פורום הריון ולידה (עמוד 235)

או אולי עם פרופסור מיכה רבאו או דוקטור שלמה ילינק?
בבקשה ..

אני סומכת עליו בייעוץ והכוונה לאיזה רופא ללכת.

היה שליח טוב לעזור לנו בכמה מקרים מורכבים

החלמה מהירה ובשורות טובות

לק"י

יוסף שטופמכר

דוד דניס (לא זוכרת מה שם המשפחה)

ונראה לי שהשלישי שהייתי אצלו יצא לפנסיה.

יש בקופה רופאים מצטיינים, ואני הרגשתי בהריונות שבודקים במקצועיות ויסודיות.

והרבה פעמים קצב הבדיקה זה גם תלוי בסגנון של הרופא ולא דווקא בקופה...

עשיתי שקיפות אצל ד"ר טרנר (בירושלים, אם זה מי שאת מתכוונת אליו) היה מעולה

גם לדר שמואל אליאסף

הפחד שלי שירצו אורך צוואר בגלל ההיסטוריה שלי

ושניהם דתיים וזה מביך אותי 😩

כנראה אסרב

רק מתלבטת בין שניהם

חרדי צרפתי, מיוחד במינו!

מומחה בUS

כל שבוע/שבועיים עשה לי US וכמובן גם וגינאלי

לא הרגשתי הבדל בינו לבין הטכנאיות שעשו לי. אפיךו היה רגיש יותר

הוא היה כ"כ בסדר ומקצועי.

נתן לי שמיכה להתכסות, זמן להתארגן לפני ואחרי ועשה את זה במהירות ובמיומנות.

ולהפך-

כשכל הבטן היתה גלויה לפניו זה היה בהתחלה יותר מביך. אח"כ התרגלתי...

שאם זה רק אולטראסאונד זה פחות נורא,

לי היה ממש לא נעים כשרופא הכניס לשם את האצבעות לבדוק פתיחה והוא היה חילוני.

אולי בעלך יוכל לבוא איתך? ואז זה קצת פחות נורא

במרפאת קסם. הייתי אצלו גם בשקיפות וגם בסקירה מאוחרת. היה ממש מקצועי וטוב.

והוא גם דתי אם זה משנה משהו

אם הרופא עובר על הכל (יש להם רשימה במסך של האול'), ובודק שהכל תקין, זה מספיק.

אני דוקא מעדיפה שלא ימרחו סתם.

כתבתי אותו בתחילת מלחמת חרבות ברזל

ואנו ממש במלחמה בתוך מלחמה

אז נכון גם לעכשיו ממש...

אבל רק תראו כמה עברנו!

וכמה אנו גם צמחנו

ויכולנו, בעיקר בעיקר יכולנו לזה.

איך גם המלחמה הזו מגיעה אחרי שאנו כבר "מיומנים". מיומנים בהתמגנות, בלמידה מרחוק, בעזרה לאחר, בכלים לגוף ולנפש, בעזרה הדדית, בהתמודדות עם חוסר ודאות.

זה גם משהו, החוסן שלנו. החוזק שלנו. זה לא מגיע לנו פתאום משום מקום אלא מתוך חוסן שצמח ונבנה עוד ועוד ועוד כבר יותר משנה וחצי.

ואנו רואים בחוש ניסים עצומים. ישועות עצומות.

שבעזרת ה' יתברך רק ילכו ויתעצמו עוד ועוד. בטוב גלוי וברחמים עצומים ב"ה. 🙏

***

כמה כלים וטיפים לימי המלחמה:

התמודדות עם מתח וחרדה:

הידיעה שגם אם נשבר נקום ויש לנו כלים לקום יכולה לחזק אותנו.

ניצור את הכלים הללו,

נזהה אותם 

והם יהיו איתנו כל הזמן כאשר נזדקק להם.

נדבר לעצמנו בדיבור עצמי מחזק וחיובי.

נאמר לעצמנו: "אני נשברת", "אבל אני יודעת גם לצאת משם".

"אני יודעת ליפול אבל אני גם יודעת לשים לזה סוף ולצאת משם."

ולתרגל את זה.

לשים לב גם לתחושות הגופניות שלנו כאשר אנו מתרגלות את זה - 

מה אני מרגישה בגוף כאשר אני נשברת?

מה אני מרגישה בגוף כאשר אני יוצאת מזה?

ככל שמתרגלים בהתחלה זה הרגשה של אינסוף יאוש, ממש יאוש אינסופי.

וככל שיודעים שיש את האפשרות לצאת מזה זה נותן לנו פרספקטיבה - עכשיו אני נשברת, יקח לזה זמן, אבל אני אצא מזה.

כולם נשברים לפעמים. וקמים.

ואני יכולה לשאול את עצמי -

בפעם הבאה שתישברי - איך תיגשי לזה אחרת?

למשל, אומר לעצמי שזה לא אינסופי.

למשל, אוכל להקצות את המקום והזמן להישבר. מתי שכן אפשרי לי כמו בלילה, בשירותים וכו', בכמה דקות שאני לבד באמצע היום וכן הלאה. 

ואז אני יודעת ששם, בזמן התחום והקצוב הזה – מותר לי ואני יכולה להישבר. ואח"כ אני גם אוספת את עצמי וקמה מזה.

אני יכולה להקשיב לעצמי, להקשיב לחרדה שלי, לתת לה מקום.

לאחר מכן ליצור מודעות (דף ועט זה תמיד מעולה) ולמפות – מהם מקורות המתח שלי? ממש לכתוב דבר דבר.

ואז לנסות לראות ולכתוב מה יכולות להיות הדרכים להתמודדות ולפריקת המתח?

אני יכולה להתחזק בידיעה שיש פתרונות. ויש אפילו כמה פתרונות אפשריים כמעט לכל בעיה. 

אני יכולה לחשוב בעצמי, אני יכולה להתייעץ עם חברות, אני יכולה ללמוד ולקבל כלים, אבל אני אצליח!

אני יכולה לשאול את עצמי איך התמודדתי *בעבר* וזה עזר לי?

ואיך אני בוחרת להתמודד *בהווה*?

ואיך אני יכולה להתמודד *בעתיד* אם וכש אצטרך?

איך אני מתמודדת עם המתח ביומיום שלי?

איך אני יכולה למצוא עוד דרכים יעילות לפרוק את המתח הזה שנוצר בי?

אילו תכונות טובות ועוצמות יש בי שיכולות לעזור לי גם עכשיו?

איזו מנטרה יכולה לחזק אותי אם אשתמש בה בעת הצורך?

ושוב – לתרגל את זה. 

התירגול חשוב מאוד.

ואז אוכל ממש לבנות תוכנית פעולה לאיך אני פועלת אם אני במצב הקשה.

כי יש משוואה מאוד פשוטה אבל גם מאוד חשובה שאומרת –

המתח שנוצר פחות המתח שמשתחרר = המתח שקיים בך עכשיו.

אפשר לשאול ולמצוא היכן את מרגיעה את עצמך?

למשל:

לעצור

לנשום

לכתוב

לחשוב

לשתף או להתייעץ עם אנשים 

כדאי לכתוב את הנוסחה האישית שמתאימה ונכונה לי ואת הרשימה של מה עוזר וכך בזמן אמת לתרגל, וכך תהיי גם את כמו חייל שמתאמן ומיומן. 

מיומנת בכוחות הנפש שלך

מיומנת בתעצומות הנפש שלך וביכולת לקום גם משבר ונפילה.

כמה דברים שיכולים לעזור ולחזק אותנו בזמנים קשים באופן כללי:

- דיבור עצמי,

חיזוק עצמי

מאוד יכול לעזור.

- לומר לעצמנו: "הכל בסדר. אני בסדר."

ממש לחזור על זה כמה וכמה פעמים כמו מנטרה, להאריך את המילה במלרע, לדבר את זה בטון רגוע ושלו. אפשר להגיד גם בקול וגם בלב.

- גם נשימות יכולות מאוד לעזור.

או לשאוף אוויר 6 שניות - ואז לשמור את האוויר בפנים 2 שניות - ואז להוציא את האוויר לאט 4 שניות

וככה לחזור על הסטים האלה עוד ועוד עד להקלה.

או "נשימת הקופסא" - לשאוף 4 שניות - להחזיק בפנים 4 שניות - להוציא (לנשוף) 4 שניות - להחזיק 4 שניות.

או תירגול של מיינדפולנס, מדיטציה קשובה לפחות 8 שבועות. לתרגל להחזיר את הקשב לכאן ועכשיו.

- לשתות מים, לאכול אם רעבים, לישון אם עייפים

- לשמוע שיר מחזק

- תפילה אישית או מזמור תהילים

- שיעור תורה מחזק

- לבקש חיבוק ארוך ועוטף

- לדבר את זה.

לדבר על זה.

עם חברה, עם האיש, עם אחות, עם הקב"ה, עם עצמי, עם איש מקצוע, עם כל מי שיעשה לנו טוב לשתף אותו.

- לצאת החוצה, לראות טבע, אנשים, אוויר, עולם.

- כמובן כמובן האמונה בקב"ה, הידיעה שכל מה שעושה הקב"ה לטובה הוא עושה, שיש סיבה ומסובב לכל.

- להיות בהרפייה

- הידיעה שעוד מעט זה יעבור ויוקל יותר

כי טבען של ירידות שהן בתנועה, ולאחריהן תגיע גם העלייה ב"ה. זה כמו גל שצריך לעבור כעת.

- לחשוב מה עזר לנו בעבר לצאת ממצב דומה

- להתחזק בטוב שבנו

- להתחזק בטוב שכן יש לנו בחיים

- להודות בפה לקב"ה על הטוב שיש לנו בחיים

- לראות איזה צעד, רק צעד אחד, נוכל לעשות כדי להתקדם אפילו טיפה במקום שבו אנחנו נמצאות אל המקום אליו אנחנו רוצות להגיע.

- לכתוב עם עט ודף את כל הרגשות וכל אשר על ליבנו

- לצייר ציור חופשי

- לדמיין את עצמנו במקום בו אנו רוצות להיות, לנשום לתוך זה, אולי בליווי מוסיקה מתאימה.

- להתפנק במשהו כיפי שיכול לשמח אותנו

- להיות עם הילדים / האיש שלנו / כל מי שאנחנו אוהבים עם דגש על הרגע הזה, על הכאן ועכשיו, וממש לשאוף את הרגעים הללו פנימה

- לחזור כל פעם לכאן ועכשיו.

גם בעזרת תירגול מיינדפולנס.

להיות בהווה. 

- להקשיב לגוף 

- להקשיב לרגשות ולזהות אותן

להוציא את הרגשות ולהביע אותן, לא להתעלם מהן

- בכי מרפא, הוא מתנה

- תזונה נכונה 

- תרגול של הכרת תודה, לכתוב 3 דברים טובים שקרו היום 

- שינה מספקת

- נשימות טובות, אפשר להוסיף דמיון שמכניסים אוויר וטוב ורוגע ומוציאים את הענן השחור של הסטרס.

- אם שייך לשאול איך אחשוב על זה עוד שנה או 5 שנים מהיום.

- ויסות רגשי:

א. לשיים את הרגש - מה אני מרגיש/ה? לעצור ולכתוב את זה, 

לפני השינה/בטבע/בזמן שקט אפשר ממש לכתוב: "אני מרגישה....."

ב. מהו סט החשיבה שלנו - משולש רגש, מחשבה, התנהגות:

מהי המחשבה שעולה לי למול הסיטואציה הספציפית הזו?

מה הרגש שעולה לי מול הסיטואציה הספציפית הזו?
מהי ההתנהגות שלי הנובעת מכך?

אפשר לשאול את עצמינו:

האם זה בהכרח כך?

האם יש דרך אחרת לראות ולחשוב על הדברים?

- להתחזק גם בזוגיות שלנו,

גם בעת ריב, לזכור להוסיף הרים של חמלה עצמית כלפי עצמנו והרים של חמלה עצמית כלפי בן/בת הזוג שלנו - אנו במצב מלחמה וקשה לכולנו.

מותר לריב, השאלה היא לא האם רבים אלא *איך* רבים נכון.

לומר מה אנחנו מרגישים 

לומר מה אנחנו צריכים 

ליצור בקשה ברורה.

ננסה לשמוע גם מה הצד השני מרגיש. מה חי בו בפנים.

הצד השני בעצם אומר לנו:

אני בכאב, יש לי צורך שלא מתממש.

זו הדרך שלו לומר "בבקשה", אפילו שזו דרך עקומה.

נאמר לבן/בת הזוג שלנו:

האם אתה מרגיש....?

כי אתה צריך.....?

לא לשמוע מחשבות.

אלא להבין שמחשבה יכולה להיות רק חלון ולשמוע את הצרכים מאחורי המחשבות. דיבור של צרכים.

"המילים הן חלון. או הן קירות.

הן דנות אותנו או משחררות אותנו." (ד"ר מרשל רוזנברג)

----------------------------------------------

שישה מרכיבים עיקריים לחוסן נפשי (מעובד בעיקר עפ"י דבריה של יהודית כץ):

1. מערכות יחסים – להתחזק בזה שאני לא לבד, אני לא עוברת את זה לבד.

להתקרב ולהתחזק מכל מערכת יחסים מיטיבה שיש לנו בחיים ומכל האנשים שיקרים לנו בחיים.

2. משמעות – יש משהו יותר חשוב, משהו יותר גדול, ואני מוצאת את המשהו הגדול יותר הזה להיאחז בו.

ההשגחה העליונה, תהליך הגאולה,  העתיד שיהיה טוב ב"ה, המדינה, האחדות, המשפחה, התקווה, ההשגחה העליונה. וכן הלאה.

3. מסוגלות עצמית – התחושה שיש דברים בידיים שלי. אני שמה עליהם את הפוקוס, אני ממקדת לשם את השליטה.

אני מחזירה שליטה במה שאני כן יכולה ומסוגלת ושם אני ממוקדת.

4. גמישות מחשבתית – איזה סיפור אני מספרת לעצמי על מה שקורה. האם אני מצליחה לראות עוד סיפורים, עוד גירסאות,

האם אני יכולה להוסיף סיפור שיש לו מסגרת יותר אופטימית ומחזקת לכל המתרחש?

5. מיינדפולנס ולהיות בנוכחות ברגע הזה– להיות בתוך הדבר עצמו. בכאן ועכשיו. ולעבור את הדבר הזה רגע אחרי רגע. לא צריך עכשיו את כל התשובות, אנחנו עוד לא יודעים, אנחנו בתוך אירוע שעדיין קורה. בואו נעבור רק את היום. יום אחרי יום, רגע אחרי רגע. זה המצב. זה עכשיו.

6. אופטימיות ורגשות חיוביים - האם אנחנו יכולים בתוך הקושי למצוא גם את מה שטוב, את הרגעים הקטנים שתומכים בנו, את הדבר הטעים שאכלנו, את זה שקמנו בריאים ושלמים בבוקר, את השיחה הקטנה הטובה ההיא, הטלפון ההוא למישהו שאנחנו אוהבים, משהו אחד קטן בתקופה הזו שעושה לנו טוב. כל דבר קטן שעושה לנו טוב הוא חשוב.

------------------------------------

מודל התמודדות בזמן חירום – שלושת ה-L (ד"ר יעל דורון):

LOOK – מבט בעיניים.
בזמן חירום כדאי שנקפיד להביט אחד לשנייה בעיניים, זה מגביר אינטימיות ויש לזה ערך גדול.

LISTEN – להקשיב. להקשיב אחד לשני. לשמוע לסיפור של בן הזוג כמו שהוא מספר אותו. לא לקטוע, לא לבטל, להקשיב. 

גם הסיפורים הם נורא חשובים ויש להם גם ערך טיפולי לאדם של לעבד עם עצמו דברים. זה אקט תרפויטי. לספר את הסיפור מול עין אוהבת ואוזן מקשיבה ושומעת.

