אבל יתכן שזה מה שנגרם כתוצאה מחסכנות יתר שלו.

מעולם לא התבטאתי כך מולו. אלא יותר התלוננתי והתמרמרתי על זה שבכל דבר שאני קונה יש "השגה" למה ומי ואיך וכמה. שסופה של אותה השגה קבועה היא שטיפת מוח יומיומית שנפרסת כמה שנים.

לטענתו בשנה האחרונה הוא השתנה. וזה נכון. הוא השתנה. ואומר לי תקני. אבל כמו שכתבת שינוי לצד השני "להאמין" לו שבאמת הוא רוצה שאקנה ולא אקבל אח"כ תזכורות כמו למה וכמה ואיך,  גם לוקח שנים.

בעלי היקר לא טיפוס שתלטן בכלל ממש רחוק מזה. אדם מאוד נוח. מעולם לא חייב אותי לעשות משהו שאני לא רוצה לא בכעס, צעקות, איומים וכל אלה.

הוא טיפוס שיודע לשכנע באיטיות, ברוגע ובויכוחים רגועים.

הלוואי והיתה לי המידה הזו של הרוגע.

הוא כן פתוח לשינוי. אבל אני חושבת שהוא צריך שינוי תפיסה עמוק. לא רק דיבורים ושיחות שלי איתו. כי שוב זה עלול לחזור על עצמו. כפי שכבר קרה בעבר.

גם לשנות חינוך של שנים זה לא קל. חינוך לקמצנות זה נורא.

הרעיון של לצאת לחופש הוא בעיקר נפשי- כיבכול לעצור את המירוץ אחר הכסף. אבל חלק מהשאלות ששאלת אלו הן בדיוק הסיבות גם למה אני לא עוזבת. קופליקט לא פשוט.

אבל הרעיון של חופש מוגדר הוא רעיון מצויין.

במשהו שיטעין אותי. כי אני בהחלט חייבת הטענה.

לראות גם את הטוב וגם את הרע.

ולא לשכוח שיש טוב

ולא לשכוח שיש קושי.

מכירה אנשים שבמצב שלך פשוט מדחיקים או מתרצים

או אומרים ש"אני הבעיה".

מודעות היא באמת באמת חלק חשוב לפיתרון. זו לא סתם קלישאה.

ועוד משהו-

התפיסה של היהדות ש"תשובה קדמה לעולם" בעצם אומרת שתמיד תמיד יכולה לבוא התחדשות.

בעז"ה תהיה לכם תשובה גדולה

במובן שתזכו להתחיל מחדש גם בתחום הלא פשוט שאת מתארת.

הלוואי בעזרת ה'

קודם כל את נשמעת אישה כ"כ טובה, אינטלגנטית, מסורה, אכפתית

וגם האהבה והכבוד שלך לבעלך היקר, וראיית הטוב הגדול שבו ובכל החיים, גם בשעה של קושי מסוים, היא נפלאה וממש לא מובנית מאליה!

אנסה לחלק לסעיפים/נקודות את הדברים:

1. התחום של העבודה-

הזכרת שהיו לך 3 חודשים של בחילות והרגשה לא טובה - ועכשיו עד שסוף סוך את מרגישה קצת יותר טוב פיזית,

ממש ממש מובן שלא תרצי להיכנס לעבודה שגם תיקח מהכוחות שלך, גם אולי תיצור אצלך מתחים או התמודדויות נוספות וגם כפי שציינת יהיה לך מקום בנפש שלא רגוע כי "אני עובדת ועובדת

ולא נהנית

ולא מרגישה טוב

ומתאמצת

ובשביל מה?

בשביל כסף כסף כסף

ומה אעשה בסוף עם הכסף הזה?

הרי לא אהנה ממנו

אז זה סתם.

עוד יותר מבאס

ועוד יותר מתסכל לעבוד ולהתאמץ ולהוציא אנרגיות וכוחות על משהו שלא עושה אותנו שמחים בסופו של דבר!

אני חושבת שהנפש שלך מאוד מאוד חכמה.

היא בעצם מנסה להגן עלייך מכל זה.

היא אומרת לך בעצם התחושה הזו של ה"כבדות" או ה"באסה" מלעבוד - ש:היי. תסתכלי עליי.

תראי אותי.

תני לי מקום.

לא טוב לי עד הסוף עכשיו.

בואי נראה יחד איך כן יהיה לי יותר טוב

ואז מבטיחה לך לנסות ולהשתדל יותר גם בתחום הזה, טוב?

