פורום הריון ולידה (עמוד 23)

לק"י

לא הרגשתי בדיכאון, אבל כן חששתי מהלידה.

לא אוהבת ללדת, וקשה לי עם הצירים.

מאחלת לך שהלידה תהיה קלה ושמחה, ובידיים מלאות ובריאות!

אני צריכה שהשם ישלח לי כוח

הריון לא מתוכנן ולא מצליחה לעכל את האירוע ובטח שלא את הלידה

וזה בלי לדבר על ההמשך בכלל

דבר ראשון חיבוק גדול!!!

דבר דני, אולי יש פה בעצם גם הזדמנות...

בכללי קשה לך מאוד עם ההריון, אז זו יכולה להיות הזמנה בשבילך רגע לצלול לזה,

לעשות טיפול כלשהו רגשי כדי להגיע למקום יותר שלם ושמח,

דווקא כי לידה וטיפול אחרי דורשים כוח יותר מהריון אז ברור שחשוב להגיע לשלבים האלה אחרת...

ולידה שמתכוננים אליה ממש טוב יכולה (שום דבר לא בידינו ואי אפשר להבטיח כלום) אבל יש היום קורסים ממש מעניינים וחזקים ולידה אחרי הכנה משמעותית יכולה להיות חוויה חזקה ומעצימה!! (אישית לא עשיתי את כל הקורסים שהתחשק לי בגלל חוסר תקציב אבל עדיין אחרי שלמדתי הרבה לקראת הלידה הקודמת היא הייתה חוויה שונה לגמריייייייי מקודמתה , הפעם אגב אני בעומס ממש ולא התחלתי להתכונן..(

אז מקווה שזה לא מעצבן התשובה שלי אבל יכולה להיות לה הזדמנות חזקה ממש!!!

בכל מקרה אם לא מתאים לך תזרקי....

בהצלחה גדולה גדולה גדולה!!

וחיבוק גדוללללללל♡♡♡♡

הרגשתי ככה בלידה האחרונה. ממש הכחשתי את ההריון ואז פתאום קלטתי שהלידה מתקרבת ונכנסתי לחרדה.

הלכתי לדולה שעושה גם עיבוד לידה ומפגשים טיפוליים. עשינו 4 מפגשים, 2 עם בעלי 2 שלי איתה. ממש עזר לי.

יכולה לכתוב לך המלצה בפרטי אם תרצי.

ובכל מקרה גם אם תחליטי לא ללכת למשהו כזה,

ממליצה לדמיין את הלידה החלומית שלך. עם עצמך, במקלחת או במקום שיש לך פרטיות ועושה לך טוב. להזמין לך אפילו עיסוי ומשהו מפנק, לדבר עם התינוק, לראות סרטונים של תינוקות ניו בורן... מה שיכול לעבוד לך. מלא מלא בהצלחה בידיים מלאות ושיעבור הכי בקלות שאפשר! הם ברכה בסוף וזה התינוק שהכי נהנתי ממנו ואין כמוהו, באמת! 

יש לי מספר של מיילדת מדהימה שעושה הכנות ללידה ברמה הרגשית וזה פשוט פלא הדברים שהיא מצליחה לעשות.

עושה גם עיבודי לידה (אם ההרגשה היא בעקבות חידות קודמות), וגם נמצאת בקשר במהלך כל ההריון ולידה וממש מלווה גם את הלידה עצמה, בפועל או בהודעות.

אם רלוונטי אתן מספר בפרטי.

ממש מבינה את התחושה הרגשתי את זה גם רק שאני הלכתי לניתוח מתוכנן יחסית

אז שולחת לך חיבוק וחיזוק ♥️

קודם כל תודה עליכן

עושה טוב ונעים שיש למי לפרוק גם כשבמציאות אין

@התייעצות הריון לא מטפלת , ניסיתי משהו קטן שלא עשה טוב ואני גם ככה בלי כוחות כ"כ. אם יש לך עוד טיפים איך לעבור את זה הכי בטוב אני אשמח!

@עוד מעט פסח פחות האיזור..

@באורות ממש חיזקת אותי! נתת לי הרבה כוח עם מה שכתבת! תודה

ותודה לכל המחבקות! @יעל מהדרום @שיפור @המקורית @מולהבולה @אוהבת את השבת ❤️ ותודה לכל מי שתענה 

וואו - ברית בשבת!

זה בהחלט הלם, ומאתגר - ומיוחד! ברמה שלא היה אכפת לי אם התינוק האחרון היה נולד בשבת. בעלי הרגיש אחרת חחח

ולגבי הפטריה -

את מניקה? זה כואב לך?

בעבר הרופאה נתנה לי תרופה נוזלית לפטריה לתינוק. אז לא הנקתי אז רק הוא היה צריך טיפול. אני לא זוכרת איך קראו לזה. אם את מניקה, את צריכה גם משחה לעצמך.

אני באותו סיפור , אם תינוקי בן שבוע וחצי 🙂

מתכננת לדבר עם הרופאה מחר ונראה איזה פיתרון אחר היא נותנת, כי את המשחה אני גם לא מצליחה להשיג.

אשדל לחזור לעדכן, וממליצה לך גם לדבר עם הרופאה שלך/התינוק

המון נחת! 

לערבב מים עם סודה לשתייה, לטבול בזה חיתול בד ולנקות את הפה של התינוק

אני חושבת שגם אם התינוק לא סובל מזה, חבל עלייך שתידבקי

יש ניסטטין במקום

אבל זה לא טעים

את הדקטרין אמרו לי בזמנו למרוח על הפטמה לפני ההנקה (לבן שלי היה בגיל שבוע),אבל ניסטטין מגעיל,

אל תעשי את הז שלא יירתע מההנקה, בטח בגיל הזה

אולי למרוח על מוצץ

ופטריה בפה זה לא רק סבל לו זה יכול להיות גלגל שאת תידבקי בפטמה וחוזר חלילה7לכן אם הוא יונק לא כדאי לשחק עם זה

פטריה בשד כידוע זה סבל

אני מורחת לי בערב את המשחה לנסינו

וכן זה כואב לי כשהוא יונק.

וצריכה למצוא מה בשבילו.

אז תודה על העצה של הניסטטין

ובתקווה שאשיג

להפסיק לנסינו, לדעתי זה מעודד פטריה. (לא משהו שבדקתי, מהחוויה האישית שלי).

אם יש עדיין רגישות אפשר לשים שמן קוקוס או אם יש ממש פצעים או סדקים אפשר נרסיקר.

לעצמך לכבס חזיות הנקה, להשתדל להמנע מרפידות כמה שאפשר.

ולמרוח פטריון/משחה בסגנון פעמיים ביום, לנגב טוב את הפטמה עם טטרה רטוב לפני כל הנקה. אופציה נוספת שעוזרת לי עם פטריות זה חומץ תפוחים, למהול עם קצת מים, למרוח על הפטמה. ולשתות שתי כפות בכוס.

לגבי התינוק זה כן דורש טיפול... אולי למישהו בסביבתכם יש משחה?

לנו נתנו משחה חליפית

ואני הינקתי עם פטמות סיליקון אחרי שנדבקתי כי זה ממש כואב

ולנו הרפאה אמרה למרוח אחרי הנקה כדי שישאר כמה שיותר זמן

כתוב על הבקבוק כמה לקחת, 3 פעמים ביום נראה לי. ממש עזר גם לי וגם לתינוק.

בנוסף לנקות לו את הפה עם גזה- להכין מים עם קצת חומץ ומים עם סודה לשתיה, ואחרי כל הנקה לנקות לו את הלשון, פעם בחומץ ופעם בסודה לשתיה.

פטריה רגישה לרמת חומציות וככה משנים כל פעם את רמת החומציות והיא לא מצליחה לשגשג

עזר לי יותר מהמשחות הרגילות

שיש פה הרבה רגישויות שהתעצמו ונפגשו.

את האמת שלו מישהו היה שותק, הרבה כעס היה נמנע.

אם רק אמא שלך הייתה שותקת לבעלך על זה שהוא לא עשה מאה אחוז...

אם רק בעלך היה שותק ולא מתלונן שלא קיבל הערכה...

אם רק לא היה אומר לך שזהו, עכשיו הוא לא מעלה כלום...

אם רק לא היית אומרת לו שבגללו הצירים...

והוא כמובן לא היה אומר מילים לא יפות.

בקיצור, שתיקה באמת, כנראה, שווה זהב.

ואני סבורה שעכשיו הצפה והעלאה של הנושא, זה יהיה חיטוט מוקדם מדיי בפצע.

תשתקי לו קצת. תתרחקי. הוא יודע. הוא מבין שהוא התנהג מגעיל. מי אומר מילים כאלו? רק את עצמו הוא בייש.

אחר כך כשהפצעים קצת יגליד, משפט או שניים על הנושא וזה הכל. "שמע, אני לא מוכנה שתדבר אליי ככה"

ובלי הרבה ניתוח של מה קרה ואיך קרה.

דווקא כשאתם בטוב, משפט אחד שניים עושים את העבודה הכי טוב.

הוא לא במגננה, הוא לא רוצה לריב עכשיו.

במקום להיות צודקת ולהכות בברזל כשהוא חם, תשתדלי להיות יותר חכמה, ולהציג את הנקודה כשאתם יותר בטוב.

תזכרי שבעצמו הוא פגע הרבה יותר מאשר בך. הוא בייש את עצמו הרבה יותר מאשר אותך.

מי מדבר ככה לאישה בחודש שמיני? להיות אדם שלא מסוגל לשלוט בעצמו זה לא מקום מכובד.

וכדאי גם לא להתחייב לכל מיני עזרות למיניהן כשאתם לא באמת רוצים. לא לסבתא, לא לאמא. את בחודש שמיני, את בעיקר צריכה מנוחה...

