הבת שלי נשארה שנה בגן חובה, בהמלצת פסיכולוגית הגן.
כשהגשנו מסמכים לתמת עבור הנחה בצהרון קבלנו תשובה שצריך אישור מרופא או פסיכולוג בהתפתחות הילד כיוון שהיא נשארה עוד שנה בגן. ניסיתי להגיש את האישור מפסיכולוגית הגן אך הם מתעקשים על אישור מהתפתחות הילד. ניסיתי לשכנע שהילדה לא במעקב של התפתחות הילד, ולא עזר.
אני ממתינה לשיחת מנהל, אבל אשמח לשמוע האם למישהי יש ניסיון בנושא והצליחה לקבל דרגה במצב כזה.
במאוחדת זה תהליך דיגיטלי.
עונים באפליקציה על שאלון התפתחות קצת ארוך, מצרפים קבצים של אבחונים, שאלון דיגיטלי נשלח גם אל הצוות החינוכי ואז מתקבלת החלטה ונשלחת אלייך.
רטרואקטיבית על השארת הילדה עוד שנה בגן? היא כבר מסיימת. נשמע לי פשוט לא הגיוני.
מנסה להבין אם אחרים הצליחו לקבל דרגה רק עם האישור של פסיכולוגית הגן.
מה הסיכוי שאני לא מצליחה להוריד כתמים של גמבה מחולצות - ניסיתי עם סנו אוקסיגן כמה פעמים.
יש למישהי רעיון? קרה למישהי?
סינרים 
ואני שופכת פיירי על כל כתם שחשוד לי שלא ירד בקלות.
זה פשוט קסם
לא יודעת כמה זה בריא למכונה כי זה מקציף מאד
"אבל פייר, אין כמו פיירי" 
אם תקפידי לכבס כמה שיותר מהר (עדיף אותו יום)-זה כנראה ירד גם בלי שמש.
אני גם לא אוהבת לתת גמבה בגלל זה.. תמיד איכשהו כל החולצה נמרחת למרות הסינר
להשרות במים עם סבון כלים פירי צהוב
עד עכשיו הייתי שמה על הבגד ומכניסה לכביסה, השריה מביאה לתוצאות מעולות
ירדו לי כתמים שלא ציפיתי
פשוט התחלתי להקפיד על סינר טוב, עם שרוולים שמכסה ממש הכל, וב"ה לא מתלכלך יותר.
מה עושים עם בוץ?
יש לי ילד שזה חזק ממנו..
יש לו כמה בגדים שנשארו עליהם סימנים חומים
(אמא לא *שיחקתי* בבוץ!! הכנתי לבנים...) ף
לשים יחד עם הגל כביסה את המסיר כתמים באותו התא ויצא יותר טוב מבחינת הכתמים גם של פירות וירקות
אבל רק מהכביסה הראשונה (בגדים חדשים שעכשיו קנינו להם) מה שכבר היה מלוכלך לא ירד
לשים על הבגד, לשפשף עם מים
להכניס למכונה ולתלות בשמש
תמידד שאני שוטפת כלים אני מרגישה כאילו העובר עומד לצאת
וגם כשאני הולכת או מסתובבת בחנויות נגיד
מין לחץ כזה חזק מקדימה למטה שקשה להמשיך ללכת
זה תקין הדבר הזה??
ואני כל כך מתרגשתתתתתת הזמן לא זז לי
שבוע 35
נ.ב יכול להיות שזה קשור גם לשתיית מים? אני משתדלת מאוד לשתות כמה שיותר אבל 2 3 ליטר בחיים לא
אין לי דבשת וזה לא נשמע לי הגיוני הכמות הזאת
את בסוף כבר והעובר יושבת למטה ולוחץ
אני חושבת שזה תקין כי גם לי היה ככה שהייתי קצת הולכת או עןשה כלים בבית
לגבי מים-יכול להיות שיש קשר, אבל גם אם לא תנזי להקפיד על זה ממש. אני אחת שלא שותה בכלל בכלל אבל בהריונות נצמדתי לבקבוק מים קטן ןככה ידעתי כמה שאני שותה, גם בלי להיות צמאה הייתי שותה
לך הזמן לא רץ-אבל אני זוכרת שסיפרת שאת בתחילת הריון והזמן טססס 😅
אנחנו עוקבות אחת אחרי השניה בפורום נראלי
ויש לנו קצת חפיפות
וכן… אני חושבת על זה כל כך הרבה שהזמן נעצר לי לפעמים
גם העבודה כל כך קשה לי ואני יודעת שרק הלידה תגאל אותי ממנה 😂
נכון רק עד 33.
(ככה אמרו לי בהריון בסיכון של התאומות)
לק"י
שבמעקב הריון עודף רצה לבדוק את אורך הצוואר🤦♀️
כאילו שפתאום בלי שום צירים, או לפחות לא משמעותיים במוניטור, פתאום הצוואר יהיה מחוק, ואני אלד....
מצאתי את עצמי מסבירה לו שגם בבית חולים הם לא בדקו, ויש לי ניסיון רב במעקב הריון עודף.
רופא קרציה שחש את עצמו.
אמרו לי שאין בזה עניין, כי מקסימום אלד.
קורה במאמץ
שטיפת כלים זה מאמץ
תנסי לעמוד עם רגל על שרפרף, כשאת טיפה על הצד ככה את יותר קרובה לכיור ופחות מתאמצת.
וואי זה מזכיר לי איך הייתי נעמדת לבשל עם הבטן הענקית ומרגישה איך הבטן קרובה לאש ונהית חמימה 😁
וההרגשות האלו טבעיות לשבוע.
תנסי לנוח יותר, לשתות יותר
אני בשלב הזה כבר כמעט לא הצלחתי לזוז בגלל סימפ' אז כל ההרגשות התערבבו לי ביחד
אבל כל עוד את לא מרגישה התכווצויות והתקשויות
זה אומר שאת אוטוטו מגיעה לרגע בעז"ה
ממש מרגישה כאילו העובר מנסה לעשות במקומי, סליחה על הביטוי
הלואי שזה היה אומר שהלידה קרובה אבל לא נראה לי
מתרגשת להתחיל היום שבוע 37
הלכתי להיבדק ובסוף באותו יום ילדתי ,
חושבת שזה היה צירים.
ודווקא שאני שותה הרבה מים זה קורה
יכול להיות שאת מתאפקת?
אצלי כשאני מתרוקנת זה עובר
היי, הרופא ילדים אומר שזה מה שיש לקטנה שלי.. המליץ על משחה עם סטרואידים- למרוח בכל פעם שיש "התקף" במשך כשבוע-שבועיים, עד להטבה. לא ידעתי שזו משחה עם סטרואידים, נשמע לי קצת הזיה כל פעם למרוח את זה לזמן ממושך. עוד לא הספקתי לדבר על כך עם הרופא.
מכירות את האסטמה של העור?איך אתן מטפלות בזה?
*הקטנה בת 3 חודשים.
*הגדולה בת 3 וגם אצלה אבחנו את זה כשנולדה, אבל לא עשינו עם זה יותר מדי..אצלה אין לזה שום ביטוי אז גם האבחנה לא כ"כ ברורה לי..
לק"י
היה על זה שרשור לא מזמן. אנסה לחפש לך אחר כך
ששם משחה לא עזרה ואז הביאו אותה, אמרתי מוגזם.
הלכתי לרוקחת של דברים טבעיים. תוך כמה שעות שיפור משמעותי ואחרי כמה ימים נעלם.
הבעיה שאני לא מבינה בזה כלום ואין לי מושג מה היא נקראת
לראשונה בחיי לא הלכתי לחנות הקבועה שלי אלא לאחת אחרת רנדומלית שחברה המליצה.
אני בתא מדידה עכשיו, מדדתי כמה חזיות
כולן לא מרופדות ואת כולן לא אהבתי.
ביקשתי מהמוכרת מרופדת, כי אין אני לא רגילה לזה.
כל חיי לבשתי מרופד, מדדתי עכשיו כמה שלא ו לא התחברתי.
אחרי ששאלתי 3 פעמים אם יש מרופד כי מה לעשות הבנאדם לא מתחבר לתחושת העירום הזאת
היא אומרת לי ''במידה שלך d80, (לא עלינו) אני ממש לא מביאה מרופד, את צריכה מינימייזר, את חייבת להקטין''
לא באלי להקטין. לא באלי מינימייזר.
אני רוצה חזה גדול ושופע, שעומד טוב עם חזייה מרופדת.
או שאולי לא רוצה גדול, רוצה אחד קטן מרופד עם פוש אפ
טוב, חלילה
שלא יישמע רע ה' ישמור
אני פשוט רוצה חזיה מרופדת שתתן לי תחושה יותר טובה ולא עם פטמה חשופה
לא שיש בעיה עם לא מרופד, בטוח אין בעיה עם מינימייזר אבל וואלה לא רוצה
אל תתערבי לי.
