פורום הריון ולידה (עמוד 2351)

אם זה השתעלות בגדר הנורמלי לגמרי כן

אם תקין שולחת מחר וככה גם המטפלת תראה שזה לא שזלזלת אלא התייחסת והקפדת

לא כל שיעול זה קורונה.
אני שולחת את הילדים אם זה שיעול בגדר הסביר.
מה גם ששלי אסמטים אז כל חורף חגיגת שיעולים.
יכול להיות שבמעון היא השתעלה בצורה חריגה ולכן המטפלת העירה. כי אצלנו שמעתי אותן אומרות שאין בעיה עם שיעול ששומעים שילד מקורר נגיד.

4 שיעולים בשעה? איך אפשר להגדיר סביר או לא?
נראלי עם הקורונה כולם פיתחו חרדות בעניין וכל שיעול זה נראה דרמטי...

ולא חשבתי לרגע להשאיר אותו.
זה שיעול ליחתי מובהק, בעיקר בזמן השינה (גם בבית וגם במעון)
כל הילדים שלי השתעלו ככה לפני שנולדה הקורונה...
שימי לו בצל ליד המיטה ובע"ה יעבור לו..

וגם בשנים קודמות היא השתעלה,
פשוט לא יודעת כבר מה לגיטימי ומה לא..

בנתיים שלחתי אותה וביקשתי שיעדכנו אם יש שיעול

אז הוא נחשב שיעול כרוני.
ובכל מקרה, שיעול בהקשר של הצהרת קורונה זה רק שיעול יבש. בדוק.

אני משתמשת בזה כל חורף, נותנת ברגע ששומעת את השיעולים הראשונים, תוך יום, גג יומיים אין זכר לשיעול.
חותכים בצל לפרוסות גסות, שופכים מעל דבש עד שיכסה את הכל, משאירים את זה בצנצנת סגורה כמה שעות, עד שרואים שהדבש נהיה נוזלי ממש (מכל הנוזלים שיצאו מהבצל) מוציאים את הבצל ומביאים לילד כמה כפיות שנראה לכן...
הכנתי את זה פעם באמצע הלילה כשהבן שלי השתעל בטירוף ולא הצליח להרדם חזרה, בבוקר נתתי לו איזה 5 כפיות, וכשחזר מהגן לא היה זכר לשיעול... הבונוס שרוב הילדים גם אוהבים את זה, הילד הספציפי הזה אומר מאז שהוא משתעל, גם כשהוא לא, רק בשביל לשתות את זה.. בהצלחה!

אבל פעם אחת אכלתי את זה בחיים שלי וזה הדבר הכי הכי מגעיל שטעמתי בוודאות.
ממש אבל! לא מסוגלת לחשוב על זה

אם אני נותנת לאחד, מיד כולם מתייצבים בתור🙂
וגם אצלנו ממש עוזר!

אמא שלי היתה מכינה ורק מלחשוב על לאכול את זה הייתי מפסיקה להשתעל.
אבל הילדים שלי אוהבים אוכלים את זה עם הבצל.

שאליו מחברים כסאות. לא חושבת שזה משהו שאפשר להוסיף אולי כן אפשר לשאול במוסך. הבעיה עם כסאות בטיחות היא ש-70 אחוז מהם לא מותקנים נכון ולכן מאבדים אפקטיביות. לכן אם מתקין מורשה מתקין לכם ומלמד אתכם עד שאתם מצליחים (זה גם דורש כח פיזי) אז לא חייבים איזופיקס. מה שטוב בו זה שההתקנה קלה יותר והוא מונע טעויות אנוש. אבל גם בו צריך לדעת להשתמש ויש עליו הגבלת משקל. לכן אישית אנחנו נסענו לכפ''ס לבייבי אאוטלט שיש שם את שגיא שילר שהוא גם מתקין וגם מבין בבטיחות וגם טוב בהתאמה מקסימלית לתקציב ולתנאי הרכב. למרות שזה נסיעה מיוחדת והמתנה שיתפנה וכו'. שווה את זה.

צריך לקנות כסא מיוחד לחיבורים האלה? סליחה אבל לא הבנתי ברור.
ואם יש לי כבר ברכב אז אני גם צריכה מתקין מורשה בשביל הכסא?
והכי חשוב לי- האם כסא שמתחבר לאיזופיקס הוא נייד או שנשאר קבוע ברכב?

וכן. את צריכה מתקין כי רוב הסיכויים שאם לא למדת ממתקין מומחה בטרם איך להתקין, שאת מתקינה לא טוב. כל כסא נייד. אבל צריך לדעת איך לנייד ולהתקין בכל פעם כדי למנוע את טעויות האנוש. מהצד הזה באמת עדיף איזופיקס פשוט כי זה יותר קל. חח אני ממש לא מומחית. בעלי היחיד שהיה עושה את זה מדי פעם. עכשיו בכלל עם שני רכבים (גרים בחור. עובדים בחוץ). בכל אחד שלושה כסאות שלא מזיזים אותם. לדעת להכניס שלושה בצורה בטיחותית זה סופר מאתגר. לפני פסח נראה לי נחזור לחנות להתקין שוב.

צריך לוודא שיש לכסא את החיבורים, החיבור עצמו די פשוט, אנחנו התייעצנו עם מתקין מורשה של בטרם ואמר לנו שלא צריך שמתקין יבוא אלא אפשר להתקין לבד דרך סרטון הדרכה של הכסא המסויים.
כמובן שאפשר לנתק ולהחזיר את הכסא די בקלות, אבל כשהכסא מחובר הוא מעוגן היטב ומאוד מאוד בטיחותי.

וכמה עולה בערך?

עלה 500

אני רוצה להתנצל באופן אישי בתור אחת שהגיבה נגד השרשור הזה. מקווה שתסלחי לי❤❤❤
באמת מובן שנפגעת כי פתחת שרשור והתגובות חלקן לא היו יפות ובהחלט מגיעה לך התנצלות מכולן.
אבל באמת באמת שלא היה שום דבר נגדך ממש לא! אלא נגד התופעה שמתעצמת ומתעצמת כל פעם מחדש כשיש שיח עולמי על חיסונים שנה שעברה זה היה החצבת והפעם זה קורונה.
נשים מוצפות (אולי את בין היחידות שלא)במידע כזה בכל מקום וזה תמיד גורר ויכוחים בלתי נגמרים ולאי נעימויות.
הפורום הזה נשמר כל הזמן מחבד ומחבק וכל אחת יכולה להרגיש בנוח לשתף מהדברים האישיים שלה ולקבל המון חיזוקים ואהבה ולכן גם משתדלים לשמור עליו מנושאים כאלו שנויים במחלוקת.

חיבוק יקירה!

באמת תמיד כדאי לזכור שיש נשים מאחורי המקלדת ולהגיב בזהירות, אז תודה על חיזוק העניין!

זו אני שרשמתי אתמול לבנות.

 

באמת היה לא נעים ופוגע.

 

אל תרגישי רע עם עצמך. תמשיכי להיות חופשיה ולשתף.

 

הבנות רשמו כנראה מתוך חשש מהשיח שיתפתח. ולא מתוך כוונה של לפגוע.

רק שלא שמו לב ושקלו את המילים.

 

אולי יקל מעלייך לחשוב שזה שלהן. ולא שלך.

 

חיבוק.

את מיוחדת! רוצות אותך פה

בדיוק בגלל זה אסרנו על העלאת הנושא הזה בפורום

חיבוק על התחושות.

הכל מחול ואין חלילה שום כעס, לאחר מכן הוסבר לי גם בהודעות המקום והצד השני והובהר לי למה מאז ומתמיד ביקשו פה שלא לפתוח כאלו שרשורים (פשוט זה נודע לי רק לאחר מכן).
אוהבת את כולכן ומבינה יותר את המקום לאחר ההסברים.יום נפלא לכולן ❤️

סיכוי טוב שיראו דופק בשלב הזה. אצלי ראו ב6+3
לגבי הכאבים- נשמע תקין...

