הבת שלי בת 6
כל הזמן יש לה תסבוכות חברתיות
יש לה חברות
וכמו שהגננת פעם הגדירה יש לה ימים שהכל זורם עם החברות אבל לרוב לא
תמיד מציקים לה
רבים איתה וכו'
היא ילדה יפיפיה , חכמה בסדר גודל כישרונית במיוחד , (ממש לא רק אני האמא אומרת !!! )
עכשיו בתקופת הקורונה כל הזמן לדוגמא הייתה בקשר עם הבנות של המשפחה שהמרפסת שלהם מתחת למרפסת שלנו,
והיא כל הזמן
עכשיו X אמרה שהם יסיימו לאכול והן תבאונה לשחק איתי עוד 5 ד'
אחרי 20 ד' (שהיא פשוט לא זזה מהמרפסת אולי הן כבר תצאנה) היא בוכה ועצובה "הם לא באו בסוף אני מחכה להן כבר",
או "הגיעו אליהם אורחים אז הם עכשיו הן איתם במרפסת"
וכל מיני כאלה .
ואני מסבירה לה שזה הגיוני שבסוף הם לא יכולות אבל היא כל כך פגועה וקשורה לזה ..
(אני כל כך לא כזאת שזה משגע אותי לראות את הבת שלי ככה )
כל הזמן הייתה בלחץ אולי עכשיו הם היו בחוץ והיא חייבת להספיק אותן,
אז היא בקושי רצה לשרותים בקושי אוכלת
ועכשיו גולת הכותרת חוץ מכל הלחץ החברתי הזה,
גם כשפוגעים בה היא רוצה אותן ואת הקשר איתן , ככה זה גם בגן,
אמרתי לה תחפשי חברות שמעריכות אותך שנאמנות לך
אבל היא פשוט לא מבינה איך להתרחק מהבנות שהן בנות פוגעניות,
היא לא מבינה שלא שווה להיות איתן בקשר ודווקא איתן היא רוצה להיות בקשר ונפגעת...
(ואני מסבירה לה כמה היא מיוחדת וכמה שווה לה להיות בקשר דווקא עם הטובות לב ולא רק אלו שהיא נדבקת אליהן והן פוגעות בה )
אני מרגישה שחסר לה או בערך העצמי או בביטחון עצמי (מה ההבדל??)
יש לציין שהיא בחוג שקשור לכישרון החזק שלה והיא ב"ה ממש מצליחה ונהנת בו
איך אני עוזרת לבת שלי היקרה לי , כואב לי , ואני לא יכולה ללכת את הדרך במקומה
איך אני יכולה להביא לה כלים להתמודד נכון ובריא עם החברה
חוצמזה היא בוגרת חכמה מבינה מכילה הכל,
בקטע החברתי .. ה' יעזור...
)
מתוק!!!
)
גם אני לא נגעתי בעופות ודגים אבל טונה איכשהו...
