פורום הריון ולידה (עמוד 2182)

מעדן פרווה (כגון סויה)
ג'לי
מרק ירקות סמיך טחון
עוגת גזר/טורט/משהו בסגנון
וכמובן גלידות שוות למכביר.. 🍨🍦🍧
שיעבור בטוב❤️

כל פירה, מרק כתום או ירקות או עדשים- פושר

עברו 6 השעות הבשריות שלי, מעתה אוכל להתקיים על מעדנים 🥳🤦‍♀️


(הסבר להודעה המקורית- העקירה היתה כאמור בהפתעה, אחרת לא הייתי אוכלת בשרי בצהרים)


אני יכולה לקחת 2 אקמול יחד? הבודד שלקחתי לא עושה את העבודה... 😥

הכאבים קשים...

אין לי...

אני בתור בבית מרקחת תורן יחד עם כל עם ישראל ואשתו. מקווה שיהיה להם מה לתת לי בלי מרשם

ותיקחי ממנו 2 ביחד.
או טיפות אופטלגין

כשעשיתי עקירה כירוגית הרופא נתן לי לקחת ארקוקסיה, אבל לדעתי זה עם מרשם

כשזה היה עם תפרים.

הציל אותי. 

אקמול אף פעם לא דיגדג לי.
או אופטלגין או נורופן (לא הייתי בהיריוו באותו זמן).

ולישון גבוה ממה שאת רגילה. תוסיפי כרית.
זה ישתפר מחר.

עברתי 2 עקירות של שיני בינה. אחת עם תפרים אחת בלי.

רפואה שלמה!

או שני אקמול
או אופטלגין או נורופן אדקס וכד'

אם את לא בהריון או מניקה יש גם כדור חזק אבל מעולה לשיניים בשם פוינט

אל תהססי לקחת משכך כאבים- יום יומיים ואת אחרי זה, חבל לסבול בינתיים

קחי אדוויל 400, או אדקס. אל תתביישי לקחת הרבה זה לא פשוט בכלל

חיבוק!

אבוקדו, ביצה קשה, טונה

לא לעשות עקירה בערב יום השואה!!!!

 

 

הבית עדיין די ריק מאוכל, יען כי טרם מילאנו את המאגרים.

הסופרים, לעומת זאת, סגורים. 

בתי המרקחת גם הם, למעט בית מרקחת תורן ואז כוווווולללללללםםםםםםם מגיעים אליו.

 

 

 

 

 

 

ו... ממש הרגשתי קצת שואה , הילדה צרחה ולא היה איפה לקנות . היה אחת החוויות הנוראיות בחיים (וקיבלתי פרופורציות על השואה. כן.)

אוף.

חיבוק!!!!

בטוח לא

אני אדע רק עוד חודשיים שלושה לפחות, ובינתיים אני צריכה להמשיך לעבוד על זה
מרגישה שזה טיפשי להמשיך לעבוד במרץ ואולי בסוף זה לא יעזור

אין מצב למשהו שתדעי עכשיו מה עם זה?
מתסכל!

הבוס שלי טוען שזה לא נהרס ושצריך להמשיך לעבוד על זה
אני לא בטוחה

חוסר ודאות זה הכי קשה..

בס״ד

מצטרפת לתפילות של מק״ר 💗!!

יתפלל בשבילך שלא תיגעי לריק🙏
ובעז''ה הכל יהיה בסדר

להמשיך לאכול טוב ואולי כבר לא צירך תוסף, תשאלי רופא
וספאטון ידוע כנספג טוב

איזה כיף ב"ה!

אצלי הספאטון פעם העלה מ9 ל11 תוך שבועיים.
יכול להיות שבגלל שאכלתם מלא בשר, אז ממילא אכלת פחות מוצרי חלב ולכן הברזל נספג עוד יותר טוב.

אגוזי מלך עשירים בברזל .
גם הם עזרו לי פעם עם הברזל אחרי שתוספים שונים לא עזרו

שכמות גדולה ממנו עלולה לגרום להרעלה.

ככל הנראה קשור יותר להתייבשות מאשר עלייה כל כך חדה בהמוגלובין.
במיוחד ללא סיפור של קבלת מוצרי דם או ברזל דרך הוריד.

אבל אל תדאגי.. כל עוד את מרגישה טוב ואין תסמינים של המוגלובין נמוך אז אין סיבה לחשוש.

חודש וחצי זה עליה חדה ?

הגיוני לגמרי שחודש וחצי אחרי לידה המוגלובין יעלה ככה.
פעם עלה לי ככה בשבועיים בזכות הספאטון.

היא בעצמה מודה שמדובר במעבדה שנלקחה בזמן התייבשות.

שנית, המוגלובין לא עולה כל כך מהר אלא במקרה ואדם מקבל עירוי דם או עירוי ברזל. (וגם אז לא תמיד יעלה המוגלובין בכזו מהירות. תלוי בסיבה לירידה בהמוגלובין)

לגבי הספאטון-
צריך לקחת כ6 חודשים רצופים תוספת של ברזל כדי להגיע למילוי של מאגרי ברזל. כך ששבועיים לא ממש מתחיל לשנות משהו במאגרים...
תמוהה לי העיניין של זינוק בכמות ההמוגלובין מייד אחרי שימוש בספאטון. זה פשוט לא עובד ככה בגוף.

אני זוכרת שתמיד בבדיקת דם כמה זמן אחרי לידה ההמוגלובין שלי תמיד עלה יפה מאוד. ובלי שלקחתי תוספי ברזל (כן השתדלתי לאכול אוכל עשיר בברזל).
עכשיו למשל בדקתי מה היה לי אחרי אחת הלידות. לקראת סוף ההריון היה לי 11.2 (ב18/2). ילדתי ב1/3 (אין לי נתונים מהלידה אבל מן הסתם לא עלה עד אז). בבדיקה כחודש וחצי אחרי לידה כבר עלה ל-13.6 (ב12/4).

על פי השאלה שלה אני מסכימה שהגיוני שגם להתייבשות יש חלק בעליה של ההמוגלובין.
אבל מהניסיון שלי לא נשמע לי הגיוני לקבוע שזו עליה לא סבירה אחרי לידה. (בעיקר כשידוע שהירידה בהמוגלובין בהריון קשורה לעליה בנפח הדם, אז זה עוד סיבה למה הגיוני שזה יעלה מעצמו אפילו בלי תוספת ברזל, כי נפח הדם יורד אחרי הלידה וזה אוטומטית מעלה את ההמוגלובין).

יש איזשהו יחס שונה בגלל ירידה בכמות הנוזלים בגוף.
זה לא מעיד על מאגרי ברזל.
כשרופא אומר למטופל "ההמוגלובין שלך נמוך" הוא מסתכל על מספר פרמטרים כדי לקבוע את זה. לא רק המוגלובין HB משוחרר בדם אלא גם מאגרי ברזל.

ברור שבאופן כללי כשלאדם יש מאגרי ברזל נמוכים זה יכול להיות אחרת. אני לא מבינה בזה בעצמי אבל מה שאת כותבת נשמע הגיוני.
אבל בהריון הירידה בהמוגלובין קשורה גם לעליה בנפח הדם ולא רק למצב מאגרי הברזל, ועדיין ממליצים לקחת תוספי ברזל. ואחרי הלידה מאוד הגיוני שההמוגלובין יעלה במהירות, כמו שראיתי אצלי.
ורוב הנשים פה חוות ירידה בהמוגלובין סביב הריון. אז לא נכון לכתוב שעליה כזו היא לא סבירה וקשורה רק להתייבשות, כי אחרי לידה זה שונה.

היא רק אם יש ירידה מאוד דרסטית ועם ירידה גם במאגרי ברזל.
ההמלצה לקחת תוסף ברזל ללא קשר לרמת המוגלובין לא מגובה בספרות מקצועית.

סיבה נוספת שיש ירידה בהמוגלובין היא בגלל מחזור הדם הנוסף המתפתח של העובר. גם הוא צורך לא מעט המוגלובין.

הסיבה לירידה דרסטית של המוגלובין בלידה זה בגלל איבוד דם.
לעומת זאת, יש גם נוזלים שעוזבים את הגוף כך שהריכוז של המוגלובין עולה מעט.
יש מספר פרמטרים שמשחקים פה משחק.

האם תיתכן עלייה של 2 גרם בחודש וחצי מהלידה? יכול להיות אבל יותר סביר שהעלייה הדרסטית קשורה בריכוז גבוה והתייבשות מאשר במילוי מאגרי ברזל. וכן האישה עצמה העידה שמדובר במקרה של התייבשות.

HB בפני עצמו לא מהווה מדד יעיל. צריך לבדוק גם מדדים נוספים כמו פריטין וטרנספרין. כשלוקחים את כל הפרמטרים בחשבון אפשר להסיק מסקנות לגבי רמת ההמוגלובין בדם.

ומעריכה את מה שאת מוסיפה לפורום מהידע שלך.

אבל אני חושבת שכן צריך לדייק.
לאישה אחרי לידה יכולה להיות עליה מהירה בהמוגלובין. לי אישית זה קרה אחרי שלוש לידות, ועוד נשים פה גם כותבות שזה היה להן כך.

מההסבר שלך אני מבינה שבעצם זה מעיד שמאגרי הברזל שלי כנראה לא נפגעו בהריון או בלידה, והירידה בהמוגלובין היתה בעיקר בגלל העליה בנפח הדם למחזור הדם המתפתח של העובר.
את בעצם כותבת שאפילו לא הייתי צריכה לקחת תוספי ברזל (הרופאים שהייתי אצלם כן המליצו על תוסף ברזל, אבל יכול להיות שיש בזה דעות שונות, לא יודעת...)

יכול להיות שנשים שאיבדו הרבה דם סביב הלידה זה באמת אחרת. שאלתם לא מצופה שתהיה עליה מהירה כל כך כי באמת המאגרים שלהם מרוקנים.
אבל בפועל להרבה נשים זה לא מופרך שתיראה עליה כזו אחרי הלידה. בלי קשר להתייבשות.

לרוב הנשים שיש להן ירידה חדה בהמוגלובין זה בגלל נפח הדם ומכיוון שנפח הדם עולה תמיד ממליצים לקחת תוסף גם אם אין אנמיה.
ואחרי לידה לא רק שיורד נפח הדם וההמוגלובין מתאזן ברזל הוא מינרל שמתמחזר בגוף ולכן אחרי הלידה לא רק ההמוגלובין עולה אלא גם מאגרי הברזל יכולים להתמלא חזרה

הפותחת שאלה האם תתכן עליה כזאת בהמוגלובין תוך חודש וחצי ?
התשובה למיטב הבנתי ולמיטב הבנתן של רוב המגיבות היא שכן

נכון שזה לא מעיד על מאגרי הברזל שמן הסתם עוד לא התמלאו בצורה מספקת

תוך שבועיים עלה לי מ9 ל11, כמו שכתבתי.
וקרה לי עוד פעם שהברזל עלה לי תוך חודשיים בערך מ10 ל12 בסוף הריון, בזכות אגוזי מלך.

