
להסביר את המורכבות שנוצרה, את כל המטלות שנוספו בבית ולשאול מה הן מוכנות בחודשים הקרובים להוסיף לתפקידים כדי להקל מהעומס.
לצ'פר ולהחמיא כל הזמן על העזרה.
יש שיעדיפו לצאת עם בן ה4 לגינה ולקנות ארטיק במכולת
ויש שיעדיפו להיות אחראיות על ארוחת ערב ואחרות על שטיפת כלים ככה שתצליחי להתפנות לתשומת לב.
לחתוך אבטיח ככה בפרגון ביום עבודה או לממן גלידה או לקחת לבריכה זה צ'ופר גדול או קישוט לחדר וכל מיני כאלה.

לדעתי פחות לשדר לבן ה4 שמצופה ממנו להעסיק את עצמו לבד, זה יכול להלחיץ. אם הצורך הוא בלהרגיש ביטחון שאמא כאן בשבילי והתינוק לא גונב לי אותה, אז לספק לו את הצורך הזה
מהניסיון שלי כשאני פנויה טכנית ונפשית ומרוכזת בילד מהר מאוד הוא עושה דברים באופן עצמאי ככה שנשאר לי בעיקר לשבת ליד ולכוון פה ושם.
(למשל אני אוהבת להיות ילדה בגן בובות ואז לוקח זמן לסדר 20 בובות ואני לא צריכה לעזור כי אני ילדה ולא גננת) ואז יש לי קצת פנאי לפחות לתכנן מה הלאה או לקפל כביסה תוך כדי גן הבובות.
או אם אני רוצה לסדר משהו בבית אני מציעה לשחק דווקא איפה שהבלאגן ואז אני צריכה לסדר קודם "לכבוד" המשחק והיא מחכה שאסיים לסדר.
לפעמים כדי להקריא סיפור אני צריכה קודם לסדר את כל הסלון ואז להרדים את התינוק שלא יעשה לנו רעש.. הכל מתוך אינטרס "טהור" של התעסוקה המשותפת שלנו. ואז אני באמת יושבת פנויה איתה.

אצלי הילדונת מאוד אוהבת לעשות לתינוק הצגות כי אז היא מנצלת את זה לשחק לו במשחקים והוא באמת מרותק לתשומת לב אליה. שניים במחיר אחד.

חוץ מזה איפה הוא אמור לשחק או להעסיק את עצמו? קרוב מאוד אלייך או בחדר נפרד? כי עד גיל 6 כזה נראה לי יותר מתאים לתת להם לשחק ליד אמא ולא בחדר לבד.

אז ככה.
ב''ה הבנות כולן שותפות במה שקורה. יש חלוקת תפקידים יומית ושבועית של דברים כמו סידור החדר, סידור הסלון, כביסה- קיפול או תליה, וגם לפעמים אם צריך יציאה עם שני הקטנים (בת שש ובן ארבע ולפעמים התינוק).
רעיון הנקודות הוא נחמד. אני רק צריכה לחשוב על מה לתת לו ניקוד והאמת שאני לא מצליחה בדר''כ להחזיק ראש עם המבצעים האלה...אבל אולי באמת אנסה.
הבית שלנו קטן. בכל מיקום אפשרי הוא כנראה יהיה לידי...אא''כ אני נחה בחדר עם דלת סגורה והוא בסלון. אבל באמת את צודקת, הזכרת לי שזה עוזר להתחיל איתו ואז ממילא הוא ממשיך.

האמת, עולה לי פה עוד נקודה. נראה לי אחת מתופעות הלוואי של שנת הקורונה. יש לי פחות סבלנות. הרבה פחות ממה שהיה לי כשהילדון בעצמו היה תינוק ואחות היתה בת שנתיים. יש לי צורך ענק בזמן שקט של עצמי. הרבה הרבה יותר ממה שהיה לי פעם.
בדיוק חשבתי על זה השבוע, שאולי זה קשור לקורונה. לטירוף הזה (שבמהלכו גם עברנו דירה, גם עברנו הריון, בת מצוה ולידה) עם כל הסגרים והחנק בבית.
כאילו הנפש צריכה נשימה עמוקה והמציאות לא מאפשרת את הנשימה העמוקה הזאת.
רק לחשוב שעוד מעט החופש הגדול. ה' ישמור. לא יודעת איך נעבור אותו.

