זה באמת מורכב, בעל שלא מרוצה ולא יציב...
קשה לו וקשה לאשתו...
ואת גיבורה
הוא מעוניין בתמיכה שלך? הוא משתף אותך?
זאת אומרת, חושבת שאת צריכה לחשוב מה המקום שלך בכזה מצב.
איזה סוג תמיכה הוא צריך לדעתך?
אז הנה את יודעת מה את צריכה לעשות, אז צריכה לתת לו חממה בבית,
תחושה של אימון ורוגע שהכל יהיה בסדר (יודעת שזה קשה 
)
ומצב רוח טוב...
נראה לי ככה
בעזרת השם הוא עוד ימצא את עצמו, ולך יהיו כוחות בנפש ובגוף,
זה עניין של סבלנות, הוא ימצא את עצמו במשהו טוב בעזרת השם,
בהצלחה רה רבה לכם.
תשדלי לזכור איזה מאכל שאכלת לאחרונה, שממזמן לא אכלת,
אולי גם אפשר למצוא משהו טבעי בחנות טבע לאלרגיה, וחשוב
מאוד מאוד לשתות יותר, כמובן זה רק עצות אם ממשיך חס ושלום
להראות לרופאה שלך.רפואה שלמה אמן.
בכלל רוצה לעשות את זה?
מוריהאמא יקרה לי*מזכיר לי פסקי דין שהייתי כותבת ובפרק ההכרעה הייתי תמיד רושמת מה ההכרעה
ואז הפירוט המשפטי
יעל מהדרוםאחרונהזה קצת יותר מורכב ומעצבן ומאוד דורש להתעסק עם זה..
אבל לפעמים יש כאלה שמעדיפות..
ועובדת עם הכללית.
היא פשוט מקסימה ומסבירה הכל
מקבל בפ"ת. מומלץ ממש! לא ממהר ומסביר הכל
כל הכבוד על העידכון !
אני חושבת שצריך לחפור למצוא את הסיבה...זה יכול להיות שטות שאתמול הוא אמר לך משהו לא במקום ונעלבת והתרחקת, וזה יכול להיות קצה קרחון של משהו הרבה יותר עמוק
ודברים הרבה יותר עמוקים לא נוטים להיעלם מעצמם...
לא זוכרת כבר באיזה שבוע זה היה, אבל זה גם היה מוקדם מאוד. לא יצא כמויות גדולות אלא כמה טיפות. נראה לי שזה תקין
גם לנו קרה מקרה דומה.
מה שעשינו - דבר ראשון מצאתי תירוץ לצאת, אתם יכולים אפילו להגיד שאתם יוצאים ביחד להליכה ובעלך יחכה לך בחוץ...
אחרי שטבלתי, כלפי חוץ(מחוץ לחדר) , המשכנו להתנהג כאילו שאנחנו אסורים - עם כל דיני ההרחקות, וככה אף אחד לא ידע שטבלתי.
וראיתי שכתבת שבעלך לא רוצה, את יכולה להסביר לו אולי כמה שזה קשה לך וכמה את צריכה חיבוק, או מגע קרוב...
אני לא יודעת אם כדאי לך ללמוד ממני, תשקלי עד כמה זה מסתדר ביניכם מבחינה זוגית ועד כמה באמת קשה לך אבל,
גם במקרה שלנו בעלי לא רצה, אבל אני הרגשתי שאני פשוט כבר לא מסוגלת יותר, היה לי מאוד מאוד קשה...
אז מצאתי תירוץ לצאת, ובלי להגיד לו הלכתי לטבול (זה היה ליל שבת, אז בכל מקרה כל ההכנות היו מראש ואז שם היה ממש קצר). לאחר מעשה, כשאמרתי לו באותו ערב שטבלתי, הוא ממש ממש שמח...
מרגישה ילדה קטנה שמתלהבת מזה שכותבים לי וואו, כל כבוד או שאני מלכה, חחח
אבל מה לעשות, שזה באמת מחמם לי את הלב, במיוחד בערב שאני קצת מדוכאת וגשם בחוץ... תודה!
ללכת לילה אחד לבית ולחזור, או לשכור חדר לכמה שעות.
לנקות טוב טוב
לרסס שם חומר חזק
ולתת לזה כמה ימים.
