בהצשך לשאשכול הז
באמת בלית ברירה הוצאנו אותה והעברנו למעון אחר
קשה לי עם העובדה שנצטרך לשלם כמעט 8000 סהכ על החודש הזה
כי גם במעון הקודם לא הסכימו לוותר על תשלום לחודש מלא
יודעת שזה הדבר שהיה צרך לעשות
ועדין זה הרבה כסף..
טלפון אדוםבהצשך לשאשכול הז
באמת בלית ברירה הוצאנו אותה והעברנו למעון אחר
קשה לי עם העובדה שנצטרך לשלם כמעט 8000 סהכ על החודש הזה
כי גם במעון הקודם לא הסכימו לוותר על תשלום לחודש מלא
יודעת שזה הדבר שהיה צרך לעשות
ועדין זה הרבה כסף..
וזה באמת מבאס
מאמינה שאת מבינה שזה לטובת הילדה שלך ושעשית טת המעד הנכון, ועדיין…
כשקורים לי מקרים כאלה עם כסף אני משתדלת להתחזק באמונה שמה שמגיע מגיע וכסף שמריך למאת יוצא וטוב שלא על דברים יותר גרועים.
כלומר ה8,000 האלה היו יוצאים בכל מקרה אז ב"ה
אבל זה לא רק זה
זה גם די שתיקה על מה שהיה...
אם אין ברירה אין ברירה
אבל במקומך הייתי עושה קצת שרירים מול מנהלת המעון שאת עוזבת עקב התנהלות לקויה אצלם וממש לא צריכה לשלם את הקנס.
ואם לא הולך אז באמת להשלים עם זה שמאת ד' יצא כך וב"ה עלית על הבעיות במעון בתחילת שנה ולא בהמשך אחרי שהילדה כבר חוותה התעללויות.
האמת לא זוכרת מתי ובאיזה שלב חתמנו על זה... אבל טענו שאנחנו חתומים
להגיד אפשר אלף דברים.
ברור שאולי חתמת ואז אין מה לעשות, אבל אם יש אפשרות קטנה לקבל חלק מהכסף לפחות בחזרה, בהחלט הייתי מנסה.
חושבת אולי ביום שהכנסנו למעון עם התינוקות הבוכים על הידיים
הביאו לנו דף למלא עם פרטים על הילד מה אוהב איך ישן וכו
ושם דחפו את הסעיף הזה בין לבין
לא זוכרת גם
אבל זה המקום היחיד שעולה לי
היה כזה בלאגן שם שלא בטוחה בכלל שיהיה להם העתק להראות לי מהחתימה
זו הסיבה שהם רוצים תשלום, נכון?
אי אפשר לבקש כסף בלי הוכחה.. אחרת שיקחו על הימים שהייתם שם
ואין שם חוזה וחתימות
את מתכוונת למייל מהתמת?
גם שם אין
האופציה היחידה שעולה לי זה הדפים שנדחפו לידיים עם תינוקת בוכה על הידיים
אני נוטלת כבר כמעט שנתיים גלולות הורמונט, מחברת 2 חפיסות ואז עושה הפסקה שבוע, בד"כ היה לי בשבוע הזה ווסת ואחרי 7 ימים כבר הייתי יכולה לעשות הפסק. בתקופה האחרונה לאחר סיום הווסת יש לי כמה ימים כתמים בניגוב / כתם קל / כתם על העד כמובן- משהו שלא היה לי אף פעם.
אשמח להסבר אם מישהי מבינה..
מה שאת מתארת – כתמים קלים אחרי סיום הדימום – יכול לנבוע מכמה סיבות שכיחות:
• שינויים ברירית הרחם: אחרי שימוש ארוך בגלולות ובמיוחד כשמחברים חפיסות, הרירית עלולה להיות דקה יותר ולא תמיד להתקלף בצורה אחידה → זה יכול לגרום ל”כתמים” גם אחרי שהדימום העיקרי הסתיים.
• שינויים הורמונליים טבעיים: לפעמים רמות ההורמונים לא “נחתכות” באותה אחידות בכל מחזור הפסקה, וזה מייצר עוד כמה ימים של הפרשות דמיות.
• שחיקה של כלי דם קטנים בצוואר הרחם או בנרתיק – ייתכן שהכתמים לא בהכרח מהרחם אלא מהצוואר, במיוחד אם יש רגישות, יובש, או לאחר קיום יחסים.
• שימוש ממושך בגלולות: לפעמים אחרי שנה–שנתיים הגוף מגיב קצת אחרת, וזה לא בהכרח בעיה.
ברוב המקרים מדובר בתופעה מוכרת ולא מסוכנת, אבל תמיד טוב לציין את זה בביקורת אצל הגינקולוג. לפעמים ממליצים לשנות את סוג הגלולה או את דפוס השימוש (לדוג’ כן/לא לחבר חפיסות).
( זה לא בעייתי רפואית)
סליחה מראש על התיאור
סובלת ממש מעצירות מאז הלידה הקודמת
בהריון הנוכחי זה החמיר ואני די בטוחה שנקרעתי השבוע באזור.
אני מנסה לשמור על תזונה טובה
לא מגיעה לספורט
ומשתגעת מהכאב. זה ממש מפריע לי בתפקוד היום-יומי (כמו לשבת ולקום למשל. קצת כמו אחרי לידה)
אני מפחדת (מאוד) להגיע לרופא כי אני מפחדת שיבדוק אותי. אזור לא נעים בכלל בכלל. אבל גם להמשיך לחיות ככה זה סיוט.
יש מישהי שהתמודדה עם זה?
סבלתי מזה. את לוקחת ברזל? כי אני החלפתי לברזל אחר וזה עזר לי.
וגם להקפיד לאכול הרבה פירות וירקות.
גם אלו שפחות גורמים לעצירות
משהו שכתבתי פה פעם לאחת הבנות.
ולשאלתך- בוודאי חשוב ללכת לרופא. כדי שיבדוק ויאבחן אם זה טחורים/פיסורה והאם יש שם דלקת שצריך טיפול יותר אגרסיבי, זה באמת לא נעים, תחפשי אם יש רופאה אישה, אני לא מצאתי. הרופא המתאים זה פרקטולוג
אבל לפני הכל את חייבת קודם לטפל בעצירות....
אז ככה, אם זה אכן פיסורה(שזה סדק בפי הטבעת) אז המשחה המתאימה זה אנטרולין. משחה מעולה וקצת יקרה, חייבת מרשם רופא
מכילה ניפדיפין. גם מרפאה את הפיסורה וגם מכווצת את הטחורים.
לא ניתן לטפל בטחורים ופיסורה מבחינה רפואית בלי הטיפול הבסיסי שזה מניעת יציאת קשות.
1. לשתות מלא מלא מלא מים.
2. לאכול תזונה עשירה בסיבים תזונתיים להמעיט עד ל0 קמח לבן וסוכר לבן.
במצב אקוטי מומלץ להוסיף סיבים ע"י נורמלקס וכד'
3. למניעת הכאב בזמן היציאה- למרוח עזרקאין (משחה מרדימה)/ווזלין(מסכך ולדעתי הכי טוב)/פרוקטגליבנול(גם מטפל) לפני כל יציאה
4. לא להתאפק! ברגע שמרגישים צורך ללכת לשירותים. לשבת זקוף עם רגליים לפנים.
5. אמבטיות ישיבה חמות. ניתן לשים לבנדר וכד' במים לשיכוך הכאב והרגעה.
6. טיפול תרופתי מתאים- המשחה הנ"ל הכי מומלצת. יש גם רקטצורין או פרוקטוגליבנול שזה לטיפול בעיקר בטחורים.
7. פעילות גופנית הכרחית מאד ליציאות סדירות.
8. לכוון היטב בברכת אשר יצר, ולהשתדל לברך מתוך הכתוב- אני הרגשתי שאחרי הכל ולפני הכל זה הכי עזר!
חיבוק גדול גדול
זה לא מחלה, ולא מסוכן אבל הכאב יכול להטריף את הדעת ולהשבית לגמרי!!!
