פורום הריון ולידה (עמוד 2111)

כבר אמור לעבור.
תופעות לוואי של החיסונים האלו הם עד יומיים

בטעות

יכול להיות עד שבועיים אחרי..

לי בחלק חיסונים (לא רוטה) אמרו שהתופעות יהיו עד יומיים, בחלק עד שבוע.. כל אחות אמרה משהו אחר.

כמה ימים ניסית לתת אקמול? זה לפעמים פשוט מאוד כואב זו זריקה לשריר

מקווה שיעבור קודם

אפשר לצאת עם  אוצרות בסכומים האלה בחנות הזו

אם יש אישה מהיישוב שאת יכולה לדבר איתה? בהצלחה!

מישהי מקסימה מפה פנתה אליי בפרטי שאקשר ביניכן אם את רוצה. היא פשוט לא רוצה אאוטינג. אז מוזמנת לכתוב לי ואתן לך את הניק שלה..

לפני כמה שנים חברה מנריה אמרה לי שאין דבר כזה אצלם להשאיר חלונות פתוחים בלילה ושיש לה סכין ליד המיטה למקרה הצורך😰
הבנתי ממנה שיש גניבות של ערבים, מה שאומר שזה יכול להיות גם יותר מזה ח"ו
גילוי נאות- זה מה שהוריד אותנו מהרעיון לעבור לשם

שממש לא ישנים עם סכינים, ושאר הדברים-גם נדיר.
מה שכן אולי מסוכן, זה הדרכים לשם

איך כל אחד מתייחס לזה זה משהו אחר

מה שהרתיע אותי זאת העובדה הזאת, לא החלונוץ והסכין

השאלה מה זאת אומרת נכנסים לבתים? באיזו תדירות? אם זה משהו שמתרחש על בסיס יומיומי אני בטוחה שלא, זה אולי משהו שקורה אחת ל10 שנים, וגם זה לא. שווה לברר סטטיסטית מה זה אומר.

אבל אולי אני טועה

וממש לא הבנתי מהם שזה ככה..

ממש לא ככה, אפילו לא מתקרב..
ואני בעצמי גרה ביישוב אחר, שגם יש תקופות של פריצות בודדות, והמציאות חיים היא מאוד בטוחה ואף אחד לא ישן עם סכין ליד המיטה. הכל בסדר

סליחה ומחילה!
תודה רבה לכל מי שענתה וכתבה!
והלחיצה או הרגיעה

@פשיטא יש מצב שאפנה אלייך בהמשך,
תודה רבה ותודה לבת מנריה!

של זה. גם אצלי. רפואה שלמה! תתקעי את הראש שלו בפריזר בינתיים. עוזר מיידי.

כי הוא שתה ועדיין מדי פעם משתעל.
אתמול בלילה בעלי יצא איתו לסיבוב באוויר הקר.
וגם יש בצל
השיעול הזה מחריד אותי. פעם ראשונה שהוא נמשך אצלנו יותר מכמה שעות

אבל תשאלי רופא מה המינון המקסימלי. כי אפשר לתת עוד בעיקרון אם צריך.

היא רשמה לי מינון מסוים והרוקח היה מופתע.
אמר זה מינון גבוה לילד במשקל 10.5
דיברנו איתה ואז היא אמרה שאני אמרתי לה שהוא שוקל יותר מ11 (שקר. אמרתי לה במקסימום שוקל 10.5 מקסימום.)
ובנוסף אמרה שהיא התכוונה שניתן מינון גבוה בפעם הראשונה ושאר הפעמים 2 כדורים עד שמפסיק (עוד שקר. כי היא אמרה לי במפורש כל הימים לתת מינון גבוה, וגם הרוקח ציין בפני שאם באמת היתה אומרת את זה המינימום זה לרשום על דף).

חצופה. ועוד ביקשתי ממנה שתקשיב לריאות כי היא לא חשבה שצריך להקשיב.
התקשרתי מיד לקופה וביקשתי שיעבירו אותי רופאה במיידי.


ואת מביאה 2 וזהו? או עושה טיפול כמה ימים?

אני אתקשר למוקד עוד מעט.

אצלי לרוב מספיק 2. ומקסימום עוד אחד בבוקר או לילה אחרי.
אבל אני יודעת שאצל אמא שלי (אני ואחים) היינו צרכים מינונים הרבה יותר גבוהים. אז יודעת אפשרי. לא יודעת לומר לך בדיוק כמה. מצטערת ממש.