את הרי מכירה אותי - כשצריך משהו - אני עושה.

גם אם לא בא לי - אני עושה.

מתמודדת,

מתגברת

ובסוף גם מצליחה!

אבל עכשיו?

עכשיו אני רוצה יותר.

רוצה להעניק לעצמי רוגע ושלווה פנימית

רווחה נפשית

כזו שתיתן לי מרחב נשימה

וחיוך

ושמחה

ורוגע בלב ובנפש.

ומשם -

משם בשבילי השמים הם הגבול!"

אז את כל זה יקרה הנפש החכמה שלך אומרת לך

ואני מציעה לך בחום להקשיב לה!

זה כמו תמרור שמכוון אותנו,

הקשיים יכולים לשים לנו את הזרקור על מה אנו צריכות לעבוד עוד,

לשפר,

להתבונן,

לשנות.

אז בתחום הזה, של העבודה,

הייתי מציעה אולי לקחת לך 3 חודשים של חופש מוחלט.

מצד אחד - זה יתן לגוף שלך להתחזק ולהרגיש טוב בלי שום עול אחר עליו -

ובמיוחד אחרי שהרגשת 3 חודשים זוועה, תפנקי את עצמך ב3 חודשים של הירגעות.

בזמן הזה תתמלאי בכוחות

תטעיני את עצמך

תבררי יחד עם אישך היקר את העניין הכלכלי (כבר אפרט בסעיפים הבאים ב"ה גם על כך)

תחשבי מה את רוצה

תדייקי את עצמך למקום שלך מבחינה תעסוקתית

ותוכלי גם להתמלא לאט לאט בביטחון עצמי.

אחרי 3 חודשים תעשי חושבים מחדש -

האם את זקוקה לעוד 3 חודשים של חופש והכוונה

או האם את מסוגלת להתחיל לעבוד.

כמובן זה תלוי באם אפשר כלכלית להסתדר בינתיים וכו',

אבל אם בעלך עצמו אמר לך קחי שנה שלמה

ואם מבחינה כלכלית תוכלו להסתדר ביום יום - לגמרי את יכולה להיות רגועה וללכת על זה!

וכאשר תחזרי לעבוד -

תזכרי תמיד את המשפט שלך:

"אני תמיד מצליחה"!

ששמת אותו בסוגריים, אבל אני הייתי מעתיקה אותו בבולד ובגופן ענקי על קירות הלב :

א נ י

ת מ י ד

מ צ ל י ח ה

!!!

ולאט לאט תוכלי לעשות התבוננות גם בתחום התעסוקתי,

לפתוח את הראש,

אולי אפילו לקבוע פגישה או 2 עם יועץ תעסוקתי,

לברר מהם הכוחות שלי?

מהם החוזקות שלי?

במה אני טובה?

מה אני אוהבת לעשות?

מה צריך בשוק?

אילו עבודות יכולות עוד להיות שאפילו לא חשבתי עליהן?

וכן הלאה...

וכאשר את "מתבייתת" על עבודה - קפצי למים עם הידיעה הזו שאת תצליחי!

גם אם יש ספקות

גם אם יש חששות

גם אם מפחיד

גם אם קשה ומגעיל ועמוס -

את תצליחי!

למה?

כי את - את

ואת - תמיד מצליחה!!!

2. התחום של בעלך-

וואו.

כמה מרגש לשמוע איך את חושבת עליו בלב שלך.

שהוא בעלך היקר

שהוא אהבת חייך!

שהוא החצי השני שלך!

שלעולם תהיו אחד!

שאת אוהבת אותו בכל ליבך!

שהוא אדם נוח 

לא כועס

שאתם נשואים כבר שנים טובות ושמחות ועם נסיך

כל זה המון, המון המון.

ובתחום של הפער ביניכם, בפן הכלכלי, כאן כדאי ממש ממש ליצור שיחה/ות עמוקה ומקרבת שמביעה את העומק שלך ואת העומק שלו בנושא הזה, ובכלל,

ואנסה לפרט יותר:

אני חושבת שהצורך העיקרי של בעלך בכל הנושא הזה

הוא צורך בביטחון כלכלי

צורך ביציבות

והצורך העיקרי שלך בכל הנושא הזה

הוא צורך ברוגע ושלווה

צורך בהנאה, שיחרור, 

צורך בהתנהלות של קנייה ורכישה שיכולה לגרום לנפש להתרחב, להביא לרווחה בנפש ולשמחה

ולמה כל כך חשוב להבין את הבסיס של הבסיס של הצרכים של שניכם?

