חמש שנים כבר לא.
אבל שלוש שנים לגמרי שיחקו יחד והמון!!
לא זוכרת בן כמה הקטן שלך, הוא הולך?
בכל מקרה ברגע שהם בבי"ס ביחד- ויש להם מלא שנים להיות בבי"ס ביחד 
הם נהיים חברים טוביייייים!
לרוב זה קורה עוד הרבה קודם. אבל בבי"ס ממש מרגישים את זה חזק
אני לא רואה הבדל גדול. ואלו הכוחות שלך. לכל דבר יש יתרונות וחסרונות תהני ממה שיש!
א. אצלי זה שנתיים פלוס מינוס, אז זה סבבה לגמרי עם ילד שכבר הולך ומדבר. אין לי נסיון עם פערים אחרים.
ב. עוד מקום בלב? בבית? עוד קצת עול כלכלי, אבל לא הרבה מעבר לזה. בגדול אצלי המעבר בין שתיים לשלוש לא היה כזה טראומטי כמו הראשון או השני.
די מהר היא נכנסה לסדר היום שלהם וממש מתוק לראות אותם יחד.
כמובן שבלי קשר לאיזה מספר ילד זה, כל תינוק קטן בהתחלה זה הרבה עול של טיפול צמוד....
ג. אצלי ממש לא. לא מחכה כי אין לשעת מה ומתי זה יקרה ואני בוטחת בה׳ שיביא לי מה שמתאים מתי שמתאים. כמובן שבהריון צריך להיזהר קצת יותר....
בהצלחה💕
א. אני מתלבטת בקשר לזה. ההפרש הכי קטן שלי הוא שנה וחצי (אם לא מחשיבים את ההפרש בין התאומים 
) והכי גדול הוא שלוש שנים. אבל זה תלוי בעוד הרבה משתנים אחרים... כמה הילד הגדול יותר הוא ילד נוח, כמה התינוק החדש הוא תינוק רגוע...
אני חושבת שההפרש האידאלי הוא שנתיים-שנתיים וחצי, אבל לא יכולה לחתום לך...
ב. השיקול העיקרי שצריך לקחת בחשבון הוא - שיש סיכוי שהשלישי יהפוך לשניים 
(כך היה אצלי... תאומים בלידה השלישית...)
לא תכננתי יותר מדי, חוץ מזה. מבחינתי "התינוק הכפול" היה סוג של פיצוי על ההמתנה של שלוש שנים...
ג. לצערי זה משפיע. לא לגמרי, אבל אני כן חוששת מהיריון בתקופת הקורונה... לא בגלל הקורונה עצמה, אלא בגלל כל ההשלכות שלה. גם בידוד וכדומה, וגם עצם זה שצריך לעשות הרבה בדיקות... (כרגע לא נכנסת בכלל למרפאות ולמקומות סגורים בסגנון הזה, בגלל שיש לי קושי גדול עם מסכה...)
א. הכי קל - הפרש של שנה ושל שנתיים וחצי.
שנה כי זה פשוט היה קרוב מאד, כבר הייתי בתוך כל זה, רגילה לקימה בקבוקים וכו
שנתיים וחצי- כי כבר ממש גדולה, מדברת הולכת ילדונת
הפרשים של שנה ו10 היה לי הכי מאתגר
ג. שאלה באמת.
בעיני אם רוצים ילד- אז עושים את שלנו להשתדל שיגיע ובסוף ה' מחליט מתי לשלוח...
א. ההפרשים אצלי הם באזור השנה וחצי קצת יותר פלוס מינוס
ב. אין שיקולים רציניים . לדעתי הרבה יותר קל 3 ..משחקים הרבה יחד
ג. לא משפיעה על ההחלטה.
הפרש של שנתיים היה לי קשה בהתחלה מאוד. ואז הם קצת גדלו והעסיקו אחד את השני שיחקו מלא יחד.
4 שנים היה לי הכי קל,אבל ההבדל היה גדול שהם לא שיחקו יחד,וזה הצריך אותי להוות תעסוקה לקטן
מיואשת******לי היה הכי קל בהפרש של 3.6 שנים, כי הילד כבר היה בגן ועצמאי ודרש פחות טיפול פיזי. אבל מעבר להפרש, אני חושבת שזה גם תלוי במספר הלידה ומספר הילדים. עד כה ההפרשים שלי גדלו (1.6, 2.8, 3.6) והיה משהו בלידה הרביעית שהגדולים כבר היו גדולים אז בהחלט זה הקל על העניין.
אני באמת מנסה לשמור על שפיות
אני עוברת ומתגלגלת המון בחיים .. לא באמת אצליח לספר כאן הכל 😔
באחת השיחות שבוע שעבר
הודעתי לבעלי שאני ממש עייפה לאחרונה ולא מרגישה טוב ואני צריכה כמה ימים + לילות לעצמי והלכתי לחברה שהיא ממש מרחק הליכה מאיתנו.. אין לי משפחה לנחות עליה .. כמה בינינים ושאם צריך משהו שיעדכן
זה הסתדר מעולה עם העבודה
רק שהאדון החליט לצאת בבוקר לעבודה ..
אומנם לכמה שעות בודדות ביקש שאחזור וקרא לאמא שלו שתהייה איתי שלא אהיה לבד .. זאת שתמיד מציעה עזרה ואני מסרבת בנימוס 😵💫
תמיד אמרתי שהיא אישה טובה לא מתערבבת לא חמה רעה.. קצת חסרת טאקט אבל לא רעה..
