פורום הריון ולידה (עמוד 2706)

הכי חמודות אחיות גדולות 

מצטרפפת. תודה לך ה על כל החסדיןם האינסופים..

אפשר להרות גם בהנקה.

סנו אוקסיג׳ן (והמוצר הדומה vanish קליה) מיועדים לניקוי כתמים ״ביולוגיים״ - דם, הפרשות, כתמים של אוכל.

לא דיו.

- דיו של עט כדורי לא יורד.

- דיו של עטי פיילוט ודומיהם, יורד בהטבלה בכוס חלב.

וכביסה מקבעת כתמים. מה שלא ירד בכביסה, נשאר לתמיד.

עם דיו של סופר סת"ם? שאדע להבא

הוא חסר תקנה מבחינת כביסה

לא יודעת לגבי דיו כזה,אם זה שונה

אני הצלחתי להוריד ,אבל לפני כביסה עם אוקסיג'ן

חלב ואז מים קרים. כתמים באופן כללי מורידים רק עם מים קרים!!

בעזרת צמר גפן עם אלכוהול. בדקתי בפינה נסתרת שלא מוריד צבע.
ירד לחלוטין עם מעט שפשוף.

לחכות כשעה ולהכניס למכונה חוזרת (40 מעלות)
זה הוריד לי כתמים קשים (אבל לא דיו, זה אף פעם לא התנסתי)

בעלי התחיל ללמוד סופרות . נראה לי שאגיד לו לעבוד תמיד עם אותה חולצה.. שלא ילכו לו כל החולצות. חבל.

אני יודעת שזה עוזר לבגדים שירד עליהם צבע
הגיוני שזה יעזור.
שוב, לא מניסיון עם דיו של סופר סתם.

זה לא של כלי מטבח?

זה מאוד יעיל כמסיר כתמים.
כמובן לא על כל שטות.
אבל בכתמים קשים זה עושה עבודה מעולה.

כתוב שם איזה חומר מוריד איזה כתם

אצלי זה מוריד כתמי דיו.

אבל שמעתי ש...חלב!!
לא מבטיחה שום דבר אבל שמעתי שספיציפית על דיו זה הדבר היחיד שעוזר.. ממשהי שזרקה מלא פעמים בגדים בגלל זה.
שווה לנסות

כדאי לנסות. (ולנסות על םינה נסתרת לוודא שלא מוריד צבע.

ממש נוח, מצחצחת מהשן הראשונה...

היא ממש נוחה וגם המשחה שאיתה היא לגילאים קטנים, הבת שלי ממש אוהבת לצחצח בזכות זה

לפני

שתי בדיקות מאחרי האיחור עצמו הראו תוצאות סותרות

דם

יש בדיקות ספציפיות שנועדו לבדיקה לפני איחור ומצויין עליהם "לבדיקה שלושה ימים לפני איחור" וכד'

והיו תוצאות סותרות... והחיובית שבינהן פס חלש חלש

הבדיקה הראשונה היתה חזקה יותר?
הבדיקות אותו סוג וחברה?

מה זה כל כך נפוץ הכימי?

והשנייה שלילית
ועל כן הבטא ירדה..
לאחר מכן ראיתי תגובה שלך בהמשך שהראשונה היתה שלילית והשנייה חיובית אז נשמע שהיה לך ביוץ מאוחר ואת בהריון
תבדקי שוב אם הפס מתחזק יפה
בשורות טובות!
יכולה לעשות גם בטא אבל לדעתי היא תצא נמוך ממש כרגע אז כדאי לחכות קצת

אני כבר לא עוקבת למי הגבתי
קיימנו באיזור הביוץ המשוער ויומיים לאחר מכן...
עדיין הגיוני?

תודה!

גם אם הביוץ התרחש כמה ימים לאחר מכן הזרע עדיין יכל לשרוד בגוף

בדיקה תהיה חיובית / שלילית
שתתבשרי בסשורות טובת 🤗

בהפרש של כמה ימים הראו תוצאות סותרות

ואם בדיקה שונה, מתי הופיעה החיובית, ומתי השלילית?

הווסת המשוער
חיובית חלשה מאד כמה ימים אחכ
סיכוי קלוש לביוץ מאוחר

לי היה ביום של הווסת פס בהיר בהיר
יומיים לאחר מכן אותו פס
ואתמול היה לי בטא
ולצערי שעה אחכ דימום. ונגמר בהריון כימי
הייתי ממליצה ללכת לבדיקת דם, הכי מדוייק

יכול להיות ביוץ מאוחר
נסי עוד כמה ימים לבדוק שוב ולראות אם הפס מתחזק

קיימנו יחסית סביב הביוץ

והזרע יכול לשרוד גם..

בכללי היא בסדר..
בתנאי שאת מספיק באיחור......

תראי שלחתי תמונה לבתי
תודה!

יום אחרי התאריך וסת משוער נחשב מספיק איחור?

כנראה ביוץ מאוחר..

רק שבועיים אחרי😑

את אומרת שרק שבועיים אחרי האיחור יצא לך חיובי בבדיקה ביתית??

המחזור לא מאוד סדיר אבל עדיין יש איחור גדול.. שבוע שעבר במשך כל השבוע היו לי תסמינים וממש הייתי בטוחה שזה הריון אבל גם בדיקה ביתית וגם בדיקת דם היה שלילי. הגיונע שזה הריון שפשוט מוקדם מדי לראות??

משבןע 5 הם דוחפים אותי לעשות, היה לי דימום אז בדקו לי עוד פעם... זה מלחיץ כל פעם מחדש.
בינתיים אני בכלל לא נקשרת לעובר, מחשש שאין לו דופק בכלל...

מה שכן- אל תסכימי להפלה יזומה בלי להתייעץ עם רב שמבין בדבר...

ממש לא יכול להופיע בשבוע 9, אם ראו אצל מישהי בשבוע 9 זה אומר שאו שהיא לא באמת בשבוע 9, או שפשוט זה מתי שניגשה להיבדק לראשונה. אני נורא מבינה את זה שרוצים לתת תקווה לבנות ששואלות אבל זה לא נכון לתת מידע מוטעה ולכן חשוב לי  לתקן את הטעות הזו שחוזרת על עצמה המון. זוכרת שגם אני לפני שלמדתי רפואה חשבתי ככה..

(שהיה בעצם שבוע 6...)

ונגיד שאני נותנת טווח ביטחון של יומיים אחרי,
כמה זמן אני צריכה לספור מאז?
איך מקיימים את הספירה?
כי הם סופרים מהפעם האחרונה של המחזור.
יש לי דרך לספור את זה בצורה בטוחה יותר - מזמן ההתעברות פחות או יןתר?

אבל אצלי עשו אח"כ תיקון של גיל הריון...

לא יודעת בדיוק מה זה אומר או איך עושים אתזה...

בהצלחה יקרה

לא מחייב שזה היה בדיוק יום הביוץ. בעיקרון הולכים לפי הוסת, ואחרכך לפי אולטרסאונד- אם האולטרסאונד צראה משהו אחר אז אפשר להסיק שהיה ביוץ מאוחר או מוקדם ממה שאפשר היה לחשוב לפי הווסת ולתקן בהתאם.

