פורום הריון ולידה (עמוד 2496)

אם את רוצה לשלוח שם בפרטי, אשמח... כמובן רק אם יתאים לך.
שתהיה שנה טובה, שתראו ישועות והרבה שמחה...

שתהיה לכם שנה טובה🙏🏼❤️

בעז"ה שבנך יצא מאפלה לאורה.
בריאות הנפש והגוף!
בשורות טובות

נתפלל בע"ה! וה' הטוב יםתח אץ אוצרו ותזכו לשפע של שמחה, בריאות הנפש ובריאות הגוף וכל הטוב שבעולם!!
תדעי שאני לא מגיבה בדכ אבל חושבת עליך ובלנד גם אתפלל

בע"ה אתפלל מחר, עשרת ימי תשובה הם ימים מסוגלים מאוד...
רפואה שלימה!
בשורות טובות ומשמחות!!

מתפללת עלייך שתראי איזו אמא מיוחדת ומדוייקת את בשביל הבן האהוב שלך
ומתפללת עבור בנך שיראה את הטוב בעצמו, בחייו, במשפחתו, בבריאות איתנה, נחת ושמחת אמת.
שנה טובה ומתוקה❤

תודה מכל הלב על התפילות ועל המילים!ה׳ יברך אותך!גמר חתימה טובה גם לך!

תודה רבה לך.בטוחה שה׳ ידע לקשר בין תפילותייך לבין הילד שלנו.ה׳ יברך אותך.

הייתי מתייעצת עם המוקד אם צריך מיון
נורא מסוכן להגיע להתייבשות, אולי הוא צריך נוזלים
בשורות טובות ורפואה שלמה

אם הוא לא מצליח להכניס נוזלים ולא מפסיק להוציא הוא חייב לקבל עירוי. הם מתדרדרים מאוד בקלות בגיל הזה. אנחנו נסענו לאחרונה למיון עם בן שנה פלוס שגם נכנס לסחרחורת הקאות וכל טיפת מים שהצלחנו להכניס הקיא. חטוב שנסענו. זה היה וירוס ואחים שלו שנבדקו הקיאו נגיד שתיים עד חמש פעמים ביממה שחלו. אבל הוא הקיא בלי הפסקה במשך מעל שעתיים בלי הכנסת נוזלים. ובהחלט נזקק לעירוי. חלק מההקאות זה כבר מסחרור של המערכת והתייבשות. ושלך עוד קטן יותר. סליחה אם אני מלחיצה אם יקבל עירוי הכל יהיה בסדר. פשוט צריך לעשות את זה. תרגישו טוב. וירוסים דוחים מסתובבים עכשיו.

בדיוק הילדה שלי נדבקה בוירוס הקאות כל דבר שהכניסה לפה הקיאה מיים הכל. הלכנו למיון כי פחדנו שתתייבש ושמה נתנו חנו טיפ כל כמה דקות 1 סיסי מים של מזרק ולא יותר.
אחכ הבן שלי נדבק וזה מה שעשיתי מהרגע שהוא התחיל להקיא וזה ממש עזר!

ושלה פיצי ממש

והבן שלי בן שנה+2.

שלי גם בן שנה פלוס. רק אומרת שאם לא עובד במצב שהיא תיארה חייבים ללכת למיון. זה מה שרציתי להדגיש. ברור שאם מצליחים להכניס נוזלים בפה זה עדיף

כמו ש@אורוש3 כתבה, בגיל הזה הם מדרדרים מהר.

תעדכני אותנו שאתם בטוב בעזרת השם

רצנו לטרם, קיבלה נר נורופון, וגם מינרלי המזרק, 1 סיסי כל דקה. אחרי כמה שעות היה שיפור, והרוםא אמר שזה וירוס...

אנחנו עכשיו עם אותו סיפור עם הקטן בן שנה וחצי. עזר ממש 1 סיסי של אלקטרו רייס כל 2 דקות. אחרי שהקיא כל דבר שהכניס לפה בלי הפסקה +שלשולים . זה מה שנתנו לו במוקד וכך המשכנו בבית.

נתנו לו המזרק טיפי טיפי ב"ה עזר קצת. לצערי קם אכל קצת הוציא הכלל. ניראה ניסע לקבל נוזלים תכף..הוא כבר מסקנציק ...בנתיים נותנת מזרקים קטנים כל כמה דקות..

יש גם תמיסת מלח שנותנים לילדים עם שלשולים והקאות לא זוכרת את השם. אבל אני חושבת שעדיף עירוי. עוזר ממש מהר

כל טיפה נחשבת. ולדעתי כדאי לבדוק לפני כיפור.
איזה סיוט זה, הלוואי יעבור מהר!

הלכה למעשה – יש לשער באופן אישי לפי גודל פיו של כל אדם ואדם, לכן יש למדוד את השיעור לפני הצום. לצורך כך יש למלא את כל הפה במים ולפלוט אותם לכוסית. מעט פחות מחצי מכמות זו, זו הכמות שאפשר לשתות ביום הכיפורים בהפסקות של מספר דקות, כדלהלן.

מקור:
הנחיות ליום הכיפורים תש"ף - מכון פועה

למדוד בפה

בשביל למדוד צריך למלא את כל הפה במים, ואחר כך למדוד כמה זה חצי מזה

לפני הצום
ממלאים את כל הפה במים הכי הרבה שאת יכולה (מלוא לוגמיו) ואז תשפכי הכל לכוס חדפ
תקחי עוד כוס חדפ זהה, ותשפכי חצי מהכמות (תראי בעין שזה חצי חצי)
ואז תעבירי עוד טיפונת לאחת מהן, ואז הכוס שהיא טיפלה פחות מחצי, זה השיעור שלך. תסמני עם ארטליין...

מי יתן שה' ישמע את התפילות שלכם ותפקדו בקרוב!!

והלוואי, הלוואי שתבשרי לנו עוד מעט את הבשורה הכי מרגשת...
מאחלת לך להיות אמא מאושרת בתשפ"ב!!
איתך בתפילותייך ובתקוותך...
❤️💚💛

ושתדעי שבזמן שהמתנתי לגדולה שלי הייתי המון מתפרקת ממש בכאב וקיבלתי עיצה שמאוד עזרה לי זה להשליך את כל הכאב לתפילה ל ה וזה באמת הציל אותי שלא אשקע לגמרי..
בעזרת ה שיהיה לך גמר חתימההטובההושתתבשרי עוד החודש בבשורות משמחות

⁦❤️⁩

הזמן הזה שמחכים הוא הכי קשה 😔 והכי מבאס שרון זה לא לקבל מחזור בזמן לא מתאים, כמו חג (אנחנו היינו אסורים בחתונה של גיסי..) ממש מבינה! לי עוזר המחשבה שאני את המאמץ שלי עשיתי, ועכשו זה אצל הקב"ה מה יהיה

כל כך מתפללת איתך!!! בע'ה!!
חיבוק חיבוק

בס״ד

שלחתי לך. תודה על המילים!! ככה בדיוק אני רואה אותך גם! גמר חתימה טובה!!

