קיבלתי מחזור פעם ראשונה אחרי הלידה (9 חודשים),
היו יומיים ראשונים דימום חלש ואז התחיל זרימה הזויה... כבר עברו שבע ימים ועדיין גם בכמויות של היום הראשון ..
במקביל התחלתי קצת לפני המחזור מדבקות אוורה למניעה.
זה נורמאלי? מוכר לכן גם? הזוי לי ומגעיל לי ממש ..
בין המדבקה לוסת הארוכה.
הייתי הולכת לבדוק ברפואה דחופה היום-מחר
לא תקין כל כך הרבה ימים וזה לא מתמעט. גם לא בריא לך
ובינתיים תקפידי לשתות הרבה, ולקחת ברזל.
כי אחרי לידה הוסת סוערת... מבאס כן? אבל תקין רפואית. מה שכן- תקחי ברזל! את מאבדת דם....
אם זה ממש מטריד את מנוחתך שזה לא תקין רפואית (כי זה שאת רוצה שיגמר זה ברור) תכתבי באפליקציה לרופאת הנשים שלך...
שלום לנשים החכמות כאן, אני קוראת שקטה רב הזמן.
יש לי 2 ילדים וחזרתי לאחרונה לעבוד, אחרי שהילדה הקטנה יותר נכנסה לגן עירייה. עד גיל 3 הייתה איתי בבית. הגדול ביסודי.
כשהילד הגדול יותר היה בגן, עבדתי בעבודה מאד גמישה שאפשרה לי לפספס ימים לפי הצורך, לצאת מוקדם או להגיע מאוחר, וגם הגן שלו היה ממש צמוד לעבודה שלי.
הרגשתי מאד רגועה שאני יכולה בכל רגע לבוא לאסוף אותו אם צריך, ואם הוא חולה אני יכולה להודיע בעבודה ובלי לחץ להשלים את העבודה שלי אחר כך. גם הוא נכנס לגן רק בגיל 2.5.
העבודה הנוכחית שונה, אני קלדנית בוועדות, אני משובצת כל חודש לוועדות בתאריכים מסויימים (כמה פעמים בשבוע, לא כל יום)
ובעצם אם אני לא אגיע לא תהיה קלדנית. הבנתי שלא יבטלו וועדה אבל זה יהיה להם יותר קשה לתעד את הוועדות ויצטרכו איכשהו למצוא פתרון.
לא בטוח שתהיה החלפה זמינה במיוחד אם זה ממש על הבוקר אם אני מגלה שאני / הילדה חולה.
עכשיו הקטנה שלי הייתה חולה כמה ימים, ובעלי שעובד מהבית וקצת יותר גמיש, שמר עליה בבקרים שהייתה לי עבודה ואז התחלפנו, אבל זה לא אידיאלי. גם לו יש לחץ בעבודה והוא פספס שעות בגלל זה. הוא גם המפרנס העיקרי, ההכנסה שלי מאד קטנה אבל בכל זאת חשוב לי כן להכניס קצת כסף, במיוחד שלא עבדתי יותר מ-3 שנים מאז הלידה האחרונה.
אני מאד אחראית ומצאתי את עצמי נורא נורא בלחץ מלהיות חולה בעצמי או שאחד הילדים יהיה חולה, ואז אצטרך לפספס ו''להבריז''. כן יש לי ימי מחלה וכל זה אבל השאלה יותר עקרונית.
אני מנסה להגיד לעצמי שזה אנושי להיות חולים, אני עושה את כל התלוי בי כדי לעשות את העבודה שלי טוב, אבל בסוף הבריאות הכי חשובה.
ממש חשבתי אפילו להתפטר מרב שזה מלחיץ אותי ולא יודעת איך לשלב את זה בלי להיכנס ללחץ.
ורציתי לבקש עצות מנשים כאן שעובדות ויש להן ילדים ואפילו הרבה יותר מ-2 איך להתייחס לכל הנושא, הרי אמא ל-4-5 ומעלה ילדים, יש עוד יותר סיכויים שאחד הילדים פתאום עם חום וכו', אבל זה לא שכל האמהות ברוכות הילדים לא יוצאות לעבודה בכלל...
אשמח לעזרה! תודה
אם כן, אפשר באמצעות כלי AI לתמלל את השיחה.
אח"כ רק תערכי את התמלול.
יש יתרון נוסף שאת לא צריכה להיות נוכחת כל השעות בשביל להוציא פרוטוקול.
את יכולה לשמוע במהירות כפולה ולקרוא את התמלול ורק לערוך מה שהAI פספס.
במקום להיות לחוצה מזה שהילדה חולה, שווה להשקיע בללמוד על טכנולוגיה חדשה שיכולה להוות פתרון לא רע. (האמת שגם לשיחות שאת כן נוכחת זה יכול לסייע)
שמחזיקים קלדנית עדין לא משתמשים בAI לתמלול וגם יש וועדות שיש בעיה להקליט (אבטחת מידע/ הגנת הפרטיות/חומר סודי)
ולפותחת
יש הרבה מקומות עבודה יותר גמישים מבחינת העדרויות ויותר מתאימים לשלב כזה עם ילדים
אלא רק להקליט את הוועדות.
זה שהיא משתמשת בטכנולוגיה במקום להקשיב בדיעבד ולהקליד מילה במילה, זה כבר יתרון בשבילה.
לגבי מדיניות אבטחת מידע, זה משתנה מארגון לארגון.
אבל אם אילו וועדות מתוקף חוק לדעתי אסור להקליט אותן
עובד בארגון משתמש בAI חיצוני הוא חושף מידע ועלול לחשוף את הארגון לתביעות
אפשר להתשמש בAI חיצוני לשאלות כלליות בלי מידע פנים ארגוני
חומר של וועדות הוא בהכרח מידע פנימי של הארגון ואולי גם של ארגונים ואנשים פרטיים נוספים ובהכרח כזה שלא יכול לצאת ללא בקרה מקצועית
שימוש בAI במידע כזה נעשה ע״י מערכות פנימיות מבוססות/ משולבות AI , מערכות שעושות את העבודה אבל משאירות את המידע בתוך הארגון.
וועדות עירוניות למשל הם לא חסויות והפרוטוקולים זמינים לציבור. (אולי חלק כן חסוי אבל יש הרבה שלא)
אני לא יודעת מה מדיניות אבטחת מידע שלהם, אבל זה שיותר קל להשיג תקן של קלדנית במקום לרכוש תוכנה- זה בוודאי קיים.
זו הדרך להוציא מידע לציבור אחרי בקרה מקצועית
מה עושות אמהות כשיש להן יום מחלה?
הרי גם מי שלא אמא יכולה לחלות. וכשיש ילדים אז הסבירות שהאמא תצטרך להישאר בבית עולה.
ויש עוד תפקידים שאי אפשר "לדחות" את העבודה ליום אחר. גננות, מורות. סייעות, במיוחד נגיד סייעות אישיות לילדים.
למשל כשהגננת בגן של הילדה שלי הייתה חולה לא הייתה לה מחליפה והיו כמה פעמים שרק הסייעות החזיקו את הגן.
יש ממש חברה שמעסיקה מקליטים בשביל זה.
מבינה שאת לא מקבלת ההחלטות אבל אם זה רלוונטי שווה להעלות את זה מול המנהל/ת שלך שיבחנו את הנושא מחדש.
ולגבי העדרויות - נראה לי בסיסי שיחזיקו מישהי נוספת בתור גיבוי. את הקלדנית היחידה שנמצאת בכל הועדות? אם לא אז כדאי לבדוק אופציה שאת והקלדניות האחרות תתנו גיבוי אחת לשניה, ואם כן שווה אולי למצוא מקום מקביל עם אותה בעיה שאפשר להיעזר בו (נגיד אם את קלדנית בועדות עירוניות - לשתף פעולה עם רשות מקומית קרובה ושהקלדניות יתנו גיבוי אחת לשניה. אם זה ועדות של משרד ממשלתי כלשהו - להיעזר במשרד אחר שמתממשקים איתו וכו)
אבל בכל מקרה זה משהו שכדאי לקבוע לגביו שיחה עם המנהל/ת שלך ולהעלות את הבעיה. לא הייתי בכלל מדברת על מחלת ילד, הייתי מדברת על עצמי, שאני לפעמים מגיעה חולה אבל זה גם לא כדאי ועלול לפגוע בביצועים וגם לפעמים זה בסופו של דבר לא מתאפשר, וחשוב מאד שיהיה גיבוי למקרה הצורך. תדברי על זה לא בבוקר של מחלה, אלא ביום רגיל ובנחת ותחשבו על פתרונות
לפעמים אפשר להתחבר מרחוק באונליין, בכל מקרה אני לא אחראית על השיבוצים ואם צריך אפנה לאחראית שתנסה לבדוק אם יש מישהי פנויה ואו לא אז כנראה שיסתדרו בלי קלדנית.
אני חושבת שבעיקר הבעיה שאני אחראית מדי ולחוצה.
מצד שני אני גם לא בעד לבוא חולה, גם מבחינת עצמי וגם כדי לא להדביק, כי אז יצא שכרו בהפסדו אם עוד בעלי תפקידים יותר חשובים משלי
( כמו יו'' ר ועדה) יידבקו ואז באמת אם הם חולים ועדה עלולה להתבטל...
אני באמת צריכה לנסות להבין מה הנוהל
תודה!
לדעת לתעדף ולא להכנס ללחץ מדברים לגיטימיים שקורים זו עבודה פנימית ❤
מוצאים פתרון לכל דבר.
אין גננת, הסייעות מסתדרות.
נכון שעקרונית צריך שתהיה מחליפה, אבל מסתדרים בלי.
אם רופא/ קלינאית תקשורת חולים, אז מבטלים את הלקוחות שלהם באותו יום.
ילדים בני 3 לא חולים כל כך הרבה. אולי בהתחלה כי פעם ראשונה היא במסגרת, אבל בהמשך זה פוחת משמעותית.
בימים של חופשים במסגרות החינוך אם את לא עובדת כל יום את יכולה להציע לאמא נוספת שפעם את תשמרי על הילד שלה ולמחרת כשאת עובדת היא תשמור על הילד שלך.
הכי חשוב זה להאמין בעצמך ולשדר אסרטיביות למעסיק. אם הוא יודע שיוכל להלחיץ אותך ברור שעדיף לו שלא תיעדרי.
אם את לא נלחצת הוא זה שיצטרך להתמודד עם הבלתם.
בשביל משלמים לו משכורת של מנהל.
אני באמת לא רוצה עבודה עם אחריות ברמה של מנהלת וגם בעלי אמר לי שאם אני חולה אז אני צריכה להודיע והם ימצאו את הפתרון, אני לא צריכה לנסות "לא להיות חולה" בכל מחיר.
אני לא חושבת שמישהו ילחץ עליי לעבוד כשאני חולה, זה בעיקר אני כלפי עצמי.
מבחינת חופשים במשרד החינוך, אני נותנת מראש לאחראית לפני תחילת כל חודש ימים שבהם אני לא יכולה לעבוד
אז כשיהיו חופשים אני אתארגן בהתאם, זו לא בעיה כשיש היעדרות ידועה מראש.
ובאמת אפילו רופאים חולים לפעמים ומבטלים מטופלים, אני צריכה להפנים שזה בסדר ומסתדרים.
