פורום הריון ולידה (עמוד 2616)

שלא אבל בימינו מותר להתקלח ומובן למה רק נהוג לעשות מקלחת קצרה לשם הנקיום ולא לשם התענוג

שהתינוק שלך בן חודשיים שממש מתקשה להירדם, נרדם בקלות כשהולכים עם העגלה על מסמרות מישושיות של עוורים (כן! ככה קוראים לזה..), אבנים לא מסותתות, אוטובוסים שמקפצים על פסי האטה עם מערכת כריזה קולנית, ומשטחי דשא שתוקעים את העגלה וגורמים לה לקפץ כמו תיש

עכשיו נשאלת השאלה איך הופכים את הבית ללונה פארק סואן, כדי שירדם בקלות

ומי ירדים את הקנגרו?

את משחררת אותו כזה בלילה... והשכנים באים לשאול מה זה? ואת כזה- לא יודעת, הופיע פה פתאום מסכן, תנו לו משהו לאכול, תחזירו אותו בבוקר

יש לך כזה סגנון כתיבה עסיסי, אני מתמוגגת פה
יש לי תחושה שהשכנים שלי יחשבו שהוא פרה ויעלו אותו על הגריל🤣

הבן הבכור שלי עשה לנו סרטייייים עם ההרדמות, היה נרדם רק בנידנודים על דברים כמה שיותר מסחררים (למשל לנסוע על חצץ...) בבית היה ממש קשה להרדים אותו בגלל הררצםה החלקה, בעלי היה שם מגבת מקווצ'צ'ת על הרצפה ומנדנד עליה 🤣 הורים צעירים ומשןגעים...חחח

אבל הכל, כדי שהילד יישן קצת🤣
אולי שווה לשבור את כל הבלטות בבית וזהו, ולשתול פה ושם בסלון דשא סינטטי, ומדי פעם איזה רעידת אדמה קטנה..

מה לא עשינו כדי שהוא יישן.
ואני ברגעים אלו מנסה להרדים תינוק אחר.... אבל התייאשתי ונשכבתי על המיטה 🙈

על קפלה משחק כזה מעץ..
או על שטיח בדיוק איפה שהוא נגמר, ואז זה מדרגה כזאת קטנה

לעלות ולרדת משטיח כי זה עוזה תחושה כזו של קפצוץ לעגלה

בסוף ההריון יש מגבלה פיסית של תנוחות, אי נוחות בגלל שהכל מסורבל וכבד ולא נוח.

וגם תופעה של התקשות מפחידה וכואבת של הבטן כתוצאה מהיחסים והגעה לשיא.

זה מההתחלה ככה, וזה פשוט לא השתנה
מהסיפורים של אחרות חשבתי שזה יהיה אחרת

עוברת אחרת את ההריון, כל אישה סובלת מתופעות שונות ואין כללים משותפים לכולן. מ

היו הריונות שלא השפיע, והיו הריונות שהשפיע מאוד מאוד

תלוי כמה רע הרגשתי כי היו לי כאלה וכאלה

שמים במנשא- זה משחרר גזים ומשחרר את הידיים לעשות דברים

לא מסוגלת לתת אותה לאחרים

המקסימום שנפרדנו מהלידה היה שעה. וגם אז אמא שלי שמרה עלייה

רכושנית משו...

אם את צריכה הפסקונת זה לגמרי הגיוני ובסדר..
לפעמים צריך לשחרר כדי להיות אמר רגועה לטובה יותר.
לגבי מנשא- איזה יש לך? התייעצת עם מתאמת?
גיל 4 חודשים זה לגמרי גיל שלא צריך להיות כבד במנשא וממש הצלה

זו מנשא שאפשר לקשור אותה במלא סוגי קשירות..

הקטע שגם צריכה לשבת ולעשות עבודות גמר אז אין כ"כ אופציה לשים אותה...

לפעמים נותנת לאחד האחים שלי להוציא אותה לטיול (גרה ליד ההורים).

עכשיו אחותי באה להוציא אותה קצת

שמחה שהסתדרת!!
גם אני לא אהבתי את הקשירות אבל ראיתי איזה קסם וקינאתי בבעלי שמרגיע אותו בשניות ואני נלחמת איתו על הידיים
אז בילדים הבאים התפנקתי על מנשא ארגו
אבל אם את לא מתחברת אז לא

העיקר שמצאת פתרון

אולי כי אני כזאת פיצית?

אבל לדעתי זה יותר קשור להתאמה מדוייקת של הרצועות למבנה הגוף.

לפעמים אם בעלי משתמש במנשא ארגו ולא בבד והורס לי את ההתאמה של הרצועות אז אני בשימוש אחריו מרגישה כמה שזה נורא והולך לי הגב
כמו שאני שונאת שהוא משנה לי את הכסא והמראות ברכב 🤪🤪

כל כך יפים ומחייכים פתאום?

