פורום הריון ולידה (עמוד 2110)

לא יודעת לענות לשאלתך, אבל
באיות נכון יהיה לך יותר קל לחפש ברשת
בהצלחה!

זה היה לפני כמה ימים.

מקווה שעוד רלוונטי...

קישור

בואי עם מרשם מהרופר

תודה

הגיוני שמגיעים צירים בעקבות ימים מטורפים.
לא טוב שהם נמשכים, הם בעצם מאותתים לך שאת צריכה קצת להאט את הקצב.

נסי לראות אם הם עוברים במנוחה ובשתיה מרובה. אם לא- גשי למיון להיבדק.

בשבוע 28- כל 5 דקות במשך יותר משעה (ויש לי היסטוריה של לידות מוקדמות)...
בעיקרון שתיתי מלא, עשיתי אמבטיה וזה נרגע.
אחכ דיברתי עם הרופאה ואמרה שפעלתי נכון, ואם במנוחה, אחרי שתיה מרובה זה לא עובר, אז לגשת למיון...

לי היה ככה בשבוע 35 בהיריון הראשון. ולא עבר .נסעתי במוצש למיון והסתבר שזה צירים. נתנו לי עירוי ועצרו אותם.

את לא רוצה להסתכל בלידה מוקדמת, נכון?
צירים כל 20 דקות זה 3 בשעה, כמה שעות כאלו זה המון
אמנם לא מצריך ריצה למיון אבל כן מצריך לכבד את הגוף!!
את חייבת להוריד הילוך אם זה בעבודה אם זה בדברים אחרים
זה הזמן לקצר שעות ולנוח יותר.
תרגישי טוב
ולידה קלה בזמנה

שווה ללכת לבדוק

תאכלי אורז, צנימים, פירה תפו"א עם דלעת / דלורית, חזה עוף

להקפיד לא להתייבש לשתות המון במיוחד כשיוצאת מהשירותים

לא מעודדת.. הייתי 3 ימים בחדר לידה עם זירוז וגם בשלב מסויים לא הייתי יכולה לקחת אפידורל הייתי משתגעת מהכאב ולא מצליחה להתרכז בלידה בכלל. לא היה מרווח נשימה בין הצירים. כאב פסיכייייייי לא מצליחה לדמיין יותר כואב מזה בעולם. אבל הייתי עם זירוז רציני. 3 מנות של פרוסטין (פרופס), פיטוצין עד המינון הכי גבוה אחר כך סטריפינג ופקיעת מים, ושוב פיטוצין...

אני סוג דם מינוס ובהריון הזה יש נ6גדנים
בינתיים בבדיקות הכל בסדר

גם אני סוג דם מינוס ואחרי הלידה אמרו שיש יותר מדי נוגדנים. מקווה שיהיה בסדר עד ההריון הבא בע"ה

מה הוא אוכל לפני השינה? אפשר לנסות להשביע אותו יותר, אם תמ"ל - אפשר להוסיף דייסה לבקבוק, ואם הנקה - להוסיף מוצקים משביעים בארוחת ערב, אפשר דייסה בכפית או בבקבוק.

אם הוא לוקח מוצץ, אפשר לנסות לתת כשמתעורר. בכזה גיל ובהנחה שהמשקל תקין - איו בזה שום בעיה, אם הוא רעב הוא יתעקש על אוכל.

אני לא יודעת עד איזה שלב זה ככה,
שלי בן שמונה חודשים ומתעורר פעם אחת בלילה.
בד"כ בגיל שנה ורבע גמלתי מהנקת לילה, חוץ מאחד שהיה ישן רצוף מעצמו עוד קודם.

זה נורמלי לגמרי.

ויש תינוקות שקמים גם אחרי. כמו בת השנה וחצי שלי

ועדיין מתעורר...

