פורום הריון ולידה (עמוד 2441)

צוות מקסים
תנאים פיזיים לא מפותחים בעליל. לא הייתי יולדת שם מלכתחילה כשיש באיזור את אסותא.
מה זה תנאים פיזיים?
3 יולדות בחדר, צפוף, אוכל זוועה, חדר אוכל שהוא כמו מעבר עם כמה שולחנות עם מפות פלסטיק כאלו...
התקרה עם כתמים פתחי אוורור ללא תריסים והצטבר שם אבק מגעיל.
הרצפה נקייה מבריקה השירותים והכל.. אבל לי לתחושה אחרי לידה הייתי זקוקה ליותר. לא רק לנקי גם לאסטטי.
יכול להיות ששיפצו מאז.. לא יודעת.

אבל היחס של הצוות כולו היה מקסים אנושי ואכפתי ועם הרגישות אחרי לידה זה גם מאוד חשוב. (בלידה עצמה לא חפו מטעויות אבל ברמה נסלחת)

איני יודעת איך בוחרים בית חולים, אולי לפי תגובות ורשמים של יולדות...

אני ילדתי פעמיים באסותא 

בלידה הראשונה נהניתי מאוד מהמיילדת מהאחיות והכל

בלידה השניה אושפזתי 3 ימים לפני הלידה הרופאים היו מעולים עם יחס טוב

רק איזו עובדת שהיתה אחראית על ניקיון החדר, הגשת ארוחות וכו' דיברה אלי בצורה מאוד לא יפה.

 העבירו אותי חדר כיוון שהורידו אותי לחדר לידה לאיזשהו טיפול וכשחזרתי למחלקה החפצים שלי היו על קצה המיטה הייתי כאובה ולחוצה מהלידה היא נכנסה לחדר והעירה בטון לא יפה "תסדרי את המיטה, תורידי את החפצים"

הייתי מצוננת והיו כמה "טישויים" על המיטה ואז היא באה "תקחי את הניירות , תראי איך המיטה שלך נראית"

פשוט רציתי להגיד לה בפרצוף "אה, כן, מה את אומרת"?????

אבל חוץ מזה היה מדהים.

אני ממליצה!!

חדר אוכל ממש יפה ומגרה, אני אישית לא אהבתי את האוכל

הייתי מאד מרוצה מהצוות והיחס. רק התנאים הפיזיים לא משהו בלשון המעטה...

אבל בעיקר- ללכת להתרשם בעצמך (לא יודעת עד כמה זה אפשרי בקורונה).

כי סביר להניח שתמיד תקבלי חוות דעת סותרות (זאת יולדת רק בבי"ח X והשניה תיילד את עצמה תוך כדי רפטינג, העיקר לא להגיע לבי"ח הזה) כך שהתרשמות שלך היא המשמעותית ביותר לדעתי.

 

ילדתי בלניאדו, לפני כמעט שנתיים. ממליצה בחום רב! 

צוות שמכבד את היולדת, וסה"כ לא דוחף להתערבויות.

מה שכן, אם את מאלה שחשוב להן האסתטיקה של המקום- וותרי. המחלקות ישנות (נקי מאוד מאוד, אבל ישן). 

לק"י

זירוז טבעי כזה.

אבל קצת פחות נוח בקיסרי

כשזה יצליח אוכל לבדוק גם את מחלקת יולדות 

לא יודעת אם את חדרי הלידה או את המחלקות, אבל התקשרו להתרים אותי למטרה הזאת (שאלו אם הייתי מרוצה, אמרתי כן, מאוד! אז ביקשו תרומה.. 🤣)

הייתי שם במעקב בזמן ההריון בגלל חשד לרעלת ול2 עורקים בטבור במקום 3.
ממש לא נהניתי מהצוות שהיה במיון יולדות וכן מהצוות של הריון בסיכון( שכולן אגב עובדות גם בתור מיילדות ורופאות).
חוסר ידע, מריחה של זמן, בלבול וכו.
חברה שלישילדה ם פעמיים ממש ממש לא נהנתה מיחס טוב, חוותה חוסר אונים של רופאים וכו.
שמעתי מהרבה שיש שם כביכול 0 הפרדה שבזה הם מתהדרים( 0 הפרדה מושלם יש גם באסף הרופא שם ילדתי) אבל ידע מה לעשות במקרה של סיבוך שיכול להופיע פתאום כמו חבל הטבור מסביב לצוואר או דברים אחרים הם חסרי אונים, לחוצים ומתנהלים בצורהלא אחראית.
קיצור...
אני ילדתי באסף הרופא אחרי שהתגלה שאני צריכה זירוז בשבוע 40 ערב מיעוט מי שפיר.
התקבלתי אחר כבוד למחלקת הריון בסיכון, שמו אותי בעדיפות ראשונה ליוו אותי כל הדרך, עזרו לי, היה לי צוות מהמם בלידה שעודכן בהכל דרך הצוות ולא היה צריך לקבל ממני שוב מהתחלה את המידע עליי.
החוויה היתה מושלמת, כל שלב ביקשו את הסכמתי, התייעצו על ההעדפות שלי, עירבו צוות בכיר לאחר שהתגלה שחבר הטבור מאוד קצר, הביאו חומר הרדמה נוסף אחרי שהתגלה שאני לא מגיבה לאפידורל....
אחרי הלידה נתנו לי להיות עם הילד שלי כמה שרציתי למרות שלא היינו ב0 הפרדה מעומס של נשים שהיה באותו הזמן, האוכל מושלם, הטיפול בתינוק מושלם..
בקיצור הכי ממליצה שבעולם!!!

לא היה לי תיאבון בכלל בכלל אחרי הלידה אז אני לא יודעת להגיד לך איך היה האוכל או החדר אוכל וכו'... מה שכן, צוות מדהים!! התינוקיה היא תוכנית כבקשתך. את יכולה להיות עם הילד כל היום וכשבא לך להתקלח להביא אותו לרגע... או לקרוא למישהי שתיקח. יש להם שעות החלפת טיטולים, אם אין לך כח תביאי אותו...

