פורום הריון ולידה (עמוד 252)

בהרבה מהזוגות אחד יותר רוצה לפתור את הכל כאן ועכשיו ואחד צריך את הספייס שלו לעבד את הדברים ולארגן את המחשבות.

מה שפשוט כדאי לעשות זה ללמוד לתקשר אתזה- קודם כל לעצמך, מה קורה לך בפנים מה את צריכה, מתחיל בלהיות בהשלמה עם זה שזה הדפוס הטבעי שלך - כמו שאת מתארת, בלי קשר לבעלך, אח''כ אפשר וכדאי מאוד לתקשר את זה לבעלך בכל צורה שתתאים לכם (סימן מראש, דיבור מפורש- אני מאוד רוצה שנפתור הכל אבל חייבת זמן אני בבלאגן עם עצמי) עצם הלתקשר אתזה יכול מאוד מאוד להקל על שניכם - לך על רגשות האשמה והתחושה שאת עושה משהו לא בסדר, ולו על הצורך לדעת שגם את רוצה להשלים ומה בכלל קורה איתך.. אני חושבת שככל שדווקא מצד שניכם תתנו מקום לדפוסים הטבעיים שלכם + תקשורת, יכול להיות שתגלי שאת צריכה פחות זמן לארגן את עצמך והוא יגלה שהוא יכול לנשום רגע לפני שפותרים הכל.

טיפולי שתיקה זה באמת עינוי מכוון מראש ועם תחושת עליונות ברורה, אדישות וקרירות. תשאלי את בעלך מה הוא חושב על השתיקות שלך תדברו עלזה ותראי מה התשובה - אולי הוא עצמו ירגיע אותך  

אני שואלת בגלל שקשה לו עם השתיקה שלי,

ולכן כמו שאמרת להנגיש לו את זה.

לא מצליחה להיות שלמה עם הדפוס הזה שלי

מרגישה המון אשמה איך אני מתנהגת ככה שבעלי רק מעוניין לדבר ולפתור..

אני חושבת שזה לגיטימי ונורמאלי כמה זמן אחרי לא להיות מסוגלת לדבר,  שעה. אבל חשוב לדבר על זה עם בעלך להגיד לו, כשאני ככה, תניח לי שעה, תן לי את הזמן רגע ואז אני אתאושש. אגב זה ממש חומר במח שמופעל בשעת סטרס הגוף מתנגד והוא יכול גם להוציא מילים שהתחרטנו עליהם אח''כ, אחרי כ40 דק' יורד הקורטיזןל ואפשר לדבר יותר הנורמליות.

אם את רואה שזה קורה לך חצי יום, שבוע שאת לא מדברת זה כבר דרך התנהגות שצריך לטפל בה.

כל הכבוד על העירנות! 

אני באמת רואה שבשעה הראשונה כשזה פגיעה גדולה אני באמת לא מסוגלת לתקשר וחייבת להתנתק ולהשתבלל בכאב, מרגישה כאילו יוצא לי "קוצים" כמו קיפוד ובאמת שמילים שאומרים בזמן הזה לא מקדמות.

איך מטפלים בזה?

פשוט מרגישה גזרת גורל שזה ככה אני וזה כואב לי

גם אני משתבללת כשאני פגועה או עצבנית, עם הזמן למדתי לתקשר את זה וזה עוזר לשנינו.

אני עכשיו מעדיפה שלא נדבר על מה שקרה כי אני צריכה זמן עם עצמי לחשוב על זה, אני מרגישה שאני לא אצליח לבטא את עצמי כמו שאני רוצה עכשיו כי אני נסערת אז אני רוצה שנדבר על זה מחר בבוקר.

זה בסדר וטבעי לדעתי.

להאמין שזה אפשרי להגיע למצב שאני מצליחה לתקשר אותי.

כי עד עכשיו כשאני לא מצליחה אני אכולת מצפון ואשמה שאני מתנהגת בצורה מזעזעת בשתיקות שלי. אבל באמת שאתקשר את זה יהיה טוב יותר. 

קראתי וראיתי סרטונים בנושא ועדיין לא הבנתי את השורש של זה, לא מצליחה לרדת לסוף העניין של מה זה בדיוק.

זה אומר שאת ממש לא נרקסיסטית,

נרקסיסט בחיים לא טועה,הוא בסדר גמור מי שלא בסדר זה מי שסביבו.

יש הרבה מאפיינים לזה אבל המרכזי הוא לא בהכרח טיפול בשתיקה אלא שהוא פשוט לא רואה אף אחד סביבו רק את עצמו וכל השאר נועדו לשרת אותו.

ואת ממש ממש לא כזו.

עצם זה שאת מרגישה רע לגבי זה ואוכלת את עצמך, כבר מוכיח שלא.

זה פשוט הצורך שלך.

אם מדובר בזמן קצר, כמה שעות ולא כמה ימים, בעיניי זאת דרך התמודדות לגמרי לגיטימית.

לשקף לו שאת פגועה מידי לדבר על זה ורוצה לפתוח את זה עוד כמה שעות.

יש לזה הרבה יתרונות, במקום תגובה אימפולסיבית ומלאת רגש, יכולה להיות לך תגובה רגועה ושקופה יותר למצב.

(בפגיעות קשות גם כמה ימים זה לגיטימי)

בעיניי בין לא להיות מוכנה לדבר על הנושא, אבל להמשיך לענות לעניין בהקשרים אחרים (ניהול טכני של הבית, תיאומים וכו')

לבין לסרב לדבר על כל דבר, גם שלא קשור למריבה.

לעצם העניין, בעיניי הדבר הכי חשוב זה לדבר על זה בזמן מריבה.

כמו שלך קשה מאוד עד בלתי נסבל לדבר בזמן כעס

ייתכן מאוד שאצלו זה הפוך. קשה מאוד עד בלתי נסבל שלא לדבר.

אז כדאי להיפגש איפשהו באמצע ולנסות לבוא אחד לקראת השני.

למשל מסכמים מראש שבזמן מריבה הוא נותן לך שקט לx זמן, אבל אחרי זה גם אם את לא לגמרי בשלה לזה את לא מתעלמת ומוכנה לדבר.

את לא דווקא שותקת כדי להתעלל בו.

את פשוט מתכנסת פנימה. ועוד לא מוכנה לדבר. זה ממש שונה.

אל תרגישי רע עם עצמך!!!

