מודה שהקטנתי מאוד את כמות ההנקות ואת התלות.. אבל עדיין מניקה.
זה מגביר לי מאוד את ההיפרמזיס אבל בינתיים עוד שורדת. אם קשה לך ואת חלשה וזה רק נשנוש אולי הגיע הזמן להוריד עוד ועוד לאט לאט עד שיגמל?
ממש לידה לא פשוטה בכללל
מה שאת עברת זה כפרת עוונות ענקית. בטוחה שיצאת משם זכה מכל חטא
לגבי שינוי בין לידות- בהחלט.
אני אחרי לידה ראשונה למדתי שבעלי לא מספיק ואני צריכה דולה
אחרי לידה שניה למדתי שאני רוצה לדעת יותר על התמודדות עם צירים ולידה טבעית ובלידה 3 היה חוויה אחרת לגמרי
אז כן, אפשר אחרת!
ממליצה מאוד את מה שמק״ר כתבה- לעשות עיבוד לידה עם מישהי שמומחית
אין לי שם ספציפי אבל בטוחה שאם תכתבי שאת מחפשת הרבה תענינה לך
חיבוק גדול ובעז״ה שההריון הבא יגיע בזמן הכי טוב והכי מתאים , ושתזכי להרגיש את זה.
תהני מהפיצית❤️
ה' אלוקינואל תלחצי גם הלחץ עושה בעיות, כמובן אם ימשיך אז תחשבי הלאה
אם לבדוק או לא.
מעניין אותי לדעת אם יש כאן כאלה שכשהן רואות כתמים בשבעה נקיים
הן לא פונות לבודקת ומחליטות על דעת עצמן ש"כנראה זה כתם אוסר" ומתחילות לספור מחדש?
אבל בד"כ אם יגידו לי ללכת לבודקת אני ארים ידיים וזהו, למה זה?
אלא אם כן זה משהו שנראה בבירור שזה אוסר
גדול מאוד ואדום חזק
הזמנתי קיסרי שכמובן יזמנו אותנו לשבוע 34 ואז יקבע לשבוע 37.
אני רוצה רק קיסרי ומבחינתי שיהיה בעיתו ובזמנו מוזמן מתוכנן וקלאסי.
בקיסרי לא אמורים לחוות צירים וכל זה אז יותר למדתי על מהלך הניתוח.
הכל טוב ויפה והלוואי שאגיע לשלב,
אבל מה קורה אם ח"ו יש לידה מוקדמת? כלומר צירים\ירידת מים\דימום? מה זה אומר מבחינתי?
שאני אחווה את כל זה ואז אני אמורה לחכות שהצירים יתחזקו או לרוץ לבי"ח לקיסרי?
איך יודעים מתי יוצאים?
ח.צ.גנטהריוניסטיתאל הר המוריה
שיהיה לכם בהצלחה רבה רבה אמן.
ח.צ.גנטח.צ.גנט
ותיקחי אתך סוודר.
בבוקר תנסי לשטוף עם מים וסבון נוזלי,
תנגבי טוב ותשימי לו משחה מתאימה.
ההשפעה של הציטוטק יכולה להגיע אחרי כמה ימים
מה ההנחיות שנתנו לך בבית החולים? מתי לחזור שוב?
בד״כ אם לא הציטוטק לא פעל בפעם הראשונה נותנים פעם שנייה. נפוץ מאוד
חיבוק ובהצלחה
קוראת עכשיו את החששות שלך
מה איתך? קרה משהו מאז?
אני ממש מבינה את הבאסה והרצון להשתחרר לשכוח קצת ולנשום אויר נורמלי ואחר
ממש ממש קשה לוותר על זה...
דכאון זה משהו נורא שאין חשק לכלום,
ולא שמחים מכלום, וכל העולם חשוך,
אבל לפעמים יש קצת חוסר מצב רוח
ואם אחרי זה שמחים ורגועים זה לא
נקרא דכאון.
