אני אתחיל-
בהריון הראשון היה לי איזה שאלה, לא הבנתי כלום עדיין, כתבתי בגוגל וזה הכניס אותי לפורום
ומה שנקרא הצצתי נפגעתי
עד אז לא ידעתי בכלל מה זה פורום, חחח...
ומאז אני כאן עם תק' שפעילה יותר ותק' שפחות
מקבלת כאן מלאא מידע בנושאים נשיים למיניהם שלא הייתי יודעת בדרך אחרת, מרגישה שזה ממש מעשיר אותי..
ואתן? כיצד הגעתן לכאן?
לא אמרתי לו כלום כי באמת שאני לא יודעת אם יש טעם להגיד משו ומה...אני קבוע משמינה בהנקה
לפותחת- חיבוק הזדהות
מה זה מבינה ומזדהה, ממש.. כתבתי על זה כבר כמה פעמים.
כל חיי מתמודדת עם המשקל.
והיום אחרי 3 לידות אני עם עודף של 35 קילו בכיף
ולאמצליחה
לרדת
מניקה, ועם גלולות.
אבל בלי קשר קשה לי לרדת..
אני קונה בגדים מחמיאים, משקיעה במטפחות, תכשיטים ואיפור
וכל יום הוא מלחמה לאהוב את עצמי איך שאני למרות הרצון האדיר לשינוי. זה לא סותר.
העיקר מה את משדרת.
עוד דבר חשוב שלמדתי
מאוד קריטי אם יש לך סנטר ( או סנטרים כפולים) או לא
אני מרגישה שבגוף אולי אני לא נראית דבת על חלל
אבל בגלל הסנטר שנעלם ועד היום מחפשים אותו ולא מוציאים
אני נראית כמו שקנאי בהריון בסנטר
דברים שיכולים לעזור ולא דורשים דיאטת רצח-
לאכול א. ערב מוקדם ולהוריד פחמימות בא. ערב. נניח, סלט גדול עם חזה עוף וטחינה.
מרק עם קטניות ומלא ירקות
פשטידה מירקות וחלבי
חביתת ירק מושקעת וסלט
ועל זו הדרך
ולשתות הרבה מים
בהצלחה רבה!
חדשה ישנהאחרונה
אנחנו בשבוע 15+1
האם זה נחשב כבר שנכנסנו לחודש רביעי סופסוף?
הזמן לא עובר!
בתי 123
נראה לי זה מה שיקרה אצליאם_שמחה_הללויהאחרונה
ההכל בסדר, מקולחות אכלו מסודרות הכל טוב
ומה איתך ככה מתרועעת פה??
מודה ומתוודה שיום שישי כשאנחנו בבית אין באמת צהריים נורמליים
אין לי הסברחנקת!
אז אחרי שהתחלתי מהסוף ושיתפתי בסיפור הלידה האחרונה, והשלישית במספר ישתבח הבורא, חוזרת אחורה ללידת הבכורה, המהממת, המתוקה האהובה, הקסם, חיים של אמא, שהיום הייתה בת 3!
תשיעי. חם לי, כבד.
הייתי יותר מדיי פעמים במיון סתם. לא רוצה ללדת בשבת, הרב שלנו פוסק שאם נוסעים בשבת מותר שרק מלווה אחד יצטרף. במי לבחור, אמא או בעלי?
יום ראשון39+2 (דרך אגב את שלושתן ילדתי ב39+3).
מעבירה את הזמן. קופצת לחברה שהרבה זמן לא הייתי אצלה.. אמא שלה שואלת- נו מתי את יולדת? ואני אומרת לה בצחוק- אתמול, אני מתה כבר ללדת!
חוזרת הביתה.. בדרך עוצרת קונה אננס ומנגו מיובש- אני חולה על זה.. ללא תוספת סוכר.
האננס מתחסל ברך הביתה, את המנגו מוסיפה לתיק שהכנתי לחדר לידה, שאספתי וארזתי בשקיקה ובשידה תוך כדי קריאה וצפיה בסרטוני המלצות, ועשיית ממוצע של כל ההמלצות.
שוכבת לנוח.
16:20, באה לקום מהמיטה. פתאום, משהו משפריץ על המיטה.. מה זה ברח לי?!
נעמדת.
הלב שלי דופק.
אני ממש מטפטפת.
אבל ממש.
מה עושים?
מתקשרת לאמא- אמא, יירדו לי המים! (אחותי ילדה שלושה שבועות לפני כן ילד 3 גם התחיל לה בירידת מים)
מה עושים?!
מתקשרת לבעלי- תבוא לבי"ח, יורדים לי המים.
זהו. זה קורה.
כמה חיכיתי, דמיינתי, איך זה יילך, איך אצא, מה אלבש.