LINK – לקשר. לקשר את בן הזוג לכוחות שלו, לעבר שלו, לקשר שלנו, למה שטוב בו

- לא לחכות עם הדברים הטובים "ליום שיגיע", אלא לחגוג ולהינות מהחיים עצמם גם בכאן ועכשיו.

- להודות ולהגיד תודה

- להסתכל אחד על השנייה בעיניים טובות ואוהבות ולהגיד: אנחנו ננצח את זה. 
יהיה טוב. 

יש לנו כוח.
יש סיבות שבגללן הפכנו להיות זוג. 
התחלנו מאהבה מאוד גדולה. 
עברנו דברים לא קלים בחיים שלנו, 
יש לנו כבר דרכים ומנגנונים שאנחנו מכירים את עצמנו. 
באמת יהיה טוב.

* המקורות לחלק מהדברים שנכתבו/עובדו: יהודית כץ, ד"ר יעל דורון, ד"ר כרמי אומרו, ד"ר מרשל רוזנברג, ד"ר ג'ון גוטמן

בתפילה לבשורות טובות ולישועה שלמה לכל עם ישראל המתוק, בשלמות, בגלוי, בחסד וברחמים ובקרוב ממש ב"ה 🙏

לפני שאני נרדמת במיטה לדמיין ממש פיזית שאני בידו הגדולה של ריבונו של עולם. והוא מלטף אותי ודואג לי.

זה בהחלט כלי מרגיע.

אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים

שבאמת הכל בידו

אישית גם לי מאוד מחזק לומר לעצמי כמה פעמים "והבוטח בה' חסד יסובבנו"

וממש לדמיין את החסד שסובב אותי בעקבות הביטחון רק בקב"ה שבידו הכל.

כלומר המבט מעלה של הביטחון בה'

ומשם המבט מסביב לחסד שסובב

כמו שתיארת נפלא הדמיון המודרך והחיזוק הזה מאוד מועילים ב"ה 🙏❤️

הצטרפתי בשבועות למיזם הנ''ך היומי.

שני פרקים בתנ''ך כל יום (הקלטה עם הסבר תוספות רעיוניות).

וזה ממש נותן פרספקטיבה היסטורית למה שאנחנו עוברים. לראות איך הקב''ה נלחם את מלחמות ישראל מאז ועד היום. את החיבור המדהים בין ההשתדלות והמאמץ שלנו- לניסים שאנחנו מקבלים מלמעלה.

ולראות שגם בעבר לא הכל היה חלק. אבל ממרחק השנים- הקשיים מתגמדים. זה מחזק אותי ויוצר רוממות נפש.

קישור-

הנ"ך היומי | כל הנ"ך בשנה

שהוא גם סגולה לשמירה.

המילים שם כ"כ נכונות לרגעים האלו

שזה פשוט מרגיע.

תודה רבה על השיתוף ❤️

ובכללי יש באמת כוח מופלא במזמורי תהילים. 

אני מאוד מתחזקת גם מפרק כ, כז, לה, לז, פג, צד, ק, קכא, קל ועוד.

וכשקוראת את "ופושעים נשמדו יחדיו אחרית רשעים נכרתה" (לז) ממש מדמיינת את כל הצוררים הכי גדולים שהושמדו השנה ב"ה, כמו ימח שמם נסראללה, כל הסינווארים, דף, הנייה, וכל השאר. וממשיכה להתחזק שגם לשאר הצוררים הזמן אוזל וממש "ועוד מעט ואין רשע והתבוננת על מקומו ואיננו".

ובכלל כל מילה של דוד המלך ע"ה פשוט מחזקת ומאירה

שכתבה @עוד מעט פסח היקרה

ורוצה לצרף אותה גם כאן כי באמת כל מילה פנינה:

הגוף שלנו התעורר באמצע הלילה למנת יתר של אדרנלין וקורטיזול - מתוך שינה.

המוח נכנס לכוננות-על, הלב דופק, הנשימה קצרה, והגוף כולו נכנס שוב למצב מלחמה . הגוף שלנו ושל יקירנו עובד עכשיו שעות נוספות ומייצר קורטיזול בכמויות גבוהות. זה טבעי, זה הישרדותי אבל חשוב לדעת איך לעזור לעצמנו להרגיע את המערכת 💙

אלה הדרכים המוכחות להפחית קורטיזול:

🫶 להתחבר לאהובים שלנו – שיחה על מה שעובר עלינו, חיבוק, ליטופים, מילה טובה, קשר עין, משחקים משותפים. אוקסיטוצין, הורמון הקשר, מנטרל קורטיזול.

🌬 נשימות איטיות – נשיפה ארוכה במיוחד (פי 2 מהשאיפה) מאותתת למוח: אנחנו בטוחים.

💌 לכתוב יומן מחשבות - כתיבה מסייעת לעבד רגשות, מפעילה את האונה המצחית קדמית ומווסתת את המוח הרגשי. רצוי גם יומן תודות.

🥗 ארוחות בריאות– חלבון (טריפטופאן), אומגה 3 ו-6, ויטמין C מגנזיום. לשים לב גם למה שאנחנו אוכלים (בלי ג'אנק) – וגם לאיך שאנחנו אוכלים (לא מול הטלפון).

🚶‍♀️ הליכות שמש – 20 דק' ביום של אור טבעי + תנועה זה שילוב מנצח. מורידים קורטיזול ומעלים סרוטונין, הורמון השמחה.

🧘 מדיטציה / מיינדפולנס – אפילו 5 דקות ביום משנות את תגובת הסטרס העצבית.

🛁 אמבטיות חמימות – מדליקות את עצב הואגוס מרגיעות את המוח, ומרפות את השרירים.

😌 להוקיר את הטוב – הכרת תודה יומית משנה דפוסי חשיבה ומפעילה אזורי שלווה במוח.

😴 שינה איכותית – הגיינת שינה קריטית דווקא בזמני סטרס. שעה לפני השינה מנתקים מגע עם מסכים, שעתיים לפני אוכל לא נכנס לגוף, 5 שעות קפה לא נכנס.

🌤 לטפח תקווה – גם כשהעתיד לא ברור – מציאת משמעות, תקווה ואופטימיות שומרים על ויסות עצבי.

אנחנו עם הנצח, יש לנו את הצבא הטוב ביותר בעולם

נשלח תפילה לחיילינו שישובו בשלום

עם ישראל חי

זכרו: בזמנים קשים, להיות עדינים עם עצמכם זה לא מותרות - זה הכרח. כל פעולה קטנה שאתם עושים למען הרגעה עצבית היא מעשה של אמפתיה עצמית ומגבירה את החוסן

אבל זה לא שלי.

רק הודעה שקיבלתי והעברתי.

אם הייתי יודעת מי כתב הייתי מביאה גאולה לעולם...

נט"ל - כלים להתמודדות עם לחץ וחרדה בשעת חירום

מוזמנות להוסיף שירים שמחזקים אתכן עכשיו ובאופן כללי.

מצרפת את השיר הנפלא של עקיבא, "להחזיק חזק", שנכתב במלחמה:

"למה יש כ"כ הרבה רע בעולם?!"

את מוצאת עצמך שואלת-זועקת פעם אחר פעם.

השאלה הזו שמנקרת,

ההרגשה הנוראית שעוטפת

שוב

ושוב

ושוב

ההרגשה הזו שהכל סוגר

שלכל כיוון שלא תסתכלי - יש רע.

וכאב.

הו הו כמה כאב כמה!!!

כאב לאנשים שיקרים לך

וכאב לעוד אנשים שיקרים לך

וכאב לעצמך

וכאב לעם שלך

וכאב על אובדנים שחווית וחווים אנשים

וכאב בכל מעגל שהוא

חברות, משפחה, עבודה, הארץ, העולם...

כאילו די, זה כאילו לא נגמר ואין סוף לרע הזה!!!

ואת כבר בהצפה.

הצפה של כל מה שחווית ושמעת וראית.

פשוט הצפה.

תדמייני כל אדם, גם ההכי מדהים וחזק שבהם, שהוא עובר הצפה - הוא לא יכול יותר. די. נגמרו הכוחות. נגמרו המצברים.

נגמר המלאי.

אין.

פשוט אין.

ולא רק שאין - גם כל הכאב והקושי מציף

ואז יש עוד קושי אחר - וגם הוא מציף

ועוד

ועוד

ולפעמים אפילו לנשום אי אפשר ברוגע!!!

אז במצבים כאלה חייבים חייבים יקרה רגע לעצור!

לעצור ואפילו רק להסדיר נשימה.

פיזית.

פיזית לעשות תרגיל של נשימה עמוקה

למשל, להכניס עמוק אוויר מלוא הריאות במשך 4 שניות,

להשהות אותו עוד שתי שניות בלי להוציא

ואז לנשוף אותו החוצה לאט לאט עוד 4 שניות.

ככה לעשות סטים של נשימות, לפחות איזה 6-7 סטים.

לעצום עיניים.

לשים את עצמך במקום שקט.

שקט שקט.

גם אם זה ללכת לחדר ולהיות רגע רק את עם עצמך שתי דקות.

ותני רגע לעצמך לספר לך מה *את* חווית.

ומה עובר עלייך?

 ועם מה את מתמודדת?

ומה חשוך לך ובך כעת?

ופתאום לשמוע את עצמך ממשיכה לספר לך,

שזה פשוטו טו מאץ'!

יותר מדי!

זה יותר מדי לך, לכולם!

ועצמך ממשיכה ורוצה רגע לבקש ממך

לעצור

ולקחת עוד קצת זמן לעצמך

אפילו אם מועט,

להסדיר נשימה

לסדר מחשבות

לנשום

להתמלא

לשתות

אולי תה חם ומתוק

מקלחת נעימה וחמה

כל פינוק שבא לך

פינוק קטן של אוכל

תפילה לקב"ה שישלח כוחות

שיתוף

חיבוק

וכמובן - שינה!

שיר מעודד

מוזיקה בכללי

פרק קצר של סדרה מצחיקה או סטנדאפ

להביט בתמונות של האוצרות שלך בטלפון או במחשב,

לצאת לשאוף אוויר בחוץ

הליכה קצרה

וכל הטענת מצברים אחרת!

וכל מה שיכול לעשות לך טוב!

ועד שלא תרגישי שאת מתמלאת בחזרה, לפחות 80% מה"סוללה" שנקראית "את" - את *לא* משקיעה שום אנרגיה בדברים שמרוקנים אותך! 

אי אפשר יקרה!

את על 0% בסוללה ועדיין משתמשת בכל הכוח במכשיר...

אפשר להתפוצץ, לקרוס חלילה.

האיתותים הללו של הגוף שלך החכם

ושל הנפש החכמה

אומרים לך -

היי יקרה! עד כאן!

אנחנו חייבים מילוי!

בואי תדאגי לנו למילוי

ואז נחזור כמו גדולים עם כוחות מחודשים להשפיע עוד ועוד טוב בכל המעגלים

אבל קודם המעגל שלך.

את.

עצמך.

מתמלאת.

נושמת.

מתחזקת.

שמחה.

ואח"כ כמובן אישך והילדים

ואז המשפחה המורחבת

והחברה היקרה

ושאר המעגלים

לאט לאט.

אי אפשר הכל בבת אחת.

 את רק בן אדם אחד.

מדהים, אבל אחד. ובן אדם. אנושית. בשר ודם.

עם גבולות יכולת

עם אנרגיה שהיא לא בלתי נגמרת אלא היא מוגבלת כי אנחנו בני אדם...

ואיפה שנבחר להוציא אותה - זה בהכרח יבוא על חשבון משהו אחר.

לכן עכשיו התיעדוף הראשון הוא להוציא אותה רק על ההתמלאות שלך.

ורק אז, שתהיי מלאה יותר, תוכלי להוציא ממנה גם לעולם כולו.

אנשים שאינך יכולה לעזור להם - בין אם זה במעגלים קרובים ובין אם הם רחוקים - זו עבודה, אבל את מנסה להפנותם הלאה לעזרה המתאימה אם את יכולה, להתפלל עבורכם, לקוות, לשלוח חיבוק.

וזהו.

לשחרר.

אי אפשר לעזור לכולם.

את רק בן אדם.

אחד.

יחיד ומיוחד.

ואחד.

וכמה טוב את כן משפיעה היכן שאת כן יכולה!

ועוזרת!

ותומכת

ומאירה

ומחדדת

וכמה אכפתיות נובעת ממך

כ"כ כ"כ אכפת לך!

ורק בגלל זה את כ"כ מתאמצת!

ואני רוצה לבקש שבתוך הכל יהיה אכפת לך גם מעצמך!

שתבחיני גם בגבולות הגזרה שלך!

שתזהי גם את קצה גבול היכולת שלך!

את מה את כן יכולה

ומה את לא

את מה עושה לך טוב וממלא

ומה מרוקן

את מתי את יכולה לתת יותר מעצמך

ומתי את זקוקה לקבל, או להעניק לעצמך

ואלו דקויות שהן לימוד של חיים...

 לימוד שהוא מרתק, ולפעמים שובר, ונופלים, ומתאכזבים,

אבל בסופו של דבר גדלים!

וגם מכל הרע שבעולם -

נכון.

הוא קיים.

אבל הטוב קיים שבעתיים!

"ברגע קטון עזבתיך

ורחמים גדולים אקבצך"

הרע הוא כמו רגע קטון!

והטוב הוא עשרות מונים טוב ומאיר וגדול כ"כ כ"כ!

ותמיד אני נזכרת בעלון של שבת שקראתי כשהיינו ילדים. כתב בו הרב חנן פורת זצ"ל, וקראו לו "מעט מן האור"

ותמיד זה הזכיר לי שמעט מן האור - דוחה הרבה מן החושך

אז כל אחד מאיתנו הוא "אור קטן"

וכולנו "אור איתן"

ולא רק בשיר ילדים חמוד

אלא באמת באמת

לכל אחד ואחת מאיתנו יש כוח על!

לעשות ולהשפיע טוב בגבול היכולת שלו

במעגלים שלו

ואותו האור ממשיך ומשפיע עוד ועוד ועוד

ממש כמו אבן שזורקים על פני המים והיא יוצרת עיגולים עיגולים סביבה

כי חיוך אחד שלך לילדה,

שהלכה שמחה לבית הספר וחייכה לעוד ילדה,

שהרימה אותה כי הייתה בהרגשה נוראית לפני כן,

וחזרה הביתה ועשתה נחת רוח להוריה שהיא שמחה,

או אמירה ועזרה שלך לבנות כאן בפורום או בחיים האמיתיים,

שהצלת

ועודדת

והרמת

ותמכת

ואז הן היו עם עוד כוח לילדים, לעצמן, לאיש,

שבחזרה המשיכו טוב במעגלים שלהם,

ואותם אנשים שפגשו גם 

ואין לדבר סוף! 

כן כן

ל***טוב*** אין באמת סוף!

הוא באמת אינסופי!!!

אז את יקרה מוסיפה אור

ותוסיפי אור

וקצת פחות תחשבי על החושך.

כי כשמוסיפים אור החושך ממילא מסתלק ומתמעט

ומספיק אפילו אור קטן

ואפילו יחיד

בכדי לגרש חושך גדול גודל

ויש לנו את בורא עולם

שהכל שלו

והכל מאיתו

הטוב והרע

ולימדנו לברך על הרעה כשם שמברכים על הטובה

ולימדנו שהכל לטובה!

כל מה שעושה הקב"ה לטובה הוא עושה

ולהתחזק באמונה

בביטחון באבא שלנו בשמים שיודע טוב טוב מה הוא עושה

והוא אחראי על הכל

ולפעמים התפקיד שלנו הוא

"הרפו.

הרפו ודעו כי טוב השם!"

