פורום הריון ולידה (עמוד 22)

שיש באשקלון

לא יודעת איזה מלון ואיזה כשרות

אם עוזר לך... הם דוסים, אז מאמינה שבכשרות טובה

לצערי אין לי דרך לשאול אותה יותר פרטים

בהצלחה

יש להם מגוןן גדול של מלונות (יקרים ופחות) וגם צימרים

אם תרצי אשלח לך מס שלה

אנא כרי דשא על הכינרת- לא יודעת מה הכשרות שם

יש דופק! וזה ממש מרגש!

ובטח שזה סימן טוב!

ומה זה יעזור אולטרא סאונד כל יום? ומה עם כמה שעות אחרי האולטרא סאונד חלילה יקרה משהו? אין לזה סוף.....

הריון זה שיעור חשוב בלשחרר,

אני אחת שהכל חייב להיות בשליטה ופתאום ההריון הזה מלמד אותי מה זה להיות בצניחה חופשית מוחלטת כל הזמן,

את רק בחסדיו של הבורא, וגם הילדון הזה שצומח בך.

ומה שאמור לקרות-יקרה. בין אם ניהיה כל הזמן בחרדה ובין אם לא. תשנני כל הזמן- מה שצריך לקרות- יקרה. ובעזרת ה' יהיה סוף טוב.

טכנית-

מה שלי עזר ועוזר לשחרר זה פשוט להסיח את הדעת.

להיות שקועה בשגרה, בדברים שכיף לך, עכשיו בחגים אם את בחופש אז ממש לבנות לך לוז או משהו ללכת לעשות ספורט (במסגרת מה שמותר לך), לטייל, לבקר, לארח. מה שעושה לך טוב.

רק לא למצוא את עצמך בגלגולים אינסופיים או מלא זמנים מתים. תהיי בחברת אנשים, תקראי ספרים, אפייה, כתיבה, יצירות, סידור הבית....

לי זה עשה פלאים,

תנסי לחשוב מה מעסיק אותך ועושה לך טוב ואת מסוגלת לעשות עכשיו ותתמקדי בזה.

במילים שלך

והחזרת לי את הנשימה

אולי כי בעלי במילואים אז גם אין לי ככ עם מי לעבד את ההריון הזה, וגם יש יותר זמן לגלול ולחשוב.. מאמינה שזה גם איכשהו קשור

תודה רבה! ❤️👸

לבנות עם בעלך (ועם עצמך...) מערכת של תמיכה משותפת.

כי ההורות מזמנת עוד הרבה רגעים של חרדה...

אני אדם שנלחץ גם אם ילד נחתך או פותח את הראש 😄 קשה לי לראות דם.

אז ברמה המעשית, למדתי שאם בעלי איתי אני מעבירה אליו את שיקול הדעת, ואם הוא לא בבית אני מגייסת כוחות כי אני המבוגר האחראי.

אבל יש את המישור של המחשבות , דאגות, תפילות - כמו שכתבת זה לא קל ומלווה אותנו יום ולילה. גם אם בעלך במילואים, כשהוא חוזר תמצאו את הדרך לדבר ולשתף. שתרגישי שלגיטימי לפתוח את כל הרגשות שלך, כי התהליך קורה אצלך בגוף אבל הילד ב"ה של שניכם. ואין עוד מישהו בעולם שחש קשר לילד הזה כמוהו.

ואם הוא מוצא את הדרך להרגיע אותך - נהדר

ואם הוא גם דואג- תמצאו יחד דרכים להרגע ולחשוב מחשבות טובות.

זה חשוב גם ללידה... ובכלל

לעומת גילאים מבוגרים. זה מרגיע אותך? אם כן, אז בכיוון הזה קל ללכת עוד דרך - לראות באתר משרד הבריאות או הקופה שאת ממילא גם לא עונה על גורמי הסיכון שמגבירים הפלות (אני מקווה) נניח עישון, ובכלל לקרוא מספרים וסטטיסטיקות ולהבין שהסיכוי קטן... שוב, כל אחת היא אחרת אבל אותי זה היה מרגיע.

אם כן יש איזו מחלה ידועה או גורם סיכון אחר (ותכלס גם בלי) אז מתארת לעצמי שאפשר לבקש מעקב צמוד, כל שבוע נניח, וגם זה רק אם יש טעם... למשל כי דחוף לך לדעת מייד כשזה קורה... לי למשל היה דחוף לדעת מיד, כי הגיל יחסית מבוגר (אז הייתי כבר קובעת מיידית תורים וכאלה)

ומאד מבינה אותך, עברתי 3 הפלות ובהיריון הנוכחי הייתי בחרדות כל יום מחדש, אבל כעת ב"ה זה פחת לגמרי כי בשכל מבינה שעברתי את השלב הכי מסוכן (כעת שבוע 13)

ממש מרגיע

מאיזה שבוע הסיכון יורד משמעותית?

וב"ה אני צעירה... ואין איזה רקע או משהו

מבינה אותך ממש ממש

בהריון ראשון הלכתי כל 7-10 ימים לאולטראסאונד בגלל החרדות האלה ( פעם היה לי ורוד בניגוד ובכל הייתי היסטרית וב"ה הכל היה תקין )

אין לי ככ עצות אבל ב"ה עם השבועות יותר נרגעתי

ובהריון השני היה לי פחות זמן להתעסק כי ב"ה היה ילדון בבית

בהצלחה

הסיכוי להפלה נמוך

לא מוצאת עכשיו מקור, אבל זוכרת שראיתי את זה בהריון הראשון שלי וזה ממש הרגיע אותי

באמת קןראים פה סיפורים קשים אבל צריך לזכור שהרוב והבדרך כלל זה בסדר!

אני את ההריון הראשון העברתי בלי הרבה לקרוא פה והיה ככ טוב התמימות, כמעט לא הייתי לחוצה..

מה שאמור לקרות לנו יקרה, בלי קשר לאם נקרא פה או לא.. אז עדיף לא סתם להחשף לסיכונים שידאיגו. כל אחת עם המסלול שלה ורוב מה שנקרא פה בכלל לא קשור אלינו ולא יפגוש אותנו..

לצערי התחלתי לקרוא פה יותר אבל אני באמת מצטערת על זה..

פה את המקרים הקשים שזה נגמר לא טוב.

רב ההריונות שורדים יופי!