אז רק חיבוק נשמע כל כך לא כיף

ופעם הבאה נראלי פשוט לא להכיל ברגע שא"א

עם על הכבוד לאמא שלך ולבעלך

את לא חייבת להקשיב להם

שיפתרו ביניהם את העניינים

לא צריך להכניס אותך בכח למקום שאת לא צריכה להיכנס אליו

לא מדברים לאישה ככה. פשוט לא. (ואגב אני לא מאמינה ב''לא שולט על הדיבור שלו''.) גם לא לתת לאח שלך לפגןע בך מול כולם, ואם בעלך ואמא שלך מנסים להכניס אותך ביניהם פשוט להגיד שאת מבינה אותם אבל קשה לך לשמוע דיבורים לא חיוביים על בעלך/ אמא שלך.

אני לא חושבת שנכון שאת תבואי ותפתרי את הדברים ביניכם אחרי התנהגות שהיא חד משמעית לא מקובלת מצידו. אולי לתת לזה להתקרר קצת ולבדוק איך הוא מגיב.

ואם זה דפוס שחזור על עצמו של ריצוי מצידך ודריסה של הגבולות שלך מצד אנשים, כדאי אולי לעבוד על זה בטיפול.

לא ממקום של פיוס וריצוי ו"בוא נדבר" חמוד כזה, אלא מתוך מקום של לפתור את הדברים גם אם זה לא נעים וכיפי.

להתנצל על הדברים שאת צריכה להתנצל עליהם (אולי שלא מספיק הערכת כמה הוא עזר לאמא שלך, ועל שהערת את ההערה עם הצירים ממקום מאוד אמוציונלי) אפשר גם להתנצל קצת "מעבר למידה".

במקביל לדרוש התנצלות ולשים גבול ברור על כל הקטע של איך שהוא דיבר אלייך ובעיניי גם על הקטע שהוא הצהיר שהוא לא יעזור עם המזוודות. לקחת אחריות על מה ששלך- אבל רק על מה ששלך יחד עם הבהרה על הדברים שהוא לא היה בסדר בהם

להשפיע על הזוגיות רק מהצד שלך

את יכולה מהצד שלך בענינים טכניים לדבר כרגיל

בצורה נעימה ועניינית

ולתת לו את הזמן

כי תקשורת בין אנשים היא כמעט תמיד מעגלית

וזה כנראה יגרום לו לחזור לדבר כרגיל

זה לא אומר שאת מוותרת על השיחה החשובה על מה שהיה ועל מה שלא יכול לחזור על עצמו

אבל בינתיים אין סיבה בדברים טכניים לא לדבר כרגיל

וגם לסגל שגרה כזו שגם אם רבים

השותפות ממשיכה כרגיל

כעס יכול להשפיע על שיחות חבריות משיכה ומגע

אבל אסור לתת לו לשבור את השותפות 

בעלי היה אומר לי שלא לצפות שהוא יעלה את המזוודות

הוא היה מקבל ממני מילות גנאי

גם בלי הריון

מבחינתי אין כזה דבר התנהלות של הענשה

הבסיס תמיד צריך להישמר

אפשר לכעוס

אי אפשר לפרק את השותפות הבסיסית על מריבות

בעיניי זה לא משנה מי בא לפתור את הפלונטר

אלא איזה לקחים מפיקים ממנו

מבחינתי הלקחים היו:

1. ממשיכים תמיד להתנהל בשותפות בסיסית גם בשעת כעס

2. משתדלים לדבר תמיד יפה

3. להפחית אינטרקציה בין האמא והבעל כי מסתבר שהם לא מאד מסתדרים 

וזה נשמע לי קלאסי לתגובה של בעלך

וגם לך, שניקית את הבית של סבתא בחודש שמיני (אשרייך כאילו, אבל באיזה קטע?)

אבל עדיין, איך שהואדיבר אלייך זה על הפנים. כולל הקטע של המזוודות. ממש קו אדום.

מסכימה עם זה שהבושה זו המראה הכי טובה להתנהגות שלו. ועדיין, אם את טיפוס מרצה, ממליצה לך להתאמן על לא לרצות ואם את פגועה (ובצדק) חכי שיבוא לפייס אותך.

בסוף בסוף, תקשורת זה הדבר הכי חשוב בין בני זוג. זה מה שמחייה את הקשר או להפך

גם אם יש לך בראש את המסקנות לעתיד,  כמו שלא יעשה דברים שלא מרצון גם עבור אמא שלך, או להעריך אותו יותר, על חצייה של קו אדום מגיבים באופן לא שגרתי. ולבוא לפייס אותו בעצמך לדעתי כרגע זה לא נכון. אז לא אומרת לכם לא לדבר עד שיירד מהעץ בהכרח, אבל גם לא לבוא בגישה של "אני מפייסת". לא. אפשר לבוא בגישה של אני רוצה לדבר על מה שהיה כדי לברר איך זה לא קורה יותר לעולם כי זה היה מבזה ומשפיל

ונכון, גם לא לקבל הערכה כגבר זה קשה, אבל לא פותרים קושי בלהוסיף עוד קושי. מתאפקים עד שיש זמן מתאים לדבר ואז אומרים את הדברים בצורה נכונה

ועוד משהו - שימי גבול לחברות בינך לבין אמא שלך. במקרים כאלה של חזית של האמא מול הבעל זה הרסני. את לא חברה שלה באמת, וזה לא לגיטימי שהיא תתלונן על בעלך לידך.

חיבוק❤️

קודם כל, יש הרבה דרכים של גברים לפייס מלבד לומר "אני מתנצל" ישירות. לפעמים הם ככ מרגישים לא בסדר שבאמת מה שיוצא זו התגוננות כמו - מותחים קפיץ וכו שכתבת בתגובה אחרת

יכול להיות שהוא עדיין נסער ובהלם מעצמו וייקח לו עוד קצת זמן לרדת מהעץ

כשזה יקרה, אתם חייבים לקבוע לכם גבולות בזמן של ריב. לדעתי:

1. לא עוזבים את חדר השינה.נקודה.

2. לא מפסיקים לדבר, ומתנהלים כמו שני הורים נורמטיביים ליד הילדים. הם לא אשמים. קונפליקטים תמיד יהיו. תתעלו מעל זה.

אתם עדיין ישנים בנפרד? מי עזב את חדר השינה?

שניכם זרקתם את עצמכם ואת הצרכים שלכם מתחת לגלגלי המשפחה המורחבת שלך,

בעלך לא קיבל הודאה בטעות והוא התפרץ.

זה לא מצדיק את התגובה שלו, זה כן מצדיק את הזעם שהוא הרגיש מבפנים.

כדאי גם להתנצל על קבלת החלטות השגויה, גם על חוסר היכולת שלך לתת גיבוי להרגשה שלו, ועם זאת להבהיר שאין דבר כזה איומים או מילים פוגעניות.

לפעמים כשאנחנו לא קשובים מספיק לסימנים "חלשים" אנו מתעוררים רק בסימנים "חזקים" ואז לא מבינים למה היה צריך סימנים חזקים..

חודש שמיני זה לא הזמן לעזור כ"כ הרבה למשפחה המורחבת, לא לנקות את הבית של סבתא ולא לתת עזרה של כמה שעות לאמא.

אמא שלך טעתה לחשוב שהעזרה שהחיא ביקשה לגיטימית, ולא הצלחתם לגייס את עצמכם לומר את זה בצורה יפה, ולכן זה יצא במןרה לא יפה.

מסקנה: להבא לומר בכנות מה מרגישים ולא למתוח את החבל כי בסוף הוא יקרע.

תשמרי על המשפחה הפרטית שלך, זה חשוב תמחד ולקראת לידה במיוחד.

את אשה מדהימה ואני בטוחה שתצלחו את המשבר הזה ותצאו ממנו יותר מחוזקים.

הגבר יגיד לך- ככה אני (קפצי לי), אבל בתוך תוכו הוא קלט.

והוא עוד יותר יקלוט, אם את תהיי נחרצת ותגידי לו משפט אחד של- אני לא מוכנה כך וכך.

לא- אני מצפה שתתנצל. הנה אני הכרתי בטעות, אז בוא גם אתה.

כאן הוא כאילו ירגיש פיחות במעמד שלו.

אבל אם את ישירה, חדה, קונקרטית- הוא קולט.

זה לא דיון, זו לא חפירה, זו אמירה. שלך. אני לא מוכנה שכך יתייחסו אליי.

גבר לא יתרצה לך כמו אישה.

הוא יראה לך כאילו הוא אגוז קשה, כאילו הוא אין לו על מה להתנצל, אני טעיתי? מה פתאום

אבל את כבר שתלת לו בתודעה שככה לא מתנהגים אלייך ועלייך זה לא מקובל

השינוי כבר התחיל, גם אל את הפירות לא רואים ישר. אז אול  כדאי להניח לזה בינתיים

ואפילו אם היה מתנצל מהשפה ולחוץ, זה לא באמת היה משנה.

מה שמשנה הוא שהוא מודע לגבול שלך.

ואת זה הבהרת לו.

וזה לאט לאט.

ולפעמים גבולות אדומים נמתחים

ולפעמים יש מצבי קצה בחיים

וזה בסדר

ודווקא אני בעד לא להיות פוליטיקלי קורקט.

אבל גם להחזיק במודעות שלי איפה הצד השני עומד.

הוא אומר לך- אני עומד על זה שלא תביאי אותי למצבי מתח

ואת אומרת לו- אני עומדת על זה שתכבד אותי גם במצבי לחץ

שניכם צודקים, ושניכם צריכים להיות יותר במודעות אחד לגבי  השני

איך את יודעת שהוא קלט?

בעיני הגישה שלך מסוכנת מאוד מאוד

זה ציפיות נמוכות מהתנהגות של גבר שבסוף יממשו את עצמן

גבר יכול להיות אדם נעים בדיוק כמו אישה

בטעותם.

זה לא לצפות מהגבר שלך ציפיות נמוכות- זה להבין איך הוא עובד. זה לא להיבהל מהשרירים המדומים שלו.

ככל שהאישה תדחק בו להתנצל- הוא יתבצר. כי היא כופה את זה עליו. כי הוא מרגיש נכנע.

