פורום הריון ולידה (עמוד 2553)

ניסית ללכת לייעוץ?

את אחרי לידה ראשונה?
אחרי לידה זה תקופה לא פשוטה... כאילו לוקחים ממכם את כל הקלפים, מערבבים אותם ומחלקים אותם מחדש. המציאות משתנה וצריך להסתגל אליה.
נשמע שאת לא מבינה בעצם מה קרה לו, את מרגישה שהוא מתרחק ואת לא יודעת למה...
אם את רואה שאת מנסה לפתוח איתו וזה לא עוזר אולי באמת תנסי שתלכו לייעוץ או לגורם חיצוני שיעזור לו לפתוח את הדברים..
יכולה לשתף אותך שגם אני אחרי הלידה הרגשתי קצת שבעלי מתרחק ושפתחתי איתו את זה הוא אמר דברים שמאוד הפתיעו אותי והראו לי שהוא לא קלט את המצב שלי בדיוק(הייתה לי התאוששות מהגהינום) ואמרתי לו את זה וגם כשהיינו אצל רופאים פתחתי את זה ואמרתי שהוא לא מבין עד כמה כואב לי וקשה לי ההתאוששות והם דיברו איתו על זה וזה באמת עזר. הוא הבין יותר והיה יותר מחובר למה שעובר עלי...
לפעמים כל אחד נמצא בעולם משלו ועובר דברים וצריך לפתוח את הדברים כדי להבין מה הולך שם...
בהצלחה וחיבוק... הכי מגיע לך בעולם להיות אהובה...

התחושות שלך שורפות וצורבות, באמת בצדק
כל כך קשה.
ויחד עם זאת, דעי שהריחוק הוא מנת חלקם של כל הזוגות, ברמה זו או אחרת.
בלידה ראשונה בוודאי
בלידות הבאות כבר פחות והרבה פחות

למה זה קורה?
למה ברגעים שאת הכי זקוקה, באמת, לאהבה וחום
מגיע ריחוק עצום?
לא יודעת לומר לך בהכרח את כל הסיבות, רק לדעתי -
השינוי בהולדת ילד הוא גם עצום
ההסתגלות הנדרשת משמעותית, עבור כל אחד ואחד במשפחה (חכי לילד הבא, תראי שגם על הנוכחי מאוד משפיע ומאתגר)
גם כשלכאורה המציאות נשארת "רגילה" הולכים לעבודה ויש אוכל בבית - עדיין משהו מהותי השתנה, והוא נחווה ברגש ובנפש באופן עמוק
ודורש זמן לעכל ולהסתגל
(קל וחומר בתקופה לא יציבה כמו בקורונה...)
עבור הבעל, המעבר מלהיות בן זוג ללהיות אב
מלהיות חבר שלך ללהיות שותף שלך למקומות סוערים ואינטימיים כמו לידה ואחרי לידה (אלה מקומות חשופים בהרבה מחתונה והריון... ודורשים הרבה יותר הכלה שלו )
אלה מעברים חדים, מאתגרים, נחווים כויתור מסויים שלא קל לוותר (מבן זוג שכל כולו מוקף באשתו הצעירה והאוהבת והפנויה, לאבא שאשתו עסוקה רוב הזמן בתינוק, שיש לה פחות כוח וחשק, שזקוקה להכלה אינטנסיבית שלו - הוא מרגיש עובד בבית. כמו שאת מרגישה עובדת ב"חופשת לידה". אבל גם עבורו מדובר בויתור ובשינוי ובהסתגלות)
בשונה מאתנו הנשים, שעוברות בגופנו את ההריון והלידה וההנקה, ולכן מתחברות יותר מהר למציאות החדשה, גברים קצת מנותקים מזה גם אם הם קוראים את כל המידע ונוכחים בכל הבדיקות... זה עדיין דבר הזוי ומוזר שמתרחש מחוץ להם ולוקח להם יותר זמן להסתגל ולהבשיל להורות.
בקיצור, כנראה שלא נולד הגבר שמתפקד מיד אחרי לידה ראשונה כדמות אם מגוננת, קשובה, מכילה ואוהבת...
בדיוק בגלל זה, אחרי לידה יש מנגנוני תמיכה נשית בקהילה.
מתוך מודעות של נשים לצורך בתמיכה שאין דומה לה, והיא קריטית, מאישה לאישה.
אמא עוזרת, אחיות עוזרות,
שכנות וחברות מבשלות
כולן מתוך מודעות למה שאת חווה כעת (ולעוד היבטים הכרוכים בלידה...).
ורצון לתת לך תחושה של חיבוק שלה את זקוקה
ומנשים את יכולה לקבל...
איפה הבעל בסיפור?
הוא בסיפור, בהחלט,
אבל גם הוא עובר משהו, וצריך לתת לו את הזמן
לאט לאט הקשר יבנה מחדש במתכונת ההורית
מלידה ללידה ההתמודדות הזוגיות תשתפר מאוד
כי יודעים לאן הולכים, ומבינים אחד את השני, ואז כל אחד מוותר קצת (אישה יכולה קצת לוותר על אהבה אידיאלית לה היא מצפה מבעלה ולהיתמך על ידי חברות, גבר יכול לתת יותר אהבה ממה שזורם לו כדי להעניק לך את הצורך שלך ממנו).

תראי, בלידות הראשונות אנחנו תמיד הגענו לנקודה שבה אמרתי שאני רוצה להתגרש.
בפעם הראשונה הוא נורא נבהל
בפעם השניה הוא נזכר שזה כבר קרה ובטח זה יעבור
בפעם השלישית כבר צחקנו על זה והבנו שזה קורה, וזה יעבור.
בפעם הרביעית כבר לא קרה...
אז אני לא נבהלת בכלל מכך שהפרדת מיטות והבעת את העצב שלך.
תנסי רגע לפני שהיחסים ביניכם באמת מסלימים ומגיעים למקומות שקשה לחזור מהם לשפיות, רוגע ואהבה -
לזכור שזה נורמלי מה שקורה
שזה יעבור
שהקשר יחזור למקום טוב ואפילו יותר עמוק
שאתם בהסתגלות, שזה יכול לקחת שנה, וזה בסדר
את תצליחי, אתם תצליחו
את יכולה

ואם צריך, לקחת עזרה מקצועית. ביחד או לבד...
לקבל תמיכה וכלים לעבור את זה בכיף ובשלום.

מזל טוב!!!

תשובה מעולה
מצטרפת!

@בראשית2 מקסימה, חיבוק גדול!!

מצטרפת...

נשמע שיש פה צורך בעזרה חיצונית. זה לא קצת ריחוק, זה לא קושי בקיום יחסים, לפי התאור זה משהו יותר קיצוני.

מציעה לך ללכת לייעוץ אצל מישהי מקצועית, ועוד יותר טוב אם רק יש שיתוף פעולה- לכו שניכם. זה לא בושה להיעזר, גם אם יש בעיה רפואית שלא הצלחת לפתור במשחה מבית מרקחת את תלכי לרופא.
אולי פגישה אחת תספיק
אבל חשוב לעצור את זה כמה שיותר מהר ולשנות מגמה.

המון הצלחה!
גם זה יעבור בעז"ה. ותהיו קרובים אפילו יותר!

כן חשוב לי לנרמל.
לכולם יש קשיים בתקשורת מתי שהוא על משהו
רבים הולכים ליעוץ או טיפול זוגי במהלך החיים
בהחלט אין רע בללכת וכנראה יש המון טוב וכדאי - אבל ללכת לטיפול מתוך גישה שאת בסדר והזוגיות בסדר והכל יהיה בסדר בעז"ה.

