דברים למטה בנרתיק
אבל לא צירים
זה סימן למשהו?
סחוטה
שבוע 38 כבד לי וכל תזוזה קשה מאוד, מרגישהאנונימית בהו"ל
ממש מזדהה. לי דווקא יש מלא צירים, אבל לא של לידה.אמא טובה---דיה!אחרונה
והכי מתסכל אותי שאי אפשר לדעת מתי תהיה הלידה...
זה יכול לקרות כל רגע, ויכול לקרות עוד חודש...
דחוף שאלה שבוע 38+3, דימוםsa454
טרי בפד ממש בקטנה, וקצת בניגוב לא רציני, כדי ללכת עכשיו לבית חולים ?
מה שאני מכירה זה שדימום מצריך בדיקהטריה
אולי תתיעצי עם מוקד אחיות אם אפשר להמתין לבוקר?
אמרו לי שלאsa454
מה שאני מכירה שדימום קל שלא מצריך החלפת פדכתבתנו
הוא כנראה 'מבשר לידה' ופחות מצב של סכנה לעובר.
כמובן לא לוקחת אחריות על מקרה ספציפי, אבל כנראה במקומך הייתי מקפידה לודא שהדימום לא נמשך ושיש תנועות סדירות
הייתי בודקת ושולחת חשד למצוקת עוברחצי שני
מה איתך???חדשהפה!
הייתי הולכת להיבדקמדברה כעדן.
זה סימן מבשר לידה
איך את?חצי שניאחרונה
צמרמורות לפני ווסתSARITDO
מישהי מכירה את התופעה??
אפחת???SARITDO
זה דבר שקורה. בדומה לתופעות של גיל המעבר.אמהלה
עשית פרופיל הורמונאלי לאחרונה?
ונראה לי כבר שאלת על זה פה פעם, לא?
זה ממש מבאס שיש לך תופעה שלא כ"כ מדוברת ומוזכרת.
אבל היא בהחלט קיימת. זה בד"כ מהירידה של הפרוגסטרון
שאלת על זה את הרופא שלך?
אולי את צריכה תמיכה של פרוגסטרון אחרי הביוץ?
חיבוק גדול
כןSARITDO
פרופיל תקין ב"ה.
רוצה לבצע שוב החודש
נכון שאלתי ולא הגיבו. ענין אותי אם זה לא תופעה מוכרת.אולי אני מגזימה? זה לא שיש לי צמרמורות חזקות נוראיות. שניה כזה עובר.
הרופא לא התרגש אמר שקורה ואין לזה בהכרח קשר לפן גניקולוגיה. מה גם שאין לו דרך לדעת מה היה כל השנים. כי אפעם לא הייתי בתקופה ארוכה של עם מחזור בלי הריון. תמיד זה היה - הריון/הנקה/מניעה
שאז התופעות אחרות לגמרי
מבינה אותך מאד. בין שתי ההריונות האחרונים שלי היואמהלה
6 שנים. ולא מבחירה.....
יודעת מה זה לצפות כשיש ילדים ב"ה.....
לא להבין מה עובר על הגוף שלי וכו'.
לדעתי כן יש פקטור לגיל
בכ"א אנחנו לא הולכות ומצעירות לצערי
מאוד יכול להיות שזה הכיוןתפוח אדום
שצריך תמיכה של פרוגרסטורון אחרי הביוץ
יש לך גם הפרשות לפני המחזור?
אני היתי עם נוברינג וזה היה קורה לי מיד אחרי הוצאת הטבעת
הרופא טען שאם היתי רוצה הריון אז היה צריך תמיכה
בה כן נכנסתי להריון מהר
אז תתיעצי עם הרופא שוב
מה הכוונה הפרשות לפני מחזור?SARITDO
רוב ההפרשות הם בתקופת הביוץ
יש כאלו שלפני המחזור יש הרבה "כתמים" או הפרשותתפוח אדום
מבשרי ווסת
ורק לאחר כמה ימים מגיע המחזור
יכול להעיד על ירידה חדה בהורמונים
או רירית דקה מאוד שלא מצליחה להחזיק מעמד עד הווסת ומתפרקת לפני
אה הבנתיSARITDO
זה משהו שהרופאים בודקים??
כי תמידכשאמרתי לרופאים שיש לי כתמים לםני הווסת לא התרגשו ואמרו שזה בסדר לא בהכרח מעיד על משהו
מכירה מספרי הלכה🤭בארץ אהבתי
בתור אחת הדוגמאות למשהו שיכול להיחשב כ'ווסת הגוף' אם האישה מרגישה באופן קבוע לפני הווסת צמצמורת שמאפשרת לה לדעת מתי בקרוב תגיע הווסת.
אז אולי אם זה מובא בתור דוגמא אז זה אומר שזה קורה לעוד נשים (למרות שראיתי גם דוגמאות שנשמעות פחות מציאותיות).
בכל מקרה, חוץ מהבירור שכתבו לך שכדאי לעשות, שווה לבדוק גם הלכתית אם יש לזה משמעות מבחינת קביעת וסת.
מה שאת מתארתSARITDO
שמופיע בספרי הלכה נראה לי זה המושג "נזדעזעו אבריה"
זה לא בהכרח צמרמורת. והיום לא מתייחסים לזה בתור סימן. למרות שאולי אצלי זה מופיע בזמן די קבוע לפני הווסת. אם כי לאורך כל החודש יש לי ברמה מסוימת ואז לקראת הווסת זה מתעצם ומתרבה. לא ברור בכא אן זה נובע רק מתוםעה הורמונלית.
בכא לענין קביעת הווסת - עדין יש פה *אולי* מספר ימים קבוע שמתחילות התופעות לפני הווסת. אבל ליום התחלת התופעות האלו אין קביעות.כמו שלווסת שלי אין יום קבוע. היא מופיעה סביב טווח ימים מסוים שהוא כן קבוע בין 28-31
יש הבדלכי כל פה
בין הרגשות לעניין להאסר לבין קביעת ווסת קבוע..
ווסת קבוע יש המון סוגים ובינהם גם ווסת הגוף שנראלי אליה @בארץ אהבתי התכוונה..
שווה לבדוק כי ווסת הגוף לא קשורה למספר ימים אלא להרגשה בגוף שתמיד שאת מרגישה אותה את יודעת באיזה עונה תראי את הדם (באותו עונה, בדיוק יום אחרי וכו) ועל ידי זה אפשר לקבוע ווסת קבועה..
בדיוק. לא כתבתי על הרגשה בזמן הווסתבארץ אהבתי
אלא על סימן של הגוף שעל פיו את יכולה לדעת מתי הווסת עתידה להגיע.
אם שלוש פעמים רצופות יש לך סימן קבוע שאת מזהה שמעיד על ווסת בזמן הקרוב (ברמה שאת יודעת לזהות מתי הווסת תגיע), זה נחשב כקביעת 'ווסת הגוף', ובעצם פוטר מפרישה לפני ווסת בזמנים אחרים (החודש, בינונית והפלגה - שמיועדות למי שאין לה 'קביעת וסת').
וסת קבועה יכולה להיות על פי זמן קבוע, או על פי סימן קבוע בגוף, אלו שני סוגים שונים של קביעות וסת.
אני לא רוצה לפסוק פה. אבל כן כותבת מה שאני מכירה בנושא, ותבררי לעצמך איך נכון לנהוג (אפשר גם להתייעץ בקו ההלכתי של מכון פוע"ה, יש עכשיו גם מענה של נשים בשעות 20:00-22:00. או עם יועצות ההלכה של נשמת).
אה הבנתיSARITDO
טעות שלי
רק מדייקתכי כל פה
שאם אני זוכרת נכון עונה בינונית לא מבוטלת גם לבעלת וטסת קבועה אבל צריך לבדוק שוב..
אני ראיתי דווקא הפוךבארץ אהבתי
אולי יש בזה דעות שונות, אבל בפניני הלכה כתוב שמי שכבר קבעה וסת, ופעם אחת הוא לא הגיע במועד הקבוע - בפעם הבאה צריכה לחשוש גם לוסת הקבוע, וגם לעונת החודש ועונת ההפלגה, אבל לא לעונה בינונית - שעליה לא צריכים להקפיד למי שיש לה וסת קבוע.
"מי שהיה לה וסת קבוע ושינתה וראתה שלא בעת וסתה הקבוע, בפעם הבאה תחשוש לשלוש עונות: א) לווסת הקבוע. ב) לעונת החודש מהראייה האחרונה. ג) לעונת ההפלגה מהראייה האחרונה. אבל אינה חוששת לעונה בינונית, הואיל ודין פרישה בעונה בינונית קיים רק למי שאין לה וסת קבוע. ואם במשך שלוש פעמים רצופות תראה שלא לפי קביעותה, יתבטל לה הווסת הקבוע, ויחזור דינה להיות כדין אשה שאין לה וסת קבוע."
וכך גם אני מבינה ממה שהוא כותב לגבי וסת הגוף (מעתיקה את כל הקטע, כי זה הסבר טוב לכל מה שנכתב פה):
"אשה שהרגישה מעט לפני הופעת המחזור הרגשה גופנית מיוחדת, כגון כאבים בבטן, בגב או בראש, או הרגשת כבדוּת מיוחדת באחד מאיבריה, צריכה לחשוש לווסת הגוף. כלומר, ייתכן שתחושות אלו הן הסימנים המובהקים שהווסת עומד להגיע, ואזי בחודש הבא, כשתרגיש בכך, תפרוש עד סוף אותה עונה. בנוסף, כיוון שעדיין לא קבעה את 'וסת הגוף', עליה לחשוש גם לשלוש העונות המבוארות בהלכה ה' (שו"ע קפט, יט; כו). הרגישה שוב את ההרגשה הגופנית המיוחדת ולא הגיע וסתה, אינה צריכה לחשוש לה יותר.
אם במשך שלושה וסתות רצופים, התחיל הווסת לאחר שהרגישה את אותה ההרגשה, קבעה לה וסת הגוף, ואינה צריכה יותר לחשוש לשאר העונות שהיתה חוששת להן בעבר (כנסת יחזקאל לו; דרכי טהרה ז, עב-עד). אם לאחר שקבעה את וסת הגוף, הרגישה את הרגשתה המיוחדת והמחזור לא הגיע בעונה שבה הוא אמור להתחיל, בחודש הבא עליה לפרוש גם בעונת 'וסת הגוף', וגם בעונת החודש וההפלגה מהווסת הקודם. ואם יעברו שלוש פעמים רצופות שתרגיש את הרגשתה המיוחדת והווסת לא יגיע כפי עונתו, וסת הגוף שלה נעקר (שו"ע קפט, יט-כו).
יש נשים שווסת הגוף שלהן מבשר שהמחזור יתחיל לא בעונה הנוכחית אלא בעונה שאחריה, ואזי עליהן לפרוש בעונה שבה הווסת אמור להופיע. לעיתים וסת הגוף מבשר שהמחזור יופיע בעוד יומיים או שלושה, ואזי אם עונת הופעתו מובהקת, בעונת יום או בעונת לילה, יש לפרוש באותה עונה בלבד. ואם עונת הופעתו אינה מובהקת, אלא באחת משתי עונות, צריך לפרוש בשתי העונות שבהן הוא עלול להופיע. אבל אם וסת הגוף אינו מצביע על אחת משתי עונות שבהן יופיע, אלא יש סיכוי שיופיע באחת משלוש עונות, אין זה וסת הגוף, ואין לחוש לו.
גם הופעת כתמים שעות ספורות לפני תחילת הווסת יכולה להיחשב כווסת הגוף. כלומר, למרות שהכתמים עצמם אינם מטמאים, כי היו על בגד צבעוני וכדומה (לעיל ב, ז-ט), כיוון שיש בהם סימן לכך שהווסת עומד להגיע באותה עונה, כאשר יופיעו שוב בחודש הבא, על בני הזוג לפרוש עד לסוף אותה העונה. בדרך כלל כתמים אלו מופיעים עם תחושות מסוימות, ואזי הם נחשבים כווסת הגוף רק כאשר הם מופיעים עם אותן התחושות. אין צורך שתחושות אלו יהיו מוגדרות, אלא העיקר שהאשה תדע שהכתם בצירוף תחושות אלו הוא סימן שהווסת עומד להופיע."
העתקתי מפה-
תודה על המידעSARITDO
זהו שאני לא בטוחה שיש קשר כי בגדול לאורך כל החודש יש לי צמרמורות ולפעמים יש ימים שהם מתרבות ומתעצמות ופתאום כלום. משהו כזה שלפעמים כן מעיד ולפעמים לא.
הרופא נשים אמר שאולי קשור ואולי לא.
יש חודשים שאני יודעת בוודאות מתי הביוץ . לפי בדיקות דם. ואז באותו חודש באופן מפתייע שבוע לפני המחזור יש לי צמרמורות ואחרי שבוע בול אני מקבלת.
ולמשל החודש איו לי ככ מושג מתי היה ביוץ. ראיתי רק הפרשות אבל לא היתה לי סבלנות לעקוב (לקחתי פסק זמן מהנושא) אז החודש פחות מורגש לי הצמרמורות. ומה שכן יש לא בטוחה שזה לא מקור.