ככל שהיא תגיד לו מה היא רוצה ממנו- הוא יקלוט. כי החיישנים שלו מוכוונים אל הרצון שלך. 

עדיף להגיד לו- אני רוצה שתדבר אליי בכבוד במצבי לחץ
מאשר- אתה לא בסדר שאתה לא מתנצל על מה שאמרת

להתנהל כרגיל, ואפילו להביע איזושהי קרבה, יחד עם אמירה ברורה שזה לא שסלחת על צורת הדיבור או שאת מסכימה שזו אשמתך, אלא שנמאס לך להמשיך להתנהל ככה.

אולי זה שתחזרו להיות קצת יותר קרובים יעזור לו לרדת מהעץ.

ואם בכללי הוא אף פעם לא מוכן להתנצל על טעויות יש כאן בעיני נושא נוסף ששווה התבוננות.

בהצלחה רבה, מריבות בזוגיות זה הדבר הכי קשה בעולם!!!

אני לא כ"כ מבינה מה העזרה שהיא ביקשה וכמה היא לגיטימית.

בעיני אם היחסים תקינים, והורה מבקש עזרה צריך לעזור.נקודה. (יחסים תקינים זה אומר לא נצלנית, קשר בריא וכו)

אבל קשה לדעת בלי להבין. ואני בשונה מהרוב פה חושבת שהוא היה צריך לעזור בשמחה ולא בבאסה. ובוודאי לא לסרב כי אלו ההורים שלנו. והתגובה שלו כבר לגבי המזוודות מדליקה נורה אדומה.

אז תשאלי אותו ואת עצמך קודם, אם אמא שלו הייתה מבקשת ממנו /ממך אותה עזרה, איך הייתם מגיבים?

אני מניחה שהוא היה מגיב אחרת?

אם כן, תשקפי לו את התמונה. 

הורה יכול לבקש, חובה על האדם לתעדף את בן הזוג שלו. מעבר לזה שזה פסוק מפורש "על כן יעזוב איש"

זה גם הדבר הכי נכון לזוגיות. כל איש או אישה רוצים לדעת שהם במקום הראשון אצל בן או בת הזוג. עצם זה שההורים באותה רמת חשיבות או חלילה מעל, זה מתכון לאסון

ומרצה ויוצאת מגדרך כלפי כל האנשים האחרים הלא חשובים, ודווקא מול הבנאדם הכי חשוב והכי יקר לך את פתאום שמה גבול. פתאום לא מוכנה להכיל את הקושי שלו.

אני לא מצדיקה את ההתנהגות שלו, אני כן חושבת אבל שזה שהוא לא מוכן להתנצל זה בגלל שהוא פגוע ממך בעומק, ומרגיש שהוא פחות חשוב לך מכל האחרים.

ובעיני- אני במקומו לא הייתי מבקשת סליחה, הייתי מחכה שהצד השני יבין שצריך פה שינוי מהותי בסדר העדיפויות ובבסיס הקשר.

סליחה שזה לא מה שאת רוצה לשמוע, אבל תחשבי על זה שוב. יש פה פתח לשינוי ענק שישדרג את החיים שלך. 

לא לבקש סליחה שקרא לה ערסית? מגעילה?

השינוי בסדרי עדיפויות שנצרך הוא אצלו בלבד.

היא נשמעת אשה מהממת שדואגת לכולם וגם לבעלה! ואפילו התנצלה בפניו כשבעיניי לא היתה צריכה והוא לא.

ולא, לא צריך להשתחוות לפניו ולא משנה על איזו עזרה. 

מה זה מילות גנאי? ועוד בנוכחות אחרים?

מה זה להגיד כזה אני וזהו?

סליחה אבל ממש ממש לא התנהגות נורמטיבית.

ומה שהוא עושה עכשיו זה פאסיב אגרסיב לגמרי

לפותחת, אין לי מושג איך להגיב

בעיני איש מקצוע לייעוץ אתמול כי היום זה מילים ומחר יכול להיות דברים אחרים

ועוד קראתי פה על הצדקות כמו ככה זה גבר

אז ממש ממש לא

אף גבר שאני מכירה לא ידבר ככה לאישתו

אפילו אחד שהוא פוגעני בעיני, לא ידבר לעולם במילים גסות

מילים פוגעניות בין בני זוג זה משהו שלא עוברים עליו בשתיקה.

זה קוו אדום בקשר.

מבחינתי מילים פוגעניות צריכות טיפול דחוף בדיוק כמו נניח אם היה משתמש נגדך באלימות פיזית. מה היית עושה? היית פותרת את זה בדיבורים ופיוס או שהיית מבינה שצריך פה משהו יותר רציני מזה?

צריך טיפול רגשי בשבילו שניתן לו כלים לשלוט בעצמו . וטיפול בשבילך להעריך את עצמך יותר ולהבין שאליך לא ידברו ככה נקודה. 

זה סיוט.

נכון?

אם את מזדהה עם התיאור שלי, אולי גם העצות שאחר כך יעזרו לך. כותבת כאישה מרצה באופי שלי....

אם הדברים שכתבתי רחוקים מהמציאות שלך, פשוט אל תתייחסי - אני כמובן לא מכירה אותך מהעולם האמיתי אלא רק מכאן, אבל אולי בכ"ז זה ידבר אלייך.

בכל פעם שמשהו משתבש, מישהו לא מרוצה, מישהו כועס או מבואס, את מפייסת, מבינה ללבו, דנה לכף זכות ואם יעזור את גם מתנצלת, והאווירה נרגעת.

לאו דווקא כי את אשמה (אם כי תמיד תמצאי במה את היית יכולה לשפר או למנוע) אלא כדי להחזיר את ההרמוניה לבית ולקשר.

ובדרך כלל זה עובד וזה אחלה. אולי לפעמים עושה לך קווצ' בבטן, אבל הכעס עושה לך עוד יותר קווצ', וכשהאווירה טובה את נרגעת ושמחה.

את יודעת שיש לך המון כוח בידיים, להשרות אווירה טובה בבית (גם במשפחה המורחבת), להוריד את כל מי שטיפס על עץ גבוה מדי.

אבל לטווח הארוך... זה לא טוב.

לאט לאט נוצרת מרירות, אפילו קטנה, כזו שקל להתעלם ממנה רוב הזמן.

שאין מקום לרצונות שלך (לפחות כשמשהו משתבש), תמיד יש מישהו לפנייך. שהאחרים קצת דורכים עלייך, לא כי הם רעים אלא כי זה מה שמתאים להם.

או כי הם לא שולטים בעצמם.

או כי יש להם איזה קושי בחיים או כל דבר אחר שבו את דנה אותם לכף זכות ומבינה לליבם.

ומה עם להבין את עצמך?

שמישהו אחר יבין אותך וידון אותך לכף זכות?

את לרוב אדם צנוע ומסתדרת, יש לך את העולם הפנימי שלך ובכלל אולי כבר נכווית בעבר בציפיות שיראו אותך.

אבל מתישהו, כמו השבת הזו, זה עולה על גדותיו.

עכשיו את נקרעת בין הרצון החזק להרמוניה ולאווירה טובה, בטח כשזה על חשבון הילדים, ובין הרצון שלך שהוא יראה אותך, שהגיס ידבר אלייך יפה, שאמא שלך תעריך את ההקרבה שלך, שתרגישי טוב - מילא את אבל יש תינוק בבטן, וחוצמזה מותר שיראו אותך קצת בשלב הזה של ההריון... (אני קצת מקצינה אבל מניחה שברגעים נמוכים זו התחושה)

והעצה שלי היא - גם וגם.

מה פירוש?

לעשות מה שמתאים לך, לא מה שאת יכולה אלא ממש מה שמתאים לך מבחינה רגשית, כדי להחזיר את ההרמוניה.

וזה יכול להיות גם לבטא כעס או להחזיק בתוכך את הרגש השלילי.

לא למהר לדחוק אותו.

מצד שני כן אפשרי להרגיע את האווירה *כשמתאים לך*

ולהסכים לקבל ממנו פיוס לא ישיר, לקלוט ממנו איתותים להתקרבות ולתת לו.

אבל, וזה אבל גדול, לא לעבור הלאה כאילו לא קרה.

כאשר האווירה נרגעת קצת, מפשירה קצת, לשבת לדבר על זה, רצוי מחוץ לבית, וכן להעלות את הרגש שלך, עם התבונה הרבה שיש בך לאיך לעשות את זה נכון, כך שהוא ישמע ולא יידחק לפינה.

לא לוותר על עצמך!

לספר איך הרגשת, ומה היה לך לא נעים, לא בהאשמה אלא מתוך הכאב שלך.

לא לפחד עליו, הוא יעמוד בזה.

כלומר שני המרכיבים קריטיים - גם לתת לאווירה להפשיר כדי שתהיה קרקע טובה להמשך *באופן שעדיין מתאים לגבולות שלך*, וגם לא לבלוע את הגוש בגרון ולהמשיך הלאה אלא לפרק אותו, אחרת הוא ימשיך להצטבר.

קרקע טובה להמשך יכול להיות לבקש ממנו חיבוק, או לחזור לישון יחד בחדר (בעיניי משמעותי מאוד), או לקבל ממנו מחוות אהבה, גם אם הן מגושמות או לא מתאימות, או להכין לו אוכל כל דבר אחר שאת יודעת שמרכך את האווירה, מצדך או מצדו.

בעיני, זה שהוא דיבר אלייך ככה זה מאוד לא יפה, אבל ליד המשפחה שלך זה ממש לעבור גבול אדום.

וברשותך, את לא הולכת לפייס אותו, תחכי עד שהוא יפייס אותך. יש גבול, ואת חייבת לשמור על כבודך. 

יש 2 זכאויות

אחת של הביטוח האמצעי (לא זוכרת שמות)- זה מלידה רביעית.

והשניה מסל הריון ולידה- למי שיש את הביטוח הכי גבוה, בלי קשר לאיזו לידה.

