פורום הריון ולידה (עמוד 2528)

אני שמתי התקן רק אחרי שניסיתי גלולות ולגבי הסוג קיבלתי המלצה מרב
לדעתי אם משהו היה לך מתאים ואת לא רוצה למנוע לתקופה ארוכה תתחילי עם זה

גבוהה מאוד ולהנקה או מחזור אין השפעה על היעילות

אני מונעת עם גלולות כי קשה לי לחשוב על התקן שהוא משהו פנימי וקבוע למרות שההתעסקות עם גלולות כל יום מעצבנת וצריך לזכור...אבל מצליחה לחבר כמה חפיסות וזה לגמרי סבבה לי.
חברות אמרו לי שנוברינג זה סבבה לגמרי, אף פעם לא ניסיתי...
וכשהנקתי פחות הסרזט עשה לי כתמים אז עברתי לגלולות משולבות

שמתי התקן הכי זול, היה סבבה

יודעת שלא כולם מתירים.
אבל לי זה מאוד טוב.
גלולות עשו לי רע. ממש. לא בקטע של דימומים, יותר בקטע נפשי, של דכדוך ודכאון.
התקן לא כ''כ רלוונטי לי מבחינה רפואית,
על ''נרות'' אני לא ממש סומכת.
דיאפרגמה טובה מאוד מבחינתי. אין בה שום התערבות הורמונלית, כך שהגוף מתפקד כרגיל.
ואם משתמשים בה נכון, אחוזי המניעה שלה גבוהים.

אחלה מבחינתי.
יש מעט ירידה בחשק ולפעמים מצבי רוח. אבל לא משהו שאי אפשר לחיות איתו.
מעדיפה מאשר לשים לעצמי התקן. מלחיץ אותי.
מה גם שאני מחברת חבילות חודשיים ואז יש לי שקט.
אבל זה מאד מאד אישי. מה שטוב לאחת לא טוב לאחרת.

ניסיתי נוברינג לא אהבתי. לא היה לי נוח בכלל. יצר לי אפילו פצע מההתעסקות.

אז התקן הייתה האופציה היחידה מבחינתי...

או גלולות משולבות. בטח לא בהתחלה.

אני החלטתי על גלולות מיני (של הנקה). אני אהיה אמיתית- אני לא רוצה לקבל מחזור וזו הסיבה שהם נבחרו.
לי דיאמיליה היה יותר טוב מסרזט אבל לקחתי תמיד שבועיים אחרי טבילה שאחרי לידה.

מרגיש כמו התכווצויות, אבל לא יכולה להבטיח כמובן..
בנתיים תנוחי ❤

בעזרת השם מחר תעשי את הבדיקה בקופה וזה ממש ירגיע אותך.

לי היה בשבוע הראשון לגילוי ממש כאבי מחזור. כל פעם שהלכתי לשירותים חשבתי הנה מגיע מחזור אולי טעות הבדיקה... 😁

זה כנראה התרחבות הרחם וכך הפעילות הזו של תחילת הריון

או שבשלב הזה זה יכול לפגוע?

לי בתחילת הריון היו כאבי בטן רוב הזמן, והרבה גם אחרי קיום יחסים
אבל הרופא אמר שזה תקין כל עוד זה לא כאב חריג או מלווה בדם..

שתדעי שזה גם קורה

יש כאבי בטן כתוצאה מהתרחבות הרחם.
תקין לחלוטין.
מאחלת לך הריון קל ומשעמם בידיים מלאות!!

אם זה מרגיש לך דומה לכאבי מחזור שלך ולא כאב היסטרי במיוחד לא הייתי דואגת

של התרופה בטח יש פה שכבר שאלו על זה ואם לא תשאלי את הרופא או רוקח אם אפשר שמן או ג'ל
לגבי השאלה השניה התשובה היא לא נמנעים מיחסים כי מה שיכול לגרום לקיצור הצוואר וצירים זה החומר שנמצא בנוזל הזרע וההנאה של האישה שגורמת להתכווצות הרחם

הבי"ח והרופא המליצו שלא.

אחרי המילה לא

האיזור אלא לסיבות שרשמתי ולכן אין בעיה להחדיר טבליה
כמובן עם ידיים שסובנו טוב

בעלך יכול לעזור לך להכניס?🤔

אני מכווצת ויבשה וזה נכנס רק בחוץ ואין לי כח

מקסימום זה לא יעזור וזהו

שימי סתם חומר סיכה כמו ky

אלו דברים כן טובים אצלו?
את אחרי לידה? בהריון? לפעמים התקופות האלו מגדילות את כל הרגשות

כל אדם יש בו טוב כמובן גם פחות טוב,

תפתחי את הטוב ובעזרת השם יהיה רק טוב.

להבין שגברים ונשים בנויים אחרת ולשחררר....
אני רואה את הלכלוך והבלאגן והוא לא. הצפצוף של המכונה מזכיר לי להוציא אותה ובשבילו זאת סתם מוזיקת רקע...
בעבר הדברים האלו היו מקפיצים אותי, הייתי נעלבת וכועסת שהוא לא עוזר בבית ולא איכפת לו...
למדתי להתמקד בדברים הטובים שהוא עושה,למשל כשהוא בבית עם הילדים הוא נטו איתם- משחק, יוצר ומפעיל...כשאני במקביל עושה את מלאכות הבית.
ובנוסף גם למדתי לבקש ולהגיד בצורה מפורשת מה אני מצפה ממנו שהוא יעשה בזמן שאני לא בבית כי אם אני לא אומרת דברים לא נעשים ואני נכנסת למעגל של כעס ועצבים.
זה לא פשוט בכלל וזה תהליך....מודה שעדין נופלת בזה לפעמים אבל מרגע שלמדתי לשחרר אני הרבה יותר רגועה.

לספר לנו קצת עליו? על התקופה שיצאתם ותחילת הנישואין?

המעבר שלנו ממצב שבו אנו רואים רק/בעיקר את הטוב בבן/בת הזוג למצב שבו גם הדברים הפחות טובים פתאום נראים לנו ואנחנו אפילו מעצימים אותם...

זה מעבר שאפשר לקרוא לו כמעט מובנה בנישואין...

מעבר ממצב של "אהבה רומנטית", שבה הכל פחות או יותר בא בקלות ובלי הרבה מאמץ,

למצב שרק בעזרה עבודה על הדברים ו*מודעות* אנו יכולים להצליח להגיע לאהבה מודעת.

זה לא קל, כיוון שאנחנו, בני האדם, מחווטים לראות את מה שחסר, את מה שלא טוב, נוטים לייחס לשני שטעה תכונות שליליות או לחשוב שמשהו באישיות שלו לא טוב, להעצים את הרע, להקטין את הטוב,

אבל זה לגמרי בידיים שלנו גם לשנות את זה.

אחרי שנבין שככה אנחנו "מחווטים" בתור בני אדם,

אבל שהקב"ה נתן לנו יכולת מופלאה גם להשתנות, להשתפר, לגדול, לצמוח - אז יש לנו יכולת להפוך את השריר הזה של העין הטובה להרגל שלנו.

אולי בהתחלה זה יראה קשה, מאולץ, מלאכותי, אבל לאט לאט, בדומה ממש לשריר בגוף, ככל שנרגיל את עצמנו להסתכל דווקא על הטוב, החיובי - היכולת הזו תגדל בנו פנימה ממש.

 

אפשר לתרגל את היכולת הזו דרך כל מיני דברים,

למשל, להכין מחברת מיוחדת שנמצאת אצלך מתחת לכרית וכל יום לכתוב בה לפחות שני דברים טובים שבעלך עשה יום - מעשים טובים, תכונות טובות, מקום שראית שהוא התאמץ וכן הלאה - לא רק בפן הזוגי אלא בכלל באדם שהוא.

מה טוב בו? איזה אבא הוא? איזה בן הוא?

מה את אוהבת בו?

מה את מעריכה בו?

מה את מקבלת ממנו/קיבלת ממנו במהלך השנים?

על מה את יכולה להוקיר לו תודה?

במה את מרגישה שהוא חזק וטוב?

מציעה ממש לעשות לך רשימה ולהוסיף אליה כל יום מה שעולה לך.