אמא שלי עשתה את זה ונפטרה מהם, והאמת שגם אני אבל במצב הרבה פחות גרוע.
ממליצה ממש לבדוק בכל דבר שקונים שהאריזה אטומה ומלאה באוויר,
שאין קורים/חוטים לבנים בקצוות שלה.
בעיקר בקמח/פסטה/אורז.
בהצלחה
היי
שאלה שממש מעניינת אותי זה יותר נוגע לבנות שנמצאות בבית ולא עובדות.
אתם ישנות בצהריים? או שאתן מעדיפות יותר בזמן שהילדים ישנים או בזמן הפנוי לבשל לעשות כביסה ולסדר?
נגיד אצלי שמתי לב שאני לא ישנה צהריים אני מספיקה הרבה דברים הבית מסודר עם אוכל מצד שני ממש עייפה וקשה לי להעביר את היום
אשמח לשמוע איך אצלכן זה עובד אולי יש לי מה ללמוד(:
אם_שמחה_הללויהבהריון ראשון, סטודנטית מהזום למקצוע ריאלי.
חושבת על זה גם המון, ממש רוצה לישון צהריים אחרי שאני מסיימת זומים לפני עבודות הבית והכנת אוכל ושב, אבל כמעט אף פעם לא באמת ישנה כי אז פשוט הערב מגיע מהר מדי ואני לא מספיקה כלום.
לא אשקר, אני עייפהההה חחחחח
אחרי שבעלי והקטנים יצאו, ישנה ממש קצת, ואז מסדרת את הבית מבשלת וכ..
תודה על התגובות!
שנת צהריים ממש חשובה לי אבל יש לי כזה מצפון כי אני פשוט לא מספיקה כלוםםם
אולי באמת אעשה מה שרויטל עושה לישון לפחות 20 דק
הבעיה שגם בלילה אני לא ישנה ,בכל הריון יש לי קטע כזה של נדודי שינה בפועל ישנה אולי 4 שעות מהלילה
אני לא סגורה על מה אני רוצה לשאול, והמחשבות קצת מבולבלות לי, מקווה שאוכל לכתוב בצורה ברורה-
הבנות שלי, בנות 1.10 עוד מעט ממש, מידי פעם עדיין משלימות את הארוחות עם תמ"ל.
בבית אני לא מאוד מאוד מתאמצת כדי להפסיק עם זה.
הן אוכלות לבד, ואני כמעט ולא מאכילה אותן (מידי פעם מציעה משהו והן מסכימות/לא מסכימות).
בדרך כלל אחרי ארוחה אני לא נותנת בקבוק, אלא אם זה לפני השינה. אבל אם הן ניגשות לאזור של התמ"ל ובוכות, אני מתבאסת ונותנת. קורה גם שאני לא מספיק עם אצבע על הדופק ואני מפספסת את זה שהן רעבות (פרס אם השנה בדרך אלי... ), ואז כבר אין סיכוי לאכול מוצקים (משתדלת במצב כזה לתת פחות מהכמות של ארוחה, כדי לאפשר בכל זאת לאכול משהו ממשי).
נותנת לפני השינה (בצהרים/בערב). כן, כן. יודעת שזה לא אידאלי.
בגדול התפיסה שלי היא שמתישהו הן כבר לא ירצו בקבוק, או שיהיה לנו קל יותר לגמול.
התחלנו גמילה בלילה ואנחנו מדללים להן את הבקבוק (אוטוטו אנחנו במים בלבד).
במעון המצב קצת יותר טוב-
הן בד"כ אוכלות רק מוצקים.
לפעמים משלימות קצת תמ"ל.
לעיתים נדירות אוכלות רק תמ"ל (ארוחה אחת בד"כ).
מנהלת המעון התחילה לדבר איתי על גמילה במעון. זאת לא היתה שיחה רשמית, אלא יותר שיחת מסדרון בסוף יום, כשבאתי לקחת אותן. אמרה שאחת מהן שגעה את המטפלת ולא הסכימה לאכול בשום פנים ואופן ורצתה רק בקבוק. ממה שהבנתי המנהלת רוצה פשוט להפסיק לתת תמ"ל וזהו.
