פורום הריון ולידה (עמוד 2315)

אלא 151,486.20. את בהריון כבר הרבה זמן נשמה🤗 לכי לבדיקת דופק

ורואים בתמונה את השם שלך.. תמחקי ותעלי שוב בלעדיו

בדיוק שמתי לב גם

צריך לדווח למנהלים שימחקו- דיווחתי

 

יש לך הריון מתקדם יחסית, לכי לרופא לאולטרסאונד

אומרות.
השורה שמעל היא הבטא שיש לך.

3 שבועות הריון: 5 – 50 mIU/ml.
4 שבועות הריון: 5 – 426 mIU/ml.
5 שבועות הריון: 18 – 7,340 mIU/ml.
6 שבועות הריון: 1,080 – 56,500 mIU/ml.
7-8 שבועות הריון: 7,650 – 229,000 mIU/ml.
9-12 שבועות הריון: 25,700 – 288,000 mIU/ml.
13-16 שבועות הריון: 13,300 – 254,000 mIU/ml.
17-24 שבועות הריון: 4,060 – 165,400 mIU/ml.
25-40 שבועות הריון: 3,640 – 117,000 mIU/ml.

עם בטא כמו שלך כדאי שתלכי לרופא נשים לאולטראסאונד לקביעת גיל ההריון ודופק כמה שיותר מהר, כדי שידעו מה גיל ההריון בצורה הכי מדוייקת שאפשר (עד שבוע עשר זה הכי מדוייק)

מתי שעושות שקיפות עורפית, זה לגמרי תקין והגיוני לקבוע גיל אז.

יכול להיות שזה בסדר גם אחר כך.. אולי אומרים שבוע 10 לחומרה, כדי שבמקרה שלא בדיוק יודעים את הגיל והיא כבר שבוע 12 נניח, יהיה יותר מדוייק..

ואצלי זה שבוע 7?

כנראה בין 8-9 כזה. רק טכנאי אולטראסאונד/רופא נשים יכול לקבוע. תקבעי תור לרופא נשים השבוע. בהצלחה💜

רושם לי באחד הונאה פונטציאלת והשני סבטלנה משהו
מטריד ברמות😑

איך שמרו בתוך האפליקציה, כולל אופציה לכתוב אם זה עסק או אם זה ספאם

😭

א.כמה זמן את אחרי לידה.?

מאחלת לך שתצליחי בקלות

ב. הבעל מגיע מוקדם, לא?  ולגבי זה זה שהולכים לישון מאוחר, ברוכה הבאה לעולם האמיתי שבו לא עפים למיטה אחרי שחוזרים מהמקווה

המון מזל טוב

א. חודש וחצי וקצת.. היום היה יותר בניגוב.. חוששת ממש
ב. כןכן, אני כבר מכירה את זה... אבל 2 ילדים זה יותר מאתגר...

איך לבדוק
לי למשל אמרו פעם להכניס ממש מעט, לא לסובב... תתארי את המצב ותשאלי מה לעשות לפני שאת בודקת

שאלנו את הרב היום.. אמר לבדוק לא עמוק... אנסה...

בבידוד🙅‍♀️

חשבתי שכבר מישהו עשה את זה בכוונה כדי שאשב על עבודות במקום לשוטט פה בפורום😅

לא זוכרת איך קוראים לו.

אולי יוכל להמליץ לך על קולגות בצפון?
רוצה?

חלילה אז זה יכול להיות צירים, אם זה רק קשה יכול להיות תנוחה של העובר

כמה בערך 3 ימים היא רוב הזמן קשה. לפעמים מתרככת, אבל רוב הזמן היא קשה.

אם את מרגישה שהבטן מתקשה ואז מתרככת במרווח של דקה או שתיים זה יכול להיות כנראה צירים, אם זה רוב הזמן קשה יכול להיות יותר תנוחה של העובר

אז רוב הזמן קשה.
אז זה בסדר ? לא מצריך בדיקה?

