פורום הריון ולידה (עמוד 233)

בכללי צריך לעשות משו עם ההתנהגות שלו. כנראה קשה לו עם תחושה של תסכול ולדעתי הוא צריך מענה רגשי כלשהו

אגב, אני לא חושבת שלא להתייחס זה נכון. הילד מביע קושי. בצורה לא מילולית מדויקת אולי, אבל הוא מביע קושי שראוי לאמפטיה והתייחסות. 

ספציפית לגבי האמירה שאם הוא ימות יהיה לו טוב, זה משהו שדובר אולי לאחרונה? על מישהו שנפטר (חיילים אולי?) שעכשיו טוב להם וזה רק אנחנו שמצטערים ומתגעגעים? 

למה אתה מתכוון שאתה אומר שתעשה שתמות? מנסה להבין יותר.

סיכוי מאוד מאוד סביר שהוא לא מתכוון לאובדנות אבל הייתי בודקת מה הוא כן מתכוון.

בכל מקרה נשמע שהוא משדר מצוקה וזקוק לעזרה

החלק הראשון (האופציה של מוות שתעציב אתכם) מראה בעיניי על חוסר יכולת להתמודד עם תסכול ואולי נטיה לדרמטיות. גם אם זה חריג לגילו וצריך לעבוד על זה, אני חושבת שזה משהו שאפשר איכשהו להכיל כאמירה חד פעמית.

החלק השני (יש לי תכניות ואבל אני מוכן לוותר עליהם) נשמע לי משמעותית יותר מדאיג. כשילד סתם דרמטי וזורק משהו כמו - אני אמות ותבכו - הוא לא באמת חושב, הוא פשוט פולט שטויות שבכלל לא מעניינת אותו מה המשמעות שלהם כדי לעצבן אתכם. אבל להגיד לעצמו "רגע, אבל תכננתי להיות טייס, מה נעשה עם זה? טוב נוותר, ההורים שלי גרועים מדי" זה בעיניי שלב אחד קדימה ואומר שיש אופציה שהוא דווקא כן חשב על מה שאמר ומבין את המשמעות של למות, ובין אם הוא באמת רוצה את זה או מעוניין לעצבן אתכם, זה משהו מטריד לדעתי.

מציינת שאני לא אשת מקצוע בכלל, אבל הייתי מתייעצת עם מישהו. יועץ/ת בית ספר או מישהו רלוונטי אחר

ופניתי לפסיכיאטר לאור האמירה הזו,

הפסיכיאטר שלל חד משמעית נטיה אובדנית, אבל סמכתי עליו כי זה בכלים מקצועיים, לכאורה.

הוא שאל אותה למה היא אמרה ככה (לא יודעת/ זוכרת אם בעקיפין או ישירות), והיא הסבירה שזה היה כדי לזעזע אותי ולבטא עד כמה היא כועסת. מחוץ לבית היא לא אומרת ככה כי החברים לא יתרשמו מזה.

לדעתי זו אמירה קיצונית מדי בשביל לא לבדוק את זה אצל איש מקצוע. מעדיפה ללכת לפסיכיאטר לחינם מאשר חלילה לפספס משהו קריטי.

אני אישית רק קראתי את הספר ועשיתי מפגש חד פעמי עח דולה מהאזור שלי.

שוקלת בהמשך לעשות את הקורס המלא

פשוט עכשיו זה היה שכבר נגמרה לי הסבלנות

הרגשתי איך אני לא מסוגלת לעוד שניה אחת של דיבורים

אני עם מצפונים עכשיו

וגם ככה אחרי לידה הכל אצלי בלי פרופורציה

תכבר בכיתי על זה 😂🤦🏻‍♀️

ואת יכולה להגיד שביום הולכים לשירותים, ובלילה עושים בטיטול.

וכשהוא תהיה יותר גדולה היא כבר לא תצטרך טיטול גם בלילה.

אני אומרת פשוט

מסבירה מה קרה

לא יכולתי לקום לעזור לך

ממש כמו אדם גדול

לא יודעת אם זה נכון אבל ככה אני עושה לפעמים וזה עובד

היא מירושלים. יש בה איזון מאד מדהים  בין רוחני, פרקטי, טכני ועוד. והיא גם מאד מדייקת את עצמה למי שמולה.

בנוסף לה שהיא דולה ועושה קורסים וכו היא גם עוסי"ת ולמדה טיפול בטראומה בדגש על לידות.

בלידה אחרי לידה שהיתה כואבת.

אבל הלכתי למישהי באופן פרטי למפגש אחד וקראתי ספר.

היה לי ממש טוב בלידה אחר כך.

אין לי סבלנות להרפיות... אולי צריכה לעבוד על זה...

במקום להשלים שעות שינה או לסדר או לבשל...

אין לי חשק לעשות דברים מועילים, אבל אני לא נהנית גם מהבטלה.

לישון אי אפשר כשהילדים צריכים אותי, אבל אני גם לא פנויה נפשית כדי להנות מהבטלה...

זה מה שהם הכי רוצים. יש המון דברים שלא אספר סביבי אבל להורים שלנו דווקא מרגישה בנוח כי יודעת שזה רק יעשה להם טוב בלב.

אבל אם יש לך ספק לגבי ההורים של בעלך, סייג לחכמה שתיקה תמיד רלוונטי 🙂. וזה שטוב לכם ביחד ב"ה, אני בטוחה שרואים את זה, אז את הנחת הם יוכלו לקבל גם ללא צורך במילים ❤️

לק"י

אם הם ירגישו לא נעים שהם לא נותנים או נותנים דברים אחרים, או שרק ישמחו איתכם.

ותלוי אם הם היו רוצים לתת, ואין להם יכולת, שאז זה עלול להכאיב להם.