מתוקף תפקידי אני מבצעת המון ספירות דם לאנשים חולים ומיובשים, זה לא גורם לעלייה חדה, יכול להשפיע מעט. רק במיקרים מאד קיצוניים רואים עלייה חדה (קרה לי פעם אחת אולי בעשר שנים שזו הייתה הסיבה...). עליה של 2 יחידות בחודש וחצי אחרי לידה + תוספים תזונתיים נורמלית בהחלט

לא מעלים את רמת הברזל בכזו מהירות.

צריך לראות את כל הפרמטרים של הספירה בשביל להבין את המצב.

להגיע ללידה עם המוגלובין 10 זה לא כ"כ חריג, ומי שלא אנמית בדרך כלל תעלה את זה במהירות בחזרה למצב הרגיל בחודש לאחר הלידה

אני מסכימה איתך.
עלתה פה שאלה פשוטה: מה ייתכן והגורם לעלייה דרסטית של המוגלובין.
עניתי את התשובה שאגב התגלתה כנכונה.

הייתה גם התייחסות לתוספי ברזל ומאכלים שעשירים בברזל ועניתי על כך שמבחינה פיזיולוגית אין קשר בין עלייה דרסטית בהמוגלובין לבין התוספים.

עלייה חדה בהמוגלובין כתוצאה מהתייבשות נדירה מאד וקוראת במיקרים קיצוניים. 

אני לא יודעת באיזה סיטואציות יוצא לך לקחת דמים.
אני אישית טיפלתי בלא מעט מקרים שהתרחשה עלייה כזו מהסיבה הזו. זה לא נדיר בצורה חריגה. זה קורה

האמת שהבדיקות דם אכן נלקחו במיון כי כנראה התייבשתי.
יכול להיות שלא באמת עלה ההמוגלובין?

ההסבר לכך פשוט:
כמעט כל פרמטר שנמדד בדם במעבדה בצורה מהירה (לא תרבית או בדיקות כמותיות שלוקחות יותר מ24 שעות)
הן בדיקות שנמדדות בצורה יחסית בלבד. כלומר - בריכוזים.
ריכוז גבוה של המוגלובין יכול להתרחש מ2 סיבות:
1. יש הרבה המוגלובין בדם
2. אין הרבה נוזלים בדם.
זה כמו ריכוז של פטל - משקה פטל יכול להיות מרוכז עם נוסיף הרבה פטל או אם נוציא קצת מים. (תכלס אי אפשר להוציא מים ממשקה אבל באופן כללי תיאורתי...)
אם הגעת למיון בגלל התייבשות וההמוגלובין פתאום קפץ ועלה - זה לא בגלל עליה בהמוגלובין אלא בגלל שהיחס בין כמות הנוזל בדם לבין כמות ההמוגלובין בדם השתנה.

זה רק שהדם הרבה יותר מרוכז...

נפח הדם בגוף עולה מאד במהלך ההריון וזה מה שגורם הבין היתר לירידה בהמוגלובין. לאחר הלידה נפח הדם יורד וההמוגלובין עולה לרמה מתאימה.

רק שאיבדתי דם רב בלידה והשתחררתי עם המוגלובין 7 לקחתי ברזל , לאחר חודש כבר הייתי ב 9.5 ולאחר לא עוד הרבה זמן הגעתי לרמה הרגילה שלי.

לפותחת - נורמלי בהחלט לאח לידה. יכול להיות שהיה קורה גם ללא תוספים מיוחדים

המוגלובין מושפע מאוד מתזונה,
וחודש וחצי הוא יכול לעלות ככה, אם אוכלים טוב זה לא חריג

אבל זה לא אומר שמאגרי הברזל עלו באותו מידה...

סאפטון ידוע שנספג בקלות
וגם בשר עוזר, בטח אם גם אכלת אגוזים, שקדים, תמרים וכד'

אגב,
אצלי זה ככה עולה אחרי הלידה
אבל בהריון לא משנה מה אכלתי זה לא עלה ככה...

דבר נוסף שההמולגלובין מושפע מכמות השתיה שלך,
אם את רוויה הוא יכול להיות נמוך יותר (פחות מרוכז בדם)
אם את מיובשת אז הוא יכול להיות גבוה

זה פרק זמן הגיוני שהיה יכול לעלות גם לבד מהתמונה, ובטח אם גם לקחת תוסף ברזל חלק מהזמן.

אנמיה של הריון לא נגרמת רק מחוסר ברזל אלא מעליה של נפח הדם
חוץ מזה שהבדיקה שמיד אחרי לידה כוללת גם את האנמיה של ההריון וגם את איבוד הדם אם היה בלידה ברמה זו או אחרת
בכל מקרה הספיגה של ברזל מבשר הרבה יותר טובה מכל מני תוספים

שהוא אגב צמחוני שאין!!! כמו ברזל ממקור בשר ועוף.

במידה ויש לך מספיק חלב כמובן

לכן עברנו למטרנה.
ורוצה לאט לאט לחזור לחלב שאוב..

נראה לי להכין חצי כמות מטרנה כרגיל. ולהוסיף על זה את החלב אם.
אבל אף פעם לא ניסיתי..

יש לך מספיק חלב למנה שאובה למעון ?
שיתנו לה בקבוק שאוב

וגם לדעתי דייסה ופירות תינוק יכול לאכול בכיף גם אם לא מעורבב בו חלב אם (פירות הרי מתוקים בפני עצמם)

מטרנה הסכימה.
יש לי שפע של חלב ברוך ה'
העיניין שחסר לה נוזלים כי היא אוכלת הרבה מוצק, לא שותה המון מים. וזה עושה לה עצירות

בקבוק מים היא מסכימה לקחת ?

במעבר לתמ"ל:

עירבבתי יחס של 10-90 תמ"ל מוכן לפי ההוראות וחלב אם

וככה עלינו ביחס כל כמה ימים

 

לכאורה אין בעיה לעשות את זה גם הפוך עם מטרנה וחלב אם

ולהעלות בהדרגה את כמויות חלב האם

פעם ראשונה ירקה, פעם שניה ירקה, ומאז אותו יום סירבה לחלוטין לבקבוק כלשהו שמכיל חלב כלשהו (חלב אם או תמ״ל). כן המשיכה לינוק בכיף, אבל היה מבאס שויתרה על בקבוקים ככה בבת אחת.
אבל זה היה בגיל כמעט שנה, אז כבר הסתדרנו בלי בקבוקים.

בהתחלה עירבבתי ממש מעט היא לא הרגישה, ממש יחס מיזערי

באיזה שבוע את? הלידה אוטוטו..לא?
חושבת עלייך מלא.. איזה סיוט הבחילות האלו

שבוע 32 וכנראה בדיוק יוצאת לשמירה.. כי כבר לא מסוגלת לסחוב יותר, פיזית הגוף גמור..

איך את מרגישה??? את כבר נגמלת מהדיקלקטין ?

 

רוב הזמן מרגישה טוב ב"ה, מידי פעם יש ימים ורגעים פחות טובים,
אבל אצלי זה בעיקר בגלל דברים נפשיים שגורמים לבחילות.
אז מטפלת בזה, אבל לאט לאט.. הקיץ ב"ה הביא איתו הרבה טוב ואני מרגישה מצויין בימים האחרונים.
מקווה שרק ילך ויהיה יותר טוב..
חיבוק על השמירה! אלופה את שאת מקשיבה לגוף שלך ויודעת לעצור כשצריך..

ומשמח לשמוע שיש שיפור!! אצלי החום רק מחמיר ולא באלי לאכול כלווום...

 

אני לא שלמה עם זה בכלל.. הרופא לוחץ וכבר מילא לי טפסים, אבל משהו בי ממש לא שלם עם העניין.. ויש בי חלק קטן שמזמזם שאולי יהיה דווקא טוב להמשיך לעבוד עד הסוף...\

זה כזה תהליך נפשי ארוך ומייגע
ופשוט הקיץ עושה לי טוב נפשית כשהכל פתוח ובהיר ומואר ולא חורפי אפור חנוק בבית והכל סגור..
אז כשנפשית טוב לי- פיזית טוב לי..

למכור אריזות פתוחות בגלל התוקף שהיה לחודשיים מיום הפתיחה.. אגב עדכנתי אותם פעם אחרונה שהשתנו ההוראות יצרן מקווה שהם יעשו עם זה משהו.
בנתיים קניתי בסופרפארם כי הייתי צריכה רק מעט כדורים מקווה שעוד שבוע כבר אהיה בלי כרגע אני עם אחד כמה ימים השלב הבא זה אחד יום כן יום לא ואז בלי בכלל הלוואי ...

ואמורים להשאר כי הלידה כבר לא רחוקה ב"ה

אומנם מאוחר הרבה ממה שחשבתי אני עוד יומיים שבוע 21 והאמת שגם אם לא אצליח להיגמל לגמרי השלמצי עם זה שאצטרך לקחת את הכדורים.. בנתיים יש קצת בחילות אבל מצליחה לתפקד.ואני פשוט קונה בסופר פארם שם אפשר לפתוח קופסאות וזה אותו מחיר כמו מכבי

רלוונטית רק במקרה של מחלה כרונית או תרופות כרונית.
אבל את צודקת, אם יש פה מישני שצורכת תרופות כרוניות מתוך רשימה של משרד הבריאות או חולה במחלה כרונית ברקע יכולה לרכוש את הכדורים בעלות מוזלת אם היא מכפילה כמות בחודש אחד.

נשמע ממש חשוב.
תרגישי טוב בע"ה!!

בד"כ אני עושה את המפתח ככה- טבעת למעלה, מחברת אליו פס ארוך ולפס מחברת במאונך שני פסים קטנים..
מה נעשה השנה זו שאלה טובה

מאחת מהן עושה טבעת ומחברת לשנייה.
ואז מכינה עוד צמה קטנה ומחברת לסוף הצצה העשרה. אולי יש לי תמונה. אנסה לחפש.

Ma Blogeria: תוצאות חיפוש עבור מפתח

כי יש בזה חומרים מונעי בחילה והקאה! איזה איכסה

נראה לי אני מוסיפה רת הנסטי לרשימת האסורים שלי
קולה כבר מזמן נחוץ לתחום...

כשיש לך ממש המון סוכר על כמות קטנה של אוכל או שתייה התגובה של הגוף היא בחילה והקאה, כמו שקורה בהעמסות... כי זה מעמיס על המערכת. בשוקולד וסוכריות יש אחוזים יותר נמוכים של סוכר בהשוואה לקולה, אז הוא מראש לא גורם לנו לבחילה. אבל באמת אם אוכלים ממש המון שוקולד ומגזימים אז זה עושה בחילה לפעמים וכאב בטן, אולי בגלל זה.

הרבה פחות משוקולד
טוב, אולי מחביאים בזה עוד סוכר בשמות הסוואה

וראיתי שבפחית קולה (330 מ"ל) יש 39 גרם סוכר שהן 12 כפיות... כנראה שבאמת הסוכר מסתתר מאחורי עוד שמות ברכיבים, או שזה מידע ישן והם הורידו כמויות מאז.