את זה מההריון

מספיק = 2 ליטר ומעלה
לפעמים הבטן קשה בגלל חוסר בשתייה

אולי ליטר ביום ..
אבל בגלל שיש לי בחילות מטורפות והקאות

אם עדיין יש בחילות והקאות, צריך למצוא מה לעשות.
אם אין פתרון בדמות כדורים, אולי אין ברירה אלא לקבל נוזלים לווריד, ויותר מפעם אחת.

הרופא נתן לי מרשם לזופרן, אבל קצת מפחיד אותי לקחת.
ב'ה ההקאות נרגעו, וזה כבר פעם ביום/ יומיים.
שיפור משמעותי!
אבל הבחילות עדיין כאן ..
קיבלתי כבר נוזלים , לפני בערך חודש, אולי פחות.
לדעתך המצב עכשיו מצריך נוזלים?

בטעות למצבים מסוכנים.

מיכל רוזין בטיפול אחרי לידה בקליניקה שלה
ממליצנ עליה בחום כמטפלת
ממש
והפודקאסט כל כך מעניין

יש גם פרק על עיבוד לידה

אני באמת ממליצה עליה מכל הלב
היא מאוד מאוד נעימה מבינה מכילה
עשיתי אצלה משהו אחר אבל היא משהו מיוחד

אבל לא היה לי חשד לפתיחה.
אז היו טבילות רגילות לכל דבר.
אם יש פתיחה עד כמה שידוע לי זה בעייתי מבחינת זיהומים אז תבררי מה הנוהל.
מה בדיוק מתסכל אותך?

ובהריון אמורה להיות נחמה שאולי לא.. וכן

הדימומים עצמם היו יותר מתסכלים בגלל חוסר הידיעה לאן זה הולך
היינו אסורים רפואית יותר מחצי מההריון.
הייתי חוזרת מטבילה כאילו חזרתי מסתם סידורים
יש את כל הקטע המעצבן להבין הלכתית איפה אנחנו עומדים
היו מצבים שביום השביעי היה שוב דימום ושוב צריך הפסק
מצד שני היו מצבים ששניה אחרי טבילה היה דימום ואז היה צריך שוב 5+7.
ככה שהובילה עצמה הייתה החלק הקל אלא אם את מתכוונת לכל התהליך שזה תקוע כזה
מצד שני יש דברים הרבה פחות נחמדים שלא "אמורים" להיות (מי קובע מה אמור להיות ומי לא? עובדה שזה קורה.. ולא כזה נדיר)

קיצר לא יודעת אם עודדתי..
אבל אובדן התמימות שהריון אמור להיות תהליך חלק, זה מבאס אבל שיהיה רק זה והעיקר בידיים מלאות!!

הטבילה לא משלימה את ה7 נקיים. רק היחסים.
אם לא הספקתם לקיים יחסים אחרי הטבילה כדאי לשאול רב - ברוב המקרים לא צריך לספור שוב 5 אלא מספיק לספור מייד אחרי שמפסיק הדימום.

זה באמת מבאס לטבול בהריון, אבל אני ניסיתי לעודד את עצמי בזה שהפעם הבאה תהיה רק אחרי הלידה..

ביקשתי מהבלנית כמה ימים לפני לטבול ראשונה וזה גם עודד אותי והרגיש לי יותר בטוח והגייני.

חיבוק

קמתי בשבוע 7 עם דימום מטורף חשבתי הלך ההיריון.
הסתבר שהכל תקין והדימום נגמר עוד באותו יום.
הייתי צריכה גם לחכות 5 ימים ואז עוד 7 נקיים.
מבינה את הבאסה.

אחרי המטומה שנמשכה כמעט עשר שבועות..
היתה טבילה לא פשוטה(מבחינת סחרחורת כזה מהחום של המקום. ההכנות . הלחץ הנפשי וכו'. .
) אבל עבר בה בטוב.
כבר רציתי להיות אחרי .. כמעט חצי הריון היינו אסורים

לצערי אין לי עידודים מהמקרה שלי
אבל יש הרבה נשים שההריון מסתיים בידיים מלאות למרות המטומות ודימומים

לא המקווה מטריד אלא הדימום. אצלי היה דימום מטורף עם כרישים וכו. בחיים לא היה דבר כזה מתוך לא מעט הריונות ב"ה. הכל הסתיים בשלום

אחרי דימומים

קורה להרבה נשים
לא קראתי את שאר התגובות אז סליחה אם חוזרת.
כדאי לקבל הנחיה מרב בעקרון מוותרים על ההכנה באמבטיה ועושים רק מקלחת עושים פחות טבילות ומודאים לפני עם הבלנית שהמים לא חמים מדי ואם אפשר שתהיה הטובלת הראשונה אחרי שהוחלפו המים

לא היה שונה מכל טבילה אחרת...

