פורום הריון ולידה (עמוד 2154)

הבן שלי בא לשאול אותי עם היום נובעים לסבתא ועכשיו לא מצליחה להרדם.עד שיכולה לישון קצת...

בשעה כזו...

מה זאת השעה הזאת, ולמה חוץ מהנקות לילה צריך להיות לי גם השכמת מואזין....😫🥱

אנחנו קמנו ב3 לפנות בוקר לצלילי מוזיקה כאילו 12 בצהריים.
הזיה!
אין לאנשים דין ודיין.

בשתיים בלילה עוד שוררו להם
אני לא מבינה איך זה לגיטימי גם עם ליל יום העצמאות!!! בושה

של שכנים אגואיסטין שסיימו אותו רק בחמש וחצי!!!

משטרה אחותי

גם אנחנו היינו בשוק!!!
אלא אם כן זה מעבר לסביר.

אם זה בגדר בסביר מותר.
הזיה.
פשוט פה זה היה חגיגה כל הרחוב שמע!
הזיה.

אבל פה בשכונה זה היה מעבר לסביר בוודאות.
אני אפילו לא בטוחה שזה היה ברחוב שלנו. אולי רחוב ליד.
זה היה טירוף.
כל החלונות בבית סגורים ואת שומעת אותם.
הזיה.
ושירים מזרחיים כאלה. כאילו מסיבה בבית לידי. וזה לא היה בבית לידי! זה היה חזק בהגזמה.

ובאמת המשטרה כנראה הפסיקה אותם כי הם עצרו ב3 ארבעים את החגיגה.

ובאמת כנראה באו אליהם כי הם סגרו בסוף.

אנשים מבוגרים? ממש ממש מוזר. בבמות אני מבינה.. אבל בבתים?

ויותר מטריד אותי שאנשים מרגישים נוח עם עצמם לשים מוזיקה בקולי קולות בלילה.
עד כדי אתם רואים רק את עצמכם? מה נסגר?
זה להיות אגואיסט בצורה הכי שפלה שיש בעיני

ולג בעומר

גיליתי שומעים אצלנו מואזין.
במשך היום לא שומעים.
וגם רוב הזמן החלונות סגורים.

מ3-5 עם פוצקה...

יש סיפור שמספרים, לא יודעת אם הוא נכון, לפני שנים רבות, שנכנסו כמה חבר'ה לאיזה כפר ושמו קלטת עם שירי חברון 😅🤭

כשהייתי רווקה הרגשתי את מה שאת הרגשת. אומנם זה לא היה אבי אלא אבא חורג.
כשהתחתנתי ונולדו לי ילדים הרגשתי שאני לא יכולה להמשיך לחיות עם המחשבה שזה אחריות שלי *שאמא תהיה מאושרת*. יש לי ילדים ובעל שצריכים אותי ואת הפניות הרגשית שלי. זה תיק כבד מדי בשבילי.
בכל מקרה, תפילה על אמא, שתהיה מאושרת. גם אם לא תתערבי בזה פיזית. זה דבר הכי גדול את יכולה לעשות בשבילה!

אך האחריות לא עלייך.
אל תקחי את התיק על עצמך....
היתי במקומך מציעה לאמא ללכת לטיפול וזו היתה ההשתדלות שלי בנושא.

@חלונות המדהימה

כי באמת שאין לי מושג.. ב"ה לא חוויתי ולחשוב על להכווין את ההורים מאוד קשה לי. מנגד אבא שלי חווה. וכיוון את אמא שלו להתגרש. סבא שלי ז"ל ניתק איתו קשר לתקופה מסויימת אבל הוא עבד קשה וחזר להיות איתו בקשר. ככה היה הכי טוב לשניהם..

יקרה, אני מבינה אותך כ"כ, מרגישה אותך כ"כ, מזדהה איתך כ"כ! את צודקת כ"כ! מגיע לאמא שלך הכי טוב בעולם!
כתבת: תכלס לא נעים לי להגיד- לאמא שלי מגיע הרבה יותר.
למה לא נעים לך להגיד? בתוך עצמך? להגיד לה?
יקרה, לכל אישה! לכל א י ש ה מגיעה זוגיות אוהבת, אמיתית, לא אלימה, מצמיחה ומגדלת! בטח ובטח לאמא שלך, שגידלה אתכם, הילדים, בתוך מסגרת של נישואים כאלה ויצאתם בריאים בנפשכם - בטוח היא אישה גדולה וראויה לטוב!

תראי, באופן כללי אי אפשר אף פעם לעזור למי שלא מבקש עזרה, בטח שלא בנושא כ"כ רגיש ומורכב. עם כמה שזה כואב ושורף ומקומם - אין לך צעדים מעשיים שאת יכולה לעשות בשבילה/במקומה.
זה תהליך ארוךךך ומורכב של האישה, של אמא שלך, שהיא צריכה לעשות ולעבור עם עצמה. היא מודעת למצב בו היא חיה? היא מגדירה את הזוגיות שלה כלא תקנית ואלימה? הרבה פעמים האשה נמצאת עוד הרבה לפני זה ואפילו לא יודעת להצביע ולהגדיר שהיא חיה בבעייתיות.
בכל אופן מה כן אפשר לעשות?
אם היא נמצאת במקום לא מודע - העזרה שלך יכולה להתבטא בפקיחת העיניים שלה. לדבר איתה באופן כללי על זוגיות, על אהבה, על מה היא מרגישה... כתבת שהיא הרבה חוששת ממה יגידו - מאוד מבינה את המקום הזה. גם אני גדלתי בו. אבל אין לך מושג כמה כוח יכולים הילדים לתת בדיוק בנקודה הזו! אמא, אנחנו איתך! לא נעזוב אותך אף פעם! לא אכפת לנו מה יגידו, יחשבו, ידברו. אכפת לנו רק מהאושר שלך! מאיך את מרגישה ומה את רוצה לעשות! - זה כוח עצום וגב חזק מאוד בשבילה.
אם היא נמצאת כן במקום מודע. יודעת שהיא חיה בזוגיות אלימה, יודעת שזה לא תקין, מחפשת כוח ואפשרות לשנות - פה המקום שלך בענק! להיות שם בשבילה כשהיא צריכה. להקשיב, לעודד, לתמוך, ליעץ, לעזור.
שוב, אני לא יודעת מה מצב המודעות שלה, ומה מצב הקשר ביניכן. אבל טוב שהיא תדע מה דעתך על הזוגיות שלה. ככה פשוט בלי להתבייש. שתדע שאת נמצאת שם בשבילה תמיד. שאת רוצה ונכונה לעזור לה בכל אשר תידרש. שאת תהווי לה גב חזק מול החברה. - וכשהיא תגיע עם עצמה למקום שרוצה שינוי, שיש לה מספיק כוח כדי לקום ולעשות דברים - תיהיי שם בשבילה בכל הכוח.