וים עם תינוק לא נשמע לי מלבב...
אולי בוקר בי-ם.
אבל האמת שאני לא מחפשת לצאת. אני מחפשת להיות בבית אבל בשקט.

אבל במקביל לבדיקת שמיעה וכו',
ממליצה על רפלקסולוגיה. אצלינו (כנראה) זה פתר בעיה של נוזלים.
היינו אצל רינה פליישמן בקרית ספר

יש לי חברה טובה שהיא רפלקסולוגית מצוינת.
למה את אומרת כנראה פתר? לא בוודאות?

נוזלים זה משהו שעקרונית יכול ללכת ולבוא, מושפע מכל מיני דברים.
אני יודעת שעשינו רפלקסולוגיה והמצב השתפר, ברוך ה. ולא היינו צריכים ניתוח.
ושמעתי על עוד כאלו שזה עזר
אבל אני לא יכולה להבטיח שזה מה שהשפיע, אז נזהרת בדברי..
במקומך הייתי מנסה, אבל במקביל לבירור קונבנציונאלי

סבלנות סבלנות
לא קונים בשום חנות...

עכשיו ראיתי בדר גוגל, שזו תופעה שקורית בגלל עליית נפח הדם. הגיוני?

גם לי היה, בדרך כלל כם זה יותר ביד החזקה וב3 האצבעות אגודל אצבע אמה וגם כאבים בשורש כף היד.
לי זה היה ב2 הידיים בשינה ובחודש תשיעי החמיר ביד שמאל כמעט כל הזמן.
יכולה לעודד שזה עבר לי אחרי הלידה לא מיד אבל אחרי חודש בערך

האמת? גם בעלי לא מבין מה הבעיה שלי לנוח עם הקטנה או לעשות דברים כשהיא איתי.
וזה פשוט מציאות שהיא מתנהגת שןנה איתי ואיתו.
איתו היא נרדמת בי היא מתעללת
לידו היא משחקת בשקט ממני היא רוצה סיפורים.
ככה זה.

מאמילי.
שעושות כל מיני מפגשים כאלו אחרי לידה.
מרכזת את זה מלי טובי שהיא גם דולה ויועצת הנקה ובכללי עוסקת בכל התחום.

ממליצה לך לעקוב אחרי הסטטוסים ולשאול אותה איפה ומתי.

+972535050680

לדבר איתו.
בלילה בדיוק להיפך- רק בחושך, לא לדבר, בלי משחקים.

את שעת השינה (2) נסי להקדים לאט לאט, כלומר ליצור אוירת לילה מוקדם יותר ומהצד השני (וזה מה שמתיש בתהליך הזה) להתחיל להעיר וליצור אוירת בוקר מוקדם יותר.

מביאה עיסוקים לעצמי
ספרים וכו'
עוזרת עם הכלים
יוצאת לטייל אפילו לבד עם עצמי
משתדלת לא ליצור הרבה דיבור
ולא ליצור לעצמי הרגשה רעה

כדאי אולי לדבר על זה בעדינות עם הבעל
אולי יהיה לי רעיון בשבילך וגם יהיה לו במודעות
שקשה לך.

וגרם לו לא להנות בשבת אז משתדלת להמעיט בשיתוף כי הוא לא מכיל ולא מבין שאני שונה ממנו ואצלי זה אחרת..