רק רוצה לעודד, שזה כל כך נפוץ
שמעתי פעם מישהי שאמרה שאחרי כל ילד שנולד, יש בום בזוגיות
אולי בגלל העייפות, אולי בגלל השינוי המחשבתי שעכשיו אני אמא, אולי בגלל שאסורים כל כך הרבה זמן וה גורם לריחוק, אולח בגלל הורמונים, אולי בגלל מלא דבריםםםם
לחדה ראשונה זה בום לזוגיות!
בום!
אבל .....
זה מתאזן, באמת.
חכי, זה קשה מאוד, אבל חכי
כשהתינוק יגדל ויהפוך לפעןט, וההורמונים יסתדרו לך, ואתם תתרגלו להורות, ותתרגלו(מלשון לתרגל) להתמודד עם הזוגיות, אז הכל יהפוך לבהיר ויפה יותר בע"ה.
זה לא פשוט, אבל זה נחלת הכלל (באחוזים גבוהים מאוד)
שולחת חיבוק,
ואולי את הדמעות תפני לתפילה?
♡

נשמע שיש פה משהו מתחת לפני השטח..
אולי בעלך כועס או פגוע ממשהו?
צריך לנסות איכשהו לפתוח את זה..

כואב כמו חץ בלב.

הרגשתי אותך ממש ואת הכאב שלך מבעד למילים

 

האם זו לידה ראשונה?

כמה זמן עבר מאז הלידה?

איך הייתה הזוגיות לפני הלידה? ומאז שהתחתנתם?

זה משהו חדש או משהו שגדל והתפתח דווקא אחרי הלידה?

 

התשובות לשאלות הללו חשובות מאוד כדי להבין עוד קצת מהסיפור השלם.

 

שומעים כאן את כל הכאב שלך ואת כל מה שאת מנסה וניסית וחושבת ומרגישה, וחסר לי מה בעלך מרגיש וחושב וחווה ועובר בכל הזמן הזה ואת זה אי אפשר לדעת אם הוא לא יפתח את הלב ויגיד לעומק...

 

יכול להיות שמשהו עובר עליו?

איך המצב רוח שלו בכללי?

איך הוא לקח את הלידה? את האבהות?

איך הוא מבחינה מקצועית? כלכלית? עם הקורונה? עם המשפחה המורחבת שלו? בריאותית? שאר התחומים?

מה הוא עונה לך כשאת פותחת איתו את הדברים בצורה ישירה ומפורטת? מה קורה מאז? מתי זה מתחיל "לחרוק" שוב?

 

אם תרצי לפרט קצת יותר (אפשר גם במסר אם תרצי) אולי יעלו לי עוד רעיונות וכיוונים להציע.

 

בינתיים רק אומר שזוגיות אחרי לידה, ברוב מוחץ של הפעמים, עוברת אתגרים לא פשוטים בכלל.

מאזן הכוחות משתנה.

נוסף עוד יצור חי ושלם לבית,למשפחה כולה

והמשפחה מורכבת מהרבה םרטים שזה משפיע על כל אחד מהם לחוד ועל כולם ביחד

גם האבא

גם האמא\

גם כל אחד מהאחים אם יש

וגם התינוק עצמו שמסתגל לעולם.

 

ונוספת הרבה עייפות

ומאמץ

וכאבים פיזיים מהלידה לאישה

וכאבים נפשיים והורמונים גם לאישה מהלידה

והרבה פעמיןם גם הגבר חווה קושי נפשי או לא נפשי סביב לידות/כל שינוי גדול אחר

וכל זה יחד יוצר מציאות לא פשוטה בכלל שהרבה פעמים באה לידי ביטוי בריחוק זוגי או משבר זוגי.

 

הדבר העיקרי שצריך להבין הוא מה בדיוק רורה וקרה עם כל אחד מכם,

ואיך בדיוק נראים כרגע החיים שלכם והזוגיות שלכם,

ומה עוד השתנה,

וכך אפשר ב"ה לראות גם איך אפשר לעלות ולהתעלות מעל המצב הזה 

הבעיה אצלנו הנשים שהדבר הראשון שאנחנו עושות כשהבעל מראה ריחוק זה משליכות את זה על עצמנו, כאילו זה בגללי , הבעיה כנראה בי, אני כבר לא מושכת אותו, אני לא טובה מספיק וכו׳.
יקרה, בעלך אוהב אותך ונמשך אלייך!!! זה לא את! זה הוא! הוא נמצא במצב שאין לו פניות רגשית להכיל אותך!
ככה זה גבר! בכל מצב של קושי הוא נכנס למערה שלו. זה ההבדל הגדול בין גברים לנשים. כשלנו קשה אנחנו חייבות מישהו לשתף אותו, כשלגבר קשה הוא חייב זמן עם עצמו/ עם חבר טוב.
זה הילד הראשון שלכם? גם בשביל גבר זה בום! בטח הוא טרוד מהפרנסה וכו׳.
הקושי שלך הוא ממש מובן!! קשה רק לתת ולהעניק בלי לקבל מילה טובה! גם זה התפקיד של הבעל לשמח את אישתו. רק תביני שהוא גם נמצא בקושי , שחררי אותו, תבטחי בזה שהוא יחזור מהמערה שלו אוהב יותר ממקודם אפילו!
ואת תלמדי להחיות ולשמח את עצמך בלי תלות בו, אני יודעת שזה ממש קשה, כשאת עם תינוק קטן, למצוא זמן לעצמך. אבל תלמדי מה משמח אותך ותעשי נטו דברים בשביל עצמך, אולי לצאת את לבד קצת להתאוורר, שיחה עם חברה, ללמוד משהו..

לא רק שהרגעת אותי אלא גם גיליתי שאת פשוט צודקת. לא חשבתי על זה ומסתבר שזה נכון.
תבורכי נשמה!

כתבת כל כך נוגע... ממש מרגישים את הלב החשוף שלך, את כל כך משוועת ליחס ואהבה. את כל כך צריכה את בעלך...ואת לא זוכה לקבל את הדבר הבסיסי הזה ..כואב תמיד ועוד יותר כואב כשאת אחרי לידה וגם ככה שברירית וחלשה..
אני רוצה להתייחס לכמה דברים שכתבת. מקוה שמשהו יהיה נכון ורלוונטי לגבייך.
דבר ראשון, אני ממש מתחברת לתחושת האכזבה שעלתה לך דוקא אחרי המקוה. זה לא מפליא אותי בכלל... מה שקורה אחרי לידה, זה שיש שינוי דרסטי בכל החיים שלכם שלפני הלידה, ויש איזו מחשבה שאחרי המקוה הכל יתאפס ויחזור לקדמותו. תחזור האינטימות, תחזור האהבה ונמשיך מאותה נקודה. אז האמת שבדיוק הפוך, דוקא אחרי המקוה מגיעה האכזבה הגדולה, כי פתאום מגלים שמה שהיה לא ישוב עוד. הגוף שלך לא יחזור להיות למה שהיית לפני ההריון, הפניות שלכם והזמן שלכם לא ישוב להיות מה שהיה, ואם לא עושים עבודה שורשית של הערכה מחודשת של צרכים ונתונים מעמיקים את הפער,לעומת זאת אם לומדים את המצב החדש ומבצעים התאמות מגיעים לפעמים למקומות טובים יותר.(לדוג אם לפני הלידה היחסים היו ספונטניים והיום אתם יותר מוגבלים ללוז של התינוק, לפעמים הפתרון יהיה להקדיש זמן קבוע לערב זוגי ואז מתפנקים יותר ממה שהיתם עושים לפני)
נקודה נוספת היא שהרבה פעמים יש משהו חורק בזוגיות, אבל כל עוד נמצאים בשגרה וחיים ביחד, העניין נבלע בתוך כל הדברים החיוביים ולא עושים מזה עניין. כשיש מאורע כמו לידה שהוא מאורע לגמרי שובר שגרה, אותה נקודה שתמיד חרקה פתאום יוצאת מפרופורציות,וכאשר מנסים לחזור למה שהיה חייבים קודם לתת את הדעת לאותו עניין. במובן הזה המשבר הוא דוקא דבר חיובי כי אם מתייחסים בכובד ראש לאותה נקודה בסוף מרוויחים זוגיות טובה יותר ממה שהיה קודם..
אני לא כותבת את זה כדי לייאש אותך.. זה לא אומר שהמצב אינו בר תיקון. פשוט חשוב להכיר במציאות החדשה ולא להיות בת יענה..
המפתח לפתרון הוא כמובן תקשורת. אני לא יודעת איך היתה התקשורת שלכם לפני הלידה, אבל גם אם אף פעם לא עבדתם על זה, עכשיו זה הזמן. קחי אותו לשיחה בזמן רגוע, אולי אפילו תודיעי לו מראש שאת רוצה לדבר איתו בזמן x ושידאג להיות פנוי. המטרה שלכם בשיחה הזאת היא שכל אחד יגיד את הצרכים שלו והרגשות שלו בצורה מלאה והשני יקשיב לו באמת בלי לשפוט ולהעביר ביקורת בכלל. מאד הגיוני שכמו שלך יש דברים שמפריעים לך גם לו יש דברים שמפריעים לו. לאו דוקא בך, אלא בכל המצב החדש.גם גבר עובר טלטלה קשה עם הלידה, אבל פחות לגיטימי שהוא יתלונן והוא מרגיש את זה ומאד הגיוני שזה גורם לו להתבצר... אם הוא לא ירגיש שאת יכולה באמת לשמוע ולהכיל אותו גם אם הוא ישמיע דברים קשים סביר להניח שהוא ימשיך להתבצר ולא לשתף..
תבואי פתוחה כי יכולות לעלות כל מיני נקודות שלא חשבת עליהן. לפעמים מדובר בדברים שעם מעט רצון והתחשבות אפשר לפתור בקלות.
אחרי השלב של ההקשבה, שכל אחד קיבל את המקום שלו, צריך לעבור לפתרונות. הפתרונות צריכים להיות מקובלים על שתיכם, תוך התחשבות מרבית בצרכים של כל אחד. צריך הרבה רצון טוב ואכפתיות אבל בעז"ה אפשר להתגבר על זה..