ובמה שאינו בשליטתך יקרה – הרפי.

לא כל העולם על כתפייך היקרות

ומה שלא בגבול יכולתך - להרפות ולשים על הקב"ה. הוא כל יכול באמת באמת.

ואת תראי, ותמשיכי לראות את כל הטוב *שכבר קיים*

באנשים טובים

בנפלאות הבורא

בילדים שיש

במשפחה

בחיוכים

באוכל הטעים

בשפע

במיטה הנוחה

בגוף שמתפקד

ובכל פינה ממש ממש יש טוב ובשפע

ולהגדיל את המיקוד שלנו דווקא עליו

לא לקחת אותו לעולם כמובן מאליו

אלא להיפך - להנכיח אותו

לראות אותו

להעצים אותו

להודות עליו

ההודיה עצמה מעניקה כ"כ הרבה כוח! כ"כ!

להתפלל במילים שלך

את כל הכאב

והקושי

והתקוות

הכל הכל הכל

לקב"ה

ולהודות לו על מה שכן יש

ולבקש על מה שעוד לא

והוא שומע הכל

והוא כל יכול

ותמשיכי להתחזק 

להוסיף לעצמך מקורות של מילוי מצברים בכל יום ויום

להתקרב למה שעושה לך טוב

להתרחק ממה שעושה לך רע

ולהמשיך כך בעוז ובגבורה ובאמונה

והדברים ב"ה עוד יתבהרו

כולם

לאט לאט

את כבר יכולה לראות ב"ה בחוש איך כ"כ הרבה חזיתות שקרו לכ"כ הרבה אנשים - פתאום במבט של אפילו לא כ"כ הרבה זמן - פתאום כולם במקום אחר לגמרי!

ההיא שהתגרשה - התחתנה מחדש ומאושרת

ההיא שלא זכתה לילדים - חובקת תאומים

השבויים שכבר חזרו

החולים שנרפאו

העקרות שנפקדו

הרווקות שהתחתנו

הזוגיות שהתחזקה

הילדים שגדלו והביאו ברכה גדולה ונחת עצומה

הכוחות הפנימיים שכל אחד ואחת גילו בתוכם

הערבות ההדדית

האחדות

החסד

העזרה

השמחה

הצחוק

החיוכים

רגעי האושר

והשפע

והטוב.

הטוב.

שקיים!

ושילך ויגדל ב"ה 

ואת עצמך חלק מהטוב הגדול הזה!

ועכשיו, לכי ומלאי את עצמך

ותני לטוב שבך לגדול ❤

(כתבתי את זה בתחילת חרבות ברזל, אך כ"כ רלוונטי גם לעכשיו):

שלום כוחות שלי

רציתי לשאול מה שלומכם?

ואיפה אתם בעצם?

לאן הלכתם לי?

שלום ריכוז

אשמח אם תגרום לי להתרכז ולהבין איפה אתה בימים אלה?

שלום בילבול

רוצה לספר לי מדוע החלטת להתמקם לי בקדמת המוח ללא הרף?

ולמה רק אתה שם כל הזמן?

שלום אנרגיות

לאן נעלמתן לי?

רוצה למסור לכן שאתן מאוד חסרות לי

שלום מוח פירה

אתה מאוד נוכח וחזק בזמן הזה

גורם לי לעבור מדבר לדבר בלי לזכור מה בכלל רציתי לעשות עכשיו?

גורם לי לשכוח מילים, ואיך בכלל מבטאים אותם ואיך בכלל מתבטאים?

ולמה הכל מוזר

ושחור

וסמיך

ומבולבל

וכבד

ולא רגוע בכלל

ומי זאת בכלל "אני" עכשיו?

כדמות שחבוטה בין לבין כל הזמן

בצד אחד כמו כדור חבטו אותה להיות באימת מוות הכי מוחשי וממשי שיש, ורק לשרוד, רק לשרוד

ובצד השני חבטו אותה לדרך ולרצון שלה לעשייה, להתקדמות, לעזרה לאחר, לעם

אבל הכדור פינג-פונג הזה כל כך מבלבל

ומתיש

רגע שם

ורגע שם

ואין סדר

ואין רוגע

ואין אוויר

הפרט

והכלל

מתערבבים

מתבלבלים

ובתוך

מי זאת אני

ומה תפקידי?

ולמה זה קרה?

ולמה זה הכל?

ומה בעצם עושים?

לפעמים טובעים

ואז קמים

ושוב נופלים

ואז צפים

ובעיקר מוצפים

וצריכים גם מצופים

רק כדי לא לטבוע שוב

וזה לא שיר ואפילו לא מוגדר מה זה כן,

גם עצם הכתיבה כאן מבולבלת

ורוצה לבטא קצת מן התחושות, מן הבילבול, מן המוזר המוזר הזה

אבל גם

לכתוב את התקווה

אני זוכרת שיום אחרי שמחת  תורה נכנסתי לפורום.

וכל ההודעות, פשוט כל ההודעות, היו אך ורק של ההלם, והכאב הבלתי נתפס, וההישרדות במובן הכי אמיתי ועמוק של המילה.

ולא הצלחתי להיכנס הרבה, רק מעט,

אבל היום נכנסתי שוב

והפעם ראיתי בעיקר *חיים*

עוד ועוד הודעות

על הריון חדש ומרגש ב"ה

על קידום בעבודה

על רצון וכמיהה לקירבה עמוקה יותר, מדוייקת יותר לבעל,

על געגועים לביחד הזוגי ולאיש

ועוד הודעה על החיים העמוקים של איש ואשתו, שממש נקראים "חיי אישות" כי הם מבטאים בתוכם ממש חיים שלמים,

והודעה על מתכונים, ובישול, ודאגה לאוכל טוב ולבריאות

והודעה על לידה של אוצר חדש לעם ישראל

ובתוך חיבוק על כך הקושי שנשים חוות

גם זה היה

כל הגם וגם

ממש מציאות שאנו מוצאים את עצמנו כל הזמן כל הזמן בגם וגם

מציאות שאנחנו מוכרחים להיות גם וגם

גם כואבים ושותתי דם

וגם חיים וממשיכים קדימה

גם נותנות חיבוק ומקבלות חיבוק של חיזוק כי נשברנו או נשברו מולנו

וגם מנסות בכוחות מופלאים לדחוף קדימה את העגלה הזו ששמה חיים

ולהוסיף עוד מהחיים האלה

גם לבכות

וגם לצחוק

גם לדאוג

וגם להרפות

גם להתכנס ולהתכווץ פנימה

וגם להיות בעשייה והתקדמות קדימה

גם וגם.

נשים אהובות תראו כמה כמה כוח יש לנו!

כמה כוח יש לעם שלנו!

כמה חיים אנחנו מבטאות וממשיכות

כמה מורכבות אנחנו יכולות לשאת

כמה כוח אדיר ומתפרץ מתוכנו

כמה אור גדול בוקע מתוכנו

כמה אנחנו באמת ניצחנו!

ניצחנו אותם!

את החמאס, את הרע, את ציר הרשע והחושך 

והכנסנו טוב, ואור וחיים

הם רצו לגדוע הכל וליצור חידלון 

אבל הם לא הצליחו! ולא יצליחו לעולם!

ואנחנו ממשיכות!

גם אם נופלות -

שוב קמות

וחיות

"כי חיות הנה"

אנחנו חיות!

ויש חיים!

ויש תקווה

ויש אור

ויש טוב

והטוב ינצח ❤

כבר כתבתי את זה בשרשור אחר, אבל שמה גם פה, כי זה מתאים גם לכאן...

דברים שכתבתי בהשראת השיעור על פרשת בהעלותך (השבת האחרונה) של הרב ראובן ששון. שמעתי ביום חמישי ממש לפני התחלת המלחמה עם איראן. אבל הדברים מאוד התחברו אחר כך למציאות שהתחדשה עלינו).

כשאנחנו רוצים להזכיר ניסים גדולים, בסדר גודל שאין מה להתווכח עליו, בדרך כלל נדבר על יציאת מצרים.

חומשים שמות ובמדבר מתארים לנו את התקופה שבה הקב"ה הלך עם עמ"י יד ביד, והתגלה להם בניסים גדולים ועצומים - במכות מצרים, בקריעת ים סוף, במתן תורה, וגם לאורך כל השנים של הנדודים במדבר ובניסים שליוו אותם לאורך השנים - המן שירד מהשמים כל בוקר, עמוד הענן שיישר לפניהם את הדרך, הבגדים שלא היו צריכים להחליף, באר מרים שליווה אותם, ועוד…

אבל החוויה של עמ"י ביציאת מצרים לא תמיד היתה קלה. בפרשת בהעלותך, שקראנו בשבת האחרונה, אנחנו רואים שהמסעות במדבר כללו הרבה חוסר וודאות, והסתגלות לשינויים לא צפויים.

התורה מאריכה בתיאור הזה, שמספר איך עמ"י נסעו על פי הענן -

"וּלְפִ֞י הֵעָל֤וֹת הֶֽעָנָן֙ מֵעַ֣ל הָאֹ֔הֶל וְאַ֣חֲרֵי כֵ֔ן יִסְע֖וּ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וּבִמְק֗וֹם אֲשֶׁ֤ר יִשְׁכׇּן־שָׁם֙ הֶֽעָנָ֔ן שָׁ֥ם יַחֲנ֖וּ בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ עַל־פִּ֣י יְ-הֹוָ֗ה יִסְעוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְעַל־פִּ֥י יְ-הֹוָ֖ה יַחֲנ֑וּ כׇּל־יְמֵ֗י אֲשֶׁ֨ר יִשְׁכֹּ֧ן הֶעָנָ֛ן עַל־הַמִּשְׁכָּ֖ן יַחֲנֽוּ׃ וּבְהַאֲרִ֧יךְ הֶֽעָנָ֛ן עַל־הַמִּשְׁכָּ֖ן יָמִ֣ים רַבִּ֑ים וְשָׁמְר֧וּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵ֛ל אֶת־מִשְׁמֶ֥רֶת יְ-הֹוָ֖ה וְלֹ֥א יִסָּֽעוּ׃ וְיֵ֞שׁ אֲשֶׁ֨ר יִהְיֶ֧ה הֶֽעָנָ֛ן יָמִ֥ים מִסְפָּ֖ר עַל־הַמִּשְׁכָּ֑ן עַל־פִּ֤י יְ-הֹוָה֙ יַחֲנ֔וּ וְעַל־פִּ֥י יְ-הֹוָ֖ה יִסָּֽעוּ׃ וְיֵ֞שׁ אֲשֶׁר־יִהְיֶ֤ה הֶֽעָנָן֙ מֵעֶ֣רֶב עַד־בֹּ֔קֶר וְנַעֲלָ֧ה הֶֽעָנָ֛ן בַּבֹּ֖קֶר וְנָסָ֑עוּ א֚וֹ יוֹמָ֣ם וָלַ֔יְלָה וְנַעֲלָ֥ה הֶעָנָ֖ן וְנָסָֽעוּ׃ אֽוֹ־יֹמַ֜יִם אוֹ־חֹ֣דֶשׁ אוֹ־יָמִ֗ים בְּהַאֲרִ֨יךְ הֶעָנָ֤ן עַל־הַמִּשְׁכָּן֙ לִשְׁכֹּ֣ן עָלָ֔יו יַחֲנ֥וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל וְלֹ֣א יִסָּ֑עוּ וּבְהֵעָלֹת֖וֹ יִסָּֽעוּ׃ עַל־פִּ֤י יְ-הֹוָה֙ יַחֲנ֔וּ וְעַל־פִּ֥י יְ-הֹוָ֖ה יִסָּ֑עוּ אֶת־מִשְׁמֶ֤רֶת יְ-הֹוָה֙ שָׁמָ֔רוּ עַל־פִּ֥י יְ-הֹוָ֖ה בְּיַד־מֹשֶֽׁה׃" (במדבר ט', י"ז-כ"ג).

והרמב"ן מפרש את הפסוק ומרחיב עוד על המורכבות והטורח שזה הביא על עמ"י -

"לומר כי אם יאריך הענן על המשכן ימים רבים והמקום ההוא איננו טוב בעיניהם והיו חפצים ומתאוים מאד לנסוע מן המקום, אעפ"כ לא יעברו על רצון השם… וכן אם יהיה הענן ימים מספר כשנים או שלשה ימים והיו העם יגעים מאד וענה בדרך כחם יעשו רצון השם ללכת אחרי הענן. וסיפר עוד (פסוק כא) כי יש שלא יעמדו רק לילה אחד ויסעו בבקר, אע"פ שהוא טורח גדול להם. ולפעמים יעמוד הענן יומם ולילה כי הלכו כל הלילה ובאו במקום ההוא בבקר וינוח הענן שם כל היום ההוא וכל הלילה, ונעלה בבקר השני ונסעו, והוא טורח גדול מן הראשון, כי היו העם סבורים שיעמדו שם, ופרקו העגלות והניחו משאם כמנהג הבאים מן הדרך, ובהעלות הענן יחזרו לטעון ולא יוכלו לעשות להם תקון לדרך או יומים…" (פירוש רמב"ן לבמדבר ט', י"ט).

גם אנחנו היום בימים שמזכירים קצת את החוויה הזו. מצד אחד - ניסים גדולים ועצומים. ניסים שאנחנו מרגישים את יד ה' איתנו, לא רק פועלת מלמעלה כמו ביציאת מצרים, אלא ניסים שבהם הקב"ה 'נותן לנו כוח לעשות חיל' ועוזר לנו לנצח את האיום הכי גדול שהיה על עמ"י, ובגדול…

אבל מצד שני - זה גם פוגש אותנו בחיים הפרטיים עם חוסר נוחות, פחד, חוסר וודאות, יציאה מהשגרה, ועוד הרבה התמודדויות פרטיות, כל אחד עם הסיפור שלו.

אבל חשוב בתוך הקושי, לראות את הדברים במבט רחב. להבין שאנחנו בתוך פרק משמעותי בגאולת עמ"י, בתוך ימים היסטוריים שייזכרו לדורות.

ומעל הכל חשוב לזכור שכל מה שקורה לנו זה ברצון ה' - "עַל־פִּ֤י יְ-הֹוָה֙ יַחֲנ֔וּ וְעַל־פִּ֥י יְ-הֹוָ֖ה יִסָּ֑עוּ", גם הניסים הגדולים, וגם התמודדויות האישיות והטורח שנגרם לנו בתוך המציאות הזו.

שנזכה לעוד הרבה טוב, ושנזכה להודות לקב"ה על כל הטוב שהוא עושה איתנו…

מחזקת ומדויקת כל כך!

(ב"ה מקווה שאצליח בהמשך להרחיב טיפה יותר)

ושוב תודה רבה על כל החיזוקים שלך כאן ובכל שאר הפעמים הרבות, זה תמיד ממלא נותן כוח ❤️

בתקווה שאצליח לנסח משהו הגיוני עם כל המצב והעייפות והמוח הפירה

זה באמת לא פשוט מה שאנחנו עוברים

קשה מאוד מאוד 

כל יום, וכל שעה,

והלב והגוף קשה להם להכיל 

ובתוך תוך כל זה מנסה להחזיק את הגם וגם הזה,

כתבה את זה נפלא סיוון רהב מאיר אתמול וחשוב לי להביא לכאן את דבריה הנפלאים:

"בכל המפגשים שעשיתי אתמול בזום, חזרה על עצמה אותה שאלה בצ'אט: המצוקות האישיות מול הסיפור הגדול. ברור לנו שקורה כאן משהו ענק, שלוקח אותנו קדימה בעזרת השם - אבל ביומיום, פשוט קשה.

שמעתי אתמול עצה טובה של מנחת ההורים מיכל שניאור: 

"אל תשתיקו את הכאבים האישיים בגלל הסיפור הגדול. 