הזה...

מיוחדת שאין מילים.

🌷

בס״ד

פשוט ריגשת אותי. תודה!!
(מרחיבה בפרטי)

🧡

את כלכך מהממת שאין דברים כאלה.
עוקבת אחריך המון זמו ופשוט בהלם מהאישיות שלך!
אמא לילדים ב"ה, מתחזקת בית, וגם סבלנית לכל מי שרק שואלת כאן משהו...
כל הכבוד באמת ,לא מובן מאליו בכלל.

בס״ד

באמת באמת. ממש ריגשת אותי...

גמר חתימה טובה, כל הברכות שבעולם! 🧡🧡

לא יודעת איך את מרגישה. אבל הצום הכי חשוב. יותר חשוב שאת לתומי מאשר שהוא יתפלל במנין. ועוד בהריון... תשמרי על עצמך!

לתאם עם הבעל שבמקרה הצורך ישאר בבית.

בהצלחה!

חלשה באופן כללי ובחילות אבל מקווה שיהיה בסדר.. מנסה להתחיל לדבר איתו שיהיה פחות הנקה.. ושנכין שוקו 🤭
מקווה שיעבור בטוב . אפילו מלרוץ אחריו בבית אני מתעייפת אז עוד בצום....
תודה לכן

יש קל צום
נראה לי הצבע הוורוד הוא לנשים בהריון

מרק נוזלי
חלב
וכזה- בעה יתן לך כח

נכון אבל תזכרי לרב את ענין ההפלה ואז הפסיקה לפעמים משתנה

צום קל ומועיל לכולן
גמר חתימה טובה

התירו לי לשתות לשיעורים.
וקראתי קצת על זה ואין סכנה ממשית בתחילת ההריון, זה קצת הרגיע אותי.
בהצלחה!

אוכלים 60 מ״ל מטרנה
אין לי נסיון עם חלב שאוב

משקל התינוק כפול 150 לחלק ל8
(אם התינוק נגיד 3 קילו אז שלוש כפול 150 שווה 450, לחלק ל8 שווה 56.25, אז הייתי שואבת 60)

אבל זו נוסחה כללית מאוד, יש תינוקות דאוכלים יותר, יש תינוקות שפחות...

אבל חישבו את זה לפי המשקל שלו

וגם אמרו שאם ירצה עוד לתת לו לינוק, המדוד בבקבוק זה 60

משקל התינוק כפול 150 לחלק למספר הארוחות שהוא אוכל ביום.

גמר חתימה טובה וצום קל!

לפעמים יש גורם נפשי כמו לחץ שמשבש מחזורים

אם את עדיין לא מקבלת ממליצה לפנות לייעוץ אצל רופא נשים

בהצלחה

עד שנה זה נורמאלי ותקין! והלחץ רק מעכב.. תרפי תשמחי תהנו מהזוגיות הטריה שלכם ומהאישות בלי מטרות חוץ מלחבר בינכם. 

 

לא קל. אבל תנסי לעבוד על זה. כי כל החיים יש לסביבה מה לומר ולחשוב.
לא העסק של אף אף אחד.
יש אפילו כאלה שלא הצליחו עדיין בשלב שלך. ויש שמונעים בכוונה לחלוטין ובאישור רב. אין שום שום שום סיבה שבעולם להילחץ. אלא אם את מעל 35 ואז תגידי ונדבר אחרת.
ממש תקבלי לך לשנה החדשה. לסנן את היקום.
תהנו מהזוגיות. תכירו זה את זו. גם בפן הגופני וגם בעוד אלפי דרכים וטוב. תעשו ערבים זוגיים כיפים. תטיילו אחרי הסגר. תתרגשו. תהיו רומנטיים.
שנה נסיונות זה טבעי נורמלי ותקין. ארבעה חודשים זה שום כלום.
מזל טוב על החתונה! הרבה שמחה!

במכון פועה אומרים שעד שנתיים זה הגיוני
תרגיעי את עצמך, ואלללל תשימי על מי שסביבך. לסנן, זה לא קל תמיד אבל עובד

הדבר שהכי מעודד הריון, לדעתי, זה להרפות...

לא לחשוב על זה בכלל, לצאת לטייל, לאכול במסעדות, צימרים וכמה שפחות לחשוב על זה,

אני הייתי במצב דומה לשלך, חיכינו שנה ו5 חודשים,

כל השנה הראשונה הייתי בלחץ מה יהיה... ובלחץ מהסביבה,

אחרי שנה וחודשיים בערך הרפנו מהנושא... ונהננו מהזוגיות כמה שיותר,

ב"ה נכנסו להריון אחרי מס' חודשים,

אגב, הלכנו לרופאת נשים מאד מוכרת אחרי שנה והיא צחקה עלינו שבאנו לבדוק כל כך מוקדם... 

כמובן שהיא נתנה בדיקות וכו', אבל לא עשינו העדפנו להשאיר בידיים של בורא עולם,

מאחלת לך שלא תצטרכי לחכות הרבה זמן ועוד החודש תיקלטי להריון תקין! ידיים מלאות!

 

הכל בסדר, את יכולה להיות רגועה.
זה קורה הרבה פעמים שאחרי חתונה כולם מסתכלים על הבטן/מעירים הערות. אבל כל זוג והקצב שלו, ו4 חודשים זה באמת מעט מאוד זמן, תתמקדו בזוגיות, בקיום המצווה בשמחה, תהיו משוחררים ובאמת תהנו, אין שום סיבה להכנס ללחץ לגבי הריון כי כמו שכתבו פה, עד שנה זה זמן מאדד הגיוני. תני לעצמך להנות, זה גם עוזר לכניסה להריון
ותמיד תזכרי שהערות של אנשים במיוחד בשלב הזה זה לא רק לא מתאים אלא גם לא רלוונטי, כי כמו שאמרת- אתם רק 4 חודשים אחרי החתונה.

תהני מהתקופה הזאת בנישואים, היא חשובה ומשמעותית ולא חוזרת. הריון יבוא כשיבוא, עם עוד 8 חודשים לא נקלטתם לכי לברור בנחת. זה עוד המון זמן... בינתיים לסנן שטויות ולעשות חיים

ממש הרגעתן אותי כבר חשבתי שמשהו לא טוב אצלי
תודה

בכל אופן תעקבי שיש התחזקות..

ממה שאני יודעת, צהוב חזק יכול להעיד על פטריה בנרתיק. היה גם גרד, כאב או תחושה לא נעימה?
יכול להיות שהתחתונים היו צבעוניים לכן זה נראה חזק.

בעקרון הפרשה כבדה וצמיגית (או סמיכה וקרמית) יכולה להיות צהוב בהיר או לבן והיא לא פוריה. אצלי היא מגיעה כשבוע לפני הביוץ וגם אחרי הביוץ...
אלא אם כן צמיגית את מתכוונת נמתחת ואז היא כן הפרשה פוריה וזה מתאים שמופיעה אחרי הטבילה.

