פורום הריון ולידה (עמוד 233)

גם בבתי מרקחת יש

סופר פארם וכזה

אם את זכאית למשלוח תרופות בחינם, אולי גם את זה אפשר להזמין. חושבת שהגיע לי משם משלוח ממש מהר.

נראה לאן אגיע קודם😉

אגב בסופרפארם היה רק סנסוטסט ושל לייף

רק סנסוטסט

ובסופר פארם של לייף כמדומני

אישית ממליצה על גמח בזמנו, לא זוכרת איזה חברה זה אבל הן אמינות (מצד שני, לוקח להן קצת זמן להגיע)

כן לכן אני מחפשת

הזמנתי מבזמנו מקווה שיגיע מהר

די בדקתי בשישי בדקתי בראשון

שלילי

יש מישי שבדקה יצא שלילי ואז פתאום הפציע פס אחרי כמה ימים??

אני מרגישה מזה סתומה אמא😂😂

בדיקה ויצא שלישי

ביום רביעי יצאו 2 פסים יפים

ביום חמישי הבטא היתה 12,000+

אם את לא יודעת מתי היה ביוץ זה בהחלט יכול לקרות

וגם יכול להיות להפך.....

שיהיה בשורות טובות בעז"ה

שלא יודעים מתי ביוץ וקבעו לי בשני ההריונות גיל הריון לפי מחזור

כשבעצם בדקתי הריון ב׳איחור׳ של בין שבוע לשבועיים ואז לא באמת יודעים אם זה גיל ההריון והעובריות היו קטנות

היא אמרה לי תבדקי יום כן יום לא ותהיה לנו לפי זה אינדיקציה מתי נקלטת

אבל זה עושה לי לחשוב על זה הרבה יותר

(לא מונעים לא מנסים, מה שה׳ יביא טוב ושמח ומחכים לו, פשוט כשיש התעסקות סביב זה הראש יותר שם) קשה לי לעשות בדיקה ולשמוח עם פס אחד🤣

לק"י

הכי מדוייק עד שבוע 10.

אצלי כמעט בכולם הזיזו את תאריך הווסת האחרון בהתאם לגודל העובר.

למרות שגם אצלי בהנקות היו גם פעמים של מחזור פעם ב-6-7 שבועות, וקבעו גיל הריון לפי האול'.

בדרך כלל מתקנים את הגיל לפי האולטרסאונד, אם יש צורך.

או שעוקבים מתי הביוץ בבדיקות ביתיות או מעקב זקיקים.

לפני האיחור- ודאי שזה הגיוני

יצא לי פעם בדיקה לשילית בבוקר

ובדיקה חיובית אחה''צ באותו היום🫢

אחרי האיחור קרה לי כשהביוץ היה מאוחר ללא ידיעתי

אבל לרוב אם עוקבת אחרי ביוץ וכ12 יום מהביוץ הבדיקה לשילית אני כן מתכוננת נפשית לאכזבה

כדי לא להתבאס מדי

ואת מעדיפה להגיע יחד איתם.

תסמכי על האמא השניה שיש לה את השיקולים שלה (אולי בכלל מתאים לה לארח ופחות אוהבת לשלוח את הילד? ויש גם ילדים שפחות אוהבים להתארח ומעדיפים לארח, ויש גם להפך).

אם את לא רוצה לשלוח אותם/מעדיפה ללכת איתם לשם,

אפשר לנסות תגובה כמו: וואי תודה רבה התאומים ממש ישמחו! אבל היום הייתי רוצה לבלות איתם בבית אז פחות מתאים/ הייתי שמחה גם להיות איתם אחה"צ, אולי במקרה מתאים לך שגם אני אקפוץ?

קחי בחשבון שאם עד עכשיו הלכו לחבר הזה בלעדייך, סיכוי טוב שפחות יתאים לאמא שם שגם את תבואי, אבל אפשר לנסות ולא נורא אם תגיד לא... 

שלחתי בעבר אבל היום אני מעדיפה שלא ילכו לבד

אז היא תתפלא פתאום 

זמן' וכך להציע שתבואי איתם.

ואם לא מתאים לה, אז לא. לא תדעי אם לא תשאלי.

אם את פשוט לא רוצה שילכו וזהו, את יכולה להיות גלויה ולומר לה שבמחשבה שנייה, את חושבת שהם צעירים מדי מכדי ללכת לבד לחברים( ואולי אז היא גם תציע מעצמה שתבואי גם), או רק לומר חייב כמה פעמים שלא מסתדר שיבואו, מניחה שהיא תקלוט מתישהו ופחות תציע. 

ואז אני איתם וגם הילדים ביחד

אבל הילד שלי לא מסכים ללכת לאחרים לבד חוץ ממש בודדים שהוא מכיר טוב את ההורים אז אין לי בכלל התלבטות

@יעל מהדרום (אם עוד רלוונטי בכלל...)

ואגב, גיל 30 זה גיל צעיר ללדת בו (גם אם יש שיולדות הרבה לפני), והפרש של 3 שנים ממש לא מרגיש לי רחוק מדי…

וברור שאם את תפסיקי מניעה זה רק בהסכמה משותפת שלך ושל בעלך… 

לטעמי מה שהכי מכריע פה לפחות כרגע זה חוסר ההסכמה עם בעלך. מציעה לך להתחיל ב"לשנות את זה" אצלו.

בהצלחה במה שתבחרי!

שהמניע שלך לילד נוסף הוא לא מדוייק (סליחה על הניסוח).

זאת אומרת, השיקול המרכזי הוא ההפרש.

וזה לא שיקול בעיניי.

בעלך אומר לך בפה מלא שהוא לא מוכן. הוא אומר שהזוגיות לא משהו. בעיניי זו מתנה!! כי זה אומר שהוא מודע, ואם הוא מודע, זה אומר שיש כאן גם מקום לשיפור.

השאלה מה את מוכנה לעשות בשביל זה?

יש לך המון עומס בחיים, נכון. אבל העומס הזה קשור לבחירות. איזה מקצוע ללמוד, כמה ילדים להביא ובאיזה הפרש. יש לך עכשיו אפשרות לעצור רגע, ולאפשר לכם פניות.

ילדים זו ברכה, אבל זה גם דורש המון זמן וכוחות (נפשיים ופיזיים).

ובעיניי כדי שיהיה כוח להמשיך לגדל ילדים, זוגיות טובה זה בסיס לחיים טובים. וכן, גם זמן, ובריאות ומצב כלכלי.

זה לא שיקולים שוליים. אלו החיים.

ובעיניי עכשיו השאלה היא "איך אני רוצה שהחיים שלי יראו?" האם במירוץ תמידי, או שאני מאפשרת לעצמי להכניס יותר נחת כדי להצליח לנהל את חיי ולא להיגרר אחרי הבחירות שעשיתי בעבר.

והאמת שאם בעלך לא מוכן לא רואה כאן שאלה

מוסיפה הארה לגבי הלידה עם הקרע- אמרו לך משהו לגבי הלידה הבאה? לרוב ממליצים ללדת בקיסרי אחרי (בטח כשיש קיסרי בעבר) אז הייתי מכניסה את זה גם לשיקולים (אם לא תוכלי ללדת המון ילדים גן ככה, אז אולי אין בעיה לרווח)

כמובן תתייעצי עם רופא אבל נקודה למחשבה

אם חשוב לך הריון עכשיו אז תקחי את הזוגיות בידיים שלך , לדעתי זה הנושא הכי חשוב כרגע מכל הטענות. זוגיות לא טובה, ולהכניס למשוואה הריון זה ממש הרסני מראש.

כל הקטע הזה של לתכנן הפרשים ולהנדס את זה, יש בזה משהו מאוד לא נכון בעיני. זה לא בובות, זה לא חיות מחמד, זה נשמות שיורדות לעולם. מורידים אותן באהבה, בנחת, בשמחה. לא ב... ''זה צריך להכנס לי טוב ללוז''. סליחה. 

נשמע שאת לא קשובה למציאות אלא יותר למשאלות לב.

ילד נוסף זה אושר גדול אבל הוא לא יפתור לך את הבעיות הלא פתורות.

במקום להיכנס להרפתקאה שתסבך עוד יותר את העניינים, צריך לפתור את הבעיות בדרך ולהיכנס לעוד הריון ולידה ממקום בריא יותר.

אם יש בעיות בזוגיות צריך להתמודד איתם ולא להפיל את זה על אין כסף, אין איך לשפר את הזוגיות, אז יאללה שיהיה עוד ילד.

תציבי לך יעדים איך את פותרת את הדברים ותתקדמו לשם. כל החיים לפנייך וחבל להרוס את העתיד ממקום של חוסר השקעה בהווה.