כל דקה היא עוברת מחוץ לתא, משכנעת שהחזיה מהממת ומחמיאה.
כל פעם מבטיחה שאחת אחרת מושלמת עליי
ואין, אני לא רוצה אף אחת מהן. רוצה למדוד מרופדת - מסובך?
אני לבושה, מתביישת לצאת מהתא ולהגיד לה את האמת המרה שאני לא רוצה את שלושת החזיות שמדדתי ניסיתי רציתי - אבל לא מתחברת ובטוח לא קונה אותן.
כואב לי על עצמי בקיצור.
וברור ריפוד
זה הרבה יותר נעים ככה..
מבינה אותך כל כך
חוויה קשה..
לק"י
תלבשי מה שנוח לך!
ומי שישמע את מידה z 😂
זה ממש עניין של טעם ונוחות של הלובשת. לא של המוכרת.
(היא מזכירה לי את המוכרות שפורצות לתא כדי לבדוק אם החזיה טובה).
מציעה לך לצאת מהתא. להגיד שאת לא רוצה, בלי ליצור איתה קשר עין ולצאת מהר מהחנות.
ביקשת ממנה עיצות??
מה היא מתערבת?
ועוד מילא היו לה מחמאות, גם אז הייתי מוותרת
אבל סליחה!! באיזה קטע
הייתי יוצאת ואומרת לה שאני לא קונה כלום ושהיא ממש חצופה
(טוב לא היה לי אומץ כמובן אבל בשאיפה...)
שתי מוכרות מסתכלות בפליאה
חשבו אני לוקחת את שלושתן
אמרתי להן בכנות שלא רוצה בלי ריפוד בגלל זה הולכת
והן בפליאה, מה למה אם זה כל-כך קריטי לך נביא לך , בואי קחי ריפוד
אוי נו באמת
40 דקות אני בחנות מבקשת מכל אחת מכן מרופד
טוב, יום ראשון נלך לחנות בירושלים שלא אגיד את שמה שלא תהיה כאן פרסומת סמויה חחח
וכל הכבוד לך שעמדת על שלך ולא נכנעת מחוסר נעימות
אמרתי במקומך....אמהלההם ישאירו לך תלוי מחוץ לחנות בשקית עם שם ותבואי לקחת מאוחר יותר.
עשיתי את זה הרבה פעמים.
קשה לי לאחרונה בעיקר עם הבן 6 שלי.
יותר מידי פעמים לאחרונה הוא מוצא איזו סיבה טפשית שבגללה הוא לא מוכן ללכת לישון.
אני קוראת לזה טיפשית למרות שזה אולי שיפוטי, אבל זה באמת כל פעם על משהו אחר שבשום לילה לא מפריע לו בכלל.
הרבה פעמים הוא נתפס על איזה משפט שיוצא למישהו מאיתנו בלי מחשבה, כמו איזה לילה שהצעתי לבעלי שישכיב את הילדים במקומי ולא התאים לו, אבל אז הבן שלי ששמע את זה החליט שהוא לא מוכן ללכת לישון אם אבא לא משכיב אותו (וכל פעם אני משכיבה, זה לא שונה מהרגיל).
או הלילה שהגדול יותר ביקש שמיכת מעבר כי קצת קר הלילה, ובעלי בצחוק הציע לפתוח חלון, ואז הבן שלי חשב לרגע שזה ברצינות וביקש באמת לפתוח כי חם לו, ובגדול לא רצה כי קר לו, והוא לא היה מוכן להתגמש עם שום פתרון (הצענו לפתוח קצת, להחליף לפיג'מה קצרה, לפתוח את הדלת של החדר ממול שבו החלון פתוח, לא היה מוכן להתגמש עם שום פתרון).
ולפעמים זה בלי קשר לדברים שאמרנו (לא עולות לי דוגמאות כרגע, אבל כל פעם זה מפליא מחדש איך הוא מוצא שוב סיבה למה הוא לא יכול ללכת לישון).
וכמובן שזה לא מפריע רק לו אלא לכולם, כי הוא בוכה וזה לא מאפשר לאף אחד להירדם...
היו כמה פעמים שעזר לו שדיברנו על זה שיש לו תכונה של עקשנות, וזה באמת טוב לפעמים להיות עקשן (הזכרתי סיטואציות בהן היה טוב שהוא יודע להתעקש ולא לוותר לעצמו), אבל זה חשוב לדעת גם להתגמש, וזה יעזור גם לו ללמוד להתגמש.
אז זה כן עזר בהתחלה.
אבל אחרי כמה פעמים, כשניסיתי לדבר בכיוון הזה הוא התחיל לטעון ש'כל פעם אתם מצפים ממני להתגמש,ואני לא יכול תמיד להיות זה שמתגמש, ואני לא יכול כל כך מהר להצליח להתגמש' ועוד טיעונים מהסוג הזה.
(גם כשאני מנסה להראות לו במה אנחנו מוכנים להתגמש עבורו, זה לא מספיק. הוא רוצה להישאר עם הדרישה שלו בלי שום טיפת התגמשות, ואנחנו נתגמש ונסכים לדרישה שלו. אחרת זה לא נחשב מבחינתו שהתגמשנו).
כמובן שזה מן הסתם קשור גם ללידה שהיתה לאחרונה.
אבל בכל אופן אני מתוסכלת ועייפה ואשמח לעזרה מה יכול לעזור לנו...
(או שאולי גם הפעם סגולת הפורום תעזור?🙂)
בדיוק אותו הדבר.
עשינו איתו הסכם שפעמים בשבוע הוא נשאר עוד שעה ומדבר עם אמא ואבא,
ואז הולך לישון
הרגיש לנו שחסר לו יחס אישי לבד בלי שאר האחים שלו
וזה ממש עזר.
הוא היה בוקק אותנו כל לילה
נכנס למיטה ב20:00 בפועל נרדם ב22:00 כי כל כמה דק משהו אחר קורה.
עוד סיפור, עוד מים, נזכר שרעב
ממש בדק גבולות.
אז ישבנו איתו והחלטנו ביחד שהוא בוחר יומיים בשבוע שהוא נישאר ער עוד שעה (במקום 20:00 21:00)
ואנחנו מדברים, צוחקים
למשל אתמול הכנו ארוחה ביחד לי לבעלי ולו ואכלנו ביחד
זה עשה לו טוב..
איזה כיף שאצלכם זה באמת עזר.
מקווה שנצליח גם למצוא מסגרת של זמן אישי שנוכל לתת לו (בערב זה פחות יעבוד פה מכל מיני סיבות, אבל נחשוב מתי כן אפשר).
הוא באמת מתוק מאוד, וחכם מאוד. ולפעמים גם עקשן מאוד🙂
אבל באמת ב"ה שאלו הקשיים שלנו...
קורה עם ילדים שיודעים לעמוד על דעתם ועם יכולת פילוסופית גבוהה
(תכונות מצוינות אגב)
יש לי 2 ילדים כאלה
אחד כבר גדול ואחד בן 5
עם הגדול הייתי לוקחת האת הסצנות הללו הרבה יותר ברצינות, מחפשת פתרונות הגיוניים ועושה איתו דיונים רציניים.
עם הקטן כל הסיטואציה הרבה יותר משעשעת אותי, גם בגלל שיש לי את הפניות של הזמן והנפש לצחוק מזה, וגם בגלל שקל לי לפתור את זה.
הדרך שלי לפתור את הסיטואציות הללו:
1. סבלנות1- כמו כמעט כל דבר עם ילדים, לגייס עוד סבלנות ועוד זמן, להבין שנפתחה סיטואציה שתעכב את הכל ל5-10 דקות
2. סבלנות2- ילד צריך זמן לעכל את מה שמציעים לו, גם אם הוא פסל הצעה שנתתי, אני מחכה 1-2 דקות כדי לתת לו 'לעכל' את ההצעה, לפעמים הוא משנה את דעתו.
3. להיות יצירתיים- לגבי בעלך וההשכבה, גם אצלנו הוא רוצה שמישהו ספציפי יעשה משהו (בעיקר שאני אעשה) אז אני יכולה לבוא לכסות אותו וזה יקרא מבחינתי ההשכבה. לגבי החלון אפשר לסכם שפותחים לדקה ואפשר להתמקח על הזמן עד 2-3 דקות, או להדליק מזגן מאוורר.