בקיצור מסובך.
שווה לנסות לכתובכי כל פה
אם מסתדר לך מתי שאת מרגישה את ההרגשה החזקה יותר ולבדוק אם יש קביעות כלשהי של מתי את מקבלת אחרי זה..
חלום שלי להצליח לקבוע ווסת קבוע..
הבנתי. אם זה לא משהו מוחלט וקבועבארץ אהבתי
אז באמת אי אפשר לקבוע על פי זה ווסת. (ובגדול סימן של הגוף רלוונטי כשהוא מגיע יום-יומיים לפני הגעת הווסת. כשזה יותר זמן לפני אז זה כבר לא ברור שאפשר לקבוע).
אבל אם תרצי את כן יכולה לנסות לעקוב ולראות אם את מצליחה לזהות משהו מוגדר וקבוע שכן מאפשר לך לדעת מראש שהווסת מגיעה בקרוב. כמו שכתבה @כי כל פה
החודש קצת התבלבלתי 
SARITDO
בגדול זה שבוע לפני הופעת הכתמים
לי מתחיל המחזור ביומיים כתמים ואז דימום משמעותי יומיים ואז הפסק.
בכלל אני חושבת אם ככה ממתי מחשבים את זמני הפרישה? מתחילת הכתמים? מתחילת הדימום המשמעותי??
בעיקרון מהדימוםכי כל פהאחרונה
אבל אם את רוצה לקצר בשביל לעשות הפסק מוקדם יותר אז מותר לעשות בדיקה בזמן הכתמים וכך להאסר ולהתחיל שם את הראיה (בעקרון זה אחד הפעמים הבודדות שמותר לעשות סתם בדיקה)
צודקת לא חוששת לשום עונהכי כל פה
גם לפי הדרכי טהרה והרב עובדיה לא חוששת לאף עונה חוץ מעונת ווסת הגוף..
לפי שניהם ווסת קבועה נקבעת לפי 3 פעמים אבל גם מתבטלת רק אחרי 3 פעמים..
ווסת חצי קבוע מתבטלת אחרי פעם אחת..
כן מכירה, מרגישה יותר רע לפני מחזורעדינה אבל בשטח
מאשר במחזור (עם נורופן 😁) כלמיני תופעות מוזרות ומרגיזול ומגעילות.. בכלל, יש לי ירדה לפני מחזור , אז הכל ביחד
בן שנתיים וצורת הליכה❤️
הבן שלי הולך לא כל כך ישר
יש לי תחושה שהרגל או כף הרגל קצת עקומה
לא יודעת איך להגדיר בדיוק
זה קצת מדאיג אותי
הלכת איתומומו100
לאולטרסאונד פרקי ירכיים כשהתחיל ללכת?
זה משהו חדש מעכשיו או מאז שהתחיל ללכת/ מאז שנולד?
לא הלכתי❤️
לא זוכרת אם היה המלצה
אני אגיד לך למה שאלתימומו100
כי הבת שלי נגיד נולדה עם שוק קצת מסובבת, וכשהייתה קטנה נפלה הרבה. הרופא של האולטרסאונד פרקי ירכיים אמר לי שאין מה לעשות עם זה, או שיסתדר או שלא.
השאלה אם את חושבת שזה תמיד היה ככה אצלו או שאת חושדת בשבר? מה הכיוון?
מאז שהוא הולך הוא ככה❤️
עשרה חודשים
ישר לאורתופד....כובע שמש
דווקא של ילדים.
שיראה מה זה ואם צריך לעשות משהו.
אני ארגיעפאףאחרונה
עד גיל 5 זה בסדר אם הרגל קצת עקומה ויכול להסתדר לבד.
כן כדאי ללכת לאורטופד לוודא שזה לא נובע ממשהו אחר, אבל בלי לחץ
חידה לכבוד פורים😊: מי יודעת מה "שמוליק"?מתואמת
זה אכיל,
בצבע ורוד או צבע לבן,
וזה משהו שהתקבל בשקית הפתעות ליומולדת בגנון,
ואמא זרקה אותו לפח כדי שבת השלוש שלה לא תאכל אותו🤭😬
וכן, השם שמוליק ניתן לו מאת בת השלוש, שמסתובבת בבית ומחפשת אותו בבכיות....
בין הפותרות נכונה יוגרל פרס - שמוליק! (וירטואלי כמובן, כי זה הרי זבל...)
חחח מרשמלו?ירושלמית במקור
יפה לך!😄מתואמת
קבלי 🍡 (נגיד שזה מרשמלו, כן?)
חחח הבן שלי היה שואלמאוהבת בילדי
את מרשה לי מַרשֵלו?
חמוד😄מתואמת
לא רק בוורוד או לבןהמקורית
חילקו לנו פעם מהעבודה ממתקים ארוזים יפה והיהשם מרשמלו בעוד צבעים כמו ירוק, צהוב, כחול וכו׳.. אני ממש אוהבת מרשמלו, אבל זה היה דוחה!!!
נראה לי הם עוד יושבים באיזה מגירה במשרד.. חייבת לזרוק אותם
נכון, באמת יש עוד צבעיםמתואמת
אבל היא קיבלה רק ורוד ולבן.
(אנחנו כמעט לא קונים מרשמלו, בעיקר כי קשה למצוא בהכשר שאנחנו אוכלים. אבל אם כן קונים אז אוכלים רק את הלבן, כדי שלפחות יהיה בלי צבעי מאכל...)
זה מזכיר לי שהיום זרקתי כמה סוכריות לפחEliana a
כדי שאני בעצמי לא יגע בהם😅
חשוב טוב עשית
😅מתואמת
ה"שמוליק" שם זה עוד מילא - היא קיבלה בשקית ההפתעות מיום ההולדת גם צמיד סוכריות כזה, שזה גם מלא בצבעי מאכל וזה גם לא מתאים לגיל שלוש, כי אלה סוכריות קשות שאפשר להיחנק מהן🤦♀️
(והייתה בשקית גם הפתעה - משרוקית😖 בשבילי זה אסון... היה שם גם תפוצ'יפס, שזה הכי נורמלי...)
בלילה היא שוב נזכרה ב"שמוליק" שלה והתחילה לבכות... הבטחנו לה שנחפש אותו, ומתוך זה היה נרדמה בסוף... מקווה שהבוקר היא לא תזכור אותו כבר🤭
וואי משרוקית זה אסוןרקאני
היינו אצל חמותי וילד קיבל שם זמבורה
חחח כמו בהפגנות של השמאלנים
וחשבתי שאני מתחרפנתתתת
ואמא שלי תמיד אומרת שאני הייתי נרדמת אם משהו ביד, ומתעוררת ומחפשת אותו- לא שוכחת כלום...
כן, זה אחד המשחקים שאני לא מסכימה להכניס הביתהמתואמתאחרונה
לשמחתי היא הסכימה אתמול לשרוק בה במרפסת, ואחר כך היא אבדה לה איפשהו והיא לא חיפשה אותה.
גם מה"שמוליק" היא שכחה הבוקר ב"ה
מרשמלו?רקאני
עורכת חחח אני רואה שכבר ענו לך
סיפור הלידה שלי 📢פצלש :)
מוכרת פה, אבל כתבתי מניק חדש למניעת אאוטינג
סיפור ארוך וטרי טרי מהתנור 🙂
ב"ה
סיפור הלידה של תינוקי
ההיריון התחיל בצורה הזויה. יום אחד התחילו לי בחילות, חשבתי קלקול קיבה או משהו כזה ותכף יעבור. אבל- עוד יום ועוד יום ולא עוברות הבחילות. מכיוון שהן התחילו כמה ימים אחרי הוסת היה לי ברור שזה לא הריון, הרגע היתה וסת, עדיין לא טבלתי אפילו..
הולכת לרופא משפחה ומתארת את המצב, הוא מיד שואל אולי הריון ואני מודיעה שאין מצב.. הוא אומר שכנראה חיידק בקיבה ושולח לבדיקה.
בשלב מסוים אני אומרת לבעלי שאולי כן נבדוק הריון, מי יודע אולי הוסת שהיתה היא דימום שהיה בתחילת ההריון. הוא חושב שזה הזוי אבל מקווה שזה אכן זה ואני עושה בדיקת דם. בלילה מקבלת תוצאה- בטא מעל אלף!
אנחנו די בהלם, אבל מאד שמחים. זה הריון שחיכינו לו הרבה, יותר משנה לפני כן היתה לנו הפלה והמיתוס שנקלטים מהר אחרי הפלה לא עבד לנו. צחקנו שאם העובר שרד את הדימום הזה כנראה יש לנו גבר חזק😊
עשינו א"ס כדי להיות רגועים שאכן זה זה ולוודא את גיל העובר, ואכן הוא התאים בדיוק לתאריך וסת אחרון הקודם שלי, וכבר היה בשבוע 8+
ההריון עבר בשלום ב"ה, בחילות מאתגרות בשליש הראשון וההמשך היה יותר קל (וטוב שכך כי בעלי היה במילואים כמה חודשים). כל הבדיקות היו תקינות ב"ה!
בגלל שהלידות שלי תמיד אחרי התאריך התכוננתי נפשית להריון ארוך, אבל לא שיערתי עד כמה ארוך הוא יהיה...
שבוע 40, מתחילה מעקב הריון עודף. הערכת משקל מתקרבת ל4 ק"ג, וזה קצת מלחיץ אותי. אבל אין צירים משמעותיים עדיין. כך עוברים שבועיים (!) בהם אנחנו מבלים כמה פעמים בשבוע במעקב הריון. יש רופאים שרגועים כי הכל תקין ויש מלחיצים ששבוע 41 זה כבר סיכון וכדאי לעשות זירוז. כל פעם שאנחנו שם אנחנו אומרים לעצמנו שזו הפעם האחרונה ואיכשהו אחרי יומיים שוב מוצאים את עצמנו מבלים שם.
עברו עלינו שבועיים מתישים מאד, עם הרבה מתח, צירים כל ערב שלא מתפתחים, הרבה גיבויים של המשפחה למקרה ש.. בכל מיני תרחישים. וכולם מתוחים עד הקצה. בעיקר הילדים שכל בוקר מציצים לראות אם אני עוד בבית, ובבוקר לא יודעים מי יחזיר אותם מהמסגרות.
שבוע 41+6, עדיין לא זז שום דבר. מחליטים להגיע לבית חולים לזירוז. אחרי כל ההלחצות היינו בטוחים שאנחנו נכנסים ומטיסים אותנו לחדר לידה. אבל הם ממש לא לחוצים, נבדקת והכל תקין, ומחליטים לאשפז אותי במחלקת אם ועובר עד שיגיע תורי לזירוז (הייתי מקום 7 בתור כשהגעתי). מבקשת שיעשו לי סטריפינג ואולי משהו יזוז. עושים לי ובודקים פתיחה- 1.5-2. עולה למחלקה ודווקא נהנית שם, המיילדות שם מתוקות ממש, יש שם אווירה רגועה ואנחנו יוצאים לטייל ולהסתובב בבית החולים ובסביבה. בערב מגיעה מדקרת ועושה לי דיקור שרק גורם לעובר להשתולל אבל לא מעבר. כל כמה זמן אנחנו מבררים את מיקומנו בתור ולאט לאט מתקדמים.
42+0 בבוקר מגיעה רפלקסולוגית מדהימה שהזמנתי, היא עושה לי שעה וחצי של פינוק, עם מוזיקה רגועה ושמנים נעימים. אמרתי לה שגם אם זה לא יזיז כלום זה היה פינוק שווה.
בשלוש מתחלפות משמרות ומגיעה המלאכית שלי.. המיילדת שבמשמרת הזו לוקחת אותי כפרוייקט ומחליטה שאין מצב שבמשמרת שלה אני לא יורדת ללידה. היא מתקשרת כל כמה זמן לחדרי לידה ומנסה לדחוף אותי לשם. אנחנו כבר לא מפתחים יותר מדי ציפיות ויוצאים להסתובב קצת. כשחוזרים בשעה 8 בערב היא מודיעה לנו חגיגית שאנחנו יורדים ללידה! אני ממש בהתרגשות וגם במתח.
אחרי שתי לידות שהתפתחו ממש מהר ולא הספקתי אפידורל, הפעם ממש רציתי להספיק. הרגשתי שהקב"ה הביא אותנו למצב הזה שאין התחלה של לידה כדי שאוכל להספיק אפידורל כמו שרציתי. יורדים לחדרי לידה ומקבלים חדר מפנק עם ג'קוזי ואורות (לא שהשתמשתי בו אבל זה תרם לאווירה😊).
המיילדת המקסימה מחברת אותי לאנטיביוטיקה בגלל GBS חיובי, וקוראת למרדים. המרדים ערבי אבל נחמד, מכניס לי את האפידורל בעדינות, ואחרי חצי שעה פוקעים לי את המים בתקווה שזה יקדם עניינים. אני בפתיחה 3 שלא מתקדמת גם אחרי פקיעת המים ומחליטים להתחיל פיטוצין.