39 גרם יכול להיות גם פחות מ12 כפיות, תלוי אם מחשבים כפיות של 4 גרם או של 5

כשמחשבים כמה יש במאה מ"ל זה יוצא בערך כמה שכתבתי

כבר כנראה יש 50 או יותר. אולי ההבדל בתחושה זה כי אנחנו שותים חצי ליטר שתייה אבל לא אוכלים חצי קילו שוקולד? אני לא מבינה בזה כל כך לדעתי יש הגדרה ברורה לכמה גרם זה כפית, מה שכתוב על דגני הבוקר והכל, אבל אני לא זוכרת כמה.

כך ש39 ג זה קצת פחות מעשר כפיות.
2.75 כפיות ל100 מל (כמו שכתבה חולת שוקולד) שקול ל קצת יותר מתשע כפיות ל330 מל. כך שזה בערך אותו דבר.

ה12 כפיות לא מתאים ל 39 ג

זה מלנתה!

זה בדיוק מה שאמרתי לבעלי למה לא לעשות את הבדיקה עם קולה/שתייה מתוקה

או וירוס הקאות...

כולה פטל זול של אברכים. זה לא מתוק יותר מקולה 🤷🏽‍♀️

האמת ששתיתי בכוס גדולה עם הרבה לימון, וואלה, היה לי טעים 🤭

שמים דברים חומציים ומאזנים את זה בסוכר ואז זה יוצא מלא מלא סוכר אבל לא מאוד מאוד מתוק
(מתוק רגיל אבל לא בלתי נסבל)

בחלק מהמקומות קראתי שהיא ממש מונעת בחילה, ובחלק שהיא רק מורידה את הטעם המתוק כמו שאת אומרת. אני לא מבינה כלום בחומרים וכימיה אז אין לי מושג מה מהם הוא הנכון באתר של אקוסאפ (תוספי התזונה) נאמר שהיא ממש נחשבת לחומר מונע בחילה והקאה.

אבל זה בהחלט מסביר איך לא מקיאים אחרי נסטי למרות שאין בו את החומר הזה!

נשמע ממש רכיב אכיל!

אני גם שמתי המון לימון אמיתי כי ממש לא רגילה למתוק אבל אח"כ אמרו לי שהלימון גם מעלה את הסוכר (בסוף זה פרי...) ולכן אסור להוסיף הרבה.
לא יודעת אם זה קשור אבל יצאה לי תוצאה גבוהה ששלחה אותי להעמסה של 100 היתה תקינה ב"ה

מהר וסבבה.
בינתיים, אחרי כמעט שלושת רבעי שעה, רק כואב לי הראש (אבל באתי עם הכאב הזה לבדיקה) ואני רוצה לשתות מים.

צחקתי על זה שהצ'ייסרים של אלכוהול שיצא לי לשתות פה ושם אימנו אותי לשתות מהר דברים מגעילים.

לפני החתונה הייתי שותה בקבוקי קולה על בסיס יומי, הגוף שלי כנראה כבר לא התרגש מהכמויות.

מעניין מה יקרה בפעם הבאה שאבדק, כבר שנה וחצי שבקושי שתיתי קולה או בכלל שתייה מתוקה

אבל אצלי דווקא כל העמסות עוברות בטוב לחלוטין. ואני לא שותה שתיה מתוקה אף פעם. בטח ובטח לא קולה- שונאת את המשקה הזה... אז לא בטוחה שזה בגלל שהגוף רגיל לכמות סוכרים...
נראה לי אצלי זה בגלל שבאופן כללי הגוף שלי חסין והקיבה שלי ממש לא רגישה..לא יודעת למה

 אוטיק- מורה פצצה מספר טלפון:0505258168

בס״ד

(זה מורה גבר או אשה?)

אביגדור בש.
רוב הזמן הוא עם סבלנות, קורה שלא
אבל שרדתי והיה לי סבבה סה"כ.
דרך בית ספר לנהיגה אור ירוק,
מחירים משתלמים דרך בית הספר.
הוא התאים לי כי היו לו שעות בעיקר בערבים.

איילת שרגא-

ממש מקסימה, עם סבלנות והכלה וכל מה שצריך

טלפון בפרטי

מרוצה. אוכל לשאול אותה

היא לומדת אצלו אחרי שקיבלה נץהנלצות מכמה נשים שלמדו אצלו.
הוא סבלני וברור.
הוא מאד מבוגר-0543297559

וגם מלמד מאוד טוב. ועוד דבר, שלי ספיצפית היה חשוב, זה שיהיה בנאדם ואני לא אחשוש ש"יתחיל" איתי או משהו כזה
אפילו את גיסות שלי רווקות אמרתי להם שיכולות ללמוד אצלו ברגיעות ( אם כל מיני סיפורים של מורי נהיגה חששתי מאוד בהתחלה) ובאמת למדו אצלו והיו מאוד מרוצות.

יצחק לוי מבית ספר יוני 054-4986915

בס״ד

ותודה גם לך @פלאי 1234!

אני למדתי אצל איריס אזולאי....
נהניתי ממש ממש וממליצה עליה כ"כ.
היא קצת מרוקאית עם כריזות קטנות מידי פעם.
אבל חמה ולבבית ויצרנו חיבור שלא ניתק כ"כ מהר...
היא מדהימה!
אם את רוצה מספר תעדכני.

חוץ מזה שהיא מורה עמוסה בטירוף.
אבל זה גם מראה עד כמה היא טובה🤗

בס״ד

יהיה לי קשה עם מה שכתבת, גם אם זה בקטנה 😅
אבל לגמרי יכולה לדמיין שאפשר להתחבר (תרתי משמע) למשהי חמה ולבבית כזאת! תודה!

050-8231200
בהצלחה!!! 🌷

על איציק בר טוב
מורה מיוחד
סבלנות שיא
מלמד באופן מקצועי
מסור
גמיש בשעות
לא מורח בכלל
בחיים לא הרים את הקול


0505219711

לי יש את את זו ,מאוד פופלרית נוחה וקצת חלשה .. היתרון שאפשר פשוט לחבר אותה למטען של הטלפון ..תיכף מחפשת לך קישור..

עבדה טוב עד שלב מסוים... אבל פתאום הפסיקה לעבוד ונחלשה ממש ..אז לדעתי היא לא שורדת המון זמן.החזיקה לי ילד אחד אפילו לא עד הסוף...פעם הבאה חושבת אקנה משהו איכותי יותר שיחזיק מעמד

לקחת איתי ללימודים.

השתמשתי בה לילד אחד לא בצורה מאוד אינטנסיבית. היא עוד עובדת , אבל הרגשתי שבהשוואה למשאבות אחרות אולי היא מוציאה פחות חלב, אבל זה הרגשה לא עובדה בדוקה...( משאבה טובה אמיתית עולה באזור 2000 , אפשר לקנות כמעט 10 משאבות כאלו ...)

אשמח שתגידי לי אם הקישור עובד לך. לי הקישורים עבדו רק מהמחשב ולא מהפלאפון

שממה שבדקתי שם הן לא מותאמות

יודעת שההמלצה היא שאם כבר קיבלת את המנה הראשונה כן לקבל את המנה השניה. גם יש בעיה עם לעשות עכשיו מנה אחת ולדחות את המנה השניה, כי לא בטוח שיאשרו לך אותה...

התחסנתי חיסון ראשון בסוף המחזור, בחיסון השני כבר ניחשתי שאני בהריון והתחסנתי בכל זאת.

היה לי פעם אחת כתמי דם על התחתון 3 ימים אחרי החיסון וזהו.
מאז ב"ה ראיתי דופק כבר פעמיים והכל בסדר.
אם את שואלת אותי, אני לא מקשרת בין החיסון לדימום אבל בכל זאת מציינת את זה כי אי אפשר באמת לדעת (לא אני ולא הרופאים).


להנחייה שקיבלת- להתחסן בחודש רביעי זה אומר להתחסן גם בראשון מחד שכי חיסון אחד לבד לא שווה כלום ומעל 4 שבועות בין החיסונים גם לא יעיל.

בינתיים ברוך ה' הכל בסדר וראיתי דופק .

היה ממש בתחילת הריון לפני שאפילו ידעתי אולי שבוע שלוש כזה...ידעתי שיש מצב שאני בהריון..
ברוך ה' הייתי אצל הרופא ביינתים והכול תקין יש דופק

את הראשון עשיתי בשבוע 5. הכל תקין, ברוך ה', מתפתח כשורה ונדמה לי שכבר מרגישה אפילו תנועות, שבוע 16 עכשיו...

הרבנית לאה קולדצקי

מקבלת קהל- נשים ברחוב רשב"ם 19 מאחורי עזרת הנשים של ביהכנ"ס לדרמן

ימים א,ב,ג,
בוקר 10.30-12.30
ימים א,ג,ד,
ערב 17.30-19.00
יום חמישי הפרשת חלה בשעה 17.00

052-7172233
מענה טלפוני בשעה 21.00

ניתן לשמוע עידכון על קבלת קהל במספר 8073001 03 שלוחה 9 (להקיש רק אחרי גמר התפריט)

בדר"כ הביוץ הוא ביום למחרת שיא ההפרשות, ויום-יומיים אחרי שהפס יוצא חזק כמו/יותר מםס הבקרה.
נשמע שיהיה בערך מחר.

מכיוון שאפשר להיקלט מיחסים שקןיימו 3-5 ימים לפני הביוץ ועד יום למחרת הביוץ, אין חשיבות מיוחד לידיעה מצי היום המדוייק של הביוץ.

נשמע שאץ כרגע בימי שיא הפוריות שלך.

כן. הגיוני לבייץ ביום ה 11-12 של המחזור.
וברור שהגיוני שבימים אלה החשק מוגבר..

יודעת שהממוצע הוא ביום ה14 לא?

אם זה מוקדם או לא, תלוי מתי את טובלת .

 

הגיוני שאתמול שלשום ויום ראשון היו בדיקות שליליות מובהקות והיום פתאום הייתה עלייה חדה בהורמון וגם ביוץ?
בדקתי שוב כרגע ונראה שההורמון בדעיכה אני חושבת אולי הביוץ קרה במהלך היום כלומר בקעה הביצית
זה ייתכן שזה קורה בכזאת זריזות פתאומית?

העליה בהורמון קורית יום יומיים לפני הביוץ.
הירידה לא אומרת שהביוץ כבר היה.

הגיוני עליה של כמה שעות ומיד ירידה חדה.

הביוץ יתרחש רק מחר או מחרתיים.

גם הרגשתי כאב דקירתי לכמה דקות באחד הצדדים

במיוחד שהיא לא מבושלת עדיין, וזה ירק, לא משהו מהחי שיכול להיות בעייתי.

להבא, אין צורך להפשיר אותה לפני, אפשר ישר מהמקפיא להכניס לסיר, זה מאוד נוח.