 

להתרגל להעצים דווקא את הטוב ואת הרע לשים בפרופורציות.

להבין שכולנו בני אדם - כולנו טועים ואנושיים ובאמת במאת אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא. אין!

לא משה רבינו ע"ה הענקי

ולא דוד המלך ע"ה

ולא אף אדם גדול ככל שיהיה!

הקב"ה בעצם מלמד אותנו שרק הוא לבדו מושלם וכולנו בני האנוש בהשתלמות.

ואין אפילו אדם אחד שהיה ושיש ושיהיה שלא טועה אף פעם ושאין בו איזה חסרון כלשהו אף פעם.

גם על מרדכי היהודי נאמר "ורצוי *לרוב* אחיו - לרוב ולא לכל. אי אפשר כל. אי אפשר להיות מושלם. כי אנחנו לא הקב"ה אלא רק בשר ודם.

גם בעלך היקר.

יש בו טוב, הרבה הרבה טוב. ויש בו גם חסרונות.

גם בי, בך, בכולנו - יש יתרונות ויש חסרונות,

והחוכמה שלנו היא לאט לאט לעבוד על עצמנו ולראות איך דווקא את הטוב מגדילים,

איך כמו שאנחנו על עצמנו יותר סלחניים ואם למשל עשינו טעות נאמר לעצמנו "לא נורא, אנחנו רק בני אדם, או רק הייתי עייפה/חולה/חלשה/טרודה/לחוצה/כאובה וכן הלאה -

כך גם אתייחס לבעלי,

שגם אם הוא טעה אז זה בטח בגלל שהוא חולה/עייף/לחוץ/טרוד/לא ידע/אחר - ז"א לייחס ***לסביבה הלא מושלמת שגרמה להתנהגות הזו אצלו את החסרון* ולא לייחס לאישיות שלו את החיסרון

לא להגיד "זה בגלל שבעלי דפוק/עצלן/משהו רע אחר"

אלא להגיד "זה בגלל שהוא היה היום ממש ממש לחוץ" וכן הלאה.

בדיוק כמו שאם פישלתי אני לא אגיד על עצמי "זה בגלל שאני דפוקה, אלא בגלל שהיום היה לי ממש קשה כי...."

ואם עשיתי משהו טוב אני ממש אתגאה בעצמי ואגיד "וואו איך למרות שהייתי עייפה העמדתי שבת - ז"א את הטוב שאנחנו עושים אנחנו מגדילים ואת הרע מקטינים -

אז אותו דבר בדיוק בדיוק לעשות גם עם וכלפי בן הזוג!

אם הוא שטף כלים - אז הוא שטף כלים! למרות כל מה שהיה לו על הראש.

אם הוא מתן לי לישון עוד שעתיים בבוקר והיה עם הילדים - אז הוא השקיע כדי שיהיה לי טוב!

אם הוא עובד ומפרנס - אז הוא עובד ונותן לכל הילדים ולי יכולת התקיימות!

אם הוא הבליג ולא ענה והכיל אותי כשאני עצבנית או טועה - אז הוא השתדל מאוד לעבוד על המידות!

וכן הלאה - לא לקחת כמובן מאליו את כל הטוב.

המובן מאליו הוא הנשק מספר 1 של הנישואין.

 

בהצלחה רבה יקרה

ואם תרצי עוד הרחבה על הנושא הזה ועוד נושאים בזוגיות - את יכולה בשמחה לשלוח לי במסר את המייל שלך ואשלח לך ספרון קצר שכתבתי על זוגיות  (בחינם)

שהרי אינו דומה הקור בירושלים לקור באילת...

גופיה עם שרוולים

חולצה לא עבה

סוודר

גרביון פלוס מכנס

זה גיל שזוחלים וממש קר כאן...

 

לפעמים מוסיפה עוד זוג גרביים בימים קרים

והבת שלי לא מפסיקה לזוז

פשוט את מרבית הבגדים אני מקבלת בירושה מגיסתי המקסימה

והיא יש לה טעם מהמם שכולל הרבה חולצות

תלוי כמה קר אני אוהבת גופיה דקה ועליה סוודר או פוטר מכותנה וגרביון כותנה. אם פחות רק או שיש מזגן אפשר גופייה בלי כתפיות מתחת לסוודר

חולצה ומכנס מפוטר וגרביים ואם ממש קר אז גם גרביונים/מכנסי גטקס.

הרי הבית מחומם בדרך כלל...
מלבישה גופיה חמה ופוטר,
גטקס ומכנסי פוטר וגרביים.
כשיוצאים מוסיפה מעיל וכובע

תלוי כמה הבית חם וכמה היא זוחלת או עומדת.
צריך לזכור שאם מחממים במזגן, אז הרבה פעמים אנחנו בגובה שלנו מרגישים שחם אבל על הרצפה יכול להיות די קר.

בבית גופיה חמה חולצה חמה, אחרי מקלחת מוסיפה לה סוודר,

בחוץ כמובן מוסיפה מעיל אם צריך וכובע.

גופיה וגטקס פלנל ופוטר מעל. בגיל הזה עדיף את הגופיב עם תקתקים כמו בגד גוף ככה נשאר גם כשזוחלים. גרביים. תכלס שלי תמיד מעיפים ונשארים עם הגטקס. אבל לרוב משחקים בשטיח ואני מחממת טוב

ובחוץ? צריך מעיל נגד גשם בגיל הזה? או מספיק סוודרים עבים?

לק"י

לנו אין מגן גשם.
אולי באמת כדאי שנקנה.

מנסיון הלכתי עם מגיני גשם ברוחות אימה והם עפו לי לכל כיוון ...

הכי עדיף מעיל שמתלבש על הכל כולל רגליים

נראה לי קוראים לזה חרמונית

מקסימום יוצאים עם שמיכה מהר. סתם ככה לדעתי כן צריך. אפשר כמו חרמונית כזו. שנה שעברה קניתי מנקסט כזה מעיל לכל הגוף. שתי שכבות פליז חםםם ומעולה לכפור אצלנו. זה ומגן גשם השאיר אותו חם ויבש. בהשגחה וכשנכנס אוויר כמובן

אנחנו נשואים קצת יותר משנה וחצי.
ומאז החתונה בעלי מאוד מאוד השתנה.
בהיבט ההשקפתי, האמוני, התורני, פשוט בהכלל.
ואני נשארתי פחות או יותר אותו הדבר...
היו לנו בתקופה של השינוי שלו הרבה התנגשויות, הרבה בכי, הרבה דיבורים על פירוק.
בה זה נשאר רק דיבורים...

לפי איך שאת מתארת את בעלך זה לא נשמע שאת לא אוהבת אותו, נשמע שאת לא אוהבת את קו המחשבה שלו, הדעות שלו, השאיפות שלו, בגלל שזה סותר את הדעות שלך...
אבל בלב. תנסי שניה לראות מה מסתתר למטה, הבנאדם שהוא בעלך, המידות, ההומור, ההוא הפנימי, אותו את אוהבת?

אהבה אפשר לטפח.
בין חילוקי דעות אפשר להסתדר.
אנחנו למדנו להתפשר.
הרבה עבודה.
לפעמים גם לנשוך שפתיים.
זה קשה אבל אפשרי...