האווירה בחדר מיוחדת ממש. חשוך, מוזיקה רגועה, כולנו גמורים מעייפות. אני נרדמת על המיטה, בעלי ואמא שלי מנמנמים בכסאות, וככה כמה שעות רוב הזמן אנחנו ישנים לנו, בין לבין אני מתפללת על קרובים שזקוקים לישועה ועל החטופים. מדברים, צוחקים ואני מרגישה בחלום שאני בלידה ולא מרגישה כלום ופשוט מאושרת מהסיטואציה. בינתיים הפיטוצין פועל את פעולתו ורואים במוניטור צירים רציניים. מבקשת מהמיילדת שהתחלפה בינתיים שתבדוק אותי והיא בודקת ומופתעת שפתיחה מלאה. הראש עוד לא ממש ירד והיא רוצה שאלחץ קצת. אני אומרת לה שאני מעדיפה ללחוץ כשארגיש צורך והראש ירד עוד.
בשלב מסוים המיילדת רואה האטות בדופק ואומרת שהיא הולכת לשאול רופאה אם אפשר להוסיף פיטוצין במצב כזה, היא נראית די רגועה ואני לא נלחצת. הרופאה מגיעה ומתחילה להלחיץ שאני חייבת ללדת מהר. היא מודיעה לי באסרטיביות מלחיצה שאני יולדת עכשיו ואם לא- זה או קיסרי או ואקום. אני אומרת לה 'רק לא ואקום' למרות שקיסרי הרבה יותר מאיים, פשוט כי קיסרי לא נתפס אצלי כאופציה וואקום חוויתי בלידה הראשונה והיה סיוט.
הרופאה והמיילדת מנחות אותי ללחוץ הכי חזק בכל ציר, אבל הרופאה מלחיצה אותי ואני לא מצליחה ללחוץ טוב. בחסד ה' הרופאה מקבלת טלפון דחוף וצריכה לצאת, והמיילדת שבחכמתה קלטה אותי, מגייסת אותי ללחוץ כי כל עוד הרופאה לא נמצאת כדאי לי לגמור עם זה ואולי עוד מעט היא תחזור. אני מתגייסת לזה בכל הכח, ותוך כדי מבקשת מה' שיהיה איתי ברגעים האלה ויעזור לי להוריד את התינוק וללחוץ טוב. אמא שלי מחזיקה לי את היד, וככה 2-3 צירים אני לוחצת את ההכי ארוך וחזק שלי עד שהמיילדת עוצרת אותי ואני מבינה שהראש בפתח! היא שופכת שמן ומנחה אותי מתי ללחוץ ומתי לא. 6:10 בבוקר, הראש יוצא ובלחיצה הבאה הגוף המתוק של הפשוש שלנו. הוא בוכה ומניחים אותו עלי. אני נושמת לרווחה שהוא יצא בלי התערבויות ושמחה שלא כאב לי בכלל גם בצירי לחץ וביציאה שלו! מניקה את הקטן ומנשקת אותו, סופסוף הוא בחוץ! הצוות מסתכל על חבל הטבור ורואים שהיה בו קשר כפול! מבינים למה היו האטות בדופק והרופאה מכריזה שהיה לנו ממש נס ואנחנו צריכים לקרוא לו 'ניסים'.
בגלל היסטוריה של pph- דימום מוגבר אחרי הלידות הקודמות שלי, הצוות מוכן עם פרוטוקול של מלא תרופות שאני צריכה לקבל מיד עם יציאת השליה. עוזרים לשליה לצאת באופן אקטיבי כדי להתחיל עם התרופות. להבדיל מהלידות הקודמות שהייתי בלי אפידורל והחלק הזה של כיווץ הרחם היה כרוך בכאבים איומים, הפעם אני מבסוטה, לא מרגישה כלום, סבבה עם זה שכולם לוחצים לי על הרחם כל רגע. וגם הצוות לקח את הסיפור מאד ברצינות ונערך לתרחיש והרגשתי שהעניינים בשליטה.
ולקראת סוף הלידה היתה לי הפתעה והרופא שלי מהקופ"ח שאצלו הייתי כל ההריון נכנס לחדר. ידעתי שהוא עובד בבי"ח אבל ביום אחר ויצא שבדיוק באותו שבוע הוא היה גם ביום שילדתי. מכיוון שהוא היה בעניינים של ההיסטוריה הרפואית שלי וזכר אותי הרגשתי בידיים טובות, וממש שהקב"ה שלח לי שליחים טובים. וגם סוג של סגירת מעגל כי הפעם הראשונה שהייתי אצלו היתה לפני ההפלה, כשגילינו שהעובר בלי דופק והוא היה סופר רגיש ועדין, ועכשיו זה היה ממש סגירת מעגל. נשארתי בחדר לידה עוד כמה שעות בהן בדקו כל הזמן את מצב הדימום, וב"ה לא היה משהו מדי חריג.
בסופו של דבר הגבר החזק שלנו נולד כמעט 4 קילו, בשבוע 42+1. בחלומות הכי טובים שלי לא דמיינתי כזאת לידה רגועה וטובה. תודה לה' על כל רגע בלידה הזאת ושהכל הסתיים בטוב!
וואי, מדהים! מזל טוב והמון אושר!מכחול
מהמם. וב''ה. המון המון מזל טוב!אורוש3
ואוו מרגש 🥹לפניו ברננה!
וואיי מטורף ,חסדי השם איזה כייף!שמנתת
וואי אני גם במצב הזה אחרי מחזור מוזר ועם בחילות שלא נגמרות !וחשבתי לעשות בדיקה אבל מה הסיכוי ?היה לך דימום רגיל
הוא היה קצת יותר קצר מהרגילפצלש :)
נגיד 3 ימים במקום 5 ואז בשבעה נקיים היו כתמים שזה לא קורה לי בדרך כלל..
תבדקי, מה תפסידי?
יאללה בזכותך הלכתי לבדיקת דם ונראה מה יהיה חחחחשמנתת
תסמינים של הריון היו לך ?
יאא בהצלחה!פצלש :)אחרונה
בחילות זה לא מספיק? ;)
לא זכורים לי עוד תסמינים
מדהים! תודה על השיתוף מקווה שבסדר לשאולשוקולד פרה
איך היתה לך ההתאוששות מהלידה? בהשוואה ללידות בלי אפידורל...
כי היה לי לידה אחת עם אפידורל חלומית
אבל אח''כ לא הרגשתי את הרגליים מלא זמן וקמתי מהמיטה אחרי יממה והיה ממש קשה עם התינוק ככה.
ו2 לידות די מאתגרות לקחתי גז צחוק אבל שעה אחרי הלידה קמתי להתקלח בששון וכמובן לטפל בתינוק וכו
ממש מתלבטת מה לעשות להבא בעז''ה
לא הרגשתי כל כך הבדלפצלש :)
האפידורל השפיע אצלי רק על התחשות כאב, כן יכולתי להזיז את הרגליים גם בלידה עצמה שזה ממש לא מובן מאליו.
התחושה התעוררה אחרי שעתיים בערך ואז יכולתי כבר להסתובב.
מבחינת כוחות היו לי יותר כוחות עם אפידורל כי לא הלכה אנרגיה על התמודדות עם כאב.
אבל אצלי תמיד ההתאוששות קצת יותר מורכבת בגלל הדימום יתר שמאלץ אותי להשאר עם קטטר 12 שעות אחרי הלידה וזה הסיוט הגדול שלי
וואו איזה לידה!אנונימית מאושרת
מרגשת כ"כ! כל לידה זה פשוט נס ענק!
התאוששות קלה ונחת מכולם!
מזל טוב! ואווו !איזו ראיית הטוב!שיפור
תודה לכולכן! אתן מקסימות💖פצלש :)
הזעה בתקופת הנקהרחלי:)
בחיים לא הרגשתי שאני מזיעה ככה, עכשיו אני יכולה להתעורר בלילה כולייי מזיעה וגם במהלך היום מזיעה מלא. חודש אחרי לידה.
מוכר? משתפר בהמשך?
מוכר מאוד ומשתפר ממש. מזל טוב!חצי שני
אני זוכרת גלי חום בהנקהמישהי מאיפשהו
וזה עובר, לא זוכרת כמה זמן אבל לא חודשים..
מוכר. סיוט! אבל זה עובררקלתשוהנ
איזה קטע! כאילו אני כתבתי את זהשמחה כפרוייקט
התלבטתי הבוקר אם לשאול פה, תהיתי עד כמה השאלה מוזרה 😄
לא קישרתי ספציפית להנקה, אף פעם לא קרה לי. ממש מה שאת מתארת. וזה לא שחם בלילות…
ברור זה טבעיEliana a
אני תמיד חם לי בתקופת ההנקה
אבל לא ברמה של ההתחלה
ההנקה גורמת לגוף להוציא הרבה אנרגיה
מוכר מאוד, ומשתפר בהמשך 😃מכחול
גם אצלי ככה🥵 מקווה שישתפר!יהלומה..
אני עדיין מזיעה מלא.. 9 חודשיםפרח חדש
מוכר מאודפה לקצת
אני הייתי מתעוררת בלילה מהקור כי הייתי רטובה מהזיעה
היה לי גם והשתפר לגמריירקאני
לי היה ממש צמרמורותאלה 12
גלי חום הגוף כמו תחושת חולי .אבל לא היה לי כלום זה היה הורמונלי
מוכר, משתפרשיפור
כן בטח מוכרדיאן ד.
בהתחלה זה ממש הזיה,
הייתי מחליפה פיגמות באמצע הלילה ומצעים כי היה רטוב מזיעה
והקטע שאני נכנסת למיטה בלילה קר לי, מתעוררת באמצע הלילה מגלי חום פסיכיים, אחרי שעה נהיה שוב קר.
אח"כ מתאזן
אבל תמיד בהנקה אני מרגישה שאני מזיעה יותר וגם "מריחה" יותר מזיעה
וואי בול מה שהיה לי גםאלה 12
לא שמעתי על הרבה שחוו ככה .זה ממש היה לי קשה החליש אותי ממש
גם אני, אבל רק בחודשים הראשוניםשיפוראחרונה
ווואווו עד כדי כך נפוץ. בהלם שזה ככה.רחלי:)
מקווה שיעבור מהר זה מעצבן ממש. תודה למעודדות
אצלי גם בהריון וגם בהנקהמקקה
ממש כל לילה צכה להחליף. גועל נפש
סיפור לידה!סיפור לידה🧒
חוששת מאאוטינג כי זה קרה מול הרבה אנשים אז מפרסמת מאנונימי
התחלה:
מחכים כבר יותר מחצי שנה להריון.
כל חודש בודקת והביוץ נופל בתוך 7 נקיים.
מתבאסת כבר מלכתחילה, אבל נשארת בי עדיין תקווה כי יש סיפורים על ביוץ כפול בחודש, אולי בורא עולם יפתיע אותי.
אחר כך שמים לב שבכל חודש הוסת מקדימה ביום, כך שאני מצליחה להתנקות בכל חודש יום לפני ומתחילים לקרב את יום הטבילה לביוץ!
מגיע אייר ובעלי אומר שלדעתו נצליח החודש.
מחכה...
והבדיקה חיובית! 😃
מתרגשת עד השמיים ומניחה לבעלי את המקלון ליד המפתחות של הרכב לפני שהוא יוצא לעבודה.
באותו בוקר משום מה הוא לא ראה אותם... והם מולו! אני אומרת לו נו תסתכל זה מולך... ואז הוא אומר: מה זה?😲🥹 שנינו בוכים מהתרגשות!
ההריון ברוך השם עבר בטוב וממש מהר!
מגיעה לשבוע 38, כאבים בעצמות האגן והגב.
תוהה אם הוא מנסה להתברג ומרגישה שאולי שהוא התברג לא ככ טוב.
מתייעצת איתכן ומחליטה ללכת לטיפול איזון אגן.
היה שווה ומפנק ובאמת באותו לילה ישנתי מצוין והכאבים נעלמו.
בבוקר מתחילה כרגיל, מפזרת למסגרות ונשאר המתוק של כיתה א'. פתאום מרגישה בלופ! ונזילה חמה. בּלופ כפול ונזילה.
אומרת לו בוא! ורצה לתוך הגן. מסתכלת על הגננת ותוך כדי ריצה לשירותים מסמנת לה שירדו לי המים
נכנסת לשירותים ונסתכלת על עצמי בהלם, זה לא מים. זה דם. אדום. והרבה
נכנסת ללחץ תהומי. מה זה אומר הדימום הזה?
זה לא תקין! מפחדת שלא תהיה היפרדות שיליה מאיזשהי סיבה (ככה קראתי פעם באינטרנט, בדימום גדול אדום יכול להצביע על זה)
הגננת מושיבה אותי ומביאה לי כוס מים. אני רועדת בלי הפסקה, מנסה להרגע ולחשוב מתי היו תנועות פעם אחרונה? הרגשתי משהו בבוקר? ובלילה?
לא זוכרת כלום.
בעלי מגיע ונוסעים לחדר לידה שנמצא 5 דק נסיעה מהגן.
נכנסת וישר שמה לי מוניטור ומרגיעה! יש דופק!
מורידה לי תכשיטים ובגדים מהר למקרה ש... קוראת לרופאה ובודקת: פתיחה 3!