אבל השתדלתי לטבול ראשונה

כמו כל טבילה בהצלחה 

בחודש תשיעי. בגלל דימום.
וזה היה מבאס
אבל הרגשתי גיבורה שאני מתאמצת על המצווה ומשקיעה בשביל הזוגיות ולא מוותרת.
ואותה לידה היתה לי קלה מאוד!
(לעומת לידות אחרות מאוד קשות וארוכות)
הרגשתי כאילו הקב"ה נותן לי חיבוק על המאמץ...

אבל הריונות אחכ למדתי כבר איך לא לאסור את עצמי והצלחתי גם( לא תמיד מתאפשר אבל לפחות כבר הייתי מודעת לאפשרות הזו)

אבל מאד ממליצה על שמן זית
עושה את אותה פעולה
טבעי
ומשאיר שיער מהמם

את מורחת את כל השורשים טוב טוב וגם את השערות עם הרבה שמן זית, לא להתאמן. עוטפת בכובע רחצה/ניילון נצמד לכמה שעות- הורג את כולן

ואז פתאום אחרי יומיים השיער התייבש ונהיה כמו קש...

בדומה לשמן זית זה הולך מעולה עם מיונז ךכמה שעות .
רק בסוף לשטוף טוב טוב עם סבון

ישר מלא שמפו

החומץ ממיס את הדבק של הביצים
המרכך סותם את דרכי האוויר של הכינים

לערבב חומץ ומרכך
למרוח באופן אחיד על כל השיער והקרקפת
לשמור את השיער בתוך שקית(שלא ילכלך את הכרית)
בבוקר לסרק את השיער עם מסרק סמיך ולהוציא את כל הכינים והביצים.

יקר אבל אנחנו מרוצים

נשים בשליש הראשון להריון - מתחסנות? - הריון ולידה

@יעל מהדרום

יש פה מישהי שעשתה את החיסון קורונה והיא מניקה? - הריון ולידה

 

לא יודעת איך משנים שם

(יחסית לחלבונים מהחי)

רעיונות למנות:
מג׳דרה
מרק עדשים - גזר ובצל (שהם ירקות זולים), עדשים אדומות
(באופן כללי במרקים המים הם חומר גלם זול שמגדיל את המנה)
אורז עם תבשיל חומוס/ שעועית/ עדשים אדומות
סמבוסק חומוס
מאכלים על בסיס בצק ביתי (קמח, מים ושמרים זה זול) - בורקס, לחמניות ממולאות, פוקאצ׳ות - המילוי/ התוספות יקבעו אם זה יהיה יקר או זול.

המחיר של ירקות משתנה, אם את יודעת מה זול אצלכם כרגע יהיה אפשר לתת מתכונים מתאימים.

סתאאאאאם🤗🤗🤗

זה כמו האזהרה על הסיגריות...

הגיוני שאלו שמכירות אותך לא בפורום.
ועוד משו-
את עוקבת אחרי כל אחת ואחת ובוחנת את כל הפרטים שלה????
מי עוקבת???
זה די קשה לזהות.
אותי נראלי שכל העולם כבר היה צריך לזהות לפי רמת החשיפה...
אז הכל טוב, תרגעי🤗💕

זה לא רק שילוב של פרטים
ואני רגועה, רק רוצה לדעת

אבל רק מי שמכיר אותי בחיים יוכל לזהות.
כנראה לא מכירים אותך ברילי לייף...

זה יותר נפוץ מהפרטים שלי, שאני מעדיפה לא לכתוב פה לטובת מי שלא בעניין

וברור שרק מי שמכיר יזהה, אלא מי? על זה אנחנו מדברים😆

אבל כנראה האנשים האלה לא בפורום😁

ואז היו לא מעט פרטים שממש ממש לא מתאימים לדמות שחשבתי.

