פורום הריון ולידה (עמוד 2615)

אם את שואבת רק להקלה ועוד מעט הוא יתעורר וירצה לאכול שוב הייתי מפסיקה, אבל אם יש לך עניין שיהיה מנות שאובות והוא לא אמור לאכול בקרוב אז כן, עד שמפסיק לצאת..
זה מה שאני לפחות עושה

כמה זמן את אחרי לידה?

בהתחלה,בשבועיים חודש ראשונים החלב זורם וזורם בלי בעיה הגוף מייצר. אחר כך זה מתאזן ויותר קשה לשאוב כמויות. 

אז כמה שתשאבי יווצר עוד.

אם את עם גודש ולכן שואבת,אז תשאבי עד שאת מרגישה שנעים לך,לא חשוב הכמות. חשוב לפנות. וזה יתאזן לאט לאט

תודה!

כמו שאמרת- זה מוקדם. מקווה שה' ישמח אותך!!

עברו 12 יום

אוף. גרוע ביותר.

חיבוק

הסבלנות שלך ראויה להערצה!!

ה' ימלא חסרונך במהרה!

לנשום. זה רק החודש הראשון שאתם מנסים כמו שצריך. בעה זה יקרה בקרוב!

החיים היו תותים ולרופאים לא היתה עבודה...

כמו שלא נכנסים להריון בחודש הראשון כשהכל תקין לגמרי.

ולפעמים גם חצי שנה ויותר

ובסוף כן

כך גם אם פותרים את הבעיה במדויק, זה עדיין מאפשר 30% סיכויי הצלחה, לא יותר

חיבוק גדול יקרה!!!

בכל מקרה אסור לה לצאת מהבית עד שיורד החום.
ראיתי שצריך פעמיים מדידה של מתחת ל7.5 משהו כזה. בהיפרש של כמה זמן.

היא כבר בלי חום כמו שציינתי.
בהפרש של כמה זמן? ואיפה ראית?

בידוד לאנשים עם חום
על אנשים עם חום של 38 מעלות להישאר בבידוד בבית. יש למדוד חום פעמיים ביום. ניתן לצאת מבידוד כאשר במשך יומיים נמדד חום נמוך מ-37.5 מעלות.

חובה זו חלה גם על אנשים שלא חזרו מחו"ל וגם על אנשים שלא היו במגע עם חולה מאומת.

מכאן-
הנדרשים להיכנס לבידוד

נקווה לטוב ולבריאות של כל עמ"י!

לא שכיח כל כך אצל ילדים. (אלא אם עבר לה מיד, אבל אם ממשיכה להתלונן הייתי מתייעצת עם רופא)
בקשר לקורונה כמובן שאין לדעת אבל הבנתי שאצל ילדים דווקא סימפטומים של שלשולים ובטן יותר נפוצים, ולרוב בכלל לא מפתחים תסמינים. ככה שאם אין חשיפה ידועה לא הייתי דואגת במיוחד (כמובן שלא לוקחת אותה לגן או לכל מפגש עד שתרגיש טוב...)

אבל שלא תצא עד שהיא מאה אחוז יממה

אבל שתישאר בבית עוד 48 שעות מסיום החום. כי אלו הנהלים.

עזרתן לי.

ילדים חולים. לא רק בקורונה
צריכה להשאר בבית 48 שעות לדעתי

זיהו אצלי 6 ימים לפני איחור..

אצלי כשהיה הריון יצא חיובי
ומלא פעמים כשלא לא הופיע עוד פס

ואז עשיתי עם בדיקה אחרת (לא זוכרת של מי) ויצא פס ברור מאוד.
וכשעשיתי בדיקת בטא היתה בטא גבוהה..

מזהות לי תמיד עוד לפני איחור

אזמין לי גם על הדרך;)

אלה סבבה. בחבילה שאני הזמנתי בדיקה אחת לא היתה תקינה(ראו ישר, הכל נצבע מוזר כזה. )
5 Pcs Home Private Early Pregnancy HCG Urine Midstream Test Strips Stick Kit | eBay

זה הבדל ממש משמעותי!

מהפריסטייל חברות מאווווד מרוצות כי היא נורא נוחה

אבל יקרה כל כך!

והסווינג בסדר אבל בכלל לא יותר מהלנסינו. 

והאמדה גם טובה ויש בחלק מהקופות הנחה

את יכולה לקחת פרימולוט נור שבועיים
זה מה שאני עושה ובזכותך עכשיו נזכרתי לקחת את הכדור של היום 🤭😁

אבל כן, זה הימור. אני הימרתי. בינתיים (טפו טפו) עובד. אבל לכי תדעי...

 

3-4 ימים לא מוכר לי.

נכון ההמלצה היא 8. אבל קראתי בכמה מקומות שאפשר עד 3-4 ימים לפני. וכמו שאמרתי, אכן סיכון.

הייתי צריכה לקבל אתמול/היום.
נראה לכן זה יהיה מסובך לטבול באמצע החופשה?

ומיוחד... מתחילים כאסורים ומחכים ומצפים ואז---

אני למדתי לזרום  עם החופשות...

מה שלא עשיתי תמיד התפשלתי... כולל בנסיעות לחו"ל

אז למדנו להנות בחופשה גם כשאסורים.

מקווה בעז"ה שהשנה לפחות בחלק מהחופשה שקבענו נהיה מותרים

בהצלחה רבה

פעם הייתי צריכה לטבול באמצע חופשה , בעלי מסיע אותי מגיעים לכתובת של המקווה.
אין מקווה.
הולכת קדימה אחורה צפונה ונגבה
אין מקווה.
בודקת שוב את הכתובת
לא רואה מקווה!!!
מתחילה לבכות מרוב לחץ
פתאום שומעת
קולולוחולולולולווווווו!!!! טניניייניי!!! מחיאות כפיים
מהר מהר רצה לעבר הקולות
יש מקווה!!!
מאז הגעתי למסקנה שזה מנהג חשוב מאין כמותו!!!!
😁😁😁

בשרשור הפדיחות הגדול של המקווה! סתם טענת שאין לך 😝

מהבוקר של היום השלישי לווסת

זה לגמרי תקין. כדאי לך מאוד לקנות ברזל ( התייעצי עם הרופאה מה מתאים לך בדיוק) כי זה מאוד מחזק.
לגבי בחילות יש שפע עצות באינטרנט, צריך לנסות עד שתראה מה הכי יעיל עבורך.