בכללי אוירה מאוד מאוד חמה וביתית!! הייתי שם עם נשים בלידה שמינית שאת כולם ילדו רק שם...

ממליצה בחום!!!

מה שכן, במחלקה א יש 4 יולדות בחדר.. אז זה ממש צפוף ולא תמיד יש שקט, לי ספציפית היה שקט ביומיים הראשונים וביום האחרון הכניסו מישהיא שלא הפסיקה דקה להתרגש בטלפון... מילה הייתי מבינה, אבל היא לא דיברה בעברת אפילו! אז זה סתם היה נשמע קישקושים בשכל... קיצר, אין לדעת.

אני לא יודעת מה יש במחלקה ב', רק יודעת שהוא יותר על רמה ומשופץ וחדר אוכל שנראה כמו מסעדה...

הם באמצע לבנות מחלקה ג. לא יודעת אם גמרו, אבל הוא אמור להיות ממש מפנק...

 

חשוב-   תבררי טוב טוב מה קורה בכל בית חולים עם הקורונה, תשאלי ולדות שילדו לאחרונה, זה מאוד משנה, אם לא יתנו להורים שלך לבקר זה קשה, אם תוכלי לבחור אחד, או בעל או אמא או דולה זה קשה. יש מקומות שחייב מסכה כל הלידה, יש מקומות שרק כשהמיילדת נכנסת לחדר צריך. קיצור, תבררי טוב מה הנהלים של כל מקום היום. ותשאלי אנשים איך היה להם עכשיו... קיצר, התיעצות סתם ככה לא ככ תעזור ל, את צריכה מידע עדכני יותר...

ושאר הדברים די דומה.
גם בתינוקיה ממש מאפשרים לשים את התינוק מתי שאת צריכה למרות שזה אפס הפרדה. הצוות מתוק מתוק.

שאפו על השנה וחודש

 

אצלי נתתי לו בקבוק מים כל פעם שהתעורר, ובעלי החזיק אותו והרגיע אותו, כי הייתי בטוחה שהוא לא רעב.

(כמה לילות לפני הוא קם, הנקתי אותו לא יותר מ5 שניות והוא חזר לישון לעוד 3 שעות...)

כי לי קשה מידי לקום בלילה בלי להניק לנסות להרגיע.. והם כבר בגיל שהם מבינים ומחפשים לבד. אז בעלי קם ומרגיע(בעזרת מוצץ/בקבוק מים וטפיחות גב וכו'). זה לא פשוט אבל פשוט צריך להתמיד. בלילות הראשונים יותר קשה להם ולאט לאט מתרגלים. יש כאלה שגם מתחילים פתאום יותר שעות ברצף. ואפשר לנסות לתת להם בקבוק דיסה לפני השינה, זה גם עוזר

גם בקבוק מים היא מעיפה בכעס😕
ובעלי...מקסים ועושה המון, אבל לילות זה לא הזמן החזק שלו🙂 הוא ינסה לקום אם אבקש ממנו, אבל איך שאני מכירה אותו אחרי 5 דקות יתייאש הצרחות שלה

ולפעמים לא, ואז פשוט מניחה במיטה אחרי הנקה, עם מוצץ והיא נרדמת לבד. במשך היום נרדמת בלי הנקה, נרדמת במיטה לבד עם מוצץ.

היא לא אכלנית גדולה...אוכלת מגוון, אבל לא כמויות גדולות

כי אם הם לא מקבלים ארוחה מספיק מזינה הם באמת מתעוררים מרעב לפעמים... כי הגוף שלהם התרגל לקבל אוכל גם בלילה.
מה לגבי בקבוק דיסה לפני השינה?

שגם אצלינו אני אחראית לגמילות ולא בעלי.
דבר ראשון- אם היא עדיין אתכם בחדר, בעיני זה הזמן להעביר.
ואחר כך, את חייבת להיות עם בטחון והחלטיות, להסביר לה מראש שלא יונקים יותר בלילה, ופשוט לא לתת. אני יושבת לידם מדברת מלטפת מציעה מוצץ שוב ושוב. בהתחלה זה לוקח שעתיים, ומיום ליום זה מתקצר.
בהצלחה רבה יקרה!

מרדימה עם בקבוק תה ובלילה מציעה תה/מוצץ.

יותר נכון בעלי מציע.
גם אצלנו זה תפקיד שלו בכמה לילות הראשונים.
ואני יושבת במיטה ואוכלת את הלב😒

בגמילת לילה ולא הולך ונהיה יותר קל
בעצת נשות הפורום אני דואגת לה למנה נוספת טובות של מה שאוהבת
אבל הגעגועים להנקה גוברים אצלה

לא בטוח שזה עוזר אבל אצלי גליתי את זה לא מזמן בשבוע 11 והרופאה אמרה לי שכרגע לא לעשות כלום ונעשה בדיקת דם רק עוד חודשיים לראות מה קורה אז לא יודעת אם היה עוזר לגלות את זה מוקדם יותר..
בהצלחה!!

אז אל תילחצי ! רופאים לא נלחצים מזה

אם הרופאה הביאה לך מינון של 50 מג ליום כנראה התת פעילות יחסית מינורי כי זה מינון ממש לא גבוה.
אני גם סובלת ממת פעילות ומטפלת עוד לפני ההריון ועכשו גם עשיתי בדיקת דם והTSH היה גבוה מאד לצערי, מאד נלחצתי אבל הרופא נשים הרגיע אותי שלטווח ארוך ערכים גבוהים מעל 15-20 זה בעייתי, מאמינה שזה בסדר.
והלכתי גם לרופאת משפחה שאמרה שהיא רואה נשים גם עם 30 ואפילו 150! (לא ברור לי איך...)
אז בעז"ה הכל יהיה בסדר!

