פורום הריון ולידה (עמוד 2615)

אוברולים לא הולך עם נעליים
ובחורף בעיקר חליפות פוטר.
יש אזורים קרים יותר ויש חמים יותר. תלוי.
אפשר גופיית תיק תק כדי שאם החולצה מתרוממת הבטן לא תהיה חשופה לקור (גופיה רגילה מתרוממת עם החולצה)
אבל תיק תק יכול להתלכלך מהטיטול ואז צריך להחליף הכל.

מ וסיפה מתחת גופיה עם תיקתקים (אני מלבישה עם הגופיות האלה עד גיל גמילה)

בחורף- פוטרים או חולצה וסוודר

אוהבת גם שמלות (אם היא כבר הולכת) זה ממש מתוק!

בחורף- שמלה עם גרביון עבה

זה ממש תלוי ניתוח אבל

גרידא למשל זה גם בהרדמה כללית וזה אשפוז יום. אולי המזכירה לא מספיק מכירה את הכללים? בהחלט הייתי מתקשרת ומבקשת לברר שוב או לדבר עם מזכירה אחרת

יש הרבה ניתוחים בהרדמה מלאה ולא מאשפזים יום לפני.
(מאשפזים לפעמים אחרי להתאוששות, לפי סוג הניתוח - אבל זה כבר משהו אחר. לא קשור להכנות שלפני).

מדובר על ארתרוסקופיה למי שמכירה (סוג של בדיקה / ניתוח)
שבר קטנטן בשורש כך היד

הסבתא תשמור עליה ביום הניתוח, בעלי יהיה איתי בניתוח עצמו אבל יום לפני לא הצלחתי למצוא סידור.. (בטח שלא מ-16:00 עד יום המחרת..) בעלי עובד באבטחה עד 22:00 בלילה.

אחי עשה ניתוח דומה לפני שנתיים, עקב קריעת גידים בשורש כף היד.
ניתוח פרטי במרכז הרפואי הפרטי ברמת אביב, מעל קניון רמת אביב.

לא היה צריך אשפוז לפני.
רק לבוא מוכן להרדמה כללית - צום.

גם באתר של מכבי / כללית כתוב שזה ניתוח שלא מצריך אשפוז לפני..

אני אלך מחר ולבית חולים ואנסה לדבר על ליבם.. (כי באמת אין לי איפה להשאיר את התינוקת בלילה..)
בעלי עובד באבטחה עד הלילה.

לירידה במשקל או להופעה שלך

 

לדעתי תשקיעי באיפור תכשיטים ונעליים שלא מושפעים מהמשקל

יש בגדים ONE-SIZE שיכולים להחמיא בזמנים שונים

 

אה ומעודדת אותך שהארון שלי מלא בבגדים שפעם עלו עליי ועכשיו קטנים או גדולים מידי

ויש לי תכניות לרדת אחרי הלידה לחלק מהבגדים

שאר הבגדים אמורים לשרת אותי בתחילת היריון וכו'

לא טיפוס של אקססוריז. לא מתחברת.
אוהבת לקנות בגדים יפים ולהרגיש שהתחדשתי. אבל בגלל שהגזרה שלי משתנה כל כך, כבר לא מרגישה בנח להשקיע בשמלה יפה שלא יודעת כמה זמן אהיה איתה, כלכלית ונפשית.
ונמאס לי להרגיש שהתופעה שלי זולה כזאת..

ציפורניים וגבות?

 

האמת שאפשר גם לקנות בגדים יפים בזול (שיין למשל)

כמה קג

איך אפשר לקנות בגד בלי לראות איך היא נח עלי?

המוצץ ממש לא מספק.

ואצלנו המוצץ ממש מציל ונהדר. גם בהסתגלות למעון המוצץ מקל.

ולגבי שאיבות- הייתי שואבת להקפאה. לא להביא לו.
ותבדקי לגבי כוס טפטופים, אולי זה ימלא את הצורך.

ולא ממש הבנתי
היא גורמת לחלב לצאת או רק אוספת את מה שיוצא במילא?
כי אם היא גורמת לחלב לצאת במה היא שונה ממשאבה?
הילד עדיין יוכל לינוק מהצד שבו אשים את הכוס הזאת?
ויש כוס ממולצת? חברה מסויימת?

את פשוט מחברת את הכוס לצד שהתינוק לא אןכל ממנו והטפטופים נאספים, כמובן שאחר כך התינוק יונק מאותו צד ושום דבר לא נפגע.. (את מעבירה את הכוס למד השני ומן הסתם בו יצא פחות)
מתאים בעיקר לחודשיים הראשונים שבאמת יש הרבה חלב שמטפטף בהנקה, יוצא בערך 20-30 כל פעם (אצלי לפחות) ואפשר למלא את המקפיא ככה בכמות יפה של שקיות

כדאי לברר
אם את רוצה לאגור את החלב יש גם קונכיות
למרות שמעניין אם יש הבדל.
לא ניסיתי את כוס הטיפטופים אז לא יודעת איך היא עובדת

קונכיות זה שם נרדף לפטמת סיליקון

היא גם מקלה על החודש, אבל לא מגבירה חלב (מה ששאיבה לא נכונה יכולה לעשות)
וגם אוספת את החלב בלי מאמץ.

שאיבה זה עבודה, לטעמי אל תתחילי לשאוב אם יש לך עוד זמן עד החזרה לעבודה.

מוצץ אני הכי בעד, אם משהו יציק לו המוצץ לא יעזור

1. אם הצורך הוא אחר מוצץ לא יספק אותו ולכן הבכי לא יפסיק. ממליצה לך לתת מוצץ. זה כל כך מקל (ממני שהבת שלה לא מוכנה להכניס מוצץ לפה וזה קשה ביחס למה שהיה עם האחים שלי שכן לקחו)

2. זה ממש אופייני בהתחלה. אם אין כרגע צורך בשאיבה לא ממליצה להתחיל. זה יתאזן עוד כמה זמן... שאיבה רק תשמור על ייצור מוגבר ו"תחייב" אותך לשמור על שגרת שאיבה. לא מומלץ לתת לתינוק קטן בקבוק סתם כדי לא ליצור העדפת פטמה של בקבוק
אם בכל זאת את רוצה משאבה של אמדה פינס

ואם בהמשך ארצה לשאוב והחלב כבר יתאזן אז לא אוכל כי לא יהיה לי מספיק גם לשאוב וגם לתת לו לינוק?

למשל שואבות בסוף הארוחה של התינוק עוד ואז מגרות את הגוף להמשיך לייצר יותר ממה שהתינוק צריך. או שואבות אחרי לילה כשכבר יש איזה 4 שעות שינה ורק אחכ נותנות לתינוק לאכול לרב התינוק כן יצליח לגרות את הגוף להביא לו עוד מספיק ואם לא אז בהתחלה עושים השלמה ממה ששאבת הרגע. או לשאוב במקביל ליניקה. לרב עושים את זה כשחוזרים לעבודה ואז רק הימים הראשונים בעיתיים אח"כ זה כבר בא במקום הנקה ומסתדר אחד לאחד
יש המון שיטות.

לכן ילדים בלי מוצץ לפעמים מוצצים אצבע.
זה גם צורך.
ותאמיני לי שאם הוא רעב או רוצה משהו אחר המוצץ לא יעזור.
אצלי המתוקה מבקשת מוצץ.. כי זה מרגיע אותם...

1.
תינוק בוכה מכל דבר, זו הדרך שלו לתקשר. ואנחנו לא יודעים בדיוק כל בכי למה הוא שייך. אפשר בשלב מסויים להתחיל להבדיל, בכי של רעב, בכי של עייפות, בכי של כאב ובכי של שיעמום, כן, גם זה.
אם את עושה את כל מה שאמרתי למעלה, לא רואה שום בעיה במוצץ, אם הוא באמת רוצה משהו תאמיני לי שהוא יראה לך את זה, אחרי כמה שניות הוא יוציא את המוצץ וימשיך לבכות.
הם מוצצים כל הזמן כי זה אינסטינקט. לפעמים הם לא רעבים וממשיכים למצוץ. או כשיש להם גזים הפעולה מרגיעה אותם.. מנסיון..
אח"כ המוצץ עוזר בהרבה מקרים, הוא מרגיע, זה חפץ מעבר והרגעה נפלא. אני ממש הכרחתי את הקטנה לקחת מוצץ ואני פשוט מודה לעצמי על זה כל יום, עכשיו שנכנסה למעון.
לגבי שאיבות- ממליצה מאוד על כוס טפטופים- היא מתחברת בוואקום לשד ואוגרת את החלב שנוזל. זה מדהים. המקפיא שלי החה מלא במנות חלב רק מטפטופים. אחרי כל הנקה הייתי שופכת מה שיש בכוס לשקית חלב ושומרת במקרר, שוטפת ומרתיחה אותה וכך היא הייתה מוכנה לי להנקה הבאה.
בפעם הבאה הייתי מקררת בכוס חד"פ במקרר ומחברת בינה לבין החלב מה הנקה הקודמת כששניהם קרים באותה הטמפ'.
אני הזמנתי בשבוע 32 מעליא-ספרס וזה הגיע איזה שבוע שבועיים מלפני הלידה. אם את רוצה לעכשיו, אז עדיף לך לקנות למרות שזה יקר יותר, כי בשלב מסויים כמות החלב מתאזנת ואין יותר נזילות כל כך משמעותיות, אז אם תזמיני עכשיו ויגיע עוד חודש פלוס אולי לא יהיה לך שימוש בה.
שאיבות- בעיקרון הגוף מייצר לפי ביקוש. אז אם תשאבי כל יום בשעה קבועה יהיה לך מספיק גם להנקה וגם לשאיבה.
אם יש לך עודף, תשאבי.
אבל אם זה מכביד עלייך, או אם התינוק כל הזמן יונק ואת לא יודעת מתי לעשות את זה אני הייתי מוותרת...
בהצלחה!