אל תשתיקו את הסיפור הגדול בגלל הכאבים האישיים.

 קוראים לזה להכיל את המורכבות. 

קוראים לזה יהדות." 

זה לא אגואיסטי. חשוב מאוד לדאוג לשקט הנפשי ולחוסן שלנו. באמת יש מקום לכל החלקים שבתוכנו. אפשר להתפלל גם על הצרות ה"קטנות" וגם על העניינים הגדולים, והכול חלק מאותו סיפור. אלוקים איתנו בכל התהליך הזה. בספר תהילים מוסבר שאלוקים אומר על עם ישראל: "עִמּוֹ אָנֹכִי בְצָרָה". בכל צרה. 

אבל זה לא רק שילוב של "שני חלקים" מנותקים. הסיפור הגדול גם נותן כוח להתמודדות האישית. חכמינו מלמדים שמה שעם ישראל עובר זה חבלי לידה. אנחנו לא במחלקת החולים הסופניים אלא בחדר לידה. הכאב של הצירים בוודאי כואב, אבל הוא מוליד בסוף משהו טוב וגדול יותר, שנותן משמעות וכוח לכאב שבדרך."

אז מנסים, מנסה להחזיק את הגם וגם הזה. כפי שהיטיבה לתאר גם מיכל שניאור וגם סיוון רהב מאיר בדברים הנ"ל.

לפעמים זה קשה וכל מה שאפשר זה רק לנשום את הנשימה הבאה. וזהו. מעבר אי אפשר פיזית לראות ולחשוב כלום מרוב שקשה ולחוץ ומאיים.

ממש אנחנו באיום קיומי.

בהישרדות.

רק לשרוד.

רק לנשום.

רק לעבור את היום הבא, את הרגע הבא.

כמה המוח לא מרוכז, לא עובד, 

כמה הלב כבד כבד כבד

כמה בילבול

כמה פחד

כמה חשש

כמה חוסר אונים

כמה עייפות

כמה תסכול

כמה...

ובתוך כל זה -

כמה ניסים גלויים!!!

כמה ישועות!

כמה עוצמות!

כמה טוב וחסד גלוי גלוי!

זה לא נתפס

באמת לא נתפס

מרגישה שאני מתבוננת על קריעת ים סוף ואף עוברת ביבשה בתוך הים

שאני חלק ממעמד הר סיני עכשיו

שאני צופה בגאולה בעיניי ממש

רק השם של המלחמה הזו "מלחמת ישראל ואיראן"

מה? איך? אנחנו? נלחמים באיראן?

אנחנו הקטנים?

משמידים להם ביום אחד, בכמה שעות, כמות מטורפת של בכירים, של נשק, של הכור, של כל המעצמה הענקית הזו?

כן!

עם כלביא

ממש ממש ממש

פשוט לחיות את הגאולה זה מה שקורה

לא נתפס

ותודה לך ה' הטוב

תודה

ורוצה לצרף גם סיכום ההישגים המטורפים במלחמה הזו, שנכתב אתמול ומאז יש עוד המון הישגים, ממש כל שנייה עוד הישג מדהים

ועוד אחד. ועוד. ועוד.

כל שנייה!!!!

ברמה של נס גלוי. אחד אחרי השני.

הסיכום הבא מובא מתוך אתר רוטר (כמדומני ע"י ניק בשם "דיווח מיוחד"), מהקישור הזה:

https://rotter.net/forum/scoops1/904674.shtml

ממליצה להיכנס ולראות בו את כל הגרפים המדויקים והכל בצורה שלמה.

ההישגים עד כה לישראל במערכה עם כלביא / מתקני גרעין שהותקפו ומדענים שחוסלו. בסיסים שהותקפו. האיום הבליסטי. משטר ותשתיות  

 
‏כפי שהבטחנו, בהמשך לרשימת ההישגים שפרסמנו לפני 48 שעות, הנה רשימה מעודכנת הכוללת את 48 השעות האחרונות.
בשקפים נוסף שקף רביעי (ימים שלישי/רביעי השבוע)
הישגי המערכה עד כה – 13-18.6.2025 (6 ימים)

גרעין
מתקנים שהותקפו ומדענים שחוסלו:

נטנז - אתר העשרת האורניום הגדול ביותר באיראן ובו מרחב תת קרקעי המכיל אולם העשרה בעל מספר קומות ובו צנטריפוגות, חדרי חשמל ותשתיות תומכות נוספות.

איספהאן - אתר הגרעין של המשטר האיראני במרחב איספהן ובו תשתיות לטובת תהליך המרה חוזרת, המרה חוזרת של אורניום מועשר לצרכים צבאיים מובהקים.

טהרן - תשעה מדענים ומומחים בכירים בפרויקט הגרעין האיראני כולל פרידון.
עבאסי - מומחה להנדסה גרעינית.
פורדו - תקיפה מוגבלת
טהרן - ידיעות לא רשמיות על חיסול 4 מדענים נוספים בעזרת מכוניות נפץ
מבנים לייצור צנטריפוגות באזור טהרן
מעבדות לפיתוח נשק גרעיני באזור טהרן
אתר למחקר ופיתוח של חומרים כימיים באזור טהרן.

מטה משרד ההגנה האיראני, מטה SPND (מטה פרויקט הגרעין) ומטרות נוספות
מבנים לייצור צנטריפוגות באזור טהרן
מעבדות לפיתוח נשק גרעיני באזור טהרן
אתר למחקר ופיתוח של חומרים כימיים באזור טהרן.

מטה משרד ההגנה האיראני, מטה SPND (מטה פרויקט הגרעין) ומטרות נוספות
הותקף אתר לייצור צנטריפוגות בטהראן, שנועדו לאפשר למשטר האיראני להרחיב את היקף וקצב העשרת האורניום שלו לצורך פיתוח נשק גרעיני.

צבא
בסיסים שהותקפו וקצינים שחוסלו

תשתיות לשיגור כלי טיס בלתי מאוישים
המדאן וטבריז - בסיסים צבאיים של חיל האוויר האיראני
בסיס "טבריז" הושמד כתוצאה מהתקיפה.
מחמד חסין באקרי - הרמטכ"ל
חסין סלאמי - מפקד משמרות המהפכה
ח'אתם-ע'לאם עלי רשיד - מפקד מפקדת החירום

אמיר עלי חאג'י-זאדה - מפקד חיל האוויר של משמרות המהפכה לצד בכירים נוספים
בסיס צבאי בסמוך לפארצ'ין

שדה התעופה מהראבאבד בטהרן
תקיפה במטה משמרות המהפכה בכרמנשאה

ראש אגף המודיעין של הכוחות המזוינים
מפקד מערך טילי הקרקע-קרקע של משמרות המהפכה

חיל האוויר תקף והשמיד זוג מטוסי F14 איראניים בשדה תעופה בטהראן
הותקף בסיס האוויר והחלל של בסיס משה"מ בח'וג'יר, בדרום מזרח טהראן
חיל האוויר זיהה ותקף חמישה מסוקי קרב בבסיס צבאי במרחב כראמנשה

בפעם השנייה: צה"ל חיסל את את עלי שאדמאני, רמטכ"ל המלחמה, המפקד הצבאי הבכיר ביותר והאיש המקורב ביותר למנהיג האיראני עלי חמינאי.

האיום הבליסטי

מערב איראן - עשרות מכ"מים ומשגרי טילי קרקע-אוויר

כרמנשאה (מערב איראן) - עשרות משגרים, אתרי אחסון טילי קרקע-קרקע ואתרים צבאיים נוספים
עשרות מטרות בהן תשתיות טילי קרקע-אוויר במרחב טהרן
משגרי טילים מוכנים לשיגור לעבר העורף הישראלי במערב איראן
אתר תת-קרקעי במערב איראן ובו מנהרות אחסון טילי קרקע-קרקע, טילי שיוט ופירי שיגור רבים.

בסיס הטילים אלע'דיר בפרברי טהראן
ציד משאיות עם טילים ומשגרים בכבישים
חיל האוויר תקף עשרות תשתיות לאחסון ולשיגור טילי קרקע-קרקע, אתרים לאחסון כטב"מים ומשגרי טילי קרקע-אוויר במערב איראן.

דיווחים על תקיפה ישראלית משמעותית בבסיס הטילים הגדול בכאשאן.
הושמדו יותר מ-70 סוללות טילי הגנה אווירית של איראן
אתר לייצור חומרי גלם ורכיבים להרכבה של טילי הקרקע-קרקע
הותקפו אתרי ייצור מערכות ורכיבים לטילי קרקע - אוויר שנועדו לפגיעה במטוסים.

משטר ותשתיות

תקיפת מאגר נפט גדול במערב טהרן

תקיפת מתקן זיקוק בדרום טהרן

תקיפת מתקני הזיקוק בתבריז בצפון איראן.

אתר אחסון של גז נוזלי/מתקן הזיקוק "פג'ר ג'אם" בשדה פארס במחוז בושהר
מטה משמרות המהפכה בטהרן
מטה משרד ההגנה בכיכר נובוניאד
משרד החוץ האיראני בטהרן
רשות השידור של משמרות המהפכה
פיצוץ אדיר בשדרות סבאי באזור אנדרגזו במרכז טהרן.

דיווחים על תקיפת מתקני הזיקוק באספהאן
מקורות איראנים מדווחים שכל סניפי הבנק בטהרן ובערים נוספות סגורים - האזרחים לא יכולים למשוך את כספם.
הותקף בסיס משמרות המהפכה באספהאן
האוניברסיטה הצבאית אלאמאם אלחסין במזרח טהרן - אונ' זו קשורה למשמרות המהפכה האיראנים.
שלושה מטוסים של ממשלת איראן נמלטו לעומאן.
מטוסי חיל האוויר השמידו את מפקדת ביטחון הפנים של המשטר האיראני

שהבאת אותו!

ממליצה בחום לשמוע

שמעתי הכל וזה פשוט פלאי וניסי מה שאנחנו עוברים, 

חסדים עצומים

ישועות עצומות

ניסים גלויים

תודה לה' יתברך וב"ה שנראה רק רק בחסד וברחמים את הישועה השלמה במהרה ממש 🙏

שאמר בשיעור נתנאל אלינסון,

כמה שחשוב להודות ולהלל ולהודות לקב"ה על כל הניסים העצומים האלה!

מצרפת הודעה שקיבלתי בוואסאפ:

קריאה היסטורית לכל עם ישראל

– יום חמישי, 19 ביוני | כ”ג בסיוון תשפ”ה

רגע שההיסטוריה לא תשכח.

אנו חיים בימים שמעבר לכל דמיון.

ימים שבהם המציאות מדביקה את הנבואה.

ימים שבהם ריבונו של עולם מגלה את כוחו וחסדו לעינינו.

השמים מעל איראן, שפעם נראו בלתי חדירים, נפתחים כעת לפני טייסינו כמו דרכים שמימיות.

אתרים גרעיניים קורסים. טילים נעלמים. ועם ישראל מוגן בניסים שמעל לכל הבנה.

אבל…

האם הודינו לה’ באופן שמתאים למה שהוא עושה עבורנו?

הרבי אמר לאחר מלחמת המפרץ:

“אם היינו מודים באמת, ייתכן שכבר הייתה באה הגאולה האמיתית והשלמה.”

– יום חמישי, 19 ביוני – זהו בדיוק כ”ג בסיוון —

היום שבו המלך אחשוורוש נענה לבקשת אסתר, והתיר לכל היהודים להגן על עצמם מפני אויביהם.

זה היה תחילתה של מהפכת הנס של פורים.

וביום הזה ממש, בדור שלנו – אנו שוב רואים את השמיים נפתחים לטובת ישראל.

לכן אנו קוראים לכל יהודי, בכל מקום בעולם, להתאחד בקריאת תודה:

היום בדיוק בשעה 18:00 (שעון ישראל),

נקרא יחד:

נשמת כל חי

תהילים פרק ק’ – מִזְמוֹר לְתוֹדָה

הפיצו את ההודעה הזו בכל מקום!

בכל עיר, בכל בית, בכל לב.

אל נוותר על הרגע הזה. אל נשאר בשתיקה.

שישמע העולם את תודתנו – וייפתחו שערי השמים עוד יותר.

זמן ההתכנסות – 18:00 (שעון ישראל)

מדינות / ערים – שעות מקומיות:

פריז – 17:00

בריסל / ז’נבה – 17:00

ניו יורק – 11:00

מונטריאול / טורונטו – 11:00

לונדון – 16:00

סאו פאולו – 12:00

בואנוס איירס – 12:00

יוהנסבורג – 17:00

מוסקבה – 18:00

איסטנבול – 18:00

לוס אנג’לס – 08:00

סידני – 01:00 (יום שישי, 20 ביוני)

טוקיו – 00:00 (יום שישי, 20 ביוני)

שתפו את ההודעה עם כמה שיותר אנשים.

שהכ”ג בסיוון הזה יהיה לנקודת מפנה בהיסטוריה של עמנו,

ושיהיה זה היום שבו אחדות, אמונה ותודה – יפתחו את שערי הגאולה.

תהילים פרק ק

א  מִזְמוֹר לְתוֹדָה:    הָרִיעוּ לַיהוָה, כָּל־הָאָרֶץ.
ב  עִבְדוּ אֶת־יְהוָה בְּשִׂמְחָה;    בֹּאוּ לְפָנָיו, בִּרְנָנָה.
ג  דְּעוּ--    כִּי יְהוָה, הוּא אֱלֹהִים:
הוּא־עָשָׂנוּ, ולא וְלוֹ אֲנַחְנוּ--    עַמּוֹ, וְצֹאן מַרְעִיתוֹ.
ד  בֹּאוּ שְׁעָרָיו, בְּתוֹדָה--חֲצֵרֹתָיו בִּתְהִלָּה;    הוֹדוּ־לוֹ, בָּרְכוּ שְׁמוֹ.
ה  כִּי־טוֹב יְהוָה, לְעוֹלָם חַסְדּוֹ;    וְעַד־דֹּר וָדֹר, אֱמוּנָתוֹ.

נִשְמַת כָּל חַי תְּבָרֵךְ אֶת שִׁמְךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ, וְרוּחַ כָּל בָּשָׂר תְּפָאֵר וּתְרוֹמֵם זִכְרְךָ מַלְכֵּנוּ תָּמִיד, מִן הָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם אַתָּה אֵל. וּמִבַּלְעָדֶיךָ אֵין לָנוּ מֶלֶך גוֹאֵל וּמוֹשִיעַ, פּוֹדֶה וּמַצִּיל וּמְפַרְנֵס וְעוֹנֶה וּמְרַחֵם בְּכָל עֵת צָרָה וְצוּקָה, אֵין לָנוּ מֶלֶךְ עוֹזֵר וְסוֹמֵךְ אֶלָּא אָתָּה.