לא שמעתי שום דבר, וזה נחשב משכך כאבים בטוח.

אפשר לשלב בין אקמול לנורופן.

כדי לעזור לכאב, צריך לדעת ממה הוא נגרם.

לשיניים יש משחה שעוזרת, או נשכן שמקפיאים.

לגרום אפשר אולי תה עם דבש.

כאבי בטן? כאבי גרון? הוא קם וצורח ורואים שכואב לו

אבל אני ממש לא אוהבת את זה שהוא מקבל פעמיים ביום נורופן

במינון יתר.

וד"א אקמול תרופה יותר ותיקה מנורופן....

מה שנכון זה לשלב בין אקמול לנורופן

שיכוך כאבים אפשר עם בקבוק/כרית חמה אבל לא מתאים לגיל

לאוזניים יש טיפות טבעיות שמאד עוזרות ואפשר גם לשים שמן זית מעט מחומם

לשיניים יש טיג'ל אבל אומרים שלא בריא

ומשפיע לאחר זמן רב יותר ולטווח קצר יותר.
נורופן  אני יודעת בוודאות שבכמות גדולה עלול לפגוע חלילה בכבד לעתיד לבוא וכדאי למעט
דווקא אני נותנת אקמול אבל משתדלת במהלך היום כשמציק משהו לילד- לצאת איתו, לטייל, להסיח הדעה.
כשממש סובל- אקמול
בלילה- אקמול
במהלך היום מנסה להפחית, ועם חום זה הכי קל... מקלחות 

מאז כבר לא מחזיקה בבית
אם כי אין ספק שנורופן חזק ולטווח ארוך, אין עליו.
כשהבת שלי שברה את הרגל, רק עם נורופן הייתה רגועה. אקמול לא מדגדג.

מוסיפה ומדייקת-

אקמול משפיע מהר יותר ולזמן קצר יותר

נורופן- להיפך..

אקמול מתפנה דרך הכבד

נורופן דרך הכליות

מכאן החשש של הנפרולוגים שהובאו בשרשור.

אם היו שואלים רופאי כבד, היו אומרים כנראה הפוך..

מפה לשם,

ההמלצה היא לשלב בין השניים,

וכמובן לא לתת לילד לסבול..

ולתת משככים אחרים

(לא תמיד עובד לי, ואני נותנת גם אקמול).

ההמנעות מהסיבה שכתבת

אין קטע להיות כל יום על משככי כאבים.

אם זה אזניים או שיניים אז לתת משהו ספציפי שעוזר.   

אני משתדלת אם אפשר לא לתת אקמול וכו'.

הרבה חיבוקים, מנסה להרדים יותר, ואם מניקה-אז מלא מלא מלא הנקה. נכנסת אתו למיטה להרבה זמן.

מעבר לזה מנסה להבין מה כואב, למשל אוזניים- יש טיפות שמאלחשות קצת את הכאב.

אם כל זה לא עוזר והילד לא נרגע- אז כן, נותנת אקמול.

(אגב גם כשאני לא מרגישה טוב- קודם כל מנסה להתמודד, לנוח, לישון, ואם ממש בלתי נסבל או שממש חייבת לתפקד עם הילדים אז לוקחת אקמול).

בהצלחה!

כדי להילחם במחלה

משתדלת לתת לו לעשות את שלו

כמו שכתבתי למעלה

וגם אמבטיה חמימה שהולכת ומתקררת מורידה קצת את החום

ושוב, אם נראה לי מפחיד אז כן נותנת אקמול.

אבל מעדיפה לא לתת על כל דבר, זו תרופה שיכולה לפגוע בגוף (בכבד) ועובדת על מערכת העצבים...

כמובן זו לא המלצה אלא רק מה שאני עושה..

יש לי ילדים שלא מסכימים לקחת אקמול (לא תינוק שאפשר להכריח), הם עוברים את זה בסדר ובקושי חולים

עם החום נלחם במחלה, איך זה שילדים שמקבלים אקמול לא מבריאים לאט יותר מילדים שנמנעים מאקמול?

ואני אומרת לבעלי- תראה, אם הייתי מביאה לו עכשיו אקמול, הייתי בטוחה שבזכות האקמול הוקל לו.
אבל הוקל לו בלי קשר לכלום.

כמובן כשמציק מאוד, לא מהססת לרגע לתת אקמול אבל לא כעזרה ראשונה.

אצלי פעם העליתי חום אחרי אחת הלידות.

נתנו לי אנטיביוטיקה הוריד בגלל חשש לזיהום. וזה היה אמור להיות לכמה ימים.

ובינתיים ממש ניסו ללחוץ עלי לקחת אקמול/נורופן להוריד את החום. אבל אני סירבתי (כי באופן כללי משתדלת לא לקחת אם לא חייבת).

ואז אחרי לא הרבה זמן ירד לי החום. והרופא אמר שזה לא יכול להיות בגלל האנטיביוטיקה כי היא לא משפיעה כל כך מהר, ולכן כנראה שאין בה צורך ואפשר להפסיק איתה.

אבל אם הייתי לוקחת אקמול/נורופן אז היו חושבים שהחום ירד בגלל זה ולכן הייתי צריכה להישאר בבית חולים עם אנטיביוטיקה לעוד כמה ימים...

אם נראה לי משהו וירלי אז אקמול

אם נראה לי משהו דלקתי (כמו דלקת אוזניים) אז נורפן כי הוא גם אנטי דלקתי

אם ממש קווץ אז לפני הלילה גם מביאה נורפן- כי הוא מחזיק ליותר זמן

2 מקומות ממש מושלמים

אירופה הקטנה בחד נס- וואו של מקום

וגם פיפטיס בכפר ורדים. ממש מוצלח (על פיפטיס יכולה להגיד לך שהבעלים במילואים אז הזמינות שלו במענה קצת נמוכה מצד שני מבחינתי זה ערך מוסף)

שתיהם נקיים מאד, שירותיים, עם ג'קוזי ובריכה פרטית (בפיפטיס תיאמנו עם בעל המקום שאין עוד זוג במקביל)

בסביבות ה900 שח ללילה

שאת לא חייבת לענות בטלפון לכל שאלה.

מותר לך להגיד, אני שומעת,  צריכה לבדוק/לברר/לחשוב על הדברים ואחזור אלייך עם תשובה.

זה באמת קשוח שיחות עם הורים. זה דורש חשיבה ומאמץ לא קל, בטח בתחילת הדרך. גם אחרי 7 שנים זה קשוח.

לא להכנס למקום מתגונן, אלא לשמוע, להכיל, לנסות להבין את המקום של ההורים.

ואם עשית משהו שאת בטוחה שהוא נכון אז תסמכי על עצמך. רק לחשוב איך לתווך להורים בצורה נכונה.

ומותר לנו לטעות.

אני מתנצלת לא מעט על טעויות ואומרת שלומדת מהם להבא.

חיבוק גדול ❤️באמת מאתגר

שאלתי מתי אפשר לשוחח ונעניתי בשעה מתאימה פלוס שאלה: באיזה ענייין.

ובאמת אחרי כמה פעמים למדתי איך להתנסח, אבל ממש לא ראיתי את הבקשה הזאת כחריגה או מוזרה.

מאז אני פוחדת בכללי משיחות טלפון של הורים שעוד לא הכרתי ולא יודעת מה טיבם... 

למתבגרים ועדיין חוששת מאד משיחות עם הורים.

ואצלנו אין את האופציה של ווטסאפ- אני ישר נכנסת תחת המתקפה........

והפחד הכי גדול  שלי- כשאבות מתקשרים

אז אני מתכווצת לגמרי כי ברור שזה כדי להעיר ולצעוק.

אבל מה שלא יהיה, אני משתמשת בשיטה שתמיד עובדת

דבר ראשון פותחת במילים טובות וכנות על התלמידה

זה מרכך הכל

בין אם אני יוזמת השיחה ובין אם מתקשרים אלי.

כן זה באמת עובד פלאים

יחד עם זה לפעמים קשה להוציא מחמאות אמינות בצורה טבעית שלא מאולצת.

לק"י

כאמא נוהגת ככה. וגם משתדלת להחמיא על הדרך מידי פעם. כי אני יודעת כמה זה חשוב, אבל לא תמיד מצליחה להחמיא.

האמת שכאמא, אין לי פנאי להילחץ, אני מספיק עסוקה אבל כן זה הגיוני לכתוב בכמה מילים מה נושא השיחה.

זה גם עוזר לדעת האם זה שיחה ארוכה או קצרה והאם צריך לגמרי פניות או שזה משהו שכן אפשר לשלב בסיטואציה יחסית רגועה.

המינון באמת קצת מוזר אבל

אני מכירה פעמים ביום ולפחות חמישה ימים לפני המחזור

מניחה שאת שם בסביבה, אז אם לא יצליח לצאת ידע לקרוא לך.

אם יש לך תכנון בהמשך להשתמש בארון לדברים שלא תרצי שיזיז אותם אז אולי עדיף לא להרגיל אותו שמותר להכנס לשם.

אני חושבת שלא כדאי להסכים לסגור את הדלתות. גם אם שם ספציפית יש זרימת אוויר, הוא עלול ללמוד מזה שאפשר להסתגר בכל פינה דומה, ובמקום אחר זה כן יהיה חנוק מדי ומסוכן...

אולי יש לכם אפשרות בינתיים להוציא שם את הדלתות כדי שלא תהיה בכלל הווא אמינא לסגור אותן?

וכך גם כשתרצו להשתמש שוב בארון, תחזירו את הדלתות ויהיה לו ברור שהארון עבר שינוי תפקיד והוא לא יבקש להיכנס אליו...

בכל אופן, זה באמת מתוק! אני זוכרת שאפילו כתבתי סיפור בשביל הבת הגדולה שלי (קראתי לו "הבית של איקס") כשהיא מצאה לעצמה פינה בתוך ארון ספרים שהיה אז ריק🙂 (היום כבר אין לנו מקומות ריקים בבית ב"ה🤭 אבל יש לנו עוד ילדים שאוהבים את הדברים האלה...)

