פורום הריון ולידה (עמוד 2752)

חיבוק!!
לא
ממש אל תכעסי על עצמך!!
נשמה!! זה ככ מובן
הרבה מאיתנו עושות המוןן בדיקות הריון (או לפחות זה מה שאני מספרת לעצמי🙃 שכולן ככה.. אבל הי, לפחות שתינו באותה סירה.... )
ב'ה
וואו
שתהיי בריאה! יש לך פיצים בבית, שלוש ושנה ורבע זה עוד תינוקות... והכמיהה הזו לעוד אוצר היא לא מהעולם הזה.....
חיבוק גדווול על הבאסה שהתשובה שלילית ועוד אחרי שככ התאמצת בחום הזה לקנות...
ולהבא
אולי להחליט שבודקת במינון נמוך יותר? או נגיד להחליט שאת החבילה שיש בה חמש בדיקות (אם זה מה שיש לך) את קונה לחודשיים הבאים אז אם נגמר את לא קונה עוד עד זמן מסוים.. להעמיד לעצמך קצת גבול בעניין הזה.
וממש חיבוק מותק💞
יאללה לכי תתפנקי על איזה ארטיק
או לפחות כוס מיץ תפוחים בחום הזהההה

כמה כסף מבזבזים רק בגלל חוסר סבלנות של 3- 4 ימים
ושלא נדבר על הפסים המדומיינים האלו שיש לפעמים
מאחלת לך שתזכי בקרוב בקלות ובבריאות

למה שלא תזמיני לך סטוק של בדיקות מאליאקספרס?

ככה תוכלי להתפרע ולבדוק כל זמן שבא לך...

לי אישית זה עזר מאוד והרגיע אותי. אני יודעת שיש כאלה שזה רק ילחיץ אותן. תחשבי איך זה יהיה בשבילך

קניתי בדיקות בפחות משקל לבדיקה..

מגיע עשרות בחבילה..

בעלי צוחק עלי שאני לא מתפנה בלי בדיקה ביד..

שנית, תהני מהילדים שלך ותרפי..

ה' נתן לך כבר 2, תהני מהם.. תגדלי אותם.. תטפחי אותם.. תשקיעי בהם..

כשיגיע הזמן, ה' ייתן לך עוד אחד ואז תביני כמה התזמון היה מדויק עבורך..

אי אפשר להילחם בזמן שנקלטים.. וכשנלחמים מאבדים הרבה דברים באותו זמן.. את ההנאה מהגידול.. את ההנאה מלהנות מגוף שלא בהריון.. את ההנאה מהזוגיות.. ועוד הרבה..

תנסה לשים את זה בצד.. לומר לה' שאת בידיים שלא.. להתפלל חזק.. ולהנות מהזמן ומהמשפחה המדהימה שלך..

בהצלחה..

נ.ב- הייתי שם.. התובנות מהתקופה שהתמודדתי.. כולל הפלה..

להגיד לך להרפות לא יהיה חכם כי זה כל כך קשה
לי מה שעוזר זה להשליך הכל על ה לדבר אליו ורגע אחד להרגיש איך האמונה חזקה בי ולצחוק ורגע אחכ לבכות כי כואב לי הלב כל כך..
מאחלת לך כל הטוב שבעולם והלוואי והישועה תגיע בקרוב בקרוב

ממש עודדתן אותי אני אקח את כל מה שאמרתן לתשומת ליבי

העניין הוא שמחו"ל לוקח הרבה זמן יש דברים שהזמנתי לפני חודשיים ועדיין לא הגיעו

ומחילה
אבל בעיניי בגיל 23 עם 2 צפופים, זה לא פורפורציונלי לומר 'רע לי' ולהיות בלחץ כל כך על השלישי, וללכת חצי שעה ברגל עם ילדים לפני איחור בשביל לקנות בדיקה. זה מוגזם. ממש.
ומתנצלת, אבל אני לא חושבת שהיית משתפת את חברות שלך בזה כי הן היו מגיבות באין לך למה למהר. בפורום משום מה מגיבים באהדת יתר כלפי כל מי שרק רוצה, אפילו אם היא מנסה רק יומיים, אבל לפעמים צריך גם פורפורציות.
תהני ממה שיש לך בבית, חבל.