הריון-
₪ 12.62 50%OFF | 20Pcs בית פרטי מוקדם עדין מצב שתן אמצע זרם מבחן רצועות ערכת בדיקה מדידת מצפה תינוק H C G
3.82US $ 50% OFF|20Pcs Home Private Early in the delicate condition Urine Midstream Test Strips Kit Testing Measuring expecting a baby H C G| | - AliExpress

בדיקות ביוץ-
בוא נקנה יחד ב-AliExpress עם קופונים למשתמשים חדשים.
קבלו ₪ 6.61 בקופונים
7.82US $ 45% OFF|50pcs Household PH Test Strip Indicator LH Test Paper For Water Saliva and Urine Testing Measuring Pregnancy| | - AliExpress

הוא על הנקה בלבד
ובגלל שאנחנו כבר מכירים את הגזים אצלו אנחנו עושים עושים לו עיסויים, הוא מקבל ליקציק וזה עוזר ומרגיע אותו ,
הבעיה (אם זה בעיה) היא ביציאות שלו

לי אמרו 3 פעמים ביום, ואצלי הוא עושה יותר מזה... התייעצת בטיפת חלב/עם רופא ילדים, ואמרו לך ככה?

אצל תינוקות מגיל חודש ומעלה טווח היציאות הוא בין יציאה לאחר כל ארוחה לבין יציאה פעם בשבוע. אם הצואה רכה, ללא דם ואינה מלווה בבכי, אין מקום לדאגה.

הבכור שלי היה כזה, זה היה חיסכון משמעותי 😅

הוא רק בן 3.5 שבועות וכבר סיימנו 4 חבילות טיטולים!!

בעלי היה ככה בתור תינוק. לא היה עושה במשך כמה ימים, אחות בטיפת חלב אמרה לחמותי שזה תקין ורופא בקופה אמר שבגלל שזה ילד ראשון האוזניים שלהם רגישות מדי. בפועל הוא ממש סבל וצרח ללא הפסקה ורק בגיל 10 חודשים אחרי גסטרו הבינו שיש לו בעיית עצירות- אחרי טיפול תרופתי נרגע כמו קסם.

אמבטיה חמימה יכולה לעזור.
וגם שיטת הקסם של יוקטנה.

יש בטיפות או באבקה.
כתוב מגיל חצי שנה אבל מותר באמת לתת מגיל לידה.
(זה קיים במטרנה למשל, מסוג קצת אחר)

קרה לי גם פעמייםם

חיכינו בסבלנות לא היתה ברירה

 

את יכולה ללכת לרופאה פרטית או לרופאה אחרת פשוט

והיא תנסה לבדוק

 

אצלי בשקיפות אמרו בן ואז בסקירה המוקדמת אמרו בת, אז אולי עדיף לחכות כדי שיראו בוודאות.

אני יודעת שזה שטויות
סתם התחשק לי לספר למישהו שזה מבאס
באסה של עשירים ב''ה
תודה לאל שהכל תקין!!

קצת מוזר שזה מה שהיא אמרה. באיזו בדיקה זה היה? שגרתית או סקירה?

לרוב העובר פעיל, ואם לא הרופאה מזיזה אותו קצת עם המתמר כדי שאפשר יהיה לראות.


ובטח שזה יכול לקרות, אצלנו פעם שלחו לסקירה מכוונת כי לא ראו את אחד האיברים.

לא ברור שממהודעה אם הרופאה לא ראתה כי היא טענה שזה מוקדם מידיי...

לדעתי הוא לא היה בתנוחה שאי אפשר היה לראות
היא פשוט אמרה- זה מוקדם זה מוקדם אי אפשר לדעת
ולא ממש טרחה לבדוק
אמרתי- מה אבל חשבתי שכן אפשר בשלב הזה אם תנסי לא תראי?
והיא כזה- לא לא וזהו קמה
אני מתביישת להיות נודניקית ולומר שוב אבל זה חשןב לי שתנסי...מן משהו מבייש כזה
כי זה כאילו מצחיק שאני סקרנית ..יש לי ילדים בבית. גם בנות וגם בנים אז כאילו מה זה משנה
וזה באמת לא גורלי עבורי אבל כן סקרנית לדעת כי זה מחבר אותי לעובר. וגם יש לי איזו העדפה..מקבלת באהבה הכל ובכל זאת..


גם לי פעם שעברה ראו מוקדם יותר

אם כן- בסקירה מוקדמת בוודאות כבר רואים... וזאת סקירה שאמורים לעשות בשבוע שלך בערך.
אם לא- אולי פשוט ללכת לרופא/ת נשים שלך בתירוץ כלשהו ולבקש על הדרך לבדוק.
אמורים כבר לראות בשבוע שלך, לכן זה קצת מוזר שהיא לא ראתה...

לא נורא
משלימה לאט לאט עם ההמתנה
מקסימום אקבע תור לעוד 3 'בועות במקום לעוד חודש🤭

הלכנו בשקיפות לרופא שראיתי עליו המלצות ממש טובות שהוא יודע להגיד כבר בשקיפות הרבה פעמים את מין העובר, אבל שלנו היה בזווית שלא התאפשר לראות בשבוע שעשינו, אז נאלצנו לחכות 3 שבועות לסקירה המוקדמת (שם כבר ראו בוודאות) והייתי ממש במתח.
אז מבינה אותך 😅

גם אצלנו זה ככה, היה שקיפות ובאנו סקרנים לדעת מה זה והרופא ניסה לשניה להסתכל אבל לא כזה היה לו אכפת ("אתם תדעו בלידה" 🙄🙄)

ממש קשה לחכות..

הוא גם היה כזה "אל תהיו במתח, יש רק שתי אפשרויות" תודה רבה באמת על המידע הזה 🙈

אצל הרופאה יש מכשיר יחסית ישן והיה קשה לראות גם בגלל המנח מחכה לסקירה מאוחרת עוד שבוע וחצי...

את 10 חודשים אחרי לידה? מנעת שלושה חודשים אחרי הלידה ומאז שבעה חודשים אתם מנסים?
מניחה שלא, לפי מה שאת מתארת (אם חברות שילדו איתך כבר לקראת לידה של הילד השני..)

בכל מקרה, אני רק רוצה להגיד שאצלי באופן טבעי יש מרווח בין הלידות (בגלל ההנקה, אבל יותר ממה שהייתי מצפה. וגם אחרי שהמחזור חוזר עוד לוקח זמן).
אם הייתי מונעת ואז מפסיקה כשהייתי רוצה עוד הריון, יכול להיות שהיה מתסכל אותי לחכות כל כך הרבה (כי מלכתחילה הייתי חושבת שאני ארצה לידות יותר צפופות). אבל בפועל מראש לא מנעתי וסמכתי על הקב"ה שייתן את ההריון הבא בזמן המתאים. אז כן היתה צפייה אבל לא תסכול.
בפועל אני מרגישה שהמרווחים שהקב"ה סידר לנו כל כך נכונים בשבילנו.

לא יודעת מה אצלך. מבינה שאת מרגישה קושי אמיתי. אבל יכול להיות ששינוי בתפיסה יוכל לעזור להרגשה.

את שואלת, "איך אני יוצאת מהלופ הזה?" קודם כל. צאי מהמקום של המרמור. נראה שאת במקום שמאוד פונה החוצה ומשווה לסביבה, תפני פנימה. תודה לקב"ה על מה שיש. מזמור לתודה על התינוק שיש לך שהוא פיצי! (שנה אם הבנתי נכון?) עוד יהיו לך ילדים נוספים. את צעירה, את יכולה להיכנס להריון. בשבילך, המקום הנפשי הזה שבוחן ומשווה מול החברות, הוא לא בריא. אין פה תחרות ואין משוואת זמן שעבר מהחתונה-כמות ילדים. אני מכירה מישהי שנשואה פחות משלוש שנים ויש לה כבר שלושה. אז מה? תהני ממה שיש ותסתכלי על הטוב, תורידי לחץ, תפנקי את עצמך, תהני מהתינוק שכבר יש לך, תדברי עם הקב"ה ותצאי מהמרמור והסגירות. ההתכווצות הזאת דווקא יכולה למנוע מהשפע של הקב"ה לזרום אלייך. תתרגלי לומר תודה תודה תודה על מה שיש. ממש בפה במילים. בע"ה מאחלת לך שתיפקדי במהרה בזרע של קיימא, עם הריון בריא בידיים מלאות❤

עריכה- ראיתי עכשיו שזה 3 שנים ולא 3 חודשים. זה אחרת לגמרי. חיבוק גדול יקרה❤ בכוונה לא מוחקת מה שכתבתי כי נראה לי לא פייר

ברור שב״ה.. פשוט הבן שלי כל כך רוצה אח, וגם אני מרגישה כבר די הרבה זמן מוכנה לעוד תינוקי. מנענו מסיבות כלכליות, ועד שב״ה זה הסתדר.. הייתי בטוחה שיילך לי בקלות כמו בפעם הקודמת..

לדבר עם ה' בהכי פתוח וגלוי. לפרוק מה שכואב, ולומר תודה על מה שיש. אין לי עוד עצות חוץ מזה רק חיבוק גדול

ואני אומרת את זה ממקום מצפה, ויש ילדים בבית.
זה כואב ושורף לא פחות.
וכל אחת שמשתפת שהיא בהריון מדגיש עוד יותר את החלל הריק שיש לי ברחם.
כשרוצים ולא הולך, ולא משנה מאיזה סיבה, זה קשה לא להשוות וקשה להתעלם מהרצון, וקשה להודות על הטוב כי זה לא קשור לזה שההריון הנוכחי לא מגיע.
ו
והגיוני להסתכל על אחרות. ולקנא. ולרצות. והמירמור והסגירות וההתכווצות מובנים.
ואני כאן @אנונימית512 אני הכי מבינה אותך בעולם

(וגם פה כולן בהריון, ואני לא בגלל מצב רפואי)

במקום 3 שנים.. חשבתי שיש לה תינוק קטן פחות משנה. וברור ששורף! לא חשבתי אחרת.. הציפיה קשה! העצות להסתכל על הטוב ולא להתעסק בהשוואות בעיני טובות בכל מקרה, אבל ברור ש3 שנים ו3 חודשים זה לא אותה התייחסות. גם אם מנעו.

אכן טובות
אבל יש שכל ויש רגש

ונכון. זה שמישהי בהריון לא לוקח ממני תינוק.
וזה שהיא כן לא גורע/מוסיף לי כלום
אבל
וזה אבל גדול
זה מראה שמשקפת את החוסר העצום. וברגש אין מה להתווכח. זה רגש טבעי.
ולכן בעיניי אם קשה אחרי 3 חודשים וגם 3 שנים זה לא משנה. כשרוצים זה קשה..

בע"ה בקרוב גם לך, זרע של קיימא בבריאות ובקלות!

ממש ממש מבינה את המקום הזה

שבא לך לצעוק על כל מי שיגיד " יש לך ילדים תגידי תודה" 

לא קשור!!! יש ילדים ב"ה יום יום, זה פשוט לא סותר את העובדה שאת כל כך רוצה משהו הרבה זמן ולא מקבלת.. ועובר זמן ועובר וכלום.

מרגישה כאילו ה' שם אותך בפאוז על החיים וכולם ממשיכים כרגיל..

 

גם אני באותו סרט, מחכה 3 שנים אבל בלי מניעה ..ונמאס פשוט לשמוע את " מה את בלחץ יש לך ילדים "

 

 שולחת ים חיבוקים והכלה.....