בכללי, אני חושבת שאם הנושא עולה, אין בעיה להגיד להורים. לא לספר 1000 פעם. ולראות איך הם עם זה.

לגבי הזוגיות, לפי דעתי גם אם להם קשה בזוגיות, הם ישמחו לדעת שטוב לך, הורים לא מקנאים בילדים שלהם. ושמחים שיש להם טוב , גם אם להם חסר.

כנל לגבי מצב כלכלי שלכם, העלאה בשכר, דברים שקנית וכו... ההורים שלך ישמחו גם אם להם אין.

לגבי כספים שקיבלת מהצד השני, אני נמנעת מלספר.

גם אצלנו יש צד שנותן הרבה יותר .

אני חוששת שזה יגרום להם להצטער שהם לא יכולים לתת, או לחוסר נעימות מול הבן זוג שההורים שלו נותנים יותר.

הם יודעים שחמותי נותנת כסף ליום ההולדת של כל ילד, וקרה ששאלו כמה היא נותנת( יש לה סכום קבוע). אז אמרתי, ומייד אמרתי עם זה שהם לא צריכים לתת אותו דבר.

לא מספרת מיוזמתי , רק אם שואלים. ( באירןעים שלנו, זה ממש פער גדול בסכום, אף פעם לא אמרתי להם כמה היא נותנת , חושבת שירגישו ממש לא בנח, גם ככשאלו עניתי בכלליות).

שהורים לא מקנאים לילדיהם

כאילו סליחה שאני מפוצצת את הבועה, אבל זה בהחלט יכול לקרות וצריך להיזהר לא להחצין יותר מדי בפני אף אחד לדעתי כי את לא יודעת על איזו נקודה כואבת את דורכת ומתי

גם הורים הם בני אדם

שאדם לא מקנא בבנו ותלמידו.

יכול להיות שיש הורים שגם זה רגיש להם.

לי נראה שהורים שמחים שטוב לילד שלהם , גם אם יש להם קושי בתחום מסוים, וזה שטוב לך מנכיח להם את זה, הם עדין שמחים שטוב לך וניו רוצים לדעת. תחשבי כאמא... לא הית רוצה לדעת שהבת שלך מרויחה יפה ? ולהיות רגועה מהבחינה הזו? גם אם לך לחוץ כלכלית( זה אפילו מרגיע, שאת לא חיבת לעזור)

לט הית רוצה לדעת.שכיף לה בזוגיות?.גם אם לך מאתגר?

יש כל מיני סוגים של אנשים שהם הורים

ואגב מה שכתבתי זה מחזל אבל לא זוכרת מקור האמת

לפעמים יש בזה משום כיבוד אב ואם/ אונאת דברים

אני לא רואה שום סיבה לצער את ההורים ולספר להם על בעיות בזוגיות. אאכ ובאמת יש קושי שאין מנוס מלספר. וצריך להיזהר בזה גם בגלל שהרבה פעמים ממילא מתפייסים אבל התחושה הקשה של ההורים מול הבעל יכולה להישאר קדימה

אבל זה באמת נורא תלוי באופי של ההורים

ההורים שלי למשל נורא רגישים לכל מיני דברים, כל אחד בתחומו, אז אני בוחרת מה לשתף ומה לא וגם איך כי אני יודעת שיש דברים שנורא יכולים לגעת להם בבטן הרכה. כן, גם ענייני כסף. וגם ענייני שמירה על הילדים ועזרה וכאלה. ועוד כל מיני

ההורים של בעלי הם עולם אחר לגמרי והדינמיקה איתם שונה ואחרת לחלוטין

אז זה אינדיבידואלי אבל כן צריך להיות במודעות בעיניי

אני בטוחה שהם רואים שאנחנו בטוב, שהם רואים שאנחנו מסתדרים.

לא רואה שום סיבה להכניס אף אחד לכיס שלנו, גם לא את ההורים שלי.

אם הם ישאלו אענה את האמת אבל נראה לי שגם הם בגישה הזאת, נותנים מה וכמה ומתי שיכולים ומתאים להם ואנחנו מודים ומסתדרים. לא רוצה שיתחילו השוואות כי כל אחד נותן מה שהוא יכול (לאו דווקא בכסף)

אני משבוע 16 עם אורך בין 25 ל30 וגם אמרו שזה תקין

כמובן שאם את מרגישה צירים,על כל ספק צריך להיבדק

כי זה דבר דינאמי מאוד

הרופא היה כל כך בטוח שזה איזה שריר או משהו כזה שאני כבר הרגשתי הזויה ללכת להבדק אפילו שזה לא נראה לי שריר.

כל פעם שזה קורה אני ממש בלחץ מלזוז...

הוא גם ממש לא התרגש שיש לי כאבים שאני הולכת אפילו כמה דק' כמו התכווצויות בבטן העליונה כי אמר שאין לי הסטוריה

לא יודעת, אני לא רגועה 

נראה לי שזו תופעה נורמלית.

וחיבוק לך

אם אני לא מרגישה את זה עדיין אז סבבה ?

סיפרתם לקולגות בעבודה ?

אני עובדת בסביבה גברית מאוד מאוד ( ולא דתית ) אבל כבר ממש רואים וראיתי שאיזה אחד ממש הסתכל לי על הבטן אבל לא אמר כלום כי כנראה לא נעים לו במיוחד שאני דתייה

כשיש ישיבה צוות פשוט להגיד משהו ? מה עשיתם ?

זה קצת אחרת כי אני מורה אז רוב הסביבה די נשית אבל לא מספרת באופן רשמי אלא על הדרך..

"טוב לא יודעצ מה יהיה שנה הבאה, כי אהיה אחרי לידה אז נראה.."

או "אין לי כח לזה.. אני בטטה בהריון הזה.."