עייפות בתחילת הריון נפוצה, לפעמים אחר כך זה יורד

אני תמיד הייתי מותשת עוד יותר בהתחלה

ובחילות גם נפוץ מאוד

לי עזר לאכול לעתים קרובות כמות קטנה,ולשתות לעתים קרובות, אם לא הייתי עושה את זה הבחילות החמירו. למדתי לחיות איתן עד שעברו בשלב כלשהו. לרוב הנשים זה עובר אחרי שליש ראשון

אני מבינה שיש אמצעי מניעה שונים שאפשר להשתמש בהם/ להתאים אותם רק מספר שבועות מסויים אחרי הלידה,

מה אם אני נטהרת לפני? מה עושים?

לדעתי (החריגה?) כן כדאי להתחיל לפני הטבילה, אפילו כבר עכשיו כדי שאם יהיה דימום הסתגלות הוא יגמר עם הדימום מהלידה, לגבי התקן הבנתי ששמים רק חודש וחצי אחרי השאלה למה, אם זה בגלל דימום אז דעתי כנ"ל
אם את לא מתחילה לפני יש לך רק את האפשרויות הפחות חזקות- נרות, שקפים, אני הייתי פוחדת לקחת סיכון אפילו פעם אחת (למרות שאם את מניקה הסיכון מאוד נמוך)
אה, יש גם דיאפרגמה שזה אין לי מושג מתי שמים

לגבי החלק של ההיטהרות, גם אם את נטהרת זה לא מחייב לקיים יחסי אישות. אני ממליצה לך לחכות עם היחסים בכל מקרה עד לבדיקת הרופא 6 שבועות אחרי הלידה, לוודא שהכל תקין. וזה ממש לא סותר את זה שתטבלי ותהיו את ובעלך מותרים למגע גם בלי יחסים. כשהרופא יגיד שהכל בסדר, אפשר לנסות, עם המוןןןן חומר סיכה(שמן למשל), בעדינות מירבית, אפשר לנסות קודם עם היד לראות איך את מרגישה עם זה. בקצב שלך..בלי לפחד.
מניעה- דיאפרגמה בשימוש נכון, עם קוטלי זרע, היא עם אחוזי מניעה גבוהים. בטח אם למדת מודעות לפוריות.
נפשית- ככ ככ מבינה אותך.לבן שלי היתה מצוקה אחרי הלידה וכל החודש הראשון הייתי בהיסטריה. גם היום אני הרבה יותר לחוצה עליו מאשר איך שהייתי על הגדולה שלי. אולי שווה לברר על טיפול רגשי כלשהו בשבילך. מקום שתוכלי לפרוק בו את איך שאת מרגישה. שמעתי הרבה המלצות על בת שבע סדן, שווה לברר.

לא לקיים יחסים אם עדיין כואב לך ואת מרגישה שלא התאוששת מהלידה! הדבר האחרון שאת רוצה זה להפצע מחדש ולעבוד עוד התאוששות... תני לעצמך את הזמן, אם הבעל צריך תסבירי לו מה עבר שם ומה המצב...
זה ממש חשוב, עדיף לחכות קצת יותר ולעשות את זה בצורה בריאה וטובה, מאשר להחלץ לעשות כמה שיותר מהר ולספוג נזקים...

כמובן לא באה להפחיד, רק לחדד שתקשיבי למה שיש לגוף להגיד לך (וגם זה אחרי בדיקת רופא של 6 שבועות)

לק"י

קחי בחשבון שלפעמים הדימום נעלם לכמה ימים וחוזר. או נהיה חום של סוף הדימום ושוב אדום....

אני מנעתי איתה הרבה זמן, ביחד עם ג'ל קוטל זרע
בעיני זה פתרון מושלם

כמה זה הרבה זמן? וזה לא מציק שאסור להוציא ולשטוף מיד?

האמת שזה היה די מזמן אז לא זוכרת כבר איך בדיוק התנהלתי עם זה.. רק זוכרת שזה היה לי ממש סבבה ולא הפריע 'העיסוק' סביב הדיאפרגמה. בכ'מ לא אמורים להרגיש אותה בפנים.
.
בפעם היחידה שלא השתמשתי בה (בליל מקווה) נקלטתי. אז אני גם יודעת בוודאות שזה מנע לי.

גמני מנעתי כמה חודשים עם קוטל זרע בלבד, אבל זה היה זוועה שאי אפשר לשטוף מיד אח״כ

הוא גם ככה בתוך הדיאפרגמה, וגם לא תמיד הקפדתי להוסיף אותו כשידעתי שאני לא בביוץ

לגבי טהרה- קודם כל תתיעצי עם דמות הלכתית. יש כל מיני הקלות אחרי לידה (בלי מוך דחוק, פחות בדיקות) תבררי איך בדיוק אתם פוסקים.

הכי חשוב- לא לעשות מה שכואב! זה עלול לפצוע וממש חבל..

כשנראה לך שההפרשות טהורות (לא צריך לחכות שיהיה שקוף. העיקר לא אדום או חום של דם ישן) תנסי בעדינות ותוך הקשבה לגוף שלך לשטוף ולעשות הפסק. כדאי להשתמש בעד רך מה שאת מוצאת.
ותהיי מוכנה לזה שהרבה פעמים הדימום פתאום שוב חוזר אחרי לידה. לא להתאכזב יותר מדי....