אֱלוֹהֵי הָרִאשוֹנִים וְהָאַחֲרוֹנִים, אֱלוֹהַּ כָּל בְּרִיוֹת, אֲדוֹן כָּל תּוֹלָדוֹת, הַמְהֻלָּל בְּכָל (יש גורסים: בְּרֹב) הַתִּשְבָּחוֹת, הַמְנַהֵג עוֹלָמוֹ בְּחֶסֶד וּבְרִיּוֹתָיו בְּרַחֲמִים. וַיהוָֹה עֵר, הִנֵּה לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן. הַמְּעוֹרֵר יְשֵׁנִים, וְהַמֵּקִיץ נִרְדָּמִים, (יש גורסים: מְחַיֵּה מֵתִים וְרוֹפֵא חוֹלִים, פּוֹקֵחַ עִוְרִים וְזוֹקֵף כְּפוּפִים) הַמֵּשִׂיח אִלְּמִים, וּמַתִּיר אֲסוּרִים, וְהַסּוֹמֵך נוֹפְלִים, וְהַזּוֹקֵף כְּפוּפִים, וְהַמְפַעֲנֵחַ נֶעֱלָמִים. וּלְךָ לְבַדְּךָ אֲנַחְנוּ מוֹדִים. וְאִלוּ פִינוּ מָלֵא שִירָה כַיָּם, וּלְשוֹנֵנוּ רִנָּה כַּהֲמוֹן גַּלָּיו, וְשִׂפְתוֹתֵינוּ שֶׁבַח כְּמֶרְחֲבֵי רָקִיעַ, וְעֵינֵינוּ מְאִירוֹת כַּשֶּׁמֶשׁ וְכַיָּרֵחַ, וְיָדֵינוּ פְרוּשׂוֹת כְּנִשְׁרֵי שָׁמַיִם, וְרַגְלֵינוּ קַלּוֹת כָּאַיָּלוֹת, אֵין אֲנַחְנוּ מַסְפִּיקִים לְהוֹדוֹת לְךָ, יְהֹוָה, אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, וּלְבָרֵךְ אֶת שִמְךָ מַלְכֵּנוּ, עַל אַחַת מֵאָלֶף אֶלֶף אַלְפֵי אֲלָפִים וְרִבֵּי רְבָבוֹת פְּעָמִים, הַטּוֹבוֹת נִסִּים וְנִפְלָאוֹת שֶׁעָשִׂיתָ עִם אֲבוֹתֵינוּ וְעִמָּנוּ.

מִלְּפָנִים מִמִּצְרַיִם גְּאַלְתָּנוּ, יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ, וּמִבֵּית עֲבָדִים פְּדִיתָנוּ, בְּרָעָב זַנְתָּנוּ, וּבְשָׂבָע כִּלְכַּלְתָּנוּ, מֵחֶרֶב הִצַּלְתָּנוּ, וּמִדֶּבֶר מִלַּטְתָּנוּ, וּמֵחֳלָאִים רָעִים וְרַבִּים וְנֶאֱמָנִים דִּלִּיתָנוּ. עַד הֵנָּה עֲזָרוּנוּ רַחֲמֶיךָ, וְלֹא עֲזָבוּנוּ חֲסָדֶיךָ, יְהוָֹה אֱלֹהֵינוּ, וְאַל תִּטְּשֵׁנוּ יְהוָֹה אֱלֹהֵינוּ לָנֶצַח.

עַל כֵּן אֵבָרִים שֶׁפִּלַּגְתָּ בָּנוּ, וְרוּחַ וּנְשָׁמָה שֶׁנָּפַחְתָּ בְאַפֵּינוּ, וְלָשׁוֹן אֲשֶׁר שַׂמְתָּ בְּפִינוּ, הֵן הֵם, יוֹדוּ וִיבָרְכוּ וִישַׁבְּחוּ וִיפָאֲרוּ וִישׁוֹרְרוּ וִירוֹמְמוּ וְיַעֲרִיצוּ וְיַקְדִּישׁוּ וְיַמְלִיכוּ אֶת שִׁמְךָ מַלְכֵּנוּ תָּמִיד. כִּי כָל-פֶּה לְךָ יוֹדֶה, וְכָל לָשוֹן לְךָ תִּשָּׁבַע, וְכָל עַיִן לְךָ תְּצַפֶּה, וְכָל בֶּרֶךְ לְךָ תִכְרַע, וְכָל קוֹמָה לְפָנֶיךָ תִשְׁתַּחֲוֶה, וְכָל הַלְּבָבוֹת יִירָאוּךָ, וְכָל קֶרֶב וּכְלָיוֹת יְזַמְּרוּ לִשְׁמֶךָ, כַּדָּבָר שֶׁכָּתוּב, כָּל עַצְמוֹתַי תֹּאמַרְנָה, יְהוָֹה מִי כָמוֹךָ, מַצִּיל עָנִי מֵחָזָק מִמֶּנוּ, וְעָנִי וְאֶבְיוֹן מִגּוֹזְלוֹ. שַׁוְעַת עֲנִיִּים אַתָּה תִשְמַע, צַעֲקַת הַדַּל תַּקְשִׁיב וְתוֹשִׁיעַ. מִי יִדְמֶה לָּךְ, וּמִי יִשְׁוֶה לָּךְ, וּמִי יַעֲרָךְ לָךְ, הָאֵל הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנוֹרָא אֵל עֶלְיוֹן, קוֹנֶה שָׁמַיִם וָאָרֶץ. נְהַלֶּלְךָ, וּנְשַׁבֵּחֲךָ וּנְפָאֶרְךָ וּנְבָרֵךְ אֶת שֵׁם קָדְשֶׁךָ. כָּאָמוּר, לְדָוִד, בָּרְכִי נַפְשִי אֶת יְהוָֹה, וְכָל קְרָבַי אֶת שֵׁם קָדְשוֹ.

הָאֵל בְּתַעֲצֻמוֹת עֻזֶּךָ, הַגָּדוֹל בִּכְבוֹד שְׁמֶךָ. הַגִּבּוֹר לָנֶצַח וְהַנּוֹרָא בְּנוֹרְאוֹתֶיךָ: הַמֶּלֶךְ הַיּוֹשֵב עַל כִּסֵּא רָם וְנִשָּא.

שוֹכֵן עַד, מָרוֹם וְקָדוֹש שְמוֹ. וְכָתוּב, רַנְּנוּ צַדִּיקִים בַּיְהוָֹה, לַיְשָרִים נָאוָה תְהִלָּה. בְּפִי יְשָׁרִים תִּתְרוֹמַם: וּבְשִׂפְתֵי צַדִּיקִים תִּתְבָּרַךְ: וּבִלְשוֹן חֲסִידִים תִּתְקַדַּשׁ: וּבְקֶרֶב קְדוֹשִׁים תִּתְהַלָּל: וּבְמַקְהֲלוֹת רִבְבוֹת עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, בְּרִנָּה יִתְפָּאַר שִמְךָ מַלְכֵּנוּ בְּכָל דּוֹר וָדוֹר. שֶׁכֵּן חוֹבַת כָּל הַיְצוּרִים, לְפָנֶיךָ יְהוָֹה אֱלֹהֵינוּ וֵאלהֵי אֲבוֹתֵינוּ, לְהוֹדוֹת, לְהַלֵּל, לְשַׁבֵּחַ, לְפָאֵר, לְרוֹמֵם, לְהָדֵּר, וּלְנַצֵּחַ, לְבָרֵךְ, לְעָלֶה, וּלְקָלֵס, עַל כָּל דִבְרֵי שִׁירוֹת וְתִשְׁבְּחוֹת דָוִד בֵּן יִשַׁי עַבְדְּךָ מְשִׁיחֶךָ.

וּבְכֵן יִשְׁתַּבַּח שִׁמְךָ לָעַד מַלְכֵּנוּ, הָאֵל הַמֶּלֶךְ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ, כִּי לְךָ נָאֶה יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ שִיר וּשְׁבָחָה, הַלֵּל וְזִמְרָה, עֹז וּמֶמְשָׁלָה, נֶצַח גְּדֻלָּה וּגְבוּרָה, תְּהִלָּה וְתִפְאֶרֶת, קְדֻשָּׁה וּמַלְכוּת. בְּרָכוֹת וְהוֹדָאוֹת לְשִמְךָ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹש, וּמֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם אַתָּה אֵל.

אסף וול כתב יפה לפני כמה ימים-

קורא את התגובות למלחמה באנגלית ובגרמנית, נורא. רבים כל כך רוצים שנמחק מעל המפה. המון מוסלמים אבל לא מעט "ועוזריהם". לא מעט יהודים אכולי יצר השמדה עצמית, מזוכיסטים נרצעים המחזיקים במשאלת מוות.

זה לא פוסט שבא לבאס אלא להרים. השנאה הזו אינה בכדי. אנחנו מביאים להם את הסעיף כי אנחנו כל מה שהם לא. האתגרים העומדים בפני מדינות המערב הם עצומים והם כושלים בהם שוב ושוב ושוב. מליוני אזרחים ללא זהות, ללא ילודה, ללא תכלית ללא עתיד. מולם מדינה קטנטנה, שאף אחד לא מבין איך היא שורדת. לא רק שהיא שורדת, הבורסה שלה עולה, המטבע שלה מתחזק, הילודה מרקיעת שחקים, מעצמת טכנולוגיה, מדע, חקלאות ומה לא. היא עושה בשמי האויבת הגדולה שלה, אימפריה אדירה, כבתוך שלה. אומר לכם ממקור ראשון, ואתם יודעים שאני ספקן - הם מלאים הערצה. השנאה והאהבה הם ביטוי לאותה תופעה - משהו פה גדול על ההבנה שלהם.

כשאוסטרים או אחרים שואלים אותי ומבינים שלא באתי להשתקע אלא לחזור לישראל, כמעט תמיד תגובתם סוג של קנאה. מפתיע נכון? גם אני הופתעתי. תגידו, מי האדיוט שיכול לחיות בכפר ציורי בטירול או בוינה הבאמת מדהימה ויעדיף לחזור למדינה שנמצאת תדיר במלחמה, בסכסוך פנימי והגרוע מכל, להחליף את התור השליו והמהיר ב"לידל" באימת הג'ונגל של רמי לוי ביום שישי.

אבל הם בסוג של דכאון. הם מקוננים על זה שמערכת הבריאות מתדרדרת, המחירים עולים, המלחמה מרחפת שוב מעל אירופה, המהגרים הם פצצה פנימית מתקתקת, יש להם כלבים במקום ילדים והכי חשוב - אין להם תכלית. הלאומיות באירופה נחשבת לרוב לדבר מגונה, פשיזם ממש, ובנוסף האיחוד האירופי שהוא נסיון ליצירת "פאן אירופיזם" ריסק את היחודיות של כל עם וסירס את הגאווה הלאומית ואת הרוח. ובלי רוח, תשאלו בהולנד, שום דבר לא זז.

אני לא אומר שהכי טוב בארץ, לא. יש המון חסרונות בארץ. גם מבחינת האופי שלי אני הרבה יותר מתאים לשקט האירופי, לכיבוד המרחב האישי, לנימוס הכן ולהתחשבות בזולת. לא, חניה על מדרכות וקריוקי בלילה זה לא ממש אני. בנוסף, יש לי אזרחות, יש לי שפה, יש לי עיסוק - זה רק עניין של החלטה אם להיות פה או שם. ובכל זאת יש לי תאריך חזרה וגם כרטיס טיסה.

למה? כי ישראל זה העתיד ואירופה היא כוכב שרק אורו עוד איכשהו מגיע, למעשה הוא כבר אינו קיים. כי יש לי שני בנים בצבא, כפרה עליהם. יש לי משפחה ויש לי ידיעה: אני לא אוסטרי ולא גרמני ולא שום דבר אחר שאינו יהודי-ישראלי. ישראל כותבת את ההיסטוריה, כולם רואים את זה. ישראל אינה מובלת היא מובילה. אין שום דבר שדומה לעם היהודי ולמדינת ישראל, שום דבר. זו לא תחושה או משאלה, זה מה שאתה רואה ושומע כל היום בכל מדינה שאני מסתובב בה באירופה: בכל מקום שאני הולך, המסכים בתחתית מראים ישראל, העיתונים ישראל, באתרי החדשות בגרמנית ישראל. ישראל ישראל ישראל. פאקינג 8 מיליון אנשים שכל העולם מסתובב סביבם כשכל מה שהם רוצים זה שיעזבו אותם בשקט.

קצת לפני המלחמה הגעתי לאירופה, עוד כך או כך אני עוזב. זו היתה חויה אדירה. מעולם לא ראיתי את העם היהודי ואת מדינת ישראל כך מבחוץ. מעולם לא חויתי את השנאה האנטישמית וגם את האהבה (כן, יש כזו) וההכרה הזרה בעוצמת העם המטורלל שלנו. חשוב לי שנדע את מה שגם אני לא ידעתי עד שיצאתי מהארץ: אנחנו לא צריכים את העולם, העולם צריך אותנו. אמיתי. וחוץ מזה, נכון שאין על הקינוחים בוינה, אבל שום דבר לא מתחרה ב"אחי! איך לפנק אותך?"

לא נתפס

לא נתפס

כמות הישועות העצומות

הניסים הגלויים

הגאולה המתרחשת לנגד עינינו

גם בהתקפה חסרת התקדים של ארה"ב את מתקני הגרעין של איראן ובתקווה השמדתם כליל

אנחנו עדים לדברים שלא חלמנו עליהם אפילו

"היינו כחולמים"

"אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רינה"

רק לומר תודה תודה תודה לך ריבונו של עולם

על כל החסדים העצומים שאתה גומל עמנו יום יום שעה שעה

הכל שלך

הכל מאיתך

הכל בידך

ת ו ד ה

תהילים פרק ק

א  מִזְמוֹר לְתוֹדָה:    הָרִיעוּ לַיהוָה, כָּל־הָאָרֶץ.
ב  עִבְדוּ אֶת־יְהוָה בְּשִׂמְחָה;    בֹּאוּ לְפָנָיו, בִּרְנָנָה.
ג  דְּעוּ--    כִּי יְהוָה, הוּא אֱלֹהִים:
הוּא־עָשָׂנוּ, ולא וְלוֹ אֲנַחְנוּ--    עַמּוֹ, וְצֹאן מַרְעִיתוֹ.
ד  בֹּאוּ שְׁעָרָיו, בְּתוֹדָה--חֲצֵרֹתָיו בִּתְהִלָּה;    הוֹדוּ־לוֹ, בָּרְכוּ שְׁמוֹ.
ה  כִּי־טוֹב יְהוָה, לְעוֹלָם חַסְדּוֹ;    וְעַד־דֹּר וָדֹר, אֱמוּנָתוֹ.

שיש לך בעל שאת אוהבת

שאת מתגעגעת אליו כל כך...

תדמייני שאתם כמו יעקב ורחל

אבל להתגעגע חצי שנה כמעט ברצף, זה קשוח.

חיבוק גדול!

בזכות נשים צדקניות נגאלו ישראל.

צמררת וריגשת אותי מאד!

זה באמת שילוב קשוח ממש!

מקווה שיחזור מהר❤️

אולי @YaelL תדע?

כמובן שגם אשלח פניה לרופא, אבל לוקח לו המון זמן לענות באפליקציה אז אם יש מישהי שיודעת ממקרה אישי שלה או כי היא מהתחום, אשמח לשמוע 🙏

תור קרוב ולשאול אותו? נראה לי הכי הגיוני, לא?

ועוד רעיון, יש לך רופא משפחה טוב, אולי לקבוע תור להתייעץ איתו מה כדאי לעשות, איך להשיג תור לרופא נשים או את מי לשאול?

וגם, בגלל המצב יש יותר ביטולים מכרגיל, אולי תתקשרי למרפאה איפה שהרופא נשים הקבוע שלך מקבל, תסבירי שיש לך שאלה דחופה ותבקשי להכנס בין תורים / להיות ברשימת המתנה/ שיחזיר לך טלפון? 

בגלל עוברים קטנים.

קיבלתי משבוע 12 150 מ"ג.

זה מבהיל אותי ואותם כי זה לא השפה בבית שלנו

בינכה זב לא מועיל

אז ברגיל אין צעקות

אולי למי שמכניס שקע לפה.. משו מסוכן

לק"י

זה באמת מצב מורט עצבים.

תמצאי דרכים קצת להתאוורר. אפילו כשבעלך מגיע הביתה- צאי לנשום קצת לבד, בלי אף ילד שקורא לך....

רק משום לא מעודד שזה לא משתפר לגמרי עצמו..

זה דורש עבודה לחזור לשפה רגועה

זה כן בתקופות של עומס זה מופיע הרבה יותר

וכשנרגע אז אוטומטית מפלס הלחץ שלך יורד ואיתו העצבים... ונרגע משמעותית

יש את מרפאת קנצוקר בשדרות גולדה מאיר בירושלים.