לכי ביומן 14 יום אחורה,
תכניסי את התאריך שיצא לך במחשבון הריון במקום וסת אחרונה
ותקבלי את גיל ההריון שלך כפי שסופרים אותו ברפואה וככה תדעי למה לצפות

הגעתי בערך בתחילת שבוע 6 לרופאה. ראו עובר ודופק לא מסודר או משהו כזה.
בעקרון רציתי תור לשבוע יותר מאוחר קצת (8 בערך) אבל לא היו תורים וגם היה לי ביוץ מאוחר אז לא ידעתי בדיוק.
הרופאה הפנתה אותי לא"ס נוסף שבועיים אח"כ וב"ה הכל היה תקין. אני כרגע מניקה אותו ❤

מבינה אותך ממש.
הכי עוזר לנסות להיות עסוקים בדברים אחרים.. ולקוות שהזמן יעבור מהר..

גם אצלי זה ככה...
אני בהתחלה,מנסה לא לחשוב על זה בנתיים...לפחות עוד שבועיים מלאים ואז אני יכולה להתחיל לחשוב על או"ס..

שהרופאה הלא חכמה מסיבות טיפשיות אמרה לי לעשות אולטרסאונד דיי בהתחלה ... ואז אמרה: טוב יש רק שק. אין דופק אין כלום.
נלחצתי ממש וספרתי את הימים ( לא ידעתי שזה טבעי והגיוני וככה צריך להיות כי היא אפילו לא טרחה להגיד לה)

ראינו דופק בשבוע 8 ברוכהשם!! ועד אז... הרבה עבודה בראש על שיהיה בסדר בעז'ה ומה שצריך לקרות יקרה.. ונסיון מגיע עם כח וכו וכו...

לק"י

כדי לקבוע את גיל ההריון המדוייק.
ממליצה ללכת סביב שבוע 8.

תמיד עושה אולטראסאונד ראשון בסביבות שבוע 11/12

בשבוע 8+ ראינו.

תגגלי מחשבון הריון

יופי לך מחשבון תכתבי תאריך וסת אחרונה ותמיד תדעי,וגם תלמ

הביוץ היה ממש רחוק מהמחזור זה עדיין רלוונטי המחשבונים? זה חשוב לי כי אנחנו מתפללים 40 יום למין העובר

ומייד נכנסת להריון ?

תיארתי לעצמי שזו הכוונה, רציתי לוודא שהבנתי נכון.

אם כן, אין לך תאריך וסת אחרונה.

הדימום אחרי גלולות אינו וסת.
אלא דימום של גלולות. ״וסת מדומה״.

לצורך קביעת גיל הריון משוער - תאריך ביוץ ושבועיים אחורה בלוח.

לא התאריך של הדימום אחרי הגלולות.

באמת לא חשבתי על זה אלופה תודה

כשלוקחים את תאריך הוסת לצורך קביעת גיל הריון זה לא משנה אם זו וסת אחרי גלולות או אחרי הפלה או אחרי וסת קודמת כי לא משנה אם היה ביוץ לפני הווסת, אלא משתמשים בזה כמשהו שכל אישה יכולה לזהות (בניגוד לביוץ) ומתוך הנחה שזה היה כשבועיים לפני הביוץ. נכון שלא תמיד הביוץ הוא שבועיים אחרי אבל אם היה שינוי זה יתבטא באולטרסאונד ואז מתקנים.

לק"י

מבינה שיש פה הרגשה שזה פורום נשי ואנונימי, אבל עדיין- לא שייך לספר סיפורים אינטימיים.

אני באותו בעיה...

ברוכה הבאה למועדון אז תדעי שגם בדיקות בריון לא בהכרח עובדות...

אני כמעט שבוע אחרי האיחור עכישו. ובדיקות הריון יוצאות לי שליליות.

אבל אני בבידוד אז אי אפשר לעשות בדיקת דם כרגע... נראה...

למה הבדיקות לא אמינות עם ציסטה?

מהיכן המידע הזה?

 

אשמח לדעת מה ההשלכות ההורמונליות של ציסטה 

בעיקר עם החלק הראשון, כי אני יותר קוראת פה ופחות כותבת.

משליכה עלינו המון ולצערי זה גורם לי לדברים לא טובים בכלל....

קודם כל אין לך מושג מה המכלול אצל השני, בוא ניקח דוגמה של נושא כמו מקלחת עם בן הזוג. נשמע מעורר קנאה במידה ובן הזוג שלך ממש לא בקטע, את יכולה לחשוב שלניקית ההיא וההיא יש בעל הרבה יותר רומנטי ומגניב ושלך סתם כבד ובטטה.
אבלללל, אין לך מושג מה הוא חוץ מזה שהוא בקטע להתקלח ביחד. זו רק נקודה קטנטנה ממכלול האדם. אז זה ממש לא אמיתי אובייקטיבית להשוות נקודה קטנטנה בזוגיות של משהו אחר לזוגיות העצומה שלך על כל רבדיה ונבכיה.
יותר מזה, אנשים בוחרים להראות רק מה שהם בוחרים להראות. ואת זה את רואה. ואין לך מושג מה יש מעבר לקיר.
ובגלל שפגשתי מדי הרבה אנשים בחיי שהיו נראים בעלי חיים מושלמים מעוררי קנאה ובאמת ביליתי זמן ניכר בלקנא בהם ובלהשוות את חיי הלא מושלמים אל חיי הזוהר שלהם, עד שהם שיתפו אותי בסיפורים הזויים ואף טראומטיים ביותר ולמדצי שהשוואה זה פשוט שקר אחד גדול.
מקווה שעזרתי לך עם הלך המחשבה שלי בנושא

אנחנו מתקלחים הרבה יחד ונהנים מזה, מרשה לעצמי לכתוב רק כי אני מאנונימי
דווקא לא לקטע האינטימי יותר התכוונתי בהשוואות, יותר בקטע הרוחני בקשר, יותר ויותר אני מצפה מבעלי שיתנהג אחרת ממה שהוא כי הבעל של ההיא מהפורום עשה ככה.. והגיב ככה.. ופייס ככה..

אבל ההלך מחשבה שלך טוב בכל מקרה, תודה!

זה נכון לגבי כל דבר ודבר.
אם הבעל של ההיא מפייס ככה והבעל של השניה קונה לה ככה והבעל של השלישית מדבר אליה ככה, מה שאנחנו עושים הרבה פעמים זה לרצות שהבעל האחד והיחיד שלנו יהיה כל התכונות הכי טובות, ורק הטובות, של חמישה עשר בעלים ביחד

ובעי לא זורם איתי בכלל

יצא לי כבר כמה פעמים לחשוב של מישהי יש חיים מושלמים ולהרגיש קצת קטנה לידה ואז יום אחד התחלנו להתכתב באישי וגיליתי שהיא מהממת כמו שחשבתי ואף יותר- אבל ממש לא מושלמת. יש הבעל שחשבתי שהוא וואו הוא באמת וואו בדבר ההוא שהיא סיפרה עליו, אבל אעפס פחות וואו במשהו אחר שפתאום היא מעלה מולי. קרה לי כמה פעמים עם נשים שונות.
ואני די בטוחה שהם חשבו אותו דבר עלי 😁
מה גיליתי ? שבסל יש הרבה דברים והסל שלי טוב בשבילי 💐

אחרי כמה חשיפות שכאלו כבר אי אפשר ליפול לבור ההשוואה בקלות

זוכרת שהיה שיתוף כזה ואז אחרי שבוע פתאום אני מוצאת את עצמי מצפה מבעלי להיות דומה..