שפחות נוח לך ואת לא רוצה שהוא ייפגע
ומה הוא מציע שכדאי לעשות

גם אני מרגישה שצריכה לשחק משחק, במיוחד שהאחים הנשואים נמצאים, וגם קשה לי מאוד להתחבר לסגנון של הבית ... באמת זה לא מנוחה לנפש אבל אתם יכולים ליסוע אליהם פעם בחודש וחצי.. זה מה שאנחנו עושים כח הם גרים רחוק.. וגם אנחנו בלי רכב ועם ילדה בת שנה ושבע..

פעם בחודש וחצי ביקור זה מלא זמן והוא רוצה הרבה יותר מזה ולא תמיד מבין.. וגם אם כאילו מבין אחר כך יש מתח והוא כאילו עושה לי טובה או רגשי שלא מבקרים יותר "בגללי"

משתדלים לנסוע אחת לחודש ואז זה עוד איכשהו יותר נורמלי

אני משתדלת לצאת עם הילדים הרבה

ולנוח בחדר

כמה שפחות להיות בסלון עם חמותי כי היא אישה ביקורתית ומעירה לפעמים הערות

הם רוצים להיות איתם בשבת אז גם להיכנס לחדר ולהרדים אותם מוקדם לא בא בחשבון כי הם רוצים להיות איתם וגם להרדים אותם בסלון ואז מעבירים לחדר

גם לי הרבה פעמים קשה 'לשחק את המשחק'
ולא תמיד יש לי כוח להתלבש ולהתאפר ולעלות על עקבים
עובדת בעבודה לא קלה במהלך השבוע ובשבת רוצה רק לנוח
והסעודות שלהם ארוכותתתתתת וממש קשה לי עם זה (3 וחצי - 4 שעות סעודת ליל שבת בין מנה למנה הפסקה של שעה)
ובאמת הפיתרון זה לא לנסוע המון
נוסעים פעם בחודש/חודש וחצי
המזל שלי שבעלי אוהב לעשות שבתות בבית אז זה בא מצידו גם
והם פשוט התרגלו מאז שהתחתנו שאנחנו לא מגיעים המון וכל שבועיים/שלוש כמו הזוגות האחרים
ומבחינת השלום בית באמת היו פעמים שזה יצר חיכוכים ביני לבין בעלי אבל יום אחד ישבתי והסברתי לו שזה לא שאני לא רוצה להיות או שלא כיף לי פשוט בשבת אצלם אני לא מספיקה כמעט לנוח בגלל הסעודות הארוכות וההתנהלות שם וזה מתנקם בי במהלך השבוע והוא הבין.

ההורים שלי.

אנחנו מגיעים לכל צד בערך פעם בחודש וחצי, וככה טוב לנו ומסתדר לנו.

וכל הזמן להכניס לך לראש שאת נוסעת לשם בשביל שלום בית ולא בשביל לנפוש.
אם מאוד קשה שם תפחיתי נסיעות אבל אם רק לא נעים, אז תחשבי שגם עם תינוקות וילדים אין מנוחה ובכל זאת אנחנו שמחות לעשות את זה בשביל המטרה.
לא כל שבוע יש כוחות נפש לזה ולכן צריך לתכנן מתי מתאים ללכת
תנסי לתכנן את חמישי ושישי שלפני למנוחה ולא להמון סידורים
וככה יהיה לך כוחות בשבת.
בהצלחה!

ויהיה מתח ביני לבין בעלי אם לא ניסע הרבה. אז כבולה בקטע הזה מאוד

אני קוראת לזה: אין לי כח להיות נחמדה .. אין כמו בבית, להיות עצמי, לנוח, לצעוק על הילדים אם צריך.. להסתובב עם פיג'מה,.. ברגע שאני יוצאת מרידור הנוחות שלי, זה מלחיץ אותי

ומילה אחת לא במקום של בעלי ויש ריב. גם עכשיו אמר שלא היינו שם המון זמן למרות שזאת פעם שניה שלנו החודש וזה יכול לשגע אותי..

