מרגישה שהעבודה כמורה לכיתות מובילות מעכבת אותי,
הבדיקת מבחנים כמורה לאנגלית לא נגמרת,
מחפשת משהו קליל וראש קטן שלא יתפוס לי את אחר הצהריים, רוצה שיהיה לי זמן ללמוד לבשל ולהתפתח כאמא ואת הקטע המקצועי מרגישה שהוכחתי את עצמי מעל ומעבר אבל כרגע לא עוזר לי שאני מורה נחשבת זה בעיקר לוקח ממני.
במה אפשר לעבוד???
אפשר למצוא מורה מנוסה בתחומך שיכולה לומר לך איפה את משקיעה את המעבר ויכולה קצת לשחרר
אפשר למצוא שיטות למידה שמפחיתות את כמות המבחנים בכתב (נגיד התבטאות בעל פה באנגלית במקום מבחן כתוב - גם ממש חשוב לתרגול אמיתי של השפה, ואת גם נותנת לעצמך ציון על הפרמטרים השונים תוך כדי ולא יושבת על זה בבית)
עורכת - אני חושבת שלהיות ראש קטן זה ענין של תפיסה וסדרי עדיפויות ופחות המקום הספציפי. אם את מורה נחשבת את מורה כבר כמה שנים,,החומרים מוכנים לך, ואת יותר צריכה להבין איך לנהל את הדברים אחרת
לבריאות הנפשית שלך
באמת שאת תודי לעצמך ממש אם תעשי את זה
גם אם זה נראה עכשיו לא הגיוני
מאוד שמובנה אצלנו..
התכנסות ומנוחה לקראת השינוי והדרישות של התהליך מהגוף...
בהצלחה יקרה!!
ומשתדלת להיות קלה יותר עם עצמי אם אני צריכה לנוח או סתם ללכת להסחת דעת אחרת וכו באמצע העבודה . כי כבר באמת קשוח לאחוז בהכל , אולי באמת אצא כשבוע שבועיים לפני המשוער כבר לחל"ד , נראה …
תודה יקרה
1. יש מה לקחת משאבת הנקה בתיק לידה?
2. נשים עם ילדים שהיו אחרי הלידה אצל ההורים
אתן מכינות מראש גם תיקים לילדים?
אני לא מבינה איך אני אמורה להתכונן לתיק ללידה וגם בנוסף לשהות בבית שלא שלי. בוחרת בזה בלב שלם אבל זה מאתגר.
מנסה לחשוב מה הכי הגיוני
נראה לי הכי הגיוני להביא מראש את כל הציוד של הבייבי להורים לארון מסודר שם ורק הדברים של הילד הגדול (חח בן שנה וחצי וכבר גדול) יישארו כרגיל בבית פה. אחרי הלידה בעלי פשוט יקח איזה 5/6 בגדים של הילד ושלו ויביא להורים...
נשמע הגיוני? אשמח לשמוע מנסיון של נשים שעשו את זה
מה המרחק מהבית?
אני חשבתי להיות כמה ימים אצל אמא שלי עם התאומים, בסוף ברחנו אחרי לילה אחד הביתה
היה צפוף ולא נוח, והמזגן לא הגיע לחדר, היה חם נורא
גרים רחוק. אזור השעה נסיעה...
לא יודעת אם החוסר סדר אצל הגדול יהיה שווה את העזרה של אמא...
אם לא יסתדר אז נחזור לפני, אבל אז זה אומר שאני מוותרת על העזרה מאמא.
יש אפשרות שהאמא תגיע אליכם לכמה ימים?
לגבי 2, הכנתי תיקים לילדים אבל ליומיים שאני בבי"ח. אחכ חזרתי הביתה
אם יש לילד מספיק בגדים הייתי מכינה תיק עם 4-5 סטים, פיג'מה וכו' כדי שיהיה מוכן כבר
אם לא אז מכינה תיק עם דברים ליום- יומיים של הלידה ואחכ שבעלך יביא לו את השאר להורים שלך
וגם של התנהלות
למשל, חמותי מעדיפה שיביאו לה 2 בגדים של הילדים ובערב היא פוט משה במכונה במייבש ומלביהש למחרת. עדיף לה מאשר לנסות להתאים חולצה למכנס וכו...
אני הולכת לביח עם כלום פחות או יותר כי אין לי כמעט בגדים בסוף ההריון ולא מתאים לי שישבו בתיק לידה, אבל גרים ממש קרוב, ובעלי עם רכב, ובכיף יוצא אחרי הלידה להביא לי מה צריך, 40 דקות גג הוא אצלי חזור.
הז סתם אני אישית אבל כוונתי לומר שיש כל מיני פרמטרים טכניים שמשפיעים על הענין.
עוד נקודות
כמה מקום יש אצל ההורים וכמה נח לאחסן שם חפצים
האם יש שם ואצלכם מייבש
מי עוד חוץ ממך מתמצא בפריטים האלו )בעלי בלידה ראשונה לא ידע להוציא מהארון שלי גרב. אחותי באה לארוז לי בגדי החלפה למחלקה...(
אנחנו גרים רחוק אבל יש הרבה מקום אצל ההורים, גם מייבש וגם אני די סומכת על בעלי שיבין איזה בגדים להביא לילד (במקסימום הוא מביא הרבה מדי, שזה עמוס אבל לא נורא)
תלוי מה היה לך הנסיון בלידה קודמת
אני באחת הלידות כן שאבתי כבר בבית חולים
1. כן כדאי להביא איתך משאבה ידנית, לא תמיד צריך אבל יש מקרים שצריך ותמיד טוב שיהיה לך כבר בביח
2. כן עדיף
תכיני תיק רק לזמן השהות בביח ולפני שאת נוסעת להורים תעברי בבית ותכיני לך תיק
ולילד הפעוט תביאי 10 חליפות ו-2 פיג'מות לא תצטרכי יותר מזה לדעתי
הבן שלי בן 4 מאוד מתעניין באנגלית
כל היום שואל אותי
אמא איך אומרים שולחן באנגלית? איך אומרים תודה באנגלית?
יש לנו בבית משחק של אותיות באנגלית אז כבר מכיר ומזהה את כל האותיות באנגלית.
קצת מתלבטת אם ללמד אותו מעבר לכך
ובעיקר אם כן אז איך עושים את זה?
אני בעצמי יודעת אנגלית די בסיסית, שלא לדבר שהמבטא שלי איום ונורא
קצת חושפת אותו למילים שזה אומרים ככה וזה ככה
אבל לדעתי זה לא משהו שיעזור לו לדעת מעבר ויחזיק מעמד.
סרטים לא באים בחשבון! הילדים אצלנו לא חשופים למסכים בכלל בכלל
אז לא סרטים ולא שיעורים (שזה גם לא נראה לי מתאים בגיל)
חשבתי בעיקר משחקים, ספרים ושירים.
אני מאוד רוצה שייחשף לא דרך המבטא שלי שכאמור הוא לא משהו.
יש רעיונות בקהל?
וגם אני רוצה משהו חוויתי וכייפי.
פשוט לא תמיד יש לי מה להגיב..כבתחילהחוזר בארבע מהגן ובשש כבר מתחילים שגרת ערב.
אבל אם את יודעת בגדול מה עושים בחוג אשמח לקבל השראה
נעשה לו חוג פרטי בבית
יש ספרים מנגנים עם מילים בסיסיות לפי נושאים
(כמו בעברית..)
אם מסך לא בא בחשבון אולי רק שמע? סיפורי ילדים באנגלית
מה שואילו פינו שלחה נשמע לי טוב כי זה שילוב של עברית ואנגלית.
אבל גם פה מתלבטת איך הדרך הנכונה לחשוף ילדים לאנגלית
הוא קודם. אני יודעת.
אבל קשה לי!! קשה לי ממש!!
הם באופי אחר לגמרי, הוא לא מוצא את עצמו שם כבר כמה שנים.
אני אוהבת אותו הכי בעולם, קשה לי שקשה לו.
אבל הם המשפחה שלי!
אני אוהבת אותם. הם ההורים שלי, אחים שלי.
