פורום הריון ולידה (עמוד 2715)

תתקשרי לקו של ליגת לה-צה

(לאחד האחים שלי אמא שלי רק שאבה, והיום הוא בן 15...)

 

ו--- מזל טוב!!!!

לפעמים מספיק לתת לפטמות לנוח לכמה שעות וזה כבר הרבה יותר טוב.


(לפעמים כשיש גודש קשה לקטנטנים לתפוס טוב. ואז זה מוסיף לכאב...)

בעיני, עכשיו לשאוב ולתת בבקבוק. גם יקל על הקודש וגם ירגיע את הפטמות. ובהנקות בהמשך הלילה, כל פעם תחליטי לפי המצב שלהן.

אולי פטמות סיליקון? אין לי ניסיון. אבל תנסי רפידות נרסיקייר ותמרחי כל היום לנולין.
בגדול אם היא תינק ישירות כנראה שיתאזן מהר יותר. אולי לשאוב מעט רק עד הקלה. שלא יגביר את הכמות.
תרגישי טוב!

מזל טוב! קודם כל...

שאיבה- זה עניין של נוחות אבל בד״כ זה די מעייף ומתיש לרדוף אחרי הבקבוקים

אני קבוע מניקה עם סיליקון עד גיל 3 -4 שבועות בגלל כאבים (לאו דווקא פציעה)

זה ממש עוזר

ולגבי הגודש תנסי לשחרר קצת לפני הנקה- לסחוט במקלחת עד להקלה

זה ישתפר עם הזמן

הימים הראשונים באמת הכי קשים

רק חשוב מאוד להאכיל בצורה תומכת הנקה- תגגלי.

מציעה לך ממש להתיעץ עם יועצת הנקה, בהתחלה חשוב לנהל נכון את ההנקה כדי שתמשיך טוב, יהיה מספיק חלב, אבל לא יהיה גודש...

ואם את מחליטה לשאוב- יועצת הנקה המליצה לי לשים את החלקים במקרר בין השאיבות וככה אפשר לשטוף רק פעם בכמה ימים ולא אחרי כל שאיבה

מזל טוב!!

קודם כל לגודש באמת תשאבי , ואפשר להניח משהו קר על החזה (שקית סנפרוסט או משהו דומה)

 

ילדים בית ואני שביניהם: גודש

 

 

לכאבים נשמע שכדאי יועצת הנקה, כי לרוב זה עניין של חיבור של התינוק, וכשלומדים איך לעשות את זה נכון זה משתפר. אם את פצועה ממש אז כדאי לדעת מה למרוח, אולי אפילו ללכת לקבל משהו במרשם רופא. המשחה הסגולה של לנסינו לרוב לא מספיקה. 

יש גם סרטונים ביוטיוב: למשל יש סרטוני הנקה של הכללית, תנסי לחפש ויש שם סרטון אחד איך מחברים תינוק לשד,אולי זה ידייק לך מה לעשות. 

 

ואם ממש כואב,אז כן, תשאבי ותתני בקבוק, תני לפטמות לנוח ותראי מה המצב בעוד כמה שעות, מחר,מחרתיים. את תרגישי כבר מתי את מוכנה לנסות שוב. 

חשבו לתת את הבקבוק בהאכלה תומכת הנקה:

ילדים בית ואני שביניהם: איך לתת בקבוק בהאכלה קשובה (שהיא גם האכלה תומכת הנקה)

 

 

 

 

החכמתי

אל תסחבי את זה

הכי חשוב לאוורר את הפטמות, לשמן עם משחה
ושלא יישארו רטובות כי זה מחמיר סדקים ופצעים.

לי עזר מאוד לנסינו (משחה סגולה כזאת)
ותנסי גם פטמות סיליקון.

זה יעבור מותק,
עוד קצת...
תחשבי על השעתיים הקרובות, לא מעבר.

חוויתי את זה לפני כשבועיים וחצי, כמה ימים אחרי הלידה. בשביל הגודש חשוב להגביר את תדירות ההנקות כדי לפנות את החלב, אפר קצת לשאוב להקלה אבל לא לשאוב הרבה בנוסף להנקה כי זה רק יחמיר את המצב. לגבי הפצעים- למרוח כל היום משחת לנולין, ולאוורר את הפטמות- לא לשים בשלב זה רפידות, אפילו לא חזיה. אם לא משתפר תוך יום יומיים לערב יועצת הנקה. לגבי הנקה כשיש פצעים- אני יודעת כמה שזה קשה... אבל ממה שאני הבנתי ההמלצה היא דוקא כן להניק. אם את רוצה לעבור לשאיבה במקום- אפשר אבל קחי בחשבון שזה די שעבוד ויוצר לך יותר עבודה. פטמת סיליקון יכולה להיות בעייתית בהמשך במידה ותרצי להמשיך להניק ישירות.

תודה רבה לכולן על התגובות והעיצות!
אז באמת אני שואבת הרבה, גם בגלל שפיצית לא באמת קמה כל 3 שעות.. וגם כי כואב לי.
ב"ה מתחילה להיות הקלה...

לק"י

באמת למדתי שיש דברים שעדיף לא לשתף בהם.

לא הבנתי. אשפוז של ילדה זה חוסר צומי??

יש הרבה בעיות בקשר בין של חוזרים בתשובה עם מי שלא מקבל את הדרך החדשה
ויש בעיות בקשר של חמות רגילה סתם
ופה יש לך א
שתיהם.
ממש קשה
מציעה להתעלם כמה שאפשר ולא לקחת ללב ❤️

כאלו ובכל זאת מתמסר למשפחה הפרטית שלו זה לא מובן מאליו

כשאסורים זה הזמן של המילים...
אנחנו משאירים אחד לשני פתקים בכל מיני מקומות בבית, שולחים הודעות אוהבות עם מלא נשיקות... במקום נשיקה עשינו בינינו סימן כזה שאומר "אני ממש אוהבת אותך והייתי רוצה עכשיו לתת לך נשיקה וחיבוק אם רק יכולתי" רק שנינו מבינים אותו.
בלילות במקום מגע וליטופים ויחסים אנחנו מפטפטים, לפחות שעה במיטה עד שנרדמים וכשאנחנו פותחים את הלב אז המרחק בין המיטות מורגש פחות.
וגם אנחנו משתדלים לפנק אחד את השניה בדרכים אחרות, להכין לו כוס קפה או תה, לבקש ממנו שיכין לי גם... יושבים ביחד ומסתכלים בעיניים. ועושים הרבה דברים ביחד, למשל שחמט, ארוחת ערב, סרט...

אנחנו דיי חדשים בתחום, עוד רק התחתנו והספקנו להיות אסורים פעם אחת.
אבל מרגיש לי שכשאסורים הכל אסור, כל דיבור יכול להיות בעייתי, כל רמיזה יכולה להקשות עליו.
אולי אני צריכה ללכת שוב להדרכה וללמוד את ההלכות מחדש, כבר לא זוכרת אותן.
אבל כשאנחנו אסורים אני מפחדת לנשום לידו מחשש שגם זה אסור.

ותודה על ההבנה.

את צודקת שיש דיבורים שאסור כשאסורים ויש מעשים ורמיזות שעלולים להקשות עליו. אבל כל זה תלוי זוג ותלוי סיטואציה כדי לא להגיע למצב של הוצאת זרע לבטלה. תשאלי את בעלך בפתיחות כשתהיו מותרים איזה דיבורים יכולים לגרום לו לחשש כזה, לא צריך להימנע מהכל, ובעיקר לא צריך להימנע מקשר. המטרה של ימי ההרחקה בין השאר זה העמקה של הקשר. בהצלחה!

קודם כל זה חדש לך, וזה נורמלי! גם לי בפעמים הראשונות היה מאוד מאוד קשה ההרחקות. מאוד. מאוד.
בדיוק מה שאת מתארת, הרגשתי כאילו הקשר שלנו לא שווה בלי זה.
אבל זה נורמלי, כי זה קשר נורא טרי. בעזרת השם הזמן והשנים יעשו את שלהם (מאחלת לכם הרבה ימי טהרה ועדיין יש זמנים שגם אסורים..) והקשר זוגי שלהם יתחזק ויבוא לידי ביטוי לא רק במגע.