כיוון שרק בצורה הזו תוכלו לתקשר בצורה הכי עמוקה, כנה, פתוחה ונכונה שאפשר.

בצורה הזו תוכלי ממש לבקר בלב של בעלך

והוא בלבך שלך.

אם תגיעו לתקשורת עמוקה כזו,

תקשורת מקרבת,

תשבו לשיחה, כמובן בזמן ששניכם רגועים, אכולים, לא עייפים, בלי הסחות, בלי מסכים, לא לפני או אחרי עבודה, כשהילד המתוק ישן וכן הלאה -

ובאותה שיחה תשמעי את בעלך ותביני מהמילים שהוא בעצם אומר לך:

"אשתי האהובה.

אני צריך יציבות כלכלית

אני צריך ביטחון כלכלי.

כאשר יש כך וכך כסף

או כאשר יש התנהלות מסוימת - זה מאפשר לי להרגיש שליטה על החיים שלי,

שליטה על האושר שלי ושל אשתי היקרה ומשפחתי

זה מאפשר לי לדעת שאני אוכל להעניק להם מה שהם צריכים

קורת גג ובית ושמחה ויציבות

את יודעת אשתי היקרה?

כאשר הייתי ילד כל מה שגדלתי עליו היה עד כמה חיסכון חשוב.

ראיתי את אמא ואבא חוסכים

הם כל הזמן דיברו על זה

התנהלו לפי זה

לפעמים כשרציתי משהו הבנתי שאי אפשר עכשיו

ראיתי את המודל היחיד שהכרתי בחיים

וממנו למדתי

למדתי אהובה שכך יוצרים יציבות

שכך יוצרים ביטחון

ובגלל שאני כ"כ כ"כ אוהב אותך ואת המשפחה שלנו

אני רוצה לתת גם לכם את היציבות הזו! את הביטחון הזה!

את מבינה יקרה?

אני פשוט לא מכיר דרך אחרת...

זה בשבילי המהות של הבית,

דרך ההתנהלות הזו אני מגיע למטרת העל שלי - בית שמח ומאושר גם עוד 20 ו50 שנים יחד

כשאני מביט לעתיד ואומר שאני רוצה משפחה מאושרת

עם בית משלנו

עם יציבות כלכלית

ההתנהלות שאני כרגע נוקט בה - היא היא הדרך עבורי להגשים את אותה מטרה!!!

ואת רק תשמעי אותו.

עד הסוף.

תביני אותו באמת.

תביטי לו בעיניים.

תביטי לו בנשמה.

תראי עד כמה הוא אוהב אותך. באמת באמת אוהב אותך.

נסי לרגע להיות הוא - להיכנס ממש בדמיון לראש שלו, ללב שלו,

לאיך הוא מרגיש, מאז שהוא ילד קטן כמו הבן שלכם, ועד עכשיו

מה הוא שומע,

מה הוא עובר,

מה הוא חווה

מה הוא מרגיש

מה הוא צריך...

ואז יקרה - את תיתני גם לו את הזכות לבקר בלב שלך!

את תאמרי לו -

בעלי היקר.

אני כ"כ מבינה אותך. ואני רוצה לספר לך ולשתף אותך באיך אני מרגישה.

אתה יודע?

גם בשבילי מטרת העל היא הבית שלנו! המשפחה שלנו! האושר שלנו!

רק שאצלי בעלי היקר הדרך להגשמת בדיוק אותה מטרה היא דרך רוגע, שלווה,

איוורור, שמחה,

כיף

הנאה

*אני* רואה בדרך הזו, של הרגיעה והשיחרור והשמחה, גם בתחום הכלכלי את מימוש המטרה שלנו

אני זקוקה לרוגע ושלווה יקר שלי.

אני זקוקה לאפשרות בלב לרכישה של דברים שמשמחים אותי ואת המשפחה כדי להרגיש יותר שלווה ושמחה.

ואז,

כאשר באמת תבינו אחד את השנייה עד הסוף,

בעלך יוכל לראות שבעצם אותה מטרת העל שלו יכולה להתפספס בדרך הזו בה הוא נוהג כרגע.

כי גם אם עוד 10 שנים תחסכו מיליון שקלים ותוכלו למשל לקנות בית משלכם -

מה כל זה יעזור אם חלילה חלילה לא יהיו זוג נשוי ואוהב שיאכלס את הבית הזה?