אז לא

ואז זה התחיל להסתבך בשביל להיות סיפור כיסוי ;)

אבל קחי בחשבון שאם מישהי תעדכן אותך, היא מגדילה את הסיכוי שאת תזהי אותה.
גם אם תדעי רק מי היא בחיים האמיתיים, או רק מה הניק שלה - הסיכוי לזיהוי יעלה מאוד.
יש כאלה שלא אכפת להן, אבל לא לכל אחת זה מתאים.

הם כנראה יחליטו ב6:59

או עוד שבוע? מחכה להתעדכן כאן, אין לי סבלנות לחדשות

מבאסים😤

רציני אבל.

רק שאצלי זה עם אמא שלי,
לא יודעת מה הסיפור שלכם, אצלנו שבוע 38, היא סגרה עם משפחה אחרת. (ביקשתי בתחילת שבוע)
לא היינו שם 30 שבועות (משבוע 8, קשה לשכוח- גם אז הייתי על הקצה עם הבחילות)
שבת בבית זה אומר שאם תתפתח לידה אנשים זרים ישמרו על הילדים עד מוצ"ש (שכנים מקסימים ממש אבל רמת הקשר איתם שאני לא יודעת את השמות הפרטיים שלהם)

את חמותי שריינו לכל השבוע של 39 כי הם גרים קרוב לבי"ח ואני לא אהיה מסוגלת להיות שם יותר מזה. (הם מהממים אני זאת שקשה לי)

עד היום לא ביקשתי להתארח כי פחדתי מסירוב וזה מה שקרה.
נו שיהיה..
הכל משמיים וההורים לא חייבים לנו כלום.
רגשית זה שורף ברור. אין איבר בגופי שלא שרף.

אבל המחשבה שלי זה שאנחנו חזקים ונעבור גם את זה. יום שלם סחבתי את הפגיעה אבל זהו. צריך לדעת להרים את הראש גם במצבים כאלו.

עכשיו את מבואסת וקשה לך להתעודד וזה מובן. אבל בע"ה תנסי מחר בבוקר לקום חדשה עם מוטיבציה חדשה, להשקיע כדי השבת תהיה טובה. תחשבי מה יכול להקל.
אולי לקנות משחק חדש (יש סופרים שמוכרים משחקי קופסה) או חנות סטוק לעניין את הילדים.
אולי תתני להם להכין ציורים לקשט את הבית לכבוד שבת. או קישוטי מפיות אפילו להדביק מדבקות על המפיות (אם הם קטנטנים)
תחשבי מה בסדר יום השבת אפשר לגוון ולשנות על מנת ליצור אווירה טובה ונעימה יותר לכולם...
בד"כ כשהילדים שותפים בהכנות יש להם מוטיבציה להתנהג יפה ולהנות...

תחשבי שמי שמעמיד אותך בניסיון הזה זה לא חמותך, זה רק הסיפור רקע.
תראי לו שאת מסוגלת לעמוד בניסיון ולנבור ולמצוא את השמחה בקיום השבת בכל מצב ואת לא נכנעת!
תקופה קשה לכולם, אבל היא תיגמר ומה שיישאר ממנה זה כוחות הנפש שגילינו בעצמנו והקומה שבנינו בנו.

בהצלחה יקרה!

כנראה כנראה אם זה היה קורה לי בשבוע 38. לא הייתי יכולה לדון מישהו לכף זכות!

גם לי מאוד מאוד קשה עם חמותי והחוסר עזרה שלה.

היא עוזרת לכללללל עם ישראל חוץ מלנו וגם דואגת להסביר שכל העזרה (הבלתי נגמרת באמת!!) של אמא שלי ואחותי זה רק כי אין להן מחויבויות אחרות.

 

ברררררר

 

אז קבלי

תשני גישה... הילדים שלכם. המשפחה הגרעינית שלכם. וזה המצב הטבעי, הם באחריותכם

לארח אתכם, ועוד לעזור תו"כ עם הילדים זה אקסטרא אקסטרא. ממש כיף שהורים/חמות עושים את זה בכיף. אבל צריך להעריך כשיש ולקבל בטוב כשאין את המותרות האלה ;)

אולי תנסו להתאוורר בדרך אחרת? לקנות חלק מהאוכל ולבשל פחות? או טיול קצר קרוב?

