אני אישית לא מכירה היום נשים ש"מקריבות את עצמן, אישיותן וזמנן" ובטח שלא נשים "נרפות, כפופות, נמצאות במטבח שם מושבן". וזה כשאני חיה בחברה מאוד תורנית, לצד אמהות לשישה ושבעה ותשעה ילדים. ובטח שאני לא מכירה נשים ש"רק רוצות לגהץ את החולצה לילד". ההסתכלות שלך מאוד חיצונית, שלא לומר שיפוטית ושלילית.
אני כן מכירה - נשים שיבשלו בשמחה, גם אם הן לא אלופות הבישול וגם אם המטבח הוא לא כל עולמן, כדי לתת למשפחה שלהן. ויגהצו כשצריך כדי שהילד שלהם ייראה מסודר ומכובד. ולצד זה ישקיעו בעבודה, וכן, גם בעצמן, בדברים שעושים להן טוב, אם זה לצאת עם הבעל מידי פעם, אם זה לשמוע שיעורי תורה, אם זה ללמוד או לעשות משהו יצירתי פעם בשבוע.
אני נמצאת לקראת הסבה מקצועית, ובשלב המחשבות וההתלבטויות חברה שהיתה אז בהריון ראשון שאלה אותי למה לא הסבה לרפואה. יש לי את הכישורים, יש לי מקום לימודים ממש ליד הבית, זה מעניין אותי, אני יכולה להיות טובה בזה. עניתי לה שאחד הדברים שאני לומדת ככל שהילדים שלי גדלים הוא שאני לא רוצה בקושי לפגוש אותם ולגדל אותם, גם אם זה "רק" ל5-6 שנים. זה לא עניין של חלוקת תפקידים בבית - בעלי הוא אבא נהדר ומדהים, הילדים משוגעים עליו (עכשיו הוא כבר כמה שבועות איתם בסגר כשאני עובדת ועושה להם דברים שווים פי אלף ממה שאני הייתי עושה...). זה שאני, מצד עצמי, לא רוצה במציאות שאני לא אפגוש אותם, לי זה יחסר. ואז היא אמרה לי שדי מפחיד ועצוב לה לחשוב שיהיו דברים שהיא תימנע מלעשות בגלל הבת שלה, וממש פתחנו שיח על זה. (אגב, בפועל היא צמודה לתינוקת שלה פי 200 ממה שאני הייתי לתינוקות שלי, רק אומרת)
הילדים שלך עוד קטנטנים אז מבחינתי את באותו מקום כמוה, אז אני ארשה לעצמי "להתנשא" קצת ולהגיד: את עוד תביני. אנחנו חיות בדור שמפמפמים לו כל הזמן על הגשמה עצמית, על לעשות טוב לעצמך, למצות את הפוטנציאל או מה שזה לא יהיה. לקח לי אישית המון זמן להבין שהגשמה עצמית, סיפוק ושמחה יכולים להתקיים לא פחות, וכנראה יותר, במשפחה מאשר בעבודה או בכל המסביב. גם אני לא חשבתי שאגיע אי פעם לנקודה הזאת שבה כשבהתלבטות בין עבודה מדהימה שפוגעת במשפחתיות יותר לבין עבודה טובה שמאפשרת יותר משפחתיות, אני אבחר בשניה. והנה אני כאן. שימי לב - לא "ויתרתי על עצמי". לא בחרתי במקצוע משעמם או לא מתאים לי רק בשביל המשפחה. זה גם לא שהיה לי חלום סודי מגיל שנתיים להיות רופאה ועכשיו ויתרתי עליו. פשוט בתוך שלל הדברים שמתאימים לי, בחרתי בזה שלדעתי ייתן את המקסימום גם למשפחה (מקווה לא לגלות שטעיתי).
ולצד זה, אני עושה דברים שלי, שמשמחים אותי, שממלאים אותי. אמא מלאה ושמחה זאת אמא טובה יותר, ברור. ואמא יכולה להיות אמא מדהימה ואוהבת גם אם היא שונאת לגהץ ולבשל (אם יש תקציב זה נהדר להוציא את זה למיקור חוץ, זה אפילו מפנה יותר זמן לקשר עם הילדים). אבל עם הזמן את פשוט תראי, כמו שכתבה יפה כל כך נעמי46, שהאני שלך התרחב וכולל אותם, וחשוב לך שיהיה להם טוב לא פחות ואלי אפילו יותר משחשוב לך שיהיה לעצמך טוב.
)
תודה על התגובה!