כ-30 יום לפני ההריונות, מאז לא היה כמעט, עכשיו חזרתי לקבל, היה 34 יום..

בחיים לא נתקלתי בהפרשות (מהבוג ששמים לב אליהם למי שלא עוקבת כל החודש) בכזאת כמות

הפרשה פוריה= שקופה, נוזלית על חלבונית וחלקלקה.

הפשרה לא פוריה= כל השאר.

יכול להיות שזה סוג של נסיון של הגוף לחזור לבייץ. יתכן גם שזה סוג של פטריה..

הייתי פונה לרופאה לבירור כדי לוודא שזה לא פטריה..

תודה!

הגוף מתנקה.. התקן לא הורמונאלי יוצר מעין דלקת מקומית ברחם מה שבעצם מונע הריון.. זה סוג של מוגלה. תקין לגמרי

אחד היתרונות בללמוד באוניברסיטה על פוריות ואמצעי מניעה זה להבין את המנגנון מאחורה זה בהחלט עוזר..

בהצלחה!!

נקודה למחשבה.

עם בדיקות רגישות, אם זה הריון יופיע פס
ולפי זה תפעלי בהתאם, חבל סתם להכנס לסרטים שאין תשובה וודאית
בהצלחה ובשורות טובות

אם יש ספק אז לא והוא לקח בחשבון שאי אפשר לדעת מוקדם.
תעשי מחר בבוקר בדיקה ותשאלי שוב רב בכול מקרה שלא תכנסי לכיפור עם ספקות

ובאמת מקסימום אתקשר לשאול שוב

הרי הוא יודע שיש מצב של ספק- ובכל זאת אמר שלא תצום אם יודעת בוודאות שבהריון.

אם יש אופציה של ספק הריון - זאת אופציה אחרת, וצריך לשאול עליה בנפרד.

אתקשר לשאול על ספק שוב .נראה לי הכי נכון ככה לפחות אדע שמבחינצי עשיתי את כל הברור כמו שצריך לפני.ובעזרת ה שיהחה לכולנו צום מועיל וקל ושתהיה גמר חתימה טובה.

נפתרה הבעיה קיבלתי הבוקר מחזור.מקווה לעבור את הצום הזה בטוב עם המחזור הזה כי הימים הראשונים שלי די קשים...
ומתפללת שהשנה הזו נזכה לזרע קודש בר קיימא בקלות בבריאות ובשמחה..

בעז"ה שיעבור בקלות. יום כיפור זה יום של רחמים💟💟

מצרפת את המייל שהיא שלחה לקראת יום כיפור.מחזק...

הכוח לסלוח
האם יש לנו אפשרות לסלוח
על כאבי לב ופגיעות שאנחנו לוקחים איתנו וסוחבים על גבינו?
שאלתי בסדנא שניהלתי.
ידעתי שהשאלה קשה, ידעתי שגם אני מתחבטת בה בתוכי עמוק.
בין הרגש המשמיע את קולו בדרך שלו לבין השכל ההגיוני.
קונפליקט תוך אישי לא פשוט כלל.
דבורי קפצה בצעקה "את באמת מצפה שאסלח, אחרי פגיעה כואבת שכזו אין מצב אני לא יכולה". הכריזו מילותיה מלווים עם גציי ברק וזעם.
"לא מתכוונת לסלוח" הוסיפה בנחרצות.
"אני יודעת שזה לא טוב, אני יודעת שנכון לסלוח, אני לא יכולה."
"למה"? שאלתי.

ידעתי שאכן זה קשה רציתי לשמוע את התשובה המדוייקת שלה להבין את המקום שלה ממש.

"מה זאת אומרת למה? הפגיעה כ"כ כואבת פוצעת, אז אני אסלח ככה סתם."
כשאת סולחת את מי את משחררת?
בעצם כשאת סולחת את משחררת את השני לחיים שלו.
(הוא ממילא חי את חייו לפעמים בכלל לא מודע לפגיעה)
משחררת את עצמך מיטיבה עם עצמך.
כשאת לא מוכנה לסלוח זה כמו להחזיק תפוח אדמה לוהט ביד ולצעוק:" תראו מה עשו לי תראו כמה כואב ושורף תראו תראו"...ולהמשיך לקבל כוויות כל רגע מחדש.

תשחררו את התפוח האדמה הלוהט הזה הוא יפסיק לכאוב כ"כ.
הפצע יירגע לאט לאט ויתחיל לרפא את עצמו.
"אני לא יכולה לא מסוגלת." עיניה סיפרו כאב על צלקת מדממת "לא מסוגלת את לא מבינה?"
"בעצם את רוצה ולא רוצה"? המשכתי בעוד שאלה.
"כן נכון רוצה ולא רוצה ויותר לא רוצה."
תבחרי קלף שיביע את המקום שלך כרגע
פרסתי קלפים
בחרה קלף: ידיים מאחורי סורג ובריח.
"אני בסוג של כלא" אמרה דמעות מנצנצות בזוויות עיניה עטופות בעננת עצב.
לא מסוגלת לסלוח אחרי כזה כאב כזו פציעה.
הפצע שותת דם, כואב, נוכח, יש לו שפה משלו.
ידעתי את המקום הזה רציתי לתת לו תוקף.
"אם היה לפצע פה מה הוא היה אומר"? שאלתי
"מה הוא היה אומר הדהדה אחרי "הוא היה אומר: כואב לי שורף לי".
ואם תסלחי מה יקרה?
"אני כאילו אומרת, זה לא היה כ"כ קשה!
אני לא יכולה לא ממש לא".
"כשאת מחזיקה בכאב, לא רוצה לסלוח איפה זה משאיר אותך?"
"אולי אני מענישה אותו לא יודעת".
מה שבטוח כואב לי. "כאשר את אולי מענישה אותו ונשארת בכאב האם את גם מענישה את עצמך"?
שאלתי.
כך זה, אנחנו מענישים את עצמינו אולי גם את השני.
מה שבטוח שאנחנו משאירים את עצמנו בסוג של כלא.
"ועוד מילא אם הוא היה מבקש סליחה הוא בכלל לא מבקש".
לפעמים אנשים מבקשים סליחה קטנטונת
לעומת גודל הפגיעה שהכאיבו.
והם מצפים שנסלח באמת זה נשמע לך הגיוני"
המשיכה בלהט.
נעצרה וחשבה.
בשביל לסלוח צריך כוח ועוצמה פנימית
זה גם נותן כוח ועוצמה פנימית.
אז בואו נזכור אין לנו שליטה על השני יש לנו שליטה 100% על החלק
שלנו בלבד.
כאשר אנחנו סולחים, אנחנו מיטיבים עם עצמינו, משחררים את עצמינו.
יש לנו כאן הזדמנות נפלאה לעשות עבודת חיים.
לעשות הפרדה ולומר לעצמינו "הוא זה הוא. אילו הם היכולות שלו. אילו הערכים שהיו לו, גם החסרים אנחנו לא יכולים לדון את השני עד שנגיע למקומו".
הרי אין אפשרות כזו ממש.
כתוב "הווה דן את כל האדם לכף זכות"
למה כל האדם לכאורה היה צריך להיות כתוב את האדם אז מה זה כל האדם
זה את המכלול שאנחנו לא רואים את ההיסטוריה שלו את כל המורכבות שלו. לא רק את הכאן והעכשיו שאנחנו רואים.
כלי נוסף
להפוך כעס לחמלה.
החמלה משאירה אותנו טובים יותר.
אנושיים יותר. נעבור מעמדה שיפוטית לעמדה אנושית.
ניפרד מהשיפוטיות נרוויח מצווה של "בצדק תשפוט עמיתך" שזו אחת מהמצוות התמידיות.
אנחנו יודעים "ד' צילך" אומרים לנו הספרים הקדושים
כפי שאתה דן את השני כך דנים אותך למעלה.
זו באמת עבודת חיים
זה להתעמת עם הקולות הפנימיים קול אחד
שאומר לא אני לא מסוגל לסלוח לא רוצה לשכוח את הכאב
וקול שני אומר אני אסלח כי זה נכון כך ערכית ורוחנית
כי זה משמח את השכינה הקדושה.
כי זה משחרר אותנו רגשית מפנה מקום מקל על הלב.