4. להוביל את הסיטואציה- אני מציעה 2-3 אפשרויות (ומחכה 2 דקות אחרי ההצעה) אבל לעיתים הילד ממשיך להתעקש, זה הזמן שבו אני מרפה ועוזבת את הילד ואת החדר ועושה לרגע משהו אחר
ואז הילד
או מחליט לקחת אחת מהאפשרויות שהצעתי
או
שהוא עושה סצנה ובוכה בקולי קולות
פה אף אחד לא מתרגש מזה ולוקח לו 2 דקות להרגע
אז אני נגשת אליו לחבק אותו והוא לוחש לי באוזן את האפשרות שהוא בחר
רק שאת כתבת מסודר ותמציתי ולי יצא מסובך חח
נהניתי לקרוא,
ואיזה פפוש שהוא לוחש לך את הבחירה באוזן, איזה רגע מושלם!
זה תהליך להגיע לזה אבל מהמם וכיף לשמוע על תהליכים כאלו שמצליחים זה נותן מוטיבציה וכוח להתמיד, בסוף ההשקעה משתלמת.
חלק מהדברים אני כן עושה בצורה דומה, אצלנו זה לא עבד לחכות 2 דקות, וגם לא יותר. קרה גם שהוא בכה חצי שעה ואולי גם יותר.
אבל בכל מקרה לוקחת את הדברים שכתבת, ונראה אם בפעם הבאה זה אולי בכל זאת יעזור, יחד עם הכיוונים הנוספים שכתבו פה.
השכבות זה זמן כזה קשוח שאנחנו בעצמנו כבר כ"כ עייפים ונגמרה לנו הסוללה אבל הם דווקא רוצים יותר..
אולי לשמוע סיפור רק הוא באוזניה?
סיפור משקיט ומרתק לגמרי
ולבד רק הוא יתן לו את התחושה שרואים אותו ויש לו יחס מיוחד, שאולי זה מה שהוא בעצם מבקש...
זה רעיון מעניין לתת לו סיפור לשמוע לבד.
הבעיה שאח שלו גם ירצה...
(ותכלס - למה שהוא יקבל משהו מיוחד בגלל שהוא 'עושה סצנות', והאח שהולך לישון יפה לא יקבל?)
אלא משהו אחר שהוא מחפש בכל הבקשות האלו. השאלה מה.
אולי תשומת לב? ואז אפשר לנסות לתת לו זמן מיוחד של תשומת לב.
אולי שליטה? ואז אפשר לתת לו יותר בחירה בחיים שלו בכללי, וגם ספציפית סביב השינה- לבחור לעצמו פיג'מה ושמיכה ומי יכסה אותו.
אולי שיקשיבו לרגשות שלו? ואז יכול לעזור לדבר על מה היה במהלך היום ואיך הוא הרגיש.
אולי העניין הוא בכלל סביב השינה עצמה? שלוקח לו הרבה זמן להירדם/ יש לו חלומות רעים או איזו בעיה אחרת שאפשר לפתור אותה באופן ישיר. אפשר לשאול אותו לגבי זה.
קודם כל איזה שיח מדהים יש לכם!! וכמה מודעות, וואו, אלופים!!
לגבי הלילה תנסי להעביר את הכדור אליו ולשאול אותו מה יכול לעזור לו להתגבר על זה,
תסבירו לו שהתעקשות היא לא סתם תכונה, היא תכונה שנועדה להגן עלינו ממשהו וצריך להבין ממה היא נועדה להגן.
כלומר דרך אחת להתמודד עם התעקשות היא על ידי לתת קונטרה בצורת גמישות,
והדרך השניה, היא מראש לפתור את הבעיה כך שלא יצטרך להגיע למצב של עיקשות.
בד"כ התעקשות נובעת ממקום של צורך בסדר ויציבות. שזה ממש מתחבר ללידה שהייתה לאחרונה ומתחבר גם עם הגיל שהילד עובר בו שינויים מילד קטן ותלותי לילד גדול ועצמאי יותר (לא רק במובן הטכני אלא גם נפשית מתחוללים שינויים והחשיבה הופכת מורכבת יותר והעולם הרגשי עשיר יותר ומכך גם נוצרות תנודות במצב הרוח)
יכול להיות שהוא זקוק לפריקת מתח לפני שעולים למיטה. מקלחת ארוכה יותר או שיח מקדים עם אחד ההורים או תחושת הגנה אחרת.
אם אפשר הייתי מציעה לו להירדם במיטה שלכם לתקופה מסויימת עד שיחוש ביטחון
ואם זה דורש מכם מדי, אז תנסי את לפחות להבין אותו ולא להיבהל מההתעקשויות.
למשל הוא נכנס לקטע שרק אבא מרדים אותי, לומר לו אני מבינה שכשאמרנו שאבא ירדים אותך זה גורם לך לבלגן בראש/ בלב. נכון זה קשה שאומרים משהו ואז לא. אני ממש ממש מבינה את המקום הזה שאתה נמצא בו.
כרגע אני יכולה להציע לך שאני אעזור לך להירדם או שתנסה לבד, במה אתה בוחר?
אני רוצה אבא!!
נכון אתה רוצה אבא. כרגע אין אבא יש או אמא או לבד.
מחר בבוקר כשיהיה לנו יותר כח, ננסה לחשוב על עוד דרכים מה יעזור לך להתגבר על השינויים האלו.
אם הוא נענה להצעת העזרה שלך- יופי.
אם לא, אפשר להשאיר אותו להתמודד עם התסכול שלו לבד כמה דקות ואח"כ לבוא שוב לראות האם הוא יותר רגוע, ואם לא לבוא אח"כ עוד כמה דקות..
אני חושבת שזה גיל שחשוב גם שהם יתמודדו עם תסכולים ובכי ובהתפרצויות, זה ממש בסדר.
זה לא שאת נוטשת אותו להתמודד לבד, את מאפשרת לו בחירה ובהתחלה זה כואב לראות אותם ככה לא מצליחים לבחור בעזרה שהצענו להם, אבל אח"כ כשהם מגלים את עצמם וגם מכירים את החוויה שנקראת תסכול, זה לפעמים הבאות עוזר להם לגייס את הצדדים באישיות שלהם להתמודד.
אני לא זוכרת בדיוק מתי ילדת, אם את כבר אחרי משכב לידה, מציעה לך כלי נוסף נהדר שעובד בגילאים האלו (ובכלל)
תנסי לקרוא את שפת הגוף שלו.
עכשיו כשאת בחופשת לידה ויש לך יותר זמן בבית, תשקיעי בהתבוננות בנעשה בבית מדי פעם מזווית כמו של זבוב על הקיר (או מצלמה)
תחשבי שאת עכשיו רואה את הדברים לא כדינמיקה שאת חלק ממנה אלא כסרט נע.
לאיפה הוא ניגש כשהוא נכנס מיד הביתה. מתי הוא מגביר קצב, מתי הוא מנמיך.
מה גורם לו להיות דרוך, מה גורם לו להיות רפוי.
כשהוא מנסה להרגיע את עצמו מה הוא עושה.
כל מיני מימיקות ותנועות גוף יכולות להציע על השינויים בנפש לאורך היום, ואז אח"כ זה נותן לך כלי מעולה להענות לצרכים שלו לאורך היום עוד לפני שהוא בכלל מודע אליהם.
למשל להציע משהו לאכול עוד לפני שנוחתת תחושת הרעב והוא מכריז אני רעב. למשל להציע סיפור לפני שממש קשה לו ודברים כאלה.
כמו שילד בגמילה את מזהה עליו מתי הוא צריך ושולחת אותו לשירותים עוד לפני שהוא בעצמו מודע לזה שהוא צריך להתפנות.
ככה במהלך היום הוא פורק את הקושי ובלילה שהולך לישון יותר נינוח.
זה לא פתרון קל ליישום בטווח הקצר, אבל זה נהדר בטווח הארוך.
כמה דוגמאות מאצלנו סתם בשביל להמחיש:
כשהבן שלי בן 4 תוך כדי הליכה רוכן עם הגוף קדימה ושומט כתפיים, אני מבינה שהתעייף מהדרך.
אם אנחנו קרובים מאוד אחליט להמשיך.
אבל אם אנחנו רק באמצע הדרך, אני מבינה שעוד כמה דקות הוא יתלונן שהוא עייף.
אז יש לי כמה דקות לבחור מקום נוח לעצירה. או למשל אם אני צריכה דחוף לשירותים ורוצה להתקדם מהר, אני מבינה שזה לא יקרה. אז יש לי כמה דקות לחפש מקום עם שירותים לפני שהוא בכלל ישים לב שהוא עייף ופחות ישתף פעולה.
או באוטו אנחנו מתרגלים דיבור בתור והקשבה. ולפעמים ההקשבה קשה.
