גם אני הייתי בהריון שאחרי ההפלה בהכחשה.

כמו שהציעה שמיכת פוך. אני חושבת שתפילה יכולה מאוד להרגיע.

לדבר לעצמך דיבורים חיוביים, שהכל בסדר ויהיה טוב, גם מאוד עוזר

אומרים שלומר בכל יום מזמור לתודה (פסוק כ' בתהילים) זה מצויין.

בהצלחה!

ובעז"ה שההריון ימשיך תקין בידיים מלאות

במקלחות- יום אחד הגדולה מתקלחת ולמחרת השניה.

בהשכבה- אפשר להפריד חדרים? או להשכיב את הקטנה ואז את הגדולה? זה יכול לקצר תהליכים כי הן לא יריבו.

אולי לעשות לגדולה מבצע עם פרסים שאם תתקלח לבד חודש שלם תקבל הפתעה? גם לקטנה אפשר למצוא משהו בסגנון.

בקיצור לחשוב ביחד עם בעלך על רעיונות יצירתיים ולא בקטע של ביקורת עליו אלא שינוי בהתנהלות עצמה.

להצעה למבצע עם פרסים בשביל הגדולה.

זה כן גיל שממש הגיוני כבר להתקלח לבד.

מניסיון אצלנו ילדים לא תמיד אוהבים את הרעיון, אז צריך דרבון עד שזה נהפך להיות להרגל.

אם כן, הייתי מעבירה למקלחת רגילה, הרבה פחות זמן. זה קודם כל

דבר שני,  להתעסק עם ילדים שרבים אחרי יום עבודה ארוך ואז השכבות פלוס ריבים במקום לקחת רגע לעצמי שניה אחרי שנכנסתי לבית כנראה היה גורם לי לצעוק גם. לא שאני לא מבינה אותך, כן? גם להיות עם ילדים כל היום זה קשה

אני אגיד משו שאולי לא פוליטיקאי קורקט, אבל הייתי מורידה את זה מבעלך. בסוף אם יוצא שבזמן היחיד שהוא איתן במהלך היום הן מקבלות דמות כועסת, זה לא זכרון נעים ולכן הייתי מחליפה איתו והוא יקח את הקטן בזמן שהן בדרך לישון (הן בהחלט יכולות לישון עד 19.30 בגיל הזה לדעתי ואת אומרת שהן גם עייפות אז להתחיל סדר ערב רק ב7, 7 וחצי זה קצת מאוחר בעיניי ומשפיע על ההתנהגות)  ואת תקלחי מוקדם יותר את הגדולה בזמן שהקטנה איתו ואז שיתחלפו בשמירה עליו

זה גם טירוף שהוא חוזר מיום עבודה אינטנסיבי וישר נמצא איתם כל שאר הזמן..

ממש טבעי שהוא יצטרך בעצמו קצת זמן רגוע..

ולא פלא שהוא מתעצבן

אז באמת לחשוב יצירתי וקצת לפרק את העומס..

אהבתי את רעיון פיצול המקלחות.. זה גם יוצר נעים בשבילן ופותח פתח לתקשורת רגועה.

אחד ממכם עם כל אחת.. ושוב מראש על איזה משחקון לעשות ביחד במקלחת כדי שתהיה כייפית..

והכל בסדר ב"ה

אז תעיפי את המצפון לפחות...

בגדול ממש בקצרה היית שמה את הקטן ליומיים שלושה בשבוע אצל מישהי וקצת יותר נושמת בבקרים ואז יהיה לך יוצר רוגע לחשוב איך להעלות את הדברים לדרך המלך.

דבר שני וזה משהו שאני גם רוצה לעשות בעצמי הדרכת הורים, עדיף בדרך התקשורת המקרבת..

דבר שלישי,  עם ילדות בגיל הזה ממש אפשר לדבר ולתכנן ולחשוב ביחד איך אחהצ יהיה זמן מהנה ואיך ההשכבות יהיו ברוגע.

איך לדבר? עדיף בהתחלה עם כל אחת בזמן אישי שלה, ליצור זמן שאת רק איתה, בפניות, יכולה להסתכל עליה ולדבר איתה בגובה העיניים, ברוגע. זה יוצר זהב ולמדתי את זה מ @קמה ש...

לשתות קפה ביחד , היא שוקו, לקנות עוגיות,לשים לשנייה ולתינוק סרט!! כןכן לא יקרה כלום מפעם אחת ולשבת לדבר איתה כאילו היא מבוגר.

שולחת כי הקטן התעורר

אפשר לקבוע איתן שכשנכנסות למיטה שומעות פודקאסט שאוהבות ואז הן נהנות ויש להן מוטיבציה להיכנס למיטה

זה גם מרגיע ומקדם הירדמות

וגם בעלך יכול לצאת ותוכלו לפטפט קצת עד שהקטן מתעורר..

מה עוד?

נשמע מתיש לצאת פעמיים לאיסופים ומבזבז מלא אנרגיה...