לגבי יחסים- כמובן שאל תדחי טבילה בגלל החשש מיחסים. מגיע לך חיבוק אחרי לידה ;) ויש מספיק יתרונות להיות מותרים גם בלי זה!
חשוב שתדברו על זה לקראת הטבילה(עדיף לא מוקדם מדי כי סתם אבל חשוב שזה יקרה לפני)
תשתפי בתחושות שלך ובמצב הפיזי ותתכוננו כזוג לסיטואציה. גם כאן כדאי להתייעץ עם גורם הלכתי. יש דברים בהקשר המיני שאסורים בדרך כלל אבל מותרים כשיש לאישה כאבים בחדירה כמו למשל אחרי לידה.

גם כאן- לא עושים מה שכואב! כשאת בטוחה שהחלמת באזור הזה (והכי טוב אחרי בדיקת רופאה) תנסו לאט לאט ובעדינות. תקשיבי לגוף שלך ותתקשרי את זה לבן הזוג.
תתכונני גם לזה שאחרי לידה וביחוד בהנקה יש ירידה משמעותית ברטיבות

לגבי מניעה- דיאפרגמה נחשב סיכוי מניעה טוב *בשימוש נכון ועם קוטל זרע*
אבל - קחי בחשבון שזה אומר הרבה התעסקות עם הנרתיק, כל עוד המקום רגיש אולי זה לא יתאים. וגם -יש דעות שונות בהקשר ההלכתי לגבי דיאפרגמה וגם לגבי קוטלי זרע. כדאי לברר על זה

אם את לא רוצה הורמונים תשקלי התקן תוך רחמי לא הורמונלי. בד"כ לא מתקינים לפני שעברו לפחות 5 שבועות מהלידה אבל יש רופאים שמוכנים.
זמנית אם תראי שאתם מוכנים ליחסים ועוד לא מסתדר לך להתקין אולי מספיק למנוע עם קוטל זרע כי הסיכוי לבייץ כ"כ מהר בהנקה הוא נמוך (אבל עדיין קיים כמובן)

אכן המקום מאד רגיש ואל תצפי לחזור לפעילות מלאה מיד. לאט לאט בלי לחץ. בהתחלה המקום יכול להרגיש לך שונה אבל לרב זה שינוי זמני שככל שתהיו ביחד יותר המקום יחזור לעצמו. אני יכולה להגיד לך על עצמי שהיה לי תפרים דרגה 2 ועד לפני כמה שבועות ( 3 חודשים מהלידה ) היה לי תפר באיזור הפרינאום שלא התנמס לגמרי ונתן תחושה תפוסה באיזור. הלכתי לרופא והוא אמר לי שזה יכול לקחת די הרבה זמן אבל אם כעבור כמה שבועות זה עדיין לא יעבור לי נצטרך לחשוב על הליך כירורגי. בה זה הסתדר לבד, פשוט היה צריך את הזמן שלו.

אני עדיין שוטפת באובססיביות המון פעמים ביום, מתי אפשר להפסיק עם זה? כביכול הם היו אמורים להנמס כבר

אני שטפתי בשבוע וחצי בערך אחרי לידה ואז הפסקתי.

לדעתי עדיף התקן לא הורמונלי,

בלי התעסקויות וכאבי ראש.

במידה ואת עושה התקן, אני ממליצה להיוועץ ברב ירא שמיים שבקיא בדיני טהרה והתקנים לפחות בהתחלה.

יש רב שאני מתייעצת איתו, אם תירצי אשמח להביא לך מספר בפרטי.

לרופא. הכל היה תקין הכאבים חלפו ומאז הכל תקין ב"ה ללא בעיות.

לאחר שעשיתי התקן, ועשיתי בדיקת טהרה היו לי כאבים בבטן .. כנראה זה נורמלי.

בטוחה שאת תורמת, גם שיתופים תורמים, בזה שבנות מבינות שהן לא לבד בהרגשות שלהן, תמיד יש את מי שקוראת ותזדהה איתך. ועצם זה שאת לוקחת מפה ידע זה כבר זכות..

ובכלל-הכל נרכש יקירתי... ידע כמובן, ואפילו יכולות כתיבה משתפרות עם הזמן. הכל עניין של ניסיון ושפשוף... וחוץ מזה גם לשתף זה עוזר. כך אחרות מסתייעות מחוויותייך🙂
את מצחיקה ואני נהנית לקרוא אותך!!

אני מרגישה שאת אשה חכמה
שלמדתי ממך המון מעצם היותך פה וממעקב אחרי הדרך שלך
שגרמת לי לשמחה ואושר לראות את התהליך שעברת
ואת כותבת הודעות מאד יפות לנשים פה! ממש לא מבינה מאיפה הבאת את זה
כיף פה בפורום ואם כל אחת היתה איזה מרביצת חכמה רבנית דרשנית כותבת אלופה אז זה לא היה נעים בכלל. אולי בעצם אני כותבת רציני מדי וזה גורם לנשים אחרות לא לכתוב את דעתן? אוי ואבוי לי. 🤕

את? לא, אין מצב.
את כולך השראה! אני ממש אוהבת לקרוא על איך את מתמודדת עם דברים. לא מייפה אבל גם לא שוקעת.
משתפת אבל יודעת לשמור מה לא לומר.
תמיד בשיתופים שלך אני מרגישה כאילו אני קוראת שורות שלא נכתבו.

וחוץ מזה שאת מוסיפה פה לתסיסה שזה המון!
יש בנות ששורצות פה יותר ויש בנות שפחות וכל אחת היא עולם שלם.. זה מה שיוצר את הקהילה.
אם ידע היה תכונה מרכזית היינו הולכים לויקיפדיה.
פה זה פורום.
קהילה, דיונים, דעות, ידע, תמיכה. זה מה שכ"כ אהוב בפורום.

לו.

יש כאלה שנמצאות כאן רק כדי להתייעץ, וזה בסדר גמור. בשביל זה נועד פורום אנונימי ופתוח! איפה אפשר להתייעץ ככה בבמה נרחבת שכזו?