כבר לא רלוונטי לאתמול

אבל אולי להיום?

ככה עשיתי כשכבר היה לי קשה

הם נהנים בחוץ ונינוחים בטיול,אני שומעת לי משהו עם אזניות,פחות צריכה להעסיק ככה

מטלות קריטיות ללימודים - ואין לה זמן פנוי לצאת לסיבוב עם התינוקת.

לגרום לתינוק להיות פעילה קצת,לראות שמש ולישון טוב יותר אחר כך.

ולאמא לנשום קצת אויר ולשחרר ולרענן  את המוח והגוף שיעבוד טוב יותר

שקפץ פתאום

קראתי לחמותי היא גרה קרוב. את יכולה להיעזר בשכנים או חברות

לא לכעוס על זה. רק לומר בנעימות שאת מבקשת להרים את המכנסיים, כי אנחנו הולכים לבושים. כך מכובד / צנוע. בלי לומר שעכשיו הוא לא צנוע, בלי לעשות מזה עניין. אם הוא לא מקשיב - רק לחזור על הבקשה ברוגע. חוץ מזה כמובן להבהיר את חוסר ההבנה, ונראה לי שבמקום במקרה כזה גם להתנצל - כי כעסו עליו שלא בצדק.

אני מדמיינת בדיוק את הסיטאציה

יש לי בן בכור בדיוק בגילו

לא לעשות עסק . הוא הוריד מכנסיים כדי לקבל תגובה ממך כדי להראות לך כמה הוא כוכס

הדרך הנכונה היא-

להתייחס בענייניות

להגיד לו תרים בבקשה את המכנסיים זה לא מכובד

וללכת מהחדר

הוא יראה שאין לו ״קהל״ וירים בעצמו

 

אחר כך

בזמן יותר רגוע

ללכת אליו ולדבר על מה שקרה

לדבר על התסכול

לקרוא לחוויה שהוא הרגיש בשם- היית כועס ומתוסכל כי .... אני ראיתי שמרוב כעס הורדת את המכנסיים וזה לא התנהגות מתאימה. כשכועסים יכולים- להגיד לאמא, ללכת להרביץ לכרית, לשתות כוס מים קרים, לצאת לרכב על אופניים וכו׳. לתת חלופה להתנהגות הלא מתאימה באופן בו פעם הבאה אם יקרה כזה דבר- הוא ידע איך הוא יכול להביע תסכול בצורה מתאימה

חיבוק ובהצלחה

עושה את זה וחיקה אותו?

תיכף יבואו כל החכמות...

הוא מייד הרים אותם

 

אבל  ראיתי שהוא מסתכל עלי בפנים שמחכות לראות איך אגיב

 

הנקודה שמטרידה אותי זה מאיפה הוא הביא את הרעיון לבטא באופן הזה את הכעס שלו??

הוא יודע כמה זה נקודה חשובה אצלך שאין דבר כזה להסתובב בבית בלי תחתונים. אז הוא כ''כ כעס שניסה להראות לך בדרך כזו של לגעת לך בנקודה שתטלטל אותך כהוגן.
אל תתרגשי יותר מידי ובטח אל תראי לו שזה מטלטל אותך, אחרת הוא יגלה שזה אחלה פתרון לנער אותך כשצריך משהו. אני חושבת שהייתי אומרת טון הכי אדיש שלי- ''טוב, אתה כבר ממש מתחיל להתבלבל''

והאמת שאם הוא הרים מיד, גם את זה לא צריך להגיד. הוא יודע בדיוק מה את חושבת על זה...

אז הוא עושה משהו שאת לא מרשה בשביל לעצבן אותך.
זו דעתי
(האמת הייתי כנראה מתפוצצת מצחוק ומנסה לא להראות לו)
אפשר לנהל שיחה על מכובדות וצורה להתלבש בה. אבל לזכור שהוא בן 6 והראש שלו נקי מרב מה שאת חושבת עליו.
מניחה שאם חס ושלום יש מקום לחשש כלשהו אז בשיחה שתערכו זה יעלה... תגידי דברים כמו - אנשים נורמליים מעל גיל 3-4 לא מורידים בגדים באמצע הרחוב/ בחברת אנשים נוספים ואם חס ושלום הוא ראה משהו הוא יגיד את זה.
אבל לדעתי זה סתם מעשה משובה

אם זה הסימן היחיד, אין סיבה לדאגה. התערטלות (ככה כותבים את זה?) בגיל כזה - התנהגות מוכרת וקיימת.
הילדים יודעים מה מציק לנו ואיך ללחוץ על הכפתור הרגיש!
יכולה לספר על עצמי, שבגיל 4-5 בגן עירייה היו בנים שהורידו מכנסיים בתור מעשה קונדס, כשהגננת לא הסתכלה.
גם לבת שלי בגיל הגן וגם לבן ביסודי קרה ש'חברים' הציעו 'לעשות פיפי ביחד' בגינה. כשהשירותים בבית היו ממש ליד.
בקיצור זה קורה והילדים אח'כ גדלים בסדר גמור.
חוץ מהאנשים שלא גדלים אף פעם וממשיכים לעשות את זה כל החיים בהפגנות (;

אבל אני רואה שהובנתי...