אין לי עדיין ילדים אבל מניסיונות אחרים...

אם הוא רעב אז גם אם הוא יקח מוצץ הוא יבכה כי הוא מרגיש שלא יוצא מזה אוכל...
וכדי לראות אם הוא רעב, מקרבים את מפרק האצבע שלך (תקפלי כזה את האצבע או הזרת ) לפה שלו בעדינות, או אפילו קצת מלטפים את הלחי ככ. אם הוא מתקרב אז כנראה הוא רעב.. חושב שזה הגוף שלך ואז רוצה לאכול...

ופעם שעברה פחדתי איימים שיתפספס לי השאיבה אחרי כמויות הורמונים מוזרקות.

כל כך כל כך קשה. סיוט. 

וברור לי שזה רק עני ןשל זמן

ולא שומרים בבית הספר כמו צריך

ואין לי כח להיות האמא שמתקשרת למנהלת

אין לי כח!!!

 

האמת שאם לא היתה לי כיתה א השנה מזמן הייתי משאירההפשוט בבית ..
אבל כיתה א אמא איך מלמדים אותם לקרוא ככה זה הבסיס
בא לי לבכות

אולי רק עד האירוע? (אולי זה יכסה גם את הטבילה..)

ואני מזדהה ממש עם ההרגשה הזו של החוסר וודאות, שאי אפשר לדעת מאיפה זה יכול לבוא...

זה ממש לא זמן להפסיד בו ימים

(אני באופן אישי אוהבת ללמד את הילדים לקרוא בבית. אני חושבת שלמידה פרטנית ואישית הרבה יותר יעילה וגם מהנה. אבל מבינה אותך אם את מעדיפה שלא...)

תאמיני לי אם הייתי יודעת זה מה שהייתי עושה השנה משאירה בחינוך בייתי

זהקבוצה חדשה, ילדים חדשים, לבוא רק אחרי החגים זה לבוא לתוך קבוצה מגובשת , זה יכול הליות מתכון לאסון חברתי

עם כל הקושי והסיכון לדעתי האישית עדיף לשלוח. אפילו הייתי מוכנה לוותר על טבילה ביודעין ולא להכניס את הילד שלי לכתה א מגובשת כבר , התחלה הזו חשובה בצורה קריטית ממש לכל 6 השנים הבאות.

צודקת, זה באמת יכול להיות עם הרבה מחירים נוספים שהרבה יותר קשה להשלים...

בנתיים הודיעו שמיום שני הולך להיות סגר על בני ברק מה שאומר שכנראה לא יהיו לימודים בכלל. כל המורות אצלנו מבני ברק(גרים קרוב יחסית)אוף מתוסכלת ממש ומפחדת כל כך מלמידה מרחוק אני לא מורה ולא יודעת איך מלמדים את הבסיס הכל כך חשוב הזה!! מתחרטת שהעלתי ולא השארתי עוד שנה בגן וזהו אבל מצד שני הוא כן בשל אפילו שקצת גבולי בגיל (יליד אוקטובר)ועכשיו כבר אי אפשר להחזיר אחורה.. אם כבר עכשיו יש סגר מה הסיכוי שתהיה למידה נורמלית? ובכלל מה כל כיתות א עושות בכל הארץ איך מתמודדים עם זה?אני מיואשת ממש

אל תדאגי.
מאוד מקווה שלא בונים על למידה מרחוק לכיתה א' תתמרדו.
עדיף להתחיל הכל מ0 אחרי הסגר/ חגים כולם ביחד
מאשר להתחיל לצבור פערים בין מי שמצליח ללמוד בזום לבין מי שלא.

אצלי הפחד הוא מהלידה... כן בידוד אחרי לא בידוד אחרי.. כן ברית לא ברית
להיות אצל ההורים אחרי והם מבוגרים...
ובכלל חוסר הוודאות של מה יקרה..


ביום יום גם אני פחות מפחדת.. זה לא משהו שאני הולכת איתו אבל כשחושבת על הלידה.. זה מלחיץ..

לידה בקורונה זה ממש אתגר .מאחלת לך שיעבור בשלום בבריאות ובקלות ובידיים מלאות

ומרגיש בסביבה שאנחנו היחידים שאיכפת להם. עולם כמנהגו נוהג. עצימת עיניים מטורפת. אפס הקפדה במסגרות.

ובצדק. כל שני וחמישי כיתה אחרת בבידוד.
ב"ה שאין הדבקות בתוך ביה"ס (כולם עד כמה שידוע לי נדבקו מבחוץ)
בהחלט לדבר עם ההנהלה.
חוץ מעניין המסכות במהלך השיעור,
שאר הכללים ממש בסדר לישום ואם לא מיישמים זה ממש הפקרות
יש משפחות עם בני משפחה בקבוצות סיכון ואי אפשר להשאיר את כל הילדים בלי לצאת מפתח הבית.
בשביל זה יש הגבלות, כדי לשמור על איזון.
בית ספר זה לא חוג ולא מותרות
ולא הגיוני בעליל שאמא תהיה לא רגועה לשלוח את הילדה כי לא מקפידים על ההוראות!
זה ממש לא בסדר!

לכל ילדי ישראל יש את הזכות ללמוד במסגרת ביה"ס.

ואני חושבת שחוץ מלדבר עם ההנהלה חשוב לעורר מודעות בקרב התלמידים.
במיוחד בני נוער. לחשוב כמה הורים ביחד איך להפוך את המקפידים ל"שווים" ולא לילדי כאפות.
אולי להתייעץ עם הילדים ולשמוע מהם על הלך הרוח והלחץ החברתי.

אצלנו למשל גייסו את השכבה הבוגרת להפקת סרט מושקע ממש מבחינה קולנועית (יחסית לביה"ס) ומסריטים בכל הכיתות.
וגם כל השלטים ברחבי ביה"ס עם תמונות שהפרזנטוריות הן התלמידות.
תמונות יפות מושקעות לא סתם צילום שחור לבן במדפסת...
אני בטוחה שזה יחד עם ההקפדה הבלתי מתפשרת של כל הצוות עושה את ההבדל.

אני אין לי איך להפיק קמפיין, איזה רעיון מגניב!

ודיברתי עם כמה הורים וכולנו עייפים וחסרי אונים. אין לנו כח להילחם גם בחזית הזאת. אין! זה ממש לא פייר. אני אדבר עם המנהלת אבל מראש ברורה לי התשובה... דיכאון

הרבה דיבורים. בעיקר.
למשל רשמתי בסוף לחוג ספורטיבי. קבוצה קטנה. שתי שכבות גיל כך שגם ככה סביר שהם במגע בבי''ס. הבטיחו להשתדל על מרחק. חיטוי וחום בכניסה. אז היה מדחום ואלכוג'ל בכניסה. אבל אף אחד לא השתמש בהם. לא מרחק. ילדים מהקבוצה הקודמת עוד היו שם.
בבי''ס הם אומרים שאין להם איך לשמור. לפחות כנים.
בגן צרפו צהרון מגן אחר. סייעות נכנסות חופשי בין שני הגנים הצמודים.
בקיצור נשמרנו מאוד מאוד בקיץ. עכשיו חשופים לכל הישוב ובעיקר תפילה.

את פותחת פה הרבה שרשורים בשעות האחרונות, ויש לך ממש ציפייה, וזה טבעי והגיוני אבל רוב הסיכויים שזה לא הריון ולא דימום השתרשות...
דימום השתרשות בדרך כלל יבוא כשבוע לפני האיחור, בזמן ההשתרשות. הפרשות חומות לפני מחזור בדרך כלל מעידות על מחזור. בדיקת הריון רגישה ללפני האיחור שיצאה שלילית לפני האיחור כנראה מראה את המצב האמיתי. אני ממש לא רוצה לאכזב אותך אבל אני חושבת שאת עומדת לקבל מחזור בקרוב ומאחלת לך שהוא יהיה האחרון עד הלידה בעזרת ה' ותיפקדי בקלות ומהר כבר בחודש הבא.

כנובן שיש יוצאים מהכלל ויש עוד איזה שבב סיכוי זעיר שזה כן הריון אבל הוא כל כך קטן ואפסי אז אני מציעה לך לא להיתלות בו אלא להשלים עם זה שהחודש לא...