ואגב, הגילאים שתיארת של ילד עולה לא', ילדה בת 3 ותינוק זה מושלם בעיני.

(אם כי לא הייתי סומכת על התקופה שחישבת של "עד שהגוף יתאזן" יכול להיות שהפעם זה ילך מהר יותר. את צריכה להיות ערוכה ומוכנה לעוד ילד ולא להיות מופתעת אי אפשר להחזיר את הגלגל לאחור, זו התמודדות של מכאן והלאה)

עוד משהו לגבי המיצוי - אני לא בטוחה שאני לגמרי מבינה למה את מתכוונת, אבל אני אגיד שכל גיל מביא איתו את החן שלו, אבל גם את הקשיים שלו.

ונכון שכיף שיש תינוק להתפנק איתו

אבל זה משמעותי גם כשיש פניות ונחת לילדים כשהם גדלים. שאולי ההתעסקות הטכנית קטנה, אבל הצורך הנפשי הוא משמעותי.

אולי זה גם יכול להשפיע על ירידה במשקל...

לי אישית מניעה הורמונלית משפיעה ממש על מצב רוח ואז זה משפיע על על התחומים בחיים ועושה הרבה בילבול (אולי אצלך זה לא המקרה, סתם זורקת)

כן הייתי מתחשבת בדעה של הבעל ומחפשת דרכים ביחד לשפר את הזוגיות כי תמיד יהיו תירוצים למה לא, זוגיות טובה זה ממש חשוב, לחינוך הילדים , לכל,  אפילו דוחק כלכלי בזוגיות טובה ומכילה אפשר לעבור יותר בשלום

איכות חיים היא דבר חשוב מאוד בעיניי

בתוכה נכנסים זוגיות טובה, זמן לנשום בין הבית לעבודה, התקדמות ביעדים אישיים (המבחנים שלך למשל שיניבו לך הכנסה גבוהה יותר), שיפור מצב כלכלי, ועוד

לי באופן אישי הרצון המבורך שלך נראה כמו סחרור שלא בהכרח ייטיב איתכם. הייתי מנסה לקחת את הזמן כדי לשפר חלק מהסעיפים. בסוף בסוף, ילדים צריכים הורים שפנוים נפשית לגדל אותם, ושמחים בזוגיות שלהם. זו דעתי.

אני מרגישה מהקריאה אותך שהשיקול היחיד ללמה כן זה ההפרש..

אז בא לי להגיד כמה דברים.. מקווה שיצא לי מסודר..

בין השתיים הראשונות שלי לא מנעתי בכלל. הייתי בטוחה שיהיה לי הפרש של שנה וקצת.. גג שנה וחצי.. מפה לשם, למרות שהייתי בלי מניעה נכנסתי להריון כשהגדולה הייתה בת שנה וחודש..

אחרי השניה כן מנעתי ומשומה הייתה לי הרגשה חזקה שהפעם זה יבוא צ'יק צ'ק.. עשיתי חישובים מתי להפסיק כדי שאני אלד בזמן שאני רוצה וכו' וגם הפעם הקב"ה עשה את השיקולים שלו ולקח לי 7 חודשים להכנס להריון..

מנגד- את יכולה למצוא פה בפורום לא מעט סיפורים על נשים שנכנסו להריון עם מניעה, עוד לא רצו, עוד לא תכננו.

מה שזה גורם לי לחשוב ולהזכר זה שמפתח ילודה זה רק בידיים של הקב"ה.

אנחנו- רק עושים את ההשתדלות של מה שנכון לנו במצב הנוכחי. את ההפרש רק הקב"ה יקבע.

עוד משהו שבא לי להגיד זה שלמה ההפרש כזה חשוב? כי מסתכלים מבחוץ? כי זה יוצר קשר מסויים בין הילדים?

אז אם זה בגלל שיקולים חיצוניים, לסנן ולהעיף.

אם זה בגלל שיקולים של קשר בין ילדים אז קשר לא נבנה רק בגלל הפרש כזה או אחר, ולטווח רחוק כמה חודשים לפה או לשם די נעלמים ומתזקזזים.. לעומת זאת כמה חודשים למצב הזוגי והכלכלי שלכם יכולים לשנות מאד.

לי יש אח שנה וחצי מעליי ואחות 3 שנים מתחתיי. לכאורה ההפרש ביני לבין אחי צמוד יותר ואנחנו אמורים להיות בקשר טוב, נכון?

אז נכון, כשהיינו ילדים זה באמת היה ככה. אבל אז גדלנו.. וההבדלים בין היותו זכר להיותי אישה גדלו והקשר עם אחותי שקטנה ממני תפס מקום אחר פתאום כי למרות הפער חווינו יותר חוויות משותפות.

והיום אני אמנם עדיין בקשר טוב עם אחי ואוהבת אותו מאד, אבל ברור שהקשר שלי עם אחיות שלי הוא משמעותי לי יותר למרות השנים שמפרידות בנינו (אחותי הגדולה כמה שנים מעליי), כי עם השנים הפער מצטמצם..

קשר טוב נוצר בחוויות משותפות, בחינוך של ההורים ועוד.. לא רק בהפרש המספרי בין הילדים.

לעומת זאת כל הדברים האחרים שכתבת נשמעים לי קריטיים!! להתאמץ על הזוגיות (שאגב, ברור שלחץ של גידול ילדים, ולחץ כלכלי משפיע מאאאדד על הזוגיות), להתאמץ לשפר מצב כלכלי (אגב, לא יודעת מה התחום שלמדת אבל זוכרת שנכשלת כמה פעמים במבחנים.. יש אפשרות לעשות שינוי כיוון? כדי להצליח לפרנס בכבוד גם במקצוע משיק/ קרוב שלא צריך בשבילו את המבחנים? לא יודעת אם רלוונטי כי לא יודעת מה המקצוע שלך).. וגם לנסות להנות מהגידול של הילדים.

היה מוזר לי קצת הניסוח של "עוד לא מיציתי.."

אני גם עדיין לא מיציתי את הבנות שלי ומאחלת לעצמי לא למצות אפעם.. להמשיך להנות מכל שלב שהן מגיעות אליו.

אבל בשביל זה צריך שהחיים שלנו יהיו קצת פחות הישרדותיים (ואת זה אני גם אומרת לגמרי לעצמי אחרי שנה שהייתה לי קצת מטורפת בגלל עומסים שהעמסתי על עצמי)..

אני משתדלת במחשבה שלי על ילדים להסתכל על הכאן ועכשיו. האם *כרגע* אני מסוגלת לחשוב על עוד ילד? האם *כרגע* אני מסוגלת לעבור עוד הריון? יש לי את הכוחות הפיזיים והנפשיים לזה? האם *כרגע* אני רוצה?

משתדלת לא לחשוב על כמה זמן ייקח, על מה יהיה ההפרש או בין כמה הם יהיו כשאני אלד. כי מבחינתי זה לא רלוונטי.

אז מה אם אני יודעת שכשאלד היא תהיה כבר בת שנה+ ותלך.. כרגע היא לא, ואני עוד מרגישה שעם התלות שלה בי אני לא מסוגלת לעבור עכשיו תחילת הריון אז לא רלוונטי כרגע (סתם דוגמא תיאורטית לאיך אני בוחרת להסתכל על הדברים)

בקיצור יקרה, מאחלת החלטות טובות ובחירות נכונות, ורק נחת .

לא שאני לא מסכימה עם כולן כאן, אבל אני גם הכי מבינה את הסיבות שלך למה כן.

מתלבטת כמה לכתוב, מקווה שלא יצא לי חשוף מדי

נתחיל מזה שהילדים שלי ממש בגילאים של הילדים שלך, טיפה יותר גדולים, ההפרש ביניהם הוא שנתיים וחצי והקטן עכשיו בן כמעט שנה וחצי, אני קצת יותר צעירה ממך. תמיד חלמתי על מלא ילדים, ובשביל זה ממש רציתי אותם צפופים, כדי להספיק כמה שיותר, זה היה החלום שלי, הייתי בטוחה שכיום יהיו לי הרבה יותר ילדים ממה שיש לי (ויש לי חברות בגילי שבאמת יש להן הרבה יותר).

וממש התבאסתי על ההפרש הגדול בין הילדים שלי, עד שהקטן נולד. ברגע שהקטן נולד אני ממש זוכרת שחשבתי "איזה מזל שהקב"ה יודע מה טוב לי יותר ממה שאני יודעת" למה? כי הכוחות שלי בפועל הם לא כמו הכוחות הדמיוניים שהיו לי לפני שנהייתי אמא, כי הילד שלי לפעמים מאתגר יותר מילדים אחרים, כי הנפש שלי צריכה נחת יותר מנפש של נשים אחרות. כי הקב"ה יודע מה בדיוק בדיוק יהיה מדוייק לי ולחלומות שלי.