אם אנחנו היחידים שלא חולמים להתארח בתקופת הקורונה???

למרות שגם אנחנו וגם ההורים מחוסנים. 

אני כל כך לא מצליחה להבין אנשים שכן מארחים ומתארחים. גם לא מבינה את הקשר לסגר, נכון שבזמן של סגר

זה גם לא חוקי, אבל אחרי הסגר זה פחות מסוכן????

ונזהרת מלהעביר ביקורת. אבל כשמדובר בחיים ומוות, אז זה שונה.

 

בדיוק שמעתי סיפור על משפחה שהאמא נפטרה לפני חודש (לא מקורונה) 

זמן מה לאחר הפטירה הילדים (כולם נשואים) החליטו להתאסף בבית האבא כדי לחזק אותו.

מפה לשם כולם נדבקו

כעת האבא במצב קריטי מחובר לאקמו, אחת הבנות בהריון שוקלים ליילד אותה ולהנשים אותה. ועוד

כמה ילדים במצבים לא נעימים בכלל.

ולא נתנו להכנס אליה בערך חצי שנה.

היו שם התפרצויות של קורונה .

אחרי חצי שנה ראינו אותה והזדעזענו-המצב המנטלי שלה ממש ירוד והיא היתה 100%לפני.

כואב הלב

אבל אני יכולה להגיד לך לדוגמא אתמול נסעתי לסבתא שלי להביא לה אוכל והיא הכריחה אותי להכנס לשבת לדבר איתה קצת למרות שהתנגדתי ואמרתי לה שזה מסוכן (היא לפני חיסון שני) עדיין היא אמרה שהיא מרגישה שהבדידות הורגת אותה והיא כבר לא מסוגלת ורוצה לראות את הנכדים והנינים ולא אכפת לה כבר כלום..
אז צריך למצוא איזון בין לא להתארח בכלל לבין להתארח עם שמירה כי זה נראה שהקורונה לא הולכת לעזוב בקרוב.

קורונה או בדידות...
אנחנו במשך שלושה או ארבעה חודשים בתחילת הקורונה הצלחנו להחזיק מעמד בלי לנסוע למשפחות בכלל - אבל אחר-כך כבר זהו... מה לעשות... אז את ההורים של בעלי לא ביקרנו בכלל מאז תחילת הקורונה (הם ביקרו אותנו בחוץ עם מסכות) כי הם מבוגרים, אבל את המשפחה שלי כן.
לא יודעת מה נעשה עכשיו עם המוטציות שמשפיעות גם על צעירים, אבל יודעת שמבחינה נפשית לא אשרוד בלי לראות וגם לחבק את המשפחה שלי... אז לפחות מול אנשים זרים אנחנו נזהרים ממש-ממש, וככה יכולים להיפגש קצת יותר בביטחון עם בני המשפחה שלנו...

לבריאות הנפש בתור אחד שעובדת בתחום רואה התדרדות מוחלטת. צריך למצוא את האיזון בין היותנו יצורים חברתיים לבין שמירה על הגוף.
פה גם לדעתי נכנסת האמונה. לעשות את ההשתדלות שלנו והשאר מהשם

(ואם נשווה למדינות שלא היו סגרים אין סיבה לחשוב שזה לא הוריד) צריך לקחת בחשבון שגם תמותה גדולה יותר הייתה מן הסתם מדרדרת את המצב הנפשי אצל אנשים ומעלה את החרדות זה לא שבלי סגר החיים לא היו מתהפכים בעקבות הקורונה