בקיצור הילדים ישנים היא בסלון מחזיקה את בת השנה +
אני בחדר נחה ברגע של שניה שאני לא מרגישה טוב
יוצאת מהחדר לכיון השירותים היא מתחילה להכות ולקלל אותי
תוך כדאי שהיא דוחפת לי את התינוקת לידיים שאחזיק אותה .. אני מנסה להסביר לה שתחכה רגע שאני לא מרגישה טוב
אני ממש כמה דק אחזיק אותה אבל היא לא נרגעת
וממשיכה לתקוף אותי פיזית ומילולית..
תוך כדאי שהיא מזמינה ניידת 🥴 מה היא אומרת
לשוטרים??? שאני הזנחתי את הילדים הבית ובעלי ויצאתי עם חברות שלי לכמה ימים הם כבר הזמינו אמבולנס ..
ולא הפסיקה לצרוח שאני חולת נפש ומסוכנת לסביבה 🫣
עכשיו אלוהים.. אני באמת שואלת מה קרה?
אז נחתי יום אחד ושבקשו לחזור חזרתי
עדיין זה לא מצדיק את ההתנהגות הזאת.. אם קשה לך אם את לא מסוגלת למה את
לא אומרת לבן שלך שאת לא מעונינת לעזור? למה להגיע למצב של קללות ואלימות? ועוד מול ילדים קטנים? בחופש הגדול?
נכון.. תמיד רגילים לראות אותי מתפקדת 100 מתוך 100 גם אחרי לידה גם במצב גסיסה אני לא נחה
לקחתי לעצמי הפסקה של יום!!!!!
ריבונו של עולם!!! את שתמיד מציעה עזרה ואני אעשה עבורכם ואני אשמור לכם ואני אביא לכם מה קרה??? ישבת עם ילדים ישנים במזגן אצלי שעה שאני בחדר לא מרגישה טוב!
מה קרה מאז? רווחה רודפת אחריי
בריאות הנפש רודפת אחריי
כל העו"ס והפסיכיאטרים של הקופת חולים
הייתי מאושפזת יומים בבית חולים עם טראומה
גם לבעלי יש חלק בזה .. בקשתי עזרה ממך! להיות איתם כי אני חלשה וזקוקה למנוחה
לא בקשתי שתקרא לה!
מה למדתי על בשרי??? שלא אעז יותר לבקש עזרה
כי ברגע שבקשתי מת העולם שלי ..
עד הפעם הבאה שאקרוס
ישבתי וסיפרתי להם את השתשלשלות העניינים
לא באמת השאירו לי ברירה
אני עייפה ותשושה פיזית ונפשית 😩
שום דבר פה לא תקין בשום צורה
אני מקווה שיש לך עם מי לדבר בחיים האמיתיים
ולא רק את הפורום
באמת שאין לי מילים
חיבוק ענק
אולי לבנות אחרות פה יהיה רעיון
לא הבנתי כלום
בעלך לא העיד לטובתך מול הגורמים הרלוונטיים??
לא הסביר שאמא שלו הוציאה מפרופורציה?
נשמע לי פסיכי מה שאת אומרת מה זה אמא משוגעים…
אבל עדיין הם מנסים לעשות את העבודה שלהם
ואכן בודקים שאני לא מסוכנת
לסביבה והילדים לא מוזנחים כמו שהיא טוענת .. זה שיחות על גבי שיחות שעות של אנרגיה ובירוקרטיה
עדיין זה מעשה מיותר גם אם עומד לצידי וגם אם לא
בתור סבתא לא עושים כזה דבר
אני כועסת על בעלי שבכלל קרא לה
אבל בעיניין אחר - הייתי מעריכה אותה פי אלף אם הייתה אומרת מההתחלה שהיא לא בנויה לעזור מאשר להגיע למצב קיצון שכזה
לגיטימי בטירוף לצאת לכמה לילות להתאוורר
מי קורא לזה הזנחה?!
ילדים שמחים לאמא שמחה
יואו איזה סאגה…
ממש ממש חשוב שתדאגי לעצמך לתמיכה נפשית משמעותית בתקופה הזו.
אני לא יודעת מה גרם לך להחליט לקחת הפסקה של כמה ימים, אבל מן הסתם גם לפני כן כבר התמודדת עם דברים מורכבים.
קיצור חוזרת לבקשה שלי לדאוג לעצמך למלוא התמיכה האפשרית, ולהתרחק מכל מי ומה שעלול לדרדר את העניינים
נשמע כל כך מוזר, כאילו תלוש מהחיים הנורמטיביים..
חמותך נשמעת לי אימפולסיבית מאוד. כל בן אדם נורמלי היה נוהג אחרת. להזמין משטרה זה מאוד מאוד חריג. מאוד.
את צריכה תמיכה. יש לך אותה? תעדכני אותנו איך את מרגישה. במקומך הייתי נפגעת קשות ועמוקות. זה לא נורמטיבי בכלל
הזוי ברמות להרביץ לקלל אותך? להזמין לך משטרה? מה??
מקווה שהסיפור הזה יהיה מאחורייך מהר מהר והכל בסדר את בסדר גמור בעלך היה איתם זה לא שהם היו לבד בימים האלה.. חיבוקק
לפי הסקת המסקנות שלך את צריכה טיפול דחוף
סליחה על הישירות, אבל ניכר שאת במצוקה ואני רוצה שיהיה לך טוב
אישה במצב רגשי תקין בחיים לא הייתה כותבת שחמתה אישה טובה, וגם לא הייתה מוכנה בחיים שהיא תתקרב אליה יותר. גם לא לילדים.
ואת הכי צריכה עזרה בעולם. הכי.