ואצלי לא מנעתי, בכלל, אבל ההנקה מנעה לי יותר משנה וגם אחרי שחזר המחזור קח לי זמן להיכנס להריון כמה חודשים. איזה קשה זה היה. אבל איך זה הכי נכון לי. (אפילו על ההמתנה לפני הילד הראשון (שהיא הייתה מאוד מאוד קשה) אני מתחילה לראות שזה גם לטובתי, אני עוד לא יכולה להצביע כמה זה הכי מדוייק לי, אבל כן בכיוון, מה זה בכל זאת נתן ולמה זה גם היה לטובה. אז לא האמנתי שיום אחד יהיה סיכוי לראות את זה ככה, מבחינתי זה היה שחור וזהו.)

גם לגבי ההפרש, כבר עכשיו כשהם בני קרוב לארבע ושנה וחצי, שהפער ענק, יותר מפי שתיים, הם כבר מתחילים להיות חברים, הקטן מעריץ את הגדול, הגדול מתחשב בקטן, הם יכולים לשחק נפלא ביחד לפעמים. בטוחה שהם יגדלו להיות אחים קרובים, עם תחומי עניין משותפים ואחווה ואהבה הדדית (בפוטנציאל לפחות, כמו צמודים). מקווה שזה קצת מרגיע

מתייחסת קצת לשיקולים שלך-

א. לגבי המשקל, ממש הגיוני שהגלולות משפיעות על זה, אולי שווה לעבור לאמצעי מניעה אחר? אני לא מספיק מבינה בזה.

ב. מבחינת האיזון עם שניים, גם אם תיכנסי להריון עכשיו הקטנה שלך תהיה בת שנתיים עד הלידה, זה כבר איזון אחר, בכל מקרה בגילאים האלה האיזון של הבית כל הזמן משתנה, גם הגדול שלך יגדל יותר והאיזון ישתנה. אז בכיוון הזה פחות הייתי חוששת.

ג. כלכלית אני לא מבינה בזה, אבל בעיני אישית כל עוד זה לא מצב קיצון אני לא נותנת לזה משקל בשיקולים שלי

ד. רצפת אגן- לכי לפיזיותרפיה רצפת אגן, תתרגלי גם תוך כדי זמן משחק עם הילדים. אני למשל קבוע מתרגלת תרגילי קיגל בהשכבות, כשאני סתם יושבת בחדר שלהם בשקט אני נושמת ומתרגלת כיווץ והרפיה של רצפת אגן ובטן. לפעמים עוברת לעמידת שש על הרצפה ומתרגלת. אבל! זה רק אחרי שהייתי אצל פיזיותרפיסטית וגם הייתי תקופה בחוג פילאטיס ואני יודעת שאני מתרגלת נכון.

ה. סבלנות לילדים- זה עבודה של חיים שלמים, אבל בהחלט יכול להיות שקצת זמן נחת ורגיעה לפני ההריון הבא יאפשר לך להיות אמא יותר סבלנית בינתיים. אגב, גם זה יכול להיות מושפע מגלולות הורמונליות.

ו. לא הבנתי מה זה אומר למצות את התינוקת שלך 😅אני גם לא מיציתי את הילדים שלי, וטוב שכך, תינוק זה לא דבר שמשתמשים עד שהוא נגמר ואז עוברים לאחד הבא... כן מרגישה שהתינוקות שלי נעלמים לי והופכים להיות ילדים, משתאה איך הבונבון הגדול שלי מתבגר ונהיה ילד גדול (והוא גם גבוה, אז בכלל הוא נראה ענק) ואיך התינוק שלי מתחיל להיות שובב ויודע מה הוא רוצה ומתחיל כבר את גיל שנתיים הנורא ובכלל, לפעמים הוא ממש לא תינוק, הוא כבר ילד. 

ז. זוגיות- זה הטיעון הכי חזק, כי הריון וילד זה אתגר וזה של שניכם. חוץ מזה שחייבים רצון משותף, גם חייבים בסיס חזק ויציב. לא יודעת איך את בהריונות, אבל אם תקרסי? את צריכה אותו, ממש ממש כדאי לעבוד על חיזוק של הזוגיות, זה יתן לכם ברכה הרבה יותר מהריון עכשיו או בעוד חצי שנה.

וכסף זה לא תירוץ. קשה למצוא בייביסיטר. אוקי. נכון שכדאי לצאת ביחד לפעמים, אבל עוד יותר חשוב לראות אחד את השני. תעשו לכם דייט בבית, כששני הילדים ישנים, שבו על ארוחת ערב טעימה או על כוס קפה ועוגה, אפשר להדפיס קלפי שיח מהאינטרנט, אפשר לדבר מהלב, תסתכלו אחד לשני בעיניים, תעיפו את הפלאפונים על שקט לארון. תפתחו, תשתפי אותו בתחושות שלך, בכמה דמיינת אותם צפופים וכמה את רוצה הרבה ילדים וממה את חוששת. תקשיבי לו, מה מפחיד אותו, מה הוא רוצה, למה הוא לא רוצה? תנסי להיכנס לנעליים שלו להבין אותו.

אולי יותר קל לעשות את זה בחוץ בבית קפה, אבל אם אין זה ממש לא סיבה שלא תעשו את זה בבית.

גם אצלי ההפרשים גדולים יותר ממה שדמיינתי תמיד שיהיה לי, ואני ממש מרגישה איך הקב"ה כיוון לנו את מה שבאמת מדוייק לנו.

ואני אוסיף לגבי קשר בין אחים - אני ממש רואה איך גם בהפרשים של 3 ויותר שנים יכול להיות קשר ממש טוב. נכון שלוקח לו קצת יותר זמן להיווצר, אבל באמת לא כל כך הרבה.

וכשגדלים יותר אז בכלל הגיל כבר פחות משמעותי. 

אצלי יש פער של 5.5 שנים

שזה המון. באמת. לא פער שרציתי ולא פער שיזמתי אבל ככה ה רצה.

והתאבלתי המון על הפער הזה ועל המשפחתיות שלא תהיה וכו..

הקטנה עכשיו בת שנה ורבע והגדול בן כמעט 7

ואני רואה בפער הזה מלאא יתרונות!

הגדול מאוהב בקטנה ודואג לה ומשגיח עליה ועוזר לה וזה נותן לו אחריות ותחושת שייכות

הקטנה מעריצה את הגדול ומחקה אותו ועוקבת אחריו ומנסה להיות כמוהו והוא ממלא אותה באושר

ולכל אחד מהם יש את המקום שלו לצרכים שלו ולכישורים שלו בלי השוואות ובלי שאני צריכה להחליט דברים לפי קנאה של האחים האחרים או לפי זה שאני כן או לא אוכל להרשות לעצמי לתת להם את אותו הדבר בגיל הזה שיהיה בקרוב.. 

לא אספיק לענות ולהודות לכל אחת שכתבה אבל.. כתבתן דברים נכונים וחכמים.. 

תודה! 

הרבה חומר למחשבה. 

דבר שרובכן התעכבתן עליו שכתבתי שעוד לא מיציתי את התינוקת שלי.. 

אז ברור לי שלא ממצים תינוק\ילד.. הכוונה הייתה שעוד לא הספקתי להנות ממנה, והיא לא הספיקה להנות מאיתנו כי יש לה אח גדול שגם לוקח תשומת לב.. אז זו הכוונה, שאני מרגישה שעוד לא נתתי לה מספיק  והשקעתי בה מספיק. 

להוסיף על ההפרשים, שאני חושבת שהחברה שבה אנחנו גדלים מאוד משפיעה עלינו בעניין הזה, אפילו בלי לשים לב.

כשמה שאנחנו רואים סביבנו זה משפחות עם ילדים צפופים, זה גורם לכך שנחשוב שזה המודל היחיד שטוב, ואם יהיו לנו הפרשים גדולים יותר אז זה יהיה לא טוב.

אבל זה שמשהו פחות נפוץ בחברה, לא אומר שזה לא טוב. זה פשוט אחר.

לצד זה שיש ברכה גדולה מאוד בילדים, ואני חושבת שחברה שרואה בילדים ברכה ומשקיעה בזה זה חשוב. אבל עדיין אני חושבת שזה מביא יחד איתו קשיים שלא מספיק מודעים אליהם.

זאת אומרת, תמיד ידברו על הקושי להיות גם אמא וגם מפרנסת וגם בת זוג וגם סבלנית וכו' וכו'. אבל זה כמעט אף פעם לא יבוא יחד עם מסקנות פרקטיות. בטח לא כאלו שאומרות "אז אולי תרווחו יותר בין הילדים?"

ואם מישהי תחשוב על זה, היא תרגיש שונה, שאולי זה ישפיע לרעה על הקשר בין הילדים, שאולי היא לא בסדר מבחינה הלכתית ועוד ועוד.

