פורום הריון ולידה (עמוד 252)

רק אא להביא עגלה. אנחנו הלכנו על החומה הדרומית. הצפונית יותר ארוכה ולא מגיעים איתה עד הכותל.

היה היום משקפי תלת מימד ליד החורבה בחינם. לא יודעת אם יהיה גם מחר (לא עשינו)

א. משפחה במובן הרחב של המילה זה דבר סבוך שמעלה בנו כל מיני רגשות, דפוסים וכו׳. ממה זה נובע בדיוק אני לא בטוחה. אבל בפשוטות אם בהקשרים האחרים אפשר לבחור להתרחק מאנשים שמעלים בנו כל מיני דברים שפחות נוח לנו איתם, עם המשפחה אין מה לעשות. הם כאן, והם כאן כדי להישאר בע״ה ובטווח הארוך אי אפשר לברוח ממפגשים או מחיכוכים איתם. משפחה זה גם מקום שאולי מחזיר אותנו לילדות וגורם לכך ששוב הצורך להרגיש אהובים, מוערכים, מיוחדים וכו׳ עולה ביתר שאת. בקיצור, לצד כל המעלות והברכה שיש במשפחה, משפחה זה עשוי להיות מקום מורכב קצת 🙂.

ב. עולם הרשתות החברתיות הוא עולם שמזמין השוואות והמון וצורך למצב את עצמינו במקום טוב (לפחות שווה) ביחס למה שאנחנו קולטים אצל אחרים. אני אישית די מתרחקת מזה כי העיסוק הזה במה שאחרים עושים, מה הם משיגים או מגשימים ואיך הם נראים, וכמו כן מה אני אשדר, איך אני אראה, איזה חלקים ממני אבחר לשתף ולהבליט בחוץ, כל העיסוק הזה לא עושה לי טוב ובכללי לא מרגיש לי מאד בריא.

ג. לגבי האיך להתפטר מזה, אני מאמינה שאנחנו במקום יותר טוב נקי ובריא כשאנחנו מפנים את המבט שלנו פנימה ולא החוצה. אז במפגשים משפחתיים זה קצת מורכב כי מן הסתם משוחחים, מתעדכנים וההשוואות צפות מעצמן. אבל בהקשר הזה הייתי לפחות חוסכת מעצמי את כל מה שקשור לאינסטגרם וכו׳. אולי תזכרי את הכתוב שאומר ״מוסיף ידע מוסיף מכאוב״. לדעת כמה שיותר על החיים של השני, זה מקום שהנשמה שלנו לא הכי בנוח איתו. התברכנו דווקא כשידענו לשמור על הפרטיות שלנו - ״מה טובו אהליך יעקב״ נאמר על כך שאוהלי עם ישראל מוקמו באופן כזה שכל פתח פנה לכיוון אחר כדי שלא יכלו לראות מה עשו באוהל של השני.

אז ברוח הזאת הייתי מציעה לך ״פשוט״ לא להיכנס יותר לעמוד שלה, ולא בודקת אם היא הסתכלה למה ששיתפת או לא. ממש להתגבר על ההרגל ועל הסקרנות וללמד את המוח שלך שאת יכולה בלי זה. אם זה לא היה עושה לך כלום, הכל היה סבבה. אבל את מתארת מצב שלא עושה לך טוב וכבר לא כל-כך בריא לך 🫶🏼, אז זה נראה לי איתות חזק שכדאי לשנות את זה.

ד. ולהתחזק בזה שיש מקום לשתיכן בעולמו של הקב״ה. ששתיכן יכולות להיות טובות ומוצלחות מאד, אדרבה. ושלכל אחת יכול להיות מצוין! כל אחת במסלול שלה. ההצלחה שלה לא אומרת כלום על מי שאת, כמו שההצלחה שלך לא נוגעת בה ובמה שמוכן לה.

בהצלחה נשמה, נשמע כמו מצב לא הכי קל ונוח להיות בו 🫶🏼

שאת מחפשת מילוי עבורם ודרכה את מקבלת את המילוי

תשאלי את עצמך מה את מקבלת ממנה בעצם כשאת משתפת אותה בדברים האלה והיא מגיבה לך? רצון לאהבה, רצון להערכה וכד'

תנסי לחשוב על תפיסת עולם שלך שגורמת לך להרגיש את החיסרון הזה לדוג' לא רואים אותך

אבל ברגע שתביני שאין לך צורך במילוי חוסר כי תמיד מלאה את נשמה והנשמה תמיד שלמה אין לה צורך בהערכה, כבוד,אהבה וכד' היא מלאה מעצם זה שהיא חלק מהקב'ה ולכן היא לא חסרה

אז כשרואים כך את המציאות פשוט כבר שאין צורך במילוי החסרונות

כמה הייתי זקוקה לשמוע את זה!