והפעם הכנתי לכם תרגיל:
תזכרו בפגיעה כואבת
איזה ערכים היה חסר לפוגע?
שאם היה לו אותם הוא לא היה פוגע.
איזה ערכים אתם צריכים כדי לסלוח?
אילו ערכים יעזרו לכם להסכים ולהצליח לסלוח.
בברכת גמר חתימה טובה.
שנה שנצליח לסלוח ושנזכה לסליחה גמורה מן השמיים.

התכוונתי לאחרים. כי אדם לעצמו נראלי יותר קל...

אבל אפשר גם לעצמך גם יעזור לי ויחזק...

לא יודעת. פתחתי שרשור לא מזמן
קשה.
לזכור שהכל מה׳ הכל. אין לי באמת משהו חכם לומר

גם ממש יעזור אם יש לך...

ואני אחפש את השרשור שלך....
תודה!!

אני מזכירה לעצמי שקיבלתי החלטות פעם על בסיס מה שידעתי פעם. ושהן הין נכונות כי לא היה לי הידע שיש לי היום והכלים שיש לי היום. השתמשתי במה שהיה לי. ולכן להתעצבן למה לא החלטתי אחרת ולכעוס על עצמי זה לא פייר. עשיתי מה שיכולתי.
ולפעמים יש דברים שאני מבינה שגם אז יכלתי להחליט אחרת אבל החלטתי לא טוב אז מנסה ללמוד מזה במקום לכעוס על זה.
אבל לעצמינו הכי קל לסלוח נראה לי.

בס''ד

 

תהיתי אם יש בכלל עניין שאגיב... (מה גם שלא הספקתי לקרוא את כל התגובות האחרות)

 

 

 

אבל מכיוון שהשרשור שלך פגש אותי אחרי ימים שהרגשתי מאד פגועה, החלטתי כן לכתוב גם את הדברים שגיליתי בשעות האחרונות:

 

1. ספציפית הפעם, הייתי צריכה להתמלא כדי שאוכל לסלוח. הייתי צריכה להתחבר לצד הבריא שבי. לצד החזק, החיובי, המאיר שבי. אחרי כמה ימים שהרגשתי פגועה ומכווצת ושהכל שחור, היום זכיתי ביום כיף במיוחד, וזה הרגיע בי הרבה דברים. קשה לסלוח כשאנחנו במקום הנמוך שלנו. זה יכול להיות יותר קל כשאנחנו נמצאות בטוב. כשהחיים מעניקים תחושה של הצלחה, הלימה, סיפוק, הודיה וכו'.

 

2. לזכור שאנחנו לעולם לעולם לא יודעים עם מה הצד השני מתמודד. אנחנו גם לעולם לעולם לא יכולים לדעת בוודאות מה הוא ידע, מה הוא הבין, מה הוא היה מסוגל. 

 

3. לזכור שהרבה מאד פעמים יש הרבה פנים לאותו דבר. שיכולות להיות שתי אמיתות שמתקיימות במקביל. 

 

4. לזכור שגם אנחנו שוגים. ולרוב, אם משהו באמת משגע או פוגע בנו אצל השני, זה רמז שמצביע על איזושהי נקודה שמצריכה תיקון גם אצלנו. ראה את עניין 'כל הפוסל, במומו פוסל'. (אם את בקטע של עבודת עומק, יש לקייטי ביירון שיטה מדהימה שמבוססת על הנקודה הזאת).

 

5. לבקש מהקב''ה עזרה גם בזה. שהוא יעזור לנו לסלוח. 'עושה שלום במרומיו, הוא יעשה שלום עלינו'.

 

6. להזכיר לעצמנו שאנחנו כבר מאד טובות על עצם זה שאנחנו מחפשות לסלוח. להגדיל את הטוב שלנו בעיני עצמינו. כל כגאווה. כאמת פשוטה. וגם כי הטוב מביא טוב. מבט טוב על עצמינו עוזר לנו לסגל מבט טוב גם על אחרים. מבט חומל על עצמינו עוזר לנו להיות בחמלה כלפי האחר.

 

7. בהמשך לנקודה הנ''ל, לתרגל ולהגדיל כל הזמן את היכולת שלנו לסלוח לעצמינו, להבין את עצמינו, להיות עם עין טובה כלפי עצמינו.

 

8. לחזק את הידיעה שאנחנו כולנו מוגבלים, וכולנו עושים את הכי טוב שאנחנו יכולים בכל נקודת זמן אפשרית. (יוצאים מן הכלל היחידים - רשעים אמיתיים).

 

 

 

 

בהצלחה יקרה!!! ה' בטח מתרגש וגאה לראות את מה שאת חפצה להשיג. הרצון שלך יקר מפז ומראה כמה את אדם טוב ומהמם. גמר חתימה טובה ❤!

 

 

 

 

עניין שתגיבי התגובה שלך מהממת ומאוד עוזרת....
ממש פירטת יפה והלוואי.. הלוואי שאני אצליח ליישם למעשה...

זה ככ קשה לי כי אני במצב הלא טוב הזה...מרגישה שהצד החזק החיובי והמאיר שבי דועך ודועך....

גם לך גמר חתימה טובה❤

בס״ד

עכשיו ראיתי גם את התגובה שלך בסוף השרשור. מבינה שלא מדובר על מקרה בעלמא אלא על משהו עמוק וכואב במיוחד.

אין פלא שהצד החזק והחיובי והמאיר שלך דועך. נשמה... 😔

לצערי לא אצליח להרחיב לפני שבת אבל גם אני רציתי לשלוח לך משהו קטן, כמו שMango עשתה. שתדעי שאת בליבי, שאת לא לבד, שקראתי אותך ואני חושבת עלייך. בלי נדר גם אתפלל עלייך בהדלקת נרות.