בכמ, מחבקת אותך🤗
זה באמת קשה ומסובך!!
החיים הרבה יותר תלולים ממה שאפשר לצפות...
בהצלחה רבה לכם❤️

נשמע שעובר עליך איזשהו משבר שלא בהכרח קשור למי שהוא.
מבין המילים נשמע שאת מרגישה שהשתנת ואת כרגע בתהליך של חיפוש עצמי.
אני גם חושבת(תקני אותי אם אני טועה) שההגדרההשאת כבר לא אוהבת אותו בהכרח כמו פעם לא כל כך מדויקת
הייתי מגדירה את זה שההשקפה שלכם שונה ולא הייתי מערבבת פה עניין של אהבה.
ממליצה לך לגשת לייעוץ לבד קודם כל בשביל לסדר לך אולי קצת את הרגשות והתחושות וכמובן אחכ גם ביחד.
תיראי אני יכולה להגיד לך בפן האישי שכשהתחתנתי עם בעלי היו נקודות שאחרי זמן מה השתנו ופתאום חשבנו שונה ולקח זמן עד שהצלחנו ללמוד ללמוד להכיר בשוני ,ללמוד לגשר ולפשר כל אחד מהצד שלו.
אפשר ללמוד לחיות עם משהו שונה כל עוד יש הבנה וכבוד הדדי אפשר לגשר על הכל.
יש הרבה זוגות מעורבים ואולי את לא טיפוס שהיה עושה את זה מלכתחילה אבל אם יש בינכם אהבה חבל לפרק רק כי ההשקפה והחשיבה שלך או שלו השתנתה.
כמובן שזה מצריך עבודה של שניכם.
ויכול להיות שבכלל לא מפריע לו למשל נושא הילודה שציינת ואם לך אין כרגע כוחות ללדת 10 ילדים ואפילו שזה משהו שכביכול היה שאיפההשל שניכם..משנה האהבה שלכם החברות וההדדיות.ומעלה עוד נקודה שיכול להיות שגם הוא השתנה אבל לא מודה בזה בפנייך לפעמים יש שינויים חיוביים ומשברים לגיטימיים שאחכ רק מצמיחים.
בהצלחה אהובה

עצוב שכואב לך
אני מאמינה שעם הכוונה נכונה אפשר ליצור מצב של הדברות בין שניכם ככה שהמשפחה שלכם תמשיך בטוב ובשמחה בע''ה עם האופי המיוחד של שניכם,
הייתי ממש ממליצה לך אע''פ שזה אולי נשמע מאיים להתייעץ עם מישהי מקצועית שתכוון אותך,
הפורום הוא באמת מצד אחד מלא הבנות מיוחדות ומלאות לב שרק רוצות לעזור ומכילות בטירוף,
אבל זה לא יכול להיות תחליף למשהו רציני-כי הבית שלך הוא הדבר הכי רציני שיכול להיות!
זה מעבר שיש לפעמים אנשים שמתוך כוונות טובות להכיל עלולים להזיק-מנסיוני🙁
אני מרחתי התייעצות מהסוג חודשים ואחרי שקיבלתי אומץ סופסוף להתייעץ אמנם עבדתי קשה אבל זה עשה פשוט טוב והיה בא לי להחטיף לעצמי שלא עשיתי את זה קודם..

אולי כדאי לחשוב על דברים שאפשר לעשות שידגישו את היחד שלכם

בחיים
יש לך מחשבות ממש נורמליות וההריון בטוח מעצים אותם.
יכול להיות שגם המחשבות ההחלטיות שלך מפחידות אותו במידה מסוימת..כמו שלך היה דמיון מסויים בקשר לאידיאל של משפחה גם לו יש.
אז אולי בינתיים תדברו רק על הפסקה אירי הלידה שתהיה בעתה ובזמנה בעז"ה תחליטי שאת לוקחת פרק זמן מסויים להתפתח לעבוד על הזוגיות לטפח את עצמך ואת הילדים.
ובהמשך כבר תראו לאן זה יוביל אותכם

הוא בעל טוב ואבא טוב וצדיק ולמדן, כמה נשים היו רוצות לכתוב כך, שיש להם בעל טוב וכ,,

לכן לדעתי לנסות לבנות את האהבה, זכרי משהו הכי חשוב בזוגיות, כל זוג הם שני הפכים,

ממש כך כל זוג הם שני הפכים, לכן גם אם לא היית מתחתנת עם בעלך היית מקבלת משהו

בסגנון שלו, כל עוד שהבעל לומד ואבא טוב, תתחילי למצוא את הטוב שבו, לאהוב אותו איך

שהוא, יש כלל גדול בזוגיות ''אהבה מביאה אהבה'' וזה דווקא אחרי הנישואין, כי לפני כן הכל

דמיון גדול, המלחמה האמת הכנות מתחילה אחרי החתונה, אני ממש חושבת מומלץ לעשות

כל מאמץ בעולם להחיות את הזוגיות, וזה רק ביחס רק במילים טובות, אני בטוחה שהוא ישתנה

לטובה ואת תהיי שמחה, בהצלחה רבה רבה לכם אמן.

    

את @נגמרו לי השמות המהממת שיש לה הרבה מה לתרום בעניין זוגיות שאחד מבני הזוג משנה בה תפיסת עולם (וזוגיות בכלל)

לצערי לא כ"כ הצלחתי למצוא זמן להיכנס לפורום לאחרונה ורק עכשיו ראיתי.

תודה רבה לך @נועה נועה על התיוג ועל המחמאות.

ושמחתי לראות שענו לפותחת היקרה דברי טעם וחוכמה רבים וטובים (:

קודם כל. התקופה הזו לוקחת דברים ממש לקיצון. פלוס הריון והכל. קחי בחשבון שדברים באמת מועצמים.
דעתי האישית היא שזה משבר שאפשר לצמוח ממנו לאט לאט בעבודה קשה ומאומצת ועם המון המון שיח.
אין פה אף אחד שלא בסדר. מאוד הגיוני שאת השתנית. מאוד הגיוני שהוא נשאר כשהיה.
הבעיה עם זה היא הפער שנוצר ביניכם. חייבת לומר שאין לי ניסיון אישי בזה ולא רוצה לומר סתם. אבל קראתי בעבר וגם מבנות פה שזה לגמרי אפשרי.
צריך להתחיל לפתוח. ולדבר לדבר לדבר. תפתחי את הלב. לאט לאט. תני לו להכיר את מי שגדלת להיות. תקשיבי.
חוץ מהשיח תתחילו לחשוב על לעשות דברים ביחד. משני העולמות של שניכם. תקראו משהו. תלמדי איתו. תמצאי סרט נקי ותראי איתו. תכינו שייק. תצאו לים (מתישהו וזה) תקשיבו לשיעור יפה. תשתפו כל אחד מעולם התוכן שלו. כמו סוג של דייטים. להכיר. ללמוד זוגיות. להאמין שהביחד והבית שווה יותר מאשר העמק ביניכם. לבנות לאט ובהתמדה גשר. יש הרבה זוגות שונים. זה יותר מאתגר אבל לא בהכרח רע. ותמצאו לכם דרכים גם לשמוח ולהתמלא בנפרד. מכירה זוג בשנות החמישים. הוא טס לו לטיול מאורגן. היא בכלל עבדה ושונאת חו''ל. מה רע? זה בסדר. הזוגיות והאהבה שלהם אחרי הרבה שנות נישואין חזקה מזה שהם יחוו קצת לבד. את יכולה לצאת עם חברה. ולשתף אותו אחר כך איך היה. לחיות גם קצת בדרכך אבל להשאיר אותו חלק מהותי מחייך. זו עבודת חיים כמובן. אבל בעיני שווה לחלוטין. יש לכם בסיס טוב. קשר טוב וחיי אישות טובים ואבא טוב זה אוצר. אוצר. אין כזה אופק מהמם בחוץ מבטיחה לך. תצרו את הגשר. תציתו את האהבה.
ורק בקשר לעניין הילודה. שום דבר בעולםםםם לא אמור לגרום לך להיסחט עד כלות. שום לחץ ושום סגנון חיים. עזבי עכשיו רוצה או לא רוצה עשרה. את בהריון. תלדי. תראי איך את. תשוחחו בנחת כשיהיה רלוונטי. תסבירי כמה שאין לך כח ואת סחוטה. אין שום רב שיגידו לך לא למנוע במצב כזה אחרי שלושה צפופים. אחרי שתתאוששי. והם יגדלו קצת הרצון שלך אולי עוד יבוא. זו החלטה משותפת ועמוקה. ממש לא כי אני מקוטלגת לחברה מסויימת וזורמת עם הרוח.
הצלחות

הרווחתי גם
תודה רבה

אישית... 