והרבה חושבות שקיבלו מחזור כי זה בדיוק בימים שהן אמורות לקבל ככה קראתי

לי היו 4 ימים לפני שגיליתי על ההריון כמה כתמים קטנטנים ורודים

לא כהה ולא כזה חלש ויש אותו במשך כמה ימים רצוף
עד היום
אמורה לקבל בשבת
זה יכול להעיד על הריון?
כי לפני מחזור בדרך כלל יש פס אחד

יוצאת *חיובית* (פס לא ממש כהה זה לא חיובי) כשיש הריון
אבל זה רק אחרי שיש הרבה בטא בדם
משמע הרבה אחרי שאפשר לגלות עם בדיקת הריון.
ואם זה יצא למישהו לפני זה במקרה...

שיכולות לדעת על ההיריון בינתיים  ;)

ברוך ה׳ הבדיקות מתכהה ותואמות את השבוע. לא רוצה להתחיל לחשוש ולרוץ אחרי בדיקות דם כי זה עשה לי הרבה סטרס. הכל מאת ה׳ ...

אם כך, ממש לא חובה בדיקת דם.. הבטא עולה ב"ה

גם אני מחכה שהיא תסתיים כדי לעשות העמסת סוכר.
בכל מקרה, אם את במכבי אז חמותי אמרה שהם לא שובתים

הם נקרעים בטירוף בתקופה שכל המדינה כמעט ישבה בבית בסגר עבדו הרבה הרבה הרבה יותר מכל החיים ללא שום תגמול מיוחד - כמו צו 8 (אפילו במילואים יש תגמול שנתי)

לכן לא שובתים... ואז כל הכבוד להם שהם הצליחו להמנע מהסיטואציה הזו...

מעניין אותי לדעת, לא בקטע מתריס, אלא באמת- הציעו עוד תקנים ותוספת בשכר. למה זה לא מספיק? מה עוד רוצים? ושוב, שואלת כדי להבין..

אני קניתי עכשיו בנקסט 7 בגדי גוף ארוכים ב75.. היה שם מחירים ממש נחמדים לבגדים ארוכים..

והיו גם פריטי מעבר...

קניתי 4 סטים מושלמים! (חולצה+מכנס+קפוצ'ון) ביחד יצא לי 200 ש"ח.

אני קונה שם רק במבצעים

בעונה ממש כשבחנויות כאן עדיין אין מבצעים- הכי שווה בנקסט. שם המחירים הכי שפויים

אני קונה לתאומות אז זה יצא לי ממש משתלם

 

 

Carters - בגדי תינוקות | חליפות

ראיתי רק ממש דברים יקרים

יש לחורף למשל את זה:קנה חליפת שינה קטיפתית עם ארנבונים (0 חודשים עד גיל 3) מנקסט ישראל

כמובן יש גם לבנים... אני כרגע בפוקוס על בנות

אני קונה לבת 5 מידה 6-7 ועובר ברך.
עובד לי מעולה השמלות האלה..

תודה!

פחות סביר שיהיו עכשיו מבצעים...
אולי תזמיני נגלה ראשונה מנקסט ותעקבי באתר של קרטרס...

לק"י

באביגדור על בגדי מעבר גם נראה לי שיש 3 ב110 (לפחות לפני שבועיים-שלושה).
בגדי חורף לא נראה לי שהיה.

תינוקות מחליפים מידה מהר. אין עניין להשקיע. הבגד נהיה קטן מאד.
בגדי מעבר גם בגיל גדול (גם ביסודי) נלבשים תקופה קצרה מאד ולא מתבלים מהר.

לתינוקות אני קונה בבזאר.
בגדי מעבר אני קונה לרוב בקיוי.
זה כבר מחיר של בזאר, איכות דומה ויותר יפה.....
השבתי שלהם יותר יפה, יותר איכותי ויותר יקר.

לבת אין לי "בגדי מעבר" חוץ מטייץ ארוך בעת הצורך....
כבר הולכת עם 3/4 מהקיץ.... בחצאיות אין הבדל וגם לא בשבת....

אני קונה שם רק במבצעים, ואז זה מחירים ממש בסדר.
יש מבצעים ממש בתחילת החורף, בשופינג איי אל ובבלאק פריידי.

לק ג'ל קבוע
החלקה עשיתי פעם אחת גם בהריון הראשון וגם בשני. כעקרון כל טיפול שאני רוצה לעשות אני בודקת עם המרכז הטרטולוגי של משרד הבריאות. אם הם מאשרים אין בעיה.
אתן לך את הטלפון אם תרצי

025082825

תתייעצי איתם הם מאוד נחמדים ומסבירים הכל

זה מותר??
אני מתה לעשות החלקה , אני בתחילת חמישי

פעם אחת בכל הריון.
דיברתי עם המכון הטרטולוגי, אמרו שכמות החומר שנספגת בקרקפת, אם בכלל, היא כל כך מזערית ואין לה דבר עם העובר. ההחלקה שעשיתי נקראת יודיבה, אני עושה אותה גם לא בהריון, היא מעולה! ובלי פורמלין שזה רעל..

כמו לפני ההריון... גבות שפם איפור קצת קרמים.. חשוב בהריון להראות טוב בעיני עצמך קודם כל!

אני בהריון עושה גם לייזר במקומות מסויימים. וכן זה אפקטיבי לי ב"ה ( גם אני התייעצתי עם המכון הטטראולוגי בירושלים)

מבחינת המכון, מאיזה חודש אפשר כבר לעשות לייזר ובאיזה אזורים?

בעקרון אני מרגישה שממש חשוב להיות מטופחת בהריון כי זה משפיע על ההרגשה ותכלס הרגשה טובה זה בריאות!
למרות שהגוף ממש משתנה ויש כאבים, שינויים, בחילות וזה
צריך להישאר בחיוביות, אופטימיות
וזה חלק מזה...

טיפול פנים- א' ב'.
גם ככה ההורמונים הוציאו לי פצעים וחצ'קונים. סבון פנים, מי פנים, קרם פנים.
חוץ מזה, הייתי מתאפרת, אני אוהבת את זה וזה גורם לי להרגיש טוב יותר.
לקראת ג'ל הייתי עושה.
שעווה לעצמי.

בס״ד

בכל אופן הכוונה לדבר הזה שגורם לנו לחשוב מחשבות שליליות, מכל סוג, על השני/יה. 🙂

כי באתמ לחשוב רגע על עצמי במצב ההפוך

נגיד , את רואה מישהי שלא משקיעה בתחום שלדעתך מאד חשוב, אז תחשבי על תחום אחר שבעיני אחרים חשוב ובעינייך לא ותחשבי איך זה מצטייר בעינהם

ולזכור שלכולנו יש נקודות שבהם אנחנו מחפפים או טועים , להזכיר לעצמינו את הנקודות האלו. לי מאד עוזר

ולסתום את הפה כמה שיותר

בס״ד

לרוב מצליחה לשמור את זה לעצמי, מקסימום פורקת לבעלי כשאני כבר מרגישה צורך גדול להוציא מסיבה כלשהי.

אבל עצם המחשבות מפריעות לי. הייתי רוצה לכבות את המוח ולראות את הכל ככה בתמימות, כמו שילדים קנטנים רואים את העולם. שום דבר עוד לא התקלקל להם והם פשוט צדיקים 🙂

זה עוזר לי, כן, אבל לא הגעתי לרמת לכבות את זה ולחשוב רק טוב על כל העולם.
זה אמא שלי... היא בטוחה שכולם טובים ביסודם ורק טועים לפעמים. הלוואי שהייתי יכולה ככה לראות את העולם... זה צדיקות ממש

לדעתי זה סוג של מנגנון הגנה

שאומר לנו קודם לברר

קודם "לחשוד"

קודם לחשוב "מה המניע"

ורק אח"כ לגשת.

 

אם היינו כל הזמן עם עין טובה, ומנטרלים את המחשבות השיפוטיות הללו- היינו סומכים על כולם, חושבים שכולם טובים ומוצלחים מה שלצערנו לא כך...

 

מה עוזר?

שאלה ממש טובה.

עין טובה- בתימצות.

הרי מה עושים בביקורתיות? מחפשים את הלא טוב

אז פשוט לעבוד בקיצוניות השנייה

לחפש מה טוב 

מה הסיבות הסמויות שבגללך קרה מה שקרה, ואולי לא חשבתי עליהן

 

זה קשה קשה קשה

ממש לא קל..

ועבודה תמידית.

אני לא חושבת שנכון לבטל לגמרי את הביקורתיות.

זה בעצם להיות תמיד עם יד על הדופק.

וזה טוב.

העניין הוא האיזון...

 

ואת מקסימה- חייבת לציין

רואה פה על גבי הפורום איך תמיד את בעבודה פנימית

לומדת ממך

 

בס״ד

זאת שאלה ששאלתי את עצמי הרבה ורק עכשיו אני מבינה את ההיגיון שמסתתר מאחורי הדבר הזה.

ותודה גם על הרעיון המעשי שנתת!