תודה על העידוד והעצות הנבונות, ההשקעה והאכפתיות! מעריכה מאוד!

עברתי את זה אחרי הלידה הראשונה, ביקשתי מבעלי שנלך לטיפול זוגי והוא לא רצה. המצב נגרר ככה כמה שנים והחמיר מאוד. לא אספר את כל הפרטים, מידי כואב. ברגע שהפסקתי לדאוג לו ולהיות תלותית בו ודאגתי לעצמי ולצרכים שלי הוא כבר הסכים ללכת לטיפול זוגי.
אחרי כמה שנים של זוגיות כושלת פנינו לטיפול זוגי שהציל את חיי הנישואין שלנו. אם תרצי פרטים של המטפל אוכל לשלוח לך בפרטי. הוא מטפל ממש מוצלח.

תהיי עם יד על הדופק ואם המצב מתחיל להחמיר אפילו בטיפה תלכי להיבדק
בתור ילדים תמיד כשהיה לנו פצע אדום עם מוגלה היינו משרים אותו בקערה עם מי סבון חמים.

אבל אני מפחדת שאולי זה לא טוב, שזה חלילה יביא לצירים מוקדמים..

יודעת אבל עצם זה שהכאב בא משכיבה לישיבה או כשע ברים מצד לצד שזה מאוד מאפיין את זה הייתי בודקת את הכיוון..
אבל נחכה לאחרות שבטח מבינות

במהלך הריון תאומים הגב התחתון שלי ממש כאב
ברמה שבאמצע נהיגה הייתי עוצרת ולא יכולה להמשיך
כאב שהייתי מתעוררת בלילה כי לא הייתי יכולה להסתובב מצד לצד..

מה שעזר לי פלאים:

אני בכללית והלכתי מידי שבוע לעיסוי רפואי הוליסטי . עם מישהי שמומחית להריון
עשה לי קסמים

דבר נוסף
קניתי משילב כרית הריון נחש ענקית וזה נתן לי תמיכה לאורך כל הגוף והבטן והצלחתי לישון טוב.

את מתכוונת לכרית כזאת-
כרית הריון שחור לבן פלוס כתום

תקני ותעדכני

מבטיחה לך שזה עזר לי פלאים❤

זה טיפולי ג'הרה במים (מעין עיסוי ומתיחות ע"י הידרוטרפיסטית בבריכה טיפולית)
זה אפילו לא היה יקר כי היה מימון חלקי של הקופה

הבעיה היא שאני לא בטוחה שבריכות טיפוליות עובדות עכשיו

עדיף עם כרית בין הרגליים ו"להחזיק" את הכרית עם הרגליים.

 

וכשאת קמה- תנסי להתמך ב2 הידיים בבת אחת

"טראומיל" של אלטמן ( בטוחה בשימוש בהריון)
בהצלחה ותרגישי טוב..

נשארים וזו תוספת בריאה יותר מפחמימה פשוטה כמו פסטה ופתיתים

תודה רבה 🤗

בהקפאה מהירה זה ממש לא כמו הקפאה בבית זה כמעט כמו לבשל טרי

טוב לשמוע 🤗

הוא נרדם ב12 בלילה? מאוחר... לא?
אני לא יודעת בדיוק לגבי שעות הלילה והערות בבוקר, רק חושבת שהפרשי שעות בין שינה אחת לשניה, יכולים להיות בין שעה וחצי לשעתיים (כמובן אפשר גם יותר)...

יבואו מנוסות ממני ויגיבו...

עכשיו בחופש זה יכול להיות גם 12..
תודה!

היתה לי אחת כזו, ישנה 12 שעות רצוף בלילה ועוד בוקר וצהריים והיתה שמנמנה והכל היה מצויין (ואז בגיל שנה הפסיקה לישון🤦‍♀️ ורק לקראת גיל 3 חזרה לישון לילה ברצף)
אז יש כאלה ילדים
אבל, וכאן האבל הגדול.. לבדוק טוב שהוא עולה במשקל כמו שצריך, והמדדים טובים, והתפתחות תקינה וכו'
אם הכל טוב..
תהני לך

שוקל 8.5

שלי מגיל חודש עד גיל חצי שנה, ישן לילות של 12-13 שעות+ שינה ביום כמה פעמים.
יש תינוקות שאוהבים לישון

הקטנה שלי הייתה ישנה לילה שלם (מ-12 עד 7 בערך) מגיל ארבעה חודשים עד 11 חודשים. לא זוכרת איך היה בשעות היום, אבל מניחה יחסית הרבה, בהתאם לגיל.

לפעמים קשור לקפיצת גדילה או התמודדות עם וירוס (לא חייב שיהיה חולה אלא עוד לפני המחלה הגוף נלחם בהמון וירוסים שסביבנו)
אם זה ממשיך הייתי מתייעצת.
זה שהוא חיוני בזמן ערוץ זה סימן מאוד חיובי אבל בכל זאת הייתי בודקת לוודא ששום דבר לא מתפספס מתחת לרדאר.
ומצטרפת להמלצה לעקוב טוב גם אחרי המשקל
אני פספסתי עם הבת שלי כי עשתה סביר בטיטולים והייתה אוכלת ממש יפה (בדיעבד הסתבר שהיא באמת אכלה יפה רק שלא הכל נספג והרבה יצא, לכן המדד הכי טוב הוא משקל)
את נותנת ויטמין די?

שוקל 8.5
לגבי ויטמין די... לא ממש מקפידה...

וכדאי להקפיד על ויטמין די. במיוחד שבקושי יוצאים החוצה בתקופה הזאת ואין חשיפה לשמש.
אם זה ממשיך יותר משבועיים הייתי מתייעצת.
יכול להיות שאצל 90% מהמגיבות הכל היה ויהיה בסדר, אבל לו רק כדי לא לפספס משהו, הייתי שואלת את רופא הילדים ואת טיפת חלב.
מה אכפת לך, מקסימום יגידו שהכל בסדר.. זה עדיף מאשר לפספס משהו רציני ולאכול את הלב הרבה זמן על חוסר ההתייעצות.
(ממני אמא מנוסה, אחות לאחיות מנוסות שהייתי מתייעצת המון, בת לאמא אחות מטפלת בילדים (!) שפספסה משהו חשוב בילדה השלישית שלה בדיוק בגיל הזה)

אשים לב

ממש ככה...
אבל לזכור שהרגלי שינה יכולים להשתנות...