אני שונאת פוליטיקה. פעם לא ידעתי מה קורה בעולם סביבי. מבחירה
אבל היום. הוי היום. אין לאן לברוח.
מחזיקה את עצמי לא לדבר פה על שום דבר מזה ולשמור את הפורום פה מפלט.
אבל העולם באמת באמת באמת באמת נפל על הראש. אני רק מקווה שמשיח יש לו איזה נס ממש רציני בשרוול כי אחרת אפחד לא יאמין לו שהוא המשיח במצב הזה 🙄🙄🙄

ואם לא בבית אז למדו בגן הם שומעים את ההורים הם שומעים כשהם יוצאחם מהשרותים שזה משהו שמצופה מהם.
אז עכשיו הוא רק בוחן גבולות רוצה לראות אם זה מקפיץ אותכם או לא פשוט תתעלמו תתעלמו תתעלמו
בגיל הזה הם כבר מרגישים מבוכה והוא לא ימשיך אם הוא יבין שזה לא מעניין אתכם.
אני מבינה מאיפה השאלה שלך ולמה זה מתריד אותך אבל אני חושבת שאם זה רק זה ואין עוד סיבות לדאוג אז לא צריך לדאוג סתם

מאוד יבשה חבל שאתה מתנהג בצורה כזו זה לא מתאים לילד גדול כמוך
העיקר לא להתעצבן ולא להתרגש כי אם כן הוא יעשה את זה שוב

וגם אתמול התחילו לי הרגשות שונות בחזה

בהתחלה זה היה ממש בהיר ואז אחרי איזה 20 דק זה נהיה יותר הצבע הזה. זה משנה כמות הזמן שמחכים?

תבדקי שוב עוד יומיים

אבל מניסיון שלי,

אם אין היריון בדכ לא מופיע בכלל פס גם אחרי 10 דק.

 

בערבון מוגבל כמובן.

אולי תעשי בדיקה נוספת או בדיקת דם?

גם עם כל התחשובות של הגוף שכתבתי.

תעשי אולי בדיקת דם לראות מה הרמה של הבטא...

אז אני חושבת שלכן זה חלש. ובטח עוד שבוע כבר יהיה בעה חזק. אבל גם אעשה בדיקת דם

בשעה טובה
גם פס בהיר זה פס

ואת התכוונת חברה (Hevra)

היריון

לא הכרחי, אז אם את ממש לא מוכנה כרגע לעוד הריון כדאי למנוע, אבל בהחלט סביר.

בלי התערבות הורמונלית - סביר להניח שככה הגוף שלך... תהני מזה😏

גם אצלי ככה
מניקה עד מאוחר,ואפילו הנקה אחת מונעת אצלי

אני מנעתי, כי לא רציתי,ולא רציתי לקחת סיכון שם

זה ממש ברכה, אצלי ההנקה מנעה כשנה אחרי כל ההריונות. אני ממש סמכתי על זה, וכשרציתי מניעה התחלתי רק אחרי כ10 חודשים מהלידה.
לא יודעת אם את מונעת או סומכת על ההנקה, בעיני זה ממש ברכה שזה ככה , חסך לי הרבה כאבי ראש , הורמונים, התקנות וכו...
אותי כדאי לך ללמוד שיטת המודעות לפוריות כדי לדעת לזהות סימנים לחזרת הפוריות.
אני למדתי ממיכל שונברון שהביאה את השיטה לארץ. וקצת עזר לי לודא שלא מתחילים סימני פוריות.
( לא סמכתי על השיטה כמניעה, ניסיתי פעם אחת ולא עבד לי....שמחים עד היום שלא עבד....)
ומצריך הימנעות מיחסים חלק גדול מהימים המותרים.
אבל עזר לי להכיר את הגוף וגם לסמוך על ההנקה כמניעה הרבה זמן .

