עבר עריכה על ידי נגמרו לי השמות בתאריך כ"ד בניסן תשפ"א 16:49
עבר עריכה על ידי נגמרו לי השמות בתאריך כ"ד בניסן תשפ"א 16:43
קודם כל את נשמעת אישה כ"כ טובה, אינטלגנטית, מסורה, אכפתית
וגם האהבה והכבוד שלך לבעלך היקר, וראיית הטוב הגדול שבו ובכל החיים, גם בשעה של קושי מסוים, היא נפלאה וממש לא מובנית מאליה!
אנסה לחלק לסעיפים/נקודות את הדברים:
1. התחום של העבודה-
הזכרת שהיו לך 3 חודשים של בחילות והרגשה לא טובה - ועכשיו עד שסוף סוך את מרגישה קצת יותר טוב פיזית,
ממש ממש מובן שלא תרצי להיכנס לעבודה שגם תיקח מהכוחות שלך, גם אולי תיצור אצלך מתחים או התמודדויות נוספות וגם כפי שציינת יהיה לך מקום בנפש שלא רגוע כי "אני עובדת ועובדת
ולא נהנית
ולא מרגישה טוב
ומתאמצת
ובשביל מה?
בשביל כסף כסף כסף
ומה אעשה בסוף עם הכסף הזה?
הרי לא אהנה ממנו
אז זה סתם.
עוד יותר מבאס
ועוד יותר מתסכל לעבוד ולהתאמץ ולהוציא אנרגיות וכוחות על משהו שלא עושה אותנו שמחים בסופו של דבר!
אני חושבת שהנפש שלך מאוד מאוד חכמה.
היא בעצם מנסה להגן עלייך מכל זה.
היא אומרת לך בעצם התחושה הזו של ה"כבדות" או ה"באסה" מלעבוד - ש:היי. תסתכלי עליי.
תראי אותי.
תני לי מקום.
לא טוב לי עד הסוף עכשיו.
בואי נראה יחד איך כן יהיה לי יותר טוב
ואז מבטיחה לך לנסות ולהשתדל יותר גם בתחום הזה, טוב?
את הרי מכירה אותי - כשצריך משהו - אני עושה.
גם אם לא בא לי - אני עושה.
מתמודדת,
מתגברת
ובסוף גם מצליחה!
אבל עכשיו?
עכשיו אני רוצה יותר.
רוצה להעניק לעצמי רוגע ושלווה פנימית
רווחה נפשית
כזו שתיתן לי מרחב נשימה
וחיוך
ושמחה
ורוגע בלב ובנפש.
ומשם -
משם בשבילי השמים הם הגבול!"
אז את כל זה יקרה הנפש החכמה שלך אומרת לך 
ואני מציעה לך בחום להקשיב לה!
זה כמו תמרור שמכוון אותנו,
הקשיים יכולים לשים לנו את הזרקור על מה אנו צריכות לעבוד עוד,
לשפר,
להתבונן,
לשנות.
אז בתחום הזה, של העבודה,
הייתי מציעה אולי לקחת לך 3 חודשים של חופש מוחלט.
מצד אחד - זה יתן לגוף שלך להתחזק ולהרגיש טוב בלי שום עול אחר עליו -
ובמיוחד אחרי שהרגשת 3 חודשים זוועה, תפנקי את עצמך ב3 חודשים של הירגעות.
בזמן הזה תתמלאי בכוחות
תטעיני את עצמך
תבררי יחד עם אישך היקר את העניין הכלכלי (כבר אפרט בסעיפים הבאים ב"ה גם על כך)
תחשבי מה את רוצה
תדייקי את עצמך למקום שלך מבחינה תעסוקתית
ותוכלי גם להתמלא לאט לאט בביטחון עצמי.
אחרי 3 חודשים תעשי חושבים מחדש -
האם את זקוקה לעוד 3 חודשים של חופש והכוונה
או האם את מסוגלת להתחיל לעבוד.