ועל המילים שלך בסוף... זה ריגש אותי ממש ❤️

והגעתי למסקנה שחא צריך למגר אף מידה שה' נתן לנו, אלא למתן.
כי הביקורתיות, השיפוטיות, לא רק שהתגלו כמוצדקות ביותר, אלא גם ממש הביאו רווח והצלה ומנעו אסון בבריאות.
יש מצבים שחייבים להשתמש ואם את שומעת אדרבא המון פעמים ובכל סאת הלב שלך מלא צער ממישהו, אז הוא צריך לבקש את סליחתך, ולא להפך.
אנחנו נהגנו ללמוד הלכות תשובה לרמבם באלול. לגמרי מסדר את הראש. כל מיני תפיסות נוצריות של להגיש את הלחי השניה מתעופפות ואת מבינה איפה טעית וצריך לתקן ואיפה אחרים צריכים לתקן ולזה צריך בקרה ושיפוט.
גמחט

יש שם משפט אחד שננעץ לי בלב- זה סימן שכאן צריך לתקן

בס״ד

תודה! ואשריכם על הלימוד!

יש את המקרים בהם הביקורתיות קשורה לפגיעה מסוימת, את לגמרי צודקת.

ספציפית הכי מפריע לי כשזה בלי קשר למשהו שעשו לי...

בטוחה שגם אצלך זה ככה, לפי מה שסיפרת מקסימום את פורקת את הלב, סימן שמשהו כן הכאיב לך.. וזו לא ביקורתיות של רוע.

בס״ד

אני חושבת שאצלי יש מצבים כאלה ויש כאלה...

ולהשתדל למצוא את הטוב באחרים.
זה ממש בתמצות, אבל לדעתי זה כולל את כל העבודה בנושא הזה.

לא יכולה לומר שאני סיפור הצלחה, אני בן מאוד ביקורתי וגדלתי בסביבה ביקורתית אז זה כמעט בדם שלי... אבל באיזה שהוא שלב הבנתי כמה שזה מכוער ומאוד מנסה לעבוד על זה. יכולה לומר שלגבי חמותי השתפרתי מאוד, יש צדדים שמחרפנים אותי באופי ובהתנהלות שלה, ועכשיו אני כבר מצליחה להביט עליהם בצורה יותר סלחנית ולהעצים בעיניי את הצדדים היפים והמיוחדים הרבים שיש בה

בס״ד

ואיזה מהמם לקרוא כמה התקדמת...!

מסכימה שהסביבה בה גדלנו מאד משפיעה בקטע הזה.

ומסכימה שה״תרופה״ זה לראות את הטוב באחרים. וזה משהו שאני ממש משתדלת לעשות. וזה מפתיע ומתסכל אותי כל פעם מחדש כשזה בכל זאת עולה 🤷🏼‍♀️...

*להבין שזה לא שייך לי, שאני מן הסתם לא רואה את התמונה המלאה.
*על כל מחשבה שלילית להתאמץ לחשוב משהו חיובי על אותו אחד.
*להתפלל, גם ספציפי על מה שנראה לי שלילי, וגם על עצם המחשבות...

זה במובן היותר פרקטי, חוץ מזה ממש עבודת המידות לכל אורך הדרך..

בס״ד

תודה! 🌸

מנסה לעבוד על זה.
נגיד, אם מדברים על התנהלות של מישהו אחר, אז אני משתדלת רק להשוות להתנהלות שלנו, ולראות אם יש לי מה לשפר, ולא מה לו יש לשפר..
משתדלת לחדד שכל אחד שונה ולכל אחד מתאים משהו אחר..
ואני מרגישה שזה מוריד קצת ביקורתיות, כי זה שלהם, אז מותר להם, ואז הביקורתיות יורדת..

בס״ד

והנקודה הראשונה - וואו אחותי, זה ממש מרשים. עלי והצליחי!

פעם הייתי אומרת שאני לא כל כך צריכה לעבוד על המידה הזו, זה די טבעי לי לדון לכף זכות, ולראות את הצד הטוב שבאנשים.
אבל מתישהו בשנים האחרונות הבנתי שאני בהחלט גם צריכה לעבוד ולהשתפר גם במידה הזו. כי אני מאוד טובה בלראות את הכל בצורה טובה כשזה אנשים שרחוקים ממני, אבל ככל שהקרבה גדולה יותר (בעלי, הילדים וכו') אז הביקורתית גדלה, והשיפוטיות, והעלבונות וגם הכעס שנגררים מזה לפעמים. אז אני משתדלת לשים לב יותר לנקודה הזו, ולנסות לזהות מה עוזר לי מול אנשים רחוקים ולנסות להשתמש באותה הסתכלות גם כלפי האנשים שקרובים אלי.

אז מה עוזר לי?
פעם שמעתי משפט חכם (לא זוכרת את המקור), שהרעיון שלו היה כך - לכל אדם יש המוני מריבות/ויכוחים שהוא משתתף בהם. בכל אחד מהם הוא בטוח שהוא צודק, אחרת הוא לא היה מתווכח. מה הסיכוי שבאמת בכל הפעמים האלו תמיד הוא היה הצודק? זה לא באמת הגיוני לחשוב ככה. מה שאומר שגם כשאתה בטוח שאתה צודק, עדיין יש סיכוי שהפעם אתה טועה. ובאותה מידה - כמו שאתה בטוח שאתה צודק, כך גם הצד השני בטוח בצדק שלו.
לי זה עוזר להבין שגם אם אני לא מבינה את הצד השני, עדיין יש לו את הצד שלו, והמחשבות שלו, ואולי אפילו אם לא הייתי צד בדיון, והוא היה משתף אותי, הייתי אפילו מבינה אותו ואולי גם מסכימה איתו.

קודם כל, רציתי לחדד לגבי הנקודה שכתבתי קודם - שכתבתי על ויכוח או ריב, כי המקור התייחס לזה, אבל זה נכון לכל מצב שאני חושבת שמישהו אחר טועה, גם אם זה רק במחשבה שלי ולא מגיע לידי ויכוח של ממש.
בנוסף, עוד אחד מהדברים שעוזרים לי, כשאני לגמרי בטוחה שאני צודקת הפעם, ושהשני באמת לא בסדר ובאמת טועה, זה לזכור שבאותה מידה גם אני טועה לפעמים. ולפעמים אני אפילו יודעת שאני טועה אבל אני בן אדם ולא תמיד שולטת בכל תגובה ובכל התנהגות שלי, וכמו שאני מקווה שאחרים יהיו סלחניים אלי, כך אני משתדלת להתייחס לאחרים.
(אם הזכרתי את זה שמול בעלי לפעמים זה הכי קשה, אז אני כן משתדלת שכשאני כועסת עליו על משהו שברור לי שהוא טועה בו, אז אני מנסה בכל זאת להודות על זה שהוא בעלי ולהיזכר באופן מודע בכל הדברים הטובים שאני מעריכה בו ושמחה בו, ואז אני מזכירה לעצמי שבעצם גם אני לא מושלמת וגם לי יש דברים שכבר הרבה פעמים הפריעו לו ואני יודעת שאני צריכה לתקן אבל עוד לא לגמרי הצלחתי, ובאותה מידה גם הוא יכול להיות לא מושלם, ואני מקבלת את זה שיש לו חולשות ולא כועסת עליהן, ומתוך כך אני יכולה גם לדבר איתו ולהסביר מה הפריע לי, ממקום הרבה יותר נקי ומעריך, שלא רואה רק את הנקודה שהפריעה).

וחשבתי גם על השאלה ששאלת, על מה טוב בתכונה של הביקורתיות. ומה שהצלחתי לחשוב עליו זה שאם משתמשים בתכונה הזו בצורה נכונה, היא יכולה לעזור לנו בתיקון של עצמנו.
לא זוכרת את הניסוח המדויק אבל אומרים בחסידות שאדם רואה נגעי עצמו - הכוונה שמה שמפריע לו באחרים זה בעצם שיקוף של דברים שיש בו שהוא צריך לתקן.
אז בעצם כשיש לנו ביקורת על אחרים, זו אמורה להיות נורת אזהרה עבורינו, שאומרת לנו שיש פה התנהגות לא נכונה, ואנחנו צריכים להתבונן פנימה ולראות אם גם בנו לפעמים יש משהו מההתנהגות הזו.
וזה כבר מוביל לעבודה הרבה יותר עמוקה, להפוך כל ביקורת על האחר לבירור פנימי. אני לא באמת עושה את זה כל פעם, אבל אולי אני אנסה את זה יותר (כן יצא לי לעשות בירור כזה כמה פעמים, יש גם את שיטת 'העבודה' של ביירון קייטי שגם עוזרת לעשות בירור מסוג כזה באופן מובנה עם שאלות מנחות. קראתי על זה אבל לא הספקתי ממש לנסות את זה, אולי בפעם הבאה שמשהו יכעיס אותי אני אנסה...).

בס''ד

 

את כל-כך צודקת... גם אני הייתי רוצה שכולם ידונו עלי לכף זכות ולא יחשבו עלי כל מיני דברים... נקודה חזקה...