בעה מקווה שבעה יהיה הכל תקין

אצלי ראו דופק בשבוע 6+6.
מאמינה שגם אצלך יראו.
יאללה עוד 3 ימים שיעבור לך מהר!!!

אז אם את יודעת גיל הריון בוודאות זה אפשרי..

מתרגשת בשבילך ❤️
אל תהיי בלחץ גם לי היו כאבים בדיוק כמו שמתארת
הרחם גדל וגדל ברוך השם
וגם השליה מתפתחת והיא משתרשת במקום מסוים

עכשיו הגעתי הביתה מהעבודה
אני כמורה עם כאב ראש
לא מצליחה לשתות יותר מליטר באמת המים מגעילים

זה מה שעושה היום

תכניסי מה שאפשר!!
❤️❤️❤️

גם אני עשיתי בדיקת הריון בשבוע 6+3 וברוך ה' ראו דופק

ומתחילת ההריון אני עם כאבי בטן שממוקדים בעיקר בצד אחד.

אם אין דימום לא חושבת שיש מה לדאוג

בשורות טובות❤

אני הייתי משתגעת מדבר כזה

היא כאילו מהדור של פעם ככה זה מרגיש לי, שאז היו פחות כלים לטפל באוטיזם ופחות ידע על זה, אז מצד אחד זאת בשבילה הבשורה הכי נוראית בעולם ומצד שני היא מכחישה את קיומה... אני מכירה התנהגות דומה של סבתא לילד עם תסמונת דאון, שזה דבר שאי אפשר להכחיש, פשוט רואים מבחוץ... ולא, היא לא מבינה שזה לא יעלם לו ולא משנה הסגולות והטיפולים הטבעיים והרבנים, זה חלק מהילד ועם זה הוא יתקדם ויפרח...

ואת אמא מהממת שאת עושה את הדבר הנכון בשביל הילד שלך! איזה כיף שהוא פורח בגן ⁦❤️⁩

היא יחסית מבוגרת והיא מהדור של פעם

תודה אהובה

איזה מזל שאת האמא של הילד שלך ולא היא! כמה הוא זכה שהוא מקבל את התנאים המתאימים לו ולא מנסים ליישר אותו להיות כמו כולם...

העיקר שהילד שמח ומתקדם!! שבעלך יעמיד אותה במקום, אנחנו מסתדרים, יש ליווי מקצועי, ואין צורך. פשוט לסנן בנימוס

אני יגיד לו באמת

חיבוק על ההתמודדות איתה...
את נשמעת אמא מדהימה!!!!!!
הרבה כוחות ונחת ❤️

מבינה אותך ממש! אני קצת מהתחום וניתקלת בגישות כאלה מפעם לפעם, אנשים מפעם שלא יודעים איך להכיל דבר כזה, אז הם בין התכחשות כזאת.... זה כנראה ממש קשה לה לקבל....
נשימה עמוקה עמוקה...
וחיבוק גדול!

לא מקלה על העניין.ניסיתם לדבר איתה שזה מפריע לכם?
אולי פשוט היא לא יודעת איך להתמודד ולכן היא ככה? אולי להעביר מסר דרך חמיך?
בהצלחה יקירה ואת אמא מדהימה אני בטוחה

את אמא מהממת. אמא לביאה. אמא שמוסרת נפש יום יום שעה שעה. אין לי רעיונות טובים מול החמות. לא ברור פשוט מה נסגר איתה. אבל זה שלה. כמה שיותר לסנן. לומר כן כן ולנסות לא להכניס ללב עד כמה שניתן. שולחת לך מלא חיבוקים ואהבה והערכה עצומה עצומה. את עושה הכל בשבילו. את ההכי טוב. זה ברור. ששום דבר לא יחליש אותך! מלכה!

פשוט מרגשות אותי תודה שיש אתכן ויש למי לפרוק

יקרה,
כדי לקבל ולכל את האבחון הזה צריך להביט לקושי בעיניים, ולא כולם מסוגלים לכך. נשמע שהיא מנסה להתמודד בדרכה שלה, עי הפנייה לרבנים, קמעות וכד'-.
זה כואב נורא שהיא לא יכולה להבין ולתמוך בצורה שטובה לכם. נסו לשתף אותה בהצלחות הקטנות, ובאתגרים היומיומיים, אולי ככה תבין יותר את הקושי ואת ההתאמה של הגן לצרכיו.
לפעמים, הקושי לקבל נגרם מהדורה,
לפעמים מחוסר הבנה,
ולפעמים פשוט מבושה "אצלינו אין דברים כאלה... "
הרבה פעמים צריך להסביר את העניין בדרכים שונות לכל אדם, לכן אני מתחברת לזה שזה יהיה התפקיד של בעלך, ואולי אפילו תבקשי שלא ישתף אותך כרגע בהודעות שלה, כדי שישאר לך כוח ליומיום.
יש משהו באוטיזם שקשה להבנה, וזה לוקח זמן לעכל ולהבין.
אני ממליצה להתייעץ עם צוות הגן. הרבה פעמים יש קבוצות תמיכה לסיים וסבתות, או שיוכלו להמליץ על הרצאות וכד' שיעזרו להם להבין ולתמוך בצורה הנכונה.
אם תרצי, אשמח לעזור מעט בפרטי.
עובדת הרבה בתחום, וגם אמא ל asd מתוק משלי.
הרבה כוחות וסבלנות.

ממש ריגשת אותי את כלכך צודקת

זה קשה לקבל את זה

אנחנו נעשה את זה תודה על הטיפים

אני ישמח לדבר איתך

והילד שלך פשוט זכה שאת אמא שלו!! ❤

אבל יקירה, ה' הטוב רואה ויודע הכל!
כן. גם את הרצון לבכות מעומק הלב!
מאחלת לך שתיוושעי בקרוב מאוד ❤️❤️

תודה לך!

אני מרגישה שהתחושה הזו של התפילה האמיתית היא יותר מתנת שמיים מאשר כל דבר אחר. כן אפשר לנסות לסדר לה תנאים להגיע. נגיד ללכת לכותל. לטבע. לקברי צדיקים. מה שעוזר לך אישית. אבל בסוף אם הלב ייפתח או לא זה קצת בתחושתי גם מלמעלה למטה. ולכן אל תחכי לזה. אל תתייסרי שזה לא מגיע. תתפללי. תתאמצי. זה הכל נספר אצל ה'. והלוואי שתקבלי גם את הנחמה שבתפילה מתוקה. אבל גם אם לא. הוא שומע. בטוח.

מקווה שאזכה.
חשבתי על זה שכנראה חלק מהכמיהה שלי להתפלל מעומק הלב נובעת מהצורך בפורקן של החרדה והכאב...