וזה שיש נשים שזה מתאים להן זה מהמם. אבל לא לכולם זה מתאים.

והמחיר של ללכת אחרי מה שמקובל, או מה שהתרגלנו לחשוב שזה האידיאל, הוא גבוה. זה עלול להוביל לפגיעה בבריאות, בזוגיות, בנפש, ביכולת ההשתכרות.

וכן, אפשר לבחור שהרצון להביא יותר ילדים גובר על דברים אחרים. השאלה עד כמה זו בחירה מודעת ועד כמה זו בחירה שמושפעת מהסביבה וממה שראינו סביבנו.

אני בחרתי אחרת מהחברה סביבי, הילדים ברווחים גדולים יותר. ואני לא אהפוך את הכל לוורוד ואגיד שזה הדבר הכי מושלם וכל החיים שלי הפכו לקלים יותר. אבל אני חושבת שלמדתי לשים לב מה נכון *לנו*, ולא לבחור כמה ילדים יהיו לי בהתאם למה שנכון לחברה.

זו אבחנה שקשה לעשות.

הילדים שלך ברווח צמוד.

לא הבנתי לאן את ממהרת רווח של 3 זה מעולה גם רווח גדול יותר זה מעולה אין פה נוסחא לרווח אידיאלי שמבטיח שהילדים יהיו החברים הכי טובים. תהני מהמשפחה שלך בעוד כמה חודשים תבדקי איפה בעלך עומד.

כי גם אני ראש כזה - תכנונים קדימה לגבי הפרשים בין הילדים וכדומה. אבל בסופו של דבר ה' מנווט אותנו כרצונו.

בסופו של דבר, אין להפרשים חשיבות, וכמו שכתבו לך, זה לא אומר כלום על הקשרים בין הילדים בעתיד. אז בואי תתרכזי במה שחשוב:

לי נראה, שזה ההשקעה בזוגיות. זה הבסיס של הבית, ובכל מקרה בעלך לא מעוניין עכשיו בעוד ילד.

מהשירשורים הקודמים שלך נראה שהמצב הכלכלי מאוד קשה, ושאת חייבת לעבור את המבחנים כדי לשפר את המצב.

נראה שלימוד עצמי לא עובד לך (והריון גם ממש לא יעזור פה), ולדעתי ממש כדאי שתקחי שיעורים פרטיים, ולא אחד או שניים אלא רצף כדי שתעברי. גם אם צריך לקחת הלוואה. זו השקעה חשובה לעתיד, והייתי משתמשת בזה גם לבייביסיטר לצאת מדי פעם עם בעלך ולשפר את הזוגיות.

אחרי זה, תוכלו ביותר רוגע ורווחה לדבר על הרחבת המשפחה.

בהצלחה!

ממש ממש ממש לא בגיל הזה

גם אם האמא ישנה בחדר. 

אין סוף דברים יכולים לקרות

הסיכוי נמוך אבל יש סיכויים שלא לוקחים

השארתי את הגדולה בסביבות גיל שלוש וחצי.

בשבתות כשהייתי ישנה בצהריים.

הייתי מביאה לה שקית עם משחקים סופרים שתהיה לה תעסוקה, ולפעמים גם איזה חטיף.

אם היה צורך, היא יכלה לבוא אלי לחדר.

אני חושבת שזה תלוי בילד.

ידעתי שאין מצב שהבת שלי תצא לבד מהבית ותסתובב בחוץ.

אני חושבת שגם השני היה נשאר לפעמים בגיל הזה, כשהגדולה היתה הולכת עם בעלי לתפילה.

לק"י

להשאיר אותו לבד בבית, ולישון בחדר, זה עלול להיות מסוכן.

בגיל 4 תלוי בילד.

אבל אם יוצאים לבד מהבית, אז אין פה שאלה. זה מסוכן.

אני ובעלי הלכנו לישון בשבת בצהריים, הקטן ישן, הגדול משחק עם עצמו, אני מבחינתי גם לא הייתי נועלת, בעלי כן נעל את הבית.

הסכנה בזה הייתה שהוא גם נרדם לשנ"צ כשכולם ישנו, וזה אסון כי זה הורס את כל הערב 😅

עשינו את זה כמה שבתות כבר, עובד נהדר. משאירה לו נשנוש, כוס מים, הוא מעיר אותי פעם בעשרים דקות חצי שעה אם הוא צריך משהו, אבל לא עושה דברים מסוכנים בכלל.

לק"י

גם לנו יש גדולים, אז הם יכולים לשים עליו עין.

(למרות שבדרך כלל אני ישנה כשהוא ישן)

הגדול שלי בן קצת יותר משלוש וחצי והוא נשאר ער לבד כשכולנו ישנים. (או שבטעות הגבת לי והתכוונת להגיב למישהו אחר?)

לק"י

וממליצה לך לנעול.

הבן הגדול שלי בגיל שנה וחצי יצא לבד מהבית והגיע לכביש (וגרנו בקומה שניה). ולקח לי זמן להבין שהוא יצא (הייתי בשירותים).

אז עדיף לנעול ולדעת שהם לא החליטו ללכת לטייל🤦‍♀️

בלי להגיע לידית הייתי מוצאת את הבת שלי (שנה וארבע) כל בוקר לפני המעון מטיילת לבד בחוץ.

השרשור חידד אצלי את התובנה שממש חשוב לוודא שהדלת סגורה שלא תוכל לצאת לבד😅

המבחן הוא שהילדים עשו משהו והיא לא יודעת על זה.

אפשר לישון בספה, שינה לא עמוקה.

וישנה

אבל

א. היא פחדנית ואין סיכוי שתצא מהבית

ב. אני לידה. ז"א או שאני ישנה על הספה, או שהיא משחקת לידי בחדר

ג. זה רק תיאורטית כי עבד פעמיים שלוש אולי.. היא לא באמת נותנת לי לישון😂

אני בגיל כזה מנמנמת לידם כך שאני שומעת אם קורה משהו

עם ילד שובב אז רק בעיניים פקוחות 😉

כשיש גדולים יותר אז יכולה להשאיר עם גדול שיעיר אותנו אם משהו משתבש .

אין מצב להשאיר לבד אם יש סיכוי שילכו מהבית או יעשו דברים מסוכנים

ועדיין לקחת בחשבון בלאגן ושטויות.  זה חלק מהמחיר 

לא ישנה חזק ומתעוררת אם יש בעיה

בחיים הילדים שלי לא חלמו לצאת מהבית לבד..לא באופי שלהם האמת..והדלת נעולה הם לא יכולים לפתוח בלי מפתח.

היתי נותנת להם תעסוקה ומשהו לנשנש

לא מכירה בגיל הזה התנהגות שובבה ומסוכנת..

בגילאי שנתיים זה סיפור אחר

וכשהגדולה שלי היתה בת 4 כבר היו לה 3 קטנים מתחתיה ככה שזה מעולם לא ממש קרה🫢😉

נגיד הבן שלי בן 3.5 ילד מאוד ממושמע ועם גבולות.

בחיים לא יצא מהבית ללא רשות, לא יורד לכביש בחוסר זהירות 

ובכללי אם אנחנו אומרים לו על משהו שהוא מסוכן הוא מאוד מפחד ממנו (מיחם, פלטה, כביש וכדו')

מבחינת זהירות אין לי שום בעיה להשאיר אותו בסלון לשחק וללכת לנוח בחדר (עם דלת פתוחה שאשמע מה קורה)

זה לא יעיל כי כל דקה הוא יבוא אלי וירצה משהו אחר ויתחנן שאני אקום אז זה לא קורה בפועל.

פעם אחת אחיינית שלי באותו גיל הגיעה והם שיחקו יחד בחדר והלכו לנוח וזה עבד מעולה.

רק כל 20 דקות העירו אותנו כל פעם על משהו אחר.

ברור שלא אסגור את עצמי לשעתיים בחדר...

אבל לישון על הספה והילדים משחקים בבית נשמע לי לגיטימי. או ללכת לשרותים. או לסדר חדר אחד והם בחדר אחר.

כן נראה לי בסיסי לדאוג שהדלת תנעל כמו שצריך ולא יוכלו לפתוח. וכן לסגור חדרים שיש בהם משהו בעייתי ומסוכן.

אבל אפשר להתנהל בבית רגיל

אני לא משאירה לבד בבית, אצלי הגדול בן 4.

ברעיון, אין לי בעיה לישון עם דלת פתוחה בחדר שלי והגדול משחק בסלון אבל עם שני תנאים:

1. ששלושת הקטנים ישנים

2. שהוא יסכים חח

אין סיכוי שהוא יתן לי לישון בחדר יותר מדקה וחצי.