אני חושבת שזה נובע גם ממצב משפחתי חמותי כל פעם שרואה אותי שואלת אותי אם אני בהריון כבר ואני הכלה הכי צעירה..אין לי מושג למה היא מחטטת אבל כן קצת מפריע לי מה חושבים עליי.לצערי

אישית אני גם מאוד רוצה כרגע עוד אחד  כי לקח לי גם בקודמים זמן להיקלט שנה וחצי. שנתיים.אני משתוקקת לעוד

אבל תודה לך כי תכלס זה באמת לא פייר לומר שרק לי כי רק טוב לי !

יקרה!

כותבת לך מכל הלב-

זה לא בריא ולא תקין שבמצבך, צעירה עם תינוק! בן שנה ורבע ועוד פעוט בן 3,

כבר כ"כ רע וקשה בגלל בדיקה שלילית..

זה יכול לקחת זמן. ומה הלחץ? 

 

(ולגבי חמותך-שימי פס. תעבירי דרך בעלך מסר שזה לא נעים ולא מתאים

 מי היא שתחטט לך ועוד שלפני שנה ילדת רק? )

 

ממליצה לך לנסות בכל צורה

למצוא איך למלא את חייך בעושר וסיפוק פנימי.. (את עובדת? יש חברות? יציאות? תחביבים?)

להרפות, להנות ממה שיש. ואני יודעת שזה קשה כשרוצים..

ויש לך תינוק! תהני ממנו! מהזמן שאת פנויה אליו ולא עסוקה עם כאבי הריון ותינוק נוסף!

 

וכשזה יבוא-זה יבוא.

בעז"ה. בזמן הטוב והמדויק ביותר עבורכם.

שבת שלום!

האמת שאני לא עובדת ואין לי חברות אני בבית כבר שנים עם הקטנים וצודקת אני צריכה לשנות גישה ומתי שיבוא ההריון יבוא..אני לא בלחץ אבל חושבת על זה הרבה לאחרונה

גם כשנמצאים בבית עם הילדים, מאד חשובה שתהיה גם חברה

אשרייך על הרצון העז לעוד נשמות קדושות אבל לא צריך להילחץ ככה. השם ייתן לך עוד הריון מתי שיהיה הכי נכון עבורך.
תהני מהשניים שיש לך הם באמת קטנים וצריכים את מלוא תשומת הלב

למה רופאים לא מספרים על זה כנראה בגלל שהיום יש את הנובהרינג שפועל על אותו עיקרון רק שהוא פנימי לא רואים אותו אין בעיה להוציא ולהחזיר בזמן הטבילה במקווה אולי יש גם עניין של כסף..
שאר ההבדלים בין מדבקה לגלולות כתובים לך בדף שהעלת
בקשר להנקה לפי מה שידוע לי היא כמו גלולות משולבות והיא עלולה ליבש את החלב

קודם כל היו לי עם זה הרבה בחילות, במיוחד אחרי שהחלפתי למדבקה חדשה.

לקח זמן להתרגל, בהתחלה המדבקה קצת הציקה, בסוף התרגלתי.

צריך להקפיד לשים את המדבקה במקום שאין שיער בכלל , לגלח טוב לפני.

וזהו, בגדול אחרי שמתרגלים זה נחמד

היתרון של זה שלא צריל לזכור כל השבוע לקח. גלולה, התופעות לוואי אותן תופעות

א. השתמשתי לא בהנקה, זה מניעה  יעילה אבל- עשה לי גרד מטורף באזור של המדבקה ו'צלקת' בצורת המדבקה

ב. לגבי הנקה- התייצתי עם רופאה שאני לגמרי סומכת עליה שאמרה לי שזה יגמור לי על ההנקה ללא ספק...

שיהיה בהצלחה

מקפיצה!!
פחד אלוקים.

מקרים חריגים כמו חשד לחוץ רחמי או סיבה מסויימת לבדוק הכפלה.

באופן אישי אני לא עושה

סביר להניח שהיא תשלח אותך לבדיקות דם.

בהריון האחרון לא עשיתי בטא.
אבל אני תמיד עושה עם כל הבדיקת דם.

זה קבעתי כדי שיהיה לי, פשוט התורים כאן הם רק לעוד שבועיים.

לפחות במרפאות שאני מכירה.

 

במרפאות אחרות זה הרבה יותר זמין, רק אצלנו איכשהו לא התאימו את כמות הבדיקות לכמות המטופלים

כי אצלנו גם תמיד מחכים אז למה קבענו ??

רק בדיקת הריון ביתית.
אם אין איזה עניין מיוחד ממש אין צורך.