זה יגיע, אי אפשר לתזמן את זה
תדברי במילים הכי פשוטות עם הקב"ה
או תכתבי לפעמים זה עוזר

תודה על הרעיון

ולא מצליחה
תבקשי מה׳ שיפתח לך את הלב ותצליחי לדבר איתו על זה
כתבת שהלב שורף מרוב פחד ולמרות זאת את לא מצליחה להתפלל על זה ,
להפך זה לא למרות, זה בגלל זה
זה בגלל שזה כל כך כואב ושורף לך
עובר עליך משהו שלרגש מאד קשה איתו אז זה ברור שקשה לך לתת לרגש לדבר דווקא על זה.
וגם עצם זה שתדברי על זה עם ה׳ בצורה יבשה וטכנית בלי רגש ותתעקשי על זה כי בעומק את יודעת שאת רוצה את זה עם רגש ועם כל הלב והנשמה
עצם זה כבר יפתח לך את הלב

וגם לפעמים אם לא מצליחים לדבר עם ה׳ על משהו אפשר לכתוב לו את זה
אולי תהיי משוחררת יותר בכתיבה
ואפשר גם לשתוק לו את זה
לשתוק את הכאב
ואפשר גם לצרוח את הכאב בלי מילים רק עם קול שיוצא
או בלי קול
ובכלל אני לא רואה יובש מהמילים שלך
אני רואה לב ענק
מה שכתבת פה הוא תפילה מטורפת בפני עצמה
❤️❤️

ואני רוצה להגיד לך שמשום מה, בדברים הבאמת קריטיים בחיים שלי שהתפללתי עליהם- תמיד הרגשתי ככה, הלב שלי נפתח רק בדברים ובזמנים פחות "קריטיים",
יש מצב זה היצר הרע.
אבל היצר הרע הכי גדול מנסה לשכנע אותך שהתפילה שלך ככה לא " שווה", היא שווה ועוד איך,
עצם זה שאת ניגשת לאבא שבשמיים ומדהרת איתו על זה- את מתקרבת צעד אליו, את מראה לו שאת מבקשת אותו...
כמות הדמעות והנענועים ואיכות הכוונה לא אומרות כלום על איכות התפילה.

תגידי לה' שקשה לך להתפלל, תתפללי על התפילה,
אבל העיקר תהיי בנחת עם עצמך, את מתפללת וזה ענק!! וה' שומע הכל.

כל כך כל כך מזדהה.
יש לי כל כך הרבה דברים להתפלל עליהם ןאני חסומה.
לפעמים מנסה פשוט לדבר איתו, זה יותר קל.
ולפעמים אומרת לעצמי, עצם הרצון להתפלל, כל כך מתסכל אותך שאת לא מצליחה ולא מתכוונת מספיק (להרגשתך), זה מה שנוא רוצה. שתהיי קרובה אליו ובעיקר שתרצי להיות קרובה אליו.
הרצון שלך הוא מה שמשמעותי.
מקווה שזה היה ברור.
בשורות טובות אהובה

אני שמחה ששיתפתי

טייצים חמים הזמנתי בעיקר מנקסט (בשנה שעברה האמת) ומגולף.
גרביונים יש בכלמיני- קיווי, פאפיה, פוקס. ויש גם בבאזר שטראוס ודומיו אם את מגיעה.

לא ידעתי שיש כזה דבר בגיל הזה. בהחלט יפתור הרבה סרבולים...

קניתי שנה שעברה לשתי בנות, ועכשיו אני נהנית מהם.
הגיזרה שלהם יותר מכנסיים צמודות מאשר טייץ.

אז לילדה גבוהה אולי יהיה קצר. שלי ממוצעת וטוב לה. אבל כן השנה לובשת 5-6. בת חמש וקצת.

יש חצאיות סריג יפהפיות

עוד לא ניסיתי לקנות את זה באתרים (רק בשנה האחרונה התחלתי לקנות און-ליין), וכנראה גם לא אצטרך השנה, אז לא יודעת להמליץ לך על אתרים...

בנות – גרביונים – גרבי שרייבר

וגם להניח תאנה (מהצד הפנימי שלה) על האפטה.


וגן תנסי לגרגר אבקת סודה לשתיה עם קצת מים
או חומץ תפוחים

אולי יש איזשהו מאכל שקבוע את אוכלת ולכן כל הזמן חוזרות לך האפטות
אני גם פעם הייתי סובלת מאד מזה

גם סובלת מזה הרבה. פעם קניתי באירופה תכשיר שטוב לזה. בארץ לצערי לא מצאתי משהו ופשוט חיכיתי שיעבור...

ביום שאני ישנה קצת מאוחר או אירוע שחוזרים מאוחר מיד יש לי, יש את המקלון ההוא היקר ששוברים ואז יש חומר ששמים, שורף רצח אבל סותם את הפצע.

יש כאלה שמוכרים באופן פרטי איזו משחה שעוזרת, לא נסיתי

בתקופות של חוסר שינה

עוד לא הצלחתי לעלות על פיתרון הולם.

בנתיים סובלת בשקט.

 

 

בעבר השתמשתי בפרופוליס אבל זה אש!

לבעלי עזר

ניסיתי כבר כמה דברים ולא עזר וסתם שרף לי עד דמעות שחוששת לנסות שוב ואולי לא יילך עוד פעם וסתם אסבול
אבל אני אנסה, אין לי ברירה

הלוואי.

לי ממש עזר כמה פעמים.

לשים על קיסם אוזניים ובעזרתו על הפצע

ובככלי אני ממש רגישה לזה, אם אני נושכת את עצמי בטעות או נפצעת בחניכיים אז בוודאות זה יתפתח לאפטה
אני יודעת שזה גם יכול להיות מהגיינה, ממתח, לחץ וכו
מניסיון, לא הצלחתי עדיין למצוא פיתרון, סובלת ומחכה שזה יעבור

אני גם בעד המשחה המגעילה הזותי

מאוד משפיע על יציאה של אפטות וגם יש קשר בין בי 12 וברזל אז אולי שווה לך לבדוק את זה אם חסר לך ולקחת

יכול לעזור אולי.. מוכרים בבית מרקחת..נראה לי זה טבעי..

זה מה שעוזר לי גם.. מאלחש משמעותית ומקצר את הזמן..

ממש עוזר ללעוס קליפה של אבטיח ולהשאיר עליה

קצת מגעיל אבל שווה

וגם מטוגן ומתוק ממש עוזר להן לגדול אז כדאי ברגע שמחיל לעשות הפסקונת

 

בהצלחה רבה למעלה מהמשוער בפרוצדורה!!
החלמה מהירה וקלההההה
בשורות טובות יקרה וחיבוק חזקקק!!!
שמחה כל כל בשבילך!!!

בעה הכל יסתדר בקרוב מאוד

רפואה שלמה!!
בשורות טובות לכל עמ"י

שיעבור בשלום ובבריאות בעזרת ה'!

רפואה שלמה ושתעברי את זה בהצלחה.

בדיוק מה שהייתי צריכה לשמוע, יישר כוח!

גם אני גיליתי על עצמי שהרבה פעמים אחרי שמשחררים משהו מהאחריות שלי ומפילים אותו על ה' פתאום הדברים מתחילים להסתדר..

שוב בהצלחה רבה!

וממש מחזק.

שיהיה בהצלחה רבה יקרה!

רפואה שלמה והחלמה מהירה

תבשרי לנו בשורות טובות!!!

שיעבור בקלות ובהצלחה

אך טוב וחסד!

כן.. אחרי שנה וחמישה חודשים מקובל להתחיל בירור.
אפשר להתחיל לבדוק מתי מופיע הביוץ ולראות אם אולי מפספסים אותו ב7 נקיים, או בכלל במציאות הלא פשוטה של צבא ושל בעל שלא תמיד נמצא בזמנים הפוריים.. ממש יכול להיות שזה קשור
אל דאגה יקרה, אתם ממש צעירים וח״ו אין שום סיבה כנראה שתגיעו למצב כזה כמו של הורייך .. ב״ה הרפואה היום מאוד מאוד מתקדמת
תפילות! יהיה טוב בעה

ו...ברוכה הבאה לסיוט המכונה 'בעל בצבא'😁
חח סתם, מבינה את הקושי של התזמון...
(אם יש לו מפקד נחמד, אפילו נחמד מינוס, ישחררו אותו לערב טבילה)
בהצלחה לך🤗💕

תאמת ב"ה ממש יש לנו סגל קסם והם משתדלים כמה שיותר לשחרר אותו הביתה ולרוב גם משחררים בליל הטבילה..
באמת יש מה לנסות לבדוק כשהוא בכלל לא בסביבה?

