אבל יתכן שזה מה שנגרם כתוצאה מחסכנות יתר שלו.

מעולם לא התבטאתי כך מולו. אלא יותר התלוננתי והתמרמרתי על זה שבכל דבר שאני קונה יש "השגה" למה ומי ואיך וכמה. שסופה של אותה השגה קבועה היא שטיפת מוח יומיומית שנפרסת כמה שנים.

לטענתו בשנה האחרונה הוא השתנה. וזה נכון. הוא השתנה. ואומר לי תקני. אבל כמו שכתבת שינוי לצד השני "להאמין" לו שבאמת הוא רוצה שאקנה ולא אקבל אח"כ תזכורות כמו למה וכמה ואיך,  גם לוקח שנים.

בעלי היקר לא טיפוס שתלטן בכלל ממש רחוק מזה. אדם מאוד נוח. מעולם לא חייב אותי לעשות משהו שאני לא רוצה לא בכעס, צעקות, איומים וכל אלה.

הוא טיפוס שיודע לשכנע באיטיות, ברוגע ובויכוחים רגועים.

הלוואי והיתה לי המידה הזו של הרוגע.

הוא כן פתוח לשינוי. אבל אני חושבת שהוא צריך שינוי תפיסה עמוק. לא רק דיבורים ושיחות שלי איתו. כי שוב זה עלול לחזור על עצמו. כפי שכבר קרה בעבר.

גם לשנות חינוך של שנים זה לא קל. חינוך לקמצנות זה נורא.

הרעיון של לצאת לחופש הוא בעיקר נפשי- כיבכול לעצור את המירוץ אחר הכסף. אבל חלק מהשאלות ששאלת אלו הן בדיוק הסיבות גם למה אני לא עוזבת. קופליקט לא פשוט.

אבל הרעיון של חופש מוגדר הוא רעיון מצויין.

במשהו שיטעין אותי. כי אני בהחלט חייבת הטענה.

לראות גם את הטוב וגם את הרע.

ולא לשכוח שיש טוב

ולא לשכוח שיש קושי.

מכירה אנשים שבמצב שלך פשוט מדחיקים או מתרצים

או אומרים ש"אני הבעיה".

מודעות היא באמת באמת חלק חשוב לפיתרון. זו לא סתם קלישאה.

ועוד משהו-

התפיסה של היהדות ש"תשובה קדמה לעולם" בעצם אומרת שתמיד תמיד יכולה לבוא התחדשות.

בעז"ה תהיה לכם תשובה גדולה

במובן שתזכו להתחיל מחדש גם בתחום הלא פשוט שאת מתארת.

הלוואי בעזרת ה'

קודם כל את נשמעת אישה כ"כ טובה, אינטלגנטית, מסורה, אכפתית

וגם האהבה והכבוד שלך לבעלך היקר, וראיית הטוב הגדול שבו ובכל החיים, גם בשעה של קושי מסוים, היא נפלאה וממש לא מובנית מאליה!

אנסה לחלק לסעיפים/נקודות את הדברים:

1. התחום של העבודה-

הזכרת שהיו לך 3 חודשים של בחילות והרגשה לא טובה - ועכשיו עד שסוף סוך את מרגישה קצת יותר טוב פיזית,

ממש ממש מובן שלא תרצי להיכנס לעבודה שגם תיקח מהכוחות שלך, גם אולי תיצור אצלך מתחים או התמודדויות נוספות וגם כפי שציינת יהיה לך מקום בנפש שלא רגוע כי "אני עובדת ועובדת

ולא נהנית

ולא מרגישה טוב

ומתאמצת

ובשביל מה?

בשביל כסף כסף כסף

ומה אעשה בסוף עם הכסף הזה?

הרי לא אהנה ממנו

אז זה סתם.

עוד יותר מבאס

ועוד יותר מתסכל לעבוד ולהתאמץ ולהוציא אנרגיות וכוחות על משהו שלא עושה אותנו שמחים בסופו של דבר!

אני חושבת שהנפש שלך מאוד מאוד חכמה.

היא בעצם מנסה להגן עלייך מכל זה.

היא אומרת לך בעצם התחושה הזו של ה"כבדות" או ה"באסה" מלעבוד - ש:היי. תסתכלי עליי.

תראי אותי.

תני לי מקום.

לא טוב לי עד הסוף עכשיו.

בואי נראה יחד איך כן יהיה לי יותר טוב

ואז מבטיחה לך לנסות ולהשתדל יותר גם בתחום הזה, טוב?

את הרי מכירה אותי - כשצריך משהו - אני עושה.

גם אם לא בא לי - אני עושה.

מתמודדת,

מתגברת

ובסוף גם מצליחה!

אבל עכשיו?

עכשיו אני רוצה יותר.

רוצה להעניק לעצמי רוגע ושלווה פנימית

רווחה נפשית

כזו שתיתן לי מרחב נשימה

וחיוך

ושמחה

ורוגע בלב ובנפש.

ומשם -

משם בשבילי השמים הם הגבול!"

אז את כל זה יקרה הנפש החכמה שלך אומרת לך

ואני מציעה לך בחום להקשיב לה!

זה כמו תמרור שמכוון אותנו,

הקשיים יכולים לשים לנו את הזרקור על מה אנו צריכות לעבוד עוד,

לשפר,

להתבונן,

לשנות.

אז בתחום הזה, של העבודה,

הייתי מציעה אולי לקחת לך 3 חודשים של חופש מוחלט.

מצד אחד - זה יתן לגוף שלך להתחזק ולהרגיש טוב בלי שום עול אחר עליו -

ובמיוחד אחרי שהרגשת 3 חודשים זוועה, תפנקי את עצמך ב3 חודשים של הירגעות.

