מטורף

את הטקסטים שלה..יש לה גם סרטונים מעוררי השראה. מהמם.

מאחלת לך שה הריון ימשיך ותלדי ילד בריא ושלם

אשריך על החיזוקים

כל אחת שמשתפת על תהליך ההתקרבות שלה כאן זה פשוט מרגש! מדהים לראות איך שגם נשמות שהרגישו כל כך רחוקות מצאו את דרכן חזרה... את מיוחדת. בעז"ה שתראי את התוצאות החיוביות בזכות האמונה שלך.

בלי עיכובים ומכאובים
צודקת בכל מילה
צריך לעשות צעד קטן וה׳ יעשה אחד גדול

צדקה
לתת כל בוקר מטבע לצדקה

בגדול- תהילים אפשר לקרוא כל הזמן, ואיזה פרקים שאת רוצה

יש דעות שאומרות שלא קוראים תהילים בלילה אז מהשקיעה לא קוראים, יש דעות שאומרות שבמצב היום אפשר לקרוא תהילים כל הזמן וגם בלילה.

בגדול, ספר התהילים מחולק בכמה צורות:
ל5 ספרים- כתוב בתחילת כל ספר 'ספר ראשון' ספר שני וכו'
ל7 ימים- לימות השבוע ואז אפשר לקרוא כל יום כמה פרקים ולסיים ספר שלם בשבוע
ל30 חלקים- לפי התאריכים בחודש. כל יום בחודש קוראים לפי התאריך, לדוגמא ביום שבו התאריך ב אלול קוראים פרקים בודדים שמתאימים לתאריך וככה בחודש מסיימים ספר

אני הייתי מציעה לך להתחיל מלקרוא את הפרק האישי שלך- פרק שמשתנה בכל יום הולדת לפי הגיל.
לדוגמא בגיל 24 קוראים פרק כה, בגיל 25 קוראים פרק כו וכן הלאה

אם תרצי יותר הסבר מוזמנת לפרטי ואצלם לך בצורה יותר ברורה את החלוקה של התהילים



היום ספציפית אני יודעת שכן יש בעיה לקרוא תהילים ועדיף לקרוא רק דברים שקשורים לחורבן- לדוגמא מגילת איכה, איוב (אפשר למצוא את זה בתנ"ך)

אז את אומרת פרק לא. כי הספירה מתחילה מגיל 0. לתינוק בן יומו אומרים פרק א.

מתפללת בשבילך

קודם כל, כמו שציינתי הייתי מאד רחוקה מהדת ולא התייעצתי עם אף אחד לפני שהתחלתי להתפלל, כך שכשהתחלתי להתקרב להשם פשוט עשיתי את זה בעצמי, אני והוא לבד.
פרקי תהילים-אין לי מושג מתי ואיזה פרק אני פשוט בוחרת פרק אקראי כל יום וקוראת בכוונה אמיתית. לא היה לי מושג שיש לזה חוקים, בעיניי- אין חוקים באמונה (יש הרבה שיחלקו עליי, אני יודעת).
לגבי מצוות, אני לקחתי על עצמי לברך אשר יצר ולעשות נטילת ידיים.
שוב, לא יודעת מה נכון ומה ׳צריך׳ לעשות, התקרבתי בדרך שלי וזה נתן לי המון כח, תקווה, אמונה ובעיקר את הידיעה שהכל ממנו והכל לטובה.
בקרוב אצל כולן אמן!

תודה על החיזוק

ואת ממש מרגשת עם התהליך שעשית

מאחלת לך שההריון ימשיך בקלות ובבריאות בידיים מלאות בעז״ה💐

כמובן שתמיד יכולים להיות פספוסים ולהכנס סתם לרחם בלי סיבה זה עוד סיכון לזיהומים

ניתוח.(היסטרוסקופיה ניתוחית, לא אבחנתית. )

אז רק שולחת חיבוק מנחם,
מאחת שעברה פעמים היסטרוסקופיה ניתוחית אחרי שתי הפלות.
זוכרת שרציתי למות שם על שולחן הניתוחים.
אהבה, אחותי, בסוף הכל עובר 💝

זה לא כזה שכיח שיש שאריות שלא נמצאו כמו שזה נשמע המילדת מסתכלת וממששת את השליה ולרוב אם יש שאריות עולחם על זה כבר בזמן הזה

המילדת בדקה את השיליה וראתה שהיא חסרה. הכניסו אותי לחדר ניתוח ילדתי בלי אפידורל, אז הבאסה שעכשיו הייתי חייבת לקבל. ( אם הבנתי נכון נותנים את ההרדמה של ניתוח קיסרי ) וזה ממש כמו בניתוח, שמים פרגוד מול הפנים, קושרים ידיים ורגליים.
לא נעים בכלל

וזה גם משאבים של בית החולים, שכולנו יודעים שהם על הקצה.

וגם הרחם עסוק בהתכווצויות אז בטח לא זמן טוב לדחוף מיכשור פנימה.. וגם מלא בכל הרירית שצריכה לצאת אז כנראה הרבה יותר עבודה לרוקן אותו מאשר סתם לבדוק בסוף המחזור (שזה הזמן המומלץ לזה בשגרה).

 

בקיצור, אין שום סיבה טובה. זה קצת דומה ללמה לא מוציאים את כל התינוקות בניתוח, בעיני.

אני לא מספיק מבינה בצוואר רחם קצר, אז מקפיצה לך...

העלתי פה פעם ולא מצאתי...
-לא אני כתבתי-

Nitzan Benjamin
"אלוהים מציב אתגרים רק בפני מי שיכול לעמוד בהם".. כך אמרה לי הבחורה הדתייה ששכבה לידי כשהתאשפזתי באיכילוב בדיוק לפני שנה בחודש החמישי להריון עם תאומות, אחרי בדיקה שגרתית שגילתה שצוואר הרחם מחוק. עוד לא היה לי מושג עד כמה האתגר הזה מסוכן, שברירי וגורלי. ככל שהתחלתי להבין הבטחתי לעצמי שאם אנצח את זה והכל יהיה בסדר בסוף אשתף את הסיפור שלי כדי לתת לנשים במצבים דומים סיפור חיובי להאיחז בו, כפי שאני השתוקקתי למצוא.