אולי להכין קופסה עם אוכל לגדולה, לצאת לאסוף אותה, לשבת לאכול באוטו (או בחוץ ליד ביס ביום נעים) לשמוע איך היה לה היום, אפשר לשמוע איזה שיר ביחד עם היא לא משתפת או אין לך סבלנות לשמוע ואז לנסוע להביא את האמצעית...

גם לקטן אפשר להכין קופסת נשנושים לנסיעה...

ובגדול, לחשוב על זה שעכשיו כשהם ילדים נבנה הקשר ביניכם אז שווה כל טיפת השקעה בלהביא את הקשר למקום של באמת קשר, כמו של מבוגרים, ואיך @אמהלה

כתבה כאן פעם והולך איתי תפקידנו כמבוגרים זה לדבר כל הזמן עם הילדים, לדבר, לדבר, לדבר .. נראלי ציטטה את בעלה.. אמהלה אני זוכרת נכון?

זה קשה ותמיד קל יותר לכתוב מאשר לעשות (גם אצלי..) אבל לדעתי שזו הדרך והמטרה של הזמן ביחד..

מקווה שאני בכיוון בכלל

ובהצלחה גדולה גדולה!!🩷🩷🩷

בעלי לא זכר בכלל את עניין המקלחות

והם לא התקלחו שבועיים וחצי!!!!!

ומבטיחה לך שלא קרה להם כלום..

לא היו תולעים, כינים, מחלות..

או שלא באמת צריך להתקלח ככ הרבה

או שה' עשה לנו נס כמו במדבר😆

על האופן האופטימי שבו את רואה את הדברים...

פה זה צא כזה אישיו בשבילי

רק קיוויצי שהם לא יספרו למישו חחחחח

שבאמת זיהית את זה טוב - את בהישרדות, ולכן הכל הרבה יותר קשה.

כי באמת סדר היום שלכם מאוד אינטנסיבי בדברים טכניים, שלא מאפשרים לך פניות ומעייפים את כולכם.

דבר ראשון , הייתי בודקת את עניין האיסופים.

האם יש עוד ילדים מהשכונה באותו הגן / בית הספר?

האם אפשר לעשות תורנות?

אם לא, שוקלת לאסוף את הילדה מהגן מיד אחרי האיסוף מבית הספר.

25 דקות נסיעה לגן זה המון. זה בגלל פקקים או בגלל מרחק?

אם זה פקקים, אז אם תאספי אותה מיד אחרי שאת אוספת את הגדולה, זה גם יכול להקל ולחסוך זמן.

אבל באמת, ממש הייתי עושה המון מאמץ בשביל לראות איך להקל בעניין הזה, זה יכול להרגיע הרבה.

אופציה נוספת, להביא בייביסיטר לזמן שאת יוצאת להביא את הילדה מהגן, ככה הגדולה והתינוק לא יצטרכו להיסחב איתך והיה לך קצת זמן עם הילדה של הגן. זה גם יכול להקל מכל מיני כיוונים.

מצטרפת למי שכתבה, שמקלחות בשעה 19:00 זה מאוחר, ואין פלא שהן עייפות.

אצלנו עם גילאים דומים, ארוחת ערב ב17:30 (לפעמים גם לפני), ומיד אחר כך מקלחת. בדרך כלל בשעה 19:00 אנחנו כבר אחרי כל הארגונים, וזה זמן משחק רגוע עד שהולכים לישון.

בתור מישהי שגם הייתה בעבר לבד בבית עם תינוק, וגם הייתה מגיעה אחרי יום עבודה ישר לילדים, שניהם מאוד מאתגרים.

אבל באמת לחזור הביתה מאוחר ומיד לנחות לילדים ברמה שדורשת הרבה סבלנות (מקלחת, השכבות, אלו חלקים מאתגרים שדורשים פניות), זה ממש קשה.

ודבר נוסף, סדר פחות או יותר קבוע יעזור. שידעו מה קורה מתי, ארוחת ערב מסודרת, זה עוזר.

א. להקדים את ההתארגנות בהרבההה...

5וחצי להתחיל להכין ארוחת ערב ואז לאכול..

מקלחות- אפשר או יום הגדולה ויום הקטנה...

וסליחה על ההצעה- אבל אני היתי משחררת יותר כי בעיני הלכלוך יורד בסוף...אבל הרושם והזכרונות מהילדות של האוירה בבית והאבא שהיה איתנו-זה נשאר לכל החיים ומעצב את הנפש..אז לתקופה זמנית עד שתצליחו לייצב את הארוע אפשר להוריד גם יותר מקלחות.

לדעתי אם את תתחילי מוקדם וידאר לו פחות משימות זה יעזור.

ב. את צריכה לעשות פוס משחק בתוכך

למה את חיה בהישרדות? זה החיים שאת רוצה?

מה היית רוצה להכניס לחיים כדי שהנפש תתרומם ותרגיש חיות ושמחה?

איך את יכולה להכניס ביצירתיות ובהחלטיות מקום שיביא את עצמך לידי ביטוי?