דברים כאלה

כי ראיתי כמה ששלחו מבטים ולא נעים לי

מצד שני יש אחת אחרת ( לא בצוות ) וכל פעם שאוכלים צהריים וזה כולם מדברים על ההריון שלה אס קצת לא נעים לי אבל אולי זה אחלה הזדמנות להשחיל שגם אני .

כל יום אני אומרת זהו אני אומרת להם משהו אבל בסוף לא כי מתפדחת

אם רואים שיראו

אני לא הייתי מספרת

אם זה חברות כן אבל סתם גברים שעובדים איתך לא

אז לא חזרתי אז לרופא כי המדדים היו טובים.

שלישי בלילה היה לי שלשלול שעתיים אם כאבי בטן וגם באים והולכים ( קרה לי לפני ההריון ) אבל גם קצת התקשויות.

בבוקר לא הייתי רגועה כי עדיין היה לי כאבי גב והתקשויות ברקסונים אז לשקט הנפשי הלכתי לאחות מפה לשם אולטרה סאונד לאורך צוואר 13ממ !!!!

כשהגעתי לבית חולים ( אחרי שעתיים ומנוחה מוחלטת ) היה אורך 34. איך זה יכול להיות ?????

כרגע הנחו פשוט לנוח עד לבדיקה הבאה. מה שאני חושדת זה שבבדיקה בתקופת חולים ממש לפני כן עשיתי קניות והרמתי דברים ובבית חולים הייתי אחרי מנוחה . כשאני אלך לביקורת הבאה אחרי מנוחה איך הם ידעו אם זה בעיה ?

קיצור עכשיו אני בלחץ ממש

שבוע 24+6

וגם יש פער בין בודק אחד לשני

לי בהריון האחרון בשבוע 25 היה צוואר של 13 אצל טכנאית, כחצי שעה לאחר מכן שנכנסתי לרופאה היא ביקשה לבדוק שוב והיה 17 (במעקב הריון בסיכון שגרתי) או שאחד מהם בדק לא נכון או שבאמת זה התארך

מה שכן הוכח וודאי זה שמנוחה עוזרת. נכון שקשה אבל אין ברירה. יש לך משימה אחת כרגע להחזיק את.ההריון ולצאת בע"ה בידיים מלאות בעיתו ובזמנו

אומרת את זה כשאני מסתכלת על הבלאגן שמסביבי טונות דברים כל הרצפה ובבית מבולגן לגמרי 😬

אני פשוט צוחקת כי ממש הייתי לחוצה לגבי צום בתשעה באב ועכשיו זה אפילו לא שאלה ....

דרך אגב, הבדל של כמה סנטימטרים ראו אצלי ממש בלייב לפני כמה שבועות היה מדידה של 39 ואז חצי דקה אחכ 36 פשוט לא קלטתי שזה שזה דינאמי זה יכול ממש להשתנות.

אם אחרי מאמץ הצוואר היה קצר ואחרי מנוחה התארך חזרה, את צריכה מאד להמנע ממאמץ.

לא ברמה של לשכב במיטה כל היום, אבל כן ברמה שלא לא לסחוב דברים כבדים או לעשות קניות

קניתי בערך 8 פריטים לא כבדים ... אבל כשהגעתי לרכב הרגשתי גמורה ...

אני באמת מרגישה שכל דבר שטיפה מאמץ גומר אותי ...

על זה אפשר להוציא שמירת הריון ? הרופא בבית חולים נתן לי שבוע מחלה לבנתיים אבל לא הבנתי ממנו לגבי שמירה 

שמתי במחשבון את התלושים שלי ויצא בערך 7000 לחודש שזה ממש לא יספיק לי ( אני המפרנסת ). זה הגיוני ?

כרגע יתנו לי לעבוד מהבית אולי פשוט שווה לי להמשיך ופשוט לנוח מתי שצריכה 

זה בערך התחתית כבר

וממילא אני לא רוצה כלום יותר.

כרגע אני פשוט רוצה

שקט.

וחופש.

ולא להיות מחוייבת לאף אחד בעולם הזה. 

ברור שזה לא פותר
אבל אם את צריכה שקט
תצאי
לים
לבד
תחשבי
ברוגע
משהו טעים לאכול

מה שמשמח אותך

וחיבוק ❤️
בעז"ה יהיה טוב והשם יפנק אותך

גם אני קוראת לזה ככה.. רק בא לי להכנס מתחת לשמיכה ולא להתמודד עם כלום

הכל נראה חסר תקווה כזה

מזל שהחיים לא מאפשרים את זה

גמני בתקופה כזו האמת. מבינה אותך מאוד

❤️

אמנם שני הילדים שלי עם הפנים עם כיוון הנסיעה אבל אני מכוונת את הפתחים של המזגן ככה שיעקוף את הכיסא שלי, האמצעיים מכוונים לאמצע, הצדדים מכוונים לצד. לפי דיווח של הבן שלי אצלם נהיה נעים הרבה לפני שאצלי מקדימה (ככה בעצם המזגן מחיל מקדימה אבל זורם ישירות לחלק האחורי של הרכב ומדלג עלי) אחרי כמה דקות גם נהיה נעים לי.

נראה לי שהפוך כשהמזגן מכוון עלייך לוקח הרבה יותר זמן עד שמתקרר מאחורה כי האויר הקר זורם מקדימה ונתקע בך, בכיסא שלך, במשענת שלך וכו', עד שלא כל הרכב מתקרר לא יהיה נעים לתינוק.

ואז קושרת את הילדים.

תוך כמה רגעים המצב נהיה קצת יותר סביר, ואחרי כמה דקות סוגרת חלונות 

עם חלונות פתוחים?

הפוך הנסיעה עוזרת למזגן לעבוד מהר יותר

ובדרך כלל לא מידי ממהרים

אבל כן קרה פעמים שהתחלנו לנסוע עם פתוח ואז סגרנו… לרוב מחכים מתארגנים עם שאר הילדים וכו

יכול להיות גם 70 מעלות ברכב סגור! את לא רוצה להכניס ילדים לכזו טמפרטורה.