כל אחת שנמצאת פה עברה משהו בחייה - ובאותו משהו היא יכולה לייעץ לאחרות. אין סיבה שתנסה לייעץ בדברים שלא חוותה... ויש גאלה שעברו מגוון גדול יותר של דברים, אז לכן הן יכולות לייעץ בהרבה דברים. זה לא הופך אותן ל"חכמות-על", וזה לא הופך את מי שב"ה לא עברה הרבה לפחותות יותר.

את, בכל אופן, עברת ועוברת משהו רציני ביותר (אם קלטתי נכון), ועצם זה שאת מספרת על זה בלי להתייפייף או להסתתר - תורם המון לפורום!

(וכתיבה היא מתנה מסוימת, שבאמת בפורום שבו הכול כתוב היא נצרכת ביותר ובאה לידי ביטוי בצורה חזקה ביותר. אבל זה לא ממעיט מאחרות, שזכו במתנות אחרות... מן הסתם את המתנות הללו הן מביאות לידי ביטוי בפלטפורמות אחרות, שאולי הנשים הכותבות לא יצליחו להגיע אליהן בצורה טובה... אז חפשי לך את המתנה *שלך*. אין צורך לרצות במתנות אחרות...)

(שהלוואי שתכפר על כל הדברים שבהם לא זכיתי למתנות...)

בבוקר נודע לי שמישהי מהעבודה נכנסה לבידוד. אמרתי לבעלי-xxxxביץ', , יש סיכוי שגם אני אהיה בבידוד!
בעלי בתגובה: "מי שברך אבותינו... הוא יברך וישמור וינצור את כל עמיתיה לעבודה של אשתי, הקב"ה יברכם בבריאות איתנה ויצילם מהקורונה ומכל תסמין.. השתא בעגלא ובזמן קריב ונאמר אמן"

" מה שחסר לי זה שתשארי כאן בבית!!"

נשים לא כאלה חכמות וידעניות, אלא רק כאלה שגרות פה כבר כמה שנים ולמדו בעל פה את התשובות לכל השאלות, פשוט 90% מהשאלות כאן חוזרות על עצמן אז זה רק לשלוף מהזיכרון את התשובות הכי מוצלחות שנכתבו בעבר ולכתוב אותן תחת שמי ולהיראות מה זה חכמה

 

זה נכון שבאנו לכאן כדי ללמוד (גם כאן כאן,לפורום,וגם כאן לעולם). קודם נתמלא בעצמינו ואחרי כן גם נתרום

אבל אין, אתן כאלה מקסימות וממש כיף לשמוע שאני תורמת ושכתיבה היא לא חזות הכל (ויש בי המון מעבר, באמת, רק צריכה לחזק את עצמי בזה)
אהבתי את זה שלא ייפיתן את המציאות כדי "לרצות"אותי אלא מצאתן את מה שכן יש בי

יאווו לא קראתי עדיין תשובות אחרות. אבל אני למדתי ממך המון. המון. בתקופות הקשות גרמת לי לחשוב עמוק פנימה. על למה בעצם להביא ילדים לעולם. איפה האושר. איך לא ליפול ליאוש. איתגרת את תפיסת העולם שלי בכאב הכנה שלך והעמקתי בזכותך.
לימדת אותי שמותר ליפול. שאפשר לקום. אין לימוד גדול מזה.
את מלכה מלכה מלכה. שולחת לך ים תחושת ערך ופירגון!!

הלוואי ואני לא טועה
אבל למדתי ממך על סבלנות, עצומה, אדירה, עם הסיפור של העוזרת בית.
ולמדתי ממך על התמודדות עם או סי די.
או שזו רק אני, וממציאה?

בס''ד

 

1. תודה שכתבת את זה. תודה על הכנות שלך. על הפתיחות שלך. שיתופים כאלה עושים את המקום הזה למה שהוא!

מקום נעים להיות בו,

מקום שמזמין פרגונים ועידודים,

מקום שמעניין לקרוא בו כי הוא אנושי,

כי אפשר להזדהות עם מה שעולה בו...

 

2. מי תורמת יותר? מי שמעודדת או מי שמספקת הזדמנות לעודד? אם אנחנו מדברות על תרומה נטו, לפעמים זאת שפורקת או מבקשת עזרה או עצה היא זאת שמעניקה לאחרות הכי הרבה. היא מעניקה לאחרות אפשרות לעשות משהו טוב, לעזור, לגמול חסד, וזה אחד הדברים להם אנחנו זקוקים הכי הרבה בעולם הזה - להרגיש שאנחנו מרבות טוב בעולם. (חני ויינרוט ז''ל הרחיבה על הנקודה הזאת בספר 'עולם הפוך ראיתי'). אני יכולה לספר על עצמי שהרבה פעמים כתיבת הודעה תומכת מהווה נקודת מפנה ביום שלי, מיום בינוני או גרוע מזה בהרבה, ליום עם כוחות מחודשים ואנרגיות טובות.

זה כל היופי של פורום בעיניי.
אנחנו *מקבלות*
כשאנחנו פורקות.
כשאנחנו מתייעצות.
אבל גם
כשאנחנו תומכות, ומעודדות, ומשתפות מהידע והנסיון שלנו.

ואנחנו *תורמות*
כשאנחנו
חכמות
וחזקות
וטובות לב
אבל גם
כשאנחנו ברגעי שבירה ותסכול ואי הצלחה ופחד ומה לא...

 

3. את מכירה את השרשורים האלה שמישהי כותבת משהו (נגיד שיר) ומלא בנות מגיבות בפרגון? או משהי מבקשת שישלחו לה כוח כדי לעבור איזושהי התמודדות, ומלא בנות מגיבות שהן שולחות כוח? כנ''ל אם משהי מבקשת שיתפללו עבורה. כאן, לכאורה, כל תגובה היא ''רק'' תגובה אחת דומה לכל התגבות האחרות. תגובה פשוטה שנבלעת בים התגובות. תגובה יחסית חסרת חשיבות. אבל בעצם יש לה כוח עצום!!! היא מצטרפת לכל האשכול ועושה אותו למה שהוא - גדול, משמעותי, מפרגן, נותן כוח, מצטרף לתפילות. מי שמקבלת 10-20-30 תגובות כאלה במקום 2-3, מתמלאה כוח! גם אם רוב התגובות דומות!