אז לפעמים מותחים את יכולת ההקשבה ולפעמים מרפים וקוטעים את מי שמדבר. כדי שזה לא יגיע למריבה וטונים גבוהים, אני מזהה את יכולת ההקשבה של הילדים לפי שפת גוף שלהם. (אצל כל אחד זה שונה)
אפילו תוך כדי נהיגה דרך המראה באוטו, ואז יותר קל לתמרן ולתת לכל ילד את המענה שלו וככה מצליחים לווסת יותר טוב את העומס רגשי וחושי במהלך השיחה ובכלל במהלך היום.
עכשיו איך זה קשור למה שאת מתארת?
נגיד כל יום כשהילד חוזר הוא רץ למקום מסויים בבית מוריד סנדלים. זאת הפעולה הראשונה שעושה.
ויום אחד כשהוא חוזר הוא נשכב על הספה עם סנדלים.
אז את מבינה שמשהו שונה.
או שהוא עייף פיזית וצריך מנוחה, או שהייתה לו התמודדות יותר מתאגרת והוא זקוק או להיות רגע עם עצמו או לעזרה ללבן את הדברים.
אז נניח תכננת לצאת רגע לקניות או אפילו תכננתם יצירה מיוחדת היום, את יכולה לשנות את התוכנית עוד לפני שהוא מודע בכלל ונכנס לפינות כאלה של אני רוצה לצבוע בגואש אבל אני לא רוצה להתלכלך וכזה..
אז תציעי לו סיפור או חיבוק.
ואם את צריכה להניק אולי תבחרי הפעם להניק לידו או לקרוא לו אלייך להניח ראש. למרות שבד"כ הוא בסדר עם זה שאת מניקה בשקט בחדר לדוגמה.
זה נותן לך מרחב תמרון, וממילא מסייע בוויסות האתגרים והרגשות עבורו.
עוד דבר אחרון, מקריאה שניה, אם הייתי צריכה לצייר מה התגמשות לפי השיחה עם הילד, הייתי מציירת סיבוב פרסה. אחורה פנה.
אבל גמישות לא מחייבת פניית פרסה.
גמישות יכולה להיות במקום לנסוע דרומה ואז מזרחה, לנסוע קודם מזרחה ואז דרומה וככה לעקוף את הפקק.
זה לא שחוזרים הביתה כשיש פקק.
לחזור הביתה זה מבאס, דורש יכולת התמודדות הרבה יותר משמעותית.
קצת לסטות מההחלטה המקורית יותר קל להכלה.
לכן זה לא שאו אתם מתגמשים או הוא, אלא כל אחד מתגמש ככל יכולתו במסגרת הגבולות שאתם כהורים קובעים.
הייתי מסבירה את זה בהמחשה בזמן שהוא לא זמן ההשכבה.
אפילו אפשר לשחק מסלול מכשולים עם אופניים או בימבה ולראות איך הוא מצליח להתגמש במסלול בהתאם לנתונים המשתנים ולעודד אותו על יכולת ההתגמשות.
שירוויח ויהיה לו כיף להתגמש. שלא תהיה תחושה שהתגמשות היא רק ויתור על הרצון שלי.
וגם תוך כדי החיים בבית להכניס את המושג להתגמש.
נגיד ביקשת ממנו להוציא 3 מלפפונים ו3 עגבניות והוא אומר לך שיש רק שתי עגבניות.
אז תגידי בקול: אוי מה נעשה אין כמו שתכננתי (להבדיל מרציתי) צריך לתכנן אחרת. רגע רגע, גמישות, אה נכון! מוח לחשוב גמיש, לחשוב על פתרון, אה מצאתי, אפשר לשים גמבה במקום!
איזה כיף שיש גמישות במחשבה ככה אפשר לחשוב על פתרונות לבעיה! יאמי יאמי איזה סלט טעים יהיה לנו..
בסיפורי ילדים תמיד יש איזה טוויסט שגיבור הספר היה צריך לשנות משהו, אז תוך כדי קריאה להכניס את המושג "להתגמש" הוא "חשב בגמישות" הוא "תכנן מחדש".
ואז כשאלת מחשבה אחרי הסיפור אם מתאים לשאול על זה שאלות, מה היה קורה אם שאול לא היה מתגמש? האם הרוויח או הפסיד מההתגמשות? זה טוב או לא טוב? קשה או קל?
רמה מתקדמת יותר תהיה לשאול, רגע אבל גם דני (הדמות המשנית) יכלה להתגמש, אז למה דווקא שאול התגמש? מעניין.
האם שאול יכול לגרום לדני להתגמש? מה שאול יכול לעשות כדי להתמודד עם הבעיה? להתגמש בעצמו. גל אחד יכול להחליט רק על הגמישות שלו. (בהמשך לכך שהוא מצפה מהסביבה להתגמש עבורו במקום שהוא זה שיצטרך להתגמש)
בגיל גדול יותר אפשר לדבר על זה שלשנות תוכנית זה לא לטעות. כשהוויז מחשב מסלול מחדש. זה לא אומר שלפני כן הוא טעה.
בנתונים שהיו לפני כן היה נכון לנסוע בדרך x, ועכשיו כשנתון כלשהו אפילו ממש פצפון השתנה, הדרך האופטימלית היא השניה.
כשהצעתם שאבא ישכיב זה מה שהיה נכון לפי הנתונים שהיו באותו רגע, ואז משהו השתנה וגרם לכם להבין שבעצם לא אפשרי, יש שם חסימה כלשהי וצריך לבחור דרך חלופית.
ולפעמים המוח שלנו עייף כבר ואין לו כוח לחשוב שונה, לחשוב גמיש. (כלומר זה לא שהילד לא גמיש, כרגע קשה לו להיות גמיש מחשבתית)
אז אבא ואמא יכולים לעזור לו. הרצונות שלכם לא מנוגדים ולכן זה לא שאו אתם מתגמשים או הוא מתגמש.
אתם מתגמשים על מנת לעזור לו להתגמש.
אתם מושיטים לו יד. עכשיו הוא צריך לבחור אם להיעזר ביד הזו ולעבור את המכשול או להיכנס בו.
ולפעמים הוא יתנגש במכשול במקום להיעזר בכם וזה בסדר. חוזר למה שכתבתי למעלה שזה בסדר לחוות תסכול לפעמים כל עוד הוא מודע לכך שהושטתם לו עזרה. זה גם לימוד התפתחותי חשוב.
קיוויתי שתעני לי, ידעתי שיהיו לך כיוונים חכמים ויצירתיים איך להתייחס לסיטואציה.
תודה גם על המחמאות שכתבת, ממש שימחת אותי🙂
מאוד אהבתי את הדברים שכתבת לגבי הרחבת ההתייחסות לגמישות בעוד סיטואציות לאורך היום.
אני כן משתדלת לשים לב לאורך היום כשהוא מגלה גמישות בדברים קטנים, ולציין את זה, כדי לעזור לו לראות את עצמו בתור ילד שיודע להתגמש.
אבל זה באמת רעיון לעזור לו להבין יותר לעומק את המושג.
וזה ממש רעיון לנתח ככה ספרי ילדים שקוראים ביחד...
מקווה רק שהוא לא ירגיש שאני כבר חופרת יותר מידי עם דיבורים על גמישות.
אהבתי גם את מה שכתבת על ללמוד את שפת הגוף שלו. אני זוכרת שכבר כתבת על זה בפורום, אבל באמת לא יצא לי יותר מידי ליישם. אני אנסה...
ותודה גם על התזכורת שזה בסדר וחשוב לעבור גם דרך רגעים של תסכול לפעמים.
זה קשה כשזה קורה דווקא בלילה, ומפריי לכולם לישון (וגם משפיע על הבוקר למחרת כי כולם עייפים...). אבל באמת אולי יעזור להבין שלפעמים זה בלתי נמנע, וזה לא נורא...
והיו 2 סיטואציות עם 2 מהילדים שהתאימו בול להתייחסות לגמישות למול עקשנות ודיברנו על זה ועל היופי בעקשנות ומתי דווקא גמישות תעזור.
בהתחלה הבן שלי (בן 6) התחיל לעשות שפגאט ותרגילים כי משם הוא הכיר את המושג גמישות😅
זה היה ככ תמים וחמוד.
אז הסברתי להם שיש גמישות מחשבתית שיכולה לעזור לנו מאוד.
אחרי כמה דקות הוא בא אלי לספר לי איך הוא פתר משהו: "אמא, פשוט עשיתי גמישות מחשבתית"
🫠
ועם הבת שלי שהיא באמת עקשנית לא קטנה שלא אוהבת מקלחות והרבה פעמים זה סאגה רצינית גם ניהלתי שיחה כזאת והגענו להחלטה שהיא תתקלח בלי לחפוף שיער והיא פשוט רצה לאמבטיה והתארגנה בצ'יק. זה היה מהמם
כיף שהשרשור שלי עזר גם לכם...