חסך את כל כאבי הראש של איזה אמצעי מניעה לקחת מיד אחרי לידה. ברוך ה בלי הורמונים מיותרים וכל מה שמצריך...
בקטע הזה סומכת על ההנקה.
חושבים על הריון נוסף, לכן תוהה

ביוץ, לא? .. אבל אני לא בטוחה בזה, ולא מצליחה להבדיל
והפרשות יש 6 ימים לפני הביוץ ככה שהגיוני שיש לך כמה ימים רצוף..

לא תמיד הגננות אוהבות את הרעיון, אבל עקרונית לפחות עד חנוכה מותר להם להיות לא גמולים...

מקווה שתמצאי את הדרך הנכונה בשבילכן לגמול אותה. (לצערי היו לי הרבה קשיים בזה, אז אין לי כ"כ טיפים מנצחים...)

בלי להושיב על הסיר
רק להוריד טיטול ולתת לה לפספס
בלי לחץ מצידך
ככה היא תכיר את הגוף שלה

אפילו לצאת החוצה,לתת לה שם להסתובב עם תחתונים ומכנסיים בלי טיטול
בגדים להחלפה,מגבונים ולב חזק

אולי כשהיא תתנסה המון בלהרגיש את היציאות ותרגיש שזה לא נורא , וגם לא נורא לפספס ואמא לא נלחצת,אבל אולי בעצם כן נעים להיות נקיה.אולי היא תהיה מוכנה לשבת על סיר?

זה רק מהניסיןן שלי
שאי אפשר פתאום להוריד להם טיטול ןלצפות שירצו בזה.
הגמילות שהלכו יותר טוב היו בזכות הפספוסים בהתחלה

הלכתי איתה בהתחלה סחור סחור.
לפי מתי שהיא רצתה להוריד וכ'ו. זה לא עבד.
יום אחד היא חזרה מהמעון,
ופשוט אמרתי לה:
"חמודה שלי, את זוכרת שאמא אמרה לך שאת גדולה?
את ילדה מאוד גדולה. וילדים גדולים צריכים ללמוד לעשות קטנים וגדולים בשירותים. מהיום אין יותר טיטול."

כשהיא קלטה שזה רציני היא אפילו לא ביקשה טיטול. והיא פספסה פעמים בודדות בלבד.

נקודה נוספת היא סיר. למרות שנורא התנגדנו לרעיון הזה (מוקצה מחמת מיאוס ;) ) , בסוף ניסינו.
וזה תרם משמעותית לגמילה. זה נתן לה מקום "משלה". וסוג של בטחון במה שהיא עושה.

קנינו לה תחתונים יפים שהיא התלהבה מהם וזה עוד יותר עודד אותה לרצות.

זה לא פשוט. מאחלת לכם הרבה הצלחה!

גמרתי כשהייתה בת שנתיים.
מאוד וורסלי וחכמה.
עשיתי מזה טררם- הלכנו יחד לבחור סיר ותחתונים והמון הפתעות.
כל פעם שהצליחה קיבלה הםתעה- משהו קטן, מדבקה וכו'.
גדולים היה יותר בעיה.
ביום הראשון זרם
ביום השני פחדה לשבת על הסיר
ביום השלישי הסכימה רק קטנים.
בעיקרון פשוט אמרתי לה- את גדולה ותעשי בלי טיטול כמו אמא ואבא, וזהו. וכל חצי שעה הושבתי על הסיר..
יש ספר- הסיר של לולו, ספר ממלכתי מעולה וצנוע, וכל פעם שהייתה יושבת הייתי קוראת לה... בהצלחה רבה!

הוא מעולה.
מעבר לזה- גם אני באותו מצב אז אין לי מה לתרום

בתור התחלה תחתונים על הטיטול. שתראה שזה לא כ"כ ורא...

הרבה פחות מאיים מאסלה. נוח. נייד. פרטי. רואים מה יצא ויש אפשרות להיפרד (ברצינות).

ב. בלי לחץ. מה שאפשר תעשו עד אז. מה שלא - לא.

ג. את מובילה את התהליך. מפשיטה אותה בבוקר ומלבישה בלי טיטול..

ד. תכיני הרבה סמרטוט רצפה/ נייר סופג/נייר לח/הר של תחתונים.


בהצלחה!

לשלוח לבדיקות דם ששוללים מצבים רפואיים.

יש לנו רופאת משפחה שאני די סומכת עליה
היא אמרה לי שלפני הפניה של תזונאית היא חייבת לעשות בדיקות דם כלליות , צליאק, בדיקת שתן וצואה לראות אם יש חיידקים וכד'
ואז נתקדם...

עשינו בינתיים רוב הבדיקות חזרו תקינות...
כשהכל יחזור אקבע תור לדיאטנית

עשיתי ניסוי מעניין ובמחשבון bmiהעלתי את הגיל שלה בשנתיים ואז יוצא שהמשקל כן תקין (בגבול העליון)
כי מבחינה פיזית היא די בסיום ההתפתחות שלה...