וגם את הסיומת שלך אהבתי

שנוצר אלצי לפחות מצב שתוך כדי שמשהו קורה בחיים אני כבר חושבת האם ואיך לספר עליו בפורום

וזה בעיני ממש קו אדום.

לא אמור להיות מצב שבמקום לחיות את החיים באטתנטיות שלהם בלי שום דאלה של 'מה יגידו' נוצר מצב שאני מרגישה ש'חיים בסרט' וחושבת תוך כדי מה יגידו על זה אם אספר את זה בפורום..

הטוב -
עצות (חשבתי שהכל אבוד, אבל אולי מסתמנת פה דרך פעולה)
אמפטיה (וואו, איך לא בא לי לרחם על עצמי לבד..... בואו תשתתפו במסיבת הרחמים העצמיים שלי)
פרופורציה (חשבתי שסוף העולם הגיע וגיליתי... שיש עוד זמן)
קשרים משמעותיים (בשבילי)
מידע (קריטי, נניח, שממש הגיע הזמן ל- שיחה!!!!)
טיפים (לגבי דברים קטנים יותר, נניח, לבשם את הארון במרכז כביסה....😁)

הרע -
זמן, וואו, כמה זמן.......!

איזה הטרלות?
אני ממש ממש לא בעניינים, אה?..

איזה פאדיחה הייתן רוצות שיקרה לכן?;);)

רק כדי לראות את המבט הזה חחח

משועממים שנכנסים לפורום בשביל להוביל לויכוחים או שיחות עם אופי מיני או פוגעני

כבר יומיים בכל ההכנות (ויש המון... ) ממממ... שרשור משמח לבבות מתאים בר"ח אב? אם לדעתכן כן, נפתח. אם לא-נמתין לאחרי ט' באב, בתקווה שיהפך למחול מספדינו, ויבוא משיח צדקנו מהרה בימינו, אמן!!

הוא אומר- משנכנס אב ממעטין בשמחה,
כל השנה צריך להיות ממש בשמחה גדולה.
באב- קצת למעט אבל עדיין מצווה להיות בשמחה

כמובן זה לא סותר את האבל על חורבן ביהמ"ק.. אבל נראה לי שאנחנו בדור שלא יודע (טוב נו, *אני* לא יודעת) לווסת את השמחה והאבל.
אם אבל- אז עד הסוף, בלי פרופורציות, ואם שמחה- עד הסוף...
צריך גם וגם.
אז ברור שאפשר שרשורים משמחים גם בימים אלו
מוכנה לתרום כמה שרשורי פריקה כדי לאזן...

משנכנס אב ממעטין(על ידי) שמחה..
ממעטין את הצער של הגלות והחורבן ואת ההשפעה של כל הדברים השליליים על ידי שמוסיפים בשמחה. כמובן באופן המותר. אז שרשור זה אחלה רעיון

ולא היו מרפאות שיניים פתוחות אז קיבלתי אנטיביוטיקה....ברגע שמצאתי שיננית עשיתי וזה עזר אחרי זמן, לא מיד....זה אכן כואב....

גרגרתי מי מלח כל רבע שעה
אחרי יומיים נעלם.
חזר שוב בקטנה ושוב עם המלח וזה נעלם

המי מלח לא עוזרים !!
אולי אני צריכה לגרגר בתדירות יותר גבוה

הכנתי בקבוק גדול! של מי מלח
זה היה לידי וכל זמן מועט פשוט גרגרתי לדקה
סבלתי כל כך כי הדלקת היתה נוראית. וב"ה עבר
זה אחרי שרופאת שיניים רצתה להביא לי אנטיביוטיקה והעדפתי לנסות קודם בלי

אם המצב שלך ממש לא טוב ואין שיפור את צריכה אנטיביוטיקה שלא יגרום ללידה מוקדמת

בע"ה שיעבור לך מהר ממש ותרגישי מצויין

כי אם נשארה חתיכת אוכל בין השיניים שלוחצת זה עושה דלקת נוראית.
תנקי טוב טוב אחרי כל אכילה.
את יכולה לקנות מי פה שנקראים קורסודיל, הם מעולים נגד דלקת אבל לא משתמשים בהם הרבה פעמים כי הם מכהים את השיניים. תבדקי אם מותר בהריון.

יש לי תמיד חוט דנטלי בתיק גם בעבודה .
בחיים לא היה לי דבר כזה , זה פשוט סבל .
אני משתמש בגל של קורסודיל ובדקתי מותר בהריון אז לא ממש עוזר

אולי אנטיביוטיקה ודי..?? 

לפחות שאגיע לשבוע 16 .. עוד שבועיים של סבל ?!

לקחת מקל אוזניים ולשים על המקום של הדלקת כל קצת זמן,
העביר לי דלקת חניכיים כואבת ממש תוך יום וחצי.

כמה סודה לשתייה וכמה מים ?

פשוט שמתי כפית נראה לי של סודה לשתיה, וקצת מים שיהיה מהול, אבל העיקר הסודה...

זה עוזר תטך כמה ימים
ויש משהו שמגרגרים שהרופאת שינים נותנת ועוזר ממש מיידי

והשיננית אמרה לי גם לגרגר מי מלח۔
הרופא נשים אמר לי לקחת אנטיביוטיקה
כי זה יכול לגרום ללידה מוקדמת۔

תגרגרי מי מלח אבל תקחי גם אנטיביוטיקה

שאת סובלת מהחניכיים ?
אפשר לשאול באיזה שלב בהריון זה קרה לך ?
והאם האנטיביוטיקה עזרה ?

באתי לרופא נשים ואמרתי לו שיש לי דלקת חניכיים רצינית והרופא שיניים אמר רק לגרגר מי מלח۔
הוא אמר לי - את עכשיו מתחילה לקחת אנטיביוטיקה כי זה יכול לגרום ללידה מוקדמת۔
הייתי בחודש שישי או שביעי۔
גרגרתי גם מי מלח - עזר נראה לי۔

כל ערב אחרי צחצוח שיניים אני מגרגרת מי מלח והכאבים נעלמו לגמרי (עזר לי גם לפני ההריון)

תקטפי כמות גדולה של עלי טיון דביק, תשטפי אותם היטב, ותרתיחי בסיר של 4 ליטר.
אח''כ תסנני את המים, תגרגרי כמה פעמים ביום.
זה יעיל בצורה מפתיעה.
יש לנו מכר שסבל מדלקת חניכיים נוראית, גם אנטיביוטיקה לא עזרה. ואחרי כמה גרגורים כאלה, זה עבר לו.
טיון דביק זה צמח שגדל בכל מקום- בשוליים של כביש, בצידי גני שעשועים, בכל מקום שאין בו כלום- הוא צומח.

שווה לנסות העיקר להפחית את הכאב הנוראי הזה !
מזה כמות גדולה ?
וכמה זמן צריך להרתיח את הפרח ?

בהריון..

כדאי לעשות שיננית, זה יכול מאוד להקל

ולי ממש ממש עזר לגרגר או לשתות תה קמומיל ממש בוקר וערב.