כך שזה אינדיווידואלי

אני באמת לא יודעת מה לעשות עם עצמי🙁

בד"כ התופעות הן בחודשיים הראשונים.
אם עוד חודש עדיין ממשיך תחשבי הלאה.
וגםהשטלה כמה זה מפריע להתנהלות היומיומית.
בסוף אין מניעה מושלמת ואם זה רק עקצוצים אני הייתי משלימה עם זה.

אין לי עצה רק להתבאס איתך❤

דימומים כבדים, מיומות (ועל הדרך גם מניעת הריון).

תוכלי לקרוא כאן על השימושים שלו מלבד רק למניעת הריון

מירנה – ויקיפדיה

צריך לבדוק לפי העקומות שלו. אם הוא שמח ומתפתח וחיוני וממלא טיטולים לא הייתי מעירה בלילה במשקל כזה. וגם לא משלבת תמ''ל.

כלל אצבע בעליה במשקל בשנה הראשונה:
עד גיל חצי שנה צריך להכפיל את משקל הלידה ועד גיל שנה לשלש

(נגיד תינוק שנולד במשקל בדיוק 3 אמור בחצי שנה להיות 6 ובשנה להיות 9)

זה לא מדוייק אבל נותן מושג..

אז נראה שאצלך המשקל מעולה..

תני לו לישון ולינוק בקצב שלו, ותהני...

שלי נולד 4 ק"ג (סכרת) ועדיין לא שוקל 6 ק"ג... והוא ארוך מאוד (אחוזון 96 בגובה). גם בן 3.5 ח'

תינוק ישן - אמא ישנה
או מתקלחת
או רואה סרט
או יוצאת לנשום!!!
לא מעירים רק במקרים קיצוניים מתחת 3 קילו.


ולמה לשלב תמל? הוא עולה יפה!
אם תהיה בעיה האחות בטיפת חלב תדאג ליידע אותך.

עזרתם ל י מאד

לידה ראשונה והכל חדש

ובטיפת חלב כן אמרו לי להעיר

למה להעיר? לא מבינה את זה!! העליה היא יחסית למשקל הלידה ולגנטיקה... כל עוד יש עליה ביחס לזה אז הכל טוב.. זה לא שהוא נולד 4 קילו.. נולד פחות מ3, אי אפשר להתעלם מזה. תהנו ממנו!

למה? כי הייתה לי סכרת והוא נולד 4 קילו, הוא לא ממשיך כמובן לעלות באותו אחוזון אלה הולך ומתאזן על אחוזונים נמוכים יותר. הוא עולה במשקל יפה, האחוזונים האלה לא אומרים כלום עליו כי זה פשוט לא רלוונטי.. הבנת? חייב להתחשב בתנאים ההתחלתיים..

ותודה ענקית לכולם נס שיש איפה לשאול שהכל כ"כ חדש ומבלבל

אני לא אמא מנוסה!! חחח

הבכור שלי בגיל של הבכור שלך🤷‍♀️

הילד שלי עלה בערך בקילו מהלידה בגיל 3 חודשים ולא הערתי אותו לאכול

(נולד יותר משלך ורק בגיל 5 חודשים הגיע ל5 קילו...)
רק הוספתי תמ"ל ובאמת התחיל לגדול יפה, והפסקתי לאט לאט את ההנקה ביום כדי שיגדל, כי מה לעשות לא גדל מהחלב שלי...

 

כל החישובים של האחוזונים וכמה צריך לעלות בשבוע ויום זה לפי תינוקות של תמ"ל ולא הנקה.

כל עוד עולה יפה, ישן טוב ושמח לא הייתי דואגת

 

בגדול אומרים שעד גיל חצי שנה צריך להכפיל טת משקל הלידה, ונראה שהתינוק שלך בכיוון +

 

שבוע טוב

תודה שעצרת להגיב♥️

תודה

אם כבר קיבלת מחזור זאת אומרת שהגיוני ששוב היה ביוץ, אז הגיוני שיש הריון. רק שהוא מאוד מאוד צעיר

זה יכול להיות דימום התרשרשות?
ואו יפתיי מאוד אם זה ככה מהר.,.....