ואם הבעל לא תומך - אז גם אותו דואגת לנער טוב טוב או להעיף לכל הרוחות
לפגוע בך בצורה כזו זה לפגוע גם בילדים שלו
יש ככ הרבה דברים אחרים לעשות שהם לא לתקוף אותך פיזית או להזמין לך משטרה. הםוך אם כבר אותה צריכים לעצור על תקיפה.
בבקשה תדאגי לטיפול טוב
לא הפוגה
לא יום יומיים אצל חברה
טיפול מקצועי טוב
שולחת חיבוק ענק ומקווה שתצאי מזה חזקה יותר♥️
בהרגשה שלי צריך להפוך את חובת ההוכחה עליה. להגיד לרשויות, אותה שמעתם צועקת, היא הזמינה משטרה (מעשה כוחני! גם אם זה משהו שצריך לעשות במקרים מסוימים, ולכן גם אם יש נוהל שבודק אותך כדי לוודא שהילדים בטוחים, צריך במקביל לבדוק עדויות עליה ועל שפיותה כי יש דבר כזה תלונת שוא.)
את ידעת שאת צריכה מנוחה ודאגת למעטפת, היא באה לסייע ותוך כדי פירקה את הבית..
בקיצור, הלואי שטחנות הצדק טוחנות בכיוון הנכון וזה אפשרי, אבל אם לא- חיבוק גדול שאת בסדר ואת שפויה ואת קשובה לצרכים.
ובעניין התקשורת עם הבעל, זה לא נשמע לי בריא הגישה הזו של 'למדתי לא לבקש עזרה'. למרות שזה הכי מקומם שיש, איך שהכל התפתח, ומותר לך לכעוס, ומסתבר שלא היה מספיק ברור לו שזה הזמן לוותר על עבודה לטובת המנוחה שלך..
עדיין, אני כן חושבת שהקשר צריך להיות כזה שדבר ראשון הוא בצד 'שלכם'- רואה איתך עין בעין מה נגרם מהדרך שבה הוא התנהל ולמה ברור שפעם הבאה שתצטרכי מנוחה זה יקרה, *ולא ככה!*.
קשר שבו את מרגישה שאת צריכה לקבור את עצמך ואת רצונותייך במקום עמוק כי הדברים עלולים להתפתח עקום, בעיני דורש טיפול ועבודה על תקשורת, וכדאי להשקיע על זה בטיפול זוגי. סליחה שאני מתפרצת לדלת סגורה בלי שביקשת 🙏
היינו אצל חמי וחמותי השבת וגיסתי אחות של בעלי צרחה על הבן שלי ואיימה לשבור לו את העצמות
אם ימשיך לריב עם הילד שלה.מול כולם.
צרחות שבחיים לא שמעתי
לא אנושיות ממש
אני עוד מתאוששת מזה
הבן שלי רעד מפחד וזה היה מול כל המשפחה
עניתי לה בקול רם מאוד שאני לא מוכנה שתדברי ככה לבן שלי. ושנשבר לי
כי כל שני וחמישי מישהי מרשה לעצמה כאן לחנך בצעקות רמות ילד של מישהו אחר
וזה אחרי שהבן שלה לא הפסיק להרביץ לבן שלי וזה היה הדדי לחלוטין ביניהם המריבה
וכמובן שחזרו להיות חברים הכי טובים אחרי חמש דקות
והיא התחילה להתפוצץ עליי, מול כולם
פשוט קמתי ויצאתי מהבית
והילדים שלי סיפרו לי שהיא דיברה עליי מגעיל מולם מול בעלי מול כל המשפחה כמובן
אני מרגישה מעולה עם עצמי שעניתי לה
אני שותקת מלא בדרך כלל
והמשפחה של האיש עם פה ג'ורה ענק ומרשים לעצמם מה שבא להם תמיד
ואם חלילה את מעירה הם מתעצבנים ועושים עלייך איקס
בעלי מהטיפוסים השתקנים וכעס עליי שעניתי
ולא נתתי לגל לעבור.,., אני כועסת עליו שבכלל חושב ככה,אם אני לא אגן על הבן שלי
מי יגן עליו בחיים האלו?
זה יותר נשמע התנהלות לא תקינה שלהם.
משפחה זה עסק מורכב לפעמים,
ממש מחבקת אותך על התחושות האלו זה ממש לא פשוט להיות במקום הזה🤗
מול הגיסה לא הייתי בכלל מנסה לדבר או להגיד משהו,אלא אם כן בעלך יתפוס אותה לשיחה וידבר איתה.
מול הבעל הייתי אומרת מפורש אם אתה לא מסוגל להגן עליי ועל הילדים שאנחנו שם עם כולם אז אולי פשוט עדיף לוותר על זה.
ככה לפחות אני הייתי מגיבה(ככה אני הגבתי).
וזה היה כמובן אחרי המון שיחות איתו שיגן עלינו ושממש לא עזרו לו להבין את המקום שלו.
הילדים שלך ובעלך לא אמורים לשמוע שמדברים עלייך בצורה כזו.בטח אחרי שהגנת על הילד שלך,ואם הוא לא אמר כלום ןעשה כלום הייתי שואלת אותו איך הוא מגן על המשפחה שלו בתור ראש המשפחה.
אצלי בסופו של דבר זה גרם לזה שאנחנו פשוט לא מתראים כמעט אף פעם,וכשכן מתראים זה נהיה ממש מרוחק ומנומס,פחות מרגיש משפחה.
ודבר נוסף הילדים ממש מסתייגים עם מפגש משפחות מהצד של בעלי,וחבל זה יכל להראות אחרת.הילדים לא לנצח יישארו קטנים ומהר מאד יבינו מה קורה סביבם מי שיפגע מזה בסוף של דבר יהיה בעלך אז פשוט עדיף לשקף לו את זה.
לצעוק על ילד אחר, זה גבול אדום.