הרופאת ילדים מעולה וזריזה מאד.

יש שם אפשרות להגיע ללא תור 3 פעמים בשבוע

אבל

זמן ההמתנה נהיה שם בלתי נסבל

הם החלו בשתוף פעולה עם כללית אז מספר הפציינטים הוכפל ושעות הפעילות של הרופאה לא.

אז ככה

אם יש לך תור- זה מושלם! מומלץ מאד מאד

אם אין- זה קטסטרופה.

הבעיה שהתורות שם זה לעוד כ4 חודשים.

שמעתי שנפתחה מרפאת שיניים חדשה של לאומית (לא מרפאה בהסדר) ברחוב ירמיהו. לא הצלחתי לברר על זה עדיין.

לשאלתך השניה-ככל הידוע לי,  א"א לקבל החזר על רופא פרטי ברפואת שיניים

ברחוב ירמיהו.

הרופאה שם נחמדה וטובה.

יש גם בתוך קניון רב שפע- פחות אהבתי.

היינו שם וקבעו לנו תור לרופאה ערבייה, רק אחרי שהגענו קלטנו את זה

וכנראה שליהודיה שם יש תורים ארוכים..

שמנסים להרוג אותנו

ונמאס מפוליטיקה וחדשות

נמאס מזה שכל פעם יש מצב וכלום לא משתנה ולא זז

לפעמים אפילו יש דאונים שנהרגים אנשים לא עלינו

אבל מן מצב דשדוש וגועל כזה

הנפש צריכה חו"ל ואוויר ומסע והרפתקאות וחופש וחירות ונוף ויופי וחוויות ולא להיסגר ככה

ציפיתי לחופש כמו ילדה קטנה ולא ככה תיארתי אותו!

זה אנוכי אבל זה כל כך ככה.

אנחנו הורגים ופוגעים בהם

אנחנו המובילים

מלא משתנה ומלא זז

וממש לא מדשדש

בשבוע צה''ל פעל בלי סוף

ועם כל הכאב- היו פה ניסים גדוליםםם

ואת הבאסה שיש לנו כרגע חופש אחר לגמרי והשתנה הכל

זה מובן ממממש

כולנו בסירה האזת

וכל אחת איפה שזה פגש. אותה

אז בזה נראה לי כולנו פשוט מזדהו.ת

ומותר ממש להתבאס

אבל חבל להיות תקועים בענת יאוש ודכאון כללי

ולפספס את כל הניסים והעוצמות שיש בזמן הזה 

את אמא שלהם

השם נתן לך אותם

את מסוגלת

תאמיני בזה

ובמקביל, תנסי לחשוב מתי את יכולה לאפשר לעצמך הפוגה

גם במחיר של שעות עבודה של בעלך

אולי שעה פה ושם עם חברים אחרים..?

אל תחשבי על הבית שצריך להיות מתוקתק ומסודר

ותזמיני אוכל בחוץ אם צריך

כל מה שיכול להקל עלייך

שולחת חיבוק❤️

פתאום הם נוטים למצבי רוח

ורבים ביניהם

ולא סופרים אותנו

המצב גם גורם להכל להקצין

וזה מבהיל אותי

איפה הילדים המתוקים שהיו פה לפני רגע?

וחשבנו על הדרכת הורים

ועדיין מרגישה כאוס 

לא שיש איתם בעיה

שזה מצב לא נורמלי

מבחוץ ילדים נראים רק מתוקים

כשמגדלים אותם מגלים שהם באמת הכי מתוקיםםם

אבל זה עסקת חבילה שכוללת עוד הרבה בתוכה

ואת באמת מנסה גם להחזיק הכל באותה הרמה שהיתה בעבר

משרה מלאה בית מתוקתק וכו וכו

אם מפסיקים לצפות ולתכנן כל כך

ולדרוש מעצמך שלמות

אז לאט לאט מוצאים גמישות..וכן אפשר גם לבחור מה יכל להקל עליך

להוריד מהאף הרגיל

בכל מיי אופנים

וכן זה מצב קשוח עכשיו

ולכולנו זה לקח את התוכניות וזה באמת קשה לקבל את זה

ממ שמבינה אותך

ועד שאתם מגיעים להדרכת הורים ממליצה לך לשמוע ולראות תכנים בגישה ההיקשרותית, על מצבי סטרס אצל ילדים

למשל זה

פרק 38- הורות בזמן המלחמה

זה קשה. זה מורכב. זאת התמודדות. זה משגע את השכל... אבל זה לא צריך להבהיל. 

אלו ימים לא פשוטים לכולנו

לחץ, מתח, הילדים משועממים בבית.

מי שעובדת מהבית צריכה להוסיף גם את זה

ואולי הבעל לא נמצא

בקיצור ימים מאתגרים.

תנסי כמה שיותר להקל מעלייך

אולי יש נערה בסביבה שתסכים לבוא לשמור עליהם שעתיים מחר?

יכולה לשתף שאצלנו הילדון בן 3 וחצי מאוד מאוד משועמם וכשמשעמם לו כל הזמן מציק לכולנו,

בחמישי הלכתי לחנות הכל בשקל, קניתי מלא מלא מלא פרסים קטנים

וכל דבר שאני רוצה שיעשה אני מבטיחה פרס, כמובן על הדרך עוד מלא דברים.

נגיד אחרי שתאסוף את המשחקים ותתקלח תקבל פרס. ואחרי המקלחת, מקבלים את הפרס כשלבושים בפיג'מה ומחכים לי במיטה...

ובאמת אני לא כ"כ אוהבת את הדרך חינוך הזאת אבל עכשיו זה פשוט מציל אותי.

חוץ מזה תדאגי שיהיה לך בבית משהו טעים שאת אוהבת (שוקולדים, טילונים וכו') לפצות את עצמך בסוף יום קשה.

ולדעת שזה יעבור, אלו ימים קשים אבל גם ימים גדולים שההיסטוריה תזכור.

ורואים כ"כ הרבה ניסים ונפלאות שזה פשוט מדהים!

אולי יש לך אפשרות לנסוע איתם קצת להורים?

אבל כשזה מגיע ככה פתאום, ובמצב כזה שיש אזעקות ומפחיד לצאת ולא ישנים טוב אז בכלל קשה מאוד.

גם לילדים יכול להיות קשה ומלחיץ וזה יכול להחמיר ולהקצין התנהגויות שלהם.

אז קודם כל זה מאוד מובן והגיוני שקשה, שולחת חיבוק גדול,

ודבר שני כדאי לחשוב איך להקל עליכם, לראות מה אפשר להוריד כרגע כדי שיהיה כוחות לשאר הדברים:

אולי לשקול להחזיר חיתול בלילה?( בעיני אם ניסיתם כבר כמה שבועות ועדיין מרטיבים כל לילה, כדאי להחזיר טיטול ולנסות בזמן רגוע יותר, אין ממש מה להפסיד, זה לא כמו גמילה ביום),

לאכול בחד"פ, לקנות יותר אוכל מוכן, לחפש נערה לשחק איתם בבית כדי שאת תוכלי לנוח בחדר?

לצאת עם הילדים לאן שכן אפשר כדי שיוציאו מרץ בחוץ?

לקנות פרסים בשקל כמו שהציעו ולארגן 'מבצעים' שידרבנו אותם ויקלו קצת? לתת יותר מסכים? 

אין כסא באיזור 500?

זה מה שאני רוצה ומוכנה להוציא כל כסא לרכב..

המחירים הזויים 

ואני לא יודעת מה יהיה הלאה וכמה אני ארצה את הילד הבא צפוף והכי חשוב מה ה' ירצה אז כרגע אני חושבת עליה בלבד.

אבל תודה לך בכל אופן, סתם התבאסתי כי מאז שקניתי כסא לאוטו מהילדה הראשונה לפני כעשור, המחירים עלו בטירוף. 

גם לי יש בן שנה וחצי, ואי אפשר לעבוד איתו.

מתכננת לקפוץ מחר לעבודה, ובעלי יהיה עם הילדים.

ואולי, אם יהיה צורך, קצת לעבוד מהבית בערבים.

העבודה שלי לא ממשיכה כרגיל בגלל המצב, אבל בעיקרון אני כל אמורה לעבוד.

אם בעלך בבית, אפשר לחלוק לפי שעות שחצי מהזמן הוא עם הילדים וחצי מהזמן את.

בתחילת חרבות ברזל החברה שילמה לנו משכורות כרגיל. אנחנו סימנו במערכת (חילן) מתי עבדנו מהבית ומתי היינו עם הילדים ואחכ החברה תבעה מהמדינה (קרן פיצוי פעולות איבה של רשות המסים) פיצוי על השעות שהיינו עם הילדים.

ביקשו גם הפעם להתנהל באופן דומה אבל לא בטוח ב100% שגם הפעם הקרן תממן.

למרות שגם להשאיר ילדים בני 12 לבד במצב הזה לא הייתי רוצה.

לי שילמו אחרי שנה כמעט.

כי להבדיל מאצלכם, ביקשו לפדות ימי חופשה בזמנו למי שלא מגיע במקום לשלם כרגיל

צריך זו מילה גדולה.

אני מנהלת מחלקה חיונית במפעל חיוני ו"צריכה" לעבוד כרגיל מהבית.

בפועל הפער בין ה"צריך" לעבוד שעתיים ביום לבין "צריך" לעבוד 9 שעות,

הוא פער של שמיים וארץ.

בשעתיים ביום אני מכניסה את מה שבאמת אקוטי לתפקוד החברה בטווח של השבועיים הקרובים, כשכל יום אפשר לראות עוד קצת מעבר.

ובעלי אגב מגוייס אז הוא בכלל לא רלוונטי לסיטואציה.

אתם שניים בבית, שניכם "צריכים" לעבוד,

אבל צריך להבין מה באמת חובה ומה רצוי.

מה אקוטי ומה בלית ברירה, סובל דיחוי.

קחו כל אחד שעתיים להתאפסות, סדרו את המשימות בטווח של השבוע הקרוב, לפי אדום, כתום, צהוב, ירוק.

אדום- אקוטי

כתום- צריך

צהוב- רצוי

ירוק- רלוונטי לבצע רק במצב של חזרה לשגרה.

קודם משבצים שניכם רק אדומים, אח"כ כתומים.

צהובים תשבצו לפי האיזון של שניכם, עם גמישות.

לא לדחות כתומים לרגע האחרון שלא יהפכו לאדומים.

אדומים שמסתבכים, לא לנסות לפתור לבד, להעלות לדרגים גבוהים. יהיה להם יותר קל לתת מענה רגע לפני פיצוץ ולא רגע אחריו. אם במצב שגרה אפשר לטפל באדומים לבד, אנחנו לא במצב שגרה.

אתמול הייתה לי שיחת טלפון כזו להתייעצות עם מנהל בכיר, תוך כדי צרחות של הילדים ומיד המנהל אמר שהוא יעשה איזה משהו שהוא הדריך אותי לעשות, (שלוקח 5 דקות רק חבל שזה יתעכב עד שאצליח להשליט סדר בבית חזרה) ואחרי שהוא השיג לי את מה שהיה צריך יכולתי לקחת את זה הלאה למרות הכאוס בבית.

אגב כשאני ובעלי היינו צריכים לעבוד מהמשרד בקורונה, אני הייתי בהריון וילדים בסגר.

עבדנו ככה:

משמרת 1: 6:00-15:00

משמרת שניה מ14:00-22:00 בלילה.

כל יום החלפנו ביננו משמרות, באמצע היום נסיעות שלנו, ובין לבין השארנו את הילדים עם בייביסיטר.

חיפשתי בנרות סטודנטיות או בחורות מעל גיל 18, שילמתי בהתאם, (50-60 לשעה) ועדיין כל שבועיים היה צריך להחליף, ועם כל זאת שרדנו ככה תקופות ארוכות.

מקווה שתמצאי פה טיפים, בהצלחה!

בפןעל? אולי חצי שעה מצליחה להתחבר. אמרתי מראש שאני לא יכולה עם הילדים בבית לא ממש התייחסו

בעיה שלהם, וכל הזמן עוד המנהלת שלי שולחת לי הודעות "טיפלת בדבר הזה, ובזה? " עונה לה בהמשך אתחבר וזהו.

בקורונה בעלי ואני עשינו ממש תורנות - כמה שעות שנינו ביחד עם הילדים, מתפעלים את הלמידה מרחוק, ושאר הזמן התחלק בינינו - בכל פעם אחד מאיתנו הסתגר בחדר כדי לעבוד והשני היה עם הילדים.

עכשיו טרם התאפסנו על זה, אז אני באמת עובדת כשכולם סביבי אבל נעזרת בכל פעם בבעלי ובילד גדול תורן כדי לשמור ולהעסיק את שתי הקטנות (בנות שלוש ורבע ושמונה חודשים) - שהן אלה שמאתגרות בעיקר (כל השאר סתם מרעישים🤭).

גם בת השש ורבע יכולה להעסיק אותן לפעמים - לעשות "קייטנה" לילדונת, להצחיק את התינוקת... ובטח שהגדולים יותר יכולים יותר.

אבל אני יכולה לעבוד בפרקי זמן קצרים, בלי להיות תלויה בשום דבר חיצוני. השאלה אם אופי העבודה שלך מאפשר את זה.

הפעם בעלי בבית (בעיקרון עובד במקום חיוני וכל הסבבים הקודמים הלך לעבוד ונשארתי לבד, אבל עכשיו סגרו את מקום העבודה ואי אפשר להגיע לעבוד)

אז יש לי יותר אפשרויות להתנתק וללכת לעבוד

וגם ככה אני רבע קלאצ'

ממש ממש קשה לעבוד אחרי לילות בלי שינה

אני שומעת את הילדים בוכים ברקע

וגם לבעלי קשה לשמור עליהם הרבה שעות רצוף

אז כשאני יכולה פותחת מחשב בערב ומשלימה קצת

אבל תאמת המון דברים לא זוכים להתייחסות מספיקה

מה לעשות. אני גם בן אדם. מנסה משתדלת ולא כל יכולה.....

יש לך תכנון ללדת בימים הקרובים? 😅

אני פשוט עדיין מצרה על זה שלא יכולתי להשתחרר מוקדם בלידות האחרונות...

באלתורי מחלקה שבדר''כ הם סיוטט מצד תנאים

וא זלחור הביתה לאזעקות וילדים בבית כל היום

אותי כמעט שיחררו בגלל שהקלו ראש בעיקר לשחרר וזו הייתה יכולה להיות טעות, מזל שעמדתי על בדיקות מעמיקות ובסוף כן השאירו אותי באשפוז

יש מקרים שעדיף להתבאס מחוסר נוחות מאשר לרוץ ולחזור לטיפולים במרפאות בימים כאלו עם תינוק שרק נולד וממילא כבר נמצאים בביח ליד מרחב מוגן

השתחררה אחרי 18 שעות

אמרה שהאשפוז בכלל לא נעים

חדר ענק ענק ממוגן עם מלא וילונות למחיצות

2 שירותים לכל היולדות

הבעלים עוברים שם בלי הגבלה

ברור שעדיף להשתחרר.

יאלה לא צריך שום פיקוח וזהו

איזה מצב מטורלל

לק"י

ושניה אחרי לידה.

אבל לי קל לדבר, תמיד האשפוז אצלינן ארוך, כי יש צהבת.

בגדול שר לעשות את זה גם במרפאה...

לא יודעת להסביר..

גם שחררו מוקדם בגלל המלחמה (היה בהתחלה במקום מופגז)

לק"י

צהבת אחרי יותר מ-12 שעות.

ואם היינו חוזרים הביתה, ושוב חוזרים לאשפוז, זה היה קשה.