בזמן הזה תתמלאי בכוחות

תטעיני את עצמך

תבררי יחד עם אישך היקר את העניין הכלכלי (כבר אפרט בסעיפים הבאים ב"ה גם על כך)

תחשבי מה את רוצה

תדייקי את עצמך למקום שלך מבחינה תעסוקתית

ותוכלי גם להתמלא לאט לאט בביטחון עצמי.

אחרי 3 חודשים תעשי חושבים מחדש -

האם את זקוקה לעוד 3 חודשים של חופש והכוונה

או האם את מסוגלת להתחיל לעבוד.

כמובן זה תלוי באם אפשר כלכלית להסתדר בינתיים וכו',

אבל אם בעלך עצמו אמר לך קחי שנה שלמה

ואם מבחינה כלכלית תוכלו להסתדר ביום יום - לגמרי את יכולה להיות רגועה וללכת על זה!

וכאשר תחזרי לעבוד -

תזכרי תמיד את המשפט שלך:

"אני תמיד מצליחה"!

ששמת אותו בסוגריים, אבל אני הייתי מעתיקה אותו בבולד ובגופן ענקי על קירות הלב :

א נ י

ת מ י ד

מ צ ל י ח ה

!!!

ולאט לאט תוכלי לעשות התבוננות גם בתחום התעסוקתי,

לפתוח את הראש,

אולי אפילו לקבוע פגישה או 2 עם יועץ תעסוקתי,

לברר מהם הכוחות שלי?

מהם החוזקות שלי?

במה אני טובה?

מה אני אוהבת לעשות?

מה צריך בשוק?

אילו עבודות יכולות עוד להיות שאפילו לא חשבתי עליהן?

וכן הלאה...

וכאשר את "מתבייתת" על עבודה - קפצי למים עם הידיעה הזו שאת תצליחי!

גם אם יש ספקות

גם אם יש חששות

גם אם מפחיד

גם אם קשה ומגעיל ועמוס -

את תצליחי!

למה?

כי את - את

ואת - תמיד מצליחה!!!

2. התחום של בעלך-

וואו.

כמה מרגש לשמוע איך את חושבת עליו בלב שלך.

שהוא בעלך היקר

שהוא אהבת חייך!

שהוא החצי השני שלך!

שלעולם תהיו אחד!

שאת אוהבת אותו בכל ליבך!

שהוא אדם נוח 

לא כועס

שאתם נשואים כבר שנים טובות ושמחות ועם נסיך

כל זה המון, המון המון.

ובתחום של הפער ביניכם, בפן הכלכלי, כאן כדאי ממש ממש ליצור שיחה/ות עמוקה ומקרבת שמביעה את העומק שלך ואת העומק שלו בנושא הזה, ובכלל,

ואנסה לפרט יותר:

אני חושבת שהצורך העיקרי של בעלך בכל הנושא הזה

הוא צורך בביטחון כלכלי

צורך ביציבות

והצורך העיקרי שלך בכל הנושא הזה

הוא צורך ברוגע ושלווה

צורך בהנאה, שיחרור, 

צורך בהתנהלות של קנייה ורכישה שיכולה לגרום לנפש להתרחב, להביא לרווחה בנפש ולשמחה

ולמה כל כך חשוב להבין את הבסיס של הבסיס של הצרכים של שניכם?

כיוון שרק בצורה הזו תוכלו לתקשר בצורה הכי עמוקה, כנה, פתוחה ונכונה שאפשר.

בצורה הזו תוכלי ממש לבקר בלב של בעלך

והוא בלבך שלך.

אם תגיעו לתקשורת עמוקה כזו,

תקשורת מקרבת,

תשבו לשיחה, כמובן בזמן ששניכם רגועים, אכולים, לא עייפים, בלי הסחות, בלי מסכים, לא לפני או אחרי עבודה, כשהילד המתוק ישן וכן הלאה -

ובאותה שיחה תשמעי את בעלך ותביני מהמילים שהוא בעצם אומר לך:

"אשתי האהובה.

אני צריך יציבות כלכלית

אני צריך ביטחון כלכלי.

כאשר יש כך וכך כסף

או כאשר יש התנהלות מסוימת - זה מאפשר לי להרגיש שליטה על החיים שלי,

שליטה על האושר שלי ושל אשתי היקרה ומשפחתי

זה מאפשר לי לדעת שאני אוכל להעניק להם מה שהם צריכים

קורת גג ובית ושמחה ויציבות

את יודעת אשתי היקרה?

כאשר הייתי ילד כל מה שגדלתי עליו היה עד כמה חיסכון חשוב.

ראיתי את אמא ואבא חוסכים

הם כל הזמן דיברו על זה

התנהלו לפי זה

לפעמים כשרציתי משהו הבנתי שאי אפשר עכשיו

ראיתי את המודל היחיד שהכרתי בחיים

וממנו למדתי

למדתי אהובה שכך יוצרים יציבות

שכך יוצרים ביטחון

ובגלל שאני כ"כ כ"כ אוהב אותך ואת המשפחה שלנו

אני רוצה לתת גם לכם את היציבות הזו! את הביטחון הזה!

את מבינה יקרה?

אני פשוט לא מכיר דרך אחרת...

זה בשבילי המהות של הבית,

דרך ההתנהלות הזו אני מגיע למטרת העל שלי - בית שמח ומאושר גם עוד 20 ו50 שנים יחד

כשאני מביט לעתיד ואומר שאני רוצה משפחה מאושרת

עם בית משלנו

עם יציבות כלכלית

ההתנהלות שאני כרגע נוקט בה - היא היא הדרך עבורי להגשים את אותה מטרה!!!

ואת רק תשמעי אותו.

עד הסוף.

תביני אותו באמת.

תביטי לו בעיניים.

תביטי לו בנשמה.

תראי עד כמה הוא אוהב אותך. באמת באמת אוהב אותך.

