פורום הריון ולידה (עמוד 2735)

או שהיא נסגרה ממש לאחרונה ואני לא מעודכנת?

זה ממש ליד השומר בכניסה. כשנכנסים מכיוון תחנה מרכזית

יש שם של ציפי דבש

ראיתי בחנויות האלו דברים מהממים לברית!

רק חיבוק❤

הרי הוא לא יינק עד גיל 21, הוא ילמד להירדם בלי במקודם או במאוחר...

הרבה פעמים כשהתינוק ליד מישהו אחר שהוא לא אמא שלו הוא מתנהג קצת אחרת. פתאום במעון ישן עם כולם כשבבית עושה חגיגות כל הרדמה, אוכל יותר מבבית וכו.

יש אווירה וזה שונה.
יש גם הסתגלות, זה לא יקרה ביום אחד. לאט לאט הם יתרגלו, את תתרגלי ותשחררי ותראי שבעז'ה דברים יסתדרו.
ממש ממש לא צריך להפסיק להניק בגלל זה!!
במעון מקבלים משהו מסוים, בבית מקבלים הנקה ונחמה אצל אמא

הילדים מאתגרים את הסבלנות...
כמה בחורות חמודות חושבות שיש להן המון סבלנות לילדים, ואחרי כמה שנים, כשהן עם כמה ילדים הן מגלות שהסבלנות מהן והלאה ...
לכן סבלנות זה מלשון סבל...לא תמיד קל להיות סבלנית. לפעמים צריך לחרוק שיניים ולסבול כדי להפגין סבלנות לילדים.
את לא אמא רעה, ח''ו, את פשוט אמא שקשה לה ויוצאות לה כבר קרניים. (לרוב האמהות שאני מכירה יש קרניים בחלק משעות היממה. לכן מכסים את הראש, לא ידעת?)

אז תהיי חזקה
וכשאת מרגישה שאת מתפוצצת, תעזבי הכל לכמה דקות ותעשי משהו שכיף לך.
תשכבי במיטה,
תסרגי
תציירי
תרימי טלפון לאמא, אחות, חברה
תשימי לך שיעור מצחיק של הרב לסרי
וכו' וכו'.
כמה דקות, זה יעזור לך להתאפס.

ואם זה מנחם אותך, אני חושבת שרוב האמהות מסכימות ששני ילדים קטנים זה בערך השלב הכי קשה של ההורות. יותר מילד אחד, יותר משישה ילדים.
אז אל תחששי מהעתיד...

מאחלת לך שתצליחי לעבור בשמחה את השבועות שנשארו עד לחג הגאולה, הלא הוא א' בספטמבר

את בסה"כ אנושית, זה באמת מצב מאוד קשה ואת מתמודדת ולא מוציאה עליהם את העצבים וזה מקסים

יש לך אפשרות לצאת איתם?
לדעתי תתעקשי עם הילדה שתשב לאכול נורמלי, אפילו לא ליד שולחן אבל לא לאכול תוך כדי התרוצצות ומשחק, זה מתיש אותך ולא מתאים, היא יושבת בכסא אוכל? (יוו אני כבר לא זוכרת עד איזה גיל משתמשים בכסא אוכל)
ממש אל ץפסיקי להניק, אל תדאגי במעון הוא כבר ילמד לאכול
וברור שכשהם יהיו במעון יהיה יותר קל

רק ברמה הפרקטית-
א. נראה לי שאם תבני לעצמך ולהם סדר יום קבוע זה יכול ממש לעזור
ב. אם יש אפשרות לשלב בסדר היום יציאה קבועה- אפילו סיבוב בעגלה (עגלת תאומים) או גינה קרובה להתרוצצות.
ג. ממש לא לרדוף אחריה עם האוכל! ליצור שעת אכילה ברורה, רצוי כולכם ביחד, יש התחלה וסוף וזהו. תאמיני שהיא לא תרעב! תלמד מהר מאוד שכדי לאכול היא צריכה לשבת ולאכול ברצף. כיום רגילה שאת רודפת אחריה אז מה רע לה להמשיך להתרוצץ?!
ד. לא לדאוג בכלל להרגלים במעון. הם מתיישרים יפה ומהר. תקופת הסתגלות של כמה ימים עד שבועיים ובעז"ה יאכלו, ישנו, ישחקו ויהנו ותפגשו בשמחה בסוף היום.
ה. להקדיש לעצמך זמן ותשומת לב למילוי מאגרים.
ו. איזה כיף שהם נכנסים למסגרת! תכיני לוח ספירת הגומר בעז"ה ישתפר ועוד איך!
בהצלחה רבה 🤗

יש לך יםםם סבלנות!!
בלי מעון בכלל?
וואו, לא הייתי שורדת.
כל הכבוד לך!!!
לא יודעת לייעץ לגבי הקטן.. שיהיה בהצלחה

אבל חייבת לציין שהיא רב הזמן הולך יחף.... הוא הולך בערך חודשיים וזה הכי בריא. נועלת לו אותם רק במקומות שהוא באמת צריך נעליים כי אין אפשרות ללכת יחף (בגלל לכלוך, אבנים וכו..)

רוצה לקנות לו בשביל המטפלת לתחילת שנה...

אז בגדול את מרוצה?

לקפל את הנעל עם היד ולראות אם היא מתקפלת בקלות
תשווי לנעל צעד ראשון אחרת בחנות ואז תוכלי להחליט

היא לא אמורה להיות נוקשה כדי להחזיק את הרגל?

 

 

במקרים של טונוס נמוך וכד'.
בעקרון צריך סוליה רכב וגמישה ש''הולכת'' עם התנועה של הרגל

הנעל עצמה צריכה להחזיק את הרגל.
הסוליה- גמישה ברמה שאפשר לקפל אותה.

קשיחה זה כמו ללכת עם גבס בשביל תינוק....

למעט מקרים שיש גמישות יתר וממליצים נעל גבוהה וקשיחה בצדדים אבל לא בסוליה

תודה רבה רבה לכולכן!!

דווקא עכשיו בעולם ההפוך שלנו לתזמן את ההריון...

ת'אמת- אני לא הצלחתי לתזמן אף פעם את ההריונות...

הם תמיד הגיעו בדיוק ברגע בו בחר הקב"ה שהכי טוב לי....

גם אם הלידה יצאה בערב ר"ה/אמצע חופש הגדול/סוכות וכד'...

גם אם רציתי שזה יהיה בחורף ואז שיזחלו בקיץ וכו'....

גם אם חשבתי שיבוא ילדון אחד ופתאום הגיעו שתיים...