אם הביוץ יוצא לפני הטבילה או שההורמונים לא הכי מסודרים, צריך לטפל כדי שגם כשיהיה בבית יהיה סיכוי כלשהו...
בהצלחה

אחרי 22 טיפולי ivf ו10 שנים מייסרות ותודה להשם אני אמא לתינוק מתוק ככה שלא נראה לי שיש מה לדאוג בהקשר הזה ,אבל אחרי שנה וחמישה חודשים כן מקובל ללכת לבדוק אולי באמת להתחיל רק במעקב לבדוק שהביוץ מתרחש אחרי הטבילה ופרופיל הורמונלי

בהצלחה

ואם לא אפשר אולי לתזמן את הליל טבילה לביוץ ואז ישחררו (בטוחה שיתנו לך אישור הלכתי לזה)
בהצלחה!

אמא שלי נקלטה בשניות ב"ה,
ולי לקח 4 פלוס שנים...
וישלי אחות שמחכה כבר 8 שנים.

הכל מה'
בע"ה

אל תתייחסי, יכול להיות הכל..
בע"ה להתפלל תמיד אפשר!
הלוואי!

הגיוני שהמחזור יגיע כרגיל...
אם המחזור לא יגיע תוך שבוע- שבוע וחצי תעשי בדיקת הריון, אבל הגיוני שיגיע...
בהצלחה🙏💕

אז לא יודעת מה זה...

וזה היה הריון

כי יש לי עוד דימום חום... אבל ממש ממש קל

תעקבי ותראי לאן זה מתפתח

הכתמים האלה בין המחזורים , זה לא אמור להיות וזה יכול להיות אולי ממחסור בהורמון מסוים.

לי שבוע בירך לפני המחזור (לא סדיר)
היו כמה כתמים ורודים קטנים מאד על התחתונים
ובסוף זה היה הריון

מקווה שגם לך אבל מצד שני גם לא לפתח ציפיות. כשאת יכולה לבדוק תבדקי ותסירי את הספק!!🙏🏼 מתפללת שזה זה

תודה רבה על הדאגה אהובה.

תרגישי טוב ושיהיה מחזור קל!

🙏😘

זה קורה בהמון המון תחומים
שאנחנו לא מרוצות מההתנהגות של הבעל

וזה חשוב ובסיסי ונצרך מאד מאד ללמוד להפריד!!
אנחנו זוג אבל עדיין לכל אחד יש את החיים שלו ואין מקום לבן זוג להתערב בחיי השני במה שלא נוגע אליו.

אם יש לזה השפעה על החיים שלך/שלכם זה משהו אחר. אבל כל עוד זה דבר ששייך לאחריות הבלעדית והוא לא ביקש את עצתך ועזרתך, הכי נכון זה להתעלם ולשחרר.

זה נכון לכל החיים! אבל בלי קשר אם התחתנתם לא מזמן, זה ממש נפוץ שלוקח לאברכים זמן להתאפס על עצמם...החתונה מטלטלת את העולם ונשים בדכ ישר מרגישות מחוייבות לחזור לשגרה ולכל החובות שלה ולגבר בפרט במסגרת ישיבה/כולל יש יותר אפשרות להמרח עם זה.
זה לא אומר כלום על המשך החיים. הכי טוב שלא תתעסקי בזה. תסמכי עליו שהוא אחראי לעצמו ורוב הסיכויים שדברים יסתדרו מעצמם.

בהצלחה רבה רבה!

להיות אברך כולל זה מאד קשה. צריך הרבה משמעת עצמית ורצון אמיתי להתמיד. אין הרבה משמעות לאם תבוא או לא תבוא. אתה לא צריך לדפוק חשבון לאף אחד. אין בוס שיושב עליך ואתה צריך לספק תוצרים.
הרבה אברכים נאבדים שם ורק מחממים את הכסא.
לדעתי אם הוא ימצא עיסוק שמדבר אליו מאד יכול להיות שכל מה שאת רואה עכשיו ישתנה. ברגע שתהיה לו מחויבות קבועה את לא תאמיני איך פתאום הוא עומד בזמנים ונותן מעצמו ומהיכולות שלו.
דברו על זה. תופתעי לגלות שהוא אולי חשב על זה בעצמו ורק זקוק לתמיכה שלך.

אותי זה יכול ממש לחרפן גם (בעלי גם אברך) אני סטודנטית ועובדת ופספסתי אולי יום אחד מתחילת השנה והוא יכול בנחת שלו להגיע מתי שהוא רוצה.. 

לכולם קשה עכשיו. אבל באמת שזה קשה ללמוד בקפסולות הרבה מקומות העבירו מקום. בישיבה של בעלי מלא עזבו מלא .

אפילו שמעתי על כמה רמים שרצו לקחת הפסקה\ לעזוב בעקבות הקורונה.

אם זה כבר לא מתאים לכם כן ממליצה לחשוב על כיוון אחר. ותנסי לחזק אותו כמה שאת יכולה.(אם את בקטע)

את צריכה לזכור שאמנם התחתנתם ואתם חולקים משק בית אבל עדיין את זה את והוא זה הוא.

למה זה כ"כ מתסכל אותך מה הוא עושה עם החיים שלו?
טוב לשוחח על זה. אין ספק שאם הוא משתף אותך בתחושות שלו או בהתלבטויות זה מבורך וכמובן לגיטימי שזה צורם לך ואת משתפת אותו בתחושה שלך. אבל לא לקחת את זה רגשית...
ומה הלאה? כל פעם שיפספס מנחה את תקחי ללב?
את אשתו.לא אמא שלו....

אתם אנשים נפרדים, וטוב שכך. חשוב גם להשאיר מרחב אישי שכל אחד מכם בסופו של יום מנהל את החיים של עצמו. ובוחר את הבחירות של עצמו. בייחוד במרחב שהוא לא משותף כמו מה הוא עושה כשהוא קם בבוקר.

אם יש בעיה כלכלית אז זה כבר משהו אחר . ועדיין לא תחליטי לו מה לעשות אבל חשוב לעורר את הבעיה ולגייס אותו להביא משכורת כלשהי בדרך שלו- הוא התחייב לך

אחד הרבנים הגדולים (אני תמיד שוכחת מי, גרועה בזה) אמר שכשאשתו שולחת אותו ללמוד תורה אז הוא מקבל שכר רק על הזמן שבאמת למד, אבל היא מקבלת על כל הזמן הזה
אני חושבת שהמשפט הזה מסכם את כל העניין על רגל אחת. אם החלטתם, כהחלטה זוגית, שהוא יהיה אברך עכשיו, את צריכה לשחרר. זה המקום שלו ולא שלך, את את שלך עשית. בהחלט יכול להיות שהאברכות לא מתאימה לו, ואז יש לך את המקום לפתוח את הנושא ולנסות לשקף לו ולחשוב יחד מחדש על הבחירות שלכם. אבל אם זה לא המצב אלא רק קושי זמני ונקודתי, לגמרי תרפי.

כדאי להגיע מאד ברגישות, אצלי היה בדיוק כזה סיפור, יום אחדממש התפרצתי ובעלי נפגע עד עמקי נשמתו, התברר שהכולל שלמד בו לא התאים לו ולכן אין לו מוטיבציה וכבר מחפש תקופה ארוכה מקום אחר,לא חשב לעדכן אותי כי זה בטח לא מענין...

אין עליכן איזה כיף לקלוט שזה קורה ולא רק אני מתמודדת עם דברים ומתביישת בהם

ומתנצלת אם נפגעו ממני אישית

על אם כדאי או לא כדאי לעשות דיון על החיסון
חח סתם, אתן מלכות!!

וואי שכחתי.
סליחה הוד דיקטטוריותך🙌

להתחסן או לא??






