להדר נולדה תינוקת אז באה גננת חדשה וקוראים לה נועה והיא מחייכת. אפילו כשעומר צעק וזרק מגנטים בגן וכולם כועסים כשעומר מרביץ נועה נתנה לו יד ויצאה איתו בלי לדבר לנדנדה בחצר ועומר הלך איתה והם היו שם המון המון זמן עד שהוא חזר בשקט.
אני אוהבת לראות את נועה בגן, יש לה שירים והיא אוהבת שאנחנו רוקדים וצובעים בגואש ואמרתי לאמא שאני אוהבת את הגננת החדשה והיא אמרה "יופי לך חמודה" ואז שאלתי אותה למה דוד בועז לא בא אלינו הרבה זמן, ולמה הללי אומרת שאין לו חברה יותר ואמא אמרה "זה מורכב" אז לא הבנתי כי זה לא פאזל אבל הלכתי לשחק.
ואחרי הרבה ימים אמא אמרה שבועז יקפוץ אלינו ערב, ויקפוץ זה לא בטרמפולינה למרות שהוא אוהב לקפוץ איתי ועם הללי ורועי ונועם, זה אומר שהוא יבוא אלינו ואז ילך. ושמחתי וכשהוא בא נתתי לו כיפים והראיתי לו את כל האבנים החדשות שמצאתי ואמרתי לו שיש לי גננת חדשה ואז אמא חילקה לנו גלידה לאכול בחצר והיא ודוד בועז דיברו ודיברו במטבח.
אחר כך ליווינו אותו לאוטו הקטן שלו שבועז נוסע איתו למילואים אמרתי לו שיבוא אלינו כבר לשבת כי אז אמא מכינה הרבה עוגות ואבא קונה את הגלידה שהוא אוהב ובועז מספר לי המון סיפורים ומלמד אותי לשחק בטאקי. ובועז התכופף אלי ואמר "בסדר קוקולינה. בעוד שבועיים אני יוצא שבת ואני אבוא" ושמחתי ובועז אמר שאמא תעזור לי לראות את הימים בלוח.
אז כל הזמן אני מחכה והיום כשאמרתי בחצר שדוד שלי יבוא מהמילואים והוא חזק ויש לו אוטו ורובה והוא יבוא כרם אמרה שאני סתם ממציאה, ואין כזה דבר. ורוני אמרה "כן? אם ש כזה דוד אז איפה, איפה הוא?" ואז היא הרסה את הארמון שבניתי ורק אלעד האמין לי.
אז בכיתי הרבה ובצהריים התקשרתי לבועז מהפלאפון של אמא ואמרתי לו שהוא חייב חייב לבוא לגן ואז כולם יראו שאני לא ממציאה, וגם אצלנו בגן שרים מי שברך אבותינו לכל החיילים שמגיעים עם הבגדים של הצבא ושכרם אומרת שאני סתם ושיבוא ובכיתי עוד קצת ובועז לא הבין אבל בסוף הוא הבין ואמר שבטח. כי הוא דוד אלוף.
וככה חיכיתי וביום חמישי כל הזמן קפצתי ולא ישבתי במפגש ורק אלעד אמר לי שהוא מחכה איתי. אז נועה הזמינה אותי לנדנדה בחוץ אפילו שלא הרבצתי אני רק קפצתי והתרגשתי ואמרתי לה שדוד שלי יבוא מחר, ואני מחכה ואני מתגעגעת כי הוא גבוה וחייל ומצחיק והוא יבוא לגן וכולם יראו גם. ונועה אמרה שהיא מבינה, גם היא מתגעגעת לפעמים שאלתי למי והיא אמרה שגם לה היה חבר מצחיק וגבוה והעיניים שלה הסתכלו רחוק על המגלשה שחשבתי זה בטח פאזל מורכב.
ואז בא מחר והיה יום שישי ורצתי לגן והכנו חלות ואכלנו ושרנו שירים, וסידרנו כיסאות למפגש ונויה הייתה אמא של שבת ושרנו בואי בואי השבת ואכלנו חלה וההורים התחילו לבוא. אז ישבתי ליד הדלת וחיכיתי ובועז בא!! ומשכתי לו את היד שיבוא לכרם שתראה ורוני שתראה ואלעד אפילו שהוא מאמין אבל בועז הסתכל על השולחן של קבלת שבת, שנועה סידרה שם את הנרות שנויה הדליקה ופתאום בועז עזב לי את היד והלך לשם ואמר "נועה מה שלומך?" והקול שלו היה כמו הללי כשהיא מסתכלת הרבה פעמים לראות שאין מכוניות בכביש לפני שהיא חוצה איתי.
ונועה החזיקה את הנרות והסתכלה והסתכלה ולא דיברה וכן חייכה אז בועז החזיר את הגביע למדף ולקח את כל הכיסאות מהמפגש לשולחנות כי כל ההורים הלכו ואני ציירתי בצד על דף עד שנועה כיבתה את האורות ונעלה את הדלת ונועה ובועז לקחו אותי הביתה ורציתי שנועה תראה את האבנים שלי. אבל בועז ביקש ממני להיכנס הביתה כי הוא רוצה ליסוע עם נועה לאכול גלידה של חנות ואחר כך הם יחזרו ואמרתי טוב. כי אני אחיינית אלופה.