בסלון לפעמים מנמנמת לידם כשהם משחקים (וכל חמש דקות הם בודקים שיש לי עדיין דופק) ואז גם מתעוררת במקהר הצורך.

כמובן שהדלת נעולה והמפתח מורם.

לשון ״חצי קשורה״, והצלחתי להניק בהתחלה

אחר כך התחילו סדקים ומרעין בישין;(

בסוף התרנו לו בגיל חודש וחצי, ואז הוא הצליח ״לעלות״ על ההנקה.

ממליצה להתיר בהקדם אם מתאפשר. 

חושבת שעושים אצל רופא א.א.ג, לא בטוחה שכל רופא עושה את זה, צריך לבדוק. 

בהצלחה!

הרופא/ה בודק, אם מחליט שכן זה נעשה בשניות, ויש יועצת הנקה ליד, שמוודאת מיד אחרי שאת מניקה נכון.

כ"כ מהר שקצת הזכיר לי מפעל. תק תק תק.

ואבחנו אצלו לשון קשורה ברמה קשה

רק מה?

גם אחרי ההתרה לא ראיתי שיפור של ממש בעניין האכילה והמשקל. היום בן שנה ושלוש ועדיין יורד באחוזונים ככה שלא תמיד הלשון תהיה אשמה בזה

אבל לבעלי היה חשוב שנעשה התרה בעיקר כדי שלא יפגע לו בדיבור

יש גיל שבו הפרוצדורה של התרת לשון כבר הופכת למסובכת מדי...

בכל אופן, ממליצה ללכת למומחים בנושא הזה ספציפית. בירושלים יש את פרופ' רפאל יודסין.

איך מגיעים אליו?

אנחנו בכללית אם זה משנה..

ניסיתי להתקשר לאיכילוב, הם לא עונים וזה מתנצק.

הצקשרתי שוב ועשיתי שיחה חוזרת הצקשרו אחרי שעתיים ונותק ברגע שעניתי

מה קורה איתם? 🤔

תתקשרי למרפאת מקור ברוך של כללית בירושלים. הוא נמצא שם פעם בשבוע או שבועיים ומקבל דרך הקופה.

אפשר גם ללכת אליו בפרטי דרך השר"פ של הדסה עין כרם. 

ממליצה ממש. קבעתי תור לפרופ׳ יודסין בירושלים והוא ניתק לה ממש במהירות. קבעתי דרך שרפ הדסה.

הבנתי שמגיל גדול באמת זה הופך להיות ממש ניתוח כי החלק שמנתקים נהיה עבה ובשרני.

לא עלה שקל..

לא מבינה למה צריך לפנות לפרטי שלוקחים הרבה כסף

והיא הייתה בגיל שלנו, לפני זה ישנו ביחד במגורים. פשוט נשארה קבע וקודמה להיות מפקדת. לא שלמישהי יותר מבוגרת יש לגיטימציה להשפיל....

צחקתי ממש מהטריק שלך כדי לא לקחת אותה ללב. אני אשתמש בזה 😁

תודה שאת שולחת לנו!

ואיזה גאונית את מול המפקדת ❤️

מה גורם לו ללחץ? למה הוא מומיא את זה בבית?

יש דרך אחרת לעזור לו לפרוק את המתח?

והוא עזר לי לנסח לו את מה שאני מרגישה,

אח''כ בעלי בא ודיבר איתי קצת ושאל איך להשתפר,

מקווה שיהיה שינוי כי ממש קשה ככה.

הוא הרבה עצבני גם בגלל הילדים שהם לא תמיד מקשיבים אבל העצבים שלו יוצאים לפעמים גם סתם בלי שהם עשו משהו יותר מידי שמפריע.

נראה שאין לו סבלנות באופן כללי.

כנראה שהעומס והלחץ ביחד זה קצת סיר לחץ.

כל הכבוד שאת מנסה להבין אותו או להבין איך להתמןדד עם המצב הזה.

שולחת לך כוחות ...

אני חושבת שכדאי בזמן רגוע לשבת ולדבר ולתקשר את הקושי שלך ושלו ולראות איך מתקדמים הלאה❤️

האם חשפת אותו לחלבי? הוא אמור להיות בשלב של הטעימות.

יכול להיות שפשוט רגיש למטרנה ואז אולי כדאי למציאות פתרונות חלופיים בגיל הזה תינוק יכול להסתדר במעון בלי מטרנה עם אוכל מוצק והנקות בבית.

כותבת מניסיון עם תינוקת בגיל דומה שהגיבה ככה לתמ"ל.

כשהתייעצתי עם רופא אמר שבשלב הטעימות לחשוף בהתחלה למגע לעור עם ידיים שנגעו בחלבי ולבדוק תגובה. אחר כך אם הכל חלק להשתמש בכלי שהשתמשת לחלבי לאוכל שלה ולראות תגובה.

ואם עד היום לא נזהרת עם מאכלים חלביים לידה ולא היתה תגובה סיכוי גבוה שפשוט התמ"ל לא טוב לה.

אצלי חלב ניגר באמת לא טוב לה שאר החלבי בסדר גמור

התחלנו קצת טעימות והוא לא זורם בכלל.

ייקח עוד זמן עד שזה יחליף ארוחה ובינתיים הוא מקבל הרבה שאוב.

לא נזהרת איתו בכלל בחלבי במגע, אז אולי זה באמת לא רגישות לחלבי.

אבל אני מבינה שהמטרנה לא טובה לו אז אני בבעיה קשה כי השאיבות לא מספיקות כל כך.

לק"י

אפילו תבקשי ממישהי אחרת כמה כפות.

וגם אם זו כן רגישות לחלבי, לא בטוח שרק מגע יגרום למשהו. אולי זה משפיע בכמות גדולה באכילה. אולי שווה לנסות להטעים בקצת מאכל חלבי (גבינה לבנה למשל), ולראות אם זה משפיע.

לק"י

בכלל בקבוק במשך השעות במעון.

לא תמיד מגיעים למספיק מנות משביעות.

הכוונה שאם אין ברירה זה יצריך אולי יותר מוצקים.

מראש העדיפות ברור שיהיה בקבוק

הבכור שלי היה מקיא אחרי שהיה שותה מטרנה . לא רגיש לחלב.החלפנו לו לסימילק, גם חלבי והיה לו מצוין.

( כשאני חושבת על זה עכשיו, הוא כבר גדול אבל לא אוהב ללאכול גבינה לבנה, יוגורטים מסויימים, משהו במרקם לא טוב לו מבחינה תחושתית. מעניין אם קשור..)

אז לאחר התייעצות עם שני רופאי ילדים שאני סומכת עליהם, הם טענו שזה מאוד מחשיד לאלרגיה לחלבון פרה ולכן להמנע בינתיים מכל חלבי ולפנות בגיל שנה לבדיקת אלרגיה.

מחפשת המלצה לרופא אלרגיה/מרפאת אלרגיה בכללית במרכז.

תודה רבה!

לק"י

יש מרפאת אלרגיה באסף הרופא. אין לי מושג איך תורים שם לתינוקות, רק לבדיקה.

הייתי מחפשת בכל האזור רופאים דרך הקופה, ומה שהכי קרוב נוסעת.

שתדעו בוודאות אם יש אלרגיה, ואולי תקבלו אפיפן. לפעמים נותנים גם מתחת לגיל שנה.

מרשם לפניסטיל או טינדן קיבלתם?

הבנתי שהרבה פעמים האלרגיה עוברת עד גיל שנה, זה לא נכון?

התור הכי קרוב שראיתי דרך הקופה זה לאוגוסט (הוא יהיה 10 חודשים).

פניסטיל טיפות? למה זה עוזר? יש לי תמיד בבית מסיבות אחרות.

לק"י

אבל אם חלילה היא תחטוף התקף לפני, זה לא יעזור לכם... אין לכם דרך לדעת בוודאות שלא יגיע אליה אף חלבי.

לפעמים צריך אפיפן.

פניסטיל טיפות זה טוב להתקפים קלים.

ובכלל עדיף לדעת אם היא אלרגית באמת. ולקבל הנחיות מדוייקות.

יש רופאים שלא עושים טסטים בגיל הזה. לבת שלי עשו סביב גיל 10 חודשים, והיא קיבלה אפיפן (ב"ה אף פעם לא השתמשנו).

עשיתם טסטים באסף הרופא? עושים טסטים בתור הראשון או שיש פגישה מקדימה קודם?

לק"י

עשתה כבר בפעם הראשונה.

אולי יש רופאים שעושים אחרת, אבל לא רואה סיבה.

(את אסף הרופא אני מכירה כי עשינו שם טיפול באלרגיה, שכרגע בהשהיה).

לק"י

לא חושבת שזה מדאיג.