אחרי כמה דקות של חלונות פתוחים (אני פותחת את כל הדלתות. כולל גם דלת תא מטען בכזה מזג אוויר. כיוונים נגדיים עוזרים לתנועת האוויר יותר מהר)

הטמפרטורה כבר יורדת ל40 מעלות, ואז כשנוסעים עם חלונות פתוחים זה ממשיך לרדת.

החלון אמנם פתוח ונכנס ממנו רוח רחמה

אבל היום ברכב הוא על גבול הבלתי נסבל וממנו אני חוששת 

שנה שעברה כשהיתה בגיל 3 חוד' היה חם בטירוף והייתי צריכה לאסוף את הגדול כל יום מהגן

הייתי נכנסת לאוטו מתיישבת בכסא הנהג כשהיא על הידיים שלי, מדליקה מזגן, פותחת חלונות ואחרי כמה דקות מעבירה אותה אחורה

כמובן לא נוסעת, עומדת בחניה עד שהאוטו יצטנן קצת

וגם לא תמיד, לפעמים מאוד מאוד מיהרתי ולא היה לי זמן

כמו כן גם הייתי מלבישה אותה ארוך כי פחדתי שעם בגדים קצרים תחטוף כוויה אם תיגע במשהו רותח (נגיד החלק המתכתי של החגורה בכסא שקושר אותה)

פתרון גם אצלנו

אבל מניחה אותו בכיסא וישר מניעה ופותחת את כל החלונות והמיזוג (וגם את הגג אם נפתח.. משם דווקא נכנס הרבה איוורור)

הייתי מחכה כמה דקות עם הדלת פתוחה ואז נכנסת פנימה

אני לא מומחית, אבל בגיל הזה הדיבור לא תמיד מושלם, וזה נורמלי.

אז היא כנראה יודעת מה נחשב סתם דיבור לא טוב כי הוא עדיין ילד קטן, ומה באמת חריג גם ביחס לגיל.

במקרה כזה לדעתי לא תזיק בדיקה של קלינאית, מקסימום היא תגיד שהכל טוב

מקסימום עד שתגיעי לתור תבטלי אם לא יהיה צורך.

בתור התחלה זה הפניה  שאלון גננת והורה ואז אבחון אחכ לטיפול אפשר בפרטי. לפי מה שהבנתי מבטלים את האופציה של ללכת לפרטי ולקבל החזר תבדקי קודם

אני התחלתי תהליך לפני בדיוק שנה ועשינו רק אבחון ומחכים לתור, ביתיים הפער רק הולך וגדל לכן לא כדאי לחכות עם זה.

בתקווה שבאצת לא יהיה צורך בזה 

וזה פשוט נורא

אין לי דרך אחרת

אני עם תאומות ורחוקה מהעיר

בעיות. ואז הבנתי שהם מנסים לצמצמם כמה שיותר כדי שזה לא יקרה בבום.

בכ"א בנתיים אשרו רק לאחת

גם שהרופא יביא אישור- לפנות להתפתחות הילד צריך למלא טפסים ולחכות לתור שלהם שלוקח כמה חודשים טובים. בשביל לקבל החזר זה לא כזה פשוט- צריך לדבר איתם

בהצלחה!

הוא עדיין ממש קטן והביטחון בדיבור חשוב אפילו יותר מדיוק הדיבור.

וגם לפעמים יותר קל לעבוד עם ילד שהוא "לוח חלק" מאשר ילד שהורים התחילו לעבוד איתו לפני כן (אלא אם יש לך או למישהו קרוב רקע בתחום ויכול ממש להדריך מה לעשות ואיך להימנע מטעויות)

אבל זה לגמרי הזמן להתחיל בירור כי עד שמגיעים לטיפול לוקח המון זמן.

אם עד אז הוא ישלים את הפער, מעולה.

אם לא, אפשר לעזור לו בזה. בגיל הזה העבודה היא בעיקר דרך משחק. תחשבי מבחינתך זה כמו שאת לוקחת אותו לחוג מבחינת החוויה. וזה יכול לסייע לדייק את הדיבור ולהקל עליו מבחינה חברתית כשיגדל אם לא ישתפר לבד.

לגבי זה שהיית בטוחה שהוא מדבר מצויין ואחרים חושבים שלא, זה יכול לקרות.

את מכירה אותו כ"כ טוב שאת לא מסתמכת רק על מה שאת שומעת בפועל אלא גם על דברים אחרים ומי שפחות מכיר אותו, או מודע להטיה הזו (כמו גננת) יותר ישים לב לאי דיוק בדיבור.

את יכולה להקליט אותו כשהוא מדבר, ואז להקשיב בלי לראות תנועות ידיים ובלי הרקע שנותן מידע נוסף וכו' ואז לראות אם זה נשמע לך שונה או שעדיין הדיבור נשמע לך אותו דבר.

אמתין לטיפול מסודר.

יש לי הקלטות בוואצאפ ששלחתי לבעלי

שהוא מדבר ומספר לו סיפורים

הדיבור עדיין נשמע אחלה

לא דיבור שוטף כמוני וכמוך אבל סביר בהחלט. דיבור שוטף, גם מילים מורכבות - לגמרי מעניין.

טוב, למה לא לטפל

בכל מקרה אני רגועה כי בעיניי הוא בסדר. 

מסירה של מסמך לגננת שתמלא?

כי חבל לי להתעכב ולחכות.. מנסה לחשוב מה יכולה לקדם כבר עכשיו 

טפסים להתפתחות הילד, תביאי לגננת ותמלאי גם את. (יכול להיות שאפשר להוריד מהאתר את הטפסים)

בנתיים תשלחי פנייה לרופא ילדים שיוציא לך הפנייה לבדיקות שמיעה וראיה

ותקבעי תורות כי זה הכי חשוב

ועוד יותר חשוב- בלי לחץ!!!!!!