אם ה4 קירות הללו יעמדו ריקים או של הורים גרושים חלילה?

אם 4 הקירות הללו יאכלסו אישה עצובה וממורמרת?

אם כל העושר והכסף שבעולם שיהיו בהישג ידכם לא יאפשרו שמחה אלא ריחוק זוגי, מירמור, כעס, עצב?

האם זה באמת באמת מה שהוא רוצה?

כנראה שלא.

הוא הרי רוצה שתהיו שמחים!

שאת תהיי שמחה!

שיהיה לכם עתיד שמח ויציב!

הוא עצמו רוצה וצריך את היציבות הזו!

לכן אם תצליחי לשקף לו זאת,

לשקף לו שאותה היציבות והשמחה היא דווקא בשמחה שלך, ברוגע ובשלווה שלך -

שהדרך למטרת העל שלו היא דרך שימת לב לצרכים של אשתו ושל השלווה שלה - או אז תוכלו להתחיל להניע את המעגל שלכם קדימה בדרך חיובית ב"ה!

אני לגמרי מאמינה שזה אפשרי!!!

אם לא תצליחי לבד - תוכלו ללכת לאיש מקצוע שיעשה זאת עבורכם. זו ממש הצלה בעיניי,

כי המהות והשורש האלו נוגעים בעצם בכל החיים שלכם...

3. התחום של הפרקטיקה בהתנהלות הכספית -

אחרי שני הסעיפים הנ"ל,

ובמיוחד אחרי סעיף 2,

תוכלו להגיע לשיחה בה אתם מסכמים ביניכם שיש כל חודש סכום מוגדר מראש שמיועד כל כולו אך ורק להנאה!

אך ורק ל"מותרות" או ביזבוזים, או כל דבר אחר שיגרום לך הנאה!

ממש להוציא במזומן למשל כל חודש 400 ש"ח ולכתוב על המעטפה: כסף לשמחה של אשתי! לשלווה שלה!

וכאשר בעלך באמת מבין עד הסוף עד כמה הכסף הזה באמת יקר, לא כי הוא כסף, אלא כי הוא מעניק לאשתו שמחה, רוגע, שיחרור, איוורור, הנאה, שלווה - הוא ישמח!

(זה תהליך כן... גם הוא צריך לעבור תהליך של שינוי. זה בטח לא קל לו במיוחד שכך הוא גדל וכך באמת הוא מאמין שנכון לנהוג,

אבל אחרי ההבנה העמוקה גם אותך לאט לאט זה יוכל לחלחל אצלו יותר ויותר

ולאט לאט הוא יוכל באמת להאמין בדרך החדשה הזו בעצמו...)

ואז אתם יודעים שב"ה אפשר מבחינת ההוצאות וההכנסות לאפשר כל חודש למשל 400 ש"ח לרוגע הזה מראש - וכך אתם נוהגים *לכתחילה* מדי חודש בחודשו!

ואם היה לך חודש שלא הוצאת כלום כי לא היה לך על מה?

אז זה עובר אוטומטית לחודש הבא!

אז בחודש הבא יהיו לך 800!

וכן הלאה...

העיקר העיקר שאת - תדעי באופן ודאי שכל חודש יש לך לכתחילה ועם המון רוגע בשלמות סכום טוב וכיפי להוציא על כל מה שאת רוצה

ובעלך - ידע שכל חודש יש סכום קבוע שמאפשר לאשתו להיות שמחה ורגועה, וממילא גם למטרת העל הנ"ל שלו להתגשם, ושזה סכום מוגדר ותחום ולא פתאום שתוציאי 3,000 ביום, אלא יש כאן ממש התגמשות גם מהצד שלו וגם מהצד שלך,

ומענה לצרכים גם שלו וגם שלך.

- אם יכול לעזור לכם - אפשר להתייעץ גם עם פעמונים או ליווי כלכלי שיוכל לעשות עוד סדר בדברים...

4. השינוי עצמו -

כתבת שבעלך כבר השתנה בנושא לא מעט,

וגם שהוא עצמו יותר מאפשר ומשחרר

וגם שהוא עצמו אמר לך לקחת שנה שלמה חופש

אבל למרות כל זה כתבת שאת "לא מסוגלת. ולא מאמינה למשפט הזה. השנים של שטיפות המוח על כסף כסף כסף שיבשו לי את הדעת."

הנקודה הזו גם מאוד חשובה.

מאוד טבעי שכך תרגישי.