להוריד דלתות זה לא ישים

גם ככה הוא כל היום מצליח לפתוח סוגי מנעולים ועוש לי סדום ועמורה בכל הארונות.

בלי דלתות אנחנו נחיה בכאוס

שם יש אויר בטוח, בשאר הארונות אין כל כך מקום

אבל אולי באמת זה הרגל לא טוב?

ננסה לחשוב על משהו

כללית הוא בגיל ההתבגרות די קשה לשנות את רצונותיו ואני משתדלת להאבק רק על מה שקריטי

(נגיד אני לא מרשה להסתובב בלי טיטול.. מצידו הוא חושב שהוא יכול לעשות בשירותים)

(אגב, יש ילדים בגיל הזה שנגמלים😜 אבל זה בהחלט משהו שצריך להתאים לאמא קודם כול...)

יכול להיות שבאמת לא שווה להתעקש על זה עכשיו... הוא קטן, ויוכל לשנות הרגלים בהמשך.

אם את בטוחה שאין בזה סכנה (בשבילו, כמובן, הכלים במטבח זה מילא😉) - אז תאפשרי לו וזהו. באמת צריך לבחור את המלחמות לפעמים...

מבחינה טכנית או להוריד את הדלתות או לשים נעילה שלא יוכל לפתוח את הארון.

מבחינה מהותית יותר קל לשים את הגבול שלא נכנסים למקום חשוך וסגור לגמרי,

מאשר למשל להפריד בין ארון סגור למכונות ל"ע או מקרר.

את המקרר הוא לא יודע לפתוח לבד אבל זה ענין של זמן...

אם את חוששת שלא יצליח לצאת אז להתאמן איתו קצת על לפתוח מבפנים.

ואת יכולה גם לשים משהו על אחת הדלתות שלא יסגר עד הסוף.

והוא נשמע מתוק דבש

שהפרשנות הזו אפילו לא עלתה בדעתי

אולי תקני לו אוהל קטן כזה שישים בו משחקים וישב בו?

מחיר מצויין איכותית וטובה

מחזיקה לנו כבר כמה שנים וילדים ועדיין מצויינת

ושי לי המלצה על חנות שקנינו אותה בירושלים אם רלוונטי.

אבל מסייגת, בסוף עגלה טובה (כמו כל מוצר אחר) - זה עניין של התאמה לצורך שלכם.

משקל, יציבות, התאמה לתנאי שטח, מקום שתופס באוטו... כל אחד ומה שיותר חשוב לו, וההגדרה שלו למחיר טוב. (למשל אנחנו התלבטנו מאוד אם לקנות עגלה יקרה יותר ב3000 ש"ח כדי שתהיה קלה יותר - מה שאנחנו בחרנו לא צריך להיות נכון לכם).

מיטת תינוק, בדיוק חיפשתי עכשו וראיתי שסגל הם חברה גדולה ונפוצה שיש בכל מקום בערך, אז הסתכלתי מה אני אוהבת ואז בדקתי איפה יש מחיר הכי טוב (בניגוד להיגיון, חנויות מוכרות ביותר זול מהאתר הרשמי שלהם). אני הזמנתי השבוע בשילב, כי יש מבצעי נובמבר אז המחיר התאים לי.

כמובן יש גם יד2...

לקחת לנסיעות. פשוט נוחה לתפעול ואמבטיה נוחה. לא מסורבלת.

יש מעקה חום כזה לספורטליין. זה לא מפריע לתינוק להניח רגליים? ובתמונה רואים שהרגליים יורדות , אפשר ליישר את זה?

מה עם אינגליזינה, פרגו יש עוד המלצות?

ןהאמבטיה ממש נוחה וגדולה.

לא הבנתי את השאלות שלך.. אם תסבירי אותם אענה בשמחה🤭

בתמונה יש מעקה חום. זה נוח? התינוק מניח על זה רגליים? (זוכרת שתינוקים אוהבים להשעין רגליים ככה אבל זה דימוי עור כזה..) וגם נראה בטיולון מושב שבו הרגליים יורדות, אפשר לישר? ושישכב?

העגלה כבדה?

דגם אפטיקה. נוחה בטירוף. היגוי יותר ממצויין, אמבטיה עצומה...

לי יש ספורט ליין סיילו xl משנת 2023.

יש מעקה מעל הרגליים, זה לא מיועד שישימו עליו רגליים.

אולי יש תינוקות שמרימים לשם את הרגליים. אם הם עושים את זה, זה אומר שככה נח להם.

את המקום לרגליים אפשר ליישר.

להיות בכל העגלות..

ולהפך כשאין זה מבאס לתינוק הם מאוד אוהבים להחזיק בו

הרגליים מתכווננות איך שתרצי

והיא באמת מושלמת בעיני נוחה ויציבה ואיכותית

חוץ מזה שלהוריד בד ולכבס -קשה עד בלתי אפשרי כמעט..תלוי דגם

אם כן אז אצלנו מאודדד נוח להם להניח על זה רגליים. זה הורס מצחוק לראות אותם מרימים רגליים ומתפננים להם.

לגבי הסוף התשובה היא כן, אפשר ליישר ככה שהרגליים לא ירדו

שאפשר להוריד את המעקה החום אם רוצים (אני בדרך כלל שמה אותו רק כשאני הופכת את העגלה שהתינוק עם פנים החוצה ולא אליי)

אם זה ילד ראשון ואת לא יודעת מה צריך תגידי ונכוון אותך בשאלות.

מה שטוב לאחת יכול להיות גרוע מאוד לאחרת.

אם הלידה קרובה לתחילת שנה לועזית, כדאי לנצל את המבצעים שיש בחנויות. 

הפסקה ארוכה וכבר הוצאנו הכל מהבית. כי אין פה תינוקות מזמן ובסוף כבר קצת התייאשתי מלשמור. מקווה בע"ה שישמש עוד תינוק אחרי אבל זה לא כמו  לילד בכור.

אני כבר ממש לא בעיניינים. זוכרת פשוט שהילדים שלי אהבו להניח רגליים. רוצה עגלה של אמבטיה וטיולון.

קיבלנו סיוע לקנות חדש ללול 1000 שח ולעגלה 2000. אבל אם יש עגלה עדיפה יקרה יותר, אולי אקנה מיד 2, ופשוט אקנה ואמכור חדשה שעולה 2000. לא יודעת. ואין לי כח להתלבט.

גם בגדים אין לי עדיין.

יש מבצעים עכשיו?? איזה כיף!

איפה כדאי באייס, שילב, בייביסטאר, משהו אחר?

חודש נובמבר וסוף שנה זה לגמרי זמן של מבצעים.

בגלל שרוב החנויות מחזיקות את אותם מותגים בסך הכל, הייתי בוחרת מה אני רוצה ואז בודקת איפה הכי זול.

בגדים - בקרטרס יש עכשו 2+4 שזה מבצע מעולה, בחנויות אחרות יש גם מבצעים אבל לא בטוחה שזה כבר המחירים הכי טובים.

אחרי שימוש בכרטיס של ארגון המורים + קנייה בעודפים של שילב

עגלה חדשה לגמרי של ספורטליין, פשוט דגם של 2024 ולא 2025 ואז הם מוכרים בזול

שווה בדיקה

יצא 1500 ברהיטי אור בירושלים.

אני יודעת שזה זול בפער לעומת כמה שראינו במקומות אחרים...

אולי אפשר להתקשר לשאול שם.

בכל מקרה זאת תקופה טובה לברר אפשרויות כי יש מבצעים.

יש לך 1500 לחנות ואת מתלבטת על מה להוציא אותם בעצם?

עגלה וגם מיטה/לול,

ואת התקציב בחנות לשמור לכל הדברים ה'קטנים' שמצטברים?

רפידות הנקה/משחות/מוצצים/בקבוקים- שלא לוקחים ממסירה בדרך כלל כי רוצים חדש

ובגדים חיתולי בד מצעים וכו', שבעקרון לגילאים הקטנים קל למצוא למסירה אבל לא יודעת אם יש לך ממי, ולגילאים היותר גדולים כבר קשה יותר. 

הרב שלנו אומר לא לקחת סיכונים,אני אחרי קיסרי

רק חשוב לי לדעת כאן צריכה בדיקה של רופאת נשים או שאפשר להתחיל?

יש מישהי עם ניסיון בזה?

זאת אומרת שקשה מאוד לא לאסור את זה

לכן נראה לי הזוי לטבול ואז לטבול שוב 😵‍💫

עכשיו אני בהמתנה אחרת, לא רחוקה ממך אבל מתסכלת גם כן, לאור זה שהיו לי כעת 2 הפלות רצופות - יש תוצאה חיובית ב"ה, אבל הא"ס עוד רחוק רחוק רחוק...

מה שלא בטוח תעשי כשתהיא בהריון בע"ה בקרוב...חחח

לצאת לבלות עם בעלי, במסעדה/בית קפה או סתם אטרקציה, לחזור הביתה עייפים אך מרוצים..

להתלבש יפה, לקנות לי בגדים שאני אוהבת, לטפח את השיער.. כל התעסקות שגורמת הנאה ושלא תמיד יש זמן לעשות כשמגיעים הילדים..

אני זוכרת שממש נהנתי שכבר לא מיהרתי להיכנס להריון ואז זה הגיע 😆

לזה שהיא לא ציינה אם יש כבר ילדים.

תודה שהארת את תשומת ליבי!

אבל גם אם כן. גם לי הייתה הפסקה ארוכה אחרי כמה ילדים. עדין נהגתי באותן דרכים עד כמה שניתן...

וזה רק מעצם המחשבה על הרחקות

וחיבוק על הבאסה מהאפשרות להיאסר...

הסיוט שלי.

רוב הסיכויים שעוד מעט זה ייגמר.

וגם אם יתגבר ויאסור, זה בדרך כלל חד פעמי.