זרע של קיימא בבריאות ובקלות❤❤

אבל זה לא שצריך להסתפק במה שיש, במיוחד לא בנושא הילדים.. שזה חלק ממשמעות החיים. זה לא שאני רודפת אחרי כסף או חומר

תודה מהממת❤️

גם על התקופה שנאלצת למנוע.
אז קודם כל חיבוק ⁦♥️⁩⁦♥️⁩
לא קל בכלל לשאת את התחושה שאני בעצמי חוסמת את האפשרות לקבל את מה שאני מחכה ומצפה לו.
שאלת איך אפשר לצאת מזה,
אז כמו שכתבו לא להשתקע בתוך ההשוואות, את רואה שזה לא עושה לך טוב, אז כבר בהתחלה כשהמחשבה מתגנבת לראש לענות לה תשובות אמיתיות שתנסי לדלות מתוך התבוננות פנימית על מה שזכית בו לבנתיים, על הדרך שאת הולכת בה שהכי נכונה לך.
תראי, ב"ה יש התקדמות, זכיתם לילד, זכיתם לצאת ממקום כלכלי קשה, זכיתם להתייצב מבחינת תעסוקה (אם אני מבינה נכון בעלך סיים תואר או קרוב לסיים, זה ציון דרך מאוד משמעותי בבניית משפחה)
את קרובה מאוד לזכות באוצר המיוחל סוף סוף!
בנוסף לתפילות להיפקד תתפללי שתזכי לכוחות להתמודד עם אתגרי הדרך בע"ה.
לגבי הארוחה, אני חושבת שאת לא צריכה לנסות את עצמך מעבר לכוחות שלך, את מתארת שהיית צריכה ממש להתעלות על עצמך כדי להזמין אותם, אולי כדאי להשקיע כרגע את הכוחות בהתבוננות פנימית וגיוס כוחות פנימיים כדי להפסיק את ההשוואות ולא לתת לנפש שלך לקרוס מול המציאות בלי שיש כלים להתמודד.

בהצלחה יקרה!

אני מבינה שקשה להמנע מהשוואות
אבל תכלס אם אתם מנסים 7 חודשים, זה ממש תקין ונורמלי!!
במיוחד לאור העובדה שמנעתם הרבה זמן ולוקח לגוף זמן להתאזן
גמני הייתי במקום שמחכה ואני מזדהה עם התחושות שלך
אבל ברגע שיצאתי מהמקום הזה, והתחלתי להודות על מה שיש ראיתי כל כך הרבה טוב וברור לי שזה משפיע גם הלאה
חיבוק💗💗

מקווה ממש להתחיל לשנות את ההסתכלות שלי בקרוב בעז״ה

אחרי הבת הראשונה מנענו שנתיים ואז לקח לנו 8 חודשים להיכנס להריון והייתי כל כך בלחץ כל חודש שהינה ההפרש בינהם יהיה גדול יותר ממה שתכננתי ובסוף ההפרש בינהם היה מושלם עבורי. 7 חודשים זה לא הרבה בכלל (אנחנו עכשיו מנסים כבר כמעט שנה אחרי שמנעתי שנתיים) את צריכה לשחרר ה' מסדר את הכל בצורה הטובה ביותר. ויש גם המון יתרון ברווח גדול. בעזרת ה' תיקלטי במהרה!

תודה רבה על המילים מותק, הצלחת לעודד ❤️

אני מאוד מבינה את תחושת התסכול לרצון לילד וזה לא קורה, שכל חודש הלב נצבט, שהקנאה מבצבצת לה על כל חברה שמבשרת היריון, תאמיני לי שאני יודעת מה את מרגישה.
יחד עם זאת, שאלת איך לשנות גישה?
תראי, זה הרבה עבודה עצמית אבל גם ללא ספק אמןנה וידיעה שכל אדם יש נסינות וקשיים לאף אחד אין חיים ורודים- אנחנן בוחרים איך החיים שלנו יהיו.
ככל שתעצימי את הטוב בחיין שלך כך את תקטיני את החסר.
ככל שתגידי תודה יותר על מה שיש ואני בטוחה שיש לא מעט החוסר שמציק לך בלב טיפה ידעך ויתן לך מעט שקט נפשי.
לעניין האמונה- אני לא אומרת שזה קל אבל בכל זאת יש בורא עןלם בשמיים שהוא יודע הכי טוב עבורך מתי נכון שתהיי שוב בהיריון ולמה יש לך עכשיו עיכוב.
אפשר להיכנס לדאון לבכןת להתמרמר ולהיכנס ללופ שחור או שאפשר להילחם בזה ולא לוותר ולהמשיך חודש אחרי חודש באופטימיות באמונה וידיעה שזה יקרה!! אבל זה יקרה בזמן שהכי נכון ל-ך.
כמו שכתבתי הרבה עבודה עצמית ומלחמות פנימיות אבל זה אפשרי והרבה עניין של גישה וקבלה של החיים שלנו.
מבטיחה לך שיהיה טוב, תנסי פחות להתמקד באחרים כי זה רק יכאב לך וכמה שיותר לשמוח ממה שיש לך בחיין.

המון המון בהצלחה יקרה
מאחלת לל שתתבשרי במהרה והמסע שלך יהה קצר.
חיבוק גדול ❤️

אולי יהיה לך רלוונטי

ככה, מעצמי...

ומתי..

זה עם מרשם, אז בכ"מ צריך רופא, אבל לא חייב להגיע פיזית ונראה לי גם לא חייב דווקא רופאת נשים

( לא יודעת אם כדאי לקחת אם נשארו לך כדורים בבית אם זו השאלה... עדיף לדבר עם רופא/ה)

אני גרועה בזה


זיכרון של כרוב

לא על ההתחלה,
בסביבות חצי שנה ככה.

דיאמילה/פומיניק.
הבנתי שהם גורמים לפחות דימומים ופחות תופעות לוואי.

אם גם לא אלה, נשאר רק התקן

לכן זה מתעכב קצת, אבל האמת בסכה בשבוע אז לא נורא.
אני עכשיו 3 שבועות אחרי לידה, והתור שלי בול עוד חודש.

בכל מקרה, נובה רינג לא מתאים בהנקה.

בכל קופה.

תצטרכי להחליט מה טוב לך ומה את רוצה, התקן אני בכ"מ מציעה להתקין אצל רופא/ה שקיבלת המלצות וגם אפשר להתקין אותו באופן פרטי כי בכ"מ הקופה לא משתתפת בעלות ההתקנה.

אם הבעיה היא רק עד לתור לרופאה ואת מניקה באופן מלא את יכולה לשקול שקפים.
יש בזה סיכון כי היעילות לא מאוד גבוהה אבל ממילא כ"כ קרוב ללידה בהנקה מלאה הסיכוי להרות שוב נמוך יחסית

בהצלחה!

@נגמרו לי השמות
וחיבוק לך!💞

ככה גם הפתיחות וההגעה לדרך הישר יכולה לקחת שנים.
את מודעת לכך שהמציאות המתוארת מוגדרת כאלימות כלכלית קלה?
בעלך יודע את זה?
קודם כל בידיעה, אתם צריכים לדעת מה ההתנהלות הנכונה. אח"כ איך מגיעים אליה.
בעלך צריך להבין שההתנהלות שהכיר בבית היא *לא* התנהלות רצויה, היא לא מבורכת, היא התנהלות שגורמת לצורך עז בשליטה. ואם הוא לא אדם שזקוק לשליטה בתחומים אחרים (ונשמע ככה מהתיאור שלך) אז הוא צריך להיפתח ולברר באמת עם עצמו ואיתך ואולי גם עם גורמי מקצוע שרואים את המורכבות בסיטואציה, מה הסיטואציה שבאמת נכונה עבורו בהסתכלות כוללת על מציאות חייו. כלומר, הצורך באיזון צריך להיות לא רק בשבילך אלא גם בשבילו (הייתה לו בחירה אם לחיות בגפו עד סוף חייו ולחסוך המון כסף או להקים משפחה, בכל זאת הוא לא בחר באפשרות שתניב לו תשואה כלכלית הכי גבוהה)

זה אולי מבלבל, אבל להוציא כסף על שמלה יפה לחג, זה לא ויתור מהחיסכון שלו לצורך בזבוז שלך,
אלא השקעה שלו באישה שמחה...
אם הוא יבין את הנקודה הזאת יהיה פה פתח לשינוי משמעותי.
אולי ההכרה במונח *אלימות* ללא פילטרים זה מה שיגרום לו להבין באיזה קיצוניות החשיבה הכלכלית שלו נמצאת.

לדעתי אתם נעים על התנהלות קיצונית משני הצדדים, ברור שמצד אחד הוא לא יכול למנוע ממך להחליט על מה להוציא את הכסף שאת מתפרנסת ממנו, מצד שני את לא יכולה להחליט לבד. רוב ההוצאות הכבדות הן משותפות ממילא. בגדים חדשים לילדים חלק זה צורך חלק זה להנאה שלך, אין באמת קו ברור בין שניהם. בסוף הכל זה שאלה של מינון.
גם הרעיון לצאת לחלוטין ממעגל העבודה, מה זה יתן?? דוחק כלכלי שרק יחמיר את הקמצנות? איזה שנת חופש תהיה לך? שאת לא יוצאת לעבודה אבל גם לא לאף מקום אחר כי אין לכם יכולת לעמוד בזה? את לא קונה כלום לילדים אז לא תעבדי אז גם בהמשך לא תקני להם כלום?
אני באמת שואלת מה זה יתן? את מרגישה חנוקה, תצאי להתאוורר, קחי חופש מוגדר, אבל תמלאי את החופש במה שיטעין אותך.

עצות פרקטיות לצאת מהמעגל:
לפרוס את יכולת ההכנסות- הוצאות שלכם ולבחון יחס הוצאות לעומת השקעות+ חיסכון (חיסכון זה גם סוג של השקעה)
אח"כ לבחון את סוגי ההוצאות מה הכרחי, מה צריך ומה מותרות.
לשים לב שסעיף מותרות הוא לא אפסי. ואם הוא כן אז להחליט כמה כסף שמים על מותרות כל חודש.
נניח שמתם 300 שקל אז בעלך רגוע שלא יצא יותר מזה, ואת רגועה שיש לכם כסף למותרות, שזה רצוי ונצרך לחיים טובים ושמחים! בהתחלה תקפידי להוציא את הכסף הזה (כל חודש או מדי תקופה)
במשחק חדש לילדים, בארוחה בחוץ, בבילוי עם חברות וכו'. תרגילי אותו בהדרגה שיש מותרות גם בתוך הבית. יהיה לו קשה אבל אל תוותרי.

לעבור על טבלת הוצאות הכנסות מדי כמה חודשים לוודא שעומדים ביעדים. לבחון אם יש צרכים חדשים שהתעוררו/ יתעוררו ולתכנן בהתאם את ההתנהלות לחודשים הבאים.

בהצלחה!

אבל יתכן שזה מה שנגרם כתוצאה מחסכנות יתר שלו.

מעולם לא התבטאתי כך מולו. אלא יותר התלוננתי והתמרמרתי על זה שבכל דבר שאני קונה יש "השגה" למה ומי ואיך וכמה. שסופה של אותה השגה קבועה היא שטיפת מוח יומיומית שנפרסת כמה שנים.