חיבוק על הקושי

ותודה גדולה ועמוקה על המסירות וההקרבה❤️

בס״ד

תודה לך על המילים המחזקות וגם על החיבוק!

מקווה שאת בטוב ושהימים האלה עברו עלייך בטוב. 

טלפונית עם רוקח

לכל הילדים שלי היתה אנמיה בשלבים מסוימים.

חלק גם קיבלו סירופ ברזל, במקום טיפות.

כשהקפדת על ברזל האנמיה עברה?

עדיף סירופ על פני טיפות?

אגב לרופא טוב הייתי נוסעת גם אם הוא לא גר קרוב מאד,מדובר בד"כ במעקב שאפשר לעשות גם מרחוק ולא לכל ביקור צריך להגיע פיזית

בהצלחה

כמו תמיד, כל שיר נוגע עמוק.

תודה לך!

פירה עם בטטה (ותפו"א)

זה בהחלט פותח אפשרויות נוספות...

ארשום זאת בפניי!

ומרק ירקות עם עוף בהחלט אפשרות שלא חשבתי עליה!

פלפלים בצבעים שונים, כרוב, גזר (אפשר גזר גמדי), בצל, קישוא.

תיבול אפשר סילאן וקצת חומץ בשביל הטעם החמוץ מתוק

או צ'ילי מתוק אם מצאתם ללא קטניות

לק"י

אז זו גם אפשרות

זאת כמות לבערך 7 חביתיות,

מומלץ לנסות קודם את הכמות המקורית

ואחר כך שמכירים את המתכון אפשר להכפיל כמויות

שתי ביצים

כוס וחצי סודה (אפשר טיפה פחות ולהשלים עם מים רגילים)

1 כוס קמח תפוחי אדמה

מעט מלח (אפשר טיפה פלפל שחור לא ניסיתי)

3 כפות שמן

מעט פטרוזיליה קצוצה (אפשר לוותר)

לערבב הכל בקערה *עמוקה*

בבלנדר יד/בלנדר מוט אם יש לך

עד שהכל הומוגני (יש למעלה שכבה של קצף מהסודה, שזה בסדר, דומה לבירה )

לחמם מחבת קטנה

לשפוך מעט מהבלילה ולשטח  על פני כל המחבת

או בגבינה עם קצת סוכר )

גם פה זה לבערך 7 חביתיות,

אחרי שלומדים פעם אחת ניתן להכפיל כמויות

צריך:

שתי ביצים

כוס וחצי חלב

2 שקיקים של סוכר וניל

1 כוס קמח תפוחי אדמה

3 כפות חמאה (אפשר שמן במקום)

לשפוך מעט למחבת חמה

להפוך כשהשוליים מזהיבות 

להוציא לצלחת.

ניתן להגיש עם ירקות חתוכים 

זה עובד עם סילאן.

שמים ממש קורט מלח

ואני שוב אומרת

לעבוד עם קערה עמוקה! כזו שיש לה שוליים גבוהים

בשביל שלא כל המטבח ייתלכלך!.....

חוץ מטיפונת

בשביל החביתית הראשונה שלא תידבק.

אחר כך זה רץ .

אפשרי לעשות בלינצע'ס.

למלא ב:

פירה עם בטטה ובצל.(רוטב אני עושה איך לא. מתפוחי אדמה של הפירה עם מים מהבישול שלהם וצבלינים עם בצל מאודה וחטחון בבלנדר ידני )

ממרח בטעם כבד (מקישואים או שקדים ואגוזים)

לק"י

זה לא הדבר הכי טעים בעיני, אבל מגוון את תפו"א

2 כוסות מים וכפית מלח לכל כוס קינואה.

להרתיח, להנמיך את האש ולבשל 15 דקות. להשאיר את הסיר מכוסה עוד 10 דקות

לק"י

הילדים שלי כנראה יאהבו בלי כלום (מי שיאהב).

אני פעם אכלתי עם סלט ירקות, וזה היה טעים יותר. הכנתי גם עם ירקות מבושלים.