נסי לרגע להיות הוא - להיכנס ממש בדמיון לראש שלו, ללב שלו,

לאיך הוא מרגיש, מאז שהוא ילד קטן כמו הבן שלכם, ועד עכשיו

מה הוא שומע,

מה הוא עובר,

מה הוא חווה

מה הוא מרגיש

מה הוא צריך...

ואז יקרה - את תיתני גם לו את הזכות לבקר בלב שלך!

את תאמרי לו -

בעלי היקר.

אני כ"כ מבינה אותך. ואני רוצה לספר לך ולשתף אותך באיך אני מרגישה.

אתה יודע?

גם בשבילי מטרת העל היא הבית שלנו! המשפחה שלנו! האושר שלנו!

רק שאצלי בעלי היקר הדרך להגשמת בדיוק אותה מטרה היא דרך רוגע, שלווה,

איוורור, שמחה,

כיף

הנאה

*אני* רואה בדרך הזו, של הרגיעה והשיחרור והשמחה, גם בתחום הכלכלי את מימוש המטרה שלנו

אני זקוקה לרוגע ושלווה יקר שלי.

אני זקוקה לאפשרות בלב לרכישה של דברים שמשמחים אותי ואת המשפחה כדי להרגיש יותר שלווה ושמחה.

ואז,

כאשר באמת תבינו אחד את השנייה עד הסוף,

בעלך יוכל לראות שבעצם אותה מטרת העל שלו יכולה להתפספס בדרך הזו בה הוא נוהג כרגע.

כי גם אם עוד 10 שנים תחסכו מיליון שקלים ותוכלו למשל לקנות בית משלכם -

מה כל זה יעזור אם חלילה חלילה לא יהיו זוג נשוי ואוהב שיאכלס את הבית הזה?

אם ה4 קירות הללו יעמדו ריקים או של הורים גרושים חלילה?

אם 4 הקירות הללו יאכלסו אישה עצובה וממורמרת?

אם כל העושר והכסף שבעולם שיהיו בהישג ידכם לא יאפשרו שמחה אלא ריחוק זוגי, מירמור, כעס, עצב?

האם זה באמת באמת מה שהוא רוצה?

כנראה שלא.

הוא הרי רוצה שתהיו שמחים!

שאת תהיי שמחה!

שיהיה לכם עתיד שמח ויציב!

הוא עצמו רוצה וצריך את היציבות הזו!

לכן אם תצליחי לשקף לו זאת,

לשקף לו שאותה היציבות והשמחה היא דווקא בשמחה שלך, ברוגע ובשלווה שלך -

שהדרך למטרת העל שלו היא דרך שימת לב לצרכים של אשתו ושל השלווה שלה - או אז תוכלו להתחיל להניע את המעגל שלכם קדימה בדרך חיובית ב"ה!

אני לגמרי מאמינה שזה אפשרי!!!

אם לא תצליחי לבד - תוכלו ללכת לאיש מקצוע שיעשה זאת עבורכם. זו ממש הצלה בעיניי,

כי המהות והשורש האלו נוגעים בעצם בכל החיים שלכם...

3. התחום של הפרקטיקה בהתנהלות הכספית -

אחרי שני הסעיפים הנ"ל,

ובמיוחד אחרי סעיף 2,

תוכלו להגיע לשיחה בה אתם מסכמים ביניכם שיש כל חודש סכום מוגדר מראש שמיועד כל כולו אך ורק להנאה!

אך ורק ל"מותרות" או ביזבוזים, או כל דבר אחר שיגרום לך הנאה!

ממש להוציא במזומן למשל כל חודש 400 ש"ח ולכתוב על המעטפה: כסף לשמחה של אשתי! לשלווה שלה!

וכאשר בעלך באמת מבין עד הסוף עד כמה הכסף הזה באמת יקר, לא כי הוא כסף, אלא כי הוא מעניק לאשתו שמחה, רוגע, שיחרור, איוורור, הנאה, שלווה - הוא ישמח!

(זה תהליך כן... גם הוא צריך לעבור תהליך של שינוי. זה בטח לא קל לו במיוחד שכך הוא גדל וכך באמת הוא מאמין שנכון לנהוג,

אבל אחרי ההבנה העמוקה גם אותך לאט לאט זה יוכל לחלחל אצלו יותר ויותר

ולאט לאט הוא יוכל באמת להאמין בדרך החדשה הזו בעצמו...)

ואז אתם יודעים שב"ה אפשר מבחינת ההוצאות וההכנסות לאפשר כל חודש למשל 400 ש"ח לרוגע הזה מראש - וכך אתם נוהגים *לכתחילה* מדי חודש בחודשו!

ואם היה לך חודש שלא הוצאת כלום כי לא היה לך על מה?

אז זה עובר אוטומטית לחודש הבא!

אז בחודש הבא יהיו לך 800!

וכן הלאה...

העיקר העיקר שאת - תדעי באופן ודאי שכל חודש יש לך לכתחילה ועם המון רוגע בשלמות סכום טוב וכיפי להוציא על כל מה שאת רוצה

ובעלך - ידע שכל חודש יש סכום קבוע שמאפשר לאשתו להיות שמחה ורגועה, וממילא גם למטרת העל הנ"ל שלו להתגשם, ושזה סכום מוגדר ותחום ולא פתאום שתוציאי 3,000 ביום, אלא יש כאן ממש התגמשות גם מהצד שלו וגם מהצד שלך,

ומענה לצרכים גם שלו וגם שלך.

- אם יכול לעזור לכם - אפשר להתייעץ גם עם פעמונים או ליווי כלכלי שיוכל לעשות עוד סדר בדברים...

4. השינוי עצמו -

כתבת שבעלך כבר השתנה בנושא לא מעט,

וגם שהוא עצמו יותר מאפשר ומשחרר

וגם שהוא עצמו אמר לך לקחת שנה שלמה חופש

אבל למרות כל זה כתבת שאת "לא מסוגלת. ולא מאמינה למשפט הזה. השנים של שטיפות המוח על כסף כסף כסף שיבשו לי את הדעת."