בודקים באולטרסאונד שאין חשש להיפרדות, הכל נראה תקין.
הדימום הפסיק ולאט לאט אני מתחילה להרגיש צירים חלשים ומאוד רחוקים. לא סדירים בכלל.
מנסה עיסוי פטמות ומרגישה שעוזר בקושי.
אחרי שעה פתיחה 4 וחצי!
ואז נתקע ככה שעתיים.
מנסים לזרז אותי בפקיעת מים או פיטוצין, אבל התכנון שלי היה לידה טבעית.
מפחדת מכאב לא טבעי שיבוא והגוף עוד לא מוכן לו.
בעלי אומר שאין לנו למה למהר. הכל נראה תקין ואנחנו פה בהשגחה.
מסכימה איתו ומסרבים.
מבקשת חוקן כדי להתפנות, מתקלחת ומחשיכים את החדר. סוגרים את הדלת לקצת שקט.
אחרי שהתרוקנתי (בחרדה שהתינוק לא יצא בשירותים😄) הצירים נהיו חזקים הרבה יותר, וגם תכופים.
בין ציר לציר מצליחה להרדם בישיבה על המיטה. כשהציר מגיעה מזנקת ונושמת עם סיבובי אגן (עזר לי גם הישענות קדימה)
אחרי מספר צירים אומרת שזהו! אני רוצה שהוא יצא וזה כבר לא נורמלי!
מרגישה קצת הרגשת יאוש וחוסר שליטה, מייחלת שזה באמת הצירים האחרונים כי מרגישה שאני לא יכולה יותר.
המיילדת נכנסת ובודקת ואומרת לי: את צודקת!
מכינה את הדברים ללידה ותוך כדי אני כבר לוחצת, לא מעניין אותי כלום. רק שיצא!
המים נפקעים בבת אחת.
4 לחיצות והגור הקטן היה בחוץ😍
מרגישה טוב וההתאוששות בלי האפידורל היתה לי טובה. הצלחתי לקום לשירותים שעתיים אחרי הלידה, להתקלח ולטפל בתינוק.
שמחתי שהצלחתי לעבור את התהליך ככה ואני מודה לבורא עולם על כך.
על בעלי, על השליחים הטובים, על החיים ועל הכל.
ותודה גם לכן בנות הפורום היקרות❤️
וואי, איזה סיפור!מכחול
ב"ה שהכל עבר בשלום!
מזל טוב התאוששות קלה והרבה נחת 😍
מרגש🥹כי כל פה
ואיזה לחץ עם הדימום!
מזל טוב!מאוהבת בילדי
כתבת ממש יפה וחי!
נלחצתי בשבילך... איזה כיף להיות אחרי!
מהמם ומרגש. המון מזל טוב!אורוש3
וואו מרגש! בשעה טובהילדה של אבא
מהמם!! מזל טוב!טוווליי
מזל טוב ❤️❤️ראשונית
מזל טוב!אנונימית מאושרת
כ"כ שמחה בשבילך שהלידה בסוף הלכה בכיוון שרצית!
התאוששות קלה והמון נחת!
מזל טובצוףלבוב
מזל טוב!אן אליוט
הרבה נחת מכולם
מרגש! מזל טוב❣️יהלומה..אחרונה
סיפור הלידה שלייימותק 27
קמתי בבוקר עם תחושה של דקירות למטה בצד ימין... והמשכתי להתנהל רגיל, פיזרתי את הילדים למסגרות ומשם לקניות להמשך השבוע, כי לא ידוע מה יהיה בהמשך....
הגעתי הביתה וכבר לא יכולתי עם הדקירות האלו כל הזמן, הרגשתי כאילו עוד שניה בוקעים לי המים.... התקשרתי לכללית לבקש הפניה למיון יולדות להיבדק, שלחו לי הפניה לבית חולים ומרוב עייפות נרדמתי חצי שעה בערך...התעוררתי ב12 וחצי להמשיך לארגן דברים בבית, כביסות, גיהוץ וכו... סיימתי לגהץ בשעה 1 בצהריים ופתאום הרגשתי מעין בקיעת קרומים ונזילהההה של מים... התקשרתי לבעלי שייצא מעבודתו, בכל זאת מרחק של שעתיים בערך בתחבצ... אחכ התקשרתי למדא, הגיע אמבולנס בסביבות 1 ורבע, הגענו למיון כבר ב1 וחצי, חיברו למוניטור, לראות שהכל תקין.. אחכ בדקו פתיחה, פתיחה 6, מיד העבירו לחדר לידה כבר הייתה השעה 2.. ביקשתי שיקראו למרדיםלאפידורל כי אין מצב שאלד בלי זה... פשוט פסיכולוגי אצלי כל העניין כי ממילא לא הרגשתי את הצירים..
עד 2 וחצי כבר הייתי אחרי האפידורל.. כשהגעתי למיון, הזעקתי חברה שתגיע להיות איתי עד שבעלי מגיע.. היא הגיעה ב2 וחצי, יחד עם אמא שלי.. שתיהן יחד היו איתי ותמכו בי בשלבי הלחיצות..
בעלי הגיע בעשרים ל4, ב4 וחצי יצא המתוק לאוויר העולםםם...
שיהיה בבריאות ובקלות אצל כולןן, בידיים מלאותת
מרגש😍המקורית
ואיזה סיעתא דשמייא שהספיק!
תהני ממנו, התאוששות קלה❤️
תודהה 🥰מותק 27
איזה יופי. נשמע חלומי!!מאוהבת בילדי
הרבה מזל טוב והרבה נחת!
תודהה 🥰מותק 27
יההה איזה יופי של לידהעדינה אבל בשטח
ואיזה יוןפי שלא הרגשת את הצירים. בהתחלה, נשמע חלומי! תגדלי בנחת!!
תודההה🥰מותק 27
מזל טוב אהובה! איזה סיפור מרגש. הרבה נחת ושמחהאמהלה
תודה לכן, בהחלט רגע מרגשש 🥰 שלא מעכליםםםמותק 27
המון מזל טוב, מרגש!אורוש3
תודה 🥰מותק 27
וואו נשמע לידה מיוחדת!אנונימית מאושרת
המון מזל טוב ונחת!
תודה🥰מותק 27
מזל טוב!אמאשוני
לא היה אפשר לבקש לידה יותר מתוזמנת מזו,
איזה כיף להיות אחרי.
הרב נחת!
נכון.. ככ קיוויתי שלא תצא בשבתמותק 27
ברוך ה', לא התרחשה בשבת... הוא חיכה לצאת בראשון
מזל טוב!אן אליוט
הרבה נחת מכל הילדים
אמן תודה 🙏🥰מותק 27
מזל טוב!!מדברה כעדן.
איזה שבוע היית ואיזה מס' לידה?
תודה🥰לידה 5, שבוע 39+4מותק 27
מזל טובבברקאניאחרונה
מרגש ממש!
הריון מעבר דירה ו... עבודה.אנונימית בהו"ל
ב"ה תודה לה' בהריון. אמורה ללדת בתחילת תשרי.
ועומדים לעבור דירה בסוף שנה אז כנראה גם אחליף עבודה. (מורה)
השאלה איך זה עובד?
לספר ראיון שאני בהריון? לא לספר?
מותר לא לקבל אותי כי אני בהריון?
קיצר...
מה יעזור לי להתקבל לעבודה למרות שאני אמורה ללדת בתחילת שנה.
אם מקום עבודה מקבל אותי. אבך עוד לא ממש ברשמי, ואחכ ספרתי לו שאני בהריון, מותר לו להתחרט?
ודבר אחר, איך עובד ה40 שעות של הבדיקות הריון?
צריך להביא אישור שעשיתי בדיקות? ממי? וזה כאילו רק כשהמוסד יודע שאני כבר בהריון?
קיצר, באנה כל הגאונות
והושענה אותי בעצותיכם החכמות!😉
את תתראייני אחרי המועד שבו צריך כבר לספר למעסיק?ירושלמית במקור
אנונימית אחרתאנונימית בהו"ל
מתי צריך לספר למעסיק?
התוצאה הראשונה בגוגל:ירושלמית במקור
החוק מחייב נשים בהריון לדווח למעסיקיהן על הריונן לכל המאוחר בעודן בחודש החמישי להריונן (כלומר, בשבוע 20 עד 23). נשים העובדות בעבודות שעשויות לסכן את הריונן - למשל, חשופות לקרינה או לחום - מחויבות להודיע למעבידן על הריונן קרוב ככל האפשר לרגע גילוי דבר ההריון.
לפני (הפותחת)אנונימית בהו"ל
תראי אני כן סיפרתי בריאיון. והתקבלתי. אבלירושלמית במקור
אבל גם סיפרתי בלי שביקשו כמובן כמה זמן מתכוונת לשהות בחל"ד.
נסי לברר את מצב השוק שם. אם הם צריכים אותך מאמינה שזה יעמוד לטובתך. אולי יציעו לך פתרון ביניים כלשהו
(ואמרתי אגב שאקח 4 חודשים. מה שאכן קרה).ירושלמית במקוראחרונה
עונה מניסיון אישיאמ פי 5
קודם כל בשעה טובה, בקלות ובידיים מלאות אמן!
לגבי ה-40 שעות- אם את עובדת מעל סך שבועי מסויים של שעות מגיע לך 40 שעות הריון של בדיקות
כל פעם שהיתי יוצאת לבדיקה - היתי מביאה אישר שהיתי באותו מקום ממאיזה ועד איזה שעה כמובן גם מוסיפה את הזמן של הנסיעות. ומדווחת על 3 שעות הריון למשל...
צריך לספק למעסיק על הריון החל משבוע 20.
קודם כל מזל טוב, ובהצלחה במעבר ובכל ההתחלותהתייעצות הריון
החדשות. האמת היא שבעיניי אין לזה צורה לא לספר. זה לא שתתחילי את ספטמבר בחודש חמישי שישי, תתחילי אותו בחודש תשיעי! מאוד הגיוני למרבה הצער שיהיה לך קשב למצוא משהו לזמן הזה.. הייתי מנסה לחפש בכיוון של החלפה לחודש מורה שהיתה בחופשת לידה ואמורה לחזור סביב תאריך הלידה שלך. החוק היבש של המעסיק בעיניי לא יעיל פה.. זו דעתי.
המעבר דירה הוא לעיר רחוקה?עדיין טרייה
אולי זה אפשרי להמשיך באותו מקום רק לשנה הזאת? (בכל מקרה חלק מהשנה תיהיה בחופשת לידה...)
אם לא אז ברור שלספר בראיון מראש להגיד שתתחילי את המשרה בחודש כך וכך (תלוי מתי את מתכוונת לחזור מחופשת הלידה).
לגבי הבדיקות את מוציאה מהאתר של הקופה אישור ביקור בקופה (ככה זה בכללית) או מבקשת מהמזכירות כשאת יוצאת מהתור (אני בדרך כלל שוכחת). רק כשהמוסד יודע שאת בהריון הם פותחים לך את האופציה לדווח על זה אבל אצלי בעבודה אמרו לי שאני יכולה לתקן דיווח אחורה.
לפיתקומה
החוק, את צריכה לספר בחודש חמישי.
ולמעסיק אסור לא לקבל אותך בגלל ההריון.
מצד שני, יש כאן גם עניין של יחסי עבודה.
כי במיוחד בתור מורה, את נכנסת לתפקיד ספציפי, ולזמן שבו את מתחילה את התפקיד יש משמעות גדולה.
לקבל אותך על סמך זה שאת ממלאת להם משבצת מסויימת ואז לגלות שלא, זה יכול ליצור מתח ביניכם.
אבל אני יודעת שיש מקומות שבהם יסכימו לקבל כי יחשבו קדימה, ולא רק על החודשים של חופשת לידה.
אז יכול להיות שהדבר הנכון לעשות, זה להיות שקופה ולהגיד את זה מראש בראיון, ואז הבחירה עוברת אליהם.
יכול להיות שיקבלו אותך, אבל יתנו לך תפקיד קטן יותר או מילוי מקום, אבל בהמשך תוכלי להרחיב שם את העבודה.
יש לך קביעות במשרד החינוך?לפניו ברננה!
חכמת ההמון- שקיות חלב אם להקפאהמקרמה
איפה הכי זול?
מוכרים בבתי מרקחת של הקופה?
לפי מה שראיתי - יד שרהאור.י
אפשר להזמין דרך האתר שלהם נראלי
בעבר קניתי באמזוןבוקר אור
קונה בעליאקספרספרח חדש
אמזוןרוני_רון
קניתי 600 שקיות ב130 ש"ח
בבית מרקחת של הקופה יוצא בערך חצי שח לשקית
יש עמותה שנקראת אם לרעותה ושם זה קצת יותר מחצי שקל לשקית
בהצלחה!
יש לך קישור?רקאניאחרונה
פריקה>הריון, הורמונים ומה שביניהם 🥴ראשונית
אני בדמעות על שטויות גם אתמול בלילה וגם שלשום? בכללי אין שבוע שאני לא בוכה על משהו...