אולי יהיו לכן רעיונות נוספים.

אם כמו אורז אז להכין  עם בצל מטוגן גזר מטוגן, או חמוציות

בורגול זה  להןסיף לסלט ירקות או עשבי תיבול

קוסקוס פשוט להגיש עם מרק ירקות של קוסקוס 

היום נאכל דג שלא נאכל בחג עם סלטים

וממחר עד חמישי אנחנו ממנגלים

בבוקר הילדים מכינים לעצמם מצה עם שוקולד.

הכי הרבה חביתה בערב עם ירקות

מי שלא אוכח שרויה גם לא מורח שום ממרח על המצה?

או שיש הבדל בין ממרחים? 

שמים מרור (חסה) אחרי שייבשו אותה היטב היטב כמה פעמים וטובלים רק את החסה בחרוסת ולא את המצה ומנערים מיד (לא באמת אוכלים את החרוסת)

סוג של נטיפים (עשיתי אותם ממש קטננים)

עם מלא ירקות

מצכננת גם לנסות לעדות אותם ברוטב שמנת פטריות וחמאה - כמו פסטה 

אנטיפסטי

כרובית וברוקולי

קוביות חציל פלפל ובצל

כי אם יש ילד רחב יותר( לאו דווקא שמן בכלל, פשוט מבנה יותר רחב) אפשר יהיה לקנות לו מידה או שתיים מעל, זה יראה טוב ולא יותר מדי גדול וישב ארוך יותר.

ועל ילד בגובה זהה אבל עם מבנה יותר רזה, מכנסיים באותה מידה יראו ענקיות בגלל הרוחב, למרות שזה האורך שמתאים לו

תוכלי להזמין מידה מעל, ולא יראה עליו רחב מדי

עורכת ומוסיפה: בשנה שעברה היו בקיווי מכנסי ג'ינס ברמודה כאלה, שכיסו יפה את הברך 

לק"י

וזה היה עד אחרי הברך.

בנקסט מה שראיתי נראו קצרים.

לק"י

אבל בהנקה הכמויות הרבה פעמים קטנות יותר מאשר בתמ"ל.

(אני חושבת שהיא הגיעה גג ל-120 עד גיל שנה או קצת יותר).

יש כל מיני שיטות לשאיבה:

- לעסות קצת את השד לפני.

- לשאוב 7 דקות מכל צד, ואז 5, 3, 1.

- להניק מצד אחד ולשאוב מהצד השני במקביל.

- לשאוב מיד אחרי השינה, אם את מרגישה מלאות.

- להסתכל על התינוק או תמונה שלו תוך כדי שאיבה.

בהצלחה!!

הייתי שואבת 20 דקות מכל צד בשביל להוציא מנה (בגלל זה העדפתי משאבה דוצ) והיו ילדים שינקו אצלי 5-7 דקות.

שאבת 3 שעות אחרי הנקה? כי בעבודה הייתי שואבת כל 3 שעות ואז באמת הייתה יוצאת מנה בבית כשזה תוך כדי הנקות יכול לצאת רק חצי מנה ואז מאחדים כמה מנות.

ולא ממש משנה סוג המשאבה ולכן צריך לשאוב יותר,  וגם היא יכולה לקחת משלך ואז להוסיף לה תמל אצל המטפלת

בד"כ אומרים רבע שעה מכל צד

לפעמים צריך יותר אם רואים שהזרימה משמעותית דווקא בסוף השאיבה אז להמשיך ולא לעצור

המשאבה פחות יעילה וגם לוקח יותר זמן לתהליך שחרור החלב

אפשר לזרז את זה. יש כל מיני טיפים:

לעסות לפני השאיבה וגם תוך כדי לסחוט קצת (זה קצת קשה עם משאבה מתלבשת)

לשאוב בו זמנית במשאבה דוצ עוזר וגם חוסך זמן.

להריח בגד של התינוקת או תמונה שלה (אני לא הרגשתי שינוי אבל טוענים שעוזר).

לעשות הפסקה קצרה באמצע.

אם שואבים חד צדדית אז לשאוב עשר דקות צד אחד, לעבור לצד שני ואז שוב 5 דקות מכל צד. זה מגביר חלב, מנסיון.

אם שואבים דוצ פשוט לעצור,לעסות קצת כמה דקות ולהמשיך

וגם הגוף צריך להתרגל כשחוזרים לעבודה שואבים כל יום באותה שעה אז בד"כ יוצא יותר מאשר שאיבות פה ושם

אם היא לא מוכנה תחליפים אז כדאי להכין סטוק...