לתכנן 1 ומגיע 2.. הרגת אותי

יש כאלה שזה מתאים להן, מקווה שה' יתן את המתנה הזו למישהי אחרת
מפרגנת מכל הלב ;)

ואז הופיע הקורונה והבנתי שאי אפשר באמת להחליט מתי הכי כדאי...

לדעתי זה ללדת באביב סביב תחילת אייר

בהריון- בחורף לא קר משהו מחמם אותך מבפנים, את לא מתבשלת בקיץ שזה נורא...

זה עונה מאוד נעימה עם התינוק- לא מחממים לא מקררים, בגד דק ארוך ומאוד נעים להסתובב בחוץ לנסוע וכו' את לא כלואה בבית עם תינוק...

החסרון היחיד למי שלא מורה, סוף החלד יוצא בחופש הגדול ואת חוזרת לעבודה לפני תחילת שנה של הילדים... אפשר להאריך קצת כדי לחזור איתם ולא לפניהם

השנה היה קצת הזוי כי זה היה שיא הקורונה, אבל היה חוויה מעניינת...

כולן מסביבי אמרו לי, איזה כיף לך תלדי באפריל, אחרי פסח, מושלם!
ואז הגיעה הקורונה

סוף מרץ עד מאי

לתזמן שומדבר, בירכתי על השפע שקיבלתי, ומצאתי יתרונות ללידה בכל תאריך.

שקשה בטירוף לקום בלילה בחורףףף
בובלת מקור ברמות קשות

אוהבת ללדת בתקופת החגים, גם ככה רוב הזמן אני עם פיגמה..ככה אני מתלבשת מידי פעם לקניון או משהו. נעים. והחורף מגיע חודשיים-שלושה אחרי.
ובפסח שמתחיל להתחמם הם זוחלים..
וכשיש אפשרות להשאר עם הקטן/ה בבית עד ספטמבר הבא, ואז זה שנה עם אמא ואח"כ מסגרת ולא לפני בגיל קטן..

ואז יש לך חופשת לידה ארוכה עם חופשת חנוכה בלבד.
בלי חופש גדול
בלי חופשת ונקיונות פסח.

ילדתי בסוף החופש,חודש לפני ר''ה ,
ילדתי שבוע לפני פסח,
ואין כמו אחרי החגים...
פעם ילדתי אחרי החגים אבל זה היה בלידות הראשונות אז לא ידעתי להעריך..

אצלינו בחשוון רק מכבים את המזגן (וגם זה לא תמיד.....)
והחורף פה פי מיליון יותר נעים.
מישור החוף......
אני דווקא בחורף נמצאת הרבה בחוץ. בקיץ נוראי.

בהריון הנוכחי ב"ה יוצא ככה.
מקווה שהקורונה לא תהרוס...

גם ההתחלה לא יוצאת בקיץ.
והקושי הגדול בהתחלה שלא רואים את ההריון ולא רוצים לשתף. נגיד בסוף בקיץ ממש קשה אבל לפחות הסביבה יודעת וזה מקל מאד, בעיקר בעבודה.
למורות זה בכלל אידיאלי (אני לא מורה).
מה שהכי טוב שיש רצף ארוך של שגרה שזו הצלה.
גם במיזור החוף החורף ממש נעים ודווקא הכי נעים להיות בחוץ בבקרים/ צהריים.
גם הילד מגיע לשלב זחילה באביב ככה שכל ההתפתחות שהמסורבלות מפריעה לה מתרחשת בתקופה עם פחות בגדים.
אפשר להאריך חל"ד עד אחרי פסח אם אין 2 אדרים ולנקות לפסח יותר בנחת.
והגדולים במסגרות.

אזור פסח, מנסיון- הכי גרוע שיש בעיני.
קודם כל זה חג טוטאלי מאד.
אסור שיהיה חמץ בבית ויתפוצץ העולם.
גם אם ילדת יום- יומיים לפני פסח.
אם לא מצליחים להכשיר מטבח בזמן זה סיוט.... (אנחנו היינו אצל ההורים).
גם ברית בפסח זה לא להיט.....

תחילת הריון- בקיץ עם ילדים בבית. זוועה.
גם יש הרבה חגים קטנים שהם מפגשים משפחתיים שרוצים ללכת אליהם אבל גם לא נחים....
גם יותר מבאס להיות אסורים כל התקופה הזו.....

גם אי אפשר להערך עם אוכל מראש וגם יותר בעייתי להעזר בחברים. ומי שלא אןכל קטניות גם אין מאיפה להזמין אוכל (אולי בירושלים/ גוש דן עוד יש באזור שלנו- כלום).

מקום שני- חגי תשרי.
הם פחות טוטאליים.
בר"ה אין באמת משהו שהוא חובה טוטאלית כמו פסח- רק תקיעת שופר וזה גם פחות טוטאלי וגם הרבה הרבה הרבה יותר פשוט.
סוכות- אין חיוב לאישה וגם להקים סוכה אפשר תוך שעות ספורות. הרבה יותר פשוט מהכשרת מטבח.
הקושי העיקרי שיש הרבה "שבתות" שצריך להערך אליהם במקרה שתצא עליהן לידה.
גם תקופת איסור ארוכה מבאסת ממש בתשרי.

להתכרבל בפוך עם הגור התורן כשהגשם דופק בחלון ולא לרוץ לאף מקום.

אבל לא שיקול מבחינתי 

שזה אזור פסח
לי קשה לעשות פסח גם בהריון מתקדם
וגם אחרי לידה,אפילו חודש אחרי הטיפול בתינוק כל כך אינטנסיבי שקשה

ככה היה לי עם הראשון היה פצצה

היינו זו״צ יחסית לא עם הרבה ציוד

זה שונה בדרך כלל...
אין את שיקולי שאר הילדים/חופש וכו

אז אין מתי ללדת😜

(טוב, זה קשה לי גם בלי קשר, התינוק זה רק תירוץ)

שהבעל ינקה
ובלי רגשות אשם

מורות ושאינן מורות לא באותו מצב.

גרוע להריון להריון.

דקלקטין עוזר.
ולהכריח את עצמך לאכול קצת, הרבה פעמים.
בעיקר דברים יבשים: טוסט, קרקרים, מלפפון.

אבל כל אחת אחרת...

אותו דבר , גם בהריון תשיעי. אצלי היה קצת הבדל בין הבנים לבנות. אצל הבנות היה קצת יותר קל מהבנים.