כמובן זה תלוי באם אפשר כלכלית להסתדר בינתיים וכו',
אבל אם בעלך עצמו אמר לך קחי שנה שלמה
ואם מבחינה כלכלית תוכלו להסתדר ביום יום - לגמרי את יכולה להיות רגועה וללכת על זה!
וכאשר תחזרי לעבוד -
תזכרי תמיד את המשפט שלך:
"אני תמיד מצליחה"!
ששמת אותו בסוגריים, אבל אני הייתי מעתיקה אותו בבולד ובגופן ענקי על קירות הלב :
א נ י
ת מ י ד
מ צ ל י ח ה
!!!
ולאט לאט תוכלי לעשות התבוננות גם בתחום התעסוקתי,
לפתוח את הראש,
אולי אפילו לקבוע פגישה או 2 עם יועץ תעסוקתי,
לברר מהם הכוחות שלי?
מהם החוזקות שלי?
במה אני טובה?
מה אני אוהבת לעשות?
מה צריך בשוק?
אילו עבודות יכולות עוד להיות שאפילו לא חשבתי עליהן?
וכן הלאה...
וכאשר את "מתבייתת" על עבודה - קפצי למים עם הידיעה הזו שאת תצליחי!
גם אם יש ספקות
גם אם יש חששות
גם אם מפחיד
גם אם קשה ומגעיל ועמוס -
את תצליחי!
למה?
כי את - את
ואת - תמיד מצליחה!!!
2. התחום של בעלך-
וואו.
כמה מרגש לשמוע איך את חושבת עליו בלב שלך.
שהוא בעלך היקר
שהוא אהבת חייך!
שהוא החצי השני שלך!
שלעולם תהיו אחד!
שאת אוהבת אותו בכל ליבך!
שהוא אדם נוח
לא כועס
שאתם נשואים כבר שנים טובות ושמחות ועם נסיך
כל זה המון, המון המון.
ובתחום של הפער ביניכם, בפן הכלכלי, כאן כדאי ממש ממש ליצור שיחה/ות עמוקה ומקרבת שמביעה את העומק שלך ואת העומק שלו בנושא הזה, ובכלל,
ואנסה לפרט יותר:
אני חושבת שהצורך העיקרי של בעלך בכל הנושא הזה
הוא צורך בביטחון כלכלי
צורך ביציבות
והצורך העיקרי שלך בכל הנושא הזה
הוא צורך ברוגע ושלווה
צורך בהנאה, שיחרור,
צורך בהתנהלות של קנייה ורכישה שיכולה לגרום לנפש להתרחב, להביא לרווחה בנפש ולשמחה
ולמה כל כך חשוב להבין את הבסיס של הבסיס של הצרכים של שניכם?
כיוון שרק בצורה הזו תוכלו לתקשר בצורה הכי עמוקה, כנה, פתוחה ונכונה שאפשר.
בצורה הזו תוכלי ממש לבקר בלב של בעלך
והוא בלבך שלך.
אם תגיעו לתקשורת עמוקה כזו,
תקשורת מקרבת,
תשבו לשיחה, כמובן בזמן ששניכם רגועים, אכולים, לא עייפים, בלי הסחות, בלי מסכים, לא לפני או אחרי עבודה, כשהילד המתוק ישן וכן הלאה -
ובאותה שיחה תשמעי את בעלך ותביני מהמילים שהוא בעצם אומר לך:
"אשתי האהובה.
אני צריך יציבות כלכלית
אני צריך ביטחון כלכלי.
כאשר יש כך וכך כסף
או כאשר יש התנהלות מסוימת - זה מאפשר לי להרגיש שליטה על החיים שלי,
שליטה על האושר שלי ושל אשתי היקרה ומשפחתי
זה מאפשר לי לדעת שאני אוכל להעניק להם מה שהם צריכים
קורת גג ובית ושמחה ויציבות
את יודעת אשתי היקרה?