מה עושים?
גם לבעלי קשה עם חלק מהמשפחה שלי, וגם לי קשה עם שלו. אז לא ניסע עכשיו לשבוע של חג, ולא נבוא יחד עם האחים היותר "מאתגרים" לשבת, אבל באים פעם בתקופה, ומוצאים את הדרך להסתדר. וגם "לבלוע את הצפרדע" אין מה לעשות, זה שלא מתים על אנשים לא אומר שמתרחקים ממש.
נגיד אנחנו הגענו למצב שלא סיכמנו מראש אבל זה עובד מעולה - כשנמצאים אצל אחת המשפחות, אז מי שזו המשפחה שלו יותר ער בשבת, נמצא עם המשפחה, מנצל את הזמן, וגם שומר על הילדים על הדרך. והשני משלים שעות שינה כמה שבא לו.
בארוחות ושאר הזמן פשוט מנומסים ומשתדלים לזכור את החשיבות של הקשר ושזה ביקור של סך הכל יממה פעם בחודשיים שלושה.
וחוץ מזה מתחזקים את הקשר בשיחות והתכתבויות הרבה.
הזמנתי עד חודש ועכשיו נהיה קטן אז הזמנתי מידה עד 3 חודשים וענקקקק
איך המידות שלהם עובדות?
כורסא ירוקהאחרונהחדשה, מנסה לתת את כל כולי,
הביה"ס שונה מהסגנון שלי אבל באתי בראש ללמוד ולהצליח,
הביאו לי כיתה אחת סופר קשה, הבנות בה בכיתה ט-י יוצאות בלי לשאול, לא שמות עלי,
כל שיעור אני מלמדת איזה 5 בנות השאר בחוץ..
שלחתי הודעות להורים, עדכנתי מחנכת..
המחנכת בכללי לא כל כך התחברה אליי ולא עזרה לי עם הכיתה.. מה ש"דפק" אותי..
שאר הכיתות עברתי תהליכים מדהימים וטוב לי.. אוהבות את הבנות ומרגישה הדדיות..
אממה.. היום כמו עוד יום שבו בכיתות ט-י הבנות לא שמות עלי ויוצאות מהשיעור מול העיניים שלי,
אני פונה למנהלת.. ורוצה לציין שמרגישה שהיחס שלה השתנה אלי.. וששאלתי אותה היא אמרה שהכל בסדר ואין כלום..
ובפועל מהשפת גוף שלה והיחס היא לא מתייחסת אלי וקרירה אלי ובקושי מדברת איתי.. עם אחרות כן..
וכשאני מנסה לדבר עם המנהלת שאלתי אותה כבדרך אגב- "את מרוצה ממני? לא בקטע של אישור.. להבין"..
והיא אמרה: "עברת תהליך מהמקום הקודם שלימדת בו לביה"ס כאן.." "אגב- סיכמנו מתחילת שנה שאת מחליפה תקנים של מורות,
אין לך משרה משלך, את על תקן מילוי מקום ושנה הבאה כנראה לא יהיה לי שעות בשבילך"..
אני בהלם.. מחווירה...
אמרתי לה- "מה, שום שעה?"
אמרה:- "יש פה מורות ותיקות זה השעות שלהן, אין לי שעות.."
אמרתי לה-"מה, אז כל המורים החדשים, בגלל שאין להם קביעות נדפקים"
לא היה לה מה לומר..
אמרתי לה בקריצה: "אתם מפסידים אותי.."
אמרה חצי בהתכווצות- "חד משמעית" (נראה שזה היה באוטומט וממקום מתגונן)
כי אחרי שאמרה את זה, לא אמרה לי כמה אני מקסימה ותודה רבה,
השיחה הסתיימה באי נעימות ובהרגשה ממש ממש לא נעימה.
עם המידע הזה הלכתי.
היא לא סגרה את זה בטוב ובאהבה.
ויש לה אופי כזה ומולי היא התהפכה.
אני חייבת להישאר שם עד סוף שנה כי אני מחליפה מורה שממלאת מקום..
מה אני עושה?
אני כ"כ משקיעה ומתאמצת ואולי בגלל הורים (היה אסיפת הורים לא מזמן) זה השתנה לחלוטין.
פשוט כואב
מגיעים להדלקת נרות אצלה,
נפגשים פעם באף פעם...
אולי משהו לילדים? תאומים בני 9.
או לבית?
אשמח לרעיונות,
משהו שקל למצוא לא יקר
סלט או פשטידה אפשר להביא בכלי יפה שיהיה להם לבית
אפשר גם מגבות יפות למטבח
משחק לילדים או ספר זה רעיון יפה
נטלה יפה,
שעון קיר.
תמיד נחמד בעיני
לוקחת גלולות מסוג מליאן יותא מחודש
ביום רביעי התחילו לי כתמים של דם אדום טרי
הרב אמר שזה לא אוסר
אני לא מסתכלת בניגוב ומחליפה תחתונית )לא מצריך פד) בתדירות גבוהה
אבל הדימום לא מפסיק, וממלא חצי תחתונית כל איזה 4 חמש שעות
זה ממש לא כמו מחזור (בדרכ ביום השלישי כבר כמעט ואין דימום) ולהיות אסורים זה ממש ממש לא מתאים עכשיו (אף פעם זה לא, אבל בעיקר עכשיו)
מתלבטת אם יש מה לשאול רב או שזה אוסר וזהו. כבר שאלתי פעמיים.
אני שואלת וחוששת ממש שאולי לא אמרתי הכל או לא הסברתי מספיק טוב ולכן הוא התיר
איך הגיוני להיות מותרים כשיש דימום?? זה ממש הזוי לי
אני יודעת שהיו פעמים שחשבתי שאין סיכוי ובסוף זה היה בסדר
ולגבי החששות
מה שאמרת אמרת
אל תלקי את עצמך
זה לא ייגמר זה מכניס למחשבות
אולי לא אמרתי מספיק אולי לא הסברתי טוב
מה שאמרת אמרת
וגם הרב שואל מה שצריך וזהו
הכל משמים
יש גם עניין של שופעת , שזה כמות דימום
שלפי מה שאת מתארת זה לא המצב..
קיצור
ברור להתייעץ!! אין לך מה להפסיד!!
וזה באמת מוזר בתחושה, יצא לי כבר כמה פעמים שהתירו לי דימומים מסיבות שונות ורק אמרו להיזהר לא להאסר אבל זה באמת היה לי הזוייי והרגשתי לא בסדר וכל הזמן בעלי הזכיר לי שזה באמת בסדר ואם אנחנו שאלנו והתירו אז מותר!
הוא יודע הלכה ויודע להתיר כשמותר, לא כל דימום הוא דימום שאוסר
הכמות שאת מתארת היא ממש לא נחשבת ל"זרם"
ולכן מאמינה שיתירו לך.
כמובן תלוי פסיקה.
אם לא רואים על משהו שאוסר אז לא נאסרים, ואם ממה שאת מתארת זה כתם ולא מחזור אז הגיוני מאוד שהרב התיר. לי היו הרבה פעמים שהייתי בטוחה שאם יש דימום נאסר, והרב אפילו לא התלבט כי זה לא היה על דבר שמקבל טומאה...
יש מצב שהבחילות נעלמות פתאום ? כאילו עד אתמול סבלתי היום כבר לא בכלל
זה הגיוני ? אני עוד רק בהתחלה
ובנוסף איך אני מחכה עוד חודש שלם לביקורת אצל הרופא
יש לכם פתרונות איך ללכת לבדוק שהכל טוב
שבוע 7 בע"ה מחר
הפניות לאולטרסאונד ואז תלכי כדי להיות שקטה שהכל טוב..
הרופאה שלי קוראת לזה אולטרסאונד לנפש
אני גם בשבוע 7 מחר, מבינה אותך מאוד ואת הצורך הזה♡
הבחילות לא מעידות על הריון תקין או לא תקין ולכן זה שהן נעלמו לא אומר כלום על ההריון
בחלק מהקופות אפשר גם מהרופא משפחה. הולכים רק לטכנאית, בלי ביקור אצל הרופאת נשים ורואים דופק ושהכל תקין
זה רק בספירת דם של גיל שנה ורק פעם אחת.