וביננו כל אחת יודעת מתי היא חולה שממש לא יכולה להגיע לעבודה
ומתי היא כן מסוגלת לצאת מהבית ולבוא לעבודה אפילו שכואב לה הראש/ הבטן/ לא ישנה טוב בלילה
לדעתי פה נכנסת האחריות האישית,
מי שאחראית ואכפת לה מהעבודה יודעת מתי יהיה לעבודה קשה עם זה שלא תגיע ותעשה יותר מאמץ
ומי שלא אחראית תישאר בבית בלי חשבונות של העבודה
בכל מקרה כשחולים באמת צריך להישאר בבית!!
זה אנושי וגם זה לא בסדר להדביק אנשים אחרים בעבודה.
נראה לי שאני יותר מדי אחראית...
הבעיה שאני כן רואה כאלו שמגיעות לעבודה הזו חצי חולות ואחרי שלקחו אדוויל...
ולא בא לי שזה יהיה הסטנדרט.
במיוחד אחרי הקורונה חשבתי שאנשים ילמדו לא להגיע חולים, גם לא להדביק וגם כי זה פשוט לא נעים לעבוד ככה...
אבל לא רוצים לבטל וועדות ובאמת הוועדות האלו מטרתן טובה ובסופו של דבר זה עוזר לאנשים שמועמדים לוועדה...
אפשר לסגור את הגן באותו יום אם אין גננת מחליפה
קרה לנו כמה פעמים בודדות במהלך השנים
יש לך את האפשרות להיעדר מהעבודה במקרה הצורך, גם אם זה פוגע בעבודה.
האחראים עלייך צריכים לדאוג לפיתרון.
את יכולה להשתדל כמה שפחות להפסיד עבודה, אבל להיות בלי מצפון כשבכל זאת את נאלצת להיעדר.
הפתרונות האפשריים משתנים בין העבודות השונות והתנאים בכל מקום.
זה יכול להיות מילוי מקום, החלפת משמרת עם עובד אחר, עבודה מהבית, הבאת ילד לעבודה, התחלקות עם הבעל בשמירה על ילד חולה, דחיית דברים שתוכננו לאותו יום, עבודה עם פחות אנשי צוות וכו'.
אני אישית עובדת עם עוד מישהי מקבילה אליי. לכל אחת יש תפקיד קצת שונה, ויש דברים ששתינו עושות.
אם אחת נעדרת, השנייה נמצאת במקומה. יש תחומים שבהם לא נחליף אחת את השנייה ויש דברים שכן.
קרה גם ששתינו לע יכולנו להגיע, והשארנו את המנהל להסתדר.
לפעמים אני מביאה איתי ילד לעבודה, אם המצב מאפשר.
תזכרי שמחלה זה דבר שקורה לכולם, ובסוף מסתדרים. הבריאות שלך ודל הילדים יותר חשובה מהעבודה.
אני לא יודעת מה באמת הפתרון במקרה של העבודה שלי, לדעתי הם פשוט יסתדרו, אולי אחד מחברי/חברות הוועדה יכתבו נקודות חשובות על דף אפילו...
להביא ילדה לעבודה הזו לא יסתדר... אבל כן איכשהו הסתדרנו בשבוע הזה.
אנסה לא להיות עם מצפון ולזכור שהכל בהשגחה ולא הכל בידיי...
תודה!
אני עובדת בעבודה נוחה שאפשר לקחת יחסית חופשי ימי מחלה, ומודה על כך
ועדיין חווה את המתח בין הבית לחוץ,
מרגישה שזה פשוט קשה לחבר עבודה לבית
ואני עובדת במשרה חלקית מאד
לא מבינ איך נשים מצליחות לעבוד משרות תןובעניות....
ממש מזדהה עם העמדה שהצגת, אין לי מסקנות......
אני גם מעריצה נשים שעובדות במשרות של שעות ארוכה וכל יום, ולא יודעת איך הן מסתדרות.
לא חוזרים כועסים, זועמים, מלאי תאבת נקם על מי שהביא אותם לזה בממשלה או להבדיל על חמאס?
הם כאילו חוזרים שמחים, מפויסים, מלאי געגוע למשפחה ועם יצר חיים מטורף.
אבל הם עברו גיהנום. אנחנו מדמיינים אותם במצב הכי נורא אבל איכשהו הם חוזרים גיבורים-
אז איך זה? תוהה
לנתב לכיוונים האלו.
אחרי כאלו תהומות לשקוע עמוק בהאשמות והתמסכנות זה לקבע את הנפש במקום רע.
לראות את הטוב, ואת הזכות שיצאת מהגהינום ויכלת לו, לראות את הניצחון האישי ומהמקום הזה לראות את הכוס המלאה בכל דבר, אחרי שהכוס היתה כ"כ ריקה מביא למקום נפשי הרבה יותר בריא.
זה הגיוני שברגע שהם יצאו מהגיהנום הזה תהיה להם תקופה של היי ואחרי זה תגיע ההבנה והתמונה המלאה
ואולי יש כאלה שבאופן מפתיע יצאו מחוזקים כי לפעמים הקשיים הגדולים ביותר מביאים איתם גדילה וצמיחה יוצאת דופן
מילא הכעס - אבל אני חשבתי שהם יחזרו שפופים, מדוכאים, רדופים... הכי הגיוני שזה מה שיקרה לאדם שהיה שנה וחצי בשבי אצל האנשים האכזריים האלה...
וב"ה אנחנו כמעט לא רואים את זה.
זה פשוט נס עצום. סוג של נשיקה מהקב"ה, כאילו הוא רוצה להראות לנו שלכולנו יש תקווה, אם אפילו לחטופים יש תקווה.
(ואולי לכן גם הרבה מהם חוזרים עם אמונה מדהימה שהם רכשו בשבי... כדי ללמד גם אותנו אמונה...)
ונקודה נוספת -
אומרים שה' לא מעמיד בניסיון אדם שלא יכול לעמוד בו. אם הם שרדו את השבי הנורא הזה - כנראה שיש להם עוצמות מיוחדות, גם אם לפני כן הן לא היו ממש ניכרות. ואדם בעל עוצמות פנימיות כאלה בדרך כלל מצליח לא להתעסק במה ש"עשו לו" אלא להתמקד בצדדים החיוביים...
זה מה שנראה לי.
(יצא לי לחשוב הרבה על השאלה אם *אני* הייתי שורדת בשבי... התשובה לצערי היא כנראה לא
ואולי באמת לכן ה' לא העמיד אותי בניסיון כזה...)
מי שמגיע יחסית חזק ואופטימי שהוא ישתקם, כנראה יותר קל לו לצאת לציבור ולדבר ולהתראיין.
מי שלא, כנראה שומר על פרופיל נמוך.
אנחנו רואים תמונה מאוד מעוותת ככה.
כמו "וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ" - יש נקודה פנימית מאוד חזקה שמתגלית דווקא כשנמצאים בשפל מאוד נמוך וכשהאויב הוא גלוי ועומד עליך, אתה חווה לעומק את המשמעות שלך ואת הזהות והשייכות שלך- זה מאוד חזק.
כי אתה נמצא בנקודת בחירה של חיים או מוות (פנימי או פיזי), ושכשאתה מגלה את כח החיים ובוחר בהם (אם זה באמונה או ברצון והמשמעות שלהם) בנקודה הכי פנימית שלהם זה יותר עוצמתי ומזוקק מזמן רגיל. (כמו ש @שוקולד פרה. כתבה פה לא מזמן על תובנות שנכנסו לה חזק דווקא מהתמודדות עם דיכאון קשה)
תסתכלי על התקופות הכי קשות בעם ישראל - אותו כח חוזר על עצמו.
מנסה להבין אם זה משהו חריג ולא תקין במיוחד.
אולי משהו שאומר דרשיני על המעון שהוא נמצא.
זה ילד חמישי ופעם ראשונה שנתקלתי בכזה דבר.
הברזל תקין, ומקבל ויטמין די
עכשיו יש לו מחלת הפה
וכשיבריא בעז''ה מקווה במהרה
ממש ממש מפחדת להחזיר אותו למעון.
כבר לא יודעת איזה וירוס יתפס עליו שוב.
שמה תינוק בריא
ואחרי יומיים.. חולה.
נוסה רפלקסולוגיה
התחלתי הומאופתיה לפני 3 שבועות
אוסטאופתיה עשינו
יונק הנקה מלאה, מסרב כמעט לאכול מוצקים עם כל הוירוסים..
מה עוד חסר??
ומלא כוחות, זה קשוחחח❤️
אולי יהיה פה עצות מועילות מהמומחיות...
תוהה אולי כדאי שאעביר אותו למטפלת פרטית במקום מעון?
אשמח לשמוע מבנות כאן אם אצל מטפלות פחות היו חולים כי זה קבוצות קטנות יותר
גם היה ככה.
היה חולה המון המון
זה ממש קשה, הוא היה לי על הידיים ימים שלמים
אבל בסוף זה עובר❤️
אבל עד גיל תשעה חודשים הוא היה איתי בבית.
היה חולה גם לפני כן וגם אחרי כן
גם אצלי הילד ככה השנה, וזה לא ילד ראשון ולא שנה ראשונה במעון.ככה שיש לי למה להשוות.
מבינה מאוד את התסכול שלך כאמא ולראות אותך חולה כל הזמן זה קשוח מאוד.
אבל ממה שהבנתי, אם הבדיקות דם תקינות והברסל טוב, תכלס אין יותר מדי מה לעשות. יכולה לחזק בויטמינים אם זה עוזר לדעתך, אבל חוצמזה, רק להתפלל .
באמת באמת מבינה את הקושי שלך.אני השנה בול ככה. ויומיים מעון שבוע בבית זה לא להיט בכלל אבל זה המצב כרגע ואולי אוטוטו שייגמר החורף זה ישתפר בעה אמן.!
ומתי זה נקרא שנגמר החורף לצורך העניין?
ברור שזה לא רק זה,
אבל שמעתי מהרבה רופאים וחברות שהשנה כל וירוס קטנטן אפילו מתמשך הרבה ימים עד שמתאוששים ממנו.
וברור שזה שהכל סגור ואחד ככה נדבק מהשני משפיע.
עד אזור פסח פלוס מינוס..
לא שאין גם מחלות בקיץ, יש. אבל לדעתי פחות.
וזה גם ממ משתנה מילד לילד. יש לי ילד שכל יומיים חולה, וילדה ש טפו טפו פעמיים בשנה.
רק בריאות אמןןן
היתה איתי בבית והייצה חולה מלאאא
אני זטכרת כי טיפלתי בעוד תינוקת וכל הזמן ביטלתי אותם
והיא לא הייתה במסגרת בכלל עד גיל שנתיים!
זה עבר לה קצת אחרי גיל שלוש.
סליחה שאני לא מעודדת...
הם נחשפים למחלות פעם ראשונה ואין להם נוגדנים עדין.
אחרי כמה חודשים כשיש להם נוגדנים הם חולים הרבה פחות.
רק הוא חולה ככ הרבה?!
אבל הבת שלי היתה חולה המון, ולקח לה הרבה זמן להתחזק מכל וירוס קטן,
הרגשתי שכל וירוס וחיידק שהיא פוגשת היא אוספת אליה
כשהכנסתי אותה למשפחתון, היא שלוש רבע מהחודש היתה חולה....
אחרי שהיא כמעט שבוע היתה עם חום שבא והולך וממש סמרטוטית,
לקחתי אותה לטיפול ברפואה טבעית. וב"ה יום אחר כך היא התחילה להתאושש.
אחרי שבועיים לקחתי אותה שוב והיא ממש התחזקה. ומאז כבר כמה חודשים בריאה בלי עין הרע!