אני מגדירה את עצמי אדם ריאלי, מאמינה במדע ולא בניסים. מאמינה גם ברופאים שהסבירו לי שכל האינדיקציות מצביעות על כך שתתפתח לידה בשעות או בימים הקרובים. המשמעות היא שלא בטוח שהבנות ישרדו, וגם אם כן עלולות להישאר עם פגיעות מוחיות ונכויות קשות. הם לא יכלו להגיד מפורשות שהם ממליצים על הפלה, אבל ניסו מתוקף תפקידם להעביר את המסר בכל דרך אפשרית, שאנחנו זוג צעיר שנכנס בקלות להריון ואולי לא כדאי לנו להיכנס להרפתקה מהסוג הזה, שבסיכויים לא מבוטלים תטלטל את חיינו. בניסיון למצוא שביב של תקווה שאלתי את אחד הפרופסורים האם יש סיכוי שההריון יימשך עד שלב מספיק מתקדם ויהיו לי בנות בריאות? תגובתו חרוטה בראשי: "יש ניסים.... תשקלי ברצינות אם את רוצה לתלות את הגורל שלכם בנס." באותם רגעים 4 חודשים של התרגשות וציפייה התחלפו בכאב גדול שאני לא יכולה לתאר. התחלנו להשלים עם העובדה שהבנות שלנו לא תזכנה להיוולד, והסבירו לנו על תהליך הלידה השקטה. אחרי 24 השעות הקשות בחיי, כשחיכינו לועדת הפסקת הריון, מבין הקולות הפסימיים בביקור הרופאים עלה גם משהו מופרך להיאחז בו - טבעת סיליקון שעשויה לשמש כעמוד תומך לצוואר הרחם. זה מעולם לא הוכח בספרות, ורק באסף הרופא מוכרים את זה (בחנות לאורתופדיה)... בתל השומר הפסיקו להשתמש בטבעת כי ב50% מהמקרים פעולת ההתקנה גרמה לירידת מים, אבל באיכילוב היה נסיון יחסית מוצלח עם 7 נשים שסחבו עד שבוע 28 ומעלה. בסך הכל 7, שלא ברור אם ההצלחה היתה בזכות או למרות הטבעת. מבטיח - זה לא היה נשמע... הסיכויים בכל זאת לרעתנו... הסיכון לירידת מים וחיסול הסיפור קיים... אבל משהו לא מוסבר גרם לרועי לקום על רגליו ולנסוע לאסף הרופא לקנות את הטבעת. הוא ביקש שקודם כל היא תהיה בידינו, ואחכ נחליט מה הלאה...

מאותה נקודה באופן לא רציונלי ויתרנו על הועדה ולא הבטנו יותר לאחור. הרכבת נסעה ואני התחלתי להחזיק חזק. ספרנו את הדקות בלי שמץ של מושג איך תעבור הדקה הבאה... חוסר ודאות מוחלט לגבי גורל הבנות וההשלכות של זה על חיינו. עברו כמה ימים והתחילו הצירים.. ואז הפתיחה.. ושק מי השפיר התחיל לבלוט לתעלה. אני הייתי בשכיבה מוחלטת מלבד שירותים ומקלחת, והיה לי חוק - כל פעם שפגשתי את עצמי במראה אמרתי בקול רם: היום את לא יולדת. וחזרתי על זה מספר פעמים. אוטוסגסטיה זה כל מה שנשאר לי בשלב הזה. וכמה כוח יש למחשבה... גם כשהצירים גברו והפכו צפופים, הפתיחה גדלה ל3 וחצי ס''מ והגעתי לחדר הלידה - באורח פלא דברים נרגעו וחזרתי למחלקה.. 4 פעמים הייתי בחדר לידה למשך 24 שעות, עם כל ה"תענוג" שכרוך בזה. בשבועות כל כך צעירים כשהסכנה והפחד אפפו את החדר. והימים חלפו, בקושי רב אבל הם חלפו, וזה כל מה שעניין אותי. לא הכאבים, לא כמות הכדורים והזריקות, לא האסלה המטונפת של בית החולים, לא הצרחות של נשים שנכנסות ללידה, לא האוכל שדחפתי בכוח בשבילן.. רק שהזמן יחלוף, בכל תנאי. הייתי מאוד מפוקסת במטרה. כאילו שחיים שלמים של אופי תחרותי התנקזו לנקודה הזו, התחרות של חיי מול הטבע.

כששומעים "שמירת הריון" מדמיינים אשה ששוכבת על הספה ורואה טלויזיה עד שמגיע מועד הלידה. הרגשתי בהתחלה שאנשים לא מבינים, הציעו לי משחקים וסדרות וספרים, כשהכי הרבה שיכולתי לעשות זה לקרוא על פגות בכל שלב רלוונטי, להכין את עצמי. הדאגה והכאבים לא איפשרו לי להתרווח ולנקות את הראש. עם הזמן נדהמתי לגלות כמה אנשים חווים איתי את האתגר הזה... סופרים איתי את הימים, מתפללים, מחזקים בכל דרך אפשרית. וכששקעתי, הרימו אותי. רועי עבר לגור בבית החולים וההורים שלי שמו את החיים על הולד והגיעו יום יום, אפילו ביום כיפור על אופניים מרעננה. כוח מנטאלי זקוק להזנה מהסביבה, אי אפשר לעשות את זה לבד.
בזכות זה החזקתי מעמד, כמעט 3 חודשים.

בשבוע 33+5, ביום ששחררתי מנטאלית כשכבר לא יכולתי לשאת את כאבי הצירים והרגשתי שהגעתי ל"חוף מבטחים", עם פתיחה 3.5 למעלה מחודש, ירדו לי המים וילדתי את שתי הקטנטנות שלי בלידה רגילה. רוב הנשים מגיעות לחוצות לחדר הלידה, אנחנו הגענו מחוייכים, מוכנים, מכירים כבר את כל הנהלים והצוות, כשהפרופורציות כבר סילקו את החשש מהלידה עצמה...

כעבור 22 יום בפגייה, 102 יום בבית החולים, חזרנו הביתה בידיים מלאות. הרבה שואלים אותי איך אני מתמודדת עם שתיים בבית.. כן, זה קשה מאוד... אבל אני נזכרת בימים שרק ייחלתי לקושי מהסוג הזה, והכל מתגמד. אני לנצח אהיה אסירת תודה וארגיש ברת מזל על הנס הזה... יש כל כך הרבה מקומות בדרך (היריעה קצרה מלהכיל) שבהם הגורל היה יכול לשנות כיוון. ולכן כשביקרו אותי העובדות הסוציאליות אחרי הלידה יכולתי להגיד בלב שלם שהתקופה הקשה הזו לא הותירה בי אף צלקת, רק תחושת ניצחון.

אני מאוד רוצה לחזק נשים שנמצאות במצב דומה, ומקווה שהפוסט הזה יוביל אותי למי שזקוקה.

תחשבו חיובי

שעון
סידור/תהילים עם שם
תיק
תכשיט
איזה אקססוריז שהיא תאהב
כוס טרמית
משהו לאוטו
ספר טוב
שובר לארוחה זוגית
ארנק

תלוי מי היא ומה היא עושה
יש מלא רעיונות

כיסוי ראש יפה,אם היא הולכת
עם שובר כמובן

זה יכולה באותה מידה גם להגיע אחרי 25 יום.

ושינויים בהנקה גם עלולים לגרום לכתמים או דימומים.