יכול להיות גם שלא. שהיא לא תמצא את הכוחות לשנות, שזה לא יצליח. וזה כואב.
מאוד.
אבל אין לנו מה לעשות. זה החיים שלה והבחירה שלה. תמיד את יכולה להתפלל על זה, לטפטף את דעתך, ולחכות לה עם הלב הכי גדול.
בהצלחה אהובה❤️

שאלה שלי מה לעשות כשהיחסים עם אמא אף פעם לא היו מספיק פתוחים כדי לשאול אותה את השאלות האלה (בגלל האופי הסגור שלה).
אמא שלי התחתנה שנית, כשגרתי איתה ועם אבא החורג, זאת לא הייתה חוויה טובה, ברוך ה׳ לא ראיתי אלימות מסוג כלשהו, אבל כן התקפי זעם מצידו ואמא שלי הרבה ספגה.
עכשיו כשהתחתנתי , עברתי לגור בעיר רחוק. והפסקתי לחשוב על זה יותר מדי והתמקדתי יותר בחייים שלי.
מה שקורה שמאז הקורונה אנחנו בקושי נפגשים, גם עכשיו אחרי שכולם מחוסנים. מילא אנחנו, ניסיתי לא לקחת את זה קשה.
אבל ואפילו את סבא וסבתא הם לא הזמינו לליל הסדר וגם לא עכשיו ליום העצמאות. וקשה לא לי להאמין שזה בגלל אמא.
יש לי הרגשה כאילו הוא מנסה להרחיק אותה ורוכב על ״הגל״ של קורונה. תגידו , אני סתם אוכלת סרטים?

לא יודעת מה לעומת על השאלה שלך. לא להיפגש עכשיו אחרי שכולם מחוסנים זה באמת תמוה. מאוד מבינה את החשש שלך...
ניסית אולי להזמין את עצמכם? לא לתאריך מסויים אלא פשוט להגיד שאתם מתגעגעים ולשאול מתי אפשר לבוא.
וחיבוק על כל מה שעברת, נשמע לא פשוט...

תודה על התגובה!
עד עכשיו חיכיתי שזה יבוא ממנה, אבל כנראה שזה באמת מה שאני צריכה לעשות.

קשה לנחש כי אנחנו לא באמת מכירות את הסיפור כמו שצריך...
חיבוק על התחושה הקשה הזאת!
יצא לך להתקדר להזמין את עצמך או אותה אליייך? מה היא אומרת?

איך היא נשמעת? תקבעי לך כלל שפעם בחודש את מבקרת או מזמינה , לא נראה לי נורמלי לגור באותה הארץ עם הורים ולא לראות אותם אחת לפרק זמן סביר
ולדבר הרבה, להתעניין, לשאול ולשמוע וככה לנסות להבין מה קורה שם. נשמע קשה ❤️

כי כמו שאמרתי היו בעיות בתקשורת בתחילת התשובה והנישואים, היה הרבה ביקורת מצידה. דווקא קצת ספייס עשה לשתינו טוב. לדעת להעריך אותה על כל מה שעשתה בשבילי והיא גם נהייתה יותר מתונה בביקורת.
לפני קורונה היינו באים קבוע פעם בחודשיים כזה, מזמינים את עצמנו, מזמינים אותם..
אבל מאז הקורונה זה השתנה.
דיברתי עם אחותי שגרה איתה באותה עיר, היא אמרה שגם אליהם הם לא באים. בגלל קורונה.🤷🏼‍♀️

מה קורה מתי תבואו אתם מחוסנים, וכו. ומה עם להיפגש בפארק פתוח? לא נםגשתם בפסח?
בינתיים להמשיך לדבר ולדבר איתה בתדירות הכי גבוהה שאת מרגישה שמתאים לך, ליצור ערוץ תקשורת ושיח כמה שיותר
🌹

שממש שומעים את הקושי והכאב מדברייך. ביקורת זה דבר קשה ותהליך תשובה ביחד עם זה ממש לא קל. נשמע שעברת דברים לא קלים וכל הכבוד שאת מצליחה להיות אכפתית ולנסות לכבד הורים כמה שאת יכולה. יש לזה שכר גדול גדול (מלבד דוגמא אישית חשובה לילדים שלך)
מאחלת לך שתצליחי לבנות גשר בינכן ❤️❤️

ותודה לכולן על המקום לפרוק.
גם כשאתן לא במקום הזה והיחסים שלכן טובים ופתוחים יותר ואולי היה קצת קשה להבין אותי ,עזרתן לי בזה שהייתן אוזן קשבת♥️

צמחה "אם שמחה הללויה". מאיפה ואיך הגיעה הרגישות הגבוהה, יכולת הניתוח, העומק, התובנות.. - זה הכאב. אם מתמודדים איתו ויכולים לו - צומחים ממנו.

אני לא באמת יודעת לייעץ לך לגבי אמא שלך, כי לא חוויתי סגנון תקשורת חסום עם אמא. גם אי אפשר לדעת מה באמת קורה אצלה. האם טוב לה? אולי לא טוב לה, אבל היא בוחרת להמשיך כך? היא מודעת למצבה? היא רוצה לשנות? כאמור, אנחנו לא יודעות את התשובה לכל זה, ולפי דבריך - היא גם פחות תשתף במקרה שתשאלי.

מה אנחנו כן יודעות? שאמא יש רק אחת!! ולזמן קצוב!! (עד 120 בעז"ה). תחשבי כמה הקשר ביניכם יכול להיות לך ולה משמעותי.
אם בהיותנו ילדים - ההורים הם המשפיעים, הם קובעים כביכול איזה סוג קשר ליצור עם הילדים ומהי מידת הקרבה והפתיחות שיהיו ביניהם. כשאנחנו עצמנו הופכים למבוגרים - הרי עכשיו גם אנחנו בעמדת השפעה. אני בטוחה שאת יודעת ליצור במעגלי חייך השונים קשרים חמים וקרובים ופתוחים. למה שלא תנסי לשנות את הקשר גם עם אמא שלך? להטעים לה משהו חדש, קרוב ואוהב?
אני יודעת, ככל שהקשר קרוב - הוא מסובך יותר, טעון יותר, קשה יותר. אבל לנסות, אפילו רק להעלות למודעות - תמיד אפשר.
אני בטוחה שאם תנסי - תגלי דברים חדשים ומרתקים❤️

ה׳ יש לך לי את החכמה לעשות את הצעד הזה..