קטונתי, אבל אני לא מתעלפת מהרעיון הזה.
חושבת שצריכה להיות הכנה לפני כן (לדבר איתן על זה שמפסיקים עם הבקבוק), חושבת שאפשר עוד למשוך הלאה (בזה המנהלת ואני מסכימות. היא מכוונת לגיל שנתיים. מבחינתי אפשר עוד הלאה אם צריך).
בגדול- הייתי רוצה שהן יסיימו עם הבקבוקים בעידוד שלנו, אבל בזמן שלהן.
חשבתי לקבוע שיחה עם המטפלת ועם המנהלת, כדי לקבוע מה התוכנית, אם בכלל, ואיך הן רואות את הדברים.
לא כל כך יודעת מה אני רוצה להגיד להן, מתי לקיים את השיחה, ובאופן כללי חוששת משום מה. רוצה לבוא מוכנה.
אני סוכמת על המעון שהן יפעלו לטובת הבנות. שולחת אותן בבוקר ויודעת שהן בידיים טובות ואוהבות. מאמינה גם שחשוב שהבית והמסגרת יבואו זה לקראת זה בדברים שונים (משתנה בהתאם לעניין), ובאופן כללי ישתפו פעולה (מכירה את זה ממקום העבודה שלי). מצד שני, גם אין לי בעיה עם זה שבבית מותר לעשות X ובמעון אסור (או להיפך). כלומר גם מאמינה שהילדים יודעים לעשות את ההפרדה.
אני לא יודעת מה אני שואלת בעצם... 
אולי אם תספרו לי איך זה היה אצלכן במעון ובבית- באיזה גיל החלטתם שדי, איך היה מצב האכילה של הילדים באותו זמן (אכלו ארוחות מלאות?), איך החלטתם על דרך פעולה מול המעון? עד כמה חשוב לדעתכן שיהיה תיאום בין הבית למסגרת בעניין הזה? כל דבר שעולה על דעתכן שיכול לתת לי כיוון מחשבה בעניין. אם יש כאן מטפלות/מנהלות במעון אשמח לשמוע גם את הצד שלכן בעניין.
מו"מ בגיל הזה זה פתח לצרות
לא היתה דרישה שאני אגמול אותן. ממש לא.
מבחינת המנהלת גיל שנתיים זה גיל שאפשר לסיים בו עם התמ"ל. מבחינתה זה זמן נכון עבורן לגמול במעון.
אין שום דרישה מצידי.
אני זו שחושבת שיש מצבים מסויימים שכדאי לשתף פעולה.
האם זה מצב כזה? לא יודעת. לכן כתבתי בפורום. אני מנסה להבין מה דעתי ולשמוע עוד דעות שאולי יתנו לי כיווני חשיבה חדשים
מעריכה מאוד מאוד את זה שפיניתן זמן לעזור לי.
התגובות שלכן עזרו לי קצת יותר לדייק לעצמי מה אני מרגישה בעניין ומקווה בהמשך גם לגבש תוכנית פעולה שתהיה נכונה לכל המעורבים בעניין.
אני בדרך כלל עונה קצת בבוקר לפעמים קצת צהריים ובערב, בדרך כלל בסביבות
השעה 10 בלילה הכל סגור אצלי.
כי אני קמה בלילה וגם בבוקר מוקדם.
בבוקר אני עונה קצת בצהריים קצת ובערב יותר.
רק שאלה שאני רוצה לענות קוראת ואני עונה, וכמובן שאלה שאני שואלת אז הכל קראת.
שאלות שלא מעניינות אותי אני בכלל לא מסתכלת על התשובות וממשיכה הלאה.
למשל אם שואלים רופא גסטרו לילדים אני לא מכירה כי פעם לא נתקלתי,
או שואלים רופאת נשים מומחית מירושלים אני לא יודעת כי אני גרה במרכז
וכן הלאה מה שלא שייך אני לא עונה זאת הייתה הכוונה.
אם שרשור מעניין רק בהתחלה אני קראת, אני לא ממשיכה,
עוברת לשרשור הבא וכן הלאה.
מגיע לך יקרה.
)
קטני ומתוק וזה עובר אם את יודעת להכיל ולהיות אסרטיבית גם יחד. וטבעי לכעוס עליה לפעמים...