ווסת רק פעם אחת אחרי הלידה?

אני משערת שהשלב הבא זה קבלת מחזור....אני לא מניקה ככה שזה הולך לפי הסדר מחזור שבעה נקיים טבילה וכו..
לא אחרי לידה אני מקבלת כל 29-30 יום מחזור.(ולא חושבת שזה שונה אצלי אם אני אחרי לידה ..)
וזה ממש ביום יומים הקרובים

אולי תגיע הווסת. ואולי לא.

לא הנקת מההתחלה?
לפעמים יש גם דימום בביוץ. ולפעמים לגוף לוקח זמן להתאפס על עצמו הורמונלית.

בהצלחה!
בשורות טובות!

כשאני מתאפקת אפילו טיפונת, או שהשלפוחית מלאה מיד אני מרגישה כאב למטה

כאב באיזור המפשעה. מקרין על הישבן או הירכיים לפעמים.
כמעט כל פעולה עם הרגליים מכאיבה

זה מה שאני מרגישה

קשה שדווקא אמא שאת רוצה שתשמח איתך מגיבה בכזו צורה
ועוד בהריון שכל כך חיכית לו
אולי כמו שכתבת היא במקום הזה של 'איך היא תסתדר עם עוד ילד?'
אבל עדיין התגובה שלה לא נעימה בכלל. את לא אמורה להתנצל על זה שאת בהריון

יכול להיות שכדאי לשתף אותה פחות בהריון, לפחות בתקופה הקרובה. לשתף מישהי שתשמח איתך ותתמוך בך ותרגישי איתה נוח
בטוחה שאת מגדלת בבטן אוצר מתוק ומברכת אותך שיהיו לך הרבה כוחות❤❤

בהחלט פחות אשתף.. עצוב שזה ככה.

גם אני פחות משתפת את אמא שלי בכל מיני דברים שקורים בהריו מסיבות אחרות. מבינה את הקושי הזה..
חיבוק💗

אני מניחה שהיא פשוט דואגת לילדה שלה (את). היא הרתה וילדה וגידלה אותך, ופשוט רואה את הנכד/ה הפוטנציאליים ככאלה שיקשו עלייך יותר.
כמובן שאת לא רואה את זה ככה, ואני ממש מבינה למה זה קשה לך כל כך, אבל אני באמת חושבת שהיא רק רוצה בטובתך.

זוכרת ששמעתי פעם על סבתא שבאו אליה הבת שלה והנכדה התינוקת. הסבתא הכינה אוכל לבתה, אבל אז התינוקת בכתה והבת רצתה להאכיל אותה. הסבתא ממש התווכחה שבתה קודם תאכל ואז תאכיל את התינוקת, והבת שלה התעקשה לעשות הפוך. כל אמא פשוט דאגה לבת שלה יותר ❤️

הלוואי שתקבלי יותר תמיכה, וההריון יעבור בקלות ובבריאות ויסתיים בידיים מלאות!

שלחתי לה לפני כניסת שבת הודעה שנעלבתי מאוד והיא אמרה שזה היה מהמקום שדואג לי. ועדיין זה כל כך מעליב.
היא לא רואה את השיקולים שלי. וגם אני בתחושה שהיא לא סומכת עליי. אוף אוף.

קודם כל בשעה טובה, איזה יופי שב"ה נקלט הריון רצוי כל כך, שיהיה טוב ובריא ובידיים מלאות ❤

לגבי אמא, זה באמת נשמע כל כך כואב. לשתף את אחד האנשים הקרובים אלייך בשמחה שלך, ולקבל בחזרה לא רק חוסר השתתפות בשמחה - אלא גם "נזיפה", וואו, קשה. פוגע.
אני מקווה שיש לך מעגלים ואלטרנטיבות אחרות לשיתוף. מי שישמח איתך ויתמוך בך גם כשלא יהיה הכי קל.