אבל הוא צריך להיות ערכים ממש גבוהים בשביל שעלול להיגרם נזק

אמר לי את זה פרופ׳ מומחה לאנדוקרינולוגיה שהלכתי אליו באופן פרטי כדי לברר על הנושא

(אני עם תת פעילות כרונית)

בחודש 7 גילו שהtsh שלי 24!!!!!!
החלתי לקחת אלטרוקסין 50 מ"ג 5 פעמים בשבוע וממשיכה גם עכשיו 7 חודשים אחרי הלידה כי הtsh עדיין לא יציב ( נע ונד סביבות ה5).
הילד שלי בלי עין הרע חכם מאוד!! מפותח, עומד, הולך ( הכל עם הישענות, כן?) לא נראה שהמוח שלו לא התפתח ח"ו.
לפי המינון שהרופאה נתנה לך עושה רושם שהtsh שלך נמוך משלי כך שאין לך ממה לחשוש!! הכל יהיה בסדר! תקפידי לקחת ואחכ לא לאכול ולשתות( קפה, מיץ וכו. מותר רק מיים) לפחות שעה.
המשך הריון משעמם ועם ידיים מלאות!!

יש לי תת פעילות כרונית ואני לוקחת מינון פי 6 לפחות ממה שקיבלת בהריונות....
שאלתי את הרופא על פגיעה בעובר, אבל הוא הסביר, שהגוף דואג לעובר, כך שבדרך כלל קודם האישה סובלת מתסמינים ומה חוסר איזון... ורק במצב קיצוני ממש זה משפיע על העובר.
חייבים להיות עם יד על הדופק ולעקוב עם מומחה, אבל באמת שנשמע שאת לא צריכה לדאוג.
תרגישי טוב ונשמרו על עצמך

פעמיים קרה לי שהופיעה לי בעיה כזו בהריון, ולקחתי כדורים ואחרי ההריון זה עבר.
מן הסתם המוח של העובר בסדר גמור. לרוב העובר מקבל מה שהוא צריך על חשבונך...

הרגעתן אותי ממש וסוף סוף מרגישה שהלחץ נרגע ושאני יכולה לנשום לרווחה.. תודה לכן!!!
ושוב איזה כיף שיש את הפורום הזה

ההורים.

כתבה של בית חולים שערי צדק.
נעלי צעד ראשון - אורתופדית ילדים

זוכרת מהניסיון שלנו - קנינו בתחילה נעלים יקרות של Elefanten - וכעבור זמן קצר בהמלצת רופאת הילדים קנינו סניקרס פשוטים מבד וסוליה רכה. וכך הילד עבר את החודשים הראשונים של ההליכה, עם נעלים פשוטות וגמישות.

לבדוק שהם רכות חנויות לילד וזהו

את יכולה להכניס צילומי מסך?

נעלי צעד ראשון - לקנות או לוותר?

מזל טוב! הילד סוף סוף השלים חמישה צעדים לבדו בלי תמיכה שלכם, של צעצוע נייד או הקירות הלבנים. רגע לפני שאתם ממהרים לחנות הנעלים הקרובה כדי לרכוש את הנעלה
תומכת, רכה, גמישה וכו', ד"ר אודי לבל, מנהל מחלקה אורתופדית ילדים בשערי צדק יסביר מדוע ברוב המקרים כדאי לכם להמתין קצת ולהשאיר את ילדכם יחף.

הורים נרגשים, רגע לפני שתרוצו לרכוש ממיטב כספכם נעליים משוכללות, ד"ר אודי לבל, מנהל היחידה לאורתופדית ילדים בשערי צדק מסביר מדוע ברוב המקרים כדאי לכם להשאיר אותו יחף.
הוא חייך, התהפך, זחל ומערכת העיכול שלו כבר הסתגלה לעולם שמחוץ לרחם. כעת פניו של תינוקכם למשימה חדשה ומאתגרת במיוחד – לצעוד! במחקרים שנערכו באוכלוסיות 'יחפות': אפריקאים, הודים אסיאתיים ואחרים, נמצא כי ברוב המקרים כפות הרגליים שלהם בריאות יותר. (יצויין כי אין הרבה מחקרים בנושא) "אין לנו סיבה להניח כי נעילת נעליים מועילה", מסביר ד"ר לבל, "ברור כי בארצות קרות חייבים להגן על כפות הרגליים וכנראה מכאן צמח המושג שאנו מכירים כיום כ'נעלי צעד ראשון'. נעליים שהן בעצם לא יותר מגרב", מוסיף.

"הילד שלכם לא באמת צריך שתתערבו לו בצעדים"

"נתחיל עם צעד אחד אחורה", מסביר ד"ר לבל, "ילדים בריאים מתחילים ללכת בין גיל שנה לגיל שנתיים., אם הילד בריא, אין צורך בבירור משמעותי אם הוא לא הולך עד גיל שנתיים".
"מבחינתנו נעל 'צעד ראשון' צריכה להיות בעצם הליכה יחפה. הסיבה לכך היא שאנו מפריעים לילד ללמוד את הסביבה ולחוש את העולם שסביבו בצורה ראשונית. אנו מאמינים כי הילד צריך להרגיש את הקרקע. לתחושה יש משמעות עבור התפתחות התינוק ולכן לא צריך ל'הפריע' לו להרגיש: רצפה, דשא, אבנים, אדמה, חול אומדרכה. להנעיל ילד דומה לגידול ילד עם כפפות. אנחנו לא רוצים לעשות זאת. גם לנושא זה אין תשתית מחקר גדולה, אבל אם לילד לא קר, אין קוצים, זכוכיות או עצמים מסוכנים אחרים, אם המדרכה לא חמה מדי עבורו ואין חשש לפגיעה – הנעל מיותרת.
"בנוסף, אנחנו לא ממליצים לנסות להוליך ילדים באביזרי הליכה אם הם בריאים. אין תועלת רבה במכשירים כמו נדנדות למיניהן והליכונים מכיוון שההליכה היא שלב המותנה בהבשלה של המוח ובקשר שבין מערכת שרירים, קשר עין ואיבר שיווי משקל. הוא לא מותנה בהבשלת השרירים. הילד יכול לעמוד מגיל מאוד צעירכל ויעיד על כך כל מי שהחזיק תינוק וראה אותו דוחף את רגליו לעמידה. מומלץ לתת לילד ללכת בתמיכה ככל שירצה, עד להבשלת המערכת המשולשת הבשילה".

ואם כבר נכנענו לטרנד... אילו נעליים כדאי לקנות?

