פורום הריון ולידה (עמוד 234)

התקן נובה טי vs גינהפיקס(מונה ליזה) - הריון ולידה

https://puah.org.il/shut/%D7%94%D7%AA%D7%A7%D7%9F-%D7%AA%D7%95%D7%9A-%D7%A8%D7%97%D7%9E%D7%99-%D7%9C%D7%90-%D7%94%D7%95%D7%A8%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%9C%D7%99/

לג'ינהפיקס ספציפית יש יותר אחוזי נחושת (יותר מניעה)

אבל לא על זה הפותחת שאלה.

לא יודעת אם יש עדיפות לאחד מהם.

בפועל התקנתי מה שהרופאה הספציפית שהלכתי אליה עובדת איתו. (השתנה בין הלידות)

לא היה הבדל בתופעות לוואי.

מה שכן, לפחות במונה ליזה יש מינונים שונים,

בהתחלה הרופאה רצתה לתת לי מינון נמוך, אבל לא היה בבית מרקחת באותו זמן אז היא שמה לי את ההתקן עם המינון הגבוה יותר, היא אמרה שזה גם בסדר. ובדיעבד זה עשה לי דימומי וסת כבדים יותר. (לא יודעת אם יש קשר, לי נראה שכן)

התבאסתי שלא ידעתי על זה קודם, סתם בגלל חוסר במלאי לסבול עוד כמה חודשים טובים זה מבאס. אז שתדעי.

לא

זה מאוד מדבק.. ועדיף לקחת לרופא שלא ידביק ילדים אחרים.

אבל אם העין אדומה, הגיוני שזה כן דלקת...

שקבוע יש חדר שכל המשפחה ישנה בו? עד איזה גיל?

ואיך זה מסתדר עם רצון לאינטימיות?

שעדיין יש חדר הורים ואז לפני השינה או בזמנים אחרים הם מסתגרים שם..

יש מיטות / מזרנים או שישנים עם ההורים

אנחנו לא שם כרגע אבל מניחה שהם מוצאים מקום אחר לזמני אינטימיות 

כי לא היו עוד חדרים להעביר אותו אליו

אחרי שעברנו דירה עד היום, הוא כבר בן 5, כל חורף הוא ישן אצלנו. מעבירים את המיטת מעבר שלו.

אבל מסיבות אחרות, לא מסיבה של לינה משותפת..

לא יודעת אם עניתי לך

עכשיו הם מתחילים את הלילה במיטות שלהם ובאים אלינו אם הם רוצים באמצע הלילה

הקטנה בת שנתיים תמיד עוברת והגדול לפעמים 

פשוט הרשיתי לכולם לישון איתי..

במשך כמה שבועות,

שלפניהם קבוע ישנו איתי "רק" שני הקטנים,

אבל כמה שבועות ארבעתם ישנו איתי..

הייתי כ"כ גמורה ובעומס שהעדפתי להגיד להם שהם יכולים להתכרבל איתי

הם שומעים פודקאסט אני בטלפון

והם נרדמים ...

זה היה בתקופה ככ עמוסה שזה היה לי טוב שאין נהלים שצריך להחזיק..

הפסקנו לאחרונה כי הרגשתי שאני כבר לא ישנה טוב...

עדיין בתהליך..

אבל יש יתרונות לכאן ולכאן...

אולי התשובה היא שזה מאפשר נחת

אבל כן מרגיש לי שיותר בריא שכל אחד במיטתו

אבל אם המחיר שכל אחד במיטתו זה כעסים והרבה אז אפשר לשחרר לתקופה עד שמצליחים לצאת מזה ברוגע יותר..

חמותי צוחקת עלינו שלא ברור איך יש לנו ילדים נוספים

בעיניי יש בה מעט חדירה לפרטיות והאינטימיות שלכם

..

(תלוי איך אומרים ומי הנוגעים בדבר... אבל בקלות זה יכול להיות חסר טקט)

הפרטיות שלנו

אני תמיד צוחקת עליה שלקח לה מעל שנתיים להזמין אותנו במפורש- אתם רוצים לבוא לשבת?

מחשש שבעלי ירצה ואני לא

וזה יצור ביני לבן בעלי חילוקי דעות

(היא היתה אומרת בעקיפין שהבית תמיד פתוח ושרק נגיד לה מתי אנחנו רוצים לבוא)

היא ממש מכבדת אותי

ותמיד מצדדת בי

ואוי ואבוי לבעלי אם הוא יעשה משו שיתפרש חלילה כמכבד אותה על חשבוני- היא פשוט תשטוף אותו (ואז אנחנו מבהירים שזה בשיתוף מלא שלי)

וגם הבת של חברה שלי כשהייתה בגיל הזה חברה שלי הייתה  מתלוננת בדיוק על זה- שהיא עושה כאילו היא לא שומעת שקוראים לה.

זה לא שהוא מתעלם (כשהוא כן אנחנו רואים קשה לו להסתיר את החיוך) זה משהו יותר עמוק כאילו המוח שלו באיזה רובד קולט את הקריאה ולא מצליח להפנות לה שום קשב כדי לתת מענה.