גם לפי רפואת הרמבם, ממה שזכור לי, זו המלצה

אבל זה בשימוש חיצוני לחלוטין כך שממילא זה מפחית סיכון.
וזה גם לא שייך למשפחת השפתניים שלא מומלצת בהריון.

זה בכל זאת בתוך הפה, ואולי נספג, למרות שכמובן זה מזערי, ועדיין ההגדרה לא נכונה בעיני. וולטרן למשל זה שימוש חיצוני לחלוטין ואסור בהריון

שוב, מניחה שזה בסדר גרגור, אבל לא הייתי קוראת לזה חיצוני לחלוטין

אבל אין טעם להתדיין...
לא ראיתי אזהרה להריון.
שוב- יכול להיות שיש דברים שאני לא יודעת
אבל אני אישית הייתי משתמשת בזה בהריון.
השואלת כמובן תחליט לעצמה..

מאשר לקטוף משהו , רובינו לא בוטניות במיוחד, וללכת להשוות תמונות בגוגל לוודא שמותר להכניס את העלים שקטפנו בצידי הכביש לפה.. נו נו. לא נראה לי מומלץ מי יודע כמה. עדיף לקנות בכמה שקלים אם רוצים. לדעתי.

לא מוכרים...
זה צמח שרק מי שמתעניין בצמחים מרפא של א'י מכיר את סגולותיו.
בחיים לא ראיתי תמצית טיון, או שמן אתרי טיון וכד', ולמרות זאת יש לו שימושים רפואיים נרחבים, הערבים קוראים לו ''מלך הרופאים'', וכנראה לא סתם.

דווקא טיון דביק לא הייתי חוששת לקטוף.
זה צמח עם מראה,ריח ומגע מאוד מובהקים והוא גם פורח כמעט כל השנה, כך שגם הפרחים עוזרים לזיהוי.

ארומה קר קוסמטיקה טבעית - צמח מרפא טיוון דביק

 

אני מבינה מה את אומרת אבל אני הייתי מרגישה מאד לא נוח לקטוף משהו ולהכניס לפה שלי.

אני משתמשת הרבה בשיטת 'קטוף והשתמש''.
לכאבי בטן קוטפת אזוב ומכינה תה חזק.
באביב- קוטפים המון חוביזות, וגדילנים וקוצצים לסלט,
עם טיון אני מכינה גם שמן שעוזר פלאים לענייני עור
עם פיגם אני מכינה שמן שמעולה לטיפול בדלקת אזניים
מרווה, זוטה וכד' - תה טעים לעת מצוא
וכו'...

אני בחורה עירונית. לא סומכת על עצמי לקטוף שום כלום ולהבדיל בין עלה ירוק אחד למשנהו. בטח בהריון עוד יותר לא הייתי מעיזה. אין לי מושג איך נראה אפילו אחד מהדברים שהזכרת

ילדת טבע הייתי ונשארתי...
אני מגדלת חלק בגינה וחלק קוטפת בשטח.
וחוצמזה, זה תמיד ענין אותי. שנים שאני קוראת לומדת, כל פעם עוד קצת.
השנה אפילו העברתי סדנה לנשים...

והנה קצת על הטיון
טיון דביק - טיפול טבעי לבעיות בריאותיות שונות



תזמיני אותי אלייך בתחילת החורף- אני בכיף אבוא לעשות סדנה במחיר מוזל

הוא כ''כ שימושי שפשוט חבל לא לנצל אותו.

לא מצאתי שום אזכור בנוגע לאיסור שימוש לנשים בהריון.
הדבר היחיד שמצאתי הוא שימוש בשורש של קרוב משפחתו טיון השמש.
מכיוון שזה לא אותו צמח ולא מדובר בשורש אלא בעלים, אני מניחה שזה בסדר, במיוחד מכיוון שמדובר בשימוש חיצוני ולא בבליעה ואפילו לא בעיסוי ומריחה. רק בגרגור ויריקה.

בדקתי לך מדויק, ואת גם ככה לא צריכה כמות ענקית.
15 גר' עלים, להרתיח ב750 מ''ל מים למשך 5-10 דקות. לקרר. לגרגר ולירוק.
בהצלחה, רפואה שלימה בע''ה

רק את העלים. תקטפי כמות של בערך שתי שקיות אוכל מלאות עלים.

בול מה שאת מתארת! כאבי תופת!
הייתי בשלב מתקדם של ההיריון.. דווקא עשו לי צילום אבל אם הוא טוען שזה דלקת אין מה לעשות צילום
שיננית דחוף
ומי מלח כמה שיותר
בסוף זה עבר

המשחת שיניים של פוראוור. היא גם ממש סבלה מכאבים בחניכיים.
אם את רוצה אני מכירה משווקת. יכולה לתת מספר בפרטי..

יש שלושה פסים בצד שמאל
תלחצי עליהם ותבחרי מסר למחברת/ שיחה עם המחברת

היה VSD קטן ונסגר תוך חודשיים. ממה שאמרו לי אז הוא בדרך כלל נסגר לבד.

כמובן שהיינו בביקורות.. האחרונה היתה לא מזמן. ושוב אמרו שזה חסר משמעות והשפעה.
אין לי מושג איזה גודל אצלך ולמה הומלץ.
אבל בטוחה שיש לה מה שאמרת Vsd.
אוושה בלב.
מתפללת עלייך שזה גם יתגלה כמשהו חסר חשיבות
🤗

רוב התינוקות נסגר להם מקסימום עד השנה הראשונה.
קיבלתם הפניה לאקו לב עובר?
זה ממצא יחיד?

הוא ראה גם מוקד אקוגני בלב אבל לא התייחס לזה ואמר שזה יייעלם. שאר הסקירה תקינה. 

לפחות עכשיו באו לקחת אותו
מקווה שמחר יהיה ביותר טוב

תינוקות זה עבודה קשה.
תשני טוב בלילה, שיהיה לך כוח למחר

שיגרתי כוח. קיבלת?

האמת שתמיד כשאת שולחת שאלות על התינוק שאת שומרת עליו אני אומרת לעצמי שזה ממש כמו "טירונות". בע"ה כשיהיה לך משלך כבר תהיי מנוסה

זה בסדר אם אני מרגישה שהוא מעצבן אותי ?
כי הוא באמת היה היום כל הזמן כמעט על הידיים שלי.
והוא קטן ...
ואיך לעבוד על הסבלנות שלי?

רק לזכור שהוא לא יודע שהוא מעצבן, הוא מתנהג כמו כל יצור חסר ישע בעל אי יכולת ורבלית, לשנן שכולנו היינו תינוקות מעצבנים מתישהו, ובכל זאת טיפלו בנו. הצלוחה!

בעיני זה מאוד הגיוני שתינוק ירצה בידיים.
אני לא רואה בזה פינוק.

הוא נגע בהן קצת...
לא יודעת אם הוא התכוון לשפשף את העיניים או לא.

מניסיון עם הקטנה שיש כאבי אוזניים לא ישנים טוב ולא רגועים

אבל-
מגע באזניים קשור גם לעייפות.

והייתרון בלהיות מטפלת, זה שבסוף היום הם חוזרים להורים שלהם. ואת חוזרת לשקט שלך. לעצמך. ולשינה טובה.