כאשר הייתי ילד כל מה שגדלתי עליו היה עד כמה חיסכון חשוב.
ראיתי את אמא ואבא חוסכים
הם כל הזמן דיברו על זה
התנהלו לפי זה
לפעמים כשרציתי משהו הבנתי שאי אפשר עכשיו
ראיתי את המודל היחיד שהכרתי בחיים
וממנו למדתי
למדתי אהובה שכך יוצרים יציבות
שכך יוצרים ביטחון
ובגלל שאני כ"כ כ"כ אוהב אותך ואת המשפחה שלנו
אני רוצה לתת גם לכם את היציבות הזו! את הביטחון הזה!
את מבינה יקרה?
אני פשוט לא מכיר דרך אחרת...
זה בשבילי המהות של הבית,
דרך ההתנהלות הזו אני מגיע למטרת העל שלי - בית שמח ומאושר גם עוד 20 ו50 שנים יחד
כשאני מביט לעתיד ואומר שאני רוצה משפחה מאושרת
עם בית משלנו
עם יציבות כלכלית
ההתנהלות שאני כרגע נוקט בה - היא היא הדרך עבורי להגשים את אותה מטרה!!!
ואת רק תשמעי אותו.
עד הסוף.
תביני אותו באמת.
תביטי לו בעיניים.
תביטי לו בנשמה.
תראי עד כמה הוא אוהב אותך. באמת באמת אוהב אותך.
נסי לרגע להיות הוא - להיכנס ממש בדמיון לראש שלו, ללב שלו,
לאיך הוא מרגיש, מאז שהוא ילד קטן כמו הבן שלכם, ועד עכשיו
מה הוא שומע,
מה הוא עובר,
מה הוא חווה
מה הוא מרגיש
מה הוא צריך...
ואז יקרה - את תיתני גם לו את הזכות לבקר בלב שלך!
את תאמרי לו -
בעלי היקר.
אני כ"כ מבינה אותך. ואני רוצה לספר לך ולשתף אותך באיך אני מרגישה.
אתה יודע?
גם בשבילי מטרת העל היא הבית שלנו! המשפחה שלנו! האושר שלנו!
רק שאצלי בעלי היקר הדרך להגשמת בדיוק אותה מטרה היא דרך רוגע, שלווה,
איוורור, שמחה,
כיף
הנאה
*אני* רואה בדרך הזו, של הרגיעה והשיחרור והשמחה, גם בתחום הכלכלי את מימוש המטרה שלנו
אני זקוקה לרוגע ושלווה יקר שלי.
אני זקוקה לאפשרות בלב לרכישה של דברים שמשמחים אותי ואת המשפחה כדי להרגיש יותר שלווה ושמחה.
ואז,
כאשר באמת תבינו אחד את השנייה עד הסוף,
בעלך יוכל לראות שבעצם אותה מטרת העל שלו יכולה להתפספס בדרך הזו בה הוא נוהג כרגע.
כי גם אם עוד 10 שנים תחסכו מיליון שקלים ותוכלו למשל לקנות בית משלכם -
מה כל זה יעזור אם חלילה חלילה לא יהיו זוג נשוי ואוהב שיאכלס את הבית הזה?
אם ה4 קירות הללו יעמדו ריקים או של הורים גרושים חלילה?
אם 4 הקירות הללו יאכלסו אישה עצובה וממורמרת?
אם כל העושר והכסף שבעולם שיהיו בהישג ידכם לא יאפשרו שמחה אלא ריחוק זוגי, מירמור, כעס, עצב?
האם זה באמת באמת מה שהוא רוצה?
כנראה שלא.
הוא הרי רוצה שתהיו שמחים!
שאת תהיי שמחה!
שיהיה לכם עתיד שמח ויציב!
הוא עצמו רוצה וצריך את היציבות הזו!