לפותחת,
אם מתאים לך, מציעה שתראי לבעלך את השרשור הזה, שיבין כמה תגובה כזו היא ממש לא לגיטמית. ואיך כל אישה לא תסכים לשתוק ולהרכין את הראש עד שהגל יעבור
חוויה לא פשוטה בכלל
איזו חוויה! חיבוק❤️ תחושות קשות ממש💔.
אני בדעה שאנשים שעושים לי רע אני מוציאה מהחיים שלי כל עוד אפשר. אחרי כזו חוויה לא הייתי מוכנה להיפגש איתה בטח אם הבעל מתקשה להגן עלייך.
לאור הדברים שלך שזו התרבות דיבור שם הייתי מצמצמת מפגשים לאפס ולא מוכנה להגיע לשבתות, אם צריך גם מפרטת למה. אם חשוב להם שתבואי הם מתכבדים לכבד אותך.
ולפתור את הבעיה עם הבעל
מה זאת אומרת שאת צריכה להגיב במקומו מול המשפחה שלו? והוא שותק כשמדברים עלייך לא יפה/ כזמאיימים על הילדים שלך ככה?
ממש לא נעים...
וגמני לא הייתי חוזרת לשבת איתה שם אם היא לא מתנצלת ומיישרים את ההדורים
מרגישה שהוא רואה את הכאב של המשפחה שלו
הוא אומר שמה שיש להם זה סוג של נכות ולכן -אני- צריכה להבין ולרחם עליה
זה לא הזוי????????
היא כתבה לי התנצלות עניתי בסימן עם היד
אבל אני כועסת
מאוד
הולכת לפוצץ את כל החופש הזה והתכנונים איתם
והאמת שאני חושבת שתני רגע לכעס להירגע. אם היא התנצלה הייתי חושבת שוב איך להתנהל מולה
שפוגעים ואז מתנצלים כדי להשתיק..
אם ההתנצלות נאמרה בכנות באמת כדאי לחשוב מה הלאה, אבל אם זה דפוס שחוזר על עצמו בכלל לא הייתי מתייחסת לזה
אולי כדאי להגיב לה על ההתנצלות:
אני מעריכה את ההתנצלות שלך, אבל אני עדיין מאוד פגועה ולא יכולה לסלוח כרגע.
לשבור עצמות של מישהו ובמיוחד של ילד
היא לא ממש נורמלית
זה לא אומר שצריך לספוג
זה אומר שצריך להתרחק
גם אם זה אומר לא להתארח שם
הנפש שלך ושל הילדים חשובה הרבה יותר מקשרים עם משפחה
אפשר לרחם עליהם …
בכל מקרה זה רק מחזק את המסקנה להפגש איתם כמה שפחות ובטח שלא שבת שלמה.
זה שאני מעמידה אותם במקום וכן לפעמים גם בוכה מרוב הלם ופגיעה
מבחינתם אני רגישה מדי
להשתלח על ילדים או אנשים זה בסדר. מותר להם.
להעמיד אותם במקום זה אסור
אז היא צרחה אחר כך בצרחות של חולת נפש ושמעתי את זה מרחוק
שהייתי בגינה
והילדים שלי הגדולים סיפרו שהיא אמרה שנמאס לה שאני רגישה ומפריע לי כל דבר
כאילו זה ממש בסדר להתנהג ככה ואני הלא בסדר
הקטע שאם זה היה קורה עם בן של אחותה, זה יכול להגיע לריב פיצוצים ביניהן.
זה כבר קרה
אני במצב שרוצה להתרחק ולהרחיק את הילדים מהם רק שבעלי לא בעניין
כי חושש שזה יפגע באמא שלו..לא מעניין אותי כבר כלום
שתחנך את הבנות שלה
לעצור את זה.
להתייחס לזה.
בפומבי או אח"כ.
אין שום מצב בעולם שילדים שומעים אישה שמבקרת את אמא שלהם, בצורה הזאת, ואבא שלהם שותק.
אני לא מדברת על הזמן שהייתם יחד, כי לפעמים לוקח זמן להגיב.
אבל אחרי שיצאת והגיסה ממשיכה לדבר עלייך,
אבא של הילדים היה צריך לבקש ממנה להפסיק את זה לפחות למטרת חינוך הילדים.
אח"כ בשבילך.
למזלו
אחרת לא הייתי סולחת לו על זה בחיים
רק שהוא למד להשתבלל ולחכות שהגל יעבור.
אם את מתארת מצב שבו שעל אחיין אחר זה היה גורם לפיצוצים אז במקרה של בעלך הוא נמנע מחזיתות בדיוק כמו שהוא נמנע מלהתמודד מול אמא שלו כי חושש מפגיעה שלה אבל לא חושש מפגיעה של הילדים..
את כרגע נסערת כדאי לחכות לרגיעה ואז לחשוב איך את מתווכת לו את התחושות והגבולות שלך ושל הילדים שלכם
יתכן ויש להם נכות, זה לא אומר שאת צריכה לספוג וגם לא אומר שצריך לחתוך את הקשר אלא חשוב לבנות אסטרטגיה שנכונה לכם כמשפחה
ואם אין בכוחו של בעלך להתמודד עם התחושות שלך ואין בידו יכולת להגן על בני משפחתו אין סיבה שתיכנסו למקומות מסובכים מידי לקשר המשפחתי שלכם.