תדריך אותה איך לטפל בבעיה, וכמובן שמשהו שיידבר עם אבא,

לפעמים יש כאלה מומחים שיכולים להציל את הזוגיות,

 

1. חיבוק.. צר לי.. זה ממש ממש קשה
2. אמא שלך בוחרת להיות במקום שבו היא נמצאת, גם אם זה נראה שלא. היא התחתנה איתו והיא בוחרת בכל יום להשאר איתו. כדי לצאת מהמצב היא צריכה לבחור בזה.
זה משהו שממש ממש קשה לראות אבל ככל שעובר הזמן זה נעשה לי יותר ויותר ברור!
3. ממש מציעה לך לקבל עזרה עבור עצמך.. מו הסתם גדלת עם ההורים הללו וזה מותיר רושם. ממש ממליצה על טיפול כדי לקבל כלים להתמודדות בחייך שלך וגם כדי להתמודד עם הקושי המתמשך לראות את ההורים במצב בו הם חיים.
(אישית אני בטיפול כבר כמה שנים והחיים לפני ואחרי הם הבדל של שמים לארץ)

תבדקי את עצמך אם ממש קרצפת שם טוב חח

גם אחורי האוזניים
אני ממש מקרצפת פנים עם הסבון כי הוא מנקה לי את השומניות
זה ממש מעצבן באמת ואין לי כוח להתקלח שוב והריח מחרפן אותי כי אני שוכבת אז השיער בא לי לפנים

משתמשת בו בכל מקלחת
הריח מהשיער אם אני מצמידה לאף אני מריחה
אבל רק אם אני מצמידה לאף
פשוט שכבתי על השיער והרחתי
זה בחיים לא קרה לי ואני מרבה לטגן
ואין לי כוח להתקלח בשנית, אני כבר במצב מנוחה..
מעצבן!

מהפעם האחרונה ששטפתי
אוף

עוד רגע הוא יתחיל לשבת וכבר לא יוכל להיות בטרמפולינה..
באופן כללי- אני קניתי טרמפולינה שכמעט נשכבת, ויש כאלה שממש בשכיבה, ואז באמת פחות בעייתי מבחינת הגב.
אצלי הוא אהב להיות שם ולראות את העולם שסביבו ממקום מעט גבוה יותר, ויש גם רטט/נדנוד ומוזיקה- אז זה בכלל הרגיע אותו.
יתרון שכן רלוונטי לשלב שלכם- זה מעולה לטעימות כי הוא בתנוחה של מעט ישיבה

עכשיו הוא בשלב של ההתהפכויות
אני באמת מתלבטת עכשיו אם כדאי השאלה אז איך אני יכולה לגוון לו בנתיים..
וגם הייתי רוצה משהו שאני יוכל לשים אותו איתי במטבח כדי שאוכל לעשות משו וטרמפולינה היה יכול להיות טוב לא?
תודה על העזרה!

ולהביא את העגלה לידך?
כבר עברתם לטיולון?
נראלי שזה גם יכול לעשות את העבודה (אבל אולי תופס יותר מקום)
וגם לטעימות העגלה זה מצויין.

מה עם משטח פעילות עם כמה צעצועים? עוד רגע הוא יגדל ממש ויתחיל בעז"ה לזחול וזה יהיה לו מעולה.
הטרמפולינה לא מתאימה כ"כ לגילאים גדולים יותר

האוניברסיטה כן מעניינת אותו אבל ממצא די מהר ורציתי גם משהו שאני יוכל לשים אותו נגיש לידי בחדר כביסה או במטבח...
באיזה גיל מתחילים לזחול? אני כבר לא זוכרת...

וזה ממש נוח,
אמנם הוא לא בן 5 חודשים
בל יש לו קשת של משחקים שהוא ממש אוהב , והוא יכול גם לישון בה עם רטט ונדנודים
כשאני עובדת ליד שולחן או במטבח אני משחקת עם במשענת והוא מגיע קצת יותר גבוה , לא בדיוק ישיבה אבל רואה הרבה יותר וזה נותן לו עניין ותעסוקה חדשה

אם זה רלוונטי גם לילדים הבאים...

 

אנחנו קוראים לזה "השירותים של הבייבי"- כי כשיש גזים או עצירות, התנוחה של החצי ישיבה מאד עוזרת להוציא...

זה נוח להאכיל בזה

אני שמה את הטרמפולינה על השולחן, אז גם לא להתכופף כל רגע וגם הילדים הגדולים יותר לא מגיעים לתינוקת...

 

הכי טוב אם תשיגי או אם יש לך ממי להשאיל

לנו יש טרמפולינה וזה היה נחמד בגיל הקטן יותר, שמתי אותו שם שישחק בזמן שאני עושה דברים אחרים בבית וככה מביאה שיהיה לידי..
ב6 חודשים עד כמעט 9 חודשים זה שלב שכבר הבאתי לו אוכל אבל הוא לא ישב ככה שלא יכל לשבת בכיסא אוכל והטרמפולינה הייתה פיתרון מעולה לאוכל.
מתי ממש כבר פחות עניין אותו לשבת לשחק בטרמפולינה אני לא זוכרת..
לדעתי סה״כ זה שימושי יחסית,
לא הייתי משקיעה בטרמפולינה שווה במיוחד, אבל נראלי יש כאלו גם ב100₪+ שהם מעולות.
(יש לנו את ההכי פשוטה, קיבלנו מתנה אז לא יודעת מחיר)

אצלי זה שימושי מאוד. בזמנים שבאמת הם כבר עייפו ממשחקים אבל עדיין לא רוצים לישון. אז שמה אותם בטרמפולינה לידי. ויכולה להמשיך לבשל, לנקות, לאכול, לסיים משהו קטן לפני שאני משכיבה/מניקה. ואני מדברת איתם והם עוקבים אחרי והרבה יותר רגועים וטוב להם ככה. גם בגילאים קטנים יותר הם לא תמיד אוהבים רק לשכב ומשעמם להם. אז הטרמפולינה גם משמשת להם כיסא מוגבה לראות עולם. ומצד שני היא מקום עטוף כזה שהם מרגישים מוגנים ורגועים. זה גם עוזר לתת בקבוק בגיל יותר גדול שעדיין לא יודעים לתפוס לגמרי, או להתחיל את הטעימות.
בקיצור אצלי היא שימושית ביותר עד גיל יחסית גדול שאז הם מתחילים לקפוץ ממנה לרצפה למשחקים...
אחר כך מקפלים שמים גבוה מעל הארון ושומרים לילד הבא.
אצלי הטרמפולינה בשימוש בערך 8-10 חודשים תלוי בהתפתחות של כל ילד...

יושב בטרמפולינה עד שרגוע
שמתעצבן מתהפך ממש חזק אם אני לא לידו הוא יתהפך עם ביחד עם המתקן.

אני חודש וחצי עם התקן לא הורמונלי.
מניקה.
היה קשוח...