לי פיזיותרפיסטית של רצפת אגן אמרה לשבת כשהגב כפוף לקדימה ולשים את הרגליים על שרפרף. לי זה עזר
ולפותחת - הייתי מתחילה מנורמלקס (לא צריך מרשם. אנטרולין צריך) ורופא
אנונימית בהו"לכן נורמלקס לקחתי אחרי הלידה הקודמת
וכשרואה שהמציאות רכות אז מפסיקה
אבל אז מגלה שוב עצירות
בתכלס אני מבינה שאני צריכה ממש להקפיד לקחת כל הזמן... (נשמע פה ממה שנשים אומרות שעדיף לא לקחת את זה באופן קבוע)
נגיד עד שאת מרגישה שהתרפא ואז עוד קצת.
או אם את רואה שיש תקופות מועדות לפורענות - להתחיל לקחת מראש. למשל לי זה תמיד נפתח אחרי מחזור והפרוקטולוג הסביר שזה בגלל שבמחזור השרירים באזור מתכווצים וזה משפיע. אז אם לקחתי במהלך המחזור זה ממש עזר בימים שאחרי
לנשום נשימות כמו שממחיציםצהיום בצירי לחץ
למחא אויר את הבטן ולכוון להוציא אותו מלמטה. כמובן כולל גב זקוף ורגליים על שרפרף
אני גם חושבת שיש לי פיסורה (רק בשישי הכרתי את השם).
נראה לך שהרופא חייב להסתכל כדי לאבחן ולתת לי מרשם? או שאני יכולה מתיאור להגיד לו?
לצערי עברתי נסיון עשיר בתחום.
לפי התיאור שלך נשמע פיסורה. תגגלי .
אני עברתי את הגיהינום הזה אחרי הלידה של הגדול, וכמוך פחדתי מאוד להיבדק, והתביישתי מאוד. בסוף כשבאו מים עד נפש הלכתי להיבדק והגעתי למצב בלתי הפיך ולאחר חצי שנה של סבל נוראי עברתי ניתוח שב"ה החזיר לי את החיים .
חשוב לי לציין שהבדיקה לא נוראית כמו שחשבתי, אני לא נשמתי מרוב חרדה בהמתנה לבדיקה... לפחות הפנים שלך לכיוון השני 🫣😅
אם את לא רוצה להיבדק, תבקשי מרופא משפחה מרשם למשפחה לפיסורה, שכחתי את שמה (פעם זה היה ניפידיפין, היום שינו את המשחה הוסיפו גם מאלחש וזה מעולה! ) מה שהמשחה הזאת עושה היא מרפה את השריר וככה את פחות נפצעת.
חשוב ולא לוותר, אחרי יציאה לשבת באמבטיה עם מים חמימים 20 דק'. אל תתעצלי שלא תגיעי למצב שאני הגעתי, אני אומרת לך עברתי כאבים יותר מהלידה.
תזונה זה הכי חשוב! מלא ירקות חיים ומבושלים, עדשים שחורות מעולה! מרק עשיר בירקות. פירות, לא להתקרב לקמח לבן. לא חייב ממש ספורט אבל לפחות ללכת קצת לפני התפנות. מלא מים!!
תודה רבה לך
יצא לך לבקש מרופא ישירות משחה לפיסורה בלי שהוא היה צריך לבדוק?
ורגע מעניין אותי
למה אחרי יציאה לשבת במים חמים ולא לפני?
אחרי הלידה של הגדול שעברתי את הסיוט הגדול ואח''כ עשיתי ניתוח כבר ידעתי בעל פה מה עושים ואיך מרגישים, מה עוזר ומה הורס ובלידות הבאות גם כל פעם התחיל פיסורה כשבועיים אחרי הלידות , אבל ברמה נמוכה יותר, מיד תפסתי את זה כשזה רק התחיל וביקשתי מרשם מרופא משפחה בלי בדיקה. ב''ה זה עבר די מהר.
לגבי האמבטיה- לי אישית כאב בטירוף אחרי התפנות אז אמבטיה גם הרגיעה את הכאב וגם מרפה את השרירים והגוף, כשהגוף מכווץ זה מפריע לפצע להתרפא.
בהריון הראשון עם בטן גדולה של חודש 8...
לא היתיה לי בררה
התעוררתי כבר בלילה מתה מכאבים
לא לישון/ לעמוד/ לשבת/ לשכב או כל דבר אחר
הפנו אותי לכרורגיה בבית חולים ואז לפרוקטולוג
וזו היתה חתיכת פדיחה אבל עברתי את זה...
בגדול תעשי את כל מה ש"אמהלה" רשמה
וגם לי אמרו לשים פדים של מגנזיום
או אמבטיה עם חומר ששכחתי אותו
לטפל ממש טיפול מונע כדי לא להגיע למצב הזה עוד פעם...
בהצלחה ותרגישי טוב!
בעיקרון אחד הדברים שעוזר לעיכול טוב הוא תנועה
לא יודעת אם דווקא ספורט אבל תנועה באופן כללי
פחות להתבטט
בהריון העובר עוזר כשהוא בועט ויוצר תנועה
אבל כדאי ממש לנסות להוסיף תנועה אם זה לא מספיק
אני נמצאת באזור בית חולים ומרגישה הרבה פחות תנועות. מודאגת.
כל הבוקר היו לי כאבים מטורפים בבטן עליונה שחלפו ברוך ה'
אבל ממש חבל לי לחפש מרכז בריאות האישה עכשיו ולרוב האחיות במוקד כללית נותנות לשם
שאת לא מרגישה כמעט תנועות יתנו לך הפניה למיון
תרגישי טוב!
עד שכבר התחלתי להרגיש יותר תנועות ,באתי ללכת לישון
דפקתי נפילה מטורפת ואני עכשיו במיון 😰
בשורות טובות!!
תעדכני...
אם לא קבלת מכה בבטן-באגן-בגב
אם זה לא הריון בסיכון וראו שיליה תקינה ותנועות ועובר חיוני
את יכולה להשאר להשגחה כמה שעות ומקסימום בהמשך לחתום ולהשתחרר
אני סרב י כמה פעמים אבל כי זה היו נפילות מינוריות ממש
ויש מעט צירים.. מה הסיכוי שזה קשור מעבר לצעירים הרגילים שיש לי
זה הריון בסיכון אבל בשבוע 23 גם נפלתי ולא אשפזו )אולי בגלל שזה שבוע מוקדם?)
139/79
מכה בגב ובאגן מצריכה אשפוז והשגחה
ובטח אם יש גם צירים
וגם בלי
עם כל הבאסה..ז ה הדבר הנכון..
אל תשחקי עם זה. יש לך היסטוריה , צירים, נפילה... כל הבלאגן של מעבר דירה יחכה
בשורות טובות 🙏
חושבת שאני הייתי נשארת.
חיבוק ❤️

כנ''ל רגליות..בנקסט אין בכלל
בעיני זה באמת משמעותית יותר נח לניו בורן המעטפת
או שתקני אוברולים מנקסט עם תיקתקים או ריץ' רץ'
אבל לקחת בחשבון שמה שמעצבן בגיל הזה- שאם הם קטנים לא תמיד האוברול עם הרגלית מתאים..
הבגדי גוף שלהם מעולים.
רק לחורף אני אוהבת פלנל אז קונה במקומות כמו ביגוד.
פייסבוק הזכיר לי את השיר הזה הערב
בתזמון וואוו.
לזכרה ובהשראתה של נעמה הנקין האהובה
שנולדה בשבוע שלפני ראש השנה.
10 שנים....
אז הנה סיפור לידת התאומים שלי,
הריון תאומים לא זהים בן ובת אחרי ivf
ההריון ב"ה תקין , יוצאת לשמירה בשבוע 20, ובגדול נמצאת בבית....
משבוע 30 נהיה לי כבד ממש, ויש דיי הרבה ברקסטונים
בדיקת צוואר הרחם בשבוע 32, צוואר ארוך 30 מ"מ סגור לחלוטין, הייתי בטוחה שאני סוחבת עד שבוע 38 לפחות, ב2 הלידות הקודמות , ילדתי אחרי התאריך...
זה היה ממש ערב פסח, ואני בשיא הנקיונות, מנקה רק מה שמצליחה וזהו...