מ2 סיבות:

א. תבניות במוח – לכל אדם יש תבניות במוח שלפיהן הוא פועל.

כפי שאדם יודע שהשמש תזרח בבוקר ותשקע בערב – כך הוא מכיר את עצמו ואת בן זוגו וחייו וקיבע לעצמו תבניות בראש.

כאשר עושים ופועלים לשינוי, המוח יכול להזדעק: רגע! אל תשנו לי! אני לא מכיר את זה! תחזירו לי את הידוע והמוכר!

זה לא יכול להיות שהוא באמת ישתנה!

זה לא יכול להיות שהיא באמת תשתנה!

זה לא יכול להיות שבאמת יהיה לנו טוב!

אז חשוב מאוד מאוד קודם כל להבין את עצמנו, זה טבעי ואנושי וקורה לכל אדם.

דבר שני, לא להקשיב לקול הזה ולהילחם בו!

כן הוא ישתנה!

כן היא תשתנה!

כן הקשר יהיה טוב!

אז מה אם הוא לא היה עד עכשיו – בשביל זה אנחנו יצורים חיים ונושמים עם בינה ושכל – ואנחנו בוחרים לקחת את החיים שלנו ואת האושר שלנו בידיים שלנו – ולעבוד קשה לשם כך!

גם במקרה שלך -

המוח שלך, התת מודע שלך רגיל לדפוס מסוים של שטיפת מוח כדברייך בנושא הכספי,

וכאשר אומרים לו שהנה, יש שינוי!

הוא מזדעק! לא! אין! לא יכול להיות!

אז לאט לאט

ובאופן *מודע*

אפשר להצליח גם בכך

אפשר להראות לו עוד ועוד "קבלות" בפועל של הצלחות

עוד ועוד מקרים שאכם יש שינוי מצד בעלך

ולאט לאט השינוי *הזה* יתקבע והוא עצמו יהפך להיות ההרגל והדפוס החדש.

ב. מנגנון הגנה מפגיעה נוספת:

עד עכשיו חווית הרבה מאוד אכזבות, תיסכולים ופגיעות בנושא הכלכלי.

וכל זה קרה מהאדם שאת הכי אוהבת בעולם - בעלך היקר.

דמייני שבכל אותם מקרים את היית כמו עט שנמצא במקום מאוד גבוה מעל הריצפה -

ןבכל פגיעה הוא נופל ארצה ונחבט בריצפה בעוצמה גבוהה מאוד!

והמכה הזו כואבת!

מאוד!

לכן לאט לאט הנפש שלנו מפעילה מנגנון הגנה שיגן עלינו בפעם הבאה -

כי אי אפשר לחוות פגיעה כה חזקה מאדם כה קרוב וכה אהוב,

וככל שהאדם יותר קרוב הפגיעה יותר גדולה כאשר נפגעים ממנו!

לכן מה הנפש החכמה עושה?

היא מרחיקה אותנו.

לאט לאט הלב נסגר, קצת קצת כל פעם

לאט לאט המוח והלב אומרים: לא לא. אין מצב. זה לא יקרה. אני אצור חומה מראש,

אני אצור ידיעה מראש שלא אפתח ציפיות, שכלום לא אשתנה, אני אתרחק -

ואז גם אם תהיה פגיעה - אני אשרוד את זה. כי זו לא תהיה פגיעה כה חזקה,

זה יהיה כמו עט שנמצא קרוב קרוב לריצפה וגם אם הוא נופל - עוצמת המכה נמוכה מאוד.

כך גם אני.

בנקודה הזו צריך להבין את עצמינו קודם כל,

לתת לגיטימציה לפחד הזה,

לחשש

כן, אפילו מהחשש לשינוי שהוא לטובתנו!

ואז אחרי שעשינו עבודה אישית וזוגית על הנושא (כמתואר בסעיף 2 למשל, כמובן שאפשר עוד להעמיק הרבה מאוד...) -

וכאשר אנו רואים שבן הזוג באמת באמת רוצה ומתכוון להשתנות -

נוכל לומר לאותה מנגנון הגנה: היי. שלום. אני רואה אותך. אני מבינה אותך. יודעת למה אתה כאן - כדי להגן עליי -

אבל היי תשמע, עשיתי עבודה רצינית ואני בוחרת דווקא להאמין!

דווקא לפתוח את הלב!

אני בוחרת לקחת את הסיכוי לאהבה גדולה ושלמה וקירבה גדולה ושלמה אפילו בידיעה שיש בכך תמיד את הסיכון להיפגע,

וכ"כ למה?