אין לי התנגדות שהמחזור יהיה קצר
אבל יש לי התנגדות להאסר סתם אם זה לא מחזור בכלל

כמה זמן את עם ההתקן?

אבל קצת מבינה בהלכה, בעקבות הרבה התקלויות ובירורים שעשינו עם הרב, להבין לגמרי את העיקרוןן וההלכה נטו ולא בצורת החומרה שלה - וממש ממליצה לשאול רב.
על כל התקופה, אם זה יחזור על עצמו, ונקודתית על הדימום בניגוב (בעיקרון לא אוסר אם זה בתנאים, אבל כל זוג והקפדותיו ורב ופסיקותיו, חלילה לא נכנסת לכם) , כי חבל לפסול סתם את ההפסד. ממליצה להתייעץ.
וזה מאוד קשה להיות בחוסר וודאות מה מתרחש לך בגוף. מזהה ושולחת חיבוק ❤

אעדכן

פעם אחת לא ענתה

פעם שנייה ענתה בשאלה ולא ענתה על התשובה.

כנראה שזה לא רלוונטי...

 

אבל שבוע הבא יצא רכב לאיסוף
חושבת שמי שיכולה
בעיקר מהדרום
שתיצור קשר

בדקתי, ואין רגישות לחלבי

שלום,
אני שלי אמא לתאומים אבל לא התאומים שלי צריכים חלב אם. אוספת את התרומות עבור דניאל, אימם של התאומים.
*אנחנו עדיין זקוקים לחלב אם*
במידה ויש לך אפשרות להעביר את החלב שלך *לשפיים, נתניה, הרצליה, קריות, תל אביב*
תיצרי קשר עם דניאל 0535750770.
לילה טוב וישר כוח על ההתגייסות

וגם ראיתי בבית החלמה שיש מישהי שפרסמה למסירה.

בית החלמה ביכורים בירושלים.

 

שווה לבדוק

כלומר מתקשה לקום בבוקר כבר כמה ימים ועייפה במשך היום
זה קשור בעייפות?
יש דרך להעביר את זה?
זה ממש מציק אם אני מסתכלת למטה אז אני רואה את הקפיצות בזווית ראייה למטה

כפי שכנראה את חווה בתקופה זו.

השלמת חוסר השינה, לפחות אצל בעלי, היא הטיפול בסימפטום.

תודה על המידע

כשאני בלחץ או עייפה
כמו שתיארת... גם בעין וגם בלחי

זה עובר לבד בסוף...
אני תמיד מתפדחת כשזה קורה לי שאנשים אחרים יראו את זה... שהעין והלחי קופצות לי. אבל האמת נראה לי שזה סתם בראש שלי ואף אחד לא שם לב לזה

וממש רואים את זה אוף זה משגע אבל כן אני ממש עייפנ ב3 4 ימים האחרונים יותר מהרגיל את אומרת זה מזה כנראה?

תנוחי ותרגעי וזה יעבור

מכירה כמה שזאת היתה התופעת לוואי שלהם.
עבר תוך כמה ימים

אני מכירה מישהי שהפסיקה סרזט בגלל תופעה כזאת.

לא משהו שצריך להתרגש ממנו.
זה יעבור תוך כמה ימים.
לעיתים נורא נדירות יכול להעיד על חוסר בויטמין B12.
זה אמנם אכן מציק, אבל לגמרי חסר חשיבות.

האם הם שומרים טהרת המשפחה? שואלת כי לפעמים זוגות שלא שומרים מחפשים את הריגושים שהיו לפני החתונה ופתאום הם מתרגלים למציאות ומשתעממים.. ודברים נהיים שונים פתאום

אבל עד שהם התחתנו לקח הרבה זמן כי היו צעירים

יכולות להיות כל כך הרבה סיבות

היא צריכה לשבת עם בעלה ולשאול אותו מה עובר עליו...זה הכל.

שנישואים זו עבודה קשה, עבודה קשה אבל משתלמת.
ויש תקופות ויש גלים, וגם אם עכשיו זה נראה לה שהמצב לא טוב, עם עבודה והשקעה זה יכול להשתנות.

שתנסה קודם כל לדבר איתו בצורה של שיתוף, לא בצורה שתוקפת אותו, אלא מה היא מרגישה, איך היא חווה את התקופה האחרונה. אחרי זה שתפנה אליו שאלה - איך אתה חווה את זה? אתה מבין למה אני מתכוונת?
אבל לא מתוך מקום מאשים, כי הרבה פעמים שני בני הזוג צריכים קצת לעבוד על עצמם והבעיה לא נמצאת רק בצד אחד.
אולי היא כל הזמן מתלוננת וזה מכניס אותו לאדישות?
אולי משהו מפריע לו?

שתנסה להגיע לשיחה ממקום לא שופט, ולא מתלונן. אלא ממקום אמיתי ופתוח, לשים את כל הדברים על השולחן, אבל מתוך שיח של בני זוג, של שותפים לדרך ולא של אויבים ושל שני צדדים.

האם החיים לבד לשארית חייה עדיפים לה על החיים עם בעלה.
כי לא מתגרשים כדי למצוא משהוא יותר טוב
כי אפאחד לט מבטיח לה שזה יקרה,
ולהיות גרושה בעולם הדייטים זה לא להיט כל כך גדול.
עם הלבד עדיף לה אז כנראה טין כבר מה לתקן.
טם היא פוזלת על זוגיות אחרת שתשקיע את האנרגיות בלתקן את שניתן בזוגיות הנוכחית ולהשלים עם מה שלא ניתן לשנות

זה לשלוח אותם לטיפול זוגי. אפילו למצוא להם מטפל טוב אם את יכולה.

חוצמזה לא חושבת שיש הרבה מה לעשות חוץ מלהקשיב ולתמוך. עצות יכולות להיות הרסניות, הרי אי אפשר לדעת באמת מה קורה להם.

למטפל טוב יש הכלים לנתח את הסיטואציות לפעמים אפילו באופן שבני הזוג לא חשבו עליהם. ו כמובן לתת עצות ולתמוך בתהליך של התקדמות וצמיחה.
חוץ מזה כמובן שהוא פשוט מאפשר שיח יותר פתוח ומכוון

(סתם בלשון זכר כי זה נח. גם למטפלת )

לי בשלב הזה היו כאבים וזה היה כלום, סתם הנמתחת של שרירי הבטן אולי...