הנה זה בא.
הלב שלי פועם בהתרגשות...
נכנסת להתקלח, מתלבשת, מתאפרת.
יוצאת, בפעם אחרונה מהבית כאשה.
נועלת-אחזור כאמא בע"ה.
פוגשת אותי חברה עם 2 בלוטות- cבטן הריון ותיק גב מפוצץ..
לאן את הולכת??
צריכה להביא משהו להורים.. ובלב חושבת- נכדושקה...
אמא אוספת אותי.
זהו זה, נוסעים.
18:00- מתקבלת לחדר לידה.
מחליפה לחלוק
מה עכשיו?
אמא מביאה משהו לאכול.
יושבים, מחכים, מתפללים...
שעה 10 מתחילים צירים כל 20 דק'.
אוקיי, אז זה צירים!!!!! כל מה שחשבתי שזה צירים- משחק ילדים..
הצירים מצטופפים. אני ואמא הולכות במחלקה. אני והבעל עולים יורדים מדרגות..
צירים כל 15 דק'. כל 13 דק'. 10, 8,7,...
וואו.
4 לפנות בוקר- חוקן..
פתאום הצירים מתרחבים ממש.
ב10 בבוקר- אותה פתיחה כמו כשהגעתי. 2.
מחליטים על פיטוצין.
אני בוכה.
מה, הגוף שלי לא יכול לבד?
אחותי בטלפון צועקת על אמא שלי- שלא יתנו לה פיטוצין לפני אפידורל!
אבל אני בנתיים עם ציר פעם ב10 דק' רבע שעה, לידה ראשונה, ואם אפידורל רק יעכב?
בהשגחה רופאת הנשים שלי הייתה במשמרת בבי"ח והמליצה לנסות בלי...
3 שעות שוכבת מחוברת לפיטוצין ומוניטור וציר כל 10 דק'.
אמא שלי מנסה לשכנע אותי לקחת גז צחוק- ואני מפחדת לאבד שליטה לא מסכימה בשום אופן...
השעה 14:00
פתאום
משום מקום
ציר של החייייייםםםםםם
רק נגמר, ומתחיל שוב!
ומאותו רגע, 3 צירים רצח ב5 דק'.
ואני תקועה באמצע מלהסתובב מהצד לגב.
צורחת אפידורל אפידורל
צרחות
בכיות
אני לא יכולה
בבקשה עזרו לי
אנילא יכולה
אחחח איהההה!
אמא שלי לא עומדת בזה ובוכה איתי (מי שלא זוכר מהאפיסודות הקודמות- אמא שלי רוסיה נטולת רגשות למראית העין)
ואני החלטתי לדחות אפידורל עד לא אשר מזמן.....
החלפת המשמרות!!!! קולולו גאון שכמותי..
צורחת 45 דק' סיוט של החיים.
מגיע אפידורל.
כולם יוצאים.
אחות נחמדה מאוד, בת 200 חושבת שהיא בת 5 עם שתי צמות אפורות,
ממש הצילה אותי. עזרה לי לשכב נכון. החזיקה אותי. נשמה איתי. הרגיעה ממש
ואני בוכה תוך כדי מכאב, ובשניה שהאפידורל משפיע נרדמת.. פשוט כך...
השעה 16:00 העולם מושלם עם אםידורל. קצת נחה. מסתובבת.
קצת תהילים
אמא הביאה ארטיק.
פתאום, משהו ממש לוחץ לי למטה. קוראת למיילדת- היא אומרת לי יופי פתיחה 6 מתקדמים. אני אומרת לה לא, אני מרגישה שצריכה להתפנות גדולים. היא אומרת לי לא זאת התחושה.
מזכירה- עשיתי חווקן.
אני אומרת טוב אם ככה, סבבה.
התחושה לא מרפה רק מתחזקת. אני אומרת לאמא שלי בצחוק שעוד שניה בורח לי.
היא קוראת למיילדת, והיא אומרת לי טוב נו אם את חושבת שיש לך תעשי- היא התכוונה שני אלחץ ולא ייצא כלום.
עכשיו אפשר להריץ קדימה מי שלא נעים לה
יצאו לי כמויות הזויות.
האחות הייתה צריכה להחליף סדינית באמצע.
הרופאה אומרת לה- מה זה לא עשית חוקן?
האחות אמרה- זה אחרי חוקן..
פאדיחות.
זהו, אני בנחת, נחה לי. כל שעה הפתיחה מתקדמת.
בעשרה ל10 בלילה בלעי יוצא להביא משהו לאכול. אמרנו לו בצחוק שאם משבהו יתפתח נתקשר.
המיילדת בודקת
פתיחה 10
ראש בפלוס 1
פותחת חבילת לידה.