אבל אם יש לך תור קרוב לרופא או לאחות, את יכולה לשאול.

אנחנו גם עם אותם נתונים, אבל יש מקום אחד פנוי באוטו.

רק לנסיעות ממש ארוכות, עם אריזות מטורפות, אנחנו משתמשים בצ'ימיגג. הוא לא נוח לשימוש יום יומי.

מכירה שכנים שקנו את הצ'ימיגג הקשיח, שנשאר באופן קבוע על גג הרכב.

תשאלו משכנים, תתנסו, ותחליטו מה נוח לכם.

היתרון שלו זה אכסון ענק, ממש כל הבית נכנס לתוכו..

אנחנו קנינו, ניסינו ולא ממש אהבנו.

מעדיפים לדחוף את התיקים בכל מיני פינות באוטו.

משתמשים בו רק כשממש אין ברירה, נדיר.

אז באמת לא היה צורך. רק בנסיעות לנופש משפחתי היינו צריכים ואז לקחנו מגיסים שלנו (הנופש היה בצד השני אז הם לא היו צריכים).

אבל עכשיו ב"ה התרחבנו ואנחנו תופסים את כל הרכב. אז הצורך נהיה הרבה יותר תכוף (במיוחד עכשיו כשאנחנו עוד עם עגלת אמבטיה ואין איפה לדחוס אותה...)

האמת שרצינו כבר לקנות, אבל אולי זה כן רעיון לנסות עוד קצת של שכנים ולהחליט לפי זה.

בכל מקרה אשמח לתובנות ממי שיש לה...

וגם גגון על האוטו

השתמשנו בינתיים רק בצימיגג, זה פחות נוח לשימוש קבוע כי זה לא יציב כזה, כשארזנו לטיול אז הכנסנו הביתה, ארזנו ואז בעלי הרים לרכב.

בעז"ה בקרוב כנראה נעבור להשתמש בפלסטיק שקבוע על הרכב, נראה הרבה יותר נוח (ויקר). בינתיים עוד לא יצא לנו להשתמש בו

לוקח זמן לקשור ןלמלא

לוקח זמן לפרוק

אי אפשר להשאיר בחניונים כי אפשר לגנוב

בקיצור.

קנינו ולא מציאה בכלל

בדרכ מצטופפים עלינו עם התיקים ולא משתמשים איתו

בתא המטען נכנסה עגלת האמבטיה, ואת התיקים הכנסנו בין הרגליים.

נסענו גם לנופש משפחתי של שלושה ימים ככה, אבל אז במקום עגלת אמבטיה לקחנו טיולון.

האמת שבעיניי עגלת אמבטיה זה סתם דבר רחב שתופס מקום🤭 בכל אופן, אפשר קבוע בנסיעות לקחת טיולון קליל שנשכב שכיבה מלאה, ולהוסיף לו מזרן (אפשר אפילו לקחת את המזרן של עגלת האמבטיה).

ב"ה 7 נפשות ובגאז פיצי

כמו שמתואמת אמרה לוקחים טיולון ומנשא ןבלי אמבטיה..

וזה נכנס בבגאז

והתיקים ברגליים

בעיקר מתחת לכסאות תינוק

רק ממש כשהיתה פיצית לקחנו אמבטיה וצימיגג

כמובן בלי אמבטיה

אולי דורש פירוק של גלגל.

ויש נסיעות שעדיף לשלוח מישהו באוטובוס כדי שיהיה מקום לאמבטיה, או לעשות 2 נגלות (כשמדובר במרחק קצר)

טוב, האמת שאני בלחץ בעיקר כי יש לנו השבוע נסיעה עם הרבה ציוד (נופש משפחתי - חמישי עד שבת), ואני חודש אחרי לידה אז מעדיפה לא להיות עם מנשא כל הזמן, ושהעגלת אמבטיה תהיה זמינה (הטיולון עוד לא מתאים בשלב הזה).

אבל אולי באמת אני צריכה לחשוב על זה בתור משהו חד פעמי, שצריך פתרון נקודתי, ולא להוציא עכשיו המון כסף על משהו שלא נצטרך באמת בכל נסיעה בהמשך (תכלס גם עם הילדים הקודמים היו שבתות שנסענו רק עם מנשא בלי עגלה והיה בסדר גמור... פשוט לא נסענו הרבה בשלב הזה).

זה ציוד לכולם גם לשבת, וגם ליום חול, וגם לבריכה...

אבל אולי באמת נשאל משכנים.

ויצא לנו מזוודה ענקית, מזוודה קטנה, מלא תיקים ושקיות (לים, לאוכל זמין, לאוכל למקום שהיינו בו כמו שימורים ועוגות...) וטיולון.

זה באמת המון ציוד, אבל הסתדרנו.

אה, רגע, אנחנו לקחנו רכב של 9 מקומות (השכרנו)- לא השתמשנו ב2 המקומות המיותרים, אבל שמנו דברים מתחת לרגליים של הילדים

ואת השאר בתיקים קטנים או שקיות לדחוף מתחת הרגליים של הילדים.

אבל לקשור על הגג זה רק אם יש לכם גגון (ברזלים), לא ישירות על הרכב.

ואם יש לכם ממי להשאיל - הכי טוב...

גם ניו בורן יכול לשכב בטיולון.

האמת שלנו יש רכב מרווח יחסית ל7 מקומות, אבל גיסי וגיסתי עם רכב (ובגאז') סטנדרטיים והם נוסעים עם שתי עגלות וסוחבים גם מצעים כולל שמיכות וכריות חוץ מתיקים. ואין להם צ'ימיגג.

איך הם עושים את זה? מה שזכור לי

מזוודה בבגאז' ועגלה שמתקפלת לספר

הילדים יושבים על המצעים

עוד תיקים ברגליים

טיולון מטריה מעל הראש של הילדים.

בכל מקרה נראה לי שבאמת לרוב הנסיעות בהרכב מלא בהמשך אני אסתדר עם מנשא. עכשיו זה באמת צורך יוצא דופן. לא חושבת שיהיה לי נוח לשים פצפון בן חודש בטיולון (במיוחד כשמבחינת האחות מעליו זו העגלה שלה, וזה ממש עלול להיות לה קשה מידי).

עם מלא חפצים באוטו כמו טיולון על הגג מבפנים נשמע לי מסוכן.

אין לי מושג באמת רק סתם כותבת ששווה לבדוק אם משהו רוצה לאמץ את הרעיון

ממש אוהבים אותו. כמובן זה בעיקר עבודה לבעלי להעלות ולהוריד (למרות שגם אני יכולה אם אני פותחת את הדלת ואז עומדת כזה על המדרגה של האוטו).

אבל זה יקר ממש, הייתי בהלם כשקנינו (כמעט 4 אלף)

התקן נובה טי vs גינהפיקס(מונה ליזה) - הריון ולידה

https://puah.org.il/shut/%D7%94%D7%AA%D7%A7%D7%9F-%D7%AA%D7%95%D7%9A-%D7%A8%D7%97%D7%9E%D7%99-%D7%9C%D7%90-%D7%94%D7%95%D7%A8%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%9C%D7%99/

לג'ינהפיקס ספציפית יש יותר אחוזי נחושת (יותר מניעה)

אבל לא על זה הפותחת שאלה.

לא יודעת אם יש עדיפות לאחד מהם.

בפועל התקנתי מה שהרופאה הספציפית שהלכתי אליה עובדת איתו. (השתנה בין הלידות)

לא היה הבדל בתופעות לוואי.

מה שכן, לפחות במונה ליזה יש מינונים שונים,

בהתחלה הרופאה רצתה לתת לי מינון נמוך, אבל לא היה בבית מרקחת באותו זמן אז היא שמה לי את ההתקן עם המינון הגבוה יותר, היא אמרה שזה גם בסדר. ובדיעבד זה עשה לי דימומי וסת כבדים יותר. (לא יודעת אם יש קשר, לי נראה שכן)

התבאסתי שלא ידעתי על זה קודם, סתם בגלל חוסר במלאי לסבול עוד כמה חודשים טובים זה מבאס. אז שתדעי.

לא

זה מאוד מדבק.. ועדיף לקחת לרופא שלא ידביק ילדים אחרים.

אבל אם העין אדומה, הגיוני שזה כן דלקת...

שקבוע יש חדר שכל המשפחה ישנה בו? עד איזה גיל?

ואיך זה מסתדר עם רצון לאינטימיות?

שעדיין יש חדר הורים ואז לפני השינה או בזמנים אחרים הם מסתגרים שם..

יש מיטות / מזרנים או שישנים עם ההורים

אנחנו לא שם כרגע אבל מניחה שהם מוצאים מקום אחר לזמני אינטימיות 

כי לא היו עוד חדרים להעביר אותו אליו

אחרי שעברנו דירה עד היום, הוא כבר בן 5, כל חורף הוא ישן אצלנו. מעבירים את המיטת מעבר שלו.