זה לא קשור למניעה של הנקה.

אם ההנקה מונעת לך, היא ממשיכה למנוע גם עם גלולות, וגם אם את מפסיקה.

אצלי ההנקה מונעת לתקופה די ארוכה. בלידה האחרונה לקחתי סרזט, כי הייתי אחרי קיסרי ולא רציתי לקחת סיכון. הפסקתי עם הסרזט אחרי שנה, וההנקה מנעה לי עוד 9 חודשים.

עד כמה שידוע לי דיאמילה זה כמו סרזט, וסרזט יש דימום הסתגלות שמתחיל כשבוע אחרי שמתחילים. אצלי זה היה כמו מחזור והצלחתי להיטהר ממש בקלות ואח"כ שקט לשנה. 

בעז"ה יהיה ככה גם אצלך 🙏

ולגבי הפחדים, ממש תנסי לשחרר את זה עכשיו, אני הכי מבינה אותך בעולם כי גם אני ככה. תני לזה כמה ימים, שבוע, ותראי מה הכיוון, אל תסיקי מסקנות עדיין ואל תתייאשי עדיין מכלום ❤️

אם את מניקה הנקה מלאה מלאה אז המניעה של הכדורים פשוט עובדת על ריק.

אישית ממליצה לך לשקול התקן לא הורמונלי

אני עשיתי בלידה ראשונה בדיוק בגלל זה

כדי לדעת כמה זמן ההנקה מונעת לי את חזרת המחזור בלי התערבות של הורמונים.

לק"י

וחשוב לדעת שהכוונה בהנקה מלאה היא מעבר לרק הנקה ובלי תמ"ל.

אלא גם בלי מוצץ, בלי לפתוח פערים גדולים בין הנקה להנקה, הנקה גם בלילה. וכנראה שיש עוד דברים.

קודם כל כמובן זה דעה אישית שלי מניסיוני ולא ייעוץ רפואי

אני לקחתי מניעה הורמונלי (סזרט) כשהנקתי הנקה מלאה בלידה השניה

הפסקתי כעבור שבועיים כי עשה לי מאוד רע

ולא קרה כלום, ההנקה המשיכה למנוע לי את חזרת המחזור

זה מה שהתכוונתי בעובדת על ריק

שהיא פשוט לא עושה כלום אבל שוב זה כמובן לא מונח רפואי מקצועי

וגם הייתי אחרי קיסרי וחששתי לקחת סיכון

בלידה שניה כאמור ניסיתי הורמונלי והתייאשתי מההורמונים ונתתי לטבע לעשות את שלו.

לא מכניסים לגוף סתם עוד הורמונים וסובלים מתופעות לוואי

ואגב אצלי הנקה מונעת גם אם אני משלבת תמ"ל. וגם עם מוצץ. לפחות שנה אני לא מבייצת.

גם כשהפסקתי להניק לקח לי כל פעם לפחות חודשיים לבייץ, עד שהגוף התאזן בחזרה

לק"י

גם אצלי הנקה חלקית מונעת עד גיל שנה+

אבל כנראה שססטיסטית אחוזי המניעה עולים עם הנקה מלאה.

@אפונה העלתה יום אחד קישור מעניין בנושא.

תחשבי שהביוץ מגיע שבועיים (+-) לפני שהדימום מופיע.

אז לא הייתי בונה על זה

יש לא מעט נשים שנכנסו להריון בהנקה מלאה בלי שהיה לפני כן ווסת סדירה. 

המלצתי לה לשקול התקן לא הורמנלי כדי שתכיר את הגוף שלה וכמה זמן הנקה כן מונעת חזרה של ביוץ.

גם אני כשזה היה לי מאוד קריטי הוספתי מניעה של התקן

כשזה לא היה כ"כ קריטי אז כן הסתמכתי על הנקה כמניעה מתוך שיקול שיש מצב שכן יהיה פתאום ביוץ והריון.

הנקתי כל 3 שעות על השעון, מלאתי את כל התנאים וילדתי בדיוק שנה אחרי הלידה הראשונה.

לא יודעת מה האחוזים, ואם בדקו את זה בכלל.

אני ראיתי פעם שכתבו שהנקה מלאה מלאה לפי התנאים שהוזכרו פה קודם מונעת ברמה של 98% (לפחות במשך תקופה מסוימת אחרי הלידה).

אני לא יודעת בדיוק מה המקור ואיפה ואיך זה נבדק.

אבל זה באמת שונה מסוגי מניעה אחרים, כי אף פעם אי אפשר לדעת במשך כמה זמן זה ימשיך למנוע.

גם מי שההנקה מונעת לה, כל עוד היא מונעת - זה 100% מניעה כי באמת אין ביוץ ואין אפשרות להיכנס להריון. אבל יום אחד (ולא בהכרח בעקבות שינוי בדפוס ההנקה) הביוץ יחזור בלי הודעה מראש, ואז פתאום ממניעה של 100% זה הופך למניעה של 0%.

(מי שמכירה טוב את הגוף שלה ע"פ שמ"פ, אולי כן תצליח לזהות מראש. אבל זה יותר קשה לזהות סימני ביוץ כשאין מחזוריות קבועה, ולמי שאין היכרות מוקדמת עם הגוף שלה זה די חסר סיכוי).

מי שיש לה היכרות עם הגוף שלה בעקבות לידות קודמות - זה כן יותר מנבא עד כמה ההנקה מונעת. זה לא תמיד עקבי לגמרי, אבל יש יותר ידיעה מראש על תקופה שהיא די בטוחה.

(למי שממש קריטי לא להיכנס להריון, אומרים שלא כדאי לסמוך על זה, כי יכולות להיות הפתעות בכל זאת...)

לקח כמה ימים

לא נאסרו, אבל זה גם תלוי פסיקה..

זה גם לכיוון ההפוך

תחשבי שבלי גלולות יכול להיות שעוד רגע פשוט יחזור לך המחזור.

יש נשים כאלה. גם אם הן מניקות הנקה מלאה לפי כל החוקים. זה גוף האדם זה לא מכונה וזה משתנה מאישה לאישה..

ומאותה הסיבה, אם מבחינתך זה סבבה להיכנס להריון מחר, אז אל תמנעי.. אם לא, אל תוותרי על זה.

וואו איזה הקלה

וכן, מבאס אותי מאוד שאני לא יודעת אם הנקה מונעת לי, במיוחד שבמשפחה שלי היא די מונעת 

פשוט אני ממש מפחדת מצפופים ולא רוצה לקחת את הסיכון 

תהיי חייבת להיות בלי מניעה הורמונלית. הגנטיקה המשפחתית יכולה להעיד אבל לא ב100%. אצלי לאמא שלי מנע לחלוטין עד ההנקה האחרונה, גם אם היא בגיל שנתיים, ואצלי מנע איזה חודש (;

אם חשוב לך למנוע את יכולה לשים התקן לא הורמונלי או להמשיך אם הגלולות, רק שאז כאמור לעולם לא תדעי אם באמת את צריכה לקחת אותן.

בהצלחה רבה!

יחסית ארוך, ובד"כ אח''כ שקט.

לקחת נשימה עמוקה...

לא להסתכל בניגוב.

אם יהיה דימום משמעותי את תרגישי. 

אין מה להתבאס, אם את רוצה למנוע, עדיף למנוע.

יכול להיות שזה דימום הסתגלות אבל מה שטוב בגלולות להנקה שלא תקבלי בכלל אחרי זה

60 ב18.9

אני הזמנתי מעליאקספרס

מעולות 🙂

מעניין...

זה נוח? מכונה רגילה (הכוונה שלא. איך כביסה עדינה) ומייבש עובד או הורס?

יש מצב שזה פחות סופג מבהתחלה..

אם משקיעים יותר אז כמובן שחשוב לעשות לפי ההוראות. 

מעליאקספרס כנל

יפות כאלה עם דוגמאות פרחוניות מאחורה.

לשים לב שזה אטום לנוזלים!

מתכבס מצויין עם כל הכביסות.

זה נמכר בד"כ בשישיות, לדעתי כדאי 12 (זה מלא פעמים נעלם בכביסה או שמתגלגל לכל יני פינות, לפחות אצלי)

פעמיים קניתי מעליאקספרס אבל הן לא היו אטומות לנוזלים. התאימו לי רק בשלב מאוד מאוחר של ההנקה, כשכבר היו רק ממש מעט טפטופים מידי פעם.

(האמת שמאז קניתי רפידות הנקה רב פעמיות של לנסינו, שהן כן אטומות לנוזלים. אבל גם הן פחות טובות לי מהחד פעמיות).

הנה משהו שמצאתי עכשיו ב-AliExpress: עזרו לי בבקשה לבחור!

₪12.66 | 6Pcs סיעוד רפידות 6 יח'\סט רחיץ שד הנקה סופר לספיגה מחצלת עבור אמא עמיד למים האכלת Pad לשימוש חוזר ספקי

6Pcs סיעוד רפידות 6 יח

מוצר גאוני!

השתמשתי מלא בשתי הלידות.

רפידות סיליקון- Lili Pads רב פעמי

זה מתלבש ממש כמו פקק שחוסם את יציאת החלב.

מנע לי דליפות בצורה מצוינת

לי זה גם היה נח ונעם על הגוף

וגם בעיקר והכי חשוב בעיניי, לא רואים את זה מבחוץ כמו שאפשר לראות רפידות חד פעמיות (אולי זה רק רגישות שלי ולא באמת רואים)

אבל כמובן הנקתי/ שאבתי כל כמה שעות

לק"י

הייתי מתחילה בלהזמין אותה בשבוע-שבוע וחצי הקרובים, ולראות כמה נחמד לך בחברתה.

אם כן, הייתי שוקלת לצאת איתן.

הן רוצות לצאת קרוב אלייך? את עם רכב?

כדי שבמידה ותראי שמיצית את הישיבה איתן- תוכלי לחזור הביתה (תגידי להן מראש, שייתכן שתצטרכי ללכת הביתה מוקדם יותר).