מה? כבר??
אמא תתקשרי אליו שיבוא!
אמא מחזיקה רגל, המיילדת רגל שניה.
אני על הצד
לוחצת
לוחצת טוב
22:08, הנסיכה בחוץ
נשמה של אמא
ילדה מיוחדת שאין דברים כאלו
פוקעס של ילדה בת 5
לב ענק
וחיוך כובש
תודה לך ה'
את כתבת מהמםם
ריגשת בטירוף!!!!!
ושוב אתכם אנחנו לא רגילות לצרוח סתם ככה בפני אחרים..מתארת כמעט את מה שהיה לי בלידה השניה, וואי וואי..
ועוד אצלי בעלי לא היה שם בלידה בא אחרי..
אז לשמוע מאמא או אחות זה גם משהו..
זוכרת כל בכי, כל כאב..
כתבת מרגש ממש..
התחברתי ממש
אבל ילדתי בחדר לידה הזה(בשערי צדק) לפני שהוא הוסב לחדר לידת מים.
חדר שווה בטירוף! בגודל של אולם שמחות
אני יודעת שבכללית יש...
בכ"מ, תעדכני כשילדת!!
פלא הבריאהאמא שלה.GBS חיובי שלא הספיקו לתת אנטיביוטיקה, יומיים אחרי הלידה התינוק חלה בדלקת קרום המוח קשה ועד היום הוא פגוע מאד מאד! המטרה שלי היא לא להלחיץ כמובן, וככל הנראה ברוב המקרים אכן הילד בסדר, אבל לא הייתי מסתמכת על זה בכלל, כי אם הילד כן נפגע אז הפגיעה עלולה להיות מאד מאד קשה. אגב, גם אני הייתי במשך כל חודש תשיעי עם פתיחה של 3.5 ובציר הכי קל שהיה לי הלכתי להיבדק כדי להספיק את האנטיביוטיקה
שלום וברכה.
חיברתי 2 טבעות נובה-רינג, וזה הצליח למנוע את המחזור עד סוף השבוע השני של הטבעת השנייה. למרות זאת, השארתי את הטבעת עוד מספר ימים אחרי תחילת המחזור. מתי להכניס את הטבעת הבאה, בתום שבוע מהוצאת הטבעת הקודמת (השנייה), או בתום שבוע מתחילת המחזור הפעיל?
תודה לעונות...
תודה על התשובה.
אבל השאלה לא הייתה אם אפשר לאחר, אלא להפך, אם אפשר להקדים ולהכניס את הטבעת החדשה 7 ימים אחרי תחילת המחזור (למרות שמזמן הוצאת הטבעת עדיין לא עברו 7 ימים).
(את הקובץ, אם אפשר לשלוח לא כקישור. אפשר גם בפרטי).
תודה ושבת שלום
סיפור מיוחד ממש!
כמה ניסייםםם
לידה (3) - הטובה ביותר שהיתה!!!! ובהזדמנות אספר על הלידה ה-2 מורכבת יותר. ה-1 היתה גם מדהימה. ב"ה.
הכל התחיל ביום שישי.
טילפנתי לאחותי שתבוא לשהות איתנו שבת כי אי אפשר לדעת לאן יתפתחו הדברים- אני בשבוע 38.
יוצאים לקניות, דודה של בעלי פוגשת אותנו בסופר ומזמינה אותנו לארוחת שבת. כייף
הולכים ברגל . הדרך רצופה בעליות מתישות.
ואני מרגישה מוזר. מתחננת כל כמה דק' שיאטו את קצב ההליכה.
אחרי הסעודה חוזרים הביתה.
מתעוררת ב-7 בבוקר מכאב חד מחכה והנה שוב כאב חד.
מעירה את בעלי והוא אומר "תשתי מים שירגעו הצירים" 
הוא הולך לבית כנסת קרוב והתחלתי לתזמן, כל 5 דק' במשך חצי שעה יש ציר.
כולם ישנים.
מעירה את אחותי ומעדכנת שכנראה הגיע הזמן.
פתחה עלי זוג עיניים "מה , מה " מסכנה הבהלתי אותה כהוגן.
לא הספקתי לענות ותוקף אותי ציר,
בעלי חוזר ב-10 ושואל נו? ואני עונה: יוצאים.
יורדים לקניון בעלי מביא טלפון מזמין גוי של שבת.
עולים לרכב ו.................אין צירים כל הדרך לבית החולים.
לא נעים........... אני אומרת לבעלי והוא מביט עלי ועל הנהג, ושוב עלי. "את בטוחה"? הוא שואל, ואני חושבת "רק שלא חיללנו שבת לחינם"
והוא מהמם שכמותו מסביר לי שלא משנה אם הפסיקו הצירים זה מצב חירום.