קשה לי להסביר אבל אני ממש *רואה* מתי הוא מתעלם בכוונה ומתי הוא פשוט לא מסוגל לשמוע באמת ולענות. 

את הדברים האחרים את גם רואה אצלכם? 

גם לגבי ההפרעות כשבעלי ואני מדברים - כאילו נורא דחוף לה התשומת לב שלנו בה (משערת) כי היא גם לא מרפה, לפעמים כן לקצת. בקיצור לי זה ממש נשמע עניין של גיל.

זה באמת משמח כי דאגתי כבר שזה משהו קיצוני. לא ראיתי את חברים/בני דודים שלו ככה אז חששתי.

תודה!!

היא נולדה כחלק מהתאומים בשבוע 34.5 במשקל 1.1 (שמסתבר שפגות זה קשר ישיר לקשב וריכוז)..

לפני כשבוע היא אובחנה בהתפתחות הילד באיכילוב כADHD שזה נדיר לקבל אבחנה בגיל 3.6.

אבל שימי לב שהיא גם עברה ניתוח כפתורים, ובבדיקת שמיעה יש ירידה שגם זה לבדו יכול להסביר הרבה ממה שסיפרת, תתחילי בבדיקת שמיעה מקיפה

האמת שגם איזו קלינאית שדיברתי איתה זרקה לי משהו על בדיקת שמיעה אבל זה היה נשמע לי כזה לא קשור כי כשהוא רוצה הוא שומע יפה מאד אז היה לי מוזר. אבל באמת נבדוק..

אני יותר חשבתי שזה סוג של הפרעת קשב, אבל נראה שקודם צריך להבין אם הוא שומע. 

אצל הבן שלי גם יש פעמים ששואל את אותה שאלה שוב ושוב ולפעמים אפילו מתעצבן "למה אתם לא עונים לי? אני מדבר איתכם"

וגם אני יכולה לקרוא לו כמה פעמים והוא לא עונה ואז אני מרימה את הקול וקוראת לו קצת בחוסר סבלנות והוא מסתכל עליי מופתע, כאילו למה אני קוראת לו ככה בקול ובעצבים כשמבחינתו זאת הפעם הראשונה והוא ענה מיד.

אבל גם חוזר מהגן עם המון ידע, יודע לספר כל מה שהגננת אומרת. לפעמים נראה שהוא "שומע מה שרוצה לשמוע". אבל עדיין הייתי בטוחה שיש לו בעיית שמיעה.

בבדיקה הראשונה כשהיה בן כמעט 3 לא שיתף פעולה (וגם לא עשיתי הכנה מתאימה, לא ידעתי איך זה מתנהל בחדר) ובבדיקה השנייה בגיל כמעט 3 וחצי כבר שיתף פעולה יפה ןאז גילינו ירידה

שזו בעיית שמיעה או ריחוף מוחלט 😅

איך היית ממליצה להכין אותו לבדיקה? 

לתת לו להיות עם אןזניות אם לא יצא לו עדיין (אצלי ממש התנגד לשים בפעם הראשונה)

ואני גם הבטחתי הפתעה ביציאה מהחדר אם ישתף פעולה יפה

לפעם השנייה.

מה שהיה אצלנו

נכנסנו לחדר סגור עם עוד אישה, הוא ישב עליי.

היא הראתה לו תמונות וביקשה שיצביע ואז שמה לו אוזניות (שומעים כל פעם באוזן אחת) ומישהי מבחוץ שראינו מחלון קטן ביקשה ממנו להצביע על תמונות לפי מה ששומע באוזנייה.

אחכ היה עוד כמה משחקים כשהוא עם האוזניות וההיא מבחוץ אומרת לו מה לעשות באוזניה.

אצלי עיקר ההתנגדות הייתה על לשים את האוזניות.

אבל ממש אחד לאחד. ממש.

אין מה להלחץ, זה בד"כ משתפר עם הגיל.

בכל מקרה, בנתיים אני משתדלת לשקף לו מידי פעם את הסיטואציה (אם הוא פתאום במצב קשב) ולרדת ממש לגובה שלו בשביל להסב את תשומת ליבו אם הוא שקוע במשהו.

 וביחס לזה שהוא רוצה לדבר הרגע ולא שם לב שאנחנו באמצע משהו, אז אנחנו יחסית משתדלים לזרום איתו (גם אם אנחנו באמצע שיחה והוא ממש חשוב לו להגיד שיש בחוץ מסוק, אז נעצור שניה ונקשיב לו) אבל בגבול (למשל אתמול דיברתי עם שכנה והוא הגיע והתחיל לספר משהו, אז אמרתי לו ברוגע ובשקט בערך 10 פעמים שאני באמצע משפט ושיחכה רגע, בסוף זה עזר והוא חיכה (10 שניות 🤭) ואז ישר שאלתי אותו מה רצה לספר.. מאמינה שבסוף זה יחלחל

עדיין נבקש בדיקת שמיעה אבל עוזר לדעת שזה נפוץ

לא מרוצה מזה שאני מסתכלת עליו בצורה מתייגת אבל ממש מתקשה לשחרר את המחשבה, כי אני ממש רוצה להבין איזה כלים לתת לו כדי להתמודד עם זה. אני בעצמי די בודאות עם הפרעת קשב לא מאובחנת וזה מקשה עליי, והייתי רוצה לתפוס את זה בזמן ולעזור לו. יש לך טיפים?