גם אצלי תמיד היתה את הציפיה שדברים יסתדרו...אך
מהריון להריון זה היה קשה יותר ויותר.
תרגישי טוב יקרה, בסוף זה משתלם

היא קמה מ12 וחצי עד 6 הבוקר 6 פעמים!!
אני בגיל הזה הייתי נותנת מטרנה עם דייסה לפני השינה ואז זה היה משביע ובערך באיזה 4-5 לפנות בוקר היו מתעוררות לעוד בקבוק..
הגדולה הייתה ממש קטנה כש העברתי אותה, בת 4 חודשים וינקה בלילות והייתי בהריון, ולילה אחד הייתי כ"כ עיפה שלא מצאתי את הכוח לקום והיא קצת וחזרה לישון ומאז ישנה לילות רצוף.. עכשיו השלישית היא היחידה שלא מוכנה להכניס לפה מטרנה, אז נראה מה נעשה. תעדכנו איך הולך!

עד שלא גמלתי מהנקת לילה הם ישנו צמוד אלי!!!
שיהיה בהצלחה, לילה שקט ורגוע

תעדכני איך עבר

(אני לגמרי משאירה אצלי במיטה כדי להניק ולישון אחרי הפעם הראשונה של ההתעוררות.... אבל יודעת שלא כולן אוהבות..)

הנקתי אותה תוך כדי שינה לפני שנכנסתי לישון, קצת אחרי 12...

זה לא עבד. ב1 וחצי, היא קמה בבהלה שהיא לא מכירה וצרחה צרחות אימים. קפצתי אליה בלי לבדוק אפילו מה השעה. הנקתי אותנה שוב.נרדמה עלי. איך שהחזרתי אותה ללול פתחה עיניים ולא הסכימה לעצום אותם. כנראה מפחד שאעלם.. הערתי את בעלי. ככה נשארנו עד 2 וחצי איתה, נתננו לה עוד קצת מטרנה. היא היתה גמורה מעייפות אבל הכריחה את עצמה להשאר עם עיניים פתוחות.

אז פשוט הלכנו לחדר והיא היתה שקטה מלא זמן. באיזה שהו שלב בעלי הלך לבדוק אותה והיא ישנה!!! ישתבח שמו! ישנה עד 6 וחצי בערך. אכלה וחזרה לישון. אז שמתי לה משחקים בלול.

בפועל אין לי מושג מתי היא התעוררה כי שיחקה יפה... התחילה 'לקרוא' לנו רק לקראת 9. אלופה!!

מעניין.אצלי בחיים זה לא היה קורה 

בהצלחה בהמשך

הלכנו לחדר אחרי שהיא ממש נרגעה באמת אבל עוד לא הסכימה לישון ממש..

אבל כמו שאמרתי- היא היתה גמורה!! אז אולי כשלא היתה צריכה להסתכל עלינו אז הם אוטומטית נעצמו. רק ה' יודע באמת מה היה שם. אבל היא לא בטראומה מהחדר. וחזרה לישון שם שנצ בלי שום בעיה... כנראה זה היה רק השוק של הפעם הראשונה... ב"ה.

גם זה בחיים לא היה קורה אצלי
מקווה שילך טוב

זה יומיים שלושה קשים קשים.
ואחכ גן עדן

אני רוצה להעביר את הבת שלי באותו גיל שלך,
לחדר עם אחיות שלה בנות 3,5
אחת ישנה כמו בול עץ
אחת מתעוררת מכל פיפס
ואננ תוהה אם כדאי ושווה את הטרחה..
בלילה בעלי מאכיל בבקבוק..
מישהי עשתה זאת?

לא הייתי רוצה שהגדולה תתעורר

רק אבא קם להאכיל? יפה איך שכנעת אותו

שנה 

סתם כדאי לדעת

(בגלל ענייני מוות בעריסה)

רק הוא קם..
אם אני לא ישנה מספיק אני נהיית מפחידה אז הוא הבין שעדיף ככה

על כיסא כתר. נשבר לי הגב!!
אז דבר ראשון ממליצה ממש לדאוג לכורסת הנקה או ספפה שם
גם אני את הבכור העברתי בערך בגיל הזה וזה היה ממש שונה לטובה מלישון איתו בחדר כי הוא פשוט קם פחות פעמים.. כנראה לא הריח אותי או משהו...
באיזשהו שלב זה הפך להיות שהוא הולך לישון בחדר שלו, ישן שם עד 4 או 5 ואז ממשיך לישון איתי במיטה..
בהצלחה!

בשעה טובה שיילך בקלות בע"ה

הריון קל,תקין ומשעמם...

ברוך השםםם

בשלב כזה את כבר יכולה לקבוע תור לאולטראסאונד.

ישתבח שמו תמיד!

יש בוקר: קימה, נט"י, להתלבש, ארוחת בוקר, תפילה (אצלנו עכשיו מקבלים שלוק בסיום התפילה).
יש שעה של ארוחת צהריים, ולפניה אני מבשלת.
יש שעה של ארוחת ערב ולאחריה אמבטיות, התארגנות לשינה וסיפור במיטה.
יש שעה שמתאימה לסיבוב בעגלה? תעשי את זה, זה בריא... אם אפשר שהגדול ירכב קצת על בימבה בסיבוב הזה - בכלל מוצלח מאוד.
יש שעה קבועה שהקטן ישן. אולי בזמן הזה לבשל כשהגדול עוזר או משחק בכלי המטבח?
בין לבין יש סוגים שונים של פעילויות, בעבר הייתי מקפידה שבכל יום יחוו מהכל: מוטוריקה עדינה (משחקי הרכבה, צביעה והדבקה, השחלות), מוטוריקה גסה והוצאת מרץ (בימבה, ריקודים, קפיצות על מזרן, זחילה במסלול מכשולים, כדור), הקשבה לסיפור.

ובהצלחה מחי!