יכול לחזור באופן לא סדיר,
יכול לחזור באופן סדיר - אבל שונה מהסדירות הקודמת.
יכול להתחיל מלא סדיר ואחרי כמה חודשים להסתדר.....

אחרי לידה הכל יכול להיות
וגם בכלל,אצל אישה,זה נורמלי שיש שינויים כל הזמן ולא תמיד סדיר וכו

תבדקי שוב ב37

אבל זכור לי מהיוגה בהריון שעשיתי שיש תנוחות שעוזרות להתבססות ראש באגן.
כמו כריעה.
אולי תנסי, זה בעל מקרה תנוחה טובה,למצוח שם את הכל לפני הלידה
וגם מאד מקל על הגב

ככ מבינה את הקושי שבמרחק!!

ועוד שאפשר לפספס ביוץ

 

אבל בעז"ה יהיה טוב! תקלטי בקרוב!!

 

חיבוק על הקושי

מזל אפשר כאן

קבלי חיבוק עצום!

צדיקה איזה נסיונות!

זה פשוט הקצה של הנבט, כמו גבעול קטן.

היה צריך לשים התראת טריגר.. זהירות מגרה 😁
אוכל בלי ריח!! (לתמונה אין ריח) בא לי!!!!!!

סתם זה באמת נבט! נראה מרק להיט

את צמאה או שאת דוחפת בכוח?
אם צמאה - שמעתי שזה סימן לסוכרת 🧐
אם לא צמאה - נשמע לי יותר ממה שצריך. את שותה בעצם 4-4.5 ליטר מים, בלי ארוחות..תיראי בגוגל מה ההמלצות, לדעתי 2-3 ליטר מים זה מצויין.

הפה שלי רוב הזמן יבש, וגם המים הקרים טעימים לי

עשיתי את הבדיקה של ה100 ויצא תקין ב"ה

יודעת שההמלצה היא פחות, השאלה היא אם לשתות יותר מזה זה בעייתי או לא נורא

לא יודעת, נראה לי שאלה לרופא.
יש מושג של שתיית יתר אני לא יודעת על כמה ליטר מדובר אולי תגגלי ותיראי אם זה קרוב אלייך...

המשך היריון תקין
ושתמיד תישתי מספיק חלומה של כל אישה 😁

גם אני שותה המון בהריון הראשון במיוחד באחרון כבר שתיתי פחות . בהריון הראשון בדקתי יום אחד כמה אני שותה ברגיל בלי לדחוף והייתי שותה בכיף 4 ליטר
אם זה ברגיל שלך לא נראה לי שזה בעיה אבל את יכולה להפסיק לספור בקבוקים

בקשר לתנועות אם זה הרגיל של העובר אין בזה בעיה הבת שלי הייתה כל הזמן בועטת וחזק.. כמה פעמים הייתי אצל הרופאה והייתי צריכה לחכות שהיא תפסיק לזוז

אני סופרת בקבוקים כי הייתי עם צירים מוקדמים אז יותר מרגיע אותי שאני יודעת ששותה מספיק, והאמת גם קצת חוששת שאם אוריד ממה שרגילה זה יצור סוג של התייבשות בגוף ואז שוב יהיו צירים
מעניין אם זה חשש שיש לו בסיס או סתם פחד שלי

אצלי כל פעם במוניטור הטכנאית מתלוננת שהוא ישנוני ושאני יאכל שוקולד, ואשכב על הצד ואעיר אותו. אבל בבית, משתולל.
אני חושבת שמה שהיה הערב קצת חריג אבל עכשיו לאט לאט הוא נרגע אז אולי זה בסדר.

והייתי מפסיקה לספור כמה אני שותה וממשיכה לשתות כמה שאני רגילה

נראה לי שמעל זה זה יכול גם להיות מסוכן לכיוון ההפוך
אולי בימים חמים מאד מאד וערב צום
אבל ככה סתם אולי טיפה מוגזם? לא בטוחה

יש לי ריבוי מי שפיר, מעניין אם זה קשור

ומה זה אומר לכיוון ההפוך?

אומרת בזהירות רבה מאד!!!
השערה בלבד! לא להילחץ!
ריבוי מי שפיר קשור הרבה פעמים לסכרת הריון
שתיה מרובה גם יכולה- רק יכולה! להיות תזמין של סוכר גבוה. אני חושבת ששווה בדיקה. אבל בנחת! בלי לחץ בשום אופן!

הרבה פעמים מפספסים אבחנה של סכרת.
אם יש עובר גדול + ריבוי מים + תסמינים של סכרת. הגיוני מאוד שיש סכרת וכדאי לעשות בדיקה נוספת.
לסכרת יש השלכות רבות על התפתחות ההריון ומהלך הלידה.

מה זה עם סכרת הריון, כל התסמינים.

אם יש סימנים חשודים כדאי לבדוק , כמו שאמרתי בלי לחץ והכל אבל כן כדאי לבדוק. מדגישה שזו דעתי האישית והבלתי מקצועית בלבד!

ומה זה תסמינים של סכרת? שתייה מרובה ומה עוד?

ועובר גדול. חוץ מזה אין עוד תסמינים, לכן עושים את הבדיקה כי אי אפשר להסתמך על תסמינים

מצד שני אם עשית לפני שבוע אז זה באמת לא סביר שזה קרה עכשיו. היה תקין לגמרי? לא קרוב לגבולי?

אם את שותה יותר מזה, בכמויות גדולות, הולכת לשירותים בלי סוף ומרגישה צמאה רוב היום - כדאי ללכת להיבדק.

לגבי התנועות - לגמרי לגמרי לגמרי מזדהההההה.
זה זוועהההה😭
כשאני הייתי בהריון התקשרתי למוקד אחיות ואמרתי להן שיש מיעוט תנועות. שאלו אותי כמה תנועות יש ואמרתי שפחות מ10 בשעה. הן לא הבינו אותי..
העובר שלי היה זז בלי סוף! בועט מכל הכיוונים! כל יום כל היום.
אם הוא לא היה זז ל5 דקות חשבתי שקרה משהו.
ובלי להתלונן - זה היה באמת בלתי נסבל...

את התמונה וכו. טכנאית זה המקצוע שלה. רופאים שעושים סקירה ושקיפות התמחו גם באו"ס אני בטוחה שמה שכן היא צריכה לדעת היא יודעת

ומביאה למעבדה..
אבל אקבע לאס בשביל המצג.

ושבוע 38 זה טוב? לידה קודמת ילדתי ב39 פלוס אחד...

לק"י

שבוע 38 נשמע לי בסדר גמור.

גם הרופא שלי היה כזה.

בשביל זה יש טכנאיות א.ס. ולכן הן לומדות את התחום. 

רופאה מומחית הכוונה חס ושלום שלא תצטרכי בבעיות באמת שקשורות לנשים ולהריון שלהן. 