הרופאה רשמה לה אווקה קרם
אבל נהיה לה גם פצע כזה
קבעתי לה עוד תור
יודעות מה זה אולי ?
זה נראה כמו אסטמה של העור או סבוריאה.
אקווה קרם זה חשוב למרוח כל יום אחרי מקלחת זה יוצר שכבת הגנה על העור, אבל מה שיש לה עכשיו חייב משחה עם סטרואידים, צריך מרשם. רפואה שלמה
ייתן סטרואידים בטח
אח''כ להתמיד בלחות
יש צוות של הבוקר וצוות צהרון בצהריים
סה"כ 7 נשים
מה אפשר לקנות כדי להראות הערכה אישית
כי הילדים ב"ה נהנים ומרוצים אבל שלא יקרע את הכיס?
בעייני כלום.
או שמביאים משהו מכולם ואז אפשר לפנק במשהו קטן או ארוחת בוקר נחמדה וצנועה.
או כלום.
הכוונות טובות. אני בטוחה. אבל זה יוצר מתח במודע או שלא במודע מול הורים אחרים ומול הצוות שאחרי דברים כאלה הם סוג של משוחדות...
אם לילדים טוב, תפרגני להם בהודעות. תכתבי מכתב להנהלה/למפקחת. הרבה הרבה יותר משמעותי מעוד כוס עם שוקולד.
אני כבר מאבדת את הראש
האנשים סביבי לא ככ עשירים ולמרות זאת התפיסה שגננות ומורות חייבות לקבל כל הזמן מתנות.
גם כשזה מטפלת פרטית שאני משלמת לה טבין ותקילין כל חודש.
כל ראש חודש יש מתנות בגן, א. בוקר/שוקולדים וכו.
טו בשבט חנוכה ראש השנה תחילת שנה חזרה לשגרה.. בפורים יש משלוח מכל ההורים אבל בנוסף ככככלללל האמהות שולחות עוד משהו.
מעבר לעלות אני סתם לא טובה בהפקות האלה ולמצוא כל פעם ברכה בחרוזים ולנסח יפה ולכתוב בכרטיס מעוצב... ממ משתגעת מזה
וגם לא מרמינה שהגננות כבר מוחמאות, כי זה ברור לי נאבד בסך הכל הכללי..
כמורה- מרגישה שזה ממש לא המצב
מחנכות כן מקבלות פרגונים, אבל כמורה מקצועית- וואו אף אחד לא רואה אותךך
אם מתקשרים זה רק כדי להתלונן;)
לצורך העניין, היום יום המורה וההתייחסות היחידה הייתה שוקולד בקערה בחדר צוות- מבית הספר! לא מההורים/תלמידים...
כנראה צריך לגעת איפה לעבוד
גננות מקבלות גם יותר מסיעות
למרות שסיעות לא פחות משמעותיות בחויה של הילד
ועובדות קשה ומתוגמלות פחות.
כנל מורה לא מחנכת יכןלה להעביר שנה בלי לקבל פתקון אבל מחנכת מוצפת ברמה שגיסתי ספרה לי שהיא שונאת ימים כאלו כי אין לה איך לחזור הביתה עם מליון שקיות קטנות...
שהייץי ממש מאחלת לילדים שלי בפרט
ולמערכת החינוך בכלל
להתברך בה...
פרגונים על הילד וכאלה
משמח אותם מאוד ובכל זאת לרוב לא מרגישים צורך לפרגן בחזרה
כבר למדתי לא לצפות לזה. אבל מי שכן מקבלת את זה- שתעריך, כי זה מאוד תלוי מי האוכלוסיה שאת עובדת איתה ולגמרי לא מובן מאליו
גם אני וגם אני רואה עוד הורים שנותנים משהו מדי פעם ואני לא חושבת שזה גורם למתח והשוואות.
ולא עולה שקל
לבעלי יש קבוצה שבה הוא שומר את כל הודעות המרגשות של הורים, קורא בזמנים קשים
ולא מהבינה......
זה הכי נותן כח והכי מחמם את הלב.
לא עוד כוס או קרם לחות לארון....
בחנוכה זה חג החינוך
זה אותם מילים
אני אוהבת לעצור ולהגיד תודה
והם מתרגשות מאוד משוקולד
או שיש לך ליד הבית זולסטוק או מקס ותמצאי משהו סמלי לחנוכה ארוז יפה
ממש סמלי
ופתק
זה מהמם
(בהכללה) בישובים או בקהילות סגורות שכולם מכירים את כולם ואותה אוכלוסיה פחות או יותר, זו באמת לא בעיה
בעיר שהגן מורכב מכל מיני סוגי משפחות, זה בהחלט כן..
משהו בנוסף.
אם לא הביאו ואת באמת רוצה לתת אז חבילה של שוקולד כמו עד חצות עם פתק לכל הצוות שיהיה בגן
ממש לא צריך להשתגע..
בגן שלי הועד הורים הביא לכולם וזה ממש לא ברור מאליו ומאוד מוערך, אבל באמת שאין צורך..
הזמינו אז סופגניות מעוצבות באריזה
ההנקה של התינוקת הולכת ומתמעטת כל הזמן...
בימים האחרונים היה נראה שהיא ממש "פיטרה" אותי מתפקיד המינקת שלה☹️ בכל פעם שהצעתי לה לינוק, היא כאילו לא הבינה מה אני רוצה ממנה בכלל...
רק מי שמכורת הנקה תוכל להבין אותי❤️
בכל אופן, היום הייתי בכותל, ובין שאר התפילות הרבות שלי החלטתי להתפלל על זה - שהיא תרצה לחזור לינוק.
חזרתי הביתה, אספתי אותה מהמטפלת, ואז כמה זמן אחר כך - פתאום הרגשתי שיש עת רצון, ושוב הצעתי לה לינוק.
והיא ינקה! כאילו מעולם לא עשתה הפסקה! עם ה"משחקים" הרגילים שלה, אבל עדיין. ואפילו שני צדדים!
גם עכשיו היא יונקת, אחרי שקראתי לה מהקצה השני של הסלון (אחרי שאחותה הציקה לה כתמיד) - משהו שאף פעם לא קרה, נדמה לי. (כי היא למדה להתנהל בעצמה בגיל יחסית מאוחר)
וזהו, זה משמח אותי😊
ואני מרגישה שזה ממש נס!
וממש מתאים לחנוכה!
שמזכה לניסים רבים!מתואמת (בדרך כלל בכסלו אנחנו הולכים יחד ביום הנישואין שלנו, אבל השנה הוא היה בימים הגשומים והסוערים, אז העדפנו לא לצאת... אז הלכתי רק אתמול)שמנה כמו פרה ויש לי חלב כמו פרה
אבל לפחות יש לי שכל של בן אדם ונשמה של יהודי🥰
וכ"כ מרגש לשמוע שהיא מסתובבת בחופשיות בבית,את כ"כ דאגת להתפתחות המוטורית שלה....
מלא נחת מכולם
חנוכה שמח
היא לא זוחלת עדיין, כמובן, אבל מתקדמת בישיבה, נעמדת על חפצים, מנסה להגיע לכל מיני מקומות, ואפילו עמדה כמה פעמים לשניות בודדות בלי להחזיק בכלל.
ב"ה באמת נראה שהיא עולה על דרך המלך!
(עכשיו רק נותר לי לדאוג על הדיבור שלה... אבל לפחות מבחינה תקשורתית נראה שהיא ממש בטוב!)
נשמעת מתוקה אמיתית...
בעז"ה שרק תמשיך להתפתח ולהתקדם בכל התחומים!