פשוט כי אני מעדיפה את דרך החיים הזו עשרות מונים מאשר חיים בהם לא אוהב עד הסוף, לא אתקרב, אסגר, אתרחק

ואז אומנם לא אפגע - אבל מצד שני גם לא אזכה לאהוב עד הסוף!

אז כן! עדיף לי לאהוב עד הסוף ואולי להיפגע מאשר לא להיפגע לעולם אבל גם לא לאהוב לעולם...

ואז בדרך הדרגתית תפעלו בשביל השינוי הזה.

גם בפועל במעשים (כמו בסעיף הקודם למשל,

ואפשר להרחיב זאת עוד ועוד לפי הצרכים של שניכם),

גם ברגש, בהבנה העמוקה שלכם,

גם בפועל, בגוף, בשינוי שקורה בצורה פרקטית,

וכל פעם שבעלך מצליח ליצור את השינוי הזה אצלו - תפקידך הוא להחמיא, להעצים זאת, לומר לו תודה ולשקף לו בדיוק כמה טוב זה גורם לך להרגיש.

וכל פעם כשבעלך שוכח וחוזר לדפוסים הקודמים (כמובן הכל אחרי שהגעתם להבנה הזו שצריך לקרות השינוי הזה ובעלך מסכים) - לא לכעוס עליו אלא להבין אותו שהוא בן אדם וקשה מאוד מאוד לשנות הרגלים ודפוסים,

ותמיד תמיד יהיו נפילות בדרך,

אז להזכיר לו,

ממש אפשר לעשות תזכורת מצחיקה כמו תנועה עם הידיים של "אורות מהבהבים" או כל תנועה אחרת או רמז אחר,

וכך גם הוא לא ירגיש אשם ומעפן,

גם יקבל תזכורת נעימה ומצחיקה

גם יבין שהוא אנושי ומותר ליפול

גם יבין עד כמה שהוא מצליח זה משמח ומרים את אשתו

ויקבל את הפידבקים הללו -

ובדרך הזו תוך כמה חודשים כבר לגמרי תוכלו להיות במקום אחר!

בהצלחה רבה רבה יקרה!

מאמינה בכם בכל ליבי

חייבת לומר שהרגשתי שממש קראת את הרגשות שלי והעלית אותן על הכתב. רגשות ותחושות שלא הצלחתי לבטא.

ובנוסף הבנת את הצורך העיקרי שלו למרות שלא ציינתי זאת. שאגב זה נכון מאוד. אני יודעת שמאוד חשוב לו יציבות כלכלית. שוחחנו על זה בעבר.

הדפסתי לעצמי את מה שכתבת. יקר לי מזהב!

לקרוא שוב ושוב. ולהתחיל בעבודה.

תודה לך יקרה שהקדשת מזמנך עבורי.

את מיוחדת וחכמה מאוד

שימחת אותי מאוד, תודה לה' 🙏🙏🙏

בטוחה בטוחה שתצליחו ותגיעו לעומקים אפילו עוד יותר מדהימים בזוגיות שלכם, אתם נשמעים זוג מקסים! 

הרבה הצלחה, שמחה ושלווה

תודה לך מקרב לב ❤

[והאמת שיש לי ספרון על דגשים בזוגיות, אם תרצי אשלח לך בשמחה (שלחי לי במסר את המייל שלך ואשלח בכיף)

וספר יותר גדול... אולי בעתיד... אני כן כותבת לעצמי בעיקר כל מיני דברים, בעיקר בתחום של המשפחה כמו שכתבת (:, והאמת שאחת מהאהבות הגדולות שלי זה כתיבה ]

אין לי הרבה עצות........אבל יודעת שבעלי חווה מציאות כזאת בבית של ההורים שלו, אפילו נוראית יותר ברמה של מקלחת פעם בשבוע 

והוא ב"ה יצא רחוק משם מאוד.. אבל גם לי היה נורא הפחד שהוא יהיה כזה.

הרבה אמונה ואומץ, את חייבת לעשות מה שהכי טוב לך! 

מאחלת לך רק טוב!

לק"י

לפחות עכשיו שהם בבית בחופש.

ואיזה קשוח זה🫂

אנחנו גם צריכות קצת שקט לעצמינן מידי פעם.

אולי לנסות בהדרגה- להיות איתה ועם אח גדול יחד, ולשחרר לאט לאט.

