פורום הריון ולידה (עמוד 2705)

ואת מניחה אותו במיטה הכי בזהירות ובעדינות ובשקט...
ואז בטעות נוגעת באיזה משחק והוא פוצח בשירים ומנגינות🤦‍♀️

או נתקלת בכסא והוא נופל ברעש

לי עוזר ישר לשים לו מוצץ ואז הוא ממשיך לישון

אני מרדימה אותו במיטה שלו, מניחה עליו יד. אני יושבת על המיטה שלי.
כשהוא נרדם צריך להוציא את היד בעדינות, בלי שהשעון שלי יתקע בדופן של המיטה. זה סבבה.
הבעיה היא לקום מהמיטה בלי שהוא יתעורר.
הוא אשכרה מתעורר מהחריקות של המיטה. 😮

בס''ד

 

התכווצתי כולי..... ברררר....

 

 

סיכמת את זה מעולה!!!

אך שיבשתי את החלב החזה פשוט ירד משמעותית.

מעצבן חחח

הנקתי ממש קצת בהתחלה וזהו

 

אחרי שגדל בהריון.

בהתפתחות הילד יש לי בן עם עיכוב התפתחותי.
וממש אין לך מה להילחץ מהאיבחון .
ברגע שתהיה אבחנה תצטרכו להגיש את המסמכים למחלקת חינוך מיוחד בעיריה שלכם ויעשו לכם וועדה בשביל לשבץ אותו בגן מתאים.
באופן עקרוני הוועדות כבר היו אבל יש תמיד וועדות נוספות למקרים כאלו של איבחון מאוחר.
הבן שלי בגן שפתי ונכנס לגן עם מילים בודדות היום אחרי שנה למרות הקורונה שמפורים לא היה בגן הוא התקדם מאוד מאוד.אוצר מילים גדל וכן אומר צרופים של 2-3 מילים .יש עוד המון עבודה איתו אבל הוא מתקדם.
תשמחי שהעבודה עם קלינאית תקשורת עוזרת זה סימן מצויין ליכולות שלו.
חיבוק גדול ובהצלחה

את נותנת לי כוח ואופטימיות

באמת עודדת אותי

רואים מה הבעיות עדיין בלי לשים שם מפורש לפעמים

ורואים מה צריך, ריפוי בעיסוק ,קלינאית תקשורת,פסיכולוגית 

ולפעמים לאט לאט רואים אותו ומדברים עם ההורים ובסיכום של תקופה רק מחליטים

אם תצטרכו גן מיוחד אז כן יזיזו עניינים כדי לראות לאן יהיה הכי טוב, וזה כבר בעירייה 

רופא התפתחותי יתשאל אותך לגבי הילד, ינסה לתקשר ולשחק עם הילד, יסביר לך את ההתרשמות שלו ויתן לך בכתב את ההתרשמות ואת ההמלצות. ע״ס מכתב זה את יכולה לקבל טיפולים ולפנות לועדת השמה לגבי גן

איך פותחים???

סורי 

אני לא יודעת

כתוב עליו "שרשור חדש"

תלחצי עליו ותכתבי

ואפילו הפחידו יותר
שבסוף הכל היה בסדר ב״ה
הסיפור קרה ממש לפני מעט זמן (כמה חודשים)

איך הנשימה שלך

וגם הכאב בא והולך...
מקווה שילך לגמריי...

תודה

גבות, עצמות לחיים?
לי לפעמים כואב הסינוסים בלי צינון.

הייתי תומכת במשהו שחשוב לי אישית שיהיה לי אותו. וספרון שירים לא נכלל בזה עד כמה יפה שיהיה 💕

אני חושבת שתמכתי אולי בהדסטרט אחד בכל חיי אז אני כנראה לא דוגמא טובה🙄

בעיקר עם הנושא חשוב לי פחות לקורונה.

מה זה פרוייקט הדסטארט?
ותומכות הכוונה תורמות בשבילו?

פרוייקט "מימון המונים" שבו אוספים כסף לצי\ען מטרה כלשהי דרך מכירת "תשורות". 

למשל במקרה שלי יהיה נגיד מארז 3 גלויות מתוך הספרון בX שקלים 

לתמוך זה לתרום אבל גם לקבל תשורה בדרך כלל.

משתדלת לתמוך במי שצריך אוכל לילדים. ופחות דברים כאלו.
בתקופות אחרות יש מצב שכן.

השירים שלך כל כך מיוחדים ומדברים אלי.

סתם ספרון- לא מאמינה שהייתי חושבת שיש לזה ערך

לספרון שלך שחוויתי דרכו כל-כך הרבה- אני חושבת שכן

שמחה לראות שנגע בך

וכמובן לא חייבת....