הנקודה הזו גם מאוד חשובה.

מאוד טבעי שכך תרגישי.

מ2 סיבות:

א. תבניות במוח – לכל אדם יש תבניות במוח שלפיהן הוא פועל.

כפי שאדם יודע שהשמש תזרח בבוקר ותשקע בערב – כך הוא מכיר את עצמו ואת בן זוגו וחייו וקיבע לעצמו תבניות בראש.

כאשר עושים ופועלים לשינוי, המוח יכול להזדעק: רגע! אל תשנו לי! אני לא מכיר את זה! תחזירו לי את הידוע והמוכר!

זה לא יכול להיות שהוא באמת ישתנה!

זה לא יכול להיות שהיא באמת תשתנה!

זה לא יכול להיות שבאמת יהיה לנו טוב!

אז חשוב מאוד מאוד קודם כל להבין את עצמנו, זה טבעי ואנושי וקורה לכל אדם.

דבר שני, לא להקשיב לקול הזה ולהילחם בו!

כן הוא ישתנה!

כן היא תשתנה!

כן הקשר יהיה טוב!

אז מה אם הוא לא היה עד עכשיו – בשביל זה אנחנו יצורים חיים ונושמים עם בינה ושכל – ואנחנו בוחרים לקחת את החיים שלנו ואת האושר שלנו בידיים שלנו – ולעבוד קשה לשם כך!

גם במקרה שלך -

המוח שלך, התת מודע שלך רגיל לדפוס מסוים של שטיפת מוח כדברייך בנושא הכספי,

וכאשר אומרים לו שהנה, יש שינוי!

הוא מזדעק! לא! אין! לא יכול להיות!

אז לאט לאט

ובאופן *מודע*

אפשר להצליח גם בכך

אפשר להראות לו עוד ועוד "קבלות" בפועל של הצלחות

עוד ועוד מקרים שאכם יש שינוי מצד בעלך

ולאט לאט השינוי *הזה* יתקבע והוא עצמו יהפך להיות ההרגל והדפוס החדש.

ב. מנגנון הגנה מפגיעה נוספת:

עד עכשיו חווית הרבה מאוד אכזבות, תיסכולים ופגיעות בנושא הכלכלי.

וכל זה קרה מהאדם שאת הכי אוהבת בעולם - בעלך היקר.

דמייני שבכל אותם מקרים את היית כמו עט שנמצא במקום מאוד גבוה מעל הריצפה -

ןבכל פגיעה הוא נופל ארצה ונחבט בריצפה בעוצמה גבוהה מאוד!

והמכה הזו כואבת!

מאוד!

לכן לאט לאט הנפש שלנו מפעילה מנגנון הגנה שיגן עלינו בפעם הבאה -

כי אי אפשר לחוות פגיעה כה חזקה מאדם כה קרוב וכה אהוב,

וככל שהאדם יותר קרוב הפגיעה יותר גדולה כאשר נפגעים ממנו!

לכן מה הנפש החכמה עושה?

היא מרחיקה אותנו.

לאט לאט הלב נסגר, קצת קצת כל פעם

לאט לאט המוח והלב אומרים: לא לא. אין מצב. זה לא יקרה. אני אצור חומה מראש,

אני אצור ידיעה מראש שלא אפתח ציפיות, שכלום לא אשתנה, אני אתרחק -

ואז גם אם תהיה פגיעה - אני אשרוד את זה. כי זו לא תהיה פגיעה כה חזקה,

זה יהיה כמו עט שנמצא קרוב קרוב לריצפה וגם אם הוא נופל - עוצמת המכה נמוכה מאוד.

כך גם אני.

בנקודה הזו צריך להבין את עצמינו קודם כל,

לתת לגיטימציה לפחד הזה,

לחשש

כן, אפילו מהחשש לשינוי שהוא לטובתנו!

ואז אחרי שעשינו עבודה אישית וזוגית על הנושא (כמתואר בסעיף 2 למשל, כמובן שאפשר עוד להעמיק הרבה מאוד...) -

וכאשר אנו רואים שבן הזוג באמת באמת רוצה ומתכוון להשתנות -

נוכל לומר לאותה מנגנון הגנה: היי. שלום. אני רואה אותך. אני מבינה אותך. יודעת למה אתה כאן - כדי להגן עליי -

אבל היי תשמע, עשיתי עבודה רצינית ואני בוחרת דווקא להאמין!

דווקא לפתוח את הלב!

אני בוחרת לקחת את הסיכוי לאהבה גדולה ושלמה וקירבה גדולה ושלמה אפילו בידיעה שיש בכך תמיד את הסיכון להיפגע,

וכ"כ למה?

פשוט כי אני מעדיפה את דרך החיים הזו עשרות מונים מאשר חיים בהם לא אוהב עד הסוף, לא אתקרב, אסגר, אתרחק

ואז אומנם לא אפגע - אבל מצד שני גם לא אזכה לאהוב עד הסוף!

אז כן! עדיף לי לאהוב עד הסוף ואולי להיפגע מאשר לא להיפגע לעולם אבל גם לא לאהוב לעולם...

ואז בדרך הדרגתית תפעלו בשביל השינוי הזה.

גם בפועל במעשים (כמו בסעיף הקודם למשל,

ואפשר להרחיב זאת עוד ועוד לפי הצרכים של שניכם),

גם ברגש, בהבנה העמוקה שלכם,

גם בפועל, בגוף, בשינוי שקורה בצורה פרקטית,

וכל פעם שבעלך מצליח ליצור את השינוי הזה אצלו - תפקידך הוא להחמיא, להעצים זאת, לומר לו תודה ולשקף לו בדיוק כמה טוב זה גורם לך להרגיש.