שולחת לך חיזוק ענק - ישועת ה׳ כהרף עין.

❤️❤️❤️❤️

חמודה את!!
אני קוראת מה שרשמת ויוצאות לי דמעות....

תודה ככ מעודד מחנם ומחזק אותי! כל אחת פה נותת המון כוח...התגובה שלך נותת המון.
❤
שבת שלום חברותיי היקרות והאהובות!

"סליחה אמיתית היא לא חסד שאנחנו עושים עם מישהו שהתנצל על מעשיו הרעים. סליחה אמיתית היא חסד שאנחנו עושים עם עצמנו, כי היא משחררת אותנו מהכעס. ואנחנו סולחים למישהו לא מכיוון שהוא ראוי לסליחה, אלא מכיוון שאנחנו ראויים למצב נפשי של רווחה פנימית, של פיוס ושל קבלה".

סלחתי לאדם שפגע בי מינית תקופה ממושכת.
לא רק בלב, ממש התקשרתי אליו ודיברתי איתו.

מה עזר לי לסלוח?
קודם כל- האמונה בכח של הסליחה. אני באמת מאמינה שהקב"ה חנן אותנו בחסד עליון בכח למחול. שיש משמעות לכח הזה, שיש לנו את המסוגלות לבחור בו.
ועוד משהו- שהוא בעצם הראשון כי בלעדיו היה אסור לי לסלוח- הידיעה הברורה שהוא עזב את זה, שאז הוא היה סה"כ מתבגר חסר מעצורים, וכיום הוא מטפל בעצמו כבר שנים ולגמרי לא שם. וכן, הוא גורר איתו משקעים מאז, הרבה יותר ממני, כי אני לא אשמה, ולו כן יש אחריות..
- הוא לקח אחריות על מה שעשה, כשהתקשרתי אליו שקשקתי שאולי הוא יכחיש, ואני אשאר עם זה עמוק. והוא לקח אחריות על מה שהיה, ובבת אחת זה שחרר כל כך הרבה, אצלי, וגם אצלו.

אז זה נס, הסליחה הזאת. היא לא איזה המלצה גורפת לכל הנפגעות באשר הן, בטח לא באווירה החסרת אחריות שאנחנו נמצאות בה. אבל הוא לקח אחריות, וזכיתי לסלוח. וזה שחרר בי כל כך הרבה. ב"ה.


נ.ב. אחרי הסליחה הזאת, כשנפגעתי מבעלי היה לי כל כך הרבה יותר קל לסלוח, אמרתי לעצמי שאם לו סלחתי, אז לבעלי, שאוהב אותי ולגמרי איתי, אני לא אסלח?? וזה נותן כח. ב"ה.

אותו למרות, ועם מה שהיה..

פשוט וואו. הכח לרפא את עצמך... מדהים.

אני אמרתי לו שסלחתי אפילו שהוא בכלל לא התנצל
אבל בפנים אני כועסת כל כך!!!
הוא הרס לי הרבה וההשפעות עד היום. היום חי הרבה יותר טוב ממני. פשוט דרס והמשיך הלאה.
לפעמים אני מרגישה כמו פצע מדמם.

 ונראה שמי שפגע בך ממש לא. 

ואיי ככ קשה לי לקרא...
בטוח לי שאם ניסית בכל זאת לסלוח אז את מדהימה....

הלוואי שהפצע המדמם הזה יסגר כמה שיותר מהר...כואב מאוד לקרוא מאוד!!! ככ יכולה להבין את הכעס שלך בפנים...הצלקת הזאת...
מתחילה לדמוע רק מלחשוב מה את מרגישה....

שה' יתן לך רק כוח! כוח להמשיך הלאה...להצליח להתגבר....להתאושש מזה....הלוואי שהיה קסם שמוחק זיכרונות לא טובים...

וחיבוק ענק ענק את נשמעת אישה מדהימה💓💓💓

איך?

פשוט סיפרתי לה על זה, הרמתי אליה טלפון בסוף השנה וספרתי לה כמה פגעה בי בהתנהגות שלה.

כמה אני רוצה לסלוח לה, ולא מצליחה. 

 

מעניין שכבר לא הייתי צריכה שהיא תבקש סליחה, עצם השיתוף שלי כבר עזר, וגם זה שהיא הסכימה והבינה אותי, אחרי שלושה ארבעה ימים הרגשתי איך הלב שלי מתנקה מכעס. 

 

אז הייתי נערה, אבל לקחתי את זה כצידה לדרך, 

אם אני כועסת על משהי/הו, לשתף אותה, לפתוח את הנושא, וגלות לה את הקושי שלי לסלוח לה.

קשה לי להסביר את הפסיכולוגיה שבעניין, ואולי משהו מהבנות החכמות פה תדע להסביר. אבל זה פשוט עוזר!

היה לך לדבר איתה ככה לפנות אליה...! כל הכבוד לך...ואוו זה ככ התגברות לבוא למישהו שפגע בך וככה לדבר איתו ועוד כנערה ועוד למורה....

ככ שמחה שהצלחת והלוואי שתמיד תצליחי ככה להתעלות! מהממת!!

לא מצליחה לסלוח לו...
אני רוצה אבל קשה לי
אני פגועה מאוד מאוד מאוד...וגם הוא כבר פגוע ממני מהחצי שנה האחרונה....

והוא ממשיך לפגוע בי אומנם בלי כוונה אבל קשה לי.

ומרגישה שאין לי כוח ..... אין לי כוח להמשיך.....
מרגישה שהכי קל לי עכשיו זה לפרק את הכל...
להתמודד לבד....
להוריד את העול הזה מעליי....אין לי כוח להתמודד...

אני לא יודעת מה מגדירים סליחה.

אבל אני כן מבינה אותו מאיפה זה נובע לו..והוא מצידו לא מצליח להשתנות. ואני לא יכולה להתמודד עם זה...ולחיות עם זה. אז אני מבינה שהוא בנוי ככה ואני בנויה ככה וזה תמיד יפריע לי...אז מעדיפה פשוט לפרק...

כואב לי שזה ככה לפני כיפור...כואב לי השנים האלה שגרמו לנפש שלי להיות קרועה ורצוצה....

במילים אחרות
כואב לי שהתחתנתי....

כשלא יהיה לי כוח לילדים אדע שבאמת כבר אני נכנסת לדיכאון...ולא רוצה את זה....

כותבת בכאב ובדמעות ....הגיעו מים עד נפש....

כולכן מדהימות ממש.... ולפחות פה מישהו מקשיב לי

@הפצל"ש שלי
אהובה
נשמע שאת בכאב גדול.. אין לי זמן כרגע לכתוב ארוך אבל רציתי לכתוב שקראתי אותך וחיבוק ממש!!

איזה חמודה את...ממש מחמם לי את הלב באמת....

ה' שפתיי תפתח

 

 

 

מה שלומך? איך עברה שבת? 