יש כל מיני שיטות של רפואה טבעית שמשחררות נקודות בגוף ובנפש שגורמות לילד להיות חלש ולהיות חשוף יותר למחלות.
בעלי חולה לפחות 4-5 פעמים בשנה וכל פעם ארוךךך
אני בקושי נדבקת וגם כשכן ליום וחצי
ויש ילדים שנדבקים מהר ויש פחות
מאמינה דוקא ברפואה משלימה בנושאים כאלה
הומאופטיה ממ שמומלצת
אולי גם רפואה סינית
צריך להקפיד בדיוק לפי הוראות מהרופא/הומאופת. ואחרי בערך חודש ראינו שינוי. ב״ה בקרוב גם אצלכם
למרות שזה גם מסובך כי עם כל התרופות שקיבל לאחרונה (אנטיביוטיקה ומשחה לפטריות) היה קצץ קשה למצוא זמן נכון לתת את הטיפות
ככל שהוא יותר חולה, הסיכוי שידבק שוב יותר גבוה, לכן כדאי להשאיר אותו בבית אחרי מחלה למנוחה כדי שלא ידבק מיד שוב בגלל שהגוף חלש.
יש להם מערכת חיסון לומדת והם בגילאים הזה כל הזמן מפתחים תגובות לחומרים חדשים שהם נפגשים איתם
ובחורף באמת היו חודשים שהרגשתי שאני זורקת כסף לפח כי היו יותר ימים שהייתי איתה בבית ממה שהייתה במשפחתון.
יש ילדים כאלה🫤
שהשנה החורף קשה במיוחד
אולי בשל כך שלא היו הרבה משקעים.
אבל בהחלט היו חולים אצלי בשרשרת וכולם נדבקו בכל סבב.
ממליצה לך לחזק את עצמך בחיזוקית/ויטמין C, זה יעבור לבייבי בהנקה.
ואולי יעזור לו קצת פחות להדבק.
אני ב''ה לא נדבקת כמעט
נס גדול
כי אחרת היה קשה פי כמה
לידה והתחילו לי קרישי דם הערב.
רובם קטנים אבל היה גם אחד גדול ( סליחה על התיאור..)
אני צריכה להילחץ? בדיקה מיידית?
אני מרגישה טוב חוץ מהתכווצויות של הרחם (בעיקר ההנקה)
. אין דימום מוגבר או חום
לי אמרומעד כדור פינג פונג זה בסדר.
כמובן אם זה חדפ.
אם זה כל הזמן בגוגל כזה הייתי נבדקצ
איפה שהיית מאושפזת ולשאול אותם
השאלה אם זה יכול לחכות לבוקר?
זה גם קורה שהם יוצאים אחרי הנקה, והערב הוא כל הזמן יונק
לרוב ביום ה5 לא אמור להיות קרישי דם גדולים אבל אם קרה פעם אחת ובסך הכללי הדימום תקין ולא ממלא פד בתדירות גבוהה לכאורה זה בסדר.
אבל כן הייתי מרימה טלפון למחלקת יולדות או מיון יולדות יש שם מענה 24 שעות לוודא שזה תקין. אולי יש עוד תסמינים שהם ישאלו לשלול מצב שזה לא תקין.
הסוכר עלה לי, ברור לי שהשמנתי ואני לא אוכלת בריא,
קונים מלא פיצות ואוכלים מתוק ולא בריא.....
אין לי גם זמן להתעסק בזה, אני אמא נהדרת אבל זה תובע ממני התעסקות עם הילדים (הרטבה, כינים,רופא וכו)+ עבודה תובענית ואז יש לי פחות זמן לשים לב לעצמי.
ולאחרונה התחיל לי גרד בכל הגוף, מפחדת שזו סכרת....או משהו אחר-יש קשר?
יאבל'ה. מפחדת לעשות בדיקה.
לא יודעת אם קשור, אולי סטרס כללי.
לי היה גרד בכל הגוף ואחרי בירור ארוך הסתבר שזה סוג של אסטמה של העור.
בהצלחה ותרגישי טוב!
לא סטנדרטי.
הרגע אבדת את אבא
בטח שזה משפיע על הגוף.
ומכל השרשורים שאת פותחת
כולנו רואות איזו אמא טובה את
שרק מחפשת כל הזמן איך להיות יותר טובה ויותר נכונה לילדים שלך.
עברת כרגע תקופה מטלטלת
זה מאד משפיע על הגוף
אבל זה לא אומר שהתפתחה אצלך סכרת.
בדיקות דם זה דבר חשוב והכרחי מאד
ממליצה ללכת פשוט לרופא משפחה ולהציף הכל.
אבל לפני כן, קחי לך רגע לנשום ולעכל את התקופה האחרונה.
קצת זמן זוגי
קצת זמן שמישהו אחר יקח פיקוד על התאומים ואת תהיי עם עצמך ועם מה שעושה לך טוב.
חיבוק ענק יקרה
הלוואי שתרגישי רק טוב ותבשרי תמיד טוב
אבל זה חשש אמיתיאובדת חצותכי הייתה לי חריגת סוכר רצינית עוד מלפני.
ייתכן שאולי סטרס, אבל קוראת ונלחצת מכל מה שכתוב על זה...
כי הוא אוהב להרוג את כולם!
שנית- פשוט תגשי לרופא משפחה, ואפילו תפני באפליקציה
ותבקשי הפנייה לבדיקות דם/שתן מקיפות.
אח"כ תחזרי אליו עם הבדיקות ותחשבו ביחד מה נכון לך כרגע במציאות חייך לשנות.
אל תקחי על עצמך עכשיו משימות משנות חיים
זה לא הזמן....
אפשר לאזן סכרת באמצעות תזונהל ופעילות גופנית
פעמים צריך עזרה עם תרופה
אבל חכי לתשובות
בה ולהיות מאוזנים לגמרי.
זה תלוי בסוג הסכרת ובגורמים נוספים.
אבל לא כל סוכר גבוה=סכרת
כן סוכר גבוה=חייבים חישוב מסלול מחדש
אבל רגע
זה לא אומר שאם יש לך גרד יש לך סכרת
יכול להיות שזה בגלל המזג אוויר
בגלל המצב הרגשי
בגלל אלף ואחד דברים נוספים.
לכן חשוב להבדק, אבל הסטרס לא יתרום לך כלום!!!!
במיוחד לא ד"ר גוגל, עזבי אותו. הוא לא רלוונטי לכלום!
לא בא לי
כי הזנחתי את עצמי.
ראשית שולחת חיבוק לפעמים צריך קצת לחץ כדי לעשות שינוי אבל בצורה נכונה ובריאה לא בהיסטריה.
גם אם אין לך סכרת יתכן שכדאי להכניס שינוים קטנים שיעשו לך טוב לגוף.
גרד לפי מה שמוכר לי לא אמור להיות קשור לסוכר אבל קשה לדעת. לרוב יהיו סימני יובש בגוף וצורך לשתות וללכת הרבה לשירותים.
ולא סתם נאמר אין שמחה כהתרת הספיקות. ועדיין צריך לפעמים צריך להתגבר על הקושי על הלחץ או ההמנעות וההכחשה כדי לבדוק.
בכל מקרה גם אם יש סוכרת תזונה מאוזנת וקצת הליכות יכולות לשפר משמעותית את המצב.
אם מתאים לך לקחת את הלחץ למקום של שינוי גם אם אין כרגע סוגרת. בשלב ראשון אפשר להוסיף ירקות לתפריט הקיים אפילו לשטוף ולחתוך כל פעם ירק אחד להוסיף חביתות ודגים לתפריט. ואם יש לך דרך לשלב הליכות בסדר יום הרגיל כמו לרדת תחנה לפני. לנסות ללכת אם זה מרחק קצר במקום לקחת אוטובוס מידי פעם לעלות ברגל ולא במעלית. גם תוספת של 10 דקות ביום יכול לשנות. להפחית בכמויות הלחם. ולנסות לאכול במרווחים של 3 שעות בין הארוחות לפחות.
בכל מקרה מקווה בשבילך שזה לא סוכרת ואולי יהיה רק סיבה לשינוי שיעשה לך טוב. כי נשמע מהכתיבה שלך שאת כן רוצה שינוי רק עמוסה מאוד וקשה לך לחשוב על עצמך.
תודה לב ענק.
מצטרפת לאמהלה,
קחי את הזמן יותר לאט. הגוף והנפש קוראים לך לעצור.
ממליצה לך לקחת ימי מחלה/ חופש,
להתארגן מחדש, ואולי זו הזדמנות לעשות איזה שינוי כלשהו (יותר עבודה מהבית או התארגנות אחרת עם בישולים או מה שצריך)
לפעמים במירוץ החיים אנחנו לא שמים לב להזדמנויות שיש לנו בדרך, ודווקא כשקורה משהו זו הזדמנות לאתחל מחדש..
רפואה שלמה ובשורות טובות!
נשמע שאת עוברת הרבה.
טרום סכרת וגרד בגוף הם איתות עבורך לעצור רגע ולעשות סדר עדיפות מחודש.
קודם כל זמן נשימה לעצמך.
בתור מתמחה בתזונות מיוחדות, אני יכולה לספר שעודף צריכת קמח לבן וסוכר גורמים למה שאת חווה.
ויש עוד דברים אבל אני לא רופאה.
סכרת אפשר לרפא וסוכר אפשר לאזן.
השאלה האם את מוכנה להקדיש כמה דקות ביום עבור עצמך בלבד?
לכל שינוי חיובי אפשר לרתום את הילדים והבעל- כי את חשובה להם ויקרה להם מאד!
הייתי מרחיבה על הנושא אבל הכי חשוב לי לשלוח לך חיבוק ואנרגיה טובה.
אובדת חצותלא יודעת איך שולחים מסר אישי..
אבל כמובן שכדאי לעקוב אחרי הסוכר.
מאחלת בריאות איתנה לגוף ולנפש!
אם כן אשמח לשמוע אם זה באמת טוב ועד כמה מחליף ביקור במרפאה (במקרה של כאב אוזניים גרון ושיעול)
אם לא - למה? שמעת משהו לא טוב על זה?
עייפתי ממחלות חורף
הקטן אולי עם נוזלים והדבר האחרון שיש לי כח עכשיו זה לחכות יומיים לתור אצל רופא
אם הטייטו יפתור לי את הבעיה - אני קונה כמה מראש
הסתבכתי עם האפשרות לתור דיגיטלי דרך האפליקציה של מאוחדת.
בפעם היחידה שניסיתי זה לא עבד.
אבל אם זה עובד כמו שצריך, יכול לחסוך לי נסיעות, או לחכות לרופאה שלא נמצאת כל יום.
ניסיתי תור דיגיטלי בלי טייטו, אבל זה לא הצליח להתחבר.
עשינו פעם אחת לילד
ופעם אחת לבעלי.
בבדיקה עם זה התגלתה דלקת, קיבלנו מרשם אונליין וחסך המתנה וכאבים.
אז בגדול זה אחלה, אבל זה מנסיון של ממש מעט פעמים.
שלנו לא התלהבה בכלל
אמרה שהוא איכשהו טוב לאבחון בעיות עור
אבל היא מעדיפה לראות ולהתרשם בעניים
לעומת זאת האופא של גיסתי עף על זה
סה''כ הוא עובד טוב וחוסך יציאה
גם עשינו כמה פעמים בלילה ובימי שישי.