אני קוראת ובוכה שוב..
תודה על הפרופורציות וההכלה. מקוה שזה באמת משבר חולף ושאראה את הדברים אחרת. הסכמתי כמעט עם כל מה שאמרתן. אם כי יש בי נקודה שאני מרגישה גם שירדה האהבה (לפחות שלי אליו) מעבר לכל השאר. בקטע של האופי, החשיבה, המראה והכל. יכול להיות שזה שחיקה שקוראת לכולם/התקופה הלוחצת שהחמירה/ההורמונים של ההריון. לא יודעת. אבל נתתם לי תקוה ופרופורציות ביום הדיכאוני הזה..
אז תודה לכן יקרות שעושות צדקה בסתר❤

שלפעמים בלי להשוויץ, פשוט זה המצב, אני מרגישה שאני יותר חכמה ממנו. אנחנו לומדים ביחד אני מבינה יותר מהר או יותר לעומק. מסבירה לו. זה מתבטא בפערים בציוני הבגרות/הפסיכו' מהעבר. זה רוב הזמן לא מפריע כי הוא טוב ממני בדברים אחרים חשובים לא פחות. אבל לפעמים אני מרגישה שהוא לא יכול להבין אותי. שאלות אמונה שיש לי/מחשבות מסובכות/תובנות על החיים/לא מבין דברים שאני כותבת ומראה לו.. בנושאים מסויימים הוא לא באמת מבין אותי ואין לי עם מי לדבר. וחלק משמעותי בחיים שלי זה שאלות עומק על היהדות ובירורים. ואצלו הכל כל כך פשוט. והוא לא מבין אותי. אז אני מרגישה ריק איתו בקטע הזה. וזה גם יוצר משקעים.. וזהו, סיימתי לחפור לכן..

בקטע החיובי !

מה ראיתי בו ?
שמחה
עדינות
מידות
לימוד תורה
זרמנות
בעל אמונה

לא יודעת...

דווקא אם את "יותר" חכמה או "יותר" שכלית,
את לא צריכה אחד כזה, את גם לא חייבת ללמוד איתו
בעל זה לא (בהכרח) חברותא, זה קשר אחר...

תמצאי *לך* משהו שממלא אותך, חברה, לימוד, עיסוק, גמ"ח, חוג, לימוד אינטרנטי
כבר תהיי במקום נינוח יותר
ותמצאו מה מחבר אתכם בזוגיות,
הרי לא סתם התחתנתם ?!!

מזכיר לי בדיחה על חברותא
חברותא בהר המור שאחרי שנה ראובן אומר לשמעון: תשמע יש לי בחורה ממש טובה לשדך לך...
אז שמעון עונה לו... לא תודה אני כבר נשוי פלוס ילד

קודם כל- אם לימוד משותף מדגיש לך את הפער החכמה- תפסיקי אותו.
דבר שני- חשבת כמה זה נםלא להיות בעל אמונה פשוטה ישרה ותמימה? בעלי כזה, אני כמוך. הלוואי עלי להיות עם אמונה כמוהו. בלי שאלות עומק וחפירות . להאמין באמת באמת מכל הלב למרות הכל. תמיד. זה מופלא ומוערץ בעיני.
לפעמים תופסים שאלות עומק כאיזה חכמה גדולה, אולי, אבל את יודעת- ואני מרשה לעצמי לומר את זה כי זה נכון עלי- לפעמים זה סתם חפירות של אנשים שאוהבים להתפלסף ויש להם קושי באמונה. (לפעמים. לא להתעצבן) ולא בהכרח מעיד על איזה חכמה גדולה

ודבר אחרון- חכמה אינה מתבטאת רק בציוני פסיכומטרי. חפירות. פלסופים.
יש חכמה בחינוך ילדים
יש חכמה ישרה של ראית עולם ברורה
יש חכמה של טקט
יש חכמה להסתדר עם אנשים מעצבנים.
יש המון סוגי חכמות בעולם, ובלי להכיר אתכם אני מוכנה ליתום שבחלק מהסוגים האלו בעלך יותר חכם ממך. למה? ככה. כי אף אחד לא חכם בהכל ואף אחד לא טיפש בהכל.
אז כרגע את יותר בקטע של שאלות עומק וזה מטריד אותך. וזה מובן מאד! לא מבטלת את זה.
אבל בטוח את יכולה לחשוב על מצבים בחיים שהוא פתר יותר ווב ממך, ולאורך החיים החכמה של למשל, להסתדר עם שכנים מעצבנים כדי שיאשרו לך הרחבה, חשובה לא פחות מציון הפסיכו. סתם דוגמא. והחכמה לחנך מתבגר מעצבן חשובה הרבה יותר.
אז לא הכל שחור לבן, ולצד כל התסכול המובן מאד שאת חווה, מציעה לך לחשוב לעומק (כמו שאת אוהבת 😍) על כל הנקודות שהעליתי ואני מקווה שמשהו ידבר אלייך ויקל
עלייך
💕

תראי. לכולנו יש גלים. החיים בעליות ובירידות. ולדעתי בשלב של ארבע שנות נישואין או איפה שהוא בסביבה בהחלט יש התבגרות והופעת משברים. לפעמים צריך לתת לגל עכור לעבור. ולפעמים זה יכול להיות פתח להעמקה וצמיחה. את גם בברור המקום שלך מול עצמך (קרה לי גם סביב השלב שלך) וזה בוודאי משליך על הזוגיות. חוזרת על דברי שזה מקום שממש יכול להצמיח.
לגבי החוכמה והשכל. מכירה את זה. כל עוד זה לא פער עצום ממש. בעיני זה לא בעיה. תחפשי את המקום שבו את כן מעריכה אותו ומרגישה שהוא יותר ממך ותחזקי לך בנפש (למשל אצלנו זה טוב לב ומידות פי אלף משלי). לגבי שיח. תראי. לבנות יש הרבה יותר נטיה לחפור. אצל חלק מהגברים הכל יותר רגוע ונינוח. אין להם את הטלטלות הרגשיות שלנו. לא יודעת. אותי זה מייצב ונוסך בי ביטחון. יש משהו מרגיע בפשטות ובישרות. ממש עניין של נקודת מבט. גם בפן של האמונה. אולי הוא עבר את הברורר שלו. אולי בגיל צעיר. והיום הוא לא מרגיש צורך לחפור שם. וגם מזה יש מה ללמוד. זה באמת שינוי ראש. בטוחה שיש דברים שהוא יודע טוב ממך. הלכה? גמרא? אולי תלמדו נגיד פניני הלכה יחד. ומשהו על אמונה תלמדי לך ומדי פעם תשתפי אותו בתובנה. לגבי שיח רגשי. יש באמת גברים רבים שזה לא הצד החזק שלהם. ואנחנו חייבות את זה. לאט לאט. תלמדי אותו. תבקשי את ההקשבה שלו. תלמדי אותו מה ואיך לומר. הם משתפרים.
אני לא מתכוונת לסתור את הכאב שלך. סליחה אם זה נשמע ככה. אני פשוט חושבת שזה משבר מאוד מאוד תואם לשלב. שמועצם על ידי התקופה כמובן. וזה מאוד בסדר לשאול ולחשוב ולבכות. אבל אני כן נוטה לחשוב שאין פה שום דבר שמצדיק פירוק בית. בהחלט צריך לעבוד. ולעבוד קשה. ללמוד לתקשר. לעבוד על הזוגיות. העבודה וההתקרבות והשיתוף וגם חוויות משותפות זה מה שבונה את האהבה. תנסו. ואם לא תצליחו לבד שווה לפנות לטיפול זוגי.