 

4. אתמול (נראה לי) תרמת לי המון! אמיתי לגמרי!!! זה היה כשהעמוד הראשי של הפורום הפנה אותי לשרשור על מציאת עבודה אצל מי שבדיכאון. הייתה שם תגובה סופר חזקה שלך. קצרה וקולעת ביטרוף. קראתי אותה וחשבתי ''כמה התשובה הזאת צודקת. כמה היא נותנת כוח! וגם אותי, כמה היא מחזקת''. ❤🙏

 

5. מסלול חייך פשוט נותן לי כוח. הוא נותן לי עוד הוכחה עד כמה אפשר לגדול, להתפתח, לצמוח בחיים. מסע השיתופים שלך מההודעות ההן על האושר בעולם ועד להודעה המשמחת כל-כך מלפני כמה ימים - הוא הוכחה ענקית-ענקית-ענקית שהחיים שווים. זה נותן פרספקטיבה, כוח, תקווה. תודה לך על זה!!

 

6. השיתופים שלך על העוזרת מצחיקים והופכים את האווירה לקלילה וכייפית.

 

7. שיתוף על עצמי - אני כבר שש שנים קוראת כאן. כל יום כמעט. המון. את הניק ''קמה ש.'' פתחתי לפני כמה שבועות. לפני זה היה לי ניק אחר. יש לו היסטוריה של מעט הודעות (כ-200+). השתמשתי בו בעיקר לצורך התייעצויות. ממש פחדתי להגיב בפורום. פחדתי שאני אכתוב דברים לא חכמים מספיק. או שנשים אחרות תגיבו למה שאני כותבת, תגידו שזה לא נכון, תתקנו אותי, תתווכחו איתי וכו'. אם באמת היה לי משהו להגיד, הייתי לרוב פונה בפרטי ושולחת מסר. עד כדי כך לא הרגשתי בנוח בפורום, מבחינת הכתיבה שלי או היכולת לתרום לו. לאחרונה קרה לי איזשהו משהו בחיים ואני חושבת שזה גרם ל''קמה'' להבשיל ולהתחיל לכתוב כאן הרבה יותר ובצורה מעט שונה.

 

8. בהמשך לסעיף הקודם, יכול להיות שחלק מההבשלה שעברתי היה להיתרם במשך שש שנים תמימות בעיקר בקריאה כאן. הייתי צריכה לקרוא, לקרוא, לקרוא - לקבל, לקבל ולקבל - ורק אחרי כל מסע הקריאה השקט והארוך הזה, הרגשתי שבנוסף לזה שאני ממשיכה לקבל (כל הזמן!!! באמת!!!), אני גם יכולה להתחיל להביא מעצמי.

 

9. ממש מקווה שכל התגובות הטובות והאוהבות שקיבלת כאן עשו לך טוב על הלב והרגיעו את הנקודה הזאת שהעלת בכל-כך הרבה אומץ ❤❤❤

 

יש כל-כך הרבה סגנונות. כל אחת נהינת / נתרמת / מקבלת כוח מסגנון אחר.

יש מי
שהודעה
כזאת
עם
מילה אחת
או שתיים
מקסימום
בכל שורה,

הודעה כזאת,
מלאת שיקוף
ואמפתיה
פשוט -

משגעת!!
מעייפת!
מרדימה!
אותה... 🤷🏼‍♀️


זה ארוך לה מדי, והיא מדלגת

היישר

להודעה קצרה הרבה יותר, כתובה בסגנון אחר, ושמתאימה *לה*, עונה *לה* ומחזקת *אותה* הרבה יותר.


יש מי שזקוקה למשהו נורא מבין ומזדהה.
ויש את מי שצריכה ניעור וענייניות.

ועל זה הדרך 🙂
וזה עוד יופי של המקום הזה 🙂

כבר שמחת בת אדם

לתגבר סידן, טייץ צמוד שמחזיק טוב את כל האזור

מתייגת את @מוריה
שנתנה לי כל מיני עצות בזמנו

אני הדחקתי את התקופה 🤕

וגם שלא יהיה לחץ על האגן עם ביגוד. שהביגוד יהיה עוטף.

וזהו. אמרת את השאר.

אולי קוראים לזה כאבים סכיאטים?

השתמשתי בחגורת הריון שמאד עזרה

חשוב מאד לא לשטוף את הבית (תנועת הגריפה מכאיבה מאד לאחר זמן)

לא לדחוף דברים כבדים עם הרגל (משלוח מהסופר)

להשתדל שהרגליים יהיו סימטריות.

בלילה לישון עם כרית בין הרגליים

ולעשות מתחת חתול מאד עוזר לכאבים בגב

בהצלחה!

מאודדדד עזר לי שיאצו.. תבקשי הפניה מה רופאה גם לפיזיותרפיה לרצפת אגן. בהצלחה!

עזר לי מאוד לשמור על רגליים ישרות,
כרית בין הרגליים ולהשתדל להסתובב במיטה בלי לקפל אותן..
עבר לי בערך חודש אחרי הלידה לגמרי...

אבל שמעתי שאוסתאופתיה מאוד עוזר

אוסטאופטיה יכולה לעזור . לא כואב מניסיון
יש תרגילים שיכולים לעזור כדאי לקבוע תור לפיזיותרפיסטית של רצפת האגן ולהסביר את המצב.
לי אישית לא עזרה חגורת בטן רק ממש הכאיבה
כדאי לבחון את זה לפני שאת קונה, זה די יקר..

יש כאלה שעוזר להן לישון עם כרית בין הרגליים

בטח אם שותים בכוס חד פעמית פשוטה של 180 מ"ל...

12כוסות כאלה זה יוצא רק 2 ליטר בערך..

אם שותים מגוון נוזלים אפשר יותר מ3 ליטר
הגוף צריך להיות "רווי" נוזלים

חוץ מלהקפיד מלשתות מים, יש מאכלים מסוימים שיכולים לעזור?