ותסתכלי סביבך כמה אנשים... אינסוף... כולם היו הריונות ששרדו☺️

לי כן עזר לקבוע עוד אולטרסאונד לשבוע 9-10 ואז שקיפות בשבוע 12 בערך

נתן לי יותר ביטחון

כי מאוד חששתי להגיע לשקיפות ושיגידו לי שאני כבר הרבה זמן עם עובר בלי דופק

מרגישה שהתהפכו לנו התפקידים וזה עושה לנו רע… - הריון ולידה

מבינה ממש את כל החששות שלך, זה הכי מובן בעולם

בע"ה ימצא עבודה מושלמת מכל הבחינות ( בין אם זה המשרה הזאת או משהו אחר ) שתתאים לכם ויעשה לו טוב

בעלי תקופה היה בבית וזה היה לו ממש לא טוב

עכשיו באמת מחוץ לבית הרבה שעות ( וגם אני, ולכן ממש קשוח ) אבל הרבה יותר טוב לו, לגברים ממש חשוב לעבוד

בהצלחה לכם !

אל דאגה זה שהוא הסכים להתראיין לא אומר שאם יתקבל הוא צריך להגיע ולעמוד בכל התנאים שלהם.

לאט לאט

יתראיין, בע"ה יתקבל, ישמע מה כל התנאים, ואז תחליטו יחד

שיקשיב גם למה עושים בעבודה בפועל, וגם לתנאים טכניים יותר

בהצלחה!!!

(וגם אם המקום הזה לא יתאים- תנועה זה מבורך. ותגיעו למקום מתאים)

הוא מגיע לזה ממקום של 'אני צריך כסף אני מסכן אני פוחד להיתקע שם שנים בתפקיד לא טוב רק כי משלמים'

וזה מציק לי כי זה אולי נכון

אבל תנסה להגיע בראש פתוח!!!

למה מראש זה עבודה לא טובה?? חכה תשמעעע

והוא צריך כסף

ולכן הוא יוצא לעבוד (כמו רוב העולם)

כי בסוף זו לא עבודת חלומותיו הרי

אבל לא מחיב שבזה הוא יתקע עכשיו

ולא מחייב שזה יתאים לכם בכלל.

מה שמשנה זה התנועה שזה יוצר

הוא יבין איזה פריווילג הוא היה עד עכשיו, הוא "ינחת" לשוק התעסוקה ויקבל פרופורציה (גם אם לא יתחיל לעבוד), אולי זה ייתן לו מוטיבציה לצאת מהמיטה ולהגשים את עצמו מקצועית ולדחוף.לשם יותר

ככה או ככה זה לא רע לדעתי

ומצטרפת לזה שאת אישה מהממת♥️ בטוחה שבגלל שאת שומרת על השלום בית שלך ועל ההערכה שלך כלפיו השם יברך אתכם בכל טוב

הפירוט משרה זה כן יותר סיזיפי ממה שהוא תכנן ורצה

אני מבינה את זה

פשוט מרגיש לי שזה מקום שיכול לקדם אז יאללה קצת לנשוך לשון…

נראה בכלל מה יגידו לו מחר ומה הציפייה ושעות וכו

לפעמים עוזר לי לחלק את הדאגות. לעלות שלב שלב.

קודם לראות מה יהיה הראיון.

אחר כך לבדוק את השעות.

אחר כך להדוק השפעה על הבית.

ככה זה מקל אצלי על הלחץ.

ולדעת שאת עושה את המעשה הנכון- תשנני לעצמך למה הצעד הזה חכם ולמה הוא טוב.

המון המון הצלחה, את נשמעת אישה מדהימה ומיוחדת, ואשריו שזכה בך!!

ככה אני מאמינה. גם בדרך שלי וגם של בעלי.

כשמגיע משהו לפתחנו זה כנראה יעשה טוב בדרך כלשהיא. השם מפנק אותנו.

אם לא יהיה תפקיד ממש בכיר,אז הכסף, או ההרגשה, או ההכרות עם אנשים בתחום, יש מליון דרכים שזה יועיל ויהיה טוב...

תאמינו שזה כן טוב.

וכמו שאמרו פה, את נשמעת אישה ממש טובה לבעלה ומאמינה,

וכל הכבוד לך!

אני אומרת לו לך בראש חיובי תבדוק

לא אמרתי תחתום חתונה קטולית

אבל לך בראש טוב לא ממקום אומלל

הוא אומר למה שלא אהיה? זה לא מה שרציתי…

נכון שלא אבל אז מה נעשה נבכה?🫪

תשלטי על איך את מול זה שהוא הולך.

אם את בטוב ומאמינה שזה יביא טוב ושזה בטוח יפתח כיוונים אז אחלה.

הוא בעז"ה ידבק ממך ויתקדם לשם גם

אז הוא מרגיש לחץ ממני ללכת

ואני לא רוצה את ההגשה הזו

שאני דוחפת

ואני רוצה

והוא חייב בגללי

את יותר מידי בתוך הקישקע של הסיפור,

תתרחקי קצת ואני לו להיות עם זה,

את לא צריכה לדעת באיזה שעה זה,

ולא לדבר איתו מה כדאי או לא כדאי להגיד בראיון, או מה כדאי להרגיש ולחשוב,

תני לך להרגיש שזה שלו... וזהו.

תחשבי על דברים אחרים זה☺️

הוא יודע שהוא צריך תעסוקה ועבודה

זה מה שהעליתם בחכתכם כרגע

ונשמע שיכול להתאים לכשרונות הנוכחיים שלו

אל תהיי אחראית על התחושות שלו ואל תתני לו אישור לדחות או לקבל את ההצעה

תני לו שיחליט (כמובן תהיי חלק מהשיקולים כי זה משפיע עלייך)

זה חלק מהתהליך של היפוך התפקידים חזרה. הוא צריך להתמודד עם קבלת החלטות ולא לסמוך עלייך שתחליטי עבורו או תתני לו אישור כזה או אחר.

אם זה נראה לך תגידי שנראה לך

ואם לא נראה לך ויעמיס עלייך יותר אז תשקלי

אבל "לא בא לי" זה פחות שיקול לגבר כשהחלופה היא לשבת בבית

** ושימו לב שהוא סוגר שחול המועד הוא יוכל לעבוד חלקית או לא לעבוד כלל כדי לא להכביד עלייך שאת עם הילדות בבית עובדת

לדעתי כרגע התפקיד שלך זה לשחרר.

אם את לא רוצה שוב להיכנס לנעלי האמא, הדואגת, האחראית והוא הילדון, את תצטרכי לעבוד על לשחרר ולא רק הוא על לקחת אחריות.

תסמכי עליו, לא הכל בשליטתך ותלוי בתגובה שלך.

תסתכלי עליו כגבר שיודע לנהל ראיון, עם שיקול דעת, שיודע לבחור או לסרב, שמספיק חזק שגם אם יעשה טעות או יפספס הזדמנות הוא מספיק גבר כדי להתמודד עם זה.