אני רוצה להוסיף, שיש גם עוד אפשרויות בין לא לבקר בכלל לבין לבקר בלי הגבלה.
אנחנו למשל ממש לא באנו לבקר את ההורים בלי הגבלה. אבל ברגע שהבנו שזה לא כמה חודשים להתאפק אלא משהו ממושך, אז היה לנו ברור שצריך מידי פעם לבקר באמת (וביקור של כמה שעות בחוץ זה לא מספיק. עד שהילדים מספיקים להתבייש הביקור כבר נגמר...).
אז אנחנו מבקרים הרבה פחות ממה שהיה פעם, ומקפידים לבוא רק בזמנים שהסיכוי שנדביק הוא נמוך מאוד - בחופש הגדול (אני הייתי בבית עם הילדים ונמנענו מכל מפגש עם חברים ואפילו ממשחק בגן שעשועים כדי שנוכל לבוא בבטיחות), אחרי סוכות (אחרי שכל הסגר של החגים באמת לא נחשפנו לאנשים), ובחנוכה (אחרי כמה ימים בבית בלי מפגש עם אחרים, וגם אני ובעלי עשינו בדיקת קורונה ליתר ביטחון). כשהילדים במסגרות אנחנו לא באים.
אז לפי הגישה שלי, דווקא זמן סגר זה הזמן הכי טוב לבוא. כשאנחנו באמת יכולים להיזהר מכל מפגש עם אחרים.
וזה די מבאס שדווקא עכשיו מבחינת החוק זה אסור.
אני מחכה לשבת הראשונה אחרי הסגר, שנוכל לבוא לאחד הצדדים (ואם יחזרו ללימודים במהלך השבוע, כנראה שנשאיר את הילדים בבית בשביל הביקור לפחות...)

וסליחה על השאלת כפירה של מי שאמרה לא להתארח בכלל, אבל אם הכל כ"כ סכנת נפשות בתקופת הקורונה,
איך הולכים לבית ספר ? איך עובדים ? רופא שיניים ? אפילו תקופה ארוכה היו חנויות ואירועים הכל פתוח. אז לא לבוא להורים ??

ואם אנחנו לא באים אליהם. הם באים אלינו.

חמותי התחננה שנבוא השבת. ואמרתי שסגר וזה בעייתי.

אבל מתחרטת שלא נסענו.
כי אצטרך להשאיר את ילדי בבית השבוע. שנסע שבוע הא.
כי הם לא מתחסנים.
עם ההורים שלי זה פחות בעייתי.

דבר ראשון הם התחסנו.
דבר שני להם יש הרבה יותר מגעים מאשר לנו.

אחרי שבודדנו את עצמנו באופן מוחלט בבית ובכפוף לבדיקה שלילית לכל המשפחה. לא לוקחים אפילו רבע אחוז סיכוי שחלילה בגללנו יקרה אסון לאנשים היקרים לנו מכל.

הורים שהיו מארחים הרבה ובכיף גדול - שחודשי הסגר גרמו להם לחשיבה מחודשת...

דווקא הורים שבתחילת הסגר מרטו את שערות ראשם וחשבו שעולמם חרב, מגלים שמאד נוח להם לבד. מגלים שהאירוח הצפוף היה מעבר לכוחותיהם.

כשפסקה הרוטינה, גילו שטוב להם בשקט שהשתרר. או שגילו את ה'יחד' של עצמם.  

 

מזהה את זה במשפחתנו. גם שומעת את זה מאחרות. 

 

אגב, גם עשינו חשבון שהחסכון הכלכלי שלהם יכול להגיע לכ-2,000 ש"ח בחודש, וודאי בחודשי חגים. שגם זה יכול להוות עבורם תגלית שמשנה את תפיסת האירוח.  

 

 

היינו פסח ראשון בבית בחיינו...
ההורים שמחו שטוב לנו אבל ישר אמרו לא לשכוח שנה הבאה אתם אצלנו...

ההורים שלי נהנו מהזוגיות סך הכל אבל היו מידי לבד, חגים שלמים לבד...
בין סגר לסגר כן נפגשנו אצלנו איזה 3 שבתות עשינו יחד (אצלנו)
גם בצד השני מאוד מחכים להיפגש

אני לא יודעת למי עצוב יותר...
לדעתי להורים לטווח ארוך יהיה עצוב יותר.
מנסה לדרבן אותם להתחיל לחזור לארח אחרי ההתחסנות.
אני בכיף אשאר בבית שלי לנצח...