לא סביר. מהרגע שמקבלים מחזור יש גדילה מואצת למשך שנה וחצי כזה. ולכן עוד שנתיים בהנחה שהיא תישאר סביב המשקל שלה עכשיו הגובה שלה ישתנה בהחלט והיא תהיה אפילו רזה. אבל זה בהנחה שלא תעלה עוד בשנתיים האלו וזה בעצם המטרה פחות או יותר תלוי מה התזונאית תגיד לך

דף הבית | My - מצעים

 

תודה רבה!

מה מוכרים?

מניחה שזה אותו דבר תכל'ס.. לא יודעת איך הדרישות שלך, אבל הם אחלה,3 שנים וכלום לא התבלה לי.. ולא קניתי את ההכי יקרים.. מה שאני ממש אוהבת בהם זה שיש סט 5 חלקים (סדין זוגי, 2 ציפיות ו2 ציפות) וגם שהם תוצרת הארץ

זה עדיין סכום לא מבוטל (צריכה לקנות 2 סטים, כלומר 4 של יחיד), לא רוצה לקנות על עיוור

איך למען ה' מוצאים מצעים יחידים בצבע שאני רוצה?
חורשת את הרשת ועד שמוצאת משהו יפה הוא זוגי🙁
יש איזה אתר שאפשר להזמין גודל וצבע מסויים?

כנראה הצבעים שאני מחפשת ממש מוזרים (ירוק כהה ובורדו)

אמנם בורדו סגלגל כזה. אבל בורדו.
מה עם מרקס אנד ספנסר?

פשוט נכנסים למצעים, יש סדינים חלקים בכל מיני צבעים
נראה לי יש גם רמה של סאטן ושם הצבעים מוגבלים יותר, כבר לא זוכרת ממש
הסטים מגיעים בלי סדין, רק ציפה וציפית ויש שם המון רמות מחיר ואיכות. צריך לקרוא את הרכב הבד וצפיפות החוט

יש בפוקס הום, יש באיקאה

מצעים מעולים

לניק מסויימת... אני מקבלת על עצמי לא לפתוח שרשורים כאלה וגם לא להגיב.. אך ורק מהסיבה שבנות שבולטות כאן מקבלות פרגונים והאחרות נשכחות, וזה יוצר מצב של פגיעה ועלבון שממש, אבל ממש, לא רוצה בו..
בפרטי-אפרגן בעזרת ה' לכמה שיותר ובשמחה.
ואם יצא שמישהי נפגעה-מחילה מחילה מחילה.
לא זאת הייתה כוונתי, חלילה. בטח ובטח לא בימים אלו...

בגלל זה פתחתי חדש שכולן יקבלו פרגון....

רק היום הצלת אותי. החזרת לי את הנשימה... וגם זוכרת לך שהתעניינת יום אחד אם כבר ילדתי..

אני לא מלחיצה אותו.

 

 

לעשות עניין כשעושה בתחתונים
להציע לו לשבת עם התחתונים השירותים או בסיר

לעבור לשירותים.

 

יש ילדים שאחרי שמתרגלים לסיר מאד קל להם לעבוד לשירותים. והם צריכים את ההדרגתיות הזו. הסיר פחות מפחיד ומרתיע אותם.

הולך לחלוטין מעצמו, אני לא צריכה להזכיר לו.

והוא בא אלי עם חיוך מאוזן לאוזן ואומר אמא עשיתי פיפי בשירותים -כך לאורך כל היום כבר שבועיים ככה.

כך שרתיעה משירותים לא נראה לי שיש לו.

 

 

לשבת על האסלה ולהוציא משהו מהגוף שלך שנעלם שם למטה. סליחה על התיאור הגרפי. פיפי מרגיש אחרת

אנסה סיר.

תודה

יש את הקטע (מחילה מראש) מי שנגעלת שם לא תקרא

 

 

שהם יכולים לראות את הצרכים שעשו

להרגיש שהן עדיין מחוברים אליהם

זה לא נופל לאיזה חור שחור ומפחיד בקול רעש גדול....