הוא נמצא הרבה עם המשפחה ואז רוב הטיפול של הילדים עלי..
ואני לא נחה כמעט.
מדברים על זה הרבה מאוד. עוזר לקצת..
וגם פה הסעודות ארוכות. ובאמת אם הבנות כבר ישנות אז אני גם פורשת לפעמים..
יאללה לי עם חמי וחמותי. אבל העומס עלי מכביד..

וגיליתי שיותר קל לי לארח אותם ...גם יש שם רק עוד שתי בנות ושתיהן רווקות, לפעמים אחת באה, לפעמים רק חמי וחמותי, אומנם אני מבשלת יותר אבל הרבה יותר קל לי, יש לי את החדר שלי והפינה שלי, את האוכל שאני אוהבת, אני יותר שולטת באורך הארוחות, יש לי תמיד ספר אם בטעות גמרתי את הראשון מהר מדיי....הרבה יותר מקל בעיניי אבל אני גם תמיד נהניתי לארח יותר מלהתארח...

עם בעלך, אבל לא להזכיר כל פעם כי בכל אופן זו המשפחה שלו.

לנסות לחשוב מה הנקודות קשות לך באופן ספציפי ואיך מתמודדים איתם. נגיד ארוחות ארוכות, אז תקומי ותעברי לספה לקרוא. דברים כאלו תנסי לחשוב עם בעלך...
אני יודעת שיש דברים שקשה לבעלי עם המשפחה שלי, אז כל עוד זה לא חוסר נימוס ממש גדול אני אומרת לו שיעשה מה שבא לו.

דבר נוסף, לי היה קשה בהתחלה אצל המשפחה של בעלי. הם אופי מאוד מאוד שונה ממני ומהמשפחה ובהתחלה ממש לא נהניתי.
בסוף למדתי להסתכל על הנקודות הטובות שלהם ולשחרר ועכשיו כבר ממש נעים לי אצלם.
אז לפעמים זו גם עבודה שלנו

אנחנו גם ככה
אבל לפחות הוא מבין אותי...
נוסעים פעם בחודשיים - שלוש- ארבע
ואם הם רוצים אני מזמינה אותם אלינו.
לא רוצה לישון בבית של אחרים
לא רוצה להיות כל היום 'על' הילדים
לא רוצה לוותר על המנוחה של שבת שלי
ועם הזמן הם הבינו את זה

אפילו השבוע היא ביקשה שנבוא ואמרתי לה נשמה היינו לפני חודש אל תגזימי..
אני חושבת שצריך למצוא את הדרך לדבר על זה. קודם כל ביניכם!
זה ממש חשוב
שלא תרגישי שאת חייבת כל-כך הרבה לוותר בשביל זה

גם עוד פתרון שיש לי תמיד בכיס בשבילהם זה שהם יכולים לבוא לראות את הילדים באמצע שבוע

הם עסוקים אז תכלס זה לא קורה הרבה..
אבל בתקופות שאנחנו לא באים כמה חודשים הם באים איזה יום באמצע שבוע

תגיעו להסכמה פעם בכמה זמן הגיוני, צריך להתפשר. לא פעם בשבועיים ולא פעם בחודשיים, תחליטו למשל על פעם בחודש. ואז אם יש החלטה אז אפשר לומר זה רק נראה לך שלא היינו הרבה, למעשה היינו בדיוק כפי שסיכמנו.
חוץ מזה תציעי ותאפשרי לו לבקר בנוסף עם הילדים גם באמצע השבוע, בשישי הארוך לקחת אותם לביקור שם, וגם הלאה
ואחרון חביב , תחשבי מה מפריע לך שם ותנסי למצוא פתרונות שיקלו עלייך.
בעה גם הילדים שלך יגדלו ו יתחתנו ואת תרצי שיבואו לבקר יותר מפעם בחודש וחצי נכון?