זה יכול לפעמים להוציא לי קרניים.

כמו ילדה בת 9 וחצי שיכולה לצאת מהבית בלי הילקוט ולקלוט את זה רק אחרי כמה שניות...

אבל באמת כמו שאמרת לתפוס אותו עיניים לעיניים ולראות שהוא מרוכז ורק אז לדבר איתו, אחרי שאמרת לו משהו נגיד- תוריד בגדים למקלחת. אז את שואלת אותו- מה אמא אמרה? ואת תגלי שבאמת הרבה פעמים הוא לא באמת יודע מה אמרת, למרות שזה היה לפני שניה אחת... אז כשהוא חוזר אחרייך במילים מה צריך לעשות, זה עוזר לו גם לעבד את המשימה וגם את באמת יודעת אם הוא לא נכנס למקלחת כי לא שמע או כי מתחמק...

בנוסף, לפרק משימות לחתיכות קטנות, לא להגיד ' את המכנס שים בסל, את הכיפה למגירה ואת הנעליים למקום'... זהו, עשית לו סלט במח. אלא - משימה אחת אחרי השניה.

ואגב, זה שאתם אומרים לו שאבא ואמא לא יכולים עכשיו והוא ממשיך לדבר זה לא נראה לי קשור לקשב , זה תואם גיל סך הכל... 

הוא בסך הכל ילד צעיר, הרבה מהדברים שתארת תואמי גיל. הייתי עושה בדיקת שמיעה רק כדי לסמן וי ולהיות בטוחה שאני לא מפספסת משהו. בגיל כ"כ צעיר גם אין מה לאבחן אם זה לא הפרעה דרמטית (וזה לא נשמע כך), הייתי מנסה לסייע לו בהתארגנות מול דברים שקשה לו

בעיניי זה תואם גיל.

זה מחרפן, אבל זה לא חריג בעיניי.

למדתי לרדת לגובה העיניים, להגיד דברים תוך הסתכלות אל הילד, ולבקש ממנו שיחזור אחרי מה שביקשתי (זה בהנחיית מרפאה בעיסוק).

עדיין יש ריחוף, אבל זה עוזר למיקוד.

ואחרי זה, זה עובר עם הגיל. 

@תקומה @מתיכון ועד מעון אני מבינה שגם אם זה משהו חריג כמו שמיעה או קשב וריכוז, לפחות כרגע זה ממש מינורי...

אפשר לבדוק בקלות.

לגבי קשב וריכוז, ממש לא הייתי ממהרת לאבחן בגיל הזה. בשביל מה?

טייטל זה חשוב אם יהיה מה לעשות עם הטייטל, אחרת בעיניי זה מיותר ומתייג.

יש קושי ספציפי? אפשר להתייעץ לגביו.

בעיניי לא נכון להפוך את זה למשהו כולל ומגדיר.

אגב, אני תמיד מנסה לבחון האם זה משהו שמפריע *לי* או משהו שבאמת מפריע לילד. זאת אומרת, להתנהל מול ילד רחפן זה משהו שיכול לחרפן, אבל זה עדיין לא אומר שיש קושי לילד.

אז לוקח לו חצי שעה להתלבש כי בינתיים הראש שלו במשחק, אז מה? אותי זה מחרפן, אבל כשהוא רוצה הוא מתלבש בשנייה. אז בדוגמה הזו זה משהו שמפריע לי, אבל לא לילד. ולכן הפתרון הוא לגייס את הסבלנות שלי.

לעומת זאת, אחד הילדים היה מאוד מאוד מקובע. וזה כבר הפריע לו. כי בחיים לא הכל הולך וזורם בדיוק לפי הספר. אז זה גם הקשה עלינו בהתמודדות, אבל גם עליו. אז טיפלנו.

בקיצור, אני לא ממהרת לאבחן. לא נרתעת מהטיפול אם יש צורך כמובן, אבל לא צריך למהר לתייג בגיל צעיר בעיניי, אלא אם כן זה משהו שחשוב בשביל הילד.

גם ברור לי שזה לא הגיל.

חשוב לי הטייטל בשביל לדעת לתת לו כלים להתמודד.