ביום שלישי של חול המועד,כשאני בשבוע 33+2 ירדתי עם הילדים במדרגות של הבנין, פיספסתי מדרגה ונפלתי , עצרתי את הנפילה בעזרת הידיים והברכיים כך שהבטן לא ספגה מכה ישירה, קמתי והמשכתי עם הילדים לאן שהיינו צריכים ללכת , כשכל הדרך אני מתלבטת אם להתייעץ עם האחיות מה לעשות, ב"ה הרגשתי תנועות אז הייתי דיי רגועה
בערך אחרי שעה מהנפילה החלטתי כן להתקשר למוקד אחיות כדי להתייעץ , והאחות אמרה שאפילו שהבטן לא ספגה מכה ישירה, בגלל שזה הריון תאומים ונחשב בסיכון , ללכת להבדק
טוב, בעלי מקפיץ אותי למיון יולדות, וחוזר עם הילדים הגדולים הביתה, ואני בטוחה שאני אטוטו בבית חזרה
מקבלים אותי , עושים מוניטור,יש מדי פעם התקשויות , האחות אומרת שהכל נראה בסדר, ושאני אמתין לרופאה,
תוך כדי ההמתנה אני מרגישה שההתקשויות נהיות ממש צפופות, והרבה יותר כואבות, לא נלחצתי, אמרתי זה בטח צירים מדומים, ואז הרופאה קוראת לי להכנס ,מסתכלת על המוניטור ואומרת לי אני לא משחררת אותך יש פה צירים סדירים, תעשי מוניטור נוסף ובדיקת פתיחה , אני בשוק של החיים!!, המיילדת בודקת, פתיחה 5 מחיקה 80, ואני, מה???, איך זה הגיוני?? ,ופשוט מטיסים אותי לחדר לידה
מיד נותנים לי תרופה לעצירת צירים וזריקה ראשונה להבשלת ריאות, הצירים מתחזקים ונהיים ממש כואבים, אבל נסבלים
מקווים שאספיק גם את הזריקה הבאה אחרי 24 שעות, ושאני לא אלד לפני, הייתי יומיים בחדר לידה, הצירים נחלשים ומתרחקים, וקיבלתי זריקה נוספת, ומעלים למחלקה
בשבוע הקרוב, הורידו אותי כמה פעמים נוספות לחדר לידה להשגחה כי חשבו שמתחילה לידה, וחזרתי חזרה למחלקה
כל יום 3 פעמים מוניטור, ונראה שהעסק דיי נרגע, והצירים כבר לא סדירים,
הרופאים התלהבו שממצב של לידה פעילה הכל פשוט נרגע, נס!!
אחרי שבוע וחצי של אשפוז, יום שישי בבוקר שבוע 34+5
אני מרגישה תחושה שמשהו הולך לקרות היום, קצת מסוחררת
בערך ב 11 בבוקר מתחילה להרגיש שוב פעם שהצירים נהיים סדירים והחלטתי לא להטריד את האחיות כי זה קרה כבר כמה פעמים ולא הוביל ללידה, אז פשוט זרמתי עם זה, אבל ב12 בצהריים הרגשתי שמשהו מטפטף לי, והבנתי שזה כנראה מי שפיר, לאט לאט הטפטוף התחזק והאחות הורידה אותי לחדרי לידה, רק קמתי מהכסא גלגלים, שיטפון של מים, משהו מטורף, ישר הריצו אותי לחדר לידה, והזמינו מרדים, הייתי חייבת אפידורל, כי העוברים היו ראש עכוז, וכשהרופא מכניס את היד פנימה לסובב את העוסר העכוז זה ממש כואב אז דיי חייבים אפידורל
מריצה את בעלי שידרז להגיע,
הפתיחה דיי מהר הגיעה ל7 ותוך חצי שעה ל9
ובפתיחה מלאה התחלתי ללחוץ, הבן יצא תוך 3 לחיצות, במשקל 2.70, הראו לי אותו , ואז יאללה יש גם תינוקת להוציא
ופה היה קצת מלחיץ כי הרופאה פשוט הכניסה את הידיים פנימה לרחם וניסתה להפוך אותה, זה לקח כמה דקות, ובהפרש של 6 דקות ביניהם הנסיכה יצאה החוצה במשקל 2.170, בוכה כמו שצריך( גם אח שלה לא יצא פראייר(:
עברו סך הכל 3 שעות מאז שנכנסתי לחדר לידה
נתנו לי ממש כמה דקות להחזיק אותם , והעלו אותם לפגיה
אחרי שעתיים עליתי למחלקה אחרי שהספקתי להתקלח בחדר לידה, ( בלידה הקודמת לא יכולתי לחלום על זה אפילו...)
רציתי מייד לבוא לפגיה להחזיק אותם ולנסות להניק, ובאמת מיד כשיכולתי נכנסתי לפגיה והייתי עם כל אחד כמה דקות
נס שילדתי ביום שישי כך שבשבת היה לי שקט ללא טלפונים, מומלץ....🙂
אחרי שבוע וחצי בפגיה שוחררנו הביתה עם תינוקות בריאים ושלמים ב"ה ישתבח שמו לעד!
היום הם בני 4 וחצי חודשים.
יצא ממששש ארוך וואוו!,
תודה למי שקראה ולידות מדהימות לכולן!!
אין מילים
תאומים זה מטורף
ואיזה יופי שזה היה בלידה טבעית ולא ניתוח והכל עבר בשלום
איזה סיפור מרגש!!!!!!
איזה ניסים!!!!
איזה הורים אלופים אתם!!!!! כמה סעייתא דשמייא!!!!
תהנו בהורות המיוחדת של התאומים!!!!!
מטורף
מרגש ממש!
עכשיו יכולה ללכת לישון 
איזה סיפור עוצמתי ומרגש
גם ילדתי באחת מהפעמים בשבת והיה לי מאוד שקט ורגוע בלי טלפונים 
הילדון החמוד היה לא רגוע בלילה ונשך אותי מלאאא
ממש כואב לי.. יש מה לעשות עם הפצעים?
לק"י
אם זה משהו קטן, אולי יעזור לך לדאוג שהשיניים שלו לא יעמדו על הפצע.
להכניס לו יותר פנימה את הפטמה, או לשים את האצבע שלך על הפצע (לא יודעת איך להסביר, אבל חושבת שזה מה שעשיתי כשהיו לי חתכים בהנקה).
איזה כואב זה הפצעים 
אני נאלצתי פעם להפסיק להניק בגלל נשיכות..
אבל בנוגע לנשיכות עצמן
שלא יקרו עוד פעם
ישר לסתון את האף לתינוק
ואז הוא משחרר מיד
וגם קולט לא לעשות זאת שוב
ננסה
אבל זה היה בלילה כששנינו היינו חצי ישנים
אבל טוב שכתבת לי כי הוא נושך גם ביום
בת שנה וחצי , בבוקר קמה משיעול טורדני שהעיר משינה בסביבות 6 הפסיק אחרי כשעה וחצי, הייתי עייפה מידי לקום לעשות משאפים עד שכבר קמתי ראיתי שהיא נרדמה שוב, וזהו כל היום לא היה כלום.
עכשיו כבר שעתיים היא עם שיעול טורדני ושוב ולא מצליחה לישון בגלל זה. כנראה שהתקררה כי גם קצת מנוזלת, כמובן שעשיתי משאפים לא היה שיפור
הייתן נותנות בשביל שתצליח לישון?
זה מהמקרים שכשאין שיעול אין כלום היא נקייה לגמרי והרופא לא מבין למה באתי. בדכ זה מגיע בזמן שינה
אחרי שניסיתי כמו שכתבת משאפים, אוויר נקי וכו'
בשונה מהתקף סטרידור שנותנים מנה חד"פ של של סטרואידים,
בהתקף אסטמה או קוצר נשימה משמעותי על רקע ויראלי נותנים קורס של סטרואידים (3 או חמישה ימים) ובמקביל גם מתגברים אנהלציות.
חוץ מזה, הרבה פעמים ילדים אסמטים בלילה יותר משתעלים, לכן חשוב להקפיד על המניעתי גם כשבמהלך היום יש שקט..
יש לי בבית ילד בן שנתיים אסמתי אז אני יודעת טוב מאוד מה זה לצערי.