שלום וחג שמחח , רציתי להתייעץ אני בת 27 נשואה עם ילד טבעי ומתוק בן 4 ב"ה שנולד בניתוח קיסרי חירום . מנסה להרות שנתיים+ בלי הצלחה .. בשני עשיתי שאיבת עוברים לראשונה, וכשחזרתי הביתה התחילו לי כאבים חזקים עד צרחות. עלינו למיון ושם איבחנו דימום תוך בטני , ההמוגלובין שלי צנח מ14 לפחות מ8 בתוך מספר שעות. אני ישר קישרתי את כל מה שקרה לבעיה בקרישה כי בפעמיים שביצעתי עקירה כירורגית , לקח הרבה זמן עד שהפסיק הדם ,ופעם גם הגעתי למיון אחרי דימום של 24+ שעות. עשו לי בדיקות של קרישה והכל יצא תקין , כרגע פניתי לרופאת משפחה ובאישור המטולוג מחוזי נתנו לי עוד כל מיני בדיקות...
אולי למישהי כאן יש כיון או רופא שממליצה עליו , אני חוששת שזה גורם גם לכל הבעיה של הפוריות כי ברוך ה נראה שהכל תקין אצלנו והיו לי גם 2 הריונות כימיים אז אולי זה קשור.. תודה !!
קודם כל מדובר בשאיבת ביציות, כרגע מפרים אותם במעבדה ככה שבעז''ה יהיה עוברים יפים ויחזירו לך..
עברתי מספר פעמים שאיבת ביציות ולא נתקלתי בתופעה כזאת
לפחות שאבו מספיק ביציות? הצליחו להפרות?
ככה אולי לא תצטרכי לעבור את זה שוב..
מקווה איתך לבשורות טובות
לא הכי מבינה במונחים
הרופאה הסבירה לי טלפונית שחילקו את הביציות ל9 ו9 , 9 שמו עם הזרע ו9 הזריקו להם את הזרע .
האלה שלא הזריקו בכלל לא היה הפריה ביניהם ... והאלה שהזריקו 7 הופרו אבל רק 3 עוברים התפתחו בני 3 ימים והם גם ברמה די נמוכה (3) הבנתי שיש גם רמה 4 .. אני כ"כ מבואסת
אם חס וחלילה אני אצטרך לעבור את זה שוב אני לא יודעת איך באמת
אני אשמח ממש לשמוע איך זה היה אצלך
שעם הבן שלי נכנסתי טבעי וגם יחסית זריז..
וגם היה לי עוד כימי שהתפתח לבטא 1400 והתחיל לרדת .. אז איך פתאום הזרע בכלל לא מפרה את הביצית רק אם מזריקים , וגם שהזריקו יצא לא משהו
מה מצב הזרע? האיכות?
באופן כללי לגברים יש ירידה באיכות הזרע עם השנים.
לפי בדיקת זרע תוכלו לדעת אם יש ירידה וכמה יש..
איזה סיוט אוף כואב ברמות
לא יודעת מה להגיד לך אני אמנם עברתי את זה אבל לא מבינה בזה יותר מידי
ונראה שהבדיקה של לפני שנה וקצת באמת יותר טוב מהאחרונה אבל לא משמעותי ..נראה שהתנועתיות טיפה ירדה וגם המורפולוגיה (2) בעיקרון האחיות אמרו שזה תקין אז לא יודעת..
הגשתי ב8.12
היום נכנסת לאתר ורואה שב 10.12 יש עדכון:
תביעתך אושרה באופן עקרוני (ללא תשלום)
לא הבנתי מה זה אומר
אבל כדי שזה ישולם כנראה חסרים מסמכים על ההכנסות שלך.
תיכנסי לאיזור האישי ותחפשי מכתב דרישת מסמכים.
מדובר על פגיעה פיזית/נפשית?
ממה שאני יודעת, בשביל דברים כאלה צריך להוכיח 2 דברים:
1. הפגיעה משמעותית מספיק, קביעת אחוזים לפי חומרת הפציעה וכו.
2. זה קרה בגלל התאונה
את 2 מבררים קודם. האם בכלל יש קשר. כשקשר זה לרוב או פגיעה חדשה או החמרה משמעותית במצב קיים *בעקבות התאונה*
אישור עקרוני אומר שהם מסכימים שזה כתוצאה מהתאונה. אבל הם יבחנו האם זה חמור ברמה של לקבל פיצוי ומה הגובה וכו.
(נגיד, אם אני מגישה תביעה על שיניים שבורות לאחר תאונה, והתאונה באמת היתה, אבל השיניים היו שבורות באותו המצב גם לפני, אין סיבה שיכירו לי בזה. גם אם התיקון יעלה הון).
הם הכירו בזה שהיתה תאונה והיתה פגיעה, עכשיו עוברים לשלב של לבדוק אם מגיע לך תשלום. יכול להיות שתצטרכי להגיש עוד מסמכים, יכול להיות שתצטרכי ללכת לועדה רפואית, זה משתנה ממקרה למקרה וממה שאת רוצה להשיג מהם.
דרך אגב, שימי לב, אם שילמת כסף על טיפולים כתוצאה מהתאונה, לפעמים מגיע החזר מביטוח לאומי, בלי קשר לתשלום שהם ישלמו לך אם מגיעה קצבת נכות או גמלה
שצריך להעלות אותו….
משו מהמעסיק שהיא ינפיק אישור על גןבה השכר שלי
הבעיה שאני עובדת באירגון ענקי ומאוד מסובך להותיא כל דבר…
אליהם את צריכה לפנות.
מקווה שזה בסדר פשוט לשים את זה פה, מרגישה שצריכה לספר את הסיפור הזה עכשיו כדי לעבד לעצמי מה קרה לי.
הריון שלישי, התחיל רגיל. בלי תופעות לוואי בלי בחילות בלי הקאות בלי כאבי ראש. קצת עייפות, הבטן קצת מתנפחת.
בערך בסוף הטרימסטר הראשון סביב טריגר בטחוני התפרץ אצלי דכאון.
פשוט הפסקתי לתפקד.
בעלי חשב שאני לא מרגישה טוב. הייתי פשוט כל היום במיטה, הודעתי בעבודה שאני לא מסוגלת להגיע בגלל הריון,
למזלי מאד כבדו את זה
וזהו.
ככה הזמן עבר אני משובללת בעצמי לא עושה כלום,
בעלי מחזיק את הבית את הילדים.
ריחמתי עליהם קצת אבל לא היה לי שום כח. שקעתי.
בעלי חשב שאולי מגיעה לי שמירה. אבל לא היה בי שום כח ללכת לשום רופא.
באיזשהו מקום בלב ידעתי שזה לא תקין. ידעתי שיש דבר כזה דכאון בהריון
לא היה לי כח להגיד לו.
נוצר איזה שקט קפוא סביבי כמו בועה, התרחקנו מאד.
לא היה לי טיפת חשק. אליו. לאוכל, לחיים. לכלום.
חברה טובה הגיעה אלי בחודש חמישי והאמת די הצילה אותי. היא לא דברה הרבה,
אבל היא פשוט הבינה מה קרה.
בלי להגיד לי מילים כמו דכאון שפשוט היו מבהילות אותי,
שכנעה אותי ללכת למטפלת אלטרנטיבית שממש הרימה אתי על הרגליים.
זה הדבר היחיד שעשיתי, בגדול, אבל זה החזיר אותי לאט לאט לחיים.
בסוף שביעי כבר הצלחתי לתקשר לבעלי קצת מה אני חווה,
הוא קיבל כל כך בהבנה ובהכלה (ונדמה לי בעיקר בתקווה שאם כך אחרי הלידה הכל יעבור..)
הזמן עבר לאט אבל המטפלת תרגלה איתי קצת לקראת הלידה,
עזרה לי להאמין שאני מסוגלת, שאני אצא מזה
שזה יעבור.
הזמן עבר
שבוע 39+2, אני הולכת לשירותים. רטיבות.. מוזרה.
אני קוראת לבעלי אומרת לו תקשיב נדמה לי שיש חי ירידת מים. לא בטוחה.
מתלבטת מתלבטת מפה לשם שעה עוברת הספק הופך לודאי. יש מים, נקיים, בזרימה קבועה. אין צירים.
מתלבטים קצת מה אמורים לעשות.
אני מרגישה חזק בלב שאין צירים כי אין לי כח ללדת אומרת לו
אין לי כח ללדת... בבקשה...