טוב שהתקשרתי.
אמרה את המנה הבאה לתת 24 שעות מהמנה הראושנה.(כמובן שהרופאה בקופה לא טרחה לעדכן אותי שצריך כל 12 שעות. אמרה לי תני לו 3 עכשיו 3 בערב)
פחדתי שהרעלתי אותו לא עלינו.
מחר אני מתקשרת להתלונן על הרופאה.
אשכרה הרוקח היה עירני ושם לב שהיא רשמה יותר מדי. אחרת אני מה אני מבינה?


והוא עוד משתעל.
אז קבעתי תור נוסף לרופאה שהעבירו אותי אליה.
אני פשוט נסערת מהיום הזה.

יש כאלה שמאוד נמנעים מלתת את זה. זה הרבה סטרואידים. ויש שפחות מתרגשים בשימוש שלא קבוע. יכול להיות שזה חלק מהעניין. מקווה שיעבור עליכם לילה רגוע

אני לא רופאה. אבל הרופאות שלנו לא נתנו לילדים שלי בחיים סטרואידים. בחיים. והם אסמטים.
אבל עכשיו שתיהן בחופשת לידה ואני אבודה.

פעם הן לא היו סתם ככה. והלכתי לרופאה אחרת עם אחד הבנים שלי והיא רשמה סטרואידים. כשהרופאה שלנו פגשה אותנו היא אמרה לי אני מקווה שלא הבאת לו.

בקיצור. שתגמר כבר החופשת לידה שלהן. או לחילופין,ועדיף פי כמה, שהילדים שלי יהיו בריאים!!!!!

אתמול היתה מהירה מאד.
אבל גם היה לו חום במקביל. עכשיו אין תודה להשם.

שימי לו חצי בצל ליד הראש. זה ממש יכול לעזור לסטרידור.
גם לפתוח את המקפיא ולתת לו לנשום את האדים הקרים עוזר.

בטנזול נותנים כחלק מטיפול של אינהלציות/משאפים, מה שהרופא אמר, אם נותנים בעקביות 3 ימים בטנזול ובעקביות עושים אינהלציות/משאפים, באמת יוצאים מזה תוך 3 ימים

ומה שכתבתי לך עכשיו אמרתי היום לרופא ילדים מחליף במרפאה והוא אמר לי נכון נכון, מסתבר שהוא פחות התמצא בנושא ממני

כי זה מחמיר שיעול סטרידור.
השיעות הנבחני נעלם לו תודה לאל. נשאר שיעול רטוב
ואי שקט רציני.
מסכן קטן

לפעמים רואים הקלה מהר יותר.
קיבלתם גם משאף?
ונטולין עובד מהר מאוד

הוא עם משאפים מדי פעם.
לא משנה, הרופאה החדשה שלנו אמרה לעצור עם זה מיד.
רק במקרי קיצון היא מאשרת.
והוא לא מקרה קיצון. תודה לאל.

ממש.
במשך שלוש שעות ישבתי לידו מלטפת אותו לסירוגין.


מסכן קטן

היו לי לא מעט פעמים ציסטות וזה אך פעם לא היה בעיה.
ז״א זה לא אמןר לעכב מחזור או לגרום לבעיה כלשהי.
ציסטה בדכ נספגת אבל צריך לעקוב אחרי זה...

צלולה לרוב נעלמת מעצמה
לי יש עם מחיצות אבל זה נראה שהיא מגמת ירידה אז הרופאה אמרה שכבר לא צריך מעקב

אבל בהריון
אז לא יודעת לגבי השאלות שלך
בכל מקרה ממש עזר לי דיקור סיני

לא אמור להפריע.. זה יכול להיות מהגופיף צהוב וקשור לביוץ.
כך הטכנאית הסבירה לי,
זה עובר..

גם לי וגם לגיסתי היה ושתינו עברנו ניתוח כדי להוציא אותה. מצד שני, כמו שכתבו לך כבר, יש כאלה שזה נעלם להן, אז כדאי שתתייעצי

תאמת הציסטה לא הטרידה אותי מידי כמו איחור הזוי במחזור (הוא פשוט שכח אותי כנראה ) וחשבתי האם הוא מושפע אולי מהציסטה

הגיע לי אחרי 3 שבועות אחרי שהיה אמור להגיע

הציסטה נמסה במחזור

מותר לרצות קצת אוויר.
מה אגיד על ימי שישי שאני בבית ובכל זאת שולחת את שניהם?
אנחנו צריכות אוויר לנשום כדי לחזור עם כוחות מחודשים.