תקבלי את זה שזאת דרך ההתמודדות שלך. זה שאת מבינה את הצורך שלך זה דבר טוב! חשוב לדבר על זה עם הבעל בזמן רגוע ולחשוב ביחד איך מתנהלים עם זה.

בהצלחה!

לק"י

אם היא צריכה את גוגל כדי שיגיד לה מה כדאי לעשות הלאה, אז את באמת לא צריכה אותה🤦‍♀️🤦‍♀️

היא התכוונה לצחוק עלי שאני יעני מתייעצת עם גוגל...

ומה שנכון נכון

לא מתכוונת להגיע לרופאה ולהנהן על כל מה שתגיד.

בהחלא קוראת ולומדת ככל שיכולה לפני.

הלוואי שתתלונני עליה, אם יש לך כוח לזה.

אולי תגידי איזור וקופה יוכלו להמליץ לך על רופאות אחרות?

ואם לא קריטי לך ממליצה לפתוח את הראש ללכת לרופא, יש כאלה מעולים, מקצועיים ואנושיים (יודעת שלעדות המזרח זה יותר מורכב הלכתית).

יותר נראה לי אגיד למה אין מספיק מבחר של רופאות

אני יכולה ללכת לרופאים באזור יותר רחב מאשר רק העיר שלי ואז יהיה לי מבחר

אבל:

1. אין לי כח להתרחק, גם ככה היומיום סוחט

2. לא מרגישה שיש כאן בעיה חמורה, מבחינתי סתם שיבוש הורמונלי 

באמת אולי שווה לנסות לפני שהולכת לדחוף לגוף הורמונים מלאכותיים שיהרסו לי את כל המצב רוח.

לפני כמה חודשים פרקתי כאן על רופאה, שמזכירה את מה שאת מתארת כאן.

המליצו לי להחליף רופאה, וגם נתנו לי כאן שמות

ואני כל כך מודה על העצה הזו.

הגעתי לרופאה נשמה! ההריון הסתבך וממש הרגשתי את האכפתיות שלה והדאגה לשלומי

איזה יופי שמצאת רופאה טובה! ב"ה.

היא לא רופאה קבועה שלי (אין לי כזאת)

סתם הלכתי להתייעץ איתה ובטוח שלא אחזור אליה...

מזל שלא צריכה אותה לעתים קרובות בכלל.

תחליפי רופאה ומקווה שתהיה שליחה טובה!

ומעבר לפרופיל הורמונלי שתקבלי, גם אני מכירה שמתייעצים עם אנדו

לפעמים יש רופאים שמתנהגים כמו פקידי קבלה מה אתה צריך הנה רשמתי קח, בלי שאלות בלי תשובות בלי מענה כלום... מאוד רובוטי וחסר רגישות

לא חבל על השנים שלמדת ידע כל כך חשוב שהרבה מהאכולוסיה לא מודעים אליו...ואת בוחרת בסוף להתנהג כמו פקידה עם אפס יחסי אנוש...

היא לא דיברה על אפשרות של פוליפ? מכירה שפוליפ משבש מחזור ודימומים לא סדירים (יכול גם להאריך ווסתות) ואחרי שמוציאים אותו הגוף מתאזן. לרוב מזהים פוליפ באולטרסאונד. לפעמים אם הוא ממש קטן לא יראו אבל עדיין הוא עדיין קיים ומשבש.. ואז עושים היסטרוסקופיה הבחנתית לבדוק מה יש ברחם ואם יש-מוציאים..

בריאות!!

וחיבוק על היחס המבאס

לא בטוחה שהוא אכן אורולוג אבל ממש נראה לי שכן.

( בעיקרון הוא כירורג ילדים ומתעסק גם בתחום הזה למיטב ידיעתי )

מקצועי ויחסי אנוש מצוינים.

פרופסור גיא הידש

אם הולכים לציבורי לא תמיד הוא זה שמנתח.

לנו היה מעולה איתו. 

ניתוח.

איך מכינים את הילד לבדיקה בצורה טובה? נשמע לי ממש לא נעים...

שלי היה בן 3 וחצי

אני הסברתי לו בצורה הכי פשוטה שאסור לאף אחד לגעת שם

אבל אנחנו רואים שכשהוא עושה בשירותים כל הזמן משפריץ לו לצדדים

ואנחנו יודעים שהוא משתדל

אז יש רופא שבודק אולי החור שממנו יוצא השתן קצת קטן וצריך לסדר אותו.

אז רק כשאמא לידו

ורק הרופא שמומחה לזה יכול לגעת שם

אבל הוא יבקש ממך רשות קודם.

(ד"א הבדיקה לא כואבת בכלל, רק זה שנוגעים בכזה מקום זה מביך אותם)

אח"כ לניתוחון היה בערך אותו הסבר עם עננה של קרם שהרופא שם בשביל לסדר את החור.....

ב"ה עבר בשלום

הרופא היה מקסים

הביא לנו ספר להקריא לו תוך כדי הטיפול

להסביר לו שזה דבר טבעי ונורמלי וקורה להרבה ילדים עובדה שיש רופא שמיוחד רק לזה....

קובעים אליהם תור?

ביטוח רפואי משלים, מושלם זהב ומושלם פלטינום | כללית מושלם

זה עלה באזור ה2300 נראה לי ואז קבלנו החזר של רוב הסכום.

ביקור נראה לי היה 1 מ3 התייעצויות שמגיע לנו בשנה.

איזה כיף שהגבת לי!

הוא פשוט הרופא היחיד בירושלים עם תור יחסית קרוב...

סיים את עבודתו.

כבר סגר את המחשב.

בתחילה הוא קצת התעצבן על המזכירה שהכניסה אותי

אבל אח"כ כשהבין מה העניין

פתח מחשב

ישב יהקשיב

ולא עזב עד שהצליח לעזור לי לפחות בנתינת הפנייות מתאימות והבנה.

ועוד סיפור

הגעתי אליו לפני שנים עם דימומים לא סדירים

כשראה את האולטרה סאונד שלי אמר שהוא לא מאמין שיש לי ילדים ללא טיפולי פוריות....

ושאהיה חייבת להבא טיפולים

חזרתי אליו אחרי חודשיים בהריון טבעי ניסי- עם תאומות זהות

הוא אמר לי בענווה-אני אוכל את הכובע....

נכון שלא היית פה הרבה זמן??!!