עשיתי לא מזמן תרבית והיה תקין

או מקשה עלייך משמעותית, שקשה לך לתפקד ולדרום איתו, הייתי מחכה עוד קצת.
אם זה מתגבר אולי כן הייתי שוקלת לברר את העניין...
אם לא- צריך לזכור שב הריון, יש את כל התירוצים למה שהכל יכאב, כשהכל תקין ברוך ה' 😅

לכן חשוב לבדוק מידי פעם.
התסמינים הקלאסיים- תכיפות במתן שתן (בהריון זה כל הזמן) , צריבה בזמן מתן שתן, כאבים שם למטה/בצדדים. (בהריון אם הדלקת לא מטופלת היא עלולה לעלות במהירות לכליות ולכן אם כואב בצדדים למטה צריך לשלול קודם כל דלקת כי זה יכול להיות מסוכן..)

וגם מה התדירות.יכול להיות וירוס בטן ויכול להיות משהו אחר.אם זה מטריד אותך הייתי הולכת להיבדק

אבל זה תלוי כמו שאמרו לך בעוצמת הכאב. כל עוד הוא לא מתגבר ואלה לא כאבים שבאים והולכים אלא יותר סטטיים, הכל בסדר. אם זה בא והולך תנסי לראות כל כמה זמן וכמה פעמים בשעה

איזה סיוט!
הייתי מטיסה את בעלי לגשת אליהם... קשה כל כך לקום פעם אחר פעם!

אז אני לא מכירה אותו בכלל...
וברוך ה יש תאומות קטנות אז קמים הרבה...
כבר התרגלתי האמת.

יכול להשתבש קצת דברים אחרי הריון כימי.
אם בחודש הבא זה גם יהיה ככה תלכי לבדיקה אבל על חודש אחד לא הייתי נלחצת
🌺

יש פורום פוריות. תפני ל @ט'

לשאלתך, נורא קשה לדעת... את בהזרעות? הפריות? אחרי החזרת טריים? מוקפאים?
וכל רופא וההנחיות שלו....

אפנה אליה...
אני אחרי סבב של הורמונים בלבד, כי הרופא פספס את ההזרעה.. תודה!

הרבה בנות עם נסיון בסבבי תרופות בלבד. אני אישית "זכיתי" להגיע ישר להפריות.... אז לא יודעת כ"כ איך לעזור לך... חיבוק בכל מקרה! בע"ה בשורות טובות!

בעיקרון בדכ האחיות שאת מביאה להם את התוצאות של הבדיקות אמורות לדבר איתך אחרי הבטא השלילית ולומר לך מה הלאה

ואוו לא ידעתי! העניין שרוצה "לדלג" על בטא.. עשיתי בדיקת הריון, שכמובן יצאה שלילית כי פספסנו את הביוץ, הרופא חשב שיש סיכוי שיצליח אז ביקש לעשות, אבל אין בדיקות דם עד יום ראשון, (ולוקחת דוספטון שמתה להפסיק איתו כי משגע את המערכת.. לא בא לי לחכות עד ראשון לבטא)

ולעשות בטא בראשון ולקבל הוראות
הענין הוא שהדג צריך לעשות בדיקה ביום השלישי למחזור כדי להתחיל הורמונים וטיפול. אז אם תפסיקי והיום השלישי יצא בשבת זה ישבש לך. תתכנני את זה נכון

יש מקומות שיש בדיקות בשישי

רק זה שעה מהבית שלי... בשביל מעקב זקיקים אני תמיד נוסעת.. אבל עכשיו קצת מבאס אותי להשקיע ככה על כלום

בכל אופן אם יש לך כוח נפשית לדעתי הכי פשוט להתייעץ עם הרופא שלך או האחות

הרופא לא ענהה לי מהבוקר...

את צריכה ללכת לרופא ברגע שאת מקבלת ווסת... אז מתחיל מחזןר חדש ומתחילים שוב הורומונים וכו׳.
חייבת לשאןל למה את עדיין בסבב רק של הורומונים? תתקדמן להזרעה חבל על הזמן עדיף להגדיל סיכויים.

המון בהצלחה!!!

פשוט באים בלי לקבוע תור? הרי אין תורים פנויים מעכשיו לעכשיו.. צריכה לדעת ממש בפרקטיקה מה לעשות.הסברתי למיואשת, אנחנו אחרי סבבה של הזרעה, החודש ספיציפי הרופא פספס את הביוץ, ויצא שלא הייתה הזרעה..

לגבי התור לרןפא- זה מאוד תלוי מה הוגדר מול הרופא שלך.
אצלי זה איך שאני מקבלת מחזור הגעתי אליו כמובן בתיאום אבל לא חיכיתי וקבעתי תור כי אחרת זה לעןלם לא היה קורה.
מה הייתה ההנחייה שקיבלת ממנו? את יכולה לנסות להתקשר/ לשלוח הודעה ? בעקרון את יכולה להירגע שיש לך עוד כמה ימים.. קודם כל לקבל מחזור ואז להגיע אליו בזמן/ איך שאת מסיינת את המחזןר להתחיל תןכנית חדשה..

ואני מבינה לגסי ההזרעה..
מתבאסת בשבילך שהרופא פספס את הביוץ.. נשמע קצת מוזר חייבת לציין. לא עשית מעקבי זקיקים כל יומיים שלושה בכדי לדייק?

שלחתי לרופא הודעה שיש לי כמה שאלות, הוא לא חזר אליי לכן תהיתי לעצמי מה לעשות..
לגבי ההזרעה, אכן היה לי מוזר מאוד, התייעצתי גם פה והחלטתי לסמוך עליו. עשיתי מערבי זקיקים זה כנראה היה גבולי אם לחכות יומיים או להזריק באותו יום אוביטרל, הוא החליט לחכות ושהגעתי למעקב הבא נאמר לי שכבר היה ביוץ..

כי אם כן הבנתי שזה יכול לקרות, הרופא צריך ללמוד איך הגוף מגיב כי אצל כל אחת וכל פעם זה שונה

חודש שעבר היה עם איקקלומין.. יכול להיות שאת צודקת.. תודה!

את אצל רופא פוריות, נכון? לא נשים....?

אצל רופא פוריות

פשוט תחכי שיענה לך... אין כ"כ ברירה. או דרך המזכירה שלו

בדיקות של פוריות, כולל בטא.
אני בקשר ישיר עם הרופא שלי, בווצאפ. בפעם הראשונה שלא הצליח, והוא אמר לי לבוא אליו באמת חיכיתי לתור הבא שהיה פנוי, מאז הוא אמר לי לדבר עם המזכירות של המרפאה וכשאני צריכה לבוא אליו, גם אם אין תור מכניסים מטופלות פוריות בין התורים.. שווה לך לנסות לבדוק איך זה אצלך, בהצלחה!

שלחתי לו וואטאפ הבוקר שיש לי שאלות.. הוא לא הגיב ולא רוצה להפריע לו..

אני שולחת אחרי כמה שעות שוב הודעה, כבר קרה לי שחפרתי לו קצת כי הייתי חייבת לדעת אם להמשיך.. אבל הוא אמר לי במפורש שלפעמים הוא לא שם לב ולא עונה אז לשאול שוב..