לשאוב לא במקום ארוחה אלא בנוסף

נגיד בבוקר אחרי ההנקה הראשונה או זמן אחר שמתאים לך (עדיף קבוע ועדיף בבוקר כי אח"כ כשתשאבי לא יפריע לך אם יהיה יותר ממה שהקטנה אוכלת)

לנסינו שאבה הרבה ומהר וחיקוי של ביאמבה קצת ולאט

כי אני לא מרגישה מלאות כמעט אף פעם

אז גם לא יודעת אם היא מרוקנת אותי

מצד שני- השישים ששאבתי לה הרגיע אותה לשלוש שעות…

לק"י

הם כנראה נמצאים במקום אחר מכם, גם המצב הכלכלי, וגם הם ההורים.

אז להביא משהו כהכרת תודה, ולעזור כשבאים (אם בלהכין משהו לסעודה, ואם בלעזור במהלך האירוח עצמו), זה נפלא!

אבל לחשוב שצריך להחזיר להם באותו סדר גודל שהם מביאים, זה מיותר בעיני.

ולגבי ההורים שלך, אין צורך לספר לצד אחד מה ההורים בצד השני מביאים.

אצלנו ההורים ייעלבו אם ננסה להחזיר להם מתנות...

מבחינתם הסדר הוא שהורים נותנים לילדים מתנות פיזיות, והילדים מחזירים להם בנחת - כלומר, לגרום להם לנחת (זה בעיקר אצל ההורים מצד אחד שלנו)

מבינה שאתם עוד זוג צעיר (בלי ילדים?) אבל בע"ה עוד תזכו להחזיר להם בנחת...

זה שהם נותנים או לא נותנים מתנות לא אומר שהם בהכרח מחפשים את אותה נתינה או אי נתינה ...

אפשר להרגיש מה הצורך של בן אדם....

לפעמים מחפשים רק הכרת הטוב והערכה, לפעמים עזרה בבית, לפעמים להתקשר פעם בשבוע...

יש כל כך הרבה דרכים להביע הערכה והכרת תודה.

ואז לפעמים הבאות יש מאיפה להחזיר.

כן ממליצה לעבוד על המקום הרגשי ולהתנתק מהשיפוטיות ולהבין שזו פשוט שפה אחרת ולכן את מדברת אליהם בשפה שלהם,

אין עניין להשוות בין צורת חיים של משפחה אחת לאחרת,

אנשים שונים נותנים דגש על דברים אחרים בחיים ואי אפשר להכניס את כולם על אותו סולם.

לטווח הארוך יותר אני חושבת שזה מפרה ללמוד גישות שונות על היתרונות והחסרונות של כל גישה, וכך לאמץ הסתכלות בריאה ומחושבת בין הגישות השונות.

יש לך ילדים?

אםם היה לך אפשרות- לא היית רוצה לתת להם?

זו שפת האהבה שללהם, זה כנרטה עושה להם טוב

אם הם אנשים טובים וזה לא מגיע עם דרישות

תני חהם לאהוב

והערכה והכרת תודה לא חייבת לבוא במתנות חוזרות

זה יכול לבוא במחוות קטנות יחודיות להם

את מכירה אותם

אני בטוחה שתמצאי את הדרך להביע אהבה והערכה הדדית

זה מאגרים שבדרכ יש בגוף.

וחיבוק. שיבוא טוב בלב לגבי מה שיבוא

יש נשים שההפסקת גלולות גורמת לגוף ל'השפריץ' את הפוריות ויש נשים שאצלם זה משתחרר לאט לאט ולוקח זמן.

ברשת תמיד ראיתי שלקח מהר ובשתי הפעמים נלחצתי ורציתי להתחיל בדיקות עד שהגעתי למידע הזה.

בהצלחה וחג שמח

פעם אחת אחרי 3 מחזורים.

ב"ה

אם התינוק "עצבני" כשמנסים להניק אותו,

לפעמים להתחיל עם בקבוק ואז כשהוא יותר רגוע וכבר לא ממש "מורעב" הוא מסכים לינוק.

ככה הוא לא זוכר להתנגד. אצלי זה ממש עזר ופתר את הבעיה

באיזה סיטואציות הוא מרביץ? מה גורם לו לעשות את זה?