לא מזמן עברתי הריון חוץ רחמי.
לא הייתי מגלה את זה בשלב הזה אם לא הייתי עושה בדיקת בטא.
לא היה לי כאבים עד שלב יחסית מאוחר.
ובגלל שב''ה גילו את זה בשלב יחסית מוקדם, היה טיפול של זריקה, ומעקב נורמלי ובנחת.

היי גמאני עברתי הריון חוץ רחמי לפני שנה נקלטתי להריון עם התקן ..
ואני מנסה כבר 9 חודשים להקלט להריון ..
משהי התנסתה בזה בעבר אשמח לשמוע ..
במקביל התחלתי לקחת מסטיק תימני בתמצית ...
מי יודעת להמליץ לי עם זה עוזרר ...

אני עם התקן וכל כמה זמן מנקר בי החשש..אולי בהריון. עד עכשיו כל הבדיקות היו שליליות.

היו לך כאבים?

וכמה זמן זה יכול להישאר בחוץ אחרי החימום?

מה שבתי123 אמרה

איך את מרגישה? ואיך עבר?

אם זה פס חזק וגם עוד לא קיבלת מחזור, רוב הסיכוי שמדובר בהריון

divuah.a7@gmail.com

שלחתי
חוצפה של חצופים

@ימ"ל
או
@ענבל
דרך שיחה אישית או מסר.

למדתי !!!!!

לק"י

לא כולם חושבים שיש בעיה לפנות לבני המין השני באישי.
לא אצל כולם זה אולי נובע ממניעים רעים, אבל תמיד כדאי להזהר.

אם משהו לא נעים לכן בשיחה- תחסמו, בלי להרגיש לא נעים מזה.
ותמיד אפשר לפנות ולדווח הלאה לאחד המנהלים.

ערב נעים

את מזלם🤮

לק"י

אני פה כבר כמה שנים, ולרוב לא פונים אלי גברים בכלל באישי.

ואם מישהו פונה בשאלה סתמית ואומרים לו שזה לא מתאים, והוא עוזב- לא רואה סיבה להתלונן עליו, ולא להלחץ מזה.

אם השאלה באישי היא בנושאים אינטימיים או אישיים, מציעה לא לענות ולחסום (ולדווח למישהו מהמנהלים).
גם אם כתוב לניק בכרטיס האישי שהוא אשה. אין לדעת אם זו אכן אשה או גבר. בעיקר אם זה ניק בלי הודעות בפורומים.
(כמובן שזו תמיד יכולה להיות אשה תמימה, אבל אני מציעה להזהר ולזמור על עצמיכן. רק בלי להלחץ אם מישהו פנה באישי).

עניתי שנשואה ולרוב זה עובד.
יכול להיות שזה דווקא דרך לרווקים להכיר ואז זה אחלה

לק"י

ויש פה הרבה זוגות שהכירו.
אנחנו זוג כזה (אבל הכרנו דרך פורום, לא רק משיחה אישית).

החלטתם להכיר פנים אל פנים?

לק"י

בעלי כיום פנה אלי באישי בעקבות הודעה שכתבתי בפורום והציע לי לצאת איתו.
לא ברור אם זה היה ברצינות או בצחוק. אבל אחרי שביררתי עליו, התחלנו לצאת.

לק"י

נשאל שוב. באמת מעניין מה עבר לו בראש🤣

מי שהכיר אותו בזמנו בפורומים הכיר אותו כבנאדם שכותב בציניות....

לק"י

הניק שלו זה אריק מהדרום.

הריון ראשון?

מה עצמת הצירים? ומה האורך שלהם?

יתכן וזו התחלה של לידה,
גם יכול להיות שאלו צירים שיעברו לאחר מנוחה.

בכל מקרה, נסי לישון, או לפחות לנוח.
אם זו לידה, תצטרכי כל טיפת כוח
ואם לא, יתכן והמנוחה תקל עליך

מאד יכול להיות שזאת לידה. אצלי היא התחילה ככה וכל הזמן חיכיתי לצירים הסדירים והארוכים שלא הופיעו.. מה שגרם לי בסוף לצאת זאת ירידת מים כי כמוך גם אני חשבתי שזה עוד לא מעיד על לידה. כשהגעתי היתי עם פתיחה 2.5 וילדתי תוך 5 שעות (לידה ראשונה). יש מצב שהמהירות היתה בגלל בירידת מים ויש מצב שבלי קשר. אם יש לך לאורך זמן צירים שלא מפסיקים לדעתי תסעי. כל אישה והגוף שלה. אצלי גם הצירים הכי עוצמתיים שהיו ממש סמוכים לשלב הלחיצות לא היו ארוכים יותר מחצי דקה.