כתבתי למעלה - אני עם קשב וריכוז לא מאובחן רשמית, לא סבלתי מזה רוב החיים שלי ברמה שאת מגדירה סבל של הילד. באמת הסתדרתי, ריחפתי, לא הצתלחתי לנהל את עצמי וכל מיני כאלה, אבל הייתי חכמה וזה פיצה על הרבה. בגלל זה לא אבחנו ולא עזרו לי ולא קיבלתי כלים להתמודדות. וזה עשה לי רע ממש ועד היום אני מתמודדת עם איך להתנהל וכל מיני נושאים אחרים.

אני רואה אצלו הרבה דברים שאני התמודדתי איתם ובלי כלים בגיל קטן זה היה בסדר אבל ככל שגדלתי הם באו לידי ביטוי בנושאים יותר משמעותיים ושם זה הרס לי והייתי רוצה לתת לו את הכלים להתמודדות מגיל קטן כדי שאצלו זה יהיה אחרת

ללכת לאבחון עבורך?

ואז ללכת לטיפול בסגנון קוג פאן ללמוד אסטרטגיה עבורך

אני מודעת היום למה הבעיה, ומנסה למצוא אסטרטגיות להתמודד. על טיפול ייעודי חשבתי אבל דוחה מסיבות של כסף וזמן.

הראה לי יותר משמעותי לתת לילד שם וכלים לדברים שהוא מתמודד איתם, מאשר למבוגר

איזה המון דברים את רואה אצלו.

אבל קשב וריכוז זה מונח שמתאים לילדים גדולים יותר.

אם יש קושי, אפשר לפנות לריפוי בעיסוק, ובמידת הצורך יפנו הלאה לאבחון.

אצלנו ריפוי בעיסוק עזר מאוד גם בדברים שהם לא מוטוריקה עדינה 

והייתי כ"כ עצבנית ברמות פסיכיות, פשוט בלתי נסבלת.

אחרי שבועיים הפסקתי

חזרתי לעצמי הנחמדה החמודה והרגועה תוך יומיים.

לא במשקל בהכרח, אבל כן במצב הרוח. כעבור כמה ימים התחיל להשתפר

זה באמת משתנה ולא תמיד ברור..

יש את הצירים הנפוצים, שברור שהם צירים

אבל יש גם כאלו שמספרות על סוגי כאב אחרים שהתפתחו ללידה..

ואת לא רחוקה מדי מהבי''ח

אז לא חושבת שצריך מדי להשתגע ..אם יש צירים והם ממשיכים ולא נפסקים במנוחה אז תשלחי את הילדים

ומקסימום לא...ההורים בטח יבינו ולילדים זה לא כזה נורא כי זה סבאסבתא

אני באותה בעיה אבל בלי אף פתרון נורמלי לילדים

אבל מרגישה לא נעים כאילו סתם הטרחתי.

אני לא רגועה עם האי ודאות וזה עבודה לא קלה לשחרר.

נחתי קצת ובינתיים נחלשו הכאבים זה לא ממש צירים אבל זה סוג של לחץ וכאב שונה ממה שהיה עד עכשיו. מאמינה שהדפוס צריך להיות בזמן אמת דונה לצירים בלידות קודמות.

אני שמחה ששלחתי אותם כי כל הלילה הייתי בכוננות לצאת עשיתי הליכה ניסיתי לנוח ועכשיו קצת נרגע מזל שיש מסגרות וזמן עד שיסיימו להחליט מה לעשות.

לא כל לידה היה לי פתרון כזה נוח הפעם ברוך השם שאפשר בקלות.

היו לידות שכבר חשבתי שבעלי יצטרך להשאר עם הילדים ושאצא עם הדולה לבד מרוב שלא היה את מי להביא.

בסוף ברוך השם עם כל התוכניות הכל מסתדר הכי טוב בזמן הכי נכון עם פתרונות בזמן אמת.

ואם זה נרגע אז כנראה הז לא הז

ואם לא תצליחי וזה ממשיך או מתגבר אז כן לשלוח 

שמעתי שמאוד מקל על הלידה

מסדר את התינוק במקום כזה..

רק חיבוק ותפילות שיהיה בקלות ובנחת💕

ואז פתאום התחילו כאבים של שריפה , כשהחולצה נגעה בבטן זה ממש שרף לי, אז קראתי קצת שזה קורה כשהעצבים מתאחים (זה אחרי  הצלקת שמתאחה)

זה היה ממש מוזר כי זה היה אחרי הכאב המשמעותי, כשהיתה כבר הקלה ושוב פעם זה התחיל..

ובלי קשר, גם אצלי היה צד מסוים שלקח לו יותר זמן ופתאום הייתי מרגישה אותו

אל תילחצי אבל תעקבי שבכל יום יש שיפור.. רפואה שלמה ומהירה ❤️

כאיחו צד אחד בצלקת החלים פחות טוב (הוא גם נראה אדום יותר משאר הצלקת).

בסופו של דבר זה עבר...

השאלה אם אלה כאבים עמומים יחסית, או כואבים ממש כמו בימים אחרי הניתוח. כי אם כואב ברמה כזו - נראה לי שכן כדרי לבדוק...

תרגישי טוב!