האם קורה לך לפעמים כשאת במצוקה או בסטרס שנהיה לך דפוס מחשבה שממש הולך בקיצוניות? הכל לא טוב, המצב ממש גרוע? אין דרך לצאת מזה? אני נגיד יודעת על עצמי שאני ממש כזו ושזה אחר כך עובר כשגורם הדחק עובר. לא שהחששות נעלמים כלא היו, אבל הם לא צובעים את כל המציאות בשחור.
עכשיו את ממש חושבת שאתם לא מתאימים, כבר מזכירה את המילה פרידה, אין אהבה. אז אם זו לא פעם ראשונה שאת ככה מרגישה ואחר כך זה עבר לך, הייתי פשוט שוהה ברגשות שלך, נותנת להם מקום, בלי פאניקה ובלי לקפוץ למסקנות מרחיקות לכת..
את מתארת מצב עם המון המון גורמי דחק. מצב שבו מטבע הדברים כל הפערים ביניכם צפים ואתם גם כל הזמן פיזית ביחד וזה עוד יותר בולט. וההריון רק מעצים את החששות והופך את המצב לעוד יותר קטסטרופלי בעיניי רוחך.
לכל זוג יש פערים. לפעמים זה ברמה הדתית, האמונית, האישיותית, המינית, השכלית, הרגשית, המראה החיצוני, התרבותית וכו.. השאיפה היא לא שלא יהיו פערים, אלא שתהיו 2 אנשים שרוצים להיות חברים אחד של השני, חברים טובים, אוהבים. וכן, יהיו צרכים שתצטרכי למלא מבחוץ. לדוגמה שיחה עם חברה אישה. דיון פילוסופי מעמיק עם קולגה וכו, אבל יהיו דברים שבעלך ימלא בך. לדוגמה שיחה רגועה ונינוחה, קבלה והכלה, מיניות, חיזור, נתינה..
מה כן יש בו בבעלך שבחרת בו? מה באישיות שלו את אוהבת?
אתם יכולים לצחוק ביחד? לאהוב ביחד?
והאם דיברת איתו על כל זה? על הפערים ברמת השיח? שאת צריכה שיקשיב לך יותר שיתעניין, שישאל שאלות על מה שאת מספרת לו, שיעלה נושאי שיחה?
והאם יש לך חברות שאיתן את יכולה לשוחח בכיף ובהנאה על הנושאים שמעניינים אותך?
אני מזדהה איתך בחלק מהפערים שציינת, אני מאד אוהבת להעמיק בשיח רגשי ובעלי ממש לא, אני יותר חכמה מבעלי במה שהעולם נוהג להחשיב חכמה, ואני לא אותו דבר כמו שהייתי כשהתחתנו. אז אני ממש מדי פעם מכריחה אותו להתעניין בי כמו שאני צריכה. לשאול שאלות, להקשיב, לשתף. ואני יודעת שגם בשביל זה יש חברות והוא לא יכול לתת לי הכל..
ולגבי הלימוד המשותף, אם זה מעצים בעינייך את הפער התפיסתי, לא בטוח שאתם חברותא מתאימה. זו לא בושה. יש סיבה שיש חברותא שעובדת וחברותא שלא.

בעלי חזר בשאלה בצורה קיצונית אחרי 10 שנות נישואין, מה שפתח בינינו פער ענק בכל תחום רוחני/ מחשבתי/ השקפתי, ועדיין זכרתי את כל התכונות היפות שניחן בהם ושבגללם בחרתי בו, ושמתי לב שכול התכונות עדיין שם. ממקום זה החלטנו להמשיך יחד ובנינו כמו חוזה מחודש. ממליצה לך לחכות לתקופה רגועה יותר ואז לברר את העניינים הינכם אבל רק בתיווך עזרה מקצועית

הדשא של השכן ממש לא בהכרח ירוק יותר ויש בזה שני מישורים:

 

תאורטית- יש מן מחשבה שמזנבת כנראה בכולנו שהייתי יכולה למצוא מישהו יותר...(כל אחת לפי רצונותיה)

זו טעות עצומה! וצריך לתת עליה את הדעת, כי אין באמת מושלם.

כל אחת מאיתנו התחתנה עם בעלה בגלל תכונות מסוימות ולמרות תכונות מסוימות (כמו שאנחנו בעצמנו)

והקבלה של המכלול הזה היא עבודת חיים.

 

פרקטית- כמו שכתבת, אף אחד לא מבטיח לך שאם חלילה תבחרי לפרק את החבילה יחכה לך מישהו יותר טוב.

(וגירושין הם התמודדות מאד קשה באופן כללי, במיוחד כשיש ילדים)

כתבת שיש לכם קשר טוב סה"כ- זה המון! אבל דרוש טיפוח. 

אנחנו בשלב הזה חיפשנו סדנא זוגית שתוציא מאתנו יותר קירבה (הלכנו להדי ויומי שלייפר ואני ממליצה.

יש עוד המון בסגנון כמו הזוג יפרח מבית רימון) 

אל תוותרי. קודם כל נסי לחזק את הקשר

 

בהצלחה רבה!.

 

ב"ה דיברנו אתמול על הכל, והכל קיבל יותר פרופורציות. באמת כמו שאמרו כאן אין כמו לדבר זה ממוסס כל כך הרבה דמיונות. ברור שיש עוד על מה לעבוד ולגשר אבל לפחות זה מתוקשר ולא אוכל מבפנים. תודה לכן!

אבל מחמם את הלב לקבל הודעת עדכון כזו....

בהצלחה לכם♥️

מאד מעריכה את הזמן שהשקיעה כאן כל אחת בשביל מישהי שאינה מכירה. נרגעתי והחכמתי מכל תגובה ותגובה. פתחתם לי כיוונים נוספים. מסכימה גם שיש תחומים שהוא חכם ממני/מסתדר יותר טוב ממני. ושניתן לחיות עם פערים מסויימים. תודה ויישר כח.

נראה לי שתחושת הכבדות אכן נובעת משבת, וגם בגלל שזה סוף היום, ולרוב הגוף כבר עייף.
בקשר לכאב הגב, נסי ללכת זקופה, לא בגב כפוף.
ותעשי מתיחות, זה משחרר שרירים.
ככל שמתמידים, מצב הגוף משתפר וההליכות הופכות לפחות מעייפות.

בהצלחה

אולי גם זה נותן דחיפה לגוף וגם הכדורים יתנו. בעז"ה 🙏

שבוע טוב😍

בהצלחה בעז"ה מחר ותשטפי טוב :/

ושטפתי טוב

בעז"ה מחר יצא חתיך!!

אבל בסוף בגלל ההומור הרגשתי שזה לא ידרך על פצעים... מקווה שזה בסדר

וזה לא דורך על שום פצע (הוא קיים, והוא פעור אבל הוא לא נמצא באותו מקום בכלל)

ומגיע לך שאני יעודד אותך חזרה אחרי כל החיבוקים שלך!!! 

מה שלומך? חזרו תשובות מהברור?

להיות חברה במועדון המקורי שלך..

ובהצלחה!!

ומדהים שהגוף שלך כ"כ מדוייק!

המשכתי לקחת גלולות בערך שנה אחרי החתונה וכמו תמיד עשיתי הפסק ביום השביעי בערך, בשנה האחרונה, כשאני בטיפולי פוריות כמעט תמיד מצליחה ביום 5-6 😌 ב"ה לפחות עם ביוץ בשבעה נקיים אנחנו לא צריכים להתמודד

אני לא יכולה להיות מושבתת בגלל שהיא ישנה...
כמובן שלא אעשה מסיבת קריוקי,
אבל אני סוגרת את הדלת של החדר שלה ועושה מה שאני צריכה.
אם היא מתעוררת, אז מתעוררת...
לאט לאט היא מתרגלת לקצת רעש...

עם הראשון באמת שמרנו על דממה.

עכשיו כן קצת יותר בקול.

יש בזה כמה פרמטרים, איכות השינה של הילד, ההרגל, גודל הבית.

הרגלנו אותה לאט לאט
משתדלים כמובן לא להפעיל את הבלנדר בזמן הזה

בפועל משתדלת שזה יהיה הזמן שלי. עושה איתם את המטלות

אם לא נעשה את זה בזמן שהם ישנים איך הבית יהיה מסודר?

אחרי חצי שעה שהיא ישנה ונרדמה חזק אפשר להפעיל בלנדר 

עם מאוורר גדול שיעשה לו רעש ממסך (שלא מכוון עליו כמובן), ואז אני יכולה לעשות רעש סביר והגיוני, למרות שלרוב אני בוחרת לרבוץ על הספה עם הפלפון.

ואני סוגרת את התריס כך שהחדר גם מוצל

ולא משנה מה אנחנו עושים הוא ישן, בה!
כמובן לא רעש מוגזם אבל לא חושבים אפילו להיות בשקט כי הוא ישן

אנחנו אומנם רק זוג אבל הוא התרגל לזה מהשהות אצל ההורים שלי אחרי הלידה, שם יש רעש רציני מכל האחים שלי והוא למד לישון ככה

כבר שמתיישבת להניק מפעילה מטלפון ישן רעש לבן.
סוגרת את הדלת ואני יכולה לעשות הכל שהם ישנים.