גם כי אני בעצמי בעולם הזה של הכתיבה, והייתי רוצה שיפרגנו גם לי, למרות ובגלל הקורונה...

וגם כי אני מכירה אישית את הפרויקט שלך, ויודעת שהוא עתיד להיות מוצלח, ויודעת שהוא ייגע בי ושאשוב לקרוא בו שוב ושוב...

אז כן, אני בהחלט אתמוך בך

וואו 

בס''ד

 

בתקופה הזאת קיצצנו כמעט את כל המותרות שהיו לנו ואנחנו זהירים מאד בהוצאות שלנו...

 

ואחרי ההקדמה הזאת - אז כן, הייתי תומכת בפרויקט שלך ללא היסוס, וזה גם מה שאני מתכוונת לעשות כשתבוא העת, בלי נדר ובעזרת ה' 

 

לא רק כדי לתמוך בך, אלא כדי להעניק לעצמי גרסה מודפסת וכרוכה של השירים החזקים והיפים כל-כך שלך 

 

 

 

 

בהצלחה מותק ❤

תודה רבה!!!

יש כל כך הרבה למי לתרום
כאשר ההכנסות הצטמקו ולא ברור מה יהיה בעתיד.

כנראה השאלה היא מי קהל היעד שלך.
יש אוכלוסיות שלא נפגעו, או שהפגיעה לא משמעותית עבורם
ואפשר גם לייעד לבני משפחה, חברים, אנשים שמכירים אותך (כמו פה) שיהיה להם סיבות לשלם למרות המשבר הכלכלי.

תןדה שענית

כאב לי בטירוף ולוקח מלא זמן!!!!

מאחותי הבנתי שאחרי כמה פעמים הכאב פוחת, לא לא היתה סבלנות🙈

אולי עכשיו המכשירים משוכללים ומהירים יותר...

הכי טוב, מוציא מהשורש ולא מלכלך

מורידה בבית איך שנוח לך, בניגוד לקוסמטיקאית שיש זמן תור והיא מוציאה מהר בלי לתת זמן להתאושש מהכאבים.

לפעמים הראשונות כדאי לגזור את השיער לפני, זה פחות כואב כשהשיער קצר אבל השיער גם מדלדל עם הזמן

לא כואב לי במיוחד, לא זכור לי כאבים בלתי נסבלים

משתמשת עד היום אבל לשיפוצים. בעיקרון עשיתי לייזר.
לא יודעת אם זה פתרון למשהו קבוע. זה מעצבן ולא נעים

אחרי כמה פעמים לא ככ כואב...

כנראה שזה כל האחת ורמת הרגישות שלה
יאללה הלואי שיהיה לי אומץ ללכת ללייזר אמן

וגם היה לי החזר ממכבי שלי ותכלס בעלי דחף אותי והחלטתי לאזור אומץ... יש מקומות שממש כואב אבל לגמרי שווה את זה!!

אם אפשר לשאול איפה עשית?

עם כל המכונים
אני עושה בדבי וולף, יכולה לשאול בפרטי בכיף

וואי בניתי על זה..

אז יש לי עוד טיפה זמן.. ננסה להספיק לפחות קצת

לי זה יצא ממש משתלם, לא חשבתי שעסקה של כל הגוף תצא ממש זול

חפשי לומאה של חברת פיליפס
זה מה שאני מכירה אבל יש עוד סוגים

זה יעיל מאוד על עור בהיר יחסית עם שיער כהה יחסית

המכשיר לא זול אבל בחישוב זמן הטיפול בלייזר + נסיעות ודלק + בייבי סיטר לילדים כי אין לי בוקר חופשי לרוב, זה מאוד משתלם

אני ממש בהירה את חושבת שיעבוד?

גם אני מתעניינת במכשיר לייזר ביתי ומחפשת בנרות ממליצות! לא מכחרה חברות ולא הצלחתי למצוא סיקורים ברשת..את ממליצה על המכונה של פילפס?

מכונה מעולה !!
עשיתי פעם אחת את שתי הרגליים ואז... הייתי בהריון , ההזנחה חוגגת...

אבל מטיפול אחת דילל לי בערך כשליש מהשיער שזה משמעותי מאוד לפחות לי

ולעניין עצמו
השתמשתי שנים במכשיר דומה
באמת עכשו יש לי בקושי שערות בזכות זה לדעתי

מאוד מהר התרגלתי, בקושי כאב

שעווה יותר כואב לי

בדגם הזה יש רק 20... יש להם דגמים במחירים דומים, עם 40. (בשורפרסל, 200 ש"ח)
בדיוק אתמול קראתי את הכתבה הזו: מסיר שיער: מסירי השיער הכי טובים לשנת 2020 | שייברס

לדעתי ומנסיוני
עובד על איזורים קטנים כל פעם

עבדתי פעם במקום כזה.