❤️❤️

אלייך

ולפסטה רוזה😉😘

לפי הא.ס שעשה לי דקה לפני הפעולה, כבר רואים שהביוץ היה מתישהו במהלך השבת

עכשיו, טווח חיות הביצית בין 12 ל24 שעות..

אם אני לכיוון ה12, זה אבוד (הרגשתי כאבים סביב השעה16 17 בשבת)

אם אני לכיוון ה24 אז יש לי סיכוי..

משחק זוגי יש לנו את רגעים של קסם, שהוא מוצלח נהנינו ממנו.

ובכלל אנחנו נהנים לשחק כל משחק קלפים או קופסה שהולך טוב בשניים. לנו יש: ספלנדור (מוצלח), קטאן, סטרטגו, שחמט, טאקי, מונופול דיל ועוד כמה משחקי קלפים אמריקאים.

פשוט נהנים מהמשחק יחד..

כאלה ב"ה. אולי תכווני יותר מה את מחפשת.

כמה שמות:

סו דו יו ( לא זוגי בהגדרה אבל מתאים מאוד )

חיבורים

כרטישיח

אסק קיו

זוגיות

הכל יחסים

את מכירה את כל הנ”ל או רק בשמות?

אם את מכירה אשמח להבין מה ההבדלים.

אני גם ראיתי שיש מלא ולכן שואלת פה, רוצה להזמין ולא יודעת מה... אמרתי אחפש המלצות מניסיון.

חיבורים: קלפים של מילים, שאלות ותמונות. אפשר לשחק בכל מיני דרכים. למשל לענות על שאלה באמצעות תמונה או לקשר בין מילה לתמונה ועוד. מכוון ספציפית לנושא האינטימיות. ממש נחמד.

כרטישיח: כל כרטיס עם כ10 שאלות על אותו נושא. לדוג: סדר וניקיון: מה אתה חושב על מצב הבית שלנו, איך ההתנהלות הזוגית בנושא זה, איך הייתי רוצה שתעזור לי ועוד. קצת חופר אבל מאפשר באמת לדבר על נושאים לעומק. לפני כמה שנים הוסיפו אלמנט משחקי שאמור להקליל, לא יצא לי להשתמש בו אז לא יודעת להמליץ.

אסק קיו: מגוון ערכות של קלפי שאלות, 4 מתוכן שאלות לזוגות. כל חבילה מכילה הרבה קלפי שאלות וקצת קלפי משימות. ללא אלמנט משחקי בכלל, פשוט מרימים ועונים.  שאלות ממש ממש טובות ומעניינות. היוצרת לא דתיה, וחלק מהקלפים אני צינזרתי כי הניסוח ממש לא התאים לי. מדובר בקלפים בודדים ממש בכל חבילה. לא ניסינו את הערכה של האינטימיות כי מהפרסום היה נראה לי שהיא לא תתאים לנו כזוג דתי וחשוב לי לשמור על שפה נקיה. סה"כ ממליצה מאוד.

זוגיות: שיחקתי ממש מזמן, לא זוכרת איך היה. צריכים באמת לחזור לזה... (שאלנו ממישהו)

הכל יחסים: ספציפי לאינטימיות. מעולה ממש. מגוון שאלות ומשימו. עם אלמנט משחקי משמעותי. יוצרים דתיים תורניים שפתחו הכל אבל בשפה שכיף לדוסים לשחק. ממש ממש מוצלח.

בדיוק קנינו עוד משהו, ננסה וניתן משוב....

חוץ מזה יש משחק קליל שאני המצאתי והוא ממש קל להכנה ומשחק בדייט זוגי. יכולה בהמשך להסביר אותו ומי שרוצה מוזמנת להעתיק, ללא זכויות יוצרים ;)

קוראת מכאן ליוצרי משחקים לתת לי ערכת התנסות ופרסום ( ;

בהצלחה!

הכנתי כ15-20 קלפים בנושאים שונים.

למשל: חינוך ילדים, זוגיות, סדר וניקיון, התפתחות מקצועית, כסף, אוכל, קשר עם הורים, ועוד.

סביב כל אות בסביבון יש שאלה, ואפשר להמציא משימות לפי זמן המשחק.

למשל: שנה חדשה:

נ- ניסיון. אתגר שהיה השנה ג- גדילה. איך גדלנו השנה ה- החלפות כל אחד עונה איך היה לשני לדעתו בתחום זה ורואים כמה אנחנו מכירים... פה- שאיפה ( לא בדיוק לפי האות... 😉 ) שאיפה לשנה הבאה.

או יום נישואין

נ-נסיון שהיה בתחום זה במהלך השנים שלנו יחד ג- גם זו לטובה, הסתכלות אופטימית על הנושא ה-התקדמות- איפה היינו בנושא הזה כזוג צעיר/ רווקים ואיפה אנחנו היום. פ- פרגון. בנושא שנבחר.

כל אחד בתורו מרים קלף ומסובב את הסביבון ועונה לפי מה שיצא....

במהלך הדייטים שאלנו מחברים וזה היה ממש נחמד. לא בטוחה אם רלוונטי גם לזוג נשוי כי הרבה זה שאלות הכירות, אבל אפשר לשים אותם בצד. זה כזה מלא קלפים של שאלות ברמות עומק שונות - כל רמת עומק מסומנת בצבע שונה, החל מאיזה צבע אתה אוהב ועד שאלות יותר עמוקות. אז גם אם השאלות היותר שטחיות לא רלוונטיות קל פשוט לדלג על הצבע.

אנחנו בעיקר אהבנו כי כל דבר יצר פתח לשיחה וזה עזר לנו.

קיבלתי גם מחברה רעיון להכין משחקים בעצמנו, נגיד מונופול עם תחנות בחיים שלכם וכו, אבל זה המון השקעה ולא יהיה בשימוש. לא ניסינו.. 

זה היה סתם באיזה פעם שיצא לי להיות שם

בהצלחה!

לק"י

נשמע כואב.

שיעבור מהר!!

אבל הבטן לא קשה בכלל..

ממליצה ממש לקרוא את החוברת שהכינה מישהי רצינית מאוד בתחום

את יכולה לשלוח לה מייל והיא תשלח לך simfi.help@gmail.com

בהצלחה גדולה אהובה!!

עד שסוף סוף ההריון ברוך ה עובר בנחת לעומת הקודם..

אבל אקרא על זה קצת.. 