מנסה.
יש לך אפשרות לקנות חומרי יצירה?
כמו בריסטולים, מנקי מקטרות, צבעים, חוברות עבודה? אצלנו בגל ראשון בסדר היה ככה בערך-
מתעוררים בבוקר- ארגוני בוקר, מה שרגיל אצלכם, להתפנות, ליטול ידיים, לצחצח שיניים, אצלנו היה גם שוקו.
ואז משחק, נניח מגנטים (יש אצלכם), צינורות הרכבה, לגו, אצלי הגדולות בהפרש יותר קטן אז הן שיחקו גם יחד.
ואז הייתי מכינה א. בוקר לכולם, הגדולה הייתה מאוד אוהבת לעזור- להביא ירקות מהמקרר, חלב, קוואקר לדייסה וכו'. עד שבעלי היה מסיים להתפלל היינו מיושבים לאכול סביבות 10 וחצי 11.
ואז קבוע, הקטנה הייתה מעסיקה את עצמה (סגנון כזה, יודעת שהרוב לא כך), ואני הייתי עושה חוברת לימודית עם הגדולה, היא מאוד אוהבת. יש אצלנו פשוטות כאלו, שצריך להקיף יוצא דופן, למתוח קו, לסמן, לצבוע. באיזשהו שלב הקטנה גם הייתה רוצה לעשות איתנו, אז הייתי מושבה אותה איתי וקניתי לה סתם חוברת שתקשקש.
אז היינו מגיעים לשלב של שנ"צ.
אחרי זה אפשר לעשות יצירה- תורידי פינטרסט יש שם מליונים פשוטים ןנחמדים.
יש לך אפשרות לעשות להם משחקי מים עם בריכה קטנה/גיגית? אצלי עם משחקי מים ורובי מים הן ממש נהנות מזה להרבה זמן...
היו חלקים ביום שהלכנו לחדר משחקים ואחריו משחק והם שיחקו לבד- אמרתי, קודם אמא שיחקה איתכם, עכשיו אמא צריכה לעשות משהו ותביאו משחק, וממש עומדת על זה. כאמור אצלי הקונה ידעה להעסיק את עצמה יופי, והגדולה כל הזמן רצתה צומי אפילו פתחתי על זה שרשור פה...
אם את רוצה אפשר להגדיר זמן ביום לשעות מסך.
בערב א. ערב ואז מקלחת.
במהלך היום היו גם זמנים שעשיתי איתן מין פעילות גוםנית- מבינה שבמצבך זה לא פשוט.
ועשינו הזמנה ענקית של איזה 12 ספרי ילדים שהיו במבצע, וקראנו המון..
אז נניח הייתי עושה כך- שנת צהריים, קמים, ארוחת צהריים (או הפוך), יצירה, משחק לבד בלי אמא, סיפור, זמן מסך, סיבוב בחוץ, חוזרים פעילות עם מים, ארוחת ערב, מקלחת, עוד סיפור ולישון...
בהצלחה רבה!!

אהבתי את המשחק/פעילות עם אמא ומשחק חופשי לסירוגין
באמת לא תזיק לי קצת פעילות גופנית חח... תלוי ביום, אבל אולי מדי פעם

קימה בבוקר
נטילת ידיים (עדיף במנגינה כזו שתהפוך להם מוכרת)
התלבשות (אפשר גם עם שיר מלווה)
תפילה (שניהם על הספה לידך, תפילה עם הרבה שירים)
ארוחת בוקר קלה
משחקי התפרקות (נסיעה בבימבה, קפיצה על הספה, הקפצה על הרגליים שלך - כמה שיש לך כוח...)
יצירה - דפים, צבעים ומדבקות
שוב משחקי התפרקות
משחקי הרכבה
שנת בוקר לקטן (אם הוא עדיין ישן בבוקר)
הקראת סיפור לגדול/לשניהם
ארוחת צהריים (הם יכולים "לעזור" לך להכין)
משחקי דמיון (בובות, פליימוביל... את יכולה להמציא איתם סיפורים לפי המשחקים)
משחקי התפרקות (שוב)
ריקודים ושירים
אם אפשר - סיבוב בחוץ
יצירה (משהו מושקע יותר - עם פלסטלינה, אולי קצת גואש, חומרים נפסדים כמו גלילי נייר טואלט וקרטוני קורנפלקס. ראיתי כל מיני רעיונות ליצירות לגיל הזה, ואני יכולה גם לחשוב בעצמי אח"כ אם תרצי)
משחקי התפרקות
משהו "לימודי" (מתאים יותר לגדול. אין לי ממש רעיונות... אולי הכנה לחגים המתקרבים?)
משחקי הרכבה/דמיון (אם יש זמן)
ארוחת ערב
מקלחות
ולישון... (עדיף בליווי שירים רגועים, לסגירת היום )

מעניין אם זה יצליח...
הקטנים שלי באותו גיל, אבל מצבי בכ"ז שונה, כי יש לי גדולים שמעסיקים אותם, ואני גם לא בהיריון...
בהצלחה! הכי חשוב זה לא להילחץ ולא להידכא אם סדר היום לא מצליח בדיוק...

נכון, אכין סדר יום ואזכור שהוא בגדר המלצה
אשמח לרעיונות ליצירות פשוטות עם חומרים נפסדים לגיל הזה

20200803195753.pdf
מרפרוף קצר נראה שיש שם דברים ממש טובים.
(אני יכולה לחשוב על רעיונות גם בעצמי, אבל כרגע המוח שלי מחוק...)

בדיוק מה שהייתי צריכה לגיל הזה
ונתן לי גם רעיונות לנושאים שמתאימים לאלול-תשרי (דגים - תשליך, עננים - משיב הרוח ומוריד הגשם, תרנגול - כפרות, ואפשר לעשות צורות של כל דבר ולהדביק עליו מדבקות/פונפונים/נוצות וכו' - שופר, סוכה, סידור, קופת צדקה ולגזור מטבעות ועוד)

והיי, אני מכירה את מי שהכינה את הקובץ הזה

זה הופך ממש לאטרקציה. הבן שלי כל פעם שעה עם זה באמבטיה

של ההתחלה שווה את ההמשך שהרבה הרבה יותר קל וההנקות המרובות גם עוזרות להגברת יצור החלב אצלך את יכולה גם להתייעץ עם יועצת הנקה שתדריך אותך להנקה יותר הפקטיבית ושמירה על עירנות התינוקת שלא תרדם באמצע לפני ששבעה
בכל אופן אם את צריכה קצת נשימה מדי פעם תני בקבוק ואם את בטוחה שהיא שבעה תנסי מוצץ

גם זה שמדי פעם היא יונקת ארבע שעות רצוף זה נורמלי?

בעדינות את הישבן שלה לבטן שלך זה מעיר ומשפר את האחיזה

עד שהחלטתי שזה כבד עליי.

אז קיצרתי הנקות.

והיא פשוט התאימה את עצמה אליי.

 

גיליתי שהיא ממש אוהבת להיות בחוץ, איך שיוצאת מהדלת היא משתתקת, 

במובן מסויים זה החליף את ההנקה של"סתם כדי לינוק"

 

ככל שהם גדלים ההנקות מתקצרות...

 

תנסי לחשוב מה מתאים לך, כאמא.

אם מתאימה לך המתכונת הנוכחית, אין סיבה לשנות כי זה לא נהוג.

אם לא מתאים לך תנסי לחשוב בדיוק מה,

זה שהיא תופסת לך את הידיים,

זה שבא לך זמן לעצמך,

זה שזה מעייף אותך,

או כל דבר אחר...

 

 

אני חושבת שבעיקר מפריע לי שאני לא מספיקה לאכול ולנח. וזה שחשבתי שזה לא נורמלי שהיא יונקת כל כך הרבה זמן.