אין לי עצות
רק אם ינחם אותך לומר שכולם עוברים את זה ומסתדרים בסוף
וגם.. את נשואה? אם כן אז האחריות היא גם של בעלך. זה מאוד מאוד מקל. לא הכל הכל עלייך.
וגם.
יש אבא בשמיים. הוא השותף השלישי שלכם בילד הזה .. כל פעם שיהיה לך קשה תבקשי ממנו עזרה וכוחות. הילד הזה גם שלו. את תראי בעיניים איך הוא שולח לך עזרה.
וגם. לא בושה לקחת עזרה מקצועית. הן ייעוץ שינה, הן בייביסיטר או מנקה בתשלום, הן לקנות אוכל מוכן... הכל כדי שתהיי פנויה לנוח בזמן שהתינוק ישן ועם כוחות לטפל בו כשהוא זקוק לטיפול...

קודם כל ממש מובן כל התחושות והרגשות. זה באמת ללכת אל הלא נודע, כל מה שנשאר זה להתכונן מראש עד כמה שאפשר.
כמה נקודות שחשבתי עליהם:
1. להתארגן על עזרה מראש-
לאן הולכים בשחרור מהבית חולים?
להורים- לארגן תיק בגדים וחפצים שתצטרכו בזמן שתהיו שם.
לבית- להתארגן על המוצרים לתינוק(אמבטיה, עריסה/מיטת תינוק, עגלה), להתארגן על עזרה באוכל, בניקיון, בכביסות ובהתעסקות עם התינוק. אפשר להביא בתשלום, ואפשר אם המשפחה זורמת להגיע לעזור-להעזר בהם. חשוב שב6 שבועות הראשונים- זמן משכב לידה-לא תעשי כלום חוץ מלאכול, לשתות, לישון, לנוח ולטפל בתינוק.
לא לסחוב כלום, לא לעמוד הרבה, לא להכין שום דבר. רק לנוח ולהחלים מהלידה.
2. גם אם את מתכננת להניק, ממליצה לך להביא בלילה מטרנה. ככה בעלך או מישהו אחר שעוזר יכול להאכיל את התינוק ואת יכולה לישון ברצף 6 שעות עד להאכלה הבאה. ממש חשוב. שינה רצופה מועילה להחלמה, להנקה במשך היום, ולטיפול בתינוק(אשה גמורה מעייפות מתנהגת אחרת לתינוק מאשר אשה יותר נינוחה ורגועה עם יותר שעות שינה).
3. לפתוח את הראש והלב לקבל עצות מאנשים מנוסים. נכון שאתם הופכים להיות הורים וזה הילד הראשון ואתם תגדלו אותו איך שאתם רוצים, אבל לפעמים יש עצות שיכולות ממש להועיל, ואין שום נזק לשמוע, לא חייב להסכים
4. לחשוב מה תרצי לעשות בחופשת לידה. לשבת בבית 3.5 חודשים, בלי לצאת ובלי לעשות כלום- להרבה נשים זה מתכון בטוח לדיכאון. לשלב חוג, התעמלות כלשהי, יציאה לפגוש חברות/משפחה, קניון וכו'.. בנוסף ליציאה לטיפת חלב כל כמה זמן.

בהצלחה ולידה קלה!

אבל כן להתכונן ללילות קשוחים.
קשה להתרגל לחוסר השינה.
להתרגל להשלים שעות בכל הזדמנות שזה הילד ישן. ובלילה אפשר להניק ואז להעביר לבעל שיעשה גרפס ואת בינתיים ממשיכה לישון.
מובן שאם מגיעים למצב של אפיסת כוחות, אז בהחלט אפשרי לתת לילה אחד או שניים מטרנה ואת בינתיים תאגרי כוחות. אבל לא הייתי לוקחת את זה בחשבון כברירת מחדל.
זה קשה, זה מתיש, אבל מתרגלים בסוף.


העיקר שיהיה בקלות, בשעה טובה ובידיים מלאות!