לאחר הבנים שלי הייתה גמילה ממש ארוכה עם המון עליותומורדות

ובהחלט עזר לו לשחרר צרכים בתוך סיר ולימדתי אותו בזהירות לקרוא לי והיינו הולכים ביחד לשפוך

(בעקרון הייתי נותנת לו לבד הבעיה שזה כבר משהו שלא יכולתי להסתכן בכך שיישפך בדרך)

הם מקטינים את הפתח כך שאין תחושה שנופלים בחור. ואם תוסיפי שרפרף לרגלים זה יוסיף לבטחון ולנוחות

צואה זה לא כמו שתן.
הרבה ילדים נגמלים בקלות מהשתן, והתהליך גמילה מהצואה קשה יותר.
זו הרגשה מפחידה כאילו מתנתק להם משהו מהגוף, סליחה על התיאור, אבל הם רגילים שהצואה צמודה אליהם לגוף, פתאום זה מתנתק מהם. מפחיד וגם להתפנות זה למעשה שילוב של לחץ והרפיה, אם לא מתורגלים בזה, זה לא תמיד בא בקלות.
אני מציעה לשים לו מכנס רופף בלי תחתונים, כי זה נותן תחושה שיש לו טיטול ואז אפשר להתפנות, כשהוא משוחרר מביגוד צמוד, הוא מבין מה אמורים להרגיש... לאט לאט זה לוקח זמן אבל יעבור. מבטיחה.

בשירותים הוא היה ממש ממש מפחד..
וגם בסיר הוא פחד..
התחלנו לשים טיטול פתוח על הסיר
לאט לאט עברנו לסיר בלי טיטול ובסוף לשירותים..
סבלנות סבלנות סבלנות.. חוץ מזה שישתה מים שלא יכאב לו ביציאות...
בהצלחה גדולה!

אלא לשים טיטול פתוח על הסיר ולשבת עליו... (ככה גם הסיר נשאר נקי;) )

קטנים לא פספס מעולם
גם לא בלילה
וגדולים פשוט לא היה מוכן לעשות בשירותים
הרבה לעודד ולחזק ולא לעשות מזה עניין גדול
לנסות לגשש ממה זה נובע
לא להלחיץ כדי שלא יעצור את עצמו ואז עצירות זה עוד יותר נורא
לשבת איתו ביחד בשירותים
למצוא משחק מתאים לשירותים
) אנחנו שיחקנו אבטיח מתחיל ב_אה וככה עוד מלא מילים)
לנסות לגרום לישיבה בשירותים להיות נעימה

שגם אצלנו ככה וזה מאוד נפוץ
אבל אצלי הוא כן רוצה טיטול, אז כל פעם שצריך להתפנות הוא פשוט מודיע לי שהוא צריך טיטול. עושה, מחליפה לו וחוזרים לתחתונים.
אם הוא לא מעוניין בטיטול אז לא הייתי מציעה לו את הרעיון, אלא עדיף באמת לנסות בסיר כמו שהציעו פה. הבן שלי לא הסכים בשום אופן, והאמת שהתרגלתי להסכם הזה של טיטול רק לצרכים גדולים ולא מפריע לי, כי הוא ממש מודע, לא מפספס ומבקש לבד כשהוא צריך.
אמא שלי אמרה שהיו לי כמה אחים שעשו צרכים גדולים בטיטול שנה בערך אחרי הגמילה, ורק אחר כך הסכימו לעבור לעשות בשרותים

אז אחרי 4 חודשים שהילדון עושה #2 בטיטול ואנחנו מתייחסים לזה בטבעיות, לא מנסים לשכנע לנסות בשרותים ולא מתייחסים לזה בכלל, הערב החמוד מעדכן שהוא צריך לעשות, אז ביקשתי ממנו להביא טיטול. הוא מסתכל עלי במבט נבון ושואל: "אבל למה אני צריך לעשות לעשות בטיטול?" קפצתי על ההזדמנות ושאלתי: "אתה רוצה לעשות בשרותים?" הוא היסס, והצעתי: "אתה לא חייב, בא רק ננסה". הוא נזכר בתחילת הגמילה כש"רק ניסינו" ואמר: "טוב אז תקריאי לי סיפור".
לקחנו ספר, התיישב, הספקתי להקריא רק עמוד אחד והמבצע הצליח בשמחה ובששון הוא ממש התרגש, הוריד את המים ועקב אחרי העניינים הנעלמים... והכריז: "מחר אני גם אעשה בשרותים! אני כבר לא צריך טיטול!"
לא האמנתי שזה קורה לנו כל כך בקלות, אבל זה פשוט קרה, ככה מעצמו.
אז רק באתי לחזק את הגישה של לא ללחוץ עליהם, ואם הם מתעקשים להמשיך עם הטיטול לצרכים גדולים צריך לתת להם להתבשל עם זה בלי לחץ עד שיהיו מוכנים. (לא שזה תמיד יבוא מהם, יכול להיות שאחרי תקופה אם אין שום שינוי האמא תצטרך להציע ולשכנע קצת, אבל באופן כללי כמה שפחות לחץ ושכנועים יותר טוב)

בהחלט מעודד לקרוא.

הבחור שלי עדיין בשלו.

אני מצידי לא משכנעת. מחכה שיבוא ממנו.

מקווה שבקרוב יתחיל ...