סתם מתסכל להמשיך עם תרופה..

מיותר להמשיך עם כדורי תמיכה או הורומונים ככל שהבטא שלילית זה סתם מעכב את התהליך.
בדכ ברגע שהבטא שלילית מפסיקים את כל הטיפול עד שנפגשים עם הרופא ומתחילים מחזור חדש.

לא עשיתי בטא כי אין בדיקות עד ראשון.. רק בדיקת שתן

וילדת תוך חצי שעה מרגע שהתחילו?

רק קצת לחץ למטה וברגליים וכשהרגיש שטיפה מתחזק ומסתדר ואולי כן צירים ישר יצאנו לבית חולים (נסיעה של עשר דקות) וחצי שעה אחרי שהגענו הבובונת כבר היתה בחוץ..

לפעמים צירים בהריון וצירים בלידה לא מורגשים אותו דבר ונשמע שיש סיכוי טוב ללידת בזק אז ברור שעדיף להיבדק ולחזור הביתה מקסימום מאשר להמשיך למשוך בבית
בהצלחה!

כבר התחלתי להתארגן ליציאה ופתאום נרגע הכל.. נעקוב.. תודה לכולכן!!😘

ולא לשכוח לעדכן

מרגישה פתאום בשמיני כזה בלי צירים וכלום🤔
לפחות מתנחמת בזה שהגג זה לסחוב עוד שבועיים וזהו
תודה על ההתענינות!!🤗

אני חושבת שכן להקנות הרגלים, אבל לא בצורה אגרסיבית, כן להיות קשובה לצרכים שלה.

 

למשל- אם היא אחרי אוכל וטיטול וגרעפס ועדיים נודניקית, אז  אני כן אתן לה צומי (היא התחילה לחייך), אבל של כמה דקות, אראה שנח לה, וזהו! לא מנסה חהאכיל שוב או להרים או משהו כזה...

 

 

מקווה שעזרתי, הרבה נחת!

דבר ראשון והכי חשוב בעיני- תלכי עם הלב שלך.
רוב הנושאים בגידול ילדים הם לא שחור ולבן. לא נכון ולא נכון. אלא מה נכון לך כאמא ולכם כמשפחה.
באופן כללי לגבי שאלתך- בגדול לא מקובל להקנות הרגלים בגיל הזה, אלא לזרום עם צרכי הילד.
הם מאוד זקוקים להמון חום, קרבה, ערסול, חיבור.
סביב גיל 3 חודשים לרוב ניתן לראות הרפיה והתפתחות יותר עניין בסביבה, יותר מוכנות לשכב על משטח/טרמפולינה ולהתעניין בסביבה.
מה שכן- לא לשכוח את עצמך. למשל לגבי בכי- לא הייתי נותנת לבכות על שום עקרון שהוא, אבל בהחלט אם את צריכה ללכת לשרותים זה מצויין ורצוי להניח את הילדה וללכת לשרותים, גם אם תבכה בנתיים. כנל אם את בדיוק באמצע הביס וקשה לך לאכול איתה בידיים, או שאין לך בעיה להחזיק אותה בזמן האוכל, אבל את צריכה ידיים פנויות כדי להכין רגע לעצמך משהו לאכול וכו וכו.
בהצלחה!!

בגיל הזה כל מה שהם צריכים הזה חום ואהבה.
פשוט תזרמי איתה, מה שטוב לשתיכן.

נכון שצריך לתת להם להוביל אבל אפשר לנסות ןלהכיר להם דרכים אחרות להרגע.
שוב אם זה לא רעב או טיטול אז אפשר להביא משחקים, לנסות ליצור עניין עם רעש ותשומת לב במקום ישר להרים לידיים.
כמובן אם זה לא עובד והילדה לא נרגעת אז ישר חיבוק חזק!

כנל לגבי העגלה , את לא רוצה שהיא תתרגל כל הזמן להרדם רק בנדנודים, את יכולה לנסות לשים לה מנגינה שתרגיע אותה , לדפוק על הגב בעדינות גם יכול להרגיע אותם .
בלוחשת לתינוקות היא כותבת משהו שממש עזר לי-
שכשהתינוק בוכה במיטה אפשר להרים , לתת חיבוק , לשיר שיר אבל כשהוא נרגע ישר להחזיר לצמיחה ולהשאיר ליד , ללטף ,לדבר בלחש , להראות נוכחות אבל שהוא לא יפתח תלות בידיים.
הוא היה צריך ידיים כדי להרגע? בסדר גמור הוא תינוק ,אבל ברגע שנרגע להחזיר למיטה ולהשאר קרוב חשוב ליטופים , דיבורים , מנגינה וכו'.. עד שהם יתרגלו להרדם הכוחות עצמם ויתרגלו לסביבת המיטה .

וכן לדעתי זה מתחיל כבר בגיל הזה .
את לא רוצה לקום הגיל 3-4-5 חודשים ולגלות שהילד/ה עדיין תלויים בך לגמרי . זה קורה לאט , זה תהליך וזה צריך להתחיל מתי שהו

לפני איזה מיליון שנה הלכנו ליועצת שינה והיא אמרה שבגיל הזה ההרגל לא באמת נשמר (וגם חוסר ההרגל לא נשמר, הוא לא יצפה שינדנדו אותו כי אתמול נידנדו) היא אמרה שרק ברגע שמרגישים שהוא "זוכר" מה עשינו אתמול זה הזמן להתחיל, סביב גיל 4 חודשים

למה זה לא טוב ישר להרים ולנסות להרגיע בדרך אחרת?
כלומר, אם אני עייפה ואין לי כוח להרים הרגע, זו סיבה טכנית, אבל איזו סיבה עקרונית יש לא להרים מיד תינוק בגיל הזה?

ככה אני העברתי את החודשים הראשונים.
כשאת מגיבה בדרך מסויימת לבכי התינוק לומד שהוא עושה x אז הוא מקבל z
לצורך העניין הדרך להשיג ידיים היא באמצעות בכי.
יכול להיות שהקדמתי את המאוחר יחודש וחצי זה עוד מוקדם מהרצוי .
אבל אם התינוק רק רוצה חברה? או הוא רק רוצה מוצץ? או רוצה לשנות תנוחה ?

זה חשוב להבין מה הוא רוצה. אם התינוק ישן ומתוך שינה בוכה אני לא ארים אותו אלא אנסה לעזור לו להמשיך לישון.
אבל בגיל חודש וחצי הם עדיין פיצים כאלה.

בגיל חודש וחצי תינוק צריך מענה מיידי, במידת האפשר כמובן

(האמת שלדוגמאות הספציפיות שנתת בעיני אין שום זמן מתאים)

אני מבינה שאת שואלת כי זה קשה אבל מבחינה חינוכית זה לא הכיוון, עדיף למצוא פתרון אחר לקושי, אולי יש מישהו שיכול לעזור? זה באמת לא פשוט..