הוא צוחק לא מבין אומר לי מה את חיה, ילדת פעמיים בלי אפידורל, את מלכה
אני בשלי- אין לי כח ללדת. מרגישה את הנפש החלולה שלי חסרת כח אומרת לו אני הולכת לישון.
נכנסת למיטה, 5 דקות
ציררררר ציר של החיים. ילדתי כבר בלי אפידורל פעמיים נכון אבל זה ציר שפשוט טורף אותי
אני שואגת.
בעלי מבין שהגיע ה'מאני טיים'. מסביר לילדודס שעכשיו הולכים לשכנים. מוריד אותם חוזר אני בבית נכנסת לאמבטיה צועקת לו תזמין מדא
והוא לא למה, את רוצה שנלך לבית חולים? נלך (הביח הקרוב 5 דקות מהבית ברכב) אבל תמיד את אומרת שעדיף לחכות
מכוון לי את המים החמים על הגב מחכה שזה יעזור ואני צועקת מרגישה מתערפלת מכאב אומרת לו תקשיב,
זה לא משהו שאני מכירה. אני אומרת לך.
אני לא יכולה לעשות את זה
והוא 'בטח שאת יכולה את אלופה'
אני יוצאת מהאמבטיה נשכבת על הרצפה ככה בלי כלום בוכה מכאב כבר לא רואה כלום הכל מטשטש לי.
הוא עוזר לי לשים קפוצון וחצאית ארוכה ומדרדר אותי לאוטו.
מגיעים למחלקה הפדים לא עוזרים אני משאירה שובלים נהרות אחריי
בקבלה רואים את מצבי מכניסים בלי שאלות לחדר לידה, המיילדת מנסה לחבר מוניטור אני מתפתלת
היא
אני לא רואה כלום ככה
אני
אין מה לעשות לא מסוגלתתתתת. לכי תביאי אפידורל מרדים משו
אני תכף מתעלפת מכאב כל ציר נושך אותי והם באים מהר מהר צפופיםםםםםםםםם
היא קוראת לאחראית מחליטות להכניס ניטור עוברי מלמטה, יש פתיחה 5, מחיקה מלאה
מחזיקות אותי 2 ועוד אחת מכניסה את ה--דבר הזה
מחכים דקה, שתיים. אין דופק.
לוקחות מדדים. לא יודעת מה היה אבל החדר מתמלא. משו לא טוב
אני כבר אין לי כח לבכות מכאב
לא רואה כלום הכל מעורפל לי לא עומדת בעצמת הכאב כפשוטו
בעלי מנסה להחזיק לי את היד ללטף אותי לרגיע אני לוקחת את היד שלו ונושכת חזקקקקקקק אולי זה יעזור.
דוחפים לי דף מול הפנים תחתמי ניתוח חירום
בעלי לוקח לי את היד חותם איתי (אני כבר לא כשירה לכלום)
משכיבים על מיטה סניטרים מסיעים אותי ומבעד לערפל אני שומעת את האחות שעוד מנסה לפתוח לי וריד צועקת שניה אני צריכה לפתוח לה וריד.
חדר ניתוח.
הרדמה כללית.
אני זוכרת באיזשהו מקום בתודעה שלאכול לפני הרדמה כללית זה מסוכן וכמובן שגמרתי צהריים תוך כדי שהתחילה הירידת מים הזאתי
מנסה להגיד משהו אבל אני באמת מעורפלת והם בינכה לא מקשיבים לי
בעלי מדבר אלי. אני בליבי נפרדת ממנו. ברור לי שאני הולכת למות מההרדמה הזאת.
והתינוק ממילא בלי דופק.
מתעוררת מטושטשת בחדר התאוששות. הכל כואב.
שואלת מה עם התינוק
יהיה בסדר.
בפגיה.
עבר החיאה בלידה ועכשיו מחובר לחמצן בפגיה אבל נראה בסדר.
בראש שלי אני כזה 'אני חיה אוקי אז הוא לא הם בטח סתם אומרים'
בוכה שיתנו לי לראות את בעלי הוא נכנס אחרי תחנונים מרובים ל2 דקות להביא לי משקפיים
אומר שהתינוק בפגיה ולא נותנים לו להכנס עכשיו אבל הרופא ילדים אמר שהןא יהיה בסדר. שהיה לו נס.
עוד כמה דקות כבר לא היה מה לעשות.
כולי כאבים.
מבוקעת.
לא מעיזה לגעת בצלקת. לא מעיזה להרגיש.
אבל הוא חי ואני גם.
אחרי 24 שעות נותנים לי להכנס לפגיה לראות אותו.
הוא חמוד וענק ושוכב שם מחובר לצינורות אבל האחיות חמודות ומראות לי שהוא אוכל ממש יפה מבקבוק
אני מנסה להניק, אין ממש מה וגם הוא כבר לא הכי בקטע
נו מילא העיקר הוא חי..
ונראה בסדר. מסתכל עלי!
ברוך השם.
כמה ימים עוברים.
אני מתאוששת לאט לאט. הכל כואב.
הכל בשוק כזה. הלם לגוף. ללב.
ממש מרגישה שהניתוח הזה לא קרה בגלל כלום.
פשוט כי לא היה לי כח ללדת את הלידה הזו, נפשית.
מרגישה אשמה.
מרגישה כועסת.
זהו.
עכשיו הוא כבר קצת גדל, מתפתח טוב, מחייך!!
אני מלאת תקוות על בריאותו למרות האפגר הלא מעודד בכלל
עוד לא מסתכלת במראה, מפחדת לראות את הצלקת.
זה יעבור לי, נכון?
חיבוק על החוויה 
יש פה ככ רבות חכמות ממני שיכתבו דברים מהממים, אבל רק אגיד- אל תאשימי את עצמך. לכל תינוק יש את הדרך שלו לרדת לעולם. זה זו הדרך של התינוק שלך, וזה מה שהייתם צריכים לעבור!
אני כולי בהתרגשות אחותי את מהממת!!! מלכה שהבאת חיים לעולם, והשם הציל אותו ברגע האחרון בנס כי ידע איזו אמא מהממת מחכה לו!
ריגשת ממש עם המסע שעברת, ומאחלת לך שההחלמה תהיה חלקה ומהירה, ותדאגי לעצמך עכשיו במקסימום. עברת אירוע מטלטל ואת צריכה את הזמן להתאושש.
אל תכעסי מאמי, את לא אשמה! לא אשמה! לא אשמה! את שומעת? את אמא לביאה שאחרי כזה הריון מאתגר ולידה טראומטית מגיע לה רק טוב בעז"ה💕
ממליצה לך ממש אחרי ההחלמה מהלידה ללכת לעבד את ההריון והלידה שחווית, שזה ילך אתך סגור ושלם ולא ישארו דברים פתוחים.
חיבוק והרבה מזל טוב!
קראתי בנשימה עצורה ודמעות
את גיבורה
את לביאה
את אלופה
אין לי מילים!!! איזה סיפור! איזה נס! איזה מדהימה את!
ממליצה ממש על עיבוד לידה והמשך טיפול נפשי ...
ויהיה טוב בסוף!!!🩷 ובעז"ה תתאוששי ותגדלי מזה 🤍
ממש עלה לי דמעות שקראתי את כל מה שעברת בהריון ובלידה 🫂
אין לי ניסיון עם צלקת קיסרי אבל מה שכן את ממש ממש לא אשמה
ואני אכתוב את זה שוב. את ממש לא אשמה
מקווה שיהיה לכם גידול קל, התאוששות פיסית ונפשית לך והרבה נחת ממנו בע"ה.
בעייני את ההפך מאשמה, בזכות התושיה שלך להגיד לבעלך שצריך להתפנות הגעתם בזמן לבית חולים.
היתה לך סיעתא דשמיא גדולה, ה' איתך.
בעלך תומך ואיתך, כל כך לא מובן מאליו
בע"ה תתאוששי ותתחזקי מזה ותזכו לנחת גדולה מהילד הזה ומכולם.
(אם זה בסדר לשאול, אשמח לדעת אם ראו סיבה למה שקרה).