אתמול אמרתי לבעלי שלפני החתונה הייתי שפויה, לא יודעת מה השתבש🙈😂
הריון ראשון, אז כל פעם אז מכל תופעה אני מופתעת🙄
במיוחד שכרווקה המחזורים כמעט לא השפיעו עלי רגשית
כדי לא להיות מופתעת הייתי משיגה את אחד הספרים האלהירושלמית במקור
שסוקרים מה קורה אצלך + אצל העובר כל שבוע, וקוראת יחד, בזוג.
הכי כיף בשבת.
יש לך רעיון לספר?ראשונית
אשמח לקנות לי אחד כזה
יש כל מיני, אני השתמשתיירושלמית במקור
ב"המדריך שלך להריון ולידה" כי זה מה שהיה לי זמין. מוצלח בעיני.
מפורסם גם "המדריך הישראלי להיריון ולידה"
ורואה מהגוגל גם
"מדריך הבנות להיריון ולידה"
"היריון לידה ומה שאחריהם"
"הכל על היריון ולידה"
"אנציקלופדיה להיריון ולידה"
בכל הספרים שמכירה יש גם חלק לגבי הטיפול ברך הנולד.
הייתי פשוט נכנסת לחנות וקונה משהו אחרי שדפדפתי בו קצת.
ואגב יש כאלה שלא הולכים לפי שבוע שבוע, אלא לפי נושאים, כמו למשל "טבעי ללדת".
המדריך הישראלי להריון ולידה- מעולהאמהלה
ויש ספר מצוין של מיכל פינקלשטיין- בשעה טובה
המדריך הישראלי מצויןמישהי מאיפשהו
אני גם ממליצה עליו.
רק צריך לצנזר שם כמה תמונות 😂🙈
אני גם אהבתי לקרוא באתר תינוק ישראלי את ההסבר על כל שבוע, וגם באפליקציה של מכבי
ב"המדריך שלך" ההסברים ארוכים יותר מאשר ברשתירושלמית במקור
יש גם את "להרות כוחות- ללדת חיים"השקט הזה
שהוא גם על ההתפתחות של העובר ומה קורה בכל שלב אבל גם ליווי רוחני
ממליצה עליומעיין אהבהאחרונה
מזדהה ממשמכחול
זוכרת את עצמי אומרת לבעלי בדיוק אותו דבר, שלפני החתונה הייתי שפויה...
מזדההדרקונית ירוקה
זה תמיד היה הסימן הראשון אצלי להריון. עוד לפני הבדיקה החיובית התחלתי לבכות משטויות.
וגם אני לא הושפעתי רגשית ממחזורים בתור רווקה
איך מבדילים בין גודש לבצקת?אנונימית בהו"ל
9 ימים אחרי לידה, הנקה מלאה .. צד אחד היה בו סתימה כי כנראה חיברתי לא נכון.. כל פעם שאבתי ידנית וזה חזר כי לא הצלחתי לפתוח את הנקבובית
אתמול הוא ינק טוב והיא נפתחה אז שאבתי ידנית וקמתי באמצע הלילה עם שד חם כואב ברמות על! שמתי קצת עלי כאיב על הצד הכואב כדי שירגע , זה עזר קצת אבל עדיין זה מאוד נפוח כבד וקשה...
איך מטפלים בלי רופא או אנטיביוטיקה? כי חוץ מכאב שם אני בסדר
הייתי מתייעצת עם יועצת הנקהאלה 12
לוקחת איבופן במקביל .
גודש בשלב הזה אחרי לידה זה קלאסיתוהה לעצמיאחרונה
רק צריך להיזהר שלא יתפתח לדלקת.
אני סוחטת מידי פעם רק עד להקלה, לא לרוקן את השד יותר מידיכדי לא לעודד עוד ייצור חלב. ולקחת נורופן כשכואב. רק תישמרי את החלב אם את סוחטת, זה זהב!
ואם עולה החום לכי לרופא, לפעמים אין ברירה חוץ מאנטיביוטיקה.
צריכה רק הזדהותאנונימית בהו"ל
אני בתחילת הריון, עוד רגע שבוע 7.
בבית ב"ה שלושה ילדים ואני רוב הזמן נחה
אחרי שבבוקר אני בעבודה,
אין לי הרבה סבלנות אליהם, הקטן בן 4.
בעבר ישבתי איתם יותר לשחק, לעשות חוברות עבודה לכיף ועכשו ממש מאתגר לי.
בעלי חוזר בערב מהעבודה עייף ואין לו כח.
הילד בן 4 יותר משתולל, נראה לי שמרגיש שאני יותר חלשה ומקבל פחות תשומת לב..
זה עוד מעט ישתפר נכון?
ישתפר בעז"הכי כל פה
תקופות כאלה.. בהצלחה!🤗
הרבה פעמים השבועות הראשונים קשים משמעותית...אור עולה בבוקר
אני זוכרת את ההריון הרביעי שלי כתקופה הקשה בחיי.. עם שלושה קטנים בבית.
תחזיקי מעמד, מקווה יהיה טוב יותר
תודה!אנונימית בהו"ל
הם לא כ"כ קטנים אבל כנראה עדיין קשה להם.
נראה לי שהוא מרגישיהלומה..
פחות תשומת לב ובגלל זה הוא משתולל , כדאי לנסות לתת לו יותר תשומת לב חיובית ואולי זה יעזור
פעם שמעתי ממנחת הורים שהאיכות יותר משמעותית מהכמות.. אז אולי לתת לו זמן איכות לבד אפילו ל10 דקות ..
וואי התשישות של תחילת ההריון זה זוועהילד בכור
עם בן 4 אפשר לעשות גם דברים תוך כדי שאת שוכבת בספה אז אולי לנסות את זה..
אולי לקריא סיפורים כשאת יושבת או שוכבתצהובאחרונה
בקשה מכולן....שימו ❤️ לקראת פוריםתושבת חדשה
למשפחות חדשות באזורכן.. פורים זה חג של חברים..או משפחה...
מי שגר במקום חדש אולי עוד לא הספיק לרכוש חברים שמרגיש איתם בנח כדי להזמין..
אני נגיד אומרת לעצמי- טוב היו כמה נשים חמודות שפטפטנו בגינה או באיזה ערב נשים
שיחה פה ושם
אבל לא מכירה את הבעל וגם בעלי לא מכיר-אולי בכלל לא יזרום?
ובקושי מכירות
וכולן פה גרות כבר שנים ומסודרות בחבורות קבועות כאלה או עם משפחה
למה שהם ירצו להגיע למשפחה חדשה?
אז מתביישת להזמין
ועובר עוד יום ועוד יום
ואף אחד לא מזמין אותנו..
והגיוני
אבל...מבאס להשאר פה לבד..
במיוחד כשעושים השוואות לכמה היה כיף במקום הקודם וכמה אורחים היה לנו..וכמה הרגשנו שייכים
(אנחנו נסתדר בסוף מאמינה...)
אז סתם חשבתי לטובת עוד אנשים..
להסב את תשומת הלב...תפקחו עיניים סביב
לא רק לחדשים
לנשות מגוייסים!!
לגרושות..אלמנות..
לסתם משפחות שאולי ישמחו להזמנה..
וכו
צודקת... חשוב...ירושלמית במקור
אכן לוקח זמן להתאקלם ❤️אמאשוני
לבינתיים כדאי לנתב את הציפייה לעשייה.
לתת על מנת לא לקבל חזרה.
לשמח זקנים, אנשים ששקופים בד"כ, חולים וכו'.
פורים זה יום עמוס ושיהיה רק עמוס לטובה.
אפשר גם להכין רשימה של חברים של הילדים שהם רוצים לנסות לחמם קשרים או ילדים נוספים שפחות IN בחברה, ולחלק להם משלוחי מנות.
האמת שארוחת פורים אצלנו יותר משפחתית וקטנה, אף פעם לא הזמנו ולא התארחנו אצל חברים,
או שעשינו קליל בבית או אצל ההורים.
אבל משלוחי מנות כן השקענו יותר כלפי מי שפחות נותנים להם בד"כ.
(כשהילדים שלי היו קטנים היינו מחלקים כל שנה לפי קטגוריה אחרת- שומרים, מנקים, עולים חדשים וכד')
עכשיו הילדים גדלו אז הם מחלקים לחברים,
אבל הייתי שמחה לחזור למסורת הזאת.
אז מציעה לאמץ אם מעניין אותך.
תודה רבה❤️ מהמם ממש.אבל באמת פחות רלוונטי לנותושבת חדשה
הילדים מחלקים מלשוחים משלהם לחברים בכל מקרה
אין פה זקנים ובודדים זה ישוב צעיר 😉
וגם אנחנו עם קטנים ולא ממש נכנס בלו''ז להסתובב ברחבי היושב ולהביא לאנשים זרים מלא משלוחים
וגם
הכל תלוי מה רגילים אנחנו רגילים לפורים אחר לגמרי..לסעודות עם מלא חברים ויחד
וזה מאוד מוזר לחשוב להיות לבד עם קטנטנים שלבעלי לא יהיה עם מי להשתכר ולנגן ולא תהיה אוירה כי כולם חצי תינוקות פה.חוץ מלריב ולבכות לא יהיה כלום
מקווה שנמצא את מי להמזין או למי ללכת
לבד מבחינתי הז בכלל לא פורים ולא אופציה
כ"כ חשוב... תודה על העירנות!אנונימית מאושרת
ומאחלת לכם שתמצאו את המקום שלכם במקום החדש בקרוב❤️
אמן.תודה💖תושבת חדשהאחרונה
ילדה ששואלת הרבה שאלותתפוח אדום
אני ממש מתלבטת עם עצמי כמה שנים איך להתנהל
חושבת שאני לא מתנהלת נכון...
היא כבר כמעט בת עשרה , ילדה מוכשרת מאוד מאוד מאוד
יכולות גבוהות לימודיות וחברותיות
רואים בבית, וגם מקבלים פידבקים מצוות החינוך לאורך השנים
אבל... מגיל קטן ממש היא שואלת שאלות ללא הפסקה
וזה יכול להיות על דברים ממש ברורים שהתשובה עליהם ברורה מראש, או דברים שאין לי תשובה ברורה וזה גם הגיוני לסיטואציה שהיא כבר צריכה להכיר אותה
כמו למשל אנחנו יוצאים אז זה " אז לאן אתם נוסעים בעצם? (וזה אחרי שהיא יודעת) ולמה ? ומתי תחזרו?
וכמה זמן תהיו שם ?(וזה אחרי שכבר קיבלה תשובה משוערת של מתי נחזור)
וכמובן שאחרי שאני אענה נניח שעתיים.. אז למה? למה שעתיים? ולמה לא פחות? או למה לא 3 שעות?
וזה בכל נושא.. לא רק בנושא יציאות
מהצות החינוכי לאורך השנים שמעתי פעם אחת ממורה שאמרה לי שעם כל היכולות שלה מוזר לה שלפעמים היא שואלת שוב ושוב מכל כיון על אותו הנושא
והיא לא מבינה למה אין לה בטחון בזה עם כל הכשרון ב"ה שיש לה...
הבעיה היא יותר בי.. אני כבר די חסרת סבלנות
אם פעם אמרו לי שהיא ילדה ששואלת כי היא נורא חכמה וסקרנית
אז היה לי סבלנות לענות על כל שאלה
ככל שהתקדמה בגיל וזה המשיך
אני כבר ממש חסרת סבלנות
אתמול אמרתי לה שקשה לי לשתף אותה כי אני יודעת שאני אקבל מטר שאלות
ראיתי שהיא ממש נעלבה (ובצדק)
אמרה אבל מה הבעיה במה ששאלתי...
(והיו הרבה בעיות)
וזו ילדה שיודעת לקבל תשומת לב, ומקבלת בה, בוגרת ומשתפת וגם מאוד מורגשת בבית
ניסיתי להיות סבלנית, וגם כמובן לא להיות מדי סבלנית (כי בכא היא מוכשרת וחכמה מאיפה זה בא לה ?), שום דבר לא שינה את ההתנהגות הזו
ממה זה נובע?
זה ככה יישאר? איך אני יכולה להיות סבלנית יותר?
באמת נשמע מאוד מאתגר סבלנותריבוזום
אני לא בתחום ולא מבינה בזה, אבל אולי מה שתיארת מזכיר מעט מאפיינים של OCD? תוהה. לא חושבת שאת צריכה לדאוג בכל מקרה, כי לא נשמע שיש כאן משהו שמפריע לה במיוחד, או שמתבטא בעוד מקומות חוץ מהשאלות הללו. אבל אולי זה כיוון, ואולי אם תחליטו לטפל זה יוכל לשפר את איכות החיים שלכם. ואולי זה לא קשור, ומגיע ממקום אחר.
אבל מכל מקום שזה מגיע - זה נשמע אכן קצת חריג, ואם כך, זה נובע מאיזשהוא שורש, שכרגע נעלם ממך. אבל עצם ההבנה הזו יכולה לעזור לנו קצת להיות מעט יותר סבלניים, כמו שההבנה שילד בוכה ורגזני כי הוא חולה עוזרת, או ההבנה שילד מתקשה בדברים מסוימים כי יש לו הפרעת קשב עוזרת יותר לקבל בהבנה, וכן הלאה.