מה לעשות עכשיו? איך להתניע את תהליך חיזוק הקשר?
לשבת לשיחה על כוס קפה, ארוחת ערב. להתעניין אחד בשני.
משחק זוגי.
לצפות ביחד בסרט/תכנית טלוויזיה אם אתם בעניין
לצאת להליכה
לבשל ביחד
לעשות דברים **ביחד**, אבל דברים שלא מחייבים מגע.

בהצלחה יקרה!

(כתבת גם שאת בהריון, ההורמונים גם משפיעים על זה, וגם אם אפשר לשאול- את אסורה הרבה זמן? הסיבה שנאסרת בגללה בהריון אמורה לקחת זמן עד לטהרה? אם כן, יכול להיות שזה גם מעצים את הקושי)

ולבקש שאם משהו קשה לו שיגיד לך שתדעי להימנע.
אבל שיחה נחמדה ומשחק או טיול לא אמורים להיות בעייתיים
נראה לי שאת צריכה לנשום עמוק

כשאתם מותרים את =ם כל היום מתחבקים ומתנשקים? אתם אף פעם לא מדברים בלי לגעת?

נשמע לי שזה משהו שצריך לעבוד עליו בהחלט. ויפה עכשיו מאחרי הלידה שתהיו אסורים חודש וחצי

אפשר לעושת המון דברי םכשאסורים

לדבר

לשחק

לטייל

חייב לעבוד על הנושא. ותמיד יש לך זכות לבקש מבעלך להישאר איתך, ואם זה נורא קשה לו אז הוא צריך להתחיל להתאמן על זה ולהתרגל . לא בריא מצב שאדם בורח מהבית אם אשתו אסורה עליו כי קשה לו.

הוא לא בורח מהבית.
כתבתי בהתחלה שההרגשות האלה הן מהכיוון שלי, נראה לי שהוא מבחינתו היה עובד בשבת אם היה מותר. פשוט אוהב לעבוד.

ולא קשה *לו* להישאר בבית, קשה לי שהוא ישאר בבית וארגיש חזק יותר את ההרגשה הזאת של הריחוק. הנפשי יותר מאשר הפיזי.

בקיצור, אני הבעיה ולא הוא.
אני זאת שצריכה לעבוד על עצמי, הוא אחלה לגמרי.

מזכיר את התקופה של הדייטים. חשמל באוויר


סתם
אבל לפעמים כן

אנחנו נגיד אוהבים לצאת לבית קפה דווקא כשאסורים, זה מזמין שיח, וגם נח שנורמלי לשבת אחד מול השני בלי לגעת וכ'ו...

תראי, נשמע שהכל טרי. כל העניין של טהרת המשפחה הוא עולם שלם שלוקח זמן ללמוד אותו, ללמוד את עצמנו בו, כל אחד לבד ושנינו יחד. זה דורש הרבה כוחות נפש. ובאמת מביאה לך חיבוק גדול ומאחלת לך תמיד לגלות אותם.
את אומרת שקשה לך ואין לך מידע מה איתו- שוה לשתף אותו, גם אם זה פחות נוגע בו, הוא לפחות יוכל להבין אותך, להיות קשוב יותר לצרכים שלך. חשוב להתמודד ביחד, ואולי יחזק אותך לגלות שגם הוא מתגעגע..

ומהממת, אל תדחיקי את עצמך כשאסורים, זאת לא הנוכחות שלך שאסורה, זה הקרבה המעשית שאסורה. ואם את רואה שאת נחנקת- זה הזמן לצאת החוצה, לפגוש חברות/ לבלות/ לפגוש משפחה.. תני לעצמך לפרוח. מותר לך!

מאמינה שעם הזמן דברים יתאזנו, גם ברמת החשק והקרבה- לא כל דבר יגרור מיד למקומות האלו ותרגישו משוחררת יותר גם בתקופות האלה..
ב"הצלחה

תשאלי כבר את האחות שתגיעי אליה בפעם הראשונה.

 

(ד"א, לא יודעת אם זו פעם ראשונה שאת הולכת לאחות ליווי, אבל אני הרגשתי שזה ממש מיותר אז הפסקתי אחרי פגישה שניה)

אם כן, אשמח לשמוע למה לדעתך זה מיותר

@הריון ולידה לי אמרו פעם בחודש; קובעת תור דרך הזימון תורים טלפוני (במכבי)

מדברת על אחות שיש מפגשים איתה,

וממלאים שאלונים על איך את מרגישה ומסבירים לך תהליכים.

לי לא חידש כלום,

הייתי גם ככה עייפה מההריון,

ולהגיע כל פעם לשיחה של שעה שלא מחדשת לי כלום היתה מאוד מאוד מיותרת בעיניי...

אף אחד לא הציע לי את זה, וטוב שכך.
באמת אין לי סבלנות לדברים האלה

לק"י

יש מעקב הריון שזה הבדיקות שכתבו+ הדרכה כללית כזאת (הרבה פחות משעה).
זה בהתחלה כל חודש (משבוע 12 אולי?!) ובשלב מסויים כל שבועיים.

אצלי מההתחלה (הייתי פעם ראשונה בשבוע 6 ואז אמרו לי לבוא עוד חודש) זה היה פעם בחודש
ומשבוע 34 התדירות עולה

לק"י

הכי טוב לשאול את הרופא.

נפלת על אחות חופרת

בד"כ זה פעם ב6 שבועות, בודקים משקל, לחץ דם וסטיק שתן(דברים ממש חשובים למעקב) .
ותוך כדי האחות גם מסבירה כל מיני דברים, אצלי זה תמיד היה ענייני ונחמד. גם בזמן הזה מקבלים חיסונים נצרכים(שפעת וכו')


אני עכשיו נרשמתי למעקב הריון טלפוני, שולחים ערכה הבייתה עם מד לחץ דם והסטיקים ופעם בחודש וחצי האחות מתקשרת(קובעים זמן מראש) עושים הכל איתה בטלפון. דיברתי איתה אתמול פעם ראשונה והיה נחמד וחסכוני
אבל, יכול להיות שבהריון ראשון כן כדאי פנים בפנים...מה מרגיש לך.

בהצלחה!!

לק"י

(משהו חדש).
למזלי בהריון הראשון שלי זה לא היה.

אבל גם במעקב הריון "רגיל" מקבלים הדרכה כללית לגבי ההריון.

במרפאת נשים שהייתי, פשוט נכנסים לאחות, בלי תור, כל פעם לפני הכניסה לרופאת נשים,
במרפאה הרגילה כאן, יש אחות ספציפית שעושה את זה וצריך לקבוע תור ישירות אצלה.

לק"י

מה גם שהאחות זה פעם בחודש (ובהמשך פעם בשבועיים), ולרופאה היו לי תורים פעם בשישה שבועות או יותר.....

ואני במכבי, וקבעתי אצל המזכירה במרפאה עצמה, כי במוקד הם טוענים ששם עושים רק בהריון ראשון, ובשאר ההריונות במרפאת אחיות הרגילה (ובמרפאה טוענים שזה לא נכון, וזה לא במרפאת אחיות הרגילה).

אבל נעלם בשבוע 4.5 וחזר בשבוע 6.
אני עשיתי בדיקת בטא נוספת שהראתה עליה.
קראתי אני חושבת באתר כללית שזה יכול לקרות, גם אני הכרתי שאם פתאום זה נעלם זה מדאיג אבל מסתבר שיש מקרים שזה לא אומר כלום.

מעבר לזה לא ממש יודעת לעזור

בשורות טובות!

אלך היום למוקד, אין תורים זמינים כרגע ואני ממש לחוצה...

בשבוע 6 אין הרבה מה לראות אז אל תתרגשי
אם יגידו לך רואים x אבל לא רואים y.
האמת אני במקומך לא הייתי הולכת.
מה הם יכולים להגיד שיכול להרגיע אותך?
צריך לפחות שבוע הפרש בבדיקות כדי לראות גדילה כלשהי כדי להסיק שההריון מתפתח תקין

ראו רק שקיק הריון, ואמרו לי לחזור עוד שבוע לבדוק דופק עם הפניה כי ההריון צעיר מידי, אבל לא היו תורים...
היום אני אלך למוקד ואראה אם יש התפתחות.
אני לא רגועה, אני לא מבינה בזה גם... אין לי שום נסיון.
נראה לי מוזר שפתאום נעלמים תסמינים...