הקב"ה נותן כח

כחלק מקורס הכנה ללידה. באמת חטפתי שוק והייתה תקופת הסתגלות למצב החדש. זה לא קל אבל ב"ה מסיבות טובות ומשמחות.
בסוף מתרגלים להכל.

כי אם תהיי במצב רגיש ומפוחד גם אחרי הלידה- לא בטוח שזה יעזור לך.
מה כן יכול לעזור לך- לאמן את השריר של לקבל את עצמך גם אם יהיה לך קשה.
הרבה פעמים לידה ראשונה זה הלם, והרבה פעמים מרגישים את הפחד מהשינוי המטורף הזה (היה לי קשה ממש נפשית אחרי הלידה הראשונה).
בדרך כלל, זה הורמונים והלם ראשוני ודכדוך קל שעובר אחרי כמה שבועות.
לאט לאט, התינוק גדל, לומדים לשלב את הטיפול בו במסלול החיים, לומדים ומכירים אותו, גדלים ביחד איתו..

קחי הבטחה ממני-
לכל שלב בגידול הילד, מגיעים כוחות שמתאימים לו.
כשתהיי שם, יהיו לך יותר כוחות ממה שיש לך עכשיו.
ואם תרגישי שאין- זה בסדר, לפעמים קצת קשה. אבל אל תיבהלי מהקושי, הוא יעבור.
ואם כבר ביקשת שנזכיר לך את הטוב-
אז ילד זה הדבר הכי מופלא בעולם.
והלב מתרחב לגודל המתאים, ותמיד תהיה לילד פינה חמה בלב שלך.

הכי חשוב- קבלי את עצמך, ואם את מרגישה שקשה לך לשאת את הפחד והתחושות- תפני לעזרה.. כדי להטעין את עצמך בכלים להתמודד עם הפלא המטלטל הזה..

גם חשוב לדעת שהגיוני ונורמלי לחלוטין להרגיש ככה.

יש לה פחד מזרים או הרבה אנשים?
היאבעצמה התבאסה על איך שהיה לה במסיבה או שהיה לה טוב (או סתם עבר לידה)?

מקווה שלמסיבה של יום שני כן תהיה השתתפות 🙏

למרות שבסופו של דבר מה שחשוב זה ההנאה של הילד, ולא התמונות (ואומרת לך את זה מכורה כבדה לתמונות של הילדים🤦) ויש ילדים שהרבה יותר טוב, נעים ובטוח להם להישאר ליד ההורים ולא להשתתף כשהרבה אנשים זרים מסתכלים עליהם.
זה מאוד מאוד טבעי!!

שכל המסיבה נשאר צמוד לאמא שלו, או יושב בכיסא ולא זז.
אין לך מה להתחנן, ובטח לא לכעוס.
את לא רוצה שהיא תרקוד במסיבה רק בגלל שאת לוחצת עליה, אפילו שלא נח ונעים לה לעשות את זה.

פעם הבאה, תצטלמי איתה כשיוצאים למסיבה, בבית.
לי יש ילד אחד שקבוע היה לידי במסיבות.
ככה זה.
כשאני משחררת מזה שהוא ישתתף, אנחנו אפילו נהנים משעה מאד מחברת יחד. הוא יושב לידי או עלי, ויחד אנחנו מסתכלים על כל החברים שרים ורוקדים, את השירים שהוא ממש מכיר ויודע. זה כיף לו!
לפעמים אפילו מצלמים יחד בפלאפון.

כל ילד והעניין שלו.
אולי החא רגישה מאד? כשתגדל, את תראי איזו מהממת היא ץהיה עם הרגישות הזו שלה.
בנתיים היא לא משתתפת במסיבות. מאותו אופי שבעתיד מאד תשמחי בו בעז"ה.