(כנראה לא סתם התחברתם, כל אחד מצא אצל השני את הנקודה הזאת, אבל לא סתם את מרגישה שזה בסופו של דבר מפריע לזוגיות)

פשוט גם הוא קצת גןרר לשם

מה את חושבת

את חושבת שאני לןזר?

את גאה בי?

את שמחה עם מי שאני?

וזה סתפ באסה ברור שאני כן!

מספיק שצד אחד יוצא מהמשוואה הזאת, והמשוואה מסתדרת.

לכולנו יש את הדברים האלה, את לא בעייתית ולא היחידה.

לכל אחד בתחום שלו, אנחנו מתחתנים בנקודות מסוימות עם ההורים שלנו, משחזרים דינמיקות, נמשכים דווקא להוא שמזכיר לנו דפוס קדום,

ואז רבים סביב אותם ריבים שוב ושוב דואגים את אותם דאגות שוב ושוב, והולכים במעגלים, עד (במקרה הטוב) שמישהו מחליט לצאת מהמשוואה הזאת ולא להיות כפוף למשוואה הלא מוצלחת הזאת.

אם תעבדי על הצד שלך, על לא לקחת בשבילו את האחריות, על הנקודה שאצלך צריכה תיקון (אפשר להישאר שנים ושנים ב"קודם הוא, למה אני" "אני לא לבד בזוגיות הזאת")

אבל בשביל עצמך, תעשי מה שאת יכולה מצידך וכמו קסם תראי שהוא ישתנה גם. מניסיון מר עם סוף מתוק(:

ואומרת פעם אחת ולתמיד - בעלי אתה הכתר שלי כי אתה אתה

לא משנה לי אם תעבוד בזבל או בתכנות או תהיה שייח סעודי. זה לא מגדיר אותך בעיניי וחשוב לי שתשחרר מזה

אני רוצה שתעריך את עצמך בפני עצמך גם בלי קשר אליי. צא מהמקום הנמוך הזה. אנחנו לא שם. אני מבקשת ממך, אני רוצה שתחזור להסתכל על עצמך כמו שאני רואה אותך ובלי לבקש ממני על זה אישורים כל רגע. זה קצת מעייף אפילו

(זה נשמע חריף ותסגנני לפי רצונך אבל תביני את הרציונל מאחורי זה רגע

השיח הזה רק מזין את דמות הילד שבו מולך. ואת נאלצת שוב ושוב לנחם אותו ולחזק אותו ולתת לו אישור למי שהוא ולזה שהוא מספיק טוב וזה לופ שלא נגמר. זו לא כוונת המשורר בקשר בריא בעיניי. למרות שגם זה קורה בהמון בתים כן? אני מתייחסת לאידאל. ובאידאל זה אמור להיות הפוך, גבר תופס מעצמו גברי וטוב וחזק ומסוגל כי יש לו חוסן פנימי. והאישה שלצדו היא מנוע להוכיח את עצמו כדי לספק לה את מה שהוא מתחייב בכתובה לתת. הוא אמור להיות היציבות בבית ולא הפוך ואת נשענת ולא מובילה את כל המהלכים בעצמך.

יש כאלה שלא מתחברות אני יודעת. ויש כאלה שחיות עם זה שזו לא תהיה המציאות שלהן גם את זה אני יודעת. אני מדברת על אידאל וכותבת לך על זה כי העלית את עניין היפוך התפקידים וכנראה שמציאות אידאלית שכזו כן מדברת אלייך ואת שואפת לה. וכדי להגיע לשם את צריכה להבין איפה אתם עומדים כרגע ואיפה אתם צריכים חעמוד ואיך להגיע לשם

אולי כדאי אפילו להיעזר בליווי טיפולי

ממש לחתוך.

כל פעם שהוא מתחיל להגיד - אני לא מוכנה לשיח הזה.

גם כי אתם זוג ולא הורה וילד

וגם כי מי שפאסיבי לא מתקדם. רק כשדוחפים אותו בכוח.

וחבל. גם אם הצעד הראשון קטן, כשהוא האחד שאקטיבי - זה משנה המון. והוא יתקדם יותר ככה.

ומבחינת ריצוי, אני לא הייתי מוכנה לשמוע את כל זה, אני הייתי אומרת לבעלי: אהוב שלי אתה לא הולך לריאיון הזה בשביל לרצות אותי, וגם לא לכל ריאיון אחר. אנחנו זוג, אנחנו יחד בזה, והחלטנו שתתחיל לעבוד. אני מתה עליך, מעריכה אותך, ואתה האלוף שלי. לא משנה איזה עיסוק תבחר. אני מאחוריך, ואתה טוב לי ובעיניי תמיד. אני מציעה שתלך מחר לריאיון ותראה. אם לא מתאים, אחלה, אז תחפש ותמצא עבודה אחרת. עד שבע"ה תמצא עבודה התחלתית מתאימה.

להעביר את הכדור לידיים שלו. הוא אחראי לגורלו. הוא לא ילד שאמא אומרת לו מה לעשות.

כי אני יודעת שזה לא טוב

פשוט כילו אני לא רוצה להגיד לו מאמי אני לא רוצה לענית על זה או לחסום שיח על זה באיזה אופן כי שלא ירגיש שאני לא…

אבל הוא צריך לפתח קצת עמוד שדרה אין ברירה

(גבר מפונק זה כיף כי הוא גם יודע לפנק אבל זה מצריך כוחות אחרים)

להגיד משהו בסגנון של ''אתה יודע מה דעתי עליך, מה שמשנה זה מה שאתה חושב, אם אתה לא תחשוב שאתה לוזר אתה לא תהיה לוזר אף פעם''

משהו עדין שמחזיר את השאלה אליו במקום להכריח אותך לפדבק אותו כל הזמן...

שאם את עושה את זה כדי שהוא יפתח עמוד שדרה, את שוב בעמדת האמא או המבוגר האחראי מולו.

נקודת המוצא שלך צריכה להיות אחרת

לך לא מתאים להיות כל הזמן בעמדת האישור, ולכן השינוי. לא מתוך ניסיון לשנות אותו. מה זה יעשה לו - זה כבר שלו.

אבל קודם כל לא נכון עבורך להיות במצב הזה, ולכן כדאי לשנות.

אני הייתי מנסה לפרגן באופן יותר יומיומי כתגובה לדברים אמיתיים שאת מעריכה בו, ובמקביל אם הוא שואל אולי לתת רפרנס לדברים במציאות, ולא כתשובה כללית של "ברור", או "אני לא רוצה לענות"

אני סומכת עלייך שאתה יודע

זה ממש שלך אני יודעת שהתשובות אצלך אתה לא צריך את התשובות שלי

מה שאתה צריך אני מאחוריך

ולתמוך בדברים שמראים לו שאת רואה אותו. למשל להכין לו אוכל שהוא אוהב

לכתוב לו פתק משמח..