לקח לי זמן להפסיק שינצלו אותי. אני עושה מה שאני יכולה!

מסננת את האמירות הלא נעימות, ומתמקדת בדברים הטובים יותר.

 

זה ככ קשה!!

מבינה לליבך

שאמורה לעבוד שם סהכ שבוע וחצי, וחצי שבוע כבר עבר

למרות הקושי את מעודדת את עצמך...

פשוט מקסימה

להביא כסף לילדייך וסובלת שם בשבילם
את אמא מיוחדת !!! ה ישלח לך כוחות וישלם שכרך 💕

עדיין לא זכיתי להיות אמא.. מקווה שבקרוב.
אבל תודה רבה. ריגשת מאוד!

ובכל מקרה את מיוחדת שאת יודעת לצאת לעבוד להביא פרנסה גם במקום שלא טוב בו (עד שתמצאי מקום יותר טוב כמובן)
ונא אל תצריכנו לידי מתנת בשר ודם. אומרים את זה כל יום ולא כולם זוכרים כמה זה חשוב. אשרייך 💐

האמת שאחרי גרידה אני הייתי מחכה ככה עוד יום יומיים אחרי איחור

שאם ח״ו זה הריון כימי- שלא יהיה שוב את הציפייה והאכזבה

חיבוק גדול

מאחלת לך הריון תקין וקל!

לפני שהוא הגיע היו לי כאבי תופת אבל עכשיו זה ממש מידי פעם וגם תדירות הכאב נמוכה בהרבה.. מקווה לא להתאכזב 🙇‍♀️

מייחלת ומתפללת בשבילך שזה יהיה הריון💐

לי הייתה גרידה שפשוט המחזור לא הגיע לאחריה. אחרי הגרידה השנייה נכנסתי להריון במחזור השני ככה שאי אפשר לדעת..
מלא הצלחה בכמ

וממש אחריה ראיתי הפרשה דמית קטנה (שקוף עם דם נראה יותר כיאלו קינחתי את האף) הייתי בטוחה שהנה הגיע הווסת מנקה שוב בפעמים הבאות שיוצא לי להתפנות ואין שום זכר, הפרשות שקופות בלי שום כאבים..
הווסת שלי הייתה ב19.6 ויצא לי לטבול ב7.7 לפי חישוב שלי אם לצורך העיניין אני אלך שבועיים קדימה מיום המקווה אני אמורה לקבל היום. את הימי ריחוק כבר עברתי...
אז נשאר הריון צעיר או ווסת משובשת 🤔

הכי אמין וככה תהיי בלי ספקות

חיבןק ובשורות טובות

@לו רק יכולתי

נקווה שהיא תראה את התיוג.

לא כל כך פעילה.

אבל יש מישהי בשם גליה סברוסוב שבדיוק עושה עכשיו קורס דיגיטלי על ביצת ג'ד - מקבלים הביתה והיא מעלה חומרים והסברים.
תגגלי אם מענין אותך.

להורדת רף הסינון...

ואם לא אז יפתחו *אולי* בעתיד פורום חדש

צריכה מישהי מוכרת מבפנים אז מה הטעם?
היא כבר לא אנונימית.. 🤔

תסתכלי מה עניתי לציפור מתוקה...

אצלי, פעמים כבר, מצליחה לטבול ממש מהר, אבל חודש אח"כ מקבלת מחזור! מסודר, בדיוק כל חודש🙄 עם הנקה מלאה (בלי התקן...) אז כן, בהחלט יכול להיות. מבאס!!

אחרי לידות שלקחתי גלולות לא קיבלתי מחזור בכלל...
פיצוי על הלידות האלה😝

כי לא אמורים לקבל עם מירנה
אולי שאריות מהלידה?

הייתי עם מירנה עד לא מזמן
כדי לך להתקשר למכון פועה
זה מה שאני עשיתי ממש חבל שתהיו אסורים סתם
תשאלי אותם ממש
לי אמרו שמחזור נחשב רק אם צריך תדירות של שעתיים באמצעים סופגים
אל תפסיק לעצמך!

אני אגיד לך מה..עכשיו היו לי כמה ימים של דימום ממש חזק וגם עם קצת כאבי מחזור.. ועכשיו אני רואה שהדימום סוג של הולך ופוחת פשוט אין לי מושג איך אני יכול לספור שבעה נקיים ככה..

זה מבאס גם עכשיו אבל יכול להיות שזה לא ימשיך. אין לדעת

כמו השקיות הקטנות שיש בתיקים חדשים או ויטמינים

כי אנשים משקיעים בזה המון כסף, ואחרי שנה-שנתיים-שלוש מגלים שזה כבר לא רלוונטי,ולא תמיד שומרים...