 

נכון, אני גם למדתי את המושג הזה בחסידות פעם באמת... (דווקא מפי משהי שמומחית בשיטת ה'עבודה' האמת! )

 

ולגמרי - שיטת העבודה (מכירה מקרוב, השתמשתי בה הרבה) עובדת בדיוק על הנקודה הזאת. תודה שהזכרת לי את זה. זאת תשובה מאד מעניינת, שזה התפקיד (או אחד התפקידים) של הביקורתיות, להוות מעין מצפן שמצביע לנו על הנקודות שטוענות שיפור בתוכנו...

 

שיטת העבודה היא באמת שיטה מהממת ועוצמתית ממש. החיסרון (שהוא גם יתרון באיזשהו אופן) הוא שהיא דורשת זמן, פנאי והשקעה. בעומסים שיש לי בשלב הזה של החיים שלי, לעשות את כל התהליך הוא לא דבר פרקטי ביום-יום. אבל חיזוק הרעיון שהיא מתבססת עליו הוא דבר מועיל כשלעצמו, אז תודה רבה!!

 

 

 

כן לפעמים הגלולות משבשות את הגוף
וקרה לי פעם הרפוא נשים אמר שזה זה סדר

אם את מכוונת הריון שאלתי את הרופא ואמר שלא בעייתי.

גם אנחנו לא היינו חצי שנה אצל ההורים בשבת. הם בני 70+ קבוצת סיכון. הם חוששים ואנחנו לא רוצים חלילה לסכן. מייצרים מפגשים בחוץ...

חוץ ממסיכה ומדידת חום לא מרגישה ככ שינוי

קניונים מלאים, מסעדות, חנויות..

עד כה עכשיו המצב הכי גרוע שהיה. לא ממש הזמן להוריד לחץ. להפך. בעיקר אם מסתובבים והילדים במסגרות. עולם דפוק ולא הוגן. אנחנו עושים מאמצים מטורפים להגיע אח''צ אחד לשבועיים שלושה מאז שאין שבתות. מה לעשות...

עם סבא וסבתא ועם ההורים של בעלי שמעל שישים

זה יותר לחפש שינוי. כפי שכתבתי לאמשוני

וגם לא נהיה כל עוד יש קורונה
אין ברירה אלא להשלים עם העובדה הזאת ולנסות למצוא פתרונות חלופיים לקשר.

אולי בסוכות יהיה אפשר איכשהו לסדר משהו כמו זה פתוח
השאלה מה גודל סוכה שאפשר לבנות.
אני מבחינתי לישון באוהל רק להיות איתם לעזור מה שאפשר, לנקות, לחטא...
בעלי לא חושב שאני רצינית
אולי בשבתות סתיו עם שבתות קצרות יותר ושעון חורף יהיה אפשר למצוא פתרון

אבל זה פחות מפריע לי "המפגש"

העיניין הוא יותר שינוי, לראות משפחה יותר. דווקא בסופ"ש- שבת

ולא ימים רגילים.

 

כנראה שנצטרך להמתין.

לפי התגובות פה אני רואה שזה לא רק הם. מסתבר שזה בסדר.

 

במשפחה שלי זה עולם כמנהגו נוהג.

אנחנו כן נמצאים איתם לפעמים, אבל 1- הם כבר עברו את זה (למרות שאומרים שיש הדבקה שניה)

ו2 - זה מגיע מהם. הם מבקשים ורוצים. ולאור סעיף 1, אני מקבלת את רצונם

אבל בחיים בחיים לא הייתי פולטת מילה אחת של שכנוע להורים עד שזה לא מגיע כדרישה (לא בקשה, דרישה) מהכיוון שלהם .וגם אז לשקול איתם מה נכון.

מילה אנחנו לא מצייצים.

בעלי ממש לא רוצה ללכת

יצא לחמותי לומר לבעלי "תבואו" וממש לא חשבנו להגיע.

בכללי הם היו אלו שמזמינים. פחות מגיעים מעצמנו

 

חצי שנה עושים שבת בבית שזה תענוג גדול. אין כמו להיות יחד משפחה גרעינית אבל מרגישה שצריכה קצת שינוי.

 

 

מה עם אחים? חברים?
אנשים שלא בקבוצת סיכון...
וככלל אם אפשר לייצר שבועיים לפני המפגש סוג של בידוד, להמנע משהיה במקומות עם סיכון מוגבר להדבקה, אז מה טוב 🙂
רק אוסיף לגבי ההורים- מסכימה מאוד עם @מיואשת****** אבל רוצה להציג גם את הצד ההפוך.
בידוד חברתי הוא גם בעל סיכונים ותופעות לוואי משל עצמו... אם ההורים מבקשים כן לבחא, לדעתי צריך לחשוב טוב מה רמת הסיכון שלהם, והאם ואיך ניתן להפגש בצורה הכי בטוחה בריאותית אבל שתיתן גם מענה לצורך הנפשי. (אמנם פה התייחסתי לצורך הנפשי של ההורים למרות שאת הצגת את הצורך הנפשי שלך).
בהצלחה ורק בריאות!

לכן אמרתי אם הם מבקשים לשקול יחד איתם כמה זה מסוכן ומה החלופות האפשריות.

למה לשמור לעצמך?
שאלת, הצפת, ניסינו לענות מכיוונים שונים ולפתוח אפשרויות וזוויות ראיה נוספות.
זה הכל...
לא מתאים? הסברת יפה למה לא..
מקוה שלא נפגעת!
בהצלחה יקרה!
באמת לא פשוט תחושת הבידוד המשפחתי-חברתי!

עוד שבת שוב ושוב אותו דבר. משעמם.
משתדלים לגוון בתוכן קנינו שתי משחקי קופסא חדשים ומשחקים כל המשפחה
וקצת שינינו בחופש
אבל זה באמת לא מספיק
אם אין אפשרות כספית לצאת לצימר אולי יש לך מישהו להחליף איתו דירה?

במקום למלא מצברים . הם התרוקנו עוד יותר.

בעלי נכנס לבידוד וכל החופשה המתוכננת לפרטי פרטים נגוזה.

מבידוד חזרנו היישר ללימודים בגיל וברון

היום זהכבר מצחיק..

 

אפשר לצאת לצימר אבל זה שוב לבד...

אבל אולי זו האופציה היחידה

 

טוב שאת צוחקת!
אם צוחקים זה הופך את הסיטואציה למצחיקה?

טוב אנסה גם 🤣🤣🤣

גם אני מרגישה כבר חנוקה.
יום חמישי עושה לי דיכאון
במיוחד לאור התחזית
עוד שבת שכל היום בבית אי אפשר להוציא את האף.

כיף לך שאת יכולה להגיד שהיה לך כיף להיות חצי שנה בבית!!
אני סובלת כמעט מכל שבת 😣
עוד קצת והחגים יגיעו ואיתם מקווה גם התחדשות והתרגשות.

אין ברירה, צריך לנסות לעשות מהלימון לימונדה
או לשקוע בדיכאון
אז אני בעד לנסות לגוון ולהנות מהמעט שנותר,
אבל להתמקד בטוב הקטן הזה חזק חזק חזק ולהפוך אותו להיות המוקד...

אולי כמו שהציעו להזמין חברים, אולי חברים של הילדים, אולי בני דודים גדולים בלי ההורים שלהם? (אולי ההורים בלי הילדים.. סתם סתם)

אולי להשקיע בטיפוח הבית (צביעה לכבוד החגים, מפה יפה, אגרטל, תמונה יפה, לשנות את מיקום הרהיטים..)
אולי להשקיע בבישול מיוחד/ להזמין אוכל מוכן לשבת מושקע במיוחד
אולי עוגה שווה?
אולי משחקים חדשים מעניינים לילדים משהו שיגוון את שעות הפנאי הרבות
אולי שמלה חדשה? מטפחת לחגים?

משהו קטן שאם מתמקדים בו יכול לתת אור גדול...

ברור שזה לא תחליף, אבל זה משהו קטן...

ואולי לצאת לנופש שבת. יש מקומות נחמדים שהמחיר צריך להיות יחסית סביר עכשיו אחרי אוגוסט ולפני החגים. אולי אפילו לתאם עם עוד משפחה אם אתם רוצים גיוון גם באנשים.

גם ההורים של שנינו לחוצים ממש ובצדק.
יש להם חצר, אנחנו יושבים בחצר עם מרחק ומסכות. וככה נפגשים. גם אנחנו כבר לא היינו שם בשבת חצי שנה.

אנחנו גם לא היינו מאז מרץ, אבל נפגשנו בחוץ מעט..

לא קונה בגדים רשמיים להריון.
קונה בחנויות רגילות בסגנון רחב/פס גבוה מתחת בית חזה ולא בקו המותן/ מידות יותר גדולות.
אבל מאוד תלוי הסגנון שאת מחפשת...
בהצלחה!!

קניתי בודדות, באסוס.