בבקרים גם עם תינוק..לשים שעתיים בביביטר ולפנות זמן לעצמך

חוג או אפילו זמן שקט ליצירה לכתיבה לקריאה להליכה..מה שמשמח אותך..להפגש עם חברות

לשנות תדר גם לגבי אחה''צ- למה רק בהשרדות? מה יעשה לך כיף לעשות איתם? מתי את נהנית מהאמהות? מה את יכולה לעשות שיוציא מעצמך הנאה וסיפוק ממה שאת עושה?

ד. לשבת לדבר עם הבעל

לא על זה שהוא צועק

ממש לא

אבל על ההורות והאוירה בבית בכללי

לשתף על עצמך והתמודדות שלך

ולהתיעץ יחד איך אפשר שיהיה אוירה שמחה ונינוחה..מה אתם יכולים לשנות בדינמיקה מול הילדים..לחשוב יצירתי על רעיונות לאיסוף היום וגבולות בנעימות

איך הייתם רוצים להגיב? איזו תגובה גם תשים גבול אבל עדיין תשמור על אווירה טובה וקשר טוב

איזה גורמים י ש לבלגן ואיך אפשר להמנע מהם

בכללי הורות מתחילה מסיפוק צרכים פיזיים והרגלים חום ואהבה וכשהילדים גדלים ההורות מתרכזת באיך..באיך מייצרים אוירה נעימה.. ואיך שמים גבולות יחד עם אמפטיה.ואיך מתווכים סיטואציות ונותנים להם כלים לעבוד עם הרגשות והתחושות שלהם,ללמד פתרון בעיות ..לגשר בין מקיבות

נשמע לי שאתם ממשיכים להיות הורים לקט ים ומצפים שהמציאות תתישר ואין מקום לביקורת על שצועק

כי קורה לכולנו

אבל כן לחשוב יחד בכללי על ההורות

ואז זה ייתן זמן מנוחה גם למי שבאמבטיה, גם לך שיש לך פחות ילדים להתעסק איתם.

ילד אחרי אמבטיה בדרך כלל רגוע יותר.

גם לא יהיה במאבק כי אין לחץ זמן, וגם יחסוך את זה מבעלך.

יש לכם משחקים לאמבטיה? כלי מטבח ודברים כאלה מכניסים למשחקי דמיון ארוכים באמבטיה, והילד יוצא שמח ורגוע יותר.

אפשר אמבטיית קצף פשוט שופכים קצת סבון על האמבטיה ואז ממלאים מים עם הדוש וזה נהיה מלא קצף 

יש עפרונו כאלה שמתאים לצייר איתם באמבטיה, זה גם נחמד מפעם לפעם.

אפשר להכניס קבוע ללוז סיפור שהן יושבות בחדר לבד ושומעות, יש כל מיני כאלה. זמן לגדולות להיות לבד בלי שהקטן יפריע, שומרים להן בנאמנות על הדלת סגורה שלא ייכנס להן התינוק ומרוויחים שקט

למשל קבוצת ווצאפ של גאונים בתנך - שולחים כל יום סיפור, אצלי מאד אוהבים את זה. יכול להיות שיתאים רק לגדולה שלך. אשלח לך קישור עם תירצי.

יש סיפורים של ספריית פיג'מה מוקלטים ע"י ספריית פיג'מה שהם מאד מאד מתוקים, אפשר אפילו במקביל לזה ששתיהן ישבו עם הספר עצמו. אם יתרגלו לזמן מנוחה זה עושה פלאים.

דוגמאות לספרי פיג'מה טובים שאוהבים אצלי ומתאימים לגיל 5-7 בכיף: תשמעו סיפור, יוליה אוספת עלים, הבא בתור, שקית של געגוע, הקיפוד שאמר מה אכפת, עד למעלה, מתן החול וההר הגדול, רוני סינרוני.  יש עוד מלא. הם מתוקים ועדינים ומאתגרים קצת את הראש אז אצלי אוהבים אותם מאד.

אם רק יושבים ושומעים לא יוצאים עם עצבים כמו כשיושבים ורואים סרט ואז יוצאים מאד עצבניים ולא רגועים. אפשר קבוע אחרי האמבטיה, או קבוע בשעה מסויימת אם מסיימות להתארגן יש להן סיפור. ואז יש לך זמן לנשום.

https://chat.whatsapp.com/KoFBwAu9duLCNcsbiPvHNS

@המקורית 

@כבתחילה 

זה מתיש!!

את ממש בהישרדות..

מתי את עושה משהו נחמד לעצמך?

מהנסיון שלי, זה נורא שוחק להיות כל היום בבית. ועוד שאת לבד

אני לא יודעת אם יש לך חברות/קהילה אבל בלי זה כמעט מתכון בטוח לשחיקה שלך.

אני ראיתי שבתקופות שהיה לי יותר זמן לעצמי, במובן גם של מנוחה אבל גם של זמן איכותי- שיעור ספורט שאהבתי (לא שהולכים כי חייבים), מפגש חברתי קבוע וכו'-

היה לי יותר סבלנות לילדים . חד וחלק.