אז יש מדדים להשוות
אבל בכל מקרה תקחי בחשבון סטייה בין מכשירים שונים,
ולא מחייב דופק בשבוע 6,

אז אל תלחצי מהתשובות בכל מקרה

למה זה כל כך חייב להלחיץ כל הזמן??

חוסר וודאות יכול להגביר את הלחץ.
זה מובן וטבעי,
אבל כבוגרת הריון בסיכון אני יכולה להגיד שלחץ זה בראש.
לרוץ אחרי בדיקות זה לא תמיד מה שיביא את השקט.
מקווה שאצלך הבדיקות יהיו חד משמעיות שירגיעו אותך,
אבל האמת היא שגם אם הם לא יהיו חד משמעיות צריך ללמוד להירגע ולהאמין.

(אני בכוונה בדקתי עלייה של בטא רק אחרי שבועיים, כי ידעתי שבדיקה צפופה יותר עלולה להראות עלייה שלא תספק *אותי*
ולכן לא היה טעם לבדוק קודם, כשחיכיתי מספיק זמן אז התשובות הם יותר חד משמעיות. ומה עושים בינתיים? מתפללים לטוב)

יש המון סוגים
אבל תכלס אין כמו אוכל של אמא 😆
איך הוא עם הטעימות?

לפעמים יש רגישות לחלב ולכן הם לא מסכימים

אז לפעמים צריך צמחי

 

ואם לא,אז אפשר להרגיל לאט לאט. לשים חלב אם יחד עם כמות קטנה של תמ"ל וכל פעם להגדיל את כמות התמ"ל כדי שיתרגל לטעם. 

(לא אומרים בדרך כלל לערבב,רק כאן בשביל להרגיל אותו)

 

וכמובן להתקדם עם המוצקים

ואפשר להוסיף קצת דייסה לחלב השאוב, זה יהיה משביע יותר.

ננסה את ההצעות

אני בתחילת ההריון גמרתי את מצבורי השוקולד בסופר ולא היתה לי סכרת.

לעומת זאת-

אמא שלי שהיא אישה *מאוד* בריאה כן היתה עם סכרת באחד ההריונות אזז....

 

ולאמא שלי היה גם רק בהריון תשיעי.

אחכ היא עוד יותר הקפידה מבד"כ והיה לה הריון רגיל...

גורמי הסיוכן לסכרת הריון הם

סכרת (רגילה) במשפחה

התחלת הריון במשקל גבוה (יעני BMI ממש גבוה)

וגיל מעל 35

 

אולי יש עוד משהו לא זוכרת אבל אלו העיקריים

אם עשית בדיקת 50 ויצאה תקינה לא הייתי דואגת.

ובהמשך ההריון בגלל עובר גדול עשיתי 100 והתגלתה סכרת.. ככה שזה לא תמיד נכון.

ולפותחת, אני לא אכלתי ממתקים בכלל והייתה סכרת אז אי אפשר לדעת

לסכרת. זו הנקודה.

מחטים ודקירות זה לא בקטע שלי

אבל גם אם כן תתגלה סכרת, אל תלקי את עצמך כי זה לא קשור למה שאכלת..

כלומר, היא כן מבחינת הדיאטה שצריך לשמור
אבל היא לא מבחינת "אם אכלתי רק שוקולד בחודשיים האחרונים אז בטוח תהיה לי סכרת"
כי היא פיזיולוגית בגלל שינויים הורמונליים..

יכולה להעיד שהיה שלב בהריון שהצלחתי לשתות רק פטל יחסית מרוכז, ולאכול רק פחמימות ריקות לחלוטין(פסטה לבנה בלי כלום, קורנפלקס)

הערכי סוכר שלי היו תקינים לגמרי לגמרי.

לעומת זאת, אמא שלי הייתה עם סכרת כמה הריונות, והיא אחת הנשים שאוכלות יותר מאוזן ותקין שאני מכירה...

12 ימים אחרי הביוץ.
אני באותה בעיה כמו שלך- מקבלת באופן לא כל כך עקבי.
תבדקי ביוץ עם בדיקות ביוץ וככה תביני קודם כל:
1. אם את מבייצת
2. מתי את מבייצת
3. מתי הימים הפוריים (הרגע שהפס מתחזק בבדיקת ביוץ כדאי כבר להתחיל ״לעבוד על זה״).

לכן אם היא מזהה ביוץ אפשר 12-14 ימים אחכ לבדוק

מחזור?

ב21/6
לפניו ב18/5
ואחד לפניו ב20/4
25/3

זה מאד משתנה אצלי

הקודמת שקיימנו יחסים 5 ימים לפני כן שם כן אולי בביוץ וזה משהו שהתחיל קודם והכאב התפתח לאחר הקיום יחסים בפעם השניה

הבטן התחתונה

מה10 לחודש אני ממש עם התכווצויות דקירות בבטן התחתונה לאורך כל היום וביממה האחרונה ממש מרגישה תכיפות לשתן ברמה שקשה לי לשבת עם גינס סגור ואני רזה וגם נפוחה,
העניין שסימני מחזור והריון כמעט זהים ולא ניתן באמת להבדיל עד לתאריך המחזור

כי אני לא באמת בדקתי אצ זה, הפעם הזו בגלל שיש לי התכווצויות כבר שבוע אני כבר לא באמת יודעת מה אני מרגישה ומתי זה ביוץ או מחזור או כל דבר אחר.
גם לכולם אותן התסמינים

מעבר לזה, בגלל שהמחזורים שלך משתנים (כמו אצלי בדיוק), תתחילי לבדוק עם ערכת ביוץ כדי לא לפספס.
אצלנו חודש שעבר היה שבוע אחד שחשבתי שבייצתי בו, שבוע לאחר מכן בקושי היינו יחד ומסתבר שבייצתי בכלל בשבוע הזה!

דתי חיסונים לא יעשו לך שוב

בזמנו (לפני 6 שנים) אמרו לי להתחתן שוב, ולא התחתנתי ועכשיו אין לי מושג איפה הוא...

כמובן שהתכוונתי להתחסן

וצריך עוד מנה.
הרופאה שלי אמרה לי לעשות חיסון עוד לפני ההיריון הראשון.
בפועל, אני בהריון שלישי ועוד לא עשיתי.
הם נותנים הנחיות למי שאין לה את הנוגדנים כמו להתרחק מתי את בעלי חיים וכאלו.
מאמינה שתוכלי לשאול את הרופא שלך/לעשות חיפוש בגוגל.

היום הרופאים כבר לא חוששים מזה,
אם זה היה בעייתי מבחינתם, הם לא היו אומרים לך להתחסן עכשיו...

לעשות ולא עשיתי, וכרגע לא מתכוונת לעשות

אבל עכשיו בשביל הטיפולים, אומרים לי שאני צריכה להתחסן..
הם באמת יכולים לחייב אותי בדבר כזה?? ממש לא רוצה להתחסן

אבל כן מומלץ מאד מאד מאד להתחסן. גם אם תצטרכי לדחות בחודש את הטיפול. קראת על השפעות של הידבקות באדמת בהריון?

אם אני מבינה נכון ממה שקראתי באינטרנט זה בעצם מצריך מניעה לחודש, ואני ממש לא מוכנה למנוע, גם ככה מחכה המון זמן!!
ולקחת סיכון להתחסן כשיכולהיות הריון נשמע לי הרבה יותר מסוכן מאשר הסיכון שאולי אחלה במהלך ההריון..

את מחכה המון זמן והמטרה היא לא הריון. המטרה היא ילד בריא. וכדאי לך להתחסן בשביל זה.