לכן אם תצליחי לשקף לו זאת,
לשקף לו שאותה היציבות והשמחה היא דווקא בשמחה שלך, ברוגע ובשלווה שלך -
שהדרך למטרת העל שלו היא דרך שימת לב לצרכים של אשתו ושל השלווה שלה - או אז תוכלו להתחיל להניע את המעגל שלכם קדימה בדרך חיובית ב"ה!
אני לגמרי מאמינה שזה אפשרי!!!
אם לא תצליחי לבד - תוכלו ללכת לאיש מקצוע שיעשה זאת עבורכם. זו ממש הצלה בעיניי,
כי המהות והשורש האלו נוגעים בעצם בכל החיים שלכם...
3. התחום של הפרקטיקה בהתנהלות הכספית -
אחרי שני הסעיפים הנ"ל,
ובמיוחד אחרי סעיף 2,
תוכלו להגיע לשיחה בה אתם מסכמים ביניכם שיש כל חודש סכום מוגדר מראש שמיועד כל כולו אך ורק להנאה!
אך ורק ל"מותרות" או ביזבוזים, או כל דבר אחר שיגרום לך הנאה!
ממש להוציא במזומן למשל כל חודש 400 ש"ח ולכתוב על המעטפה: כסף לשמחה של אשתי! לשלווה שלה!
וכאשר בעלך באמת מבין עד הסוף עד כמה הכסף הזה באמת יקר, לא כי הוא כסף, אלא כי הוא מעניק לאשתו שמחה, רוגע, שיחרור, איוורור, הנאה, שלווה - הוא ישמח!
(זה תהליך כן... גם הוא צריך לעבור תהליך של שינוי. זה בטח לא קל לו במיוחד שכך הוא גדל וכך באמת הוא מאמין שנכון לנהוג,
אבל אחרי ההבנה העמוקה גם אותך לאט לאט זה יוכל לחלחל אצלו יותר ויותר
ולאט לאט הוא יוכל באמת להאמין בדרך החדשה הזו בעצמו...)
ואז אתם יודעים שב"ה אפשר מבחינת ההוצאות וההכנסות לאפשר כל חודש למשל 400 ש"ח לרוגע הזה מראש - וכך אתם נוהגים *לכתחילה* מדי חודש בחודשו!
ואם היה לך חודש שלא הוצאת כלום כי לא היה לך על מה?
אז זה עובר אוטומטית לחודש הבא!
אז בחודש הבא יהיו לך 800!
וכן הלאה...
העיקר העיקר שאת - תדעי באופן ודאי שכל חודש יש לך לכתחילה ועם המון רוגע בשלמות סכום טוב וכיפי להוציא על כל מה שאת רוצה
ובעלך - ידע שכל חודש יש סכום קבוע שמאפשר לאשתו להיות שמחה ורגועה, וממילא גם למטרת העל הנ"ל שלו להתגשם, ושזה סכום מוגדר ותחום ולא פתאום שתוציאי 3,000 ביום, אלא יש כאן ממש התגמשות גם מהצד שלו וגם מהצד שלך,
ומענה לצרכים גם שלו וגם שלך.
- אם יכול לעזור לכם - אפשר להתייעץ גם עם פעמונים או ליווי כלכלי שיוכל לעשות עוד סדר בדברים...
4. השינוי עצמו -
כתבת שבעלך כבר השתנה בנושא לא מעט,
וגם שהוא עצמו יותר מאפשר ומשחרר
וגם שהוא עצמו אמר לך לקחת שנה שלמה חופש
אבל למרות כל זה כתבת שאת "לא מסוגלת. ולא מאמינה למשפט הזה. השנים של שטיפות המוח על כסף כסף כסף שיבשו לי את הדעת."
הנקודה הזו גם מאוד חשובה.
מאוד טבעי שכך תרגישי.
מ2 סיבות:
א. תבניות במוח – לכל אדם יש תבניות במוח שלפיהן הוא פועל.