"רצוי למשוך ילדים שהתפתחותם תקינה כמה שיותר זמן ללא נעליים, כך הם יקבלו את היציבות מכף הרגל עצמה ולא מהנעלים. לילדים שקצת יותר קשה להם אנו ממליצים נעל שאוחזת את הקרסול ומספקת יותר יציבות. הנעל מאוד מסרבלת את הילד, , היא מכבידה על ההליכה ומקשה עליו, במיוחד בחורף. ההליכה של ילדי החורף תמיד מסורבלת יותר מההליכה של ילדי הקיץ 'שזוכים' להנות מהליכה יחפה. נעל 'צעד ראשון' צריכה להיות מאוד פשוטה ואין צורך בנעליים מתוחכמות ויקרות מדי. וחשוב שיהיו יפות ".

שנקנו אחרי שהיה צורך במשחה אנטיביוטית כדי לטפל באבן שחדרה לכף הרגל של אחת מהן.

הן הלכו יחפות עד שבאמת כבר אי אפשר היה להמשיך (אלא אם אתם בגישה של ללכת יחפים לכל מקום).

 

וראיתי איך הנעל משנה להן את היכולות של כף הרגל וזה ציער אותי מאוד. 

 

 

נעלי צעד ראשון כשהילד מתחיל ללכת לגמרי הכוונה בלי לתפוס בכלום,

אחרי זה שכבר הולך טוב בהם  אז עוברים  לצעד שני, בצעד שני הנעליים יותר 

יציבות וחזקות, בהצלחה רבה רבה לך.

עקרונית נעלי צעד ראשון אמורות להיות גמישות מאד. שאפשר לקפל עם היד.

מצד שני הן אמורות לתת תמיכה באיזור הקרסול, ולכן לרוב הן גבוהות מאחורה טיפה וקצת מחוזקות באיזור.

יש ילדים שזה באמת לא ישנה להם וילכו מצוין גם אם הם יעברו מגרביים לבנלדסטון

ויש ילדים שיש להם גמישות יתר\ היפוטוניה\ כל מיני אחרים שלהם זה מאד מאד ישנה כמה תמיכה הנעל נותנת (רמז - סניקרס לא נותן שום תמיכה מאחור) לרכישת הליכה תקינה.

מי שהולכת עם הילדים לפיזיו מסיבה כלשהי- שתתייעץ עם הפיזיו איזה נעל מתאימה לילד שלה.

זה לא חייב להיות משהו שהיצרן הגדי כ-צעד ראשון וגבה עליו מליונים, יכול להיות שזה יעלה 30 שח. אבל זה כן צריך לעמוד בקריטריונים מסוימים

 

וכן, יש גם יתרון גדול מאד לעור בנעל ראשונה, אפילו שזה לא חובה, אבל עור מתרכך ויותר מקבל את צורת הרגל מאשר חומר סינטתי ולרגל קטנה שהיתה רגילה לרכות וגרביים- זה עושה את המעבר הרבה יותר נוח.

שכל אחת תחליט כמה היא רוצה להוציא ועל מה, אבל לא הייתי מגדירה את כל ענין הנעל הראשונה כ"סתם שטויות" וקונה נעל ב30 שח לפני ההבנה למה ומה צריך.

לא 30 ₪ אבל לרוב אין צורך להתפתות לקנות את החברות הכי יקרות ונעליים ב300₪, בסוף, אפשר למצוא גם ב100₪ נעליים טובות שעונות על הקריטריונים.
וצריך לזכור שבגיל הזה המידה משתנה מהר מאוד והרבה פעמים צריך להחליף מידה באמצע העונה, אז לא צריך להשתגע, ובעיקר לקנות לפי הקריטריונים המתאימים (בעיקר תמיכה בקרסול) ולא לפי הגדרות מפוצצות של יצרנין עם אף למעלה...

בשתיים הראשונות השקעתי באלפנטן
עכשיו נראה לי אקנה נייק, זה אפשרי? הן קלות וגמישות

ומצאנו בגלי עודפים נעל של האש פפיס ב100₪
מושלמת.
עכשיו מחפשים נעל אחרת. גדל הילד ב"ה..

נעלי צעד ראשון: טיפים חשובים להורים | שירותי בריאות כללית

סליחה על השאלה הכואבת, יש לך אבא בתמונה? אחים שלך?
נראה לי חשוב ליידע את אמא שלך בהקדם.
מה היא תעשה עם זה- זה כבר שלה.
אבל לדעת היא צריכה.

היא יכולה לשבת שבעה בבית שלה אם לא מתאים עם האבלים האחרים.

אם את לא סגורה על מה לעשות תשאלי רב. אבל להשאיר את זה ככה זה בעיה.
😔

וחיבוק על המורכבות והתחושות הכבדות!

אבל המצב שם הרבה יותר מורכב .

נראה לי יותר פשוט שאני איידע אותה.

אבל שאלה לי

למה בעיה להשאיר את זה כך? ז"א מאיזו בחינה?

אבל נראה לי שגם רגשית אדם בנתק היה רוצה לדעת על כך בזמן.
מכירה מקרוב סיפורי נתק ויצא לי לארח שבעה כזאת,
גם אם את זאת שתספרי שייך להתייעץ עם אבא או אחד האחים איך ומתי וכו'

אם לא, אז באמת רק שאלת רב

אחד האחיינים שם סיפר לדודה אחת שכן בקשר איתה והיא סיפרה לה. (משפחה מורכבת קצת)

ה' יעזור

 

תודה לכן בנות

ורק בשורות טובות

 

איך את עם כל הסיפור?
🤗

שהיה לי מולה בעבר.

אז. יצרתי איתה קשר מחודש. לקח מעט זמן עד שהיא התרצתה. לא היה קל

הרבה התמודדויות כי היא דרשה ממני לנתק קשר עם אחיותיי, שאלתי רב, והרב אמר להיות בקשר איתן "נסתר"

לא קל בכלל והזוי. אבל ב"ה

ה' יעזור ושאף אחת לא תתנסה.

הרגשתי שההפלות שהיו לי הן בגלל חוסר בכיבוד אב ואם. (לפני כן הכל בסדר בלי בעיות, הכל התחיל מיד אחרי הניתוק)

הכל מאת ה' זה ברור. אבל הרגשתי שזה איתות. (3 האחיות הללו עד היום רווקות..)