 

 מהמילים של שומעים היטב עד כמה את לא יכולה יותר 

 

כמה נגמר לך הכוח

כמה את כבר לא יכולה

כמה כואב לך

כמה בלבול את מרגישה

כמה קושי

כמה את מוצפת

כמה את בוכה

כמה את מרגישה קרובה לדיכאון חלילה

כמה המטען של כל השנים שעברו עם כל הפגיעות שהיו כבד לך כבר

עד כמה הנפש שלך מדממת 

 

וואי יקרה. זה קשה מאד מאד. מאד. לבי אתך ממש. שולחת לך לפני כל דבר אחר חיבוק מאד גדול. שולחת לך את ההקשבה לה את צריכה. את כל ההבנה שאני יכולה לגייס בשבילך. והמון המון אהבה, מאישה לאישה, מאישה לאחותה ❤

 

**

 

קראתי שוב את הדברים שכתבת. נשמע שאתם נמצאים בנקודה מאד כואבת בקשר שלכם. שניכם פגועים. את פגועה מאד מאד מאד. והוא גם פגוע. 

 

היה נשמע מתוך השורות שאת לא רואה אותו כמישהו רע. רק מישהו 'בנוי אחרת'. את רמזת לזה שהוא אפילו מנסה לעבוד על עצמו, רק 'לא מצליח' להשתנות.

 

חשבתי לנסות לך לענות לך דברים כלליים, לגבי איך שאני רואה משברים בזוגיות. אבל אני מרגישה שאני לא מספיק מצליחה להבין את המקום שלכם. עד כמה הדברים שהיו היו חמורים. עד כמה הפער ביניכם גדול. על מה הדברים יושבים.

 

תרצי להסביר קצת יותר? כאן או בפרטי... לספר מה את רואה ביניכם?

ממה את פגועה?

ממה הוא פגוע?

 

מה כבר ניסיתם? 

האם ניסיתם ללכת ליעוץ ואם כן איך היה?

 

ואולי גם...

מה ראית בו כשהתחתנתם? מה גרם לך לאהוב אותו ולהיקשר אליו?

ומה טוב בו עד היום, בכל זאת?

 

 

את לא חייבת כמובן. אם תכתבי לנו, נוכל אולי לנסות לעזור לך יותר. אם את לא יכולה או לא מעוניינת, אולי תנסי לכתוב לעצמך את הכל-הכל? ..

 

**

 

רוצה לסיים עם מילים של תקווה. יש הרבה מאד מצבים בחיים, ובזוגיות בפרט, שמרגישים לנו כ'דרך ללא מוצא'. שהכל זועק לנו ייאוש וכישלון וש'זה הסוף'. ובכל-כך, כל-כך הרבה מקרים, זה בעצם לא נכון. זאת באמת אשליה אופטית כואבת בטירוף, אבל רק אשליה. בכל-כך הרבה מקרים המשפט 'כל עוד הנר דולק, אפשר לתקן' הוא נכון! זאת המהות של יום כיפור וזה נכון כל-כך הרבה פעמים. אז תקווה כללית, אני רוצה לתת לך והמון. בין השאר כי היה נשמע בין המילים שאת עדיין מנסה... שאת בתוך תוכך מנחשת שזה לא באמת אבוד. רק שאת פשוט לא מוצאת את הדרך. שאת מנסה להבין איך סולחים. איך סולחים באמת. ואיך מכאן מתקדמים הלאה, לעבר כל הטוב שמחכה לך. זה נכון?

 

 

 

גמר חתימה טובה יקרה שלי!

שכל הכאב יתהפך לשמחה גדולה.

שכל הריחוק יפנה מקום לקרבה גדולה וטובה וחמה.

שמתוך כל החושך יתגלה אור גדול.

 

הרבה כוחות, תקווה ותפילות. אני (ובטוחה שעוד נשים יקרות מכאן) איתך 🤍

 

 

לשלוח לך מסר בפרטי...

שלחתי לך עכשיו, קיבלת?

- ❤️ -

כאילו שאני לוחצת על "מסר למחברת" זה מראה שיש טעות בדף...רק שאת שולחת רואים (ניסיתי גם מהניק השני שלי ולא נתן להיכנס דרך שם..אולי תפני למנהלים כנראה יש בעיה)

תודה את מהממת וכולכן אם אצליח היום ארשום ....
אתן מדהימות ממש....

כואב כל כך לקרוא אותך
בוכה איתך ממש.
את לא חייבת לאלץ את עצמך לסלוח
את עדיין בשלב שהפגיעה מתרחשת ומתהווה
תני לפגיעה שלך מקום.
תביני את עצמך,
תכילי את עצמך.
את נשמעת אישה מקסימה
שרוצה גם בטובת בעלך
ומבינה אותו
למרות שאת פגועה.
אבל את חסרת כוחות!
כמה מובן...
מציעה לך בכל ליבי
ללכת לייעוץ זוגי
אבל מישהו טוב
עם המלצות
שהוא גם פסיכולוג.
שיוכל לעזור לכם לפתור את הפלונטר שאתם נמצאים בו עכשיו.
שיוכל להבין את שורש העניין
וללמד אתכם איך להפסיק את הפגיעות ההדדיות.
אל תישארו עם זה ככה לבד.
זה רק ילך ויחמיר.
ובינתיים-
תפנקי את עצמך
תאהבי את עצמך
תעריכי את עצמך.
את ראויה לזה הכי בעולם!!!

לשתי חברות קרובות שמכירות המון שנים. שברגעים קשים היו בסביבתי ושמחו לאיד, וברגעים השמחים בחיי החליטו לנתק איתי קשר כי היה להן קשה לפרגן לי ולהיות שמחות בשבילי. אם זה זוגיות, מעבר דירה, חתונה, ייצוב כלכלי וכאלה...

הן פשוט הפסיקו להיות חברות שלי אחרי כל מה שעשיתי בשבילן. כואב מאוד... מקווה ולסלוח ולשכוח מהר.

שיהיה לנו חתימה טובה ❤️

וההרגשות שיש לך עכשיו לא קשורות למחזור אלא לעצבים מובנים מאליהם. ❤️

ברור שיש סיכוי שזה לא הצליח. אבל גם יש סיכוי שכן! לא חייב להרגיש תסמינים, רעב זה לא מדד רפואי לכלום.
תתפללי על זה (ולגבי יום כיפור אם את רגילה לצום- תשאלי רב)
וחכי ליום שישי.
בעז"ה בשורות טובות!

היה רק כאבי מחזור
ומצבי רוח הזויים (אבל זה כל הטיפולים)

שך כמו הריון והיה שלילי.
כל אחת מקבלת את זה שונה
אין כללים


בעה לכבוד השנה החדשה שתתבשרי בבשרוות טובות וילך לך בקלות ובשמחה

בדרך כלל אין תסמינים בשלב הזה, זה לא אומר כלום!

אחרי כל כך הרבה זמן ושום דבר לא מצליח. פשוט התסמינים שכן יש כרגע הם של השיגעון לפני מחזור. 