(מבינה את ההתלבטות שלך. בפועל לא בטוחה שהייתי יוצאת איתן במקומך).

אז מה לגבי ללכת ומקסימום לחתוך מוקדם אם מיצית?

בתכל'ס, מבינה את ההתלבטות וגם אני לא בטוחה שהייתי הולכת במצב כזה במקומך. 

הכי טוב אם את ניידת ויש לך תירוץ סביר לחתוך מוקדם. אולי אפילו רק להזמין שתייה במסעדה, לשבת קצת וללכת...( משהו בסגנון דווקא היום בעלי עובד ולא יכול לשמור/ הבייביסיטר בדיוק הודיעה שהיא יכולה להשאר רק שעה)

את לא בעונש

למה ללכת למקום שלא נעים לך בו?

אני לא יצרתי קשר וגם הן לא.. 

אז פשוט לא הלכתי. 

וגם ההורים שלי הגיעו לביקור כך שגם ככה לא יכולתי לצאת.. 

אז ב"ה יצא טוב. 

תודה לכן על העזרה! 

בבריאות ובשמחה ובלי שום עוגמות נפש בדרך.

ד"א

היתה בטא חיובית 14 יום אחרי הזרעה או בדיקה ביתית לפני/אחרי איחור?

כי לפעמים הביתית יוצאת חיובית וזה עדיין שאריות מהאוביטרל....

ולי בתקופת הטיפולים הווסת קבוע הייתה מאחרת ומגיעה 16 יום אחרי ביוץ והשמחה כבר היתה בשמים 

עד שקלטתי שהעיכוב עקבי.....

15 ימים מהאוביטרל

היום עשיתי עוד בטא, מחכה

מצטערת ממש בשבילך!

שולחת חיבוק גדול

בתור למודת הפלות כולל כמה כימי-

שווה לעשות בירור של הפלות חוזרות (בירור קרישיות)

כי יכול להיות שניתנו לך תמיכה לקראת הריון וכאלה...

בכל זאת.

בטח יש תחליפים לאספירין אם צריך.

אני עברתי כמה וכמה הריונות כימיים במשך כמעט שנתיים

וזה שבר את הלב כל פעם מחדש

את מספרת שעשית גם טיפולים אז בכלל אני מבינה שזה מתסכל ומייאש במיוחד.

בזמנו הלכתי לרופא פוריות שלא מצא שום בעיה אבל נתן לי מרשם לתרופה בשם פרדניזון (אגב קראתי בזמנו שיש רופאים שנותנים אותה קבוע לנשים שעוברות טיפולים)

מה שקורה שלפעמים הגוף מזהה את ההריון כגוף זר ותוקף את עצמו ודוחה את ההריון מיד בהתחלה והתרופה הזאת כאילו מנטרלת את זה (לא בטוחה שהגדרתי את זה נכון ב100 אחוז אבל זה הרעיון בגדול)

אצלי בנוסף גם התברר שהיה לי דלקת באנדומטריום (רירית הרחם) מה שגרם להריון שלא יכול להתפתח כי בעצם בשלבים הראשוניים של ההריון לרירית הרחם יש תפקיד מאוד מאוד חשוב.

אז אצלי בטיפול ב2 הדברים הוביל ב"ה להריון תקין מיד בחודש הראשון.

ממליצה לך לדבר עם הרופא שלך לבדוק כיוון כזה

יש רופאים שלא אוהבים שבאים אליהם עם רעיונות עצמאיים אבל אני מצד שני למדתי אז שאם אני לא אחקור ואכנס לעניין בעצמי בכל הכח הדברים יתעכבו ואני אמשיך להתאכזב כל פעם מחדש.

הרבה כוחות יקרה

ואם באלך המלצה לרופא דתי נחמד אנושי וגם זמין תכתבי באישי ואשלח לך פרטים. הוא מקבל בפתח תקוה

אולי הייתי יכולה לרדת יותר בלי ההתקן, אין לדעת.

בתור התחלה לא הייתי מקשרת ישר להתקן ומחפשת סיבות אחרות.

אלא אם כן לא אכפת לך להוציא אותו ולנסות מה קורה בלעדיו. 

הבטן שלי כל הזמן נפוחה, חלק מזה גם שומן

וקצת קשה לי לרדת מהמשקל של הלידה

ותמיד היה לי קלי קלות לרדת..

לפעמים באלי סתם להוציא כבר את ההתקן, מפריע לי שיש לי הורמונים בגוף גם אם זה ממש קצת ואולי זה יעודד אותי להוריד אותו

פחות הייתי תולה את זה בהתקן ויותר בגיל.

עם הגיל חילוף החומרים מאט ומשתנה והירידה במשקל קשה יותר.

וגם עם מס' הלידות זה נהיה יותר קשה.

אני דווקא הפעם קצת יותר רזה מהפעמים הקודמות שהייתי עם התקן לא הורמונאלי...

מצד שני תמיד הייתי רזה בלי להתעסק בכלל במשקל ומה שאני אוכלת

אז זה ממש מבאס ובאלי למצוא את הסיבה, את מבינה?

מצד שלישי אולי באמת הגיע הזמן להפנים שצריכה לאכול כמו שצריך ונגמרה הקיטנה 😃

אני מרגישה שהשינוי אצלי ממש ניכר וזה מביך אותי במיוחד שלאחרונה יצא לי לפגוש חברות שלא פגשתי שנים ובטח הן שמו לב ממש לשינוי 😶

שאני רק אחרי 2 לידות ועליתי ממידה 32-34 למידה 40

ואגב, כמעט אף אחד מהחברות שלי לא נשארה אותו דבר אחרי הלידות

יוצאת דופן היא אחותי הגדולה שלא יודעת איך היא עושה את זה אבל היא נראית אותו דבר מגיל 17 בערך גם אחרי 3 לידות

ושצריכה גם להתאים את הבגדים למצב החדש 🤨

יש לי תקווה עדיין שבלי ההתקן אני אחזור למה שהייתי פעם..

אבל לא יכולה להוכיח

בגלל הגלולות שגרמו לי לזה החלטתי לקחת מירנה

ועכשיו בכלל מבוי סתום

זה הורמונלי.

משתדלת ממש לאכול מאוזן ובריא ומקפידה על ספורט וחיזוק הגוף.

אבל שמתי את ההתקן כשהייתי מראש במשקל הרצוי.

אני בטוחה שזה ההתקן כי אני מרגישה יותר רעבה מלפני כן.

נגיד פעם סלט היה משביע אותי בצהריים, היום חייבת גם פחמימה.

ובערב פעם הייתי מדלגת ארוחה בכיף אם לא יצא, היום אני לא מצליחה להירדם בלי ארוחה משמעותית יותר. אז אוכלת לפעמים ב22:00 או 23:00 כי יודעת שלא אצליח לדלג.

עליתי 3-4 קילו בשנה וחצי עם ההתקן.

נראה מה יהיה הלאה.

אבל אני לא הכי אוהבת לאכול בכללי

ולא שיניתי כמעט את התזונה שלי ככה שאני מאוד חוששת שזה קשור ישירות להורמונים 

מבאס..

1. ברור שקונה, בלי להתלבט

2. השיקול של לקנות קופסה לא היה מהווה שיקול בשבילי. למה בעצם את רוצה לגמול?

זה מפריע לו לשנת לילה רציפה או שזה גורם לו לשתות יותר מדי בלילה?

אם כן הייתי מנסה לפחות ואם הולך טוב אז הרווחת, ואם לא, תמיד אפשר לקנות עוד קופסה בהמשך או לשים קצת חלב רגיל בשביל הצבע.

3. שימי מזרון או ספונת וכד' לא באותו מפלס כמו שלך,

לתינוק מתחברת באותו מפלס.

את יכולה לשים את המזרון לפעוט בין המיטה שלך לשל בעלך אחרי הלידה, ואם אין מקום, אז בהמשך למתחברת. (אם את מתחברת לרעיון של מתחברת)

שיהיה בשעה טובה ובקלות!

עברנו למידה 6 בטיטול והוא עדיין קם עם טיטול מפוצץ. וכשזה מים הוא שותה הרבה פחות.

והוא לא צריך את זה, זה סתם ההרגל, הוא נרדם מעולה גם בלי (אם מצליחים להסיח את דעתו מספיק מוצלח...)

מעניין אם מזרון או ספונת יספקו אותו, כי נראה לי שהוא מחפש את החום גוף שלי כשהוא בא אלי

לגבי השתיה, אכן אם זאת הבעיה הייתי מנסה לגמול, מקסימום לא יצליח, אפשר לבחור אחרת בכל רגע.

לגבי המזרון תנסי ללטף אותו או לשיר לו במזרון אולי זה יספק אותו. שווה לנסות.

שוב, אם לא יצליח תוכלי לנסות פתרון אחר.

הוא באמת פשוש, זה מצחיק איך הוא כזה תינוקי וכזה ילד בו זמנית (ועוד לפני שנולד לו אח קטן, הוא כבר נהיה ממש בחור גדול ועצמאי! אבל גם ממש תינוקי של אמא)

ותודה על התשובות

הבת שלי קצת קטנה יותר

בלי אח קטן באופק כרגע

וממש נמצאת גם בשלב המתוק הזה של להיות ילדונת גדולה ומבינה ועצמאית, ועדיין ממש תינוקת😅

1. הייתי קונה מוצצים בטוח. לא התחלתם תהליך אפילו ברור שזה לא הזמן.

2. בגלל שכן התחלתם תהליך גמילה הייתי מטפטפת לו שעוד מעט המטרנה תיגמר ואז לא יהיה עוד, מראה לו בקופסה שזה הסוף וכו וכשנגמר זהו הוא יסתדר עם מים ואם ממש לא אז תצבעו לו עם טיפה חלב.