עוזבת את זה שלא אני ניתקתי איתה אלא היא ניתקה. אבל עדיין...

ובנוסף אמרה לי מישהי שלפי הקבלה שפע של בת מגיע מהאמא.

ב"ה

תודה על הכל

 

שפע של בת מגיע מהאמא..
את יכולה להרחיב יותר? מה המקור לזה?
סתם מעניין אותי

אבל אוכל לבדוק לך

שתשמעי רק בשורות טובות אמן.

חבל להתעצבן ולכעוס גם לעובר זה לא טוב,

ברגע שאת כך כל הבית בלחץ וחבל, אפשר

לחיות טוב גם עם כל הקושי והלחץ, הריון לידה

בעל ילדים בית אוכל וכ,,תנסי לקרוא משהוא שמרגיע

תנסי לנשום עמוק לשתות תה בבונג(מאוד מרגיע)ושוב

אפשר לחיות יותר טוב, בהצלחה רבה רבה לך.

לק"י

המצב כרגע באמת לא עושה טוב, ועוד עם ההריון......

כשאני מגיעה למצב עצבים כזה, אני יוצאת לטיול עם אוזניות עם שירים שאני אוהבת, זה מחדש אותי ממש.

באמת נשמע שצריך כמה זמן של ניתוק.

לשאול את עצמך מה את צריכה ולתת לעצמך.
טוב שאת מודעת לעצמך. תספרי לבעלך שככה את מרגישה ושזה כנראה מההורמונים, אבל את צריכה שקט.
תחשבי מה יעשה לך את זה ותעשי. ושכולם יסתדרו בלעדייך כמה דקות.
נותנת רעיונות- תבחרי מה שאת אוהבת..
שוקו חם/שייק/אייס קפה/שוקולד וכו'
ספר
פאזל
סריגה
יצירה אחרת
מוזיקה שמחה/רגועה
שיחה עם חברה טובה
מקלחת ארוכה ומפנקת, אם יש איזה סבון או קרם שקיבלת במתנה ועוד לא פתחת להשתמש בו.
לשכב במיטה ולא לעשות כלום.
הליכה עם מוזיקה/חברה
להיכנס לטירוף של ניקיון (יש מי שעושה לה טוב... ;) לי עושה טוב להיות אחרי..)
לאפות/לבשל משהו מיוחד


את אלופה על המודעות!!
תתני לעצמך את הזכות והלגיטימיות להרגיש ככה, זה הגיוני, ותדאגי שאת מקבלת זמן של לא לשמוע אף אחד.

לי זה תמיד עזר והרגיע והעלה את המצב רוח..
לשמוע שירים שאת אוהבת...
לבכות ולפרוק בחדר לבד...
שק איגרוף יש לך? זה גם עזר לי...
בהצלחה

פשוט הייתי פקעת עצבים ולא ידעתי למה וכמה.. יצא על כל מי שהיה ברדיוס 100 מטר ממני

אבל גם חשוב לי להגיד בכללי לא להילחץ יותר מדי משינויים/מגודל קטן וכו.
הרבנ פעמים מלחיצים סתם ובסוף מתברר שהכל בסדר,
גם כל טעות ותזוזה קטנה עם המכשיר יכול לעשות שינוי.
שימשיך להיות היריון קל ומעמם

אבל לפעמים יש תזוזות...
ובהמשך אם יראו פער משמעותי בין השבוע שהוא צריך להיות, לשבוע שאת, אז זו בעיה...
כרגע לא צריך להתרגש מזה...
זה שגרתי יחסית🙂

תודה רבה.
אז אם עכשיו יהיה פער זה לא צריך להדאיג?

אם זה פער של שבועיים שלוש אז זה יותר מדאיג...
מתארת לעצמי שאם הרופאים לא אמרו כלום אז אין בעיה...
לי שינו בהתחלה בהפרש של שבוע🙂❤️

לק"י

בסופו של דבר כל תינוק נולד במשקל אחר, ועם איברים בגדלים שונים.

אבל באמת לא מתקנים גיל הריון בהמשך.

לק"י

אני זוכרת שעד שבוע 10 זה הכי מדוייק.

גם הרופא מבלבל אותי הוא מתייחס עדיין לתאריך וסת ואני מתייחסת רק לתאריך א״ס כי אני יודעת מתי בייצתי.
הוא אמר שבשקיפות עורפית נראה ונתקן

לק"י

בכל מקרה, כשיחליטו סופית שיתקנו לך את זה במסמכים.

לפי US אח"כ זה כבר פחות מדויק, יש עוברים שגדלים יותר או פחות כל אחד וההתפתחות שלו, כבר לא קובעים לפי זה גיל הריון

 

 

דבר ראשון זה באמת מאוד נורמלי בגיל הזה וטוב שלא הערת למרות שבאמת מאוד מביך.
באופן אישי ממש לא הייתי מספרת לאמא השניה במיוחד שזה מה שהבנת מהן ולא שראית משהו נוראי בעיניים.
מאוד חשוב לפמפם להם שוב ושוב שיש איזורים בגוף שלאף אחד אחר אסור לגעת לא לילד לא מבוגר אני אפילו מציעה לתת לסבן שם לבד במקלחת ובאותה הזדמנות לומר את זה

לפחות ככה אני וחברות שלי היינו בגיל הזה של 5, 6, 7. לא הרבה פעמים אבל כן היו "משחקים" כאלו.. (נס שעברנו מאז לעיר אחרת ואין לי מושג מה איתן היום🙈).
אני גם זוכרת יותר במעורפל כשהיינו קטנים שאחים שלי וחברים שלהם, בנים ובנות, כולם באיזור הגילאים 5-8 ישבנו בחצר במעגל וכולם חשפו קצת את איברי המין.
זה לגמרי פאזה של גיל כנראה. למרבה המזל..
לא הייתי אומרת כלום, אם זה נפוץ אצל ילדים זה כנראה שלב נורמלי בהתפתחות ובחקירה של העצמי והאחר

סקרנות מינית בריאה
לא הייתי עושה עם זה כלום,
אבל טוב שאת היית עם יד על הדופק, אני גם לא מרשה לשחק עם דלת סגורה
פעם כשבאה חברה אלינו היא אמרה לבת שלי לשבת עליה, את זה ממש לא אהבתי!!