אם לא טוב לך איתה תחליפי רופאה, אבל לא מודדים מומחיות של רופא לפי היכולת שלו לעשות א.ס. מדויק, זה בכלל לא חלק מהתפקיד שלו.

פשוט מרגיש לי מיותר. להיות אצל רופא לסקירה ואז לבוא אליה עם תוצאות.. אני יודעת לקרוא ולראות שהכל תקין .

אבל אולי זה כי ברוך ה' הכל תקין ואני מרגישה טוב..

ביררתי את הקטע של האס לפני ואמרו לי שהיא טובה.. לכן מתבאסת.

לק"י

וזה היה ממש נחמד. בשביל דיבורים והפניות לא צריך להפגש פנים אל פנים.

המינוס מבחינתי שלא עושים אולטרסאונד מידי פעם, רק לראות דופק ותנועות (הרופאה שלי עושה בכל ביקור אצלה, אבל זה לא משהו חשוב במיוחד. על הדרך כזה).

ובעסה שאמרו לך שהיא טובה ולא הרגשת את זה....

אחרי שיש תנועות פחות קריטי לי. כי אני ממש עוקבת אחרי התנועות.
באמת בשיא של הקורונה עשיתי טלפוני כי הייתי שבוע אחרי השקיפות.

לדעתי עדיף לך לקבוע וללכת לאולטרסאונד,

אני לא הלכתי, והעובר היה כל ההריון מצג ראש,

מסתבר שבחודש האחרון הספיק להתהפך למצג עכוז, וילדתי עכוז לא ידיעתי.

לא עשו לי, הייתי בפתיחה מתקדמת והכניסו אותי לחדר לידה.

בקיצור ילדתי עכוז בלידה רגילה

שמעי זה לקבל שוק של החיים, פתאום רואים רגלים ולא ראש במהלך הלידה,

בלי ידיעה והכנה מראש, נפשית כמעט התמוטטתי.

ברוך השם הקב"ה היה איתי נתן לי כוחות נפשיים ופיזים.

הייתה לידה מאוד קשה וטראומתית 

לידה ראשונה?

התאוששת מאז?

ברוך השם עבר, היה שווה את הבייבי הקטן שזכיתי לו,

לפעמים יש דברים שעדיף לא לדעת,

כנראה הקב"ה ידע שיכולתי לעמוד בזה, ולא רצה שאדע ואז היו עושים לי קיסרי.

אבל הכל מלמעלה (:

ה' דאג לחסוך לך את הקיסרי😏

אבל מה שמוזר לי, שבבדיקת פתיחה הן בודקות שמרגישות ראש. אם הן חוששות שזה לא ראש - עושים א"ס.

הבנתי שהיא הייתה די חדשה, היא בדקה פתיחה והיא נלחצה,

אמרה שאני בפתיחה מתקדמת וישר קראה לחדר לידה..

מה זה א"ס ?

צריך טכנאית או מומחה בשביל זה

לרפואת נשים.

ובעצם הוא רק מקור לתת הפניות
מרגיש כמו בזבוז זמן
אבל האמת כשכן יש משהו,כמו תוצאה לא טובה בבגיקות,התפקיד שלא נכנס להביע דעה

את צריכה לשאול את הרופא עד כמה זה קריטי ולפי זה לפעול
לזמנים קצרים אפשר לדלג על ביוץ אבל זה ממש לא מאה אחוז
וגם קוטלי זרע לא מספיק..

שיהיה רחוק מכולכן פה, אני אחרי שתי הפלות ואני צריכה לבצע בדיקות לבירור וגם כמובן הרופא אמר לי שעדיף לא לנסות להיכנס להריון עד למחזור אחרי הפלה
אני נשואה טריה יחסית אז אני לא כל כל מבינה בזה ובאמת שאין לי גם רב צמוד שאני יכולה לשאול אותו.
פשוט קשה לבעלי מאוד כי גם קצת לפני ההפלה לא יכולנו לשכב.

לך באיזו רמה את צריכה למנוע וגם איך

אנונימי, מקצועיים מאוד ונעימים
מתעסקים בכל הנושא של טהרה, רפואה והלכה
אפשר גם במייל
צור קשר - מכון פועה

בשורות טובות יקרה!

אפשר לשאול בקו של היועצות של נשמת
ואפשר במכון פועה

תעשי גוגל על שניהם ותבחרי
אנשים טובים

בעז"ה שלא תצטרכי אבל כשצצות בעיות בענייני טהרה ואישות חשוב שיהיה רב לשאלה פרטנית. קשה לפסוק בדרכים אחרות...
יש מוקד יועצות הלכה של נשמת, הן מקסימות.
אבל לדעתי עדיף שיהיה אותו פוסק לאורך כל הדרך כי לפעמים יש דעות ממש שונות (אולי שם ידעו לתת לך טלפון של יועצת קרובה אליך)

לעניינך- אם הצורך הוא רפואי מותר להשתמש בקוטלי זרע אבל היעילות שלהם היא לא מאוד גבוהה.
יש מקרים בהם יתירו לקיים יחסים שלא מאפשרים הריון (לגמור בחוץ) אבל כדאי לשאול באופן אישי אם מקרה כזה כשהמטרה היא בשביל למנוע זה יהיה מותר

הרבה הצלחה והריון בריא בעז"ה בקרוב מיד כשהגוף שלך יהיה מוכן

הדרך עוד ארוכה...

ואכלתי גם ענבים ועוגיות קוואקר..

לא סובלת צומות

ושכחו לקנות תמרים ושקדים. בעלי חוזר רק ב-3 ואני לא יכולה ללכת לקנות הילדים בבית. ואין לי כוח לארגן את כולם רק בשביל לקנות, אין מי שישמור.

ביזבוז של זמן

כי זה מצמיא יותר

בינתיים- בערך ליטר

פלוס שייק פירות מפנק שבעלי הכין

הקפאין זה הפוך משלתות מוציא נוזלים מהגוף

תודה

כבר כמה חודשים..

ושירותים כל רגע

כוס מים, שרותים, כוס מים, שרותים, 2 כוסות, 2 שרותים

טיפונת מים רק כדי לבלוע
זה ממה שידוע לי

לאגור רוק ולבלוע.
עדיף היה להתאמן כמה ימים קודם אבל לא נורא...

ולכן מראש התאמנתי כמה ימים קודם לקחת את הגלולה בלי מים בכלל, ומאז זה הפך להרגל.. זה כדור ממש קטן אז לא אמור להיות בעיה

תודה לעונות
שיהיה לכולנו צום קל
ושהצום יקובל🙏

אפשר סודה לשתיה למשל.
ואז לבלוע עם קצת מים כמה שחיב

תקפצי למים הכי עמוקים שלך
וה יעזור לך שם!