האמת שהיא מפחדת מהרעש הלבן...
אם אני מפעילה את זה כשהיא ערה אז היא בוכה.

החדר עם התינוק/ת כי כשנכנסים להם לחדר הם מתעוררים אצלי .הבית שלי ממש קטן לדעתי הם התרגלו לרעש.כן סוגרת להם את הדלת עם עושה משהו מרעיש במיקסר לדוגמא

כשהיו תינוקות התעוררו כמעט מכל לחישה, עכשיו בני כמעט חמש ושלוש, אחרי שנרדמים לגמרי וישנים כמה דק' השינה שלהם עמוקה מאוד, אפשר לעשות הכל.

ולפותחת @כמה טוב שבאת היקרה-
גם אצלי ככה,
כשהם קטנטנים הם מתעוררים ממש מכל אפצי!
ובקושי ישנים לי...
משהו הזוי

ב"ה לאט לאט זה עובר להם
סביב 10 חודשים התחיל לישון חזק יותר ולזמן ארוך יותר (מחצי שעה)
ובן שנתיים כבר ישן ב"ה טוב גם עם רעשים

בהצלחה רבה!!

השאר כבר לא היתה להם את הפריוילגיה הזאת....

פעם כשהדלת של החדרים היתה מול הסלון והמטבח והבית כולו בגודל של כמה מטרים... אז לא הפעלתי מיקסר ודברים מרעישים....אבל עכשיו אנחנו בבית שהמטבח רחוק מהחדרים אז אין בעיה...
רק נגיד שואב אבק ודברים שמרעישים בסלון, שקרוב יותר לחדרים אני לא עושה כי נראה לי שכן יעיר...
וגם דיבורים מדי בקול

עניין של איזה גילאים יש לך בבית...

כמובן בלי רעשים יותר מידי חריגים.
אני חושבת שעם הגדול הקפדנו יותר על שקט אבל כשיש עוד ילדים בבית זה כמעט ולא אפשרי לשמור כל הזמן על שקט...

אחרי אירוע לא נעים (כלשונך) זה יכול להיות, זה דומה מעט להתנקות אחרי לידה.
דבר ראשון להיות מלווה על ידי רב, בכל התהליך,לשאול הכל!
לבדוק אם אפשר להמעיט בדיקות וכ'ו
לשתות הרבה הרבה מים,ממליצה גם על טיהורית

למה מים עוזרים?
ומה זה טיהורית?

הרבה שתן, אני לא באמת יודעת...

טיהורית זה טיפות טבעיות, את יכולה לגגל
בהצלחה יקרה!

קודם כל חיבוק על מה שעברת!
לגבי שאלתך, בדכ כאשר יש שאריות יש דימומים
אצלי כאשר הכל יצא נגמרו ה"טיפטופים"
עשית א. ס. לראות שהכל יצא?
כמובן שצריך להוציא הכל, שלא יגרם ח"ו זיהום
אצלי היה דימום שבוע וחצי
במקרה שבדקת ואין שאריות אלא רק דימומים, יש תוסף תזונה בשם "ביופלבונואיד" שניתן לקחת והוא עוזר לעצור דימומים
כמו כן לשתות הרבה מים עם לימון, עוזר לגוף להתנקות ולסיים את הדימום מהר יותר

לי לקח אחרי הגרידה המון זמן להיטהר

עשיתי הפסק אחרי כ- 10 ימים

ואז התחיל כתמים בהתחלה עוד רצתי לרב עם כל שאלה ואז הבנתי שזה מתמשך ופשוט הרפיתי

אחרי שבוע וקצת מההפסק הראשון הצלחתי שוב והכל הלך חלק

סה״כ שלוש וחצי שבועות

עם כל מי שדיברתי איתו הבנתי שזה נפוץ מאוד

ברמה שהיה רב שהורה לאחותי אחרי הפלה לא לנסות אפילו להיטהר עד למחזור

(אני התעצבנתי על זה כי היה לי שווה לטבול אפילו שזה היה רק לשלושה ימים, אולי יש שחושבים אחרת...)

חיבוק

תתעודדי

זה יכול לקחת קצת זמן...

❤️❤️❤️

אולי באמת אני ישחרר
למרות שאם אין חבל לא לנסות...
כמה זמן אחרי גרידה
אמורים לקבל מחזור?

הרבה על מה שיש עכשיו

כנראה אנחנו קבוצה מנצחת...

 

מאחלת לכולנו שגם לך יתגשמו המשאלות

הלוואי שזה באמת זה! ⁦❤️⁩

עם הזמן זה יעבור.

תזרמי אתו.

סיבת התופעה פשוטה: גופך מחליט כמה חלב לייצר לפי כמות החלב שיונק בלילה (ולא ביום), זה קשור להורמונים, לא לתינוק.

לכן תינוק משתדל להיות ער ולינוק בשעות הללו.

כעבור זמן, כאשר יצור חלב אצלך יהיה כבר יציב, תינוק יעבור לסדר יום נוח יותר.

אל תדאגי, הכול בסדר.

אצלנו רק כשנכנסה למטפלת סביב 6 חודשים התחילה לישון לילות. הבעיה העיקרית הייתה לשבור את המעגל הזה של העייפות מאחר ולא היה לי כוח לקום בבוקר כשהלכתי לישון ב4 לפנות בוקר. כשחזרתי לעבודה לא הייתה ברירה והערתי גם אותה מוקדם, תוך כמה ימים התחילה לישון לילה ובגיל 8 חודשים ישנה לילות כמעט שלמים.

הלוואי שיסצדר מהר. קשוח

אני מבינה מכן שאין יותר מדי מה לעשות ..

אולי להביא בייביסיטר לאחרים ולהשלים שינה בבוקר.
אצלנו היה עם השניה. הסתדר סביב גיל חודשיים. לא שישנה טוב ולא קמה אלף פעם. אבל זה שהיא ממש הפכה די הסתדר אז. מקווה שגם אצלך יסתדר בקרוב ממש.

כרגע באמת משלימה שעות בבוקר. חוששת מה יהיה כשאחזור לעבוד בע"ה... ה' יעזור !!!

ואומרת לעצמי משפט מה זה מעצבן....

אבל העיקר שהיא בהריון 😍😍

בקטע מפרגן, כאילו שאני שמחה מאוד מאוד על זה. 

והסיפור ממש מעצבן, 

 חמודה שזוכרת.

זה פשוט מה שעלה לי לראש. זוכרת איזה מתח היה אם כן או לא...

מרגש אותי כל פעם מחדש לראות את האהבה של הנשים פה בפורום.

אין עליך מהממת!

העולם התחרפן לגמרי!

אמא שלי היתה היום בתל אביב, אמרה שחצי בלי מסכה בכלל, חלק עם חלקי וחלק עם מלא.
בקיצור, שיעזבו את החרדים כבר בשקט!!!

יש הרבה הרבה הרבה פחות נדבקים בקורונה מאשר בריכוזים החרדיים.

כמובן לא מצדיקה בכלל את הסיפור הנורא שקרה באוטובוס, ולא מצדיקה את איך שהולכים בתל אביב ללא מסכה ועושים הפגנות - אבל במבחן התוצאה הם כנראה כן עושים משהו בסדר, כי עובדה שיש שם פחות הדבקות

לרוב מי שהולך ללא מסכה, גם לא מאמין בזה ולא יבדק.
לא מכירה את כל התל אביבים, אבל מאמינה שזה הרבה מהם.
לעומת זה חרדים נבדקים המון. לצערי..
לא רוצה להכנס ממש לדיון בעניין, כי אני שונאת לדון בזה, רק מציפה פה משהו...

מאשר ציבור שומר מצוות. זה לא שיש מניינים 3 פעמים ביום
ועוד.




למרות שיש לעומת זה מסיבות פאבים בארים..

זה מול זה ברא אלוקים...

משפחות חרדיות הן ברוכות ילדים בדרך כלל.
אז אם ילד אחד נדבק ומדביק את שאר המשפחה (שוב, בגלל הצפיפות, מניחה שקשה מאד לבודד ילד חולה בבתים קטנים) מצטרפים לספירה של הנדבקים לפחות 10. כפול כמה משפחות. ואז מקבלים מספרים גדולים.