כי השפה והדיבור שלו עדיין מתפתחים

וזה יכול להסתדר עם שניים שלושה טיפולים.

ויכול להיות שיגידו לך שאין בכלל שום בעיה וצריך לתת עוד זמן.

נזכרתי בעוד משהו

אצלנו בישוב יש בטיפת חלב מיון ראשוני להתפתחות הילד

יש קלינאית תקשורת ומרפאה בעיסוק וגם פיזיותרפסטית כמה פעמים בשבוע

הם עושות אבחון קצר וקובעות עוד כמה טיפולים/מעקב

אם צריך טיפול יסודי יותר הן מפנות לקופה.

אני עשיתי את זה בנוסף לטיפול בקופה וזה היה נהדר(במקרה שלנו זה היה פיזיותרפיה)

תבדקי אולי גם אצלכם יש גם @מתואמת אולי תבדקי אם באזור שלכם גם יש אופציה כזאת? שכחתי מזה

אני בלאומית, גם את - נכון?

ממליצה לך על מכון קדמה בשטראוס בירושלים. השגתי שם תמיד תור תוך שבוע

וזה הכי הכרחי לפני קלינאית תקשורת

ד"א אצלנו בישוב בטיפת חלב יש מיון ראשוני להתפתחות הילד, 

יש פיזיותרפסטית, מרפאה בעיסוק וקלינאית תקשורת שבאות כמה פעמים בשבוע

קובעים תור ומגיעים

הן עושות אבחון קצר וקובעות עוד כמה מפגשים לטיפול, הכוונה ומעקב

אולי תבדקי אם גם אצלכם יש?

גם @מתואמת שכחתי לכתוב לך את זה.

ממליצה לשאול את המזכירות בקופ"ח/בהתפתחות הילד

אלא אם יש סיבה למעקב יותר צפוף.

כשהבן שלי עשה עשה אבחון לריפוי בעיסוק, הגשנו את הטפסים עם בדיקת ראייה מלפני בערך שנה.

עד שהיה לו תור לאבחון, לקח עוד כמה חודשים.

תור לטיפול דווקא היה די מהר.

בסוף הסידרה של הטיפולים הוא עשה שוב בדיקת ראייה (אני לוקחת פעם בשנתיים), וגילינו שהוא צריך משקפיים.

הוא קיבל משקפיים במפגש האחרון של הריפוי בעיסוק.

הרופא שלנו רגוע ברמות מפחידות

לרוב זה ממש לטובתי, כי אני היסטרית ולחוצה

אבל בנושא הזה אני מקווה שלא יזלזל ולא יגיד לחכות עוד נצח. חבל על הזמן. 

בכל אופן, רופא ילדים בדרך כלל יפנה להתפתחות הילד כדי לקבל אבחון אצל קלינאית תקשורת ואז לקבל טיפול.

זה לוקח זמן, מזהירה מראש... אבל לפחות בכללית - כשפונים להתפתחות הילד מקבלים אפשרות לייעוץ ראשוני בטלפון עם איש מקצוע בתחום הפנייה, שזה כבר קצת יכול לעזור.

בכל אופן, בכללית את יכולה כבר עכשיו להוריד את הטפסים שממלאים בשביל התפתחות הילד ולמלא אותם, וברגע שתהיה לך הפניה מהרופא תוכלי לשלוח אותם דרך המרפאה שלך להתפתחות הילד.

את יכולה בינתיים, אם את לחוצה, ללכת לקלינאית תקשורת פרטית (יכול להיות שאף יתנו לך החזרים אם לא תקבלי תור בקופה בתוך שלושה חודשים), אבל אני מציעה בכל זאת להגיע בסוף להתפתחות הילד בקופה,כי יש שם אנשי מקצוע בכל התחומים, והם יכולים לראות אותו בראייה כלל מערכתית.

בהצלחה רבה, יקרה! ושוב חיבוק!

לנסות לשים לב כשאת מדברת אליו לדבר קצת יותר לאט ויותר בנחת.

לא באופן מוגזם, אבל לפעמים יש אנשים שמדברים ממש מהר, ואם את או בעלך כאלה, ייתכן שהילד פשוט מחקה אתכם.

אם הבנתי נכון את המושג 'בולע מילים'.

(בבעיה אחרת התייעצתי עם קלינאית, ובעקבות המלצתה 'הדהדנו' דיבור תקין- כלומר כשהילד דיבר עם השגיאה, אנחנו חזרנו על המילים שלו בצורה תקינה. אבל בצורה שמשתלבת בדיבור ולא מרגישה כמו תיקון. אצלנו זה הספיק).

חיבוק גדול. בהחלט להתייעץ עם מדריכת הורים בתור התחלה, וכמה שיותר מישהי עם נסיון שמכירה מגוון מקרים ומצבים....

אני חושבת שכן לספר שב"ה לרוב הרנשים זה הולך בקלות ויש אנשים שה' נתן להם בזה יותר אתגר והם נעזרים ברפואה... בלי לפרט בדיוק מה רק להדגיש שזה תפילות לה' וזה יגיע בזמן המדוייק.

הזדמנות בשבילכם לטעת בה אמונה. אגב ממש חשוב לתת לה לבטא את הקושי והתסכול. ולהאמין שזה יקרה. ולשמוח ממה שיש לה כאן ועכשיו, הורים מדהימים שמגדלים אותה בשמחה. 

צריך לקחת בחשבון ששיתוף כזה יעבור הלאה לחברות וזה, למרות שסביר להניח שהמבוגרים סביבה וסביבכם ידעו לשמור על טאקט.