תרגישי בנוח.

אני שרופה על הקטנה שלי, אבל משתוקקת שתלך למעון אחרת היום שלי אבוד מבחינת לימודים.

במטפלת יש להן שלך מישהי שדואגת לו וחברים לשחק איתו....

זה בסדר גמור שאת רוצה קצת שקט ולהרגיש שאף אחד לא תלוי בך.

נכון, יש נשים שיעשו הכל כדי להישאר עם הקטנטנים בבית, להן זה אולי מתאים. לא לכולן...
לגמרי בסדר לרצות לשלוח אותם לכמה שעות כדי לתת לעצמנו את הזמן השקט.

ואני מפחדת שאולי זה שהוא הולך למטםלת ואנחנו נפגשים רק עייפים ובסוף יום, ופתאום אני גם טרודה בענייני עבודה אז זה ישנה את החיבור בינינו

קחי את הסיבה הזאת, תתרכזי רק בה, תנסי להיות בגישה של לא נפגשים כשעייפים בסוף יום, אלא נפגשים כשמתגעגעים בסוף יום..
ובעיקר בעיקר-
אל תרגישי אשמה. את אמא טובה ומקסימה! אין קריטריונים למי אמא יותר טובה- אם מישהי ששולחת את הילד למטפלת או שנשארת איתו.
כל אמא היא טובה למשפחה שלה.

והלואי שאני גם אפנים את זה...

יכולה להיות אמא כל היום עם התינוק אבל לא ממש להיות איתו,
ויכולה להיות אמא חצי יום או פחות עם התינוק, אבל בזמן הזה היא כולה איתו.
תנצלי היטב את הזמן שאת איתו, ואת מטלות הבית תשאירי לערב אם את יכולה, לזמן שהוא ישן.
ככה הוא יקבל מאה אחוז אמא ואת תרגישי אמא נהדרת.

למניעת הריון
את נוטלת?

לי יש ככה קבוע אחרי לידות והנקה.
קראתי שיש לזה קשר לחסר בויטמין d.
רופאה שלי הפנתה אותי לגסטרו שהפנה לבדיקות דם שמראות בדיוק איפה יש פגיעה ח"ו בכבד. לא לראומטולוג(אבל אני לא יודעת כמה יצא לך בבדיקות ואני לא רופאה). עם סיום ההנקה זה מסתדר לי.
בלי להיבהל תבדקי הכל יהיה בסדר בעזרת ה'

קבעתי תור לרופא אבל אני לפחות יותר רגועה ברוך השם

קוראים לזה תסמונת ג'ילברט.
זה לא פוגע בשום צורה בגוף, זו הנורמה של הגוף.
זה מה שאני מכירה.
מניחה שאת בחורה צעירה, לא אלכוהוליסטית או חולה כרונית,
הסבירות שהכל בסדר גבוהה.
יש לך תפקודי כבד קודמים כדי להשוות?

זה יכול להיוצ קשור

זה שולח לאתר, אבל לא לפרוייקט התרומה הספציפי, אז אני מניחה שזה אכן היה קישור לנוכלים ומחקו אותו

חובה להתקשר לפני למרכז הרעלות

מהניסיון (הרב🤦) שלי, אם זה לא משהו מאוד חמור, הם אומרים לתת לילד לשתות חלב ולעקוב אחריו...

אבל תמיד כדי קודם להתקשר אליהם!

1. שערי צדק. פשוט מושלם. צוות מהמם (חוץ מאחות אחת שהחליטה שהבת שלי לא אוכלת🙄). הייתי בביות מלא והרגשתי בבית מלון!!

2. זו לידה ראשונה?
אם כן, לוקח ללידה זמן ולכן הייתי הולכת אחרי הלידה, אבל אזיוויש.
(אלא אם את גרה ממששש רחוק, ואז הייתי הולכת שבועיים לפני ולוקחת בחשבון שיש מצב להיתקע שם חודש)

3. אם את הולכת ללדת בשערי צדק, יש להם קורס הכנה ללידה מעולה, ואחרי הלידה במידה ואת יולדת אצלם את מקבלת החזר מלא!