סתאאאםםםםםםם
אין כמוכן!
מיצינו שרשורי חיסונים.. אני בעד לאמץ גם לשאר

חיבוק.
ונקודת אור- לי יש שיליה קידמית והרגשתי כבר בשבוע 18, הריון ראשון...
נראה לי די מוקדם יחסית לסביבה שלי,
אז הלוואי!

הלוואי באמת! ואני עוד חשבתי שארגיש כבר בשבועות הקרובים ממש... (יש לי תחושתיות מאוד גבוהה)
וגם מבואסת על בעלי שמחכה גם להרגיש. בחיים לא הרגיש בעיטות...

דבר ראשון, מזדהה איתך.

זו תקופה קשה לכולם, הקורונה מערערת את כל יסודות המחשבה וההרגלים שלנו, אני באופן אישי מרגישה שהיא החזירה אותי אחורה עמוק לדיכאון של גיל ההתבגרות...

אשר לבחילות... מה יש לומר? קשה מאוד. גם אני כמעט בוכה עכשיו כל יום אחרי חנוכה שאין שום תקווה באופק... מבינה אותך מאוד. אבל בסוף כך או כך זה יעבור.

וגם את הפחדים על העובר אני מאוד מבינה, כל ההריון הראשון הייתי בחרדה בלתי פוסקת.

כל זה בכלל לא קשור לזה שתהיי אמא מצוינת, אחרי הלידה הגוף שלך יתחזק, את תתאוששי, ויותר מכל יוכלו לעזור לך, זו כבר לא תהיה התמודדות רק של הגוף שלך.

וספציפית לגבי שלייה קדמית, בהריון הראשון הייתה לי והתחלתי להרגיש תנועות בשבוע 15. אז אל יאוש, אוטו כבר תרגישי.

יקירה,
קודם כל עצם זה שאת ככ מודאגת ועשית בדיקה רק לפני שבןע אומר בדיוק איזו מן אמא מדהימה תהיי!!
את חייבת להירגע ולהנות (כמה שאפשר) מההיריון.
הלחץ והדאגות לא מוסיפים, רק מעיקים.
מתי הבדיקה הבאה שלך?
הכל בסדר רק לפני שבוע עשית בדיקה, ראית את העובר שלך איזה כיף!
מבדיקה לבדיקה את תתרגשי יותר ורק תחכי לראות אותו על המסך.. זה חלק מהחוויה. אל תקחי את זה למקום השלילי.

בעלך לא מסכן, הכל בסדר
תנשמי עמוק. את אישה בהיריון, הורמונלית בטירןף, רשמת שאתם לקראת שינוי גדול בחיים זה בטח מוסיף ללחץ..

עצה שלי? קחי לעצמך יום חופש ותעשי מה שעושה לך טוב.
מסאג, קניות, קפה עם חברה- משהו שימלא לך את הנפש טיפה. זמן לעצמך.

ואם זה מנחם אותך ולו במעט- זה טבעי מאוד מה שאת מרגישה.. אני מניחה שהרוב הגדול עובר את זה בשלב כזה או אחר של ההיריון. (כן כן כולל העצבים והתסכול).
אל תחמירי עם עצמך.
תני חיוך, תסתכלי על הבטן שלך תלטפי אותה ותשמחי שיש לך חיים שלמים שמתפתח בתןכך- מרגש!!!

חיבוק גדול אהובה.
מקוןה שתקומי מחר באנרגיות יותר משוחררות.
❤️

מרגישה רעה וקשה וקשוחה. עם עצמי ועם כולם.
מחמירה עם עצמי ומתנצלת על כל דבר.
בא לי שמישהו יסביר לבעלי את המצב! וכמה שאני מנסה זה לא הולך לי... אני קשוחה עם עצמי תמיד וזה רק מוסיף לתסכול. כי הגוף לא מסוגל!!
לגבי חופש... אני במיטה היום. ואתמול. ושלשום. ולפני שבוע... לא מסוגלת לדבר עם אנשים וחברות ובכלל, ממכורה לקפה אני נגעלת ממנו ממש מתחילת ההריון;)

אני הבדיקה הבאה אמורה להיות סקירה עוד שבועיים, אבל השבוע אלך למרפאה להירגע.
תודה, את לא יודעת כמה זה עושה טוב לשמוע על הדאגה כדבר חיובי עליי. מי שמשתפת אותו בזה סביבי רק הופך אותי למשוגעת ו-אם את ככה עכשיו מה יהיה כשיגדל?

אהןבה שלי
את לא רעה ואת לא קשוחה באמת שלא.
יש שלבים כאלה בהיריון ובכלל- שיש תקופות שאין לנו עצבים לאף אחד, חוסר הסבלנות משתלט עלינו.. אני באמת מבינה מה את חווה.
אני מבינה שאת כבר כמה ימים במיטה, זה עוד יותר מעורר בך את המחשבות והעצבים.
עזבי חברות וקפה- מה עושה לך טוב? את מסןגלת לצאת להליכה קטנה ונעימה בשמש? לשמוע מוזיקה? לסדר ארון? (חח סתם)
אני מציעה לך להתעסק בדברים שהם לא היריון כדי לשחרר טיפה את המתח..
מצוין שאת קובעת תור השבוע. (מודה שגם אני הייתי כמוך פתיל קצר וכן הלכתי לתור לשקט הנפשי שלי).
את לא חייבצ לשתף אנשים שלא מבינים מה את מרגישה, את לא פסיכית או משוגעת את בסדר ומהממת!!!
לא יהיה כלןם שהוא יגדל, את דואגת, את רוצה לראות אותו מי קבע שזה דבר רע??
היריון זה דבר ככ לא מובן מאליו, במיוחד שאת פה בפורום ורואה מה נשים חוות.
זה טבעי שתדאגי, שתהיי קצת במתח, אני ממש לא רואה את זה כהתנהגות חריגה.
בשבילך- מציעה שתמצאי קצת תעסוקה אחרת. את תשתגעי מהמחשבות הן נוראיות.. באמת.
ו.. עד הבדיקה שתלכי- תנשמי עמוק, תזכרי בשבןע שעבר שהכל היה בסדר !!!
ובע״ה שהכל יהיה גם בסדר.
נשיקות 😘

זה הזמן להשתמש בתותחים היותר כבדים שיש באמתחתך כדי לעבור את היומיום.
עוד קצת תתחילי להרגיש הקלה, אמנם היא לא מיידית אבל כל שלב זה גם משהו.
כתבת שאתם לקראת שינוי, זה בהחלט משהו שמשפיע. תנסי לפרק את מה שמפחיד אותך לגורמים ולראות איך מתמודדים עם כל דבר בנפרד.
לגבי הדכדוך והמיטה- ממליצה לך מניסיון ממש להכריח את עצמך לצאת לסיבוב אפילו רבע שעה כל יום בשמש.
את מקפידה על ויטמינים וברזל? עשית בדיקות דם כלליות לאחרונה? זה יכול מאוד להשפיע.

אולי מקלחות טובות יעזרו? אולי לבכות אם זה יכול לשחרר? מוזיקה? הליכה? לדבר עם אנשים?
אולי ספר טוב שיגרום לך להתנתק קצת מהמצב?

אם שום דבר לא עוזר, וההרגשה הנפשית לא משתפרת ממליצה להתייעץ עם אחות ליווי הריון (אני חושבת שמקבלים בכל קופ"ח בהריון הראשון)
אל תישארי עם זה לבד.
השינוי הוא כ"כ גדול וכל"כ מפחיד ומעורר טלטלה. זה מאוד טבעי ואנושי לחוות את מה שאת חווה.

רק לגבי המחשבות איזה אמא אהיה- תגרשי מהמוח. זה לא קשור בשום צורה!
בואי תתמודדי עם החיים טיפין טיפין. אל תנסי לטרוף את הכל במכה אחת.