לנסות שגם עם הבעל יהיה טוב, אולי קצת לבוא אחד לקראת השני,
מאוד חבל שהחיים שלנו עוברים ולא מנצלים אותם לשלום בית אמיתי
וכנה, אני יודעת שזה מגיע לבעל נהיה מתח ובלאגן, אבל חייבים להשתדל
יותר, אני קראתי פעם כשלהורים אין שלום בית זה מאד משפיע על הילדים,
לכן כדאי עוד טיפ טיפה מאמץ ולחזק את השלום בית,שוב ליבי איתך נשמה יקרה.
זה הטבע שלו הוא תמיד ידבר כך,את צריכה להמשיך לדבר איתו בנועם
ואת תראי שזה יתהפך לטובה,בהצלחה רבה רבה לך.
ה' שפתי תפתח
יקרה,
קשה מאד לשמור בתוך הלב כל-כך הרבה קושי... 
טוב מאד שפרקת!!! 🤍
דבר ראשון, אני רוצה להרגיע אותך שאני לא רואה אותך כמטומטמת בכלל!
אני רואה אשה מוצפת מאד.
אשה שעוברת תקופה מאד קשה.
אשה שמרגישה בקצה.
אשה מלאת כאב.
אז לפני-לפני-לפני הכל - קבלי חיבוק גדול!
קבלי את הכתף הזאת לבכות עליה. קבלי את האוזן הקשבת הזאת. 🤍
חשבתי לאורך כל היום על הדברים שכתבת... אני אנסה להתייחס לנקודות השונות שהעלת.
1. אני רוצה לפתוח ולהדגיש את כל הדברים הטובים שמנית!
* את לגמרי מתפקדת! קמה, עושה דברים...!
* את משחקת (!) עם הילדים שלך!
* את מצליחה לראות את המתיקות שלהם!
* את משקיעה בהם ורוצה להשקיע בהם!
* את נהנית ממפגשים עם בני המשפחה!
* שאר החיים שלך די בסדר לך! זה ענק!!!
שום דבר מהרשימה הזאת מובן מאליו וזה חשוב לתת לכל אחד מהם מקום של כבוד!
זה חשוב, כי למרות שמצב הקשר בינך ולבין בעלך מעיב כרגע מאד על החיים ועל ההרגשה שלך, זה רק חלק אחד ממשהו הרבה יותר רחב וגדול שבנית ושזכית לו. תראי כמה טוב שיש בך. כמה טוב את עושה. כמה יכולת של שמחה והנאה יש לך. כמה נתינה. כמה ראיית טוב - על עצמך, על הילדים, על החיים הכלליים שלך...
זה חשוב כי כשמתמקדים בטוב (כל טוב שהוא בחיים), הטוב מתעצם.
וזה חשוב כי אחת הדרכים לגדול זה להתמקד בטוב שבנו (ומתוכו לתקן את מה שמצריך תיקון).
*
2. לגבי הקשר בינך לבין בעלך. אני לא מכירה את כל התמונה ואני לא יודעת אלו דברים קרו ביניכם...
אני כן שומעת שיש לך בלב הרבה זיכרונות כואבים מצטברים.
אני כן שומעת שקיבלת יחס שמאד פגע בך בכל מיני סיטואציות.
הוא צעק עלייך. דיבר אלייך בזלול. בזמן שבכית!
הוא צחק! בזמן שבכית!!
אלו דברים מאד מאד מאד מאד מאד פוגעים.
ועם כל זה, בתוך כל זה, יש משפט אחד שמשך את תשומת לבי. כתבת: ''וגם אם לא עשו לך את זה בכוונה ובחוסר ידיעה...אלה הנתונים וזאת התוצאה. ...בלי קשר לכוונות שלו...''. לולא המשפט הזה, האמת היא שהייתי קצת דואגת. צעקות, זלזול ולעג - אלו דברים שעל פניו נשמעים מאד לא טוב.
אבל כתבת את המשפט הזה. ואותי הוא מאד הרגיע. הוא הרגיע מכיוון שמה ששמעתי במילים האלה שלך, זה שבתוך תוכך את יודעת שכל הדברים הכואבים האלה שהוא עשה -- הוא לא עשה מתוך רוע חלילה. הם לא נעשו מתוך כוונה לפגוע. הם לא נבעו מכוונות רעות.