ביררנו על אחד מהקופה שעושים שם אבל התאריך הקרוב שמתחילים כשאני כבר בתשיעי בע"ה 🙏. זה זה?

הוא מטעם בית החולים, לא הקופה..

כן הייתי חושבת על בית חולים בו את רוצה ללדת שכן קרוב אליך למקרה ו...
אני גרה רחוק מההורים ולא תכננתי ללדת אצלם אלא ליד הבית אבל כן היה לי בית חולים קרוב אליהם שידעתי שאלך אליו במקרה ותתפתח לידה כשנהיה אצל ההורים. הלכתי לשם כדי לראות איפה המיון יולדות נמצא כדי שיהיה לי מושג לאיפה בערך להגיע במקרה הצורך...

מעדיפה לא לנסוע את הנסיעה הרחוקה אחרי הלידה בעזרת השם אל בית הוריי, אבל כמובן שאנחנו לא מתכננים כלום 🙂

גם במחיר של המתנה ממושכת... אז הייתי ממליצה לפני שבוע 39 שזה הטווח הנורמלי ללדת. אני גם חשבתי שלידה ראשונה זה מאוחר, ובסוף ילדתי בתחילת שבוע 39

3- לידות בשערי צדק ולידה אחת במעייני הישועה.

1. מבחינת חדרי לידה, בשני בתי החולים היה לי מצויין ממש!! צוות מקצועי ותומך. מקום נעים וצוות מקסים!
בכל בית חולים אפשר "ליפול" על צוות מצויין או על צוות שפחות טוב לך איתו. צריך להתפלל לשליחים טובים.

מבחינת המחלקות אח"כ, אני הרגשתי בשערי צדק יותר טוב. גם מבחינת הנוחות והרווח בחדרים וגם מבחינת האוכל. מבחינת הצוות המלווה בשניהם היו אחיות מצויינות והיו גם קצת פחות..

עטד שיקול מבחינתי זה הביות המלא. בשערי צדק הרגשתי שיש לי הרבה יותר ליווי, תמיכה והסבר בכל הנושא של הטיפול בתינוק, גם התנאים היו יותר מתאימים. במעייני הישועה הרגשתי שהיה פחות מודעות לנושא (זו הייתי גם לידה רביעית ולא הרגשתי הרבה צורך בהסבר ותמיכה, אז אולי בגלל זה פחות קיבלתי.)

2. שאלה טובה🤦 לא נראלי כ"כ שיש עליה תשובה. יש נשים שיילדו בשבוע 37 ויש ב42. יש תוך כמה שעות בודדות ויש תוך כמה ימים🙄
לםי דעתי, תזרמי עם התחושות שלך ושימי לב שאת נינוחה ובאווירה טובה לפני הלידה. אם השהייה הרבה אצל ההורים פחות זורמת לך או לבעלך הייתי נמנעת מלהיות הרבה זמן לפני.

(וסתם שאלה, למה חשוב לך ללדת דווקא צמוד להורים? מבינה את הצורך לסוע אליהם אח"כ, אבל מרגיש לי פחות שיקול. מקסימום הם יצטרכו לסוע קצת יותר הרבה כדי לבוא להיות בלידה/לבקר אותך, מרגיש לי עדיף מאשר שאת תסיעי יותר או תלדי במקום שפחות טוב לך..)

3. לא עשיתי🙃

מלא בנות המליצו לי על שעצ וזה קרוב להוריי אז חשבתי בכל מקרה אם זה "יפתיע" כנראה שאכן אלד בצפון 🙂

שעות ביקור לבעל- לפי מה שהבנתי במעייני הישועה יש פחות שעות ביקור ומעיפים יותר מהר את הבעל מאשר בשעצ.

במעייני הישועה יש מחלקה עם שהייה חופשית, זאת אומרת שהבעל יכול להישאר כל שעות היום ובלילה ללכת. הבייבי זו לא המחלקה של הביות🥴

אני גיליתי את זה רק אחרי הלידה והיה מאכזב מאוד! למרות שבפועל האחות שהייתה לי במחלקה כן נתנה לבעלי להיכנס גם לא בזמן ביקור רגיל...

מכירה מישהי שאחרי לידה קשה ממש לא נתנו לבעלה להישאר איתה אפילו דקה מעבר לזמן הביקור והיא ממש יצאה בדיכאון מזה.