ובעלך לא מסכן. בעלך אדם בוגר שנכנס לזוגיות והורות מתוך אחריות. נכון שעד שלא נכנסים לזה אין מושג על מה מדובר, אבל זאת לא מסכנות. זה דרך החיים. הם לא פיקניק, ב"ה שההתמודדות שלכם היא כזאת בצורה בריאה. תראי את זה כאתגר זוגי שבע"ה יבנה בכם עוד כוחות ועוד יכולות ורק תצמחו מהתקופה הזאת ותצאו יותר מחושלים נפשית.
אם יש משהו ספציפי שקשה לו, אפשר לנסות לפרק את הקושי שלו ולראות איך ניתן לתמוך ולהקל- אבל לא להיכנס למקום של המסכנות.

בהצלחה יקרה!
תעדכני מה איתך...

מקפידה על ויטמינים, וב'ה לא חסר ברזל.
כל היום בוכה אבל לא מסוגלת לדבר עם אנשים.
מה גם שאף אחד לא יודע על ההריון חוץ מהורים.
תודה על הדאגה שלך והתמיכה. כבר מרגיע לשמוע שאני נורמלית וסבירה..

ובעלי מסכן- הכוונה שאין לי טיפת כוח אליו, אפילו המגע שלו מקשה עליי. ואני פשוט הפכתי לסיעודית.
ורק רוצה שידע שזה נורמלי ויתן לי הרגשה טובה ומשמחת. והוא לגמרי איתי, אבל עדיין זה חדש גם לו וכל רגע צריכה להסביר לו בעצמי מה עובר עליי ומה אני צריכה כשאני בעצמי לא יודעת באמת

בהריון הראשון הייתה לי החמרה רצינית בתופעות בתחילת השליש השני ואז אחרי יום יומיים התופעות עברו לחלוטין,
גם עכשיו היה נראה שיש החמרה בתופעות וכרגע אני חושבת שבאמת אחרי ההחמרה באה הקלה גדולה.

לפעמים לפני הסוף יש החמרה,
כמו קומקום שמבעבע בטירוף שניה לפני הסוף...

מיומיים שככה)
אבל הלוואי!

אם את במיטה בגלל שאת מרגישה רע פיזית זה דבר אחד. אם זה הכל בגלל המצב הנפשי אז בהחלט ממליצה לך ללכת לטיפול. את והשמחה שלך שווים את זה! דיכאון וחוזר תפקוד זה לא משחק.
תתחילי מלצאת לעשר דקות סיבוב בחוץ. להתקשר לחברה. מקלחת טובה. מוזיקה. כל יום משהו קטן שקצת ירים אותך.
בהצלחה עם הכל.

מקווה שתכף ישתפר. ואל תדאגי עכשיו לגבי איזה אמא תיהי. קחי את זה צעד צעד. תתמקדי בחיזוק לעצמך במקום שבו את נמצאת להיות מעט יותר בשמחה וברוגע. כולנו בנות אדם ולא אמהות מושלמות. את תיהי אמא מהממת. בטוחה בזה!

כמה שאני מבינה אותך!!!

אני על סף דמעות הרגשתי כאילו מישהו מתאר אותי לפני חודש.

גם אני הגעתי לשלב הזה שבטוחה שהנה הסיוט נגמר וסוף סוף אצליח לקום מהמיטה ואז קרה בדיוק ההיפך וזה היה השבועיים הכי מטורפים! לא הצלחתי להכניס כלום לפה, לבעלי היה אסור להתקרב אחרת אני מקיאה וחשבתי שזהו ככה זה הולך להיראות בחצי שנה הקרובה, הרגשתי האשה הכי דפוקה שיש,מה הוא אשם שאת לא מוכנה שיתקרב?! 

אבל אחרי שבועיים זה עבר פשוט נעלם ביום אחד וחזרתי לחיות ואז גם הוא הבין שזה לא נגדו ובאמת באמת לא יכלתי למרות שאני הכי אוהבת שיש 

אז יש תקווה יקרה,ויש עניין שיתהפך הכל לטובה בעז"ה

זה מושלםםםם

החמידות בשיאה

יש להם צחוק מעמקי הנשמה... פשוט ונטול מעצורים...

האמת? נשמע ורוד וקסום מידי ללידה, אבל מקנאה בנשים שבאמת חוות חוויה כזאת...

המלצות על אורית לייזרסון.
או שתחפשי אותה או את הבית של רות בשדה בועז או משהו כזה.

לא בטוחה שהיא לידה טבעית לפי הגדרה, אבל הקורס שלה מדהים, לפי מה שיצא לי לשמוע.

אבל נהניתי מהסרטונים ביוטיוב ולמדתי מהם.

עשיתי ועדיין עושה. כל הריון מחדש ניגשת שוב לתהליכים.
אחרי לידה טראומטית וארוכה ממש. היו לי 2 לידות מהממות ועוצמתיות, שאני שואבת מהן מלא כוח לכל החיים עצמם.
שינה לי ממש את ההתייחסות שלי לעצמי, להריון, חיבור עמוק יותר עם העובר, תהליך שלם יותר בין ההריון ללידה, חיבור עוצמתי יותר לתינוק. וכמובן עזר לי ללדת בקלות וכן כן בלי כאבים!
אם את רוצה עוד פרטים מוזמנת לפרטי.

יקום לבד להכין לעצמו מטרנה?

במסגרת מעשרות..

ככה זה אצלנו לפחות..
מביאים אותם אלי רק להנקות..

לא בקטע רע של הזנחה חלילה..

אבל האחים הגדולים כל כך נהנים מזה שיש תינוק בבית ומתנדבים לטפל בו באהבה רבה..

(ובינינו.. כנראה שהם מעדיפים להיות "עסוקים" בתינוק מאשר לשטוף כלים, למשל..)

וכיף לשמוע שהם אוהבים לטפל בו

לא יודעת מה יעשו כשכבר לא יהיו תינוקות בבית.. (יגיע מתישהו..)

מסתכלים בסרטון ביוטיוב פעם פעמיים נושמים עמוק ועושים את זה

מאחלת לך שלא תתרגלי כי מהר יבוא ההריון

ולא הבנתי, את עושה הזרעה? הוראות לקיום יחסים כן לא מקבלים מהרופא\אחות

מה יכול לקרות אם אני לא מזריקה טוב?🙈
אני לא עושה הזרעה, הרופאה נתנה לי איקוקלמין ואוביטרל..
תודה רבה!

באמת שאין איך לטעות כל כך. זה מפחיד רק בפעם הראשונה. תסתכלי סרטון ביוטיוב. את יכולה! מבטיחה לך 🌹

יש לי כלמיני מחשבות מוזרות, מה יקרה אם המזרק יישבר בפנים וכל מיני פחדים הזויים🙈
האמת שגם מבדיקות דם אני מפחדת והדבר שהכי מפחיד אותי בלידה זה העירוי🙈
אז הזריקות האלה פשוט מכניסות אותי למתח וחרדה שגם ככה לא חסר לי..

המזרק לא יכול להישבר בפנים. וגם אם נוזל אחר כך טיפה דם זה בסדר גמור ונורמלי.
חוץ מחרדות שלך לא יכול לקרות כלום, באמת 😘

יוצר הפחיד אותם שאחרים יזריקו.. בפעם הראשונה ניסיתי לבד ולא העזתי אז בעלי התחיל להזריק לי, זה היה לי יותר קל, עד שערב אחד הוא לא היה אז לא הייתה לי ברירה, ומאז הסתדרתי גם לבד.. תסתכלו קצת ביוטיוב, ותראי בזמן אמת איך היא מתאים לך.. בהצלחה! בקשר ליחסים, לנו אמרו שזה לא משנה אבל באמת הכי טוב לשמוע מהרופא, בד"כ הוא אומר פשוט מתי..