פעם בערך בגיל 13 שכבתי על אח שלי בן עשר תוך כדי מריבה, כאילו הצמדתי אותו לרצפה וישבתי עליו כדי שלא יזוז ואמא שלי הזדעזעה ואמרה שזה לא צנוע. כיום אני מבינה, אבל אני זוכרת בבירור שאז בכלל לא הבנתי מה הקשר ללא צנוע, שנינו מכוסים, אנחנו אחים ומותר לנו לגעת אחד בשני, דווקא האמירה שזה לא צנוע גרמה לי למחשבות פחות צנועות מהסיטואציה עצמה (מצד שני היא גם גרמה לי לא לעשות את זה שוב).

סתם למחשבה...

אני ממש לחוצה, גם לא כ"כ הבנתי במה מדובר

הרופא אמר שזה יותר שכיח אצל זכרים, הייתי בטוחה שבפורום מישהי נתקלה בכך

לא בטוחה שאני מדייקת בתשובה, תקני אותי אם לא. 

 

נדמה לי שבגדול את מתארת שאתם בסדר, ומבינים ומכילים אחד את השני. 

אבל כעת יש זמן שאת מפוחדת ולחוצה, דואגת ולא מספיק בטוחה בתהליך שתעברי. 

 

במקרה הזה לא מרגישה שהוא מספיק מבין. 

 

אני צודקת?

שגם ככה אני מרגישה חלשה

פשוט רוצה לדייק בתשובה. 

אם ככה, אני חושבת שהנושא הוא בכלל לא הקשר שלכם אלא רק הפחד והחרדה. 

וזה פשוט משפיע כרגע על הקשר. 

ברגע שהלידה תעבור בעזרת ה' בשלום, תגלי שהפיל מאוד מאוד לא גדול. 

שאת לגמממממממממררררררררררררררי מסוגלת להיות אמא מקסימה וחמודה. 

כל העסק יעלם. 

 

אם את רוצה, אני יכולה קצת להתייחס יותר איך אפשר להרגע את הפחד. בתקווה שיעזור. 

אבל מאוד רוצה לנסות לענות לך. 

 

אגב, בקשר ללידה עצמה אני מרגישה שלפני לידה ראשונה אנחנו לא באמת יודעים מה יהיה. 

וזה סוג דבר שמגביר לחץ 

 

אולי תכתבי לי פה או באישי ממה את לחוצה וננסה להרגיע את זה?

איך אטפל בתינוקת. איך אחזיק אותה בכלל? בחיים לא החזקתי תינוק כל כל קטן ובטח שלא תינוק שלי. רוצה להיות אמא טובה, שמחה, בטוחה בעצמי. אבל כרגע התחושות שלי לא נותנות לי אמונה שאהיה ככה.. אפילו לא יודעת למה.

מדברים הרבה על בכי אחרי הלידה, לפעמים גם דיכאון.. מפחדת שזה יהיה ככה אצלי. כרגע אני יכולה לבכות/להתעצבן מכל דבר קטן. החוסר וודאות, ההמתנה, זה משרה עליי לחץ. ושוב אומרת תודה לה' וברור ששמחה על הכול אבל כרגע נמצאת בדאון..

תודה לך את מקסימה ממש ממש

את קודם תהיי אימא.
פשוט אימא של התינוקת שלך
ולאט לאט תקלטי שזה בכלל קרה
ולאט לאט תלמדי להחזיק ולטפל
ובהתחלה קצת תבכי וקצת תשמחי וקצת הכל ביחד
ולא תהי מיד בטוחה בעצמך
ואולי אף פעם לא תהיי עד הסוף
אבל אם תסכימי לאפשר לעצמך *ללמוד*
אז אני בטוחה שאת תהי אימא כל כך טובה ושמחה ובטוחה!

כי את כבר האימא הכי טובה לילדה שלך.
נרו-ה
והעתיד יגלה לך את זה לאט לאט.

לא המעשים הופכים אותך לאמא טובה

רק מגלים מה שקיים
אבל סבלנות...

לידה זה בהחלט יכול לכאוב, אבל.... בימינו כשיש אפידרול, זה ממש ממש לא חייב לכאוב. 

בגדול רוב הלידות עם אפידורל נחסך מהם השלב הקשה של הכאבים. 

ואיך אני יודעת? כי עברתי גם וגם...

 

הכאב של הצירים הוא כאב של פעם במספר דקות ואח"כ הוא מרפה ואין שום כאב. 

והזמן בין לבין נותן לך הרפיה וכוח לציר הבא. 

השלב היותר קשה זה כשהצירים מאוד תכופים וחזקים אבל הרבה הרבה פעמים כבר נמצאים עם האפידורל בשלב הזה. ולכן לא מרגישים אותם. 

 

אני יודעת... שיש בנות שמרגישות עם אפידורל כאב, ויש בנות שלא מספיקות לקחת, ויש בנות ועוד ועוד. 

נדמה לי שכדאי לך לדבוק בסיפורים האחרים כי הם הרוב. אפידורל לרוב עוזר מאוד מאוד מאוד. 

 

כמובן שגם את הכאבים האילו אפשר להוריד עוד. 

למשל לבקש לעשות מקלחת בבית חולים. 

מקלחת זורמת במים מורידה את הכאבים לסף נמוך בהחלט. 

הקושי זה מחוץ למקלחת ושם את יכולה לקבל אפידורל. 

 

אני לא באה לכתוב לך שלידה זה כלום וחצי, אבל בימינו זה כאב שאפשר לעבור אותו בשלום

בטוחה שתעברי את זה בטוב!!!

 

לדעתי יש גם חוברות או ספרים בנושא הזה, שמעתי פעם אם תרצי אנסה לברר. 

אבל באמת החשוב שתדעי את האמת. בימינו הכאבים הם כואבים ברמה אחרת מפעם נקודה. וזה חסד עצום של הקב"ה. 