האמת זה מקרה שהייתי הולכת אליו לאיש מקצוע רציני להתייעץ.

כי נשמע שיהיה קשוח להציב פה גבולות בצורה בריאה, במיוחד שהילדים מעורבבים...

חיבוק! לא קל 💞

את יכולה לשחרר. 

כלומר כשהסבא מבקש שהוא יבוא, לשחרר אותו. (הוא יכול ללכת ברגל לשם?) ואז הילד לא מאתגר אותך, והסבא גם מקבל מענה(גם אם חלקי..)

לעבוד על היחסים לטווח ארוך זה דבר שדורש אנרגיות, וכרגע נשמע שזה פחות מתאים לעבוד על זה...

בהצלחה.

וזה באמת עכשיו רק לשחרר

כמו ששחררתי מראש מפגשים עם משפחה בחול המועד. קשה לי לראות אנשים עכשיו

עצבנית ומצרצרת כל הזן

זה שני נושאים מאד עדינים.

הייתי לוקחת יועץ/ת משפחתי שמסוגל גם להדריך איך להתנהל מול אבא שלך וגם לתת הדרכת הורים מול הילד כי נשמע שההתנהגות שלו חריגה או בדרך לשם מבחינת היחס כלפיכם.

ברור שזו תקופה מאד מאתגרת בשבילך, אבל דוקא לא הייתי מחכה. שני הדברים דורשים תהליך לא קצר והילד בגיל מאד גבולי, בגיל מסוים החינוך הופך להיות מאד שונה. 

זה קודם כל.

עכשיו כל מה שאת כותבת הכל נכון, אבל לכל דבר יש את הזמן המתאים.

ושניהם לפני לידה זה לא הזמן המתאים לנסות לעצור דברים. אלא אם למשוך את המצב עוד חודשיים עלול לגרום לנזק בחתי הפיך.

אם לא, אז חכי.

עוד שבוע וחצי חוזרים ללימודים והבן שלך יחזור למסגרת.

לבעלך הייתי מבהירה חד משמעית שאמנם מדובר באבא שלך, אבל את חייבת לשמור על ההריון בכל מחיר, ואם יש לו כוחות שהוא יעסיק את הילד.

תרשמו אותו לטיולים, סרט עם חברים, גם אם ברגיל פחות מתאים לסגנון שלכם, אם המצב כזה גרוע בקשר ביניהם אז לעשות הכל שהילדון יהיה עסוק עם אבא וחברים.

אפשר גם לשלוח אותו לשבת לצד השני, ואם יש בני דודים בגילו אז לסופ"ש שלם.

זה כבר חוסך לך חצי מהבלאגן.

בנוסף, מתוך שיקול דעת ותיעדוף, תשקלו לאפשר מסכים, אולי מנוי בתשלום להידברות או משהו.

בכללי הרבה יותר קשה לחנך את ההורים. בטח אם יש נטיה לשתלטנות.

תמצאו דרך להציב גבולות בלי להתעמת איתם.

זה אומר לא לנסות להסביר למה זה מפריע לך, זה פשוט לא נופל על אוזניים קשובות.

למשל הוא מבקש להביא אליו את הילדים. פעם אחת את מסבירה שלא בטוח שתספיקי. אח"כ את אומרת נראה.. ואז את לא עונה, ואז עונה שאופס שכחתי/ לא הספקתי ואם תוכל אצה לאסוף אותם מהבית.

האם שייך לשלוח את בן ה12 באוטובוס? תורידי ממך את הטרחה הזאת לפחות.

זה נראה לי כפתרון זמני עד הלידה, אח"כ כבר הכל יראה אחרת.

שימי לב לעוד נקודה, הבן שלך מדבר איתך דרך המקום שאת לא מסוגלת להתעלם ממנו.

כלומר את מתעצבנת (ובצדק) אבל על הסימפטום ולא על הבעיה עצמה.

אם היה מדליק אותך שהוא עושה רעש בלילה, אז זה מה שהוא היה עושה עכשיו ביתר שאת ולא מתקשר לאבא שלך על הבוקר..

זה סתם נקודה למחשבה להמשך.

הכי חשוב עכשיו שתשמרי על עצמך.

לדבר על זה בתחילת החופש מתי הוא ייסע לסבא וסבתא.

ואז להזכיר לו ולהורים שלך מתי נוסעים.

שזה לא רק בימי חופש

גם במהלך השנה יש יחסית הרבה לחץ סביב זה

מצד שני לא בא לי להיות כפוית טובה כי הם באמת גם עוזרים יחסית הרבה

מה שמתאים לכם.

ואומרת לילד ולסבא: אבא ואמא החליטו שהשבוע אתה תלך לסבא ביום שלישי אחרי בית הספר, לדוג'.

לעדכן מראש מה כן הולך להיות, ולעמוד על זה מול שניהם. 

39+

לא חשבתי שאגיע לתאריך הזה בכלל...

האמת שאני כבר אחרי השלב שנמאס, מנסה להרפות ולנוח כמה שיותר. ובעיקר תפילות שיהיה בטוב ובבריאות

אני התייאשתי! עשיתי הבוקר קניות לשבת!

אתמול בניתי ארון בגדים שלא הספקנו לבנות וסידרתי בו מלא בגדים בקיפולים משורטטים ברמות. 

סידרתי את העריסה והצעתי אותה במצעים.

זה קינון קינון. 

תודה שסיפרת!!!!

בן? בת?

מתרגשת איתך.

התאוששות שמחה וקלה

הרבה נחת

זה באמת נראה סגולה טובה

אבל אני מעדיפה אחרי ראש השנה😌

😂😂😂 חבל לא כתבת פה מזמן 😂

במון המון מזל טוב!!!!

ומבחינתי זנ ממש אחרי התאריך!!!

ומותח על ראש השנה!!!

יותר משבא לי ללדת בא לי כבר להיות בחופשת לידה. אין לי כח לכל מה שאני אמורה להספיק בעבודה עד הלידה ובגלל שאני יוצאת לחל"ד אז עכשיו מצפים ממני (וגם אני מצפה מעצמי) להספיק יותר ולהיות יעילה יותר ואין לי כח. ומישהו בפנים כבר בועט בעיטות כואבות של עובר גדול, אז יאללה 😅

סתם! בעזרת ה' בעיתו ובזמנו ושתהיה לכן לידה קלה ומהירה!