הם זולים יחסית, אני מרוצה.

אם את לא מירושלים בטח יש אפשרות להזמין טלפונית, יש להם קטלוג באתר.

{| pageTitleService.title() |}

חפשי את החברות הכי טובות אני מכירה רהיטי טל ושילב

אנשים רוצים שהתינוק יהיה *הכי מאושר שיש* וקונים במיטב כספם ריהוט יקר, אחרי שנתיים שלוש זה כבר לא רלוונטי ולא תמיד יש למי להעביר אז מוכרים

מעל גיל שנה, מתישהו כשנמאס לי-

שולחת את אבא בלילה לתינוק התורן

עם חיבוק ושירים

עם בקבוק מים

כמה לילות והם קולטים את הרעיון

 

ולגבי הצהריים גם אצלי זה הי. ככה

נראה לי ממש הגיוני ולגיטימי אחרי שיום שלם לא התראיתם והיא התגעגעה אלייך

זה באמת לא קל אבל זו תקופה יפה מתוקה ועוברת ,כמו כל דבר... 

בהצלחה!

זה נורמלי עדיין מאוד לינוק בלילה בגילה

ותמיד תשימי לב לכמה טוב אוכלת מוצקים, ואיך העליה במשקל

אין ממש אופציה לשקול אותה

לא ידוע לי. אצלנו כרגיל..

רק מחסנים וזהו, ללא בדיקות התפתחות

אז לא הייתי עושה שינוי כזה של להוריד ארוחות לילה בלי יכולת לבדוק ולעקוב
שנה זה עוד צעיר

פחד מגובה מגיע תקופה אחרי שהם לומדים לזחול. נגיד סביב 10 חודשים
הם עוד לא יודעים להזהר,אבל כבר מפחדים.
פחד ממכוניות זו הבנה גבוהה הרבה יותר,רק בגיל 5-6 יש התחלת הבנה של הדבר הזה. ועדיין חוסר יכולת להזהר בפועל.

אבל היא מבינה כשאומרים לה "חם". כי כל פעם שהיא רוצה להתקרב לתנור או לסיר על הכיריים, אני אומרת לה במנגינה נבהלת "חם חם", וגם מקרבת את היד שלה בקצה כזה ומיד מרחיקה בפחד, ככה שהיא מרגישה שזה חם. היום אני רק אומרת לה "חם" - היא יודעת להתרחק (כמובן שאני לא בודקת אם היא מבינה את זה לבד😆 אני נמצאת ומשגיחה).
בעצם היא יודעת "חם" גם מאוכל בצלחת, אם נתתי לה וזה חם לה מדי.

גם לגבי גובה, אני אומרת לה "תשבי, אפשר ליפול", והיא ממושמעת.

כביש - לדעתי בערך בגיל שנתיים אפשר כבר לקבע אצלם שלא יורדים לכביש. אבל שוב, לא כהבנה של הסכנה, אלא כהרגל שככה זה, אסור להניח רגל על הכביש בלי לתת יד למבוגר (זה ההרגל אצלנו מגיל 0 עד 6)

שרפרף לא יציב זה משהו מוחשי שהוא יכול להרגיש ולכן בכל גיל אפשר ללמד לשים לב
מכונית זה קצת סכנה ערטילאית, כנל שקע חשמלי

בכל מקרה לדעתי מהגיל שהילד זוחל כדאי לתת לו לנסות דברים, ומצד שני להשגיח, ככה הוא ילמד לשים לב
נגיד אם מתקרב לתנור אז להגיד שזה חם! ולאשר לו להתקרב קצת ולהרגיש את החום, ככה הוא ירגיש לבד שלא כדאי לגעת
או אם יש קצה של מיטה, או כסא, גם לתת לו להגיע לקצה ולהרגיש שאפשר כמעט ליפול (כמובן להיות בהיכון לתפוס אם משהו קורה (או להחזיר בעדינות מאחור בחולצה או משהו כזה), להגיד שזה מסוכן, גם אם לא יבין את המילים הוא ירגיש את מה שאת משדרת לו

דברים כמו כביש או חשמל אין מה לעשות, צריך פשוט להיות מאד תקיפים שלזה לא מתקרבים
כי זה לא סכנות שהוא יכול לקלוט ככ, אין איזה משהו מיידי שקורה לו

היה הכי קל. היא היתה גמולה ומדברת ועצמאית יחסית לתינוק.
קורונה , לא שיקול. יותר מדי זמן. כן לנסות להיזהר הרבה יותר בשליש הראשון.
שני ילדים לשלושה? אממ. מיטה נוספת? לא זוכרת מה הגילאים שלך אבל איך הולכים עם שלושתם ברחוב?
מצב שבו שני הורים ושלושה ילדים לפעמים מישהו יצטרך לבכות כמה דקות... לא משהו גדול במיוחד. תכלס? יותר כיף! שלושה זה כיף! ארבעה יותר 😁❤️

כן משחקות ביחד, ככל שהקטנה גדלה.

