ה' שפתי תפתח
ליאניי אהובה כל-כך,
קודם כל, וואו! איזה סיפור חיים יש לך...
את פשוט עוד יותר גדולה וחזקה ומדהימה ממה שידענו...!
כל התהליך שעברת.
ואז להמשיך בדרך שלך, כשסביבך אין מי שנשאר באותה הדרך.
זה דורש אמת פנימית כל-כך גדולה.
אומץ וגבורה כל-כך גדולים.
התמדה ונאמנות כל-כך גדולות. לאורך שנים...!
מול האחים שלך, ובעיקר - מול בעלך היקר...
את פשוט ענקית!!!
(את הדברים האלה אני כותבת ממקום שמכיר קצת מצבים כאלה, מהמשפחה שלי. אמא שלי חזרה בתשובה ועד היום זה יוצר מורכבויות מאד גדולות עם שאר בני המשפחה).
*
אני מלאת התפעלות לגבי הזוגיות שלכם.
אני זוכרת פוסטים קודמים שלך, ובעלך היה נשמע כזה מתוק.
איך הוא רוצה אותך שמחה בחזרה, איך הוא דואג כשהוא רואה את כל מה שעובר עלייך.
לא היה לי מושג שאת הקשר המיוחד הזה שיש ביניכם בניתם על גבי שוני כל-כך גדול ביניכם.
אני רק יכולה לדמיין את השיחות, את הוויתורים, את הלבוא לקראת, את הסובלנות ואת הקבלה של כל אחד כלפי השני.
מדהימים, מדהימים, מדהימים.
באמת אני כותבת. באמת באמת.
*
בתוך כל זה, לבי יוצא אליכם.
אלייך כמובן, אהובה ויקרה שלי, שעברת דבר כל-כך נוראי.
וגם אל אישך שעבר תהליך שלם בזמן שהייתם בהריון.
התקרב, שמר שבת, עשה המון.
ואז -
חווה, יחד איתך, ובדרך שלו, אובדן כל-כף גדול וטראומתי.
זה שהוא כבר לא שם, זה דבר כל-כך מובן...
קשה לו כל-כך. כל מה שבניתם בחודשים האחרונים התערער לו בצורה כל-כך כואבת...
ואת, בחכמתך וברגישותך המדהימות,
את מאפשרת לו להגיב לאסון הזה בדרך משלו.
נותנת לו ספייס, מבינה אותו, לא לוחצת. מקבלת אותו...❤
*
ועכשיו, כאילו כל מה שהיה לא מספיק, את עומדת מול מבחן נוסף...
ליתר דיוק - *אתם* עומדים מול מבחן נוסף...
מבחן שהוא למעשה מבחן כפול ומשולש:
מבחן שלך מול הקב''ה
מבחן שלך מול עצמך,
ומבחן ברמה הזוגית.
מול הקב''ה - כפשוטו, וכמו שנשים יקרות כתבו בתגובותיהן. כי אנחנו יהודים, וה' ציווה לנו לשמור שבת.
מול עצמך -
כי יש לך את האמת הפנימית שלך,
זאת שהובילה אותך לחזור בתשובה כשהיית קטנה,
ולשמור על הדרך הזאת לאורך כל השנים,
מול כל הקשיים.
גם כשהאחים שלך חזרו בשאלה.
גם כשכבר היית בקשר עם בעלך.
גם כשהחלטתם להתחתן.
וכמובן לאורך כל השנים האלה שאתם נשואים.
לא וויתרת,
גם לא כשהרגשת שונה מאחרים
או כשהרגשת לבד בערב שבת כשבירכת לבד ברכת המזון
ובטח בעוד אינספור רגעים שהיה פשוט יותר קל לעבור לאורח חיים קצת אחר.
לא וויתרת. כי זה היה חשוב לך. כי זה היה עקרוני בשבילך. כי זאת האמת שלך.
וברמה הזוגית...
את הרי כותבת ש...
קשה לך!!!! שכל-כך קשה לך!!!
שזה מפחיד אותך
שאת מתוסכלת...
מכל המילים האלה,
ומכל הפוסט הזה שלך בכלל,
שומעים בבירור עד כמה ההחלטה / הפשרה הזאת,
שתסעו באחד מהכיוונים - עושה לך רע.
כי יש כאן פגיעה במהות שלך ממש.
יש דברים שאנחנו יכולים ושכדאי לנו להתאמץ מאד מאד עבור בן הזוג ועבור שלום הבית.
אבל איפה שזה נוגע במהות שלנו ממש,
במה שאנחנו מאמינים הכי עמוק בלב,
בערכים היקרים לנו ביותר,
- וויתור כזה נראה לי בעייתי.