אהבתי את ה"פשוט עשיתי גמישות מחשבתית", הלוואי שתמיד זה יהיה לו כזה פשוט... והלוואי גם אצלנו ככה😊
הזדהיתי מאוד...
וגם שלך נשמע מתוק אמיתי❤️
לק"י
קשה, מריטת העצבים הזאת🙊
ומתלונן שהוא עייף אז שכבר נסכים לו את מה שהוא רוצה כדי שהוא יוכל לישון...
לק"י
לי זה עושה חשק להכנס ראש בראש, אבל זה לא חכם, וגם לא יעיל הרבה פעמים.
הבכי מפריע למי שבחדר?
אם לא, שיבכה... אם הסבלנות שלי נגמרת, עדיף לי להתעלם ושיבכה, מאשר לצרוח עליו (לא שתמיד בכי לא גורם לי להתעצבן).
יצא לי פחות עיצה, ויותר פריקה😅
ואפשר לראות את זה באפליקציה?
או ששולחים לדואר?
בזכותך בדקתי, ואני מגלה שהתוצאות הגיעו מזמן...
זה מופיע באפליקציה בתוצאות בדיקות ⬅️ בדיקות גנטיות.
מקבל בראון ומאמ
ואני רוצה לעבור לבקבוק אחר עם פיטמה עגולה (לא שטוחה)
(את מאמ לא, כי פחות צריך להתאמץ במציצות ובראון יש רק עד 120מל)
בזכותו התינוק שלי התחיל לקחת בקבוק (עכשיו חזרתי למאמ הרגיל כי קשה להשיג לנסינו)
קניתי בשאול תמרוקים ויש גם בבזאר שטראוס
זו דעתי הלא מקצועית, אבל מנסיוני של פגות שניזונו מזונדה ואח"כ מבקבוק ועברו להנקה בלעדית
זה גם הצורה של הבקבוק והשיפועים
מצרפת תמונה
עכשיו ישן באמבטיה של העגלה וכבר צפוף לו
מחפשת מה יתאים לו בגיל 4 חודשים
אצלי היו באמבטיה עד גיל יותר גדול, אבל הם קטנים בגודל.
וידאו אחר כך גם בטיולון.
בהמשך אני מתחילה להרדים במיטה, או במיטה שלי.
של ספורטליין.
ואפשר לישון על הבטן בלי בעיה.
אבל אפשר להשכיב בחדר במיטה הרגילה.
לק"י
רק שלא יחליק למטה.
בין הרגליים והמותניים
הידיים והגב היו משוחררים..
נשכב כמעט 180°
שמתי על הבטן וחגרתי
עבד אחלה עד גיל 10 חודשים בערך
המשפחה מסביב בשעות הצהריים, אין סיכוי שהוא ישן שם....
כשהוא על הרצפה/הרצפה לא נקייה/כולם מסתובבים בבית/משחקים בחלקים קטנים וכד'
הוא משחק בלול, צופה על כולם ונמצא במרחב בטוח ומוגן
מעמד מעולה!!!! ממש כמו חדש (מעל 16 שנה בשימוש ב"ה)
המזרן סונדרטי, במיטת תינוק השקעתי על מזרן איכותי, פה קניתי מזרן באזור ה120 שקל.
אם ככה, הייתי באמת חושבת על מיטה נוספת למטה. כי בטיולון לא בטוח שיהיה נוח גם בגיל גדול יותר.
האמת שאין לי חלום לבית של שתי קומות. רק לבית גדול יותר....
ואם את כבר קונה, הייתי קונה מרובע
זה נוח שלפעמים גם אפשר לשים אותם שם עם משחק והם תחומים בשטח מסויים שלא מאוד קטן ואפשר לעשות עוד דברים בינתיים
מיד שרה.
עד לגיל חצי שנה..
של רהיטי טל
ממש מעולה ואיכותי
הבייבי בן שנה
מתוק מדבש
אבל, לא משחרר אותי!!
חוזר הביתה מהמעון בסביבות 3, יונק, ומשם רוב הזמן הוא זוחל אחרי ומיילל. לא רק מיילל, בוכה ממש. ואם אני יושבת הוא מגיע, מטפס, מתיישב, יורד וחוזר חלילה.
נכנסת לשירותים, פוצח בצווחות
נכנסת לחדר, כנל,
ואם הוא רגוע ואני רק עוברת לידו, גם מתחיל לבכות.
זה מחרפן אותי!!
אני לא יכולה לעשות כלום בבית אחה"צ
גם לא לשחק עם הגדולים
אפילו לא סתם לשבת על הספה
חשבתי שהוא רעב, הכנסתי לו עוד ארוחת ביניים עד 18:30 שזה ארוחת ערב
אבל זה לא עוזר
עצות בקהל למישהי?
אני מרגישה שהוא חוזר מאוד עייף ומוצף מהמעון. ואין כ"כ איך להרגיע אותו רק דרך שנת לילה טובה.
הוא כנראה צריך אותי בזמן הזה
אז באמת כמעט לא עושה כלום עד 7 שהולך לישון.
בקיצור-
לעשות לו "זמן יידים" מסודר של איזה חצי שעה אחרי שחוזרים, לא כולל הנקה..
זמן דל חיבורים, צחוק לדבר על הדמות דל הילדים במעון, סיפור, שירים, שיח על דברים.
ואז לתת לו כמה משחקים שמתאימים לגילו על השטיח ולשאול מה הוא בוחר..
מה הכוונה ארוחת ביניים? שלי בערך בגיל הזה חוזרת רעבה מהמעון הייתי נותנת ארוחה רצינית
אני גם נונת לה זמן ידיים שאני יושבת איתה ואח''כ מתווכת לה משחקים שהיא אוהבת בימבה קוביות מגנטים בובה
הוא באמצע לאכול
ואז מגיע הביתה ויונק
אז אני מתייחסת לזה כארוחה
בסביבות 5 נותנת לו עוד פרי או ירק או משימוש משמעותי אחר
וב6 וחצי בערך ארוחת ערב
הילדה שלי רגועה יחסית והשתבשה פתאום
מוציאה גם שיניים בתקופה הזו אז אולי זה גם משפיע אבל עדיין מרגיש לי קיצוני
מנסיוני..כמעטכולם היו צמודים אלי כל הזמן
חוץ מ2 שלא
הקטן שלי ממש עצמאי בא אולי פעם ב...לקבל חיבוק וזהו שאר הזמן משחק עם עצמו או עם האחים שלו
באמת זה שיא הכיף ובגלל זה נח וקל לי שהוא לא במסגרת
אבל הקודמים היו מממש ההפךך
לא נותנים לי לשתות קפה לרגע
גם נרמול של תופעה זה עזרה😄
תודה!
שפושאבל לי מה שעוזר בשלב הזה זה להזכיר לעצמי שהוא עוד תינוק קטן, ונורמלי מאוד שהוא צריך חיבוק ואמא. כל ההיום הוא המעון ולא איתך, בלילה הוא ישן, אז בכמה שעות האלו הוא בלחץ להספיק להרגיש אותך כמה שיותר..
עוד טיפטיפה הוא יגדל וילמד לשחק יותר עם האחים שלו ולהיות מתעסוקות אחרות וכנראה ישחרר, אבל ההיקשרות הזו בעיני היא דבר טוב וחשוב, אבל באמת דבר דורש ומצריך התארגנות והנמכת ציפיות.
מוציאה להשתמש במנשא, למרות שאת בבית. הוא לא גדול מידי בשביל זה.
ואצלי גם אוהבים בגיל הזה לשבת על השיש צמוד אלי ולהסתכל כשאני עובדת במטבח.
ובדגש על מנשא גב.
ואם יש לך אפשרות להביא יועצת מנשאים - שווה כל שקל. מניסיון.
הוא לא שמן בכלל אבל עדין איזה 8-9 קילו
מנשא קשירה אלסטי לדעתי לא מתאים למשקלים האלה לדעתי.
אני נושאת כרגע תינוקת מתוקה בת 8 חודשים ששוקלת בערך 9 קילו, במנשא ילקוט של ארגו וזה ממש נח. אני נושאת לרוב על הבטן, כמה שעות ביום (בעבודה, ולפעמים גם עוושה איסוף ופיזור עם המנשא). לפעמים מעבירה לגב.
שאולי באמת יש משהו בגיל הזה כי אני למשל בבית עם הבייבי מהבוקר וזה גם ככה
אבל מעבר לזה זה גם יתכן
באמת שזה היה מתיש. מאוד!!! לא יכולתי לעשות כלום בלי שהוא צמוד אלי.
הלכתי גם להדרכת הורים.