ובו זמנית להבין שלהרביץ חזרה לאמא זה קו אדום

כנראה שנדרכת הורים תעזור

אבל עד אז - כשהוא בא להרביץ, הייתי תופסת לו את היד, מסתכלת לו בגובה העיניים ואומרת באסרטיביות ״לא מרביצים לאמא״

ואחרי זה עוזרת לו להבין הוא מרגיש ומה האופציות האחרות להתמודד עם הכעס. 

מרביצים לך את לא מאפשרת את זה על ידי כך שאת עוצרת לו את היד, פשוט תופסת אותה תוך כדי מסתכלת לו בעיניים ומדברת לאט וברור-

''לא מרביצים לאמא. אסור''.

ואז משחררת את היד. 

יש עוד דברים שבהם הוא מתנהג לא כמצופה מגילו?

אם התשובות הן כן, אז מוזמנת לאישי ליתר פירוט...❤️

שרוב הילדים בגיל הזה לא מרביצים להורים

הם מבינים לבד שזה לא מתאים

אין מה לשים תווית לא נכונה על התנהגות כזאת

ילדים בגיל 4 עדיין לא בשלים

יש להם תסכולים שהם לא מצליחים להתמודד איתם וזה יוצא גם באגרסיות

זה לא אומר שאנחנו מאפשרים את זה.. התפקיד של ההורה לעזור להם להתווסת באותם רגעים

אפשר בחיבוק מאחורה 

נכון שיש להם תסכולים שהם לא מצליחים להתמודד איתם

אבל רובם לא מוציאים את זה במכות על ההורים

זו לא תווית לילד אלא שהורה ישים לב שיהיה לו תוכנית מתאימה לצמצם את המכות עד שזה יפסיק מעצמו

ילדים כן מרביצים בגיל הזה. בסוף גם יש יחידי סגולה עם אופי נוח או הורים שמצליחים ממש טוב להחזיק גבולות

אבל ממה שאני רואה סביבי,

ילדים בגיל הזה כשנמצאים התסכול או בכעס אכן מרביצים- זה מאוד שכיח

אבל כמובן שזאת לא סיבה להמשיך עם זה אלא צריך ללמוד איך להפסיק את ההתנהגות הזאת.

לק"י

אבל אני מסכימה שזה לא בהכרח מעיד על משהו.

כן חושבת שבהחלט אפשר לצפות מילד בגיל כזה להבין שזה אסור. 

זה לגמרי גיל שהילדים מבינים.

כשהילדים שלי כועסים הם מסוגלים לטרוק דלת, לבעוט בחפץ על הרצפה, אבל להכות אותי זו לא אופציה. 

כשהוא היה כועס עלי.

עד שזה לא היה אצלנו גם לי היה נשמע שזה לגמרי לא תואם גיל או מעיד על בית בלי גבולות או על קושי התפתחותי של הילד, או משהו כזה.

אבל הוא ילד טוב, ומחונך, שבאותה תקופה היה רגיש באופן מיוחד (הוא היה עד אז הכי קטן במשפחה, והייתי לקראת לידה), וזו היתה הדרך שלו להתמודד עם הקושי.

ועשיתי כמו שכתבו פה, שמנו גבולות ברורים, וניסיתי מצד שני גם לתת לו את התשומת לב שהוא היה זקוק לה.

ב"ה זה עבר מזמן, והיום לגמרי נשכח. הוא ילד מתוק ואהוב על המשפחה ועל החברים.

אז אולי זה לא חלק מהתפתחות רגילה של כל ילד. ולמי שלא חווה זה נשמע לגמרי לא מתאים ומעיד על משהו לא תקין.

אבל יש ילדים שזה כן שלב שהם עוברים. וכמובן צריך להגיב בהתאם, ולא לתת לזה מקום. אבל גם לא להיבהל או לחשוב שמשהו לא תקין רק בגלל עצם התופעה.

(גם אצלנו קרה עם חלק מהילדים.. וגל בגילאים יותר גדולים).

האמת שזה לא כל כך משנה מה עושים שאר הילדים בני אותו הגיל.

משנה מדוע הוא עושה את זה (לרוב חוסר ויסות, הצפה, אגרסיות) ולמה הוא זקוק כדי לא לעשות את זה (להציב גבול מתוך אמפתיה, לתת חלופה לתוקפנות, להיות מווסתת בעצמי כדי שהילד יוכל להיעזר בי כדי לווסת את רגשותיו והכי חשוב להשקיע בחיזוק הקשר איתו).