(ואם את מסוגלת, אולי לא עכשיו, עוד מעט, כמה ימים, אולי שבועות,
לחפש את הכוונה הטובה שלה...
נשמע שזה נאמר ככה מהדאגה שלה אלייך, ולא ח"ו מרצון לפגוע. יצא לה לא טוב.
אם תהיי מסוגלת לשתף אותה אפילו בזה, כדי לכוון אותה מה כן יוכל לעזור בהמשך, אולי זה יצליח לרפא קצת את הכאב.
ועד אז, תקיפי את עצמך ואת העובר הקטן והמתוק באהבה ותמיכה שמתאימים לך!)
תרגישי טוב!

מזדהה!
כל כל פוגע!!! מבינה אותך הכי בעולם!
ממי שאת הכי מצפה שתשמח איתך, למי שאת מרגישה קרובה כל כך לספר ולצפות לשמחה ותמיכה זה כמו לקבל חוד בלב.
היה לי מקרה דומה מאוד,
חיבוק גדול!!!
תודי לה' שאת לא מתנהגת ככה!! זה לא שלך! את לעולם לא תגידי דברים כאלו בסיטואציות דומות בע"ה..
המשך הריון שמח ובשעה טובה!!!!
שמחה כל כך בשבילכם!!!

סיפרתי לאמא שלי על ההיריון והיא בתגובה שותקת!!!!
לא שיהיה בשעה טובה, לא תשמרי על עצמך..
פשוט שותקת!!!
וזה לא הריון ראשון שזה קורה.. כשאני מספרת לה היא פשוט שותקת..
זה מפוצץ אותי...אני לא מסוגלת לדבר איתה.
ואז היא נפגעת שאני לא מתקשרת אליה.
אבל באמת אני לא מסוגלת להיות איתה בקשר!!!

כ"כ מזדהה איתך

!

ואני לגמרי מסכימה עם מה שכתבת. לגמרי.
התוואי שתמצאו משהו טוב
❤️❤️

קשה!!
כואב ממש לקרוא אותך

קודם כל, את לא אישה רעה ואגואיסטית בכלל!!
יש לך מודעות לגוף שלך ולמה מתאים לך וזה מהמם!
ו-- תורידי ממך כל שבב של אשמה. יחסים אינטימיים בין בני זוג נועדו לאהבה וקרבה, לא כדי למנוע נפילות.

חוץ מזה, אני מודה שאני לא כל כך מבינה בפתרונות הלכתיים.
אבל (מקווה שזה בסדר לכתוב) הייתי פונה לגוף אחר או לדמות רבנית אחרת.
מעבר לקושי של בעלך, זה קריטי לכם לזוגיות שלכם.
אולי לפנות למרכז יה"ל, שהם לא גוף הלכתי, אבל אולי ידעו לכוון איך נכון להתנהל.
ולנסות לפנות לרב "שמקל" בעניין של אמצעי מניעה, בשביל השלום בית שלכם. לא מכירה שמות, אבל אולי מישהי פה תכיר.

שלך שצריך למצוא פיתרון הלכתי נורמאלי של מניעה.
אני חושבת שהרבה נשים סכה די מסתדרות עם מניעה כלשהיא והיום באמת המגוון יחסית רחב הבעיה היא לכל אותן נשים שלא מצליחות למצוא את מה שאכן מתאים עבורן( אגב אני בינהן) וזה ממש קשוח.
אני מתה מפחד מאחרי הלידה הזו.. ומקווה שרב יתיר לי דיאפגרמה ושאצליח להסתדר איתה כי אני ממש לא יכולה גלולות או שקפים והתקן ממש מלחיץ אותי כי ברגיל יש לי קשיים יחסית בטהרה וזה די יקר בשביל להגיד טוב ננסה לא ילך נוציא..

פשוט הרסני איך הכל נופל עלינו. הריון, לידה, הנקה(?), מניעה. מילה קשה אבל אני מרגישה שזה ממש עוול לאשה. ממש עוול.

אין לי פתרונות בשבילך אם למכון פועה אין פתרונות.
הייתי מנסה להתקשר שוב ולדבר עם רב אחר מהמכון, כבר שמעתי סיפורים שכל רב פוסק שם קצת אחרת.