אנחנו נשים, כלי קיבול. כשהכלי שלנו ריק קשה לנו לתת הלאה...

ואיפלו שעה בשבוע זה משמעותי.

אז האמת הייתי מתחילה מזה.

לגבי המקלחות אם ש אמבטיה (ובחורף גם חימום טוב בחדר רחצה) אז זה אחלה דבר. לשבת בפנים זה מרגיע, מווסת, מפתח. טיפה קצף ומשחקים וגם יש לך תעסוקה שהילדים עפים עליה!

יום כן יום לא זה קלאסי בחורף, א תטרידי את עצמך בזה. אבל אני חושבת שהשעות שלכם לא נכונות- 7 וחצי לילדה בגן רק להתחיל מקלחת- לא רואה מצב שלא תבכה.

בדיוק אתמול בת ה4 שלי היתה אצל חברה יום ארוך וחזרה מאד מאוחר (7) וכמה שהיה לה כיף היתה עצבנית ובוכיה ולא רוצה להתקלח. בעלי רחץ אותה ב3 דקות, היא נרדמה תו"כ לבישת הפיז'מה. 

אצלי בגילאים דומים לשלך מתארגנים לשינה באזור 17:30-18:00... מתחילים א. ערב ואז לפעמים מקלחות ולפעמים ישר פיז'מות.

עוד דבר שעזר אצלינו מאד זה לעבור למקלחות צהריים. לילדים ולהורים יש אז יותר סבלנות.

אני מבינה שבעלך לא בבית אז אבל אולי אם הגדולה תתקלח כשאת לבד איתה בצהריים- בערב היא תוכל לשחק עם התינוק רבע שעה כשאת מקלחת את אחותה.

ולגבי האיסופים- אני לא יודעת איפה את גרה אבל הייתי כל מאמץ לשנות את הלוז. הוא מתיש ברמות. ועוד עם תינוק שכמו שאת אומרת בוכה הרבה.

תורנות עם הורים אחרים, לוותר על הצהרון, ווטאבר. מגיע לך ולהן יום יותר 'שפוי'.

(אני עושה את זה לעצמי  לפעמים

וזה ממש יותר נוח.)

1. לא לחזור הביתה אחר שאת אוספת את הגדולה

עדיף להשיאר באוטו עם נשנושים או ספר או משו אחר

לעלות ולרדת לאוטו עם ילדה ותינוק זה מתיששש ואני עושה את זה המון

2. מהמם שאת על אף המצב מבינה את בעלך ונכנסת לראש שלו כי זה באמת הגיוני, הייתי מקדימה את המקלחות אפילו כחלק מסדר הצהריים, ממלאה אמבטיה ושישחקו זה ייתן לך גם זמן לעצמך.

ובאמת כדאי שכשבעלך מגיע שייהנו ממני לפחות בחלק מהימים.

בהצלחה ❤️❤️❤️

כדאי לעשות סדר ערב מובנה

מקלחת

אוכל

סיפור/פודקאסט

ומציעה להתחיל כבר בשש/שש וחצי

ולא לחכות לדעה מאוחרת

והאיסופים האלה זה מתיש!!

גן עיריה שנמצא חצי שעה נסיעהזה רחוק ממש

אולי להיעזר בחברה שתחזיר את אחת הבנות פעם בשבוע ואז תצאי פעם ביום ולא פעמיים?

יוצא לי פעמיים, שלוש בשבוע להיות כל אחהצ והערב לבד עם הילדים (4.5, 2.5, חצי שנה) וממש עוזר לי שיש לי לוז מסודר

בשתיים אוספת מהגן, היא חוזרת, אוכלת, משחקת

בשלוש וחצי יוצאת לאסוף את השניה, חוזרות ברבע לארבע- ארבע (תלוי כמה הן נמרחות)

ארבע עד חמש וחצי משחקים, מתקשרים בוידאו לאחיות שלי/ אמא שלי, יצירות.. 17:15 משתדלת (דגש על משתדלת) לסדר איתן קצת ואז ארוחת ערב הכי פשוטה שיש..

חביתה, ירקות, גבינה, פסטה, פתיתים, טוסטים, אם השקעתי מראש אז מרק (כמובן שלא הכל בערב אחד)

אמבטיה- שמה את שלושתם ביחד (הקטן בדפני, הגדולות יושבות) והן מתלהבות להתקלח עם הקטן אז זה גם חוסך מריבות על זה

בהשכבות- הייתה לנו תקופה ממש מתסכלת של השכבות מתישות ומלא מריבות סביב זה, ואז דיברנו איתן (כן, כן, עם שתיהן למרות שהאמצעית כביכול "קטנה") וסיכמנו איתן שכדי שיהיה נעים ללכת לישון, אחרי המקלחת כל אחת בוחרת סיפור ואחרי הסיפורים הולכים לישון יפה.