שכדאי גם להתחיל ללמוד ולהבין בעצמך מה אומרות התוצאות של רמות ההורמונים... לפעמים במעקב זקיקים קשה לדייק במ"מ לפה או לשם ויש לזה השלכות.

בסיבוב הנוכחי שגם לקחתי איקקלומין, לפי מעקב זקיקים ובדיקות דם אמרו לקיים יחסים בשני ימים, ושעד אז הביוץ יהיה. התעקשתי לוודא בבדיקת דם ואכן עוד לא היה ביוץ. אם לא הייתי עוקבת גם בעצמי לא הייתי בהריון עכשיו. ממליצה גם להיכנס לפורום פוריות בכיפה ולהתייעץ שם אם אינך בקיאה בעצמך. בהצלחה! (כמובן שאת יכולה גם לשאול אותי ואשמח מאוד לעזור עד כמה שאני יודעת)

האמת שאני ממש הייתי רוצה לדעת יותר ולא ככ מצליחה להבין.
גם כשאני עושה את הבדיקות דם אין לי מושג איך להבין את התוצאות.. וכל פעם מחכה לדבר עם האחות, אבל היא רק אומרת מה לעשות ולא ממש מסבירה מה היו התוצאות.. איך באמת אתן יודעות?

כמה בערך אסטרוגן אמור להיות על כל זקיק
כמה פרוגסטרון וlh בכל שלב של המחזור
זה כמובן לא מחליף את הרופא. אבל הוא עובר על מלא תוצאות ברצף והוא בנאדם. לכן טוב לעקוב ולשאול.
גם טכנאית בא"ס היא בנאדם ולפעמים טועה. כבר היה לי שהחליפו בין הצדדים ועוד
בקשר לאחיות, גם לי היה קשה עם זה שרק אומרים טכני ולא מסבירים מה עומד מאחורה...

ככה בכל אופן הרופא שלי מפנה אותי כל פעם.. משכלל את התוצאות וכבר קרה לי שההורמונים עלו אבל שום זקיק לא התפתח.. אז מזל שככה הוא עושה 😌

לומדים ומתרגלים.. בהתחלה אחות הסבירה לי ואח"כ הזרקתי לבד. ואני ממש מפחדת מזריקות! אז אם אני הצלחתי כנראה שכל אחת יכולה

כיף לדעת שאני לא היחידה🙈

בזכותכן העזתי והזרקתי לעצמי.. ובאמת השד לא היה ככ נורא..
עכשיו, עוד שאלה מעניינת.. אם באולטרסאונד ראו זקיק בגודל 20, וזקיק בגודל 17 זה אומר שיש סיכוי לתאומים?

כלומר, גם אם יש כמה זקיקים גדולים שיביאו איתן ביציות, בסופו של דבר, לעניין תאומים, זה אם יוחזר יותר מעובר אחד, ואם שניהם יקלטו.

לא ככה? 

(רק בודקת לראות שלא פספסתי משהו ב"קורס" IVF שלי... )

א. ברור שאם נניח מחזירים 2 עוברים אז יש סיכוי לתאומים.
אבל אל תשכחי שכל עוד יש זקיקים והם גדולים, הביצית עדיין יוצאת לדרך.. ולכן אם מקיימים יחסים באיזור הזמן של האוביטרל יש סיכוי להיקלט גם באופן טבעי
שוב, זה ממש סיכוי נמוך ולא סביר..
אבל זאת התיאוריה בכל אופן

כי בשאיבה עוצרים את הביוץ באופן פעיל (עם זריקות) ומתזמנים אותו עם האוביטרל, כדי שיהיה אפשר לשאוב, כך שלמיטב הבנתי לא אמורות להישאר ביציות משוטטות

מהרגע שמקבלים מחזור, כל חודש יש ביצית.
(ללא קשר מה ששאבו לך שהופרה וכעת מןחזר כעובר).
אני יודעת שבכל חודש יש סיכוי גם לטבעי..
את מדברת על החודש של השאיבה או בחודש של החזרת עובר מוקפא?
זה שני דברים שוניםס
בחודש שאת עושה שאיבה- אז נכון אין מקום לטבעי.

זה לוקסוס של מי שיש לה עוברים מוקפאים... 

על בסיס ביוץ טבעי

בכל זאת
פעם ראשונה שהיא מזריקה בחיים כנראה שלא עברה ישר להפריות (חוץ ממקרי קיצון)
אני חושבת שגם בהחזרה יש מעט סיכוי גבוה יותר לתאומים גם בהחזרת ביצית אחת אבל זה רק מעט ודי מינורי

מקרה קיצון זה אומר שהבעיה ידועה ומה שיעזור לה זה דווקא הפריה, למשל בעית זרע הרבה פעמים מדלגים על הזרעות

יש גם מספר מקובל של הזרעות לפני שנותנים אישור. לא זוכרת כמה בדיוק.

ורק עובר אחד נקלט. כמובן בכלל לא "רק" חלילה... ב"ה

מאחלת לך הרבה הצלחה!!

לשים לפני הזריקה כמה דקות קרח על המקום, ואז ממש לא מרגישים את הזריקה!
בהצלחה

אחת האחיות לימדה אותי, וזה היה פשוט הצלה. לא הרגשתי בכלל

לגבי הזקיקים- תמיד יש סיכוי לתאומים אם עושים החזרה+ אחד יכול להיקלט טבעי.
זה סיכוי נמוך מאוד... אבל אין לדעת.

האחות הראתה לי עם מזרק שיש בו מים, אבל ממש ממש פחדתי, עד שבעלי עזר לי כי לא הייתי מסוגלת, אחרי כמה פעמים.. התרגלתי..
בהצלחה!!!

של דבר לא להניק לפחות תרגישי עם עצמך שעשית את כל מה שאת יכולה.
אני אישית חטשבת שיועצת הנקה זה בגדר השתדלות מינימלית ולא מלחמה . פעם יועצת הנקה אמרה לי שחבל שנשים באות אליה רק אחרי שיש בעיה ואז צריך ממש לרפא אותן עם הפצעים והסתימות וגם הפחד מהנקה חוזרת וכאב.
אם היו הולכות אליה ישר אחרי הלידה זה היה נמנע.
יכול להיות שיש לתינוקת שלך לשון טיפה קשורה שמקשה והיועצת תוכל לראות אם זו הבעיה.
תחפשי מישהי טובה עם הרבה המלצות

זה קשה לצלוח את הקשיים של ההתחלה, ונשמע שגם מהסביבה את מקבלת לחץ לא טוב (אחרי שעתיים אפשר כבר להניק שוב, זה בכלל לא אומר שנשארה רעבה )
גם להחליט שאת מפסיקה להניק זה בסדר גמור!
אבל כשההנקה מצליחה זה כל כך כיף וכל כך נח וכמובן בריא לשתיכן שאם יש בך רצון וכח ממש שווה לנסות יועצת הנקה.
זה לא אומר שאת פגומה, יש צורך ללמוד....

בהצלחה ומזל טוב!

וילדות שגדלו רק עם תמל והם גדלו נהדר.
הבריאות שלך מאוד מאוד מאוד חשובה. תשמרי על עצמך.

ורגשות אשם זה משהו שבא עם הלידה, ואף פעם לא נעלם. תמיד יהיו רגשות אשם, מעצם זה שאת אמא.
וגם אם תלכי רק על תמל, את יכולה להאכיל אותה עור-לעור, וזה גם דבר חשוב.