ותצטרכי להתחיל את הספירה מחדש.
שבועיים מהלידה זה עוד זמן שהדימום יכול ללכת ולחזור.

באופן אישי, בפדיון כבר היינו מותרים.

ואני לא מנסה לעשות הפסק לפני שיש יומיים לפחות נקיים...
זה אופי הדימום, בא והולך. זה לא כמו מחזור שמגיע נחלש נגמר.
אישית לא הייתי מנסה בכלל להתחיל להתעסק שם רק שבועיים אחרי לידה...

חזר הדימום עכשיו..
תודה בכל זאת!

בהצלחה ובקרוב בעז"ה

אבל הייתי יכולה כבר קצת קודם.

חכי כמה ימים לראות שאין כלום ואז תנסי.

חבל לפגוע במקום עם הרבה בדיקות.

בשורות טובות בעז"ה וגאולה במהרה!

פעמיים לא הלך, אבל שווה את הפעם שכן ב"הצלחה

ואצלי לפחות הגוף היה ממש זקוק לזה, לשיקום הזה.

 

חוץ מעבודת המידות... באלי להגיד לעצמי משהו שירגיע אותי ואחכ לחשוב מה הלאה ולמה זה מרגיז ככ

א. המשפט המרגיז או יותר נכון המקום הנפשי שעומד מאחוריו, הוא שלו וכנראה הוא לא גבוה. יש לי את הבחירה אם לשמור על הרמה הגבוהה האישיותית שלי או להיפגע ולרדת לרמה שלו ולהתרגז מזה.
נגיד אם מעירים לי על איך אני מתלבשת המחשבה היא וואו איזה רמה נמוכה זה להעיר לבן אדם על איך הוא מתלבש, מה נסגר...

ב. "הנעלבים ואינם עולבים, השומעים חרפתם ואינם משיבים"
אני אף פעם לא מצליחה לדייק את המשך המשפט,
אבל האמת שזה גם לא משנה לי. החלק המשמעותי בשבילי הוא לא השכר על המעשה, אלא עצם המעשה. הגדולה שבמעשה. גם אם אין שום שכר למי שנעלב ואינו עולב בחזרה, זה חלק מהשאיפות שלי בחיים.
כמו שאם מקללים אותי אני לא מחזירה קללות כי זה בכלל לא בלקסיקון שלי. העולם הפנימי שלי לא כולל ולא בנוי מקללות, אז ככה גם אני רוצה שהעולם הפנימי שלי לא יכלול היעלבויות מאנשים/ סיטואציות/ משפטים לא במקום.

ג. מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך.
חבל על העצבים.

(המשפטים האלו באים לי בד"כ אחרי שסערת הרגשות עוברת..)

ואם מישהו אחר מעצבן/פוגע- זה שלו לגמרי וזה לא מוריד ממני את החוזק שלי.

אפשר גם:
"אני טובה כמו שאני, ואני טובה!!"

את באמת טובה

עוזר לקבל קצת פרספקטיבה של זמן ולהרים את הראש מעל המים.

קוראת כל הזמן...

מתחילה להתייצב עם חזרה לעבודה מ"חופשת" לידה ארוכה...

חדשה מה שלומך יקרה?
@ניק חדשה

אז מדי פעם נכנסת לפה ומסתכלת... 

שיר שהמקור שלו באידיש, אני מכירה רק את התרגום לעברית.
מספרים על הרב צבי יהודה שהיה שר איתו:

אתה,אתה,אתה

בצפון-אתה, בדרום-אתה
במזרח-אתה, במערב-אתה
למעלה-אתה, למטה- אתה..

אתה,אתה,אתה

כשטוב-אתה, כשרע-אתה
ואם זה אתה- הרי זה טוב,
ואם זה טוב, הרי זה אתה..

אתה,אתה,אתה..

ואם זה טוב- הרי זה אתה!

גאונות!

עשית לי חשק לחזור לימי הסניף ולהכין לוח עם משפטים מעצימים כאלו

אין.

כשממש קשה לי שום דבר לא חודר.

אז קודם אני חייבת להרגע ואז כשאני נרגעת הראש מתחיל להגיד משפטים מעודדים.

מבחינתי כשממש עצבנית- עוזר לי להתנתק ולחזור רגועה.

ואיך?