זה פשוט תוקף אותה רק בזמן שכיבה/בלילה (צהריים נגיד לא היה כלום)
בכל מקרה התייעצתי עם הרופאה שלנו ונתתי לה גם היום בטניזול רק שזה לא ממש מרגיע אותה
נקווה ללילה שקט
אם נבחני כזה שלא משתפר עם משאף או אוויר קר, נותנת בטנזול במינון נמוך.
אם לא אז אפשר להגביה עם כרית, לחתוך בצל ליד הראש, טיפות אף, משאפים.
או בהנחיית רופא. (למשל כטיפול לתגובה אלרגית שפנסטיל לא מספיק)
בשכיבה הנזלת מטפטפת לגרום וגורמת לגירוי, ולכן משתעלים.
ולפעמים זה בכלל מהמערכת נשימה העליונה.
או שאני הלחוצה היחידה?😅 תמיד יש מחסור בין לבין והחגים הבעל"ט בהפרשים ממש קטנים, ואני עובדת כמובן..
מלבד הזמנות משיין כמובן שזה כבר מאחורינו🤣
בגדים ב''ה קניתי לילדים.
על עצמי עוד לא ממש חשבתי...
אוכל.. מתחילה לחשוב, בפועל לא עושה משהו.
אה, וחמותי תתארח אצלי בחג, אז אולי זה לא דוגמא 😅
בינתיים
SHEIN 2 יח'\סט Tween Girl טלאים פלאפי אורגנזה ז'קט סלסולים ושמלת רשת נטו, תלבושת אלגנטית
!בוא לבדוק אותם SHEIN.com, - גיליתי מוצרים מדהימים ב
SHEIN 2 יח'\סט Tween Girl טלאים פלאפי אורגנזה ז'קט סלסולים ושמלת רשת נטו, תלבושת אלגנטית
אחת החזרתי, ועוד אחת בדרך
לבן שלי אני קונה פה בארץ
שאר ההזמנה הייתה עבורי בעיקר. אבל חילקתי לכמה וזה מתעכב🥴 בינתיים קיבלתי שמלה לבנה אחת שהזמנתי וכמה חולצות שחלק מהן גם החזרתי
עופות עוד צריך לקנות.
ביגוד לי ולילדים- אבל אני בלי כח ופחות בא לי להסתובב עם תינוק קטן... מקווה שיהיה במלבושי כבוד משו נורמלי.
מה עוד?
בכ"א ככה היה אצלנו....
שבוע שעבר קיבלנו הודעה שכנראה יהיה השבוע
חחח וואי אין לי מושג עדיין כלום
לכ יודעת אם נהיה בבית או ניסע
איך כל כך מהר מגיעים החגים??
אין לי מושג מתי נספיק אבל חייבים כי יש לנו אירוע מיד אחרי החגים וצריכים להתכונן גם אליו...
היי
בעקרון במיוחד בהריון לפעמים יש לי צניחות סוכר אבל לא ברמה של עילפון.
הבוקר שהתעוררתי בדקתי סוכר וזה היה 66 אכלתי מאפינס. הייתי חייבת לצאת לאולטרה סאונד ואחכ נכנסתי למכולת פתאום הרגשתי סחרחורת, התחלתי להזיע הייתי בטוחה שאני עומדת להתעלף. כולי ליד הקופות התיישבתי שם שתיתי מייל בעלי שם הרבההה ויטמינציק במיים ושתיתי הרגשתי קצת הקלה אחרי כרבע שעה ניסיתי לקום וראיתי שחור בעיניים שתיתי רבע ליטר מיים רגילים והייתי שם עוד רבע שעה וחזרנו לבית. בין הרכב לדירה הרגשתי במעלית שאני מסוחררת ממש איך שנכנסו נשכבתי על הרצפה בדקתי סוכר 151
אכלתי פרוסת לחם + 2 ביצים עדיין לא מרגישה ככ טוב אני בשכיבה אבל נגמר לי המקלות לבדיקת סוכר.
מתלבטת מה לעשות ?
Chatgpt אומר שזה כנראה קשור לסוכר ולהתקשר לרופא
יש לי את הפלאפון שלו אבל לא נעים לי להתקשר משהו פעם שלח לי את זה, זה לא שהוא נתן
משערת שאם אני אתקשר למוקד אחיות יגידו לי מיון כי ככה זה תמיד
שמותר לאכול מאפינס, זה עם סוכר וקמח.
את עם סוכרת?
ו151 זה קצת גבוה, אם את מצליחה להשיג רופא אפילו רופא אונליין עדיף.
אני בפעם האחרונה התייעצתי על משהו אחר במוקד אחיות וסתם הלחיצו אותי ללכת למיון ובכלל לא הייתי צריכה לבוא. בגלל איזה בדיקה שעשיתי והן חשבו שזה בעייתי.
תרגישי טוב!
פשוט הרבה פעמים בבוקר יש לי סוכר נמוך (65-75) אז הכנתי לי מאפינס יותר בריאים כאלה ואז משתדלת לאכול אוכל אחרי שכבר יש לי זמן אבל הבוקר לא אכלתי אוכל נורמלי.
הרופא נתן לי לעשות ניטור של סוכר לשבוע במקום העמסה של 100 בגלל עובר גדול סוכר גבולי ולכן מדדתי ... ( סתם ככה בבוקר ולפעמים מרגישה קצת מסוחררת ושחייבת לאכול אז יודעת עכשיו שזה הסוכר )
אז אמרו לאכול פסטה בלילה לפני שהולכת לישון
לא עזר גם ככה...
בהריון הראשון היה לי ככה כמו שאת מתארת ולא היה לי סכרת הריון
באחרון היה מה שכתבתי למעלה
מקווה שלא יתפתח לי
יש הסטוריה של סכרת במשפחה אז עם יד על הדופק
אמא שלי עם סכרת
וכל האחים שלה 
לכן אני שומרת גם ככה
אני לא עוקבת באיזה שבוע את , אבל כדאי מדדים כלליים.
לחץ דם ברזל b12..
אתמול קיבלתי תשובות
המוגלובין 11
אבל פרטין 2
Fe iron 30 ועוד כמה דברים שקשורים שממש נמוכים
הרופא שלח לעשות 3 עירויים
B12 לא בדק
אני אבקש
סתם שאלה, למה את חושבת שזה לא הסוכר ?
אני עדיין מרגישה סמרטוט לא התאוששתי מהמקרה הבוקר 😶
קיבלת תשובות מהמעבדה שיש סיבות אחרות לחולשה שלך.
היפוגליקמיה קורית לרוב אצל אנשים שמנסים להוריד את רמת הסוכר בתרופות למיניהם ולא אוכלים בצורה מתאימה
זה היה כמעט התעלפות... ראיתי שחור וחולשה שהרגשתי רפויה ולא ככ יכולתי לדבר ולפתח עיניים.
זה הרגיש לי כמו להתעורר מעילפון
רצה לקבע תור לעירוי
אם חלילה יש עוד סיטואציה שאת ככה נחלשת אז חוץ ממשהו מתוק כדאי לאכול גם משהו מלוח ובמקביל לשתות הרבה כדי להעלות את לחץ הדם
זה מסביר את הסחרחורות והרגשה של התעלפות.
אני לא יודעת איך את מתפקדת ולא מרגישה סמרטוט כל הזמן 🙃
ואולי גם זה מה שמציל אותי
מידי פעם אני מרגישה שזהו מתחילה לנקות ולעשות דברים ואחרי 5 דק' קורסת, חשבתי שזה בגלל שאני לא זזה הרבה אז לא רגילה, כנראה שלא
וכן, תמיד מרגישה סמרטוט
ועכשיו גם סמרטוט לחוץ שזה יקרה לי שוב חחח
כן כדאי להתייעץ עם רופא ביום ראשון כי לפי מה שתיארת זה כן נשמע סכרת וחשוב לגלות את זה בזמן.
אני גם הקאתי בהעמסה של ה100
והרופאה אמרה לי לעשות בדיקות בבית במשך שבוע שעה אחרי האוכל וכך ראו שיש לי סכרת.
תרגישי טוב!
מה שכן נראלי אכלתי מאוד מסודר כי אם לא ל הייתי יכולה לעקב עם הבדיקות...
בצום הסוכר היה בין 65-77
שעה אחרי ארוחה 82-119
יש לי תור רק עוד שבועיים, לנסות להקדים ?