בכל מקרה, לדעתי זה לגמרי תקין שיש לו ימים שהוא צריך ידיים. במיוחד אם הוא היה עייף ולא מצא את עצמו.

זה לא קל אבל זה צורך ולא פינוק. אישית אני חושבת שלהיות מטפלת של תינוק אחר זאת בערך העבודה הכי קשה בעולם. ומצד שני, בתור אמא הייתי מצפה שהמטפלת תכיל את הבכי ואת הימים הפחות טובים... מבינה שאת לא רוצה "להתעצבן", אולי יעזור לך לחשוב על זה פשוט כמו עבודה, ולא לצפות לנוח ולשתות בנחת באמצע... אולי אם תשחררי את הציפייה הזאת ותהיי ממוקדת פשוט בלהיטיב לתינוק זה יהיה לך קל יותר. (גם אני לפעמים צריכה להזכיר לעצמי אח"צ שהילדים שלי כאן כי אני הבאתי אותם, אז עכשיו זה הזמן להיות איתם גם אם מתחשק לי לנמנם על הספה... וברגע שאני ממוקדת בהם ולא ברצון שלי לנוח הרבה פחות מעצבן לי...)

הם מתוקים ביותר אבל יש ימים קשים שהם לא יורדים מהידיים ובוכים כשהם שנייה לבד. והם כבר קצת כבדים.
מדברת מנסיון הבת שלי בול בגיל הזה עכשיו.
וזה הגיוני שזה מעצבן לפעמים בטח כשזה לא הילד שלך אלא של מישהו אחר.
וגם לילד שלך לא תמיד תמיד יש את כל הסבלנות בעולם. אבל עדיין עושים את זה ואוהבים אותם מאוד(יותר קל גם...)

בדיוק כמו שכתבת בעצמך,זה לא עומד להשתנות (אלא אם חמותך תלד בן נוסף להנאתה...)
וטיבם של דברים כאלו, שהמציאות חזקה מהכל.
את תתרגלי בעז"ה
ותראי את הדברים הטובים בלהיות "בת יחידה" בזה...
ועוד משהו,
יש בגרות בלהבין שלא בכל מעגלי חיינו אנחנו באותו מקום.
יש מעגלים שאנחנו דומיננטיות, "בעניינים", מעורבות (משפחה שלך, עבודה, בגינה עם השכנות)
ויש כאלו שאנחנו במקום קצת אחר. וזה בסדר.
זה אפילו מעניין לפעמים לבחון דברים מהצד, להעמיק הסתכלות,להכיר את עצמנו בתפקודים נוספים בסטטוס אחר.

תתייחסי לזה כאל אתגר, הזדמנות ללמוד ולראות את עצמך במקום יותר פסיבי.
זה מרתק בעיניי.

ואני ממש מבינה גם את הבאסה.
אני בנאדם מאוד מאוד דומיננטי ברוב הקונספטים בחיים, עם מלא חוש הומור ושיגעון, ואצל חמותי אני כלה מנומסת, שקטה ומכובדת.
לא חלק כל כך מהאקשן של כל האחיות שם.
בהתחלה התבאסתי. היום טוב לי המקום הרגוע הזה...

בהצלחה!💗

שבהתחלה המצב היה שונה.
אם הייתי נכנסת למציאות כזו היה יותר קל לקבל אותה ולשמוח בה.
אך בגלל שהמצב היה הרבה יותר טוב בהתחלה וממש הרגשתי חלק ופתאום זה השתנה. וכביכול נדחקתי הצידה (בתחושה שלי) יש יותר קושי לקבל את זה.

מבינה אותך כל כך
אין עם מי לרכל על החמות/גיסות

בעלי גם בן יחיד ויש שם כזאת חבורה של בננות, לא מוצאת את עצמי
אין לי עצות

אבל מבית שיש בו 6 בנים ו3 בנות
ודווקא עם אחיות שלו אני מרגישה כמו אחות..
מסתדרת איתן מצוין יותר מאשר עם הגיסות
הצד החיובי אין לך תחרות תמיד תהיי הגיסה הכי הכי..
בלי מתחרות.
ואולי זאת רק תחושה שלך כי את אומרת שלא בא מצידן..

הכי מיוחדת, הכי מקסימה. אין לך תחרות! איך זה?
אני מציעה למסות לקשור קשר מעבר לזמן שאת שם בשבת לפחות עם גיסה אחת. תתקשרי אליה מדי פעם באמצע השבוע תצרי קשר בינכן כך שתבואי לשבת ותרגישי יותר מחוברת

תבקשי לראות אלבומים מהילדות שלו איתן. שבי איתן ותשאלי על התמונות איפה זה היה ואיפה זה וכו, ככה תקבלי רקע והווי משפחתי שזה בעצם מה שחסר בחיבור של מבורה שגדלה ביחד ומרגיש לך בחוץ קצת. ככל שתכירי יותר את הילדות שלהן מפיהן תהיי יותר שותפה ויותר מחוברת להעיד שלהן היום

נשואים כבר תקופה...
אז אנחנו אחרי...
כבר פחות או יותר מכירה אותן מאד.
שוב, מדברת על כך שכבר הייתי במקום הרבה יותר טוב שכבר הייתי שם לגמרי חלק מהכל ואז כביכול נדחקתי הצידה..

חמש אחיות וגיסה אחת..
זה נכון, שגיסה אף פעם לא תהיה אחות.
אבל אני רואה, עם השנים, שבעזרת מאמץ של אמא שלי ותשומת לב של כולנו, וגם השתדלות (אני מניחה) של הגיסה, בסופו של דבר, היא לרוב מרגישה שייכת .
היא איתנו בקבוצת וואצאפ של האחיות, כשנפגשים תמיד היא איתנו, בכיף, בקשקושים, בבדיחות המשפחתיות (היא בקיאה ברמות מרשימות בבדיחות האלה, ויש הרבה..)

אז כן, זה אפשרי. אולי דורש קצת מאמץ אבל אפשרי.

מהצד של בעלי יש לי עוד גיסה, ועוד שתי אחיות שלו, ולאו דווקא תמיד הגיסה השניה היא זו שאני מתחברת אליה...דווקא לאחת האחיות הרבה יותר

אז זה הכי לא בנוח שיש.
אוטומטית זה גורם לי לקחת צעד אחורה.
ועכשיו עם כל ההכנות לחתונה אז אני עוד פחות רלוונטית.

את גם לא רוצה לדחוף את עצמך בכוח.
כנראה שתיאלצי להשלים עם זה..
אני רק יכולה לנחם אותך שעוד גיסה לאו דווקא היתה חלומית כמו שנראה לך...יכולה להיות מתיחות, או סתם מרחק וחוסר קשר.

לכן רציתי לחפש יתרונות.

לרוב אחות זו לא גיסה, יש להן הומור משותף וכו'....
אני כבר מזמןןןןן לא נעלבת , זו בחירה שלי אם להעלב או לא.
אז אני משתלבת לפעמים בשיחה ולפעמים ממש לא וזה נחמד מאד

כנראה ששכחתי לציין
בהתחלה הקשר היה מעולה! באמת הרגשתי חלק מכולן.
אבל ברגע שהן התחילו להתחתן..."נשארתי מאחורה"
כשיצטרכו עזרה יפנו עליי.
מידי פעם ישאלו לשלומי.ויבקשו להתראות איתנו.
אבל זהו. מעבר לשיחות בסעודת שבת.
שבת שלימה אפשר להתעלם. כל האחיות נהנות עם עצמן.
אני אפילו לא מרגישה בנוח להתערב להן בשיחה .