ואמנם הקטן עדיין קטן אבל כאילו אני לא רואה מתי הפער הזה יוכל להצטמצם לרמה שהם ישחקו ביחד בכיף..

הן בנות כמעט 8 וכמעט 5.

אצלי הפרש של 3.5 שנים הקטנה עוד מעט בת 3,
ועכשיו הן משחקות מדהים יחד.
זה גם הרבה עניין של אופי. הקטנה שלי פלפלית והגדולה יותר עדינה, אז ההפרש שומר על מקומה של הגדולה,
אחרת מזמן הקטנה הייתה מכפכפת אותה.

חמש שנים כבר לא.

אבל שלוש שנים לגמרי שיחקו יחד והמון!!

הרווח הזה היה ממש נכון לי נפשית והסתדר מצוין עם העבודה וכו' אבל כרגע הפער עוד מרגיש לי גדול

לא זוכרת בן כמה הקטן שלך, הוא הולך?

בכל מקרה ברגע שהם בבי"ס ביחד- ויש להם מלא שנים להיות בבי"ס ביחד הם נהיים חברים טוביייייים!

לרוב זה קורה עוד הרבה קודם. אבל בבי"ס ממש מרגישים את זה חזק

בן 8 חודשים. יש ביניהם 3 שנים. ברור לי שככל שהוא יתפתח אז הפער טיפה מצטמצם. ועדיין מבאס אותי לפעמים שאין לי את הכוחות לפער קטן יותר.

אני לא רואה הבדל גדול. ואלו הכוחות שלך. לכל דבר יש יתרונות וחסרונות תהני ממה שיש!

א. אצלי זה שנתיים פלוס מינוס, אז זה סבבה לגמרי עם ילד שכבר הולך ומדבר. אין לי נסיון עם פערים אחרים.

ב. עוד מקום בלב? בבית? עוד קצת עול כלכלי, אבל לא הרבה מעבר לזה. בגדול אצלי המעבר בין שתיים לשלוש לא היה כזה טראומטי כמו הראשון או השני.

 די מהר היא נכנסה לסדר היום שלהם וממש מתוק לראות אותם יחד.

כמובן שבלי קשר לאיזה מספר ילד זה, כל תינוק קטן בהתחלה זה הרבה עול של טיפול צמוד....

ג. אצלי ממש לא. לא מחכה כי אין לשעת מה ומתי זה יקרה ואני בוטחת בה׳ שיביא לי מה שמתאים מתי שמתאים. כמובן שבהריון צריך להיזהר קצת יותר....

 

בהצלחה💕

שנתיים ורבע היה לי צפוף מדי,
לכן ההפרש אח"כ היה 3.5 שנים.
גם כדי להתגבר על הצפיפות שהייתה (לתת לגדול לגדול יותר)

השיקול שלי במעבר בין שניים לשלושה היה יציבות כלכלית, מקצועית, זוגית...
אם את הבכור ילדתי בזמן לימודים ואת השניה מיד בסיומם לפני שצברתי ניסיון תעסוקתי ועליתי במשכורות,
הרגשתי ששניים זה סבבה, אין לחץ להביא מהר ואין את הכמיהה לעוד אחד
הרגשתי שזה נכון לנו לחכטת להתייצב מבחינה משפחתית.
ובאמת ההתמודדות אחרי הלידה היתה הרבה יותר טובה ואידיאלית מבחינתי.

מבחינתי כל עוד הקטן לא בכיוון של גמילה מטיטולים אין מה לדבר על ההריון הבא. לא כי אי אפשר לחתל שני ילדים במקביל, אלא אני לא רואה צורך להכניס את עצמי לסיטואציה כזאת.
(אבל גם אני לא רוצה משפחה גדולה והגיל לא דוחק אז אין לי מה להילחץ להביא צפופים)

קורונה- כן השפיע. היה לי תור לפני פסח בעיצומו של הסגר של הגל הראשון. הרגיש לי לא נכון להיכנס לסיטואציה הזאת כשאף אחד לא יודע מה קורה.
אחרי פסח כבר דיברו על אסטרטגיית יציאה ושהקורונה פה להרבה זמן והחלטתי שזה הזמן.