המוצץ לדעתי זה משהו אחר, פחות בקטע של חינוך, לא חושבת שיש קשר בין להתעקש או לא לבין חינוך (וממליצב לנסות את המוצצים הפשוטים מגומי, הרבה פעמים תינוקות סרבנים לוקחים אותם)

בקושי יצאה מהבטן.
נטו לתת לה מה שהיא צריכה, בלי מחשבות חינוכיות...
אפשר להרגיל, לא לחנך. למשל, להרגיל שיש מקום אחד או שניים קבועים שבהם היא הולכת לישון, להרגיל למוצץ (אם הולך. יש ילדים שפשוט לא רוצים מוצץ וזהו, ויש לזה גם יתרונות).

אם היא לא רגועה, יכול מאוד להיות שהיא בקפיצת גדילה. זה בול הגיל. יומיים בערך של הנקות תכופות וחוסר שקט ואז היא שוב נרגעת וחוזרת לעצמה.
לידע כללי- קפיצת גדילה היא בדר''כ בגילאים האלה: 3 שבועות, 6 שבועות, 3 חודשים, 6 חודשים, 12 חודשים.
עוזר מאוד לזכור את זה, כי אז במקום להיות מתוסכלת את מבינה מה קורה.
גם מנשא יכול לעזור לך מאוד- היא רגועה ואת עם ידיים פנויות.

כשהיא בוכה לא לגשת מיד אבל גם לא לתת לה לבכות יותר מידי- הכל בנחת שאמא רגועה התינוק רגוע
לגבי העגלה מה שנוח לך אם קשה לה נראלי כדאי לנדנד כמובן לא להרגיל
מוצץ - לנסות כי זה חשוב שיהיה לה שהיא תבכה יהיה מה שירגיע אותה
בהצלחה רבה
וכמובן את אמא שלה אז את יודעת הכי טוב מה נכון לך ולמתוקה
זה מה שאני הייתי עושה

אני יותר מהזורמות. אבל באמת לא אשקר שאני משועבדת והחיים די על הולד.
בכל זאת מנסה באובייקטיביות.
אין שום עניין שבעולם לתת לבכות. אמונות נושנות של דורות קודמים. בשנה הראשונה נבנה כל האמון בעולם. תינוק שהצרכחם שלו מסופקים וכן מקבל חום ואהבה זה משפיע באופן חיובי על כל הביטחון והחיים.
לכן אני משתדלת להענות במקסימום. עכשיו ברור שאין מצב למאה אחוז וזה בסדר (תקראי על ''אמא טובה דיה''). לפעמים שירותים, ילד אחר, אמצע נסיעה. כלומר החיים כן מספקים להם הזדמנויות ללמוד לחכות וכו'. ביתר הזמן אני מעדיפה להענות מידית. כדי שזו תהיה החוויה היותר כללית שלהם מהחיים. אם לא יכולה משתדלת לדבר, ללטף, להיות נוכחת.
לגבי ההרדמות- אם הולך לבד מעולה. אם לא אז לנדנד. זה סבבה.
מוצץ- כן ממליצה להמשיך לנסות. כי סיוט בלי. כמובן לא לדחוף לגרון אם היא צווחת ומקיאה. להמשיך לנסות בעדינות. אין בזה שום רע.
לגבי להספיק דברים בגיל חודש וחצי. לא יודעת מה לומר לך. אני לא מנסה. אני בשלב הזה שורדת. לא ברור לי האמהות עם המלאכים הקטנים בעגלה בקניון. שלי ממש לא כאלה. בהחלט ידיים הנקה. לחלוטין השלב.
בהצלחה ובנחת

אם יכולה להיענות באופן מידי, למה לא?
כמו שכתבת יש מלא מקרים אחרים שאני לא יכולה וממילא החיים מספקים להם מספיק הזדמנויות שהם צריכים להמתין, וזה בסדר, זה החיים
אבל למה ליצור כאלו בכח?
לשם החינוך?
היא פיצית ממש
תזרמי איתה
תמצאי את הדרך שנחה לכן בלי "עקרונות חינוכיים" בגיל הזה

היא עוד ממש קטנה. אז בגדול לזרום עם הצרכים שלה, כמובן עד כמה שאת יכולה... לא יקרה כלום אם היא תבעה כמה דקות בזמן שאת בשירותים.

אני לא בעד לתת לבכות בגיל הזה, המגע והידיים זה צורך שלהם.
מה שכן לגבי שינה, אני כן חושבת שאפשר להתחיל להקנות הרגלים נכונים כבר עכשיו. בגדול אני מכירה שאומרים שאין מה להתחיל לפני גיל חמישה חודשים, אז עם הקטן שלנו (שעכשיו בן שלושה וחצי חודשים), נרדמנו בעזרת נענוע בעגלה. באיזשהו שלב העגלה נהייתה קטנה מידי, אז לא הייתה ברירה אלא להעביר לישון בעריסה, והיא לא מתנדנת. אז זה לא שנתתי לו להירדם לבד, אבל אני כן משכיבה אותו, ובתור התחלה ניסיתי להרגיע עם היד ולא ישר להרים. בהתחלה הוא פחות זרם עם זה, ובאמת אם זה עבר לבכי גדול אז הרמתי והרגעתי. אבל ראיתי שעם הזמן זה הולך ומשתפר ועכשיו לרוב אנחנו פשוט מניחים אותו והוא נרדם לבד. יכול להיות שבעוד חודש זה ישתנה, אבל גם אם זה רק לתקופה הקרובה זה עדיין עוזר לנו שהוא נרדם לבד ולא תלוי בנו.
מה שבעצם אני מנסה להגיד (וקצת הסתבכתי עם זה), זה שאף על פי שיש להם צורך למגע, חיבוק, ידיים, אל תשלחי מראש התחלה של הקניית הרגלים בגיל הזה. אפשר ללמוד לקרוא אותם, לזהות את סוג הבכי ובהתאם לזה לתת מענה, ואז הרבה יותר קל לשניכם ואת תדעי מתי להרים ומתי עוד קצת ללטף כי זה דווקא מה שהיא צריכה עכשיו

בגיל הזה הם הישרדותיים, אם היא בוכה היא צריכה אותך וחשוב שתקבל מענה, ממליצה לך לקרוא על תאוריית ההיקשורת. בכל מקרה אין מה לחנך תינוק בגיל הזה, הרי היא בוכה כי היא צריכה אותך וברגע שהיא לא מקבלת מענה היא חווה סטרס, סטרס יכול גם להתבטא בעוד בכי. לטווח הארוך חוסר מענה אימהי יוצר נזקים פסיכולוגים מה שמקובל במחקרים. אני לא מדברת על פינוק. אין מה להקנות בגיל הזה הרגלים. זה גיל מאוד תובעני אז אולי תנסי לבנות סדר יום שיעזור מאוד ולבקש עזרה
לגבי המוצץ אפשר להציע אבל ממש לא בכוח, היא נמצאת בשלב האורלי של החיים שלה ולא צריך לגרום לסטרס סביב המוצץ.