אבל הרופאים שם תורנים כאלו(לפחות במכבי) אז לדברים יותר מסובכים הלכתי שוב לרופאה שלנו במרפאה.
הבדיקות אוזן וכו' צריך שיתוף פעולה של הילדים, בגיל קטן פחות רלוונטי לדעתי. כבר מעדיפה ללכת לרופאה (אבל ב"ה הם לא חולים הרבה)
וגם בדרך כלל זה רופא ערבי אז עוד יותר מעדיפה את הרופאה שלנו
זה תקין?
פתאום מתחילה לחשוב שאולי זה משהו רפואי חס וחלילה. הוא מפספס לפחות פעם ביום. הוא מאוד עסוק כל הזמן ודוחה ודוחה ואני רואה אותו רוקד כולו וגם כשאני שואלת אותו אם הוא צריך לשירותים הוא אומר לא כי הוא רוצה להמשיך לשחק או להתעסק במה שהוא עושה ואחרי 2 דקות המכנס רטוב.
(אגב אותו דבר קורה לי עם שתיה. הוא קצת שוכח את עצמו ואז פתאום צמאאא בהיסטריה)
האמת שזה אפילו לא מפריע לו ואני לא יודעת אם ואיך להגיב.
אם זה תקין אז עוד איכשהו אבל אולי זאת בעיה מעבר?
כדאי ללכת על זה לרופא? בלילה ב"ה הוא לא מפספס
אני חושבת שבמקום לשאול אותו אם הוא צריך, לקבוע לו עובדה.
לשלוח אותו לשירותים בזמנים מוגדרים, או כשאת רואה שהוא צריך.
כדאי לדבר איתו על זה בזמן רגוע, לא כשהוא מתאפק או מפספס.
במקלחת- מלא שערות בלי סוף! ואנחנו לא הרבה נפשות!
לכלוכים שחורים.. אוף..
שערות בחור ניקוז של האמבטיה ושערות מחוץ לאמבטיה במקלחת עצמה.
בשירותים- מלא שערות על הרצפה ולכלוכים שחורים..
סיוט!!!
חשבנו אולי שטיח בכניסה לבית יעזור מבחינת הנעליים
ואולי שטיח לאמבטיה גם?
אבל מה עושים עם השירותים?
ולמה זה ככה?
כדי שיהיה הרבה שיער שנושר
מספיק אמא אחת עם נשירה מטורפת
כל כמה זמן את מנקה..?
אני מנקה באופן יומיומי שירותים, לא רואה דרך אחרת לשמור עליהם נקיים כרצוני
בנוסף, אם יש רצפה בהירה אז באמת רואים עליה כל לכלוך וזה מבאס
לכלוכים שחורים זה בדרכ לכלוכים של מים עם לכלוך שהתייבשו.
אנחנו לא שמים שטיח האמת, דואגת לנגב רטיבות פשוט כדי שלא יצטבר
אשרייך על הניקיון של השירותים ככה בקביעות,
וואי אני צריכה פתרונות קסם
אולי לבנות פה יהיו עצות יותר טובות
❤️
לבעלי יש נשירה פסיכית, כל הזמן ים שיערות של הזקן שלו על הרצפה, אין מגעיל מזה!!
מזדהה לגמרי!מרגיש לי שאין פתרון מלבד לטאטא ולשטוף בתדירות גבוהה.
באמת השיערות של הבעל מנשירות הרבה הרבה.. אצלנו זה בנפרד השירותים והמקלחת אבל מניחה שאם היה ביחד היה יותר מגעיל.. אז אני בשירותים מטאטאה,
בכללי אני חושבת שככל שהמצב הראשוני יותר נקי ומתמידים בניקוי אינטנסיבי של אקונומיקה וכו', אז ביום יום פוחת. מקום מלוכלך יצבור יותר לחכלוך,
(אם מישהי סוברת אחרת האירו את עייני).
אולי כדי להקל מעלייך תרגילי את שאר בני הבית לשגרת ניקיון. כגון: לנקות את כל הרצפה אחרי שמתקלחים.
או לקנות נגיד מלא סמרטוטים רצפה שכל יום חדש ופעם בשבוע תאפסי אותם במכונה..
אני כל הזמן נקרעת בבית-עושה הכל!!כביסות,בישולים,ניקיונות,שטיפות,מקלחת לילד בדרך כלל, הכל!
ואני עוד בהריון, ובעלי בקושי שותף,כל דבר זה לבקש אלף פעם,ולתזכר אלף פעם, והוא מוציא לי את הנשמה על כל עשיה בבית, שפשוט אין לי כח כבר לבקש! שלא נדבר על האיטיות הנוראית שלו, כל דבר לוקח לו ים זמן והוא גם לא עושה את זה כמו שצריך.לצורך העניין אני מבקשת לעשות כלים-אז אני צריכה לבקש כמה פעמים, ולפעמים הוא פשוט לא עושה ואומר לי שיעשה מחר-ואז כמובן שהוא לא עושה ואני עושה, זה פשוט נמאס!וגם כשעושה לא עושה הכל, משאיר הכל מים בשיש וברצפה,ומלא לכלוך בכיור, כאילו בחייאת, עד שאתה עושה משהו תעשה אותו כמו שצריך. וגם בין כל עזרה בבית צריך הפסקות לנוח.
אני בהריון וכל הזמן כואב לי הגב והרגליים ופשוט כל הגוף בגלל שאני עובדת בלי הפסקה ולא נחה, ואין לי כוחות, פשוט אין. ולא-אני לא יכולה לשחרר ושהבית יהיה מסריח או שלא יהיה אוכל לשבת, זה דוחה אותי ופשוט יתחשק לי לא להיות בבית, זה מפריע לי נורא ומשפיע עלי נפשית-עושה אותי עצובה.
אני מתחרטת שלא בחרתי בעל יותר מהיר, שעוזר ושותף בבית, ושלא הכל יפול עלי כל החיים, פשוט נדפקתי!!
ובסוף עוד הוא אומר לי שאני כל הזמן עצבנית והוא לא רוצה לדבר איתי אם אני מתנהגת ככה- עם כל הכבוד, ברור שאני יהיה עצבנית אם כל הגוף שלי כואב ואני עובדת בלי הפסקה והוא על כל אפצי צריך מנוחה ואלף תזכורות, ברור שאני אהיה עצבנית על זה שהוא לא רואה אותי. אני אהיה הרבה יותר רגועה ונחמדה אם תעזור כשאני מבקשת(לעזור מעצמו זה כבר לא בלקסיקון).
אופ חתיכת פריקה, מקווה לשמוע עצות טובות.
אמרתי לו תן עשר דק' לבית
ואז הוא התחיל לשטוף כלים והסתכל על השעון
הראיתי לו שזה לא כזה נורא
ובאמת גם הוא משאיר המון לכלוך בכיור, אבל העיקר שעושה ,
כל הזמן מתזכרת לו שצריכה מעט עזרה
יש גברים שחושבים שמטלות הבית וטיפול זה לא שייך להם
אני כמה שנים עם ילדים וכל הזמן מתזכרת,
ולפעמים גם צועקת .. ומתחרטת
לגבי שבת תעשי מינימום הכנות , מעט סלטים , לקנות מוכן , אז לא יהיה הכי העיקר שאת תהיי רגועה , הכי חשוב מהכל..
ותנסי לחפש נערה לעזרה לפעמים זה מציל
בהצלחה
אבל משו בדינמיקה ביניכם לא תקין כי את לוקחת הכל על עצמך
ונכון, לשחרר יכול לבאס כי התוצאה לא מיידית אבל זו פעולה לטווח רחוק
כאמור, ארחיב יותר מחר בל״נ, אבל היה חשוב לי להדגיש שכן, אל תעשי. שינוי יכול להיות כואב למי שרוצה בו וקשה להבין שזה תהליך שקורה בעיקר אצלנו, וזה נראה כמו פשרה, אבל זה לא
אל תשכחי
״עדיף פת חרבה ושלווה בה מבית מלא זבחי ריב״.
תני לעצמך את הצורך שלך לנוח. אם את לא עושה את זה, למה שהוא כן..?
כל הזמן מבקשת מבעלי ומרגישה שהוא עוזר יותר אבל עדיין אני עובדת מאוד קשה, לשטןף את כל הבית, להכין אוכל וכשהוא מכין משהו אחג לוקח לו שעתיים והוא מעדיף ללכת לנוח כאילו שהוא בהריון..
זה ממש מעצבן במיוחד שאני בהתחלה וזה שלב שהגוף יותר חלש
בוחר לא להיות שותף במטלות הבית והילדים, יש לו סיבות, חלקן קשורות להרגלים ותפיסת העולם שלו וחלקן להרגלים ותפיסת העולם של האישה.
בעיניי כדי לעשות שינוי צריך לטפל בהרגלים והתפיסה של האישה וככה להשפיע על הגבר
אצלנו בעלי לא היה שותף בשנים הראשונות ועשיתי שינוי בכמה שלבים:
1. הפסקתי לעשות דברים (לדוגמא כלים, שטיפת רצפה, סידור הבית)
2. אם הוא בחר לעשות במקומי, לא התערבתי באופן הביצוע (איך, מתי ומה התוצאה)
3. אם הוא לא רצה לעשות במקומי, מצאתי חלופות (מישהו בא לעשות פסח, אוכל קנוי, חד פעמי וכו)
מאז הוא לא רק שותף, הוא גם עושה יותר ממני כי יש לו יותר זמן.
והפתרון יהיה לשחרר ולמצוא חלופות זמניות בשבילך כמו אוכל בחוץ ועזרה בניקיון.
ולפעמים זו בעיה אמיתית במיומנות, לא משנה מה תעשי זה לא יהיה זה.
האם רק בניקיון הוא גרוע או גם בגידול הילד באופן כללי?
אצלנו בעלי שוטף כלים בשריים ושוטף רצפה,
קשה להגיד שנקי. אבל גם לא מלוכלך. יש סימנים עלא הרצפה והכלים לא ממש נקיים אבל זה מה שיש.
אצלנו בעלי מהיר אבל מבחינת התוצאה דומה לשלכם.
גם אצלנו שיש וכיור יראו כמו שהם נראים.
אני מבקשת ממנו מה שכן יש איזה ערך לעבודה שלו, אחרת אעשה הכל לבד.
לא אגיד שזה לא מחרפן אף פעם, אבל לרוב אני פשוט משלימה אחריו מה שהוא לא עושה וכן מעצימה את מה שהוא כן.
לא תמיד זה עובד אבל זה כי לי קשה וזו העבודה שלי להפריד בין מה שראוי לתודה, לבין ההשלמה של מה שכן עשה.
לפעמים הומור גם עוזר, למשל אני מבקשת שיזרוק זהל והוא אומר כשאצא לערבית אזרוק,
וזה מעצבן כי ברור שהוא ישכח, אז אני מצפה שאחרי עשרעמעם שהבטיח ושכח, כבר יבין שזה לא עובד.
אי אפשר לחבר בין זריקת זבל ליציאה לערבית כי זה לא באמת קורה בפועל..
אבל הוא בשלו "כשאצא לערבית"
אז כשהוא חזר מערבית אמרתי לו רק שיעדכן אותי לאיזה יום הוא התכוון..
בד"כ זה עוזר להעביר את המסר בצורה שלא גורמת לאניטיגוניזם.
חוץ מזה תנסי לדבר עליך, איפה זה פוגש אותך,
תגידי לו מפריע לי הריח, קשה לי שלא נקי, יותר רגוע לי כשמסודר
ופחות אתה לא מנקה, אתה לא שותף, אתה לא עושה מספיק.