כפי שאדם יודע שהשמש תזרח בבוקר ותשקע בערב – כך הוא מכיר את עצמו ואת בן זוגו וחייו וקיבע לעצמו תבניות בראש.
כאשר עושים ופועלים לשינוי, המוח יכול להזדעק: רגע! אל תשנו לי! אני לא מכיר את זה! תחזירו לי את הידוע והמוכר!
זה לא יכול להיות שהוא באמת ישתנה!
זה לא יכול להיות שהיא באמת תשתנה!
זה לא יכול להיות שבאמת יהיה לנו טוב!
אז חשוב מאוד מאוד קודם כל להבין את עצמנו, זה טבעי ואנושי וקורה לכל אדם.
דבר שני, לא להקשיב לקול הזה ולהילחם בו!
כן הוא ישתנה!
כן היא תשתנה!
כן הקשר יהיה טוב!
אז מה אם הוא לא היה עד עכשיו – בשביל זה אנחנו יצורים חיים ונושמים עם בינה ושכל – ואנחנו בוחרים לקחת את החיים שלנו ואת האושר שלנו בידיים שלנו – ולעבוד קשה לשם כך!
גם במקרה שלך -
המוח שלך, התת מודע שלך רגיל לדפוס מסוים של שטיפת מוח כדברייך בנושא הכספי,
וכאשר אומרים לו שהנה, יש שינוי!
הוא מזדעק! לא! אין! לא יכול להיות!
אז לאט לאט
ובאופן *מודע*
אפשר להצליח גם בכך
אפשר להראות לו עוד ועוד "קבלות" בפועל של הצלחות
עוד ועוד מקרים שאכם יש שינוי מצד בעלך
ולאט לאט השינוי *הזה* יתקבע והוא עצמו יהפך להיות ההרגל והדפוס החדש.
ב. מנגנון הגנה מפגיעה נוספת:
עד עכשיו חווית הרבה מאוד אכזבות, תיסכולים ופגיעות בנושא הכלכלי.
וכל זה קרה מהאדם שאת הכי אוהבת בעולם - בעלך היקר.
דמייני שבכל אותם מקרים את היית כמו עט שנמצא במקום מאוד גבוה מעל הריצפה -
ןבכל פגיעה הוא נופל ארצה ונחבט בריצפה בעוצמה גבוהה מאוד!
והמכה הזו כואבת!
מאוד!
לכן לאט לאט הנפש שלנו מפעילה מנגנון הגנה שיגן עלינו בפעם הבאה -
כי אי אפשר לחוות פגיעה כה חזקה מאדם כה קרוב וכה אהוב,
וככל שהאדם יותר קרוב הפגיעה יותר גדולה כאשר נפגעים ממנו!
לכן מה הנפש החכמה עושה?
היא מרחיקה אותנו.
לאט לאט הלב נסגר, קצת קצת כל פעם
לאט לאט המוח והלב אומרים: לא לא. אין מצב. זה לא יקרה. אני אצור חומה מראש,
אני אצור ידיעה מראש שלא אפתח ציפיות, שכלום לא אשתנה, אני אתרחק -
ואז גם אם תהיה פגיעה - אני אשרוד את זה. כי זו לא תהיה פגיעה כה חזקה,
זה יהיה כמו עט שנמצא קרוב קרוב לריצפה וגם אם הוא נופל - עוצמת המכה נמוכה מאוד.
כך גם אני.
בנקודה הזו צריך להבין את עצמינו קודם כל,
לתת לגיטימציה לפחד הזה,
לחשש
כן, אפילו מהחשש לשינוי שהוא לטובתנו!
ואז אחרי שעשינו עבודה אישית וזוגית על הנושא (כמתואר בסעיף 2 למשל, כמובן שאפשר עוד להעמיק הרבה מאוד...) -
וכאשר אנו רואים שבן הזוג באמת באמת רוצה ומתכוון להשתנות -
נוכל לומר לאותה מנגנון הגנה: היי. שלום. אני רואה אותך. אני מבינה אותך. יודעת למה אתה כאן - כדי להגן עליי -
אבל היי תשמע, עשיתי עבודה רצינית ואני בוחרת דווקא להאמין!