ממש להנכיח שאת איתו ואוהבת אותו בגלל שהוא הוא

ולא בגלל מה שהוא עושה או לא עושה.

מה שהוא עושה זה אחריות שלו מול עצמו

והקשר וההערכה שלך אליו היא לא תלויה בזה.

כילו

ריבוש"ע

עכשיו תפתור את זה ומהר למה קשה לי ככה

😂

כל כמה ימים מזכירה לעצמי שבאמת לא היינו פזיזים והתייעצנו עם אנשים חכמים ואיכשהו היה לנו ברור שהנתונים טובים והכל יסתדר..

ופתאום כשלא - ממש קל להאשים את עצמי: איך היינו פזיזים? מה חשבנו לעצמנו?

וכל כמה ימים מזכירה לעצמי; לא היינו פזיזים! ממש שקלנו והתייעצנו ו- אין, זה פשוט הקב"ה הוביל אותנו לשם בידיים!

אם אני לא הייתי רוצה זה לא היה קורה

וזה התחייבות וזה רציני

ואז עכשיו אני קצת מאשימה אותי🙈

למרןת שאני יודעת שזה היה נכון!!! באמת לא פעלנו סתם זה לא שהיתה לי גחמה ויאללה ביי

ממש לא!!

ועדיין

פנים אל פנים מבינים יותר טוב. תדברי עם המזכירה.

תשתדלי להגיע בשעה לא עמוסה כדי שיהיה לה פנאי אלייך

תדברי עם הראל תבררי אם מכסה. הרבה פעמים זה לא תלוי חברה אלא תלוי פוליסה. אולי הפוליסה הספצפית שלך כן מכסה משהו.

ולגבי הביטוח - לצערי הפוליסה היא זו שכנראה לא מכסה, לא החברה... מה הסיכוי שהראל יענו בטלפון תשובה כנה? הרי תמיד אומרים קודם תגיש חשבונית ואז נבדוק...

זה אמור להיות די דומה בכל קופות החולים.

יש לך החזר עד 2000₪ להריון. בדרך כלל עבור כל דבר זה עד אחוז מסוים ולא מלא.

לרוב הדברים הפרטיים יקרים, אז אני חושבת שהדבר אחד או שניים כבר די תופסים את כל ההחזר

לי שכאן זה די מוסבר טוב:

סל הריון – החזר של 75% לנשים בהריון | כללית מושלם

הכוונה דרך המושלם/הפלטינום בלי קשר לסל.

זה ממש ממש מבלבל... והמוקד הטלפוני של כללית מבלבל גם כן. אולי אחכה לנציגה יותר ברורה אבל גם אין לי את כל היום לשיחות

אני הייתי צריכה לעשות בגלל ניתוח מהעבר ומלא הפלות

לא קיבלתי אישור מהקופה אז עשיתי פרטי בהדסה עלה 500 שח ותוך כמה שעות הייתה תשובה

או שצריך רופא נשים?

היה ממש פשוט

אבל אם הכל תקין מה הלחץ לעשות בדיקה?

עכשיו ראיתי בגוגל שבאסותא רמת החייל עושים את הבדיקה ועולה 340 שח

נראה לי סכום סביר להשקיע

בדיקות מעבדה פרטיות אסותא רמת החייל | אסותא

לא צריך לקבוע תור

אין צורך בצום

להביא הפניה

ולא משנה איזה שלב במחזור החודשי

צריך להגיע עם הפניה מרופא. הבדיקה עולה בסביבות 400 שח

טלפון של המעבדה לבירור 026555420

לדעתי יש במידקל סנטר.

והקופה באמת לא כזה מאשרת אבל זה גם לא עלות אסטרונומית. מאתיים ומשהו כזה...

אם הבדיקות סבבה לא רואה בעיה בלחכות עוד כמה חודשים. למרות שבאופן כללי הריון לא בהכרח מגיע בהזמנה בשניה שמפסיקים מניעה... בע''ה.

לא מרגישים עדיין מספיק מוכנים אז עדיף לחכות..

ללא בחירה. אז כבר אין לי מושג מה נכון או לא נכון...

בכל מקרה העלות של הבדיקה הזו שווה בעיני את השקט הנפשי אם זה מה שיעזור לך.

למרות שבעיני כמה חודשים לא קריטי לשום כיוון אם את לא עכשיו מדברת על שנה פלוס ולא מעל גיל ארבעים.

כמה חודשים לא ישנו את התמונה...

ילדתי גם מעט מעל 40

לא חושבת שיש סיכון בהמתנה כמה חודשים...

אני רואה סביבי הרבה נשים שב"ה יולדות לאחר גיל 35 +++ והכל ב"ה בסדר ובבריאות ובשמחה

מה שכן אני חושבת ורואה שמעל גיל 44 כבר זה ממש סיכון שהכל יהיה תקין אצל העובר.

אם נראה שהילדה מטופלת אז אין צורך להוסיף

ומחילה גם אם היא לא מטופלת, לדעתי לא תפקידו של מישהו חיצוני

שהוא לא בן משפחה להעלות את זה בפני ההורים.

פעילויות גיבוש לבנות. זאת אומרת כאילו מתייעצת איתי או משתפת אותי בתוכניות. בתכל'ס לא בטוחה שזה מה שיעזור לבת שלה, כי בעיני עיקר הבעיה זו הילדה עצמה ולא המצב החברתי הכללי בכיתה.

סתם ככה אם לא היתה אומרת לי כלום או מצפה ממני למשהו, ברור שלא הייתי חושבת לומר כלום. העניין הוא שהיא כאילו מתייעצת ומצפה שהבת שלי תצטרף לפעילויות עם הבת של וכו'.

שאז כמובן יש לו אחריות

אבל בכללי אני חושבת שנכון ובמקום להאיר (אם יש ביניכן פתיחות ובצורה מכובדת).

אני כאמא הייתי שמחה שיאירו את עיניי במה שאני כאמא לא רואה מתוך אהבתי לילדים.

אם היא מקבלת עזרה בבית הספר כנראה מאובחנת ומטופלת.

לבת שלך הייתי משקפת בכנות, שנראה שזו ילדה עם קושי ויש מקום לחמלה כלפיה. לילדה שמסתדרת טוב חברתית זה בעיני בסדר לומר לתת מקום לחברות אחת פחות שוויונית. לבת שלי יש סיפור דומה מאד, היא ילדה מוקפת חברות ב"ה ויש ילדה עם קשיים כאלה ואחרים שמאוד מחפשת את חברתה. מניחה שזו לא הגישה של כל ההורים אבל אנחנו הבהרנו לה מבחינתנו היא קיבלה מתנה שהיא חברותית ואהובה ואין מצב שיש לה יכולת לשנות את החוויה הקיומית לילדה אחרת והיא מוותרת עליה (קצת דרמטי, אבל ההבדל בין להיות דחויה או מוזמנת בגיל הזה הוא דרמטי).