רק רוצה להגיד שמניעה זה הרסני לגוף ולנפש.
לא לקיים יחסים יכול ח"ו לפרק את התא המשפחתי שבניתם.

לי אישית לקח כמה זמן להפנים שלא יעזור לי למחות על זה, כל עוד אני שומרת מצוות- אין ברירה אחרת. ואני אוכלת אותה על זה יום יום ועדיין יותר חשוב לי התורה והמצוות.
את ניסית את כל אמצעי המניעה שכתבת או רק שמעת מה ההשלכות שלהם? כתבת נסיונות רבים, השאלה היא אם עברת אחד אחד להתנסות..
כי אם לא ניסית על עצמך אי אפשר להגיד חד משמעית שזה לא טוב לך. על כל אשה משפיע אחרת, שזה באסה שלא יודעים מראש אבל למזלנו שום דבר לא הפיך ואפשר לעבור למשהו אחר.

לרב בוצ'קו
מכירה זוגות שעזר להם מאד במציאת היתר לאמצעי מניעה רלוונטים להם

בבקשה תנסי להתקשר אליו ולהתייעץ איתו!

זו הסיבה שאני טובלת רק אחרי ביוץ, ואזאיך צורך באמצעי מניעה. אני מונעת כך שנים, גם לי לא מתאים הריון, ואני טובלת רק אחרי שאני יודעת בודאות שעבר הביוץ, גם אם לפעמים נשאר רק שבוע להיות מותרים, זה עדיף מכל מה שתארת.

לטבול בזמן ולחכות שבוע עם היחסים..
ככה לפחות מותרים בכל שאר הדברים

שיוצר קושי חדש, להתקרב בלי ללכת עד הסוף, אני מעדיפה להמנע מזה.

מניחה שלכל זוג זה אחרת, או אפילו משתנה בין תקופות.
לנו כשהיה צורך העדפנו להיות מותרים ולהימנע מיחסים

תוכלו להיות ביחד גם בימים הפוריים. כדאי להתייעץ עם רב כמו הרב בוצקו.

או שיטת המודעות לפוריות. גם אם נשאר קצת ממש ימים טהורים בחודש, זה לגמרי משהו...

כי אם כן אז בשבוע לפני הווסץ אין שום סיכוי להיכנס להריון, ואז אמנם יש לכם רק שבוע בחודש אבל זה עדיף מכלום.

כל כך מבינה אותך.
המצב הזה משבש הכל, כשאין זוגיות נורמלית ומשפחתיות נורמלית, הכל מתבלבל ומסתבך
ומגיעים לתהומות...
אין לי זמן להאריך, מזמינה לפרטי, עברתי כמוך מסע (חצי שנה אסורים... וגם אחרי שפתרנו את הבעיה אנחנו עדיין בהתמודדות תמידית מבחינה הלכתית.)

שבת שלום וחיבוק גדול.
גיבורה!!!

הוא נופל? זה לא עליך. זה על הרבנים שלא מצליחים למצוא לכם פתרון.

בשנים האחרונות יש יותר ויותר הבנה עד כמה הורמונים סינטתיים באמצעי מניעה יכולים לפגוע בנשים. זה מחלחל לאט לאט לתוך הפסיקות ההלכתיות. לצערי, בקצב לא מספיק מהיר.

זה לגמרי מקום וזמן למצוא לכם רב שיבין יותר לעומק את הבעיה שלכם. אם זה הרב בוצקו או מרכז יהל או גוף אחר.