באמת מעצבן מאד מאד שמעירים

ונהיה סטיגמה על החרדים שזה באמת לא הגון ולא נעים

 

אבל רוצה להגיד משו

 

כתבת בסוף= עד כאן פרקתי את הכעס שלי על הקורונוסטים

 

לא יודעת את מי את מגדירה קורוניסטים

אני באופן אישי אמא לילד בקבוצת סיכון

פחד אמיתי על מה שעלול לקרות אם ידבק

לא רוצה לפרט בדיוק מה יש לבן שלי מחשש אאוטינד אבל לגמרי קבוצת סיכון.

בע"ה בריאות לו ולכל עמ"י

 

כשאני הולכת במרחב ציבורי ורואה אנשים בלי מסכות, נשבר לי הלב.

מפחדת

על החייים כפשוטו

וכן, גם אני מזיעה בטירוף בגלל המסיכה, מתגרדת וסובלת.

 

ה"קורוניסטים" זה לא אנשים שסתם רוצים לעצבן

זה אנשים שיש להם לצערם סיבות טובות לחשוש

 

מסכימה שצריך הרבה זההירות בלהעיר לאנשים אחרים

וכמובן לא לצעוק ולא לבייש

ומתבאסת בשבילך על מה שעברת היום

 

 

רק רציתי להציג את הצד השני..

ואני גם מלאה בכעס גדול על מי שהולך בלי מסיכה, אבל במקרה הזה לפותחת כן הייתה מסיכה.

ולפותחת- חיבוק. ספגת בזיונות ודממת, גיבורה.
אני הייתי נכנסת באמאמא שלה....
(לכל אלו שחושבות שאני כזאת עדינונת, אני כן, באופן כללי, אבל לא כדאי לעצבן אותי)

שמחנכות, ומרגישות צורך חזק לצעוק ולזלזל בציבור שלא בדיוק כמוהם. 

התכוונתי לנשים שלוקחות את הקורונה יותר מדי ודורסות על הדרך את כל העולם.

התכוונתי לאנשים שיצאו מדעתם!

בעז"ה ה' ישמור עליכם ועל ילדכם 

בריאות לכולנו.אמן.

בעיני הביטוי קורוניסיטים הוא פוגעני ומזלזל. אם היית עם מסיכה וצעקו עלייך זה ממש ממש לא בסדר ומכוער. אבל זה לא הופך את השמירה על החיים של בני אדם למעשה מוגזם.

לווירוס הזה, באותה מידה (או יותר) הוא בקבוצת סיכון לווירוסים אחרים.

אבל לא נדרשנו להיחנק במסכות בגלל שום ווירוס אחר מועבר באותה צורה.

רוב הווירוסים עוברים במגע עם הפרשות. ולא גם באוויר ברמה כזו. אפשר להישמר מהם יותר בקלות על ידי שמירה על היגיינת ידיים. לרוב הווירוסים המסוכנים יש היום חיסונים. רוב הווירוסים שמסתובבים הם לא מסכני חיים כמו הקורונה ולא מדבקים כמוה. ממש ממש ממש לא נכון. וסתם מטעה. ועם כל הכבוד לזה שמסכות זה מעצבן יש פה כל כך הרבה השלכות חמורות יותר. אז כן. נחנק במסכות ונציל חיים כמו שהקב''ה, התורה והשכל הישר והמוסר הבסיסי מדריכים אותנו.

אולי בגלל הסבל הזה, מעכשיו יהיה לך רק טוב

לך ולכל המשפחה היקרה שלך , תחל שנה וברכותיה אמן.

כזו זנאה ופחד כמו האנטישמיות בתקופת השואה

אמן רק שלא יגמר בשפיכות דמים! (למרות שגם "רק" הלבנת פנים זה נורא)
ותחבורה ציבורית זה זוועה...
חיבוק!

אולי לא בדיוק באותו נושא
אבל אותו אחד גם עבר ביזיון גדול כזה
בקשר לקורונה
והוא שתק
לא יודעת כמה זה קשור אבל בטוחה שזה יחזק מאוד
באדיבות אתר הידברות

בני ברק בהלם: חולה הקורונה התעורר בנס בזכות...

שאלו יהיו היסורים היחידים בכל ההריון הזה!

בזיון זה אחד האופנים לכפרת עוונות...שלא נדע..br />
בזכות זה שיהיה הריון תקין עובר בריא ושלם ולידה קלה!!!
💗💗💗

ולא עוד בזיונות...

 

 

 

לא זוכרת אם זה בגמרא, שרב אחד רצה שתהיה לו כפרה על חטא חמור, וביזה את עצמו, (אולי הסיפור על אותו רב שפדה שבויות, ואז יצרו גבר עליו והוא לקח סולם כבד נורא וטיפס, באמצע תפס את עצמו, וצעק- שריפה! שריפה!
אנשים הגיעו ומיד ידעו מה הוא עשה..)והבזיון...אוי, הביזיון...
כפרה על הכל....

יש אצלינו אישה אחת קשת יום, שעובדת בחנות יד2, קבוע כשאני מגיעה אני מקבלת כמה צעקות ממנה, פעם עברה לי מחשבה להגיד לה כמה דברים לסתום לה את הפה, ואז.. חלפה בראשי מחשבה על הביזיון.
והחלטתי שאני נותנת לה לצעוק. בלב שקט. בראש מורד ויוצאת.
והלוואי שזה יהיה כפרה על עוונותיי

בדיוק גם הבן שלי משהו צעק עליו בבית כנסת, ממש שלא באשמתו, 

ביקשתי ממנו שינצל את זה ויברך אותי בתינוק

קבלי חיבוק גדול !!לא פשוט בכלל

ש"אמר רבי אילעא אין העולם מתקיים אלא בשביל מי שבולם את עצמו בשעת מריבה שנאמר תולה ארץ על בלימה" באותו רגע עליך העולם עמד!

שתדעי שסיפרתי לבעלי הוא ישר אמר
"ואיי ואי איך אני מקנא בה. מה מחכה לה בעולם הבא. איזה זכות הייתה לה...איזה כפרת עוונות זה..."

אני מאוד מאוד מבינה את ההרגשה שלך ממש מעליב...ואת ענקית ששתקת!!!!

תמיד יש לך את המילים הנכונות והמחזקות ! 

תודה מעומק הלב

 

וגם חסרי ראש.

 

אל תקחי את זה ללב.

לאחרונה להיות אנטישמי זה שיא האופנה...

 

 

נכון, אל תצאי, אם את יכולה. מה את צריכה להיחנק ולסבול?

תרגישי טוב!

שבוע טוב וחודש טוב.

אני חושבת שאת חייבת אולי להתרכז רק בחצילים

פתאום לא מדאיגות אף רופא.. הכל רגיל, נורמלי. גבר היה מתאשפז מזמן על מאית ממה שאשה בהריון עוברת ומרגישה..
בהצלחה יקרה
זוכרת את התופעה הזו גם אצלי, כבדות מטורפת אחרי אוכל

נכון, הריון זה לא מחלה, זה אוסף בלתי נגמר של מחלות 🤣
ו @חצילוש, איזה שלב את בהריון?

אני סוף רביעי

שליש ראשון זה הכי סחרחורות, אבל אולי רק אצלי.
כדאי לקום בהדרגה כדי להפחית סחרחורות..
ומה שבטוח... בסוף זה עובר 😅

תנסי להימנע ממלח לגמרי, תוך יומיים את תראי שינוי מדהים.

סתםםם, הייתי חייבת. אני מאד מאמינה בשינוי תזונתי אבל יש לו השלכות על צדדים מסויימים באיכות החיים שצריך לקחת בחשבון, לטוב ולרע

לק"י

גם בכל כך הרבה דברים יש מלח....
זה אומר לאכול רק אוכל ביתי בסיסי.

כבד עמוס.

ממליצה להסיר עד כמה שניתן שומנים, כולם, אך במיוחד מין החי.

וסוכר לבן.

וכמה שיותר פירות. במיוחד תפוחים. מכל הסוגים. בלי הגבלה, כמה שיותר.

אם נשנושים שלך יהיו על פירות, וההנחה שלי נכונה - לא תרדמי וגם תרגישי יותר טוב.