השאלה הגדולה אם כן היא: ממה הם כן נבעו? מתסכול? מחוסר אונים? ממבוכה? מפגיעה שלו? משפות רגשיות שונות ביניכם? מחוסר שינה? מעצבים? מניכור ביניכם? מכאב? מקצרים בתקשורת? מאופי מגושם? מכל מיני צרכים (רגשיים ואחרים) לא מסופקים אצלו?
מה שאני מנסה להגיד כאן, זה שבדרך כלל (להוציא מקרים של אלימות וכאלה), יש שני פרטנרים בזוגיות. ובדרך כלל, כשיש קושי, מתח, מריבות, אווירה עכורה - זה קשור לריקוד ששני בני הזוג רוקדים. לפעמים מדובר בשני בני זוג עם תכונות קצת תוקפניות. לפעמים יש אחד שמגלה קצת יותר תוקפנות והשני שלא יודע לשים גבולות, שמתמסר באופן לא בריא... ועוד כל מיני שילובים אפשריים. אבל בסופו של דבר, אם מחפשים אחראי, בדרך כלל שני בני הזוג אחראים. אחראים על מה שהיה אבל לא פחות ---- אחראים על כל מה שעוד יכול להיבנות ביניהם. האחריות על הצלחת הנישואין שלהם, על האושר שהם עוד יזכו לו בע''ה, היא של שניהם. הבנייה שייכת לשניהם. אם מצליחים לבד, מה טוב. אפשר לגמרי לבד ואפשר באמצעות ספרים, סדנאות, קורסים אונליין... לא חסר היום ב''ה.
אם זה תקוע מדי, אם משקל המשקעים כבד מדי, עם חסרים כלים מדי, אפשר ללכת להתייעץ אצל יועץ זוגי. או לטפל אצל מטפל זוגי.
בין כך או בין כך, כדי להוציא את עצמינו מדפוסים כואבים ומכאיבים, נדרשת מאתנו עבודה. זה לא תמיד קל, אבל זה משתלם מאד. לא תמיד מתחשק לנו, אבל שם נמצאת האמת. זה המסלול שמוביל לשמחה, לסיפוק, לנחת, לקרבה ולאהבה אמתיים.
*
3. לגבי המעשים שתיארת (הטחת החפצים ומשיכת השיער) - אני חושבת שהמעשים האלה מבטאים במצבך סיטואציות של מצוקה מאד גדולה. הם ככל הנראה נובעים מכאב ומהרגשה של חוסר אונים מאד גדולים. באנגלית קוראים לזה 'acting out': זאת דרך (לרוב לא ממש מודעת) להוציא את מה שיש לנו בלב על-ידי מעשים או התנהגות חריפים, כדי למשוך את תשומת הלב של השני. זאת דרך לצעוק ''תראה אותי!!! אני מרגישה במצב ממש נורא!!!''.
את מבקשת דברים מאד אלמנטריים בזוגיות: הקשבה. מקום. תמיכה. הכלה. כבוד. ואת מרגישה שהצרכים האלה לא מסופקים לך. אז אחרי שגילית איפוק והתאמצת מאד במשך תקופה ארוכה (כמו שכתבת ''מרוב שהכלת...והכלת והכלת''), הגעת בסוף לקצה. ובפעמים שזה קרה, זה יצא ממך בצורה חריפה מאד. כלפיו וכלפי עצמך. זאת הייתה הדרך שלך לזעוק לבעלך שישים לב סוף סוף למה שאת עוברת ויבוא לעזרתך.
לא סיפרת מה קרה אחרי פעמים שעשית דברים כאלה. איך בעלך הגיב לזה. מה קרה ביניכם כתוצאה מאירועים כאלה. מה שאני יודעת, זה שבגדול, acting out יכול להוביל לשני תרחישים:
א. הסלמה - בן הזוג יכול גם הוא להקשיח את הטון, לצעוק, לדפוק בשולחן, לטרוק את הדלת וכו'. המריבה ממשיכה להידרדר עוד ועוד לפסים שהופכים לפחות ופחות מכבדים.