גם כי אי אפשר לחנך מבוגרים
וגם כי זה נשמע קצת חולני
עדיף שאמא שלו תפגע מאשר שהנפש שלך ושל הילדים תפגע
אתם קודמים לאנשים אחרים
אם לא תתרחקי כנראה שזה יגבה מחירים גבוהים
ממכם כזוג וגם מהילדים
נזקים שיכולים להיות לטווח ארוך מאד
לא חושבת שבעלך יכול באמת לעשות משהו במצב בעייתי כזה
לא נשמע שיש עם מי לדבר
איך האמא הגיבה? עוד אחים אם היו?
גם בגיל גדול שאנחנו כבר הורים בעצמנו, חלק מהתפקיד של אמא ואבא זה עדיין לחנך אם צריך ולהרגיע את הרוחות. אצלי במשפחה אמא שלי מתערבת בין האחים כשצריך. אצל בעלי נגיד לא. ולדעתי צריך להתערב..
ועם כל הכבוד לבעלך. אם לא מסוגל להגן עלייך הייתי מתרחקת לגמרי.
לק"י
אבל כמובן שאתם לא צריכים לסבול מזה.
מצטרפת לאלה שאומרות, לבוא להורים כשהיא לא שם (או שאר האחים ה"בעייתיים").
וחיבוק!
זו חוויה קשה
אני חושבת שלמען הבריאות הנפשית של ילדייך הם לא אמורים להחשף להתנהגות אימפולסיבית ואלימה כזו, גם אם היא לא מופנת כלפיהם.
גם השהייה בסביבה בה השיח הוא פוגעני ורעיל פוגעת בנפש.
חושבת שכדאי שתשקפי את זה לבעלך ואולי אפילו תשאלי אותו, איך זה הרגיש לו? בעבר ובהווה
זה לא סביר לשמוע צרחות כאלו מדודה.
אם ככה היא רגילה להגיב, זה לא ישתנה... ולצרוח עליה חזרה נשמע שרק יסלים את המצב. והעיקר הוא שהילדים שלך יגדלו עם תחושת ביטחון.
כדאי לך לתווך לילדים את הסיטואציה. להסביר להם שהבעיה היא אצלה ושיש דרכים אחרות להביע כעס/ תסכול. שהיא הייתה *חייבת* להתנהג בצורה מכובדת, גם אם היה לה מאוד קשה.
זה ייתן להם גבול חזק והבנה שגם כשמאוד כועסים צריכים לשמור על שליטה עצמית.
מתלבטת מה לעשות עכשיו
יש תכנונים מפה ועד אילת לחופש יחד איתם
ולא פשוט לא בא לי, הודעתי לבעלי שכנראה אבטלה
הוא אמר שהוא לא הולך לבד עם הגדולים שאשכח מזה,הוא ישאר בבית איתי
בקטע של לא מפרידים את המשפחה
אבל אני רואה את זה אחרת לגמרי.... לא מסוגלת לראות אותםםםםםם
הוא בן 6,
ילד מאוד שמח וגם מאוד אנרגטי.
אנחנו חושבים לקחת אותו לאיבחון אבל לא יודעים אם לקשב וריכוז, היפראקטיביות או אוטיזם.
הוא פחות נראה לי עם אוטיזם כי יש לו אחות עם אוטיזם וההתנהגות שלה ממש אחרת.
אצלו זה בעיקר מתבטא בתיסכול,
כשהוא ממש מתוסכל והיום זה קרה הוא התחיל לבכות והיה על הרצפה ולא נרגע,יכול להיות גם שזה היה בגלל שהסתובב בחוץ הרבה והיה לו חם.
הוא הרבה מציק לאחים שלו, כולל התינוקת שלפעמים הוא יושב עליה, היום כמעט הפיל את העגלה כשהיא היתה בה.
הוא מבקש דברים עכשו וקשה לו לחכות בסבלנות,
הוא לפעמים גם עושה דברים לא צנועים, כמו מוריד את הבגדים ונשאר עם תחתונים או אפילו ערום לגמרי וכשאני אומרת לו שזה לא צנוע, הוא צוחק.
אבל מצד שני יש בו גם תכונות מאוד טובות,
היום אמרתי לבעלי שהוא חזר מאוד שמח מהלימוד איתו בבית כנסת וזה הכניס בו מרץ,
ביקשתי ממנו לאסוף משחקים והוא סידר את כל הסלון שהיה ממש מבולגן לגמרי לבד וממש החמאתי לו על זה.
הוא שמר לאחותו שלא היתה בבית בשבת ממתקים שהוא קיבל,
הוא הלך עם אחות אחרת לשחק מחוץ לבית ולא הפריע לנו לישון בצהריים, בערך שעתיים..
אז מה אומרות יש לכן כיוון מה זה?
מצד אחד הוא יכול להיות מאוד שובב ועם המון אנרגיה שזה מתיש אותנו מצד שני הוא ילד טוב.
אם אתם לא סגורים על הכיוון אפשר לפנות לרופא התפתחותי, אם יאשרו בקופה כי הגיל שלו גבולי, ולפעמים אחרי גיל 6 כבר לא מאשרים. אם לא פסיכאטר ילדים יכול לסייע לחשוב מה הכיוון של האבחון
אנחנו מתייעצים עם מדריכת ההורים שלנו (שמומחית לאוטיזם) גם על הילדים שלנו שלא על הרצף, והיא נותנת לנו כיוונים מה לבדוק ולאבחן.
היא פסיכולוגית.
אם יש לכם מישהו כזה - הכי טוב להתייעץ איתו.
אם לא - אז לפנות לרופא הילדים ולבקש הפניה כללית להתפתחות הילד. יכול להיות שתצטרכו למלא כמה שאלונים...
בהצלחה, וחיבוק של הזדהות❤️
כן אנחנו נמצאים בהדרכת הורים, בינתיים לא מרגישה שזה מספיק עוזר.