אני ממש מקווה שיהיה בסדר, אני לא מפסיקה לבכות.

יש כאן חבורה מכובדת של מטופלות

 

תקשיבי, זה החלק הכי קשה בטיפולים- לחכות לבטא. 

אין לך שום דבר לעשות חוץ מלחכות. אין סימנים. אין תחושות. פשוט אין. 

זה איום ונורא (ממש כך!), אבל זאת המציאות שלנו. 

 

קל לי לכתוב, ואני יודעת שקשה לבצע-

תנסי להסיח את הדעת עם דברים אחרים. לדבר עם חברות, לראות סדרה שאת אוהבת, לקרוא ספר מתח. כל דבר שיש.

 

מהצד השני אני מציעה לעבד את התחושות- לכתוב אותן (מהר מהר בלי לחשוב מה את כותבת). אצלי זה מאוד מאוד מקל ועושה סדר בראש. 

 

בעז"ה תחזרי ותבשרי לנו בשורות טובות ושמחות! שיהיה לנו סיפתח מתוק לשנה החדשה 

 

אחכ עוזר לכמרי אפילו רק שמן... אני ממש ממש סובלת בהתחלה...

ותודה רבה על התגובה

אבל זוכרת שסבלתי ממש וכשהחלפתי חומר זה השתפר, החומר באופן כללי לא עשה לי טוב בכל זה, רק שהיחסים השתפרו וכבר לא היה צורך בו ב"ה אז אני זוכרת שזה כבר היה הרבה יותר טוב
 

על גל סיכה בשם ID Glide, מוכרים בסופר פארם. בקבוק גדולעולה 100 שח. שינה לנו אתהחיים. המלצתי לחברה שגם שרף וכאב לה והיא התקשרה במיוחד להודות שמאז לא כואב לה כלום.

הצעה מוזרה אבל אולי לנסות לבדך לפני לעשות טיפה עיסוי לאזור עם שמן שקדים? גם יום קודם. בעדינות כמובן.

ששמן שקדים עלול להפחית בפוריות אז אם לא יודעים במפורש שהכל בסדר-עדיף לא להשתמש. שמן תינוקות מספיק? 

באופן כללי חומר סיכוך יכול לפגום באיכות הזרע(אבל ממש ממש לא מחייב...) אני חושבת שיש סוג ספציפי שמכון פועה ממליצים עליו שהוא נחשב כ"בטוח" מהבחינה הזו אבל לא יודעת להגיד לך איזה סוג.

1.האם רופא בדק אותך? כשרירית הנרתיק דקה נגרם כאב חזק ושריפה . מנסיון. ממליצה לבדוק...

2. קצת מוכר לי מה שאת מתארת אומנם לא באותם עצמות- גם אני בימים שאחרי הטבילה יש ״הסתגלות״ מחודשת  של המקום שמתבטאת לרוב בכאב, ואני מכירה את גופי כרגיש מאוד באזור הזה- יותר מאחרות...

. אבל אצלי זה  לא כאב כזה חזק כמו שאת מתארת . ייתכן שאת רגישה באופן מיוחד וכמו שכתבו לך מעליי- את צריכה לנסות להתאים את ג׳ל הסיכה המתאים

 

זה דבר ראשון...
קודם כל לבדוק קרום בתולין... אולי עבה מידי אולי לא הצליח להפתח מספיק...
שיבדןק גם את הנרתיק עצמו אם האיזור אולי עם פטרייה/יבש מידי וצריך משחה אם אסטרוגן ובכלל.... בדיקה כוללת של כל ההיבטים לאורך השנים זה יכול לתת לו יותר ידע ולכוון אותך לטיפול שיכול להיות ממש ממש פשוט!
בהצלחה נשמה!!

ובכלל בכלל לא כואב. רק מדובר על הימים הראשונים.

ולא, לא הייתי אצל רופא

אז אולי באמת יובש...
ובכל אופן אם יש לך רופא נשים טוב ממליצה להתחיל משם ולהמשיך הלאה אם זה לא יעזור...

אולי להוריד את רמת החומציות יעזור לתחושת השריפה

יש כמה סוגים. אם אני זוכרת נכון.
יש פמינה למשל

כזאת.. כאילו משופשף שם..

ובמידה וכן לטבול במקום עם פחות כלור ולהתקלח מיד בבית או לטבול במקור מים טבעיים.

לאחינועם לב שגיא אחרי אחת הלידות כי כאב לי מאוד, והיא אמרה שחסר איזשהו חומר (בגלל ההנקה אבל לא מחייב שזה יהיה בגלל זה), והרקמות בנרתיק נהיו מאוד דקות אז הזרע שורף שם מאוד.
הביאה לי משחה ואחרי כמה זמן עבר

וכל רופא נשים טוב יכול לתת אותו, אם זה הסיםור אז לא צריך לחכות לתור אצל ד"ר אחינעם....

(אומרת את זה בשביל הפותחת, שלא תחכה לתור אצלה ככ הרבה זמן...)

והלאה כבר בסדר גמור+++...

אני לא זוכרת כרגע את שם המשחה, אבל היא חייבת מרשם והייתי צריכה לריב עם רופאים שיביאו לי מרשם.

ואחר כל גם תרופה אחרת ששכחתי את שמה כי האובסטין עשה לי הכתמות מעצבנות

הטפשת הזאת..
אני לא יודעת לאבחן אבל אותי המשפחה הצילה

מתי חל הביוץ ביחס לטבילה?

כתבת שמיד אחרי הטבילה כואב ושורף וכמה ימין אחר כך נרגע.

האם זה קשור להפרשות הפוריות? האם יתכן שכשאת טובלת הנרתיק עדיין מאוד יבש ולכן כואב לך ורק כמה ימים אחר כך מתחילות ההפרשות ולכן פחות כואב לך?


וקשור גם למה שכתבו מעלי לגבי חסר באסטרוגן..

כמעט הפרשות שאני מזהה. לעומת בטבילה/למחרת..

 

תודה לך

ממליצה מאוד לברר אצל רופא, יכול להיות שזה לא קשור לסיכה ויש לזה פתרון. יש רופאים שמומחים לכאבים מהסוג הזה

יש משחה שעוזרת, היא מותרת בהנקה וללא מרשם רופא (אבל הרופאה נתנה לי אותה)
גינומונל

כי בכל זאת ערב כיפור ואין לי זמן להאריך.
הילדים הם לא מטלה. הם כן תפקיד.
התפקיד שלנו כהורים הוא להיות הורים. עם זאת לא אמורים לסבול. לכן את הזמן שמקדישים אפשר ללכת למקום שגם אנחנו נהנים ממנו.
ללכת עם הילדים לפארק זה כיף ולא חייבים תמיד למלא את זה בשיחות עומק. עצם השהיה עם הילד ודיבור איתו על מה שמענין אותנו הוא חלק מהתפקיד ההורי.
לפעמים אתאמץ ואלך למקום שממש לא מענין אותי כי חשוב לי לתת לילד חוויה מיוחדת כלשהי.
בשיח איתם ברור שחשוב לי לשמוע את דעתם עד תומה וחשוב לי גם שישמעו את דברי. זה שיח מכבד .