 

אולי עשיתי מזה יותר מדי ענין... התקשרנו לסבתא וסיפרנו לה והיא שיבחה אותו המון...
והיום הוא לא הצליח ובסוף עשה בטיטול.
איך אני ממשיכה מפה? להמשיך לעודד אותו לנסות בשרותים או לא? יצא לו כל כך בקלות אתמול... והיום נראה ששוב נבהל ולא נתן לעצמו לשחרר

לדעתי אם כבר העיז, אז אולי בעדינות לשאול אם רוצה בשירותים. ו"להאדיר" את העניין שעשה בשירותים..

וכמו שיעצו כאן לשבת איתו ביחד אולי עם ספר או משהו.

 

אצלי בנתיים לא נראה שנגעל מעצמו כשעושה. אחרי שעושה מבקש להתקלח.

ה' יעזור.

 

עברתי את התהליך הזה עם שני בנים שלי. הראשון ממש כמו שאת מתארת היה גמול לחלוטין מפיפי אבל גדולים היה עושה יותר מחצי שנה אחרי רק בטיטול. ברגע שאני שיחררתי ולא עשיתי עניין מכך, לא דיברתי על זה כלל ורק הייתי טכנית-שמה חיתול ומחליפה אחר כך הילד שיחרר ופתאום הסכים לנסות לעשות בשירותים, כשהצליח עשיתי מזה חגיגה גדולה והלכנו לקנות מתנה כך במשך שלושה ימים ברציפות ומאז הכל הפך להיות נחלת העבר.
עם השני שגם הביע התנגדות פחדתי למשוך כל כך הרבה זמן ופשוט הסברתי לו שצריך לשבת בסיר ולעשות. אחרי יומיים שהתאפק התיישבתי לידו על הרצפה, כשהוא יושב על הסיר חיבקתי ועודדתי במשך שעתיים עד שהצליח.קיבל הרבה חיזוקים ומתנה על ההצלחה הזאת, אחרי יום יומיים כבר לא היה צריך אותי לידו.
הרבה סבלנות....גמילה זה תהליך... שיהיה בהצלחה!
ממני שעכשיו בעיצומו של תהליך הגמילה של השלישי שלי שב"ה הוא לא עשה את ההבחנה בין קטנים לגדולים....

זה לפעמים פחות מפחיד אותם

אבל באמת שהזמן שעבר קצר. סבלנות

לפעמים זה מפחיד באסלה
גם כשיש ישבנון

וגם ברזל קצת נמוך

אבל כמובן שאם כבר יש בחילות לפחות תהני מהן 😁

טוב ששאלת
כל כך חשוב לשאול

הרב ממכון פועה אמר לא לצום

הלוואי עלי.
ההריון הזה גמר אותי.
נהייתי יותר בטטה מבטטה.
אפילו לפיפי אני מתעצלת לקום...

איפה היית בשבוע האחרון?

ממש בניתי על זה שיגיד לי שאני לא צריכה, או רק עד חצות שאת זה אני יכולה לשרוד איך שהוא...
אבל הוא אמר שעד חצות בטוח לצום, ואחר כך אפשר בשיעורים, וכמובן להישאר במזגן.
אוף וזה רב שתמיד מתיר לי בצומות... אבל כנראה שיש הבדל בין תשעה באב רגיל לתשעה באב נדחה כמו שהיה בשנים האחרונות

ממה שאני יודעת אין משמעות בשיעורין בצומות שהם לא יום כיפור.

מה שכיף בתשעה באב לעומת יום כיפור שלא צריך להיות בלחץ לקבל פסיקה מפורטת ומה אם...
אפשר פשוט להתקשר ולתאר מה המצב

אולי הוא התבלבל, קורה...

רבנים שמחמירים בזה

צודקת, אבל אני תמיד מעדיפה לשאול מראש מה אם

(והוא פוסק באופן די גורף למניקות לשתות לשיעורים ביו''כ.)

הנה, חברה שלחה לי.

תמיד לומדים דברים חדשים...

אומר לאישה בהריון עד חצות בטוח לצום. למה אישה בהריון צריכה ׳לשרוד׳? אני אישית לא רואה צורך לשאול רב כשאני מרגישה לא טוב בהריון, כי אין סיטואציה כזו שאני אצום כשאני מרגישה זוועה. כמובן דעתי האישית.