נכנסים לבית חולים החלטנו להתאמץ מעט לעלות ולרדת שיחזרו הצירים.
ואין...נעלמו להם.
הולכים לפחות לאכול ארוחת שבת.
פתאום זה חזר. באמצע הביס. ציר עוצמתי. בעלי מבסוט. ו....גם אני. תוך כדי התקפלות מנסה לחייך.
יורדים לחדר לידה, בודקים פתיחה 3 ואומרת לי כנראה תלכי הביתה, כי בנוסף הצירים לא היו (לדעתה) חזקים/אפקטיבים. שולחת אותנו לסיבוב של 3 שעות ואחכ להבדק שוב. ואז יחליטו.
אני אומרת לבעלי "אין מצב שאנחנו מחללים שבת על כלום אני יולדת בשבת."
יצאנו לסיבוב. ופתאום זה בא אחד אחרי השני.
כואביםםם.
ואני נעצרת כל 5 דק' מתקפלת. אחרי 30 דק' כן? 30 דק! לא 3 שעות, אני אומרת לבעלי אין מצב.
אני עוד שניה יולדת פה. הרגע יורדים חזרה.
יורדים במדרגות חירום ופתאום מרגישה לחץ מטורף למטה.
אני מחזיקה עם היד שם (מדמיינת שעוזר ,אולי אתפוס בזמן) וצועקת לו אמהלה יש לי לחץ מטורף ,משהו יורד ממני.
והוא "תרוצי תרוצי" ופתאום נתקפת בציר מטורףףף. ואני אומרת לו "אני עוד שניה יולדת"
והוא נלחץץץץ ואומר עוד פעם "תרוצי , תרוצי". אחרי שנרגע הציר. טסתיייייייי.
בהמתנה יש מלא זוגות ואני פשוט נכנסת אחוזת טירוף. ואומרת לה "אני יולדת"
והיא באדישות בואי נבדוק אותך. באה לעלות על המיטה, פתאום ציר מטורף. אני תופסת את היד של בעלי, כמעט תלשתי אותה מהמקום מרוב כאב וכשזה נרגע אני חושבת ואומרת אולי אסור לנו לגעת בכלל.
עולה על המיטה.
שוב ציר, שיואוווווווו. היא ממשיכה באדישות ופתאום צורחת תפנו לי חדר לידה על מרגישה את הראש או משהו כזה. כבר לא זוכרת.
מטיסים אותי לחדר לידה.
לא נעים בחוץ כולם מסתכלים על הצעירונת שלפני רגע עקפה את כולם. מובלת אחר כבוד לחדר לידה.
עצמתי את העיניים מבושה.
בקושי מגיעים לחדר לידה ואני צועקת יש לי לחץ חזק. אכשהו מעבירים אותי מהר למיטה של חדר לידה .לא מספיקה להחליף לחלוק.
ואני אומרת להם אני לוחצת זהו.
הם (היו 3 אחת מיילדת, אחת סטאג'רית, וזו שהביאה אותי) עסוקות בלארגן דברים ללידה ואני מתחילה ללחוץ לבד.
הם קלטו זריז שאני יולדת. ומיד באו , תלחצי. לחצתי פעם אחת והנה היא.
יצאה. היפייפיה שלי.
ואני אומרת להם תסתכלו בעיניים שלה היא בסדר? היא נורמלית? והם "היא מתוקה ומהממת"
ואני עוד פעם שואלת בטוח?
(באו"ס ראו נקודה אקוגנית בלב, סחבתי את הפחד כל ההריון)
אמרו לי גברת יש לך תינוקת מהממת. תנשמי עמוק. נרגעתי.
וזהו.
השלייה יצאה שלימה אבל נותרו מעט קרומים. מוציאים אותם.
ואני יושבת. מניקה את הנסיכה שלי.
רגועה.
איזה הרגשה נפלאה להיות אחרי הלידה.
מרעש מטורף נהיה שקט וחמים כל כך.
תודה לבורא עולם.
אקונהמטטהmiki052(הרגשתי אז כבדה וחלשה, אך זה היה היריון תאומים)
בשאר ההיריונות זה נד בין 12 בערך לבין 8.5. כמובן, כשהיה 8.5 הייתי גמורה מחולשה... וגם כשהיה בסביבות 9 לא היה נחמד 
מתואמתרוב הסיכויים שהעייפות נובעת מן הכבדות... או מחוסרים אחרים.
זה מאוד משפיע
אני ממש מרגישה שיש לי כוח בהריון, לא כל הזמן עייפה
הייתה פעם שאחרי הלידה איבדתי המון דם וירד לי ל8 וממש ראיתי הבדל עצום בהתאוששות