והם באים אלינו. הם שוטפים ידיים עם סבון הרבה, לא יושבים קרוב אבל גם לא רחוק כמו שצריך, אבל לא עוטים מסיכה כל זמן השהות. רק בדרך הלוך וחזור.
בעלי ואני שומרים על כל הכללים. לא התארחנו בחגים הללו למרות שהיה קשה מאוד, ובגדול לא ארחנו בכלל מלפני חודש והלאה(להוציא את אבי שהגיח לפני כיפור לביקור בן שעה תוך שמירה על כל הכללים )
אגב בסגר הראשון היינו הסטריים לגמרי ולא הוצאנו את קצה אפינו החוצה והילד לא ראה שמש חודשיים שלמים.

בשטח פתוח עם מסכות, אבל הם גדולים 10 ו15
את ההורים שלי פגשתי פעם אחת בקורונה.
באופן כללי אני בעד לשמור על ההנחיות ועל השפיות, זה לא סותר, מדובר בתקופה ממושכת שלא רואים את הסוף שלה, ולכן חשוב למצוא איזון שאפשר ליישם באופן יומיומי לשמירה על הבריאות הפיזית והנפשית יחד.

לא נפגשנו עם ההורים והמשפחה המורחבת כבר מלאא זמן. מרגע שסגרו את הגנים ובתי הספר גם אין מפגשים חברתיים לילדים והתחושה שלי שאצלנו בסביבה כולם מקפידים על זה כי לא קיבלנו הזמנות או בקשות מחברים של הילדים להגיע (בשגרה כל יום מגיעים אלינו חברים של הילדים....)
ממש ממעטים ביציאות מהבית, אני עובדת חיונית אז יוצאת רק לעבודה וגם שם מסתובבת כל היום עם מסכה ומשתדלת להמנע ממפגשים המוניים עם הצוות.
ממש לא מסתובבים, קניות אוןליין או בשעות ממש מוקדמות כשהסופר ריק .
לא חושבת שאנחנו היסטריים, פשוט נשמרים ונזהרים.
בחודש האחרון מכירה מקרוב מהמשפחה המורחבת מספר חולים מאומתים...המחלה ממש לא פשוטה ולא ידוע מה ההשלכות שלה לעתיד אז מעדיפים לשמור על עצמנו כמה שאפשר.

אבל אנחנו ממש מאלה ששומרים על ההנחיות אפילו אובר.
בסגר הראשון לא הוצאנו את אפנו מהבית.
לא הלכנו בכלל לקניות, רק משלוחים.
לא ראינו את המשפחה חודשים ארוכים.
וגם עכשיו, מה שמניע אותנו הוא - מסכה-מרחק- שטח פתוח.
התארחנו סעודה אחת לאחרונה אצל משפחה שאכלנו בחצר שלהם בשולחנות נפרדים במרחק 2.5 מטר, כלי הגשה נפרדים, כל תזוזה קטנה מהשולחן עם מסכה,
היה מושלם.
לא הולכים להורים שבסיכון למרות הקושי.
לא מדברים אפילו דקה עם שכנים בלי מסיכות.
לא יוצאים אפילו לזרוק את הזבל בלי מסיכות.
לא מכניסים אף אחד לסוכה שלנו.
אני הולכת לגן שעשועים ויושבת רחוק ועם מסיכה.
לבת שלי הקטנה נותנת חופשי להתקרב לתינוקות אחרים.
הולכים לקניות רק ביישוב בשעות לא עמוסות, עם רשימה מפורטת ומסיימים בשניה.
אנחנו גרים במקום שהרבה לא שומרים על ההנחיות.
מבאס ומקשה מאוד....

למזלנו גם השכנים שלנו מקפידים. אז לא נפגשים.
אני יודעת על משפחות לידנו שרוצות להקפיד אך השכנים לא, ואכן זה מאוד מאוד קשה לילדים.
גם לנו קשה, אבל אצלם יותר.

אני לוקחת את זה כחיזוק לעמדה העצמית של ילדי.
לבנות בהם את הבטחון לשים גבולות לחברה על פי מה שהם (או ההורים שלהם בשלב זה של חייהם) חושבים שנכון.
מסבירה המון על חשיבות שאני רואה לשמירת כללים ולמניעת התפשטות
מכילה המון בכי, תסכול, מריבות בעקבות השעמום
יש לי ילד שבועה כל יום שהוא מתגעגע לחברים ובאמת אני ממש איתו, מבינה, מכילה, מקבלת, חושבת על פתרונות (משחקים מרחוק - בשירים, בסימנים, הופכים את זה לחוויה).

עם כל הקושי אני רואה בזה ערך ובטוחה שילדי יצאו מחוזקים מהאתגר.
אז מה אם החברים מתנהלים אחרת.
אני גדלתי בפער גדול מהחברה לידי. היה מאוד מאוד קשה אבל זה בנה אותי.

וזהו. לא מרשים עוד חברים מאז שנסגרו המסגרות (כשהיו אז הרשתי יותר כי גם ככה דבוקים יחד). משפחה, כשאין סגר- צד של בעלי רק בחוץ במרחק לאורך כל התקופה. צד שלי (צעירים יותר ולא מוכנים לשלם את מחיר המרחק) רגיל. סבא וסבתא שלי רק בחוץ במרחק כמובן כמובן.

לא מתאמים מראש וזה מותר. (בתוך 1000 מ')
אין עניין להחמיר סתם כשגם ככה כולם על הקצה מבחינה נפשית.
לגבינו ההורים, שנינו עובדים חיוניים (מהמשרד) אז רואים אנשים אז לא מרגישה צורך להיפגש עם חברות/ שכנות אז אנחנו לא פונקציה במשוואה.
לגבי משפחה אכן התלבטות.
מאז פורים היינו אצל ההורים שלי שבת אחת, אצל הורי בעלי כלל לא.
משתדלים לקפוץ לביקור מתי שאפשר בערך פעם בחודשיים. למרות שלי מאוד חשוב לשמור על הכללים (אחריות כלפי החברה שאני עובדת בה שהיא חיונית וכלפי העובדים בסיכון אצלנו) ההורים שלי לא יהיו מסוגלים לא להבליח נשיקה לילדים. גם ההורים חשובים. אין מה לעשות. להתפלל לטוב. ההשפעה על אי מפגש עם ההורים לא זהה בכל המשפחות ולכן אי אפשר להשוות.

אגב, מה שמנחה אותי זה לא בהכרח התקנות (שתמיד ניתן למצוא בהן פרצות) אלא מצב הקורונה ושמירה על כללי *הקורונה* לאורך זמן.
זה אומר שבסגר מותר לי לכאורה להביא את הילדים להורים שלי כל יום (שמירה על ילדי עובדים חיוניים) ואני לא אעשה את זה ובקיץ לא ניסע לים ולבית מלון למרות שמותר. זה הרבה יותר חשוב בעיני מאשר אם אני האורחת ה19 בברית או ה27. (כל עוד זה מרחב פתוח שאפשר באמת לשמור על כללי הקורונה)

הילדים קטנים ולא יכולים להיות עם מסיכות.
וגם לצערנו אנשים לא ממש מקפידים אז בכלל מעדיפים שלא

אין לי ילדים גדולים אבל.. אני מרשה להם לשחק רק עם השכנה בדלת ליד.ממש מעט אולי פעם בשבוע
אנחנו לא עומדים בלהיות כל היום בבית אז פעם בשבוע לוקחים לבית הסבא והסבתא הורי הבעל
את ההורים שלי לא ראיתי מפורים עד כמעט שבועות ואז חזרנו לפגוש אותם. פעם האחרונה הייתה לפני ראש השנה וזה בגלל שהם גרים בעיר אחרת.
מלבד זאת אנחנו לא פוגשים אף אחד אחר.
אני לא עובדת ובעלי עובד מהבית ככה שאנחנו די מבודדים

אני יוצאת עם הילדים לגינה

אני מקפידה כל מסכה וכן שאר האמהות, הילדים משחקים חופשי עם מגוון חברים

בסופו של דבר מדובר לרוב ב-  7-8 משפחות שחוזרות על עצמן...