זה רב שמכיר אותי ואת כל הסטוריית הצומות שלי, ואני מכירה את הפסיקות שלו ובמה הוא מקל ובמה מחמיר ובכל זאת שאלתי אותו.
אז שנינו יוצאים מנקודת הנחה שאני בהריון ושאם ארגיש ששתיה בשיעורים ואכילה בשיעורים לא מספיקים אז אשתה כמה שאני מרגישה צורך וגם אוכל רגיל אם צריך, הוא אמר את זה במפורש. אבל אמר שבמקרה שלי כן יש עניין לנסות לצום ושאני לא נחשבת לחולה, בשונה מתחילת הריון עם בחילות והקאות כמו שבנות אחרות תיארו

באמת חשבתי לעצמי שהי, הבטן שלי רגועה נורא לאחרונה
אבל יפה שאת זוכרת

מי יש לה נטייה חזה, חוסר שתיה יכול להחזיר את זה...
(סליחה שאני לוחצת אבל בשבילי תשאלו שוב את הרב, תצייני את זה. בטח שבהריון קודם היית בשמירה בגלל צירים מוקדמים)

אני באמצע שביעי, צומות אף פעם לא קלים לי אבל שורדת

הוא אמר לי לא לאכול אחרי הסעודה מפסקת אבל בבוקר שלא אמשיך את הצום.

 

תדעו שתמיד לפני צום לשאול רב- יצא לי להיות בתשעה באב וביום כיפור לפני לידה אחרי לידה

ותמיד קיבלתי הקלות- וב"ה אני  לא בהריון בסיכון או משהו כזה- רק בצומות אני חלשה מאוד ויכולה להגיע לסחרחורות

 

יו"כ יש הנחיות מדויקות מהרב- ובכל מקרה ששאלתי ענה בפירוט באופן שונה לפי המצב שתיארתי

תשעה באב הרבה יותר פשוט 

 

במיוחד במצבים האלו...
בהצלחה יקירה, זה ממש מבאס....

תמיד כדאי לשאול רב.

קרה לי רגע לפני טבילה...
קשה ומבאס...
חיבוק
אולי תשאלי רב-יש מצב שיתיר
( לא כמו אצלי )

אולי תנסי לדחות עם פרימולוט?

עשה לי רע מאוד. שיבש לי את המחזורים שאח"כ ועשה כאבים שלא מהעולם הזה. אבל תודה על העצה

יש מצב שזה לא אומר שהמחזור קרוב ככ, פעם היו לי כאבי מחזור נוראים 10 ימים לפני

אז מה זה התחושות האלה???

שלא לומר מניקה, ולא בהריון....אבל גם לא עם גלולות, אז לא יודעת מה לומר לך. אולי תופעות לוואי של הכדור??
מה שבטוח שאלו כנראה שינויים הורמונליים..
תרגישי טוב🙂

מאשר הריון.
אני הייתי עם מיקרולוט וגם שנה אחרי עוד היו לי תופעות לואי מעצבנות מידי פעם, בחילות, וכו'...

בלי הנקה הסיכוי הוא סביב ה2% אם אני לא טועה.
בכל מקרה במקום להלחץ הייתי שוכחת מזה בנתיים עד כמה שאפשר, מחכה לתוצאה. מבינה שמה שיגיע יגיע. ואם זה באמת קרה, כנראה שהנשמה הזו היתה אמורה להגיע אליכם... מלא בהצלחה

בשורות טובות במהרה💙

חסכת לך יסורי מצפון, תארי לך שהיית צמה בלי לשאול(השתגעת??) ואז היו מתחילים דימומים? וואי וואי היית אוכלת
את עצמך.
אז הנה הקבה סידר שתשאלי ובעה עכשיו יעלמו הדימומים ואת לא תעשי שטויות והכל יהיה בסדר
ממני, שעברה שתי הריונות עם דימומים ומקווה ותמיכה ובכי ו....
הכי הכי מבינה אותך בעולם!!!
❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️

רק רקע-בד"כ את עם דימומים בהריונות? את בשמירות?

ליבי יוצא אלייך!!! בשורות טובות בעז"ה...

כל כך מבינה אותך הדימומים האלו כל כך קשים ומתישים את הנפש .יש לך הזדמנות לתקן ולשאול רב לגבי הצום.
ושלא תחשבי לרגע שזה בגלל שחיפשת תירוץ לא לצום.
מי שלא חווה הריון בסיכון לעולם לא יבין את תחושת החרדה התמידית.
בהריון האחרון ממש הייתי עם חרדות בגלל ההיסטוריה שלי ופשןט התפללתי שמישהו ימציא הריון של יום אחד עדין לא קרה אבל זה אחלה סטרטאפ חחח

שני דברים:
1. ראיתם כבר דופק? סליחה שלא זוכרת
2. את במעקב רפואי אחרי הדימומים? מקווה שהלכת להבדק

ועוד חיבוק ענק לסיום

בע"ה שיהיו בשורות טובות!

נראה לי קצת התאוששתי מההלם הראשוני.
מקווה לבשורות טובות.

מדהים איך אתן נותנות כוח!