דבר ראשון היא למדה להזמין את הילדה הזו למפגשים של כמה חברות יחד. ככה היא נהנית בכל מקרה והילדה נהנית מעצם היותה מוזמנת, וכל חבורת החברות למדה לפתח חמלה ואכפתיות. בעיני זה מבורך ולא פוגע בבת שלי בשום צורה. אגב לפעמים הילדה הזו מבקשת לבוא לשחק איתה לבד וזה מרגיש לבת שלי כבד, אז חשבנו מה היא יכולה לעשות איתה שנעים לה בכז, שתיהן אוהבות לצייר נניח, אז מוציאות צבעי מים ושמות פודקאסט ברקע, וככה הן ביחד והאינטראקציה לא מעיקה מידי. וגם מראש תוחמת בזמן, אומרת מראש שיכולה נניח שעה.

בקיצור, מבחינת הבת שלי השקעה מאד קטנה, מבחינת הילדה השניה עולם.

לראות גם את הזולת ולהעביר את זה גם לילדים שלנו זו תכונה נאצלת ❤️

כל הכבוד לך. באמת גם אני אמרתי לבת שלי דברים דומים בעבר, עכשיו נראה שפחות עובד.

גם הבת שלי באמת ב"ה מסתדרת יפה ונהנית, אבל היא לא מרכז העניינים בכיתה או משהו כזה. תוהה האם באמת אני צריכה לדרוש ממנה משהו דומה. צריכה לחשוב על זה.

אם הקשר ביניכן טוב ראוי בצורה מכובדת ובעדינות להסב את תשומת לב האם.

אצלי פעם שכנה הסבה את ליבי לגבי אחד מילדיי, נעים או לא נעים, אני עד היום מודה לאישה הזו!!!!

שהיא לא צריכה לשחק רק איתה אבל שזה חסד לשחק איתה ושתמצא הזדמנויות לשתף אותה במשחקים. וגם בהפסקות.

במידה שהילדה מטופלת דרכם, יוכלו להכניס גם את הסעיף הזה לדברים הצריכים טיפול,

ובמידה שההורים לא שמו לב לעניין החברתי, זו דרך יותר עדינה שהמידע יגיע לאמא..

אחרת ולא על הבת שלי.

לשתף את המורה/ היועצת במקום ובמצוקה של הבת שלך מול הסיטואציה. אולי גם לומר שאת קצת חסרת אונים מה לענות לאמא..

והן בחכמתן יקחו את המידע וינתבו הלאה..

בע'ה הצלחה גדולה.

לספר שיש ילדה בשכונה בכיתה של הבת שלך ושהאמא מנסה לארגן מפגשים והבת שלך פחות מרגישה איתה שפה משותפת כי היא קצת ילדותית וכו

ולשאול מה נכון לעשות לגבי הבת שלך ומה לענות לאמא..

את יכולה להוסיף שלדעתך עוד בנות בכיתה מרגישות את הפער הזה

(לא יודעת כמה זה רלוונטי לציין את זה, אבל אפשרי)

זה עדיין לא כמו להגיד, שומעת רציתי לדבר איתך על ילדה מהכיתה של הבת שלי...

בעדינות, לומר לה ששמת לב לנקודות האלה וחשוב לך שהילדה תהיה מטופלת גם בכיוונים האלה.

ותבקשי מהמורה שלא תאמר לך אם הילדה מטופלת בכיוון הזה או לא, כדי לשמור על הפרטיות שלה.

ככה אם היא מטופלת - אז הכול טוב. ואם לא - אז המורה כבר תדאג להעביר הלאה את הצורך בזה.

ומבחינת הבת שלך - אני לא יודעת מה לומר... עמדתי (וכנראה אעמוד) משני צדי המתרס, וזה באמת מורכב.

תנסי לשבח אותה על כל פעם שהיא כן מצליחה להתחבר לאותה בת, אבל אל תתעקשי איתה, כי זה רק עלול ליצור לה התנגדות גדולה יותר...

היא נשמעת מקסימה ממש!

אחר. תודה על נקודת המבט הזו

ואבחנה לא כל כל משנה מבחינת ההתנהגות של הבת שלך ובנות אחרות.

ואם היא נותנת לבת שלה את המענה מאחורי הקלעים ונשמע שכך, נראה לי מובן ההשקעה שלה גם ביוזמות חברתיות.

נראה לי שזה מה שכולנו היינו עושות במצבה, לא?

זה באמת מורכב, צריך למצוא עם הבת שלך את האיזון בן חסד לבין הילדות שלה בעצמה.

אולי להזמין אותה שגם ככה מזמינים ילדות נוספות ואז היא נספחת והדגש לא עליה.

אולי לשתף את הבת שלך שקשה לה וכשהיא מסוגלת, לשתף גם אותה במשחקים.

אחת על אחת זה באמת מורכב יותר.

וגם התייעצתי על זה, ובחרתי לא לפתוח את הנושא.

מה שקרה, שהבנות הפסיקו להיפגש אחר"צ (לא לומדות באותו ביה"ס) למשל שנה וחצי-שנתיים

ועכשיו הן חזרו להיפגש מדי פעם (לא באותה תדירות)

ואני שמחה גם על ההפסקה וגם על החזרה.

אני חושבת שאחרי שיחה עם האמא היא הייתה פחות רוצה לשלוח אותה כשיש עליה "תווית"

למרות שבמקרה שלנו האמא רמזה בעצמה שיש לבת שלה קשיים.

בקיצור אני חושבת שלא לדבר עם האמא,

כן לדבר עם הבת שלך מה המינון שמתאים לה.

ואם לא, אז לא.

בעיני הדרך לעשות חסד עוברת דרך היכרות עם הגבולות וההעדפות שלנו והדרך לחנך לחסד היא ע"י דוגמה אישית ולא ע"י להשאיר אותה עם חברות שטומנת בה חוסר נעימות.

תודה

זה קודם כל להניח מסך בצד, לשכב רבע שעה ולעצום עיניים. זה מרגיע. אחרי זה מסדרת מחשבות (אפשר על דף גם)

מה אני רוצה לעשות

מה אני צריכה לעשות

מה חייב לעשות

בסדר הזה

מתחילה ממה שאני רוצה בדרכ אחרת זה יידחק לפינה (כל עוד הלוז הגיוני כן?)

ואז מה שאני לא מתחילה - אני עושה אותו לאט. זה מרגיע את הגוף. רק אחרי שאני מסיימת, מתקדמת הלאה.

