אבל מאנונימי כי לא רוצה שיזהו...
בעקבות השרשור של חגה
עלו שם עניינים על הפער הרוחני בין האישה לבעל, על הקטע שהם עוסקים בתורה ובטוב ואנחנו לא מגיעות לזה...
אז אצלנו אין פער כזה לצערי הרב
בעלי מתוק אמיתי. ירא שמים. איש מעשה
בעלי אף פעם לא היה רוחני כזה
הוא מקפיד במצוות, בוודאי, אבל לא לומד/ מעמיק וכו
בשנים שהוא היה בישיבה- אברך- בשנים הראשונות לנישואנו הוא גם היה ככה אבל באמת הלימוד בישיבה נתן לבית חוזק ועוגן של תורה
מאז הוא יצא לעבודה... לפני שנתיים
אין טיפה של לימוד. לא דף יומי ולא שום דבר אחר. לא גמרא לא תנך לא אמונה לא לפני חגים ולא תוך כדי חגים. אין שום חברותא שום שיעור שום כלום. גם לא בשבתות.
כל זה גם לא ככ היה כשהיה אברך, לימוד בערבים וכו לא יהי, אבל הלוז היה יום שלם בישיבה וזה החיה את הבית.
מרגישה שהנשמה של הבית מתרוקנת.
ועיני וליבי כואבים.
ולא יודעת מה לעשות
הוא באמת מותק
אבל זה פשוט לא בראש מעייניו
התפילה הכי גדולה שלי זה שיוסיף בלימוד
ומשתדלת הכי לאוורר ולשחרר והכל...
בעשרת ימי תשובה שלחו קישור לשיעורים של רבנים מהישיבה שלו- שהוא היה ממש מחובר אליהם בישיבה, ניסיתי לראות אם זה מזיז לו או מעניין אותו- ובכלל לא.
ידעתי שהוא לא ישב בישיבה כל החיים. וככה התחתנו, והכי טוב בעולם, אני בעצמי לא צדיקת הדור
אבל לא דמיינתי שזה יהיה ככה...
מרגישה שאין חיות לבית בלי קודש
אני בעצמי נאבקת בשיניים עם האמהות והכל ללמוד משו, לעמוד לתפילה, אבל מרגישה שזה לא ממלא.
סתם דוגמא, אתמול אחרי ייום כיפור ניסיתי לשתף אותו בתחושה של הטהרה הזו, כשכל העוונות נמחלים, הרגשתי כמו מסע היורד מהלב.
והוא ככ ככ לא הבין על מה אני מדברת. כאילו מבחינתו, קיימנו את מצוות היום, העיקר שהצום נגמר, ושם זה נשאר...כותבת את זה כדי להסביר מה אני מתכוונת שהוא לא רוחני
אני מעריכה אותו מאד על הרבה דברים, ואוהבת אותו מאד
ובכלל לא מתכננת אף פעם להעיר על זה
אבל אני עצובה וכאובה, מרגישה שקודש זה הדבר שבסוף נותן לי חיות
ופשוט לא יודעת מה לעשות חוץ מלהתפלל על זה
(מחרוזת סוכות-קורונה של רביטל ויטלזון יעקובסו