מחר הברית בעזרת ה'

קצת לחוצה🙄

מצטרפת לצפייה

אמנם בסוף שמיני,אבל מיועדת ללידהה בתחילת תשיעי בעזרת ה'

ולחוצה פחדדד

אין לי סבלנות לאף אחד. לא מצליחה לקונן אפילו מרוב עומס ושום דבר לא מוכן 🥱

(זה שברחוב שמואל הנגיד לא האחד ביונה גרין)

אחלה מקווה 

אמנם נחמד ובלניות אחלה אבל לא מפואר

יש לך את מעיין חיים בהדג שהוא ממש חדש

ועוד אחד בשעריה גם חדש

שאני מכירה, מבחינתי הוא חדש 🙊

ולא יודעת מפואר, היא לא דיברה על זה

לא מאד קרוב אבל מקווה משופץ ויפה ובלניות מקסימות

ברחוב השופטים

ונפלתי על בלניות לא נחמדות בלשון המעטה, החוויה הכי לא נעימה שלי במקווה עד היום. ברמה שאם הייתי אחת מסורתית שמתלבטת אם להמשיך אם המצווה/זו הייתה פעם ראשונה שלי אז הייתי מפסיקה.

נשים שרוצות להיות בלניות זו שליחות,זה לא עבודה עם סטופר ביד וחוסר רגישות, יש להם משקל גדול בשמירת נידה בהמון בתים בישראל.

הייתי חייבת לפרוק את שעל ליבי, בטוחה שיש שם גם בלניות נחמדות וסתם נפלתי על יום לא טוב.

נשמע ממש ממש קשוח

שה' ישלח לך בקרוב בשורות טובות

שלא תדעו עוד צער

לא פשוט בכלל

להרגיש שתמיד האחריות היא עליך

אין לי עיצות רק חיבוק

ולהגיד זה קשה ממש ממש

אני יודעת שזה קשה ליישם, אבל אם את רוצה שינוי אמיתי אמיתי, את חייבת לשחרר!

הוא היה הולך בלי טיטולים, ואת לא מעירה ולא מאירה מילה!

ומגלה את זה, ומתמודד עם הסיטואציה כמו גדול! אז או שהוא היה הולך לקנות אצל ההורים במכולת או אם אין מכולת היה אוכל קש ומוריד לו את הטיול ומנקה אחריו כל שניה (או שהיה גומל אותו...חחח...) ובפעם הבאה אין סיכוי שהיה שוכח טיטולים!! אבל אם את תזכירי כל הזמן דברים, אין שום סיבה שהוא יקח אחריות.

תרפי למשל בתחום אחד, כי זה קשה מאוד לשחרר במיוחד אם את טיפוס שחשוב לו להיות תמיד בשליטה, תחשבי מה הכי יכול לשגע אותך,

אין לקטן נעליים הוא יצטרך להתמודד ולהרים אותו כל היום... בקיצור, את תלמדי לשחרר וכך ייאלץ להתמודד 

לא על חשבון הילד.

נשמע שלא מפריע לו שהילד עם טיטול מלא, אז כנראה לא רואה צורך להחליף לו.

אותו כנל לגבי נעליים. 

בסוף הוא האבא של הילד.

יש לו שיקול דעת, ובשלב מסוים הוא ילמד (ואם יהיו לילד פצעים מהטיטול המלא- צריך לשחרר גם את זה. להראות שזה מה שקרה, ולתת לו להתמודד עם ההשלכות).

לא נולדנו אמהות, והגברים שלנו לא נולדו אבות. אבל איך הגבר ילמד אם היא תדאג להכל כל הזמן?

ויותר חשוב- תראי מה זה עושה לזוגיות שלהם.

המרחב הזוגי בין ההורים זה יותר חשוב להתפתחות של הילד מהחלפת טיטול בזמן.

אחד הדברים הכי טובים שקיבלתי מהקורס של יוני אנטמן (המלצתי עליו פה בעבר), היה לשנן לעצמי את המשפט 'זכותו לגדל את הילדים כמו שהוא מאמין'. הוא אבא שלהם, בדיוק כמו שאני אמא שלהם. אז מי החליט שדווקא אני יודעת יותר טוב?

ולא צריך לשרוף לו כי האבא צריך מרחב למידה

אפשר לשלוח את האבא לקנות חבילת טיטולים וכפכפים לילד

זה גם מאפשר לילד תנאים נורמליים וגם מלמד את האבא שצריך להצטייד לפני שיוצאים או שצריך לטרוח ולקנות מה שחסר

קשה לי ממש השפה הזו שבה האמא 'מלמדת' ו'מחנכת' את האבא.

גם הבן הבכור שלי סבל כי עשיתי טעויות של אמא צעירה. נכון, זה לא נעים ולא כיף. אבל ככה זה החיים.

והאופציה השניה, של לחיות כילד לאבא שמוקטן כל הזמן על ידי אשתו- גרועה בעיניי עשרות מונים.

אם הוא לא הבין לבד

אפשר ללמד את בן הזוג לעשות דברים

זה לא חייב להיות שלילי

רוב הדברים שבעלי עושה בבית (בשמחה וביוזמתו) אני למדתי אותו

למה ללמד זה משהו שלילי?

'אתה חסר אחריות'

'אני לא יכולה לסמוך עליך'

'למה אתה לא יכול לזכור'

חיובי זה לומר

'לא נורא ששכחת אבל צריך ללכת לקנות לו טיטולים וכפכפים אחרת יהיה לו תפרחת והוא יכול לדרוך על זכוכיות'

או 'להגיד לו לקנות', את שמה את עצמך במקום שאומר לו מה לעשות.

זה מקטין את הגבר מאוד.

יש גם הורים שמבחינתם זה סבבה שהילד יהיה יחף רוב היום (בעלי בעיניהם). אז למה דווקא אני והפותחת צודקות, שילד חייב להיות עם סנדלים?

אפשר להגיד 'אני מפחדת שהוא ידרוך על זכוכית'. זה לא כמו להגיד- 'תנעל לו נעליים'.

בראשון אני מדברת על הצורך שלי, ומשאירה לו את הדרך לבחור איך למלא אותו. השני זה לחלק פקודות, ולהיות ה'צודקת' (שידוע, היא אשתו של 'הפגום').