א. אני מתלבטת בקשר לזה. ההפרש הכי קטן שלי הוא שנה וחצי (אם לא מחשיבים את ההפרש בין התאומים ) והכי גדול הוא שלוש שנים. אבל זה תלוי בעוד הרבה משתנים אחרים... כמה הילד הגדול יותר הוא ילד נוח, כמה התינוק החדש הוא תינוק רגוע... 

אני חושבת שההפרש האידאלי הוא שנתיים-שנתיים וחצי, אבל לא יכולה לחתום לך...

ב. השיקול העיקרי שצריך לקחת בחשבון הוא - שיש סיכוי שהשלישי יהפוך לשניים (כך היה אצלי... תאומים בלידה השלישית...)

לא תכננתי יותר מדי, חוץ מזה. מבחינתי "התינוק הכפול" היה סוג של פיצוי על ההמתנה של שלוש שנים...

ג. לצערי זה משפיע. לא לגמרי, אבל אני כן חוששת מהיריון בתקופת הקורונה... לא בגלל הקורונה עצמה, אלא בגלל כל ההשלכות שלה. גם בידוד וכדומה, וגם עצם זה שצריך לעשות הרבה בדיקות... (כרגע לא נכנסת בכלל למרפאות ולמקומות סגורים בסגנון הזה, בגלל שיש לי קושי גדול עם מסכה...)

א. תלוי בכל כך הרבה גורמים. כמו: העבודה של שני בני הזוג ורמת הפניות שלהם, מקום המגורים, עזרה מסביב, אופי ההריון וההתאוששות מהלידה, אופי הילד!! כל הדברים האלה מאוד משפיעים. אישית אצלי מרווחים בן שנה וחודש לשלוש שנים. וכל פעם היה מתאים לנו מרווח אחר.

אני אומרת שאחרי כל לידה יש את החודשים הראשונים שצריך לארגן את המשפחה מחדש, הלו"ז משתנה, דברים שהתרגלנו אליהם ברמה הפשוטה של איך הולכים לגן בבוקר, איך מתנהלת ארוחת ערב, מתי מקלחות ואם כולם ביחד או כל אחד לבד וכו'. לאט לאט נבנה סדר חדש, ואז יש את ההתעסקות הרגילה של תינוק קטן- עם הדרישות שלי, כל ילד לפי אופיו.

א. הכי קל - הפרש של שנה ושל שנתיים וחצי.

שנה כי זה פשוט היה קרוב מאד, כבר הייתי בתוך כל זה, רגילה לקימה בקבוקים וכו

שנתיים וחצי- כי כבר ממש גדולה, מדברת הולכת ילדונת

 

הפרשים של שנה ו10 היה לי הכי מאתגר

 

 

ג. שאלה באמת.

בעיני אם רוצים ילד- אז עושים את שלנו להשתדל שיגיע ובסוף ה' מחליט מתי לשלוח...

א. לא הבנתי, ברור שככל שההפרש גדול יותר יהיה יותר קל, לא?

ב. בעיקר הרצון, אם ממש רוצים כבר לא אכפת משיקולים אחרים

ג. לא, אולי אם היינו רואים את הסוף היה שייך לחכות

כי הפרש גדול מדי גורם לזה שהגדול כבר לא משחק עם הקטן כי בא לו, אלא עודה לך
טובה ושומר עליו. וזה לא אותו דבר. הם לא מעסיקים זה את זה (הפרש ממש גדול כן? של חמש פלוס שנים)

אצלנו במשפחה ההפרשים גדולים(3 ומעלה) כך שאין לי עם מי להתייעץ.
אני מאד רוצה עוד ילד אבל שוקלת לחכות עוד קצת שהקטן יגדל(בן שנה) בין הגדולה לקטן ההפרש שנה ו2.

שלוש וחצי שנים. שלמות. לפי הרצון שלי היה אמור להיות שלוש בערך. אבל יצא כך. לדעתי שנתיים וחצי זה המינימום שבמינימום. בשבילי לפחות. כדי להתאושש פיזית ונפשית. לישון קצת. ואני לא בנויה לשני תינוקות ביחד.
שיקולים- כוחות גוף ונפש ורצון.
קורונה- זה כבר יותר מדי זמן. אז לא שיקול. להיזהר ולהתפלל.

א. ההפרשים אצלי הם באזור השנה וחצי קצת יותר פלוס מינוס

ב. אין שיקולים רציניים . לדעתי הרבה יותר קל 3 ..משחקים הרבה יחד

ג. לא משפיעה על ההחלטה.

 

 

 

הפרש של שנתיים היה לי קשה בהתחלה מאוד. ואז הם קצת גדלו והעסיקו אחד את השני שיחקו מלא יחד.