בעלי הלך איתן במיוחד לחנות, והן בחרו ספר עם הרבה סיפורים וכל ערב בוחרים סיפור מתוך זה ועוד סיפור משאר הספרים בבית וזה ממש הפך את ההשכבות לאחרת לגמרי

וגם כשאחת מהן מתחילה לעצבן קצת בהשכבות, אני לא רבה על זה. שולחת אותה עם ספר/ בובה לשכב קצת במיטה שלנו, להרגע ולחזור.

הן חוזרת כי לא כיף להן להיות לבד שם..

הרעיון הוא לרתום אותן אלינו ולא לריב איתן. 

זה הנסיעה פעמיים להביא את הבנות, כאשר הבת השניה נסיעה של 25 דקות כל צד- אמאלהההה וואו ועוד עם תינוק בן שנה, טירוף!!!
מציעה לך מכל הלב, לבקש, לחפש, להתחנן...שאמא קבועה מהשכונה שלך, או מהאיזור שלך תביא לך את הבת מהגן בתשלום מכובד מאוד. שווה לך ממש!
תחשבי שבשעה הזו התינוק (שבוכה ברוב הנסיעה) יכול לישון בנחת, ילדת בית הספר (משערת שאותה את מביאה סביב אחת וחצי, והתינוק ישן לאחר שהיא הגיעה) משחקת או זמן איכות איתך או ש"הב, או שאת נחה והיא לידך בתעסוקה שלה.
זה יתן לך אוויר לנשימה, זמן לעצמך.
 

שתצא יותר מוקדם הקטנה.

את כבר בחוץ כאילו

לק"י

אם זה בזמן הגן, אז תסבירי לגננת את המצב. מאמינה שהיא תבין.

ואם זה צהרון- אצלינו פותחים בכל שעה שהיא (עקרונית אמורות להיות שעות פתיחה. בפועל, לא).

זה טו מאצ'

גם לא מצפה שיביאו לילדים שלי, כן?

זה ממש מנהג גרוע בעיניי, ולא כדאי כלכלית

חגגנו לבת שלי יומהולדת, והביאו לה יצירות בשווי שקל.
היא הייתה מאושרת וזה העסיק אותה יופי יופי.
יש לי תמיד מלאי כזה של תעסוקה בשקל, לילדי יומהולדת.

בעיניי הרגל מקסים להעניק לילד יומההולדת משהו קטן שישמח אותו.

אבל לא כולם מביאים, זה לא חלק מהתרבות אצלנו, ואני שמחה שכך

יכול לגרום להרגשה לא נעימה למי שלא הביא

ולפחות אצלנו, המתנות בשקל - לא יכולות להיחשב מתנה מכובדת. 

5 שקל גם סביר.
אבל מעל 10 שח לדעתי באמת באמת מוגזם.

לבנות עוד אפשר אולי למצוא ולהזמין דברים בשיין שיהיה סטוק בבית. נגיד. לבנים זה כבר אחר

10/30/50 יחידות מחזיקי מפתחות פופ צעצועי פידג'ט בכמות גדולה להקלה מתח צעצועים חושיים לילדים פרסים לכיתה יומולדת מסיבת יומולדת

כאלו מחזיקי מפתחות של פופיט קטנים (פחות משקל לאחד)

10 יחידות ספינר קטן עם איורים של חיות, מתנות ליומולדת, צעצועי הקלה על מתח חושי לילדים בנים ובנות עם אוטיזם

וגם כמה ספינרים חמודים (טיפה יותר משקל לאחד)

הילדים שלי שמחים לתת אותם לחברים, כך שאני מבינה שזה מתקבל בשמחה. להבנתי זה הסטנדרט אצלנו... (אני אף פעם לא עשיתי להם חגיגת יום הולדת בבית, מספיק להם לחגוג בכיתה עם עוגה, אז הם לא קיבלו מתנות מחברים ליום הולדת...)

ספינרים

קוביה הונגרית

קוביה כזאת שמקפלים לכל מני כיוונים

משחקי חשיבה/הרכבה קטנים

קלפים

לק"י

לאחרונה קונה לפעמים בקצת יותר.

אבל אין להם בגן הרבה ימי הולדת בבית.

(אפשר גם 2 קשקושים מהשקל).

יצירות יפהיפיות.

עטיפה יפה
והכי חשוב, ברכה.

מביאים 2 דברים מהחנות של השקל.

אם את רוצה להשקיע קצת יותר הייתי קונה משחקים ממקסטוק ב5-10 שקלים

או משהו ב 15 אם את שולחת שני ילדים ...

קניתי מתנות ב7-10 שקלים

כדור, מטקות וכאלה..

קונה במבצע כמות שיהיה בבית ואני מסודרת כמה זמן קדימה

לק"י

אולי סביב ה-20.

ונותנת מתנה אחת משני הילדים.

40-50 שח מתנת יומהולדת?
אני בהלם!!!מה מביאים בבר מצווה?  חחח רכב?