אבל כן חושבת שלרוב יש חשיבות גם למה עושים ילדים אחרים באותו גיל.

פשוט כי כשיש התנהגות שממש לא תואמת התפתחות תקינה, לפעמים זו נורה אדומה לברר אם יש לזה מקור אחר שמצריך טיפול מותאם (לפעמים אבחון ופניה לאנשי מקצוע מתאימים, לפעמים כיוונים אחרים).

אבל פה אני חושבת שזה באמת לא בהכרח נורה אדומה בפני עצמו. אלא אם כן זה ביחד עם עוד תופעות שמדליקות נורות אדומות.

ומה שכתבת בסוף ממש מדויק - זה ממש לא רק עניין של גבולות. יש פה בירור שצריך לעשות - להבין מה גורם לתופעה אצל הילד הספציפי, ומה יעזור לו ולמה בעצם הוא זקוק.

כשילד נמצא במצוקה (בעקבות אירוע נקודתי או באופן כללי)

הוא מבטא את המצוקה שלו באופן לא תואם צפי, ובכך מאותת שהוא חווה משהו לא רגיל.

בגילאים מסויימים יש מאפיינים מסויימים שמעידים על התפתחות תקינה בסה"כ,

כמו לקלל בגיל 3, לנשוך או להרביץ להורים בגיל 2, או לערבב בין דמיון למציאות בגיל 4.

והתנהגויות כאלו לא מעידות על צורך בבירור מסויים, אלא בד"כ כל מה שצריך זה להסביר בנחת פעם ועוד פעם ועוד 10 פעמים ולתת לגל לעבור אותו.

העובדה שנדרשת התייחסות אחרת ועבודה על גבולות יחד עם מענה לאיזה צורך שלא מסופק לילד- מעידה שההתנהגות לא סטנדרטית לדעתי בהתייחס לגיל.

זה לא אומר שום דבר רע על ההורה או על הילד.

אבל הדגש שלי הוא שזה לא מעיד על משהו מהותי ברמה שמצריך אנשי מקצוע או אבחון או משהו כזה. זה לגמרי יכול שלב זמני שעם יחס מתאים יעבור בלי להשאיר שום סימן.

ממני, מסתכלת לו בעיניים ואומרת! (לא צועקת, לא כועסת, לא מתעצבנת)

זה לא נעים לי אני לא מסכימה יותר שתעשה לי כך וכך

לק"י

אני אישית לא הייתי בונה על זה🤷‍♀️

אלא אם כן, הדימום יהיה מוזר- ארוך/ קצר מידי וכדומה.

כלומר זה הקדים ביומיים

אף פעם לא הקדים לי המחזור בדרך כלל הוא מגיע בדיוק בזמן ואני יודעת בדיוק מתי אני אמורה לקבל

היום התחיצ לי דימום ואפילו לא הייתי מוכנה לא חשבתי שאקבל היום ולא הייתי ערוכה לזה

יכול להיות שזה הקדים בגלל ההיריון הכימי שהיה בחודש הקודם?

זה נראה לי מחזור לכל דבר לצערי 

של הריון כימי.

השתרשות בדרך כלל זה יותר ברמת הכתמים..

חיבוק! שבעז״ה ילך מהר

אמרתי לבעלי שעוד שנתיים כשיגיע שוב תורם אני מכשירה את המטבח שלי ומביאה אוכל איתי. אמא שלי תקבל את זה כעזרה.. היא לא תפגע

אני באופן אישי לא מתחברת לקונספט

טוב שנגמר

ואומרת שתכלס, אתם לא חייבים ללכת אם לא מתאים לכם

אם יש הזדמנויות אחרות פחות המוניות - אולי עדיף ללכת אז 

ספציפית הפעם היו אחים שלו שהגיעו שנתיים ברציפות בגלל אילוצים ולכן היה כזה עמוס

אני מבינה שהסדר הקבוע נוח (גם לי), אבל אם שנה אחת מחליפים זה גם בסדר.

צריך כמובן לכבד את ההורים משני הצדדים והכל בצורה מתאימה ויפה. אין חייבים.

אנחנו בשלב מסוים עשינו סדר עם הילדים בבית ואיבדנו את הספירה.. ולא חוזרים לזה.

כמובן נפגשים עם שני הצדדים בכל חג ושמחים ביחד אבל לאו דווקא לפי סדר מסוים.