למה אי אפשר לטפל עכשיו?
אני לא מטפלת, אבל נשמע לי שגם בלי להיות בהריון אפשר לעבוד על החרדה, לדבר על מה בדיוק את מפחדת שישתנה ומה יוכל להרגיע אותך, ממה נובע הפחד משינוי, לפרק את זה לחששות מההריון וחששות מאחרי הלידה. נכון שהכל תארוטי כרגע, אבל לעניות דעתי זה כן משהו שאפשר להתחיל לטפל בו

"וניקינו" את הרעשי רקע כביכול והצלחתי לשים את האצבע על מקור החרדה פחות או יותר, וזה באמת עזר לי כמה חודשים מה לענות לעצמי כשהחרדה צפה. היא אמרה שאפשר וכדאי ללבן את הדברים אבל החרדה בהקשר להריון, והחרדה מהחרדה תוכל להיות מטופלת כשאהיה בהריון.
אולי אחזור שוב לפגישה נוספת

פשוט היום נתקלתי סתם באיזו סגולה. ופחדתי לעשות אותה... ואז זה צף. את רוצה הריון או לא?
מצד אחד רצון עז מצד שני חרדה כשזה נראה שזה מגיע...

תכלס גם בבית זמן ארוך בגלל החופשה אז בטח שזה גם משפיע על מחשבות
אני כאילו רוצה להרגיש שמחה מהתהליך ולא פחד...
במיוחד אחרי כל כך הרבה שנים

זה יעזור לך ויתן לך תמיכה בכל התקופה הקרובה, ליווי בטיפולים ובכלל...
יכול להיות שהמטפלת שהלכת אליה היא בשיטת cbt?
יש כאלה סוגים של טיפולים שיותר מטפלים בסיפטומים. אבל אני כן הייתי מציעה לך ללכת לטיפול שניתן לך גם ליווי ובתמיכה לכל התקופה וגם בזמן ההריון.
לי יש גם חרדות ועוד שאר ירקות.. והייתי בטיפול לפני ההריון, במהלך ההריון וגם בתקופה שאחרי הלידה.
וגם עכשיו שאני שוב בהריון ב"ה, חזרתי לטיפול.

כל החיים להיות בטיפולים פסיכולוגים?
מרגישה שזה לא הגיוני, 10 שנים לא הייתי בהריון ומהפחד מהגידול של התינוק נכנסת לחרדה מטורפת

תוך כדי שאני משתפת זה מרגיע אותי. אז מניחה שטיפול יעזור... אבל רוצה שיהיה לי את הרוגע הפנימי בלי צורך בטיפול. זה הרי דבר די בסיסי הריוו לידה. מרגישה מוזרה שיש לי חרדה עמוקה כזו מדבר בסיסי שכל אישה עוברת

זה לא כל החיים. זה מה שנקרא תקופות רגישות...
דבר שני הריון ולידה זה ממש לא דבר "בסיסי" , זה נושא שיכול להוות טריגר להמון דברים.
לא סתם יש נשים שנכנסו לדיכאון בהריון או אחרי לידה. הריון ולידה זה דבר מאד פיזי אבל גם מאד רגשי. הוא יכול להציף הרבה דברים שנמצאים מתחת לפני השטח.
ואם היה לך בעברך התקפי חרדה אז זה הגיוני שיש לך פחדים מזה... החרדה גורמת לנו להמנע מדברים שעלולים לגרום לדברים לא נעימים או טראומטים שעברנו, ומי שעבר התקפי חרדה יודע כמה זה לא נעים בלשון המעטה, זה גורם לו כמו שאמרת - חרדה מהחרדה.
לכן ליווי ותמיכה בתקופות הרגישות זה ממש ממש חשוב. כשאני חרדה מדברים מה שעוזר לי זה להחזיר לעצמי את השליטה לחשוב על פתרונות לכל מיני מצבים שאני מפחדת מהם.. לדוגמה- שיהיה לי קשה אחרי הלידה- לגייס עזרה מראש אפילו בכסף, ללכת לטיפול וכו'...
לעזור לעצמנו זה לא בושה. חבל לוותר על דברים בחיים בגלל חרדות. פשוט צריך רשת תמיכה, ליווי והכי חשוב - הרבה תפילות לקב"ה.
שיהיה המון המון בהצלחה!!

שמצאתי פסיכולוגית באיזור. הרגיע אותי. על טף שהיא פרטית וזה לא זול.
אבל חסר לי את ההתלהבות והרצון מהנושא. אז אני שואלת את עצמי אם נכון להיכנס לזה כשזה לא בא לי "טבעי".

לפעמים המחשבות משתלטות כל ההיגיון גם שברור שיש פתרונות או שזה מצב זמני. ואז זה לוקח אותי חזרה אחורה, לוותר על זה וזהו

וזה שנשים עוברות הריונות לא עושה את ההריון ׳בסיסי׳ יש נשים שסובלות יותר ויש שפחות, ועדין הריון נחשב מצב נורמלי שאישה צריכה להמשיך בחייה כרגיל, למרות שזה לרוב מצב לגמרי לא רגיל.
אל תסתכלי מה נחשב, הרי עברת את זה ואת לא צריכה שאחרים יספרו לך מה זה.
והגיוני ביותר שיש לך חרדה, ואולי (אומרת בזהירות בלי להתערב) הטיפול הטוב ביותר זה לא להכנס להריון.
ואצלי היו חרדות ואז עברו ונכנסתי להריון בפער של 9 שנים, אבל הם עברו לבד בלי שום טיפול

אבל זה לא באמת טיפול. זה להימנע ממשהו גדול בגלל חרדה
בעצם זה מה שאני שואלת את עצמי. האם להרים ידיים וזהו
לא נראה לי נכון כי כן יש לי רצון לתינוק והגעתי כמעט לסף גיל הפוריות. כמעט...
זה לא שעוד כמה שנים משהו ישפר את זה. זו חרדה שמזינה את עצמה. וככל שנמנעים מזה החרדה מזה גדלה...

במשך השנים האלה נולדו אחיינים ואני ככ אוהבת אותם. אבל יודעת שתינוק חמוד של השכן הוא לא כמו תינוק שלך. מבחינת הקשיים וכו.

זה מה שבעצם אני שואלת את עצמי. האם הפיתרון הוא לוותר על זה...
זה מה שניסיתי לברר בטיפול שהלכתי אליו.

אם אפשר לשאול, האם סביב הריון שנכנסת בפער של שנים לא הופיעו כלל חרדות?

דיכאון הריון כמו בהריונות האחרים, שעבר מיד אחרי הלידה.
ומי אמר לך שככל שנמנעים החרדה גדלה? אצלי הזמן ריפא את הכל

אבל להמנע זה כן סוג של בריחה (שזה בסדר גמור אבל לפעמים מפסידים מזה)
אנחנו צריכים שליטה, וודאות וידיעה שיהיה בסדר אבל אין לנו את זה באמת אז אנחנו מפתחים מגננות, כמו לחשוב על האפשרות הכי גרועה ולהבין שהיא נסבלת או כמו "להחליט" מה יהיה בסוף כדי להרגיש אשליה של שליטה, אבל הטוב ביותר הוא להצליח להיות בחוסר אונים הזה, באי הוודאות ולהרגיש בסדר שם, לדעת שיש מי שמנהל את העולם ולסמוך עליו

להיות בחוסר אונים? להרגיש בסדר שם? נשמע ציטוט לא מוצלח

אלא להיות במקום חסר השליטה ולא להרגיש שם חוסר אונים אלא להרגיש בסדר עם זה שאנחנו לא שולטים.
עכשיו זה נשמע טוב יותר?