המודעות והמבט הפנימי!!!! באמת שזה לא קלישאה שאומרים שידיעת הבעיה היא חצי פיתרון.

את במקום ממש טוב שיודע שהבעיה היא העומס אחרי העבודה ואת זועקת למנוחה... תחשבי שניה למה זה "אסור" לך? להחליט שעכשיו יש לך איקס זמן למנוחה? ותחליטי ממש מה את רוצה לעשות במנוחה הזו.

אמרת שזה עייפות, אז מה עם להביא בייביסיטר ולישון חצי שעה? עבודה במשרה מלאה זה אחד הדברחם הכי מתישים שיש...

או לשים לילדים סרט לרבע שעה?

או אולי לצאת דווקא לגינה ולפגוש חברות ולפטפט איתן יתן לך את המענה למנוחה שאת זקוקה לו?

בקיצור, לדעת מה הצורך האמיתי שלך ואפילו שבסוף כן "תפלי" לאוכל שאת לא באמת זקוקה לו אבל תוך כדי הבנה שאת בצורך אחר, זה דבר גדול!

תמשיכי לחתור להגיע למענה האמיתי שאת זקוקה וזה יקרה בסוף!

את תיהי שמחה יותר ואז מן הסתם גם לא תרצי את האכילה המיותרת והקילויים המיותרים יישלו מעצמם... 

כאילו לא בנוח שהבית מבולגן. פירורים בכל מקום, צעצועים זרוקים ומה לא. ואני רוצה שיהיה נקי אז זה לסדר ללא הרף...

הילדים רואים מסך לפעמים בצהרון, אבל כן לפעמים אני שמה להם ואז שוב- יש לי עכשיו פנאי לעשות דברים כמו להכין ארוחת ערב.. אבל צודקת, אפשר וצריך לפנות קצת זמן למנוחה. או אפילו לארגן לעצמי משהו יותר נורמלי לאכול.

תודה רבה לך! עכשיו רק נראה איך ליישם 😅

נגיד - אמירת תהלים או לימוד פרשת שבוע.

כך גם תרגישי שאת לא סתם מתבטלת, אלא להפך עושה משהו חשוב יותר, וגם לא תוכלי לאכול תוך כדי, כי זה לא מכובד לתפילה וללימוד...

סלט, ירקות חתוכים מושקעים יותר כמו שומר וקולרבי..

לא פותר את הצד של אכילה רגשית, אבל כן פותר את המשקל

אם זו "דרישת המערכת" (ילד שעולה לת"ת שבו צריך לדעת לקרוא) - אז ממליצה על ספרי לימוד מסודרים לכיתה א' ("לקרוא בנעם" מצוין בעיניי).

אם זה בשביל הכיף של הילד - אז אפשר לגמרי מתוך החיים ללמד. להצביע על אותיות ולנקוב בשמותיהן, לשבת עם ספר קריאה ולקרוא מילה במילה כשהאצבע מונחת על המילים והילד עוקב, ללמד אותו לכתוב משמיעה אחרי שהוא שולט באותיות ולתת לו כללי אצבע (ה' בסוף מילה לתנועת קמץ-פתח, י' לתנועת חיריק וכו').

בהצלחה.

אם זה לא וירוס (שאין לזה תרופה), אולי זה חיידק. ואז כדאי לעשות בדיקת צואה.

אולי אפילו לבקש דרך האפליקציה הפניה לבדיקה, ואם לא עובר, אז לעשות.

תרגישי טוב!

אם לא יעבור לך אחרי שבוע אז אולי כן תלכי לבדוק.

בכל אופן ובלי קשר - שימי לב לשתות הרבה!

החדר שלה חשוך לגמרי או שנכנס אור בבוקר?

אצלנו לא עזר, אבל יש הרבה ילדים שלהחשיך לגמרי את החדר עוזר להם לישון קצת יותר

אצלי גם ככה ילדה קצת יותר גדולה וקמה ממש מוקדם לצערי לא מצאתי פתרון אולי זה באמת מספיק שעות שינה בשבילה.

אני חושבת שזה כן קשור אצלי לזה שהשמיכה נופלת ואולי קר לה בלילות יותר חמים נראה שקמה לכיוון 6 יותר.

אצלינו זה נחשב שיפור מאז שיש שעון קיץ כי לפני היתה קמה ב4:30-5 וזה כבר היה מידי קשוח 

יש מצב שזה פשוט ככה ודי תקין..

לנסות ללכת לישון מוקדם כדי לא להיות גמורה כשהיא מתעוררת

עוד דבר, הייתי מוודאת שלא קר לה בלילה, סוגרת חלונות, מלבישה חם יותר 

בלי חימום. ועם שמיכות (מי שלא מעיף).

לק"י

אבל בבית זה בסדר.

פשוט כתבת "קריר". אז היה נשמע לי קריר, לא קר.

ואם יש אפשרות שתישן פחות במעון או בשעות יותר מוקדמות קצת

אבל היתי מתחילה בלאחר קצת השכבה לתקופה..