אבל לא הייתי מגדירה נורמלי שאין זמן לאכול ולנוח. וגם אם יש שחושבות שזה נורמלי להניק תינוק כל הזמן את לא חייבת לחשוב כך ולעשות כך

לק"י

לגבי המנוחה- את יודעת להניק בשכיבה?
אם כן, תנצלי את זמן ההנקה גם למנוחה.

אבל כשאני ממש עייפה אני בכל זאת עושה את זה

לק"י

אני לא רואה את עצמי מניקה 4 שעות רצוף.
זה נשמע קשה...

וזה באמת קשה... מזל שזה קורה רק פעם-פעמיים ביום ולא בכל הנקה

עיטוף ברגלים, הייתי עוטפת אותו רק מסביב לידיים

לק"י

לא עיטוף "אמיתי".
נראה לי שאם אני מניחה אותה עם השמיכה שלה ביחד זה פחות גורם לה להתעורר (אבל לא בטוחה שזו הבעיה אצלך)

שקלת אותה ועכשו העליה במשקל תקינה? זה הכי חשוב

יכול להיות שיועצת תוכל לעזור לך לייעל את ההנקה וזה יעזור

יש תינוקות שיונקים המון המון המון,וזה נורמלי,אבל כדאי לבדוק כי לפעמים זה מעיד על יעילות

 

ויכול להיות שהיא רוצה לינוק כדי להרדם,שזה ממש בסדר אם נוח לך להרדים ככה. אבל את יכולה גם לנסות להרדים במנשא או בעגלה
ועוד עצות להרדמה:

https://amotherlifeblog.blogspot.com/2020/06/blog-post_21.html

 

 

ניסיתי להרדים במנשא ובעגלה, אבל היא פשוט צורחת. מרגיש לי אכזרי לתת לתינוקת בגיל הזה לצרוח במשך חצי שעה, אז ויתרתי...

אצלי היא גם ישר מחפשת אז פתחתי שיטה שאני מערסלת אותה בתנועה של הנקה תוך כדי שהיא לוקחת מוצץ. היא מאד אוהבת את זה ולרב זה מרדים אותה

מסכימה איתך לגמרי

 

מציעה להרגיל אותה למנשא ולעגלה בזמן שהיא ממש רגועה ובמצב רוח טוב

כי כשהיא עצבנית יהיה לה קשה להסכים לדבר חדש ותרצה רק את המוכר שלה שזה אמא וחלב

אחרי שתתרגל שזה נחמד ונעים כשהיא במצב רוח טוב ולא עייפה,יש סיכוי שתסכים גם בזמנים שהיא עייפה.אולי זה יקל עלייך קצת

 

ויופי שהיא עולה במשקל טוב כבר.כל הכבוד לך!  וגם על ההתמדה בהנקות האלה. זה ממש אינטנסיבי

אני באמת מרגילה אותה כשהיא רגועה. אני מקווה שהיא תלמד להנות מהם

אצלי ספציפי זה התחיל בגלל צהבת שאמרו לי להניק כמה שיותר כדי שהבילירובין יצא..

זה מתיש לגמרי לגמרי לגמרי. עד שבזהו שלב הבנתי שהבכי והרצון לינוק בד"כ לא מגיע דווקא מרעב ועובדה שהוא מפסיק לינוק אחרי שתי שניות, אלא מרצון לרוגע ולמגע אוהב- וגילינו שסקין טו סקין על בעלי מספק במדוייק את הצורך הזה. ככה שברגע שהוא שיחרר את האחיזה בהנקה העברתי אותו לבעלי ולי היה קצת זמן לנוח עד שהוא הראה שוב סימני רעב..

לא אשלה אותך, גם זה היה רק זמן קצר, אבל עדין מספיק בהחלט כדי לנוח ולאכול בנחת!!!!

האמת שזה נשמע המון , יש לי ניסיון של הרבה שנים וילדים עם אופי שונה וזה באמת נשמע קצת קיצוני.
ניסת מוצץ ? ממליצה להתעקש היא לא באמת רעבה 24 שעות ביממה אלא מחפשת נחמה

זה מרגיע אותה לכמה דקות. הזרת שלי מרגיעה אותה אפילו יותר, אבל גם זה מחזיק מעמד מקסימום עשר דקות.
וברור לי שזה לא תמיד רעב, אבל כל דבר אחר מרגיע רק לדקות ספורות ורק הנקה מרגיעה אותה לזמן ארוך.

לכן אני משתמשת בו רק למטרות ספציפיות כמו שכתבתי להרדים אותה שהיא מעורסלת ואז המוצץ תחוב ביני לבין הפנים שלה ולא נשמט

באמת ממש קשה. נראה לי פשוט יש תינוקות כאלה.
עם הזמן זה השתפר אבל היה לי מאתגר מאוד.
אין לי טיפים, מצטערת אבל כן, אני חושבת שזה נורמלי (אולי בדיעבד הייתי משלבת תמ"ל? לא יודעת. תלוי במצב הנפשי ובכוחות שלך).
בהצלחה רבה 🌷

הסתגלות בא אחרי 10 ימים
אם זה וסת אז יהיה לך שבוע, שקט ל4-5 ימים ושוב דימום. עדיף לטבול ואז יותר קל להתיר..
(אבל לא בטוח שהייתי עושה ככה, כי כדי להיות מוגנת צריך לחכות x ימים, ואני מאלו שעד שלא בטוחות במאה אחוז שזה בסדר אני מחכה במילא.. גם אחרי טבילה.)

לרוב יש דימום? בלידה הקודמת לקחתי מיקרולוט ולא היה לי דימום. זה לא אמור להיות אותן תגובות?

אצלי עם אותה גלולה פעם היה לי דימום הסתגלות ופעם לא 🤦‍♀️

גג של שנה.
התקן לרוב זה ליותר זמן לא?

זה שווה לך לשים התקן גם אם את מונעת רק לשנה. אבל גם התקן עלול לגרום לדימום קל/ כתמים בהתחלה.

1. כלכלית
התקן הופך לעסקה כלכלית משתלמת ככל ששמים אותו חיותר זמן
2. טהרת המשפחה
יש נשים שיש להם דימומי הסתגלות ולוקח להם זמן להנות היתרונות ההתקן

אבל מצד שני יש גם נשים שלא סובלות מדימומים וזה מעולה להם.
אני שמתי התקן לשנה מתוך אילוץ וזה היה הדבר הכי טוב שקרה לי (מסיבות בריאותיות גלולות משולבות הם לא אופציה אצלי)

הדימום יכול להיות כתוצאה מחוסר איזון הורמונלי (טבעי אחרי לידה)
וסרזט יכול לשבש את המערכת יותר.
לקחת רק אחרי שהדימום מפסיק...