ככל שמנעתי ואז רציתי הריון והתחילה חרדה אז חזרתי אחורה, ושוב עברו כמה שנים חשבתי שוב להיכנס להריוו, התחילה חרדה וכו
מעגל כזה שהזין את עצמו.
עד שעכשיו כמה אירועים גרמו לי להבין שאני לא מוותרת והולכת על זה.
אבל כשהחרדה חוזרת אני צעד מלחזור אחורנית... ולחזור למניעה

אני לא רוצה לחוות שוב את החרדות והדיכאון בהריון, כמו שהיה לי בהריון הקודם, שלא טיפלתי לצערי וכנראה השאיר טראומה החוויה של ההריון בחרדה

יש בי איזו תקווה שאולי כן אכנס להריון ולא אחווה את החרדה הזאת שוב. שזה ייעלם

אבל השכנעתי לחזור כרגע לטיפול

והוא עלול להביא איתו בעיות חדשות

בטוח שזה מה שאמרה הפסיכולוגית?
ברור ואפשר לטפל בחרדה גם אם לא נכנסת עדיין להריון. אולי היא התכוונה לכך שכשתכנסי להריון אולי וסביר להניח שתצטרכי עבודה נוספת כי זה יכול להציף מחדש ?
לא לקחת כל שטות של פסיכולוגים ללב... חלק מהם ממש לא יודעים מה'חיים שלהם.
אני בעצמי מטפלת עו''ס קלינית ועובדת עם פסיכולוגים והייתי מטופלת - לא כולם באמת שווים את התואר שבו הם מחזיקים.. אם היא אומרת דברים שנשמעים לך כמו שטות - לחפש מישהי אחרת נורמלית.
ועוד משהו - פגישה אחת זה ממש לא מספיק. צריך הרבה פגישות כדי לעשות עבודה משמעותית...

גם אם הוא לא יתמקד בחרדה עצמה
הוא יקנה לך רשת ביטחון ותמיכה וממילא החרדה תקטן.
וזה שווה המון

המטפלת נשמעה לי מקצועית. הייתי מטופלת כמה פעמים בחיי... לא לטווח ארוך אבל פגשתי פסיכולוגיות בחיי
דווקא זיהיתי שמבינה. יכול להיות שלא הבנתי אותה ואולי באמת אחזור שוב אליה "לריענון"...
דווקא לא מטפלת בשיטת CBT שאלתי אותה בזמנו

ברור לי שפגישה אחת זה כלום

לא יודעת למה הרגשתי היום מוצפת כי כל כך רוצה להרגיש את השמחה והציפייה. וזה שהרגשתי שהיום אני שוב צעד אחד מלוותר על החלום, שוב בגלל חרדה, עשה לי רע 😞

קודם כל נשמע שאת עדיין צריכה עזרה מקצועית כדי לעבד את השנים הלא פשוטות שעברו עליך.
אם השיקול שלך להביא ילד הוא *רק* בגלל הגיל ובגלל הפחד לפספס את הרכבת , אז השיקול לא נכון.
תשבי רגע עם עצמך ותביני עד כמה את באמת רוצה להביא תינוק לעולם ( ויש מצב שהחרדה והפחד הם הגורם העיקרי לקושי להכנס להריון), חשוב חשוב חשוב כן להמשיך בטיפול אם תכנסי להריון כדי למנוע חלילה דיכאון .
בהצלחה!!!!

וכשמגיעים למושא הפחד מבינים שהוא לא כזה נורא
ןלכן צריך פשוט לקפוץ למים

זה נשמע בדיוק המקרה הזה

אבל האמת שלא הבנתי לגמרי-את סובלת מחרדות בהריון ולכן פוחדת או שהחרדות הן מהשינוי והעוד ילד? אם זה האפשרות הראשונה אז פחות הייתי ממליצה לקפוץ למים

החרדה הראשונית היא מהגידול אח"כ. כלומר אני עכשיו עם ילדים גדולים בבית, עצמאית מאוד, ישנה לילות. והשנים הראשונות של התינוק סגרו עלי. התלותיות וכו.
זה הוביל בהריון האחרון לחרדות שלצערי לא טיפלתי אז.
וזה גרם לי כל פעם להימנע מהריון. בשיחה עם הפסיכולוגית הצלחתי לזהות את הגורם לחרדה מתינוק, הפחד מחוסר שינה מאיבוד העצמאות שלי וכו. כלומר אם מישהו "מבטיח" לי שהילד ייתן לי לישון כמה שעות החרדה תרד.
לא רוצה לחשוף מידי אבל בעלי עובד קשה וכו ולכן לא יכולה להיאחז בזה שהוא יקום בלילות. כמובן הוא שותף לגידול אבל זה לא שהפיתרון הוא שהוא יקום בלילה.
הסיבה לרצון לילד הוא לא בגלל הגיל. יש לי רצון לתינוק כבר כמה שנים, בגלל הגיל זה דחף אותי באופן מעשי לקפוץ למים.

ברור לי לגמרי שההריון לא יפתור את החרדות לחלוטין. כי מי שחרדתי זה בא לידי ביטוי בכל מיני סיטואציות, וכרגע זה "מתלבש" על ההריון

בכך שאת מצויה במקסימום שליטה.
ולשליטה הזו יש מחיר. גבוה.
לא רק בהקשר של ילודה כן או לא, אלא באופן רחב ועמוק יותר.
ומצטערת לבשר לך.... פגישה אחת זה לא טיפול. בכלל.
טיפול הוא לא מגע מרפרף נעים ושטחי
הוא עבודת עומק שקודחת פנימה
וכן, גם מטפלת וכואבת
בדיוק ההפך מלהשאיר את הדברים כמות שהם

החרדה ככ עמוקה שברגע שהיתה נגיעה קלה בפני השטח את כבר מוכנה לברוח.
תחשבי אם כך את רוצה לחיות.

בהצלחה בכל בחירה שתעשי!

יצרתי קשר עם המטפלת ומקווה לטוב
מקווה להיות שלימה ורגועה עם כל החלטה שאקבל.

האם יש אמצעי מניעה זמניים שמותרים מבחינה הלכתית במידה וארצה לקחת פסק זמן כדי להחליט ? כמובן לא רוצה לחזור לגלולות. גרמו לי ממש לבלגן הורמונלי שאני מנסה לאזן עכשיו.