קשה לי להבחין מתי הציר מסתיים
כל הזמן יש כאב חלש שמתחזק ואז הרפייה

אם הצירים אמיתיי סיכוי טוב שהמקלחת לגביר אותם ואם הם לא סיכוי שהיא תחליש אותם..

אני עם משפחה בגודל דו ספרתי ועדיין לא יודעת להבחין מצי הצירים אמיתיים..

אחד ההבדלים הוא כשכהצירים אמיתיין את לא יכוחה לעשות כלון ול כדי הציר ואפילו לא לקרוא/פלאפון/ללכת/לדבר אלא חייבת לגייס את כולך לתוך הציר, וזה ממש מעייף ואותי גם מצמיא.
כשאני במצב כזה, ומרגיש שממש עובדת קשה בכל ציר זה מבחינתי הסימן שזה באמת זה.. אבל תמיד אני בשבועות שלפני ממש חושבת שזה זה ורק בדיעבד מבינה שלא..

בהצלחה ובקלות!

ולכי להתקלח ולישון ולשמור כוחות ללידה..

שיהיה בבריאות!

ומצטרפת להמלצה למקלחת טובה ולנסות לישון.

ויכול גם לא ככ..

הייתי עם צירים כל הזמן כמעט, בהפרשים משתנים, משבוע 38, ויתרתי ב40+6..

אומרת לא כדי לייאש, אלא כדי שתדעי שזה תקין שזה לוקח זמן..

באמת לא ידעתי שיש דבר כזה..
נשמע לא קל בכלל..
וכל הכבוד לך שאת נשמעת בשיא כוחותייך..

הרבה הצלחה ובריאות טובה..

זה באמת לא קל בכלל..

מקווה שבזכות המודעות נשים יעברו את זה יותר בקלות מבחינה נפשית לפחות

איך פעם הייתי המשוגעת של המשפחה והיום יש לזה יום מודעות!!! התקדמות מדהימה

אז יש לזה שם..
ואפילו יום מודעות,
אבל עדיין חסרה המון מודעות..

שינוי לא קורה ביום אחד

אני חושבת שהנסיכה של אנגליה העלתה את זה המון למודעות,שלא באשמתה

וחיבוקים לכל הגיבורות. אין לי מושג איך אתן עושות את זה

כרגע בשבוע 25
עד עכשיו הייתי מחוברת לאינפוזיה ...
עכשיו מנסים לעבור לכדורים ולשרוד. תתפללי עלי שזה יצליח

מליוני חיבוקים. פשוט גיבורת על!

לא בחרתי להיות גיבורה..

חושבת שרוב הגיבורים לא בחרו בזה. והיו מעדיפים לחיות בשלווה.

בשביל האחרות, רק מודעות ❤


יום המודעות להיפראמזיס גברדרום, משתפת מה 3> שלי... - הריון ולידה


אז היינו יחד,

ושבועיים אחרי זה אני מתחילה להרגיש מוזר, בחילה דקה שאיתך כל הזמן. תולה את זה במצב לחץ בעבודה ושסוף הסטאז' מתקרב, יום אחר כך מקיאה את נשמתי בבוקר, בטח סתם ווירוס. האיש שלי אומר לעשות בדיקה, שום דבר, אני לא בהריון בכלל, וחוצמזה שעדיין לא הגיע האיחור. הולכת לסופרפארם, קונה את הבדיקה הכי אמינה, שמגלה ארבעה ימים לפני האיחור.

מגיעה הבוקר, עושה בדיקה, מכינה אוכל, הוא מגיע ומחבק חזק חזק, אבל אני רצתי להקיא, הריח שלו נורא.

ידעתי שאני בהריון עוד לפני הבדיקה.

ככה התחיל ההריון שלנו.

אין דרך להסביר את הדבר הזה, היו ימים שהייתי מקיאה 32 פעמים ביום, ביקור בטרמ בצהריים בעקבות דם בהקאות, בערב ובלילה נסענו לעיר אחרת כי זה רק המוקד שהיה פתוח, לילות שלמים שהיינו מבלים מחוברים לנוזלים ולתרופות שנותנים לחולי סרטן. חצי ישנים חצי ערים.

והזוגיות...

בהתחלה, היה המון כעס, חוסר הבנה, והחמות... שהיתה אומרת משפטים כמו 'תחשבי טוב זה נפשי', פסיכולוג, טיפול במוח אחד, רפלקסולוגיה, דיקור סיני, מחשבה חיובית, הכל! 'את מתכחשת להריון'..