חד משמעית לזרום עם הצרכים שלה! זה הכי טבעי! כשתגיעי לשלב שבו מקנים הרגלי שינה זה משהו אחר, בעולם של הרגלי שינה יש מליון שיטות

מהפן ההשקפתי-דתי הפלא יועץ:"ובודאי שאותן הנשים, שמניחות את ילדיהן יונקי שדים שיבכו זמן רב, עד שיגמרו עסקיהן או עד דעבדי מאי דבעו עתידות לתן את הדין."

נתתן לי כיוון ודרך..
מבינה שזה הגיל שדורש עכשיו הרבה מגע וקרבה
נחכה קצת עם ההרגלים.. (לפחות עם חלקם)
כבר התחלתי ליישם
תודה!

לא מוציאים ילד עם חום

ידעתי את זה ,רק הייתי צריכה חיזוק♥️

כמובן רק עם הסכמת המארחים, תוך אזהרה של שאר האורחים.
לא משנה קורונה או לא, יש עוד מחלות

היא התינוקת היחידה שם אז תהיה מסמר הערב, ואין מצב שתישן כל הזמן בחדר שקט
(תכננו להישאר שם עד מחר בצהרים)

באסה.
תראי איך היא מחר, אולי תסעו לביקור קצר

תודה

ושמעבירים אותה מיד ליד..היא צריכה לנוח.
זה מבאס ברמות אני מבינה אותך.
הקטן שלי היה עם חום השבוע ושמעתי על עוד כמה וכמה ילדים. מניחה שזה משהו עונתי.

ואם לא היא היתה הולכת לישון שם

בטח אם ישנה במיטה חמה והכל,
זה יכול לשנות את המדידה

שווה לך לבדוק שוב

תודה רבה

זה תלוי הרגשה, פחות חוששת מהדבקות וירוסים עוברים כל הזמן, אבל זה תלוי גם במשפחה

אם הוא גמור ובוכה אז שיהיה בבית גם בלי חום

אבל אם הוא סבבה בכללי, אז כן הייתי לוקחת איתי, שמה לנוח בחדר,
אני גם לפעמים לוקחת ילדים חולים לעבודה לכמה שעות כי צריכים אותי בעבודה

בינתיים נתתי נובימול והלכה לישון יפה לפני איזה שלוש שעות . נראה איך תקום בבוקר (או בלילה🙄)

היא קמה היום בבוקר בלי חום ממש עליזה אז נסענו
מקווה שתמשיך להרגיש טוב🙏

כבר מאתמול היה עומס פקקים מטורף בכבישים
אני אפילו לא מנסה לחשוב על יציאה. נשארים בבית ועושים על האש

מלא פארקים נחמדים ומרווחים. יהיה עמוס, זה בטוח, אבל עדיין יכול להיות נחמד. פארק הילדים, פארק נחל באר שבע, פארק האגדות, פארק מרמלדה, הפארק האוסטרלי.

די עבר לי התאריך נמאאאס לי
אתמול כבר בכיתי מתסכול הייתי בשוק מעצמי
חושבת עכשיו מה ללבוש בערב ומתפחלצת
את השמלה המתאימה כבר בזבזתי בר''ח ואין לי בגדים חשבתי להעביר את יום העצמאות בחלוק של בית חולים לא נראה לי שיעבוד לי

לידה קלה וילד בריא ושלם

וסליחה שאני מתמרמרת
אבל מה זה רציתי גם להעלות פוסט של סגולת הפורום
ועכשיו יש לי תאריך ואני צריכה להשתדל לא ללדת לפני 🥺 אבל הכל לטובה...


שיהיה לך בקלותתת אמן ובקרובבב ❤️❤️❤️ בעזרת ה׳

שנים היה לי קשה המעבר הקיצוני הזה ובעיקר ריחמתי על המשפחות השכולות.. נכון שאומרים שאנחנו חוגגים בזכותם, אבל המעבר הזה כואב ולדעתי היה צריך להפריד את הימים האלו..

אני באה ממשפחה שכולה.
זה חיבור כל כך קשוח ..

אני הולכת לטקסים וכו׳. השנה יש לי ממש קושי פיזי ונפשי גם עם כל מה שעובר עליי, אז השתדלתי לא להכנס יותר מדי ושזה ייכנס לי לנפש.

מאז שאני קטנה זה מוזר לי שהימים האלה מחוברים יחד! איך אפשר?
בבוקר בוכים ובערב כאילו הכל טוב?

למרות ועל אף הכל

היומיום שלי מלא במעברים חדים שכאלו, בין רגעים שמחים וטובים לחוסר הגדול שתמיד נמצא, זה חלק מהמציאות של משפחה שכולה.
ודווקא יום הזיכרון, אמא שלי אומרת שהוא לא מיועד לנו, לנו יש את יום הזיכרון הפרטי שלנו, הוא מיועד לכל השאר, וחלק מחשיבות הזיכרון -זה לזכור את הקשר החזק בין שני הימים הללו...
זו דעתי לפחות

אמא שלי אחות שכולה והיא גם הייתה אומרת שיום הזיכרון הוא כללי.(היא גם אמרה שאצלה כל יום הוא יום זיכרון...) ולא עלו לקבר אז.

פשוט הרב גורן חיפש תאריך שיהיה סמוך ליום הזיכרון לשואה ( רצו גם אז לעשות את היום זיכרון לחיילים ולא עולים לקברים בניסן, אז הוא מצא פיתרון להזיז את זה לקצת אחרי זה. רצה הגורל ובדיוק בה באייר הוכרזה המדינה וממילא יום העצמאות.
ואז השיר של נתן אלתרמן "מגש הכסף" משמש את הקריינים כדי להעביר אותנו מהיום העצוב של זכרון המחיר, לשמחת הטוב הגאולי.

אני דווקא מרגישה שהיום שאחרי נותן משמעות לנפילה של היקרים ביום שלפני
אבל מאד מאד מאד מבינה את ההרגשה המסובכת שזה עושה בלב ובשכל
❤️

קשה, אבל גם מבינה את הקשר הצמוד בין הימים..
ואולי גם אני כזאת, ששניה אחת בתהום של עצב ורגע אחרי יכולה להיות נוכחת באיזה שמחה.
אז נראה לי הגיוני.. 😶