כי כאילו נדבקת באדמת! וזה מסוכן תחילת הריון עם אדמת.
אז אם את לא מחסנת ונכנסת להריון את לוקחת סיכון שתידבקי באדמת בתחילת ההריון ותגיעי למצב הזה
אף אחד פה לא נגדך
מנסים לעזור לך להגיע למצב האידיאלי שיוביל לתינוק *בריא*

בגדול לדעתי כל המדיניות הזאת היא פשוט כדי לחסות את עצמם, ולא כי דואגים לי... הסיכוי לחלות באדמת וגם הסיכוי שהחיסון באמת עוזר (בעצמה היא אמרה לי שלפעמים גם אחרי החיסון אין נוגדנים) לא באמת ככ גדול...
אם היה מסתדר אולי הייתי מתחסנת אבל עכשיו למנוע בגלל כסת"ח שלהם ממש לא מוכנה!
אגב, אותו דבר הם דורשים עכשיו בדיקת קורונה לפני כל טיפול, סבבה מבינה, אבל היא אומרת לי לעשות מיד כשמקבלת מחזור כדי שהתוצאות יגיעו בזמן, כאילו שבועיים שנשארו אני לא יכולה להידבק.. הכל כסת"ח.
לא חושבת שרוצים לרעתי, אבל אני ילדה גדולה ויכולה להחליט בעצמי

אלא כמו ילדה קטנה וחסרת סבלנות.
שדחוף לה להיכנס להריון. וחבל שאת לא שמה לנגד עינייך את המטרה האמיתית- ילד בריא.
ואני מאד מבינה את המקום של החוסר סבלנות שלך.
מאד
מטופלת פוריות בעצמי ועוברת הרבה בירוקרטיה
ובכל זאת זה לא כסתח. זה דאגה לבריאות.
אפ זה לא עוזר אז לא . אבל השתדלות מינימלית צריך לעשות.
ובנוגע לבדיקות קורונה היית מעדיפה כמו קודם שצריך ב72 שעות האחרונות? כי אז לא בטוח שיגיעו תשובות בזמן ויכול גם ללכת הטיפול. אז תשמחי.
תעשי מה שבא לך אבל ממש חבל לדעתי מה שאת
עושה.

ומוכנה לחכות לשם כך, אבל לא מוכנה להכניס את עצמי לסיכון בשביל שהם יהיו מכוסים.. זה הכל...
בכל מקרה כתבתי כבר למטה שהאחות הסבירה לי יותר והבנתי שהיה פה איזשהי אי הבנה..
תודה!

למה את חושבת שהכל זה "כסתח שלהם", אם תחשפי לאדמת בהריון ויהיה לך חלילה עובר פגוע, את זו שתצטרכי להתמודד עם זה, לא הם... כל הבדיקות שמבקשים לפני הטיפולים זה בשביל הבריאות שלך ושלך העובר, יש דברים שחשובים גם בשביל להגן על הצוות כמו למשל שבודקים HIV והפטיטיס, אבל אדמת- זה נטו לטובתך. 

אין חוק שמחייב כרגע להתחסן!

השאלה לגבי טיפולים. כי הם אומרים שהם לא מוכנים לקחת סיכון ולהתחיל איתי טיפולים אם אין לי נוגדנים

רישמית בילדות יש כמה חיסונים, 2 מנות זה חיסון מלא. "חיסון משולש" ככה היה נקרא כשאת היית ילדה

הענין הוא שזה יורד עם הגיל הנוגדנים, אני עשיתי שוב לפני הריון ראשון ומאז שוב ירדו הנוגדנים אבל מכיוןן שכבר קיבלתי 3 מנות כנראה שזה לא יעיל אז לא עשיתי שוב

הם לא מתחילים סבב חדש בלי בדיקת הריון שלילית. כן, גם אם את במחזור....
יש להם כל מיני פרוטוקולים.
בטח היית אצל כירורג שד
פאפ
אקג
פרופיל הורמונלי
(מקווה שלא שכחתי משהו)


טיפולים זה המון אנרגיה.
לא הייתי מוציאה אותה על מאבק במערכת.

בהצלחה יקרה!
רק בריאות וכמובן בשורות טובות

גם אין נוגדנים.
אבל בגלל שראו שכבר התחסנתי בילדות אמרו לי שאין טעם לעשות שוב את החיסון.
תנסי לברר אם התחסנת בעבר (את יכולה להתקשר למרפאה של הילדות שלך לבדוק אם אפשר לברר שם)

רופא הנשים גילה את זה במקרה ושלח אותי להתחסן לפני ההריון הראשון.

דבר ראשון, זה ממש לא כיף להיות בהריון ולא מחוסנת לאדמת. אמנם ב"ה כמות מקרי האדמת מאוד נמוכה כיום בארץ, אבל עדיין החשש הזה מילדים קטנים שאולי אולי נדבקו וידביקו אותך כשאת כבר בהריון- לא סימפטי בכלל. ככה שבכל מקרה אני ממליצה לך לקבל מנת חיסון שניה כדי שתדעי שעשית את המקסימום שיכולת. בנוגע למה שכתבת שבמילא הגוף לא מפתח חסינות גם אחרי שתי מנות- גם במידה ולא רואים כמותנוגדנים מספקת, זה לא בהכרח מעיד על זה שהגוף לא מחוסן. זכרון חיסוני יכול גם להתבטא בתאי זכרון של מערכת החיסון, מה שאי אפשר לבדוק בבדיקת דם פשוטה.
דבר שני- מצרפת לך צילום מסך ממקור מוסמך בנוגע להמתנה עם כניסה להריון לאחר קבלת חיסון MMR - בגדול, ההנחיה בישראל לא אומרת למנוע הריון לתקופה מסוימת לאחר החיסון. לא מצאו שנתינת החיסון להריוניות הובילה לפגיעה כלשהי בעובר

צלצלתי שוב למרפאה, לנסות להבין יותר, אז האחות אמרה לי שבשום אופן לא לעשות עכשיו את החיסון אלא רק בזמן ווסת!! (מהשיחה הקודמת עם אחות אחרת היא אמרה לי לעשות עכשיו..)
היא ממש אמרה לי כל הכבוד על הערנות...
ולגבי לחכות חודש אחרי החיסון, היא אמרה שזה משתנה בין רופאים, יש רופאים שאם עשיתי בזמן וסת כבר מתחילים אותו חודש טיפולים, ויש שמעדיפים לחכות חודש, בכל מקרה לא היה נשמע שצריך למנוע בכלל...
אז עכשיו אני הרבה יותר רגועה.. תודה לכן..

למה?

בשורות טובות!

אמן שעכשיו ילך בקלות
ובעזרת השם מהר תחזיקי תינוק קטן בריא ומתוק ❤️⁩⁦❤️⁩

אולי תשאלי בפורום תאומים?

יש קבוצה בפייסבוק של pgd תוכלי לשאול שם שאלות

ובכיפה יש פורום פוריות שיש שם בנות שעוברות
pgd

לדעתי לחכות לפחות אחרי בדיקת דופק.
ואם את ממש לא יכולה להתאפק אז להבהיר להם שעדיין לא ראיתם דופק וזה עדיין מוקדם לחגיגות.

סוף שליש ראשון

מספרת להם בהתחלה ממש. במיוחד אם זה הריון ראשון.
בהצלחה! שיעבור בקלות ובבריאות! 🙂

אם חלילה-חלילה קורה משהו להיריון - את מעוניינת שההורים שלך ידעו על זה או לא? הם מהסוג שמסוגלים לתמוך גם בשמחה וגם בצרה?

אם כן - אז אפשר לספר להם כבר מהרגע שמגלים על ההיריון. אם לא - אז באמת עדיף לחכות עד בדיקת דופק (או אפילו שקיפות עורפית, אם מתכננים לעשות).

יש כאלו שמספרות סוף שליש ראשון ואף פעם לא הבנתי איך.. אני כ"כ קשורה לאמא שלי שאני מתקשרת אליה כשהסטיק ביד 🤣
לאבא שלי יותר מאוחר קצת כי הוא עלול לפלוט

כשאני סיפרתי לאמא שלי שההיריון בסיכון היא דאגה, וכמה שניסתה לא לשדר לי את זה גם בשיחות המועטות הבחנתי בזה ורק הלחיץ אותי יותר ממה שהייתי לחוצה.

ולא בגלל קירבה
אלא משיקולים נוספים

אני מספרת רק אחרי שקיפות,כדי אז כבר סיכוי סביר שההריון יחזיק

לפני כן הסיכוי להפלה יותר גדול

אפשר לספר גם עכשיו, למה לא לשמח אותם?