לטענתו בשנה האחרונה הוא השתנה. וזה נכון. הוא השתנה. ואומר לי תקני. אבל כמו שכתבת שינוי לצד השני "להאמין" לו שבאמת הוא רוצה שאקנה ולא אקבל אח"כ תזכורות כמו למה וכמה ואיך,  גם לוקח שנים.

בעלי היקר לא טיפוס שתלטן בכלל ממש רחוק מזה. אדם מאוד נוח. מעולם לא חייב אותי לעשות משהו שאני לא רוצה לא בכעס, צעקות, איומים וכל אלה.

הוא טיפוס שיודע לשכנע באיטיות, ברוגע ובויכוחים רגועים.

הלוואי והיתה לי המידה הזו של הרוגע.

הוא כן פתוח לשינוי. אבל אני חושבת שהוא צריך שינוי תפיסה עמוק. לא רק דיבורים ושיחות שלי איתו. כי שוב זה עלול לחזור על עצמו. כפי שכבר קרה בעבר.

גם לשנות חינוך של שנים זה לא קל. חינוך לקמצנות זה נורא.

 

הרעיון של לצאת לחופש הוא בעיקר נפשי- כיבכול לעצור את המירוץ אחר הכסף. אבל חלק מהשאלות ששאלת אלו הן בדיוק הסיבות גם למה אני לא עוזבת. קופליקט לא פשוט.

אבל הרעיון של חופש מוגדר הוא רעיון מצויין.

במשהו שיטעין אותי. כי אני בהחלט חייבת הטענה.

 

 

 

בדיוק בגלל מה שאת מתארת על אדם בעל מזג אוויר נוח בתחומים אחרים.
מסתבר שהתנהגות כזאת כן נופלת בתוך ההגדרה (אם כי ברובד הקל שלה)
כשמתעמקים אפשר גם להבין למה, כשמזהים את זה אפשר לצאת מזה.
אני בטוחה שהוא לא רוצה להיות שתלטן זה פשוט "יוצא ממנו" בגלל החינוך שקיבל.
לא הייתי אומרת לך להטיח בו בפנים "אתה אדם אלים" אבל כן להתבשל ולהבין שזה מה שזה כדי לצאת מזה. הרבה תלוי גם בשינוי אצלך.
זה מורכב ולא בא לי לפרט פה יותר מדי. מציעה לך לקבל עזרה מקצועית כדי לדעת להגיב נכון לסיטואציות. בסוף את עוזרת פה לא רק לך אלא גם לילדים שלך שלא צריכים לגדול באווירה של דריכות כלכלית תמידית וגם לבעלך בעצמו שכלוא בתוך תפיסת עולם שחוזרת אליו כמו בומרנג.

לראות גם את הטוב וגם את הרע.

ולא לשכוח שיש טוב

ולא לשכוח שיש קושי.

 

מכירה אנשים שבמצב שלך פשוט מדחיקים או מתרצים

או אומרים ש"אני הבעיה".

מודעות היא באמת באמת חלק חשוב לפיתרון. זו לא סתם קלישאה.

 

ועוד משהו-

התפיסה של היהדות ש"תשובה קדמה לעולם" בעצם אומרת שתמיד תמיד יכולה לבוא התחדשות.

בעז"ה תהיה לכם תשובה גדולה

במובן שתזכו להתחיל מחדש גם בתחום הלא פשוט שאת מתארת.

הלוואי בעזרת ה'

קודם כל את נשמעת אישה כ"כ טובה, אינטלגנטית, מסורה, אכפתית

וגם האהבה והכבוד שלך לבעלך היקר, וראיית הטוב הגדול שבו ובכל החיים, גם בשעה של קושי מסוים, היא נפלאה וממש לא מובנית מאליה!

 

אנסה לחלק לסעיפים/נקודות את הדברים:

 

1. התחום של העבודה-

הזכרת שהיו לך 3 חודשים של בחילות והרגשה לא טובה - ועכשיו עד שסוף סוך את מרגישה קצת יותר טוב פיזית,

ממש ממש מובן שלא תרצי להיכנס לעבודה שגם תיקח מהכוחות שלך, גם אולי תיצור אצלך מתחים או התמודדויות נוספות וגם כפי שציינת יהיה לך מקום בנפש שלא רגוע כי "אני עובדת ועובדת

ולא נהנית

ולא מרגישה טוב

ומתאמצת

ובשביל מה?

בשביל כסף כסף כסף

ומה אעשה בסוף עם הכסף הזה?

הרי לא אהנה ממנו

אז זה סתם.

עוד יותר מבאס

ועוד יותר מתסכל לעבוד ולהתאמץ ולהוציא אנרגיות וכוחות על משהו שלא עושה אותנו שמחים בסופו של דבר!

 

אני חושבת שהנפש שלך מאוד מאוד חכמה.

היא בעצם מנסה להגן עלייך מכל זה.

היא אומרת לך בעצם התחושה הזו של ה"כבדות" או ה"באסה" מלעבוד - ש:היי. תסתכלי עליי.

תראי אותי.

תני לי מקום.

לא טוב לי עד הסוף עכשיו.

בואי נראה יחד איך כן יהיה לי יותר טוב

ואז מבטיחה לך לנסות ולהשתדל יותר גם בתחום הזה, טוב?

את הרי מכירה אותי - כשצריך משהו - אני עושה.

גם אם לא בא לי - אני עושה.

מתמודדת,

מתגברת

ובסוף גם מצליחה!

אבל עכשיו?

עכשיו אני רוצה יותר.

רוצה להעניק לעצמי רוגע ושלווה פנימית

רווחה נפשית

כזו שתיתן לי מרחב נשימה

וחיוך

ושמחה

ורוגע בלב ובנפש.

ומשם -

משם בשבילי השמים הם הגבול!"

 

אז את כל זה יקרה הנפש החכמה שלך אומרת לך

ואני מציעה לך בחום להקשיב לה!

זה כמו תמרור שמכוון אותנו,

הקשיים יכולים לשים לנו את הזרקור על מה אנו צריכות לעבוד עוד,

לשפר,

להתבונן,

לשנות.

 

אז בתחום הזה, של העבודה,

הייתי מציעה אולי לקחת לך 3 חודשים של חופש מוחלט.

 

מצד אחד - זה יתן לגוף שלך להתחזק ולהרגיש טוב בלי שום עול אחר עליו -

ובמיוחד אחרי שהרגשת 3 חודשים זוועה, תפנקי את עצמך ב3 חודשים של הירגעות.

 

בזמן הזה תתמלאי בכוחות

תטעיני את עצמך

תבררי יחד עם אישך היקר את העניין הכלכלי (כבר אפרט בסעיפים הבאים ב"ה גם על כך)

תחשבי מה את רוצה

תדייקי את עצמך למקום שלך מבחינה תעסוקתית

ותוכלי גם להתמלא לאט לאט בביטחון עצמי.

 

אחרי 3 חודשים תעשי חושבים מחדש -

האם את זקוקה לעוד 3 חודשים של חופש והכוונה

או האם את מסוגלת להתחיל לעבוד.

 

כמובן זה תלוי באם אפשר כלכלית להסתדר בינתיים וכו',

אבל אם בעלך עצמו אמר לך קחי שנה שלמה

ואם מבחינה כלכלית תוכלו להסתדר ביום יום - לגמרי את יכולה להיות רגועה וללכת על זה!

 

וכאשר תחזרי לעבוד -

תזכרי תמיד את המשפט שלך:

"אני תמיד מצליחה"!

ששמת אותו בסוגריים, אבל אני הייתי מעתיקה אותו בבולד ובגופן ענקי על קירות הלב :

א נ י

ת מ י ד

מ צ ל י ח ה

!!!

 

ולאט לאט תוכלי לעשות התבוננות גם בתחום התעסוקתי,

לפתוח את הראש,

אולי אפילו לקבוע פגישה או 2 עם יועץ תעסוקתי,

לברר מהם הכוחות שלי?

מהם החוזקות שלי?

במה אני טובה?

מה אני אוהבת לעשות?

מה צריך בשוק?

אילו עבודות יכולות עוד להיות שאפילו לא חשבתי עליהן?

 

וכן הלאה...

 

וכאשר את "מתבייתת" על עבודה - קפצי למים עם הידיעה הזו שאת תצליחי!

גם אם יש ספקות

גם אם יש חששות

גם אם מפחיד

גם אם קשה ומגעיל ועמוס -

את תצליחי!

למה?

כי את - את

ואת - תמיד מצליחה!!!

 

2. התחום של בעלך-

וואו.

כמה מרגש לשמוע איך את חושבת עליו בלב שלך.

שהוא בעלך היקר

שהוא אהבת חייך!

שהוא החצי השני שלך!

שלעולם תהיו אחד!

שאת אוהבת אותו בכל ליבך!

שהוא אדם נוח 

לא כועס

שאתם נשואים כבר שנים טובות ושמחות ועם נסיך

 

כל זה המון, המון המון.

 

ובתחום של הפער ביניכם, בפן הכלכלי, כאן כדאי ממש ממש ליצור שיחה/ות עמוקה ומקרבת שמביעה את העומק שלך ואת העומק שלו בנושא הזה, ובכלל,

ואנסה לפרט יותר:

 

 

אני חושבת שהצורך העיקרי של בעלך בכל הנושא הזה

הוא צורך בביטחון כלכלי

צורך ביציבות

 

והצורך העיקרי שלך בכל הנושא הזה

הוא צורך ברוגע ושלווה

צורך בהנאה, שיחרור, 

צורך בהתנהלות של קנייה ורכישה שיכולה לגרום לנפש להתרחב, להביא לרווחה בנפש ולשמחה

 

ולמה כל כך חשוב להבין את הבסיס של הבסיס של הצרכים של שניכם?

כיוון שרק בצורה הזו תוכלו לתקשר בצורה הכי עמוקה, כנה, פתוחה ונכונה שאפשר.

בצורה הזו תוכלי ממש לבקר בלב של בעלך

והוא בלבך שלך.

 

אם תגיעו לתקשורת עמוקה כזו,

תקשורת מקרבת,

תשבו לשיחה, כמובן בזמן ששניכם רגועים, אכולים, לא עייפים, בלי הסחות, בלי מסכים, לא לפני או אחרי עבודה, כשהילד המתוק ישן וכן הלאה -

ובאותה שיחה תשמעי את בעלך ותביני מהמילים שהוא בעצם אומר לך:

"אשתי האהובה.

אני צריך יציבות כלכלית

אני צריך ביטחון כלכלי.

 

כאשר יש כך וכך כסף

או כאשר יש התנהלות מסוימת - זה מאפשר לי להרגיש שליטה על החיים שלי,

שליטה על האושר שלי ושל אשתי היקרה ומשפחתי

זה מאפשר לי לדעת שאני אוכל להעניק להם מה שהם צריכים

קורת גג ובית ושמחה ויציבות

 

את יודעת אשתי היקרה?

כאשר הייתי ילד כל מה שגדלתי עליו היה עד כמה חיסכון חשוב.