אפשר להגיד משהו יותר כללי, חז"ל אומרים לנו שיש שלושה מפתחות בידיים של ה'. גשמים, ילדים ותחיית המתים. זה אומר שכשאיש ואישה מתחתנים בעזרת ה' בדרך כלל יהיו להם ילדים בלי בעיות מיוחדות. אבל לפעמים זה יותר מסובך וצריך לעשות השתדלויות מיוחדות, ועדיין תמיד תמיד זה בידי שמיים ואם ה' ככה החליט, אז אין מה לעשות.

עוד משהו לשים לב, שזו שיחה שיכולה להתפתח לכיוון של איך נוצר הריון. אם היא תמימה באופיה ולא יצא לך להגיד לה בפירוש דברים בנושא, ואם את בטוחה שאת לא רוצה לפתוח מזה קצת, אז כנראה עדיף לך לדחות בנתיים או להגיד משהו כללי כנ"ל. אם את בסדר עם יותר אינפורמציה, מה שהיום רבות כבר יודעות סביב הגיל הזה, אז בטח לפרט קצת יותר גם בעניין הטיפולים. בעיני זה יכול להיות לה מרגיע מצד זה שהיא תבין למה המשפחה שלכם קצת שונה.

שה' יסובב לכם את המפתח פעמים נוספות 🤍 אמן

מחפשת עזרה עם סעיף 1, אשמח ממש להמלצה לאיש מקצוע או גוף שיכול לעזור לי.

עולם ידעו לכוון אותך?

מאחלת לכם זש"ק בבריאות ובשמחה בקרוב ממש

נשמע לא פשוט בכלל.

1. לתמלל איתה את התחושות שלה; זה ממש עצוב לך? זה ממש כואב...

אני רואה שאת ממש רוצה עוד אחים וזה חסר לך וכו.

לתמלל וללמד אותה איך לבטא את עצמה ולהביע רגש, וכמובן לתת מקום והכרה לתחושות שלה.

2. לגבי שיתוף בטיפולים זה עניין אישי באיזה רמה מתאים לכם לספר (וכמובן לקחת בחשבון שלרוב ילדים משתפים גם הלאה מידע).

אפשר להגיד שאתם ממש רוצים גם עוד ילדים אבל בינתיים לא זכיתם ואתם מתפללים ומציעים שהיא תתפלל איתכם שבע"ה יהיו.

אפשר לשתף קצת יותר, שהולכים לרופאים ומתייעצים איתם ובינתיים זה לא עזר.

אפשר להסביר גם יותר מה זה אומר, תלוי בכם, בבשלות, בגיל..

חיבוק, שתזכו לישועה בקרוב.

שטיפול רגשי מתאים לילדים כמו תרפיה באומנות או בדרמה ייתן לה מענה טוב. לרוב זה כולל גם מפגשים מדי פעם של המטפלת עם ההורים להדרכה. אפשר לבקש גם בהמשך לשלב מפגשים דיאדיים ברצף הטיפולי, שלה עם אחד מכם.

לדעתי ממש לשתף. אני שיתפתי. מקום אחר כי יש יותר ילדים ולא היה קושי בזמנו. אבל בכללי בגישה החינוכית אני בעד פתיחות ומענה לשאלות. לכל השאלות.

מעדיפה שהכל יעבור דרך הצינור שלי בכל התחומים.

וזה כן במידה מסויימת גם שלה, מעסיק אותה ומשפיע עליה.

אישית אני לא זוכרת מילים אבל בגדול מאוד בפשטות, כן היה להם רקע של מענה קודם לשאלות של איך מגיעים ילדים וכו'. אז הסברתי שלפעמים זה לא עובד לבד. לא תמיד מבינים למה ויש דרכים היום שעוזרות וכו'. לפני שאיבה גם הסברתי יותר. לדעתי איכשהו בשלבים הכל בסוף. אבל כל פעם לפי מה ששאלו.

בכל מקרה אם אין לכם שיח כזה כן הייתי אומרת באופן כללי יותר- יש כאלה ש-ה' בחר שיהיה להם קשה יותר. ויש דרכים ברפואה לעזור לזה. אז אנחנו ניסינו הרבה תודה ל-ה' קבלנו אותך. אנחנו היינו מאוד רוצים שיהיו לך אחים ואחיות. אבל בינתיים ה' רצה אחרת ולא הצליח לרופאים לעזור לזה לקרות.

לתת לה לעכל את זה, אפשר להציע לה להתפלל אם מתאים לה, אולי להציע פעילות כיפית לחופש כדי לשמח אותה בסוף השיחה. שתשמח כזה עם החיים בכללי.

שולחת לך חיבוק ענק ומלא כוחות. אמא מדהימה. הלוואי שיגיע הנס במהרה!

הסברתי לה  שלכל יש את הניסיון שה' יודע שהוא הכי טוב בשבילו וכו'.

היא הייתה בטוחה שהניסיון שלנו הכי קשה בעולם והבאתי לה דוגמאות שלא, שסך הכל, הכל גן עדן וכמה צריך הודות לה'.

הרגשתי שסוף סוף היא מדברת על הנושא הזה עם עיניים פקוחות תרתי משמע ומאד בוגרת.

תודה עליכן!!!

מלא נחת

ושתזכו לשפע רב בכל העניינים

אני קראתי מהצד ולא הגבתי , אבל אז נזכרתי שיש לי קרוב משפחה שעד גיל עשר היה לבד ואז נולדו להם תאומים, אומרת את זה בעיקר בשבילך.. פחות בשביל הילדה כי אף אחד לא יודע באמת מה יהיה, נזכרת בעוד מקרה מהעיר של ילדה שהיתה בודדה גם לפחות עד גיל עשר, בסוף נולדו לה אחים, אז קודם כל את, לא להתייאש, בסוף זה יגיע!!