ואני ממש שמחה על זה. היה לי איזשהו דימום שחשבתי שההריון נפל (ב"ה לא) ואמא שלי באה איתנו למיון וממש הרגיעה אותי.

אני יודעת שגם היא ממש חיכתה ודאגה לנו להריון הזה.

אגב, אחרי שספרנו היא אמרה לי שהיא כבר חשדה בזה (בגלל ההתנהגות שלי באותם ימים)

בשבוע הראשון שנודע לנו ההריון.

גם אצלי הם ממש ציפו והתרגשו נוראאא

זה הורים... לא חברים

אם אני מספרת להורים, אני צריכה לספר גם לחמי וחמתי?
לא בא לי עדיין לשתף אותם.
סיפרתי לאמא שלי, אבא שלי עוד לא יודע, והוא הכי מצפה...
אני צריכה להגיד לו בגלל סיבה מסויימת, אבל אני לא רוצה שבעלי יצפה שנגיד עכשיו גם להורים שלו. לא מתאים לי...

תעשי מה שאת חושבת שנכון לכם כזוג!!

אצלי אין מצב כזה לספר להורים שלי ולחמותי עוד לא.. אבל יש משפחות שהעלה והחמות בקשר לא משהו או שהחמות תספר לכולם ויש מספיק סיבות טובות למה לצד אחד כן לספר ולצד שני לא..

בהצלחה גדולה ומזל טוב!!

מה שנכון לכם, כזוג.

אצלנו נגיד משתפת את אמא ראשונה, ולרוב היא כבר מבינה קודם מההתמודדות שלי...
את ההורים שלו יותר מאוחר, אבל עדיין ברור שהם יגלו את זה ממנו ולפני שכל העולם יודע, סוג של דרך שלנו לכבד אותם...
מהרגע שחמי וחמותי יודעים אני משחררת וכבר לא אכפת לי מי ידע, אבל כל עוד הם לא- אני מסתירה..

בסופו של דבר ההריון הוא גם של בעלך כמו שהוא שלך (גם אם לפעמים יש תחושות שזה יותר שלך וזה מובן ומקבל;) עדיין זה של שניכם )
אז מכאן המקום לכבד ובשיח משותף להבין מה הכי מתאים לכם כזוג.
אם יש סיבה מהותית תשתפי את בעלך!
אולי הוא לא יבין וגם הוא ירצה באופן הכי פשוט ותמים לשמח את הוריו, ואולי הוא יזרום איתך.
הכל אפשרי
והכי חשוב שיהיה בשמחה בריאות ומזל!

נכון שהעובר הוא הנכד של שני הצדדים אותו דבר,
אבל לא רק הוא הנושא.

האם ההריונית שלרוב לא מרגישה טוב ושלל השלכות נשיות אינטימיות תרגיש בנוח לשתף את אמא שלה ולא את חמותה וזה קצת בעיה לשתף את אמא בתופעות בלי להסביר שאלו תופעות הריון.

וזה לא פייר בעיני שבגלל שהבעל מצפה לשתף את ההורים שלו באותה מידה כמו את ההורים שלה, היא תימנע מהתמיכה הנפשית שהיא יכולה לקבל ומפספסת פה.
יש מספיק מורכבות והתמודדות בהריון, לא הוגן בכלל להכניס את האשה ההריונית לדילמה הזאת. (לוותר על הפרטיות ולשתף את הורי הבעל או לוותר על התמיכה שעשויה להתקבל מצד הוריה)

למה היא מוותרת על התמיכה אם היא מספרת גם להורי הבעל?

זה שמספרים להורי הבעל (או כל אחד אחר) לא אומר שצריך לשתף בהתמודדויות.
אפשר לסכם קשיים כ-מרגישה לא טוב, תופעות הריון. יעבור בהמשך בסייעתא דשמייא

ואם תשימי לב כתבתי גם שהיא תשתף את הבעל בסיבות שלה והרצונות וביחד כזוג יחליטו איך לנהוג.
לא הטלתי ווטו ואמרתי שחייב לספר ביחד

על עצם קיומו (בכל זאת זה תהליך שמתרחש בתוך הגוף שלה ולא תמיד זה נעים לשתף את העולם החיצוני בתהליך הזה)
אז היא נאלצת לוותר על השיתוף של ההורים שלה כי "שני הצדדים אותו הדבר".

ומסכימה שצריך שיתוף והסכמה בין בני הזוג,
אבל החשיבה שההריון שייך לשני בני הזוג אותו דבר, ומכאן שהקשר של הורי בני הזוג להריון הוא אותו דבר, בעיני זה מוטעה.
הריון זה יותר מילד/ נכד בפוטנציה. הריון זה תהליך בפני עצמו עם השלכות שונות ומשונות.

אני לא נגד לשתף ולשמח את הורי הבעל, אבל האשה צריכה להרגיש שהיא מוכנה ובשלה לזה.

זה ממש לא כמו שהגבר צריך להיות בשל לשתף את הורי אשתו.

בסוף אנחנו מסכימות

אנחנו סיפרנו להם באותו זמן. כמו שאני רוצה לשתף את ההורים שלי גם בעלי רוצה במיוחד שיש לנו קשר טוב.

שהריון זה מספיק קשה לאישה אז אם יש דברים קטנים שמניחים את דעתך תעשי מה שאת מרגישה
הריון ראשון סיפרנו להם מיד וזה היה נורא היה להם גם מאוד קשה לשמור את הסוד אז למדנו לא לספר להם מה שכן אנחנו מאוד הקפדנו לתת להם הרגשה כאילו הם הראשונים שיודעים

אנחנו סיפרנו מיד כשגילינו.
גם אם ח"ו זה לא היה מתפתח תקין הייתי רוצה את העזרה והתמיכה שלהם.

אנחנו מספרים להורים ברגע שהתשובה חיובית במקלון. לאחים קצת אחרי.
בכל מקרה ידעו אם חלילה יהיה משהו לא טוב. אז לא אוהבת את האנרגיות של ההסתרה... וכיף לקבל מודעות, שמחה ותמיכה.

במשפחה שלי ושל בעלי

כל אחת נהגה אחרת

 

אין נורמות בזה...

יכול להיות שבוע לפה שבוע לשם

יחסים ואם לפי 35 זה גם יוצא בדיוק הימים ששוב קיימנו

נניח תעשי עכשיו ויצא שלילי, זה יבטיח לך משהו? אני מחכה לכמה ימים אחרי המרווח הכי גדול שהיה לי בין וסתות ואז בודקת. ככה יש הרבה יותר סיכוי שזה אמין. וכן, זה מלחיץ, וקשה לחכות (הבנתי משרשור אחר שזה הריון לא רצוי?) אבל לעשות בדיקה כשהיא עוד לא רלוונטית לא מוריד לחץ, עדיין נשארים בסימן שאלה. ואז סתם טרטרת את עצמך, ועוד בתקופה כזאת משוגעת שעדיף לא להגיע למרפאה ללא צורך... חבל בעיניי.

רק התכווצויות מאד מאד מוזרות כבר במשך שבוע

מביע בדרכ על דלקת כלשהי בגוף

אבל הטווח רחב מאד בזה

זה יכול להיות גם ממש משו קטנטן

פשוט לבן שלי היה גבוה מתישהו. בבדיקה חוזרת יצא בסדר.

CRP זה מדדי דלקת, לפעמים יש קצת גבוה וזה לא מלחיץ, אם יש ממש גבוה זה מראה על זיהום/תהליך דלקתי כלשהו בגוף (לאו דווקא מחיידק, לפעמים גם מוירוס קטן)
בד"כ רופאים נלחצים מזה, אז אם הם לא מוכנים להתייחס זה נשמע בסדר. שוב, תלוי כמה גבוה.

לרוב המדדי דלקת נלווים להרגשה. ז"א- אם מרגישים טוב זה בסדר ואם הם ממש ממש גבוהים זה כבר מראה על משהו...


מקווה שעזרתי, יש לנו נסיון רב עם זה

אבל אבל. היה לפני חצי שנה, ושנה, ועכשיו שוב. לא ידוע על שום דלקת ולא וירוס ולא כלום. מטריד אותי שאף אחד לא מתייחס לזה ונראה שזה משהו קבוע. מוזר.

