לשעה וחצי סך הכל.
חזרתי למעון לקחת אותו,
10 תינוקות צורחים את חייהם!
כולל שלי כמובן.
קורע את הלב
פשוט זעזוע כואב.
המטםלות מקסימות, באמת.
אבל מה אנחנו מצפים
מתינוק שנמצא
במקום שהוא לא מכיר
עם נשים שהוא לא מכיר
עם תינוקות שהוא לא מכיר
ואוכל שהוא לא מכיר
ללא הכנה, כי מה הוא מבין....
אוף.
מרגישה אמא רשעית.
בכלל, כל הסיפור הזה נורא רשעי,
זה לא צריך להיות ככה!!
אני צריכה להיות *איתו* שבוע במעון
ואז להכניס אותו לבד.
אבל ברור שזה בלתי אפשרי, במיוחד עם הקורונה.
הילד בן החמש שאל אותי - אמא, למה כולם צורחים?
ופשוט התביישתי להגיד לו. זה נראה כ''כ אכזרי.
באתי הביתה, בכיתי.
אוף. איזה רחמים על הקטנים האלה!!!


מה שלומך את? אני ב"ה!