אם היא מצטרפת אלייך למיטה לא ממשיכה לישון?

יש לכם וילונות האפלה?

זה מאוד עוזר שיש חושך גמור

לי זה מרגיש משתלם...

העוד שעת שינה בבוקר...

ועוד פלוס גבינה וקצת מעדן, נשמע לי מספיק.

מה עוד הוא אכל במשך היום?

אני זוכרת שגם אני נלחצתי עם הכמויות בילד הראשון שלי. אני זוכרת ששאלתי את אמא שלי יום אחד אם זה הגיוני שהוא אכל בארוחת ערב שניצל אחד קטן ופלח עגבניה וזה הספיק לו, והיא אמרה שזה הגיוני. (פדחתי להשכיב אותו לישון רעב, אבל מסתבר שזה באמת הספיק לו)

בבוקר פרוסת לחם עם גבינה או חביתה (בדרכ לא גומר או שמנשנש לאורך הבוקר חח)

אחרי שעתיים כזה פירות טחונים או גרבר

ואז בצהריים זה בעיה כי הוא לא אוהב ירקות, אם יתמזל מזלי הוא אוכל חתיכה של גזר או תפוח אדמה וקצת חתיכות של עוף או שניצל או דג (מה שיש)

בעיקר הצהריים מדאיג אותי כי זה נראה שהוא מנשנש ולא באמת אוכל

וארוחת ערב אני שואפת לתת שוב לחם/ פיתה עם חומוס ופירות- בינתיים אני נותנת עוד בקבוק

בין לבין הוא מנשנש מה שאנחנו מנשנשים לרוב עוגה או פירות

סליחה שאני מתייחסת רק לפרט הזה 😅

אני נתתי בגיל הזה דייסת שיבולת שועל עם יוגורט וממרח (טחינה/חמאת בוטנים/חמאת לוז/שקדיה וכו') והיו תקופות שהיא הסכימה גם פירות חתוכים (קוביות קטנות בפנים)

אבל בשעה הספציפית הזאת טחונים😂😂

מרובעת משו

אפשר גם אורז/ פסטה/ קוסקוס עם רוטב וכדומה 

אצלי הוא מקבל בקבוק רק כשמרדימים לשנת בוקר

ולשנת לילה ואיפושהו עוד אחד באמצע הלילה או לפנות בוקר

אבל אף פעם לא כהשלמה לארוחה

ולא אוהב לחם כל כך

אוהב מאוד פירות

ועוף או דג

אורז-פתיתים-אטריות

ועגבניות

וגם שטויות קצת שמקבל מהאחים שלו

אבל לא יודעת בכמות כמה אוכל וכמה זורק ברצפה או נופל לכיסא

ויש פעמים שאוכל מקסים ויש פעמים שבקושי

קשה לי לדעת

הדעה שלי זה לסמוך עליו שהוא מווסת את הכמות

ושכל עוד הוא גדל יפה ושמח ורגוע אז הכל בסדר

היו לי הרבה שבין שנה לשנתיים אכלו כמט ציפור

בסוף גדלו גם הם🫢😉

בין אוכל 'שתיה' שבולעים כמות עד שמתפוצצים לאוכל שמצריך לעיסה שמרגישים שובע בדיוק בזמן שצריך

אז הגיוני דווקא שהאוכל הרגיל יהיה בכמות קטנה

תשימי לב אם הילד נינוח רגוע אז לא אמורה להיות בעיה

חשוב להציע. בבוקר היתי מציעה גם ירק.

אם הוא יהיה רעב הוא בעצמו יגדיל כמויות.

לוקח זמן למנגנון הרעב- שובע להבין שאין יותר את הפיצוי של הבקבוק וכדאי לשבוע צריך "לעבוד" הכוונה לאכול.

כשהיא בבית לפחות, אולי במעון אוכלת יותר

אבל אחכ ארוחת צהריים כן אוכלת ארוחה יפה וגדולה

הוצאנו מחברת חשמל נתוני צריכה, העליתי לצאט וביקשתי ממנו שיבדוק לי בין שני מסלולים מה עדיף לנו.

אני חושבת שיצא שעדיף לנו הנחה של 7% בכל שעות היום, אבל לא סגורה על זה.

להקל על מישהי...

באיזור האישי בחברת חשמל אפשר לבקש נתוני צריכה לשנה האחרונה,

ואז מעלים את הקובץ מההורדות בצירוף ההוראה:

אני רוצה לשאול לפי קובץ נתוני הצריכה שלי- איזה מסלול הנחה כדאי לי לעשות בחשבון החשמל? יש הנחה קבועה , יש מסלול הנחה בשעות הבוקר 7:00 עד 17:00, יש מסלול הנחה של 14:00 עד 20:00, יש מסלול הנחה של שעות הלילה 23:00 עד 7:00. בהנחה הקבועה קבלת הנחה של 7% , הנחה של אחרי צהריים קבלת הנחה של 18% ובהנחה של שעות הלילה 20% ובשעות הבוקר מקבלת 15%. צריך לבחור מסלול הנחה אחד לפי מה שהכי משתלם. מה אתה ממליץ לפי קובץ נתוני הצריכה ?