עוד משהו, תזכרי שבהריון התחושות יותר מועצמות, גפ התסכול יותר גדול כע יותראי קשה לך, אבל גם האכזבה יותר קשה כי את הורמונלית.
אז אם זו בעיה שלא התחילה עכשיו, אין סיבה להניח שהיא תיפטר עכשיו,
אפשר לחשוב איך להקל, אבל לא להילחם בה בכוח כי זה רק גורם ליותר נזק לזוגיות ופחות מביא תוצאות..
ובחיים חיבוק מבין, מקווה שלפחות זה יעזור 🤗
הכי חשוב. לגבי בעל הייתי משחררת איזה שבוע ובודקת תגובה. אם הוא יבוא לשיחה תחפשו פתרון. אם באמת לא מפריע לו או לחילופין הוא שיחרר את זה, הייתי מתייאשת ומחשבת את דרכי. האם מתאים לי מישהו בגישה הזאת ומתאים לי לקחת את זה על עצמי. אם כן יופי. אם לא, אז עדיף לחשוב ברצינות.
בנוסף יכול להיות שבאמת יש לו סיבה פיזית. לפני שנתיים בעלי היה נח אחרי כל מאמץ קטן. בסוף התברר אבנים בכיס המרה. אחרי ניתוח והחלמה נהיה עולם אחר.
עוד נקודה . גיל שלו. אם הוא בחור צעיר בלי ניסיון חיים עצמאיים , ישר מבית של אמא, לוקח כמה שנים להתבגר ולהתרגל וללמוד לקחת אחריות.
יכול להיות גם תקופה מאוד עמוסה ובאמת אין כוח. אבל שיחפש פתרון בכל זאת.
הרבה מאוד זמן זו הייתה הדינמיקה בינינו. הרבה שנים.
שתביני שבעלי גרוש עם ילדים, ואני הייתי מכינה שבת שלמה לילדים שלו, מסדרת, שוטפת הכל...
תחשבי על רף העצבים. משהו פסיכי.
וזה לא שהוא לא רצה לעזור.
אבל הקריטריונים שלנו שונים.
הוא לא באמת יכול להכין שבת טעים, סורי. זה עניין של טאצ'.
ואז את אומרת לעצמך שעדיף שאת.
וגם כנל לגבי נקיונות.
ומאוד מאוד מזדהה איתך. כי גם אני לא מאלו שמשחררות. אני לא מסוגלת לשחק אותה קול כשהכיור מלא וכשהרצפה מלוכלכת ממש, או כשאין אוכל מבושל במקרר..
זה מעצבן אותי, ואני לא מסוגלת לנשום עמוק ולחכות שהוא ישים לב.
הסביר יותר שאני אתפוצץ, ואעשה בעצמי או שאתפוצץ עליו.
אבל.. הרבה השתנה.
כי הדינמיקה של הדברים מסביב השתנו.
אם טוב ביניכם בכללי, והאווירה בסה"כ של כיף ושל צחוק
זה גם ישתנה.
אבל זה גם דורש ממך.
זה דורש ממך להסתכל לו בעיניים ולחייך.
זה דורש להקשיב לו.
זה דורש לא להגיב מהבטן. לזכןר לו את הדברים הטובים שלו ולא לצבוע אותו בשחור.
זה דורש להחמיא לו.
אם זה לא על מה שהוא עשה בבית, אז זה על עבודה, על כישרונות, על מידות טובות, לא חסר...
את לא חיבת לעשות הכל מהרשימה הזן כמובן,
אבל שהתודעה בראש תהיה- אני רוצה שיהיה טוב בינינו. נעים. מה אני יכולה להאיר לו גם.
בעלי סטודנט עמוס ממש, במיוחד עכשיו בתקופת מבחנים. אבל גם לא בתקופת מבחנים ושלא היה סטודנט לא היה יותר עזרה באופן משמעותי.
וכרגע אין לי יכולת כלכלית לקנות אוכל בחוץ כל פעם ולקחת עזרה בניקיון,וגם אני לא רוצה!אני אוהבת את הניקיון שלי והאוכל שלי. מה שכן- אני אחת שאוהבת מאוד שפע, ורוצה שיהיה הרבה סלטים, ולהכין חלות בעצמי, וכמה סוגי קינוחים,ועוגת גבינה מושקעת, ופינוקים וכו וכו, ואנחנו זוג צעיר ככה שבאמת אין צורך בכמויות האלה, אבל לבעלי זה חשוב והוא אוהב שאני מפנקת-יש לציין שהוא התרגל לזה ואם אפחית הוא לא כל כך ישמח מהשינוי, וגם אני אוהבת לראות אותו נהנה ושיש שפע בבית שלי.
אולי באמת אי אפשר לשלב את הכל ביחד-גם להיות אמא, גם בהריון, גם לפרנס ,גם לבשל וגם שהכל תמיד יהיה מתוקתק. אולי יש לי ציפיות יותר מדי גדולות מעצמי. אבל באלי להיות מהאימהות והסבתות (בעז"ה) שתמיד יש אצלם אוכל חם ומפנק ושפע, זה מרגיש לי חלק מהאימהות שלי ושככה אני מרגישה אישה ואמא טובה יותר כנראה.
רק בהתחלה של הדרך.
אתם רק בהתחלה של הדרך.
לא נהיים בבת אחת האמא והסבתא שרצינו להיות
תזכרי שאת הדמות שיש לך בראש, הדמות שאת רוצה לראות, יצרת לעצמך מדמויות שראית / שמעת עליהם, בשלב מאוחר יותר שלהן, לא בתחילת ההורות והדרך.
זה שאת עכשיו לא הדמות שדמיינת לעצמך, לא אומר שלא תוכלי להיות ככה בעתיד.
מה שכן, כדי להצליח לעשות את הדברים באהבה ובלי לסבול, כדאי לעשות סדרי עדיפויות, זוגיים ואישיים.
גם לחשוב מה הכי חשוב, מה הכוחות. ולפי זה להחליט במה משקיעים כרגע ובמה פחות. זה לא אומר לזנוח חלומות, אלא פשוט להשקיע כרגע במה שיש אפשרות.
דבר שני, יש כאן גם עניין של דינמיקה ביניכם, וכאן אני מצטרפת למה שכתבו מעליי. אם הדינמיקה היא שאת *עושה* והוא *עוזר*, בהכרח יש כאן חלוקה לא שוויונית ביניכם. לא בהכרח במובן של מספר מטלות, אלא במעמד ביניכם. יש כאן הגדרה שאת זו שמתפעלת את הבית, שזה התפקיד והאחריות שלך, ואם הוא עושה משהו זה מוגדר כעזרה.
זו לא שותפות, זה אחריות שלך, ולכן גם כל דבר שהוא עושה נמדד בעשה טוב או לא, והאם זה קידם אותי לקראת המטרות *שלי*. וממילא הוא גם אולי מרגיש פחות מחוייב, כי הוא רואה בזה את התפקיד שלך.
וכאן אני מצטרפת לכל מה שכתבו מעליי, שזה יותר קשור לדינמיקה ביניכם, והשאלה היא האם ניתן לשנות את זה באיזשהו אופן.
איך לשנות זה מאוד תלוי בך ובכם כזוג. אבל אני חושבת שאחריות זה גם עניין של מקום. כשמישהו אחד תופס הכל, לא נשאר מקום לאחר. אבל בשביל לפנות מקום, צריך גם להסכים לזה שאם אני מפנה מקום, זה לא תמיד יתבצע כמו שאני רוצה.
אבל אם זה מביא אותך בסוף למאוס בבעלך ולהתחרט שבחרת בו (כמו שכתבת בהודעה הראשונה) זה לא שווה את זה…
את בהריון, את צריכה לדאוג לעצמך ולעובר. אני ממש בעד להוריד סטנדרטים אבל לא בקטע של לעשות לו ״דוקא״ אלא לדבר איתו ולחשוב ביחד מה נכון לכם כדי שמצד אחד ישאר שפע ותחושה של נעים וטעים ומצד שני לדאוג לצרכים של שניכם (צורך במנוחה, בזמן ללמוד, בתחושה של אכפתיות ועוד…)
"רוצה שיהיה הרבה סלטים, ולהכין חלות בעצמי, וכמה סוגי קינוחים,ועוגת גבינה מושקעת, ופינוקים וכו וכו," - לא הולך ביחד עם הריון ביום אחד, מבחינתי בלי הריון גם לא יומיים. זה המון עובדההה. המווןן. ברור שתהיי מתוסכלת וגמורה. זה ממש לא אמור להיות ככה. עונג שבת זה מההכנות, עובר בישיבה בשולחן, וגם אחרי. כל השבת. מה הכיף בכל השפע הזה שלא אוכלים כשאין לך כח להנות ממנו..?
"אנחנו זוג צעיר ככה שבאמת אין צורך בכמויות האלה, אבל לבעלי זה חשוב והוא אוהב שאני מפנקת-יש לציין שהוא התרגל לזה ואם אפחית הוא לא כל כך ישמח מהשינוי, וגם אני אוהבת לראות אותו נהנה ושיש שפע בבית שלי." - נשמה את עונה לעצמך. אין צורך, אז אחרי מי את רודפת? ועל חשבון מה..?
ועוד משהו - בעל מעדיף את אשתו רעננה ולא גמורה בשביל עוד מנה או קינוח.
אני מבינה שאתם זוג צעיר, אבל מרגישה שסליחה רגע על הפסימיות כנשואה כבר כמעט עשור ב"ה - אני רוצה להזהיר אותך. (כן, כן, להזהיר) - זה בדיוק הזמן הנכון עבורך להחליט שאת נחה כי את לא מרגישה טוב ואת בהריון מתקדם
שאת לא חייבת להכין את הכללללל בשביל שני אנשים סה"כ, שלא הכל חייב לקרות ביום אחד, שגם עם קנוי חיים יופי.
עוד יהיה לך זמן להיות זו שפותחת שולחנות ויש לה ריחות בבית (גם עם חלק קנוי זיש ריח מהמם בבית, כן..? מנסיון ). לא בזמן הריון קשה אם אין לך כח. ולמה לעשות את זה לבד..? חמתי למשל מאחרת מהמם, בשפע, אין דבריםן כאלה! אבל חמי עושה איתה הכל ביחד. משלב הקניות ועד הבישולים וההגשה לשולחן
להוריד סטנדרטים בקיצור
מי שלא עושה את זה - בסוף חוזרת לפתוח שרשורים שקשה לה, שהיא מרגישה שבעלה לא רואה אותה ולא שועה לבקשותיה לעזרה, שכל הבית עליה, והיא גם צריכה לעבוד, לטפל בילדים בלי לישון טוב בלילה, לנקות ולסדר וכו וכו. המון תסכולל. ולמה.? כי היא לא עצרה להגיד עוד מההתחלה כזוג צעיר - אני גמורה, אז אני לא עושה. והבעל התרגל שהאישה לקחה על עצמה הכל ולכי תשני את זה עכשיו..
תחשבי על הקושי שיש לך עכשיו פלוס תינוק זוחל שאת רודפת אחריו, או תוך כדי הצורך להניק לפי דרישה בלי לישון טוב בלילה. או 2 פעוטות שאחד מהם יונק והשני זוחל . לא הגיוני. לא הגיוני.