ואני גם ממליצה על התקן ולא על הגלולות המאתגרות האלה.

לא קרה משהו אבל חברה שלי עשתה חודש לפניי ונכנסה להריון טבעי למרות שיש לה בעיה וגם הייתה זקוקה לטיפולים ובסוף זה קרה טבעי
היא אומרת שעשתה את זה פעמיים ואז זה קרה

אחרי ששמעתי ממקור ראשון על סיפור שהתנפח ולא היה ולא נברא!!!!! ( והגננת הוגנה על ידי משרד החינוך ואת זה אפאחד לא אמר בתקשורת!!!!)
לא להאמין להכל...


דבר שני, להתפלל.. ה' יעזור. ולבדוק טוב איפה שמים את הילד ועדין להתפלל... ושוב ושוב..
אהה ועוד קצת להתפלל

יש דברים שהם מזעזעים ואני עוד יכולה להבין מה עומד מאחורי המוח השפל שהגה אותם.
ויש דברים, כמו בפרשיה הזו, שהם נטו אכזריות ורוע, בלי טיפת היגיון. גם לא היגיון מעוות.

רע לי לקרוא על זה. רע לי.
אני מפחדת על הבנות שלי. רועדת מהמחשבה.

עוד ועוד מטפלות שמתעללות.
אחת קיבלה שנה בכלא. לאחר שחנקה תינוק, גרמה לו להקיא מרוב האבסה, הכתה אותו ועוד.
אחת נוספת שבגללה התאשפזו 4-5 תינוקות עם דימומים ושברים בגוף בגלל טיטולים והכאות, במקום להיות בכלא- פתחה את המעון שלה מחדש! הורידו נגדה הליכים פליליים.

היה חוק שכל פגיעה בתינוקות/ילדים- בום 7 שנות מאסר.
ומה? טירפדו אותו.

פשוט מפחיד ללדת ילדים במדינה שאין בה הרתעה.
מפחיד לי. באמת.

זה פשוט מטורף מה שהולך פה כל יום נחשפות פרשיות חדשות,

אין כבר אמון במערכת, אין אמון באף אחד..

ההרתעה פה לא מספקת לדעתי,לצערנו התחום הזה די נשחק,

לא כל אחת מתאימה לעבוד עם ילדים, זו שליחות !

וחבל שפוגעים בקטנטנים שלנו ממש עצוב 

בשלב הזה כל שבוע הריון הם עולים סביב ה150- 200 גר'. זה אומר שאם תלדי בתלמ הוא כבר יגיע ל3 קילו שזה סטנדרטי לגמרי

תחרות מציאת נעליים הכי מהר...
לקיחת נעליים אחרות


ולפעמים. כן. לפעמים פשוט בא להביא לה את הסנדלים ולצאת כבר!!!! זה לא עושה אותך פחות חינוכית. מבטיחה!!

תהנו בגינה

ברמה שאני בורחת לחדר ובוכה בעצמי,
זה נראה לי איבד מהחינכויות שלו...

אין לי כח להתמודדויות האלו. פיזית ונפשית.
אולי כדאי שאוותר קצת...

הכוחות שלי מוגבלים, ולא כל ויתור נחרט לנצח, ובעיני - חינוך הוא לא רק הצבת גבולות, אלא גם גמישות, יצירתיות, גיוס סבלנות גם כשממש אין... ועוד מליון דברים.
בכללי כשלילד מאד חשוב משהו - אני רוב מחריגה ולא נכנסת לפינה.

ובגיל 3 -- בטוח לא!!!!
זה גיל הרבה יותר קשה משנתיים
והיא גם עדיין ממש קטנה

אם היא תבכה, אז?

 

היא לא תינוקת שבוכה כי היא רעבה.

זה נשמע כאילו היא מנסה לראות כמה אפשר למתוח את החבל...

 

שהיא תבין-

אם אני לא מביאה סנדלים,

אמא לא תביא לי,

אני לא אסכים להביא,

לא הולכים לגינה.

 

מי הפסיד כאן?

היא.

 

ברגע שהיא תבין את זה אז זה לא יקרה שוב...

לפעמים הם נכנסים לסרט כזה שאין לו סוף

בכל גיל זה הרי קורה

מנסה למצוא דרך לרדת מהעץ אני עצמי ולאפשר לה גם

להסיח את הדעת, לעזור לה והלציע שכל אחת תביא נעל, לעשות את זה בשחילה,בקפיצות.משהו מצחיק.

על חם לא פותרים בעיות. על קר אפשר לומר כשהכל נגמר,שבבית הזה כל אחד מביא את הנעליים שלו,או כל כלל אחר

זה מאוד תלוי אופי.
אם ברור איפה הסנדלים, קחי בחשבון שאולי היא מקנאה באחותה שאת נועלת לה סנדלים והיא צריכה לעשות זאת לבד.
את אומרת שהיא גדולה ועצמאית, למה לא לפנק מדי פעם? עצמאות זה לא זבנג וגמרנו.
לא יקרה כלום מבחינה חינוכית אם תנעלי לשתיהן וזהו אם זאת האופציה שתקל עלייך את ההתארגנות.

ולגבי הסיטואציה עצמה לדעתי לא תמיד צריך להיות "חינוכיים" עד הסוף.
נכון ילדים זקוקים לגבולות כמו אוויר לנשימה אבל לעמים מותר לשחרר במיוחד אם זה מביא אותך למקומות פחות טובים.
אפשר לומר: אני רואה שאת מאוד רוצה שאמא תנעל גם לך סנדלים. הפעם אני מוכנה.
אפשר גם לנעול לה בלי להגיד כלום ובזמן אחר רגוע להסביר לה שהיא עצמאית ולרוב יכולה לבד ואם היא מרגישה עדיין קצת קטנה אז אמא מדי פעם תנעל לה סנדלים אבל לא כל הזמן.

אצלי בהחלט יש סיטואציות שאעדיף "לסתום את החור" בפתרון כאן ועכשיו, נכון שבהמשך זה יעלה לי בריבית דה ריבית אבל אז יהיה לי גם יותר קל להתמודד. (נגיד אם אני רעבה טילים וחייבת להכניס משהו לפה או שקשה לי לנשום בבית וצריכה לצאת לנשום אוויר)

מעדיפה להתמודד עם 3 סיטואציות של הפגנות בחוץ מאשר עכשיו להיתקע עם הפגנה בבית...

נשמע שאת מאוד מודעת למה לא צריך להתקפל, אז הבעתי את הצד הגמיש יותר, כדאי לשמור אותו למקרים חריגים אבל לא חושבת שאסור להתגמש בכלל, החיים גם ככה מלאים שינויים...