בת כמה היא?
חודש ראשון זה הסתגלות אף אחד לא יוצא מהבטן ויונק מושלם...
יכול להיות שהתפיסה באמת לא נכונה ואז היא גם מכאיבה וגם יונקת פחות יעיל
קחי יועצת הנקה שתראה אותכם ותקבלי החלטות בנחת שתהיי שלמה איתן
חיבוק זה תקופה מאתגרת מאוד ❤️❤️

מנסה בינתיים להמשיך שאיבות, אבל זה כמובן לא אותו דבר והיא בהחלט מקבלת מטרנה.


וזה אחרי שהנקתי את 2 הגדולות 8 חודשים.. אני לגמרי בעד הנקה, מכל הכיוונים.
אבל פה זה היה ממש מה שאת מתארת- היא יונקת ואני בוכה. וגם שהגוף נכנס למגננה מעצם המחשבה על הנקה נוספת. שחר חדבר על דקירות הכאב במגוון שרירים בגוף רק מהכיווץ של הפחד מהכאב.

וכן, יכול להיות בהחלט שמה שהיא צריכה זה סה"כ אמא רגועה, ושובע, וזה בסדר גמור. אני מודה לקב"ה שיש לי פתרון אחר מהנקה, לא יודעת מה הייתי עושה לפני 200 שנה, ממשיכה לסבול כי אין ברירה..

אז אם את מרגישה שיש לך כח להמשיך ולנסות- לכל על זה, המאמץ משתלם. אבל אם לא- אז להרפות. וכשמרפים- להרפות. בלי מצפון. את עושה בחירה מושכלת. וניסית. לא ההנקה תשפיע האם היא תגדל להיות אדם טוב או לא, נכון?..

ואחרי כמה ימים, שתרגישי שנרפאת, לנסות שוב. אני רק שבוע מהפסקת ההנקה, וכבר מסוגלת לחשוב על לנסות לחזור לזה. אז אולי קצת להרפות, לנשום, ולחזור עם ליווי מקצועי

היה לי ערב קצת קשוח ומתסכל. נרגעתי קצת בינתיים.
בינתיים הבאנו לה תמ"ל, כי אני באמת לא מסוגלת להניק במצב הזה, אבל דיברנו עם יועצת הנקה שתבוא לעזור לי. אני רק מקווה שהגוף שלי לא באיזה טראומה ממה שהיה אתמול..

מבחינת ה-בלחץ שהיא תרצה לינוק שוב
זוכרת את עצמי מתפללת שהיא לא תקום ובלחץ ממש כשהיא קמה. היה לי קשה! ממש! עד שהיא למדה לתפוס..והנקות ארוכות בטירוף! היתה יונקת שלוק ונרדמת,יונקת שלוק ונרדמת
כל פעם אמרתי לבעלי די פעם הבאה אתה מביא לה מטרנה.. והוא התעקש איתי ואחרי חודש דברים פשוט השתנו, זה עולם אחר! כמה פעמים הודיתי לבעלי שעודד אותי כי כל כך כיף לי עכשיו ( כבר בת יותר משנה)
אז כל בחירה היא לגיטימית אבל רק לעודד שכן כדאי לפנות ליועצת ושדברים נראים אחרת בפרספקטיבה רחוקה יותר..
חיבוק

דיברתי עכשיו עם יועצת שהמליצה לי בינתיים לשאוב, כדי להקל על הגודש ולתת לפצע להירפא.
עדיף ידנית או חשמלית? מאיפה כדאי לקנות?

שואבת מהר ויעיל.
ממליצה לך להזמין באינטרנט ובנתיים להשאיל מגמ"ח או מיד שרה שתוכלי כבר להתחיל.
בהצלחה!!

מאיפה כדאי להזמין? אני קצת מבולבלת מבחינת סוגים ומחירים..

KSP
בקישור הזה זה לדעתי הכי זול.
שווה לך לבדוק בקופת חולים, אמורה להיות הנחה..

עלתה לי בכללית 450 בערך

ככה את יכולה ממש ללחוץ בהדרגה בקשב מלא לכאב שלך.

סתם ככה גם יותר נח לי ידנית

הרופאה של הבן שלי הציעה לי לשאוב (התחלתי תמל כי הוא לא עלה במשקל והפסקתי להניק כי הוא מעדיף בקבוק) ולשים את החלב שלי במקום מים לתמל.
אם לך זה מתאים אולי שווה לברר על האופציה הזאת.

השערה שלי כמובן.

ובכל מקרה אני לא בקטע להשתעבד לשאיבות אז אם הייתי יודעת על האופציה הזאת הייתי שואבת מידי פעם ומוסיפה לו בלי לחץ שלא שאבתי מספיק

לתת מטרנה
נשמעת לי הצעה ממש מוזרה

אני מכירה שמשתמשים בחלב אם להכנת דייבה, אבל לא מכירה למטרנה, לא יודעת אם יש הבדל משמעותי

תינוק.
ובוודאי שלא הייתי עושה זאת בלי להתייעץ עם רופא ילדים /טיפת חלב.

כן אפשר כמובן לשאוב כמה שיוצא ולהשלים עם מטרנה שהוכנה לפי הוראות ההכנה...

אם זה נשמע לה מתאים אז שתברר על האופציה הזאת.

ולאוורר את הפטמות כמה שניתן ולמרוח מלא לנולין של לנסינו. לא צריך לשטוף.
יועצת תבדוק אם התפיסה גורמת לפצע ותלמד אותך לגרום לקטנה לתפוס נכון.
לדעתי כדאי להמשיך לנסות עוד קצת. ההתחלה קשה מאוד להרבה נשים.
לדעתי אל תחשבי יש לי טראומה אין לי טראומה. כי כל הלופ מחשבות הזה הוא מה שיוצר את הטראומה.
אם בסוף לא יסתדר ותאכל תמ''ל גם הכל בסדר ולא יקרה אסון. אבל כן שווה בעיני להשקיע ביועצת. לפחות לדעת שניסית אפילו רק כדי שלא תאכלי את עצמך סתם עם מצפון.
בהצלחה יקרה

אם זה חשוב לך, אז תתעקשי, אבל אם לא, באמת לא יקרה כלום להפסיק.
תשמחי על כל טיפת חלב שהצלחת להעניק לה.
בעייני, הרבה יותר חזוב קשר טוב בין האמא לתינוק/ת, מכירה את ההרגשה הזאת, ולכן הנקתי עד שהרגשתי דחיה מהתינוק בגלל הכאב, אז זה היה 3 הנקות, לא נורא..

לגבי שאיבות- קחי בחשבון שזה יכול להיות סיוט, אבל יש נשים שלהן זה סבבה ושואבות בלעדית חודשים.
עדיף להשאיל משאבה מאשר לקנות אם לא בטוח תשתמשי.
לי היה נוח יותר משאבה ידנית, ככה פחות כאב לי.

למקרה שתחליטי לייבש חלב- עשיתי זאת פעמיים מהנקה מלאה- מומלץ לסחוט מידי פעם להקלה במקלחת, לשים עלי כרוב על השד, ולשתות תה מרווה (בעייני מגעילללל אבל שרדתי עם מליון סוכר..) אני מעדיפה לסיים מהר ויום אחד להיות חולה, אבל זה לא מומלץ..

אני ממש שמחה שהגעתי לפורום הזה!
אני הרבה יותר רגועה ומעודדת עכשיו.

קבעתי עם יועצת הנקה למחר. המליצה לי להשתמש במשאבה כדי להקל על הגודש בצד שיש לי פצע ולא כדאי כרגע להניק בו.
השגתי גם משאבה דרך גמ"ח של חברים של המשפחה.

אני מאמינה שעכשיו יהיה יותר טוב בעז"ה, וגם אם לא, לא מפריע לי להביא לה תמ"ל, אני רק רוצה שיהיה לה טוב ושתקבל את כל מה שהיא צריכה.

שוב תודה לכולן על העידוד!♥️

(לא בטוחה שעניתי לך, אבל לונורא😁)

😘💕