צום ראשון בע"ה בהריון אבל עד עכשיו ב"ה עזר לי ממש לאכול ענבים! מלא! המוון! יום יומיים קודם אני פשוט אוכלת את זה הרבה, ושותה כמובן מלא מים. יש בזה סוכר שמתפרק לאט בגוף. אני חושבת שאני פיזית בצומות מרבישה טוב ב"ה, לקראת הסוף קצת קשה...
זה הניסיון שלי...

י"ז בתמוז לא צמתי, היה לי מאוד מוזר, אבל ט' באב אצום ומקווה בע"ה שיהיה טוב.
לשתות הרבה מים. השבוע יהיה חם מאוד...
ולגבי הענבים, לא יודעת עד כמה זה משנה, אני אוהבת את ענבי טלי, ביג פרל, ענבים ירוקים מתוקים וטובים, ויש גם ענבים סגולים ירוקים כאלה ארוכים. לא ראיתי מהם הפעם (לא את אלה הסגולים ממש העגולים, להם יש גרעינים בדר"כ)

לי עוזר גם
ולא לאכול גברים מלוחים ומתובלים ביום לפני

אוךך לאכול אותםםם

לא מנשנשת גברים ברוטב פיקנטי להנאתה

לא טורחת להשקיע ברוטב
ההאאאאאם
וסלאמת

😬
לשתות כל הזמן

לנקות את הפילטרים של המזגן...

יש אופציה של אוורור בסיום כל פעילות.
לוחצים על השלט, וכל פעם שמכסים הוא מאוורר א. עצמו ומונע הצטברות עובש..

Po אולי??

מקפיצה לעוד עצות..

להתחיל להפחית קפה.
להוריד מלח ביום שיתחיל בו הצום.
לאכול רק פחמימות מורכבות בשביל להשאיר רמת סוכר יציבה עד כמה שאפשר.
בגלל אותה סיבה עדיף יותר ארוחות קטנות מאשר ארוחה אחת גדולה.
להוסיף קצת שומן טוב בשביל לעכב את תהליך העיכול.



ו...אחרי הצום בזהירות! לא להסתער על עוגות
גוף במצב אפס סוכר שעולה בבת אחת זה ממש לא בריא.

הלוואי שההכנה תהיה מיותרת

מכניסים את הטבליה עמוק, והיא נמסה מחום הגוף ובהמשך הלילה הכל נוזל החוצה.
תשימי תחתונית או פד, לשמור על התחתונים שלך.

שיהיה בבריאות ושיעבור לך מהר.

אתמול הכנסתי את המוליך די עמוק ולא הרגשתי שום אי נעימות, אבל בנר בקושי נמס
היום משום מה פחות הצלחתי להחדיר עמוק, הכנסתי את המוליך ממש מעט ולכן כנראה הכנסתי את הנר די לא עמוק
אני ממש מרגישה את הנר וזה עושה לי קצת כאב/שורף כזה.
זה תקין?

עם המוליך אבל עם המוליך יותר קל להחדיר עמוק
ומה הכוונה תיתקע לי? הטבליה מתמוססת בנרתיק ויוצאת עם ההפרשות

רגליים בפיסוק.

אתמול הכנסתי את המוליך די עמוק ולא הרגשתי שום אי נעימות, אבל בנר בקושי נמס
היום משום מה פחות הצלחתי להחדיר עמוק, הכנסתי את המוליך ממש מעט ולכן כנראה הכנסתי את הנר די לא עמוק
אני ממש מרגישה את הנר וזה עושה לי קצת כאב/שורף כזה.
זה תקין?

אז זה לא בעיה כל כך

אם שורף,אולי את קצת רגישה למשהו מהחומרים שם?

מהן תופעות הלוואי

לא מצליחה להוציא

לא לגלות יותר מידי תקוות, אבל כן יש סיכוי.

מקלון ביוץ - הריון ולידה - פורטל יולדת

לבדיקות האלה יש בדרך כלל המלצות מדוייקות בהוראות באיזה שעות לעשות את הבדיקה (לדעתי לא בודקים בבוקר- להבדיל מבדיקת היריון).

כדאי ללכת לפי ההוראות, תוכלי לדעת אם באותו יום היה ביוץ אם תבדקי יומיים אחרי והפס כמעט ויעלם לגמרי...

ככה זה היה קורה אצלי וב"ה זה עבד

שמקלון ביוץ גם מזהה הריון

כי זה הורמון דומה מאוד, שרק חסר לו חלק או משהו כזה

תאורטית, אם היית עושה בדיקות דם כל יום, יכול להיות שהיית רואה עליה מתונה, למשל:
5,7,9,14,17,20
ואז זה מתחיל לרדת יותר בחדות, והתחלת הירידה היא בערך זמן הביוץ.

אבל את לא עושה בדיקות דם אלא משתמשת במקלונים.. אז זה מאד לא מדויק. הצבע במקלון מושפע גם מהכמות של הורמון LH בשתן וגם מהכמות ששתית - אם שתית הרבה השתן בהיר וגם ריכוז ההורמון בשתן יורד.

בתמונה ששלחת זה נקרא "שלילי" כי פס הבקרה חזק יותר מפס התוצאה.

תנסי להזכר מתי בערך הפס היה הכי חזק, ומתי הוא התחיל להחלש. תתעלמי מהבדיקות שיצאו חלש אם אחריהן יצא שוב חזק כי כנראה שתית הרבה לפני הבדיקה החלשה.

הביוץ הוא כ 12-48 שעות אחרי הבדיקה החזקה האחרונה, וכל זה מאד בערך.

אז אפשר להניח שבייצת בשבת או היום, לכל היותר מחר, אם הבנתי נכון את התיאור שלך.

