מחר יש לנו חתונה ב17:00!! כאילו...מה אני אמורה לעשות??
אם אדחה ביום את ההפסק- גם באסה, כי יש לי פגישה חשובה בשלישי הבא...בערב..בקיצור, שאלתי היא-
נראה לכן שיש מצב לעשות הפסק טהרה בחתונה???
אז בחג כמו מפגרת אצל המארחים מצאתי את עצמי נלחמת עם הדמעות.
יושבת בשולחן חג עם עינים נוצצות ורק רוצה לבכות.
אפילו סיבה נורמלית לדבר לא מצלחתי למצוא ולמי שתהה בקול מה קרא איכשהו תירצתי שהעינים נוצצות מההקאות (מה שהיה נכון בחלק מהמקרים)
באמת זה תסמין הריוני???..
כאילו מה הסיפור???
איזה תגובה חמודה 
עודדת אותי.
(בעלי לא הבין באמת מה הסיפור שכל כך נפגעתי ממשהו ואני לא מצליחה להרגע ולמחול)
הי, צריכה בהקדם לגשת לייעוץ גנטי (שכנראה יומלץ בו על מי שפיר)
המלצות באיזור ירושלים ( ואפשר גם במרכז) ?
*מכירה את פרופ' שוחט. מחפשת המלצות נוספות
תודה !
אין ייאוש בעולםאחרונה
מסתבר שאכן ההריון היה חוץ רחמי למי שעקבה בשרשורים....
כרתו לי את החצוצרה...
מישהי עברה? יודעת מה ההשלכות?
מתי הגוף חוזר לעצמו? מבחינת בטא, נפיחות ,הורמונים? עליתי שתי קילו לא ברור איך הייתי בצום איזה כמה ימים...
ומה הסיכוי להרות עם הרקע שלי בנוסף?

שה' ימלא חסרונכם במהרה!

אז זה ממש לא נכון. להקפיד על שטיפות מרובות ממש מרובות עם מים וסבון עדין. ובסוף הכל נעלם ואת כמו חדשה. ישתבח שמו!
רק אמונה
כי לעולם חסדואחרונה
לנו זה היה אפילו קצת יותר ארוך ומייגע...
השאירו אותנו מלכתחילה 4 ימים בבית חולים כי חיכו לתוצאות בדיקת דם לוודא שאין לו זיהום.
אח"כ כשבאנו להשתחרר פתאום אמרו שיש סיכוי שיש לו צהבת ברמה של אישפוז, אבל שיחררו אותנו הבייתה בינתיים, ואמרו לחזור לביקורת ביום חמישי.
היה כל כך טוב בבית וכ"כ לא רציתי לחזור לשם. (אחרי לידה קשה שגם ככה רק המחשבה על לחזור לבית חולים עשתה לי רע)
חזרנו לביקורת, חיכינו שם מהצהריים עד הערב משום מה, ואמרו לנו שזה גבולי אבל בסדר, ואם אנחנו לא רוצים להתאשפז כרגע- אפשר לחזור שוב לביקורת למחרת ביום שישי.
חזרנו שוב ביום שישי, הודיעו לנו שאנחנו נשארים שבת. רק רציתי לבכות מלא ולישון מלא ולא יכלתי כי היו המון סידורים. אפילו לא היינו עם תיקים לשבת.
הייתה שבת סיוט שישנתי בה במסדרון של המחלקה ובעלי נזרק באיזה חדר נטוש בבית חולים לישון בו עם כמה שנראו הומלסים..
לא סמכתי על האחיות, עדיין כאב לי מהלידה, והמראה הזה של התינוק בלי בגדים בתוך האור עם עיניים מכוסות... היה קשה.
והאחיות "מה הבעיה תשאבי ותביאי ולו!" לידה ראשונה, בכלל לא יודעת לשאוב! בקושי להניק...
במוצ"ש הגיעה הגאולה וחזרנו הבייתה מאושרים. עם עוד מעקבים בקופת חולים...
החזרת אותי אחורה... כתבת שההזדהות והשיתוף עוזרים אז בשמחה
קחי נשימה עמוקה, זמן קשה, אבל עוד מעט הצהבת תיגמר ותשתחררו מאושרים..


מחיהדאגה היא בעיקר לך-
העובר מקבל הכלללללל ממך, אם חסר לו משהו הוא ייקח מהמשאבים שלך, הוא יתפתח כראוי.
מה שיוצר מצב שאת תישארי בלי ויטמינים ברזל וכו׳
אין לי עצה מיוחדת, גם אני לפעמים בהריון (בעיקר בהתחלה) אוכלת המון דברים מוזרים ולא ארוחות נורמליות כי מגעיל לי
תשתדלי כמה שאת יכולה כן לאכול מאוזן
איך הבדיקות דם שלך?

אמא חדשהה
אמא חדשהה
מנסה לעזור

אנונימי1306אחרונהואז להמשיך לאכול?
בנות אהובות, פתחתי ניק חדש, לצורך השאלה המאד אישית... הבן הבכור שלנו, ילד אהוב ומתוק, אומר ועושה בחודשים האחרונים דברים שמעלים אצלנו חשש לאובדנות. אומר בבירור שהוא רוצה למות ועוד כל מיני. הוא חכם מאד לגילו. רק בן 7.5, ה' ישמור עליו. התחלנו פגישות עם השירות הפסיכולוגי, דרך בית הספר. היום הפסיכולוגית אמרה שהיא מפנה אותנו להערכת אובדנות. זה היה צפוי, ועדיין זה מאד מאד כואב. אשמח שתתפללו עליו ועל המשפחה שלנו, ואשמח לסיפורים של ילדים רכים כאלה שעברו משבר דומה וצלחו אותם והם היום בסדר גמור ומאושרים. ה' יברך אתכן.
סתם הצעתי לה פתרון מעשי
ולפותחת אני לא יודעת אם זה נורמלי או לא בגיל הזה אבל אם זה קורה הרבה כן אוי שווה לך לשים לב אם יש משהו שגורם לו לזה
אולי משהו מפריע לו מלחיץ אותו ?