למה לא בעצם?
גם אני לפעמים מבקשת מהילדים עזרה להביא לי חפצים גם כשאני עצמאית ומסוגלת לבד.

היא לא ניסתה אפילו.
רק הכריזה שלא בא לה והתחילה לבכות.
זה לא לגיטימי בעיני כי זה לא כמו לבקש עזרה.

עצמאות פורחת יותר כשהיא צומחת מעצמה
מאשר כאשר מאלצים אותה
ובכלל.... בכוח פשוט כמעט כלום לא הולך

זה נהדר שהיא עצמאית ומסוגלת, אבל היא באמת קטנה.
היא נכנסה ל"אטרף" של בכיות, ולא יודעת איך לצאת מזה.
את המבוגר האחראי, תושיטי לה סולם לרדת מהעץ...
נכון שלא כדאי "להיכנע", זה אכן לא חינוכי ללמד אותה שבאמצעות בכי וצרחות משיגים דברים,
אבל אפשר למצוא פתרון ביניים,
חבל להיכנס לסאגה שגם לך היא לא נעימה.
אפשר לומר לה: "את מאוד עייפה היום? קשה לך למצוא לבד את הסנדלים? אז בואי, אני אמצא לך ואת תנעלי (או להיפך)".
אפשר כמו שכתבו לך לעשות תחרות או לספור (בואי מראה אם תצליחי למצוא אותם לפני שאני מגיעה ל5).

הרבה פעמים הבכור נראה לנו ענק, בפרט שיש לו יכולות שאין לקטן,
אבל היא קטנה. באמת. ומותר לה לבכות. ומותר לה להיות בכריזה. והתפקיד שלנו זה לא להשתגע מזה😬
(לגלות לך שאני מביאה בגדים גם לבן 7.5?? יש דברים שחבל לי להתעקש עליהם. גם אם הם לא שיא החינוכיים. גם אמא שהבכיות משגעות אותה זה מספיק חשוב כדי שיהיה מותר לאמא להתגמש כדי שזה לא יקרה).

לק"י

לא שאני לפעמים לא נכנסת למאבק מיותר עם בת ה-2.5, אבל מבינה בשכל שזה מיותר.

מבינה אותך.
לא יודעת אם מה שאכתוב לך הוא בכלל ישים במצב כזה, ובכל זאת...
תקשורת מקרבת יכולה לעזור לפעמים, לזהות את הצורך שלה ולגלות הבנה או לתת מענה לצורך. אבל באמת צריך להיות בפוקוס כדי ליישם.
דוגמה: הילדה צורחת , רוצה שתביני לה את הסנדלים שלה.
את: אני רואה שאת ממש ממש רוצה שאני אביא לך!
הילדה, אופציה א': נרגעת קצת, אומרת ''נכון''!
אם הילדה אומרת ככה זה אומר שהיא כבר מרגישה שהיא בצד שלך, ושאת לא ''נגדה''.
את: את מרגישה שקשה לך לקחת סנדלים עכשיו?
''לא''!
את: את ראית שהבאתי לקטנה ואת גם רוצה?
''כן''!
את: הבנתי.
וכאן יש שתי אפשרויות- או שאת תתרככי, אבל לא בתור ויתור, אלא מתוך רכות והבנה, ותגידי לה ''בסדר, מתוקה, אני רואה שזה חשוב לך''
או שתחליטי לעמוד על שלך ותגידי לה ''אני מבינה מתוקה, אבל בכל זאת את כבר גדולה וכשגדולים- מביאים לבד סנדלים, אז רוצי מהר להביא כדי שנספיק לשחק הרבה זמן בחוץ''.

הילדה, אופציה ב: ממשיכה לצרוח, ולא מגיבה
את: תקשיבי מתוקה, אני לא יכולה בכלל לדבר עם ילדה שצועקת ככה, וכל עוד את צועקת, אנחנו בכלל לא הולכים לגינה.
ואחרי שהיא נרגעת, לנהל שיחה כמו למעלה.

בכלל, למרות שבמצב כזה זה קשה, כדאי לנסות להרים אותה עלייך, זה יכול לתת מענה לצורך לתשומת לב, אם אכן זה הצורך, ובכלל, עוזר להרגעות כללית...

שוב, ממש לא תמיד זה קל לעשות את זה, בתוך הצרחות והבלגן לנסות לזהות את הצורך של הילדה ולתת לו מענה
אבל מנסיוני, ככל שמכניסים את זה יותר למודעות, ככה מצליחים מדי פעם, וככל שמצליחים יותר, ככה מצליחים עוד יותר...

050.622.5041
בעלי מכיר אז נתן לי את המספר..

ממש נח וגם יחסית חזק..

כי ראיתי שיש הרבה..

טיולון מושלם נוח מאוד.
מתלבש עליו גם סלקל ואמבטיה

מבחינתי מעולה.

גגון נפתח לגמרי - מכסה כמעט את כל הילד. מעולה גם כנגד שמש וגם כנגד רוח.

בלי שתי ידיות אלא מעקה אחד שמבחינתי יתרון עמום כי אפשר להחזיק את העגלה רק ביד אחת ויד שניה לילד אחר..

מתקפל ביד אחת, צר יחסית אז קל לניוד לאוטובוס. נכנס בקלות לרכב.

סל תחתון ממש גדול.
הניווט קל והגלגלים נטסעים מעולה.

וממש זול! ככה לא מהססים להחליף...
אני מאלה שהורסים טיולונים בקצב.. אז מעדיפה לקנות זול ולא לרחם עליו עד שיהרס..

וממש יכול להפוך אותך לסמרטוט, אפילו אם ההמוגלובין גבוה, ובהחלט יכול לגרום לסחרחורות.
תטפלי בזה! שלא תגיעי למצב יותר גרוע ומסמורטט...

 במקרה עשיתי בדיקת דם.

 

שאלה, זה יכול להפריע להקלט להריון?

לקחת ברזל ולראות אם זה מעלה את הפריטין. אם לא- ללכת להמטולוג לבקש ערוי ברזל.

נמוך.
איך ההמוגלובין?
איך בי 12?

b12- 422.2 

והמוגלובין - 12.8

 

 

@מק"ר
אני זוכרת שהיא מבינה בזה

לי היה פריטין 2, ואחת פה בפורום כתבה שהיה לה 0!
תבקשי מרופא משפחה שלאור התוצאות הנמוכות והסחרחורות את מעוניינת לקבל עירויי ברזל, תתחיחי מזה, תראי אפ הוא זורם איתך.. אם לא אפדר לפנות להמטולוג

כשהגוף מזהה שהוא מאבד ברזל הוא מפזר בנדיבות ומרוקן את המחסנים.
לכן הרבה פעמים כשיש ברזל נמוך בדם הפריטין נמוך אבל ההמוגלובין בטווח הנורמה.