שלא אבל בימינו מותר להתקלח ומובן למה רק נהוג לעשות מקלחת קצרה לשם הנקיום ולא לשם התענוג

שהתינוק שלך בן חודשיים שממש מתקשה להירדם, נרדם בקלות כשהולכים עם העגלה על מסמרות מישושיות של עוורים (כן! ככה קוראים לזה..), אבנים לא מסותתות, אוטובוסים שמקפצים על פסי האטה עם מערכת כריזה קולנית, ומשטחי דשא שתוקעים את העגלה וגורמים לה לקפץ כמו תיש

עכשיו נשאלת השאלה איך הופכים את הבית ללונה פארק סואן, כדי שירדם בקלות

ומי ירדים את הקנגרו?

את משחררת אותו כזה בלילה... והשכנים באים לשאול מה זה? ואת כזה- לא יודעת, הופיע פה פתאום מסכן, תנו לו משהו לאכול, תחזירו אותו בבוקר

יש לך כזה סגנון כתיבה עסיסי, אני מתמוגגת פה
יש לי תחושה שהשכנים שלי יחשבו שהוא פרה ויעלו אותו על הגריל🤣

הבן הבכור שלי עשה לנו סרטייייים עם ההרדמות, היה נרדם רק בנידנודים על דברים כמה שיותר מסחררים (למשל לנסוע על חצץ...) בבית היה ממש קשה להרדים אותו בגלל הררצםה החלקה, בעלי היה שם מגבת מקווצ'צ'ת על הרצפה ומנדנד עליה 🤣 הורים צעירים ומשןגעים...חחח

אבל הכל, כדי שהילד יישן קצת🤣
אולי שווה לשבור את כל הבלטות בבית וזהו, ולשתול פה ושם בסלון דשא סינטטי, ומדי פעם איזה רעידת אדמה קטנה..

מה לא עשינו כדי שהוא יישן.
ואני ברגעים אלו מנסה להרדים תינוק אחר.... אבל התייאשתי ונשכבתי על המיטה 🙈

על קפלה משחק כזה מעץ..
או על שטיח בדיוק איפה שהוא נגמר, ואז זה מדרגה כזאת קטנה

לעלות ולרדת משטיח כי זה עוזה תחושה כזו של קפצוץ לעגלה

בסוף ההריון יש מגבלה פיסית של תנוחות, אי נוחות בגלל שהכל מסורבל וכבד ולא נוח.

וגם תופעה של התקשות מפחידה וכואבת של הבטן כתוצאה מהיחסים והגעה לשיא.

זה מההתחלה ככה, וזה פשוט לא השתנה
מהסיפורים של אחרות חשבתי שזה יהיה אחרת

עוברת אחרת את ההריון, כל אישה סובלת מתופעות שונות ואין כללים משותפים לכולן. מ

היו הריונות שלא השפיע, והיו הריונות שהשפיע מאוד מאוד

תלוי כמה רע הרגשתי כי היו לי כאלה וכאלה

שמים במנשא- זה משחרר גזים ומשחרר את הידיים לעשות דברים

לא מסוגלת לתת אותה לאחרים

המקסימום שנפרדנו מהלידה היה שעה. וגם אז אמא שלי שמרה עלייה

רכושנית משו...

אם את צריכה הפסקונת זה לגמרי הגיוני ובסדר..
לפעמים צריך לשחרר כדי להיות אמר רגועה לטובה יותר.
לגבי מנשא- איזה יש לך? התייעצת עם מתאמת?
גיל 4 חודשים זה לגמרי גיל שלא צריך להיות כבד במנשא וממש הצלה

זו מנשא שאפשר לקשור אותה במלא סוגי קשירות..

הקטע שגם צריכה לשבת ולעשות עבודות גמר אז אין כ"כ אופציה לשים אותה...

לפעמים נותנת לאחד האחים שלי להוציא אותה לטיול (גרה ליד ההורים).

עכשיו אחותי באה להוציא אותה קצת

שמחה שהסתדרת!!
גם אני לא אהבתי את הקשירות אבל ראיתי איזה קסם וקינאתי בבעלי שמרגיע אותו בשניות ואני נלחמת איתו על הידיים
אז בילדים הבאים התפנקתי על מנשא ארגו
אבל אם את לא מתחברת אז לא

העיקר שמצאת פתרון

אולי כי אני כזאת פיצית?

אבל לדעתי זה יותר קשור להתאמה מדוייקת של הרצועות למבנה הגוף.

לפעמים אם בעלי משתמש במנשא ארגו ולא בבד והורס לי את ההתאמה של הרצועות אז אני בשימוש אחריו מרגישה כמה שזה נורא והולך לי הגב
כמו שאני שונאת שהוא משנה לי את הכסא והמראות ברכב 🤪🤪

כל כך יפים ומחייכים פתאום?

כבר לא רלוונטי לאתמול

אבל אולי להיום?

ככה עשיתי כשכבר היה לי קשה

הם נהנים בחוץ ונינוחים בטיול,אני שומעת לי משהו עם אזניות,פחות צריכה להעסיק ככה

מטלות קריטיות ללימודים - ואין לה זמן פנוי לצאת לסיבוב עם התינוקת.

לגרום לתינוק להיות פעילה קצת,לראות שמש ולישון טוב יותר אחר כך.

ולאמא לנשום קצת אויר ולשחרר ולרענן  את המוח והגוף שיעבוד טוב יותר

שקפץ פתאום

קראתי לחמותי היא גרה קרוב. את יכולה להיעזר בשכנים או חברות

לא לכעוס על זה. רק לומר בנעימות שאת מבקשת להרים את המכנסיים, כי אנחנו הולכים לבושים. כך מכובד / צנוע. בלי לומר שעכשיו הוא לא צנוע, בלי לעשות מזה עניין. אם הוא לא מקשיב - רק לחזור על הבקשה ברוגע. חוץ מזה כמובן להבהיר את חוסר ההבנה, ונראה לי שבמקום במקרה כזה גם להתנצל - כי כעסו עליו שלא בצדק.