אבל מסיבות אחרות, לא מסיבה של לינה משותפת..

לא יודעת אם עניתי לך

עכשיו הם מתחילים את הלילה במיטות שלהם ובאים אלינו אם הם רוצים באמצע הלילה

הקטנה בת שנתיים תמיד עוברת והגדול לפעמים 

פשוט הרשיתי לכולם לישון איתי..

במשך כמה שבועות,

שלפניהם קבוע ישנו איתי "רק" שני הקטנים,

אבל כמה שבועות ארבעתם ישנו איתי..

הייתי כ"כ גמורה ובעומס שהעדפתי להגיד להם שהם יכולים להתכרבל איתי

הם שומעים פודקאסט אני בטלפון

והם נרדמים ...

זה היה בתקופה ככ עמוסה שזה היה לי טוב שאין נהלים שצריך להחזיק..

הפסקנו לאחרונה כי הרגשתי שאני כבר לא ישנה טוב...

עדיין בתהליך..

אבל יש יתרונות לכאן ולכאן...

אולי התשובה היא שזה מאפשר נחת

אבל כן מרגיש לי שיותר בריא שכל אחד במיטתו

אבל אם המחיר שכל אחד במיטתו זה כעסים והרבה אז אפשר לשחרר לתקופה עד שמצליחים לצאת מזה ברוגע יותר..

חמותי צוחקת עלינו שלא ברור איך יש לנו ילדים נוספים

בעיניי יש בה מעט חדירה לפרטיות והאינטימיות שלכם

..

(תלוי איך אומרים ומי הנוגעים בדבר... אבל בקלות זה יכול להיות חסר טקט)

הפרטיות שלנו

אני תמיד צוחקת עליה שלקח לה מעל שנתיים להזמין אותנו במפורש- אתם רוצים לבוא לשבת?

מחשש שבעלי ירצה ואני לא

וזה יצור ביני לבן בעלי חילוקי דעות

(היא היתה אומרת בעקיפין שהבית תמיד פתוח ושרק נגיד לה מתי אנחנו רוצים לבוא)

היא ממש מכבדת אותי

ותמיד מצדדת בי

ואוי ואבוי לבעלי אם הוא יעשה משו שיתפרש חלילה כמכבד אותה על חשבוני- היא פשוט תשטוף אותו (ואז אנחנו מבהירים שזה בשיתוף מלא שלי)

וגם הבת של חברה שלי כשהייתה בגיל הזה חברה שלי הייתה  מתלוננת בדיוק על זה- שהיא עושה כאילו היא לא שומעת שקוראים לה.

זה לא שהוא מתעלם (כשהוא כן אנחנו רואים קשה לו להסתיר את החיוך) זה משהו יותר עמוק כאילו המוח שלו באיזה רובד קולט את הקריאה ולא מצליח להפנות לה שום קשב כדי לתת מענה.

קשה לי להסביר אבל אני ממש *רואה* מתי הוא מתעלם בכוונה ומתי הוא פשוט לא מסוגל לשמוע באמת ולענות. 

את הדברים האחרים את גם רואה אצלכם? 

גם לגבי ההפרעות כשבעלי ואני מדברים - כאילו נורא דחוף לה התשומת לב שלנו בה (משערת) כי היא גם לא מרפה, לפעמים כן לקצת. בקיצור לי זה ממש נשמע עניין של גיל.

זה באמת משמח כי דאגתי כבר שזה משהו קיצוני. לא ראיתי את חברים/בני דודים שלו ככה אז חששתי.

תודה!!

היא נולדה כחלק מהתאומים בשבוע 34.5 במשקל 1.1 (שמסתבר שפגות זה קשר ישיר לקשב וריכוז)..

לפני כשבוע היא אובחנה בהתפתחות הילד באיכילוב כADHD שזה נדיר לקבל אבחנה בגיל 3.6.

אבל שימי לב שהיא גם עברה ניתוח כפתורים, ובבדיקת שמיעה יש ירידה שגם זה לבדו יכול להסביר הרבה ממה שסיפרת, תתחילי בבדיקת שמיעה מקיפה

האמת שגם איזו קלינאית שדיברתי איתה זרקה לי משהו על בדיקת שמיעה אבל זה היה נשמע לי כזה לא קשור כי כשהוא רוצה הוא שומע יפה מאד אז היה לי מוזר. אבל באמת נבדוק..

אני יותר חשבתי שזה סוג של הפרעת קשב, אבל נראה שקודם צריך להבין אם הוא שומע. 

אצל הבן שלי גם יש פעמים ששואל את אותה שאלה שוב ושוב ולפעמים אפילו מתעצבן "למה אתם לא עונים לי? אני מדבר איתכם"

וגם אני יכולה לקרוא לו כמה פעמים והוא לא עונה ואז אני מרימה את הקול וקוראת לו קצת בחוסר סבלנות והוא מסתכל עליי מופתע, כאילו למה אני קוראת לו ככה בקול ובעצבים כשמבחינתו זאת הפעם הראשונה והוא ענה מיד.

אבל גם חוזר מהגן עם המון ידע, יודע לספר כל מה שהגננת אומרת. לפעמים נראה שהוא "שומע מה שרוצה לשמוע". אבל עדיין הייתי בטוחה שיש לו בעיית שמיעה.

בבדיקה הראשונה כשהיה בן כמעט 3 לא שיתף פעולה (וגם לא עשיתי הכנה מתאימה, לא ידעתי איך זה מתנהל בחדר) ובבדיקה השנייה בגיל כמעט 3 וחצי כבר שיתף פעולה יפה ןאז גילינו ירידה

שזו בעיית שמיעה או ריחוף מוחלט 😅

איך היית ממליצה להכין אותו לבדיקה? 

לתת לו להיות עם אןזניות אם לא יצא לו עדיין (אצלי ממש התנגד לשים בפעם הראשונה)

ואני גם הבטחתי הפתעה ביציאה מהחדר אם ישתף פעולה יפה

לפעם השנייה.

מה שהיה אצלנו

נכנסנו לחדר סגור עם עוד אישה, הוא ישב עליי.

היא הראתה לו תמונות וביקשה שיצביע ואז שמה לו אוזניות (שומעים כל פעם באוזן אחת) ומישהי מבחוץ שראינו מחלון קטן ביקשה ממנו להצביע על תמונות לפי מה ששומע באוזנייה.

אחכ היה עוד כמה משחקים כשהוא עם האוזניות וההיא מבחוץ אומרת לו מה לעשות באוזניה.

אצלי עיקר ההתנגדות הייתה על לשים את האוזניות.

אבל ממש אחד לאחד. ממש.

אין מה להלחץ, זה בד"כ משתפר עם הגיל.

בכל מקרה, בנתיים אני משתדלת לשקף לו מידי פעם את הסיטואציה (אם הוא פתאום במצב קשב) ולרדת ממש לגובה שלו בשביל להסב את תשומת ליבו אם הוא שקוע במשהו.

 וביחס לזה שהוא רוצה לדבר הרגע ולא שם לב שאנחנו באמצע משהו, אז אנחנו יחסית משתדלים לזרום איתו (גם אם אנחנו באמצע שיחה והוא ממש חשוב לו להגיד שיש בחוץ מסוק, אז נעצור שניה ונקשיב לו) אבל בגבול (למשל אתמול דיברתי עם שכנה והוא הגיע והתחיל לספר משהו, אז אמרתי לו ברוגע ובשקט בערך 10 פעמים שאני באמצע משפט ושיחכה רגע, בסוף זה עזר והוא חיכה (10 שניות 🤭) ואז ישר שאלתי אותו מה רצה לספר.. מאמינה שבסוף זה יחלחל

עדיין נבקש בדיקת שמיעה אבל עוזר לדעת שזה נפוץ

לא מרוצה מזה שאני מסתכלת עליו בצורה מתייגת אבל ממש מתקשה לשחרר את המחשבה, כי אני ממש רוצה להבין איזה כלים לתת לו כדי להתמודד עם זה. אני בעצמי די בודאות עם הפרעת קשב לא מאובחנת וזה מקשה עליי, והייתי רוצה לתפוס את זה בזמן ולעזור לו. יש לך טיפים?

זה יכול לפעמים להוציא לי קרניים.

כמו ילדה בת 9 וחצי שיכולה לצאת מהבית בלי הילקוט ולקלוט את זה רק אחרי כמה שניות...

