בלילה התחילו צירים, כואבים בעיקר בגב
מתזמנת, בסביבות כל 10 דקות, ציר ממש גבוה וכואב של דקה.
מתייעצת עם חמודה שהיתה ערה פה וממשיכים לתזמן.
וגם @קרן-הפוך שלחה לי מידע שממש עזר לי
חוץ מבעלי לא מעירה אף אחד, למרות שבעלי לחוץ שנצא בזמן.
מחכה שיצטופפו הצירים והם נשארים פחות או יותר אותו דבר.
יש צירים קטנים בנוסף אבל לא מרגישה שזה זה.
ומשהו מתחיל להבהב לי בראש שהמנח לא טוב!!
עושה עוד תרגילים ועוד אמבטיה ועוד כדור פיזיו.
והצירים עדיין כואבים בעיקר בגב. (בלידה הראשונה זה היה ככה ויצאה מנח עורף)
בבוקר מתקשרת לחברה שאולי נצא והיא תיקח את הילדים.
(בסוף הפלאפון שלה היה מנותק ועוד תיכננו להתקשר אליה בלילה חח)
אומרת שלום לילדים בעלי לוקח אותם לגן ואני מתארגנת בבית.
יוצאים עם התומכת להבדק היא אומרת שזה לא נשמע ממש בלידה אבל בא נראה מה עושים ואיפה אנחנו נמצאים.
הגענו לבי"ח הכל ריק ורגוע.
שלחו לא.ס ועשו מוניטור ובדיקה הפתיחה 3.
בא.ס ראו שבאמת היא עם ראש למעלה ופה פתוח
והתומכת עושה איתי מלא לא תרגילים ומדרגות ותנועות לביסוס והתברגות.
בכל פעם שיש ציר אנחנו נעצרות ועושות תנוחת ירידה ללמטה והיא מעסה לי את הגב..
חוזרים להיבדק עדיין אין תדירות גבוהה.
ופתאום מגיעה רופאה ואומרת שלא כדאי לי להשתחרר ויאללה כדאי להיכנס לחדר לידה
ולשקול זירוז.
התומכת והמיילדות נותנות לי את כל הזמן לשקול ולהחליט מה טוב לי.
(הרופאה זועפת לעצמה, אני לא מתיחסת...)
אני בוחרת להישאר בבית חולים זה יותר מרגיע אותי, פחדתי לחזור הביתה ולסבול לבד את הכאבים.
(לא ישנתי בלילה) הילדים מסודרים אצל החברה ומחכים לשמוע מה קורה.
עושים סטריפינג 1.
ואז אני נכנסת לחדר לידה- התומכת חברה של המיילדת וזה גורם לי להירגע ולצירים להיות טובים יותר.
אמבטיה כדור פיזיו כל מה שאני רוצה.
פתיחה 4 וחצי - בשעה 3 כזה בצהריים, עדין אין משהו ממש ממש .
הכל רגוע בעלי נח על הספה, מדברים בינתיים איך עוד לקדם.
המיילדת צוחקת על שמן קיק שהוא משלשל התומכת רצינית לנסות להשיג.
מחליפים מילדת ואז מגיעה אליי מישהי בשיטה טבעית כמו שרציתי
אך בסוף מתחלפת עם המיילדת שאחראית על כולם כי הגיעו עוד כמה יולדות ביחד
וגם לתומכת פתאום הגיעה עוד יולדת שהיא צריכה להיות איתה שמו אותה בחדר ליידי.
אני לבד.
מפחדת מאד.
מגיעה האחראית על כולם בדיקה פתיחה 5 המחיקה גדולה, היא מעודדת שמתקדמים.
שואלת רוצה אפידוראל? בינתיים לא.
שוב האמבטיה ואז מוניטור על חוטי שמתגלש ומדאיג את כולם כי נהיה 0 על הדופק, ד' ישמור.
עולה למיטה היא שואלת עם אני רוצה עוד סטריפינג, כן אני מסכימה.
הלאה פתיחה שבע ואני מתחילה להילחץ.
היולדת מהחדר השני צורחת כל הזמן (כמה שעות) צרחות מפחידות והתינוק לא יוצא!!!
בעלי עם התומכת בפלפון היא שואלת מה קורה ואז רוצה להגיע אליי ו...
לא נותנים לה להיכנס כי מתברר שהיולדת השניה היתה עם חום פתאום.
אני מתחילה לקלוט שאהיה לבד שוב.
בוכה שיהיה טוב ומפחדת.
המיילדת שואלת אותי למה אני צריכה את התומכת, והתחלתי לבכות לה, אני לבד
אני לא יכולה ככה. תהיי איתי לפחות, את כל רגע הולכת.
היא נשמה ממש ומבקשת ממילדת אחרת להחליף אותה ועושה לי מלא עיסוים ותנוחות על המיטה.
היא לא הסכימה לי לרדת כדי שלא אלד לה באמבטיה
.
עדיין היולדת צורחת בחדר ליד והמיללדת אומרת לי יאלה בואי תלדי לפניה.
אני צוחקת לעצמי זה נשמע אגדה.
ואז היא מציעה פקיעת מים .
ואני אומרת לה עוד מעט, אני עייפה אני בכלל רוצה ללכת הביתה, רוצה לישון, אני מפחדת.
)