ב. רגיעה ושיפור זמני בקשר - בן הזוג קולט שקורה משהו רציני. הוא מבין שזה נובע מתוך מצוקה, הוא מבין שנחצו גבולות מבחינת הקשר ביניהם והוא כביכול 'מתקן' את הדברים שהוא עשה / לא עשה ו'מתיישר' לפי הבקשות והדרישות של מי שהתפרצה.
הבעיה היא שבשני התרחישים האלה, אין אפשרות להשיג באמת את הדברים שהיו חסרים לנו.
ביקשנו:
אהבה. קרבה. שיפור היחסים בינינו.
קשר. חברות. שלום.
אינטימיות. ביטחון. כבוד.
אלו הרי הדברים שאנחנו מחפשים (ובצדק!) בנישואין שלנו.
בפועל מה שקרה זה ש:
- במקרה ה'פחות טוב', ההתפרצות רק הובילה אותנו להסלמה יותר ויותר מכוערת.
- ובמקרה ה'טוב' יותר, יתכן שבסוף קיבלנו חיבוק. או בקשת סליחה. אבל באיזה מחיר! איבדנו (זמנית) קצת מצלם האנוש שלנו. פגענו בכבוד העצמי שלנו. אני ראיתי את זה ובעלי ראה את זה. זה משאיר טעם מר. זה מותיר זיכרונות שהיינו רוצים למחוק. ועל יסודות כאלה, קשה מאד לזוגיות להתקדם, להתחזק ולהמשיך להיבנות.
וזה מחזיר אותי לנקודה הקודמת, על הקשר הזוגי ביניכם. מבחוץ, ממה שהצלחתי להבין מתוך מה שכתבת, מה שנראה לי זה שהמקום שזקוק להכי הרבה תשומת לב אצלכם הוא (כמו אצל המון המון המון המון זוגות) - שיפור התקשורת ביניכם. המטרה היא שתרכשו מספיק כלים כדי שכל אחד יצליח לבטא את הצרכים שלו בצורה בוגרת, מכבדת ונקייה, במרחב בטוח ומכבד. בלי צעקות, זלזול, לעג, הטחת חפצים או משיכת שיער.
ברגע שכל אחד יכול להביע את עצמו עד הסוף, ברגע שיש הקשבה אמתית מהלב לגבי הצרכים של השני, השמיים הם הגבול.
זה נראה אולי רחוק, אבל זה בהחלט אפשרי, בעזרת ה'. זה לא יקרה בן רגע וזה ידרוש הרבה עבודה של שינוי הרגלים והקניית הרגלים בריאים יותר, אבל זה שווה את זה!!! אם אתם מרגישים שאתם זקוקים לעזרה חיצונית, אנא מכם תשקיעו בזה ותחפשו דמות יועצת או מטפלת טובה, ששניכם מתחברים אליה. זאת השקעה שתחזיר את עצמה עשרות מונים. אולי ההשקעה הכי טובה שתוכלו לעשות בחיים שלכם. כי הנישואין שלנו, זה באמת אחד הנכסים המניבים הגדולים ביותר שיש לנו בחיים. מהם תלויים כל-כך הרבה דברים. האושר הפרטי שלנו. איך הילדים שלנו יגדלו. ועוד ועוד.
אני מקווה שהצלחתי לעזור... כתבתי מתוך תפילה שהקב''ה ישלח לי את המילים ואת הכיוונים הנכונים. ❤
אני מאחלת לך שהתקופה הזאת תעבור מהר מאד ושתזכו, את ואשך, בקרוב ממש לאור גדול ולאהבה ענקית. אמן. ❤
בס''ד
ערב טוב יקרה,
וואו, איזו הודעה.
שומעים את כללל המאמצים הרבים והגדולים שאתם עושים.
לא קל לכם, אבל אתם לא מוותרים לעצמיכם.
אתם רבים, אמנם - אבל גם משלימים.
אתם נופלים - אבל גם קמים כל פעם מחדש.