מדברת או כותבת לבעלי (או לכל אדם אחר) אני מנסחת בקשות בצורה נעימה

נראה לי הגיוני להחליט שהילד ילך עם נעלים/ כפכפים

או שהטיטול שלו יוחלף בתדירות סבירה

ולא להשאיר לו את ההחלטה

האישו הגדול בזוגיות (ובתקשורת בכלל) זה *איך* אומרים

התוכן חשוב אבל בדר"כ לא הוא מהווה את הבעיה

(כי מי שמתעקש גם על קטנות לרוב לא יודע להתנסח בצורה נעימה

זה הולך ביחד)

בין להגיד משהו ממקום חברי לבין להגיד משהו ממקום 'אמהי',

את יכולה לעשות את אותה פעולה אבל המניע בלב הוא שונה, וזה מה שמשפיע על הקשר.

את יכולה לקנות לבעלך בגדים כי 'אם אני לא יעשה את זה הוא פשוט לא יעשה את זה, והוא כזה בלגניסט שחייבת לקנות לו!'

ואת יכולה לקנות לו בגדים ממקום של - 'פשוט רציתי לפנק אותך ולקצר לך תהליכים! '.

וזה הבדל שמיים לארץ , כנל עם הכפכפים והטיטולים ... אני אישית חושבת שהדרך הנכונה לשחרר והוא ילמד את עצמו הסרת מסקנות. 

בגדול יש אמון ואת סומכת עליו, ולכן את יכולה לבקש דברים בצורה שיתקבלו על הלב.

צריך שאני קראתי את ההודעה הפותחת (וכמובן שיש סיכוי טוב שאני טועה, אני הרי לא מכירה את הכותבת), נשמע שיש לה הרבה ביקורת על בעלה, וכיש ביקורת שומעים אותה בין המילים.

העבודה היא פנימית, לשחרר את הביקורת ולסמוך עליו שהוא יסתדר (וגם אם לא יסתדרו הקב''ה החליט שהוא האבא של הילדים האלה, אז זכותו גם לעשות איתם טעויות).

צריך ללמוד לשחרר את הביקורת

היא גם לא עוזרת לשום דבר

וגם

מפריעה לתקשר בצורה נעימה

גם לא לכל האמהות.

וכותבת בתור בת לאבא כזה שהוא מדהים אבל אין לו את זה וזה לא קשור בכלל לאם היו נותנים לו, וב"ה שלא היינו שפני הניסיונות שלו.

זה הדברים שהכי מפריעים לי בו היום.

אני טיפוס לחוץ אז חיפשתי מישהו רגוע והיום זה הדבר שהכי משגע אותי-האדישות הזו.

אולי בגלל שהתחתנתי צעירה ולא הבנתי לגמרי מזה אומר?!לא יודעת.

כמה אורך רוח יש לך לאפשר לו התנסות טבעית בלי ביקורתיות.

הוא לא לקח נעליים, לא לקח טיטולים. הוא ילד גדול הוא יתמודד עם מה שצריך.

את תקתקנית ולכן לא מבינה איך הראש שלו עובד ולא מאפשרת לו מרחב למידה.

אז או שאת בוחרת שתמיד הכל יהיה עלייך, או שתתני לו ללמוד מטעויות לאט בקצב שלו.

אני בטוחה שיש בו גם הרבה טוב חוץ מבעיות הארגון שלו. מבינה שזה תופס אותך, השאלה כמה את מצליחה לשחרר מולו.

איך את יודעת מה הוא לקח ומה הוא לא לקח?

שאלת אותו או שהוא שיתף מיוזמתו?

אם את שאלת, אז שלב ראשון לא לשאול.

אם הוא שיתף, לתמוך בו ולעודד אותו שהוא בטוח ימצא פתרון והכל בסדר והוא מקסים כמו שהוא 🙂

יכול להיות שיש קשיי קשב וריכוז?

זה באמת קשה לחיות לצד מישהו עם קשיים כגון אלה, במיוחד שאת הפוכה, אבל עצם ההבנה שיש לו קושי כבר מורידה קצת מהכעס... וחוץ מזה - אפשר לטפל בזה.

ניסיתם ללכת לייעוץ זוגי?

מבחינה כלכלית זה לא מתאפשר כרגע לצערי,אני חושבת שאם נלך זה יתן לנו המון.

וחוץ מזה, להתחיל לחפש מטפלים זה ממש סיוט, אילו היו ממליצים לי על מישהי אחת תותחית שלא לוקחת מחיר בשמיים אולי היינו עושים את הצעד הזה .

ובעלי לא כזה חושב שאנחנו צריכים ממש טיפול זוגי,אולי אנחנו פשוט לא נמצאים באותו מקום מבחינה רגשית,לא יודעת.

ובכל זאת -

אם מישהו מכם היה חולה חלילה במחלה מסוכנת, ורק אצל רופא פרטי יכולתם לקבל מענה - לא הייתם מוצאים את הכסף בשביל זה?

(אני יודעת שזה שונה, כי במקרה של מחלה אולי אפשר לשתף את המשפחה והם יעזרו כלכלית, ובמקרה של קושי בזוגיות פחות אפשר לשתף, ויש עוד שינויים - אבל זה באמת פיקוח נפש... זוגיות היא הבסיס לכל החיים...)

לגבי לחפש מטפלים - מבינה אותך מאוד❤️ אבל כאן זה מקום טוב להתחיל...

ובכל אופן, אבחון לקשב וריכוז אפשר (כנראה) לעשות דרך הקופה, אז אולי תתחילו בזה, אף שזה ייקח זמן? בעלך יסכים?

ובינתיים - תנסי להתייחס לזה כאל עובדה מוגמרת, שיש לו קושי מובנה והוא לא עושה את כל הדברים האלה בכוונה. אולי זה קצת יעזור לך לשנות את המבט עליו, ומתוך ההסתכלות השונה והחיובית שתהיה לך כלפיו - אולי גם הוא יתחיל *קצת* להשתנות ולהתאמץ יותר...

בהצלחה יקרה❤️

ממליצה על הרב מוטי הרשקופ .עושה טיפול מעמיק. משורש הענין.חושבת שלא מאוד יקר.מקבל בפתח תקווה וירושלים.נראה לי שגם בעטרת.