מה שכן שמתי לב שכשמחמיאים לו זה ממש גורם לו להתנהג יותר יפה אז נשתדל יותר.
זה ממש להדרכת הורים.
במה ההדרכה שאתם נמצאים בה עוסקת?
לא ראיתי משהו חריג לגיל 6
זה גיל שמצריך עדיין הרבה סבלנות ויחס אישי
עושה לפעמים דברים לא הגיוניים כשהוא עייף/ עצבני
לא שיש לו אחות תינוקת
אבל זו לא סיטואציה קיצונית
הדרכת הורים זה תמיד טוב
אבל לפני זה
צריך התאמה בסיסית של ציפיות
כי ילד בן 6 הוא עדיין קטן בכל מני מובנים
ואם מצפים ממנו ליותר מאשר הוא מסוגל
זה עצמו יוצר את הבעיה
כל אחת מאיתנו כותבת מנקודת המבט שלה, ולכן אנחנו סוברות אחרת. טוב שיש לפותחת כמה נקודות הסתכלות כדי לראות מה הכי נכון לה...
ולא חושבת שזה מאוד חריג ילד בן 6 שמדי פעם יחליט לשבת על אחותו התינוקת. לפחות אצלי בבית יש ילדים כאלה 🤭
כמובן שזה לא סותר שכדאי להתייעץ ולקבל הדרכת הורים
יש כל מיני ילדים בגיל 6 וגם אותו ילד יכול להתנהג ככה בתקופות יותר קשוחות. נגיד אצלי במילואים זה יותר נראה ככה ובשגרה לא..
בעיקר לזהות את הרגע לפני- איך הוא לא יגיע לקצה
וברגעים שהוא בקצה לא צריך להכנס לחינוך יותר מדי אלא לעזור לו באותם רגעים
נגיד סיטואציה שהוא מוריד את הבגדים- אז לבוא אליו בחיוך ולהגיד לו מאמוש בוא אני יעזור לך להתלבש כי אנחנו נשארים עכשיו עם בגדים ולעזור לו. כשאת אומרת לו לא צנוע זה מדליק אותם יותר
וגם לחשוב מה באופן כללי עוזר לו לויסות? האם זאת תקופה שאתם מרגישים שהוא יותר בתסכול? אולי קורים עוד דברים ברקע?
איך הוא מתפקד במסגרת
ולחשוב יחד איתה האם מקור הקושי הוא התנהגותי-גבולות/רגשי/ תקשורתי.
אפשר להתחיל בהדרכת הורים מעמיקה ואח''כ לשקול לאן לפנות.
לקצה
לדעתי
העניין הוא שצריך לדבר איתו אחרי ולא תוך כדי כי הוא בתוך האירוע. ולנסות להקל עליו
אנחנו נשואים כמעט שנתיים ונמצאים בטיפולים. בקיצור רב, עכשיו הכיוון הוא IVF עם בררת עוברים בגלל עניין גנטי שעוד מבררים במשפחה. ובגלל שבעלי עשה תיקון יש סיכוי להריון טבעי, אז הרופאה רשמה לי מניעה גלולות זואלי.
חוץ מזה שזה הדבר האחרון שבא לי עכשיו, מפחידות אותי תופעות הלוואי. הרופאה טענה שהגלולה הזו עם הכי פחות תופעות, וכשלקחתי פרי מולונט נור סביב החתונה לא היו לי תופעות חריגות (חוץ מזה שהוא בקושי החזיק לשבוע) אז אני אמורה להיות בסדר.
עדיין מפחיד אותי דימומים לא סדירים, חוסר חשק, מצב רוח דכאוני, ובעיקר לבלגן את המערכת שגם ככה לא קלטה עד עכשיו הריון למרות שלכאורה הכל תקין.
גם יש עניין חיבור החפיסות. אנחנו רוצים לצאת לחופשה סביב החודש הבא בזמן שאני אמורה לקבל. הרופאה אמרה שאני יכולה לדלג על הכדורים הצהובים ולקחת לבנים מחפיסה חדשה, ואז כשמסתייימת החופשה לחזור לצהובים ולקבל מחזור. בעיקרון היא לא ממליצה לחבר חפיסות על הפעם הראשונה, אבל זה אפשרי אם אני רוצה.
ממש אשמח לטיפים ועצות איך להתנהל עם זה.
כמה מהר חוזרים לפוריות? מה תופעות הלוואי? איך מחברים חפיסות והאם זה לא גורם לאיזה נזק? הרופאה אמרה שאם אני אקבע תור מחר בבוקר למעבדות IVF כנראה שתור הפנוי יהיה באוקטובר. וזה רק פתיחת תיק ולא התחלת הטיפולים. זה המון זמן!
גלולות הורמונליות
תדעי אבל שזה לא פוגע בפוריות
זה נכון שלפעמים אחרי שמפסיקים יתכנו שיבושים
אבל זה לא מחייב בכלל
פתיחת תיק זה לא התחלת טיפול, אבל אם באים עם מה שצריך אפשר להתחיל ממש מיד אחרי
כדאי לברר איזה בדיקות הם מבקשים ולבוא עם הכל מוכן (יכול להיות בדיקות שבקופה לא דרשו ושם כן)
ואפשר להגיש בקשה להתחייבות לivf בעזרת הרופא פוריות מהקופה וזה חוסך זמן אם באים עם הכל
שיהיה בקלות ובהצלחה
איפה זה ככה?
כי היא מדברת על ברירת עוברים, זה דורש היערכות של המעבדה הגנטית... ואז אוגוסט וחגים...