(לראות סרט טוב...סידרה..משהו שגורם לי לצחוק, "לטייל" במחשבה.. חוזרת למציאות רגועה יותר...)

"דברי חכמים בנחת נשמעים"
כשהכוונה היא לא שאנחנו החכמים,
אלא כל המשפטים המעצימים נשמעים אצלנו במצב "נחת"
איזו מודעות עצמית מדהימה!
למדתי

נניח, לצורך ההסבר,

שחברה מהעבודה העירה לי שאני עושה לא טוב משהו שהוא בתחום אחריותי.

ומה שקופץ ראשון לראש, זה "למה מי היא שתשפוט אותי?" "היא לא יודעת מה אני כן עושה וכמה אני מתאמצת", וכו'..

 

אז התובנה שלי בעקבות השאלה שלך היא כזאת:

בד"כ מה שעוזר לי זה להרחיב את המבט.

 

לנסות רגע להבין מה כואב לי- שהיא לא מעריכה? שהיא בכלל מעיזה לשפוט?

זה כואב לי כי אני לא מקבלת הערות כאלה אף פעם.

אז רגע,

איזה מדהים זה!

אני אשכרה חיה בסביבה שיודעת לפרגן,

שיש אווירה של הערכה ואמון בין הצוות, 

החברות האחרות שלי כן מעריכות אותי ואת פועלי,

זה מעצבן אותי כי אני יודעת שזה לא נכון,

כי אני בד"כ מוערכת ויש לי דימוי עצמי חזק ובריא.

 

וכן הלאה כיד הדמיון הטובה עליי..

ואז דברי הגברת לעיל כבר לא תופסים מקום, בטלים ברוב, והרוב טוב.

כמעט תמיד הרוב הוא טוב. ב"ה.

ברגע זה אני מבינה שאני לא באמת אשמה

מחכה להמשך ❤️

לא יודעת מה קורה איתנו. כן ניתוח לא ניתוח. יש מצב יולדים היום!
ואני ממש בלחץ כי לא רוצה שיהפכו את זה לניתוח חירום כי המצב הוא לא חירום. חירום זה אומר שיש מצב שלא יכניסו את בעלי ושכל ההליך לא יהיה ״קיסרי ידידותי״. גם בלילה זה לא הזמן הרגיל של הניתוחים והמנתחים פחות טובים. אומרת להם שאני מעדיפה שלא בלילה, לא לעשות את זה חירום... הם אומרים טוב יש לך מזל כי חדרי הניתוחים מפוצצים היום. תישארו פה עד הבוקר ונעדכן.

מ3 בלילה עד 8 בבוקר אנחנו בבית חולים בקושי עוצמים עין. שמו אותנו בחדר שעושים בו מוניטור, מיטה הכי קשיחה ולא נוחה בעולם... בעלי נמנם על כסא מסתובב. בקיצור לא להיט במיוחד כשאנחנו בלחץ ואני גם לא מרגישנ טוב. כל הזמן מבקשת עדכון מהאחיות ...
ב8 וחצי בבוקר נכנס הרופא שקיבל אותנו ב3 בבוקר ואומר שהחליטו שהיום אני יולדת, והחליטו להכניס אותי לשגרת הניתוחים הרגילה מהצהריים. משמע - אני יולדת היןם. בניתוח! (שבוע לפני זה רק הבנו שזה באמת הולך לניתוח ...). אמרתי תודה לאל שהם מכניסים אותי לניתוחים הרגילים ושזה יהיה ממש כמו הניתוח שהיה אמור להיות שבוע בדיוק לאחר מכן.