קודם כל אני מקווה שהלכת למישהי ד"ר לפסיכולוגיה ולא מטפלת שעברה קורס\הדרכה\ סדנא \ תעודה כלשהי.

וסליחה מכל מטפלות הCBT פסיכודרמה למינהן

נושא כזה מצריך טיפול מקצועי אמיתי. ברמת ד"ר.

שוב, מנסיון אישי.

 

עברתי תהליך מאד דומה. ובהחלט בהחלט עברתי טיפול פסיכולוגי מעמיק לפני!! ההריון.

ואת יודעת עוד משהו? בעקבות הטיפול נכנסתי להריון! כן! הגוף והנפש מחוברים קשר הדוק ואם את מפחדת מהריון ברמה כזו לא פלא שיש בעיות פוריות. רב הסיכויים שאתם "בלתי מוסברים" נכון? 

כשפיניתי את הנפש שלי ואת הגוף שלי מכל החרדות, הצלחתי להיכנס להריון.

חובה לטפל עכשיו

חובה

חובה

חובה.

אין לי מספיק איך להדגיש את זה. 

בהצלחה רבה!!

מדובר בפסיכולוגית "אמיתית" שקיבלתי עליה המלצות. דווקא מאוד התחברתי לטיפול הראשוני, היא לקחה את זה לכיוון אחר לגמרי ממה שאני חשבתי ועשתה לי סדר בראש.
אבל בגלל שכביכול החרדה נרגעה לא חזרתי אליה.

לגבי הפוריות אני מהמאוד מוסברים
בגלל שנים של גלולות המחזור קצר והביוץ יוצא מיד אחרי ההפסק

כתבתי על זה פה הודעה לא מזמן.

אם לא אכפת לך לשתף, את יכולה קצת להרחיב על התהליך שעברת עם עצמך? האם לא הרגשת חרדה משתקת בהריון?
אם זה מקרה דומה...

מכל מיני סיבות. והמשכתי טיפול גם תוך כדי ההריון. 

אבל היא מאד עזרה לי גם לפני וגם תוך כדי. 

פשוט לא הגיוני לי אמירה שלא מטפליםם לפני כי זה אני יודעת בוודאות שלא נכון. בהריון כשיש הורמונים משתוללים עוד יותר קשה להרגיע ולטפל. עדיף כמה שיותר לבוא מוכנים

רק כביכול....
אי אפשר להעלים חרדה בשיחה ראשונית אחת,
היא רוחשת שם מתחת לפני השטח
ואין לך חשק להתמודד איתה
מבינה אותך מאד, רק אומרת שהיא תמשיך לרחוש גם אם תתעלמי ממנה עוד הרבה שנים

פסיכולוגי פרטי?
כמובן שאלך למרות שהיה נראה לי יקר... 400 לשעת טיפול

מטפלים מנוסים ומומלצים לרוב לא לוקחים פחות מ-280-300, ושמעתי גם על 450.
אם את הולכת לטיפול באופן קבוע, בהחלט אפשר לפתוח את סוגית המחיר בשלב מסוים (לא יודעת אם מיד בפגישה שניה....) המצב עכשיו מורכב לכולם ואולי היא תהיה מוכנה ללכת קצת לקראתך.

מברכת אותך על ההחלטה האמיצה לטפל בעצמך, ומחזקת אותך לקראת המסע אל עצמך.

אבל זה שווה את הנפש שלך. ויש דרך קופות חולים גם מטפלים מקצועיים וטובים! תבררי

התרשמתי לטובה מהמפגש הראשון

דרך הקופ"ח זה אכן מוזל. באיזור 160

אני באמת נסעתי רחוק בשביל זה...

רק בריאות!

לא רק בהנקה,גם אחרי
לפעמים יש קשקשים לבנים כאלה או אדום מבריק
אם היתה פטריה בטוסיק או מישהו מכם קיבל אנטיביוטיקה ממש יש סיכוי שזה פטריה.
אבל כדאי ללכת לרופא או ליועצת הנקה גם. לא תוכלי לאבחן את עצמך לבד

אלא צילמתי את הלשון שלו והלכתי בעצמי להראות לרופאה

חייבים לטפל? אם זה לא מפריע.. יעבור לבד?

שעד גיל שנה המערכת החיסונית שלהם חלשה וזה יכול לחזור שוב חשוב, ואם זה לא מפריע, אז אין צורך לטפל.

כן הוא פיצי.. בן 3 חודשים.

הוא פשוט מצפה ממך שתעשי הכל כשאת עוד בהריון? ואחכ עוד מתלונן?
תעמידי אותו במקום

ואני לא יודעת איך עוברים היריון עם כאלה תחושות..

אני לא יודעת מה עובר עליו בלילה הזה, אבל דרך כלל זה אחרת

נשמע שאתם לא שם בשביל אחד לשני
וכל אחד מנסה להפיל את האשמה והאחריות על השני
מה שיוצר תסכול ועצבים, הילדים לא אשמים
תפנו לטיפול בהקדם,

וזה הסתדר באותה תקופה בה

תרגישי טוב. מה אמרו במוקד? תבקשי בדיקות מרופא משפחה כמו שאמרתי לך אתמול ..

ורופא, נראה לי שהרגליים זה סימפיו

דבר שני (מנסה לנסח סופר בעדינות....) משירשורים קודמים שלך נשמע שיש לכם קושי מסויים בתקשורת שחוזר ומקשה שוב ושוב, שלך מול בעלך.

חשבתם על טיפול?

נכון שהייתם אצל רב אבל זה לא אותו דבר, רבנים הם אנשים מדהימים עם זכויות רבות, אבל כשלא מרגישים טוב הולכים לאיש מקצוע- לרופא, וגם כשהזוגיות לא מרגישה טוב- צריך איש מקצוע מתאים! מטפל זוגי!

אל תוותרי על הזכות להיות מאושרת מהזוגיות שלך ומבעלך!

זה טיפול ממושך ועקבי
זה דברים שצריכים לפתור מהשורש
אז טוב שהוא שומע לרב
אולי רב יצליח לשכנע אותו ללכת לטפל בזוגיות?

מהסוג הזה של לא ולא..

את מכירה אותו הכי טוב. תחשבי על זה. על איך לשכנע אותו ותעשי את זה.

הוא כל כך החלטי בדעותיו
אז תהיי גם את
תגידי שאם הוא לא מטפל בעצמו את עוזבת

אי אפשר לחיות עם תחושות כאלו
ועל אחת כמה וכמה לעבור ככה הריון
הוא מעריך את זה שבעצם את סוחבת את הילד של שניכם? מכבד אותך? מספק לך את הצרכים הבסיסיים?

מהודעות שלך נשמע שאת כל פעם מחדש בוחרת להאמין שהפעם זה יהיה טוב באמת. ומוותרת.
דיי
אי אפשר להמשיך ככה.
הרבה כוחות יקרה!