ולהכנס לזארה ולמנגו, יש שם דגמים צנועים שלפעמים ממש מתאימים להריון

את יכולה להתייעץ עם רב שמבין בנושא אולי עם מכון פועה הם כבר שמעו ומכירים את כל הסיפורים והם יוכלו לעשות לך סדר בזה
המחשבות שלך הכי נורמליות בעולם גם במשפחות שכביכול הכל טוב

כלומר הייתי בשיחות אצל פסיכולוגית אני מבינה ממה נובע הבלבול שלי וזה לא עוזר לי להחליט.
לא יודעת אם לקפוץ למים או לפעול רק אחרי החלטה ברורה. שלא רואה שמגיעה אליה...
יש רצון עז אבל יש גם חרדה גדולה מהתהליך ומהשינוי שיהיה בבית...
מרגישה שכשאני מתחזקת באמונה קל לי להבין שזה נכון לנו ושיהיה בסדר. אבל לא יודעת אם אפשר להסתמך על זה...
האם עדיף להשאיר את המצב ככה, להישאר עם מה שיש בבית או להיכנס לתקופה שיכולה להיות מטלטלת רגשית כשהרצון לילד הוא בעיקר ממני


מרגישה כבר חצי שנה בכזה בלבול 😐

שלהם הם יוכלו לעזור לך להבין בצורה אובייקטיבית ולשאול אותך שאלות שאולי לא חשבת עליהם מתוך נסיון רב עם הנושא.
לפעמים הפחדים כ"כ חזקים שלא ברור אם הם באמת מציאותיים ועדיף לא להביא ילדים או שמדובר בפחדים רגילים שיש להרבה נשים אבל הרצון לילד יגברו על הפחד והקושי.
איך היו ההריונות שלך?
את לא חייבת דוקא אליהם פשוט הם עונים לכל המגזרים.
ואני רק רוצה להוסיף שח"ו לא חושבת שצריך להפיל על הילדים או לבנות עליהם אבל כשיש ילדים גדולים זה עוד יד מחבק משחק שם עין שניה על התינוק

אני פשוט לא יודעת אם זה קושי אמיתי מהותי או חרדה שגדלה וגדלה...
ולכן הלכתי לטיפול. ובטיפול היא גם כיוונה לשם שהחויה עם הגידול משפיעה על המחשבה שלי כרגע, ולכן יש לי ככ חרדה
ועכשיו אני יותר בשלה ועם רצון אמיתי.
אבל לפעמים המחשבות ככ מבלבלות אותי ואני אומרת נשאיר את המצב ככה ולא נסתכן.

ההריונות לא היו מאוד מאוד קשים. הגידול הראשוני היה טראומתי. השנה הראשונה ככה

המצב ככה זו מחשבה מתחמקת
ההתלבטות היא בין להביא עוד ילד ולהתמודד עם הקשיים
או להחליט לוותר ואז גם לזה יש משמעויות שלא תמיד פשוטות יותר.
צריך לחשוב מה מהם יותר נכון ופחות עניין זמני.
האם יותר קשה לך להביא ילד לסיטואציה שאת נמצאת בה או שיהיה לך יותר קשה לחיות במחשבה ואכזבה שלא ממשת את הרצון שלך או לפחות ניסית כשהיה עוד אפשר

כלומר לא למנוע הריון
ולא ללכת לעשות טיפולים
ככה שאם אלוקים מחליט שעוד נשמה צריכה לרדת לעולם היא תרד. ההשתדלות להפסיק מניעה היא גם גדולה
אם לא היו ילדים הייתי אומרת שונה. יש ילדים וגם היא וגם בעלה עדין לא סגורים מאה אחוז שעוד ילד יעשה להם טוב
לכן לא למנוע מצד אחד ולא לעשות טיפולים מצד שני היא יודעת שהיא כן עשתה צעד לילד והשאר בידי שמים

התכוונה להשאיר את המצב ככה הכוונה להשאיר את המצב המשפחתי ככה כלומר להמשיך למנוע ולהחליט בינתיים לא להביא עוד ילד ועל זה הגבתי
הפותחת אם לא הבנתי נכון אז מתנצלת

התכוונתי אם להגיע להחלטה שהמצב ככה בבית טוב לנו.
במהלך השנים שמנעתי היה מידי פעם רצון לילד אבל ירד מהר מאוד.
פה מרגישה רצון עז והתחלתי תהליך עם עצמי וטיפול וגם בעלי הסכים להירתם לתהליך.
אז למה אני כל הזמן חוזרת אחורה במחשבות?
קשה לי עם הבלבול שלי

אז אם אין קושי מהותי בבית, אלא לי יש קושי עם שינויים וטראומה מגידול צפוף של ילדים, ויש בי רצון לעוד ילד אחרון.
אפשר להניח שהמחשבות לחזור למניעה הן תוצאה של חוויות עבר וחרדה?

מנסה להיעזר בכן... כי אני ממש מבולבלת

אני כ"כ מזדהה עם התנודות האלה דאת מתארת, רק שאצלינו אני הצד המאותגר נפשית, עד שהגעתי למצב טוב ולרצון יציב וחזק לעוד ילד היתה שוב נפילה אבל הבנתי שאין לי מה לחכות ליותר יציבות כי אם משם נפלתי אז יותר יציב מזה לא יהיה והבנתי שאני בסה"כ כן רוצה, יותר מאשר לא רוצה ועוד כמה שנים כשהילדים יגדלו יהיה מאוד כיף אם יהיה גם אחד קטן
והדבר אולי הכי חשוב- הפעם זה לגדל רק ילד אחד קטן בו זמנית (ועם עזרה מסויימת של הגדולים) אצלך זה נשמע לי ממש משמעותי להחלטה כי את אומרת שהטראומה היא מהגידול הצפוף

בד"כ כשיש ספק אני בגישה של לחכות גם אם זה אומר לסיים עם הילדים אבל אצלך נשמע שהרצון באמת חזק ורק לפעמים הוא מתעמעם בגלל החרדה אבל אני די בטוחה שהפחד הוא הבעיה ולא הדבר עצמו, ושכשיהיה לך בעז"ה עוד ילד כבר תהיי בתוך ה"דבר עצמו" והחרדה תעלם ולט תביני איך חשבת לוותר על האושר הזה

בינתיים באמת זה מה שעשיתי. אמרתי לעצמי לא לקחת עדיין מניעה מצד שני לא רצה בטירוף אחרי טיפולים. מצד שלישי יודעת שיש כדור שמאחר ביוץ אז לא לקחת אותו רוב הסיכויים שהביוץ יהיה ביום השמיני כמו שהיה בחודשים האחרונים.
ומרגישה שצריכה להחליט בראש ובלב מה נכון לנו ולא להישאר באוויר

כתבת שבעלך מאותגר נפשית,זה נראה לי מאוד קשה שכל העול עליך, ולפעמים גם דברים קטנים בשבילו זו משימה גדולה.
מהדברים נשמע שאת רוצה עוד ילד רק בגלל הגיל והפחד לפספס את הרכבת?! הייתי ממשיכה למנוע עוד קצת ואולי לאט לשקול יחד נוסף כשבאת השכל גובר על הרגש, וגם שבעלך יביע את רצונו בעניין
אני מאוד בגישה שילד צריך להגיע כשההורים בשלים ועם חוסן נפשי יציב

בעלי ימשיך להיות מאותגר נפשית ובאמת זה הרבה מהחשש ולכן לא יודעת כמה יעזור לחכות ולראות.
מצד שני הרצון לא הגיע רק כי אני אפספס אלא מרצון אמיתי לילד. רק שבאמת הזמן לא לטובתי וגם מרגישה שתמיד יהיה לי את החשש. כי הקושי שליווה אותי שהיו קטנים נצרב...
עכשיו אני כבר הרבה יותר עצמאית וזה גם החשש. לאבד שוב את העצמאות שהתרגלתי אליה, את השינה בלילות... אבל מצד אחר זה קושי זמני, לחודשים או לשנה הראשונה.
והשאלה אם נכון לוותר בגלל זה על החלום לעוד ילד

אני באמת לא יודעת מה נכון.
מאמינה שאם אחליט שמוותרת וחוזרת למניעה אתרגל לרעיון גם יהיה קשה, אבל מידי פעם זה בטוח יצוץ לי הרצון הזה.

לא יודעת אם החשש הוא בגלל חרדה גדולה מהגידול כמו שאמרתי, או שבאמת לא טוב לנו עכשיו לערער את המצב הקיים בבית

אבל השאלה זה נראה שהמצב כרגע מאוזן וטוב אז לא יודעת
אם באמת עוד ילד זה יהיה טוב למשפחה , אני אישית לא הייתי מביאה עוד ילד רק מהחשש שאולי בעתיד אתחרט,
וזה נראה לי בעיקר החשש שלך
אולי תנסי ללכת לטיפול מעמיק ולפי זה לקבל החלטות
אני נפעמת מהכוחות והרציונל שיש בך
שיהיה המון בהצלחה, כיף לבעלך שזכה באישה חזקה ויציבה

ואמרה שהתרשמה שיש פה רצון אמיתי ובשלות ורצון "לתקן" חוויה של גידול ילדים בצורה יותר מהנה כי זה לא סזיפי כמו עם 3 צפופים

לחרדות.. כי לחרדות שלך באמת יש בסיס..
את צריכה לחשוב בהכוונה מקצועית מה הדבר הכי גרוע שיכול לקרות.. אולי זה יהיה תינוק מאתגר.. אולי באמת תגדלי אותו כמעט לבד.. אולי תתחרטי על זה לפעמים.. ולמצוא פתרונות ומענה לחרדות האלו..
לדוגמה אם זה יהיה תינוק מאתגר, יש משהו שתוכלי לעשות עם זה? לשלוח לבייביסיטר? להיעזר במשפחה מורחבת?
לגדל תינוק כמעט לבד.. יש משהו שתוכלי לעשות עם זה? קבוצת תמיכה של אמהות, סדר יום שכולל התאוורות בשבילך, גיוס עזרה מהילדים.. שילוב תמ"ל כבר מההתחלה שגם אחרים יוכלו להאכיל אותו..
זה יכול לתת לך כיווני חשיבה נוספים..
את נשמעת אשה מדהימה! מתמודדת עם דברים לא פשוטים ועדיין יצר החיים והנתינה פועם ופועם.