ממליצה לדבר עם הרב רפי אוסטרוף
ולך חיבוק גדול

אם לא, יפה שעה אחת קודם.
אתם מתמודדים עם אתגר לא קטן ולא פשוט בכלל. מה שהיה היה, צריך להסתכל קדימה ולראות מה עושים עם זה,
אץ בעצמך אומרת שיש איזשהו מוצא אפשרי
ויש מקרים שהתירו בהם.
האם הרב של מכון פועה יודע שנשארתם בלי מניעה ולכן אתם לא מקיימים יחסים??
ממד מוזר לי שזה נשאר ככה. מבינה ממש את הקושי להתעקש ולמצוא פתרון
אבל לכן ממליצה לפנות לרב בן שלמה, הוא לא משאיר בלי פתרון גם אם הדרך ארוכה.
מציעה לך לפתוח עם בעלך את הנושא (לא של הנפילות שלו אלא שבעצם המצב נשאר באוויר וזה לא יכול להיות ככה לנצח או עד שתרצו הריון, הרי המתח הזה מעצמו גורם לכזה אתגר עצום)
ושצריך לחזור לבירור ואולי להחליף את הליווי אם לא נמצא הפתרון המיוחל.
האם בעלך איתך בכל התהליך? שיתפת אותו במחשבות ובהרגשה הנפשית? אולי הוא גם חושב כמוך? זה יכול להקל מעלייך קצת מנשיאת העול, לא?

בהצלחה והלוואי ותמצאו את הפתרון המתאים בקרוב

לגבי הילד- נסי להרים אותו כמה שפחות כרגע, גם את חלשה וגם תני לרצפת האגן קצת מנוחה. אפשר לומר לו, אפשר לשבת ליד אמא, להניח אותו לידך ולדבר איתו, לחבק אותו הרבה ולהשתדל כמעט ולא להרים. מזל טוב❣

לגבי הילד- אם אין ברירה תשבי ואז תרימי אותו.

ואם חייב בעמידה- אז קרוב אלייך, ממש צמוד

לי המדריכת כלות אמרה את זה מראש,

זה יכול לקחת זמן להטהר...

אפילו חודשיים וחצי שלוש לפי מה שהיא אמרה לי,

אז זה היה לי טוב שהיתה לי הכנה נפשית...

זה אופי הדימום אחרי לידה- בא והולך...

בהצלחה ומזל טוב

למשקל הנמוך, יחסית, של התינוק.ת החדש.ה שלך.

את לא אמורה להרים בשלב הזה שום דבר ששוקל יותר מהבייבי החדש.
אז לפעמים אין ברירה כמובן. אבל להשתדל מאוד להימנע מזה.

נניח הילד בוכה? תתישבי על כיסא ותושיבי אותו עליך.
אמבטיה? אם את יכולה לקח עזרה הכי טוב! בשלב הזה בן הזוג חייב לקחת ממך כמה שהוא יכול. ואם אין ברירה-אז תשימי את האמטיה על הרצפה ושבי לידו על שרפרף

עבודות בית? מה שלא צריך כדי לחיות ובעלך לא יכול לעשות שיחכה.... ההחלמה שלך מאוד מאוד מאוד חשובה ורגישה

מזל טוב!

רעיון! תודה🙂

נורמלי שהדימום בא בגלים,
נורמלי שהוא כבד לך פתאום ובאמת את לא אמורה להרים אותו, רק לשבת ולתת לו להגיע אליך ולשבת עליך.