אבל לא מספיק מבינה בזה.
אולי תתייעצי עם אחות במרפאה?
או שלא
הכנסתי את התינוקת למעון
ואני ממש ממש לא רגועה
הם 2 מטפלות בחדר
מטפלת אחת מאוד מאוד טכנית
עושה מה שצריך
אבל בצורה רובוטית ומאוד בולט שהיא לא מטפלת חמה
אלא בדיוק להפך
רק שהיא כן שקטה
אבל זה החלק הכנראה קל יותר בסיפור
המטפלת השניה מהרגע הראשון לא הייתה נראית לי
יש לה מה שהו ב"תנועות גוף" ששידר לי משהו לא טוב ואפילו היה נדמה לי כאלימות
בהתחלה חשבתי שאני חולמת
ושאני עוד אבחון
אבל אתמול התקשרה אלי אמא של תינוקת שם
שהיא נכנסה לקחת את הבת שלה
ונכנסה על הדרך להניק בממד שם
הן לא ראו שהיא שם
ותינוק שם בכה והמטפלת "הרובוטית" אמרה לשניה שהוא בוכה וצריך לתת לו לאכול
ההיא אמרה לה "לא מענין אותי מצידי שיאכל אבנים זה גם אוכל"
ההיא השתתקה והתינוק המשיך לבכות
כל הזמן הזה !!!
אני הייתי בהלם!!!!!!!!
אני ממש בלחץ
ועוד לפני מה ששמעתי
אני רוצה להגיע בהפתעה באמצע היום לבדוק מה קורה שם
בשלב הראשוני פחות אכפת לי שהמטפלות יבינו שהפתעתי
אני יותר בבעיה מול הקטנה
איך אני אגיע ואלך בלי שתראה אותי
אני לא רוצה לשבור לה את הלב שאני מגיעה והולכת...
גם ככה אני מרחמת עליה שהיא בכלל שם לבינתיים...
וכן אשמח גם לעצות לעוד דרכים לבדוק מה קורה שם כשהם לבד עם התינוקות!!!
היתי מוודאת טוב מאוד שאותה אחת לא תיגע בילד שלי בכלל
הייתה מטפלת כלכך גרועה לבת שלי באחת השנין במעון
שאותו יום חזרה שיא המזונחת עם בוץ בציפורניים עם ידיים לא הגיוניות
לא החליפו טיטול מהבוקר נראה לי לפי הכובד
וכמובן שלא היתה רגועה
לא זוכרת איך ירתי קשר עם המנהלת
אבל אמרתי לה או שהיא חוזרת לקבוצה של התינוקות ששם מטפלת שסומכת עליה
או שכף רגלה וכף רגלי לא תדרוך יותר בגן הזה
למטפלת הזאת היא לא תחזור ויהי מה!
היא באמת בהקשיבה ולמחרת היא עברה לכתת תנוקות (עשו לה העברה באמצע השנה)
ואז חזרה להיות נורמלית...
לדת בחופש הגדול זה קשוח
וגם עכשיו קשוח..ועד שאתקגל הופ חגים..
וזהו אחרי החגים נגמרת החופשת לידה שמבחינתי טרם התחילה
בתשיעי. בעלי מגויס ואני מוצאת את עצמי בוכה בוכה בוכה. עצובה. מרגישה כ"כ לבד.
ואני כ"כ רוצה להגיע ללידה שמחה.
איך עושים את זה?
עובדת חלק מהימים בשבוע. לא חסר לי מה לעשות אבל פשוט בודד לי ועצוב לי בלב. וביחד עם ההורמונים של תשיעי...
כשאני בעבודה אז מותשת אבל בסדר.
ברגע שאני לבד בבית עם הילדים או בלעדיהם הדמעות צפות ופורצות..
בדידות זה הכי חונק.. שאין עם מי לדבר..
נראלי חשוב שתמצאי מישהו מהחוץ לאוורר אצלו רגשות , לדבר, להתייעץ, ובאמת חשוב ששמת לב לזה עכשיו ותטפלי עכשיו לפני הלידה, כדי שתגיעי בטוב ללידה ושיהיה לך משענת תוך כדי ואחרי
..
בגלל שבעלך במילואים וזה באמת פער שאי אפשר לגר עליו עם המרחק והאינטנסיביות אולי כדאי ללכת לטיפול / ייעוץ בתשלום, כי זה לא רק מישהו לדבר איתו ולאאוורר אלא גם זו יכולה להיות הזדמנות דווקא לצמוח ולהיבנות ולגדול מזה, כי עם גורם מקצועי זה לקבל ולתכנן כלים ולהסב את תשומת ליבנו לנקודות שדווקא יכולות להצמיח מתוך החוסר....
לי אישית יש המלצה מניסיון על נגמרו לי השמות...
בהצלחה גדולה בכל מקרה!!!
וחיבוק ענק ענק ענק ענק ענק!!!!!!!!!!♡♡♡♡♡♡♡♡♡
האמת שאין לי כסף להוציא על זה... וגם אין לי כח לטיפול. זה גם דורש כוחות.
ותודה
פותחות ציר - "מיילדות למען יולדות"
הבנתי שזה תקף גם אם זה לא מילואים, אבל צריך לתאם מולם.. תנסי, דיברתי עם מישהי מהיישוב שעשתה את זה והיתה ממש מרוצה..
בס"ד
שיהיה בשעה טובה, בקלות, בריאות ושמחה!!!
זה ממש בסדר לבכות ולכאוב,
הכי מובן ואולי גם נצרך שיש.
וזה לא אומר שלא תגיעי שמחה ללידה או שלא תשמחי בלידה. אולי אפילו הפוך, כמו שכתוב שכל מי שמתאבל על ירושלים זוכה בבניינה.
אתם עכשיו שותפים באחד הדברים הכי גדולים שיש,
וזה קשה וכואב ברמות, ממש מסירות נפש, בתקופה שאת כל-כך צריכה את האיש שלך קרוב, טכנית ורגשית.
אבל דווקא מתוך כל המאמץ העצום, והעצבות על העדרו בימים האלה, אפשר להגיע לשמחה גבוהה עוד יותר, כשבע"ה תגיעו ללידה ותחבקי את האוצר/ית הקטן שלכם.
כי הוא יסמל כל-כך הרבה!
כי יהיו בלידה שלו/שלה כל-כך הרבה גבורה ונתינה,
כי הוא יוולד בתוקפה גדולה ומתוך שותפות אמת עם עם ישראל.
וכי הוא יהיה הביטוי הכי חזק לכוח שלנו, ל"נצח ישראל" הזה, להמשכיות של העם שלנו, גם בתקופת מלחמה.
וכל הדברים האלה, זה הכי גדול שיש,
ולכן גם יכול לצאת הכי מרגש ומשמח 🥹. בע"ה.
אין לי טיפים מעשיים מעבר לזה,
רק הערכה והוקרה עצומות על מה שאתם עושים למען כולנו.
ותפילה שה' יחזיר לכם בכפל כפליים ויפנק אתכם בכל הטוב!
חיבוק שוב ומלא מלא מלא כוחות ❤️❤️❤️❤️❤️❤️
קודם כל חיבוק גדול!!
איזו אישה ...
גם אמא לילדים בבית
גם עובדת
גם מביאה חיים נוספים לעולם
וגם שלחה (נשלחה אולי) את בעלה לשמירה והגנה על עמ"י...
כמה עוצמה וכח להתמודד עם הכל לבד!
ובסוף את לבדך במערכה.
מי יגיד מילים טובות לאמא?
חודש תשיעי זה גם ככה דמעות בלתי נשלטות ותחושת בדידות וחוסר אונים המלא נודע, אז לבדך... וואו קשוח ממש.
קודם כל תחבקי את עצמך, תביני כמה את מדהימה ואלופה!! תביני שאת ברגעים היסטוריים של עמ"י , תחשבי על הילד/ה שיוולד ותדמייני שהוא גדול ואת מספרת לו איך היית גיבורה בהריון שלו, לבדך, ואבא נלחם למען העם, והאחים הגדולים היו קטנים, וכמה שהיה קשה היית אלופה 💓
המון המון כוחות.