3. הייתי פשוט מחכה לאחרי הלידה ושהשינוי יקרה אז. אולי הכמה ימים שתהיי מאושפזת יעשו את זה מעצמם, ואם לא אז זה ייאלץ לקרות אקטיבית.. תגייסי את בעלך שיהיה מכוון על זה. לא מאמינה שבשלב ככ סמוך ללידה זה משמעותי לעשות את זה לפני הלידה ולא פשוט אחרי וזהו.

לגבי המטרנה, תוהה לעצמי אולי שווה אפילו להעביר את האבקה שנשארה לקופסא אחרת ו"לגמור" את הקופסא כבר בימים הקרובים שיהיה לו זמן להתרגל לפני הלידה.

ולגבי 3, תודה!

אלא אם דחוף לך שזה ייגמר כבר

אבל נראה לי דןןקא ההדרגה טובה

וזה לא צריך להיות מקושר אחד לשני, זה נכון שלידה זה שינוי משמעותי אבל נראה לי עושים מזה קצת יותר ממה שזה בהקשרים האלה.. כאילו כן, מוצץ הייתי משאירה כי זה לא הזמן להתחיל תהליכים שיימנעו ממנו להתנחם

אבל המטרנה נשמע סתם הרגל כי זה טעים לו ולא ממש מענה רגשי..

לגבי המטרנה, זה הרגל לא בריא לשיניים וכן עדיף לגמול.

לא הבנתי, האם כשאת מתעקשת שאין מטרנה הוא כן לוקח בקבוק מים ונרגע איתו? אם כן, הייתי מנצלת את סוף הקופסה ומעבירה למים בדיוק כמו שהצעת, לטפטף כמה ימים שעוד מעט הקופסה נגמרת ואז שותים רק מים.

ואם הוא לא לוקח בכלל בקבוק מים כרגע, אז אולי לחכות לכמה חודשים אחרי הלידה שיהיה לך כוח לתהליכים חינוכיים כאלה. 

ואז נרדם בחיבוק או עם הרבה הסחות דעת. זה לא ממש עובר לו חלק שאין מטרנה. אבל האמת שזוכרת מהגדול שהופתעתי כמה המעבר הזה היה קל, אז כן שוקלת לקפוץ למים עכשיו (בינתיים יש לו עוד בקבוק מטרנה אחד בכל לילה, אז הוא יכול להרשות לעצמו לא להתפשר על המים...)

כאילו, אם לא הייתה לידה קרובה, לא הייתי קונה לו (סה"כ רוב הסיכויים שנמצא גם מתישהו את המוצצים שנאבדו בבית) מטרנה כי באמת כשנגמר זה אחלה הזדמנות להפסיק והוא מספיק גדול ובשל בעיני להפסיק ומוצצים כי יש לו ואני לא רואה עניין גדול לדאוג שימשיך להיות לו. כל זה אם לא הייתה לידה ברקע.

כי הוא בחור מאוד בררן, זה לא מספיק לו שהמוצצים באותו גודל ואותו סוג. הוא מכיר את הציורים עליהם ובוחר מה שבא לו ויכול ממש לבכות אם הוא קיבל את המוצץ אם הדובי ולא המוצץ עם הארנב שבדיוק אותו הוא רצה. הוא כן מבין אם אין ברירה ולוקח את המוצץ היחיד שלא הלך לאיבוד כרגע, אבל בכלל לא בטוח שמוצצים חדשים יהיה כזה עזרה גדולה אחרי הלידה (אם המוצץ הקיים ילך לאיבוד)

ואז אולי בן השנתיים ירצה גם מוצץ, כמו לקטן.

ואם בכל זאת הוא יגמל, או שתמצאו את המוצצים האבודים, את יכולה להשתמש החדשים לתינוק.

את הקטנים שהיו לו פעם הוא בכלל לא מסכים למצוץ, אז המוצצים של הפיצי לא יפתו אותו מדי.

בינתיים מצאנו עוד מוצץ אחד בבית

ולכן הקניה לא מיותרת.

ניסית לחפש את המוצצים? 

לכן מאוד הפתיע אותי שכולם פה היו חד משמעיות לקנות עוד. מצאנו עוד אחד בינתיים. זה שאצל סבא וסבתא כנראה לא ימצא כי חיפשו ולא מצאו אותו (וגם בשבת שהיינו שם והוא אבד חיפשנו הרבה ולא מצאנו)

וגם אם מוצאים אחרי כמה זמן תמיד טוב שיש ספייר.

אני, אין מצב שנשארת עם אחד.לא לוקחת את הסיכון הזה 🙃

תמיד יש לי לפחות ארבעה חמישה .. חח. 

אז אפשר פסטות, פיצות, לזניה.

אפשר לאכול מזה מעט ולהוסיף סלטים.

אצלנו מכינים בחנוכה מטוגנים אחרים: 

פלאפל תוצרת בית, זה נותן לי תחושה שזה יותר בריא, אבל יש מצב שזה רק נדמה לי 🤪 יחד עם ציפס וסלט חי.

סביח- החציל מטוגן (אפשר להספיג אותו כמה שאפשר בנייר סופג, אבל אוכלים את זה עם ביצה קשה.

בעיניי, אחלה ארוחה. 

סלט צבעוני מתובל בהרבה שמן זית

ממרח זיתים שווה

אפשר גם סופגניות אפויות בתנור (להכניס בהן ריבה שהיא מאה אחוז מפירות).

ואפשר לשים את הדגש פחות על האוכל ויותר על שאר האווירה - שירים, משחקים, דברי תורה...

טעמתי פעם עוגה בריאה ( קמח מלא, שמן זית)

שאחרי זה הלכה אחר כבוד לפח ....

מזה הסקתי שלא כל מה שבריא= טעים

(ולהפך, לא כל מה שטעים- בריא)

אבל סוכר חום הוא לא יותר בריא מסוכר לבן.

אבל בהחלט אפשר להוריד כמויות סוכר כשאופים לבד

כן קצת יותר טוב, לעומת סוכר חום כהה שהוא סתם צבוע.

מודה שלא חקרתי לעומק 

זה סוכר עם מולסה

סוכר דמררה זה סתם סוכר שעבר שלב אחד פחותש ל עיבוד

אין בו בריאות..

אפילו על דבש יש שיגידו שזה יותר בריא- הכוונה בעיקר לדבש טבעי

והפער בבריאות לא שווה את הפער בכסף.

בסוף עיקר הבעיה זה הבוסט של הסוכר שמקפיץ את המערכת ומחייב הפרשת אינסולין גבוהה פתאום

פחות משנה באיזה טייטל נכנס הסוכר הזה.

ברגע שממעיטים בכמות הסוכר והשמן, אופים ולא מטגנים, ובכלל - מכינים את זה בבית ולא במקום תעשייתי,

כבר הממתק הופך לבריא יותר.

אני באמת לרוב משתמשת בקמח מלא בבית. מחליפה לפעמים חלק מהסוכר בדבש/סילאן ופירות, ואז זו עוגה שעדיפה בהרבה על פני סופגנייה מהחנות...

אפילו סופגניה בייתית עדיפה על פני סופגניה מהחנות..

גם בלי קמח מלא (זה כמובן מוסיף)

דונאטס קטנים.

ד.א גם וופל בלגי זה אחלה פתרון בתור מאכל חלבי

ולא חייבים לאכול כל יום מטוגן.

לצד סלט או מרק עשיר

חוץ מזה אנשים טובים צריך שיהיה מהם הרבה 🤭

למה? קיבלנו עונש לעמוד במטבח 8 ימים?

אני מסתפקת בחגיגות המשפחתיות המורחבות ואז תמיד לצד כל המטוגנים יש סלטים חגייגים וטעימים, מרקים ופשטידות.

ואולי עוד יום אחד מכינה לביבות שאני באמת מאוד אוהבת. 

או חגיגי יותר, אבל לאו דוקא שקשור לחנוכה.

הילדים לצערי בקייטנות אז יש מסגרות עד אחת

בגדול לא מרגישים צורך לחגוג כל יום

אני קונה סופגניות בחוץ, אבל לא כל יום, יום אחד מכינה שניצל נגיד ויום אחד מאכל חלבי. השאר כרגיל

החגיגה אצלנו ספציפית לא באה לידי ביטוי בהכרח באוכל. סה חג אז עצם החג הוא החגיגה. מדליקים חנוכיה, יושבים סביבה, שרים שירים, מספרים על הנס  וזהו

אני עובדת, למי יש כח כל יום להכין ארוחת ערב מושקעת? 😅

ברשת, שווה לנסות אותם.

אני הייתי מחליטה מראש על משהו מטוגן אחד בערב אחד שאנחנו משקיעים בו.. ובשאר הזמן באמת להתפנק על דברים אחרים

סלט חלומי

פנקייק

שוקו ביתי חם

לביבות בתנור

קישוט מאפינס של עוגות

זה לא דברים בריאים, אבל הם פחות משמינים מספינג סופגניות..

אפשר להכין קיש טעים ובריא מבצק כוסמין

יש מלא מתכונים נהדרים ברשת

היום הרבה יותר קל להכין אוכל טוב ובריא

אין שום סיבה להשתמש בשמן שהוא נורא לא בריא

רק בגלל שזה הרגל

זו ממש לא מצוות החג

(לא שאני נגד סופגניה או לביבה מדי פעם, אבל זה ממש לא מאסט)

שתרצו אפשר

אבל אם רוצים כבר מטוגנים.. אז ברור שעדיף ביתי על פני קנוי...ולהוסיף מנה מכובדת של ירק/סלט בצד הפחמימה ואפשר לעשות בטיגון אוויר/אפוי בתנור עם מעט שמן

עשו לי סוג של אינטייק כדי להתאים מטפלת.

התאימו לי מישהי שממש ממש עזרה לי באופן אישי וכזוג.

בהצלחה וחיבוק!

אבל חיבוק!

את גיבורה, כל הכבוד על האומץ לטפל!

רק תדאגי שלא יתייבש

ממש תנסי לתת לו נוזלים בכל דרך שהיא

שלוקים/מזרק/כוס/בקבוק ספורט ועוד

החלמה מהירה

רק בריאות