לי יש מגנט של לוח מחיק על הדלת, וכשיש לי עומס בראש אני כותבת שם הכל וזה ממש מוריד את הלחץ

ואז אני מסננת לי מה חייב ומה כדאי שיהיה, ומתנהלת לפי זה

וכמובן שאין כיף יותר מלמחוק כל דבר שעשית כבר🙂

ונושאים לרשימות

מתבלבל לי הכל

רשימה להערב איפוס בית כביסה וכו

רשימה לשבת הקרובה הבעל"ט

רשימה לערב יוה"כ

רשימה ליוה"כ עצמו, משחקים חדשים אוכל לילדים וכו

רשימה לסוכות, חוה"מ ושמחת תורה...

אני למשל עשיתי רשימת קניות כללית לחגי תשרי. התפריטים אצלנו די קבועים ולכן הלכתי על המוכר, הרכבתי רשימה, הגדלתי אותה 🤭( בכמויות) וסיימתי. מה שיישאר אם כבר זה השלמות, ובאמת לשבוע הבא יש לי רשימה של ירקות בעיקר והשבוע קניתי דברים יותר בסיסיים כמו ביצים חלב קוטג וכו. גמככה החגים מתפרשים על פני שבועיים וחצי סהכ. אז הכל ביחד רוחבי יותר קל לי וגם פחות יציאות לקניות.

אני מכניסה בפנים הכל - מבגדים עד לקישוטי סוכה ומפיות מיוחדות. גם משחקים ליוםכיפור הייתי מכניסה בפנים. בעדיפות שלי זה תמיד שיהיה הכל מראש. מצדי עוד מאוגוסט😅

איפוס בית אני לא עושה רשימה. לדעתי לא חייב. זו רוטינה קבועה. רק דברים ספציפיים שאני לא רגילה לעשות רושמת כדי לא לשכוח

מה שמקפיא אותנו בדרך כלל ותוקע אותנו מלהתקדם, אלה חששות ופחדים.

ומה שיעזור זה להקשיב לעצמך, מה מלחיץ אותך? אפשר לכתוב לעצמך, לספר לבעל או לחברה או לה'

זה עוזר ברמה הראשונית לשחרר מתח

בעיניי יוכ לא מביא מחילה לדברים שבאמת קשה לסלוח עליהם

אפשר לסלוח רק שמקבלים מרפא

ונשמע שאת עדיין לא שם

כדאי לחפש את הדרך לשם

ועד אז אפשר להניח לסליחה

היא לא באמת תעזור למשהו אם היא בכוח

רק בגלל שכיפור

את לא חייבת לסלוח לו עכשיו

יודעת שזה נשמע קצת כפירה אבל אסביר

מציעה דווקא עכשיו לא לחשוב שבגלל שעכשיו כיפור ותסלחי כלפי חוץ הכל ייפתר

זה לא עובד ככה (הלוואי)

יש תהליכים שלוקחים זמן ולדעתי טוב שכך.

זה בסדר אם את עדיין פגועה ואל תדחקי בעצמך להתפייס ולשחק אותה שהעל בסדר והכל עבר רק כי כיפור הגיע. הלב שלנו הנשים ןא עובד לפי זמן ( בכלל עבודת השם של האישה בנויה ככה שהיא פטורה ממצוות שהזמן גרמא כי העבודה שלה יותר פנימית)

אז אני במקומך לקראת כיפור הייתי לוקחת על עצמי - להתחייב להתהליך שאתם נמצאים בו. לא לשנוא אותו חלילה אבל לאפשר לעצמך להישאר מאוכזבת ועדיין לכבד אותו ככל הניתן

ואם כבר לשחרר כעס - הרבה פעמים הכעס עולה במקרים כאלה באופן פרדוקסלי - על עצמנו

אז אם כבר, תסלחי לעצמך. שכביכול "נתת" לזה להגיע למימדים האלה, שסמכת עליו וכו

חיבוק♥️

אני לא זוכרת שרשורים קודמים ולא מכירה כ"כ את הרקע, אבל אם הפוגע לא ביקש סליחה ( בצורה אמיתית וכנה) ולא שינה ממעשיו הרעים ולא פיצה על מעשיו הרעים- אין חובה לסלוח.

וזה שאדם מטפל בעצמו זה יפה, זה צעד לטיפול במחלה, אבל לא צעד לסליחה של הסובבים אותו.

כך שזה ממש לא כפירה.

וגם אם הוא ביקש סליחה הקב"ה לא יצר אותנו כמו רובוט וקשה למחול אוטומטית וגם זה בסדר.

אם הפוגע בקש סליחה והיא אמיתית

לא תמיד אפשר לסלוח

סליחה זה עניין רגשי שאי אפשר להפעיל בכוח

אבל נשמע קשוח

אל תדחקי בעצמך

בעז"ה עד שנה הבאה תוכלי להגיע בלב שלם

היית בטיפול בשביל עצמך? אם מדובר בהתמכרות להימורים אני יודעת שיש תוכנית לווי מיוחדת לנשות המכורים

לא מנסיון אבל שמעתי עליה

אמנם יום כיפור עבר, אבל מצרפת לך קישור על סרטון שלי שמסביר מה גורם לכך שקשה לנו לסלוח ומה יעזור...

אני חזרתי היום לעבודה ואין מסגרות...

אצלנו לפחות

אצלנו אין גן וקשה לי עם זה 🙈

אחרי יום הכיפורים

לגבי הילדים נשמע שצהיה לכם הסתגלות קלה

והם לא עוזבים את הבית הם עוד אפרוחים קטנים.. מאמינה שהשם עושה ככה שהתלות שלהם בנו יורדת והם מפתחים עצמאות (וגם אנחנו) וגדלים ככה שגם אם המעבר קשה לכשיגיע הזמן בעז"ה בבריאות ובשמחה, זה מביא איתו גם השלמה ומגיע ממקום רגשי אחר

בהחלט זה טוב להם.

תהני עם ילדייך בחול המועד...

מכירה את ההרגשה הזו של 100 אחוז בית וחופשת לידה, ולעבודה וכולם במסגרות, לא קל

שעתיים אחרונות היה קשההה

חשבתי שאני הולכת להתעלף כל דקה

והייתי לבד עם הילדים

ולא היה לי איך לקרוא לבעלי

איך היה לך?

בין אם להביא נערה צעירה לעזרה, בין אם להיות ביום כיפור במקום שיש לך בו עזרה, בין אם שבעלך יתפלל במקום קרוב ויקפוץ מדי פעם לראות מה שלומך... (זה מה שבעלי עשה, אף שיש לי ילדים גדולים שיכולים קצת לעזור...)