אני מדמיינת בדיוק את הסיטאציה

יש לי בן בכור בדיוק בגילו

לא לעשות עסק . הוא הוריד מכנסיים כדי לקבל תגובה ממך כדי להראות לך כמה הוא כוכס

הדרך הנכונה היא-

להתייחס בענייניות

להגיד לו תרים בבקשה את המכנסיים זה לא מכובד

וללכת מהחדר

הוא יראה שאין לו ״קהל״ וירים בעצמו

 

אחר כך

בזמן יותר רגוע

ללכת אליו ולדבר על מה שקרה

לדבר על התסכול

לקרוא לחוויה שהוא הרגיש בשם- היית כועס ומתוסכל כי .... אני ראיתי שמרוב כעס הורדת את המכנסיים וזה לא התנהגות מתאימה. כשכועסים יכולים- להגיד לאמא, ללכת להרביץ לכרית, לשתות כוס מים קרים, לצאת לרכב על אופניים וכו׳. לתת חלופה להתנהגות הלא מתאימה באופן בו פעם הבאה אם יקרה כזה דבר- הוא ידע איך הוא יכול להביע תסכול בצורה מתאימה

חיבוק ובהצלחה

עושה את זה וחיקה אותו?

תיכף יבואו כל החכמות...

הוא מייד הרים אותם

 

אבל  ראיתי שהוא מסתכל עלי בפנים שמחכות לראות איך אגיב

 

הנקודה שמטרידה אותי זה מאיפה הוא הביא את הרעיון לבטא באופן הזה את הכעס שלו??

הוא יודע כמה זה נקודה חשובה אצלך שאין דבר כזה להסתובב בבית בלי תחתונים. אז הוא כ''כ כעס שניסה להראות לך בדרך כזו של לגעת לך בנקודה שתטלטל אותך כהוגן.
אל תתרגשי יותר מידי ובטח אל תראי לו שזה מטלטל אותך, אחרת הוא יגלה שזה אחלה פתרון לנער אותך כשצריך משהו. אני חושבת שהייתי אומרת טון הכי אדיש שלי- ''טוב, אתה כבר ממש מתחיל להתבלבל''

והאמת שאם הוא הרים מיד, גם את זה לא צריך להגיד. הוא יודע בדיוק מה את חושבת על זה...

אז הוא עושה משהו שאת לא מרשה בשביל לעצבן אותך.
זו דעתי
(האמת הייתי כנראה מתפוצצת מצחוק ומנסה לא להראות לו)
אפשר לנהל שיחה על מכובדות וצורה להתלבש בה. אבל לזכור שהוא בן 6 והראש שלו נקי מרב מה שאת חושבת עליו.
מניחה שאם חס ושלום יש מקום לחשש כלשהו אז בשיחה שתערכו זה יעלה... תגידי דברים כמו - אנשים נורמליים מעל גיל 3-4 לא מורידים בגדים באמצע הרחוב/ בחברת אנשים נוספים ואם חס ושלום הוא ראה משהו הוא יגיד את זה.
אבל לדעתי זה סתם מעשה משובה

אם זה הסימן היחיד, אין סיבה לדאגה. התערטלות (ככה כותבים את זה?) בגיל כזה - התנהגות מוכרת וקיימת.
הילדים יודעים מה מציק לנו ואיך ללחוץ על הכפתור הרגיש!
יכולה לספר על עצמי, שבגיל 4-5 בגן עירייה היו בנים שהורידו מכנסיים בתור מעשה קונדס, כשהגננת לא הסתכלה.
גם לבת שלי בגיל הגן וגם לבן ביסודי קרה ש'חברים' הציעו 'לעשות פיפי ביחד' בגינה. כשהשירותים בבית היו ממש ליד.
בקיצור זה קורה והילדים אח'כ גדלים בסדר גמור.
חוץ מהאנשים שלא גדלים אף פעם וממשיכים לעשות את זה כל החיים בהפגנות (;

אבל אני רואה שהובנתי...

אני שונאת פוליטיקה. פעם לא ידעתי מה קורה בעולם סביבי. מבחירה
אבל היום. הוי היום. אין לאן לברוח.
מחזיקה את עצמי לא לדבר פה על שום דבר מזה ולשמור את הפורום פה מפלט.
אבל העולם באמת באמת באמת באמת נפל על הראש. אני רק מקווה שמשיח יש לו איזה נס ממש רציני בשרוול כי אחרת אפחד לא יאמין לו שהוא המשיח במצב הזה 🙄🙄🙄

ואם לא בבית אז למדו בגן הם שומעים את ההורים הם שומעים כשהם יוצאחם מהשרותים שזה משהו שמצופה מהם.
אז עכשיו הוא רק בוחן גבולות רוצה לראות אם זה מקפיץ אותכם או לא פשוט תתעלמו תתעלמו תתעלמו
בגיל הזה הם כבר מרגישים מבוכה והוא לא ימשיך אם הוא יבין שזה לא מעניין אתכם.
אני מבינה מאיפה השאלה שלך ולמה זה מתריד אותך אבל אני חושבת שאם זה רק זה ואין עוד סיבות לדאוג אז לא צריך לדאוג סתם

מאוד יבשה חבל שאתה מתנהג בצורה כזו זה לא מתאים לילד גדול כמוך
העיקר לא להתעצבן ולא להתרגש כי אם כן הוא יעשה את זה שוב

וגם אתמול התחילו לי הרגשות שונות בחזה

בהתחלה זה היה ממש בהיר ואז אחרי איזה 20 דק זה נהיה יותר הצבע הזה. זה משנה כמות הזמן שמחכים?

תבדקי שוב עוד יומיים

אבל מניסיון שלי,

אם אין היריון בדכ לא מופיע בכלל פס גם אחרי 10 דק.

 

בערבון מוגבל כמובן.

אולי תעשי בדיקה נוספת או בדיקת דם?

גם עם כל התחשובות של הגוף שכתבתי.

תעשי אולי בדיקת דם לראות מה הרמה של הבטא...

אז אני חושבת שלכן זה חלש. ובטח עוד שבוע כבר יהיה בעה חזק. אבל גם אעשה בדיקת דם

בשעה טובה
גם פס בהיר זה פס

ואת התכוונת חברה (Hevra)

היריון