מה שעזר נראה לי בסופו של דבר זה:
להבין שזה צורך אמיתי שלו. הוא באמת זקוק להיצמדות הזאת.
לא לצפות לעשות דברים. להכיר שזה המצב.
(להכיר גם בתחושות שלי שזה שהוא צריך זה לא אומר שקל לי לספק את זה)
לתת לו את הצורך הזה ופשוט להיות איתו, לשבת לידו כשהוא אוכל, לשבת לידו על השטיח כשהוא משחק, להחזיק אותו על הילדים כשאני מכינה לו אוכל וכו.
לאט לאט לשחרר אבל לבקש ממנו רשות כביכול, או להסביר לו למה אני הולכת. ולעשות את זה בצעדים קטנים. כמו אני קמה מהשטיח להביא טישו וחוזרת אליך. בהמשך אני הולכת לחתוך לך תפוח (והוא רואה אותך), או בשינה- אני הולכת לדבר עם אבא ואחרי זה באה לראות איך אתה ישן יפה (בהתחלה הולכת לדקה או פחות, בהמשך ליותר זמן לפי מה שמסוגל).
הרבה מגע מחבק- לתת לו לשבת עלי, לחבק אותו, לתת לו להתרפק, לישון איתי כשצריך וכו.
אם רצה שאני אעמוד איתו ואחזיק אותו, אז להסכים לעמוד איתו אבל לפני זה להגיד שאני אעמוד איתך קצת ואז נשב כי קשה לאמא לעמוד איתך על הידיים.
אצלנו זה היה גם מחרדה. אז לתווך לו לפני מקומות או זמנים מועדים מה הולך לקרות- לאן נלך, יהיו הרבה אנשים, יבואו אלינו הרבה דודים וכו. מה נעשה איתם וכו.
ככה שהם חשים יותר ביטחון ממנו ומהסביבה, וככל שהצורך נענה, ככה יהיה להם יותר קל לשחרר.
היום המתוק שלי בן שנתיים וחצי, עברנו איתו ממש תהליך. ועדיין הוא אוהב להתרפק עלי (ואני למדתי להנות מזה, למרות שאני ממש לא אחת שאוהבת שנצמדים אליה). והוא גם מדבר מהמם אז הוא יודע להגיד לי מה הוא צריך עכשיו- אני צריך נשיקה וחיבוק. אני רוצה לשבת עליך. תעמדי ותחזיקי אותי. אני מחפד (הטעות במקור..), תחזרי אחרי העבודה לקחת אותי מהגן, תבואי אח"כ לראות שאני ישן וכו.
אוף, בדרך כלל אני מקיאה פעם אחת ביום והיום הקאתי מלא מלא, עד שאזרתי אומץ לאכול ארוחת צהריים, ובאמת לא הקאתי אותה, ואז אחרי ארבע שעות שתתי כוס מים שפתחה את השער והקאתי נורא, את המים ואחר כך מגיע כל מה שהכנסתי היום לפה בסדר הפוך וברמת שריפה עולה עד שהקאתי את הארוחה מלפני ארבע שעות וזה היה פשוט סבל שאני לא מכירה, רמה של חומציות או לא יודעת איזה חומרים יש שם כשהאוכל מתעכל, זוועה.
עכשיו זה כמו צרבת, כל הגרון והאף (הקיא עולה גם לשם) שורפים, מה אפשר לעשות?
מפחדת לאכול ולשתות, בכל זאת שתיתי קצת מים קרים כי זה היה פשוט בלתי נסבל, אכלתי כמה שקדים גם. המים באמת הקלו טיפה אבל אם אני אשתה עוד אני אקיא שוב 
ממליצה לך לבקש מרשם לכדורי בונגסטה,
עלי הם מקלים מאוד.
היום זאת פעם ראשונה שהיה לי ככה, אם ימשיך ככה אז באמת אני אתחיל בונג'סטה
פשוט כברעברו כמה דקות מאז הקיא ועדיין הכל שורף לי
אם זה צרבת, זה עוזר.
מוכר וממש לא חביב....
מקווה שכבר עבר לך.
תנסי שלוקים/ ארטיק אננס (לבן)
מישהי אמרה לי שעזר לה קרח גרוס.
לפעמים גם סוכריה עוזרת.
תרגישי טוב, חיבוק.
כאילו הצריבה עברה, הנאכס לא ואני מפחדת לאכול ומפחדת ללכת לישון עם קיבה ריקה לגמרי.
שתיתי שלוק, אכלתי קצת שקדים ומלפפון.
אוף, אני יושבת כבר שעתיים וחצי על הספה ותוהה מה לעשות עם עצמי שלא יחמיר את המצב, לישון לא, לאכול לא, להישאר בלי אוכל גם לא, פשוט נאכס.
אולי שווה פשוט לנסות כי גם ככה אין לי כלום בבטן (חוץ מעובר ב"ה) אז מקסימום אני אוכל ואקיא שוב ונחזור לאותו מצב
לאכול כל חצי שעה משהו.
עדיף יבש. קרקר. בייגלה, גריסיני.
וכבר עברו שעתיים מההקאה האחרונה ודווקא לפניה אכלתי.
משהו יבש כרגע ישרוף לי בגרון (בתחושה שלי, לא יודעת אם באמת) בעיקר אני צריכה לשתות, אבל זה בטוח יגרום לי להקיא שוב
לקחתי 2.5 חפיסות רצוף של הרמונט כשבד"כ אני לוקחת שתיים, אחרי 3 ימים מההפסקה התחיל לי דימום שנמשך 5 ימים, אתמול אפילו עשיתי הפסק אבל היום חזר דם טרי שנמשך כבר כל היום (וכבר התחלתי חפיסה חדשה).למישהי קרה?
נבדקתי אצל הרופאת נשים והיא אומרת שזה כן מהרחם (לא פצע) אבל לא ידעה כ"כ להסביר למה..אמרה שזה תקין...מניסיונכן- זה עלול לקרות? למה? ותוך כמה זמן מפסיק?
(זה לא הסתגלות כי כבר לוקחת גלולות מעל שנה)
אשמח ממש מי שתעזור
לקחתי מליאן, שזה אותה כמות הורמונים, גם הרמונט, גם עוד כל מיני תחליפים גנריים. לא קרה לי.
מצד שני, אני יודעת שזו כן תופעת לוואי שיכולה לקרות (אני 'זכיתי' בכל התופעות האחרות האפשריות בערך)
אחיות שלי יוצאות לטיול משותף צהריים עד הלילה. (בערך 15:00-23:00)
הבונבון בן 3 וחצי חודשים יונק מלא. אני לא עובדת והוא צמוד אליי כל היום. שייך לשאוב ולהשאיר עם בעלי?
הייתן יוצאות? פוחדת להיות גדושה, מה עושים?
בילד הקודם התפתחה לי דלקת אחרי גודש מיציאה של חצי יום…
הייתי יוצאת רק עם הילד יודע לקחת בקבוק.. שלי עשה שביתת בקבוקים למשך מספר חודשים גם כשהיה ממש רעב לא הסכים לאכול.
לדעתי לא לעניין להשאיר אותו לבד כלכך הרבה זמן בלי אוכל (מתוך מחשבה שאם יהיה רעב יאכל בקבוק, אז לא - יש כאלה שישבתו)
לגבייך - את יכולה לשאוב בשטח או לסחוט עם הידיים ככה לא יתפתח גודש
מקסימום הוא יתן בכפית או במזרק,
ורוב התינוקות כן מסכימים לקחת מאבא, זה לא כמו לסרב לבקבוק אצל המטפלת או אצל אמא.
אפשר גם להאכיל במיטה של האמא או לשים בגד של האמא (הם מזהים את הריח).
לא אומרת שזה מומלץ לדעתי... אבל אם הפותחת רותה, ובעלה רוצה - זה אפשרי.
למה לא מומלץ?
אני באמת שואלת כי אין לי מושג אם זו סיבה טובה לוותר או שזו הגזמה
כי אם זה לא מומלץ אז לגמרי לא דחוף לי
עד עכשיו לא עזבתי אותו ליותר משעתיים ולא זוכרת את הגיל הזה
כן אמרתי שקריטי לוודא שהילד מסכים לקחת בקבוק.
בעיניי להשאיר תינוק עם האבא הכי מדהים שיש בעולם - להשאיר בלי לוודא קודם שמסכים לקחת בקבוק
ווואי אני רוצה להיות עדינה אבל רחמנות על הילד
אני כותבת בתור אמא שהילד שלה לא הסכים לקחת בקבוקים ברמה שהעביר כמה שעות, פעם אחת גם יום שלם של 8 שעות בלי אוכל רק בגלל זה
לא הייתי לקוחת סיכון
במיוחד לא בגיל הזה.