שה' ישלח לכם סבלנות וחכמה, והצלחה רבה! היא נשמעת ילדה מקסימה עם אמא מקסימה לא פחות!
מוסיפהריבוזום
מה שהעלתי בהודעה הקודמת זה אולי אולי (?) כיוון אחד אפשרי, אבל אני לא חושבת שאישית הייתי מתחילה לחשוב \ לחקור דווקא בכיוון הזה.
אני חושבת שתחילה כדי להבין מה בדיוק קורה שם צריך להתיחס לכל הדינמיקה בבית והיחסים ביניכם לבין הילדה, והיחסים שלה ושלכם עם שאר בני המשפחה. ובכלל למה שקורה לה בחיים. כשאת מתארת רק את עניין השאלות זה נשמע תמוה, אבל אולי תחקיר יותר מקיף יוכל לשפוך יותר אור על המצב. זה לא בהכרח תשומת לב שחסרה, זה יכול להיות כמו שאמרת בעצמך קשור לביטחון - בעצמה \ באחרים. צורך בוודאות או יציבות? צורך בהערכה? שאיפה לשלמות? משהו מאלה נשמע לך רלוונטי לגביה? אם תצליחו לזהות מה חסר לה, תוכלו לנסות להבין מאיפה החוסר נובע - האם הצורך לא מסופק או שמשהו מפריע למילוי שלו. כאשר תוכלו לספק את החוסר בדרכים אחרות (או להפסיק את מה שמחבל בסיפוק הצורך הזה), השאלות הבלתי פוסקות ייעשו מיותרות.
חיפשתי בגוגל רשימה של צרכים וזה מה שבמקרה מצאתי (לא קראתי את הדף כולו, יש שם תמונה עם רשימה)
https://www.inbaltsur.co.il/post/needs
זה יכול לעזור כשמחפשים סיבה להתנהגות לא מובנת.
(תוך כדי שכתבתי קלטתי שמה שאני כותבת לך אלה דברים שלמדתי קצת לפי גישת תקשורת מקרבת)
ממשיכה להיזכר קצת...ריבוזום
בדברים שלמדתי אז.
שאלות שיכולות לכוון אותך להבין מהיכן השאלות נובעות:
מתי זה קורה? בזמנים מסוימים ביום\שבוע, לפני אירועים מסוימים \ אחרי, במצבים מסוימים וכו'...
מול מי זה קורה? מול חברות? מול אחים? מול אבא? מולך?
באיזה הקשרים? בכל תחום יהיו שאלות כאלה? בתחומים ספציפיים? (למשל, אחרי הסבר במדעים? תוך כדי סיפור? כשאח מספר על משהו שקרה לו? כשאתם מתכננים תוכניות שלא כוללות אותה? כשאתם מתכננים תוכניות שכן כוללות אותה?)
מתי זה התחיל? מאז ומתמיד ממש? אולי היתה נקודת זמן שאפשר להצביע עליה?
איפה זה קורה? בבית? בעוד מקומות?
לנסות כך לחקור כדי להגיע להבנה של ההתנהגות
גם אני הייתי מכוונת יותר ל ocd (כמובן שאינני אשתדיאט ספרייט
מקצוע) זה רק על פי דעתי וממה שאת כותבת ובמסגרת הדלה של מה שאני מכירה.
הייתי חושבת גם על רצון בתשומת לב, אבל תיארת שהיא מקבלת מספיק.
בהצלחה רבה.
קודם כל תנשמיייייישדמות בחולות
יש ילדים כאלה שהם מאד חכמים ונבונים, אבל ברגע שזה מגיע לתיכנון תכניות, יציאה מהבית ומהשגרה - זה מערער אצלם משהו ריגשי.
זה יותר אופייני לבעלי ילדים עם הפרעת קשב (שהם הילדים הכי יצירתיים שיש) וגם לילדים רגישים (מאד) ושינויים הכי קלים מכניסים אותם למגננה ריגשית והם מציפים בשאלות כדי שהכל "יהיה מכוסה" מבחינתם. וזה אומר שיהיו שאלות שיחזרו על עצמם שוב ושוב.
זה אומר שהיא בסדר סך הכל. ואפשר פשוט לשקף לה את מה שהיא יודעת בשאלות הפוכות (לדוגמא: "אמא לאן את יוצאת"? את משיבה- "את זוכרת מה סיפרתי לך"? ותחכי לתשובה ממנה. זה עוזר לעכל את המידע אחרת)
להציב גבולות ברוריםאמאשוני
נראה לי ברור שזו דרך לא מודעת שלה לקבל תשומת לב ולהיות "מיוחדת"
היום היא כבר לא מכירה את עצמה אחרת.
צריך להציב גבולות.
לאן אתם נוסעים: את יודעת
כמה זמן זה ייקח: אני משערת בין שעתיים לשלוש.
למה לא שלוש וקצת? למה את חושבת שכן?
או:
זה לא זמן לשאלות עכשיו.
בנוסף, אפשר להבין איתה למה היא שואלת.
כמובן שהיא בעצמה לא יודעת לנתח באמת למה היא שואלת ותגיד כי זה מעניין אותי או משהו כזה..
אבל מלפני השטח, יכול להיות שמתחבאת שם איזה חרדה מהלא נודע.
כלומר ילדים חכמים שיודעים הכל, פחות מתמודדים עם מצבים שבהם הם לא יודעים משהו, ואז כשזה קורה זה עלול לגרום לחרדה. איך לא ידעתי ש..
והפתרון המקרה הזה הוא לא להאכיל את החרדה, אלא להקנות כלים עם התמודדות עם אי וודאות.
להשלים פרטים בדמיון. להשלים שיש כמה תרחישים אפשריים וזה ממש בסדר לחיות בלי לדעת מה מהם הוא הנכון.
זה הרבה עניין של מודעות ודוגמה אישית.
למשל: אבא אמור להגיע הביצה ב18:00, והוא מאחר.
למה הוא מאחר?
אולי הוא התעכב בעבודה, אולי יש פקק בדרך, אולי הוא עצר לקניות ואולי הוא מדבר עם השכן למטה.
אני ממש בסדר עם האיחור לא רק עד שהוא יגיע הביתה, אלא גם כשיגיע. אני גם כישיגיע אני לא אשאל כי אני ממש בסדר לא לדעת מה מתוך התרחישים באמת קרה.
זה כמו שכשמתחילים ללמוד פירושים,
יש פירושים הפוכים ממש.לפעמים אצל שני פרשנים שונים. ולפעמים אותו פרשן מביא פירושים מנוגדים.
אז מה נכון?
זה משגע..
אבל אין "מה נכון"
זה טיבם של פירושים ונדרשת איזה התמודדות נפשית עם יכולת הכלה של דבר כזה.
אז אותו דבר עם אירועים שקורים.
אולי היציאה תהיה שעתיים, אולי שלוש, והיא צריכה ללמוד להרפות את השליטה והמחשבה מהעיסוק בנושא. כלומר גם כשתחזרו הי אלא צריכה לבדוק בדיעבד כמה זמן זה לקח לכם. זה עניין של תהליך כמובן.
לא בבת אחת לומדים לשחרר שליטה על ידיעה.
בנוגע לשאלות על ידע כללי, אני בעד לתת חכה ולא דגים.
היא כבר בגיל שהיא יכולה לחקור בעצמה.
תציעי לה לשתף אותך בהליך החשיבתי שהיא מגלה ולא לפנות אליך כמקור לתשובות.
אפילו בדברים פעוטים כמו האם ירד גשם מחר?
אני עונה שאני לא נביאה.
עד שלמדו לבקש אם אפשר לבדוק את התחזית. ככה אם בסוף לא ירד גשם זה לא אני שטעיתי. אלא הם לומדים שתחזית זו השערה וצריך לקחת בחשבון שאולי תהיה טעות.
עוד דוגמה למשל מישהו שאל איך קוראים לתינוק מסויים. עניתי את השם הראשון של התינוק כי ככה יקראו לו ביומיום.
הבת שלי תיקנה אותי ואמרה את השם המלא (שני השמות)
אמרתי לה שלא טעיתי, אלא זו הסתכלות שונה על השאלה.
האם השואל מצפה לשמוע ומעניין אותו השם המלא, או שהוא מתכוון לדעת את השם העיקרי.
ואיך זה קשור? כי כשלומדים שיש כמה תרחישים שכולם נכונים וזה תלוי הקשר, יש פחות אובססיה לדיוק בפרטים וממילא יש פחות שאלות ויותר השלמה עם אי הידיעה.
זה קשור גם לגמישות מחשבתית, שזה משהו שילדים חכמים נוטים פחות לפתח באופן טבעי בהתחלה וכדאי לעזור עם זה.
תודה על התשובות המפורטות, אתן עוזרות ליתפוח אדום
אז זה מה שאני בדרכ עושה לאחרונה
אם היא שואלת שאלה אז עונה לה
שזה גם יהיה בסדר אם התשובה שלי לא תענה ממש לשאלה שלה, כי אני באמת לא תמיד יודעת
או להוכיח לה שהיא כן יודעת את התשובה
אבל מרגישה שאני לא סבלנית כי גם יוצא לי בעצבים
והיא לפעמים נעלבת
והיא הכי לא עם הפרעת קשב
וזה גם מה שאני מבינה המורות שתמיד מציינות שהיא בין הילדות שאפשר להושיב לידן ילדות עם הפרעת קשה אפילו חמורה
כי להן זה לא יפריע להתרכז...
וגם לא מוצאת נקודה שיש לה קושי רגשי או יושב על משהו רגשי
במיוחד שזה התחיל בערך מאז שלמדה לדבר
והיא למדה מוקדם מאוד בה
זה לא קשור להפרעת קשב ולא צריך לזהות גרעין רגשיאמאשוני
זו צורת תקשורת ודימוי עצמי שהיא סיגלה לעצמה מאז שהיא קטנה.
זה שהיא התחילה לדבר מוקדם רק מחזק את זה.
יש איזה הקשר חברתי נפוץ:
ילד קטן ששואל= ילד חכם.
יכול להיות כשהיא הייתה ממש קטנה עודדו אותו שלהרבות בשאלות מראה על חכמה, סקרנות, ושאר תכונות טובות, וקשב לה להשתחרר מזה.
באופן לא מודע.
תנסי לנהל את הסיטואציות בלי להתעצבן. העצבים הופכים את הדינמיקה למאבק כח.ץבמאבק כח יש צד מנצח וצד מנוצח.
וכשאת מנצחת אותה זה מעליב.
כשאת עסוקה ולא יכולה להקשיב לשאלות דלה, זה לא אישי, זה לא מעצבן אותך, וממילא לא מעליב אותה.
כלומר ההתנהגות שלך בשתי הסיטואציות זהה, כלומר בשתיהם אז עוצרת בעדה מלשאול שאלות כי את לא פנויה להקשיב. אבל הרגש שונה וממילא התגובה שלה. (נעלבת או לא)
במקום לעבוד על הכלה, אולי כדאי לעבוד על הרגש שזה מעורר בך.
האם היא כזאת כלפי כולם או שזה משהו שקשור לדינמיקה בינכן?
לפי מה שסיפרת עלי המורה אני מבינה שככה היא כלפי כולם?
רק לגבי הפרעת קשבאפונהאחרונה
התיאור שלך לא נשמע כמו שאין הפרעה אלא שיש מיקוד יתר...
גםoo
לי יש ילד (בן 5) ששואל יותר מדי שאלות וגם רוצה לדבר כל הזמן איתנו
אני מסבירה לו שהוא שאל מספיק שאלות וגם שדברנו מספיק, גם כי זה מוגזם מצידי וגם כדי להכניס לו למודעות שאי אפשר לשאול ולדבר בלי התחשבות בסובבים.
אם הוא שואל על משהו שהוא אמור לדעת אני שואלת אותו בחזרה מה התשובה.
אני רואה שכבר בגיל הזה הוא מפתח מודעות ולפעמים הוא שואל אם הוא מדבר יותר מידי או עונה לעצמו על שאלת קיטבג
בסיטואציות שילד טועה שוב ושוב, זה בדיוק המקום להכניס לו מודעות ולעזור לו לגדול להיות מבוגר מודע.
בגיל חמש הכי הגיוני לשאול הרבה שאלותמתואמת
ואת באמת מכוונת אותו בחוכמה להבין מתי כבר לא נכון לשאול יותר.
אבל הפותחת מתארת ילדה הרבה יותר גדולה, שלכאורה כבר אמורה להבין מתי להפסיק לשאול...
אםoo
הורה לא אמר לילד להפסיק לשאול וגם ענה לו על כל השאלות, זה עלול לגרום להתנהגות הזו להמשיך, יש ילדים (וגם מבוגרים) שמתקשים לפתח מודעות לבד.
