לפעמים בא לי לצאת מעצמי,
לראות את עצמי מלמעלה.
איך אני בתור אישה,
בזוגיות שלי מול בעלי.
האם אני מספיק תומכת?
האם אני מספיק רגישה?
האם אני תמיד בשבילו?
הוא מרגיש נוח לפנות אליי? בהכל ממש?
ואיך אני בתור אמא,
בקשר שלי עם בתי.
האם אני מספיק דואגת?
האם עושה הכל כמו שצריך?
האם אני לא מחפפת בטיפול בה?
היא אוהבת אותי גם כשאין לי כוח? היא בכלל מבינה?
ואיך אני מול עצמי,
בהתמודדויות שלי ביומיום.
האם אני עומדת במטרות שלי?
האם החיים שלי באמת כאלה יפים גם מבחוץ?
האם אני שמחה בהם?
אני שמחה באדם שאני?למרות כל החסרונות?
ואז אני אחזור לגוף שלי, לאט- לאט,
ואדע מה לתקן.
אני אדע מה לשנות.
אני אוכל לראות כמה טוב יש בי.
כמה טוב אני עושה.
אני אראה איך אני יכולה להתקדם,
איפה אני יכולה להציב לי מטרה.
ואז אני אתן מנוחה לגוף שלי, לאט- לאט.
*אין צורך להגיב. הכי כיף לתת למילים לשקוע בשקט!*