תפני את הדמעות לתפילה, תבכי לקב"ה שיעזור לך ותוציאי את כל הפחדים והחרדות, תשליכי הכל על ה', זה מאוד משחרר וגם מאוד עוזר!
הייתי צריכה לשמוע אותם!
ובאמת צריכה להפנות אותם לתפילה.
צבע קפה, כתמים רק בניגוב, האם יש מקום לשאול רב לטהר?
כי זה דם ישן. זה חום לא אדום.
חיבוק גדול

היי בנות אשמח לעזרה,
הפסקתי גלולות יסמין אחרי חבילה ושבוע על מנת שאוכל לטהר לפני תקופת החגים ולא יהיו בעיות,
רציתי לדעת אם הפסקתי ועדיין לא קיבלתי דימום האם אני מוגנת וניתן לקיים יחסים?
אח"כ כבר לא
מהתיאור שלך - שהפסקת אחרי חבילה ועוד שבוע, אני מבינה שנטלת את ה 21 כדורים מהחבילה הראשונה ואז ברציפות המשכת שבוע נוסף מחבילה שניה, ואז הפסקת.
אני ב"ה מרגישה תנועות אבל מאתמול בלילה הם הרבה יותר חלשות בדרכ מרגישה הרבה יותר חזק.
זה תקין ????
היה תנועות, דופק תקין ב"ה
וברור שעכשיו גם מרגישה יותר חזק
הפנו למיון
אין לי כח להסחב סתם, זה הכרחי ?
בימים האחרונים ואת תוצאות בדיקת הדם שעשית
לא נעים לשלח לו ככה בפרטי אבל יפה מצידו שענה
מחכה פה שיתנו לי לעשות
ב"ה כן מרגישה תנועות יותר חזקות
השרשור החדש
מקווה שתהנו לקרוא
למרות שכותב מאנונימי
סיפור הלידה שלי
טוב את הסיפור לידה צריך להתחיל עוד מההריון,
ההריון הזה, היה לי הכי קשה מכל ההריונות שעברתי.
בחילות בלי סוף, צרבות עד הלידה ממש,
כבדוּת מטורפת,
וורידים כואבים ברגליים וכו..
כמובן שחיכיתי ללידה בכליון עינים, בעיקר כי רציתי לדעת שהכל בסדר וישוולד בעז"ה ילד בריא ושלם,
מתחילת תשיעי התחילו לי צירים בהתחלה בקטנה בהמשך כואבים יותר
כמעט כל לילה עליתי למיטה במחשבה שבאמצע הלילה יתחזקו הצירים ואני אצטרך לעלות לבית חולים ולא קרה כלום..
קמה בבוקר והכל רגיל עד הערב הבא וחוזר חלילה...
יום שישי התעוררתי ב-5:45 אבל לא מצירים
מהטלפון שצילצל (כאן המקום להזכיר שחברתי הטובה גם היתה בהריון והתאריך שלנו היה זהה)
היא מתקשרת להגיד לי שיש לה צירים והיא רוצה שאני אעלה איתה לבית חולים התארגנתי זריז וישר ירדתי
עלינו לבית חולים במהירות שמידי פעם יש לה צירים
היא התקבלה ללידה יחסית מהר וב"ה ילדה בן בלידה מהירה וללא אפידורל
(סיפור בפני עצמו וחוויה עצומה שלי
ללוות פעם ראשונה לידה
שאני בעצמי בשבוע 40)
לסיכום הענין ירדתי חזרה לבית בסביבות 10 שאני מלאה עדין באדרנלין של הלידה של חברתי ובטוחה שממש אוטוטו אני גם עולה לבית חולים והפעם בשביל ללדת
אבל זה לא קרה יום שישי עבר רגיל המשכתי עם הבישולים וההכנות ושום ציר לא היה באופק..
ליל שבת התחילו צירים כואבים אבל לא מידי
ולהעביר צירים עם ילדים לא ככ מוצלח,
לא רציתי שיראו שאני כאובה וזה היה די קשוח
בסעודה הייתי ממש קצרת רוח וחסרת סבלנות
איכשהו זה עבר בשלום יצאנו לסיבוב אחרי הסעודה אולי ההליכה הזאת תזרז משהו
חזרנו הביתה והפעם אני לגמרי בטוחה שאני יולדת הלילה,
מה גם, שזה שחברתי ילדה לגמרי גמר לי את הסבלנות כבר
אבל הגיע הבוקר והצירים נעלמו כרגיל
מוצש הרגשתי שכבר דייייייי,
כלו כל הכוחות שוב חזרו הצירים אבל לא תכופים מידי ולא כואבים מידי
התלבטתי עם בעלי לעלות לא לעלות
בראש שלי שאני באה בגישה טבעית בלי אפידורל וכו... ולכן כדאי לעלות כמה שיותר מאוחר,
אבל בשעה 9 הרגשתי שאין לי כוחות יותר יש לי צירים כבר הרבה זמן ללא התקדמות ובאלי שכבר יקרה משהו!!!!
הקטנים נרדמו בנתיים הסברנו לגדולים שאנחנו עולים לבית חולים השארנו אותם עם טלפון ויאלה עולים ללדת
הגענו למיון יולדות ישר קיבלו אותנו ובדקו פתיחה
ב"ה פתיחה 4 מפתיע מאד הייתי בטוחה שאגיע ללא פתיחה בכלל
טוב אפשר כבר להכניס לחדר לידה
בשלב הזה כל הרצון ללידה טבעית התפוגג וישר ביקשתי אפידורל
ויחסית הם די זירזו את העניינים בדיוק היתה החלפת משמרות של השעה 11 ונכנסה לחדר המילדת של חברתי מיום שישי זה היה ממש נחמד והיא גם זכרה אותי חחח
טוב לבשתי את החלוק של הבית חולים פתחו לי וריד וחיכינו למרדים
בנתיים היו צירים אבל חלשים ודי מהר הגיע המרדים
הכניסו את האפידורל ואחרי כמה דקות שוב המיילדת בדקה פתיחה קפץ מהר ל-8 ממש שמחתי והייתי בטוחה ששעה שעתיים וזה מאחורינו
אבל זה לא מה שקרה
הראש עוד היה גבוה יחסית והמילדת המליצה לפקוע את המים הסכמתי כי חשבתי שזה יזרז
בדיעבד אני חושבת שזאת היתה טעות אבל אין לדעת מה היה קורה אם לא..
לדעתי היא פקעה את המים מוקדם מידי וזה פשוט לא זרז כלום...
ואז חשבנו לנסות לשנות תנוחה בשביל שאולי יזוז משהו
הכיף באפידורל היה שלא הרגשתי בכלל את הצירים אבל את הרגליים הרגשתי מצוין ויכלתי לעמוד על הברכיים במיטה
אבל איך שבאתי להתרומם הסתחררתי ממש והלחץ דם עלה
אז מהר המיילדת נכנסה לחדר ואמרה לי בנתיים לחזור לתנוחה הרגילה ועוד מעט לנסות שוב
אחרי שהלחץ דם התייצב והפסקתי להרגיש סחרחורת ניסיתי לאט לאט לקום ושוב פעם סחרורת מטורפת התחלתי לראות שחור והרגשתי שאני כמעט מתעלפת, קצת נבהלתי כי הרגשתי שגם נגמר לי האויר,
אבל המיילדת לא נבהלה היא הורידה שוב את המיטה, הפעם לא לשכיבה מלאה עד שחזרתי לעצמי, ובפעם השלישית שניסיתי להתרומם סוף סוף הצלחתי,
התחלתי לנוע קצת להזיז את האגן ולנסות להבריג את הראש למטה
אחרי בערך 20 דקות התעייפתי וקראתי לה שתבוא לבדוק פתיחה
אבל הפתיחה נשארה אותו דבר והראש עדין גבוה
עברו עוד שעתיים כמעט שבהם לא התקדם כלום
ואז היא נכנסה ואמרה:
בגלל שאין התקדמות אני רוצה להתחיל לתת פיטוצין אבל מכיוון שאת אחרי קיסרי נתחיל במינון ממש נמוך ואם לא ישפיע נראה מה נעשה...