וזהו..

מומלץ ממש..

בהצלחה לכולן!!❤️

)סלקום אנרג׳י מציעים את ה18% אחהצ)

איזה מסלול הוא המליץ לך?

ופעם בחודש מקבלים עלון נוסף שנקרא "מדע וטבע".

לק"י

יותר לכיתה ב' ומעלה.

לא הכל שם מנוקד אני חושבת.

ולראשית קריאה.

אבל הרוב שם מיועד לגדולים יותר (עד גיל הנעורים).

אצלנו אוהבים אותו מאוד.

לא מכירה עיתון שמתאים רק לילדים צעירים. אבל אולי כן כדאי להתחיל עכשיו מינוי במטרה שהוא יימשך לשנים ארוכות, כשהם יגדלו? (ואז הם יוכלו לחזור לקרוא את העיתונים הישנים...)

עם שישה ב"ה. את ממש קצת אחרי לידה, קודם כל זה ישתפר בע"ה, התינוק קצת יגדל ויכנס לסדרים וגם השנצ במעון תסתיים עוד כמה חודשים...

בנתיים אפשר לנצל ימי שישי ושבתות, לנסות מדי פעם להזמין בייביסיטר בערב מוקדם או לקחת יום חופש מהעבודה וליצור בוקר פנוי אחרי שמפזרים את כולם

בייביסיטר לא בא בחשבון כי בן השנתיים ממש הסטרי כשהוא לא מכיר, ואין מישהו רלוונטי מהמשפחה.

חופש מהעבודה גם דחוק כרגע. בעלי עובד בתפקיד די תובעני ועכשיו יש לו פרוייקטים רציניים על הראש.

בגדול תחושה הישרדותית, רוב הזמן אנחנו סביב הבית והילדים ואין רגע של שקט. מנסים לנצל שבתות אבל הילדים על הראש כל הזמן ובעיקר הקטנצ׳יק שלא יודע לישון. מרגישה שאיבדנו עניין בזוגיות..

בקיצור לא יודעת מה אני רוצה… בעיקר לפרוק ולדעת אם נורמלי…

אחרי לידה תמיד צריך סבלנות עד שהבית מתאזן לא? הכי נורמלי וצפוי.

אולי הילדים הגדולים יכולים לעשות 'קייטנה' לקטנים בשבת? אולי להרגיל את הקטן בהדרגה לבייביסיטר?

אם אתם עובדים אני אישית היתי משלמת למישהו

י קבועה שתוציא אותי לפני השנ''צ

ותשחק איתו בגינה או בבית.

ולגבי זה שהיסטרי מזרים-אפשר שהיא תגיע אחה''צ כמה פעמים ביום רגיל כשאת נמצאת ותשחק איתו כשאת באזור ויכיר אותה

וגם הוא יתרגל..מנסיון עם כמה וכמה קשוחים עם זרים..בסוף התרגלו בטח למישהי קבועה

בעיני להיות עם תינוק זה סביר כי אפשר לדבר

אבל לרדוף גם אחרי בן שנתיים זה באמת משבית את הערב

אה ועוד משהו

למה אתם עובדים כל הערב?

למה לא עוצרים ולשבת לדבר

מקסימום שימו לבן שנתיים סרט אפילו..בערב שחשוב לכם להקדיש לוגיות

ואגב אני נגד מסכים והילדים שלי רואים סרט אולי 3 פעמים בשנה

אבלל זוגיות זה ערך מעל הכל כמעט

ואם לא יודעים לעצור ולעשות סדרי עדיפויות

ובהן -לא לעושת משימות סדר כל ערב

ולא מקבלת שאי אפשר.

כשרוצים אפשר

אפשר גם לווסת לזמני אחה''צ  בין לבין אפשר אם הואחוזר כשהילדים ערים שמישהו עם הילדים ןמישהו על הכלים וכביסות

ואפשר להביא משהי בתשלום

ואפשר גם לקבל שלא הכל מבריק תמיד וזה החיים

והעיקר שהזוגיות תבריק כי עם זה נשארים לנצח..כלים באים והולכים

הנקודה שאם מבינים חשיבות ומה צריך כדי לתחזק זוגיות

אז מוצאים פתרונות

אם נשאבים לתרוצי האיךו ים אז זה לא יקרה.

ואני יודעת שיש

גם לי היו תקופות ממש של מחנק  ואין כמעט רגע לעצמי או לנו יחד

אבל בעיני כשמהשו חשןב לנו הכל אפשרי

קצת לנשום אוויר

ושהילדים יתחילו להתרגל שאבא ואמא יוצאים ושיש כזה דבר בייביסיטר

מאחלת לך למצןא אחת טובה שגם תרדים אןתם;)

שווה את הכסף.