מבינה אותך לגמרי. אנחנו ממרץ לא התארחנו וזה קשה ממש..
מצטרפת להמלצה לגוון במשהו אחר בשליטתך.. (משחק, אוכל וכו)
חיבוק גדול

לקטע שכתבת על האהבה לעצמנו ולגופנו יש חלק בשיר הזה

זו לא בבבוווששקקהההההה!!!!!
זו
מטריושקה
זאת טעותתתתתת


בבושקה זה סבתא
הבובה הזו היא מטריושקה


אבל כתבת מקסים!

גם גיסי מוחה על כך. (אמא שלו מאסטוניה)

מכירה כמה מילים ברוסית...

בבושקה - סבתא

בבצ'קה - פרפר

מטריושקה - הבובת עץ.

 

ונחשפתי לאמנית מטריושקות כאן בארץ שמכינה בובות מצויירות מדהימות (שלא נפתחות)...

 

מה לעשות, רוב העולם קורא לזה ככה (:

לב הושקה
שהוא בעצמו שם חיבה
הרוסים מנסים לטאטא את זה שהם נחרצים וסובייטים, אז הכל אצלם חמוד. שולחנצ'יק, סבתוש, וכו'...

משום מה בעברית זה נקרא בבושקה.
באמת לא ברור מאיפה העיוות הזה...
(אבל בעברית אומרים את זה עם הטעמה בב' השניה, זה שונה מסבתא ברוסית, שההטעמה בב' הראשונה)

מחמאה לאמא שלך

שקראתי בכלל...
מ ה מ ם !!!

בס״ד

קראתי פעם ראשונה בתחילת הערב אבל הרגשתי שלא הבנתי לגמרי.

ועכשיו... קראתי שוב, לאט, בריכוז.

איזה שיר חזק...!!!

קראתי אותו לפני כמה דקות ואני מרגישה איך המילים והדמויים שוקעים לאט בתוכי. את ממש אומנית ♥️

הרגשתי את המילים בצורה מוחשית ממש

קוראת כל תגובה

אתן נוגעות בליבי.

אני גם מישהי עם סיפורי בטן בלתי נגמרים.
שאלה קצת...אבל חשובה, איך היציאות שלך?

מעבר לזה, עשית בירור אצל רופא גסטרו?
עשית בדיקות הדמיה כלשהן?

פעם הקודמת שפניתי לרופאה על כאבי בטן היא היפנתה אותי לבדיקת הליקרובטור, צאילאק ובדיקות דם. נראה מה היא תגיד הפעם.
מה זה רופא גסטרו?
ולמה את מתכוונת מבחינת יציאות?

* רופא גסטרו (קיבה-וושט-מעי וכו') הוא רופא שמתמחה בכל בעיות העיכול והקיבה שיש. הוא לא רופא משפחה, אלא ממש עבר התמחות מסודרת בעניין.
הוא יכול לעזור לך יותר מהרופא המטפל שלך. הייתי מציעה לך להתקשר לקופה, ולקבוע תור.

*בדיקות דימות- קולונוסקופיה, גסטרוסקופיה- בדיקות שבוחנות את מערכת העיכול התחתונה והעליונה. מזהה תהליכי דלקת (כמו קרוהן וקוליטיס) ופגמים מבניים.

*יציאות- אם היציאות שלך לא סדירות, ואת סובלת מעצירות יכול להיות שמה שחווית הבוקר הוא סוג של "חסימת מעיים".
צואה מצטברת, צואה חדשה לא יכולה לעבור, ואוכל "נתקע בקיבה".
זו לא ממש חסימה אני מניחה (כי את צעירה, וזה נפוץ יותר בגיל המבוגר), אבל נסי לחשוב מתי הייתה הפעם האחרונה?

אז אני אקבע באמת תור לגסטרו.
והאמת שאין לי עצירויות...

בכל מקרה נשמע שזה לא מספיק וצריך בירור מעמיק יותר

עם רופא גסטרו..
דלקת כרונית בקיבה
מעי רגיז
רגישויות למאכלים מסויימים

כן, כבר קרה לי בעבר שהקאתי ממאכלים, אבל זה תמיד היה ממאכלים עם הרבה שמן. - צ'יפס, פלאפל, וכדו'. אז היום אני נמנעת לגמרי.
מה שהיה מוזר לי הפעם זה שלא אכלתי שום דבר שבד''כ גורם לי לכזו תגובה, וגם כל ההקאות שלי היום זה היה של מיצי קיבה בכלל.