כתבתי לטובתך, מקווה שתקראי את זה בטוב
אני פשוט לא יודעת איך לעשות את השינוי. פשוט להגיד-'אין לי כח אני לא מכינה ואם תרצה אז אצטרך עזרה ממך כדי שזה יקרה'?
לא להגיד, פשוט לא לעשות.
אם זה עולה בשיחה למה לא עשית, אפשר לומר שאין לך כוח. הצעה לעזרה צריכה לבוא ממנו, אם הוא לא מציע לא כדאי לבקש.
מודע לקושי שלך? את כמה את משתפת אותו ביום יום?
אני מאמינה בשיתוף, כי בעיניי זה יוצר חיבור.
אבל בצורה של שיקוף מה את מרגישה, ולא למה הוא אשם.
זה לא מוביל לשינוי מיידי, אני חושבת ששינוי כזה הוא תהליך. אבל הוא מתחיל ביצירת שותפות עם בן הזוג לגבי מה עובר עלייך
ולהגיד לו במילים טובות
כמה את אוהבת אותו ושמחה שהתחתנתם
ושקשה לך, תסבירי לו מה את מרגישה- איך זה מרגיש להיות בהריון, לעבוד, להיות אחראית לבית
ושחשבת על זה שזה יותר מדי ושאת צריכה להוריד מהעומס שיש עלייך
ושחשבת להוריד אחת שתיים שלוש ושברור שהכי כיף שיש מלא פינוקים אבל ברור שעדיף לו אישה שמחה יותר
במילים שלך ואיך שבא לך
זאת הזדמנות ללמוד לתקשר. הוא לא יודע מה זה להיות בהריון
שבי איתו לתכנון מחדש
תגידי לו שאת רואה שאת לא עומדת בעומס לקראת השבת ואת *החלטת* שאת צריכה לעבוד פחות ולנוח. (לא לפתוח את זה לדיון כמובן)
מפה תחשבו על חלוקהועוד פתרונות, אבל שיהיה ברור שאת לא עושה הכל לבד
וגם - קחי בחשבון שאולי הוא באמת יגיד לך - אני מבין אותך, אל תעבדי קשה, ואל תכיני הרבה אוכל אם קשה אבל גמני לא יכול לעשות .
והוא הבין ואמר שישתדל לעזור ושאני לא צריכה להכין לו כל כך הרבה אם זה מקשה עלי(תכלס הוא בשלן טוב אז הוא יכול להכין בעצמו אם זה מפריע לו)
מקווה שזה ישתפר, לפחות ברגעים אלו אני נחה בחדר והוא זה שמסדר את הבאגן שהילד עשה במשך היום-כמובן שאני אצטרך לעבור אחריו אבל לפחות הוא עושה..
תודה!!
וחשוב מאוד שנתת לו לקרוא לדעתי
לא חייב לעבור אחריו אם בא לך לנוח. תהיי קשובה לעצמך, זה הכי חשוב❤️
אין הכל מהכל.
ככה גם אני הייתי וזה נקרא אצלי לדפוק את הראש בקיר.
כרגע את דופקת את הראש בקיר, כי את רוצה גם וגם. גם להמשיך בסטנדרט הגבוה של בישול ואפיה, וגם להיות אישה רגועה וגם לבקש מהבעל כך שהוא יעשה..
ברגע שהבנתי את זה, התחלתי לתווך את תיאוריית המחירים לבעלי.
אין גם וגם וגם.
ולכן אני עושה אך ורק מ שלא יתיש אותי (ועדיין אני מותשת מלא פעמים), ואני נעזרת, ואין מצב מבחינתי להשתגע בעבודה.
ואני מצטרפת למקורית ולמה שכתבה לך, שזה ילך ויחריף עם הילדים. רק שאז אני די בטוחה שהמציאות פשוט לא תאפשר לך להמשיך בסטנרט גבוה+++
או שבעלך יבין את זה ויתחיל להירתם.
פשוט באימהות יש עוד מישהו שצריך אותך רגועה ופנויה נפשית ונותנת תשומת לב.
ואת מבינה שבלי לתעדף דברים, פשוט לא תהיה את... יהיה איזה גוש של עצבים תבכול ועייפות מרוב עומס ומטלות. ומי רוצה חיים כאלו?
את אמא מרירה ובת זוג שמתחרטת שהתחתנה עם בעלה..
חלוצות לחוד ומציאות לחוד.
תפסת מרובה לא תפסת.
אהבתי את המשפט של המקורית על פת חרבה.
שתדעי שכל התמודדות כזו היא קריאה לגדול.
זה לא סתם שאת קיבלת את הניסיון הזה.
הוא בא ללמד דווקא אותך משהו.
אני אהיה יותר רגועה ונחמדה אם אתה תשתנה, זו מחשבה שמפילה את השינוי על הצד השני.
אני אוהבת מרק אדום, בעלי אוהב מרק ירוק.
הזוגיות שלנו תהיה הרבה יותר יפה ונוכל לעשות ארוחות רומנטיות לו רק בעלי יאהב מרק אדום.
אם נשטח את הטענה, זו אותה טענה בעצם.
אתם רק בתחילת הדרך בחיים. זו ההזדמנות ללמוד על בחירות.
הייתי מתחילהמללמוד על "עלות אלטרנטיבית".
כשאת בוחרת להכין כמה קינוחים, קל לך לראות את היתרונות ולהנות מהתוצאות, קשה לראות שהבחירה בכמה קינוחים היא עצמה הבחירה בכאבים ועצבים.
הבחירה בידייך והיא לגיטימית, רק חשוב ללמוד להסתכל על המחירים האמיתיים של כל בחירה.
ההסתכלות הזו תעזור גם בהמשך החיים בכל מיני בחירות אחרות.
אבל גם היתה בפנסיה ובלי ילדים קטנים....
קודם כל הבריאות, בכלל אחרי הלידה כל החיים שלכח מתהפכים.
תהי ייתר גמישה עכשיו, תרפי קצת מהעומס. זמן פנוי ומנוחה זה יותר שפע בעיניי מעוד כמה סלטים על השולחן.
אחר כך כשתוכלי למצוא את האיזון בין הטיפול בילדים לבית לעבודה, תוכלי לסדר את זה אחרת וחהשקיע יותר באוכל. כרגע נשמע לי שאת צריכה איזון שונה...
לגבי בעלך, צרת רבים חצי נחמה.... מה אני יכולה לומר כנראה שהגברים שנותנים מעצמם כמו שהיינו רוצות לראות הם מעטים ביותר וכולנו בתחושה דומה לגבי הבעלים שלנו.
אפשר לנסות לדבר אבל באמת תפחיתי מהעומס. אנחנו לפעמים, בעיקר בהתחלה האמת, היו לנו שבתות של עצלנים. שרק הכנו טוסטים לשבת או משהו כזה.
בחופשת לידה אתן נעזרות בבעל שירדים את התינוק,
יעשה לו גראפס, ישמור עליו כשאת יוצאת וכו?
או בגלל שאתן בחופשה והוא עובד אז אתן עושות הכל בעצמכן?
ולדינמיקה שלהן עם הבעל.
מצד שני שאני עם הקטן התואם בעלי יותר על הילדים האחרים.
יש לי חברות שבדינמיקה שלהן להן זה לא מתאים והן מתחלקות
זה הילד שלו בדיוק כמו שהוא שלי.
אני גם קצת מצפה שבעלי ירצה להיות עם הבייבי ולא רק כי ''צריך''..
זה שאני בחופשת לידה - לא אומר שאני בחופשה ויכולה או צריכה לעשות הכל.
לגבי יציאות - מגיל חודש וחצי של הבייבי אני מתעמלת פעמיים בשבוע - בזמן הזה בעלי עם הילדים.
ככה זה בכל אופן אצלנו,
משערת שיש כאלה שזה אחרת.
בעלי עם עוזר יותר עם שאר הילדים בהתחלה, כשקשה לי לצאת
אני עובדת בדיוק כמו שהוא עובד ויותר מזה!
בסוף את תחזרי לעבודה ותמצאי את עצמך ממשיכה לטפל בתינוק לבד כי הוא ״רגיל רק אלייך״ ו״רק את מצליחה להרדים אותו״ או ״רק את מבינה למה הוא בוכה״.
יש תינוקות נוחים, שאני לגמרי יכולה "להשתלט" עליהם לבד, ויש תינוקות שקשה יותר איתם, ואז צריך עזרה... (גם הילדים הגדולים יכולים לעזור לפעמים, תלוי בגילם וביכולותיהם)
בכל אופן, חוץ מאשר בילד הראשון - יש בבית עוד ילדים, ובהם בהחלט הבעל הוא זה שמטפל כל עוד האישה במשכב לידה... גם אם הוא עובד.
מן הסתם אצל התינוק אני עושה הרוב כל מה שקשור להנקה וסדר יום. אני גם קמה בלילה בד"כ,
אבל עם הגדולים יותר זה התפקיד של בעלי. לפחות עד שאני מסיימת להתאושש ואז לוקחת אותם יותר לפעילויות אחר"צ שלא יוצא כשאני חוזרת כבר לעבודה.
מהבחינה הזאת שהוא עובד, זה לא שיקול. גם אני בהריון עובדת משרה מלאה בחוץ+ מגדלת תינוק 24/7
שלא לדבר על הלידה עצמה,
זה בהחלט מצריך התאוששות.
וזה לא ש"בחופשת לידה" האשה בחופש, זה שהיא בבית לא אומר שהיא עושה בינג בנטפליקס.
אני יודעת מה זה לעבוד 12-15 שעות במשרד, זה לא משתווה לעבודה סביב הבית 24/7
אולי בגלל שאני ממש יודעת איך זה מרגיש כשיש עבודה אני לא מרחמת על בעלי.
גם כיום כשאני לא אחרי לידה, אם אני חוזרת מאוחר מהעבודה, אני שוטפת כלים, מארגנת את הבית, מרימה כביסה מהרצפה מכל רחבי הבית. מפעילה מכונות. הולכת לישון. קמה תוך כדי שהילדים מתארגנים מנקה שירותים, מפעילה מייבש, מקלחת את מי שצריך, מכינה להם אוכל, מפזרת, חוזרת מסדרת ומטאטאת היטב/ שוטפת את הבית ויוצאת לעבודה.
בימים של עבודה מהבית אני מבשלת גם עבור ימים שאני לא מהבית.
ואני זאת שקמה לילד כשצריך.
בקיצור אני לא מרחמת על עצמי וגם לא על בעלי.
לחזור מהעבודה ולעזור בבית זה עניין של הרגל. זה לא באמת קשה.
לטפל בילדים כל היום ואז לארגן את הבית כשהם נרדמים- זה קשה!
להרים לגרפס, לעשות סיבוב עם תינוק בעגלה או לשים אותו במנשא אחרי יום עבודה- זה לא קשה.
לגבי לקום בלילה, רק את זה אני מסייגת כי זה קשור למנגנון שינה שמשתנה מאדם לאדם.
למרות שגם בזה אני חושבת שבסוף מתרגלים להכל, התהליך עצמו עשוי להיות קשה לחלק מהאנשים.
אז אצלנו הבעיה בי נראה לי
אני תופסת שליטה
הנקה אין ברירה, רק אני.
אבל מקלחת, גזירת ציפורניים, לחתל- עם שום ילד לא היה לי אומץ שיהיה שותף בפעולות האלה עד גיל גדול יותר (שנה+) למרות שהוא בהחלט יכול לעשות במקומי.