ועוד משהו על עצמי, אצלי היו שלושה גדולים שממש רצו אחות קטנה, תביני ש"הקטנה" שלי בת 11 וכל הזמן הם שאלו אותי למה להם אין, בעצב. (נכון שאין מה להשוות לאחות בודדה, אבל כשאת חיה בחברה של לפחות חמישה ילדים , זה ממש צועק. איך אמרה לי הבת: מכל הכיתה שלי, אנחנו המשפחה הכי קטנה) וכל הזמן הייתי עונה להם שזה מה שהשם רוצה ואנחנו מתפללים ומקווים רוצים מאוד, אבל ככה היה החליט וזה לא בשליטתנו, אבל ב"ה שיש לנו כל כך הרבה על מה להודות, הם אף פעם לא הפסיקו להתפלל ולקוות ולהציף את זה

מאחלת לך להמשיך תקשורת פתוחה איתה ושבעז"ה תתייעצי איתנו איך ובאיזה שלב לספר לה על ההריון, שלך ☺️

אפשר לכבס את הכיסוי במכונה

הבסיס שמתרטב ומתלכלכך לפעמים - כנל אפשר לשטוף

אני מרוצה

משטח מתנפח עם מזרון מחובר:

SKÖTSAM משטח החתלה, לבן, ‎53x80x2 ס"מ‏ - IKEA

45 ש"ח

כיסוי למשטח - יש לי 3 כאלה ככה אם מתלכלכך מחליפים מכבסים:

SKÖTSAM כיסוי למשטח החתלה, אפור, ‎83x55 ס"מ‏ - IKEA

30 ש"ח

הבן שלי בן 11 חודש ועדי מתאים לו הגודל, הוא קצת קטני במשקל (מפרטת כדי שתחשבי אם הגודל הזה יתאים לבייבי שלך. או אולי פשוט ללכת איתו ביחד ולראות בחנות איך ז)

אני משתמשת במשטח הזה עכשיו לילד שני ואין מושלם כזה. הכי נוח בעולם!

בלי הכיסוי, לא רואה בו צורך.
המשטח מתנקה בקלות רבה!

מחליפה ומלבישה עליו ילדים בני שנה ושנתיים וחצי.

נוח לי מאוד מאוד!!!

החזיק לי יפה אצל 2 בנות, ועדיין שמיש, פשוט העפנו את השידה..

הכי נוח לניקוי, לא צריך כביסה ולא כלום.. רק להעביר מגבון

(קונים לפי מטר).

גם אני תקופה השתמשתי בזה. עכשיו קיבלנו במתנה שני תיקי החתלה עם משטחים בתוכם, אז באחד מהם אני משתמשת מחוץ לבית ובשני בבית. (לדעתי את יכולה לחפש כאלה למסירה. יש בתי חולים שמעניקים לכל יולדת תיק החתלה במתנה, וכך קורה שיש כאלה שמקבלות את התיק כמה פעמים וכבר לא זקוקות לו... גם אצלי אחד התיקים שקיבלתי הוא מבית החולים)

אבל אני לא יודעת אם עדיין הם מחלקים

תנסי אולי ביד 2

או תשאלי מי מוסר

הם ילדים שמחים שמתנהגים כמו ילדים

וזה לגמרי תקין ונורמלי שיתלהבו בדרכם

עם זאת, אני רואה סביבי הרבה הורים שמשקיעים כל היום בפעילויות ויציאות ואטרקציות וזה כן יכול להיות טריגר להתנהגות שובבה יותר מהרגיל

או בגלל שזה גוזל מהם שעות שינה וזה משפיע על ההתנהגות

או בגלל שהם לא מספיק "לא בפעילות" ולא מכירים משו אחר

משתדלת שילכו לישון ב8-9

ותמיד מעירה אותם ב7-8 בבוקר גג

לא כל יום עושה להם אטרקציות , משתדלת יום כן יום-יומיים לא שיהיה משהו מעניין וזה גם לא לאורך כל היום. בין שעה ל3 שעות+-

הקטע של הברברים זה בגלל שהם לפעמים מהשטויות ממש עושים השחתה, של עצים או פרחים לדוגמא.. למרות שמנסה לחנך אותם שזה לא יפה, כמו שהגענו ככה להחזיר את המקום שאחרים יהיו, וגם לא לזרוק זבל בחוץ אלא רק בתוך פח (זה לפחות הם עושים)

במסגרות אומרים לך שהם קופצניים במיוחד? הם תמיד ככה? אם כן, אז כנראה שיש לך ילדים מלאי אנרגיות.

אם לא וזה רק עכשיו בחופש אז אולי צריך למצוא מה יעזור להם -

אולי 8-9 זה מאוחר מדי והם צריכים לישון ב7-8?

אולי צריך יותר לצאת איתם מהבית שיוציאו אנרגיות?

אולי הם לא רגועים כי אין להם תחושה של שגרה וסדר יום קבוע יעזור להם להיות יותר רגועים?

אולי הם אוכלים הרבה מתוק וזה גורם להם להיות יותר היפר?

אולי יש אחד שמתסיס את כולם ואם תעזרי לו להיות יותר רגוע אז כולם יהיו יותר רגועים?

עצה אחת שיכולה לעזור זה לחזק ופרגן על כל התנהגות חיובית ונעימה, תוך פירוט בפירוש של ההתנהגות שאת רוצה לחזק.

בהצלחה רבה!!!

יש אנרגיות ורגשות לפרוק ולהוציא.

מציעה אם את רואה שהם במצב רוח כזה ליזום בעצמך פעילויות שזה בסדר לך שיפרקו בהם אנרגיות..

מלחמת כריות, כדורגל, טרמפולינה, בריכה, אירובי וכו

אחר כך כשיתעייפו קצת לעבור לדברים יותר נינוחים.