דווקא לפתוח את הלב!
אני בוחרת לקחת את הסיכוי לאהבה גדולה ושלמה וקירבה גדולה ושלמה אפילו בידיעה שיש בכך תמיד את הסיכון להיפגע,
וכ"כ למה?
פשוט כי אני מעדיפה את דרך החיים הזו עשרות מונים מאשר חיים בהם לא אוהב עד הסוף, לא אתקרב, אסגר, אתרחק
ואז אומנם לא אפגע - אבל מצד שני גם לא אזכה לאהוב עד הסוף!
אז כן! עדיף לי לאהוב עד הסוף ואולי להיפגע מאשר לא להיפגע לעולם אבל גם לא לאהוב לעולם...
ואז בדרך הדרגתית תפעלו בשביל השינוי הזה.
גם בפועל במעשים (כמו בסעיף הקודם למשל,
ואפשר להרחיב זאת עוד ועוד לפי הצרכים של שניכם),
גם ברגש, בהבנה העמוקה שלכם,
גם בפועל, בגוף, בשינוי שקורה בצורה פרקטית,
וכל פעם שבעלך מצליח ליצור את השינוי הזה אצלו - תפקידך הוא להחמיא, להעצים זאת, לומר לו תודה ולשקף לו בדיוק כמה טוב זה גורם לך להרגיש.
וכל פעם כשבעלך שוכח וחוזר לדפוסים הקודמים (כמובן הכל אחרי שהגעתם להבנה הזו שצריך לקרות השינוי הזה ובעלך מסכים) - לא לכעוס עליו אלא להבין אותו שהוא בן אדם וקשה מאוד מאוד לשנות הרגלים ודפוסים,
ותמיד תמיד יהיו נפילות בדרך,
אז להזכיר לו,
ממש אפשר לעשות תזכורת מצחיקה כמו תנועה עם הידיים של "אורות מהבהבים" או כל תנועה אחרת או רמז אחר,
וכך גם הוא לא ירגיש אשם ומעפן,
גם יקבל תזכורת נעימה ומצחיקה
גם יבין שהוא אנושי ומותר ליפול
גם יבין עד כמה שהוא מצליח זה משמח ומרים את אשתו
ויקבל את הפידבקים הללו -
ובדרך הזו תוך כמה חודשים כבר לגמרי תוכלו להיות במקום אחר!
בהצלחה רבה רבה יקרה!
מאמינה בכם בכל ליבי 
בא לי לבכות שכותבת את זה.
. במשך שנים הרגשתי שבעלי קמצן, אף פעם הוא לא התקמצן עלי- בגדים/ תכשיטים/ פינוקים בשבילי תמיד נתן תחושה של תקני מה שבא לך מתי שבא לך, ושזה נכלל בדברים הנצרכים באמת. אבל בכל הדברים האחרים זה היה ממש מעיק.. תמיד אחרי קניות סופר הוא היה עובר על החשבונית ושואל כל מיני, למה צריך את זה וכו.. ובעוד כל מיני, ודיברנו על זה הרבה, הוא תמיד אמר שזה לא קמצנות אלא עניין של סדרי עדיפויות ועדיף לחסוך את הכסף ולא לבזבז אותו על הנאות רגעיות... אבל לי זה נתן לי תחושה של מחסור, אולי מחסור לא מדויק כי באמת תמיד היה לנו כל מה שאנחנו צריכים, אבל אני אוהבת תחושה של שפע- לקנות לילדים כל דבר שמבקשים, לפנק במתנות לחברות/ למארחים/ וכו... 
בושות!
לא יאומן עד כמה זה יכול לשבש את החיים שלך ושלהם
נא לסגור פלאפונים וללכת לישון/לכייף
)