אני באמת עושה את זה הרבה. חושבת מה יכול להיות קשה ואם בכל זאת "שווה" להביא תינוק למרות זאת...
אז אחד הקשיים זה הקימה בלילות והעייפות. אני אוהבת לישון הרבה. מהרווקות 🙂 וכשעייפים אז עצבנים וחסרי סבלנות.

חשבתי באמת גם על זה שלא אתאבד על הנקה אבל בכל מקרה בעלי עובד עד מאוחר והגדולה בת 13 לא אחת שהייתי מסתמכת עליה.

אני גם חוששת מהחרדה שבטוח תצוף בהריון אם אלך על זה. בהריוו הקודם בשליש הראשון הייתי בחרדה או דכדוך ולא טיפלתי....

מכל השיח פה נראה לי שאני לא רוצה לוותר על זה. ושהקשיים בעיקרם הם זמניים. ובכל זאת חוששת...
🤔

כתבת שהגדולה בת 13 והקטנה כמעט 10. גידלת אותם כמעט לבד. ונדארה לך טראומה מזה, נשמע שזה המקור של החרדות. נראה לי שברוב המקרים לא דומה גידול של 3 צפופים לבד לגידול של תינוק אחד( תינוק סביר , אולי יש תינוקות מאוד קשים וזה אחרת).
במיוחד שיש לך 3 ילדים גדולים, אי אפשר לסמוך עליהם ולבנות עליהם, אבל בכל זאת זה עוד ידיים, שלפעמים שמחות מאוד להחזיק ולשחק עם הצעצוע החדש.
גם את בוגרת יותר.
נשמע לי שיש סיכוי שתהיה לך חוויה אחרת של גידול תינוק.
בלידה האחרונה שלי, שהיתה לא פשוטה בכלל, הסתימה בניתוח חרום. בכל זאת הרגשתי שכל היחס שלי לגידול התינוק שונה, שאני בוגרת יותר, ומשהו בתחושה שכנראה הוא האחרון הפך לי את חווית האמהות לאחרת, שונה מהחוויה שהיתה לי כשהיתי צעירונת עם כמה צפופים.
נהנתי יותר והרגשתי שאני נהנת מכל רגע כמעט ופחות שורדת .
וכן, ילדים גדולים כן עוזרים, יש להם חיים ואי אפשר לבנות עליהם תמיד, הם לא הורים. אבל את יכולה ללכת לשרותים מצי שבא לך, לצאת לחצי שעה ויש מי שישמור( וכשהגדולות שלך יגדלו עוד טיפה וגם התינוק ב"ה, גם לצאת לערב ויש לך ביביסיטר תוצרת בית).
הם אפילו לפעמים ( לא תמיד) שמחים לטפל בתינוק.

אני לא רוצה ילד כי חוששת לפספס. יש בי רצון פנימי לילד, לחבק אותו, לגדל. אבל בגלל קושי ובדידות שהייתה לי אצל 3 הילדים יש לי חרדות שמידי פעם צפות גם כשהרצון ממש חזק.
הילדים ממש ממש רוצים, לא שזה שיקול. בכלל לא, אבל להם זה יעשה ממש טוב.

החשש שלי הוא מרגרסיה ברוגע הנפשי שלי, מהעייפות שתהיה לי. ואני באמת ממש עובדת על עצמי עם הילדים להיות יותר סבלנית, "להוכיח" לעצמי שיש לי סבלנות לתינוק.

אבל עדיין המחשבות ממש מבלבלות וגם עצם זה שנכנס עכשיו עיכוב וקושי בפוריות מקשה כי זה מכניס לבלבול וסטרס סביב מעקב

בכל בית, כולם "זזים" קצת מהמקום הרגיל שלהם כשיש בתמונה תינוק.
זה טבעי, זה נורמלי, זה מתאזן.

לי נשמע שהרצון שלך חזק ואמיתי.
שאת בשלה.
ושיש סיכוי שתרגישי לגמרי אחרת בגידול של הילד הזה, כי זה יהיה ממקום בוגר ונינוח יותר. הילדים שלך כבר די עצמאיים, זה עולם מאד שונה מלגדל 3 צפופים.

חרדה? תמיד קיימת לפני שינוי.
אני תמיד שואלת את עצמי איך ארגיש 5 שנים קדימה. לי זה עוזר.

ברור לי שעוד 5 שנים אוכל לישון לילה ;) אז אם ככה בטוח שרוצה תינוק ועכשיו ברצינות. תודה, כל תגובה עוזרת לי לנסות להבין את עצמי...

היתי מביאה עוד ילד מהחשש שאתחרט
כי הגלגל לא יחזור לדעתי לא מתחרטים על ילד שהביאו לעומת ילד שלא הביאו

המון ילדים נולדים לזוגיות לא יציבה
ולהורים שהמצב הנפשי שלהם מעורער והילד גדל בתחושת אשמה וכישלון
ילד מביאים כי רוצים לא כי מפחדים להתחרט
במיוחד בגילאי ה30 המאוחרות
זו דעתי בכל אופן, אולי למשחות מרובות ילדים זה תפיסה אחרת

כי לא עברתי רבע ממה שעברת.

אבל כשהיו לי שלוש ילדות גדולות (לא כמו שלך, אבל עם רווח משמעותי) רציתי עוד. ועברתי קשיי פוריות וכמה שנים(!) עד שהיא הגיעה.

וזה מדהים. והיא האור שלי. ולי אישית זה טוב זה מיוחד זה שווה כל רגע של סבל והרבה יותר. ואני לא מבינה בכלל איך חיינו קודם. 

 

אבל באמת לא היו לי בכלל התממודדויות הענקיות שהיו לך, וזה לא אותם תנאים, אז זה לא שאפשר להשוות ולהשליך, ובכל זאת, משתפת אותך. 

בהצלחה בכל מה שתחליטי!!

שזה יהיה ככ טוב שלא נבין איך חיינו בלעדיה/יו.

את עוברת דברים לא פשוטים ומתמודדת איתם בצורה מעוררת התפעלות!!!!

אני מעריצה אותך!

מצדיעה לך! 

ומאחלת לכם רק בריאות, שמחה ושלוות הנפש תמיד!

בהצלחה בכל אהובה

כי הדברים לא פשוטים לי, אפילו ממש לא.
אני מוכרחה לחזק את עצמי ממקום עמוק כדי לא ליפול. יש לי עוד זמן להתמודדות הזו.

כמה את גדולה מהחיים!!!!!

שה' יתן לך הרבה כח להתמודד עם הכל בשמחה ושלוות הנפש

ושיהיה לכם תמיד רק בריאות

מאחלת לך הרבה כח. בריאות טובה . נחת ושמחה מהילדים. חזרה טובה לשגרה. מגיע לך😘

בשיער....)
לילה טוב לכולן
מקווה לקום עם יותר אנרגיות

שולחת לך כוחות וחיזוקים

אחרי הניתוח? איך עבר?

לא במצב לחזור הביתה
(ואני מודה שגם אני לא במצב לטפל בו....)

וחיבוק גדול גדול!
את גדולה מהחיים.
רפואה שלמה לבעלך והמון כוחות גוף ונפש לכל המשפחה המדהימה שאתם

לראות אותו ככה סובל. תזכרי שבעזה זה זמני עד שהוא יחזור לעצמו. וב"ה שאת כבר אחרי. זוכרת כמה דאגת...

אחרת באמת היה צריך להמציא אותך

ומצד שני כשיש אותך

אני מרגישה קטנטונת לידך

וטוב שיש אותך שנלמד ממך!

 

שה' ישלח לכם רק טוב ומהררררררר 

1. הבכור נכנס בן 9 חודשים פעם ראשונה, ואז הוצאתי די מהר והכנסתי שוב בגיל 1.3.
הצעיר נכנס בגיל 5 חודשים
2. הבכור ממש קשה לו כל הסתגלות ופרידה, לאורך השנה, ובטח בהתחלה
הצעיר ממש סבבה יחסית בפרידות

אז את מצטרפת קבועה מעכשיו או רק כשמשעמם בנשואות? 😆

פעם זה היה שהייתי קופצת כשהיה לי משעמם..
העיקר לא לחזור לפייסבוק הארור...