אולי ענין של מנטליות?
כזאת שאומרת 'את כאן, אז אנחנו מקבלים אותך' וזהו?.
יכול להיות שלך יש ציפיה שיעשו משהו אקטיבי כדי להכניס אותך לעניינים, אבל הן בראש אחר, ומבחינתן פשוט תכנסי ותהיי?

והאמת שאני מוצאת בזה הרבה יתרונות
חמותי מקסימה ואומרת לי במילים ומראה לי במעשים שמבחינתה אני כמו אחת נבנות שלה
אחיות שלו מקסימות

מקבלת באהבה שיש להם דברים משותפים ולוקחת את העובדה שאני מישהי מבחוץ כיתרון וייחוד שלי.
אני לדוג מרשה לעצמי להביע את דעתי כמישהי שרואה את הדברים מבחוץ
אני שואלת שאלות להבהרה על דברים שנראים לי שונים ממה שאני רגילה אבל גם מבהירה שאני לא בהכרח צריכה להסכים.

חא מתביישת בשוני שלי, גדלתי בבית אחר עם הרגלים ומנטליות אחרת וזה בסדר. זה היחוד שלי

והכי חשוב
מזכירה להם שרק אני אביא להם נכדים זכרים שישאו בגאון את השם משפחה

וסיפור קטן לסיום
אצלי בבית מדברים חופשי על כסף, חופשי על מוות ולדוג אין לי בעיה להגיד לאמא שלי איזה מהתכשיטים שלה אני רוצה לקבל אחרי 120 שלה.

וכך לא הרבה זמן אחרי החתונה זרקתי לחמותי הערה שאם היא מעונינת להיפטר משני רהיטים מהממים שיש לה בבית שתגיד לי ואם לא יש לי סבלנות לחכות עד 120
בשניה הראשונה היתה דממה נראה לי היא היתה בשוק
ואז היא פרצה בצחוק ואמרה לי בחיוך שאחרי הנלם הראשוני היא מוצאת את זה הרבה יותר פשוט שעכשיו היא פשוט יודעת ולא צריכה לנחש.

הכי מצחיק שהתגלגלו הדברים והם מתכננים לעבור דירה בשנה הקרובה אחרי יותר מ20 שנה ולא כל הריהוט יעבור איתם
ופתאום הדברים נהיו רלוונטים והתחילו לדבר מה לוקחים ומה לא ומי רוצה מה
אז במפגש המשפחתי האחרון אחת האחיות פונה אלי מול כולם ואומרת לי "ברור לך שגם אתם תקבלו חלק מהדברים" אז חמותי התגלגלה מצחוק ואמרה לה שמי שמהסס מפספס - ואת מה שהזמנתי לפני שנים כבר שמור לי. לאחיות שלו נותר להתחלק בשאריות שלי.

אז מסתבר שהעובדה שאנו מבחוץ רק היתה לי ליתרון

עם חמותי הקשר מצויין.
יכולה גם לזרוק לה כאלה דברים אבל בענינים אחרים😏

עם אמא שלי אני חופשי יכולה לדבר ככה
אבל בעלי מתחלחל מזה.
וחמותי הייתה מתעלפת במקום אם הייתי אומרת משהו כזה. מוות אצלם זה דבר טראומתי (בצדק, לצערי ..) שאין מקום להתבדח עליו בכלל.

גם אני רק עם גיסות, ולא קצת. והן כל כך מגובשות, חבורה שאני כאילו לא חסרה שם. הן נחמדות והכל אבל יש להן אחת את השניה ואני תמיד מחוץ למעגל הזה. כשהן נזכרות הן מנסות לשתף אותי בשיחות ובדיחות וכאלה אבל תמיד פרויקט כזה.

קיצר, אחד על אחד איתן אני לרוב מסתדרת, שמחות, שבתות וכשהן ביחד אני פשוט לא נחוצה ובחוץ. ממש מרגישה בודדה. לפעמים רוצה להצטרף למעגל של הגיסים אבל זה כמובן לא לענין.

מרגיש הכי בנוח בעולם.
מדייקת שוב חמי וחמותי מדהימים. זה רק נטו הגיסות.
תודה.

(גיסה יחידה אבל לבעלי יש עוד אח לא נשוי) יש לי חבורת גיסות מרשימה והן אחיות טובות וקרובות, עם קבוצת ווצאפ, מפגשים, ועוד הרבה עניינים שאני לא חלק מהם. האמת? בסדר מבחינתי... יש לי שלוש אחיות משלי ככה שרשרת מהסוג הזה לא חסר לי. כשאני שם איתן מרגישה בני,לפעמים בעניינים ולפעמים קצת בצד,קוראת עיתון... לא רע לי עם זה נראה לי בעניינים האלה במקום לכפות על המציאות את החלומות שלנו עדיף לקבל את המצב הקיים.כמה את כבר נמצאת שם שזה ככ מצער אותך?

את המצב אם לא הייתי כבר במקום טוב יותר
ואז פתאום הקשר כאילו התקרר מאד.
בגלל זה יותר מרגישה את החסר

אחים של בעלי מבוגרים הרבה יותר...ממש גדלו ביחד, וכבר חיתנו עם השנים חלק מהילדים, אז הם בכלל "חבורות"- אנחנו ה"קטנים"- והדוסים, והפחות קשורים...
זה מה יש...
בולעים את זה🤷‍♀️

דווקא במשפחה של בעלי יש עוד אח נשואי אבל יש גם בהחלט חבורה לא קטנה של בנות... בהתחלה הרגשתי מעולה עם כולם אבל מתישהו קלטתי שנשארתי די בצד ולא רק זה אלא גם הקשר שיש כל הזמן משווה לקשר עם הגיסה השניה..
בזמן האחרון החלטתי גם להרגיש משוחררת ולהחליט שטוב לי בכל מצב וגם ניסתי לקשור קשר קצת יותר קרוב עם אחת הגיסות. מזמינה אותה לביקור, מבקשת ממנה מתכונים או מתייעצת איתה לגבי כל מיני קניות וכו..
לא יודעת אם זה יעזור.. עדין מחכה לראות תוצאות
אבל לפחות בהרגשה שלי אני כן כבר מרגישה יותר קשורה כשאני מגיעה..

כפי שכתבת זה המצב. לא תהיינה גיסות נוספות.

קשר בין אחיות הוא קשר אחר. במיוחד כשנפגשים אצל ההורים.
אבל- עם הזמן ככל שיותר בנות יתחתנו, ילדו, ויצללו לתוך החיים, נקודות השיתוף בין בנות נשואות (שאת ביניהן) יעלה וכמות האינטראקציה המבוססת על גידול משותף ילך ויפחת.

היום אחרי כעשור שאני נשואה, אפילו עם אחותי הרווקה אין המון מהמשותף המתבסס על העובדה שגדלנו באותו בית.
אנחנו בקשר מקסים אבל שמבוסס על שתי בנות שיצאו לעולם הגדול.
היום, אני לא רואה הבדל נורא משמעותי בפוטנציאל הקשר עם אחיות שלי לעומת גיסתי.