לגבי מה שיקרה כשיגדלו יש דבר שנקרא כיבוד הורים והוא יסוד ביהדות ואחד מעשרת הדברות ולא חשוב בכלל מה ״מתחשק״ לנו שיקרה. מבחינת יהדות ההורה והצרכים שלו תמיד אמורים להיות קודמים בעיני הילד. זה ההלכה
כיבוד הורים כולל להתקשר להורים לשמח אותם גם אם לא בא לנו, ולא לצער אותם.
עם זאת כאשר במשל השנים בונים קשר טוב ומשמעותי עם הילדים מן הסתם הם ואנחנו נהנה מהשיחות האלו

וכל כך הרבה מהתפיסות שלנו יכולות להשתנות במהלך החיים.
כשאת שואלת על ילד בן 6 אין צורך לשאול מה יהיה בגיל 30, עוד הרבה לפני את תראי שהדברים יכולים להתהפך. ושוב. ושוב.
כל ילד עם הצרכים שלו בהתאם למצב העכשווי.
תפיסות גדולות קמו בעקבות השאלות שהעלית. האמת שאני לא מתחברת לאף תפיסה באופן הדוק.
אני בעד להרגיש את הדינמיקה המשפחתית ולפעול בהתאם להרגשה של מה שנכון לנו עכשיו כמשפחה.

לגבי הנאה מנסיעה ארוכה או ללכת לפארק הקרוב, אני חושבת שזה שילוב.
לנסוע נגיד פעם בשנה לאטרקציה יקרה שהילדים נהנים שם בטירוף לא נשמע לי כמו הקרבה גדולה בתור הורים.
מה שכן, למצוא מה גם יהיה לך כיף כי אמא מצוברחת זה הרגשה לא כיפית לילדים.
אפשר למשל להביא בן משפחה נוסף כדי להקל מהעומס, או לקבוע עם משפחה נוספת שיהיה לך כיף לשבת בפינת הקפה כשהם מתרוצצים להם ונהנים.
וסתם שאלה שעולה לי, כשאת רואה את הילדים זוהרים מאושר זה לא גורם לך כיף?
למרות שעל פניו הבילוי בתורים אינסופיים בחום הוא בילוי די סיוטי בשביל מבוגרים.
אם לילדים יהיה משעמם בפארק הקרוב הם ינקצו לך ואז ממילא לא תהני יותר בפארק הקרוב...
בקיצור, זה עולם שלם של דינמיקה. פעם כיף להפעיל אותם פעם כיף לתת להם להפעיל את עצמם לבד, פעם כיף קרוב פעם רחוק...
אין נכון או לא נכון. יש מה מתאים לנו כרגע.

לגבי שאלה אחרת שלך, בגילאי יסודי לדעתי כבר אפשר להנות מקרה לילדים בלי להרגיש "אמא" ו"ילד" לצורך הדוגמה לשבת בבית קפה ככה לכיף.
לשחק משחקי קופסה כשווים.
לצאת לפעילות ספורט משותפת.
לא חסר דוגמאות, אבל זה לא השגרה.
ביום יום את האמא והם הילדים וצריך לדאוג לחינוך ולהתוות להם דרך וזה לא פחות דורש מלדאוג למקלחת והחלפת חיתולים.
לגבי מתבגרים אין לי ניסיון, כשנגיע לזה נעבור...

לגבי שותפות זה מורכב. שותפות במטלות הבית יש אצלנו מגיל קטן באמת בשביל החינוך שאנחנו דואגים אחד לשני. כך אחד לפי יכולתו ולפי הצורך בבית.
כמו שאני דואגת שיהיה להם אוכל מבושל, הם דואגים להביא לי כרית שלא יכאב לי הגב...
כמו שאני מתעניינת בהם הם מתעניינים בי באמת. וזה עוד בגיל צעיר. אני ממש לא רואה מצב שילד בן 10/12 מתקשר אלי "כי צריך" מאמינה שהקשר הוא כזה שיהיו גם טלפונים של התעניינות אמיתית.
(זה קורה כבר עכשיו בגילאי 6/8)
אני רואה משפחות שההורים נקרעו מלתת כל החיים שלהם באמת ממקום טוב, כשהילדים גדלו הם החזירו טובה? לא, כי הרגילו אותם שחייבים להם כל הזמן.
אני בעד שותפות. שום נתינה היא לא ברורה מאליו. זה מה שאני משדרת לילדים שלי כבר מגילאי גן.
(עד גיל 3-4 באמת זה נתינה שהיא ברורה מאליו, מעל גיל זה הם יכולים ללמוד להעריך ולהחזיר טובה תחת טובה)

התשובה בקצרה לדעתי: גם וגם..

שאפשר לצום אחרי שמקיאים
ומהו המדד ל׳סחרחורת קצת יותר רצינית׳?
פסק של רב יכול להיות שגוי, ויכול לגרם נזק לך ולעובר.
אני אכלתי ושתיתי לשיעורים במצב הזה

אבל הקאה אחת של בוקר
השאר היה בחילות...
היה נורא עד השעה 12 אח''כ הגוף כאילו הבין שזה המצב והפסיק להציק
לא נרשמו נזקים 😅
לדעתי אם מקיאים הרבה זה מצב אחר וכדאי לשאול שוב רופא ואחכ רב

נשמע לי כמו פסיקה מאוד מאוד מחמירה.
הפסיקה שאני מכירה למצב כזה היא שתיה ואכילה בשיעורים מלכתחילה.

הרב שלי אמר שיעורים של שתיה מתחילת הצום.
בהריון.

ואם את מקיאה- פי מאה!
לא צריך להגיע למצב של התייבשות כי אז תהי חייבת לשבור את הצום.
ושתיה בשיעורים- נחשב שצמת!!

להגיד לרב
באמת שלא קורה כלום אם צמים ומקאים קצת מצי קיבה (הרי אין אוכל ושתיה בקיבה).
אבל אם את מרגישה מאוד רע וחלשה כבר בלי הצום תשאלי שוב רב
אם את במצב יחסית בסדר ומסוגלת להכין את הגוף לצום ולשות הרבה אז תעשי כמו שהרב אמר אני זוכרת משנה שעברה שנשים ממש הופתעו מעצמן שדוקא הרגישו בצום טוב יחסית ולא הקיאו הרבה

והרב פסק כמוך..
אבל הוא הסתייג ואמר שאם אני רואה שאני חייבת לשתות אז לשתות לשיעורים.

ובאורח פלא. היום היחיד שלא הקאתי בו כל התקופה היה יום כיפור.
אחרי ההבדלה חזרתי להקיא.

(אבל! הוא הורה לי להשתדל כמה שיותר לנח לא להתפלל אם זה גורם לי חולשה.. וזה מה שעשיתי. כל היום על הספה)