חוץ מזה רוצה להמליץ לך על אליאקספרס שאפשר לקנות דברים שווים בזול, או אפילו שוק רמלה לוד, שזה שוק של יום בשבוע ויש שם המון דברים בעודפים וספרים או משחקים (משחקי קופסה, משחק זיכרון וכאלה) במחירים מאד זולים יחסית. וגם אם תשלמי 20 לאחד, זה עדיין לא 40-50...

ועוד המלצה, בשבועות הקרובים תקני מה שתספיקי, אבל אני חושבת שסביב פסח יש לסטימצקי יריד ממש גדול עם ספרים ב10 שח (גם ביותר, אבל אפשר למצוא גם ב10) ואז את יכולה לבוא ולקנות כמות גדולה שתשב בבית וכל פעם תביאי אחד.

בכללי לרכז קניה משמעותית כזאת במבצע יחסוך לך גם הרבה כסף וגם כאבי ראש כל פעם שתקבלי הזמנה כי במקום להתרוצץ לחפש מתנה פשוט תשלפי ממדף המתנות וזהו. 

אז כנראה כן מתבקש לקנות מתנה.

עדיף לתאם עם אמהות אחרות ולראות מה הן עושות וקונות כי כאן בפורום יש כל מיני סגנונות 

אני נמצאת בסיטואציה דומה וזה באמת קשוח...

בהצלחה! ותחזיקי חזק את הברכה והקדושה שאת מביאה לעולם בהתמודדות הזו 

הבדיקה עצמה לא אוסרת כמובן,

אבל לפעמים יוצא מעט דם,

והכי גרוע - לפעמים הרופאים אומרים את זה גם בלי ששאלת, כי הם יודעים שזה חשוב לטהרה, אז הם מאוד נדיבים ואכפתיים לעזור לך - ולפעמים זה יוצא יותר גרוע. אז אם הרב אומר לזרוק בלי להסתכל - חשוב לומר את זה לרופא.

ולפעמים הבדיקה גורמת לשריטה או מתיחה קטנה למי שרגישה, יכול להיות שעדיף לוותר על בדיקה באותו יום.

צריך לשאול רב.

אמנם המתמר נכנס פנימה אבל את לא חייבת להסתכל (כמו בשירותים) ואם הרופאה לא דתיה מן הסתם לא תגיד לך

ולא ברור לי בכלל שאת צריכה לשאול אותה.

וסליחה שמאנונימי עכשיו רואה, סורי

מבחינה הלכתית צריך לדעת.

הפתרון הוא לבקש מהרופא לזרוק בלי להסתכל.

אבל כמובן הפורום הוא לא מקום לפסיקת הלכה ולכן אין ברירה אלא להתייעץ עם הרב..

שלי כנראה עובדת עם הרבה דתיות, וכנראה שיש כאלה שבקשו לדעת או לא לדעת. או שהיא בעניינים, וחושבת שאולי זה חשוב.

לי רופאה פעם הציעה סטריפינג, בקשתי רגע לדבר עם בעלי וצלצלתי לשאול אם זה אוסר.

בלחש היא שאלה אותי אם אני צריכה להתיעץ עם בעלי על כל דבר, והאם אני מרגישה מאוימת ממנו

לפני הבדיקה.

זה היה. מאד יפה בעיניי

בבדיקת פאפ פוצעים טיפה את צוואר הרחם, כחלק מתהליך הבדיקה. לכן אם יש גם - ברור שהוא מפצע.

זה שונה מבדיקת אולטרסאונד שבה המתמר לא אמור לפצוע את המקום, ואם רואים דם אז כנראה שהוא מהרחם (אלא אם כן יש סיבה לחשוב שזה פצע - אם היה כאב, או שראו פצע בבדיקה, או שהאישה הולכת לבודקת טהרה שרואה פצע).

אני על גלולות, אז לכאורה יכולה למשוך

אבל כבר נמאס לי מהכתמים, וגם ככה אנחנו מגבילים את עצמנו...

בכלל לא להסתכל על השעון יותר מידי (רק מתחת ל- 3 קילו או אם יש בעיה בעלייה במשקל)

רווחים בהאכלה זה מצויין, זמן ההנקה לא רלוונטי. הם גדלים וממילא יונקים יותר יעיל.

המדד שצריך להיות זה האם עולה במשקל.

לגבי 2 אפשר לשים סיכה קטנה.

זה מעצבן אותו הקוקו (לא התחלנו בגיל 4 חודשים אבל קל וחומר..)

וככה לא נכנס לו שיער לעיניים.

סיכות קטנות היה מפחיד אותי שיפלו ויכניס לפה...

עכשיו הוא בן שנתיים ואני ממשיכה בזה כי תכלס הוא שובב וגם ככה כל הלבשה איתו זה מסע, אז עדיף לי לגזור פים בחודש ולא לעשות לו קוקו כל בוקר (שהוא ממילא יוריד בדרך לגן, כמו הנעליים והכובע והמעיל)

לק"י

אבל אני כן זוכרת שאמורות להיות מספר הנקות ביום (8 אולי?).