 

בקשר לתינוקת ולגידול שלה. 

ראשית כיף כיף כיף שיש לך בת, את לא יודעת איזה כיף זה. 

מנסיוני ממש יש הבדל ברוגע אחרי הלידה בין בת לבן. 

בת את פשוט שוכבת איתה רגועה במיטה וזזזזההההההההו. נראה לי שגם לבנות יש איזה עדינות מיוחדת.  

בן, זה ברית, וזה צהוב או לא. וזה הרבה יותר לחוץ שיש לך שבוע אחר כך אירוע. 

 

 

אחרי הלידה את לא צריכה ל"דעת" איך מחזיקים תינוקת. יש לך שם מיילדת שתשים לך אותה בעדינות, את חלשה ומרוגשת והם יהיו שם בשבילך. כל מה שאת צריכה זה לשים את השפתיים על הלחיים המתוקות האילו ולתת נשיקה עדינה. הם יעזרו לך להאכיל אותה ולעשות הכל. 

 

הפחד כבר ירד, הלחץ המתח. וזה רק את ובעלך והתינוקת. 

והכל פתאום יסתדר. 

 

מציעה לך לדמיין את הרגע הטוב הזה. 

לא לחשוב מעבר כלום, כי אין צורך לחשוב. 

לנסות להרפות עכשיו, להתחבר לבובה הקטנה שנמצאת בתוכך ובקרוב תחבקי אותה. 

ורק לחשוב על הרגעים המושלמים הללו. 

 

רק תתחברי לדקות האילו כל הזמן. 

החיים יזמנו לך בעתיד כנראה גם דברים מלחיצים וגם דברים רגועים יותר, אבל ברגעים המדהימים האילו. 

הכל טוב, הכל מושלם הקב"ה האמין בך ונתן לך שותפות ענקית בילדה הזאת. 

 

תני לו לסדר את ההמשך... ואת רק תהיי ברגעים המדהימים האילו. 

 

ממש מתרגשת איתך שאת הולכת לעבר כאילו רגעים מרגשים וממלאים וכפים. 

 

 

 

 

לק"י

אצלי בלידה הקודמת לא הרגשתי שזה עוזר. בלידה האחרונה דוקא כן.

מקלחת זה בקטנה. לי זה עזר ממש, שווה לנסות לדעתי. 

לק"י

אבל לדעת שאם זה לא עוזר, לא צריך להשאר שם ולסבול כי להרבה נשים זה עוזר.

תראי בכל בית יש ויכוח פה ושם, עכשיו הראש שלך רק בלידה וזה בצדק,

ההתרגשות היא נוראית פחד וכ,,את חייבת להירגע לחשוב שניה ממה הוויכוחים,

אם לא הייתי בהריון היה יותר טוב, אם זה קשור רק להריון אין ספק הכל יסתדר,

אבל אם בלי ההיריון יש המון  ויכוחים כדאי לעשות סטופ, ולראות מה אפשר לתקן,

כי חבל להעביר ככה את החיים על סתם ויכוחים, הייתי ממליצה לך להתייעץ עם רבנית

מומחית לשלום בית, גם לקרוא בספרים על שלום בית, שיהיה לכם המון המון הצלחה אמן.

הלידה מתעכבת. אני עם הרבה מתחים ופחדים מהלידה עצמה ומהחיים שאחרי ומחששות. אין לי אנרגיות לכלום אבל מכריחה את עצמי לעשות את מה שאפשר.. ומוציאה עליו את כל החוסר סבלנות והמתח שלי והוא מחזיר לי בתגובות מתגוננות.

ותודה רבה על התגובה

תנסי לשדר שהכל בסדר, אפילו שקשה לך, תנסו ללמוד בספר יחד

על שלום בית ועל לחץ בהריון,

חיפשתי ולא מצאתי

כל כך הרבה חוסר וודאות, איך יהיה? מתי יהיה? כולם מלחיצים עם השאלות- איך את? עוד לא ילדת? וכד'.
אני מקווה שעשית קורס הכנה ללידה וסיור בחדר לידה וזה קצת עזר לך להתכונן.

ההורמונים ממש מציקים בתקופה הזו ולכן כל כך חשוב ליידע את הבעל ששום דבר זה לא בגללו אלא בגללם, גם הדמעות והעצבים והדיכאון והכל. אפשר לבקש ממנו שיעזור לך להרגע כשצריך בהומור וצחוקים יחד איתך, במה שיעשה לך טוב.

בהצלחה רבה!

כותבת לך ממרומי חמש חודשי אימהותי,
זה לא קל!!
ועם זה, זה ממש נורמלי! או, הורמלי (הורמונלי נורמלי...)
ונכון שזה לא קל בכלל להיות בסוף הריון, אבל גם לבעל זה לא קל ומורט עצבים... ואז עוד צריך להכיל אחד את השני..

שבו. דברו. תסבירו את עצמכם, לא 'על הדרך', אלא תפנו זמן לדבר על זה. ותכינו את עצמכם לכך שאחרי הלידה לא יהיה פשוט יותר מבחינה זוגית.
זה א.
ב, את האמא הכי טובה לתינוק שלך. נקודה.
הקב"ה הביא לך אותו, והוא יודע שאת! האמא הכי מדוייקת בשבילו.
זה גם לא קל. בכלל. ולא תמיד מתאהבים מיד ביצורון, אבל אתם תלמדו ותגדלו יחד כמשפחה ויהיה לכם טוב בעז"ה.

לידה קלה והרבה כח!

אנחנו בתקופה שלפני הלידה השתדלנו ממש לנצל את זה שאנחנו עדיין זוג ואפשר לצאת לבד...
הלכנו לטיולים, סתם לחנויות, הכנו ארוחות מושקעות שאפשר לאכול בלי לקום באמצע וכו'..
תנצלו את הכמה ימים האלה לכיף זוגי...