נתנו לנו פחות משעה לאכול כדי להכנס שוב לצום של לפני ניתוח...
מחפשים מה לאכול קונים כריך בפועל לא מצליחה להכניס כלום לפה. לחץ מטורף. 12 שעות מורטות עצבים.
מספרים להורים, אומרים להם מה להביא לנו (באנו לא מוכנים בכלל), כלכך הרבה דברים שארזו לנו מזוודה. אמא שלי הגיעה סביבות 10 בבוקר ואני מצליחה לתפוס תנומה בחדר המתנה על אחת הכורסאות.
בשעה 13:00 אנחנו מקבלים חדר במחלקת יולדות. כלכך מוזר, עוד לא ילדתי ואני כבר משתכנת שם.
הכל כלכך שונה מהלידה שציפיתי לה. אין חדר לידה אין צירים מטורפים אין אפידורל. מקבלת חדר במחלקת יולדות עוד כשאני עם בטן של חודש 9. הזוי.
מתארגנת לניתוח, בשעה 14 ״מסיעים״ אותי במיטה לחדר ניתוח, בעלי ואמא מלווים אותי ואני נכנסת לתוך החדרי ניתוח. נכנסת ממש ללחץ, מתחילה קצת לדמוע... מנסה להירגע. באים אנשים מציגים את עצמם, שואלים שאלות. מגלה שמנתח אותי המנתח הטוב שרציתי - תןדה לאל איזו השגחה! נרגעת כמעט מיד.
נכנסת לחדר ניתוח עצמו, עד עכשיו נזכרת בזה כמו בחלום... מלא תאורה. בא המרדים ומכניס לי את ההרדמה בזמן שמחזיקים לי בכתפיים שלא אזוז. מיד כל החלק התחתון נרדם לי. פוחדת שמרגישה וכל פעם אומרים לי לא לדאוג כי אני לא מרגישה כלום... מבקשת שיבדקו שבאמת לא מרגישה כלום (כי מרגישה שנוגעים בי ומתעסקים לי בבטן) אומרים לי לא לדאוג- כבר התחילו בניתוח! אני באמת לא מרגישה... מרגישה שכמעט מתעלפת, הצוות מנסה להרגיע אותי ואני חוזרת להכרה... מסדירה נשימה ודופק.

אחרי שמתחילים ואני מרגישה קצת טוב יןתר מכניסים את בעלי, כולו לבוש סטרילי כזה. יושב לידי מאחורי הראש שלי.
מהרגע הזה הכל היה כלכך מהיר. אחרי דקות בודדות המנתח אומר לנו שרואים את הראש והנה הראש בחוץ וכמה שהתינוק חמוד. ואז בכי קורע לב. ושמים אותו עליי והוא מיד מפסיק לבכות. שוקלים אותו והוא בוכה ואז שוב שמים עליי ומיד מפסיק לבכות. לא מפסיקה לנשק אותו ולייבב כמעט בלי קול. ובעלי שכמעט בחיים לא ראיתי אותו בוכה ממש עם דמעות. שמים את התינוק בידיים שלו ובעלי לא מפסיק לבכות בחיים לא ראיתי אותו ככה (כותבת את זה עם דמעות בעיניים).
אחרי כמה דקות שלנו ביחד בעלי יוצא החוצה עם התינוק בדרך לבדיקה בתינוקיה- בדיוק בחוץ עומדות אמא שלי וחמותי.
לא מאמינות שכל הסיפור הזה מרגע שנכנס לקח כמה דקות! תכלס כל מה שסיפרתי מרגע הכניסה לחדר ניתוח לקח 25 דקות. לי זה היה נראה כמו נצח.
אחרי שבעלי הלך הייתי קצת פחות רגועה אבל גם הייתי מסטולה התחלתי לפטפט עם הרופאים והצוות. משם לקחו אותי להתאוששות שם גם סיממו אותי קשות 😅
ואז החלמה... לא קלה. כואב מאד לקום, להרים את הגוף, הגב, הבטן, ללכת, ללכת לשירותים וכו׳.
היינו בבית חולים עד מוצאי שבת (הגענו בשלישי בערב). היה לא קל בכלל. תינוקי עם צהבת שבקושי ראיתי והרגשתי.

ברוך ה׳ עכשיו בבית. שווה את הכל!!!

כיף לקרוא סיפורי קיסרי. ב''ה שהכל עבר בשלום! גם עם הצהבת והכל. מקווה שההנקה תסתדר. תתאוששו יקרה!

...הרגשה מפחידה ממש.
ריגשת כשהוא נרגע עלייך.. חמודי!

ושניכם בריאים ושלמים

וואו חלום לשמוע ממך את המשפט האחרון, ידעתי!!! מניסיון😍😍😍
מלוא חופניים נחת ובריאות שתהיה לך!

שתזכו לגדל אותו בנחת, שלווה והמון אהבה
💗

בעז"ה שמעכשיו יהיו רק רגעי נחת וכיף❤❤

זה נקרא משעמם?? לא יודעת איך ארדם בלילה.. חח
תודה רבה על השיתוף!
מתי גילו את הצהבת? כשבעלך יצא איתו לבדיקות?
המון מזל טוב אהובה ורק אושר מהפשוש.