ראיתי את אמא ואבא חוסכים

הם כל הזמן דיברו על זה

התנהלו לפי זה

לפעמים כשרציתי משהו הבנתי שאי אפשר עכשיו

ראיתי את המודל היחיד שהכרתי בחיים

וממנו למדתי

 

למדתי אהובה שכך יוצרים יציבות

שכך יוצרים ביטחון

 

ובגלל שאני כ"כ כ"כ אוהב אותך ואת המשפחה שלנו

אני רוצה לתת גם לכם את היציבות הזו! את הביטחון הזה!

את מבינה יקרה?

אני פשוט לא מכיר דרך אחרת...

זה בשבילי המהות של הבית,

דרך ההתנהלות הזו אני מגיע למטרת העל שלי - בית שמח ומאושר גם עוד 20 ו50 שנים יחד

כשאני מביט לעתיד ואומר שאני רוצה משפחה מאושרת

עם בית משלנו

עם יציבות כלכלית

ההתנהלות שאני כרגע נוקט בה - היא היא הדרך עבורי להגשים את אותה מטרה!!!

 

ואת רק תשמעי אותו.

עד הסוף.

תביני אותו באמת.

תביטי לו בעיניים.

תביטי לו בנשמה.

תראי עד כמה הוא אוהב אותך. באמת באמת אוהב אותך.

נסי לרגע להיות הוא - להיכנס ממש בדמיון לראש שלו, ללב שלו,

לאיך הוא מרגיש, מאז שהוא ילד קטן כמו הבן שלכם, ועד עכשיו

מה הוא שומע,

מה הוא עובר,

מה הוא חווה

מה הוא מרגיש

מה הוא צריך...

 

ואז יקרה - את תיתני גם לו את הזכות לבקר בלב שלך!

 

את תאמרי לו -

בעלי היקר.

אני כ"כ מבינה אותך. ואני רוצה לספר לך ולשתף אותך באיך אני מרגישה.

אתה יודע?

גם בשבילי מטרת העל היא הבית שלנו! המשפחה שלנו! האושר שלנו!

רק שאצלי בעלי היקר הדרך להגשמת בדיוק אותה מטרה היא דרך רוגע, שלווה,

איוורור, שמחה,

כיף

הנאה

 

*אני* רואה בדרך הזו, של הרגיעה והשיחרור והשמחה, גם בתחום הכלכלי את מימוש המטרה שלנו

 

אני זקוקה לרוגע ושלווה יקר שלי.

אני זקוקה לאפשרות בלב לרכישה של דברים שמשמחים אותי ואת המשפחה כדי להרגיש יותר שלווה ושמחה.

 

ואז,

כאשר באמת תבינו אחד את השנייה עד הסוף,

בעלך יוכל לראות שבעצם אותה מטרת העל שלו יכולה להתפספס בדרך הזו בה הוא נוהג כרגע.

כי גם אם עוד 10 שנים תחסכו מיליון שקלים ותוכלו למשל לקנות בית משלכם -

מה כל זה יעזור אם חלילה חלילה לא יהיו זוג נשוי ואוהב שיאכלס את הבית הזה?

אם ה4 קירות הללו יעמדו ריקים או של הורים גרושים חלילה?

אם 4 הקירות הללו יאכלסו אישה עצובה וממורמרת?

אם כל העושר והכסף שבעולם שיהיו בהישג ידכם לא יאפשרו שמחה אלא ריחוק זוגי, מירמור, כעס, עצב?

האם זה באמת באמת מה שהוא רוצה?

כנראה שלא.

הוא הרי רוצה שתהיו שמחים!

שאת תהיי שמחה!

שיהיה לכם עתיד שמח ויציב!

הוא עצמו רוצה וצריך את היציבות הזו!

לכן אם תצליחי לשקף לו זאת,

לשקף לו שאותה היציבות והשמחה היא דווקא בשמחה שלך, ברוגע ובשלווה שלך -

שהדרך למטרת העל שלו היא דרך שימת לב לצרכים של אשתו ושל השלווה שלה - או אז תוכלו להתחיל להניע את המעגל שלכם קדימה בדרך חיובית ב"ה!

 

אני לגמרי מאמינה שזה אפשרי!!!

אם לא תצליחי לבד - תוכלו ללכת לאיש מקצוע שיעשה זאת עבורכם. זו ממש הצלה בעיניי,

כי המהות והשורש האלו נוגעים בעצם בכל החיים שלכם...

 

3. התחום של הפרקטיקה בהתנהלות הכספית -

אחרי שני הסעיפים הנ"ל,

ובמיוחד אחרי סעיף 2,

תוכלו להגיע לשיחה בה אתם מסכמים ביניכם שיש כל חודש סכום מוגדר מראש שמיועד כל כולו אך ורק להנאה!

אך ורק ל"מותרות" או ביזבוזים, או כל דבר אחר שיגרום לך הנאה!

 

ממש להוציא במזומן למשל כל חודש 400 ש"ח ולכתוב על המעטפה: כסף לשמחה של אשתי! לשלווה שלה!

 

וכאשר בעלך באמת מבין עד הסוף עד כמה הכסף הזה באמת יקר, לא כי הוא כסף, אלא כי הוא מעניק לאשתו שמחה, רוגע, שיחרור, איוורור, הנאה, שלווה - הוא ישמח!

(זה תהליך כן... גם הוא צריך לעבור תהליך של שינוי. זה בטח לא קל לו במיוחד שכך הוא גדל וכך באמת הוא מאמין שנכון לנהוג,

אבל אחרי ההבנה העמוקה גם אותך לאט לאט זה יוכל לחלחל אצלו יותר ויותר

ולאט לאט הוא יוכל באמת להאמין בדרך החדשה הזו בעצמו...)

 

ואז אתם יודעים שב"ה אפשר מבחינת ההוצאות וההכנסות לאפשר כל חודש למשל 400 ש"ח לרוגע הזה מראש - וכך אתם נוהגים *לכתחילה* מדי חודש בחודשו!

ואם היה לך חודש שלא הוצאת כלום כי לא היה לך על מה?

אז זה עובר אוטומטית לחודש הבא!

אז בחודש הבא יהיו לך 800!

וכן הלאה...

 

העיקר העיקר שאת - תדעי באופן ודאי שכל חודש יש לך לכתחילה ועם המון רוגע בשלמות סכום טוב וכיפי להוציא על כל מה שאת רוצה

ובעלך - ידע שכל חודש יש סכום קבוע שמאפשר לאשתו להיות שמחה ורגועה, וממילא גם למטרת העל הנ"ל שלו להתגשם, ושזה סכום מוגדר ותחום ולא פתאום שתוציאי 3,000 ביום, אלא יש כאן ממש התגמשות גם מהצד שלו וגם מהצד שלך,

ומענה לצרכים גם שלו וגם שלך.

 

- אם יכול לעזור לכם - אפשר להתייעץ גם עם פעמונים או ליווי כלכלי שיוכל לעשות עוד סדר בדברים...

 

 

4. השינוי עצמו -

כתבת שבעלך כבר השתנה בנושא לא מעט,

וגם שהוא עצמו יותר מאפשר ומשחרר

וגם שהוא עצמו אמר לך לקחת שנה שלמה חופש

 

אבל למרות כל זה כתבת שאת "לא מסוגלת. ולא מאמינה למשפט הזה. השנים של שטיפות המוח על כסף כסף כסף שיבשו לי את הדעת."

 

הנקודה הזו גם מאוד חשובה.

 

מאוד טבעי שכך תרגישי.

 

מ2 סיבות:

 

א. תבניות במוח – לכל אדם יש תבניות במוח שלפיהן הוא פועל.

כפי שאדם יודע שהשמש תזרח בבוקר ותשקע בערב – כך הוא מכיר את עצמו ואת בן זוגו וחייו וקיבע לעצמו תבניות בראש.

כאשר עושים ופועלים לשינוי, המוח יכול להזדעק: רגע! אל תשנו לי! אני לא מכיר את זה! תחזירו לי את הידוע והמוכר!

זה לא יכול להיות שהוא באמת ישתנה!

זה לא יכול להיות שהיא באמת תשתנה!

זה לא יכול להיות שבאמת יהיה לנו טוב!

 

אז חשוב מאוד מאוד קודם כל להבין את עצמנו, זה טבעי ואנושי וקורה לכל אדם.

דבר שני, לא להקשיב לקול הזה ולהילחם בו!

כן הוא ישתנה!

כן היא תשתנה!

כן הקשר יהיה טוב!

אז מה אם הוא לא היה עד עכשיו – בשביל זה אנחנו יצורים חיים ונושמים עם בינה ושכל – ואנחנו בוחרים לקחת את החיים שלנו ואת האושר שלנו בידיים שלנו – ולעבוד קשה לשם כך!

 

גם במקרה שלך -

המוח שלך, התת מודע שלך רגיל לדפוס מסוים של שטיפת מוח כדברייך בנושא הכספי,

וכאשר אומרים לו שהנה, יש שינוי!

הוא מזדעק! לא! אין! לא יכול להיות!

 

אז לאט לאט

ובאופן *מודע*

אפשר להצליח גם בכך

אפשר להראות לו עוד ועוד "קבלות" בפועל של הצלחות

עוד ועוד מקרים שאכם יש שינוי מצד בעלך

ולאט לאט השינוי *הזה* יתקבע והוא עצמו יהפך להיות ההרגל והדפוס החדש.

 

ב. מנגנון הגנה מפגיעה נוספת:

עד עכשיו חווית הרבה מאוד אכזבות, תיסכולים ופגיעות בנושא הכלכלי.

וכל זה קרה מהאדם שאת הכי אוהבת בעולם - בעלך היקר.

 

דמייני שבכל אותם מקרים את היית כמו עט שנמצא במקום מאוד גבוה מעל הריצפה -

ןבכל פגיעה הוא נופל ארצה ונחבט בריצפה בעוצמה גבוהה מאוד!

והמכה הזו כואבת!

מאוד!

 

לכן לאט לאט הנפש שלנו מפעילה מנגנון הגנה שיגן עלינו בפעם הבאה -

כי אי אפשר לחוות פגיעה כה חזקה מאדם כה קרוב וכה אהוב,

וככל שהאדם יותר קרוב הפגיעה יותר גדולה כאשר נפגעים ממנו!

 

לכן מה הנפש החכמה עושה?

 

היא מרחיקה אותנו.

לאט לאט הלב נסגר, קצת קצת כל פעם

לאט לאט המוח והלב אומרים: לא לא. אין מצב. זה לא יקרה. אני אצור חומה מראש,

אני אצור ידיעה מראש שלא אפתח ציפיות, שכלום לא אשתנה, אני אתרחק -

ואז גם אם תהיה פגיעה - אני אשרוד את זה. כי זו לא תהיה פגיעה כה חזקה,

זה יהיה כמו עט שנמצא קרוב קרוב לריצפה וגם אם הוא נופל - עוצמת המכה נמוכה מאוד.

כך גם אני.

 

בנקודה הזו צריך להבין את עצמינו קודם כל,

לתת לגיטימציה לפחד הזה,

לחשש

כן, אפילו מהחשש לשינוי שהוא לטובתנו!

