כולנו לפעמים מרגישות ככה. מין צרת דור כזאת...
כותבת נקודה קטנה שעוזרת לי להתאפס:
כל תחושת ההחמצה הזו מקורה בעצם באשליה, אם הייתי יכולה לא לעבוד אז הייתי מבלה עם הילדים המון. אם היה לי דירת קרקע גדולה עם גינה אז הילדים היו משתחררים, פורקים ומשחקים. אם אמא/ אחות שלי היו גרות לידי, פניות ורוצות לשמור לי על הילדים אז הייתי יכולה לצאת עם בעלי לבד ולהשקיע יותר בזוגיות. אם בשמונה בערב כולם כבר היו ישנים והיתה משתררת פה דממה אז הייתי יכולה באמת להשקיע בעצמי זמן איכות אישי. וכן הלאה והלאה על זו הדרך...
ובמצב הזה - זה באמת מתסכל! הפער הזה מדכדך ומחליש אותנו, הרי החלום האטופי הזה ככ רחוק מהמציאות העכשווית.
אז מה עושים?
נקודה חדשה בשבילי שבזמן האחרון אני הולכת איתה - להיות נוכחת ברגע הזה!
אם אני עובדת קשה, הרבה שעות מחוץ לבית על מנת לחסוך/לקנות דירה למשל, והשנים האלה מאסיבית, צפופות ועמוסות. אם איהיה כל הזמן עסוקה בחישוב : אוקיי, אחרי שאקנה את הדירה אוכל להתפנות ולהשקיע יותר ב......
עכשיו,זה נכון. באמת יכול להיות שאחרי קניית הדירה תוכלי להשקיע יותר בדברים אחרים. אבל מה עם השנים האלה שמתבזבזות עכשיו?! שמשמשות רק כתחנת מעבר לאיזושהוא חלום וורוד?!
הסוד הוא להיות נוכחת בכל רגע עכשיו, גם אם הוא לא מושלם כמו שהייתי רוצה.
החזרתי את הבנות מהגן, ברגל, היתה שמש נעימה ממש ומלטפת. חוויתי את הרגע הזה, הייתי נוכחת בו, אפילו עצמתי עיניים ודמיינתי שאני הולכת בתוך שדה ענק שטוף שמש, הרגשתי את השמש, אמרתי לבנות: איזה שמש נעימה, באנה נשב פה כמה רגעים על הספסל...
וואלה, חזרתי מוטענת ממש באנרגיה מלאסוף את הבנות😅..
נכנסתי להתקלח והיה לי דוד שלםםםם של חיים רותחים, תפסתי את הרגעים האלה, נכחתי בהם, העצמתי אותם, הדלקתי לי מוזיקה בפון, וגמרתי את כללללללל הדוד! אפילו אמבטיה אין לי, ויצאתי ככ שמחה ומלאה ...
אני יכולה להמשיך לתאר פה עוד הרבה דוגמאות. אבל מקווה שהבנת את הרעיון. קחי את הרגעים היומיומיים, הפשוטים האלה, שאנחנו עושים אותם אפילו בלי מחשבה, על אוטומט... ותיהיה נוכחת בהם, תעצימי אותם, תחווי אותם.
אל תחכי ליום בו כל הבעיות יסתדרו, כל החלומות ייתגשמו, ורק אז תוכלי כביכול להתחיל להגשים ולהנות מהחיים.
מקווה שהייתי מובנת וברורה...
בהצלחה😍