אני מזדהה עם חלקיק קטן, בזה שרוצים שרק אני אעשה בשבילם דברים, ולא בעלי. אז אם היו צמודים אלי כל היום, זה נראה לי בכלל חונק.

ואצלה זה לא קיים. רודפת אחרי לכל מקום נצמדת ונדבקת , שאין גן עכשיו זה ממש מורגש וקשה לי כבר.

בעלי היום רק הזכים להודות ואמר "כן שמתי לב", תודה רבה באמת חחח

אולי מסתתר פה משהו רגשי /תחושתי וקבענו תור לרופא התפתחות אבל זה רק בנובמבר ובנתיים קשוח בים יום

אני הייתי כנראה קצת יותר מדי שאננה...

(מצד שני מאוד שמחה שבלי חרדות ב"ה)

אנחנו אצל חמותי היקרה עד מוצאי שבת

וזו הקלה גדולה כי עוד לא עשינו שום קניות או ארגון של המטבח לחג....

בקיצור

התחלתי לנקות מאוחר

עבדנו עד מאוחר

באתי לסדר עייפה...

נרדמתי לפני הכוס הרביעית

מאוכזבת מעצמי...

החלק הטוב: פוצון ופוצונת נהנו

פוצון המתוק כבר בן 4 ב"ה!

שר מה נשתנה בחן וברגש

כולל להצביע על כל דבר (מצה, מרור...)

וזה היה ממש מתוק

ואפילו לימדנו אותו את הקושיה ששרים כשבית המקדש קיים והוא שר גם אותה.

("שבכל הלילות אנו אוכלים בשר צלי שלוק ומבושל, הלילה הזה כולו צלי")

עכשיו הולכת בעז"ה לטגן בלינצ'ס

שארגיש שאני עושה משהו...

מזכירה שמי שרוצה את קובץ השירים שלי לפסח

יכולה לבקש ממני.

לק"י

לי היה נחמד.

אני עדיין לא רגילה לליל הסדר של המשפחה של בעלי. פחות אוהבת, אבל הגיוני...

וגם יש להם מנהגים שמוזרים לי (כמו לאכול ממש קצת מצות, ואז אני אוכלת יותר, ולוקח לי זמן, ועוד).

אני זוכרת שלמדתי מתישהו

ובעלי תלמיד של הרב ישראל אריאל

ראש מכון המקדש

אז זה בתודעה ב"ה.

הרגשתי שלמרות שהיה עם עוד בני משפחה, הצלחנו לשתף את הילדים יפה ולתת את האווירה שרצינו.

הבן שלי כתב לפני הסדר רשימת שאלות ממש חמודות ויפות על ההגדה ויציאת מצרים, ולא הצלחנו לענות על הכל תוך כדי הסדר, כי ראינו שזה כבר ארוך ולא מתאים לעכב את כולם. אבל אחר כך בבוקר עשינו השלמה וענינו לשאלות שנשארו, אז זה היה בסדר.

הקטן (בן שנה) ישן בתחילת הסדר עד כמעט סוף מגיד, אבל כשהוא התעורר לינוק הוא ראה את כולם ערים וחוגגים ולא רצה להפסיד, ונשאר ער עד סוף הסדר... אבל ב"ה הצלחתי להשתתף ביחד איתו, והוא היה חמוד ושימח את כולם בחיוכים מתוקים...

הלילה היה קצת מבאס.

בגלל שאין סעודה שלישית ולא אכלנו מסודר, במוצאי החג הילדים היו רעבים. אז אחרי הבדלה אמא שלי הכינה ארוחה טובה וזה היה מצוין, רק שכבר היה מאוחר והארוחה עיכבה אותנו, אז עד שהגענו הביתה היה כבר 11 בלילה, וכולם היו עייפים ועצבניים וזה היה מעצבן ולא נעים...

פעם הבאה נראה לי שגם אם אין חובת סעודה שלישית, עדיין כדאי לדאוג לארוחה טובה עוד לפני הבדלה.

לפעמים זה עושה ת.ל של סחרחורות ועייפות  אצלי למשל זה עושה קצת סחרחורות אבל לא בטוחה שזה מפריע לתפקוד.

מה ש קראתי ובדקתי אין סיבה לא לקחת, להפך, בעיני זה תרופה שמצילה חיים ומעודדת ילודה🤣

הרופא ייתן לך בקלות, את לא צריכה להוכיח כמה את סובלת..

לי למשל באחד ההריונות לא הקאתי אבל הבחילות גמרו עלי.. עד שלקחתי כדור ביום וחיי השתנו..