שוב חיבוק גדול, תשמרי על עצמך!
בכל הזעזוע הזה, שהתחיל מטלטלה נפשית קשה שמתרחשת רק בפנים - ובחוץ שקט
גם כשלא יודע מה הוא יכולה לעזור
כמה הוא איתך, כמה הוא שלך, להושיט יד מה שיכול.
רעדתי כשקראתי את הסיפור שלך
תמיד לידה (בטח בלי אפידורל) היא על שער השפיות, שער החיים, שער העולם הבא
אבל אצלך התחושות של הפרידה, של ההבנה המוחלטת שקורה אסון - שזה או את או התינוק, כי ככה זה, כי אי אפשר גם וגם.
איזה זעזוע נורא לנפש
וברור שיש את המציאות שברוך השם את בסדר, והפלא הקטן שלך בסדר
אבל הנפש לא בקלות מתנערת מרושם כזה.
לגבי הדכאון
לא כתבת כמה זמן את אחרי הלידה
אבל אני מניחה שלידה כל כך מטלטלת אחרי הריון עם דיכאון היא מנבא לדיכאון גם אחרי הלידה
אז חס וחלילה שלא תקרסי
תטפלי בעצמך, אם המטפלת ההיא עשתה לך טוב - לכי אליה. לא הבנתי אם דיברתן או שזה רק היה טיפול פיזי כלשהו.
לדעתי חובה ללכת למקום שאת מדברת ומעבדת במילים את מה שחווית.
עברת חוויה לא קלה.
מאחלת לך הרבה מזל טוב! שתרוו ממנו הרבה נחת ושמחה! והתאוששות מהירה🙏
אחותי אל תאשימי את עצמך!!
את לגמרי מלכה ולביאה.
הבאת אתכם לבית חולים בזמן. ידעת לומר לבעלך שמשהו ממש לא תקין.
הפוך - זה שהוא נולד חי זה לגמרי בזכותך!!💗
איזה סיפור עוצמתי. את אישה גיבורה ומיוחדת. מאוד התרשמתי מהחיבור שלך לעצמך, ידעת מה את מרגישה ואמרת את זה גם כשזה לא היה רגש נעים שרגילים לומר. אני לקחתי מהסיפור שלך את האמון בתחושות ובגוף, כמה חשוב להאמין למה שאנחנו מרגישות ולצפות גם מהסביבה לא לבטל את זה. מדהים שמהציר החזק הראשון ידעת שמשהו פה לא רגיל ולא תקין וביקשת להזמין אמבולנס. זה מזכיר לי שהדולה שלי אמרה לי בפגישה שלפני הלידה שממש חשוב לסמוך על אינסטינקטים של יולדת, שאנחנו נאמין לעצמנו ונקשיב למה שיש לנו לומר גם אם אין לזה הסבר הגיוני, כי הרבה פעמים בלידה מדובר על תחושה שונה בגוף, או למשל על ריח שמעורר אצלנו חשד שמשהו בעייתי ואנחנו לא יודעות בהכרח להצביע על ההסבר הרציונלי לבעיה או על הסימפטומים שהתעוררו, אבל הגוף יודע מתי הוא במצוקה וגם להיפך, כשיש לנו וודאות שהכל בסדר, וצריך לקבל את זה ולהקשיב לו בכל מצב.
מאוד התחזקתי מזה ואני מאחלת לך שתאפשרי לעצמך להחלים ולהתאושש בקצב שלך, שתעבדי את החוויה הקשה שעברת בזמן שנכון לך ותהיי בחמלה כלפי עצמך. העניין עם החיבור לגוף שלך כרגע נראה לי מאוד סימלי, הוא חלק מתהליך הקבלה שזה מה שעברת וזו התוצאה שנרשמה בגוף. לא קל לקבל ולהפנים דבר כזה.
והכי חשוב, תזכירי לעצמך שברגע האמת עשית הכל בשביל התינוק ובשביל עצמך, את ממש הצלת את חייו כשנענית למה שהגוף שלך אמר לך והתעקשת על זה.
והלוואי שעכשיו יהיו לך הרבה חוויות של שמחה והנאה מהגוף שלך ומעצמך, מהתינוק ומכל המשפחה, בעז"ה.
איזו גיבורה את
כמה עברת
בטח שלוקח זמן להתאושש מכזו דרמה
גם בלי סיפור הלידה היה לך להתאושש מתקופת הריון קשה.
חיבוק גדול יקרה
מציעה לך בהמשך ללכת לעיבוד לידה, שזה קצת יותר יתיישב לך על הלב
ורק שתדעי
שאת אמא לביאה
הצלת את הילד שלך באינסטינקטים שלך
ובזכותך הוא חי
עולם שלם הקמת
מאחלת לך, לכם
רק בריאות, אהבה ושמחה
נשמע שיש לך בעל תומך ומבין
ואני בטוחה שמכאן רק תתחזקו ותעלו
קחי את הזמן להתאושש
להחלים
להפנים
ולהרפות
מזל טוב יקרה
קראתי פעמיים. רק מהקריאה הרגשתי שצריך להתאושש, אז מה את עברת...
איזו מדהימה. אין לי מילים. להתמודד עם כל כך הרבה, ובסוף עם ראיה אופטימית שרואה תינוק מתפתח ומחייך ב"ה.
מזל טוב יקרה. שיהיו לך המון שמחות ונחת בע"ה❤️
היה לי קצת דיכאון בהריון והרבה אחרי לידה...
אז כמו שהציעו כאן - ללכת לטיפול, "רשת ביטחון".
ואם אפשר- כידוע אני לוקחת תרופות לזה
אני קוראת לזה "המשקפיים שלי" - נותנות לי לראות את המציאות נכון,
בלי החרדה והדיכאון.
יש לי 2 ילדים ב"ה,
אחרי הלידה של הגדולה
היה לי קשה לתפקד
ברמה שהשכנים שמעו אותה בוכה ולא היה לי כח לקום...
מעודדת שאפשר לצאת מזה
תחזקי את עצמך
תפנקי את עצמך
בלי רגשות אשמה!
את מהממת
לביאה
תראי מה שרדת
ואת חיה
והתינוק חי!!!
אסור לי להניק בגלל התרופות
אבל כמו שמישהי חכמה אמרה לי - "לפני החלב, צריך אם"!
וזה נותן גם הקלה כשאחרים יכולים לטפל פה והוא לא צמוד רק אלייך.
מזל טוב יקרה.
גם ההיריון, גם הלידה, נשמעים קשים כל כך כל כך.
את לא אשמה. לא אשמה בכלל. יש מקרים שיש האטות וניתוח חירום גם בלי דיכאון. וגם אם נאמר שזה קשור לדיכאון, וזה שלא היה לך כוח ללדת- הדיכאון גם לא אשמתך!!!! בכלל בכלל!!!!!
על מי את כועסת? על ה'? שעברת דברים כל כך קשים? הגיוני לכעוס, מותר לכעוס. תני לכעס מקום. הכעס מגיע ממקום של כאב. והגיוני שאת כואבת, עברת דברים כואבים כל כך!!!!
אולי יעזור לך לדבר עם ה', מתוך המקום של הכעס והכאב. לפעמים זה עוזר לנקות את הלב.
לא בטוח שכל הקודי הזה יעבוא לבד, נשמע לי שכדאי לעבד את החוויות הקשות שעברת, אולי עם המטפלת שעזרה לך עד עכשיו.
והפחד מהצלקת- אני ממש יכול להבין את זה. אם זה לא מפריע לך אז אולי בינתיים זה בסדר שזה המצב. אם זה מפריע, אולי יעזור לך לפגוש אותו בהדרגה, אולי קודם לגעת, ואז להרים קצת את החולצה ולהסתכל רק על הקצה, וככה כל פעם קצת יותר, עד שתראי הכל ולאט לאט תתרגלי.
ושוב. כל כך חשוב לי לומר לך, את ממש בסדר!! את מתמודדת עם דברים קשים כל כך כמיטב יכולתך!!! ושוב דבר מזה לא אשמתך!!