וכל פעם כשבעלך שוכח וחוזר לדפוסים הקודמים (כמובן הכל אחרי שהגעתם להבנה הזו שצריך לקרות השינוי הזה ובעלך מסכים) - לא לכעוס עליו אלא להבין אותו שהוא בן אדם וקשה מאוד מאוד לשנות הרגלים ודפוסים,

ותמיד תמיד יהיו נפילות בדרך,

אז להזכיר לו,

ממש אפשר לעשות תזכורת מצחיקה כמו תנועה עם הידיים של "אורות מהבהבים" או כל תנועה אחרת או רמז אחר,

וכך גם הוא לא ירגיש אשם ומעפן,

גם יקבל תזכורת נעימה ומצחיקה

גם יבין שהוא אנושי ומותר ליפול

גם יבין עד כמה שהוא מצליח זה משמח ומרים את אשתו

ויקבל את הפידבקים הללו -

ובדרך הזו תוך כמה חודשים כבר לגמרי תוכלו להיות במקום אחר!

בהצלחה רבה רבה יקרה!

מאמינה בכם בכל ליבי

חייבת לומר שהרגשתי שממש קראת את הרגשות שלי והעלית אותן על הכתב. רגשות ותחושות שלא הצלחתי לבטא.

ובנוסף הבנת את הצורך העיקרי שלו למרות שלא ציינתי זאת. שאגב זה נכון מאוד. אני יודעת שמאוד חשוב לו יציבות כלכלית. שוחחנו על זה בעבר.

הדפסתי לעצמי את מה שכתבת. יקר לי מזהב!

לקרוא שוב ושוב. ולהתחיל בעבודה.

תודה לך יקרה שהקדשת מזמנך עבורי.

את מיוחדת וחכמה מאוד

שימחת אותי מאוד, תודה לה' 🙏🙏🙏

בטוחה בטוחה שתצליחו ותגיעו לעומקים אפילו עוד יותר מדהימים בזוגיות שלכם, אתם נשמעים זוג מקסים! 

הרבה הצלחה, שמחה ושלווה

תודה לך מקרב לב ❤

[והאמת שיש לי ספרון על דגשים בזוגיות, אם תרצי אשלח לך בשמחה (שלחי לי במסר את המייל שלך ואשלח בכיף)

וספר יותר גדול... אולי בעתיד... אני כן כותבת לעצמי בעיקר כל מיני דברים, בעיקר בתחום של המשפחה כמו שכתבת (:, והאמת שאחת מהאהבות הגדולות שלי זה כתיבה ]

אין לי הרבה עצות........אבל יודעת שבעלי חווה מציאות כזאת בבית של ההורים שלו, אפילו נוראית יותר ברמה של מקלחת פעם בשבוע 

והוא ב"ה יצא רחוק משם מאוד.. אבל גם לי היה נורא הפחד שהוא יהיה כזה.

הרבה אמונה ואומץ, את חייבת לעשות מה שהכי טוב לך! 

מאחלת לך רק טוב!

קודם כל לזכור שחלומות שווא ידברו

ושאת נמצאת במקום בטוח ב"ה, ושאם מישהו מת בחלום זו סגולה לאריכות ימים ;)

דבר שני, שתדעי שככל שחושבים יותר על חלום ומשחזרים פרטים שלו, ככה כל פעם, את בעצם מאמנת את המוח שלך לזכור חלומות, ואת רוצה בדיוק הפוך. ולכן לא לדוש בראש שוב ושוב על הדברים המפחידים, תנסי לחשוב על משהו אחר במכוון (אפילו לחשוב בערב על נושאים שנחמד לך לחשוב עליהם חחח) כדי להירדם.

בנוסף תבדקי שאין דברים פיזיים שמעירים אותך- שבחדר לא חם מדיי, קצת מאוורר נגיד קצת חלון פתוח, ששתית מספיק מים...

שמעתי שזה קורה בהריון

וגם לי קרה כמה פעמים ואני מזה לא אישה של חלומות 

אבל אני לא מוצאת בכרטיס שלי

אם מישהי מוצאת מעולה🤭

אבל בגלל שעברתי לא מעט בתחום אז יתכן ואלו פחדים מהתת מודע

בכלאופן השתדלתי לתת צדקה

מה שבטוח לא יזיק

כשאני מתעוררת בלילה מחלום רע ומציאותי ממש - אני לא חוזרת לישון באותו מקום או באותו מצב

לילדים שלי אני אומרת ללכת לישון הפוך, ראש זנב

ואני הופכת כרית, שמיכה

עושה שינוי משמעותי

זה עוזר לי להתנער מהחלום וללכת לישון עם ראש חדש

אני לא זוכרת מה, אולי קשור להורמונים.

תנסי לשאול את הגיפיטי , מעניין מה הוא יגיד בעניין. 

שנגרמת במהלך ההריון.

בעיקרון זכרון של חלומות נקבע לפי הזמן שהתעוררת בו בתוך מעגל השינה.

אם זה ככה זה אומר שאלה החלומות שלך, ההבדל הוא שעכשיו את זוכרת אותם🙊

ממש, כאילו ברמה שאני מפחדת לספר את זה.

דברים מפחידים מאד

אוף

בכל אופן אני לא מאמינה שלחלומות יש השפעה עלינו, הם בסך הכל תוצר של פעילות מוחית שקורית בזמן השינה.

יכול להיות שהם ביטוי לחרדות שהגוף שלך מרגיש בהריון

והסיבה שאת זוכרת אותם היא בגלל השינה הקלה בהריון 

גם בהריונות שלי היו לי חלומות חזקים בטירוף.

כאלו שמתעוררים מהם, לוקח זמן לקלוט שבעצם זה היה חלום ועכשיו אני כבר לא חולמת.

דווקא לא היו לי סיוטים, אבל כן חלומות חוזרים וממש ממש חזקים.