לק"י

אבל לא זוכרת מתי בדיוק.

רגיל.

מביות מלא

ואחרי יממה בערך נפל לי האסימון שהיא מיובשת ומתחילה גם להצהיב.

(וזו ילדה חמישית ויש לי נסיון נוסף ועשיר עם יילודים).

לא חזרתי למיון אלא ישר ליועצת הנקה תותחית, עבדתי קשה מאד והצלחתי לשקם את ההנקה ב"ה.

הסברה טובה להורים למה לשים לב יכולה לעשות את העבודה.

(לצורך העניין, יש הרבה תינוקות שלא יונקים טוב בהתחלה, בבי"ח נותנים להם תמ"ל כדי שלא יתייבשו ולפעמים הולכת מזה ההנקה).

לק"י

הייתי פונה לטיפול רפואי במקביל לחיזוק ההנקה.

(אני כותבת את זה לטובת נשים אחרות).

אצלי כולם היו עם צהבת עוד באשפוז, אבל ב"ה ינקו טוב.

ואצל רובם בכלל לא המליצו לתת תמ"ל, כך שאני מאמינה שזה תלוי במקום או בזמן, שמבינים שהעיקר להאכיל הרבה, והנקה מרובה "מספיקה".

ואין לי ניסיון עם שחרור של ילד שלא היתה לו צהבת, אבל בהחלט חשוב להדריך הורים איך לשים לב אם התינוק מפתח צהבת וכו'.

יש צורך במעקב רפואי כלשהו

מפחיד אותי לחשוב על שחרור כזה מוקדם

כולל מעקב ובדיקות שצריך לעשות בשלב מאוחר יותר אחרי הלידה.

משרד הבריאות בהנחיה דרמטית: "להיערך לשחרור יולדות תוך 12 שעות"

המנהל הרפואי של מחוז ירושלים במאוחדת, ד"ר מנחם ביתן, מסר כי "אנחנו יוצאים מנקודת הנחה שרוב היולדות והתינוקות נמצאים במצב תקין ויכולים לשוב לביתם, גם אם עברו רק 12 שעות ממועד הלידה. יחד עם זאת, על מנת להמשיך לנטר את מצבו של התינוק ולאתר מבעוד מועד בעיות רפואיות שדורשות טיפול, החלטנו להמשיך לבצע מעקב אישי אחר כל יולדת, כשברוב המקרים הרופא שיגיע הוא נאונטולוג, מומחה ביילודים ובפגים. יש בדיקות ליילודים שבכל מקרה צריכים להיעשות, כולל בדיקות דם ספציפיות ואנחנו מקלים על בתי החולים וממשיכים את מה שהיילוד אמור לקבל ב-72 השעות הראשונות לחייו - אצלו בבית על ידי צוותים שלנו".

נשמע לי מופרך

ואני בטוחה שאם לא יעשו את זה הרבה יולדות יוותרו על המעקב כי זה ממש קשוח לצאת עם תינוק וללכת ולחזור כשאת ביום יומיים אחרי הלידה ואם חזרת הביתה אז גם יש לך ילדים נוספים על הראש... 

זה חלק מהתפקיד של אחות טיפת חלב, לעשות ביקורי בית.

אני יודעת ששכנה שלי שהיא אחות טפ"ח עושה במלחמה ביקורים כאלה וגם מזמנת אישית בכל מיני זמנים שיתאים ליולדות

אחות טיפת חלב מגיעה לבית גם בלי מלחמה, לפחות בילד הראשון.

ככה זכור לי שהתקשרו להציע לי אחרי לידה.

אבל התקשרו להציע

למרות שתכלס זה לא לבדיקות

זה יותר להדרכה עם תינוק חדש, לראות את החדר שלו והציוד

וזה היה נחמד כי זה חסך ממני את ההגעה לשקילה של שבועיים אחרי לידה- היא הביאה איתה משקל וגם היא הייתה יועצת הנקה אז גפ עזרה לי עם ההנקה..

אבל חוץ מזה זה לא איזה ביקור קריטי במיוחד

לק"י

למי שצריכה עזרה או הדרכה.

לק"י

לגבי המעון- תלוי מה עושים אצליכם.

אצלינו המעון היה חלק מלא מהתהליך (אצל הגדול הם הציעו לי להתחיל גמילה).

לגבי הלילה- אצלינו קמו יבשים עוד הרבה לפני הגמילה, אז גמלנו במקביל. לא היתה שאלה.

ולגבי הלידה- באמת התלבטות. אבל אם היא זורמת לא הייתי עוצאת כנראה. איך בעלך מתמודד עם זה?

התחלנו גמילה בקטנה, להוריד טיטול אחהצ

עשינו ככה איזה שבועיים +-

בוקר אחד באתי לחזיר טיטול, הבת שלי סירבה והתעקשה ללכת למעון עם תחתון.

ממש עבר בטוב, חזרה יבשה. לדעתי במעון גם שולחים אותם ומזכירים.

בימים הבאים חזרה יבשה מהמעון ואחהצ מדי פעם מפספסת אבל זה ממש סביר וגם היא ממש משתפרת בתפיסה שלה מתי היא צריכה ללכת גם בלי תזכורת.

אם הכיוון טוב הייתי ממשיכה ומתפללת לד' שהגמילה תהיה בקלות ובטוב.

אז תמשיכי

במקרה הטוב ילך בקלות ומהר

ובמקרה הכי גרוע התהליך יהיה ארוך יותר

ותמשיכי לפי ההתפתחויות ולפי הכוחות שלך.

בעלי סבבה עם זה בייחוד שהוא רוב היום עובד

בגלל המלחמה הוא עושה משמרות של 12 שעות

בנתיים אני ממשיכה מרגיש שיש ששיפור

אבל מה אתן אומרית מה עם הלילה?? בעלי אומר ממש לא היא לא תדע לקום בלילה להתפנות

ולי מרגיש ש- למה לא לגמול גם בלילה??

למה צריך להיערך אם גומלים בלילה??

לישון

יש הרבה סיכוי שהיא תקום יבשה ומיד בבוקר לקחת לשירותים.

יש ילדים שממש יודעים לשמור ויקומו יבשים ויש כאלה שפחות.

הייתי מנסה כמה לילות עם טיטול אבל לפני השינה ומיד בבוקר לקחת לשירותים

אם הטיטול יבש בבוקר כמה פעמים אז זה סימן טוב

וכדאי גם לבטא את זה במילים - איזו אלופה! נהדרת קמת יבשה.. לעשות מזה עניין

אפשר בשביל התחושה הטובה שזה המשך הגמילה לשים טיטול ועליו תחתונים.

צריך סבלנות בגמילה, זה תהליך של למידה של הילד.

להסתכל על כל פספוס כחלק מהדרך ללמוד ולא אוי וי יש לי מלא עבודה לנקות / לכבס.

ממש עוזר לחשוב על הפספוסים והכביסות בראש בצורה יותר חיובית, מנקים/ מכבסים אותו דבר רק עם פחות באסה ואנרגיה שלילית.

באמת קשוח סוף הריון ביחד עם גמילה. שיהיה בקלות בעז"ה. 

גמילה בלילה זה אירוע אחר.

פעם קראתי על זה הסבר, מקווה שמעבירה אותו נכון

באופן רגיל הפיזיולוגי שלנו, בן אדם בוגר לא אמור להצטרך לשירותים בלילה כי הגוף לא מייצר שתן בלילה.

ורק כשמתעוררים הגוף מייצר את השתן מכל הלילה ואז צריך לשירותים.

גמילה של ילד בלילה זה שאלה האם הגוף מפותח שהוא מייצר הרבה פחות שתן בלילה או עדיין לא בשל.

ולכן לדעתי בלילה תגמלו רק אם אתם רואים שהיא לרוב קמה בבוקר עם טיטול יבש או כמעט יבש.

אם כן אז נראה לי ממש כדאי לגמול יום ולילה ביחד.

ולהיערך עם כמה מגיני מזרון טובים ולקבל את זה שיהיו פספוסים מידי פעם ולכבס מיד את המצעים וזהו.

לגבי הגמילה ביום, מלכתחילה לא חושבת שכדאי להתחיל גמילה לפני לידה.

אבל מכיוון שהתחלתם והיא בקטע אז הייתי ממשיכה.

צריך להיערך עם מגן מזרן אטום לנוזלים

זהו. כל השאר מקסימום ירטב מפיפי, תכבסי.

ותהיי ערנית כשהיא ישנה, אם את שומעת אותה זזה באי נוחות, מדברת מתוך שינה וכד' - קחי לשירותים.

אם לא אל תקחי.

הגוף לומד לעכב את ייצור השתן בזמן השינה. אך גומלים יום ולילה ביחד - הוא יכול ללמוד את זה צ'יק צ'ק. אם לא מנצלים את ההזדמנות זה יכול לקחת שנים.

(מנסיון... לשני הגדולים השארתי טיטול בלילה והם התייבשו בלילה רק סביב אמצע יסודי. אצל שלושת הקטנים הבנתי את הקטע וגמלתי יחד, הם התייבשו תוך שני לילות. כולל הקטנה בגיל 8 חודשים).

בדיוק בגיל הזה.

ב"ה הולך ממש טוב. הוא לא מוכן בכלל ללכת באופן יזום לשירותים, אבל אומר כמעט תמיד בזמן.

לילה תמיד גמלתי רק אחרי שגמילת יום התבססה, בערך חודש אחרי, וב"ה אצל כולם הלך ממש בקלות.

הייתי גומלת יום, ולילה רק אחרי הלידה, כשיהיה לך כוחות להתמודד עם כביסות ועיניינים. לא נורא אם לא הולך ביחד .

אני כל הזמן בבית, יותר בנחת..

זה היה לי מעולה

ובלילה היה יותר קל, הוא קם יבש גם לפני כן

שבקב"ה יצלא חסרונכם במהרה

ותזכו לזש"ק בבריאות, בקלות, בשמחה ובאהבה

בלי שום עוגמות נפש בדרך

תפנקי את עצמך עכשיו בכל דבר שנותן לך טיפה כח וחיוך

שה' ימלא חסרונכם בקרוב ובקלות!!

כמה התמודדויות בו זמנית...

חיבוק!

אני אומרת

כפרת עוונות.. ממש

שילך על הכסף

רק שניהיה בריאים

תודה על התמיכה זה ממש מרחיב את הלב

❤️❤️❤️

ואו איזה נסיונות!!!!

20250620060406.pdf

סימפוניה- נשים שמתמודדות עם סמפי'. 

ממליצה לך לשלוח מייל ל: simfi.help@gmail.com 

יש לה הר מידע, טיפים וחיבוקים.....

וכמובן שאני פה אם יש לך שאלות

יש פה לצערי עוד הרבה חברות שסבלו/סובלות מזה

כרגע לא מספיק מפוקסת להיזכר בניק ולתייג

זה זהב טהור של ידע כ"כ חשוב ואפשרות לשאול שאלות הרבה נשים שבתוך זה

את שולחת מייל לכתובת שאמהלה שמה והיא מצרפת אותך לקבוצת מייל וגם שולחת לך את החוברת ועוד דברים...

ממליצה ממש!!

שמעתי לאחרונה משהו שלא בטוחה איך לקבל אותו אבל יתכן שנכון לחלק מהנשים עם מה שמוגדר סימפיזיוליזיס.

אמרה לי מישהי שהלכתי לטיפול אצלה שהרבה פעמים מגדירים סימפיזיוליזיס במצב בו יש חוסר איזון של האגן אט הגב או הברכיים או ברגליים ואז זה משפיע על האגן ויוצר כאב.

לדעתי זה נכון חלקית לפחות אצלי. כותבת אולי יעזור  למישהי כאן. הבנתי שאני נוטה להשתמש בצד אחד יותר וככל שהקפדתי בהריון על יציבה נכונה להחזיק ישר את הגב את האגן ובהליכה להיות במודעות לאיזון זה עזר לייצב את הגוף ועזר להפחית את הכאב.

להתהפך כאב מאוד גם להתכופף כאב והשתדלתי להמנע  מכיפוף ואם כן רק עם שתי ברכיים ביחד.

ולא לשבת נמוך וכן להמנע משימוש ברגליים לדחיפה או להפעיל כוח.

וכל קימה מכיסא לוותה בכיווץ של האגן כמה פעמים לפני ותוך כדי.

ובכללית כיווץ האגן בצורה שאוספת את כל הרצועות של הירכיים מאוד עזרה לאורך ההריון.

וכל פעולה לעשות לאט בצורה יציבה מאוזנת חזקה לא למהר לא לעשות סיבוב של הגוף.

ומי שהליכה עוזרת לכאב לשלב 10 דק 15 דק בקצב שלא כואב ועם גב ישר ויציבה נכונה כל פעם לא להעמיס מצד אחד וכן להכניס תנועה ואיזון

יכול להיות שיש לך סימפוזיוליס?

פשוט קצת מזכיר לי את מה שהיה לי , היו לי הרבה כאבים לוחצים באגן והרופא שבדק אותי אמר שנראה שיש לי את זה. ( אצלי אני חושבת שהיה פחות כואב מאצלך, אבל זה נשמע דומה)

כאב לי יותר בין הרגליים וברגליים

אבל קוראת ורואה שאכן יכל להיות קשור

אוף 

חצי מהיום אני בכלל לא מצליחה לתפקד מכאבים ומחולשה

אם לא תהיה בריאה אז מניחה שיתחשבו בו לצאת יותר..

נראה...

תודה רבה ❤️

אני מכירה אצלי שקפה עושה לי סחרחורות לפעמים

חולשה וקושי בנשימות יותר נשמע לי קשור לברזל. מתי בדקת ברזל לאחרונה?

ולגבי הכאבים, נשמע סמפוזיוליס

ולרוב זה רק הולך ומחמיר 😵‍💫

ליבי איתך

ממש מקווה שתצליחי לעבור את התקופה כמה שיותר בטוב ❤️❤️

והשאר היה גם נמוך כל המאגרים וכו

כבר באתי לרופאה בעבר אמרתי לה שאני ממש חצי מעולפת חצי מהיום

ואולי סוג אחר של ברזל

היא לא הגיבה ופטרה אותי שככה זה

תדברי עם רופאת משפחה.

לא צריך בשביל זה דווקא רופאת נשים

אולי אבקש שוב להבדק

הכל היה נמוך

אבל לא מצדיק  ..לא זוכרת כבר את התוצאות

הרופאה לא התיחסה נגיד

אבל בחיים לא הרגשתי כהז גרוע

אפילו לנשום קשה לי וחצי מעולפת ממש

ובאמת עושה חולשה גדולה

היה לי 11.4 בחודש 6 ואחרי חודש וחצי בדקתי שוב ויצא 10....

אז אם בדקת לפני חודש וחצי זה לא אומר כלום

תנסי סוג ברזל שמשפיע לך יותר טוב

וגם מולטי ויטמין ובי 12 אפשר לקחת בהריון בכל מקרה גם בלי לבדוק

איזה ברזל את לוקחת? 

אני יודעת שזה מעלה את לחץ הדם, ככה אמרה לי אחות כשהלחץ דם שלי היה נמוך מאוד ללא הסבר, היא אמרה שזה יכול לעזור.. אז לא נראה לי שזה הכיוון, אבל בטח יש פה בנות שמבינות בנושא יותר ממני...

לקימה?

שותה כמו שצריך?

ואוכל- הז קורה לי גם בימים שאוכלת לחם וגם כשלא (ואז 'ותה קפה עם ביסקוויטים וזהו)

עד כה היו ימים והיו ימים לא מצאתי למה לקשר

עכשיו החמרה וזה כמעט כל יום

וכמעט כל היום שאני סמרטוט ממש

ויחד עם הכאבים והלחץ באגן באמת סיוט

ממש משקמה עד שהולכת לישון

עזר גם לסימפי וגם לכאבי גב

וגם מאודד ללחץ הזה למטה

עוד משהו שאפשר לנסות זה חגורת אגן להריון

אם יש לך ביטוח משלים

אז עם הפניה של אורתופד יש מצב גם רופא רגיל הקופה מסבסדת..