מניחה שזה לא מתאים לכל משפחה..אבל מציעה לנסות כיוונים יצירתיים.

אני כבר מזמן לא הולכת לפי מה ש״חייב״ אלא לפי מה שמתאים

לא יודעת, נראה לי גם מאוד קשה להיות המארחת בתנאים האלה.. 

גם לי החג עבר לא בטוב ויצאתי פגועה ממש מגיסות שלי, ברמה שחמי שאל את בעלי אם נפגעתי ממשהו וגם שאל אותי. והם עוד רוצים שנחזור בחלק מהימים של חול המועד לטייל איתם וממש לא באלי, אבל אני אעשה את זה כדי לכבד את בעלי.

סליחה על הנצלוש, אבל מה עושים עם זה שכל האחיות של בעלי הרבה יותר מפטפטות בניהן, עוזרות לאחותם הנשואה, קונות מתנות אחת לשניה וכו, ואני הגיסה היחידה ומרגישה שדי מוציאים אותי,למרות שאני סופר אבל סופר משתדלת להיות שם בשבילן,לדבר איתן,להזמין אותן, לעזור לחמותי בבישולים לפני החג למרות שאני בהריון, ומרגישה אפס הערכה בחזרה.

אופ כמה בכיתי החג.

שיש קשר בין היזרה לחמתך להתנהגות של גיסות שלך

אלו מערכות יחסים נפרדות בעיניי וטוב לשמור עליהן ככאלה ולא להשליך מאחת לאחרת

לגבי הגיסות, כמה זמן אתם נשואים? לפעמים לוקח זמן עד שמתברגים במשפחה 

מי יהיה עם הילדים?

קרה ללא תכנון מראש

תקשיבי זה כיף ללדת בפסח..

אני ממש אהבתי

ילדתי אמנם בחול המועד

אבל זה היה מושלם.. מעלה בי זכרונות טובים ושמחים

גם אני ב38😁ובלחץ ללדת בחג

אבל כנראה שאין לי פתיחה 4

בהצלחה!

כן אבל לכי תדעי

בגלל זה באמת נסענו לחג שבת שיהיה לנו איפה להשאיר את הילדים

אבל ממש לא זורם לי

שילדתי פעמיים בפסח😏

כל פעם הייתי בלחץ לפני איך יצא ומתי יצא ומה נעשה וכו’...

בפועל היה מושלם וכיף☺️.

מאחלת לך גם שיצא הכי טוב ורגוע עבורך והעיקר בקלות וידיים מלאות💞

עדיין סוחבת… קצת כאובה אבל שום דבר לא בכיוון של צירים. מודאגת להסתובב ככה, דודה שלי הלחיצה אותי שלהסתובב עם פתיחה יכול להוביל לזיהום בנרתיק…

וזה קרה לי לפני כמה וכמה שנים בעקבות לידה לא ממש סטרילית… אז מתפללת כבר שיהיו צירים

לא יודעת אם להיבדק או לא

גם ככה אף אחד לא יכול להיות היום ומחר עם הילדים

אמא שלי בכלל אומרת לי אם אין לך צירים אל תלכי אין לי כח אחרי יומיים חג לשמור עליהם, ונפגעתי ממש.

(גם אמרתי לה תקשיבי אשמח לקחת כמה ימי נופש על סך הריון אחרי הלידה כי כל ההריון בסיכון לא יכלתי) והיא אומרת לי אני לא אקח חופש מהעבודה סעו עם כל הילדים אם בא לכם ועוד כל מיני חוסר תמיכה לאחרונה

וחמותי נופשת רחוק

ומשפחה גרים רחוק

השכנים נופשים או מטיילים…

בקיצור ממש אחלה לי

לא לגבי הזיהום

ןלא לגבי המשפטים של אמא שלך.

מה טוב לך? את רוצה לעשות זירוז?

רוצה להיות כבר אחרי, אבל אם אין סיבה ממשית או רפואית לזרז אז לא. מאמינה בלתת לגוף ולקב״ה להגיע לזמן הנכון.

פשוט מלא דאגות.

אני גם קיבלתי תגובות כאלה....

לידה אחת הייתי עם פתיחה 4 חודש

וגם זה היה ערב פסח...

ואז אמא שלי עוד הודיעה לי שאני לא אבנה עליה ושזה לא מתאים לה עכשיו לעזור לי....

עד היום כואב לי הלב להזכר בזה.