כל הריון מחדש.

כמה פעמים בהרדמות, זה כמה שניות, ואז יצאתי

בשניהם היינו איתו עד שהוא נרדם

בחלק של ההרדמה רק אחד ההורים יכול להיכנס

בניתוח השני הייתי בהריון אז אמרו שעדיף שבעלי ייכנס כי יש שם כל מיני מכשירים וחומרים ולא יודעת מה..

כיפית לראות שמרדימים את הילד שלה.....

לקח לי כמה דקות טובות להתאפס

מצד שני לא הסכמתי לוותר לבעלי שהוא יכנס

הייתי חייבת להיות שם ברגע הזה.....

לצערי קראו לי כשהוא כבר היה ער, בוכה ומבולבל😔

למרות שחיכיתי בלחץ בחדר המתנה.

תדגיש להם מראש שייקראו לך מהר.

בהצלחה!!!

מסכה (כמו של אינהלציה) זה רק לקטנים,

לגדולים ההרדמה בעירוי.

אבל אצל הבת שלי בניתוחים של גיל 11, ו12 היה בהרדמה בעירוי.

(לקטנים שמים עירוי למטרות אחרות אבל החומר הרדמה עצמו לדעתי זה רק דרך המסיכה)

אבל יש חומר שמוזרם לאורך הניתוח בעירוי

בשאיפה גם בגיל 14.

אבל אם אני זוכרת נכון, אמרו שזה רק להתחלה, ואחר כך מכניסים ישר לווריד.

האמת שאני לא זוכרת כל כך.

הבת שלי עברה ניתוח בגיל 6 והייתה עם מסכה. בגיל 15 כמובן היה לה עירוי.

עכשיו בת אחרת שלי, בת 7.5, גם אמורה לעבור ניתוח... מניחה שכן תהיה מסכה, היא די קטנה בסופו של דבר, ומחט של עירוי זה מפחיד...

והרדמה בעירוי...

הסבירו לו בכל שלב מה עושים. נהניתי מזה מאד.

כי הבת שלי בגיל 11 כבר הייתה מפותחת יחסית,

סביר להניח שזה הטווח פחות או יותר.

בכל אופן בגלל שכולם לפני כתבו על המסיכה, והפותחת לא ציינה את גיל הילד, אז כתבתי שלא תופתע.

לו את הבחירה אם להרדים בעירוי או במסיכה

זה קצת אכזב אותו שאכן לא שאלו אותו ותוך כדי ששמו לו את המסיכה כבר תקעו לו את העירוי ביד.

הוא אמר לי: אבל הבטיחו שישאלו אותי.... צודק 🤷‍♀️

למזלי בגלל שזו היתה מרדימה מיומנת הכנסת העירוי לקחה לה חלקיק שניה.....

חוויה לא נעימה, גם ככה הכל מלחיץ. 😏

אם הרופא נתן לו אפשרות לבחור, כנראה שהוא על הגבול, אז מצאנו את שלב המעבר פחות או יותר (שמבוסס על מבנה גוף, ובכל זאת הגיל מהווה אינדיקציה מסויימת)

@טארקו לשאלתך.

הרבה פעמים מסכימים שיכנסו עד שמתחילים להרדים כדי שהילד יראה

את ההורים עד שנרדם ולהוריד לחץ (גם להורים)

ויוצאים כשהוא לכאורה נרדם.

האמת שלא תמיד זה נראה שהוא נרדם - הוא עדיין יכול להיות בעיניים פקוחות - אבל לטענת הצוות הוא כבר רדום... (ככה היה לי כשהייתי עם הבת שלי בניתוח. בשאר הפעמים בעלי היה, ולא זוכרת אם הוא תיאר אותו דבר)

של ארבעה ניתוחים.

נותנים להיכנס עד שהילד ישן, ברגע שישן מוציאים את ההורים.

חוויה לא נעימה, במיוחד בילד מתנגד..

לקראת עוד ניתוח 😑

אבל למה לא נותנים לה הקלדה במתמטיקה?

יש דרכים לכתוב משוואות עם המקלדת, צריך ללמוד את זה, אבל אפשרי טכנית.

לא יודעת מה הסיבה, אבל אין התאמה בכתיבה במקצועות דלי מלל

במבחנים חיצוניים אין לה?

הייתי מנסה לברר את זה יותר עם בית הספר.

אני יודעת שיש מקרים שבהם נותנים בוודאי.

השאלה בית הספר אומר את זה כי היא לא זכאית, או כי הוא מתקשה להביא מישהו שיעשה את זה.

פסיכודידקטי?

צריך אבחון פסיכודידקטי

כנראה תלוי איזה התאמות או שהיה שינוי בנהלים.

אכן לצורך הקלדה מספיק אבחון דידקטי.

האם בי"ס הגיש אותה לוועדת התאמות? מה הייתה התשובה של הוועדה?

אז באמת שאין אפשרות לקבל התאמות, רק וועדת ההתאמות יכולה לאשר את ההתאמות ולא בית הספר

מקווה שהוועדה תאשר

אין התאמה של הקלדת תשובות הבחינה במקצועות דלי מלל.

זה ציטוט מחוזר מנכל, זה לא ספציפי עבורה.

הדבר היחיד שמצאתי שכולל התאמות במתמטיקה זה התאמות ברמה 3 שאכן כוללת התאמות במתמטיקה, ודורשות אבחון פסיכודידקטי.

השאלה אם שווה לך לעשות הרחבה של החלק הפסיכולוגי לצורך זה

ובעצם, זה לא יקנה לה התאמות בכתיבה אלא התאמות אחרות ממה שזכור לי...