אז הפעם ביקשתי ממנו שינסה להרדים, או שיהיה איתו כשאני מתקלחת/מתפללת - הפעולות הכי מינימליות, ומרגיש שקשה לו , ואני תוהה אם הרגלתי את בעלי רק להנות ממנו שהוא נינוח או שבאמת זה משהו שאני לא יכולה לצפות ממנו כי הוא עייף מהעבודה וחסר סבלנות 🙈
מלכתחילה הכי חשוב לי שבעלי יהיה שותף מלא בהכל
הוא לימד אותי איך מקלחים קטנטנים בלידה הראשונה בכלל חח
לא יכולה לדמיין מצב דתינוק רגיל רק אלי נרדם רק אחתי ורק אני מכירה ויודעת מה טוב לו
אין לי שום מחשבה שאם הוא בוכה או דורש אני יכולה להתמודד ולא הוא
הוא אבא
אני אמא
חוץ מהנקה כמובן
בפועל כשיש כמה ילדים אז העזרה המרכזית שלו אחרי לידה זה עם. השאר והקטני איתי רוב המזן כי זה יותר מאפשר לי לנוח
אבל אם נגיד הוא ינק ובוכה בלילה מהבטן או סתם אז כן נותנת לו להיות איתו כדי שאוכל קצת לישון
כן למרות שהוא עובד
אני כן משתדלת להתחשב
אבל כמעט אף פעם אין מצב שהוא בכלל לא ישן
מקסימום שעה- שעתיים פחות -תלוי במצב
כנראה זה גם מאוד תלוי בבעל
בעלי אין לו ביטחןן עם תינוקות וזה מה שהוא משדר ולכן זה מלחיץ טותי לתת לו לעשות דברים שחייב אחריות גדולה
והוא נרכש כשיש להתחכך בסיטואציה שוב ושוב
כמה שיהיה איתו יותר
אבללל לא עם הנחיות מפורטות והוראות שלך
הוא עייף אשמח שתנסה להרדים אותו
ולתת לו ללמוד את זה ולעשות איך שנח לו
גם אם לדעתך זה לא יעיל או לא נכון
הוא יתנסה
יסיק מסקנות יתרגל וירכוש בטחון
בעלי היה מרדים רק במנשא
ככה נח לו
אורז במנשא וזהו
לעמוד על הידיים לנד ד לא בשבילו ומבינה אותו
כמה שמשחררים ונותנים אמון כמובן מאליו
ומפרגנים אגב
זה יכל להשתנות לאט לאט
תבקשי ממנו להחזיק את התינוק במנשא/ עגלה/ טרמפולינה למשך שעה.
בזמן הזה הוא לא צריך לעשות עוד משהו משמעותי נוסף.
תראי אם זה מצליח לכם יותר.
בד"כ הצלחה מעוררת מוטיבציה. אז חשוב להגדיר את המשימה כך שיחווה הצלחה.
וכמובן לשבח ולשתף כמה שזה עוזר לך ומקל עלייך שהיא החזיק אותו בזמן שיכלת להתפנות לצרכים שלך.
חשוב שאת לא תהיי באיזור שלהם בזמן הזה.
במקלחת אם אפשר לא לצאת מהחדר ובתפילה אולי להתפלל בחוץ אפילו.
אם את באזור זה מכניס עוד מתח למשוואה גם מהצד שלך וגם מהצד של בעלך. ומתח מביא ליותר פאשלות.
הוא מנסה להרדים תמיד בחדר סגור כשאני לא נוכחת
אבל מהר מאוד יוצא ואומר לי שקשה לו והוא עייף
זה לא קשור ליום עבודה.
אם הוא חייב להתמודד, הוא יתמודד. כמו שאת מתמודדת כשאת חייבת. אני בטוחה שלא תמיד קל וזורם לך ולפעמים הכי בא לך להתייאש ולהעביר את הטיפול למישהו אחר.
אין לצאת מהחדר, שיצא עם התינוק וירגיע אותו בכל דרך שהוא מוצא לנכון.
הוא אבא שלו, אפוטרופוס, לא בבייביסיטר או סבא.
כשהוא מתייאש תגידי לו אולי נחזיר אותו לחנות.. למה אתה בא אלי עם זה, אני סיימתי את ההריון. מה זה להתייאש, הבאתם ילד, מגדלים אותו גם כשקשה ממש וגם כשקשה ממש ממש ממש ממש.
כשלהתייאש לא יהיה בלקסיקון, והמשימה תהיה לא להרדים אלא לשהות עם התינוק שעה, ככה שכל דקה שעוברת מקדמת ליעד בלי קשר לשאלה אם הקטן נרדם או לא, אז אולי תראו שינוי.
הוא לא מקלח אותו בכלל? וואו,
זה אחת הפעולות הכי מתישות אותי, וברור שבעלי מקלח,
זה גם זמן שלהם בכיף להיות ביחד,
אני מניקה ואיתו כל הזמן, אז זמן מקלחת זה לגמרי זמן להתחבר לתינוק, מגע, התלבשות. ככה מנשנשים אותו...
כל בנאדם שלא רגיל לטפל בתינוק זה יהיה לו קשה, ברור שזה הכרות והרגל ...
גם לא מחליף טיטולים האמת, או מכין בקבוקים,או שוטף כלים, או מרדים
ויש לי עוד להמשיך.. 😅
אבל מבחינתי זה בסדר
ואת עובדת?
וואי נשים חזקות אתן 😅
באמת בשנתיים האחרונות יצא לו לקלח מדי פעם, אבל הגילאים הקטנים יותר - לא
וכן, עובדת
כשהילד היה בן שנה וקצת הוא היה איתי בבית איזה שנתיים וחצי האמת עם אחותו
אבל בלי קשר לעזרה הטכנית של טיפול בתינוק, שפחות הסתדר כי ממילא לא הייתה לי בעיה לעשות את זה, בכל עת וזמן שאחפוץ, אני יכולה ללכת לישון, ואני יודעת שהוא יסתדר. מקסימום יקפוץ לקבל עזרה מחמתי
כנל לגבי עוד דברים שהם עוגנים מאוד חשובים עבורי. כמו לצאת מתי שבא לי, או העובדה שאין לו ציפייה אף פעם שאבשל או אנקה.
בתקופה הראשונה ממש אחרי הלידה (משהו כמו חודש ראשון)
אנחנו דיי בחלוקה שאני עם הניו בורן והשאר עליו. כמובן שזה לא דיכוטומי לחלוטין..
כשאני יותר מתאוששת ויש לי באמת את הפניות של החופשה אני משתדלת לקחת על עצמי יותר ולתת לו להנות מזה שאני בבית בנחת
תחייכי😃😃😃😃 קמת בבוקר?
כבר סיבה טובה להודות לה' שנתן לך נשמה ושעשה אותך אישה😉👑
כל בוקרר תדליקי מוזיקה מרימה 🎵🎵🎵
וככה תרימי בקלות את האווירה
רק תבהירי שאת שולטת על השירים 😎😈
כדי למנוע ריבים מיותרים🤯🤯🤯🤯
💦💦לעשות מקלחת בבוקר אל תתעצלי👳♀️💦לא במקום הערב, בנוסף😉 ,תנסי!
ככה תרגישי נמרצת ורעננה ותרגישי שאת הכל יכולה🤸🏇🧗♀️
👗👠🥿👡🎀💍בגדים ואקססוריז , נו אז מה שזה הנאות חומריות, כל עוד הן אותנו משמחות,
רק לא לשכוח להשמיד קבלות🤫
ואת הקופסאות נעליים להשאיר באוטו או כבר בחנויות😉🤐
תרקדי -מנשים בגיל של הרבנית זה דורש קואורדינציה מסוימת, אבל בסוף היא משתלמת💃🩰
ואל תחכי שבעלך הרב הנכבד ישמח אותך
תהיי *את* אישה משתמחת
וכל יום תשאלי עצמך: "מה משמח אותך?"🤔🥰🤩😍🥳🤠🥳😎
*****
מקווה שתקשיבי לעצותיי הגאוניות
וכבר תשתפי את כל החברות
מה שימח אותך *היום*???
חיוך של ילד? בשורה משמחת?
או אולי גלידה?🍨
ולא חיכית לשבת?🥳🥸🤠🤡🍬👠🍧🍪🎂
איזה כיף שחזרת לכבוד פורים!!
ואיזה עצות מחכימות וטובות, מוסיפה עצה משלי - תאכלו אגוזים בננות!!
אותנו הן ממש מחכימות ומשמחות! 😁😄
ועוד עצה בפי יעוצה - 💡
לשתות יין🍷 ולאכול אצה🍽️
או אם זה לא היה ברור 💭
לחפש חרוז גם אם הוא לא קשור... 🪢
ואם לא מוצאים עם מה לחרוז ⛓️
נותר כבר מכאן רק לארוז.💼
(אין באמת קשר בין משפט למשפט 🤯
אבל זה מה שמוסיף לי פה שמחה ונחת... 😌)
לרבנית פורים היקרה,
ברכה וחום,
על שמחה שהבאת לזה הפורום.
עצותייך החכמות כמו פנינים יקרות,
מאירות את דרכי בחושך, כמו נרות.
הרמת את רוחי כשהייתי שבורה,
ולימדת אותי לראות בכל דבר את האור.
בימי מלחמה קשים, כשהלב דואג,
ובעלי במילואים, רחוק מהבית וחַג,
הבאת אלי שמחה במילים מנחמות,
כמו טיפות גשם בימים של בצורת.
כמו מלכת אסתר בסיפור המגילה,
את מביאה גאולה וישועה גדולה.
בפורים ומעבר לו, את מתנה לכולנו,
תודה על הלב הרחב שנתת למעננו.
שתזכי תמיד לשמוח ולשמח אחרות,
ושהקב"ה יברך אותך בכל הדרכים.
כמו שהארת לי, כך תאירי לכל העולם,
ותמיד תהיי ברוכה, מהיום ועד עולם.
בטוחה שיהיה פה מעניין השבוע...
כבר מנסה לנחש מי את...!
מאחלת קודם כל שבעלך הגיבור🎖✊
יחזור הביתה לבריאות ולשלום🇮🇱🇮🇱🇮🇱
לשמוח מדברים קטנים זאת בחירה מצוינת!🥳🥳🥳
מקווה שרק להשמיד קבלות את זוכרת😝🤑👗👠💍🍨
קודם כל ממך
שאת כל כך נותנת ממך
שמחתי מכל הטוב של העולם
שנשפך ממנו אור מושלם
על כל יום להודות .
על כל רגע מאושר לבקש עוד
העולם באמת שופע בטוב🌅☀️🌻🌞
אלופה שמצליחה לראות את הרוב!
לשמח אותכן זאת לא זכות, זאת חובה😍
לילה טוב וקסום 🌙😴😴😴
נתראה מחר הולך להיות יום נפלא🤩
שרדתן את המקלחות?🚿👶👩🍼
את ההרדמות? טענות/מענות?🗣🗣🗣
הפתרון שלי זה לשים אוזניות!😎🙉🙈🎧🎧🎧🎧
במיוחד אם יש הרבה בכי וצעקות (לפעמים מגיע גם למכות🙊🙉🙉🙉)
ועצה נפלאה של @בארץ אהבתי עם היין ואצות🍷
עשתה לי חשק לסושי ולמשהו טעים לשתות🍻🍸🍣😋
כאילו לא הספקתי לעכל... מלא רגשות מעורבים יחד...
איך מעכלים הכללל
אאאאא
איזה מרגשאמא טובה---דיה!התאוששות קלה והמון נחת!!