איך עכשיו את מרגישה?❤️

זה פעם ראשונה שאנחנו בבית

הבית כנסת קרוב אבל לא היה לי כוח ללכת לשם

וכל הבוקר הוא שמר עליהם ונתן לי לישון

לכן הוא היה בטוח שאני בסדר

אבל בסוף היה קשוח...

כל הכבוד לך שאיפשרת לבעלך להתפלל ככה, באסה שלא היה איך לקרוא לו בסופו של דבר

לי היה טוב ב''ה, מעל הציפיות

אבל מניקה חלקית

איך עבר עליכן הצום?

סחרחורות מטורפות והקאות. בסוף בשעה 17 בערך התחלתי שתייה ואכילה לשיעורין. (מניקה מלא)

חיבוקקקק ושתהיה התאוששות טובה🩷🩷

איזה מלכההה

האמת היה לי ממש נס, אני סובלת מאוד מאוד מבחילות, כ"כ חששתי מהצום וב"ה לא היה בחילות בכלל! לא האמנתי...

כן היה לי בשעות האחרונות כאבי ראש פיצוצים וחולשה אבל לפחות לא הבחילות! מה שמדהים שקצת אחרי צאת הצום הבחילות חזרו .. עובר צדיק וחמוד, לא רצה להפריע ביו"כ ☺️

ממש מתחשב העוברוני

קצת חולשה אבל ממש בגבול הסביר.

אבל עכשיו סיוטטט.. מפורקת לגמרי

יש לי נסיעה ארוכה ופשוט אין לי כח

זה לגיטימי לקחת מחלה 🤔

אם אקום כמו שאני עכשיו אין לי סיכוי לתפקד..

בקיצור, אם תקומי גמורה נראה לי לגיטימי לגמרי

יש לי בחילות וכאב ראש

זה לא סיוט כמו אתמול אחרי הצום אבל מרגישה שאין לי כל לזוז ולהסחב

אמרתי שאולי אני יכולה לעבוד מהבית אבל מעדיפים שאקח מחלה

חששתי שאצטרך לתת יותר מטרנה.

עד שסופסוף עברנו להנקה כמעט מלאה.

ב"ה רק לקראת הסוף הבאתי קצת מטרנה, בעיקר כדי שאוכל לדאוג קצת לעצמי.

אבל יחסית ממש סביר. הבאתי נערה שהילדים מכירים שתעזור, וזה ממש אפשר לי לא להתאמץ. אפילו הצלחתי ללכת עם הילדים לנעילה ברוך ה'!

אני מרגישה שעכשיו הגוף שלי נוקם בי

מושבתת במיטה מהבוקר

בעקבות מחלות חום ארוכות וחוזרות ונישנות, גם היינו בעדה שמתאימה לתסמונת.

רק שהרופא לא הסביר לי שיש בדיקת דם מיוחדת לזיהוי הגן, ורצה להביא לבת שלי את התרופה למחלה, היה סיפור עם זה, רשלנות גדולה מצד הרופא.

בסוף לא עשינו לה את בדיקת הדם של הגן והתסמינים למחלה עברו לה כלא היו.

אז זה רק מהניסיון שלי.

מה הסימנים שאתם חושדים בגן הזה?

בכל אופן, יש תרופה לזה.

כל חודש יש לו חום באופן קבוע באותו תאריך...

וכאבי בטן חזקים ממש

שמעתי שיש תרופה.

תודה

הייתי מחכה שהרווח הכי ארוך יהיה 5 דקות למשך שעה. אלא אם הלידה הראשונה הייתה מהירה.

אצלי בלידה השלישית, היה יום שלם של צירים לא סדירים. אחר כך היו לי שעה וחצי של צירים סדירים כל 5 דקות, ואז חזר להיות לא סדיר.

במצב הזה הגעתי לפתיחה 5 והתפתחה לידה.

אם את קרובה הייתי מחכה ל5 דק' בין הצירים

לק"י

בהריון האחרון קרה לי כמה פעמים שהיו לי צירים כמה שעות, ואז הם נעלמו לגמרי.

וצירים צפופים.

נסענו ואני בחדר לידה ב''ה

בשורות טובות בע''ה וגמר חתימה טובה לכולם❣️

ובידיים מלאות

בבריאות ובשמחה

גמר חתימה טובה

איזו מתנה מתוקה לשנה חדשה

מתרגשת איתך ומתפללת

וואי היה חלום ב''ה!

איזה מהממת שחשבת עלי ❤️

ב"ה!!

לק"י

או שילדת לפני?

73-245-8356

אולי צריך לפני להוסיף את המספרים 972+

שם יש קישור ישירות לוואטסאפ תגגלי למטה לקראת סוף העמוד

אגף בכיר עידוד תעסוקת הורים

צורה

ואז שם יש אפשרות לצאט עם נציג

ועכשיו ענו לי

עכשיו בא נראה כמה זמן יש בין משפט שלי לתגובה שלהם 🙃

תודה רבה על ההמתנה , קיימת כרגע תקלה במערכת . יש לנסות לפנות מאוחר יותר .

שלום שירה ,

עקב תקלה מערכתית גם בפורטל ההורים וגם במערכות שלנו, כרגע אין ביכולתי לצפות בתיקים או לסייע .

אני יכולה כרגע לתת מידע על שאלות כלליות בנושא הסבסוד / טיפול בבקשות משנת הלימודים תשפ"ו 🙂

במידה ומענה בנושאים אלו לא רלוונטי עבורך כרגע, תצטרכי לפנות אלינו מחר שוב בתקווה שהתקלה תטופל עד אז

כמו

איך אפשר לעזור?

ואז כתבתי מפורט את השאלה שלי

אתמול בארבע אחהצ

ורק עכשיו פנו אלי שוב עם שאלה

לאיזה שנה מדובר? תשפו או תשפז?

אמאלהה איזה שאלות מטומטמות.. (תוך שניה הם יכולים לראות בתיק במה מדןבר) והזיה שעונים כל איזה 20 שעות בין שאלה לשאלה..

פשוט לא נורמלי

מה חסר כסף שישימו שם עוד כמה מוקדניות???

בדיוק מה חסר

לא ברור למה הם לא דואגים מלכתחילה לכתוב הנחיות ברורות מאוד באתר...

ואין לי אופציה להוסיף אותו!!!

אבל אמרו שזה בגלל שלוקח עד 45 יום טיפול

זה אומר שרק אחרי שיבחנו את התיק והמסמכים שכבר שמתי אז יהיה אפשר להוסיף

ככה זה שם

אם את עושה טעות ומעלה מסמך עם חוסר או לא נכון צריך לחכות יותר מחודש כדי לתקן את זה.

לפני שנתיים בגלל זה קיבלנו דרגה חודש לפני שנגמרה השנה.......