תנסי ארוחה הבאה להביא לו 20 מל בבקבוק, תראי אם זורם
קבלי ביטול לא נותן לי לערוך
ולכן לדעתי חייב לנסות קודם לראות שמסכים
אפשרי.
האם את רוצה את זה? זו כבר שאלה אחרת.
זו כן הערכות.
גם שיהיה מספיק חלב שאוב לפני (בערך 3-4 מנות ועדיף שיהיה ספייר)
וגם תוך כדי, כדאי שתשאבי כדי שלא יהיה לך גודש. ואז זה להערך עם משאבה שאת יכולה לשאוב איתה בכל מיני מקומות, צידנית בשביל החלב וכו'.
עשיתי דברים כאלה (יצאתי גם ל-24 שעות מהבית כשהיא הייתה בת ארבעה וחצי חודשים בערך) אבל זה דורש.
לא היתה לי ברירה
אבל הייתי במקום עם חדר הנקה ושאבתי כל כמה שעות
אז אם זו הדאגה פשוט להביא משאבה ידנית או שעובדת על סוללות
ואם אף פעם לא עזבת אותו לוודא שהוא יודע לקחת בקבוק ולהשאיר כמה מנות שאובות
מעל 8 שעות ביום בגיל הזה.
כדאי לבדוק קודם שהוא לוקח בקבוק
וכמובן לקחת אתך משאבה ולשאוב כל 3/4 שעות
תקחי צידנית עם קרחונים כדי לשמור שם את החלב
תצאי ותהני
הוא יקבל אמא עם כוחות מחודשים
אם יש מקום נורמלי אז לשאוב ולשמור
ברגע שהוא מוכן בקבוק הכל קל יותר
האם התינוק שתה בעבר מבקבוק?
אני חושבת שזה חשוב להתאוורר מידי פעם כשמרגישים צורך.
תבדקי שהוא לוקח בקבוק
ותשאבי איפה דאאת נמצאת
יכולה לקחת סינר הנקה, משאבה נוחה ובגדים מתאימים ולשאוב בכל מקום בערך
לסחוב בקבוקים ומטרנה ומים באמת חופר אבל כמה טיטולים ומגבונים זה בקטנה והאוכל בילד אין...
אמאלה בימים האחרונים (מתחילת השבוע כזה) אני יכולה פתאום להיות ממש פתאום כזה הראש מסתובב, מאבדת שיווי משקל, ממש צריכה להתפקס כמה שניות…
אץמול הייתי באימון ואני תמיד הולכת לא משו חדש, וכמה פעמים בשיעור הייתי צריכה לעצור לפקס את הראש שלא אפול…
עשיתי בדיקות דם אחרי הלידה וברוך ה׳ היה תקין
שותה סבבה, בערך שני ליטר ביום, קצת יותר קצת פחות
מה יכול לעזור?
כזה קפה עם תמר
ואחרי קצת זמן חתיכת עוגה (ביתית)
ופריכיות
ויוגורט
ירקות קצת מידי פעם
איזה פרי
ככה עד ארבע וחצי שמגיעה הביתה ואז אוכלת, כן
נגיד טןרטייה עם טונה ואבוקדו
ובערב יותר סביב שמונה ככה בדרך כלל עוד משו
ניראלי סביר סך הכל
תנסי לאכול קצת יותר ולבדוק אם יש השפעה על הסחרחורת.
אם לא- רופא נוירולוג.
זה מעט.
לגבי הסחרחורות - הייתי מנסה לאכול יותר במהלך היום ולא לחכות עם ארוחה לארבע וחצי.
מעבר לזה - זה לפעמים קשור גם ללחץ.
ובכל אופן, אם זה לא עובר, אז ללכת להתייעץ עם רופא כמובן.
אני רעבה כשאני מגיעה הביתה!
ואז אני באמת אוכלת…
אבל בעבודה זה כזה למלא חורים לא יודעת
מדברים בצורה שהיא פחות בריאה? (דברים כמו לחץ מהעבודה עצמה, חוסר נוחות במקום העבודה / חוסר נוחות חברתית לאכול שם)
זה נשמע הגיוני כי את מתארת שבעבודה את לא רעבה, ובבית פתאום כן.
אולי כדאי לנסות לאכול מסודר יותר בכל זאת?
אם האימון בערב ואת אוכלת טוב כשאת מגיעה, ועבר כמה שעות של עיכול אז כנראה לא קשור לתזונה.
תנסי להגביר גם שתיה ולבדוק ברזל וויטמין D, B12 ועוד.
אני לא בטוחה שטורטיה נחשב לארוחה מספיק טובה, כדאי להתייעץ עם תזונאית.
תנסי להוסיף ביצים לתפריט (תכיני חביתה בבוקר או תוסיפי ביצה קשה על הפריכות או משהו)
וגם תוסיפי אגוזים ופירות לנשנושים.
נגיד להפריד את הקפה והתמר,
ולתמר להוסיף אגוז מלך.
ליוגורט להוסיף מעט שקדים בצד.
ותפוח/ בננה בהמשך היום.
ואכלתי בארבע וחצי
זה לא הרבה זמן
אכלתי מרק קוסקוס עם קוסקוס
וואי בדיקות דם זה מעצבן כי אין מתי לעשות בבוקר עובדים למי יש בוקר…
אולי באמת צריך לאכול דברים יותר מזינים לאורך כל היום, ולא רק אחר"צ.
עוד משהו שעוזר זה לשתות קפה.
קפה מסתבר יכול להיות דבר בריא.
מה שלא בריא זה הסוכר והחלב אבל בסיטואציה כזאת זה עדיף.
(ולפני שישתגעו פה אמרו לי את זה המטולוג ושני נוירולוגים)
אז תנסי חצי שעה לפני האימון להוסיף גם קפה.
וכמובן הרבה מים שהקפה לא יחליף נוזלים.
שימי לב שאתמול היה שרב קיצוני, שני ליטר לא מספיקים ביום כזה, בטח אם את עושה אימון אינטנסיבי.
האמת שבלי לזוז, רק להיות בחוץ זה הגיוני סחרחורות אז להוסיף לזה מאמץ גופני בכלל..
ונכון אימון זה במזגן ועדיין לפני/ אחרי את בשרב.
בטח שאת יחסית אחרי לידה
ועוד מניקה!
דחוף לאכול יותר בכמות ויותר מזין
🩷🩷
😂😂
אבל שיואו נו אני לא אעבה סתם לאכול??
זה יגרום לי לאכול שטויות וממתקים… לא מזין
ובכל אופן כדאי שתאכלי מזין ויותר
אבל אם ימשיך הסחרחורת
והתחיל אתמול לכאוב לי הבטן
והמחזור כבר עשה דילוג (קיבלתי פעם אחרונה לפני חודשיים)
ניראלי אעשה שוב בדיקה גם…
עשיתי בראשון אבל עבר שבוע כמעט לא יודעת זה מוזר
שלילי מובהק
איזה קטע מוזר אבל…
והילד לא רוצה ללכת.... מה הייתן עושות?
לא נעים....
בן 5
אם הילד לא רוצה ללכת אז לא.. אומרת שהוא לא רוצה / באמצע משהו
ואולי ביום אחר הוא ישמח
ילד חמוד מאוד! היום לא מתאפשר כי אנחנו אצל אבא שלי, אז האופציה היחידה היא רק שהוא ילך לשם...
ואתמול כבר אמרתי לה שהוא יבוא היום... לא נעים בכלל
אמרתי לאמא של הילד שהוא לא רוצה לבוא והוא מזמין את החבר אליו.
כשראיתי את הדינמיקה ביניהם הבנתי למה הבן שלי לא רצה ללכת אליו, ועם הזמן עם קצת שיחות וביטחון איתו הוא הלך לחבר ודווקא היה טוב
אז לא חושבת שיש בעיה בדינמיקה..
ואתמול אמרתי לאמא שלו כן 🤔
ועדיין כתבת שלחברים אחרים הוא הולך ואליו הוא נמנע ורוצה ללכת איתך..
הייתי יותר מבררת מה מרתיע אותו
ממש לא רואה מה הבעיה
זכותו לא לרצות...
שאם רוצה אבוא איתו והוא יראה לי את המשחק ויעשה לי שלום אבל אני צריכה ללכת אחכ ושואלת אם רוצה כך או שמעדיף לא ללכת..
לא הייתי שולחת בכח או לוחצת, בסוף עדין קטן..
לא רואה בזה בעיה.
היום רוצה מחר לא רוצה וכן ההיפך כלפי הילדים שלי.
ומותר שיום אחד הוא ירצה ללכת ויום אחר לא ירצה, כמו שגם לך לפעמים יש כח להיפגש עם חברות ולפעמים צריכה את השקט שלך.