שבתות זנ בהחלט זמן לצאת לטייל לדבר עם הילדים ואתם בתוך שיחה.. לנשום אוויר.. אפשר אפילו פעמיים..

לצאת עם התינוק לאנשהו?

יש לי רק שני ילדים אז עם 6 ואחרי לידה נשמע לי ממש הגיוני.. לאט לאט, זה עוד ישתנה

אני חושבת שאולי עדיף לך קודם להגיע למצב נפשי מאוזן. ולא להכנס לטלטלה חדשה במצב הנוכחי.

לגבי השיקוף- זו כמות קטנה מאוד של קרינה. עד שאת יודעת על ההריון זה סך הכל שבועיים, ככה שעובר לא יקרה כלום. גם אני לא עוברת בכוונה בשיקוף כשאני יודעת על ההריון, אבל מלעבור כמה פעמים עד שיודעים באמת שלא קורה שום דבר.

פשוט בשלב שרואים הם אומרים לי לעבור מסביב.

חומצה פולית כן חשוב 3 חודשים. ויטמינים לא חובה לפני בכלל.

לגבי השיקוף בגדול זה לא אמור להזיק באמת לשום דבר.

לגבי תהיה הכללית- יש רוע בעולם. יש גם המון טוב. לטעמי לרוב הטוב גובר אבל המח שלנו מתוכנת יותר לראות ולזכור את הרע אז צריך יותר מאמץ כדי להרגיש את הטוב. אף אחד לא מבטיח שיהיה לנו אישית טוב. אבל אני כן מאמינה שהעולם והעם מתקדמים לכיוון הטוב והחיובי, אותי זה מנחם. בגדול גם מתפללים ל- ה' שיכלול אותנו בטוב וכמה שפחות בקושי. עושים השתדלות ומה שלא בידיים שלנו לא בידיים שלנו.

בצד הנפשי- מסכימה שבעיני נכון להגיע למקום מאוזן וחזק נפשית לפני עוד הריון ולידה שיערערו ולהיות בטיפול מיד אחרי עוד לפני שהקושי שוב מגיע. ולהשתמש בתרופות אם צריך.

חיבוק גדול, גיבורה. 

כמה ימים..

אם אני לא טועה אצלי ללכת 3-4 ימים מההפסקה עד שהגיע המחזור אבל אני חושבת שזה גם יכול לקחת שבוע.. לא יודעת אם יש פה משהו הלכתי פשוט קחי בחשבון שזה יכול להגיע כל יום..

מהניסיון שלי, אין מה להימנע ולחשוש ולהתכונן לפני, עד שלא נאסרים.

אין לזה סוף.

ולעשות הכל כדי לא להיאסר כל עוד אפשר. יכול להיות הרבה "כמעט" שלא יתפתח לדימום אוסר וחבל על הבלאגן.

שזה די דומה למה שלקחת

כמה ימים אחרי שהפסקתי אז היי קצת כתמים

אבל ממש נזהרתי לא להאסר ועבר בשלום.

למיטב ידיעתי מבחינה הלכתית את לא צריכה לחשוש ואז לא לקיים וכד'

פשוט להתנהל נכון מבחינת הזהירות מכתמים שאולי יהיו וזהו. 

הלוואי שיסתכם בכתמים שלא אוסרים

חדש לי כל הסיפור עם ההורמונים האלו

וקשה לי עם האי ודאות

אבל מבינה שצריך לשחרר ולקוות לטוב וזהו

בהתחלה זה נראה גדול ומעמיס, אבל עם הזמן משתכללים וזה נהיה יותר קל האירוח עצמו וזה ממש נחמד.

השאלה אם יש משפחות באיזור שלכם אם מעט ילדים בגילאים שיכול להיות רלוונטי לכם.

בנוסף משחקי קופסה משפחתיים.

אתם גרים בישוב?

בעיר תמיד יש מקומות ללכת אליהם. גם אם קצת יותר רחוק.

בפארק הילדים מעסיקים את עצמם? אם כן תקחי איתך משהו לקרוא.

אפשר גם לגוון ולאכול בבוקר בבית ולצאת אחר"צ+ סעודש להורים של בעלך.

ככה חלק משעות תבלו בבית כולל מנוחה וחלק מהשעות אצלם וזה יעביר את הזמן.

את יכולה גם לבקש ממנו שישאר שם עם הילדים יותר זמן שתוכלי לנוח/ לקרוא בנחת.

אם אתם עושים שבת שלמה לבד, אפשר לגוון את זמני כניסת השבת מניין מוקדם או מאוחר,

וגם בבוקר אפשר לעשות קידוש מזונות ואז בהמשך ארוחה מלאה, זה גם מחלק את השבת אחרת.

שבוע אחד מתארחים אצל חמותך ונחים בשישי בעגלת קפה,

שבוע אחר כך מארחים חברים ומבלים בשישי במטבח.

הייתי מחפשת שיעור נשים בשכונה בשבת אחה״צ. זה יכול להיות פתח לשיחות יותר מעמיקות מבגן שעשועים.