הערכים גבוהים מאוד ואין הרבה משמעות לעליה קטנה אבל אולי תבקשי בדיקות יותר מקיפות

אם זה עולה יורד
כמו למשל דלקת פרקים
שלא תמיד ממש מורגשת בתקופה ראשונה

אני לא סמכות רפואית כמובן,
אצלי כשהיה וירוס קטנטן קפץ ל40 ומשהו...

זה באמת יחסית גבוה.
כשיש שפעת או משהו זה יכול להיות גם ארבעים, כשיש דלקת אוטו אימונית קשה זה יכול להיות גם תשעים.. אבל 18 זה גם משהו משמעותי.

תחשבי לעצמך מה יכול להיות. נותנת רעיונות..
אלרגיה?
כאב בטן?
כאב גב? ידיים רגליים וכו '..
גם צינון זמני.

האמת שווה לחשוב אם יש הורמונים שלקחת בזמן הזה והאם הם עלולים לגרום לעלייה, אע"פ שעלייה מסיבות הורמונליות היא מתונה.

רק מוודאת, את במכבי והטווח התקין הוא 0-0.5?

אצלי תמיד גבוה
זה יכול להיות מהרבה דברים

גילו ככה cmv (הרופא חשד בגלל כל מיני דברים, בין השאר הcrp ).
בגלל שאת מתכננת הריון בעז"ה, אולי שווה לבדוק (אלא אם את כבר מחוסנת), למרות שזה בטח יכול להיות גם מליון דברים אחרים.

יכול להעיד גם על תהליך דלקתי כרוני, וזיהומים וריאליים שונים, מחלות אוטואימוניות..
ממה שזכור לי את אחרי כמה ניתוחים קיסריים נכון? וציינת שיש לך כאבי מחזור קשים מאוד? זה עדיין ככה?

זה אומר שיש איזשהו תהליך דלקתי בגוף.

תכלס, יש כל הזמן תהליכים דלקתיים בגוף. לכן יש טווח תקין וזה בסדר שCRP יהיה מעט גבוה לפעמים.
במיוחד אחרי שפעת, דלקת גרון, דלקת בדרכי השתן וכו. קיצר.. הבנת את הרעיון - כל דלקת זה סיבה למסיבה והמדד הזה עולה.

אם הCRP ממש גבוה ואת מרגישה בריאה בלי שום חום, כאבים, חולשה וסימנים של זיהום - כדאי להתייחס לזה. במיוחד אם את מדברת על תקופה ארוכה ולא בדיקה חד פעמית.

בהצלחה!

ובהחלט ננסה לברר הלאה.

אבל זה יכול לעלות גם במינון או לחץ או משהו פשוט.
הוא לא הקרטריון היחיד לדלקת בגוף אבל הוא אחד מהם

כשלוחצים עליי ללמוד כשאני חסרת כוחות זה רק מייאש יותר וגורם לי להתעצבן ולהתרחק.
ממה שמובן מדבריך, (תקני אותי אם אני טועה), את לא למדת בחמש השנים האחרונות, את לא מבינה את הכוחות נפש והרצון שדרוש בשביל ללמוד כל כך הרבה ולאורך כל כך הרבה זמן. אני במקום בעלך הייתי מרגישה מאוד חוסר הבנה בלחץ הזה שלך.
מצד שני, אני מבינה אותך מאוד. חבל על כל המאמץ עד עכשיו, ועכשיו להתייאש.
הייתי מנסה לדבר איתו כשהוא רגוע ועם כוחות ללמידה, לתת לו מוטיבציה. לשים דגש דווקא על כמה שהוא טוב וכמה הוא הצליח עד עכשיו, ושזה עוד שנייה מאחוריו, והוא יכול, לא על כמה הוא גרוע שהוא לא מצליח ללמוד עכשיו..

המון המון בהצלחה לך ולו והלוואי שכבר ייגמר

אבל מה לעשות בתכלס שהוא לא ניגש?....

אם הוא לא ניגש ומוותר לגמרי על הקורס זה מצב חריג..
איך הלך לו במהלך הסמסטר?
הוא בקשר עם גורמים רלוונטיים באוניברסיטה?
אצלנו יש תמיכה רגשית ולימודית למניעת נשירה

נשמע טוב התמיכה זה עוזר?
מה הם עושים?
הוא בקבוצות ווצאפ
מודל
תכלס רב החמודים מאחוריו
רק מתסכל שיהיה עוד שנה
יש לזה הון השלכותת

לא יודעת אם רלוונטי מהרגע להרגע.. אני פניתי בסוף סמסטר שעבר כדי לקבל עזרה לסמסטר הנוכחי.
קיבלתי המון תמיכה רגשית ועזרה לימודית (שעות של חונכות מטעם האוניברסיטה).
נכון שיש קבוצות וואצאפ ומודל, אבל זה לא נותן תמיכה כל כך, במיוחד בסמסטר האחרון.
מוזמנת לפרטי לפרט קצת יותר איזה תואר /איזה אוניברסיטה אם תרצי עזרה, אם זה לא חשיפה גדולה מידי (לא יודעת מה טוב ומתאים לך 😅)

ו.. מבינה שיהיו מלא השלכות, אבל זה מלחיץ וגורם לתחושת כשלון לשמוע את זה..
אני גם פרסתי את התואר, זה לא סוף העולם, אפשר לעבוד תוך כדי וגם לצבור כוחות להמשך אחרי סמסטרים קשוחים כאלה..

שראית שזה לא יגמר בזמן שאמור להגמר?
כאילו זה לא מאכזב מממשש
לא לגמור בזמן??
אני את התואר שלי לפני כמה שנים גמרתי בזמן בזכות בעלי היקר שעזר בעבודות ..התואר שלי היה לו משחק ילדים לאומת שלו....

אבל החיים והכוחות נפש שלי חשובים יותר.
רציתי להתחתן ולבנות משפחה, משהו שהוא מאוד לא מקובל בתואר שלי.
ראיתי איך בשנה א נקרעתי ובקושי הצלחתי לתפקד, ולא רציתי את זה. רציתי גם להצליח להנות מהתואר שלי ולא רק ללמוד עד שיוצאת הנשמה.
אני מבינה מאוד את המקום שבעלך נמצא בו, אחרי מועד א שקיבלתי סופי 60, למרות שהייתי יכולה להוציא ציון הרבה יותר גבוה עם הידע שלי, ויתרתי על מועד ב' כי לא היו לי כבר כוחות נפשיים ללמוד.

וגם הבנתי שהתואר הוא חשוב, אבל ניסיון בתעסוקה זה לא פחות חשוב. אז עם כל האכזבה של הדחייה, אני יכולה להרוויח עוד שנה של ניסיון תעסוקתי לפני שאצא לעולם הגדול והמפחיד

מה הייתן עושות במקומי?
איך להגיב?

לעניות דעתי אל תוותרי לו! קחי אותו עוד היום לשיחה בבית קפה ( בייביסיטר לילדים כמובן) ותבהירי לו בצורה מכבדת אך ברורה: יקירי, לא הרגתי את עצמי חמש שנים כדי שפתאום תקבל רגליים קרות !!!! לפני כן תחמיאי לו על התהליך שכן הצליח לעשות, ואחרי ההבהרה תשאלי אותו "מה אוכל לסייע לך במיוחד בחודש המבחנים הקשה?

נגמר בפיצוץ ....
אני בוכה פה

כלומר אני שואלת בכנות, כי הייתי במקום דומה: באיזה זכות הוא חושב שהוא יכול לזרוק לפי את כל המאמצים שהשקעת כדי לאפשר לו ללמוד?
תנסי להבהיר לנו מה הסיבות שהוא אמר, ואז אוכל לכוון יותר.
לבעלי הייתה תקופה כזאת וממש לחצתי עליו ולא וויתרתי, וב"ה מסיים עוד מעט שנה ראשונה

שאני לא מבינה אותו
ויש לו קושי נפשי עם הלימודים
וכל הטענות שלי גורמות לו פשוט
ללכת מהשיחה!