אני קצת פחדתי עדין זכרתי את הלידה הקודמת
שהגעתי לפתיחה 9 ובסוף היה ניתוח
אבל לא היה כ"כ מה לעשות כי לא התקדם שוב דבר,
בעלי יצא לכמה דקות להגיד תיקון חצות ובנתיים
התחלנו עם הפיטוצין ולאט לאט ראינו שזה משפיע והצירים מתחילים להתחזק,
וסוף סוף מתחיל להתקדם משהו השעה כבר 2:45 המיילדת באה לבדוק איזה יופי מרגישים כבר את הראש רוצה להרגיש?
הפעם רציתי, הכנסתי את היד ואשכרה הרגשתי את הראש היה בזה משהו מרגש והזוי בו זמנית ויאלה אני אופטימית אומרת למיילדת היום ה-3.3 בעז"ה אלד בשעה -3:03 יהיה אחלה תאריך,
אבל זה לקח זמן והנה אני רואה את השעה חולפת ועדין הראש קצת למעלה,
בגלל שהלידה התחילה להתקדם שבעלי
יצא מהחדר חשבתי שאולי באמת הבעל מעכב קצת והצעתי לו ששוב יצא מהחדר ניכר היה שהוא שמח מהענין,
איך שהוא יצא המיילדת הזיזה את השמיכה לצד, הרימה רגל אחת לפה רגל אחת לשם ויאלה תלחצי
כל פעם שאת מרגישה לחץ תגידי לי ונלחץ יחד
טוב מתחילה להרגיש לחץ ומתרגשת שאוטוטו אני יולדת הרי הרגשתי את הראש הוא ממש פה
אבל לא
אני לוחצת לחיצות ממוקדות חזקות טובות ועדין זה לא קורה
השעה 3:03 עוברת לידינו ואני עם כל החוסר כח, מתעודדת יש גם את השעה 3:33 והיא עוד יותר יפה,
מתחדשת בכוחות ושוב לוחצת ושוב ושוב ושוב
לקראת הסוף מרגישה שאני לא יכולה יותר,
אמנם אני תחת השפעת אפידרול אבל כנראה שיש גבול לכאב שאפשר לעמעם
אני מרגישה שכל לחיצה שורפת אותי מבפנים וכואב ליייייייי
אני צורחת למיילדת די אני לא יכולה כבר בבקשה תמשכי אותה והיא אומרת לי בשיא הרוגע והאדישות
חמודה זה תלוי בך! רק את יכולה להוציא אותה, תמשיכי ללחוץ בצירים, הנה היא כבר פה,
היתה שם עוד מיילדת שבאה לעזרה היא תופסת לי רגל אחת, אני את הרגל השניה והנה כמה לחיצות אחרונות שאני עושה ממש בכוחות אחרונים וסוף סוף הראש בחוץ, הכאב העיקרי עבר, כמה שניות וכולה יוצאת ממני, הקלה מטורפת, זהו אני אחרי!!
עשיתי את זה תודה לאל.
3:37 עדין אחלה שעה.
היא מניחה את התינוקת עלי, אני קוראת לבעלי להיכנס לחדר ואני פשוט מוצפת באושררררר,
מדברת לקטנה שלי
מספרת לה כמה חיכיתי לה כמה אני שמחה שהיא פה,
שומעת את המיילדת אומרת למיילדת השניה אפגר ראשון 9 ב"ה התינוקת בריאה ושלמה
אחרי רבע שעה היא גוזרת את חבל הטבור ומושכת בעדינות את השליה אפילו לא הייתי צריכה ללחוץ,
ב"ה שליה שלמה ותקינה היא שוקלת את התינוקת 3:590
עוטפת אותה בחיתול ומביאה לי להניק אותה,
אני מתרגשת כאילו זה לידה ראשונה שלי
ומתחילה להניק אותה
היא ישר יונקת טוב וממש בתאבון...
איזה מרגש ללוות חברה כשאת בעצמך אוטוטו שם.... וואוו!
מרגש בטירוף
איזה גיבורה
תודה ששיתפת 🤗💞
ממש הצטמררתי
איך היית מודעת לשעון לא הבנתי?! 🤣
הרבה נחת!
כבר נכנסת גפ את לחדר לידה.
איזה מטורף זה ללוות חברה ללישה בשלב כזה בעצמך
ואיזה לידה!😱 וואוו
אבל זה לא קרה חח
הלוואי זה היה יכול להיות ממש נחמד
אבל היא השתחררה במוצש
זמן מלחמה העדיפו לשחרר כמה שיותר מהר
למעשה בדיוק בזמן שהיא יצאה מהבית חולים
אני יצאתי מבית לכיוון הבית חולים
איזה גיבורה שאת!!!!
כבר שכחתי כמה זה כואב והזכרת לי חחחח
אבל מרגש ברמות אחרות.....
הרבה מזל טוב וגידול קל
איזה אלופה את שרצית להרגיש את הראש!
אני לא הסכמתי שהמיילדת שאלה האותי...
איזה יום שמחלהגיד לכן שהתגובות שלכן ממש מחממות את ליבי
כיף לשתף פה
תודה לה'
התחלתי עבודה חדשה
בעלי במילואים וגם כשלא עובד נון סטופ כדי להשלים ימים
אני מפזרת ואוספת לבד את הילדים
אחראית להוציא במידה וילד לא מסתגל/בוכה וכו
מסיעה לחוגים
מבשלת
שיעורי בית
הכללל
לא צריכה לספר לכן
תודה לה'
אני בהריון
וקיבלו אותי לעבודה למרות זאת
זו לא עבודת חלומותיי
משהו בעיקר כדי לצאת מהבית
אין עוד הרבה זמן עד הלידה
ויש לי מלא מה לארגן
הבקרים שלי הם סיוטטט
אני בלחץ מטורף שכולם יגיעו בזמן ואני לא אאחר לעבודה
ממש מרגישה שזה משפיע עליי לרעה
עושה לי רעעע בגוף
כל רגע מחפשת חניה במקום אחר ולא מוצאת והולכת ברגל המון ועוד
לא יודעת אם להתפטר
מצד אחד זה נססס שקיבלו אותי לעבודה בהריון
מצד שני זה לא עבודה שיש בה סיפוק
מזכירות
וזה עושה לי לחץ מטורף
אבל מה עם הדמי לידה
ומה אעשה כל היום בבית?
אני אישה שרגילה לעבוד כל הזמןןןןן
לא יכולה לשבת
מה עושים חברות?
הראש מתפוצץ
בלבטל חוגים שמצריכים הסעה, ולהפחית בבישולים ולאכול במקום זה סנדוויצ'ים וקורנפלקס עם חלב. שלב הבא אפשר להוריד עוד סטנדרטים. רק אם כל זה לא מפחית מהלחץ הייתי מתחילה לחשוב על לעשות פחות שעות בעבודה אם אפשרי, ורק כמוצא אחרון להתפטר.
בשעה טובה ובהצלחה!
רעים ממש
וגם סוחט אותי נפשית ופיזית
האמת אם לא נשאר לך הרבה זמן עד הלידה עדיף לדעתי להיות בבית ולנוח ולאגור כוחות לתקופה העמוסה שתהיה אחרי...
עוד אופציה, להגיע מאוחר לעבודה, העוד מרווח נשימה של להתחיל חצי שעה-שעה אחרי משנה את התמונה...
אני גם עובדת ממש מעט וצריכה ללדת עוד כ3 חודשים, הדמי לידה ייפגעו וזה לא שאנחנו סבבה עם זה כלכלית אבל מה לעשות זה הצורך הנפשי- פיזי שמבקש...
וזה שהכל עלייך בבית זה מוכר מאוד
ובכל זאת כדאי לעשות איזה שיחה מסודרת בזמן רגוע רגוע של דייט ביניכם איך טיפה בעלך יכול לתת יד, כי זה מקל אפילו עם זה דברים קטנים, כי זה יותר נכון ומאוזן לבית, כי זה מקל נפשית, וכי אחרי הלידה את תצטרכי אותו מאוד ואם הוא לא ידע מה את מנהלת בלעדיו ביומיום זה ייפול עליו משום מקום בשבוע- שבועיים אחרי הלידה שעוד מושבתים....
בהצלחה גדולה יקרה!!
ואם ישלמו לך על החגים בכלל את מרוויחה פה מכמה כיוונים.