עם ההורים שלי בקושי נפגשים וגם אם כן ממש במרחק ועם מסכה

עם אבא של בעלי-  הולכים לשבתות כי זה הצורך שלו. וזה ממש מפחיד... משתדלים למרוח אלכוג׳ל ולשים מסכה.

 

ובסוף- הקורונה הגיעה אלינו הביתה לבעלי דרך מניין ר״ה בבית הכנסת.

אז עושה השתדלות

בגדר הנורמלי

לכל ילדה יש חברה אחת טובה שאיתה היא משחקת בדר''כ, אצלינו או אצלה או בחוץ. אני לא מקפידה איתן על מסכות עם חברות.
לגבי ההורים- ב''ה התחלואה אצלינו נמוכה מאוד. ולמרות כמה בידודים כלליים של הגן וכד' לא היו הדבקות.
ולכן אני בהחלט נפגשת בגינה או בסוכה עם חברות, אבל שומרים על מרחק, ובמקום סגור- גם מסכה.

עוקבת

איוורור.

הייתי מנסה לשים אגיסטן ולראות אם עוזר.
ואף טבעקוטן אם יש לך בבית.

וללכת עם תחתונים מכותנה.

וגירודים שהצילו!

אמאלה!!!

לא קיימנו יחסים בשבועות האחרונים אז זה לא יכול להיות משהו אחר

ואם בעיית זמינות - רופא משפחה לפחות.



ואם הבנתי נכון את המיקום האחרון - הוא יחסית במיקום שפחות מביך להראות לרופא. לא צריך להזיז את התחתונים.

וזה מאוד מגרד

קטעים. אני זוכרת שהלכתי לרופאת עור אבל פשוט לא זוכרת אם ומה עשינו..כן זוכרת שזו היתה פטריה. מגרד בטירוף!
בכל מקרה, זה עבר;)
אז כן ממליצה לך ללכת לרופא עור כדי שאם ניתנה לי משחה כלשהי, תקלי עם עצמך.
בהצלחה!

מרוב ציפיה הגוף גם משנה את הדימומים..
אבל הלוואי בלוואי שזה זה,
לדעתי-תעשי אז בדיקה אם יש לך.. אלא אם כן הדימום יתחזק הלילה..
בהצלחה!!

גם אם זה מעצבן לשמוע.. את מנסה שלושה חודשים(זה מעט)
את בת 31 זה לא מבוגר!! (נראה שאמרת את זה במנגינה שזה גיל מבוגר)
את לא צריכה עדיין להיות כזו מודאגת ובטח לא מיואשת .
אני יודעת זה קשה לשמוע את זה כשמחכים אבל באמת.. נסי להוריד לחץ(זה קשהההה) בעז"ה זה עוד יבוא!!! רופא לא יסכים אפילו להסתכל עלייך כרגע.. לא מוגדרת כבעיה .
מאחלת לך רוגע שלווה ובשורות טובות!!!

אחרי כמה ימים של ווסת את מתחילה לספור 7 נקיים?

עושה הפסק ביום הרביעי (הולכת לפי מרן הרב עובדיה יוסף)

זה נשמע בסדר בגלל שהווסת עצמה קצרה. במצב אחר יכול להיות מצב של "עקרות הלכתית" אבל ממה שאת מתארת זה לא נשמע ככה..
בכל מקרה, מבינה את ההרגשה שלך, אבל באמת באמת שזה ממש מעט זמן.. הכי חשוב להפחית לחץ. זה יכול להיות דימום השתרשות אבל עדיף לא לחשוב ככה, תני לזה כמה ימים, תראי אם הווסת מגיעה כרגיל ואם לא, אז תבדקי.. בנחת כמה שאפשר, התינוק יגיע בזמן המדויק לו ולכם❤

אני נקלטתי אחרי 3 חודשים
לקחתי כדורים כדי לשלוט בווסת בחתונה

עשינו בדיקה ביתית ו..כלום. אפילו לא תחילתו של פס. בינתיים, הדימום נעלם לו... נדמה לי שעכשיו נותר רק לחכות

ובלי קשר... בהצלחה!! החודש או בחודש הבא או ממש בקרוב

האם הפנתה לא״סצחוזר?

היא הסבירה לך משהו?

היא נתנתה לי מעקב זקיקים וכתבה לבדוק את המוקד הזה בדרך

אולי @קרן-הפוך יודעת קצת יותר?

היית אצל רופא תורן או הרופאה הקבועה שלך?
בעיקרון מבדיקת רופא אמורים לצאת עם תשובות לא עם שאלות..
לפעמים כשלא מצליחים לשאול הכל באותו ביקור אפשר לשלוח פנייה מקוונת.

בעיקרון אין שום סימן שמצביע על הריון אז למה לחשוד בהפלה?

שיהיו בשורות טובות בקרוב בע"ה!

זאת הרופאה הקבועה שלי והיא לא נתנה לי יותר מידי תשובות כי לא היו לה. היא לא יודעת להגיד כרגע מה זה ואמרה שאולי זה היה הריון שנפל טבעית אבל היא לא יודעת להגיד בדיוק מה זה. גם על הנוזל היא אמרה שאין לה תשובה. אני ממש מפחדת שזה מעכב כניסה להריון
לא יודעת כבר מה לעשות
תודה על התשובה וההתעניינות

מה שיש לעשות זה לבצע את הבדיקות, להתפלל ולהאמין בטוב.
מבינה ממש את הלחץ מהלא נודע. עברתי את הסרט הזה בסיפור אחר..
אצלי הגעתי לרמת לחץ שלא עמדתי בה ואז בבום החלטתי להרפות ופשוט לסמוך על ה' שמה שיהיה יהיה, כבר לא יכולתי לסבול את הלחץ.
פתאום התנתקתי רגשית מהסיטואציה, כאילו אני מלווה מישהי אחרת לכל הבדיקות ושזה לא הגוף שלי.. וככה צלחתי את התקופה.

מקווה ממש שאצלך זה כלום, שתוך שניה תקבלי תשובות שהכל בסדר ותוכלי לשים את המקרה מאחורייך.

אני ממש מנסה להרגיע את עצמי ולהתנתק כמו שאת אומרת זה ממש קשה אז קניתי רסקיו חחחח בע"ה מקווה שזה יהיה כלום ושנקלט מהר 🙏
תודה על המילים זה ממש עוזר לא להרגיש לבד ❤

בבדיקה אחרי לידה בודקים שאין צניחה
ושהכל בסדר ואין שאריות ברחם
מציעים גם אמצעי מניעה אם אתם רוצים

לגבי השאלה השנייה
תראי עד כמה זה רגיש לך
מטפטף קצת/הרבה(תלוי אם את מלאה או לא לפני אחרי הנקה) חלב אפשר לשים מגבת מלמטה שלא יירטב הסדין
שימי לב גם שמומלץ הלכתית לחכות ולא להניק ישר אחרי אלא אם כן התינוקי בוכה ממש

קודם כל תהיי קשובה לגוף שלך. יחסים אחרי לידה יכולים בהחלט להיות שונים ממה שהיה קודם...

במיוחד אם היה לך תפרים. אבל לא רק. יותר רגישות, יותר יובש, קצב אחר...

לגבי בדיקת רופא- לא נראה לי שיש בעיה .בבדיקה הרופא עושה א״ס ומוודא שאין שאריות ברחם

חלב- פשוט תצטיידי מראש במגבת או חיתול בד לספיגה. לא חושבת שזה אמור להפריע... אבל כל זוג ומה שטוב להם.

אתם פשוט תלמדו מחדש אחד את השני...