אולי כדאי להציע לו בין לבין.

לגבי קוקו- אפשר לעשות, אם זה מציק לו.

לבן שלי בקושי יש שיער, אז קשה לי להאמין שבגיל 4 חודשים נגיע לשאלה כזאת בכלל🤣

כי זה אני לא בטוחה שזה תקין ונראה לי צריך לעקוב על המשקל או משהו... אם חלק מההנקות מרווחות יותר ןחלק לא זה נראה לי בסדר גמור

ולמה לא לעשות קוקו? איזה ממיס זה תינוק בן 4 חודשים עם ממטרה על הראש🫠

לרוב זה לא יעיל להעיר אותו כדי לאכול כי הוא לא מוכן לאכול אם זה לא מרצונו חח

אין שלב שבו לא משנה כמה אוכל ושיאכל מתי שבגלו וזהו? ככה עד גיל שנה צריך לשים לב לשעות?

@איזמרגד1 לא כל ההנקות אבל כן יש כמה פעמים שאוכל אחרי יותר מ3 שעות.

לגבי השיער, לא רלוונטי לגזור

סיכות לא נשמע לי בטיחותי

וגומיה, השיער חלק אז גומיה פשוטה בטח תחליק

והגומיות מגומי הקטנות קשה להוריד אותן ומפחיד אותי קצת למשוך את השיער באזור המרפס

לק"י
 

אבל יש גומיות קטנות יותר חזקות. צריך להסתכל בחנויות.

נדמה לי שקניותי מסקרה משהו טוב. לא מצאתי באתר שלהם, אבל זה משהו כזה, רק הקטנות (יש כאלה דומות חלשות יותר. אז לא החלשות):

גומיות צבעוניות לשיער - סט 12 גומיות | Sacara

קניתי בתוך נרתיק בכל מיני צבעים.

אני עשיתי לבן שלי קוקו בהתחלה כי השיער הגיע לעיניים.

כבר בגיל 3.5 חודש כשהוא נכנס למעון הוא היה עם קוקיה.

בגיל חצי שנה בערך עשיתי לו פוני בובה וזה היה הדבר הכי מתוק שיש. היה עם פוני כזה למשך שנה.

לאחר מכן עברנו לקוקס גבוה 

מפריעה)

היא זה שהוא יושב מול הרופא ומהלחץ

אומר לי מאמי אולי כן תקחי זירוז וכו, ואני מסבירה לו ברוגע שהערכות משקל זה דבר שהוא סטטיסטי (ילדתי את הבת שלי בלידה טבעית במשקל מאוד מכובד כמעט של 4 ק"ג), ושזו לא סיבה לזרז כל עוד הרופא אומר שהניטור והכל תקין וכמות המים. מסבירה לו שרופא חייב להגיד לי סיכונים ושהילד עלול לגדול וכו כי בסוף יש פרוטוקלים, אבל אם הרופא בעצמו אומר לחזור ביום ראשון , אז בוא תתן לגוף שלי להתחיל את הלידה בזמן שצריך בע"ה ובלי התערבויות מיותרות .

תעריכי ממש.

בעלי רואה כל מיני התנהגויות לא מכבדות כלפיי מהמשפחה שלו ושותק ,לא מתערב, לא לוקח צד ,לא מגן עליי . אצלינו הצד של בעלי בכלל לא מראים שום רצון לעזרה אני אחרי לידת תאומים וכלום לא טלפון למה מה שלומך צריכה עזרה נכדים שום כלום ומנגד הולכים לבקר את האחות שלו שלא גרה בעיר ובכלל לא אחרי לידה . זה מה יש . עדיף לא לצפות לכלום. ולגבי כל הימים האלה של הביקורות גם הפוך אצלי בעלי מעדיף לשמור את הימים לאחרי הלידה מה שנכון בעיניי. בקיצור לכל אחד כואב ממקום אחר . שיהיה לידה קלה והמון הצלחה .

והרגשות שלך ממש לגיטימיים

אצלנו גם כמוך. בעלי מול ההורים שלו מתנהל בצורה דומה

למדתי לא להתערב. אם זה מפריע להם, שיחתכו אותו. בתים שונים, דינמיקה שונה, לא ענייני

לגבי זה שהוא בא לכל בדיקה - בכנות, הייתי אומרת לו שאת לא רוצה שיבוא. שוב, ממקום דומה של לחץ עומס רגשי מיותר שהאמת זה ממקום טוב רק הדאגה וההצפה הרגשית מקשה, אני משאירה את בעלי בצד בכל הקשור לעניינים בהם הוא מכביד עליי ושואב ממני אנרגיות יותר מאשר מחזק. שילך לעבודה ויעזסק את עצמו שם ואת תדאגי לכל השאר

בעיניים שלי, את היולדת אז באופן טבעי הוא אמור להתחשב בך יותר.

ואני חושבת שזה טוב שאת תופסת מרחק מהאובר- רגישות כיוון שזה לא טוב להיכנס למערבולות האלו, ובהחלט את מאזנת אותו בזה.