אבל באמת כמו שאמרת לתפוס אותו עיניים לעיניים ולראות שהוא מרוכז ורק אז לדבר איתו, אחרי שאמרת לו משהו נגיד- תוריד בגדים למקלחת. אז את שואלת אותו- מה אמא אמרה? ואת תגלי שבאמת הרבה פעמים הוא לא באמת יודע מה אמרת, למרות שזה היה לפני שניה אחת... אז כשהוא חוזר אחרייך במילים מה צריך לעשות, זה עוזר לו גם לעבד את המשימה וגם את באמת יודעת אם הוא לא נכנס למקלחת כי לא שמע או כי מתחמק...

בנוסף, לפרק משימות לחתיכות קטנות, לא להגיד ' את המכנס שים בסל, את הכיפה למגירה ואת הנעליים למקום'... זהו, עשית לו סלט במח. אלא - משימה אחת אחרי השניה.

ואגב, זה שאתם אומרים לו שאבא ואמא לא יכולים עכשיו והוא ממשיך לדבר זה לא נראה לי קשור לקשב , זה תואם גיל סך הכל... 

הוא בסך הכל ילד צעיר, הרבה מהדברים שתארת תואמי גיל. הייתי עושה בדיקת שמיעה רק כדי לסמן וי ולהיות בטוחה שאני לא מפספסת משהו. בגיל כ"כ צעיר גם אין מה לאבחן אם זה לא הפרעה דרמטית (וזה לא נשמע כך), הייתי מנסה לסייע לו בהתארגנות מול דברים שקשה לו

בעיניי זה תואם גיל.

זה מחרפן, אבל זה לא חריג בעיניי.

למדתי לרדת לגובה העיניים, להגיד דברים תוך הסתכלות אל הילד, ולבקש ממנו שיחזור אחרי מה שביקשתי (זה בהנחיית מרפאה בעיסוק).

עדיין יש ריחוף, אבל זה עוזר למיקוד.

ואחרי זה, זה עובר עם הגיל. 

@תקומה @מתיכון ועד מעון אני מבינה שגם אם זה משהו חריג כמו שמיעה או קשב וריכוז, לפחות כרגע זה ממש מינורי...

אפשר לבדוק בקלות.

לגבי קשב וריכוז, ממש לא הייתי ממהרת לאבחן בגיל הזה. בשביל מה?

טייטל זה חשוב אם יהיה מה לעשות עם הטייטל, אחרת בעיניי זה מיותר ומתייג.

יש קושי ספציפי? אפשר להתייעץ לגביו.

בעיניי לא נכון להפוך את זה למשהו כולל ומגדיר.

אגב, אני תמיד מנסה לבחון האם זה משהו שמפריע *לי* או משהו שבאמת מפריע לילד. זאת אומרת, להתנהל מול ילד רחפן זה משהו שיכול לחרפן, אבל זה עדיין לא אומר שיש קושי לילד.

אז לוקח לו חצי שעה להתלבש כי בינתיים הראש שלו במשחק, אז מה? אותי זה מחרפן, אבל כשהוא רוצה הוא מתלבש בשנייה. אז בדוגמה הזו זה משהו שמפריע לי, אבל לא לילד. ולכן הפתרון הוא לגייס את הסבלנות שלי.

לעומת זאת, אחד הילדים היה מאוד מאוד מקובע. וזה כבר הפריע לו. כי בחיים לא הכל הולך וזורם בדיוק לפי הספר. אז זה גם הקשה עלינו בהתמודדות, אבל גם עליו. אז טיפלנו.

בקיצור, אני לא ממהרת לאבחן. לא נרתעת מהטיפול אם יש צורך כמובן, אבל לא צריך למהר לתייג בגיל צעיר בעיניי, אלא אם כן זה משהו שחשוב בשביל הילד.

גם ברור לי שזה לא הגיל.

חשוב לי הטייטל בשביל לדעת לתת לו כלים להתמודד.

כתבתי למעלה - אני עם קשב וריכוז לא מאובחן רשמית, לא סבלתי מזה רוב החיים שלי ברמה שאת מגדירה סבל של הילד. באמת הסתדרתי, ריחפתי, לא הצתלחתי לנהל את עצמי וכל מיני כאלה, אבל הייתי חכמה וזה פיצה על הרבה. בגלל זה לא אבחנו ולא עזרו לי ולא קיבלתי כלים להתמודדות. וזה עשה לי רע ממש ועד היום אני מתמודדת עם איך להתנהל וכל מיני נושאים אחרים.

אני רואה אצלו הרבה דברים שאני התמודדתי איתם ובלי כלים בגיל קטן זה היה בסדר אבל ככל שגדלתי הם באו לידי ביטוי בנושאים יותר משמעותיים ושם זה הרס לי והייתי רוצה לתת לו את הכלים להתמודדות מגיל קטן כדי שאצלו זה יהיה אחרת

ללכת לאבחון עבורך?

ואז ללכת לטיפול בסגנון קוג פאן ללמוד אסטרטגיה עבורך

אני מודעת היום למה הבעיה, ומנסה למצוא אסטרטגיות להתמודד. על טיפול ייעודי חשבתי אבל דוחה מסיבות של כסף וזמן.

הראה לי יותר משמעותי לתת לילד שם וכלים לדברים שהוא מתמודד איתם, מאשר למבוגר

איזה המון דברים את רואה אצלו.

אבל קשב וריכוז זה מונח שמתאים לילדים גדולים יותר.

אם יש קושי, אפשר לפנות לריפוי בעיסוק, ובמידת הצורך יפנו הלאה לאבחון.

אצלנו ריפוי בעיסוק עזר מאוד גם בדברים שהם לא מוטוריקה עדינה 

והייתי כ"כ עצבנית ברמות פסיכיות, פשוט בלתי נסבלת.

אחרי שבועיים הפסקתי

חזרתי לעצמי הנחמדה החמודה והרגועה תוך יומיים.

לא במשקל בהכרח, אבל כן במצב הרוח. כעבור כמה ימים התחיל להשתפר

זה באמת משתנה ולא תמיד ברור..

יש את הצירים הנפוצים, שברור שהם צירים

אבל יש גם כאלו שמספרות על סוגי כאב אחרים שהתפתחו ללידה..

ואת לא רחוקה מדי מהבי''ח

אז לא חושבת שצריך מדי להשתגע ..אם יש צירים והם ממשיכים ולא נפסקים במנוחה אז תשלחי את הילדים

ומקסימום לא...ההורים בטח יבינו ולילדים זה לא כזה נורא כי זה סבאסבתא

אני באותה בעיה אבל בלי אף פתרון נורמלי לילדים

אבל מרגישה לא נעים כאילו סתם הטרחתי.

אני לא רגועה עם האי ודאות וזה עבודה לא קלה לשחרר.

נחתי קצת ובינתיים נחלשו הכאבים זה לא ממש צירים אבל זה סוג של לחץ וכאב שונה ממה שהיה עד עכשיו. מאמינה שהדפוס צריך להיות בזמן אמת דונה לצירים בלידות קודמות.

אני שמחה ששלחתי אותם כי כל הלילה הייתי בכוננות לצאת עשיתי הליכה ניסיתי לנוח ועכשיו קצת נרגע מזל שיש מסגרות וזמן עד שיסיימו להחליט מה לעשות.

לא כל לידה היה לי פתרון כזה נוח הפעם ברוך השם שאפשר בקלות.

היו לידות שכבר חשבתי שבעלי יצטרך להשאר עם הילדים ושאצא עם הדולה לבד מרוב שלא היה את מי להביא.

בסוף ברוך השם עם כל התוכניות הכל מסתדר הכי טוב בזמן הכי נכון עם פתרונות בזמן אמת.

ואם זה נרגע אז כנראה הז לא הז

ואם לא תצליחי וזה ממשיך או מתגבר אז כן לשלוח 

שמעתי שמאוד מקל על הלידה

מסדר את התינוק במקום כזה..

רק חיבוק ותפילות שיהיה בקלות ובנחת💕

ואז פתאום התחילו כאבים של שריפה , כשהחולצה נגעה בבטן זה ממש שרף לי, אז קראתי קצת שזה קורה כשהעצבים מתאחים (זה אחרי  הצלקת שמתאחה)

זה היה ממש מוזר כי זה היה אחרי הכאב המשמעותי, כשהיתה כבר הקלה ושוב פעם זה התחיל..

ובלי קשר, גם אצלי היה צד מסוים שלקח לו יותר זמן ופתאום הייתי מרגישה אותו

אל תילחצי אבל תעקבי שבכל יום יש שיפור.. רפואה שלמה ומהירה ❤️

כאיחו צד אחד בצלקת החלים פחות טוב (הוא גם נראה אדום יותר משאר הצלקת).

בסופו של דבר זה עבר...

השאלה אם אלה כאבים עמומים יחסית, או כואבים ממש כמו בימים אחרי הניתוח. כי אם כואב ברמה כזו - נראה לי שכן כדרי לבדוק...

תרגישי טוב!