 

ואז אחרי שעשינו עבודה אישית וזוגית על הנושא (כמתואר בסעיף 2 למשל, כמובן שאפשר עוד להעמיק הרבה מאוד...) -

וכאשר אנו רואים שבן הזוג באמת באמת רוצה ומתכוון להשתנות -

נוכל לומר לאותה מנגנון הגנה: היי. שלום. אני רואה אותך. אני מבינה אותך. יודעת למה אתה כאן - כדי להגן עליי -

אבל היי תשמע, עשיתי עבודה רצינית ואני בוחרת דווקא להאמין!

דווקא לפתוח את הלב!

אני בוחרת לקחת את הסיכוי לאהבה גדולה ושלמה וקירבה גדולה ושלמה אפילו בידיעה שיש בכך תמיד את הסיכון להיפגע,

וכ"כ למה?

פשוט כי אני מעדיפה את דרך החיים הזו עשרות מונים מאשר חיים בהם לא אוהב עד הסוף, לא אתקרב, אסגר, אתרחק

ואז אומנם לא אפגע - אבל מצד שני גם לא אזכה לאהוב עד הסוף!

אז כן! עדיף לי לאהוב עד הסוף ואולי להיפגע מאשר לא להיפגע לעולם אבל גם לא לאהוב לעולם...

 

ואז בדרך הדרגתית תפעלו בשביל השינוי הזה.

גם בפועל במעשים (כמו בסעיף הקודם למשל,

ואפשר להרחיב זאת עוד ועוד לפי הצרכים של שניכם),

 

גם ברגש, בהבנה העמוקה שלכם,

 

גם בפועל, בגוף, בשינוי שקורה בצורה פרקטית,

 

וכל פעם שבעלך מצליח ליצור את השינוי הזה אצלו - תפקידך הוא להחמיא, להעצים זאת, לומר לו תודה ולשקף לו בדיוק כמה טוב זה גורם לך להרגיש.

וכל פעם כשבעלך שוכח וחוזר לדפוסים הקודמים (כמובן הכל אחרי שהגעתם להבנה הזו שצריך לקרות השינוי הזה ובעלך מסכים) - לא לכעוס עליו אלא להבין אותו שהוא בן אדם וקשה מאוד מאוד לשנות הרגלים ודפוסים,

ותמיד תמיד יהיו נפילות בדרך,

אז להזכיר לו,

ממש אפשר לעשות תזכורת מצחיקה כמו תנועה עם הידיים של "אורות מהבהבים" או כל תנועה אחרת או רמז אחר,

וכך גם הוא לא ירגיש אשם ומעפן,

גם יקבל תזכורת נעימה ומצחיקה

גם יבין שהוא אנושי ומותר ליפול

גם יבין עד כמה שהוא מצליח זה משמח ומרים את אשתו

ויקבל את הפידבקים הללו -

ובדרך הזו תוך כמה חודשים כבר לגמרי תוכלו להיות במקום אחר!

 

בהצלחה רבה רבה יקרה!

מאמינה בכם בכל ליבי

 

 

התיישב לי על משהו שיש אצלנו כבר כמה שנים תודה!!!!

חייבת לומר שהרגשתי שממש קראת את הרגשות שלי והעלית אותן על הכתב. רגשות ותחושות שלא הצלחתי לבטא.

ובנוסף הבנת את הצורך העיקרי שלו למרות שלא ציינתי זאת. שאגב זה נכון מאוד. אני יודעת שמאוד חשוב לו יציבות כלכלית. שוחחנו על זה בעבר.

הדפסתי לעצמי את מה שכתבת. יקר לי מזהב!

לקרוא שוב ושוב. ולהתחיל בעבודה.

תודה לך יקרה שהקדשת מזמנך עבורי.

את מיוחדת וחכמה מאוד

 

שימחת אותי מאוד, תודה לה' 🙏🙏🙏

 

בטוחה בטוחה שתצליחו ותגיעו לעומקים אפילו עוד יותר מדהימים בזוגיות שלכם, אתם נשמעים זוג מקסים! 

 

הרבה הצלחה, שמחה ושלווה

נגמר לי האוויר!!

אני כל כך אוהבת לקרואאת מה שאת כותבת

כמה אמון באדם
. במערכת הזאת שנקראת משפחה..
כמה אמון בזוג.
כמה אהבה את מביאה לעולם בעצם הכתיבה שלך!

הלוואי שתוציאי ספר ,או בלוג... מכל מה שכתבת... את ככ משקיעה בכתיבה פה בשביל הפורום...אני אהיה הראשונה לרוץ לקרוא.

תודה גדולה! נהנית כל פעם מחדש

תודה לך מקרב לב ❤

 

[והאמת שיש לי ספרון על דגשים בזוגיות, אם תרצי אשלח לך בשמחה (שלחי לי במסר את המייל שלך ואשלח בכיף)

 

וספר יותר גדול... אולי בעתיד... אני כן כותבת לעצמי בעיקר כל מיני דברים, בעיקר בתחום של המשפחה כמו שכתבת (:, והאמת שאחת מהאהבות הגדולות שלי זה כתיבה ]

 

 

לא בקטע של להחביא, אלא פשוט באופן ספונטני.
אם זה החשבון של שניכם אז מותר לך להוציא כסף ולשמור קצת בצד. לא צריך לתת דו"ח על כל שקל שמוציאים.

לא הייתי מציעה לך את זה אם לא היית כותבת את מה שכתבת, אבל נשמע שהוא מהאנשים שמה שלא יודעים לא כואב להם אז לא חובה לפרט.

הכי חשוב לדבר איתו על זה.

מזכירה לי אותי!!!

ממש...

בנתיים אין לי תובנות..בעיקר מזדהה ממש......(!!)

שולחת חיבוק!!!!

 

 

אין לי הרבה עצות........אבל יודעת שבעלי חווה מציאות כזאת בבית של ההורים שלו, אפילו נוראית יותר ברמה של מקלחת פעם בשבוע 

 

והוא ב"ה יצא רחוק משם מאוד.. אבל גם לי היה נורא הפחד שהוא יהיה כזה.

 

הרבה אמונה ואומץ, את חייבת לעשות מה שהכי טוב לך! 

 

מאחלת לך רק טוב!

מרצון שלהם.... לא שלי...

אם זה עוזר במשהו..

הם הרבה פעמים לא מבינים איך הכסף "עף" וזה כי לא לקחו את הזמן לעצור ולהתנהל יעיל יותר . גדלתי לאמא כזו שלא הייתה מסתכלת על הוצאות יותר מדי ועד היום זה מפריע לי על העקרון שלא כל מה שנכנס חייב ישר להוציא (לא שאף פעם היה חסר יותר מדי)..רק מנסה להראות לך צד אחר של בעלך כי אני ממש לא רואה את זה כדבר רע אלא כדבר מאזן

אבל באמת שזה לא אותו דבר..
חייבת להגיד שכשקראתי את ההודעה הפותחת הזדהיתי לחלוטין!! היה נראה שאני כתבתי. במשך שנים הרגשתי שבעלי קמצן, אף פעם הוא לא התקמצן עלי- בגדים/ תכשיטים/ פינוקים בשבילי תמיד נתן תחושה של תקני מה שבא לך מתי שבא לך, ושזה נכלל בדברים הנצרכים באמת. אבל בכל הדברים האחרים זה היה ממש מעיק.. תמיד אחרי קניות סופר הוא היה עובר על החשבונית ושואל כל מיני, למה צריך את זה וכו.. ובעוד כל מיני, ודיברנו על זה הרבה, הוא תמיד אמר שזה לא קמצנות אלא עניין של סדרי עדיפויות ועדיף לחסוך את הכסף ולא לבזבז אותו על הנאות רגעיות... אבל לי זה נתן לי תחושה של מחסור, אולי מחסור לא מדויק כי באמת תמיד היה לנו כל מה שאנחנו צריכים, אבל אני אוהבת תחושה של שפע- לקנות לילדים כל דבר שמבקשים, לפנק במתנות לחברות/ למארחים/ וכו...
כל זה היה עד לפני כשנה. שיצא שהגענו ביחד לבנק ושם התברר לי כמה כסף יש בחסכונות של הילדים, שזה יחסית הון!! וכל זה כסף שחסכנו להם בשנים האלה שאני הרגשתי צמצום, ורציתי לחבק את בעלי שם בבנק!!!
ומאז באמת השתנתה לי ההסתכלות על זה... כי אני יודעת ומבינה שבזכות ההתנהלות המחושבת הזו, נוכל לעזור לילדים בצורה משמעותית ונוכל גם לקנות בית בע"ה ברוגע ובלי משכנתא מטורפת שמשעבדת את כל החיים... אז אני לא יודעת אם זה המצב אצלכם אבל אם כן אז תדעי שהתנהלות כלכלית מחושבת היא ממש מפתח לחיים..

ובקשר לעבודה- גם מזדהית לגמרי!! עבדתי כמה שנים בעבודה עם משכורת מתגמלת מאוד. העניין היה ששנאתי את העבודה הזו! במקום עצמו אהבתי את האנשים ממש! וב"ה גם הצלחתי בה מאוד וקיבלתי הרבה פידבקים טובים ומעריצים, אבל שנאתי את סוג העבודה! ואחרי לידה כ"כ לא רציתי לחזור, אבל כל המחשבות על המשכורת, ואיך נוכל לוותר עליה וכו... ואחרי הרבה התלבטויות ובעידוד בעלי עזבתי את העבודה הזו, והתקופה שבאה אחרי- היתה אחת התקופות הכי טובות בחיי! חתמתי אבטלה, השקעתי בעצמי, בבית, בזוגיות ובילדים, ואז יצאתי ללמוד משהו שאני חולמת עליו הרבה שנים... היה נדרש ממני המון אומץ לעזוב את העבודה הזו אבל היום אני מודה לקב"ה כ"כ שכיוון אותי לשם!
בקיצור- סתם פרקתי לך את ההזדהות מהמקום שלי..
אבל אולי משהו מזה יעזור לך.. בהצלחה בכל אופן בהכל!! ותתפללי על זה...

אין לי עצה או משהו,
רק אומרת שכל כך נגעת לי בלב...
יש לי דמעות לקרוא אותך..
באמת חסכנות מוגזמת נותנת הרגשת חנק פיזית ונפשית...

מכירה את זה במינון הרבההה יותר נמוך, מאמא שלי שתחיה, שהיא גדלה בבית שלא היה בו ויצרו יש מאין, וחסכו וכו'... ותמיד היא מתגאה בזה שהם עשו הכל ב10 אצבעות ואני ממש מסכימה עם זה בגדול, אבל זה כבר עבר את גבול הטעם הטוב. די, תשתחררי מזה. מגבות מרופטות נשארות, קופסאות אוכל סדוקות ממשיכה להשתמש בהם לנצח... זרקי!! לא מסוגלת לבזבז כסף וקונה תמיד את הפשוט והזול... די, יש לך ב''ה, תקני את היקר בלי לפחד. וכשקשה לה לפעמים לזרוק משהו היא מציעה לי לקחת אליי. לא, תודה, אני לא פח. זה לפעמים הרגשת מחנק כזאת שאת מרגישה כאילו אין גם כשיש. ולחיות עם בעל כזה, נשמע באמת אתגר לא פשוט!! קחי ממני סל של כוחות באהבה 💕