לדעתי המקרה הזה היה שבוע שעבר, והם הצליחו לאפשר לאותה בחורה לגשת למבחן בהקלדה (לא מתמטיקה, כי היא פספסה כבר)

תבררי איתם, אולי יוכלו לעזור

יהיה בסדר בגלצ

זה לוקח מלא זמן

בגלל זה אין את ההקלה הזאת

להגיד לתלמידה שתשקיע בלכתוב לאט ומסודר עלול להפעיל עליה לחץ במבחן

וגם ככה הבגרות במתמטיקה מאוד ארוכה ולחוצה

לדעתי עדיף לכוון לשעתוק

דבר ראשון? באיזה כיתה היא? 

אם היא עדיין בכיתה י' (כך נשמע ממך) אין עדיין מה להחלץ כי רק שנה הבאה יהיו הבגרויות 

לצערך, אין הקלדה במקצועות דלי מלל (מתמטיקה, פיזיקה, מדמ"ח וכו')

ולכן אין על מה לנסות להתבאס, זה מה שיש, ועם זה מנצחים

ההתאמה שמחליפה את ההקלדה היא שעתוק (ובהחלט עדיף מאשר לנסות להקליד במתמטיקה, תנסי ותראי שזה סיוט)

ההקלה של שעתוק היא שהבת שלך כותבת את המבחן כמו כולם כולל תוספת זמן אם צריך

ולאחר סיום המבחן היא יושבת עם מורה אחרת מבית הספר (שהיא לא המורה הישירה שלה) 

והן ביחד מעתיקות את הכתוב במחברת למחברת חדשה

שתי המחברות נשלחו לסריקה ובדיקה, הבוחן מוודא שכתוב בהן אותו דבר, אבל הוא תכלס בודק את הכתב המסודר

אז איך מוציאים התאמת שעתוק?

פונים לרכזת התאמות בבית הספר, מבקשים ממנה שתבנה "תיק" מבחנים לבת שלך, 

ואת התיק הזה שולחים למשרד החינוך ובדרך כלל אם יש באמת כתב גרוע 

מקבלים את ההתאמה הזאת

במתכונת ובמבחנים בדרך כלל לא עושים את השעתוק כי המורה מצליחה לקרוא את כתב היד, ואם משהו לא ברור היא יכולה לפנות תמיד לתלמידה

למיטב ידעתי אין צורך בשום אבחון לשעתוק

אלא המורה/מחנכת מדווחים שיש לה כתב לא קריא ומתחילים תהליך של בניית התיק

תודה רבה!

יש התאמה של שעתוק אבל מאוד קשה לקבל אותה.

אם לא מצליחים לקבל משהו לכתיבה אז הארכת זמן תעזור לאפשר לה לכתוב יותר לאט ואולי קצת יותר קריא, וגם מבחן מותאם יאפשר לה לבחור שאלות שדורשות פחות כתיבה.

מלמדת הרבה שנים מתמטיקה בתיכון וזוכרת אולי מקרה אחד שאישרו שיעתוק.

בעוד שנה ושנתים עלול להיות מאוחר מידי. רכזת ההתאמות אמורה לדעת את כל הנהלים והניואנסים. לועדת התאמות בשביל הקלדה מגישים במהלך כיתה י ואז מקבלים אישור לבגרויות שאמורות להתקיים ב יא- יב. אם מגישים בכיתה יא זה מאוחר מידי לבגרויות של יא. 

התאמות.

אחכ זה כבר יותר מסובך

ששעתוק זה משהו שמקבלים בקושי ...

זה מה שהתלמידה צריכה.

לאיזה מקרים יוצאי דופן התכוונו אם לא לכזה מקרה של תלמידה שאי אפשר לבדוק את המבחן שלה במתמטיקה בגלל הכתב?

אבל תמיד חשבתי שאם ירצה ויכתוב לאט יותר כן יבינו מה כותב.

כל מבחן שלו כתוב שצריך לשפר את הכתב.

מתי החלטתם שזה דורש אבחון? 

כתב יד לא קריא זו סיבה להקלות

לא יודעת איך הלך האבחון ומול מי האמת.. אבל כדאי לבקש

באופן מובהק.
למה ללכת לרופא?
תפסיקי לאכול חלב
לבן שלי כבר מגיל קטן יותר, אלרגי לחלב.
כשהייתי אוכלת חלבי זה היה מתבטא אצלו בהתפתלויות, אז הפסקתי לצרוך חלב.
עד שסיים לינוק.

האמת לא מתה על חלבי, אז אולי אני לא דוגמא

מבת אחרת שלי אבל אצלה הרופאים זיהו את זה ועד היום היא עדיין לא אוכלת מוצרי חלב.

הייתי רוצה ללכת לרופא שמבין בזה

כי מאוד קשה לי לא לאכול מוצרי חלב, במיוחד שבעלי קונה כל מיני גלידות ופינוקים מגרים.

וגם אני לא יודעת אם זה דווקא מהמוצרים חלב או בגלל שיניים שצומחות לה

אם את רוצה לשמוע יותר מן הסתם ברפואה אלטרנטיבית.

בכל אופן, אם את רואה שזה עושה לה ככה, פשוט תפסיקי לתקופה ותעקבי אחרי הפצעים. 

אביהו את זה כשהוא היה בפגייה.

היתה תקופה שנמנעתי לגמרי ממוצרי חלב.

אחר כך הלכנו לאלגרגולוגית, והיא אמרה שאני אחזור לאכול מוצרי חלב ואם זה עובר בסדר, אז לתת גם לו.

כיום הוא אוכל מוצרי חלב בלי הגבלה.

לק"י

אוכל, ולא כשהאמא המניקה אוכלת.

אלא רגישות במערכת העיכול.

ויכול להיות שזה גם לא היה רגישות, אלא חוסר בשלות של מערכת העיכול, ועם הזמן זה פשוט עבר.

שילשולים וצואה רירית. בגלל חלבי שאכלתי והוא ינק.