ב"ה שאת התינוק בסדר !
מרגש לשמוע שיש לך בעל ככ תומך שהולך איתל יד ביד ❤️
תהי קשובה לעצמך הריון עם דיכאון + לידה מאתגרת יכול לגרום אחכ לכל מיני דכדוכים...תיהי קשובה אם את צריכה עזרה/עיבוד לידה בהמשך/טיפול
נשמע קשה כל כך.
כתבו לך יפה, גם אני רק מוסיפה לחזק, העובדה שהתינוק היה צריך החייאה היא לא אשמתך!! בכלל בכלל בכלל.
להפך, עשית כל מה שהיה אפשר ותפקדת מעולה ובזכותך הוא חי.
תינוקות נולדים גם כשאמא שלהם לא מעוניינת בהם ובלידה, בכלל בכלל בכלל. הם פשוט נולדים והגוף של האמא לא שואל אותה האם היא רוצה תינוק או לידה.
מקווה שתתאוששי בקרוב, קחי לך את הזמן לנוח הרבה ולהתפנק ולהתחזק. ואם יהיה צורך תרופות נגד דכאון זו לא מילה גסה וזה עוזר להמון אנשים.
מזל טוב והרבה בריאות
מה עברת!!
הלוואי שתתאוששו בקלות
והאפגר ממש לא תמיד משקף מצב עתידי
איזה סיפור אמלאאאא
איזה נס
כל כך כואב לי על הסבל והכאב שחווית
בבקשה לכי למטפלת מוסמכת, עם תואר שני
אפשר לצאת מהדיכאון ולחזור לחיים מופלאים ושמחים, מלאים באהבה פנימית ועצמית
חווית הדיכאון,
חווית החוסר כח לחיות,
חוסר כח ללדת,
חווית הכאבבבבב.... וואו. איזה נס שכל כך כל כך כאב לך!! את קולטת? בזכות עוצמת הכאב התפנית מיד לבית חולים והוא ממש ניצל בנס. מפחיד.
חיבוק גדול, מאחלת לך שהמקום הכואב, הקשה יהפוך לשמחה וחיבור גדול.
חנוכה, חג של ניסים , תתפללי עליכם הנרות 💓
מילים!!!
אשכרה הצילו לך את התינוק.
ואת ממש היית חלשה ואת גם כותבת יפה, ממש הרגשתי שאני מכירה אותך דרך המילים.
ב"ה שהכל עבר בשלום
מזל טוב והרבה נחת מהתינוק.
תודה ל-ה' שאתם בסדר.
חיבוק ענק. קשוחחח ממש.
בעלך נשמע ממש תומך ואוהב רק אומרת.
נראה לי לטיפול טוב של אשת מקצוע טובה, לא רק אלטרנטיבי, אולי בנוסף. גם לעבד את מה שחווית בכל החודשים ובלידה וגם בשביל ההמשך אהובה. מגיע לך להיות יותר בטוב.
בבקשה אל תרגישי אשמה. הצלת את התינוקי ב''ה. ניסים.
לגבי הקיסרי, זה בסדר נשמה, הרבה מאיתנו מסתובבות עם הצלקות האלה. זה חותמת אמהות טובה ומסירות.
אני חודשיים אחרי לידה ויש לי יובש וקצת נפיחות בכפות
מאוד שורף לי וכואב לי שם
יש לי גם שערות שם שמאוד מציקות.
איך אפשר להוריד אותן? עם סכין אני לא אוהבת .
דבר שני יכול להיות שיש לי שם ורידים ( היו לי בהריון)
יש דרך לטפל בזה?
אם כן הדבר הראשון לדעתי חשוב לוודא שהם החלימו כמו שצריך.
אם היית כבר אצל רופא של שישה שבועות אחרי והוא לא בדק - תלכי להיבדק.
בעיקרון יובש באזור הזה מאוד נפוץ אחרי לידה בגלל ההורמונים של ההנקה, אבל נפיחות פחות ולכן אני מדברת על בדיקה.
נפיחות באמת מסתדרת עם ורידים - ככל הידוע לי הטיפול העיקרי זה להפחית לחץ בעזרת עמידה פחות ממושכת, הרמת רגליים ונראה לי לורידים במפשעה יש גם גרביון.
לגבי יובש הורמונלי - יש משחת אובסטין, שזה הורמון אסטרוגן סינתטי ושמים אותו מקומית. יש מישהי במעלה לבונה שמכינה משחה טבעית, לי אישית היא עזרה.
וחשוב להקפיד לשתות הרבה מים! זה עוזר לרקמה להיות בריאה יותר. כמו יובש בפה ובידיים אבל בגלל שהאזור רגיש יותר אז מהר יותר הוא מתייבש..
היה לי תפר אחד, הגיוני שהוא עדיין מציק לי?
הבעיה שהרופאת נשים שלי לא זמינה.
התור אליה רק עוד שבועיים ומתלבטת אך כדאי להיבדק לפני.
הייתי בבדיקה 4 שבועות אחרי לידה והיא אמרה שהכל תקין ולבוא שוב כשיעברו 8 שבועות מהלידה
יכול להיות בעייתי.
גם לי היה רק תפר 1 לפני 3 חודשים והרופא שאל אם מרגיש לי שהחלמתי. אם הייתי עונה שלא הוא היה בודק אותו..
ציפינו לילד נוסף בשנים האחרונות.
קיבלתי על עצמי במשך 40 יום להתפלל תפילה אחת ביום ושאפרסם את זה בע"ה כשאיוושע.
ב''ה היום אני חובקת בתוך ידיי את נס חנוכה הפרטי שלי - תינוקת מתוקה שהיא כולה נס.
לאורך כל התהליך והציפייה ידעתי תמיד שהשם שומע תפילת כל פה ותמיד איתי "כי אתה שומע תפילת כל פה''
בעזרת ה' לכל המצפות ''אין יאוש בעולם כלל''.
ותודה לבורא עולם שלא עזבני לרגע והיה איתי יד ביד.
הן יוצאת מהמכונה (על תכנית כביסה עדינה/ביד) כשהחוטים מפוררים קצת בקצה
והן נהרסות אחרי 2 כביסות.
אני שמה בתוך שקית רשת את הציציות ועדיין יוצאות ככה.
חשבתי שזה העובי של הפתילות אבל גם בעבות זה קרה
עצות?
שוטפת, שמה במים חומר כביסה, מרכך ומלבין, מערבבת ומשפשפת (סוג של לשה חח) את הציציות, משרה לכמה זמן ואז לשה אותן שוב, שוטפת ותולה.
וקושרת את הגרב
טובלת כל קצה של פתיל בדבק מגע לפני השימוש הראשון.
זה שומר לתקופה דיי ארוכה
לק"י
את הפתילות.
אולי "ביו"?
ביו באבקת כביסה
לא יודעת לגבי הציציות.
רק לבדוק שאין ביו.
פשוט לפי מה שאני יודעת זה לא טוב לעור העדין שלהם. יכול לגרום לגירוי.
שקית רשת איכותית ועבה
לגלגל כל ציצית לגליל שהחוטים מוגנים בפנים ולהכניס לשקית
למדתי כאן בפורום,
בתוך שקית רשת עבה כזו,
מקפלת כל ציצית כך שכל הפתילות יחד, ומגלגלת לגליל כזה כשהפתילות בפנים, ומניחה מסודר אחת ליד השניה בתוך השקית רשת. מכבסת על תכנית של צמר, וכשתולה גם מיישרת את הפתילות כי לבן שלי זה חשוב
בתוכנית רגילה של 40 מעלות
זה יוצא טוב
הרבה שנים הרבה ציציות
ברגע שהפסקתי מייבש אז הן התחילו להחזיק יותר
את עם מייבש?
ואני מכבסת בין 20-40 מעלות
פעם בחודש בערך יוצאת לי ציצית מהמחזור הכללי (3 ילדים(
וסוגרת עם גומייה.
אמא שלי עושה את זה כבר שנים והציציות מחזיקות לה מעולה.
בעלי שם גם לק על הפתילות, אז זה נשמר עוד יותר.