באנו עם התחייבות וכל הבדיקות והיה אפשר להתחיל מהר
אבל לא ברירת עוברים אולי זה עובד אחרת
אבל נשמע לי הגיוני בכל מקרה שמקצר תהליכים לעשות קודם את הבדיקות שצריך
ובקשר לחגים לא קישרתי שזה יוצא באותו זמן, אבל שם נגיד עבדו בחוהמ פסח..
לגבי גלולות זה ממש סבבה ואת תטרידי את עצמך. גלולות לא פוגעות בפוריות בשום דרך, עותקים אותן הרבה פעמים אפילו כחלק מפרוטוקול טיפול. יש להן גם יתרונות שאפשר לסדר את הווסת איך שרוצים ולהיאסר פחות.. אז אפשר להתייחס לזמן הזה כזמן של חופש ונחת.
כמובן שאם הן עושות לך תופעות לוואי תחליפי, אבל זה לא מחייב ולא הייתי נלחצת מזה לפני.
לגבי הטיפולים- איפה את מטופלת? בכל מקום התהליך קצת שונה.
ברירת עוברים זה ריצה למרחקים ארוכים והתהליך לוקח זמן. צריך לדעת את זה לפני שמתחילים, זה לא תמיד תלוי בך וזה מאד קשה אבל ככה זה.
שווה להתחיל לקדם עניינים כמו בדיקות וקביעת תורים כי זה בהחלט תורים ממש ארוכים.
מוזמנת לדבר איתי בשמחה אם את צריכה עוד מידע!
בהצלחה!!
לקחתי פעמיים, באמת הרבה פחות תופעות לוואי מכדורים אחרים
חיברתי חפיסות ולא קיבלתי מחזור 10 חודשים
מיד אחרי שהפסקתי לקחת נכנסתי להריון...
חזרתי לפוריות ומחזור סדיר חודש מהפסקת הגלולות.
חיבוק גדול על כל מה שאת עוברת!
תמיד שוכחת את ההנחיות. יש צום לפני, ואחרי צריך לאכול משהו מתוק נכון?
ואם אני שותה את התמיסה המוכנה.. אפשר לימון?
כי האחיות אומרות שלא והרופא אומר שכן 🙊
אשמח לטיפים.. כל פעם מחדש שוכחת..
אה וגם האם צריך להוריד בתזונה באותו שבוע? אני חושדת שהריון שעבר היה לי סכרת כי ערב לפני יצאתי למסעדה..
אבל יודעת שצריך להיות בצום לפני כי הבדיקה הראשונה היא לסוכר בצום.
לגבי לאכול אחרי- לא יודעת, אבל בטח יתנו לך הנחיות בבדיקה.
אם שמים לך אבקה בכוס ומוהלים במים, אפשר לימון אם זה בא מוכן מראש אז אני חושבת שיש קצת לימון בפנים, אבל לא בטוחה.
אין קשר בין התזונה לסכרת. צריך להמשיך לאכול כרגיל.
לא אוכלים משהו מתוק אחרי אם מרגישים רגיל. אין סיבה. אם את מרגישה נפילת סוכר, אפשר. אבל זו ממש לא הנחייה ואחרי העמסה של ככ הרבה סוכר לא מומלץ עוד…
לאכול רגיל לפני. יציאה למסעדה ממש לא קשורה להאם יש סכרת. לא הייתי אוכלת מלא ממתקים ערב לפני כי זה יכול קצת להשפיע על הבדיקה בצום.
לתמיסה המוכנה לא מוסיפים כלום.
אחרי הבדיקה צריך לאכול אוכל, כי את אמורה להיות מורעבת, לא?
לא משהו מתוק, אלא ארוחת בוקר נורמלית, עדיף עם חלבונים ושומנים כדי שפחות תושפעי מהנפילת סוכר.
מה שאכלת ערב קודם לא קשור. הבדיקות בודקות את ההתמודדות של הגוף שלך עם הסוכר ששתית. (סוכר בצום כן קשור למה שאכלת אתמול בערב, אבל כנראה לא זו הייתה הבעיה) אבל אם את חוששת, אל תאכלי שום דבר מוגזם בערב קודם.
לי ידוע שלתמיסה המוכנה אסור להוסיף כלום. (היא מדויקת. הלימון שמוסיפים בעצם מוסיף גם סוכר לבדיקה, ואז זה מוריד מהמהימנות שלה)
לגבי התמיסה המוכנה, גם פעם שעברה שתיתי בלי כלום כי ככה אמרו וסבלתי ממש
והרופא טוען שמותר.. מישהי שמעה על זה?
זה יכול לעזור ממש, מצד שני לא רוצה להרוס את הבדיקה
וגם הציעו לי, אפילו אמרו לי להביא.
ולדעתי לשתות בשלוק, זה מגעיל!! אבל אם שותים בשלוקים קטנים הגועל נמשך יותר זמן
ועד סוף הבדיקה צריך להיות בצום.
לא יודעת לגבי לימו7 כי לי לימון לא עושה טוב.
ומה שחידשו לי, זה שמותר להקיא אחרי כמה זמן. אם את צריכה להקיא, תבררי אם אפשר. סתם חבל לסבול.
ולהביא אוכל לאחרי הבדיקה.
לגבי סכרת הריון-
ממה שראיתי זה לא קשור לאכילת מתוק.
זה קשור לשילייה.
לא הייתי משנה תזונה לפני אלא אוכלת כרגיל.
ממליצה לבקש יום לפני מהמרפאה לשים את הבקבוק המוכן במקרר. כשהוא קר יותר קל לשתות אותו. לי היה בסדר בטעם מנגו או אפרסק.
להביא סדנביץ לאחרי.. עם חלבון ושומן בריא כמו אבוקדו
הביוץ היה כנראה במועד ולא מאוחר.
היה לי הריון כימי לפני שלושה חודשים.