ובעדיפות חברה שכבר עברה לידה.
אנחנו תמיד רוצות שהבעל יהיה המכיל והחבר והתומך והפסיכולוג בכל דבר, אבל הוא לא באותו מקום שלך וטוב שכך! כי כל אחד תורם את חלקו וצריך גם את הקול השפוי. כרגע את מאוד הורמונלית וגם אחרי הלידה זה יהיה כך וזה טבעי ובסדר. נורמלי לפחד אבל גם תדעי שהכל יהיה בסדר, את לא הראשונה ולכ האחרונה שהופכת פתאום לאמא. אבל בתוך כל זה, חבל שתעמיסי הרבה רגשות רעים וביקורות או מילים קשות על בעלך ועל הקשר הזוגי שלכם.
בסופו של דבר את עוד מעט יולדת ואחרי כמה זמן תתחילי לחזור לעצמך מבחינת ההורמונים (אני מבינה את זה שאת כמו בסערת רגשות כרגע ובמיוחד שאת סופרת את הדקות ללידה) אבל הפגיעה ברגשות אחד של השני שיכולה להיגרם לא בהכרח תעבור באותה מהירות

מזדהה מאד מאד עם מה שכתבת
ואני לפני לידה שניה בעז"ה
מרגישה ממש תחושות דומות לשלך

כנראה שלא תצליחי להפסיק עם הוויכוחים וכולי כי כרגע את בהריון ( ועוד הריון ראשון) והנפש מוצפת בעקבות ההורמונים.
לדעתי פשוט להוסיף תזכורת יומית על האהבה שקיימת. נגיד בכל ערב או בוקר לומר לבעלך כמה את אוהבת אותו, ואת מצטערת 'את קשה בתקופת ההריון, ושיידע שזה תקופה שתחלוף.

סתם, זה לא הכי מרגיע אבל זה קורה הרבה ונעלם במשך הזמן...

לרוב זה כלום, תעשו אקו לב, בעז"ה זה שום דבר...

אבל יש המון מקרים כאלה שמיד אחרי גרידה הריון תקין בלי וסת לפני

כשאני עברתי גרידה שאלתי את הרופא אם צריך לחכות למחזור והוא אמר שלא.. כנראה יש בזה גישות שונות אומרים שזה בעיקר קיבעון של רופאים

שיהיה הריון תקין ובריא בידיים מלאות ❤️❤️ לדעתי הבלתי מקצועית אין צורך להיות בלחץ בעז"ה הכל תקין

אצלי ספציפית לא נכנסתי מיד אלא כן היה לי מחזור אבל מבחינה רפואית הרופאה לא המליצה לחכות למחזור

נכנסתי להיריון ישר אחרי הפלה מבלי שחיכיתי למחזור, והיום הוא בן 3 מתוק ומקסים.

לא חושבת שאמור להדאיג אותך. פשוט תעכלי את זה ותגידי לעצמך שקיבלת ברכה, וזה כרגע בידיים של הקב"ה-ומה שיהיה יהיה! 🙏

איכשהו לא התייחסתי לזה יותר מידי מעניין ממה זה נובע..
ב"ה עבר אני בשבוע 14 או שהתרגלתי חח

כי הצוואר מתקצר ביחד עם גדילת הרחם, אבל לפעמים יש התקצרות מדי מהירה, שהיא הבעייתית

נחכה לראות את חכמת ההמוניות, ואם אך אחת לא תדע, אנסה לראות במסמכים..

כל ההריון האחרון היה לי אורך גבולי (לכן כל הזמן המשיכו לבדוק..)

כרגע זה בטוח לא מלחיץ. אם את רוצה להיות רגועה פשוט תמשיכי לעקוב אחרי זה בכל פעם שאת נבדקת.

הרגיש לי שממש הייתי צריכה להתחנן אליהן לבדיקה, למרות שיש לי היסטוריה של התקצרויות בשבועות האלה 

כאילו, מה אכפת לכם?!

תשתדלי לנוח כמה שיותר, ולא להרים דברים כבדים, או כל דבר שגורם לך למאמץ

ועד שבוע 32 לא פחות מ25. אז יש לך כמעט 30 אז אולי לכן הרופאה פחות התרגשה מזה. הרבה רופאים אחרים כן היו עושים עם זה משהו. בתור אחת שהגיעה לצוואר מקוצר מאד ממליצה לך ממש ללכת לרופא אחר שכן יתייחס לזה- מעקב תכוף יותר, פרוגסטרון אם צריך וכו'.

אני יודעת שיש לכל אישה מבנה משלה, ויש נשים שבאופן טבעי הצוואר שלהן יותר קצר.
לכן עקבנו וראינו שזה לא מתקצר מדי אלא כל הזמן גבולי.
אבל @אנייי12 אם יש לך היסטורי של קיצור מוקדם באמת כדאי ללכת לחוות דעת נוספת..

יש פער מאד גדול באורך צוואר הרחם בין שתיהם.

מאז שגילתי את הפורום הזה אני צוברת הרבה ידע ושמחה שיש עם מי להתייעץ ואת מי לשאול

זו פלטפורמה מצויינת🤗

להצטנע, פרגית מנהלת!!! ️

אני תלמידתך בהוספת שמחה🤗💁❤️

סליחה, חרדל.... 😘

לדעתי תלוי בתקופות
בתחילת הריון ואחרי לידה בעיקר נעזרת ואין לי כח וזמן לעזור
במשך ההריון שורצת פה הרבה ומשתדלת לעזור, כמובן גם נעזרת המון בידע, בחברה ובחומר קריאה

לק"י

והיום- גם וגם.

אני לומדת פה המון המון דברים.

ומוסיפה כמו @השם בשימוש כבר, שאת גם עוזרת המון עם השמחת חיים שלך...

נראה לי שבעיקר נעזרת. לומדת המון המון מהפורום!
כיף וטוב שיש מקום כזה!🙂

בפועל במה שאני יודעת אני משתדלת גם לעזור..

משתדלת לעודד ולהשרות הרגשה נעימה 😍

גם וגם לפעמים יותר עוזרת לפעמים יותר נעזרת

מודה להשם שגיליתי אתכן

את יכוחה גם להזמין משיין יש להם מחלקה לדברים כאלו .וסתם הערה זה לא נקרא כלים סניטרים(כלים סניטרים זה אסלות,אמבטיות כיורים וכו..) זה יותר איבזור