אצלו זה לא היה רק חלבי. כשהפסקתי חלבי הפסיקה הצואה רירית, אבל השילשולים נגמרו סופית כשעלינו על כל הדברים האחרים (היה קשה. הרבה מאוד דברים לא יכולתי לאכול).

זה נקרא אלרגיה של מערכת העיכול או אלרגיה לא מתווכת דרך. תגגלי. עובר לרוב סביב גיל שנה בהנחה שאין אלרגיה נוספת.

לצערי הרבה רופאים לא מכירים את זה. או מכירים ולא מתייחסים ברצינות. רופאת המשפחה שלנו לא הכירה, אבל היתה מאוד קשובה.  רופא גסטרו התייחס בזלזול, אמר לי שהרבה פעמים יש שילשולים בגיל הזה ואין קשר (הקשר היה מאוד מובהק אצלו). 

אני מצפה מבעלי שיבין את הסיטואציה

זה לא נעים בכלל

להיות במיטה כל השבת וכל הזמן דואגים לי. זה לא המשפחה שלי, זה מּמש ממש מצב לא נעים 

איך זה עובד? חייבים ללכת תמיד למשפחה שלו כשהם מזמינים?

בעיני החלטה של התארחות צריכה להיות החלטה משותפת. ואם לצד אחד זה לא מתאים אז לא בכוח."על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו", כפשוטו לשני הצדדים. אתם הכי חשובים!

ולכן מלכתחילה מזמינים אחת לחודשיים בערך, או בחגים שזה תורות.

אבל מצידכם מותר להגיד שלא מתאים.

רק כדי לנרמל- אנחנו לא היינו בשבת אצל חמי וחמותי כבר למעלה משנה וחצי, והם מזמינים לאחרונה כמעט כל שבת. אז מה? אנחנו נחמדים ומנומסים וגם כנים במידה שמתאים לנו לשתף את הסיבות. אבל בעיקר בעיקר חושבים על עצמינו, ואני חושבת גם על הילדים שלי, ועל זה שהדבר האחרון שהייתי רוצה זה שהם יבואו אליי בלי שמתשחק להם ועל חשבון שלום הבית שלהם

ובכל מקרה, כדאי לנהל את כל הנושא הזה בהידברות.

אם את לא יכולה להתארח,

ואת מתארחת ונאלצת לשדר עסקים כרגיל  זה לא תקין.

לא מהבחינה הזוגית ואולי גם לא מבחינה רפואית. הכי נכון שתחליטו יחד ויהיה לך מקום גם להגיד לא. 

אבל הברכה שורה על הנסתר

במיוחד שאני יודעת שהמשפחה לא ששה מזה כי ההריונות שלי קשים ומאתגרים את כל המשפחה

לא אמור להיות להם say בנושאים של כן או לא הריון.

ואם ההריונות שלך מעמיסים עליהם (או שהם טוענים שזה מעמיס עליהם) אתם צריכים לקבל עזרה בתשלום ממקור חיצוני.

אם אתם תלויים בעזרה שלהם, הם מרגישים בנוח להביע דעתם, אם אתם מסתדרים לבד אתם יכולים להגיד להם בפה מלא- וככה אני עושה לפעמים, למרות שיש לי אהבה גדולה להורים שלי ולחמים שלי- שזה לא עניינים/לא על חשבונם/משהו בסגנון.

אני מבטיחה לך שהקשרים שלנו יפים וטובים למרות שנאמרות מילים לא פשוטות, כיוון שהן נאמרות בכנות, בחיוך ובכבוד.

כדאי אולי למתוח להם גבולות.

שלכם כזוג כלפיהם. 

הילדים, הבעל

מהם אני לא דורשת ולא מבקשת

והם לא אומרים לי אם להביא או לא, אבל מספיק לראות את הפרצוף או בכללי שהם לא מרוצים מהסיטואציה, זה מספיק בשביל לרצות למנוע לספר

שהייתי בהריון בהתחלה היה לי מאוד קשה להתארח שאני על הפנים וגם רציתי למשוך עוד קצת ולא לספר עדיין..

אני חושבת שזה תלוי בהרגשה שלך ומה יעשה לך טוב הייתי נשארת שבת בבית ונניח ללכת עוד חודש חודשיים שכבר תרצו לספר

ושתרגישי יותר טוב 

אני חושבת שבעניין הזה נדרש שיח שהוא מעבר לרגיל אצלכם.

בעלך כבר לא רק הילד של ההורים שלו, ואם הוא לא מצליח להבין אותך ואת צריכה ללכת בכל מחיר, זה קצת בעייתי בעיניי האמת ואומר יותר בעדינות - בסוף זה לרעתכם כי ריצוי יכול ליצור בסוף תסיסה קשה של כעס ורגשות קשים. גם את מולו וגם את מול עצמך.

הייתי חושבת שוב אם להשאיר את זה ככה או לפתוח את זה בטיפול. לא יכול להיות שמספיק שמזמינים וחייב להגיע בכל מחיר. יש לכם חיים וחוסר ההתחשבות בך פה הוא קצת בעייתי בעיניי.

מקווה שאת קוראת בטוב♥️ ומקווה שאני מבינה את הסיטואציה נכון. הכל בדרכי נועם כמובן ולא ממקום של פתיחת חזית אבל מותר לך להרגיש לא בנח לנסוע ולכל הפחות צריך להיות פה שיח ענייני שרואה את התחושות שלך ונותן לך מקום

זה דפוס התנהגות שדורש שינוי

ומי שמבין שותק בנימוס

לא מפריע לי שיבינו ויסתמו

מפריע לי שישאלו וידברו על זה

אז אם אנחנו שותקים סימן שאנחנו לא רוצים עדיין לדבר על זה

כשנרצה נספר

בכל מקרה אני לא חושבת שזה נכון להתארח בכל פעם שהם מזמינים

אלא לפי מה שמתאים ומסתדר לכם ולהם