ובעיקר מרזה כרגע

יותר בסוף כזה. ניסית לאכול יותר ארוחות קטנות במשך היום?

פשוט בשבת גם ככה הארוחות כבדותת

הריון הוא כר פורה לתופעות עיכול מגוונות ומענינות

לעשות בדיקות לבדוק איך המצב אצלך. לא מבינה בזה. אבל גם אם מחליטים לא לעשות טיפולים לפחות לדעת מה קורה. כי מן הסתם שיש כאלה שכן וכמובן יש כאלה שלא אבל זה לא רלוונטי למצב האישי שלך. בהצלחה יקרה

הרופא אמר שאני לפי הבדיקות יכולה להקלט.
וכלום.

אולי יש פורום יותר מתאים? לנשים מעל גיל 40?קו פרשת המים

הלכת לרופא פוריות או נשים?
בדקת רזרבה שחלתית?

עשה לי בדיקת הורמונים ואולטרה סאונד.
אני שואלת מבחינה אמונית עברנו כמה דברים בשנים האחרונות. דברים לא פשוטים. לא רוצה לפרט אבל יש דברים שחווינו. אני מאז גיל 35מנסה להביא, אבל בגלל דברים שעברנו לא "עבדתי בזה" אלא בלהתאושש.
מרגישה שמגיע לי מן פיצוי, והוא לא מגיע בדמות מה שאני מחפשת. חשבתי על תרומת ביציץ אבל התייעצתי עם מכון פועה שהמליצו שלא בגלל שיש ילדים. ברוך ה'.
חשבתי שתינוק קצץ ישמח את הבית יותר. זא הבית שמח אבל זה סוג של התחדשות. אבל זה לא מגיע, אז אולי פשוט לזנוח את החלום. בפירוש הייתי עושה טיפול אם לא היו לי ילדים, למרוץ שזה יכול להחמיר לי בעיה מסויימת הייתי לוקחת סיכון. אבל במצב כזה שיש ברוך השם אבל הם בגיל העשרה, ככה שיש לי עוד כעשור לנכדים. אז קצת מבאס. מעניין מה מבחינה אמונית עליי לעשות
זה באמת מצער אותי, כי חשבתי שזה ישמח וישנה קצת. חשבתי על אומנה אבל ילדיי מסרבים, אז לא יכולה על חשבונם. לתינוק דווקא הם כן היו רוצים.

רופאי נשים לא מבינים בפוריות נקודה.
על סמך בדיקת דם רגילה אי אפשר לומר לאשה שמעל ארבעים שהיא יכולה להיקלט טבעי. פשוט לא. יש עוד המון בדיקות.
ואיך הגעת למחשבה על תרומת ביצית אם את לא רוצה טיפולים? למה את חושבת שהבעיה שלך היא הביצית דווקא? אולי בעיית זרע? אני רואה שכתבת שנראה לך שאת מפספסת ביוץ איך תרומת ביצית תעזור לזה??? ובשביל תרומת ביצית גם תצטרכי טיפולים.

נשמע לי שאת סתם מסובכת שמחשבות ואמונות טפלות.
מציעה לך קודם כל ללכת לרופא פוריות טוב
ככה תדעי קודם כל אם יש לך בעיה
מה הבעיה
מה הפתרון
(הזרעה למשל זה ממש מעט הורמונים ולא טיפול קשה והרבה פעמים היא מספיקה)
מה נדרש ממך
האם זה באמת ישפיע על הבעיה שיש לך
האם את רוצה לעבור את זה

כשתדעי אם יש לזה באמת השפעה על בריאותך תתייעצי עם רב מה צריך לעשות מבינה אמונית. יתכן שזה יותר פשוט ומינורי ממה שאת חושבת (לפספס ביוץ התרופה ממש פשוטה !) יתכן שזה באמת בעייתי.
מה שברור זה שאין לך מידע אמיתי כרגע ואת פועלת קצת בעיוורון על סמך כל דבר שאת קוראת שאולי יעזור (תה ומכוסות טבעיות ודיקור ומה לא, כשאת לא יודעת בכלל אם יש לך בעיה ומה היא) וממש חבל.

10/11התור,מעניין מה יגידו לי

אבל יש גם ממש הרבה שלא.
בנוגע לרצון ה׳ אם הוא ירצה שלא תיקלטי עם טיפולים אז לא תיקלטי.
אבל בדיוק כמו שאת יוצאת לעבוד אפילו שאולי רצון ה׳ שתהיי עניה, וכמו שאת מרכיבה משקפיים אפילו שרצון ה׳ כנראה שלא תראי טוב, אז אין להסיק מזה שאת מחליטה לא לטפל את רצון ה׳ . הרי אולי רצון ה׳ שכן יהי לך עוד ילד אבל רק על ידי טיפולים כי זה המסלול שהוא קבע לך בחיים?

תה סרפד. כי נראה לי שאני מפספסת ביוץ, עדיין לא עזר.
מתחילה דיקור

אבל לא ניסיתי בעצמי.
זה גם לגבר, נשמע שממש מעלה פוריות.
תקראי על זה ותתרשמי לבד
אני יודעת שמוכרים את זה ב"ספירולינה",
אבל מן הסתם יש בעוד מקומות

הוא טוב (לוקחת גם בעצמי) להעלאת איכות ביציות, וזרע.
אבל אם למישהי אין ביציות, זה לא ייצר אותן, אם יש חסימה איפשהו, זה לא יפתור אותה. וגם ״משפר איכות״ זה מאד ערטילאי כזה, זה לא נחקר ממש, זה כמו לקחת ויטמין סי - יכול להועיל , רצוי ונחמד, אבל לא לצפות לניסים ונפלאות

אפשר לשאול בת כמה את שאת לוקחת את זה?
הבנתי שזה ממש מאריך את מחזור הפוריות של האשה,
אז מעניין אותי מאיזה גיל בערך לוקחים את זה

מעל ארבעים ועם בעיות פוריות
כרגע לוקחת כמעט חצי שנה (יחד עם עוד כל מיני) ובינתיים לא רואה שום שינוי לצערי.

אני עכשיו דיברתי עם בעלי שיבוא איתי.
האמת שאני אישית מתביישת להגיע, כי יש לי ילדים ואני מבוגרת ופוחדת שהרופאה תהיה שיפוטית כלפיי, מקווה שזה שבעלי יגיע איתי ינסוך בי בטחון לדבר.

גם אני מבוגרת ועם ילדים והייתי אצל כמה רופאים

אכן לפעמים אמרו לי- זה החלטה שלך אם לעשות טיפול כלשהו בגלל מחיר בריאותי/ כלכלי, כי סהכ יש לך ילדים ב״ה
אבל עדיין כולם מקבלים את ההחלטה שלי ואת הרצון שלי בכבוד ובהבנה.
אין מה להתבייש בשום אופן!

אלא רק מחזק, בהנחה שיש מה.

הייתי ממליצה לך ככה שמעתי מבעלי ששמע מהרב שלו,

לעשות כל מוצאי שבת סעודה רביעית לכבוד דוד המלך,

וללוות את השבת, עם לחם דווקא, ליטול ידיים לברך המוציא,

לברך ברכת המזון עם הסידור ובעזרת השם יהיה בסדר,

גם הייתה לי שכנה שילדה טבעי בגיל 40 וחצי וזה היה נס

מעל הטבע הרופאים לא האמינו שהיא תלד פעם, אם תרצי

אכתוב לך משהו בפרטי פה אני לא מרגישה שמתאים.

שבת שלום

אבל לא אמרה לי מה..
אם הביוץ לפני טבילה, כדאי לבדוק אם יש דרך הלכתית לטבול קודם.

בשישי הצלחתי לעשות הפסק, בשבת שוב כתם חום כהה. הצלחתי עכשיו נראה כמה יחזיק. לדעתי אני מפספסת ביוץ. אבל נראה הרופאה תבדוק אותי מה תגיד. לדעתי זה פספוס ביוץ.

אם באמת את מפספסת בשבעה נקיים כדי גם התייעצות הלכתית בנוסף לכל השיטות לקיצור ימי הדימום (לימון וכאלה)

בשורות טובות!