כן יש ויהיו רגעי נוסטלגיה וזכרונות מהילדות. אבל זה לא הכל. הקשר לא מתבסס על זה. לעומת בהתחלה שבתור נערות כל החשיבה וכל דפוס ההתנהגות בנוי כל זה.

אני יכולה להגיד לך מהצד שלי שגיסתי קצת ניתקה קשר בהתחלה מהסיבה שכתבת שלא הרגישה שייכת ועכשיו החא מנותקת כי היא לא שומרת טוב על קשר.
אחי עובד בעבודה שהוא לא יכול לבוא כמעט לאירועים או סתם לארוחת ערב וגיסתי לא תבוא לבד וזה די מבאס וחבל.
לדעתי היה עדיף שתבוא ותרגיש 3/4 לא שייכת ועם הזמן זה היה מתאזן והיום הייתה יכולה להיות שייכת ממש, מאשר כשלא באה בכלל ואז זה ביצה ותרנגולת...
אני לא שופטת, מבינה את המקום שלה, רק מציגה את הפספוס שנוצר.

עוזר לקלוט את התמונה

סליחה, לא מבינה את מהות השאלה
נשמע גננות נוראיית. למה להישאר שם לשנה הבאה?

אלא יש לי עוד בת (קטנה -בת שנה וחצי ) שבעתיד אולי תהיה שם..

 

אבל מה לעשות עכשיו? לשתוק? לומר לה משהו? ממש מתחשק לי להתלונן.

זה גן ערייה.

 

 

 

 

אם הן מגעילות זה לא ישנה אותן
ולא יפטרו אותן בגלל זה כנראה
אז אפשר להתלונן וגם כדאי למען הדורות הבאים, אבל בעיקר לא לשלוח לכזה מקום. מקווה שאת הקטנה תוכלי לשלוח למקום יותר סימפטי.
אגב היה לי אותו דבר עם ילדה ביסודי שהיתה בבית שבועיים בלי שהמורה הרימה טלפון. שלחתי לה הודעה ופנאי התקשרה ועשתה לה תומי אבל שה היה בשביל הבת שלי, שהיתה מסכנה בבית. רציתי לרצוח את המורה. המורה עצמה לא השתנתה מאז.... והבת שלך כבר חזרה לגן ...

אבל הייתי מחפשת מקום אחר לבת הבאה

באופן אבסורדי
דוקא לפרגן נורא על מה שכן יש בגן.
פעם היתה לבן שלי גננת שלא אהבתי, והיו לי כעסים על איך שהתנהלה.
לא ברמה של תלונה כמובן.
ודוקא שם החלטתי לפרגן על מה שהיא עושה טוב.
ממש ניסיתי למצוא מה כן.
והיא הגיבה לזה נורא טוב,ניתה בקשר טוב איתי,החזיקה ממני האמא המפרגנת. ואני בטוחה שזה עשה טוב לבן שלי.
וגם לבת שלי שהיתה אצלה אחר כך.
העדפתי לפעול חכם על פני להיות צודקת

כשהייתי המומה מהיחס הנוראי.

ובאמת היחס השתנה והגננות היו קצת יותר "נחמדות" .

אבל עכשיו זה ממש לא נעים. שבוע הילדה לא נמצאת, ואפילו טלפון אחד? או מילה טובה כשנכנסת לגן.

במילים אחרות הנסיכה שלי לא מענינת אותן.

אוף, זה ממש פגע בי.

 

בגלל הילדה השניה אני חוששת להתלונן. אבל כנראה שלא אשלח לשם..

 

אני נכנסתי לגן עד הפרצוף שלהם עם הילדים ואמרתי בוקרררררר טובבבב תראו מי הגיע
אני תמיד אבל ככה ולא הולכת עד שאני לא רןאה שהיא נותנת יחס . פשוט עומדת שם לראות חיבור נשיקה דיבור משהוא יחס כשלהןא

אולי זה קיצוני אבל בשביל ילד בגיל הרך יחס טוב מהאדם שאמון על שלומו וחינוכו זה הכל. גננות שמתנהגות ככה פוגעות בילדים. ממש. (הייתי יכולה להחליק איכשהו שלא שאלה איפה הילדה במשך שבוע אבל על הבוקר טוב שלא אומרת והיחס שלא נותנת לא מבליגה בחיים. זה מהותי)
אין מה לדאוג לפרנסתה של הגננת כי לפטר גננת זה כמעט בלתי אפשרי אבל לא יקרה כלום אם המפקחת תעשה את תפקידה ותפקח שם קצת יותר לטובת הילדים הרכים שנשלחים לשם.

תמיד אני חושבת לעצמי,
השדר שאמא מקבלת מהגננת
זה קל וחומר ענק לשדר שהילד מקבל.
זאת אומרת
אם אני אומרת משהו לגיטימי לגננת והיא צורחת עלי
זה נורה אדומה גדולה, וק"ו ביחד לילדים.
גננת שלא מתעניינת, ואפילו בוקר טוב לא אומרת,
יושבת עם הגב הפוך ????
מחריד אותי לחשוב שהיא מטפלת בילדים.
אולי זה נשמע מוגזם,
אבל ממש קשה לי לשמוע על התנהלות כזאת אדישה ולא מתנצלת מצד מישהי שאמורה לטפל בדברים הכי רכים ואהובים שלנו...

נשאר עוד כלום זמן.
אם זה לא קשה לך, הייתי משאירה אותה בבית.
ובעיני מצב כזה בהחלט מצריך פניה למפקחת או לכל מי שמוכן להאזין ולעשות עם זה משהו.

למרות שהבנות גדולות (בנות 5)

אבל עדיין זה נורא.

 

ממש!
בהחלט היתי מעבירה גן, וכמובן שמדברת איתה ומי שמעליה,
שידעו.
ותסבירי לה
שלא באים לעבוד עם ילדים שיש לך פרצוף איכה
😡

אפילו לילדות לא אומרות בוקר טוב?
וזה בהחלט פוגע בלי קשר למה הן עושות בגן שלא מתעניינים בבת שלך שבוע שלם.

ניגשה אלי ובררה אם גם כלפיי יש את ההתעלמות הזו..
לחשוב שהילדה נכנסת לגן והיא כמו קיר. לא רואים לא שומעים.

הלם.

 

 

 

 

ואגב פניתי למפקחות ולהנהלה לא פעם ולא פעמיים כי אני לא מוכנה לשתוק אם פוגעים בילד שלי

בעיר בה את גרה ותשאלי מי המפקחת ותגידי שאת רוצה לדבר איתה

לכן אני כועסת.

מחר אתן להן את המתנות שלא מגיע להן ויותר לא שולחת אותה..

גם ככה כבר לא שלחתי שבוע וחצי ולא תיכננתי יותר לשלוח.

רק בגלל הבן - שהיום ומחר יש מסיבות סיום והגננת שלו התקשרה שלא יפסיד . והיא גם מאוד רצתה ללכת .

 

לא יודעת למי לפנות בערייה בשביל זה.

 

 

 

 

 

 

שצריך לתלות אותן לייבוש לכמה ימים. אם לא לכמה חודשים.

ואת צודקת לחלוטין בשאלתך. וזה גורם לי יותר לכעוס!