א, מזל טוב ובהצלחה✨
ב, אם לא כואב לך והמקום בסדר ולא כואב או מתוח, אז יאללה שיהיה בכיף.. לא חייבים בדיקת רופא לפני זה בהכרח
ג. אל תיבהלי אם *אחרי * היחסים קצת כואב, צורב או שורף, זה ממש נורמאלי לפעם-פעמיים הראשונות
ד. בקשר לחלב- לוקח זמן להתאפס עם כמויות החלב. בכל מקרה עדיף להניק לפני ואז גם את רגועה שהפיצי אבל טוב ונרדם וגם השד מרוקן יותר
בבקשההההה תנשמו (שניכם) נשימה עמוקה, תרגעו ו- תהנו.. בלי לפחד. בלי להלחץ
הכל קביל, הכל (כמעט..) תקין
הגיוני שיטפטף חלב (אוקסיטוצין מופרש בזמן עונג מיני וגם בזמן הנקה, אז יש פה איזה שיתוף פעולה בעניין )
הגיוני שהגוף קצת ישתנה ואולי הנרתיק יהיה יבש מעט - כדאי להצטייד בשמן שקדים או בקרם מתאים

ותהנו לכם בנחת בעה'
מתפללת איתך שהפיצי ישן ויתן לכם להיות ביחד ברוגע

ושוב מזל טוב 💝

בבדיקת רופא, במיוחד אם היו לך תפרים, תבקשי לוודא שהתפר לא היה הדוק מידי.
כי אם היה הדוק מידי.. זה יכול להקשות (מאוד) על היחסים.

כדאי להגיע מוכנה. אם יש שאלות לרופא, כדאי לרשום אותן על פיסת נייר מבעוד מועד, ולא להתבייש לשוחח עמו על מה שמטריד ומציק. לא כדאי להתבייש או לחשוש מבזבוז הזמן של הרופא, משום שכל פריט מידע בשלב זה, יכול להיות משמעותי.

בדיקת האזור סביב תעלת הלידה, הנרתיק, פתח השופכה ופי הטבעת.
בדיקת הנרתיק וצוואר הרחם. סביר שיציע לבצע גם בדיקת PAP.
ייבדק את הרחם והשחלות לבירור אם חלו שינויים בגודלם ו/או בצורתם.

—-

בנושא היחסים - ״בעיה מוכרת״ בזמן ההנקה.
ריגוש אינטימי, ואף בלי לגעת בחזה, עשוי לגרום לדליפת חלב.
להיות עם חזיה ורפידות, או עם מגבת צמודה לצורך ספיגת הנזילות.

אפשר למצוא פתרונות בלי לגעת בחזה.

 

אצלי מחודש שלישי/רביעי אחרי הלידה כבר אין דליפות, ואז אני יכולה להיות בלי חזיה/רפידות.

אבל בשום אופן לא מסוגלת (וגם הוא לא) להתייחס לחזה כאיזור מיני.

לוקח לי זמן עד שאני מצליחה לעשות סוויץ בראש לגבי ה"תפקיד" של השדיים.
ואפילו הפסקתי הנקה יותר מהר גם בגלל זה.
חירפן אותי .

אשאל אותו כשיגיע הזמן אבל כן עניין אותי לדעת מה יש לכן לומר והאם ההרגשה שלי הגיונית.

אני הבנתי שכדאי להמנע מקיום יחסים לפני בדיקת רופא.. מתי הבדיקה שלך? מומלץ לקבוע אותה בין חודש לחודש וחצי אחרי הלידה שזה פחות או יותר מקביל לזמן שבו אפשר להטהר.. לא יודעת מה להגיד לך במקרה שכבר נטהרת, והתור עוד רחוק...
בנוגע לשאלה השניה. זה ממש תלוי בכם ובמצב של החזה שלך בהנקה. יכול להיות שתרגישי בנח להוריד את החזיה לפרק זמן קצוב ואז להחזיר, יכול להיות שהמגע לא יהיה נעים ותעדיפו בכלל לא. אפשר גם לגעת במגע לא ישיר.. ויכול להיות שבהמשך זה ישתנה, ולמרות שתניקי החלב לא ידלוף בשניות..

המקווה השבוע, לא מתכוונת לדחות

לא היה תור לרופא אז קבעתי ל7 שבועות אחרי לידה במקום 6 והחלטתי לא לחכות לרופא.
ביררתי לגבי זה והדעות חלוקות האם חייב לחכות לבדיקת רופא או לא.

תודה!

ואחריו מצליחים להתנקות והכל בסגר ואין כתמים אז אחן מה היבדק.
ובאמת שהלכתי אליה לבדיקה אחרי הלידה היא לא בדקה אותי בכלל

לא קשורה למחזור הוסת.

ואם עברת תפרים בלידה - לא ראוי לוודא איחוי תקין?
ואם חלילה היו קרעים ולא רק חתך יזום, לא צריך לוודא תקינות הריפוי?

לא חושבת שהרופאה הזו נוקטת בשיטה רפואית מומלצת.

אני הרבה פעמים קיבלתי שלילי אחר כך חיובי. 

אבל, קרו הרבה מקרים שקיבלתי שלילי ואז שוב שלילי. 

 

הלוואי שבמהרה תקבלי את התשובה שאת רוצה

 

מאז לא חושבת לבדוק לפני היום ה14,
(טוב נו, ברור שאני חושבת וגם בודקת אבל מתוך ידיעה ברורה שהתשובה תהיה שלילית)

אצלי תמיד בדיקות חיוביות היו כבר מיום 10 11 למחזור, בהנחה שבאמת ידעתי זמן ביוץ.
אני במקרה כזה של שלילי ביום 12 למחזור הייתי מנמיכה ציפיות
בהצלחה ובשורות טובות

אולי עד שתתגברי על זה אפשר חושך מוחלט או אפילו עם לבוש חלקי

מניחה בגלל הזמן הארוך. והסימני מתיחה והכל..
תראי, פעם גם התביישתי באיך שאני. ולא קיבלתי את הגוף שלי. ואז בעלי אמר לי שהוא אוהב את הנשמה שלי, מאוד מאוד, וזה גורם לו לראות הכל אצלי באור חיובי. וכל המעטפת רק מזכירה לו שעברתי הריונות ולידות והוא רק מעריך אותי יותר.
ולי עדיין הפריע. אז נרשמתי לחדר כושר, והיום אני מרוצה ב"ה.
מה שאני אומרת זה שזה יכול להיות שלך מפריע, הרבה יותר מבעלך. והכי חשוב שתבואי שלמה בנפש.

בד"כ זה לא ככ מפריע להם.
וגם, את יכולה לעשות חושך,ואז הוא לא ככ יראה
והיי, שומעת משהו? שמעתי פעם ש..אישה שבטוחה בעצמה,יפה ומושכת גם אם קצת מלאה.
♡ ובטוחה שיש לכם אהבה של מעבר לקצת סימני מתיחה.

וואו, זה כל כך לא מה שהולך להיות!!!
הולך להיות מדהים
מנחם
מפנק
מרגיע
מפגש בין נשמות
שהקליפה הגופנית רק מעצימה, איך שהיא, עם מה שעברת ובזכות מה שעברת.

יש מתח עצום אחרי תקופה כזו ארוכה
מכל מיני כיוונים
והמתח מתגבר לקראת הטבילה
אבל אחר כך הכל כל כך טוב
ושליו
וברור
ובטוח


יהיה לך טוב!!!
חג שמח!

מייד אומר לך שהוא אוהב אותך וחושק בך, נמשך אליך - לאישיות שלך, לאדם שאת. האהבה העמוקה בינכם היא לא בגלל חיטובי גופך.

תזכרי בימים ההם, שהכרתם, ויצאתם לדייטים, והייתם זוג אוהב ומאוהב, והרגשתם חיבור ומשיכה, והחלטתם להתחתן, ועמדתם מתחת החופה - כל זה לפני שהוא ראה פסיק מהמקומות המוצנעים בגופך.

באמת שאין צורך לחשוש, אין צורך להתנצל על תעודת האמהות הטבועה כיום בגופך.


בנים עוברים ברית מילה בגיל 8 ימים, בלי ששואלים אותם ובלי שהם מודעים למעשה - נותנים סימן בגופם כדי להיות חלק מהעם היהודי לדורותיו.