מקווה שעבר בשלום ואת מרגישה טוב.
בריאות ונחת!!
באמת לא מעכלים חחחח
ופתאום הם גדלים ולא מעכלים שהם כבר נולדו וגם גדלו😅
המון נחת והתאוששות קלה!
יש כאן עוד כאלה שעם טיפה מאמץ או עמידה מועטה מרגישות סחרחורת ותחושת עלפון?
אני בשלישי השלישי להריון לרוב הלחץ דם נוטה לנמוך וממש משתדלת לאכול מסודר ולא מתוק למנוע צניחות סוכר.
אבל אם אני לוקחת את הילדים וקצת מתאמצת נגיד להכניס להוציא מהרכב ולקפל עגלה אני מרגישה שזה יותר מידי מאמץ ומסתחררת וישר מרגישה לחץ בבטן.
אני פוחדת ללכת לבד עם הילדים למקומות אפילו לחנויות או לגינה או אם יש פעילות לילדים או שבעלי לוקח או שלא הולכים.
פעם אחת לא היתה לי ברירה לקחתי את הילדים לפעילות ארגנתי הכנסתי לרכב הוצאתי הגעתי למקום והרגשתי שאני כמעט מתעלפת ומצאתי את עצמי מתיישבת בצד עם הילדים והזעקתי את בעלי שיביא לי משהו מתוק ושיבוא להיות עם הילדים כשאני במצוקה איתם סביבי.
זה נורמלי? ההמוגלובין די תקין- 11. לוקחת ויטמינים.
מרגיש לי שבהריון הזה כל מאמץ קטן מעמיס עלי.
אולי ככל שהגיל עולה זה משפיע?
היה ככה לפני ההריון..
אז עזר לי קפה שוקולד ולשכב הרבה זמן
עכשיו הלחץ דם נמוך אבל לא עושה לי סחרחורות.
את שותה מספיק?
אולי זה השלב של ההריון כי עד עכשיו לא היה לי את זה. לא הריון ראשון.
תמיד נזהרת לא להכנס לחנויות שצריך לעמוד בתור.
אבל היום כבר נלחצתי שממש יציאה קצרה עם הילדים גמרה אותי
היי בנות טבלתי לפני 3 שבועות, אני עם כדורי פימינט..בדרכ מחברת 3 חבילות בלי בעיות של כתמים.
סופ"ש האחרון הייתי עם וירוס בטן, הקאות וכו...ופתאום אתמול שמתי לב שהתחילו כתמים ורדרדים והיום הפכו לחומים...נראה לכם שזה קשור לוירוס בטן שהיה?
אחותי מתחתנת עוד שבועיים בדיוק ולא בא לי שנהיה אסורים בחתונה שלה.
לא יודעת מה לעשות
בבטן.
ולעניין ההלכתי ממליצה להתייעץ עם רב.
אני בעד חיסונים באופן מושכל. לא רוצה לתת את כולם ואין לי סבלנות לעשות מחקר ולבדוק מה אפשר לא לתת בלי לסכן את התינוקת.
אני התחסנתי לשעלת ולא לשפעת.
בעבר דילגתי רק על רוטה ופוליו.
מי שבדקה וחקרה יכולה לשתף אותי (אפשר בפרטי) איזה חיסונים היא כן נותנת?
תודה!
היי לכן,
תחפושות!
מצד אחד באלי לקנות משהו ושהילד יקבל את זה (בן 3) וכבר עשו אצלו סבב בכיתה ושאלו כל אחד למה הוא מתחפש אז כבר יש לו רעיונות בראש.
אבל אני גם חושבת שזה החוויה של פורים- ללכת עם ההורים ולבחור.
החשש הוא- שלילד שלי יש נטייה לבחור דברים של רשעים מפחידים (אין לי מושג למה הוא נמשך לדמויות האלה. אני מרשה לו לצפות רק ביחידת החילוץ ומטוסי העל..)
אתמול עשינו סבב חיפוש תחפושות, הוא רוצה נמר או אריה- סבבה, לא מצאנו.
וגם אין מידות !!
הראיתי לו את מרדכי היהודי חחחח לא התלהב בלשון המעטה.
וכשראה את כל התחפושות של ספיידרמן וכל מיני דמויות שגם אני וגם הוא לא מכירים- הוא אומר לי'אמא אני רוצה את זה של הרשעים האלה..!!'
אתן מסכימות לילידים להתחפש למה שבא להם או שאתן מגבילות?
ה' יעזור.
בקיצור, לא מצאנו. הלכנו למקום אחר ששם התחפושות עולות 100-150 ש"ח- זה נורמלי??
לא קנינו.
אני מתחילה להילחץ כי הם מתחפשים שבוע הבא ביום שישי.
וגם.. הילדה שלי בת כמעט שנה.
לא יודעת האם שווה לקנות לה תחפושת.. כי אם יהיה קר כל התפושות האלה של השמלות הקצרות.. לא מתאימות.
וראיתי תחפושות בשילב- ממש מתוקות אבל עולות 120 שח. האם שווה?
איפה אתן מוצאות תחפושות לגילאים האלה?
משו כזה 
ושכחתי מזה.. שבוע 16 עכשיו, עשיתי סקירה מוקדמת. יש לי הפניה לסקר הביוכימי כי הרופא שלח לי הכל כבר בהתחלה, אבל לא זוכרת מתי צריך לעשות. קיצר, אנא החכימו אותי. הטפשת פשטה בי
זמן שיותר עדיף לעשות אותה? כלומר כמה שיותר מאוחר או כמה שיותר מוקדם?
לא עושה אותה אז לא יודעת להגיד אבל מקפיצה😀
בין שבוע 16 ל 18. לא בטוחה.
לא נראה לי משנה מתי התוך הטווח.
ואם נגיד תהיה קצת פחות מעלות?
עדיין עדיף שלא ?
ממש חשוב לי לא לסכן את ההריון...
פשוט רוצה לדעת אם זה לחלוטין מותר או לא
לא יודעת איפה מבררים דברים כאלה
אני ממש הרגשתי רע אח"כ, עדיף שלא.
אבל בד"כ בהריון יש לי לחץ דם נמוך אז אולי לכן זה השפיע עלי כ"כ מהר.
אם את הולכת במסגרת כלשהי ולא בא לך להפסיד- תכנסי לפרקי זמן קצרים ותשתי מלא בין לבין.
אז אם זה רק להכנס לכמה דקות וזהו אז כבר לא שווה לנו..
אם כי זה הניסיון האישי שלי, אולי יש אחרות שניסו ועבר להן בטוב..
בדכ אבל בשבועות מתקדמים מרגישה טוב אז נכנסתי באיזה שבוע 20 ומשהו והיה לי בסדר גמור כמובן לשתות הרבה
שמתחת 38 מעלות זה בסדר אחרי שליש ראשון אבל לא רוצה להתחייב
באופן אישי פחדתי לקחת סיכון ולא נכנסתי גם לפחות.
מה חיזק אתכן בתקופה הזאת?
מה עשה לכן טוב?
מה גרם להאמין שיהיה בסדר ובאמת יהיה בסדר?
מכל הבחינות- אמונה בעצמך, חיזוק עצמי, אמונה באלוקים…
ומה אפשר לעשות כדי להשתחרר רגע ולנוח בלי הילדים?
לא משהו בנאלי של יציאה זוגית ביום נישואין, משהו שבאמת מרגיע ונותן כח משמעותי לפני לידה.
תכננו חופשה של כמה ימים בצפון אבל ביטלנו כי אני צריכה להיות כל כמה ימים באשפוז יום, חייבת להישאר קרובה לבי״ח
(בהריון של התאומות שלי)
אני הרפיתי לחלוטין מכל עבודות הבית.
נעזרתי בכל מי שרק יכולתי.
אמא שלי הגיעה פעם בשבוע לגהץ ולהיות קצת עם הילדים
בעלי התגייס ב100% לעבודות הבית ולבישול- והוא הכי לא כזה... לא עשה את זה מעולם.
לי המליצו לא להרבות בנסיעות כך שהשחרור הכי זוגי שהיה לנו היתה שבת ששלחנו את כל הילדים להורים, בעלי קנה את כל האוכל לשבת- בלי להתקמצן
ערך מהמם שולחן
ופשוט עשינו שבת בית מלון בבית.... זה היה מושלם.
הבילויים הכי רציניים שלנו באותה תקופה, היו נסיעה שבועית/דו שבועית לבית החולים וחזרה ישירות הביתה
היה לנו רופא מיוחד שליווה אותנו בהריון, והוא היה זרקור של אמונה. חיזק אותנו בכל ביקור מחדש.
זה נתן לנו הרבה כח ותקווה.
קחי חיבוק גדול. כבר לא נשאר לך הרבה מדי זמן.
תזכרי שכל יום שהבייבי בבטן, הוא גדל ומתחזק.
כל יום שהוא בבטן את מעניקה לו חיים טובים יותר
וגם לכם....
א"א להשוות בין תינוק שנולד בשבוע 32 לשבוע 32+5
כל יום נוסף הוא מתנה.
ולהיות במעקב צמוד צמוד לפי הוראות הרופאים.
ולזכור שאבא שבשמים רואה אותך, יודע מה קורה איתך והוא הכי אוהב אותך!!!!
ויהיה לכם רק טוב ועוד יותר טוב
והנקודה עם כל יום שעובר, ממש ככה. תודה.
ומעריכה שהגבת אמן ואמן!
באהבה יקרהאמהלהנזכרתי בעוד משהו חשוב-
להתחזק באמירת אשר יצר מתוך הכתוב.
שמעתי מהרב זילברשטיין שאנשים מחפשים כל מיני סגולות ועצות
ולא שמים לב שיש בידיהם את התרופה הטובה ביותר לכל המחלות והבעיות
לומר אשר יצא בכוונה.
הוא אמר שכדאי לקחת על עצמינו לפחות 3 פעמים ביום לומר מהכתוב.
אני לומדת את הספר בשנה וחצי האחרונה ושינה לי את החיים. ההסתכלות ועוד הרבה ניסים!
עוד משו שהייתי בודקת זה מזוזות ותפילין.
מזוזות מהודרות ממש שומרות עלינו.. ובאופן טבעי זה משרה רוגע...
בפן הגשמי חשוב להזיז את עצמך בזמנים קבועים לשיפור זרימת הדם וזה יוצר רוגע בגוף. אכילה מאוזנת תרגול נשימות. שיחה עם חברה טובה ומערך תמיכה
לי באופן אישי כל הדברים האלה עזרו לי מאוד !
בהצלחה עם בשורות טובו
לדבר עם נשים שמתמודדות עם אותה בעיה או דומה
להבין את הבעיה ומה ההשלכות, ידע זה כח
לקבל ברכה מרב
להתפלל
להבין שזה לא בידיים שלי
לקבל שלפעמים קשה ומפחיד וזה חלק מהמסע וכל רגש הוא לגיטימי
מאחלת לך בידיים מלאות ובקלות
והשאלה שלך ממש העלתה לי דמעות בעיניים, להיזכר בחוסר אונים הזה, בחרדה, בדאגה.. חכמות וחזקות ממני יענו לך, אני פשוט חשבתי על לעבור רק את אותו יום, ולהודות להשם על כל יום שעובר, להסתכל על הצדדים החיוביים (לא חייבים ללכת. למפגשים משפחתיים שלא מתחשק, לא לאירועים, לא לאסיפות הורים.. ) ולחשוב שהמטרה חשובה, ןבסוף יהיה טוב בעז"ה