כל התחלה היא קשה, בטח בהריון.
כדאי ממש לבדוק מה יכול להקל עלייך כרגע ואיפה להוריד במקום אחר כדי להרוויח גם את השכר בחגים וגם דמי לידה.
אם הכסף הוא לא שיקול בכלל זה משהו אחר.
לגבי הבקרים כדאי להכין כמה שיותר מהערב ולהוריד את הלחץ מהבקרים.
אולי יש לכם שכנים שיכולים לעזור עם חלק מהפיזור לאותם המסגרות?
אני בשמחה הייתי עוזרת למשפחת מילואימניק במצב כזה במיוחד בתחילת שנה שלוקח לכולם זמן להתאקלם על הלוז החדש, זה כמעט לא דורש ממני כלום אם יש לי ילד שלי לקחת לאותו גן ואני מוסיפה חבר או ילד מגן סמוך.
ככה שאין ממי לבקש עזרה.
אני מכינה הכללללל מהערב, ב"ה אלופה בניהול זמן אבל זה לא מספיק.
הכסף הוא לא שיקול לבד, זה יותר הרצון לצאת קצת מהבית ולהרגיש שאני נותנת משהו למאזן הכלכלי. מבינה?
מהמאזן הנפשי שלך
אין לך חובה כזו. בטח ובטח כשאת בהריון, אם הכסף הוא לא שיקול הייתי מרפה
מה גם שבשונה מבעבר, מאפשרים מילואים ועבודה אז מקבלים תשלום וגם וגם.
אם זה עניין של שפיות כמו אצלי שטוב לי לצאת מהבית ואני נרקבת אם לא - זה אחרת בעיניי.
קחי בחשבון שכמו שכתבו לך, אם עבדת פחות משנה את לא זכאית להארכה של חלד לכל התקופה אז מציעה לבדוק גם את זה
לא מצאתי בגוגל.
אני מתכוונת שנפשית זה עושה לי טוב לדעת שאני תורמת למאזן הכלכלי, לצערי או לא גדלתי ככה שאישה צריכה לעבוד ולהיות עצמאית בזכות עצמה וקשה לי כשלא.
מאתר כל זכות
חופשה ללא תשלום לאחר חופשת לידה
עובדת (ובמקרים מסוימים גם בן זוגה) רשאית לקחת חופשה ללא תשלום מתום חופשת הלידה.
כהתפטרות אני חושבת
בהרבה עבודות מעלימים עין…
אצלנו הקטנים הולכים לישון עם הבגדים של מחר ואפשר להכין כריכים ערב קודם.
ולפעמים עוזר לתת להם חטיף אנרגיה/ביסקויט לדרך במקום לשבת לאכול בבית קורנפלקס.
זה הלחץ של הבוקר...
אמל'הההההה
כל כך מבינה אותך!
סיוט.
וגם הייתי בהריון... קשוח ביותר.
השאלה - מה יקרה אם תאחרי? זה באמת כזה נורא איחור של חצי שעה נגיד? או שזה ממש לא מקובל?
כי אני כשהרגשתי שאני ממש מתקשה לנשום כבר, אמרתי לעצמי בראש- תרגעי, מקסימום תאחרי. לא יקרה כלום! כי אני אחת שממש לא מסוגלת לאחר לעבודה, יש לי מוסר עבודה גבוה וזה לפעמים מכניס אותי ממש לעצבים וסטרס העיקר לא לאחר בכמה דק'. השאלה כמה זה נורא אם תאחרי, יכול להיות שזה יעבור.
חוגים הייתי מוותרת, או מישהו שיקח אותם או להוציא אותם, את בנאדם ויש גבול מה את יכולה להכביד על עצמך. לא נראה לי הייתי מתפטרת, בסוף זה זמני ולהיות בבית גם יכול להיות מתסכל.
קראתי בשבת על תנועת ההאטה, ממליצה לך גם כדי לחזק אותך בהחלטתך... 😉
סתם... מה שאת חושבת..
אם זה נותן לך אוויר וסיפוק וכזה אז שווה להתאמץ
אבל אם זה לוקח לך את האוויר ורק כלכלית זה השיקול אז יהיה בסדר....
ולהיות עם הלחץ של התחושה שמצפים לחזור מהר אחרי הלידה זה גם מכביד מאוד ... מעכשיו זה יכול כבר לתת תחושת מחנק.. תלוי איך את ומה מעסיק אותך אבל עלי זה היה מכביד...
בכל מקרה בהצלחה גדולה בכל דבר שתבחרי!!!!
מוזמנת להמשיך להתייעץ♡♡♡
שתהיי זכאית להארכת חופשת לידה אם את לא עובדת שם 12 חודשים.
זה משהו שכדאי לקחת בחשבון.
לגבי שאר הדברים - אני קצת נותנת משקל אחר כאן לדברים, אבל בעיניי ממש חשוב לחשוב גם על הטווח הרחוק, ולא רק על הטווח הקרוב.
ברור שהשיקול הנפשי משמעותי וחשוב.
אבל מה לגבי ביטחון כלכלי לטווח הרחוק?
פנסיה?
קידום מקצועי?
אין כאן נכון או לא נכון
אבל חשוב לקחת גם את הדברים האלו בחשבון
שזה לא נכון לעבוד כל כך הרבה שעות ולשים תינוק בן 4 חודשים במעון.
אחרי שנים שכן עשיתי את זה...
מה שמתאים לך.
אני לא באתי להגיד מה נכון.
אבל זה כל חשוב לחשוב על זה ולקחת את זה בחשבון.
אם זה נלקח בחשבון ועדיין הוחלט שזה שווה את זה, מהמם.
אבל לפעמים לא מספיק חושבים על זה, ואחרי 20 שנה מצטערים על זה
ייעוץ פנסיוני?
אני לא מספיק יודעת להגיד.
אבל כן יודעת להגיד שזה משמעותי
והרצף משמעותי, כי אם אין הפרשה לפנסיה במשך כמה חודשים, הביטוח מופסק או משהו כזה.
ויש משמעות גם לוותק
וגם ליכולת להתקדם (לא מבחינת תפקיד ניהול, אלא מבחינת מימוש ועניין).
נראה לי לפני כמה זמן מישהי כאן כתבה שבמשך שנים היא לא עבדה בצורה רציפה, בגלל לידות וטיפול בילדים. ועכשיו היא מחפשת מה היא יכולה לעשות.
זה בסדר גמור לעשות בחירה להישאר בבית, לטפל בילדים, לחיות בקצב איטי יותר. באמת שזה לגיטימי ויש בזה גם יתרונות מאוד גדולים.
אבל כדי לא להרגיש החמצה או מרמור בהמשך, בעיניי ממש חשוב להבין שיש לזה מחיר, ולחשוב האם מוכנים לשלם אותו. ואם כן, לקבל אותו בלב שלם.
את מבינה?
במצב דומה עם בעל במילואים, עבודה חדשה והריון עם 4 ילדים בבית..
לדעתי הכי חשוב לדבר עם ההנהלה ולבקש להחיל בבוקר בנחת, אפשר להגיד שתשתדלי להגיע בזמן אבל את מעדכנת ומבקשת שבגלל המילואים את רואה שלפעמים זה בחצי שעה איחור..
נכון שנס שקיבלו אותך אבל דווקא זה אומר שצריכים אותך וחוץ מזה שהנפש חשובה יותר מהכל במיוחד שזה לא העבודה שהכי עושה לך את זה בעולם..
אני ממש הסברתי את עצמי ומאז מתנהלת לפי זה (מאד משתדלת אבל גם באיסופים צריכה לפעמים לצאת מוקדם) ומבחינתי זה הדבר הנכון ואם לא טוב להם- זה ההשתדלות שלי ואם יפטרו אותי זה יהיה לטובה ואני ישאר בבית בנחת..
ומחזקת אותך שהכי חשוב את והילדים! יותר מכל עבודה ופרנסה שיש!!
כל אפצ'י מביא איתו חבילה
וזה מתסכל
אפשר לנסות לחזק עם תרגילי קיגל
אחרי הלידה ממש חשוב ללכת לפיזיותרפיסטית של רצפת האגן ולקבל הדרכה איך לחזק את כל השרירים שם