4 שנים היה לי הכי קל,אבל ההבדל היה גדול שהם לא שיחקו יחד,וזה הצריך אותי להוות תעסוקה לקטן

הפרש בין הראשון לשני כמעט 3 שנים.
לא הרגשתי מוכנה מספיק קודם, וגם העבודה לקחה ממני את רוב הכוחות ותשומת הלב.
כרגע אני שניה אחרי הלידה השניה ולא מונעת בכלל. פתוחה לגמרי לאפשרות של הריון נוסף מיידי, למרות שברור לי שזה קצת יפתיע את הסביבה. לכאורה זה לא אופייני לי. השיקולים הם גם הגיל- שאם אחכה עוד שנתיים כבר יהיה גיל קצת יותר מועד לבעיות. גם כי ב"ה ההריונות עד כה היו ב"ה קלים יחסית והתינוקת החדשה בלי עין הרע נוחה ורגועה. מרגישה במקום טוב מבחינה אישית, זוגית, מבחינת הכוחות שלי ולדעתי זו השאלה העיקרית שצריך לבחון ולא להסתכל טכנית על מספר השנים.

בהצלחה לכולנו!

ולא נעולה על ״ככה הסוג שלי ולא מתאים לי״ כל הכבוד על המודעות הזו

עברתי תהליך ארוך עד שהגיע הרצון להריון שני. אז עכשיו אני כנראה סוג של מאזנת את זה לכיוון השני 🙂

אצלי יש רווח של שנה בין כל ילד כרגע עם 3
לי ספציפית התאים הרווח הזה
בעיקר בגלל הילדים
ובגלל שיש לי 2 בנות ראשונות ואני מרגישה את ההבדל
ולדעתי הרווח ל השנים פחות קריטי
יותר משמעותי סגנון הילדים והעזרה

משתנה מאוד . הפרש של שנה ושמונה היה בסדר גמור בין הרביעית לחמישי.
הפרש של שנתיים וחצי היה נהדר בין השניה לשלישית.
אין לי תשובה לגבי שיקולים.
פשוט רצינו, וזהו.

לי היה הכי קל בהפרש של 3.6 שנים, כי הילד כבר היה בגן ועצמאי ודרש פחות טיפול פיזי. אבל מעבר להפרש, אני חושבת שזה גם תלוי במספר הלידה  ומספר הילדים. עד כה ההפרשים שלי גדלו (1.6, 2.8, 3.6) והיה משהו בלידה הרביעית שהגדולים כבר היו גדולים אז בהחלט זה הקל על העניין.

 

 

א. בין הבכור לשניה יש הפרש של שנתיים.. לי זה היה מעולה! הוא כבר הלך, דיבר שוטף והיה ממש עצמאי והיה לי נח מאוד לגדל את שניהם.. לאט לאט אני רואה יותר איך הם מתקשרים ומשחקים ביחד.. היא עדיין קטנה אז לפעמים היא בעיקר הורסת לו את המשחק אבל סך הכל נראה שיש בניהם קשר טוב וההפרש הזה היה טוב בשבילי..

עכשיו השניה בת שנה וחצי אני צריכה ללדת.. זה מרגיש לי צפוף מידי.. אמנם היא הולכת אבל עדין לא מדברת וזה מקשה מאוד.. וגם היא מרגישה לי עדין קטנטונת בשביל שיהיה עכשיו עוד תינוק קטנטן שנולד...


מצד שני.. ביני לבין אח שלי יש חמש שנים וזה מרגיש לי רחוק מידי למרות שאנחנו כבר גדולים.. אולי זה קשור גם לאופי אבל ברור לי שהמרחק בשנים משפיע..

. זה או ימשיך או לא. במצב כזה זה לא ניתן לניבוי.
קשה נורא.. עברתי גם כמה הפלות. לעודד אותך קצת? היום אני נושקת לחודש שמיני ברוך ה'.
כל כך מבינה את חוסר הודאות הלחץ הצער...
תהי קשובה לעצמך... בעזרת ה' עוד מעט תגלי בדיוק לאיזה כיוון זה הולך. אמן שרק לטוב

לקחתי אסטרופם כדי להיכנס להריון 

משמע הביוץ שלי היה מאוחר , יכול להיות שאני פחות משבוע 6+4?

הרופאה אמרה היום שלפי גודל העובר זה תואם את השבוע שלי.

מה עם תמיכה הורמונלית? זה מה שאני לקחתי בהיריון האחרון. מאמינה שזה מה שעזר להחזיק אותו

אלוקים ישמור😆

ואת מתארת מצב מוכר לגמרי

שרק ימשיכו התסמינים,

שרק נדע שהכל בסדר....

שעובר עכשיו אני מודה לה'....
לא מובן בכלל בכלל!

זה באמת עובר בראש... שיהיה בקלות ובידיים מלאות...