המיקום של הכאב, מקפיץ לי ישר את הכיוון של כיס המרה.
בכל מקרה ללכת לגסטרו, הוא הכתובת שלך

וזה אחרי 5 שנים שסבלתי וכל פעם אמרו לי שאין לי כלום עד שבמיון התעקשתי על סיטי זהו עכשיו צריכה חעשות קלנוסקופיה 

כדי לברר את חומרת המחלה 

תקבעי תור לגסטרו ותבקשי קלנוסקופיה 

בהצלחה רפואה שלמה.

לא סתם אומרים לחכות שנה,
הרבה זוגות נקלטים אחרי 8-10 חודשים. מכירה המון כאלו,
חבל על הכוחות נפש והמתח שתבזבזי כשתלכי לבדיקות עכשיו.. מה גם שאם רופא ידע שאתם מנסים רק חצי שנה הוא יגיד לכם לחזור אחרי שנה..
אני אישית לא ממליצה להבדק מעכשיו, אבל זו דעתי בלבד
(אומרת בתור אחת שמנסה בערך 9 חודשים וזה עוד לא קרה. יודעת שזה הרבה קשור ללחץ וסטרס וממש לא מחייב שיש בעיה חלילה)
בהצלחה!

לא יודעת כבר מה עדיף, אוף מנסים הכל

מירבית והקב'ה מחליט. אם באמת תראי שאתם מתקרבים לשנה של נסיונות (ובע"ה שתקלטו לפני!) אז כן תלכי לרופאת נשים להתייעצות.. אולי היא תפנה אותך לבדיקות כלליות..
אבל נכון לעכשיו לדעתי זה יכניס אתכם למתחים ותסכולים ולמחשבות שהגוף שלכם דפוק, וזה ממש לא אומר שזה נכון!
כמו שאמרו- הסיכוי כל חודש הוא 20 אחוז, את קולטת??
תמשיכו לנסות, להתפלל, ובע'ה תיקלטו בקלות

מהביחד..מהקשר ומהיחסים.. לא סתם אומרים ללכת אחרי שנה ואם אתם צעירים אז גם יגידו לכם פשוט ללכת ולחזור...זה פשוט שלב שזה עדיין לא קורה לפעמים כי ככה סתם, זה פשוט יכול לקחת כמה חודשים...

 

אני ממש חושבת שחבל לכם בשלב כלכך מוקדם להפוך את הביחד שלכם ללחץ ולניסיונות...

 

 

דבר שני, מצטרפת למה שאמרו... לא כדאי ללכת להיבדק לפני שעוברת שנה, ובעזרת ה'גם לא תעבור.

אני חיכיתי הרבה, אבל אני זוכרת איך כבר שלושה חודשים אחרי החתונה הייתי בוכה כשזה לא הגיע, אם הייתי יודעת כמה חודשים עוד יעברו הייתי נשברת. חצי שנה זה באמת הרבה זמן לנפש, לחכות ולייחל. אבל זה לא הרבה זמן מבחינה רפואית. כל חודש יש סיכוי של 20% להיקלט.

בסוף אחרי המון זמן, נפקדנו. ונקלטנו באופן טבעי, בלי בעיות והתערבות רפואית... כי ככה ריבונו של עולם החליט בשבילנו.
את יכולה להתפלל על זה, אבל אני חושבת שלא כדאי להתחיל סרטים של בדיקות כשרוב הסיכויים שהכל תקין אצלכם

ובאמת, הייתי מנצלת את הזנן ללמוד אחד את השני, להנות אחד מהשני.

את יכולה לראות כמה נשים כותבות פה על החשק שאין בחודשים הראשונים של ההיריון, ועוד כל מיני תופעות לא נעימות.
לא אומרת שזה יקרה לך, אבל באמת שכדאי לכם להכיר עוד קצת לפני. זה לא ייעשה שום דבר רע. להפך, זה יכול רק לעזור.