שיהיה שותף להישען עליו מאד מובן

אבל

אני חושבת שזו קצת פנטזיה שאפשר לסמוך על בן הזוג בכל התחומים

כי לכל אחד יש חסרונות

ולכל אחד יש דברים שהוא עושה פחות טוב או אפילו גרוע

לכן גם אם בן הזוג מושלם בלקיחת אחריות על הבית או הילדים

הוא כנראה יהיה פחות טוב בתחומים אחרים

אפשר לבחור את התחומים בהם אפשר להישען ובתחומים הבעייתיים ללמוד לשחרר/ לא להישען 

נשמע לא פשוט

כן אמרו לך פה מאד בחכמה שאם לא תשחררי אין סיכוי שזה יקרה

אגיד לך אני מהצד של מופרעת הקשב והשכחנית..

שאחרי השחרור מצד בעלי (שעלה לנו בדם ודמעות, כי הוא מסודר ופדנטי שאין דברים)

אז היום אנחנו במקום אחר

ואני גם יכולה לבקש ממנו שייקח אחריות ויזכיר לי

וזה באוירה טובה ופתוחה של שות]פות.

אבל, כל עוד תהיי אמא שלו

אז באמת, מציאות בטבע- לא תהיה ביניכם אהבה זוגית.

וכמו שאמרו הוא לא ילד קטן...

אני לא אמליץ לך על לדעת להכנע כי בעיני הוא קיצוני קצת ומייצר סתם אנטי, אבל באמת אם טיפול לא מתאים לכם כרגע

אז לעשות עבודה אישית... קשה אבל הכי שווה בעולם!

מכירה את זה מקרוב.. בעלי מאובחן ען קש"ר אבל לא מטוםל וחווינו את זה בדיוק לאחד

אבל אני חייבת להגיד שיש דרך להתקדם מזה ולפרוח. אל תתייאשי.

אני אחרי יום עבודה ארווך מדי אז קשה לי להאריך כרגע, אבל מתחברת לזה שאת צריכה לשחרר. ויותר מזלחרר, את צריכה לגלות הבמה כלפי זה שעד עכשיו את היית על הכל והוא לא התמודד באמת וזו למידה וזה לא מעיד על טיבו כבנאדם או כבנזוג. רק על קו חשיבה שונה כי זה דבר שחדש לו. ואם הוא לא יתמודד עם זה, איך ילמד?

זה בסדר לשלוח אותו לקנות טיטולים או נעליים. מטעויות לומדים. תסמכי עליו שהטא אבא אוהב זרוצה בטובת הילד ובטובתך והוא ימצא דרך להסתדר

לדעתי ומנסיוני, המחיר של הלמידה שלו קטן עשרות מונים מהמחיר של להמשיך לקחת הכל על עצמך

זה רק נראה לנו שניסינו לסמוך ולהישען הרבה פעמים. בתכלס, לא עשינו את זה באמת או עד הסוף וברגע האמת - לקחנו שוב אחריות וקלקלנו את התהליך.

וכן,  לדעץי  החלק הכי קשה זה לעמוד מנגד ולתת לדברים פשוט לקרות בלי להפריע לתהליך.

תני לו ללמוד להיות הגבר שאת רוצה שהוא יהיה. 

אני פחות מוטרדת משאלת הטיטול או הנעליים.

גם בעלי לא כמוני בכל הקטעים האלו. רחוק ממני לגמרי. אני דומה לך ובעלי חושב שאני חרדתית. אני גם לא סומכת עליו ולא משחררת. דפיקה שלי? יש מצב, אבל כרגע אני לא במצב של לשנות את זה.

אבל הוא גברי בעיניי בדברים אחרים, ולכן זה משמר את את הריקוד הזוגי.

פה זה נשמע,ותקני אותי אם אני טועה, שהוא לא גברי בעינייך במשהו מהותי יותר. וזה לא רק בגלל שאת לא יכולה לסמוך עליו עם הילדים.

נשמע שכדי שהוא יחזור להיות הגבר שלך, את צריכה לקחת צעד אחורה. אפילו כמה צעדים.

כי כרגע יש אותך, חזקה מאוד מאוד, מתפקדת, שולטת במצב, אחראית, לוחמת

והוא כזה חיוור, לא מבין עניין, לא ראוי, לא מעניין

אבל את לבד כי במרחב הזוגי יש הרבה הרבה אותך.

תני לו מקום.

תאמיני לי שזה קשה.

אצלי זה התבטא בזה שאני ישר חושבת על דברים אחרים כשהוא מדבר.

חושבת איך להתנגד למה שהוא אומר, או חושבת על דברים שצריך לתקתק, או עסוקה בתסכולים פנימיים שלי

והייתי ממש צריכה להתאפס על עצמי. להכריח את עצמי להקשיב ורק להקשיב!

לא להוציא מילה.לא לקטוע באמצע משפט. לא לחשוב איפה זה פוגש אותי...

כל אחת ואיפה שהיא צריכה ללכת אחורה בקשר.

ותאמיני לי שלנו הנשים הכי קשה זה לסתום ולהרכין את הראש ולומר שאני עוד צריכה לעבוד על עצמי, נוסף על כל העבודות שכבר יש לי

אבל- א. לתת מקום זו עבודה שנותנת לך בסוף רוגע. כי אם את הכל,

אז הכל עלייך.

וסף החרדה נמוך,והכל מתפוצץ.

ב. כשאת נותנת לו מקום את לומדת להעריך אותו מחדש.

ג. מול הילדים זה אחד הדברים הכי חזקים- באופן אוטומטי את יותר תקשיבי להם ופחות לעצמך

והם רואים שיח מכבד ביניכם. זאת מתנה עצומה עומה בשבילם

אבל כל זה תלוי בזה שאת גם תבחרי להיכנס יותר פנימה ולצמצם את עצמך.

גם אם את מאוד צודקת וגם אם הוא כלומניק

גם כלומניק יש בו מה להעריך

מצד אחד לשחרר,

אבל לא לשחרר בלי הבחנה ובלי לדבר על זה.

את לא רוצה להתמודד עם ילד ששורף לו בטיטןל יום שלם, או שנפצע כי הלך יחף.

ולאמיתו של דבר גם האבא לא רוצה שזה מה שיקרה, אם הוא היה אב יחידני, מה הוא היה עושה?

כמה הוא משחרר כי הוא כזה?

וכמה כי הוא יודע שמישהו (את) יתפסו את המושכות?

אני מציעה לדבר איתו על זה, ולהבין באופן ברור איפה את משחררת ואיפה לא.

ממש עם דוגמאות ספציפיות, ודף כתוב.