כשהוא משתולל אני כזה 'תנוח קצת מותק, זה כואב'
וכשהוא נח 'למה הוא לא זז? תזוז מותק, תכאיב לי העיקר תזוז'

25 (ככה היה אצלי)

אם את מרגישה לפני- זה נחמד אבל לא מטריד אף אחד אם לא
אני הרגשתי עוד לפני שבוע 25 כמו בועות בתוך הבטן, הרופא אמר לי שאלה תנועות

אני לא אשכח סיפור שהיה לי.

שישי בצהרים. כבר מהבוקר לא מרגישה תנועות בכלל.
כבר 1 בצהרים. אני מתה מפחד.
מתקשרת למוקד רופאים. ענתה מוקדנית ואמרה שרופא יחזור אלי עד 5 שעות. שבת נכנסת סביבות 4.
נכנסתי לאמבטיה בוכה את נשמתי. מחכה לתנועות ו... אין. נאדה...
בעלי נכנס כל כמה דקות לנסות לעזור, לנחם ולעודד. ואני פשוט בוכה בכי תמרורים.
אחרי הריון כל כך קשה לראות את הסיום באופק... פשוט התפקרתי...

אחרי כשעה הרגשתי חלקיק תנועה. ועוד קצת ( זה כלום למי שרגילה ל5-6 תנועות ברבע שעה..)
לאט לאט התנועות התחזקו. ב"ה.
מפה לשם.. שבת בלילה לא הצלחתי להרדם מרוב תנועות

ועכשיו הוא בועט, זז, מכאיב ומצחיק. אבל מבחוץ. תודה לה'

לק"י

בהריון האחרון עשיתי כמה מעקבי הריון עודף, ובמוניטור- פעם העוברית לא זזה מספיק, ופעם אחרת היא זזה יותר מידי, ובשני המקרים הצוות לא היה מרוצה
תחליטו מה אתם רוצים ממנה....

גם בעלי לא שם לב לווליום כשהוא מדבר בטלפון והוא כל היום בטלפון אז אני מתזכרת כשזה מפריע לי

תודה

אצלינו זה כבר נושא פתור שאני משתדלת פחות להעיר והוא פחות להרעיש, אבל לא תמיד הוא שם לב לווליום ואני מעירה רק כשזה מפריע ממש, ומתשדלת בצורה מכבדת, אז הוא מקבל

גם כשאני אומרת לו זה מחזיק מעמד אולי לדקה, הוא לא שם לב לעצמו, זה כבר הרגל וממש קשה לשנות,
(לא יודעת בעצמי למה כתבתי אבל הרגשתי שאני מתפוצצת והחלטתי לכתוב פה במקום להוציא את זה עליו חחח)

שידבר בחדר סגור/ במרפסת/ בחצר אם יש , זה גם עוזר פחות לשמוע

מה זה מבינה את הצורך בשקט!
בעלי גם כזה. הוא משתדל להיות בחדר עם דלת סגורה כדי שזה פחות יחפור

רעיון עם הדלת הסגורה
הבעיה שהוא גם תוך כדי מסתובב בכל הבית הלוך חזור
וגם מדבר על דברים שמעצבנים אותי🤬
חחח
אולי אנעל אותו באיזה חדר באמת

מילא שידברו על דברים לא מעצבנים אבל שזה נושאים לא קשורים לכלום זה עוד יותר מוסיף לעצבים

מעצבן

הכי מפוצץ זה בחדר שינה וכל כל הדיבור כזה מהיר ומתלהם
מילא מילה פה מילה שם
רצף של דיבור בעניני עבודה זה סיוט

אז סגרתי את הדלת
אחכ הוא נכנס לבית אז אני יצאתי לי עם כוס קפה ועוגה למרפסת למרות שזה שעה שבע וחצי הכי השכבות
גם הוא לא רואה לא שומע כשהוא מדבר בטלפון זה הכי מפוצץ
אני תוך כדי שיחה עושה עשרות דברים
הוא מסוגל גם לדרוך על הילד בריצפה לא שומע גם אם מילימטר ממנו הילד עף מהכסא

אבל עכשיו אני מרגישה לבד🙄
מוזרה

צריך להודות קודם כל ברוך השם שיש בעל
אחכ ברוך השם שהןא מתפקד שהוא מדבר שהוא שומע
אחכ ברוך השם שיש עבודה

כל השאר כפרה

שהוא נמצא בבית ומתעסק בענייני עבודה במקום להיות איתך?

 

 

רק מציעה,

יכול להיות שזה ממש לא הכיוון...

 

בכל מקרה, קבלי חיבוק

על הרעש

ועל השקט.

 

זהו שזה לא בענייני עבודה...

בעלי לא מדבר בעצמו בקול, אבל הוא תמיד שם על רמקול 🙄