חלק מהתגובות ניסו להימנע ממתח עם האמא של החבר ועל גבי זה לנסות לשדל את הילד שלך..
נראה לי בסיסי להתבונן ולכבד קודם כל את רצון הילד. הוא לא רוצה - נקודה - לא ילך.
חשוב לשים לב ולקפוח עיניים.
למה הוא לא רוצה?
יכול להיות שזה באמת 'סתם'.
אבל א-ב של מוגנות ועירנות ההורים זה לשים לב לדברים הקטנים האלה
חשוב לאמן את העין שלנו כאימהות לדברים האלה
באהבה רבה
בהריון הקודם עליתי 20 קילו, ואחריו ירדתי בקושי 10. עכשיו ירדתי קילו וחצי ועליתי 300 גרם.
זה כיף להרגיש בכושר ולא ענקית! והמשקל של העובר סבבה. זה אני שמשתדלת לאכול בריא ועושה ספורט...
סוף פריקה!
ודבר אחר, כמה זה נורא להוריד פעם אחת שיער בבית שחי עם קרם?
בדכ מורידה פעם בחודש. הבנתי שזה בעייתי בהריון, אבל זה כבר ממש צמח ומציק. ו
אני לא יודעת אם זה תקין, אולי כדאי להתייעץ עם אחות?
אני גם הפעם כמעט לא עליתי במשקל, אבל חושבת שזה בגלל ההקאות
והיא שאלה אם העובר עלה בסדר וכשאמרתי שכן אז היא אמרה שבסדר.
המשך הריון בריא ונעים מכל הבחינות
בנוגע לקרם, אין לי מושג
אחת ל..כי אני עצלנית
אבל לא ידעתי שזה אסור בהריון
לא מאמינה 'פעם אחת תזיק האמת..היתי מתשמשת
העובר עלה ואת ירדת, אין כיף מזה 🤗
שיהיה בשעה טובה ובידיים מליאות 🤗
את כבר לא בעודף משקל?
תמיד הייתי טיפה שמנמנה. גנטי. לא קשור לתזונה בכלל.
התחתנתי 68 קילו. גבוה, אבל לא מאד נורא. ואז בהריון הראשון עליתי 20 קילו למרות שאכלתי ממש קצת. הייתי בהריון בסיכון אז גם ממש לא זזתי.
גמרתי את ההריון בטטה.
6 שבועות אחרי הלידה התחלתי לעשות ספורט. פעם בשבוע חצי שעה. בפועל לפעמים יותר פעמים או יותר זמן, אבל מינימום חצי שעה בשבוע שעליה לא וויתרתי לא משנה מה קרה.
ידעתי שאם אני אקח מטרה יותר גבוהה מזה אני לא אעמוד בה אז לקחתי מינימום ולפעמים עשיתי יותר.
ממתקים אני בכללי לא אוכלת הרבה, אולי שוקולד פעם ב... אבל עוגות ביתיות יותר היה זמין. אז פשוט החלטתי שעוגות ומתוקים וכדומה לאכול רק בשבת או בארועים מיוחדים. השתדלתי להקפיד יותר על ארוחות מסודרות ובלי נשנושים בין לבין. אכלתי סבבה עד ששבעתי.
ירדתי במשקל לאט ממש (כנראה בגלל מניעה הורמונלית) אבל כל הזמן מגמת ירידה.
אחרי 9 חודשים נכנסתי להריון שני במשקל 80 קילו. כשהפחד שלי זה לעלות מלא ולראות את ה90.
בה הריון הרבה יותר קל והמשכתי עם הספורט. תזונה יותר קשה ויותר ארוחות קטנות ונשנושים כדי למנוע בחילות. אבל המשכתי עם הספורט.
בשבוע 16 גיליתי שירדתי קילו וחצי.
בשבוע 23 גיליתי שעליתי מאז 300 גרם (יעני קילו ו200 גרם פחות ממה שהתחלתי)
ובכללי אני הרבה פחות ענקית מההריון שלפני זה ובעיקר קלילה ויחסית בכושר.
לא קסם. לא מטורף. אבל מאד משמעותי
שיתפתי כבר בעבר....
לצערי מקום העבודה שלי נסגר
ככה מהיום למחר.
בהריון שבוע 7
עזבו את הסיבות עם למצוא עבודה בהריון.
מרגישה ממש עצובה מהמצב!!
מקום עבודה שממש אהבתי. אנשים שאהבתי. בידיוק מה שתמיד חיפשתי ובסוף מצאתי. (ברור שהיו חסרונות אבל היתרונות עלו על החסרונות בהרבה)
כאילו לא אכפת לי עכשיו מכלום
לא מסוגלת לעשות כלום
לא מענין אותי הבית. ההריון. הילדים. הבעל.
עושה הכל ברור ומעבר
לא שוכבת לרגע במיטה ובוכה.
אבל מרגישה עצבות רצינית מהמצב
ברור שזה גם בגלל שאהבתי מאוד את המקום וגם בגלל החוסר וודאות....
מרגישה שהכל מרגיש לי סוגר עלי.
אין לי ככ את מי לשתף.
בעלי בתקופה גם מאוד לחוצה בעבודה. הוא צריך לסגור עבודה רצינית עד שבוע הבא.
ואין מצב שאפול עליו עכשיו.
באמת מרגישה משתגעת.
מה עם לא לעשות כל מה שאת עושה?
מה עם לתת לך להשתבלל?
מרגיש שאת צריכה את זה, מותר לעצור מדי פעם.
אולי תצאי עם מישהו לבית קפה או סתם טיול על חוף הים או לשבת בטבע איפשהו, מוזיקה כתיבה או כל מה שיכול לעזור רגע לעבד את החוויה.
את בהריון והתחושות מועצמות יותר, לא הייתי מנסה להשתיק "ולקחת בפרופורציות" אלא דווקא נותנת לזה מקום ולהוציא את זה החוצה.
🤍
חוסר המעשה משגע אותי ומהיר אותי לקצה.
עצם המעשה מאפשר לי לברוח המחשבות שמעיקות עלי מאוד
מאפשר לפרוק ואח"כ להתאסף ועשיה מביאה להדחקה והרגש לא משתחרר וממשיך להעיק.
אבל את יודעת מה טוב לך,
בהצלחה!
וכרגע החוסר מעשה מייאש אותי
קשה לי ממש להתמודד עם העצב.
זה עיקר הבעיה שלי כרגע
שקשה לי מאוד
עם האבל כרגע
מרגיש לי כבד לי מאוד מאוד.
ועיקר הבכי שלי הוא העתיד שאין לי מושג מה יהיה.
וגם הבאסה שעבודה שאהבת נסגרה. זה ממש מצער.
עלו לי כמה כיוונים-
לתת מקום לצער, לעצבות, לכבדות , להבין שזה הגיוני והכי נורמלי בעולם. לחבק את עצמך. לפנק את עצמך. להיות בחמלה כלפי עצמך.
גם אם בעלך לא פנוי לפריקה רצינית, אל תשמרי בבטן, תגידי לו שקשה לך עכשיו עם כל הסיטואציה ואולי תבקשי משהו קטן שיעזור לך- חיבוק? כמה דקות לדבר על זה?
כלי שגיליתי לאחרונה ועוזר לי מאוד זה כתיבה אינטואיטיבית , כלומר לכתוב בלי לחשוב, מה שעולה, כמה שעולה. זה עוזר לשחרר רגשות.
אולי לדבר עם קולגות מהעבודה? דווקא הם שאיתך באותה סירה הכי יוכלו להבין אותך ואולי יעזור לתמוך אחד בשני ולהתלבט יחד לגבי ההמשך.
המון הצלחה בהמשך והחלטות טובות!
חשבנו לבקר שם עם הילדים בערב שבועות. מכירים רק את התנכי. שווה להגיע?
סליחה על השאלה הלא קשורה
קניתי היום בשר בסופר. טרי.
רוצה לבשל אותו במוצש לשבועות
התוקף שרשום עליו עד שבת.
לשמור בינתיים במקפיא או במקרר?
להקפיא היום, להעביר למקרר ביום שישי, לבשל במוצ"ש
( לא חושבת שזה אסון גם לבשל קפוא במוצ"ש, השאלה למה כן בעצם? מה הבעיה להחזיר מחר למקרר?)
ממש לבשל את התבשיל להקפיא מכוסה היטב
מיד במוצש לשים על הפלטה מכוסה טוב או מתי שאת רוצה
הכי טוב להקפיא היום ולהוציא ממש לפני שבת להפשרה במקרר.
הפשרה במקרר יכולה לקחת קרוב ל-24 שעות
מנסיון אישי - הריון ולידה