כמו שמן הסתם עם כל האהבה שלו אלייך,
בעלך לא היה מסכים לעשות משהו שנוגד לערכיו העמוקים והחשובים ביותר (כמו [מנסה להמציא דוגמה מקבילה...] כמו להתנתק לחלוטין ממשפחתו, למשל. גם אם היית מסבירה כמה זה חשוב וחיוני בשבילך).
כי יש גבול למה שאנחנו יכולים לעשות למען השני.
כי אם אנחנו מוותרים על הערכים שלנו,
אנחנו למעשה מוותרים - על עצמינו...
על מי שאנחנו.
על הזהות שלנו.
וברור, ברור, ברור, ברור שצריך לשמור על הקשר עם ההורים משני הצדדים!!!
אבל החיים הם לא שחור לבן...
וזה לא קשר או נתק.
זה לא שבתות שכרוכות בנסיעה או כלום.
יש המון אופציות ופתרונות ואפשרויות בין לבין.
ואולי זה לא יהיה מושלם כמו ארוחת שבת אצלם.
אבל גם לוותר על מי שאת - זה לגמרי לא מושלם. את מבינה?
*
בעלך המתוק שלך,
זה ש... (זה בסדר שאני מצטטת שורה מפוסט אחר שלך? זה פשוט נחרט לי בראש ובלב, אז, מרוב שהתיאור שלך היה נוגע...)
זה שלפני כמה שבועות ''הסתכל עלייך, ליטף לך את הפנים ואמר לך ״את שוברת אותי. אני רק רוצה שתהיי שמחה ואני לא מצליח לא משנה מה אני עושה״''...
...בעלך המתוק, היקר, האהוב והטוב,
בטח לא *באמת* רוצה תהיי אומללה כשתחללי שבת בעל כרחך.
מצד שני, הוא לא דתי בעצמו, כפי שהסברת.
הוא לא יכול להבין לגמרי את החשיבות העצומה שזה מהווה בשבילך.
מי שלא חי באמונה ובמחוייבות לתורה ולמצוות לא יכול לשער לעצמו כמה הנפש יכולה להתייסר מלנסוע בשבת.
וכאן אתם צריכים לדבר.
את צריכה לתקשר לו את המצוקה שזה מעורר בך.
להסביר לו מה זה עושה לך - עוד ועוד ועוד...
*
ואחרי כל זה, אני רוצה להגיד לך שוב כמה את מעוררת השראה... וכמה שניכם מעוררים השראה...
הלוואי והקב''ה יאיר את דרכך ויעזור לך ולכם להגיע לבחירות הנכונות, לך ולכם כזוג.
לבסוף, אני רוצה לתייג בשבילך את @נגמרו לי השמות המדהימה, שמכירה את הסוגיה של זוגות עם פער דתי מקרוב, ואני מקווה ומאמינה שתהיו לה תובנות ועצות בנושא.
שולחת לך המון המון המון כוחות ואהבה.
אומרת עכשיו פרק תהילים לזכותכם. שהכל, כולל הכל, יתהפך לכם לטובה, במהרה ממש!!! ❤
נב: אמרתי את פרק קכא... בעיקר כי זה פרק שאני מכירה בעל פה... ותראי מה יצא...:
א שִׁיר, לַמַּעֲלוֹת:
אֶשָּׂא עֵינַי, אֶל-הֶהָרִים-- מֵאַיִן, יָבֹא עֶזְרִי.
ב עֶזְרִי, מֵעִם יְהוָה-- עֹשֵׂה, שָׁמַיִם וָאָרֶץ.
ג אַל-יִתֵּן לַמּוֹט רַגְלֶךָ; אַל-יָנוּם, שֹׁמְרֶךָ.
ד הִנֵּה לֹא-יָנוּם, וְלֹא יִישָׁן-- שׁוֹמֵר, יִשְׂרָאֵל.
ה יְהוָה שֹׁמְרֶךָ; יְהוָה צִלְּךָ, עַל-יַד יְמִינֶךָ.
ו יוֹמָם, הַשֶּׁמֶשׁ לֹא-יַכֶּכָּה; וְיָרֵחַ בַּלָּיְלָה.
ז יְהוָה, יִשְׁמָרְךָ מִכָּל-רָע: יִשְׁמֹר, אֶת-נַפְשֶׁךָ.
ח יְהוָה, יִשְׁמָר-צֵאתְךָ וּבוֹאֶךָ-- מֵעַתָּה, וְעַד-עוֹלָם.
אמן, אמן ואמן!!!
את פשוט גיבורה בעיני.