(מסייגת שלפעמים פתיל תכלת טיפה נפתח בלמעלה דווקא)
עם סחיטה נמוכה -400 סלד
לא צריך בתוך שקית רשת
יוצא מעולה
אני כן מכבסת... לא מצליחה לשמור
והשלמתי עם זה
כן מכבסת בכביסה עדינה
כן תולה ליבוש ולא במיבש
כן שמה ברשת
וכן קונה כל הזמן חדשות
השלמתי עם זה
כל הנ"ל נאמר לציציות של הילד
לציציות של בעלי- אין לי הרשאה להתקרב ואני לגמרי בסדר עם זה, הוא טוען שאני הורסת והוא לגמרי צודק תרתי משמע
הוא מטפל בהם לבד (נראה לי מכבס רק ביד)
ומידי פעם שאני נתקלת באחת שכבר זקוקה לכביסה אמיתי אני 'בטעות' מתבלבלת ומכניסה עם הציציות של הילד
זה כבר עושה את העבודה
אם יצאה בחיים- מה טוב
ואם הלכה לעולם שכולו טוב- גם טוב
Win win מבחינתי
ז.א אני כן מכבסת אבל לא בלי להרוס
כן שמה בכביסה עדינה
כן ברשת
כן - רק תולה בלי מייבש
אבל הן בכל זאת נהרסות
אז די השלמתי עם זה וכל כמה זמן אני קונה חדשות
כל הנל נאמר כלפי הציציות של הילד
לציציות של בעלי אין לי הרשאה להתקרב- ואני לגמרי בסדר עם זה
הוא טוען שאני הורסת והוא צודק תרתי משמע
הוא מכבס אותן ביד - לפי דעתי זה לא מספיק
ולפעמים זה כבר לא לביש
אז מידי פעם אני 'בטעות" מכניסה את אחת הציציות שלו למכונה עם הציציות של הילד
אם שרדה - אחלה
אם הלכה לעולם שכולו טוב- גם אחלה
זה win win מבחינתי
כמו ש @כנה שנטעה המליצה וזה ממש לא מתקרב לרמה של מכונה מבחינת השיפשוף והכתמים בכל הציצית.
וגם למה יש ריח כזה של צמר מעופש קצת .אוף
במכונה שאני שמה זה בד רשת עבה על 30 מעלות ללא סחיטה על מצב צמר ועדיין זה היה מפצל את הפתילות
באמת שאין לי מושג מה לעשות כבר.
מבאס ממש.
מגן ציצית שאני משתמשת בו מלא ושומר על הציצית
נקרא הידורית מצרפת לך קישור
אולי תנסי באמת את אחד הפתרונות שהציעו כאן שמגלגלים את הפתילות בתוך הציצית ויעבוד טוב יותר...
אני שמה מרכך אז עושה ריח טוב דווקא, לא יודעת למה יצא ריח מעופש, והאמת שהציציות אצלי לא ממש מוכתמות ואם יש כתם אני שמה מסיר של וניש קליה. מבאס שלא עבד 🙁
ולשים בתוך גרב..אני שמה בגרב ניילון שלי...
ואז לקשור עם עצמו.
אז החנוכה שלנו הוא די רגיל..
היום עושים אצל חמותי הדלקה עם כולם, וביום האחרון הזמנתי את המשפחה שלי אליי-מקווה שיצא לפועל..
באמצע- בעלי עובד בערבים עד מאוחר.
ואני עם הילדים לבד.
אז מחפשת דרכים מעניינות להעביר להם את חנוכה.. שיהיה שמח.
* אנחנו עובדים, הגדול בקייטנה עד 16.00 והקטנה במעון גם כן.. אז ימים רגילים לגמרי..
באלי לצאת איתם להצגה או משהו.. לא מצאתי משהו מתאים במחיר סביר..
לק"י
הם נהנים מדברים קטנים.
בני כמה הם?
לק"י
אפשר טפטופי ניירות על דף עם הגדול.
לקחת גליל נייר, להדביק מסקנטייפ על צד אחד (על הפתח), לצייר עליו עם טוש לא מחיק, ואז להכניס פנס לתוך הגליל ולהאיר על הקיר.
לאפות ביחד עוגיות או לקשט סופגניות.
לשיר ולרקוד.
ואנחנו גם עושים סביבון עם הפתעות בפנים. אפשר לתת לילדים לקשט.
אלא אם יש במתנס השכונתי,
ואז מה שהם מבינים, זה נחמד בלי טרחה מרובה.
אם תלכי להצגות בסגנון של תיאטרון, מה תעשי אם הקטנה תבכה והגדול ירצה להישאר בהצגה?
וגם תכלס חבל על הכסף.
אפשר לעשות כל יום משהו אחר קטן נחמד.
אתלי מאוד אהבו פנסים וסביבונים מדליקי אורות או צבעוניים.
אפשר להכין להם כתרים (או לשמור מהגן אם שרד..)
שירים, ריקודים קצת, ארוחת ערב וזהו..
את מדליקה איתם נרות?
אם הם הולכים לישון לפני שבעלך חוזר, כדאי להדליק איתם גם לפני כן כשהם ערים עדיין
ואח"כ את ההדלקה האמיתית תעשו אתם כזוג.
הכנתי סביבון מקרטון(כמו שיש בגן, ואפשר להגזים פחות ולקנות מוכן..)
ואז כל יום אחרי הדלקת נרות יש הפתעה קטנה בסביבון.. לא משהו גדול בכלל! אני שמה בדכ יצירות/הפתעות של שקל כאלה/דברים שגם ככה תכננו לקנות(נגיד השנה ביום הראשון יהיה פניני הלכה לילדים החדש של חנוכה, שאר הימים יהיו ממגירת ההפתעות אלא אם במקרה אגיע לחנות לקנות דברים במיוחד)
זה משהו שממש מחכים לו והופך את כל החוויה של הדלקת נרות לזמן משפחתי כייפי..
מדליקים נרות
שרים מעוז צור
מביאים סביבון הפתעות
ואז נשארים ביחד סביב הנרות, לפעמים יש משהו טעים כמו ספינגים אבל לא כל יום, מתעסקים בהפתעה החדשה, מנגנים קצת אם זורם, משחקים בסביבונים... ואז ארוחת ערב ולישון
זה עדיין החג הכי כייפי שיש!
אפשר גם לעשות יצירות לקשט את הבית זה גם מכניס לאווירה ממש
ורוקדים איתן.. זה עושה אווירה כיפית ולא דורש הרבה.
בימים שאנחנו בבית אם יש לי כח, מכינה משהו שמתאים לחג- לביבות/ ספינג' משהו שובר שגרה קצת
קנינו להם דברים של יצירה - לצביעה, וחוברת למי שרלוונטי (ממקסטוק, משהו חמוד של חנוכה) וכל יום נעשה יצירה או שנכין מאכל טעים (לאו דוקא קשור לחנוכה) או משהו בסגנון.
אולי נקבע גם הדלקת נרות אחת עם שכנים שהם חברים.
ילדים בגיל הזה לא צריכים הרבה. פעילות אחת נעימה זה חוויה מספיקה בשבילם
שירים של חנוכה, לרקוד איתם, לשחק על הרצפה בסביבונים ולטגן סופגניה. מהמם.
הצגות בעיני זה לרוב תרבות יוון ואז זה יוצא בדיוק ההיפך החג...
אתמול רקדנו, שיחקנו בסביבונים, קיבלו מטבע שוקולד ושרנו את הסביבון ישן שהם מאוד אוהבים וזה סוג של פעילות.
אנחנו גם יוצאים כל ערב להדלקה בשכונה עם חבד, הם מאוד אוהבים.
בעיקרון בשנים קודמות קניתי כמה הפתעות קטנות וכל יום קיבלו משהו.
היום ניתן להם פנסים ונחשיך את הבית, בשנים קודמות אהבו לטייל בבית החשוך עם הפנס. אפשר לשחק מחבואים ככה.
עוד יום, יצירה לחנוכה מהסטוק
ועל השאר עוד לא חשבתי