שבת שלום

עם הגדולה התבאסתי ממש אחכ הבנתי שככל שאלחץ יותר הם פחות ישתפו פעולה אז פשוט שחררתי והם יושבים עלי בכיסא במסיבה ואני מחבקת אותם וזה הכי כייף לי בעולם..
וכשגדלים לאט לאט משתתפים בקצב שלהם.
זה קשה לקבל את זה אבל בעיני כל העניין הזה שצריך להופיע במסיבה פחות נכון ומתאים לכולם ואני למשל ממש אהבתי שבכמה מסיבות היתה פעילות של אמא וילד במקום מופע הרבה יותר כייף ונכון..

לק"י

עם כולם, אבל היה רציני כזה ולא השתתף.
אז התבעסתי לעצמי קצת, ולו כמובן אמרתי שזה בסדר וכו' (מקסימום ניסיתי קצת לעודד אותו להשתתף. לא זוכרת).

עוד מעט מסיבת סיום גן חובה (הוא עולה לבית ספר). מקווה שכן ישתתף....

בגן שלוש לא משתתפים בכלל ובכל גן לאט לאט משתתפים בקצב שמתאים להם...
והוא ישב עלי שעה שלמה וקיבל חיבוק ונשיקות בלי סוף. והיה לו ולי כיף..

הילדים שלי תמיד משתתפים אבל אני תמיד רואה את הבאסה של ההורים של הילדים שלא משתפים פעולה (בכל גן יש ילדים כאלו) ותוהה למה צריך את זה.

נראה לי הילדים נהנים יותר כשזה בלי הורים

מישהי פה לקחה מוטיליום ?? אני מחפשת רופא שיכול לרשום לי א - הריון ולידה

אולי תפני אליה באישי

יש ״כיסים״ ו-״מחבואים״ ולא ישר כמו בעבר.

ייתכן גם והצוואר בולט יותר פנימה וסביבו נאסף הזרע ולא יוצא החוצה מייד בסיום.

אולי שימי תחתונית יום אחר כך שתספוג את הכל?

תנסי לתרגל אותו דבר גם כשאת מקבלת ווסת...
אה ואם את עושה את זה בשביל מניעה אז זה לא פתרון יעיל...

ככה זה תמיד 😁

מזדהה עם ההרגשה

הבעיה, תופעת הלוואי - גם התינוקות יגדלו לאט יותר…

של הניובורן

ותיזהרי, כי זה יוצא באוגוסט🥵🥵🤦🤦😅

תשיעי בשילוב חופש גדול זה בכלל מתכון קטלני לעצירת הזמן חחח

כל אמהות ישראל מרגישות כמוך😑😑
מבאס. לא התקדמתי כמעט השבוע. בכלום!!

אני כל שבוע מחדש לא מבינה איך שוב הגענו לשבת

שבישלתי היום לשבת אבל המוח מסרב לקלוט שמחר שבת חחח

אני מרגישה שכבר יום ח ישי הבא הגיע....
לא מבינה איך עברו שבועיים

אני עוד בשלישי של שבוע שעבר

בתקופה הזו הכל מלא,
מסיבות סיום, ארגונים, קניית מתנות...
אז לא מספיקים משהו ועוברים לבא אחריו... עד שפתאום מגיע יום חמישי ולא עשינו קניות מפאת חוסר הזמן, אז נוסעים להורים לשבת...

חלק מתהליך ההתבגרות שלנו חח

מלבד ההתכוצויןת, בחודשים מתקדמים הבטן מתקשה ונמתחת מאוד, ויש הרגשה שעוד רגע את הולכת ללדת.

אין חשש להקדמת לידה כל עוד הגוף לא בשל לכך, ואין בעיה עם גלי ההתכווצויות.

שליש ראשון
אבל תודה

אם התכנון הוא לעבור בקיץ, כדאי כן כבר לברר על מחירים וכד, ולסגור, כי החופש הגדול הוא תקופה עמוסה.
לא זוכרת מחירים, תלוי במספר החדרים, נגישות היציאה מהדירה והכניסה לדירה הבאה, מרחק וכד.