שלחה אותי למיון בשל הכאבים
ומפה לשם גם בדיקת קורונה ..
לא יודעת למה לא נחשפתי ולא שום דבר

יש שניה לפני בחילות, ואז זהו. לא זוכרים כלום. פשוט נרדמים.. וקמים במקום אחר.
אני קמתי הפוכה, ביקשתי לשתות משהו שבחיים אני לא מבקשת, וכשבעלי הביא לי לא הבנתי למה הוא קנה לי דווקא את זה.. וישנתי באותו יום המון.
בהצלחה!

מבינה את החשש...
בהרדמה לא מרגישים כלום,פשוט נרדמים.
ההתאוששות לקחה לי כמה שעות, הייתי זומבית לגמרי.

תדאגי שיהיה איתך מישו קרוב, שתראי נוכחות שלו כשאת מתעוררת. זה מרגיע.

וחיבוק. הכל יהיה בסדר!

חחח סתם שיהיה בהצלחה
אל תדאגי את עוצמת עניים ומתעוררת ׳אחרי שניה׳ וזהו בעזרת השםם

עברתי את זה פעמיים. זה פשוט " תרדמה גדולה נופלת עליו" בדגש על הנופלת..

עברתי פעמיים גרידה בהרדמה מלאה
קצת פחד לפני אבל מבחינה גופנית לא הרגשתי משהו מיוחד-נרדמתי תוך שניה. אחרי הייתי קצת חלשה

מבינה מאוד את הפחד שלך

זה לאבד שליטה לא להיות בגוף שלך....

אבל זה ממש כמה רגעים של פחד כשמכניסים לחדר ניתוח ועד שההרדמה פועלת

לי מגניב דווקא המסטוליות של אחרי ההרדמה- אני מדברת שטויות ממש כמו מסוממת

אני מקווה שלא יהיו לך תופעות לוואי כמו בחילות אחרי

אצלי ב״ה הכל עבר בטוב בלי שום בעיות והתאוששתי מהר

רפואה שלמה💐

בבריאות ובקלות
לא יודעת לענות,רק שולחת החלמה טובה ומהירה

כשהשיליה לא יצאה לי אחרי הלידה..

מה שלא הכינו אותי מראש זה שסבלתי ביומיים שאחרי זה מכאבי גרון. רק אחרי ששאלתי הסבירו לי ששמים בגרון משהו כדי למנוע את סגירת דרכי הנשימה בזמן ההרדמה ואצלי לפחות זה כאב כמה ימים אחרי זה..

הרגשתי שמשהו חונק אותי

קצת מבלבל כשמתעוררים, אבל באמת לא נורא.

לא מפחיד בכלל. נרדמים תוך כמה שניות, ומתעוררים אחרי הכל...

 

בהתחלה כשמתעוררים - עדיין מאוד עייפים ומטושטשים, אבל זה עובר.

 

בפעם הראשונה - הייתי ממש שפוכה עד הבוקר הבא מההרדמה - עייפה, עם בחילות...

בפעמיים הבאות - ההתאוששות שלי היתה מאוד מהירה.

 

הכי גרוע - תהיי עייפה וחלשה כמה שעות אחר כך, ועם בחילות. לא סוף העולם בכלל. כמעט כולנו עוברות את זה ויותר בכל הריון.

 

אותי אישית מפחיד רק הקטע שמחדירים אינפוזיה קודם... (סתם מפחדת מהמחט )

אומרים לך לילה טוב... זריקת טשטוש קלה לוריד והופ... את ישנה

עברתי את זה כמה וכמה פעמים

פחות מפחיד מאפידורל !

אחרי ההרדמה יש קצת טשטוש ולוקח זמן ל"התאפס"
כמובן תלוי באורך ההרדמה

זה החלק הכי כיף בפרוצדורה!
את שם ורגע אחרי כבר לא

ההרדמה לא מפחידה, לא מרגישים אותה..

מה שקצת מלחיץ זה הזמן המתנה ליד החדרי ניתוח-הייתי לבד וזה לקח המון זמן ואף אחד לא ממש מסביר לך מה הולך להיות ואת אפילו בלי טלפון או שעון...

וגם בהכנה לניתוח עצמו, שקושרים אותך כזה.(לא ממש קושרים, שמים מלא מכשירי ניטור גם כבדים שתופסים אותך במקום.) אצלי ההרשמה הייתה תוך-ורידית, ואני לא זוכרת את זה קורה.

גם ההתעוררות קצת קשה- לקח לי זמן להבין איפה אני, וכזה התעוררתי אבל לא הצלחתי לזוז לכמה זמן, וקיצר היה לי קצת מורכב.. וגם כאב לי ממש אחרי הניתוח.
גם ביומיים בערך אחרי הניתוח עוד הייתי מעורפלת ונרדמתי בכל מיני סיטואציות וכאילו אני ערה בום נרדמת.. ביום הראשון ממש הרגשתי מטושטשת..

מצד שני גם קיבלתי כדור שאחת התופעות לוואי שלו היא עייפות..

רק בריאות!

בד"כ יש לי הקאות אחרי זה אבל סה"כ תמיד עבר טוב ב"ה

הרבה פעמים לא מצאו לי את הוריד לפני, בכלל הרבה פעמים קשה להם למצוא לי את הווריד אז עשו בגז עם מסכה- נראה לי עדיף, את נרדמת תוך דקה 

יש קצת בלבול בהתחלה אבל זה עובר. תרגישי טוב!

אם זה בלי קשר - עברתי פעם הרדמה עם וואליום. לא נורא בכלל. את מיד נרדמת, וכשאת מתעוררת את קצת "מסטולית" ומתנדנדת אז חשוב שיהיה איתך מישהו צמוד וכמובן אסור לנהוג וכו'.. בהצלחה!

החלק הפחות נעים זה להתעורר ואת מרגישה מסוחררת ברמות קשות, מסטולה לגמרי...

היו כמה פעמים שהקאתי אחרי, אבל קישרתי את זה למתח ולצום.
עזר לי בהתאוששות לשמוע מוזיקה שאני אוהבת.

זה מובן.
מצטרפת למה שאמרו מעליי ומוסיפה,
יכול להיות שכשתתעוררי יהיה לך ממש קר, זה בגלל העירוי.
אני לא זוכרת שהיו לי בחילות והקאות אבל אולי זה תלוי גם במשך זמן וחומר ההרדמה (שזה משתנה לפי הניתוח, משקל וכו'). לדעתי גם ההתעוררות תלויה בזה. יש כאלה שלוקח להם המון זמן להתאושש, אני ב"ה התאוששתי מהר. יקראו לך בשם, ישאלו אותך שאלות.....
תנסי שיהיה איתך מישהי מהמשפחה, חברה, אדם שטוב לך איתו.

כמובן להיות בצום.

את נרדמת בשניות, תחשבי מחשבות חיוביות לפני.