נשים מקריבות את טוהר ושלמות גופן כדי להיות אמהות.
מעשה שנעשה מתוך תשוקה ורצון עז להקים משפחה.
מתוך הייעוד שלנו, לכך נבראנו.

תרגישי לגמרי חזקה, נחושה, שלמה עם עצמך ומהמראה שלך - ותראי שכל מה שאת חוששת ממנו, בכלל לא מוריד ולא פוגם באהבה המלאה והשלמה בינכם, במשיכה, בתשוקה, בהנאה, בקשר הבלתי ניתן לערעור בינכם.

איזה יפה כתבת!!
ריגשת ממש ממש!
ונתת גם לי מנוחה לנפש🤗

גם בנושא הזה ואני קוראת אותו לעצמי מתי שצריכה להתחזק בזה...

ברשותך..
@קרן-הפוך

קודם כל מזל טוב!
אני ככ מבינה את התחושות, אני מאלו שממשיכות לתפוח אחרי הלידה במקום לחזור לעצמי;)
המון פעמים החששות והפגמים שאנחנו רואות בעצמנו, הבעלים בכלל לא רואים אותם או שזה באמת לא מפריע להם.
הרצון שלהם לאהוב אותנו ולהיות איתנו וחעשות לנו טוב הרבה יותר גדול מתשומת לב לכל דבר קטן שאנחנו רואות.
ספציפית לגבי סימני מתיחה, שמעתי מאישה מדהימה שצריך להתייחס אליהם כאל סימני גבורה, מה שאנינו עוברות כדע להביא חיים לעולם.
בע"ה יהיה לכם מרגש ונכון ומדהים המפגש המחודש❤

שהרבה פעמים זה רק בראש שלנו,והם בכלל לא שמים לב.ודבר שני,זאת את,את לא יכולה לשנות את זה,לא כרגע לפחות..זה קשה לבצע אבל באמת תנסי לא להתרכז בזה,וכשתהיו ביחד תנסי להנות בלי להקדיש לזה מחשבה מיותרת..ובלי קשר,רוב הנשים,אם חא כולן לא מרוצות מהמראה שלהן..
אני בדיוק בוכה לבעלי שעליתי במשקל,ושקשה לי שאין לי שליטה על זה ובדיוק הפוסט שלך קפץ..
תתעודדי,זה ניתן לשינוי,גם אם לא עכשין אבל בהמשך..

ואת קצת חוששת או שבעצמך לא מרגישה בנוח עם זה אז לא חייב שהוא יראה את זה.

יש כל מיני דברים יפים ומושקעים שמתאימים לזמן הזה ומכסים את הבטן....

אני מכירה אישה שהבעל שלה לא רואה איזשהו חלק מסוים בגוף בגלל שהיא מתביישת והוא אפילו לא ידע מזה....פשוט לה זה הפריע ודאגה להסתיר את מה שלא רצתה להראות ולהראות רק מה שנוח לה עם זה.

וכמו שאמרו לך שלרובם לא מפריע להם בדר"כ ....

אל תוותרי על הטבילה בגלל זה. ..❤

באמת דיברנו על זה הרבה לאחרונה ושיתפתי בתחושות שלו והוא אמר שזה לא מפריע לו והוא אוהב אותי בדיוק ככה.
למען האמת, הסימנים היו גם בהריון. הוא מכיר אותם מקרוב. פשוט בהריון זה הרגיש לי מוצדק כי יש תינוק בבטן. ועכשיו אין שם כלום חוץ משומן ומלא סימנים שגורמים לי להראות מוכה.
ואני לא רוצה להשקיע אנרגיות בלהסתיר את הגוף שלי ממנו, אז הוא יראה ויהיה חזק. וגם אני.

תודה לכן על הכח שנתתן לי! ❤

פעם מישהי אמרה לי שאלו "הדרגות" שלה.
ממש אהבתי ומאז ככה אני מתייחסת אליהם.. ואפילו אוהבת את סימני המתיחה שלי
לי אישית מפריעה הבטן והפנים שהתמלאתי בהם ובשאר רק זה שאני לא נכנסת לשמלות של פעם...
אבל ב"ה שאנו זוכות להביא חיים לעולם! ממש ממש זכות. כל הזמן מזכירה את זה לעצמי...
ותתחילי לעשות ספורט, זה בטוח ישפר את המראה וגם את ההרגשה בנפש...(ככה אני התחלתי לאחרונה וזה באמת עושה לי טוב לדעת שאני גם מתאמצת לחזור קצת למשקל הקודם.. ולא רק מתבאסת)

חיבוק!!

ובזמנים שלא מספיק שלמים עם עצמינו , תמיד אפשר לעשות אור מעומעם (חושך ופנס/ מנורת לילה מרוחקת) שבקושי רואים את סימני המתיחה , מתאפרים, מתבשמים...
הקב'ה נתן חן אישה בבעלה- בעל אוהב את אשתו ואת גופה , לאו דווקא אם היא סופר רזה ומושכת, אוהב אותה כי הם נשמות תאומות!

אבל יש לך שתי אפשרויות, לא להשאיר בלי השגחה בכלל, לעשות תורנות עם הבעל , או להעניש שלא תעז להתקרב אליה. לא רואה שום דרך אחרת. או גם וגם.
תינוקת חדשה לא בובה , לא צריך לעשות לה לא טובה ולא רעה.
מבחינת הכוסות זה לא נורא, יעבור עם הגיל. .

כדי שהאח ה"גדול" לא ייכנס ויציק לו.

אני "מדקלמת" להם: 'מותר ללטף בידיים, ברגליים ובבטן', ומלטפת עם היד של הגדול איפה שמותר.

נשמע שחייב השגחה מתמדת. זה ממש סכנה לתינוקת.
לגבי המים- לא לעשות עניין. לנגב וזהו. תואם גיל ויעבור.

לק"י

עריסה שנתלית מהתקרה.

גם אצלינו בת שנתיים וחצי+ אוהבת את בת השלושה חודשים. אבל גם לא תמיד המשחקים שלה עדינים- תופסת לה חזק בידיים למשל, וגם היא לפעמים מרביצה לה.

עיניים על "הגדולה" בסלון אפשר לשים לול רחב ובתוכו את התינוקת ככה היא יכולה לראות אותה אבל לא לגיע בקלות

באמת אני משגיחה כ-ל הזמן.. אבל אובדת עצות גם ברגעים שאני לידה והיא פשוט מרביצה לה בשניה שלא שמתי לב..
מצד אחד רוצה להגן על הקטנה מצד שני לא רוצה להרחיק אותה במשך כל הזמן לגמרי גם כשהיא מתנהגת יפה רק בגלל שעלולה להתהפך במצב רוח..
אוף. עצוב לי

מגן לעריסה גבוה כזה קשיח, שמקיף את כולה (תקני של לול, ואז זה יהיה גדול)

ובהצלחה איזה מתוקה ושובבה היא נשמעת

מתלבטת ביחד איתכם,
אומנם היא רק בת שנתיים,
אבל אולי להגיד לה
מתוקה שלי, אני שמה לב שכשאני לא עם התינוקת (תקראי תה בשם שלה)
את רוצה לשחק איתה, במשחקים שלא מתאימים לגיל שלה
ועבור התינוקת זה כואב, לא נעים..
זה יעבוד?זה נכון?

היא עוד לא בת שנתיים ובגדול אני מאמינה שהיא מבינה הרבה מאוד אבל זה ספציפי לא נראלי יעזור.. אבל תודה בכל זאת!