נכון היא התחילה לדעתי מיד כשהתחילה לדברתפוח אדום
התקשורת הבין אישית שלה והורבלית מאוד מפותח מאז שהיא הייתה ממש פעוטה
אני זוכרת שהיינו ממש מתפלאים
היא הייתה בת חצי שנה כשהכנסתי אותה למעון
והיא נקשרה מאוד למטפלת
אחרי תק לא ארוכה בכלל
המטפלת לקחה אותה בבוקר ואמרה לי שהיא רואה טיפה הפרשות בעין אחת
ושהיא לא יכולה לקבל אותה ככה כי אולי זה מדבק
באותה השניה אני זוכרת את המבט שלה במטפלת והבכי הנעלב
וסמנה לי בידיים שהיא רוצה לחזור
וזה היה הכי מוקדם שתפסנו את זה
מאז היא ילדה מאוד חכמה בוגרת שאנשים מבוגרים נהננים לדבר איתה מאווד
כשאני מנסה לדייק
אז אני כן חושבת שמולי היא שואלת יותר שאלות מאת בני המשפחה האחרים
למשל היא תנהל שיחה שלמה עם אמא שלי
ושם לא יעלו כל השאלות ה"לא קשורות " שיעלו איתי
וממכן אני מבינה שבעצם זה כן טוב להגיד לה שתפסיק לשאול???
כןoo
רק להגיד בצורה נעימה שהיא לא תפגע אלא תלמד את המינון הנכון
מסכימה ומוסיפהאמאשוני
היא גם צריכה ללמוד מינון נכון אבל גם גבולות מהבחינה של פרטיות.
ילדה גדולה ששואלת את ההורים שלה למה הם יוצאים שעתיים ולא פחות,
זה לא מתאים מהבחינה שזה לא עניינה. גם אם זו השאלה היחידה ששאלה.
אם היא שואלת למה לא פחות משעתיים מהבחינה שהיא לא רוצה להישאר לבד הרבה זמן שתגיד את זה ככה ולא בצורה חטטנית של למה היציאה לא פחות משעתיים..
זה אח"כ מתפרש אצל בעלי סמכות אחרים כחוצפה והתנהגות לא מקובלת.
נגיד אם היא שואלת את המורה למה קודם שיעור תורה ואח"כ חשבון, זו שאלה לא לגיטימית. ככה המורה החליטה ואין צורך לחפור בזה. היא צריכה ללמוד שלא לגיטימי לשאול שאלות כאלו.
יש פה שני עניינים:מתואמת
ההתמודדות שלך, ועצם התופעה והאופי שלה.
בקשר להתמודדות שלך - מניחה שאפשר לעבוד על זה, בין אם בעבודה עצמית ובין אם בעזרת טיפול.
אבל לדעתי קשה לעבוד על עצמך כשאת לא יודעת בדיוק מול מה את מתמודדת.
ולכן לדעתי כדאי קודם כול לאבחן על מה בדיוק יושב הקושי של הילדה (שזה העניין השני), כדי שתוכלי לקבל הדרכה מתאימה להתמודדות מולה. וכמובן - אבחון נכון אולי יוכל לתת גם כלים לטיפול בתופעה עצמה...
לדעתי כדאי לך לפנות להתייעצות עם פסיכולוגית ולתאר לה את הילדה ואת העניין הזה. (כי עולים לי בראש כמה כיוונים לסיבות לכך, אבל אני לא פסיכולוגית, אז לא אכתוב אותם פה)
מקווה ממש שתמצאו את התשובה ואת הדרך!
❤️
ממש מזכיר לי את הבן שליטארקו
הוא צעיר יותר אבל האופי זה אופי
אני לא זורמת כמוך. אין לי סבלנות.
אז יש דברים שאני עונה
יש דברים שאני מחזירה אליו
ויש גם הרבה שאני חותכת-ככה. תתמודד עם זה
או לא יודעת ואין מה לחפור.
משתדלת לשקף לו איזו רמת שאלות לגיטימית ואיזה כבר לא..
לפעמים זה לא נעים לי טבל אני יודעת שזה חלק מהתפקיד שלי כדי שהוא יהיה מסוגל להיות חלק מהחברה בצורה נעימה.
אמרו לך הרבה דברים חכמיםאני10
ואני חושבת שהרבה פעמים ילדים שקיבלו פידבק משמעותי על התנהגות סציפית שלהם קולטים, לרוב באופן לא מודע, שזה הדבר שיתן להם פידבק בהמשך, והם ךא מבינים מה קרה שפתאום היחס לאותה התנהגות הפך מחיובי לשלילי.
בעיני חשוב לשקף לה בצורה מותאמת ולא מעליבה שמה שיכול להיות חינני בגיל 5 הוא פשוט לא שייך בגיל 10. זה דבר חשוב באופן כללי להיות מודע סביבתית, להבין מה מקובל בסביבה שלך ומה מצופה ממך מבחינת גיל/תפקיד וכו, ויש לך הזדמנות מאד חשובה ללמד אותה את זה בצורה של שיחה נעימה שבאמת תיתן לה כלים ולא פשוט תגרום לה לשתוק מהפחד להגיד משהו לא נכון.
זה מה שאני לא רוצה, שהיא לא תשתתק מהפחד של לשאולתפוח אדום
דברים לא נכונים או לא במקום הנכון...
אני כן רוצה שתשף ותשאל אם צריך והיא לא בטוחה במשהו
ולכן ככ לא רציתי להגיד לה כל הזמן תפסיקי לשאול
כדי שזה לא יגרום לה בצורה קיצונית
מצד שני לא ידעתי אם בכלל "מותר לי" להגיד לה שהשאלות מיותרות במקרה הזה..
והאמת כיוונתן אותי למשהו שלא חשבתי עליו
שלהפך, השאלות הללו לא יקדמו אותה בתור מבוגר וכדאי כן לשים לזה סוף
אבל...בצורה הנכונה...
לשאלת מי ששאלה היתה מורה אחת שהעירה לי את זה בהערת אגב כזו
ולא שמעתי את זה יותר
ני גם רואה ומרגישה שמולי יש לה יותר שאלות מאשר מול בעלי או מבוגרים אחרים
אולי זה יתקשר לזה שבתור תינוקת ופעוטה היא כן הייתה קצת "אובר" לגבי
בכתה המון , רצתה על הידיים, התלוננה על כל דבר או הלשינה על האחים
אבל בה היא התבגרה מאוד מאוד בשנים האחרונות
המורות שלא הכירו קודם, וגם אלו שהכירו מביעות פליאה מאיזה ילדה בוגרת שהיא לעומת החברות
ולכן בשנים האחרונות מאוד התחדד לי הנושא הזה של השאלות..
אני ממש מבינה את התחושה שלך ואת צודקת ברצוןאני10
לא להשתיק אותה. זה באמת ממש חשוב!!
אני חושבת שזה דבר מאד נכון שאת עושה.
אבל כן באמת צריך למנן את זה, ובכיקר בעיקר להסביר למה. לא בקטע "מתנצל" אלא לעזור לה להבין שיש בעיה.
אני רחוקה מלהיות אשת מקצוע, ומאמינה ששווה לך להתייעץ עם אחת. אבל בתור אמא, לא מקצועית אם הייתי צריכה לעשות שיחה כזו עם הבת שלי הייתי משתדלת שזה יהיה כאילו בדרך אגב, אבל בתכלס דואגת שהשטח יהיה נקי מהפרעות, ילדים אחרים וכו. שיהיה לכן זמן רק שתיכן לדבר, ומצד שני לא להפוך את זה לשיחה מתוכננת, לא לסמן שיש פה "אישיו". הייתי שואלת אותה מאיפה זה נובע ומה היא מרגישה כשהיא שואלת ומקבלת תשובה. אני חושבת שהצלחת השיחה הזו מאד תלויה במודעות הרגשית העצמית שלה אז בגלל זה אני חושבת ששווה להתייעץ עם אשת מקצוע לפני כדי להבין מה האפשרויות, ואולי לעזור לה להבין את עצמה, וגם לאן לכוון אותה בכל אחת מהאופציות. כי זה יכול לנבוע מחוסר מודעות לסביבה ולציפיות מהגיל שלה (שזה מתפרש בדכ כחוסר טקט), או מחרדה כלשהי, או מרצון בתשומת הלב שלך או משהו אחר. ולכל אפשרות צריך לתת מענה אחר.
איך היא מבחינה חברתית?מהות
לאתקומה
התעמקתי בתשובות קודמות, אז סליחה אם חוזרת על משהו שאמרו.
נראה לי יש סוגים שונים של שאלות.
יש שאלות ידע כמו - למה השמיים כחולים?
ויש שאלות אישיות יותר כמו - למה תחזרו עוד שעתיים ולא עוד שלוש, ומה בדיוק תעשו?
ויש גם את העניין של החזרתיות על שאלות.
אז אתחיל מהסוף, בקשר לחזרתיות - אפשר להחזיר בשאלה. אם כרגע כל שאלה שלה מקבלת מענה, אז זו הדרך שלה לקבל ידע. היא שואלת, אתן עונים. בחלק מהדברים אפשר לענות חזרה - מה את חושבת? מה דעתך? זה מעודד סקרנות וחשיבה, וזה טוב גם לפעמים לחשוב לבד ולא לקבל הכל מוכן.
לגבי שאלות ידע - על שאלות כאלו אני משתדלת לענות בסבלנות. אבל לא תמיד יש לי זמן או לא תמיד אני מספיק סבלנית, אז אענה כמיטב יכולתי, ואם זה כבר מוגזם אני יכולה להגיד "אלו שאלות ממש טובות. ממש אשמח לענות לך, אבל אני לא יכולה לענות עכשיו על הכל. אז אפשר בשמחה לדבר על זה מחר / אחר כך". ואז ליזום בעצמך בנפרד מענה על מה שעוד לא ענית. ככה את מצד אחד לא מכבה אותה, מצד שני גם לא שוחקת את עצמך.
לגבי שאלות אישיות - זה בסדר גמור ללמד גבולות. יש דברים שהילדים ישאלו ואני אגיד שזה עניין פרטי שלי, ולא כל דבר אני מפרטת. כי זה חשוב גם ללמוד מה מתאים לשאול ואת מי.
מוכר...ברכה 1
ממה שאני רואה ומבינה (הוא קצת יותר גדול משלך), זה מגיע מאיזשהי נטייה בנפש של צורך חזק לדעת שהכל יהיה בסדר. אצלנו הוא גם טיפוס מאד מאד מרצה, וגם מצפה מעצמו שהכל יהיה מדוייק. אני רואה את זה כמכלול אישיותי.
זה מאדר מאד מאתגר! גם להישאר בסבלנות, וגם לנסות לשאול את עצמי תוך כדי הסיטואציה מה המענה שהנפש שלו צריכה עכשיו, מה יתן לה רגיעה. לפעמים זה לחזור שוב על המידע, ולפעמים להסתכל בעיניים ולשאול מתוך קשב והכלה "אתה דואג?" "אתה מוטרד?".
אני רוצה להגיד שלא התחברתי כ"כ לתשובות של מחפשת תשומת לב או התרגלה מגיל שנתיים. לדעתי, אצלנו לפחות, זה משהו פנימי, בנפש, שהייתי רוצה לתת לו כלים לעזור לעצמו גם למצוא את התשובות.
וואוו נשמע שאת ממש רואה אותו לעומק! בהצלחה!שיפור
תודה יקרה, זה באמת לימוד מתמשך...ברכה 1
אני הבאתי דוגמא את השאלות כשיוצאתתפוח אדום
אבל שאלות יש לה על כל נושא לא רק בענינים שהיא חרדה להם.
אני יודעת ורואה שהיא רוצה שיהיה לה ברור מתי הולכים מתי חוזרים ובזה אני משתדלת להיות סבלנית
אבל השאלות מגיעות כצעט על כל נושא.. למשל אתמול שוחחתי עם אחותה
אז היא מיד הגיעה בריצה מהחדר השני מה אמרתן על זה וזה?... ולמה?
זא זה לא רק ענין החרדה של היציאות
נכון כי זה בדיוק הענייןברכה 1
הצורך החזק "להחזיק את המציאות", זה חרדה לא במובן של פחד אלא במובן של אם אני יודע מה קורה לא תהיה הפתעה שלא אדע להתמודד איתה. לכן גםכ נראה היא רוצה לדעת על מה דיברתן, זה מעבר לסקרנות, זה הצורך העומק להיות בעניינים. היא מרגישה שזה שומר ומגן עליה.
אנחנו הלכנו תקופה לטיפול אחרי שהיו עוד כמה סימניים "חרדתיים" וזה מאד עזר לו לשחרר. אבל עדיין מצטערת שלא המשכנו והתמדנו יותר כי אני רואה שהדפוס התנהגות הזה לא באמת עבר.
טיפול באיזה כיון? רגשי?תפוח אדום
היא נשמעת דרוכהשבורת,לב
כל הזמן דרוכה
וזה הרבה עומס על ילדה, זה בטח מעייף גם אותה וגם אותך.
העניין עם השאלות החזרתיות יכול להעיד על כפייתיות וקשור לחרדות או התחלה של חרדות.
כדאי לברר בטיפול רגשי מתמחה בהפחתת חרדות או אבחון פסיכולוגי ולא לשים פלסטר על זה.
את מקסימה על כל ההשתדלות שאת עושה❤
את צודקת לגבי הדריכותתפוח אדום
לגבי החזרתיות
היא דוקא לא חוזרת על כל שאלה אבל כן מנסנ למצות את הנושא עד תום
תודה על ההכונה לגבי הבירור!