את הבכור בגיל חודש
את השניה בגיל 5 חודשים (בספטמבר)
את השלישית בגיל שנה (בספטמבר)
את הרביעי (בע"ה!) התכנון בגיל חצי שנה (צריכה ללדת בפברואר ומתכננת להכניס בספטמבר אחריו)

לכולם היה קשה כל התחלת שנה. מי יותר ומי פחות.
לרוב הנפילה באה אחרי שבוע/ שבועיים.
גם בכיתה ג'.
גם לי לוקח כמה חודשים להסתגל למקום עבודה חדש.

1. בין 2.7-3.7

2. קצת מאוד, הילד שנכנס הכי מאוחר הסתגל הכי בקלות
מאמינה שכששולחים מאוחר, בגיל שיש מוכנות ההסתגלות תהיה קלה, בניגוד לגישות שטוענות שההסתגלות קלה יותר ככל שמכניסים מוקדם כי כך הם מתרגלים

אותו דבר עם גמילות למיניהן, במקום לגמול מוקדם כשהם עוד לא מוכנים לז מפחד שיהיה קשה מאוחר יותר, עדיף לחכות לשלב שיש יותר מוכנות

האמת אני מתחילה לחשוב שזה בכלל אופי.
אני גם לא אוהבת לגמול לפני שמתאים, לצערי עם הגדול לא היתה ברירה, היה בן 3.5 ודיחיתי עד ממש רגע לפני הגן.
הקטן לעומת זאת, כשביקש בגיל 2.5 נתתי לו, היה חודש ממש לא קל, גם כי זה גרם לרגרסיה לגדול, אבל ב"ה עכשיו טוב, חוצמיזה שצריך להיות עם יד על הדופק לתזכר כשהוא עסוק מידי, או כשרוקד ולא הולך לשירותים..

פשוט היום, בעלי החזיר את הקטן מהגן, ואמר שהצוות שהיה שנה שעברה עם הגדול ממש הדגישו כמה הם שונים, ואולי בגלל זה לגדול ככ קשה להסתגל, לא בגלל מתי שהתחיל.
בעז"ה מתפללת שיתאקלם בקלות..

אני גם חושבת שזה עניין של אופי ולא של גיל.
וגם אותו ילד יכול בגיל מסויים להתקשות ובגיל אחר להסתגל בקלות.

בגיל חצי שנה.

לא היו קשיי הסתגלות.

מהיום השני היא כבר זיהתה את המטפלת ומגיעה כל בוקר בשמחה, וחוזרת עוד יותר בשמחה

היא עם חמישה ילדים...

קבוצה קטנה

הילד
שניים הסתגלות קשה אחד נכנס מוקדם אחד מאוחר
שניים הסתגלות קלה אחד מאוחר אחד מוקדם
מוקדם זה 6-8 חודשים
מאוחר זה אחרי שנה וחצי

לא יודעת אם יש הגדרה של שבוע, אבל בהחלט עפי חוק מחוייב למצוא לך עבודה שמתאימה למצבך הרפואי.
בזמנו אמרו לי שיש שבוע שממנו אפשר לקבל שמירה, אני קיבלתי משבוע 12, שאז יצאתי לשמירה.
בעז"ה בשורות טובות!!

הסיכון העיקרי אצלי נראה לי הוא עד שבוע 13... כל ההפלות שלי היו בשלבים האלה.....

לנסות לבקש אישור מהרופא הריון בסיכון?
קצת לא רציתי לספר לו על ההריון בשלב כזה מוקדם...

כן, תבררי על זה, כמה שלא נעים לספר, אם זה יכול לעזור אפילו בקצת להחזיק את ההריון, לדעתי שווה את זה.

אחרי הריון שני שנפל בגלל צירים, וצירים שהיו גם בהריון הראשון משבוע מאוד מוקדם, מיד הכניסו לשמירה בהריון השלישי.
אבל בקטגוריה הם הכניסו אותי שהסיכון הוא לי או חעובר לא בגלל שהעבודה לא מתאימה לי ,ולכן זה היה שונה מבחינת הביטוח לאומי כי לא יכולתי לעבוד בשום עבודה אחרת

להיות ממש משכנע ולכן לכי רק לרופא שיודע מה לרשום

תנסי לברר אצל נשים אחרות שיצאו לשמירה איזה רופא נסח להם את הבקשה

אפשר לצאת לשמירה גם בתחילת הריון

בהצלחה

 

אני פתוחה להצעות
אבל עדיף שיהיה גם רופא טוב בכללי שאפשר לסמוך עליו... אני במכבי באזור המרכז

אבל רופא של הריון בסיכון כנראה יותר יעיל

לפעמים הם לא מאשרים עד הסוף מההתחלה ואז מביאים להם טפסים נוספים והם שוקלים שוב

וקצת טיפולי פוריות
הרופא נשים נתן לי שמירה מהרגע שנודע לי על ההריון וקיבלתי מביטוח לאומי שמירת הריון עד סוף חודש שלישי
אבל באמת צריך שהביאו לאומי ישתכנע שמגיע לך וצריך רופא טוב.
אבל מקרה כמו שלך נראה לי שיאשרו וכדאי שהרופא יכתוב שאת עובדת בעבודה פיזית-זה יכול לעזור
בנצלחה

כשהסתכלתי עכשיו ראיתי שהפלות חוזרות והריון יקר לא נחשב גורם לתת שמירה

אולי כי זה שהמליץ על שמירה היה דוקטור ברונו רוזן שהוא רופא מומחה וידוע

אבל נראה לי שלוקחים כנתון גם את סוג העבודה שאת עובדת

תחפשי באתר כל זכות. הם חייבים להקל עלייך את העבודה, אם זו עבודה פיזית.
לגבי שמירת הריון לצערי בארץ מאוד קשה לקבל, לכן כמו שהמליצו פה בקשי מרופא מכתב, שיציין גם את סכנת ההידבקות בקורונה

ממש מעריכה את התשובות שלכן!!! תודה
אני אברר באמת באינטרנט מה הזכויות שלי בקשר להקלה בעבודה...

לגבי שמירה הבנתי שרק אחרי שחודש אץ לא מקבלת משכורת רק אז יכולים לאשר לך בדיעבד...זה נכון?...
אין לי כל כך אפשרות לא להכניס בכלל כי בעלי לא עובד....

רוב ההפלות המתרחשות בשבועות מוקדמים קשורים בבעיות כרומוזומליות של העובר, אי ספיקה הורמונלית ופחות בגורמים חיצוניים כמו הרמת מסעות כבדים.
בשלב הזה העובר עדיין באגן ומאוד מוגן.

אלא אם כן הרופא ממש ידגיש בפניך שכדאי לך לצאת לשמירה (גם לחוסר תעסוקה ולשבת כל היום בבית יש השלכות לא טובות לך ולהריון).

הסיבה לא ידועה...

ברור שלשבת בחוסר מעש זה לא אידיאלי...
השאלה אם אני חוששת שזה יפגע בהריון מה נכון לעשות... (נאמר לי שגם לחץ ועומס נפשי יכולים להיות משמעותיים בהפלות חוזרות)

אכן מוכחים כאוייבים של הריון.

השאלה אם מבחינה רפואית יש חשש או שזה חשש אישי שלך.

(אנחנו מדברים על נשים שנמצאות תחת לחץ וסטרס רוב שעות היממה למשך תקופה ארוכה).

נראה לי זה מאוד תלוי גישה...

הרופא פרטי של ההריון בסיכון שמתמחה בהפלות חוזרות אמר ככה לגבי הלחץ אבל אני לא אהיה אצלו במעקב כי הוא נורא יקר....

תודה על העזרה והרצון הטוב!
מתפללת לבשורות טובות

ומצליחה לישון טוב

אבל היא יכולה לקום כמה דקות אחרי שאכלה הנקה מלאה

ההנקה בשביל זה אם היא הייתה רעבה הייתה יונקת מלא
היא לוקחת מוצץ?

לוקחת מוצץ

תנסי אולי לתת לה דייסה? זה מאוד משביע

התכוונתי- היא כבר לא פיצית, יכול להיות שהחלב לא משביע אותה בלילה

כמו נוזלים באוזניים?
יכול להיות שהטעימות עושות כאבי בטן...
שיניים
קפיצת גדילה

יש הרבה אפשרויות למה היא מתעוררת והגיוני שההנקה מרגיעה אותה

אז לא נשמע כמו משהו רפואי..
פשוט ביום היא כנראה אוכלת טוב,
ובלילה ההנקה בהחלט לא משביעה אותה
הייתי מוסיפה דייסה

הרבה פעמים בלילה צצים דברים.
כי הגוף יותר רגוע ויש פחות גירוייפ

שווה לבדוק

אבדוק. תודה!

רק שהיא צריכה ללכת לישון בלילה זה הבעיה
אתמול היא הלכה לישון ב7, ברבע לשמונה קמה ולא רצתה לחזור לישון והייתה רגועה

אולי באמת כבר לא מספיק לה. יש כאלה..
שללת תולעים? זה בדרך כלל מתעורר בלילה.
היא אמנם קטנה אבל יכולה להידבק

אבל היא קמה ולא צורחת. פשוט רוצה לאכול