אנחנו לקחנו את הרצליך, מהשומרון, (לא זוכרת מה שם החברה שלו) והיינו מאד מרוצים. עבודה עברית ועבודה טובה.
לפעמים יש אופציה של פירוק והרכבת ארונות/מיטות בתוספת תשלום, זכור לי כ700 ל2 ארונות ומיטה זוגית (לא בטוחה במחיר, זה היה מזמן)
בעיני שווה להוסיף, חוסך כאב ראש אח"כ, ומאפשר להכניס ישר לארונות מהארגזים, ולא לחכות עוד זמן עד לבניה.

ומשהו חשוב-לקחת מישהו מקצועי וטוב, עם המלצות, ולא חאפרים בקומבינות, שאולי יותר זולות, אבל משלמים עליהם אח"כ ביוקר רב. מניסיון כואב של מכרה...

בהצלחה, ונשימה עמוקה

עבודה עברית הרצליך שמואל. שירותים: איזורי שירות: מרכז. ️חייגו לקבלת הצעה: 03-​9367728, 057-7722722 phone. מידע על עבודה עברית הרצליך שמואל. משאית הובלות כחולה.

כשאורזים, הרבה פעמים תוקעים דברים שנשארו בכל מיני ארגזים לא קשורים שנשאר בהם מקום, ואי אפשר לכתוב על הארגז את כל תכולתו, ואז כשמגיעים לבית החדש ומחפשים קשה למצוא וצריך לפתוח את כל הארגזים וזה לא נחמד..

ממליצה מאד לפתוח קובץ אקסל עם מספרי ארגזים ולפרט בצורה הכי מפורטת מה יש בכל ארגז, וכל דבר שמכניסים לכתוב!

ככה מגיעים לבית החדש, פותחים מחשב ועושים חיפוש בקובץ באיזה ארגז נמצא כל דבר, ועל הארגזים מבחוץ אפשר לכתוב רק מספר ותיאור כללי וכמובן אם שביר..

 

בהצלחה רבה!!

לתלות פתקים על הדלתות בחדרים עם מספר ובהתאם לכך מספר על הארגז

לדוגמא מטבח: חדר מס' 1 על ארגז כלי מטבח יהיה רשום 1

ולבקש מההובלה להכניס כל ארגז בהתאם לחדר

 

מוכרים במקסטוק סלוטייפים במארז לפי צבעים- חדר הורים, סלון, מטבח,ילדים.. ואז זה ממש בולט לכם ולמובילים איפה לשים כל ארגז

לסדר את הבית טוב טוב. להשקיע יומיים שלמים רק בלסדר. ואז הארגזים הרבה יותר מסודרים וכך קל יותר לפרוק

להתחיל לארוז ממש מוקדם!! זה לוקח זמן ותמיד יש עוד ועוד. מה גם שיהיו ימים שבהם לא תארזו מכל מיני סיבות: עייפות וכו

להשאיר בצד שקית או מזוודה עם בגדים לשבוע עבור כל אחד כולל הכל הכל.. מגבת בגדים בגדים תחתונים

להניח בתיק קטן את כל הדברים שתמיד הולכים לאיבוד ונחוצים
כמו מברשת שיניים, מסרק, גוזז, מטען, מחשב נייד עם מטען
וכו.

לעשות המון כביסות כדי שהכל יהיה ארוז ומוכן לפריקה בארונות.

אחשוב עוד קצת אם יעחו לי עוד טיפים אכתוב..

רצוי לארוז בקרטונים בגודל בינוני, קרטונים גדולים כבדים וקשה לסחוב שמפרקים.

מאיפה משיגים קרטונים?

לקחנו ארגזים מקרטוניה שיש בעיר, יש כמה קרטוניות בד''כ ליד סופרים/קניונים היינו צריכים כמה פעמים ללכת אבל ב''ה ארגזים ממש טובים. בכל הגדלים שצריך.
אפשר גם לקנות ארגזים בחנויות כמו הום סנטר ואייס

תבררי אם זה כלול במחיר