זה לא הגיוני אוףףףף

כאילו בתוך ההתכתבות

אז היה אופציה

כללי

ואז מופיע תפריט כזה שאפשר לבחור לדבר עם נציג

איזה סיוטטטטטטטטט

אבל הדרגה היא 11 כמו לפני שהגשתי את הבקשה.

יכוליות אולי שזה עוד לא התעדכן???

או שאני חיה בסרט 😩😩😩😩😩

בתחילה בדקתי לפי משכורות רגילה של בעלי ואז לפי החישוב לא היינו זכאים.

וכשהצבתי את הפרטים שלנו כשהגשתי דרגה - המשכורת של בעלי חושבה לפי משכורת שנתית, ולפי החישוב הזה אנחנו כן זכאים לדרגה.

בפורטל ההורים הבקשה עדיין בבדיקה, אבל הנציגים בוואצפ אומרים שהבקשה טופלה.

אני כבר תוהה אם אני מדברת עם בוט בכלל כי הם לא אנושיים בכלל. איזה קשה זה

אולי זה משהו אלרגי

ואיך היא מרגישה בכללי? כי לדעתי יש קורונה מסתובבת

אז אולי היא עם קורונה ואז אמור לחלוף תוך כמה ימים בעז"ה

היא יושנת עכשיו ולא תיקח מתוך שינה

אני כבר כמה ימים בלי שינה נורמלית לא בצהרים ולא בלילה וכבר עייפתי

לדעתי זה בסדר, אם את רואה שלא, תבקשי מרופא שיראה אותה, עדיף כדי שתהיי רגועה, אני עברתי לילות של שיעולים עם הילדים, זה לרוב היה ויראלי

כי בדכ היא מגיבה למשאפים פה בלילה כאילו כלום

ביום היא בסדר, אוכלת כרגיל ומתנהגת בסדר

אולי זה עדיין המשך המחלה משבוע שעבר?

כן גם שיעולים בלילה יכולים להיות ויראלים , הם יכולים להיגרם מליחה שנתקעת להם, למרות שיכול להיות שלא, ואם ממשיך, תמיד כדאי לבדוק כדי לשלול, את מכירה את הילדה שלך הכי טוב ואם משהו מרגיש לך לא תקין , לכי לבדוק לפני שניכנס לחג .. בכל אופן מקווה שעבר עליכן לילה יותר רגוע, זה אחד הסיוטים, הם פשוט לא ישנים, וגם אנחנו .. רפואה שלמה ♥️

כנראה זה סגולת הפורום חחח

מקסימום מחר נפקוץ לרופא

אם זה בלילה או ביום, על שיעול בלילה הוא נותן את האזניל או הסטרואידים ששכחתי עכשיו איך קוראים להם וזה עוזר אחרי כמה פעמים.

הרופאה לא צריכה לשמוע את השיעול כשאתם שם, אם יש לילדה ליחה או חסימה היא תוכל לשמוע בהאזנה לריאות עם הסטטוסקופ בלי שיעול. אם היא רק מחפשת שיעול הייתי עוברת לרופא שבודק🙈

יש לי בבית גם אזניל סגור וגם בטניזול אבל ככ לא אוהבת להשתמש בזה

נראה איך נעבור את הלילה...

היה עם וירוס 5 ימים של חום שיעולים ושלשולים.

נשאר לו שיעול כבר מעל שבוע.

איתך בסירה.

היינו פעמיים אצל הרופא אמר שהריאות נקיות.

הוא מקבל משאף פוסטר כמה פעמים ביום.

השיעול נמשך.

לדעתי אקח אותו ברביעי או חמישי מתי שהרופאה שלנו תהיה בע"ה

יש לי חרדות משיעולים שלו מאז שחטף לי לפתע פתאום התקף סטרידור ממש קשה באמצע הלילה.

בעקבות זה גילינו שהוא אסמטי אז מקבל טיפול מונע.

מאז אני ישנה כמעט כל לילה לידו על מזרן בחדר ילדים.

כולל בליל טבילה שהיה לי השבוע🤦‍♀️

ברגע שנעלמים השיעולים אני חוזרת למיטה שלי.

עד לפעם הבאה😥 (שלא תהיה בע"האמן!!!) אני מקווה שעם הגיל זה יפחת.

משירשורים קודמים

היא בסדר בלי אסתמה לכן היה לי מוזר (יש לי בבית ילד בן 3 וחצי עם אסתמה ושם באמת כל הטיפול שונה)

אני קיבלתי הנחיה אם השיעול יוצא משליטה כבר ושום טיפול לא עוזר (מה שקורה בדכ) להתחיל אזניל

כמובן בטניזול מרגע שהוא מתחיל משהו כדי לנסות למנוע החמרה

יש לי בבית קופסאות סגורות כל הזמן

ניסינו גם טיפול מונע של מוקסיפן למשך תקופה ארוכה , וגם אזניל מניעתי

כך שיש מה לעשות איתכם עוד....

רק כשיש סטרידור. זו ההנחיה שקיבלנו.

אגב הוא התחיל סטרידור בשבת בבוקר ונרגע לו ללא בטנזול אז ויתרתי.

ולשלב הפסקות יזומות של 10.דק מנוחה בשכיבה במהלך היום ...

מסיימת שאצלי הכאבים גב מסיבה אחרת.. לא מעקמת..

ו... נשמע שכדאי לטפל.. בהצלחה!

יש את דר מורגנשטרן בהר הצופים שנחשב מומחה על... ממליצה להתחיל מאצלו.. רק שימי לב שצריך הפניה אליו מרופא רגיל..

הם בישיבה ובשכיבה, לא בהליכה.

לא נשמע לי קשור דווקא לנעליים.

ואני שונאת נעליים סגורות, אז מקווה למצוא פתרון אחר.

עם פיזיותרפיסטית מומחית בשיטת "שרוט".

בהיריון העומסם משתנים אז קל וחומר אצלך..

זה לא היה לי בהריונות הקודמים.

מצד שני, בהריון הזה הבטן יצאה יותר מוקדם, וכנראה תהיה יותר גדולה מההריונות הקודמים.

אז יכול להיות שרק עכשיו זה משפיע.

אכן התקשרתי לקו ההלכה, תור של 50 איש אבל יש אפשרות לקבל צלצול חוזר כשמגיע תורך . והרב אכן פסק לשתות לשיעורים כמו שאמרה האחות . איך שנכנס הצום לא היו לי שוום תופעות של הדלקת! אז בסוף לא שתיתי . לקחתי לפני הצום שני די מאנוז, זה תוסף תזונה שמומלץ במקרה של דלקת בדרכי השתן . ב'ה עזר וה' עזר והיה בסדר .

תודה רבה רבה