עזרתן לי כולן!
מזכיר לישיפור
בתור ילדה, בערך בגיל הזה, הייתה תקופה שסבלתי מחרדות. וכל פעם שאמא שלי הייתה יוצאת מהבית הייתי שואלת אותה מתי היא תחזור, לא כי היה חשוב לי לדעת, אלא כי הייתה לי מין אמונה כזאת שאם היא תגיד שהיא חוזרת אז כאילו זה יגרום לזה שזה באמת יקרה ולא יהיה איזה אסון בדרך.
עכשיו אני לא אומרת שזה יושב בדיוק על אותה נקודה, אבל יכול להיות שגם אצלה זה יושב על איזו נקודה רגשית/ חרדתית בסגנון דומה או שונה.
את רואה אצלה קשיים רגשיים/ חרדות/ התנהגויות חזרתיות (שטיפת ידיים/ בדיקת מנעולים...) בעוד מקומות בחיים?
בעיניי להגיד לה לא לשאול או לא לענות זה פלסטרילד בכור
היא אולי תפסיק לשאול אבל זה לא יפתור את הסיבה שבגללה היא שואלת
הילדים שלי יותר קטנים אז באמת אין לי הרבה עצות
אבל תתחילי להתבונן בזה.. מתי זה קורה?
בעיניי בגיל 10 אפשר ממש לדבר על זה, לא ממקום שלזה לא נעים שאת שואלת אלא את יודעת שמתי לב שממש חשוב לך לדעת ושלפעמים את שוב שואלת
גם לתמלל לה רגשות כמו שהציעו זה מקסים
וסתם מחשבה שעולה לי- אם את תבואי ותסבירי לה לפני שהיא תשאל זה יעזור?
מנסה לתת כיווןבשורות משמחות
זה מאוד מפריע לך ביחס למה שהסביבה רואה אותה, ייתכן שהבעיה לא בה אלא בך
היא משקפת לך מראה שאת מתמודדת איתה גם בסיטואציות אחרות לאו דווקא מולה
תנסי לפרק מקרה ספציפי שקרה לך איתה שמאוד הציפה אותך, מה הרגשת, מה חשבת עליה?, ולמה הרגשת ככה? תנסי לחשוב מה בהתנהגות שלה שמפריעה לך נמצא בהתנהגות שלך מול הזולת
זה לא חייב להיות בדיוק בדיוק אותו רעיון זה יכול להיות דומה להתנהגות שלה שגם את עושה בדרך כזו או אחרת מול אחרים, ולכן זה יוצר בך רגשות שליליים
יש לכן רעיון ליום מיוחד לעשות לכבוד פורים בגן 3?אנונימית בהו"ל
אני גננת רוטציה
הגננת הקבועה עושה את הקלאסיים..
"המלך אמר" בגירסת ונהפוכומכחול
אם את אומרת בלי "המלך אמר", לא צריך לעשות.
אם את אומרת "המלך אמר" צריך לעשות ההיפך.
יום בישול. מסיבת פיג'מות.מוריה
איזה חמודה את!אני10
אפשר בישול ולהכין כדורי שוקולד או עוגיות
יום צבעים
אם זה גן בנות- להגיד להן להביא עגלות,בובות ומטפחותאמהלה
זה מעסיק אותן ליום שלם והן המאושרות שבתבל.
כמה רעיונותהשם שלי
יום פיג'מות, אפשר גם כריות
יום בימבות
יום ונהפוכו- אפשר לשנות את סדר היום, לשבת על הרצפה וכד'
לחפש את הילדים לטבחים ולהכין אוזני המן וכד'
תחפושות: ליצן, מלך ומלכה, כבאי, דייג
תודה לכולכן❤️❤️אנונימית בהו"לאחרונה
עבר 5 חודשים מהלידהאנונימית בהו"ל
ועדיין בעודף של 5 ק''ג
מניקה
כל הריון אני עולה 20 ק''ג ואחכ להוריד הכל סיפור של המון מאמץ
ובכללי אני מלאה מעל 70 קג
אולי תתנו לי טיפים איך לא לעלות כל כך הרבה בהריון, זה מתסכל אותי לראות את עצמי כזאת ענקית ואחכ המון מאמץ להוריד
איך?
חוזרת לניק , מודה לכן
איך את יורדת?חצי שני
אני קרוב לשנה אחרי ועם כמעט פי 2
סליחה שלא עזרתי
חושבת שזה מאוד הגיוני^כיסופים^אחרונה
מטורף שהצלחת לרדת 15 קילו בחמישה חודשים!
תיהי בחמלה כלפיי הגוף שלך, את עדיין בהתאוששות .
סבתא שלי ז"ל היתה אומרת שכדאי לחזור למשקל המקורי שלך תוך שנה מהלידה. אותי זה מדרבן ומצד שני זה יעד הגיוני. חמישה חודשים זה עדיין טרי מאוד
מזל טוב❤️
שוב אני עם הלחץ שליהריונית?
תכף נכנסת ל33, קולטת פתאום בסיכום מהמיון מלפני מספר ימים
שיש פתיחה 1, מחיקה 70, וs2
עכשיו לפי הבנתי במושגים מלידות קודמות, זה די קרוב ללידה לא?!
ולא אמרו לי משהו שיש חשש ללידה מוקדמת, גם לא אמרו שאסור יחסים או משהו..
רק לנוח הרבה, בלי הוראות מפורטות של מה אסור, ולבוא כל כמה ימים לכל מיני סקירות
ואני תוהה לעצמי.. איך? כי זה נשמע כמו לידה מתקרבת
ויש זמן עד לשבוע 37… זה יכול להחזיק חודש המצב הזה?!
לא יודעת לומר לגבייך ספציפית אבל בלידות חוזרותמצפה88
זה קורה שיש פתיחה כמה שבועות לפני הלידה, שמעתי גם על פתיחה של 2 או 3 וזה לא הוביל ללידה. אבל אולי תכף יגיבו מנוסות ממני
כן על פתיחה שנמשכת מלא גם שמעתיהריונית?
השאלה מה זה אומר שבנוסף יש מחיקה וספינה מתקדמת… 
המחיקה זה טבעי שבא עם הפתיחהעל הנס
זה נורמלי בלידות חוזרות.
אבל אם את פוחדת לכי להבדק רוגע זה דבר חשוב.
לי היתה בלידה אחת פתיחה מתקדמת ומחיקה משמעותית חודש וחצי.
בסוף ילדתי ב38 ואת כל הילדים שלי ילדתי סביב 38- 39
לא יודעת מה לעשות, מרגישה לחץ חזק מהצהרייםהריונית?
באיזור למטה, מרגיש לי שזה הראש לוחץ
הילדים ישנים והם קטנים, בעלי במרחק שעתיים נסיעה מפה… אם יקרה משהו אין איפה לשים את הילדים ההורים גרים כמה שעות מכאן… לא באלי להיבדק לבד. אוף כולי בלחץ
רק מחר כשהם יהיו במסגרות אוכל ללכת להיבדק
אז בינתיים תשכבי פשוטהמקורית
תשתי קצת
תראי איך את מרגישה
התקשרתי למוקד אחיות אמרו לי ללכת עכשיו לא לחכותהריונית?אחרונה
בעלי בדרך עוד שעה יהיה רק, ועדיין מחפשים מי יכול להישאר לשמור על הילדים ישנים.
תודה, בינתיים באמת שוכבת שותה.
איזה פחד זה אוף
שאלת החתלהכנה שנטעה
עד איזה גיל אתן מחתלות/מלבישות אחרי אמבטיה על משטח החתלה? הגודל של משטח החתלה הוא קטן לתינוק בן ארבעה-חמישה חודשים, לא (83*55)? אין לנו שידת החתלה ואני רוצה לקנות אבל הוא כבר בן שלושה חודשים ב''ה אז בכלל מתלבטת אם יש למה חחח
אותנו שימש עד גיל שנה בערךילדה של אבא
נכון שהרגליים היו קצת בחוץ אבל לא הפריע,
היום מחתלים ומלבישים על מיטה פשוט.
עד עכשיו איך עשיתם? זה היה נח?
גודל סטנדרט עד גיל שנה?כנה שנטעה
האמת כרגע על מכונת כביסה חחח זה באותו חדר עם האמבטיה ואני שמה שמיכה כמובן שיהיה רך ונעים... אבל זה כבר קטן לו. אני תוהה אם זה לא אותו דבר כמו שידת החתלה פשוט 🤔
נכון זה בערך אותו גודל אולי קצת יותר גדולילדה של אבא
הרגליים בחוץ והשכבנו אותה באלכסון..
לנו יש אותהרוני_רון
SNIGLAR שידת החתלה, בוק/לבן, 72x53 ס"מ - IKEA
עדיין מחתלים ומלבישים ילד בן שנתיים
נח מאוד
בעלי הוסיף שם מגירה וארונית, לטיטולים ומשחות ודברים כאלו...
אבל למרות שזה קטן זה נוח לי גם לילד הגדול. הרגליים באויר או בחוץ...
ומצאתם משטח החתלה בגודל הזה?כנה שנטעה
מצאתי רק סטנדרטים של 55*83. או שלא שמים את המשטח על כל השידה?
לא שמים את המשטח על כל השידה...פאף
אצלנו ילד בן 3 עדיין מעדיפה לחתל בשידה, באלכסון והרגליים חצי באוויר
זה מגיע עם אחד מותאםרוני_רון
את המגירה והארונית הוספתם לצד השידהמצפה88
או שיש דרך להוסיף לשידה עצמה?
לשידה עצמהרוני_רון
אשמח לשלוח לך תמונה בפרטי
יצא יפייפיה
תודה, אני אשמח, יכול להיות לנו גם רלוונטימצפה88אחרונה
אחותי המציאה משטח החתלה זול ופשוט ובאיזה גודל שתרצמתואמת
(אולי היא לא המציאה את זה, אבל למדתי את זה ממנה) -
קונים מפת שעוונית לפי מטר (לקנות מטר זה מספיק) ועל זה מחתלים. מתקפל יפה לגודל די קטן וכמובן מתנקה בקלות במגבונים.
אני פעם הכנתי במקום שידת החתלה - קרש (שאורכו כמעט מטר) ש"יושב" על שתי הגדרות המקבילות של המיטה, והקרש עטוף בשמיכה דקה (שיהיה מרופד) ובסדין ניילון של מיטת תינוק (הדבקתי במסקינג טייפ מאחורה). הקרש הוא בעצם מדף של ארון שנהרס לנו.
היום אנחנו משתמשים בו בשביל בת השלוש כבר בלי ריפוד. הוא מצופה פורמייקה אז מתנקה בקלות.
ויש גם לקנייה דבר כזה - משטח החתלה מעל מיטת תינוקקופצת רגע
נכון, על בסיס הרעיון הזה הכנתי את המשטח שלנו.מתואמת
אנחנו משתמשים בשידת החתלה עדיין לבת שנתיים וקצתאולי בקרוב
נוח לי שזה ככה בגובה ונוח לי שהבגדים ודברים שלה שם במגירות.. יש לנו משטח החתלה של שילב, אני לא זוכרת את הגודל, והוא באמת יותר גדולה ממנו אבל נראה לי יותר נעים ככה, שיש משהו מרופד..
^^^ גם אנחנו ככהיערת דבש
השידה משמשת אותנו כבר 4 ילדים
כרגע עם בת שנה וחצי גבוהה וגדולה ב"ה
ועם משטח החתלה מרופד
זה נוח לי מאוד
יש לי שם את כל מה שצריך לאחרי מקלחת וטיטולים וכו
וכמובן הבגדים שלה
אני לא קניתי אף פעם שידת החתלה... תמידמותק 27
החלפתי על המיטה שלי.. היה לי יותר נוח בצורה הזו, כשאני יושבת.
רק עכשיו, שבוע וחצי לפני הלידה, שכנה שגרה בדלת לידי שאלה אותי אם אני רוצה את השידה שלה, ממש חדשה.. אז כן לקחתי כי הייתי צריכה מקום לבגדים עבורו...
והיה לי מקום לזה בבית.
מעולם לא השתמשתיפה לקצת
מלבישה על המיטה או על הספה
אף פעם לא הייתה לי..צפורה
מחתלת ומלבישה על הספה / מיטה
אחרי מקלחת מלבישה ומחתלת על הברכיים בפרט בחורף כי כבר מחומם חדר אמבטיה.
תודה לכולן על התגובות!כנה שנטעה
הייתה לי שידה ובגדול היא שימשה מחסןהשקט הזה
כשהם פיצקים נוח לי יותר לשבת על המיטה ולהחליף.. אחכ כבר על הספה, על המיטה, על הרצפה.. בכל מקום שזורם😅
אנחנו השתמשנו עד הגמילה לשבעה ילדים!שבעבום
זה מאד אינדיוידואלי. לנו היה מאד נח. במיוחד לבעלי שסובל מהגב...
לי יותר נח על ספה או מיטהEliana a
כי אז אני יכולה לשבת בעצמי וגם אם התינוק משתולל זה נח שאני יושבת