סחרחורות אכן מהוות תופעת לוואי של אנמיה באופן כללי (מחוסר ברזל/B12/ח.פולית/דימום וכו)

ממליצה בחום להיבדק אצל רופא משפחה ובמקביל לקבוע תור להמטולוג.
אישה בריאה בדרך כלל לא אמורה להסתובב עם פריטין נמוך.

בהצלחה!

אבל אם זה בגלל שזה מציק.. אז דיני אבלות לא נועדו להיות נעימים...
תנסי לחכות עד יום שישי

למה אי אפשר לחכות עד שישי אחרי חצות?
זה דחוף?

ראיתי באיזה מקום שאם זה מדין צניעות שבורח שערות מהכסוי ראש אז אפשר להקל.
אבל לא פוסקת הלכה.

ויש מגוון דיעות בנושא. תשאלי את הרב שלך.

שעדיף לחכות כמה ימים.
גם אני בדיוק מחכה

מרגישה בהריון... מחכה כבר למחר לבדיקת דם שתאשר/ תשלול הריון

את יכולה גם לשאול רב.
נראה לי שיש איזה היתר אם זה צניעות

יש בזה חוסר צניעות ואז אולי יש סיבה להסתפר, בכל מקרה לשאול רב

פשוט קראתי כנראה בלי לחושוב ולא הבנתי את זה ככה..

למרות שעדיין..אפשר לישים סיכה שלא יצא..ולשרוד עוד יומיים

גם אם מציק- סגלל זה יש את ההגבלות כדי שקצת יציק

דברים כאלה...

ורב התיר לי אתמול לגזור כיוון שהאורך של השיער הפריע לפיאה לשבת עליי נורמלי...

ביום ראשון עדיף

אני מבינה את התסכול אבל באמת שזה לא כזה הרבה זמן. את מניקה?

איזה מלכה שאת אוכלת בריא ומתאמנת!! דקה אחרי לידה. את יודעת כמה את מלכה? ממש אבל!!
אני בשלב הזה רק הולכת ומשמינה.
את אלופה.
לאט לאט המשקל ירד. לגבי צורת הבטן לא רוצה ממש לבאס אבל אחרי קיסרי יותר קשה. הצורה לא תמיד חוזרת למה שהיה. לי לא חזר אבל גם לא התאמצתי. הגיוני שעם תרגילי בטן (שניתנו על ידי פיזיותרפיסטית מקצועית. חשוב לא להזיק ולאט לאט) אפשר להחזיר למצב יותר טוב.
בקיצור להמשיך מה שאת עושה כי את עושה מעולה. לקנות בגדים חדשים וכיפים. ולנסות לעבור תהליך של השלמה אוהבת עם הגוף שהביא חיים. לא קל.

שאחריי קיסרי יותר בעייתי לחזור לבטן הקודמת..אבל לפחות להוריד במשקל משהו אני מרגישה ששלושה וחצי חודשים זה כבר המון זמן והייתי צריכה לחזור לעצמי..

תודה על העידוד ⁦♥️⁩

זה שאת לא משמינה זה כבר הישג. באמת. את מדהימה!

כי העצמנו הוא חדש. הגוף משתנה, אי אפשר לצפות ממנו להיות בדיוק אותו דבר כמו שהיה לפני שנשא ילד וילד..

שכן חוזרות לעצמן ..כניראה שאני לא אחת מהן חחח

יותר לקראת שנה אחרי.
אין מה חעשות, הגוף חטף טראומה, במקרה שלך גם שרירי הבטן עצמם עברו חתך ולוקח לזה זמן לחזור לעצמו.
ממליצה ממש בלי כל קשר למשקל אלא מבחינה בריאותית ללכת לפיסיותרפיסטית שמתמחה באחרי לידה- היפרדות ביטנית, חיזוק רצפת האגן וכו.

ממש אל תצפי מעצמך לחזור למה שהיית. זה לא יקרה במהירות שאת חושבת שזה יקרה.
תמשיכי לחיות באורח חיים בריא ותקפידי לעשות תרגילים שמתאימים לאחר לידה (כפיפות בטן ודומיהן- לאאאא אחד גדול. יכול להחמיר את המצב של שרירי הבטן, מעמיס על רצפת האגן).

תקני בגדים שמחמיאים לגיזרה החדשה ומטשטשים את הבטן.

תזכרי שלכל אחת פרמטרים משלה, וזה תלוי בהמון גורמים כמו אורח חיים, ספורט, תזונה, הנקה, אופי הלידה, ובעיקר גנטיקה ומבנה גוף.

כמה שנהיה "רזות" הגוף שונה.
אל תהיי מאוכזבת מעצמך. סך הכל את נשמעת לגמרי בדרך הנכונה. כן ממליצה ללכת לפזיותרפיסטית לבדוק הפרדות שרירי בטן ולקחת ליווי מקצועי תזונתי. יש את "אמא חוזרת לג'ינס" יש לי כמה חברות שעשו את הסדנא שלהן וזה ממש עזר להן.

ניכנסתי לרשימת המתנה לפיזתיורפיסטית רצפת האגן

בדרכ יש החזרים ואז זה יוצא לא יקר בכלל

צריכה לברר בקופה..

אמנם לא מקפידה על ספורט כל כך אבל כן משתדלת למתן באכילה ולא מצפה כרגע כבר לחזור למה שהיה. אני עם 7 קילו יותר ממה שהיתי לפני ההריון. כלום לא עולה עלי אבל קניתי המון המון דברים חדשים כי פשוט לא היתה ברירה וזה מזה שמח אותי ההתחדשות הזאת.

ההריון לקח 9 חודשים, לחזור לעצמך (עד כמה שאפשר לקרוא לזה כך, כי הגוף משתנה) גם כן יקח לפחות 9 חודשים. אל תצפי לקפוץ בחזרה למצב של לפני הלידה תוך 3 חודשים, זה פשוט לא עובד ככה, במיוחד אחרי קיסרי. מצטערת לבאס, אבל עדיף שלא לצפות מעצמך ציפיות לא הגיוניות ולהתאכזב שזה לא קורה. 3 חודשים אחרי לידה זה ממש כלום.
מצטרפת ממש לעצה לצאת לקניות, להתחדש בבגדים חדשים ומחמיאים במידה החדשה ולהשלים עם זה שהירידה במשקל תיקח קצת יותר זמן ממה שחשבת. ואת אלופה על כל מה שאת עושה, באמת מדהים כזה כח רצון וכוחות שניה אחרי לידה!