אני מבינה שגם אצלה ערב פסח והיא עובדת גם והכל.( באותה שנה היא גם עזרה לסבא וסבתא שלי להכין פסח וגם לבית שלה)

הצורה שבה זה נאמר פגעה כל כך.

וכן גם למדתי לא להסתמך על הסביבה  ולא לצפות לעזרה.אני מתכננת את עצמי כך שלא אצטרך לבקש,ואז גם לא אתאכזב.

במיוחד לא שניה לפני לידה, כשאת גם ככה הורמונלית, לחוצה, דואגת, ומתוחה...

גם לי היו משפטים דומים לפני אחת הלידות, ועד היום זה ממש כואב לי להזכר בזה.

כל מה שאנחנו רוצות לפני הלידה זה לדעת שיש לנו מישהי להישען עליו, או לפחות להשעין עליו את הילדים... ולא תמיד זה מתאים להורים, שהם כבר עברו את השלב הזה... חיבוק! 

לא תמיד אנחנו בנעליים שלהם ורואים גם אותם.

הרבה פעמים בגילאים האלה יש הורים מבוגרים לדאוג להם,עבודה טובענית בבית ובחוץ.

והרבה פעמים יש גם ילדים ומתבגרים בבית שדורשים את שלהם וההורים פשוט בעומס מטורף גם פיזי וגם נפשי.

ונכון הם לא בשלב של לדאוג לילדים קטנים לא נפשית ולא פיזית.

לגבי אמא שלך זה ממש ממש כואב ומבאס לשמוע אמירה כזאת. חיבוק ענק 🩷🩷🩷

לפני יותר מעשור, ילדתי סמוך לפסח ונסעתי ישר מבית חולים לבית ההורים בליל בדיקת חמץ ואמא שלי לא הפסיקה לקטר שבן השנתיים איתי,

לא עזרו לי בכלל, ועוד ביקשו ממני לעזור להם.

מילא היה צריך לעזור בהכנות חיוניות לפסח, אבל אמא שלי רצתה שאעטוף איזה צנצנות ואקשור בבד מיוחד, אמרתי לה שאני בקריסה ולא יקרה כלום אם לא יהיו צנצנות,

והיא התרגזה שהיא בקושי מבקשת ממני משהו..

הרבה מים עברו בנהר מאז אותו פסח,

השנה אמא שלי לא הפסיקה להשוויץ שאותו ילד (שלבינתיים גדל) בא לעזור לה,

וכמה מרץ ואנרגיה יש לו וכמה הוא עזר לה..

מבטיחה שהייתי צריכה ממש להחזיק את עצמי כדי לא להזכיר לה שלפני כמה שנים היא לא רצתה אותו לפני החג.

בע"ה יבואו ימים אחרים,

שתהיה לידה קלה בבריאות איתנה ושתצליחו להתמודד לבד בכוחות עצמכם, זה לא קל בכלל אבל אפשרי בע"ה!

וגם לנסות להניק בתנוחה אחרת מהצד הזה. (בסגנון פוטבול) אם מתאפשר לנסות להניק בחדר כדי להתרכז עד שהאזור יתרפא, עדיף.

נסי לשים לב האם זה כאב של סדק או של גודש או אולי של פטריה.

שמעתי גם על שימוש בחבישת "פולימם" אבל אין לי ניסיון אישי.

נראה לי שאקנה ישירות דקטרין, כי אין לי כוח לשלבים...

תודה גם @חרות

תבדקי את ההודעה של התינוקת

אני ככה גיליתי שיש לו פטריה.

האמת שהיא עצבנית כזה בהנקה וגם בכלל. לא יודעת להחליט אם זה חריג או לא (כי זה בא אצלה בתקופות).

בכל אופן, נראה לי שאקנה דקטרין אורל ג'ל ואתחיל טיפול משולב לשתינו...

דרמקומבין וטבעקוטן כן

ולא, זה לא יעבור לבד אם זו פטריה

לפי מה שידוע לי.

אני קיבלתי מרשם למשחות האלו כשלבת שלי היתה פטריה בישבן שהמשחה נגד פטריות לא עזרה להוריד, והרופא אמר שצריך 5 ימים משחה חזקה יותר עם סטרואידים.

אבל הזהירו אותי לא לשים יותר מ-5 ימים ברצף.

לא הייתי שמה מהמשחות האלו בלי התייעצות עם רופא. 

כי לא נראה לי שיהיה לנו זמן וכוח לנסוע רחוק...

ממש תודה!