יודעת מה? תגידי לו שכן, הוא צודק! את לא מבינה אותו! ברור שלא! הרי את לא לומדת במקומו! אבל לו היית יודעת שהוא ימרח את הלימודים, לא היית מוכנה לעבור את השנים הקשות, שזה סוג של רמאות פתאום לומר טוב, אין לי כוח- החו;! יש עוד מישהי כאן לצידך !
וכאן תאמרי; אתה לצערי לא מבין אותי! אני לא יכולה לעבור עוד שנה שאתה עדיין תלמד וכל העול נופל עליי!
אפשר גם לעשות שיחה רק על דרכי פתרון למצב: אני לפעמים שלחתי את בעלי ליומיים להוריו לעשות מרתון לימודים בשקט, אפשר להציע לו פינוק טעים, או כל דבר, רק לא לוותר לו. כך לפחות בעיניי

אל תסבירי את עצמך ושימי את הרגשות שלך במרכז מה שצריך להיות זה טובתו אחרי לימודים קשעם וחבל שיפרוש, וטובת הבית כי יש עוד הורה עם תואר שמפרנס. ברור שלהסביר את.הרגשות שלך אבל תעשי שתהיה לכם מטרה משותפת ולא שבגלל שלך קשה שהוא פורש הוא ישאר בלימודים ,כי זו לא מטרה משותפת. קשה לו, הוא רואה את עצמו ואת הקושי האישי שלו ולא מצליח בתוך הקושי הנפשי לראות גם אותך. אני חושבת שתדברי איתו על ההבנה שלך למצב, הרבה אמפתיה שלא אומרת שיפוטיות ("מה נראלך שאתה עוזב את הלימודים באמצע אחרי כל מה שלמדת? אתה מוותר לעצמך...") אמפתיה שלא מסכימה איתו ("לוותר על לימודים כי קשה זה האידיאל...") אלא אמפתיה זה לכבד את הרגשות שלו ,לכבד אותו כאדם וכבעל הרי את אוהבת אותו ובוחרת בו, אבל גם להציע דרכי עזרה מתאימות ולהזהר לא לשפוט ולכפות אותן עליו, 'אני ממש מבינה את הקושי, זה מביא אותך לבאסה של הרבה השקעה ובטח הציונים לא מראים את זה, לשבת ללמוד בלילה זה מטורף והעייפות ממש קשה. אבל זוכר בהתחלה? איך חשבת שתמצא את עצמך במקצוע הזה? שתתפתח? עכשיו הגיע הקושי, אז אני ביחד איתך! אני ממש מתאמצת שתמשיך ללמוד, הבית צריך עוד הורה מפרנס עם תואר, אתה בטח יודע מה ההבדלים בין תואר לבלי תואר, אני ממש איתך ןרוצה שתצליח להתפתח וגם הילדים רואים את ההשקעה וזה חשוב לחינוך שלהם. גם אם התקופה הזו קשה היא עוברת, תחשוב שאחרי החגים אנחני אחרי ואולי נצליח גם לצאת לטיול רק שנינו להתאוורר. אני ממש מבינה אותך, לא בטוח שאני הייתי מצליחה להתמיד ככה ואתה יקר וחשוב לי ביותר! אני מאד רוצה שנחשוב ביחד איך אפשר להקל עליך.'
כשבעלי היהי בצבא והיו נפילןת כאלה, לא הבנתי איך מפקד בקרבי, שיש לו מלא כח בפנים ובגוף, יכול להתרסק בגלל קשיים איישים... לקח לי זמן להבין שהוא צריך אותי כאישה רק להיות איתו שם. בתוך הסיטואציה. שהוא ידע שיש על מי לסמוך וכל הזמן גם לומר את זה, כמה אני מעריכה, אוהבת, בחרתי בו דווקא בגלל שהוא כזה עם מלא כח וחזק בנפש, שאחרי תקופה מסוימת זה מאחורינו. תחשבו איך זה מסתדר לכם, אולי לקבוע פעם בשבוע של שעה קפה וזה יהיה מבחינתו אוויר לנשימה. שידע שיקבל את החיבוק והתמיכה שהוא צריך.
יש לנו מנהג קבוע שלפני היציאה לצבא כשהיה ממש קשה היינו מתחבקים דקה. פעם הוא אמר לי שהוא יכול להזכר בזה ולבכות מגעגועים ולהתעודד כי נזכר בביחד ובחוזק שלנו.
זו צריכה להיות מטרה משותפת של שניכם, אל תנסי לשכנע אותו שבגללך הוא חייב להמשיך. זה ייצור אנטי, תעוררי אצלו את הסיבות שהיו בעבר ללמוד את התואר הזה דווקא, תזכרו בכל החלומות לעתיד שיגיעו בעקבות התואר(מעמד, כסף, נחת כלכלית ובית, עבודה מסודרת ושמחה וסיפוק בעבןדה) ותחשבו איך עכשיו אתם.יכולים לעבור את התקופה הזו. אל תתנו לקושי רגעי גם אם הוא חצי שנה הוא רגעי להחליט לכם על החיים.
והרבה אהבה, רצון ליחד משותף ושמחה בביחד שלכם, הכלה ואמפתיה זה הכי חשוב.
בהצלחההה

אין ספק שהייתי מתפוצצת לגמרייייי
וואו
אין לי עצות בכלל אני לא מכירה את המקום הזה אבל חיבוק גדול ואת צודקת. ממש צודקת.
💕💕💕💕

אני יודעת שאני צודקת
אבל איך אומרים תהייה חכם ולא צודק?
מנסה ללמוד פה מהחברות המתוקות קצת חוכמה;)

הוא כן הצליח?
מה יקרה אם תגידי לו שאת סומכת עליו וזו החלטה בידיים שלו
תציעי לו שיקח שנה הפסקה ובזמן הזה יעבוד ברוב התארים אפשר להמשיך אחרי שנה הפסקה.
אבל אולי זה רק יוריד לו קצת את הלחץ והוא גם יבין שזה בסך הכל לטובתו ההשקעה עכשיו
זה באמת קשה לעשות תואר כשיש משפחה הראש פשוט לא נמצא שם

הככלללל מכוון אין ללכת לאונברסיטה בכלל
אז גם יש הרבה יותר פיתוי לא להשקיע או אין משהו שמכריח אותך לדעת את החומר כמו שיעורי חובה.
אז הוא פשוט לא בעניינים...
אני כאילו מרגישה שהמבחנים האלו ככ גורליים זה עוד שנה ללמוד אם לא יגש וככ חבל!

מאוד מאוד מלחיצה הוא בטח אמר לעצמו כל יום אני אלמד מחר ובסוף זה לא קרה ועכשיו המבחנים וזה שיא הלחץ לא כל אחד מסוגל ללמוד מצורה מקוונת זה דורש המון משמעת עצמית. ובטח התיסכול שלך מלחיץ אותו עוד יותר
אני חושבת שתכיני לו עוגה טעימה(או תקני🙂) תשבו על כוס קפה ותדברו בנחת ולא ממקום שאת לחוצה אלא ממקום שבו נראה יחד מה האופציות. אולי אפשר ללמוד רק לשני מבחנים או אפילו אחד ואת היתר במועד ב? אולי הוא רוצה לחשוב על כיוון תעסוקתי אחר תגידו חו שאת שם בשבילו במה שהוא יבחר אבל הוא כן צריך להיות אחראי עכשיו ולעשות בחירה.
או שהוא לומד ומנסה לפרוס את המבחנים או שאולי יש אפשרות לעבור לתואר קל יותר או שהוא מוותר ומתחיל לעבוד.
את צודקת לגמרי לא יתכן שאת תקרעי את עצמך כדי שהוא ילמד ובפועל הוא לא לומד אבל מצד שני שום לחץ שתפעילי עליו לא יעזור ולהיפך אז תהיה חכמה

עם כל הרצון הטוב (והמובן) שלך ולמרות שזה יכול באמת להוציא מהכלים , זה שלו לגמרי .
את יכולה לתמוך את יכולה להציע אבל הדבר הנכון לעשות עכשיו זה להרפות לגמרי ולתת לו את הזמן להבין בעצמו ולהתחזק בעצמו , זו המון המון עבודה עצמית .

שאני מפרנסת עיקרית
ואני רוצה לעזור
אבל לא להיות אחראית
על כל ההכנסות....
אבא תן כוחות

לא רק בגלל הלימודים הטכניים, אלא בגלל הלחץ שכרוך בכך. כי הרי אתה עובד קשה, משקיע זמן - ובעצם כאילו שום דבר לא יוצא מזה, כי אתה לא מקבל על זה כסף.