תחליטו על גבולות אדומים שלך שהם חשובים לך, ואותם את לא משחררת. אבל חשוב בעיניי שהוא ידע ויסכים לזה.

לדוג' ללכת יחפים יכול ליצור פצעים, זה גבול אדום.

לשכוח לקחת טיטולים זה סבבה.

לא להביא לילד לאכול יום שלם כי שכחת, זה גבול אדום.

להביא לו לאכול קורנפלקס זה סבבה.

ובסוף, אין מה לעשות.

איש זה איש.

שבכל מה שקשור לפערים בין בני זוג, צריך להבין שבן הזוג הזה הוא "עסקת חבילה", על שלל מעלותיו וחסרונותיו.

ועכשיו השאלה ששואלים היא - נגיד והוא ככה עד סוף כל הדורות, את מוכנה להיות נשואה לו או לא?

במידה והוא לא משתנה בכלל בכלל.

ואם לא, האם את מוכנה שהמחיר יהיה גירושין?

אם התשובה היא לא, אנחנו חוזרים בחזרה לשאלה הראשונה, אז את מוכנה לקבל אותו ככה כמו שהוא?

אין אמצע. הבחירה היא בין להמשיך ככה לבין לא להמשיך בכלל.

חשוב לי להגיד, שזה לא בשביל לייאש ולהגיד שאין מקום לשינוי. וזו גם לא בהכרח מחשבה פרקטית. אבל היא נועדה לשנות תודעה.

זה קודם כל מצב של תודעה, שבה בוחרים מחדש בבן הזוג, ורק מתוך הבחירה בבן הזוג ומתוך היכרות עם כל היתרונות והחסרונות שלו, זה פותח גם אפשרות לשינוי. אבל זה חייב להגיע מתוך אהבה ובחירה, ולא מתוך ביקורת. והמטרה היא לא שינוי שלו! אלא יכולת לחיות יחד באהבה ורצון.

לפעמים נדמה שהיכולת הזו תלויה רק בשאלה האם בן הזוג ישתנה, אבל הרבה פעמים זה קודם כל תלוי בנו ובעבודה שלנו. ביכולת שלנו לשחרר, להבין שלא נשנה את בן הזוג שלנו, ללמוד לאהוב את מה שהוא מביא לזוגיות בעצמו (ולא כי אנחנו רוצות שיביא), ללמוד להכיר בחסרונות שלו ואת מה שהוא לא יביא, להשלים עם זה שהוא לא מושלם.

ואז מתוך המקום המקבל והמכיל, אפשר לדבר על דברים הרבה יותר בנחת או למצוא פתרונות יחד. כי זה מגיע ממקום אוהב ומשלים, ולא מתוך ניסיון לחנך  

עד 21:00 שאז הרדמתי את התינוקת בעגלה ומאז בלי מזגן

מניחה שאת היום במקום אחר... בוגרת יותר

אבל הכאב צורב עד היום . זה ברור

אני חושבת בשביל שזה לא יתקע במערכות יחסים בחיים בתור בוגרת, כדאי ללכת לשיחות אצל מישהי כדי שתוכלי לעבד את זה בצורה הטובה ביותר

בגילאי תיכון שחוות את השנים האלה כסוערות בהקשא הזה. אפילו מאד סוערות.

הרבה טלטלות ותחושה כמו שאמרת.. לא אהובה

חיבוק חם חם

נשמע כואב

או מוקד עם מוניטור ואולטרה סאונד מספיק ?

יש אצלנו מוקד שנפתח בערב

לא בא לי להסחב לבית חולים סתם ( נסיעה בשבילי )

אני יכולה לראות אם יש מיילדת פנוייה אבל בדיקות פתיחה כואבות לי ממש - מעדיפה להמנע

לא צפוף

וגם לא כואב כמו צירי לידה בכלל

תמיד שהבטן מתקשה קשה לי לנשום

זה הלחץ בפי הטבעת שקצת מוזרה לי.

סתם ככה הבטן מרגישה לי יחסית קשה סתם ככה

הלכתי לשתות 😅

אז אני במוקד

לא בודקים אורך צוואר אבל היא עשתה לי מוניטור המים זה 71

הבנתי שזה גבולי

מה עושים במצב הזה ?

היי שאלה אותי אם יש לי טפטופים, בכמות כבר חודשים אני מתלבטת אם יש לי דליפת שתן או מים

לפני חודש הייתי במיון ואמרו שזה שתן ב"ה ( מצחיק לשמח על דליפת שתן)

יש לי את פדים שקניתי מסופרפארם שאמורים לגלות, שווה לנסות את זה או שזה שטויות ופשוט לגשת למיון ?

כנראה יעשו לי מוניטור, הצירים לא התרוחו אפילו יותר מתלבטת אם לעשות בכלל

ובטח שלא נשים בפורום.. אנחנו לא יכולות לקחת אחריות על חלילה מצב של סכנה שלא נזהה.. במוקד יש רופא והוא יחליט אם להפנות אותך למיון או שאין צורך, ודאי שתעשי מוניטור

בהצלחה יקרה!!!

עשיתי מוניטור, יש צירונים לא משהו דרסטי

מחכה לראות מה יגידו 

כל פעם שהלכנו אמרתי טוב ב"ה שהלכנו סתם

אני פשוט ,נרדמת פה בעמידה בעלי עם עיניים אדומות מרב עיפות.

אבל נחשב תקין..אבל מצריך מעקב..

לא יזרזו ובטח בשבוע מוקדם בגלל כזה ערך

אבל כן יעקבו..תתיעצי איתם..

אותי זרזו עם 5 ומשהו..כשראו כל הזמן מגמת ירידה אבל בשבוע יותר קדימה..

יש לי נסיון עם מיעוט מים..

מה שכן תנסי לשתות הרבה... לפעמים זה משפיע

יש גם תרופות סבתא טבעיות ..לא ניסיתי 

הם רצו שאלך למיון לבדוק פתיחה , לא אמרו לי כלום על המים.

החלטתי לחכות למחר בבוקר לבדוק פתיחה אצל מיילדת באזור ( אלא אם כן משהו ישתנה ) אבל לא יודעת מה לעשות לגבי המים.

מקווה שאצליח לדבר עם רופא מחר

יש לי פדים שאמורים לגלות דליפה - שמתי אחד לראות מה קורה

אנסה לשתות הרבה