איזה אושר שהקטנטן כבר איתך
❤❤❤

סיפור מהמם!!
ניתוח זה נשמע ממש מלחיץ 😱
איזה גיבורה!!!

כתבת מדהים!

בשמחה באהבה בשלום בפרנסה בשפע,

שיהיה צדיק גדול וירא שמיים אמתי אמן.

בפורום את כל ההריון
את כל הלבטים
בחששות
מה ציפיה , לפס הכמעט שקוף בבדיקת הריון
וכמובן כל הבדיקות וכו׳

אוהבת אתכן מאד !!! ❤️

זוכרת את תחילת ההריון שלך פה.

איזה כיף שאת אחרי עם בונבון קטן.

הרבה נחת ובהצלחה בהנקה👶

יואא איזה כיף שאת אחרי!
ונשמע סהכ שהיה לך חוויה טובה
מזל טובבב!!

סליחה על השינוי החד- מה שלומך? ילדת בת או בן?

פיזית שלומי ב"ה טוב...
נפשית ואווו...
תודה שאת תמיד דואגת ושואלת❣️

אשמח ממש ממש לשמוח איתך ביום אחר. כרגע שולחת חיבוקים ❤️❤️❤️

הלוואי והיה לי משהו מנחם לומר לך
בנתיים רק חיבוק ענק ענק

ה' תרחם!!

באמת הלב קורס מלהכיל

נראה לי שאת צריכה להתנתק , לפחות ממה שאפשר. לא טוב לך עכשיו לשמוע או לקרוא חדשות על האסון במירון.
לא טוב לך לחשוב יותר מידי על השכנה.
על החברה קשה לא לחשוב...

אולי תנסי לחשוב על הנשמות שלהן, של כולם. שנמצאות במקום טוב ומלא באור.

מאוד מחמם את הלב
❣️

ומה עם שבתות? עכשיו שהן ארוכות זה ממש הזדמנות. לא?

גם אני נתקלתי בזה, בהחלט מבאס וקשה.
מן הסתם גם חברות שלך עסוקות ככה שלא רק 'בגללך' לא יכולים להפגש כל הזמן.

הפיתרון שאנחנו מצאנו זה שבת חברות.
שבת אחת נסענו, שבת אחת אירחנו..
מה שנח ומסתדר לכולן
כל פעם עם חברות אחרות וככה זה גם מגוון ומשאיר טעם של עוד.
בשבת יש חופש, אין עבודה, אין שום לחץ. זה הזמן האידיאלי.

נשמע נורא וקשה וטראומטי. ב''ה שישנה. חיבוקים

בס״ד

איזה ניסיון זה, להיות עד לדבר כזה!!!

שה׳ ישקיט את ליבך הדואב מכל המחשבות והזכרונות וירפא את נפשך מכל מה שראית.

המון נחת מהקטנה המתוקה, וכל הברכות של טוב גלוי בע״ה ❤️

כל כך יפה להגיע למחשבה הזאת מהמקום הקשה שהיית נמצאת בו
בשורות טובות יקירה ❤

לוקח אותו יפה?
כדאי מאוד מאוד לנסות. שלא יצרח מרעב.

אני בגיל הזה נתתי 90 בערך ואם היה צורך הבאתי עוד 30

אז השאלה היא רק עם הכמות...
תודה אבל (:

זה ממש משתנה בין ילד לילד.
אצל הבן שלי זה גם משתנה בין ארוחה לארוחה
יש ארוחות שבהם הוא אוכל 120 חלב
ויש ארוחות שאחרי מנה של 120 הוא אוכל עוד 120 מטרנה

ותינוק ממש נח, לא דואגת מזה..

סתם עכשיו לא יודעת איזה כמות לתת לו.
בכל אופן, בסוף הוא בא איתי.

לק"י

להבא, נראה לי שהייתי משאירה מנה של 60 מ"ל בבקבוק+ עוד 60-90 מ"ל, שיחממו לו עוד 30 כל פעם למקרה שיהיה עוד רעב.

ובקשר לזה שלקח בעבר, זה לא תמיד עוזר (האמת שגם תינוק שלוקח בקבוק מידי פעם, עלול יום אחד לסרב לקחת פתאום. ככה עשה לי הגדול. וביום שחזרתי לעבודה, פתאום חזר לבקבוק כאילו כלום).