זו התשובה הרשמית בפועל... אנחנו יודעות שלפעמים אין ברירה ועושים את זה. אבל הרבה פעמים יש ברירה, ורק צריך קצת יותר יצירתיות למצוא פתרונות איך לגרום לו לטפס לבד ללול/כסא אוכל/אמבטיה/עגלה וכו'. וכמובן לקחת כמה שיותר עזרה בטיפול בו בשלב הזה.
ומוסיפה שבלידה השניה אמא שלי הגיעה אלי לשבוע ועזרה הרבה, אבל הגדול היה צמוד אלי ורצה בעיקר אותי, בכה בכי תמרורים כל פעם שנכנסתי לחדר להניק או לנוח... ואני זוכרת פעם אחת כזו כמה ימים אחרי הלידה שיצאתי מהחדר אחרי ההנקה והוא זרק את עצמו על הרצפה בצרחות... נתתי את התינוק לאמא שלי והרמתי אותו וניסיתי לנחם אותו ולתת לו חום ואהבה ככל יכולתי ולהראות לו שאני עדיין אמא שלו למרות כל השינויים החדשים בחייו... ואני זוכרת שכשהרמתי אותו אמא שלי אמרה לי בנימה משתתפת: "את בטח מרגישה כמו מישהו שמרים שק ענק של תפוחי אדמה..." ובאמת הרגשתי שאני מרימה משקל בלתי אפשרי... כשלפני הלידה לא היתה לי שום בעיה להרים אותו. (אחרי כמה ימים זה השתפר כבר, מדהים להרגיש את ההתחזקות מיום ליום) והערכתי את אמא שלי מאוד על התגובה הזו. היא יכלה להגיד לי "אל תרימי אותו, זה לא טוב לרצפת האגן שלך!" אבל היא הבינה שעכשיו אני כן צריכה להרים אותו, ולא נתנה לי הערות מעצבנות. רק השתדלה בכל שאר הזמן לטפל בו כך שלא אצטרך להרים אותו פעמים מיותרות.

כמובן שכל הנ"ל לא נכתב כדי לעודד להרים משקל כבד אחרי לידה חס ושלום בוודאי שצריך להיזהר כמה שיותר ולתת לגוף להחלים, אבל אם אין ברירה אז לפחות תדעי שאת לא האמא היחידה בעולם שנאלצת להרים לפעמים את האח הגדול... ושוב, לנסות לעשות את זה כמה שיותר בישיבה.

וזה הכל! אפשר להיות יותר עדינים.. אבל אין שום סיבה להמנע.. גם התכווציות בשלב הזה לא אמורות לפגוע יותר מדי..

 

ואני ממששש מבינה אותך! לי זה היה ממש קשה בהריון הקודם...פשוט העדינות נתנה לי תחושה של שליטה במצב ואני לא יכולה להגיד לך שלא פחדתי אחרי זה לפעמים אבל עובדה- לא קרה כלום וגם לעוד מליוני נשים שעושות את זה לא קורה שום דבר...

לבטל את המחסום בראש שלי :/

אתם עושים את המקסימום השתדלות, ומשם והלאה זה ממנו ומאתו

ולא עמוק מדי..

אם האישה לא מגיעה לשיא, אין את גלי ההתכווצויות.

תהיו ביחד, תהנו, ותעשו מה שנעים ונוח לך.

ההתכווצויות שהוזכרו בשרשור הבוקר היו כתוצאה מאורגזמה.

יש בו חומר ששכחתי את שמו שמשתמשים, מן הסתם במינון אחר, לזירוז.


לפותחת- היה לי לאורך כל ההריון התכווצויות אחרי יחסים, כשהיה חשש נמנענו (הייתי כמה פעמים בשמירה לאורך ההריון, וזמנים שהכל סבבה) בסוף ילדתי ב 41+4.
אז מבינה לגמרי את החשש, אבל רק שתדעי שזה לא מחייב כלום..

אמרת שזה רק אורגזמה, וחלקתי עלייך, כי רפואית זה לא נכון.

אחד לשני אז זה לא סיבה להימנע לדעתי. תהיו ביחד בכיף, אולי פשוט בעדינות ותשימי לב אם כואב לך

אבל מרוב חשש פשוט החלטנו להמתין

לי אחרי יחסים התכווצויות, וזה לא היה קשור לגירוי שלי,
ולכן נמנענו כמה שהיה ניתן מיחסים.

התכווצויות זה דבר נורמלי אחרי קיום יחסים. אם ההיריון תקין זה לא אמור לגרום לנזק ח"ו. כמובן שצריך להיות קשובים לגוף ולראות שאחרי כמה זמן ההתכווצויות מפסיקות.

עד שלב מאוד מאוחר של ההריון!
אם הרופא אומר שאין חשש תקשיבי לו
ותנסי לעבור את המחסום הזה
כי חבל ❤️

אפשר לדבר