בהריונות אחר כך לקחתי 2 כדורים ובאחרון אפילו המשכתי להקיא, ועדיין,  אין מה להשוות לבלי כדור.

(להיפראזיס, זה בד"כ קצת פחות עוזר..)

בשעה טובה!

מספיק ל-25 יום

לפני כמה חודשים היה עולה 104..

פעם ראשונה שלא השתגעתי על פסח בכלל

בעלי שכנע אותי.. ופעם ראשונה הוא הצליח

התחלתי מוקדם,  אבל נצמדתי רק למה שבאמת צריך.

ממש תחושת שחרור

ומרגישה הקלה לדעת שפסח לא חייב להיות האימה

מתפללת שאצליח להתגבר על עוד תבניות שיש לי בראש ודברים שמפעילים אותי..

שהמפגש עם xyz לא יפעיל אותי

שאצליח לאזן בחזרה לעבודה את ההשקעה בעבודה שלא תבוא על חשבון הבית

אמנם עייפות קיצונית אבל הכל היה בנחת. נשארו רק משימות בודדות ונראה שגם היום היום יהיה נינוח בע"ה.

האיראנים (או פיקוד העורף, איך שתבחרו להסתכל על זה) העירו אותי בשעה שרציתי לקום 😅

ובדיוק בזמן כדי להציל את הכביסה שלקחתי סיכון והשארתי בלילה בחוץ מהגשם.😄

כתבתי ספציפית על החג, ולא על השנה, מקווה שזה חוקי..

אלא של אתגר מתמשך...

אבל בתוך המהלך הזה היו גאולות קטנות

לא של גאולה כמו בדמיון שלנו

מרגישה שבזוגיות אחרי משבר של שנתיים התחלנו לעלות על הגל הנכון..לא לגמרי ולא מושלם אבל סוג של אתחלתא כזה..מהלך שעושה טוב...

וילדתי השנה ב''ה ❤️ שזה בטח תמיד גאולה והיא השמחת לב שלי לגמרי

אצלנו הילדים נזכרו לפני כמה ימים שמלאה שנה לכך שהם יודעים על האבחנה של אחותם (הרצף האוטיסטי).

לקחנו אותם באחד הימים של ערב פסח לאכול פיצה בגינה, ואז סיפרנו להם.

בכל אופן, זו אולי בשורה לא נחמדה כל כך, אבל בכל זאת אנחנו מלאי הודיה שהוא אובחנה בגיל צעיר כל כך, וכך לא נסחבנו שנים עם תהיות ותסכולים ובחוסר הבנה של ההתנהגויות שלה.

אז זו הגאולה שלנו😊

(וחוץ מזה - בתקופה זו הרווחנו מאוד מהיותה בגן מיוחד, כי החינוך המיוחד חזר לפעול בחלק מימי המלחמה, וכך היה לנו קצת פנאי לנקות כמו שצריך וגם היא זכתה ללמוד על פסח כמו שצריך

להסתכל על איבחון כזה הגאולה זו ממש ראיה מיוחדת ויפה של המציאות

(וכן, אני מכירה מקרוב לצערי מה המשמעויות של אוטיזם לא מאובחן בזמן, ועדיין להסתכל על איבחון כזה כגאולה זה וואו בעיני)

בזמן (הבן הגדול שלי)

לכן אני יודעת להוקיר את האבחון המוקדם של הבת שלי...

השם הטוב נתן לנו 2 אוצרות בבת אחת

מתנה עצומה ומעצימה

הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו

אין עוד מלבדו🌸

לידה של ילד מתוק ופלאי, מתנה ממש, גדילה והתבגרות של שני האחים הגדולים שלו, כל אחד בכיוון שלו, גם מתוקים ופלאיים.

התבגרות וצמיחה שלנו כהורים וכמשפחה.

כבר הספדתי את כל פסח, ונהיה אסורים וזה..

ופתאום הוא הגיע

בקרוב אצלי...

אני ב"ה שמחה שלא הייתי לחוצה בחרדות (יש לי OCD כידוע)

וכמו שכתבתי בשרשור לפני כמה ימים

אפילו הצלחתי להכין עם הילדים עוגה ליומולדת בקייטנה ביום שני!!!

והספרון סוף-סוף יצא לאור השנה

וזו ממש גאולה.

תודה על השרשור הזה!

היה נראה כמו איזה משו תכנותי..

פשוט מלא מלא מלא מלא שרשורים של טסטים

איזה 3 עמודים ראשונים של הפורום...