וללמוד לתואר כשיש ילדים - זה קשה פי כמה!

אני עשיתי את זה עם ילדה וחצי (ואח"כ לימודי תעודה עם שני ילדים ועוד שני חצאים), ובעלי עשה את זה ממש בשנים האחרונות - עם חמישה-שבעה ילדים. ושנינו לא סיימנו את התואר בזמן. אני התעכבתי כמעט חמש שנים עד שהגשתי את העבודה האחרונה, ובעלי דחה את קבלת התואר לעוד שנה אח"כ (בגלל פרויקט הסיום) - והוא למד תואר הרבה יותר קשה ממני.

 

אז אני מבינה את התסכול שלך. זה באמת קשה להיות מפרנסת יחידה, ושהרבה מהעול של הבית נופל עלייך (אגב - עזרה בערבים זה עצום! לא כל הבעלים העובדים יכולים לעשות זאת...) - אבל תביני שהוא לא עושה את זה בדווקא, סתם כי אין לו כוח.

הוא באמת מותש כבר. זה באמת קשה לו.

נסי לדבר איתו, מתוך הכלה ורצון לעזור לו (ולא לך), לשאול אותו מה הוא מרגיש שקשה לו בתואר ובמבחנים עכשיו, מה הוא חושב שיכול לעזור לו. ואולי גם לברר כיוון של בעיות ריכוז וכדומה... זה יכול להשפיע...

 

ואין לי מה לומר,
מבינה אותך כל כך....
מתסכל בטירוף!
תתפללי שה' יתן לו כח ומוטיבציה...

אני מאמינה ששידול בנחת יעזור יותר מאשר בלחץ.
איך אומרים?
''אפשר לקרב את החמור עד השוקת , אבל אי אפשר להכריח אותו לשתות...''

סטודנטית בתקופת מבחנים,

וגם אמא (יחסית) טרייה.

אי אפשר לאחוז בחומר עם הלימודים המקוונים האלו!

אני נורא מתחברת לתחושות של בעלך!

 

מה שבעלי אומר לי זה-

"אל תוותרי לעצמך!

גם אם תקבלי 80(הממוצע שלי (היה לפחות בעבר) מעל 95),

אז תדעי שזה המקסימום שהצלחת להוציא עכשיו מעצמך.

אז תקבלי פחות, אבל תנסי כמה שיותר"

 

ומה לעשות?

לא כ"כ מיישמת

אבל כשאני לומדת אז-

1. עושה את זה בשבילו, בגלל הדברים שהוא אמר לי.

2. לומדת שעה ואח"כ הפסקה של 10 דקות.

 

תזכרי שבסופו של דבר זה התואר שלו,

על אף שרק בזכותך הוא יכל להצליח!

את לא יכולה ללמוד במקומו.

 

ולפעמים, 

מה לעשות,

ככל שלוחצים יותר ככה יש יותר אנטי.

 

תזכירי לו שזה *בשבילו*,

לא בשבילך.

שימצה את היכולות שלו.

 

מקווה שעזרתי איכשהו(לפחות לעצמי עזרתי, נתתי לי דירבון ללמידה )

 

בהצלחה לכם!!

שאת מעמיסה על עצמך ועושה כל מאמץ כדי שיהיה לו פנאי וראש שקט שיוכל להצליח בלימודים וזה ממש מתסכל שהוא לא מנצל את זה.
ואנחנו היינו בלי ילדים והיה לי קשה ממש, אז את בכלל אלופה!
היו לי כמה שיחות כאלה עם בעלי, ואני יכולה להגיד שכל שיחה שהגיעה למקום של האשמה לא עשתה שינוי. דווקא שיחה שהגיעה ממקום של כאב כן עזרה.

וזה קשה, ואת רק מחכה שזה יגמר כבר ותוכלי לנשום לרווחה שזהו, אפשר להתחיל חיים נורמליים סוף סוף ואז מגיע מכשול. אני בטוחה שלו זה אפילו יותר קשה, ללמוד כל התואר זה קשה, אבל הסמסטר האחרון? כמה שהכוחות אוזלים, ועכשיו כשהמסגרת יצאה מאיזון? צריך מטען חזק ומהר..

אני חושבת שכדאי לדבר איתו ואולי לדמיין איתו את חגיגות סיום התואר, וכמה כיף שתוכלו לבלות שניכם בלי דאגות של עבודות ומבחנים, אולי זה יוכל לתת מוטיבציה.

אם יש מקום לטיעון ראלי-
יכול להיות שהקורסים שהוא לוקח נלמדים רק בסמסטר ב ואז זה ממש לחכות עוד שנה כדי להשלים את הלימודים.
ודבר נוסף, הקורונה לצערי לא תעלם ככ מהר ככה שגם בשנהל הבאה לא תחזור לגמרי שגרת הלימודים.

לבעלי למשל היה קשה לשבת ללמוד, הייתי אומרת לו בא נלמד ביחד, וככה היינו לומדים קצת (לא שהבנתי הרבה, אבל ברגע שהוא קצת נכנס לזה הוא יכול להמשיך לבד).
אפשר גם להציע לימוד עם חברים.

הכי הכי חשוב זה סבלנות, לזכור שכעס לא יעזור וכמה שאפשר לנסות בהבנה וחיבה לדבר אל ליבו.
וכשהוא בעז"ה יתחיל קצת לשבת ללמוד אז לעודד אותו למשל להביא לו מים, משהו לנשנש וכו'.
יודעת ממש שזה קשה, אבל עוד קצת סבלנות וכוחות והכל יסתדר בעז"ה.

ומוסיפה לסיום, שגם אם הוא יצטרך לפתוח שנה נוספת, זה לא סוף העולם, נכון שזה מבאס ואולי קצת מאכזב וזה בכלל לא מה שדמיינת, והיה לך בראש הדד ליין שכל הזמן הזכרת לעצמך, אבל תזכרי שבסופו של דבר התואר כן יגמר!
אבל למען הזוגיות התמיכה שלך חשובה גם בסיטואציה כזו כי הוא בודאי לא יהיה מבסוט על עצמו במצב כזה גם ככה.

אני סיימתי לימודים (ועבדתי תוך כדי)
בעלי בתואר קשה ואמרתי לו כרגע לא לעבוד ... אז די דומה

שעשעת ביום מדוכדך!

את פשוט קורעת

 

אצלי זה כשאני מסדרת גבות ויש שערה עקשנית שפשוט לא יוצאת, אבל אני עקשנית יותר ממנה ומסוגלת לנסות במשך רבע שעה ויותר עד שהיא יוצאת
ואז זה כזה להסתכל עליה- "אה, אז זאת את העקשנית"

מי למען ה׳ אמור לאכול בייגלה?????

סוף טוב הכל טוב

תקני את הרובוט של החלונות זה באמת מהפנט
רק בלי הבייגלה

מה הפונקציות שלו?

נצמד בווקום לזכוכית ועם מטלית שעירה כזאת כמו שטיח שאגי עדין הוא עובר על כל החלון לפי סדר. פעם אחת מעבירים עך יבש ופעם השניה עם חומר של חלונות והחלון נקי.
לחלונות רגילים לא משתמשת כמעט כי הוא לא אלחוטי וגם יש לו חבל ביטחון שמחברים כדי שלא יפול עלהרצפה וישבר. אבל לוויטרינות או חלונות שקשה להגיע אליהם הוא אחלה.

אנחנו הישראלים חייבים לקבל את מלוא התמורה לכסף שלנו.

אתה אוכל לי מהחשמל? אתה תנקה הכל עד הגרגר האחרון!!! לא אלך לישון עד שזה יבוצע

אני מניקה על כסא משרדי כזה עם גלגלים.
יושבת מניקה.
נוסעת להביא שמיכה לכסות את היונק
נוסעת לשים את השעון ששכחתי איפשהו
נוסעת להביא מגבת
על הדרך מרימה איזה עיתון מהרצפה

מרגישה איי רובוט בעצמי

קצת יותר את הסרטים על הבטן.
אם לא עוזר:
תרדי מידה בחיתול או תחליפי חברה.