זה לא לבוא ישר עם הדברים השווים, אלא קודם מחויבות.  נגיד קמים, מתלבשים , מתפללים, אוכלים, עושים משימה בבית , תלוי בגיל (למשל להכניס בגדים למכונה/ להוריד כביסה/ לפנות שולחן/ לפנות מדיח/ לסדר את החדר..) ואז רק כשמסיימים הם זכאים כביכול להנות מהחוויה שזה בריכה או ווטאבר, אבל זה מכניס למן פיקוס וגבולות בנפש.

אם הפעילות היא מחוץ לבית מאוד עוזר לעשות הטרמה, גם בתוך הבית זה חשוב אבל פחות - למשל- לפני שמגיעים, את מסבירה להם בנחת, מסתכלת להם בעיניים - אנחנו ניסע, כשיורדים מהאוטו כולם מיד עולים למדרכה, כשאני מוציאה את התינוק שלומי נותן יד לדוד, לא רצים, הולכים בנחת, נאכל, משחק, אח''כ כל אחת שם לב שהוא פינה את הצלחת שלו לפח כדי שלא נלכלך את הארץ, ושאחרים שיבואו יהיה להם נעים להגיע ולא לקבל ג'יפה... בקיצור, הסבר לפרטים קטנים ובנעימות. כשהם בתוך השתוללות יותר קשה לעצור. 

חוצמיזה, כן, תמיד יש מריבות ובכיות... ככה זה ילדים, יעבור. 

ענבים

אבטיח

מים

לק"י

עם אורז/ תפו"א.

ירקות חיים

מתכננת להכין לחמניות במילוי בשר.

נראה אם עוד משהו.

טיגנתי בשר טחון עם תבלינים. אולי גם בצל.

אפשר להציע לכם פשטידג? 2 פשטידות טעימות עם טונה

ויש מלא מתכונים חלביים אפשר להשמיט את הגבנצ... 

איך הגוף שלך מגיב לכל מאכל,

מיצד שני זה אחלה דרך להגמל ממתוקים.

אבל את יכולה לכין לך גלידת סורבה בקלות במקום מנת פרי או פחמימה,

למעוך בבלנדר בננה בשלה עם חמאת בוטנים ולהקפיא זה ממש מרקם של גלידה ואפשר לעשות מיזה גם ארטיקים.

לטחון מנגו בבלנדר מוט וכל 20 דקות לטחון שוב.יוצא סורבה עם מרקם של סורבה,

אותו דבר עם איזה פרי שאת רוצה

אם אזכר בעוד משהו שעשיתי אכתוב לך

לי זה ממש עזר.

זה רעיון טוב אבל זה מספיק רק הפרי? בלי יוגורט או משהו כזה?

ואצלי ספציפית כל הריון היה שונה היו הריונות שמאכל מסוים היה מקפיץ לי סוכר ובהריון אחר הוא לא הקפיץ בכלל...

לי אישית פרי לבד היה בסדר,

אבל אם רוצים אפשר לעשות את הסורבה פרות עם יוגורט,חמאת בוטנים קרם קוקוס ...חמאת שקדים,חמאת לוז עם קקאו.

עשית העמסת סוכר? יצא תקין?

אם את עם סכרת הריון, את אמורה להיות עם ליווי של דיאטנית, או לקבל הנחיות ברורות מהרופא.

ואחרי שתעדכני את הרופאה בתוצאות,

היא תבדוק אם זה באמת סכרת, ותנחה אותך להמשך.

הערכים התקינים הם 140 אחרי שעה/ 120 אחרי שעתיים.

מסייגת ששתייה לפעמים מעלה את הסוכר ומורידה אותו מהר, ככה שאי אפשר לעלות על העלייה שהייתה ואולי כבר ירדה עד לבדיקה.

חוץ מזה שממש לא רק סוכר הוא בעייתי, יש עוד המון דברים שיכולים להקפיץ סוכר. למשל הגוף שלי מגיב לשוקולד טוב בהרבה מאשר ללחם.

בקיצור - את צריכה להיפגש עם דיאטנית שתתאים לך את התזונה שהגוף שלך יגיב אליה בטוב.

בהצלחה

זה לא שאי אפשר לאכול מתוק, צריך לבדוק את המינונים ואת השילובים. 

אצלי 3 קוביות שוקולד מריר היה עדיף מתפוחי אדמה או אורז. כל אחת מגיבה אחרת אבל יש מאכלים שנחשבים מעלי סוכר.

חשוב לשלב בכל ארוחה עם פחמימה גם חלבון ושומן, זה עוזר שערכי הסוכר לא יהיו גבוהים. חשוב לקבוע בהקדם תור לדיאטנית שמתמחה בסכרת הריון והיא תדריך אותך.

למכבי יש חוברת הדרכה מצוינת שמסבירה. אפשר לבקש מהרופא.

כאבים בפי הטבעת יכול להיות דליות,וזה נשמע מתאים לכאבים במפשעה שגם שם זה כנראה דליות( הכוונה וורידים)

וזה כתוצאה מהעומס על כלי הדם והמשקל של הרחם והתינוק.

וככה גם ברגליים,מה שכן יכול לעזור זה גרביון אלסטי 

הרבה פעמים סימפוזיוליס מרגישים ככאב פתאומי בזמן שעולים מדרגות או כשמתהפכים במיטה כשעושים תנועה שהיא לא סימטרית.

כתוצאה מהלחץ,

זה יכול להיות גם טחורים פנמיים שזה בעצם סוג של וורידים.

פשוט הריון בחמסין הזה זה לא פיקניק,הגוף מגיב יותר קשה לזה,זה ממש משפיע על וורידים,לי בקיץ זה היה סיוט וכשהתחיל הסתיו זה הקל עליי ממש.