בהצלחה!!!!

זה עובד כמו קסם.

הפספוסים לגמרי הגיוניים

היא התאפקה המון זמן

וזה נהדר כי זה מראה שהיא מסוגלת לשלוט בסוגריםץ

כעת נלמד אותה איך לשחרר, זה לפעמים אפילו מפחיד אותם.

כשפותחים זרם מים מולם זה פשוט גורם להם לשחרר.

אני ישבתי ליד ילדים שהתקשו לשחרר ושמתי ספר של גמילה באמבטיה וכל פעם שהלכנו לשירותים ישבתי והקראתי.

ילד אחד גם הבאתי סיר משחק ודובי והדובי ישב לידנו ו"עשה" גם...

בהצלחה

ניסיתי להדגיש שזה פשוט לא עובד במקרה הזה, לא מצליחים לגרום לה "לפספס" בתוך האמבטיה או בשירותים, לא עם מפעילים מים זורמים, לא עם קוראים לה סיפור...

ואני לא בטוחה שהיא מספיק מבינה שהדובי "עושה" גם (אומנם ממש בזמן האחרון התחילה לשחק עם בובות, אבל לא נראה לי שמספיק)

זה כן גורם לה לשחרר, פשוט צריך הרבה סבלנות.

התאומות שלי נגמלו בגיל 3 וחצי

ישבתי במשך שעות

אני לא מגזימה- שעות!!! באמבטיה

עד שלמדו לשחרר.

כי דווקא נשמע שהיא כן מודעת ושולטת.

ואני מסכימה עם מתואמת שלכתחילה ממש לא הייתי עושה גמילה במצב הזה.

אבל בגלל שכבר התחלתם- אולי לא כדאי לעצור. כי זה כשלעצמו עלול לגרום לנסיגה.

אני חושבת שהיא ממש בכיוון הנכון.

שלוליות בימים הראשונים של הגמילה זה הכי נורמטיבי וקלאסי שיש.

גם התחלתי אתמול גמילה ..

יכול להיות שלושה ימים רק של פספוסים, עד שהיא תלמד לשחרר, וזה תקין. אל תתיאשי..

אצלי גם הבעיה זה לשחרר, הכי קל לקחת למקלחון, להוריד תחתונים ולפתוח ברז.

אולי גם לתגמל אותה (במשהו סימלי- שוקולד צ'יפס אחד נגיד ) על כל פעם שהיא עושה, גם אם בורח לה, כדי להטמיע שזה חיובי לעשות פיפי.

והרבה סבלנות ומחמאות

כדי שלא תפחד מזה, ותבין שהרעיון זה לעשות פיפי.

ממש לומר ולשמוח: איזה כיף! עשית פיפי, הנה שוקולד, בפעם הבאה תעשי בשרותים.

בתקווה שדי מהר יהיה אפשר לעבור ללתגמל רק על עשיה במקום המתאים. 

ננסה את עניין התגמול גם על פספוסים.. נראה לי בפסח הרגשנו שזה לא מועיל, אבל אולי עכשיו גן.

אלא אם כן אתם באזור בלי אזעקות בכלל...

היא אמורה להיכנס לגן רגיל או מיוחד?

אם לגן מיוחד - אז הם עוזרים שם בגמילה. אז אין מה להילחץ מזה עכשיו...

כותבת לך כאמא לבת שלוש ורבע שעדיין עם טיטול... היא תלך בשנה הבאה לגן תקשורת בע"ה, ושם כבר יעזרו בגמילה שלה... (אולי בקיץ, אם הכול יהיה רגוע, כן ננסה לגמול אותה. כי תכל'ס היא כן מבקשת לעשות בשירותים. אבל היא גם מסוגלת לדחוף ידיים לשירותים המלוכלכים וכו', וזה לא מתאים לי...) 

יש אצלנו די הרבה אזעקות... אבל גם רוב השנה וחצי האחרונים

טפו טפו אני לא מרגישה בחרדה אבל, וגם יצא שככה שנינו בבית עם הילדים, אז אם כבר מרגישה יותר פניות.

בקשר לחנ"מ, כן מיועדת לגן שפתי.. אבל האמת שפשוט נמאס לי (!) מהחיתולים. ונראה לי שככה אני מצליחה להתניע הכי טוב תהליכים עם הילדים, במיוחד עכשיו שהיא דווקא כן רוצה (?), או מינימום זורמת, אז נראה לי כן מתאים..

בכל אופן, אצלנו הגמילה הכי מוצלחת הייתה כשקבענו תאריך לגמילה ופמפמנו אותו לילדה במשך תקופה - נגמלה חלק בלי פספוסים.

אבל היא הייתה ילדה חכמה מאוד בלי עיכובים בכלל, רק עם חרדה...

להתאפק ולשחרר.

את המיומנות הראשונה היא רכשה נהדר,

ועכשיו היא צריכה לרכוש את המיומנות השניה.

אין סיבה להתייאש, זה תהליך, והיא עוברת אותו יפה מאוד.

פשוט (או לא פשוט) צריך סבלנות.

כשהיא מפספסת - לומר לה בנעימות: איזה יופי, עשית פיפי! פיפי עושים בשירותים.

תצטיידי בסמרטוטים, ובבגדים נוספים, ובסבלנות,

ותחזרי לעדכן אותנו בעוד שלושה ימים 😊

שמה לי שעון ל 3 ימים

היא מצליחה מעולה

בסוף זה יצליח והיא תצליח לשחרר בשירותים

גם עם הבן שלי היה ככה

הוא למד אחרי כמה ימים לשחרר בישיבה

לקח לו עוד חצי שנה בערך להצליח גם לעשות בעמידה

אני בול ככה.. ובפסח בהתחלה היה נראה שמתקדם לכיוון טוב וכבר עשתה כמה פעמים ואז פתאום התחילה לצרוח כל פעם שהייתה צריכה לעשות, ולא הסכימה לשבת על האסלה.

שחררנו, לקחנו צעד אחורה.

בשבועות שוב ניסיתי וגם לא ככ הלך..

עכשיו אני במצב ביניים מחרפןןןן

היא יכולה לבקש מלא פעמים ללכת לשירותים- גם אם היא עם טיטול.. יושבת שתי שניות וקמה.. לא מסכימה יותר גם לא עם סיפור וכו. .

אבל כשהיא צריכה באמת לעשות היא מתחילה לצרוח בהיסטריה, לא מסכימה לשבת על האסלה או על הסיר וגם אם היא עומדת ומפספסת היא בוכה בהיסטריה.

בקיצור מתוסכלת.

מבחינתי לשחרר לגמרי ולחזור לזה עוד כמה חודשים אבל היא לא משחררת וכן מבקשת ללכת לשירותים😵‍💫😵‍💫

גם אני התחלתי עם ילד בן כמעט 3.

לא היו לי כמעט הזדמנויות שהיינו בבית שנינו ליותר מיומיים ועכשיו יש אז נראה לי הגיע הזמן בע"ה.

בינתיים בעיקר מפספס

האמת שלא החלטתי להתחיל. פשוו אין לי כח למצב ביניים המעצבן שאני נמצאצ בו כרגע. היא יכולה להקים אותי 5 פעמים בתוך 5 דקות כדי ללכת לשירותים, כשהיא עם טיטול, לשבת שתי שניות על האסלה ולקום.

אז מעדיפה להיות או כאן או כאן.

או טיטול לגמרי ושלא תדבר בכלל על שירותים, או שתגמל.

מצידי שתפספס פה כל היום. יש לי מליון סבלנות לפספוסים. רק שתזוז לאיזשהו כיוון

אבל היא רוצה שאבוא איתה, זה לא עוזר..

@שושנושי

הקב"ה סידר אותך...

בעיני זה ממש הסתכלות שגויה.

החיים המערביים לימדו אותנו שהכל צריך להיות אינסטנט, וגמילה אמורה להתרחש ביום, גג יומיים, ואם זה לא ככה אז זה "קשה" או לחילופין - הילד לא בשל...

אבל זה ממש לא נכון.

גמילה היא תהליך שבו ילד רוכש מיומנות חדשה, וזה לוקח זמן, וזה בסדר גמור וככה צריך להיות. ואנחנו רוצים להיות שם איתם ולאפשר להם ללמוד את זה בנחת, גם אם התהליך כרוך בקצת יותר עבודה מאיתנו.

ועדיין אני שייכת לתרבות הזאת

אז ככה שכן - התהליך הזה מאתגר אותי, קשה לי איתו.

אני לא חושבת שנכון לבוא ולומר לבנאדם איך נכון להרגיש. 

יש "קשה לי"

ויש "גמילה קשה".

הקטננ שלי כרגע בת תשעה חודשים וכל פעם שהיא אוכלת זה אומר שכל המטבח מתלכלך והיא צריכה מקלחת.

קשה לי? כן

האם האכילה שלה קשה? לא, היא מצויינת, היא עושה את התהליך נהדר.

כתבת שגם אצל אחרים יש גמילה קשה, אז כן אני חושבת שהמצב התודעתי משפיע, וגמילה יכולה להיות מאתגרת, ולדרוש, אבל גם משמחת אם מורידים ממנה את המחשבה שמשהו לא תקין, כשהכל תקין ומצויין.

לק"י

לצורך העניין כשילד לומד לאכול, זה הרבה פחות מפריע לי שכולו מתלכלך. אבל כשיש מליון פספוסים זה יותר יגרום לי לאבד סבלנות.

לא תמיד, אני חושבת שהרבה פעמים אני לא מתרגשת מזה. אבל יש פעמים שכן....

(ואני גם התלבטתי אם להתחיל גמילה בתקופה הזאת. אני צריכה דחיפה לזה האמת. וגם לפנות את הרצפה בבית😂 שיהיה לי יותר קל להתמודד עם שלוליות).

הייתי משחררת את עניין השירותים ועובדת על שחרור החרדה מהצרכים עצמם.

כרגע האתגר שלה זה לשחרר את הצרכים בנחת. השירותים יגיעו בשלב הבא.

שתעשה איפה שתעשה, גם אם "בורח" לה אתם שמחים איתה: "כל הכבוד, עשית פיפי! וואו, איזה יופי, מי עשה את הקקי הזה, זהבית? נהדר, עשית המון קקי!"

אם את רואה שהיא צריכה - לדעתי לא לרוץ איתה לשירותים או לסיר, ממש להוריד סטרס.

בנוסף לשחק משחקים משחררים, לצחוק הרבה, וספציפית כדאי לתת לה לעבוד עם חומרים שמדמים צרכים - למשל פלסטלינה בצבע חום.

אני לא הייתי שמה טיטול.

ובאמת באמת שתפספס מבחינתי בכיף כל היום.

הבעיה היחידה שלי זה שהיא משגעת אותי ללכת איתה לשירותים כל שתי דקות, יושבת שניה וחצי וקמה.

היום הייתה בלי טיטול כל היום, פספסה פעמיים אבל ממש קצת, לדעתי אפילו היא לא שמה לב לזה שהיא עושה ועוד פעם אחת עשתה בטיטול אחרי השנצ (אין לי סבלנות לכבס מצעים אז בשינה שמה עם טיטול)

תכלס, היא בקושי עשתה היום.. והיא כן שתתה הרבה. 

עם הבן שלי הייתה סיטואציה דומה שהוא היה מתאפק מלאאא עד לשלולית, מבקש ללכת לשירותים מאבד סבלנות אחרי שניה וקם ואחרי דקה היה בורח לו..

ואז אחרי איזה שבוע כזה

בשבת אחת פשוט עברתי איתו לשירותים במטרה להישאר שם כמה שעות..

בעלי היה בסלון וכל פעם אמרתי לו מה להביא לנו.. השקיתי את הבן שלי בכמויות של מיץ ושלוקים וקראנו ספרים ושיחקנו והכל רק רק רק בישיבה על הישבנון בלי לקום

ואז הוא שיחרר אחרי חצי שעה בערך

פעמיים ברצף

וזהו מאז היו לו מעט מאוד פספוסים. הוא פשוט למד איך משחררים גם.

מאז לא

הבעיה שגם כשניסיתי לשבת איתה עם סיפורים וכו היא לא מסכימה ומתחילה לצרוח

אחרי שבשישי אני הגעתי לסף שלי החלטתי לשחרר את זה עוד פעם לצערי.

מקסימום תגמל רק עוד שנה לקראת העליה לגן. גדול עליי כרגע במצב הזה

התחלתם גמילה אתמול ואת מצפה שהיא כבר תדע לשחרר?

חביבתי, שוואיה שוואיה

תני לה להתנסות

זה לוקח זמן.

(למרות שדוקא נשמע שהיא קולטת מהר אם אתמול בערב היא כבר ידעה להגיד שהיא צריכה פיפי ברגע שעשתה. זה יפה מאד!)

התחלנו ביום ראשון... עדין לא עשתה בשירותים, הצליחה כמה פעמים באמבטיה.
חוץ מזה ממשיכה להתאפק נפלא, עד השלולית.
אגב, היא לא מבקשת חיתול (בדכ). ממש מתלבטת אם להמשיך או לא :/

כל פעם אני רואה פה את התגובות בנושא, ושמחה שלא ראיתי לפני שהתחלנו את כל אלה שיומיים שלושה שבוע והם אחרי...

אנחנו גמלנו לאחרונה, שבוע ראשון רקק פספוסים בלי חשבון.

שבוע שני פעם אחת או פעמיים בשירותים

קקי רק אחרי חודש כמעט...

באמת אינסוף פספוסים

וזו היתה ילדה חכמה, גדולה, שרצתה להגמל,  וזה לקח זמן, מה לעשות.

ב"ה היום חודשיים אחרי, 100 אחוז, וזה כל כך, עושה אותה עצמאית ושמחה. מרגישה שזה בנה בה קומה של עצמאות בכל התחומים.

בקיצור, אתם במקום טוב... היא יודעת להתאפק וזה ממש שלב. תני עוד קצת זמן וזה יגמר בע"ה!

זה קשה אבל שווה, נשמע שממש אפשרי.

בהצלחה! אלופה 

התחלנו בתחילת שבוע ויש פיספוסים וכמעט התייאשתי היום..

בת כמה היא הייתה כשהתחלתם לגמול אותה? 

והיתה תקופה ארוכהה שהיה נראה שפשוט לא קורה כלום! עוד פספוס ועוד אחד ואחד...

היא היתה בת 2.8

אבל באמת קורה, הם לומדים, לאט לאט

זה המון למידה חדשה

שליטה בסוגרים שלפני כן לא היתה מודעת לקיומם בכלל

זיהוי תחושת דיעבד- אחרי הפספוס, להבין ולזכור את התחושה שקדמה.

זה ממש מורכב!

עד עכשיו, כשהיא כבר לא מפספסת- אני מרגישה שזה פלא זה שהיא מזהה, הולכת לשירותים, משחררת.. זה לא ברור מאליו, זו למידה וזה תהליך מיוחד ממש

אני זוכרת עם אחד הילדים שגם התלבטתי אם להתייאש ולהחזיר טיטול.

ואז שיתפתי חברה, והיא אמרה לי שאצלם תציב רואים שיפור חלקי אחרי שבוע, ושיפור משמעותי אחרי שבועיים.

וזה עזר לי להמשיך עם עוד קצת סבלנות, ובאמת אחרי שבוע של כמעט רק פספוסים, התחילו להיות גם הצלחות מדי פעם, ואחרי שבועיים כבר היינו באמת עם רוב הצלחות ומיעוט פספוסים...

לדוגמא 4 ימים לפני, יומיים לפני.

אני פחות סומכת על זה