אתם מנסים שוב ושוב. ושוב. אתם קוראים ביחד על שלום בית. אתם מדברים. אתם מעבדים את מה שהיה. אתם מדייקים.
אתם בעבודה. אתם בדרך!
זה שהוא ככל הנראה כבר התקדם המון - זה דבר ענק.
זה שאת יכולה להאמין שהוא כבר התקדם המון (רק שקשה לך להעריך את זה) - זה המון.
זה שאת מבינה שבמצבים מסוימים הוא זקוק לתפוס מרחק ולהירגע בחוץ ואת מאפשרת זאת - זה המון.
זה שאתם יושבים ומשוחחים על הדברים - זה המון.
זה שאת מסבירה לו מה הלך לך בראש, זה הרבה מאד.
זה שזה עובד והוא מבין דברים חדשים - זה עצום.
וזה שלמרות הכל, כשאת מתבוננת, את יודעת להגיד שהתגובות הפוגעות של בעלך נבעו, בעצם, ממבוכה או משברון - זה עצום לא פחות.
יש לי רק דבר אחד להגיד לך: תמשיכו ותתמידו!
עוד צעד, ועוד אחד.
עוד שיחה.
עוד השלמה ממריבה.
עוד קימה מנפילה.
עוד דף מהספר על שלום בית.
עוד הכלה.
עוד דיבור מהלב.
עוד מאמץ להקשיב עם הלב
עוד ראייה מעבר למילים או לתגובות שנאמרו, אל המניעים הפנימיים של השני...
זה הסוד. להאמין ביעד. להתאזר בגבורה. ולהמשיך. ההר גבוה ויש רגעים של ייאוש, אבל אפשר לטפס אותו. את הדברים האלה, אני כותבת לך מתוך כל מיני זמנים בחיים שלי שהתמלאתי בייאוש וחשבתי שאולי כל זה לשווא וזה לא יצליח. והיום, עם מבט לאחור, אני נדהמת מכמה אפשר להתקדם בחיים. כמה אפשר לעבור מנקודות של שפל למקומות של טוב ושמחה. אני מדברת על כל מיני מישורים בחיים - תיקון המידות, זוגיות על היבטיה השונים, הורות, חוסן נפשי... אני עדיין לגמרי-לגמרי בעבודה, כן? ויש עדיין רגעים בכלל לא פשוטים לפעמים. אבל בכללי כן למדתי על בשרי שאפשר להגשים שאיפות וחלומות ברוך ה'. בזכות המון התמדה, בזכות מיקוד בחזון, בזכות עזרה חיצונית ומקצועית כשצריך, ובזכות תפילות וסיעתא דשמייא כמובן - אפשר להגיע רחוק מאד.
המשפט האחרון שלך היה מאד נוגע. אתם מאד מיוחדים, ויש לכם קשר מיוחד. ויש לכם ניסיון בתחום הזה והוא גורם לכם להרבה צער. עד כדי כך שהוא גורם לכם לבכות. ביחד...
תמשיכו ותתמדו - הזורעים ב ד מ ע ה, ברינה יקצרו 🤍
@קמה ש.אני קוראת אותך והלב מתרחב ונפעם ורוצה לברך ולהודות לקב"ה שיש נשים כמוך בעולמו!!!
איזה אוצר את לעולם זה לא יאומן!
מ-ד-ה-י-מ-ה!
כל מילה שלך,
כל תגובה שלך,
כמה כמה אהבה לזולת,
רגישות, חום, תמיכה, הכלה, חוכמה, שפע של ידע ואמת
את מותק אמיתית (לב)
מניפולציה = סחיטה רגשית
זה סוג של השפעה של אדם על אדם אחר ע"י התנהגות או דרישה מסויימת או איום כל שהוא
אם תעשה א' ב' אז יקרה כך או כך. או אגיב כך או כך.
ובכך בעצם משפיע על הבחירה של האדם השני
ממש לא נחמד. מכירה מקרוב מידי לצערי 
בעזרת השם מחר תעשי את הבדיקה בקופה וזה ממש ירגיע אותך.
ומודה לה' על כל הטוב שנתן לנו עד עכשיו.