מעניין למה השם מזווג זיווגים כאלה הפוכים

אולי כי חסר לנו קצת איזון בעצמינו

לק"י

לא קל להכיל כשאת בעצמך צריכה תמיכה.

באמת אולי כדאי להגיד לו שאת מעדיפה ללכת לבד, ולא לרמוז.

יודעת בדיוק על מה את מדברת.

אני גם הרבה יותר מפחדת ולחוצה על הנהיגה של בעלי אחרי לידה.. ולנהוג בכלל זה הזוי.

אני חזרתי לנהוג בערך 3 שבועות אחרי הלידה, באין ברירה בגלל שהרכב שלנו היה קטן מדי אז בעלי נסע בתחבצ. זה היה קשה נורא. וסיימתי את הנהיגה מותשת...

זה היה בתקופת החגים, נסענו ככה כמה נסיעות ארוכות אחת אחרי השניה.. זה היה מאתגר ממש. התינוק ישן רוב הזמן.. אבל אני הותשתי מזה וכל הנהיגה הייתי דרוכה מאוד כי ידעתי שאם לא אהיה דרוכה אעשה טעויות..

כמו שכתבת

לוקח זמן לחזור למוד

אולי שבועיים הייתי אומרת 

אולי לא בשבוע הראשון כי הכל עוד רגיש והכל וגם לא תמיד יוצאת מהבית בכלל.

אבל אח"כ כשצריך איסופים וטיפת חלב נוהגת כרגיל. 

בחזור מבית חולים

וגם בהלוך עם ירידת מים

(ככה זה כשלבעל אין רישיון)

אבל זה היה קשוח

אז מבינה על מה את מדברת

מהבית חולים חזרנו במונית.

לברית של השני נהגתי, הרגיש לי בסדר. 

אבל בטעות, הדחקתי את זה שהייתה לי ירידת מים

חלב.. ומאז לפי הצורך..

אבל מבינה את הקושי..

ואכן בנסיעה הנ''ל דפקתי מישהו בקטנה (אם כי אולי הוא סבר שזו הייתה אשמתו כי מעולם הוא לא התקשר אליי על אף שהשארתי לו פרטים...) אבל בעלי לא נוהג וזו הייתה הדרך הכי סבירה לנסוע הביתה. בלידה אח''כ שבוע אחרי הלידה.

אבל בכללי מרגישה שנהיגה זה לא מאמץ מאוד גדול, אני ממש נחה הרבה (וחלשה...) אחרי לידות ודווקא עם נהיגה איכשהו הסתדרתי. אבל אולי בגלל שידעתי שבאמת אין לי ברירה 

ההורים שלי לא הרשו לי לנהוג מהבית חולים

ממש הודיתי לה' שלא עשיתי תאונות

כמובן נהגתי רק קרוב לבית אבל עדיין..

הרגשתי ככ לא איתנו..

ועדיין, גם אחרי, לא ככ ארצה לנהוג..

הראש שלי ממש לא חזר לעצמו

מרגישה קשישה, באמת..

בקיצור תרגישי את עצמך 

עם בעלי על הקו שמדבר איתי כדי להסיח את דעתי מהעניין

חשבתי שאני היחידה ככה איזה כיף לגלות שלא

והרגשתי שאני לא לגמרי מפוקסת

זה היה מפחיד ממש

ולא קשור לעייפות

לא יודעת להסביר

ואני לא נהגת על...

אחרי הלידה האחרונה נהגתי לפני הברית בתוך העיר וגם לברית נהגתי וזה היה שעה נסיעה בלי פקקים... 🫣

השיא היה אחרי הלידה השקטה

ילדתי באמצע הלילה, בעלי בא לשחרר אותי בערב אבל אחיות שלי רצו לצאת איתי לבית קפה אז הורדתי אותו בתחנת אוטובוס שיסע הביתה והסתובבתי בעיר (בזמן שחיכיתי להן קפצתי לניחום אבלים).

בין שבועיים לחודש

אני מרגישה לא מפוקסת מספיק כדי לנהוג 

אני כן חוזרת לא הרבה אחרי הלידה, אבל קרוב ללידה קשה לי, פחות עניין של ריכוז ואינסטיקטים, יותר קצת היסטריה וקצת חרדות, שזה גם משפיע כמובן על ריכוז

הדרך הביתה מהבית חולים ממש ממש מפחידה אותי, למרות שבעלי נוהג.

ויחסית מיד אחרי הלידה השתפר לי
ונהגתי מיד אח"כ

מן הסתם לא ביומיים הראשונים, סתם כי לא ככ יצאתי, אבל אחרי כמה ימים כבר נהגתי..

ילדתי יומיים לפני חג ובחג הייתי אצל ההורים שלי, ויש לנו שני רכבים כי אנחנו לא נכנסים לרכב אחד אז נהגתי לשם, היה מתיש, אבל לא הייתה אופציה אחרת