בדקתי הבוקר - יום אחרי איחור- שלילי.
למה?🥺
תנסי לבדוק שוב עוד יומיים, או לעשות בדיקת דם.
זה של תשובה כנה הרגילות.
אלך לעשות מחר בבוקר בדיקת דם בתקווה שיש עוד סיכוי
לפעמים יש כל מיני שיבושים השינויים מהרגיל.
אני נשואה מעל 5 שנים.
נדיר (או שאולי בכלל לא קרה) שיצא לי להיטהר בלי ללכת לבודקת.
יום לפני החתונה(!!!) הייתי אצל בודקת.
זה מכעיס אותי כל כך כל כך.
אני עכשיו מנסה להיטהר ולא מוכנה ללכת שוב לבודקת בינתיים.
אז הרב פסל את הכתמים ואמר שאם אני רוצה ללכת לבודקת והיא תראה פצעים יהיה אפשר להתיר (ואז גם להמעיט בדיקות).
אז עשיתי הפסק חדש.
ואם זה שוב פצעים אז זה לחינם כי שוב יהיו לי כתמים ושוב הרב יפסול.
וביקשתי בפעם הקודמת להמעיט בדיקות והרב אמר שאי אפשר לדעת אם גם עכשיו יהיה פצעים אז בינתיים לא ואם יהיה אז להמעיט.
אבל למה לעזאזל לחכות שיהיה??? למה לא למנוע מראש את הסאגה הזאת??
מחר שוב אתקשר להגיד שאני רוצה להוריד בדיקות, נראה מה יגיד הפעם.
אין לי כח למצווה הזאת.
נמאס לי לספר לאנשים מה קורה לי בתחתונים.
מה עשו פעם בלי בודקת? נשים נשארו טמאות לתקופות שלמות?
כל פעם שאני הולכת לבודקת היא אומרת את אותו דבר, איזור רגיש, יש הרבה נקודות שיכולות לדמם במגע.
אין התחשבות בסיטואציה כזאת בהלכה?
אמרתי לבעלי שמבחינתי אני אמשיך לעשות הפסק עד שיגיע המחזור או עד שנחליט שרוצים היריון ואז אלך לבודקת.
אבל זה פוגע רק בי ובו.
ומרגישה צורך ללכת לבודקת רק בשביל בעלי אבל לא באלי אז לא הולכת וזה לגמרי מובן לו.
אבל מרגישה מפגרת כי אם שוב יהיו כתמים ושוב הרב יפסול אז כן אלך.
בפעם האחרונה הלכתי לבודקת ואמרתי לה שתבדוק בצד ימין, שם הרגשתי שנגעתי בנקודה בעייתית וצדקתי.
והיא כל פעם מחדש מתעצבנת ששולחים אותי אליה כשידוע שיש לי רגישות.
ופעם אחרונה היא אמרה לי שבפעם הבאה לא אבוא אלא להתקשר אליה והיא תדבר עם הרב אבל לא באלי.
מרגיש לי מטומטם שאני אגיד לה והיא תתקשר לרב, ילדותי קצת.
ונס שזאת לא אופציה מבחינתנו ליפול במצווה הזאת.
וחבל כי אני כל כך רוצה חיבוק.
וזהו. מקווה שלפחות הכתיבה כאן תוריד מעוצמת הזעם שיש לי על המצווה הזאת ועל הרבנים (שאלתי כמה. ואל תמליצו לי על רבנים מקלים כי חשוב לי לשאול רבנים מהזרם שלנו)
מתארת לעצמי שחלק יזהו, לא מפריע לי. רק שלא ישמר בכרטיס.
גם אני שנים עשיתי הפסק ראשון ושביעי בדיקה אחת בגלל פצעים
ותמיד הרב נתן לי היתר גורף קדימה
רק שמע שפעם היה בעיה
או שאחרי לידה כאב לי והיה פצע, ישר אמר שלפחות שנה קדימה לעשות את המינימום שצריך.
סך הכל אני הצלחתי להחזיק את עצמי נורמאלי עם הדיאמלה, אבל כרגע כמשפחה עברנו טלטלה לא גדולה עם בעלי (ולא קטנה) ואני מרגישה שהכל משתלט עלי, רואה רק שחור ושלילי, חסרת כוחות, אנרגיות ומוטיבציה.
לא מכירה את עצמי
יש לי תחושה שהדיאמלה אשמה, אבל מצד שני מפחדת להפסיק כשבעלי צריך אותי מאוד עכשיו וכשיש נופש באופק שעלול לצאת על הרחקות
דיייי אני גמורה ונמאססס לי
מאשר טהורה לפרק זמן ארוך עם תופעות כמו שאת מתארת. אבל זו רק דעתי
גם כן הייתי יחסית בסדר גמור
עד שהיה טריגר, כמה חודשים של חוויה לא קלה, וזה הפיל אותי ממש. היה לי מאוד קשה להרים את עצמי.
כשהפסקתי הכל היה נראה ורוד יותר.
לחשוב על מעבר למניעה אחרת ולא על הפסקה, ואולי המצב ישתפר בלי מחזור וכו
אני למשל עברתי מדיאמילה ישר למדבקות כי התחיל לי הכתמות (אחרי המון זמן שהשתמשתי בדיאמילה), וזה סיים את ההכתמות ועבר חלק. לא היה לי בעיה של מצבי רוח או תופעות לוואי אחרות אז לא יכולה להעיד על זה, רק פותחת כיוון שאולי זה לא רק או זה או זה.
לפעמים הגוף מגיב שונה מבחינת תופעות לוואי לחומרים זהים מחברות אחרות, כמו סרזט/דיאמילה/פומיניק.