למרות שגם לנו יש תמונה כזאת נצר מרגע ייחודי שלא יודעת אם חזר על עצמו במשך 6.5 שנות חייה של האחות הקטנה 🤣

פחות לחץ, להשגיח אבל לא ההיסטריה, לטעמי הילדה מרגישה את זה וזה כבר סיבה טובה להמשיך.
כשרואים שהיא מתקרבת ללול, להצטרף אליה, להגיד לה את רוצה לראות את התינוקת? בואי תראי איזה רגל קטנה הנה תלטפי.
באופן כללי, לשדר שזה כיף שיש תינוקת שהיא עוד קצת תגדל ואפשר יהיה לשחק ביחד.
אני מסכמת לילדים מה תינוק עושה בהצגונת התינוק רק בוכה כל היום, וווואה, אוכל, ווואה קקי, ווואה לישון, וואה אוכל, ווואה קקי.... הם משתעשעים מזה ונראה לי שגם מבינים מזה למה אני עסוקה הרבה בתינוק. "מזל שאת כבר גדולה ומדברת מה שאת רוצה..."
לשתף את הגדולה בטיפול, איזה גדולה איך את עוזרת לאמא בואי תזרקי את הטיטולי של התינוקת לפח. איזה אלופה! איזה גדולה!
להכין משחקים/סיפור כיף במיוחד לזמן ההנקות,לייצר זמן פנוי לצומי לגדולה, לאפשר מגע ביניהם עם מנטרה "לאט לאט".
קיצר יש סיכוי שאני לא מחדשת כלום, אבל מקווה שאני לא טועה כשאני אומרת שהגדולים מרגישים שאנחנו סומכים עליהם שלא יזיקו. זה הרי כיף בשבילם שנוסף אח אין סיבה לקנאה או משהו.
זה בגדול בהרגשה הפנימית בפועל פשוט להשגיח.
ואם כבר הרביצה לא הייתי מענישה יותר מדי, מרחיקה ואומרת "אוי את גדולה וחזקה והיא קטנה וחלשה צריך לאט לאט", מקסימום כשחוזר על עצמו תופסת לגדולה את היד וסופרת נגיד עד חמש או עשר ומשחררת את היד עם אמירה של "יד עכשיו אל תשכחי לאט לאט לתינוקת"-כאילו זה היד לא בסדר וברור שהילדה טובה.


ויש כוסות כאלה שלא נשפך מהם. נגיד בסופר פארם יש כוס ששואבים ממנה מכל צד בהיקף שרק רוצים כמו כוס, אבל לא נשפך, אצלי הילדים אוהבים אותה יותר מכוס רגילה. למה להסתבך ולהוסיף עבודה ולחץ ולחכות שיעבור.

יכול להיות שזה נובע מרצון לתשומת לב...
ממליץ לפנות לגורם מקצועי, ולא להחליט על פי פורומים.

לק"י

כמו שאפשר לראות מהניסיון של המגיבות שזה לגמרי נורמלי. גם אם זו קנאה ורצון ליחס.
ולא צריך ייעוץ מקצועי לפני שמנסים לטפל בעצמינו.

פשוט להשגיח...
להרחיק ולדאוג לתעסוקה כמה שאפשר
בהצלחה רבה!!

וכמה שיותר ובזמנים שרק את והיא יחד

במקביל להסביר כל הזמן כל הזמן מה עושים עם התינוק / בובה החדש הזה... לא נוגעים בראש, אפשא ללטף ביד, אפשר להביא טיטול להחליף, הרבה שליחויות פשוטות זה טוב בגיל הזה

למרות שזה מבהיל כשהיא מנסה לפגוע בו? לא לגלות בהלה גדולה כלפי חוץ כי זה מעורר את הרצון לצומי שלילי... להגיב כאילו באדישות, לא לכעוס עליה במיוחד אלא להסביר שזה אסור ופשוט להרים / לקחת את התינוק ולשמור עליו

לתת לה להחזיק את התינוק יחד איתך בישיבה ולהתלהב איך היא אחראית ולצלם גם (מישהו אחר כמובן...)

בן השנתיים וחצי ממש יכול להחטיף לקטן בן ה5 חודשים
מאוד מאוד אוהב אותו אבל גם נותן פתאום כאפות או ליטופים לא נעימים
וזה מתהפך בשניה..
והוא שובב ממשששש
מסוגל גם לרוץ לחדר להיכנס לו לעריסה בזמן שהוא ישן ולהעיר אותו...
בקיצור.. נקווה שיעבור בקרוב
ילדים...

ויגנלי, ובדיקות דם
אפשר לראות את גדילת הזקיקים
וההתקרבות לביוץ!
בהצלחה רבה ️

בדרכ בטווח של בין 14-16 יום מהמחזור
יש כאלה שהביוץ בא מוקדם/מאוחר יותר. עקב מחזור לא סדיר

למדוד את עובי הרירית ולוודא שהיא יכוחה להוות מצע תקין לקליטת הריון.

הרופא בודק שיש תנאים להיווצרות ביוץ.
לא בודק את הביוץ עצמו.
כי ממש לראות את הביוץ תוך כדי התהליך של בקיעת הביצית מהשחלה, זה לא עושים. זה עניין של תזמון מדוייק ביותר של כמה דקות שיכול להיות בשעות שהרופא בכלל לא עובד, באמצע הליחה למשל.

בנוסף, ממליצה שתקראי כאן, אם עדיין את לא מתמצאת בסימנים הגופניים הנלווים לביוץ.

מהו ביוץ ומתי הוא מתרחש? 5 סימנים ברורים לזיהוי ביוץ. » ללדת באהבה - פוריות, הריון ולידה

ואם עושים גם בדיקות דם באותו יום אז זה נותן אינדיקציה הכי טובה, אם זה באמת זקיק או צ'יסטה

ההוכחה הכי חותכת היא כמובן הריון.. אבל חוץ מזה- בדיקת דם לפרוגסטרון , אם הפרוגסטרון מעל רמה מסויימת זה מעיד שהתרחש ביוץ. לפני הביוץ אפשר לזהות זקיק גדול כסימן לביוץ קרב אבל זה עדיין לא מחייב שאכן יהיה כי לפעמים זו סתם ציסטה או זקיק שהופך לציסטה ולא מבייץ. בקיצור רק בדיעבד אפשר באמת להוכיח.

ואחר כך 27.9 היה לי דימום ורדרד כזה לא ראיתי בכלל

והציפייה לא פשוטה, מוסיפה גם את התפילות שלי

יכול להביא תוצאה יותר אמינה

בשורות טובות אמן!

( ברגע שאת מגיבה, השרשור עולה להיות העליון ביותר, עד ה"הקפצה" הבאה. כמובן שאפשר לכתוב גם "שלום" או כל מילה אחרת, כל תגובה "מקפיצה" למעלה. )

תראי אותם לפי הסדר של התגובות האחרונות, לכן לפעמים אם אף אחת לא ענתה על תגובה, מיד השאלה יורדת למטה. 

ברגע שמשהי חמודה מקפיצה זה עולה שוב פעם לשרשורים הגבוהים יותר

לכן שרשור שלא הגיבו לו יורד למטה במיוחד כשיש שרשורים גדולים שכל שניה מקבלים תגובות אז בעזרת התגובה הוא מוקפץ שוב למעלה כדי שיראו אותו

מתחילים לראות מדהו באולטרסאונד מבטא מעל1000 וגם זה לא אותו הדבר אצל כל אישה
היו לך כאבים ממש ממש חזקים? כי כאבים זה נורמלמ בתחילת הריון
שהיו בשורות טובות

@באר מרים

@קרן-הפוך

 

בהצלחה!

מה האורך הרגיל של המחזורים שלך?

בהחלט יתכן ששפרשות הפוריות מתחילות כבר בתחילת השבעה נקיים.
תעקבי ותראי כמה ימים לוקח לך להגיע לשיא..

ממש נוזליות?
לא דביקות ונמתחות?

ככה את זוכרת את עצמך תמיד?

משהו השתנה לאחרונה בגוף?

מחזורי הוסת קבועים?

תנסי למתוח בין האצבעות - אם זה נמתח רירי אבל נמתח זה ביוץ..כמו חלבון ביצה.
סתם הפרשות נוזליות כמו מים יכול להיות זיעה / ניקיון של הרחם

חוזרת וההפרשות מתגברות זה לא תמיד מעיד על ביוץ קרוב

יש כאלה שמיד אחרי המחזור יש נוזלי לגמרי ואז הופך להפרשות ביוץ ואז לדביק.