 

נותנת כי עושה את חובתי, ובשביל ההרגשה הטובה שלי.  להן בהחלט לא מגיע

ודבר שני כי כבר קניתי ולא אין מה לעשות בזה..

 

נראה לי שכשאקח אותה אומר משהו על זה.

 

אם את נותנת את מביעה לגיטימציה שלא לומר הכרת תודה! להתנהגות שלהן. 

בעיני זה ממש אסור לתת.

הרבה מאוד בנות חסרות כל הזמן בגלל בידוד או יציאה לחופשות.
הגיוני לי מאוד שהיא לא יצרה קשר.

זה שלא התייחסה כשהגיעה זה מוזר מאוד.

והנוכחות של הבנות משתנה.

אבל מכיון שזה נושק לשנה שלימה של יחס לא נעים ובנוסף לזה שלא היה יחס לאחר שבוע שלם שלא הגיעה

כעסתי.

 

 

 

זה מה שכל כך קשה

ואת אומרת שלא רק את מרגישה

 

בעייני אם יש כן סיכוי כלשהו שהקטנה תגיע לשם גם,אל תשרפי גשרים. תסיימי יפה

לק"י

ילד נכנס לגן ואף אחד לא טורח להגיד לו שלום?
מילא אם הגננת עומדת בצד השני ולא שמה לב, אבל מי שמקבל בכניסה- הדבר הבסיסי זה לברך לשלום.

באתי לקחת אותה, ואחת מהן בדיוק שטפה בפתח.

שאלתי בחיוך לשלומה, ותוך כדי שאלתי אם לא הרגישו בחסרונה.

מיד אמרה בטח שהרגשנו למה באמת לא באה וכ"ו וכ"ו.

אחרי דקה הלכה, בנתיים חיכיתי לילדה שלי, פתאום מגיעה אלי הגננת הראשית ושואלת "מה שלומך?"

ומתחילה לספר שרק אתמול חזרה מבידוד ובכל השבוע לא היתה בגן לכן לא התקשרה (נניח שאני מאמינה שהיתה מתקשרת)

וכ"ו וכ"ו..

התחילה לשבח שהילדה כל כך מיוחדת וכמה היא מחונכת, ותמיד מטופטפת..ואומרת לביתי תראי לאמא את כל היצירות שעשינו..שכייף בגן

נו נו..

אבל שמחה שבכל זאת העליתי את הנושא.

אחרת הייתי אוכלת את עצמי

ב"ה

 

 

 

רק מראה לי כמה צריך ללמד זכות....

לא יפנו תזמן לשאול את כולם למה לא באתם

ואולי אם הוא ישן טוב ביום אז זה יהיה ביום.

עתה התקבלתם רשמית לקבוצת ההורים.

הגמישות, הספונטניות, מה שהיה לפני ההריון, הלילה שעומד לרשותכם בליל הטבילה - זה ותינוק פיצי, לא חיים בצוותא.

לא כעת.

כעת מוצאים הזדמנויות, מתמרנים, מתגמשים, עושים זאת בזמנים שהוא שבע ויושן רגוע.

מעודדת שזה לתקופה לא ארוכה של כמה חודשים ראשונים.

אם הזמן זה ישתפר ותלמדי לתזמן את השינה של התינוק

אני טבלתי לפני חודש טבילה ראשונה אחרי לידה ראשונה ויכולה לאמר לך שחטפתי הלם מהנושא של הזוגיות אחרי לידה. האבסורד הוא שכל כך חיכיתי לטבול אבל התקופה הראשונה של הטהרה היתה כל כך קשה שכבר יותר התגעגעתי לתקופה שהינו אסורים שאז לפחות היתה תשוקה וגעגועים...
ההלם הוא בהחלט גם תינוק שבוכה וצריך להתייחס אליו אבל לא רק. יש הרבה שינויים שהגוף עבר פיזית ונפשית ולא הכל חוזר למה שהיה קודם... פתאום יש פחות פניות לרומנטיקה ולזוגיות. פתאום יש עיפות מטורפת ודוחים מלילה ללילה.. לא פשוט. לי מאד עזר לתת לדברים את הזמן והקצב שלהם. להפנים שהתחילה תקופה חדשה. מה שהיה כבר לא יהיה אבל זה לא אומר שלא יהיה טוב.. צריך פשוט ללמוד את עצמנו מחדש ולפעמים זאת דוקא הזדמנות להגיע למקומות טובים יותר ועמוקים יותר בזוגיות! בהצלחה- חברתך למסע. את יכולה בכיף לפנות אלי באישי.

גם שמוציאים את הזמן לאינטימיות הזוגית, התינוק שבוע, רגוע, יושן - צריך להתרגל לנוכחותו בחדר השינה.

במקום להיות מרוכזת לגמרי ביחסים, חלק מההקשבה והריכוז שלך נתונים גם לתינוק, לנשימות שלו, לקולות שלו - וזה בא בתחילה על חשבון הריכוז בדברים שעושים ביחד ומוריד מהיכולת להינות.

גם חוששים להרעיש ולהעיר אותו.

את חוששת לאבד שליטה ולהינות עד הסוף, שמא תפריעי לתינוק הישן לידכם.


הזמן עושה את שלו ולומדים לחיות ולהינות בתנאים החדשים.

תודה חברתי למסע
לגמרי עודדת אותי
מקווה ללמוד את התקופה החדשה הזו

כתבתי למצטפת למועדון@
שם היא חוותה אותו דבר ממש עכשיו..

וכל כך נכון מה שכתבת נוכחות של תינוק בחדר שינה לגמרי משנה

תודה על ההשתתפות שלכן💖
מרגיע לשמוע מאוד

אבל באמת לידה ראשונה היא שינוי עצום, ולפעמים תחושת החמצה ואובדן של כל מיני הרגלים טובים ומשמעותיים בחיינו.

תזכרי
שזה הולך ומשתפר (עם הגדילה של התינוק, ההתאוששות מהלידה, וכן בילדים הבאים... את באה מוכנה יותר מבחינה נפשית)
ושלומדים לחיות עם זה
ועוד יהיו לכם רגעים נהדרים ומיוחדים.

רק החודשים הממש ראשונים אחרי הלידה הם קשים ומתאגרים במיוחד.

בעצמינו. בהשקעה ועבודה.

כשזוג בוחר בדרך חיים של הריונות ולידות צפופים, זה אכן שוחק ומתיש לכמה שנים טובות.
לעומת זוגות אצלם יש מרווחים של שנתיים, שלוש ויותר בין ההריונות והלידות.

שגם לא תורמת לזוגיות.. :/

ואם טוב להם צפופים והם מרוצים מזה אז היא זוגיות טובה

ואם הם מעדיפים מניעה אז זה זוגיות טובה

וזוגיות טובה זה הרבה מעבר לתדירות חיי אישות

ותדירות חיי אישות שמקובלת על שני בני הזוג ולא משנה מה הסיבה שהובילה אותם להחליט על התדירות הזו - זו היא זוגיות טובה.

אני זוכרת שלקח לי חודשים לעקל את זה שהכל אבל הכל הולך להשתנות, אחרי כמעט שלוש שנים אחרי אני יכולה להגיד שהרבה יותר קל ובאמת יש יותר זמן לעצמנו...