אצלו במשפחה כולן היו מרגישות טוב, אפחת לא ידעה בחילה אחת, ומגיעה הכלה ועושה בעיות לבן המוצלח ועדין הנפש שלהם...

מספרים לאחים בשבוע 9 כי אינסיכוי להסתיר. כולם רואים, שומעים, מעדכנים שהם שומעים...

חמישה חודשים לא עשינו שבת אחת בבית.

לכל דבר יש ריח, לכל דבר!

למים, לבית, לאיש שלי, לי, לאמבטיה, לאריחים של האבטיה! לא משתמשים בבושם, קונים דאודורנט טבעי בלי ריח, בלי מרכך כביסה, כשמבשלים אני רצה לשירותים, ובורחת החוצה.

חלישות אדירה, עייפות, בחילות בחילות בחילות בחילות בחילות בחילות. כל היום, כל הלילה, כל דקה. נסיעות סיוט, בית סיוט, זוגיות סיוט, אני סיוט, עבודה סיוט. כולם במשרד ידעו שאני מקיאה בשירותים. לא היה דרך להסתיר, ומי רצה בכלל להסתיר..

עזבתי את העבודה, בין טרמ אחד לשני ניסינו לחיות חיים נורמלים של זוג צעיר.

ניסינו. לא הלך.

ההקאות הפכו בלתי נסבלות, משבוע 18 שמירת הריון בעקבות צירים מוקדמים בגלל איבוד נוזלים. האחיות והרופאים היו החברים הכי טובים שלי.

נלחמנו בשיניים.

זה הקאות שלא עוברות עם לימון וג'ינג'ר, זה רק עושה הקאה בטעם מגעיל.

זה הקאות שגורמות לך לאבד את מי שאתה, את הזוגיות שנדחקת לפינה, את הבעל.. ומי חושב עליו בכלל...

מסכן שלי.

כל ההריון זה נמשך, לא נעצר לרגע.

לרגע. לא היה יום שלא הקאתי, לא היה!

בימים של 2-3 פעמים ביום זה היה נחשב יום טוב.

עד ללידה הקאתי. וגם בלידה.

והמיילדת אומרת שזה סימן טוב כי הלידה מתקרבת...

ויום אחרי הלידה קמתי, ואין כלום. \

חזרתי למי שאני.



והיום אני לא מסוגלת ללבוש את הבגדים של אז, ושום אוכל של אז, והבושם שלי ושלו והמרכך של אז מזכירים לי בחילות נוראיות אז אין סיכוי.

והכי קשה שזה נהיה שיקול בילדים הבאים שלנו, כמה, מתי, ואיך.



רק אל תגידו לנו שזה פסיכולוגי, ויש נשים שסובלות יותר, ותתעניינו, ותדאגו גם לאיש שלנו, אנחנו לא שם כדי לעשות את זה.

והעיקר,

אל תשימו בושם, זה עושה לנו בחילות

, יודע מה עובר עלינו למרות שהוא גבר, למרות שהוא רופא, היו רופאים מדהימים שפגשנו בשעות הזויות במיון והיו כאלה שלא מכבדים אותם ואת המקצוע המכובד שהם אמורים לייצג.
דמעות. רק שיגמר כבר ההריון הזה בטוב וזהו.
פעם שניה, לא מאמינה שבחרתי מרצון להכנס לסרט הזה שוב, שחיכיתי לזה, הטראומה קיימת. זה מלווה כל יום וימשיך גם לאח"כ. לכל מי שסביבי.
לבעל האהוב שלי, שהוא שותף מלא בכל הדבר הזה,
ההריון עכשיו יותר טוב מהקודם, אין את הכעס והאכזבה מהאישה שהיתה לו ובהריון היא הצל של עצמה.
עכשיו, זה קשה, עדיין , ואפילו מאד.
אבל בהריון עכשיו, למדנו מה עושה טוב ומה לא, ליסוע לעירוי נוזלים בהקאה ה20 ולא לחכות ל40 ושלא אוכל לצאת מהרכב אז הוא סוחב אותי למעלית, למדנו לאכול דברים מסוימים, לשתות בכפיות ולא בבת אחת, לקחת עירויים כל שבוע בקביעות למרות שמרגיש שמתחילים להרגיש קצת יותר טוב (10 הקאות ולא 30....)
יש ימים שאת רוצה לישון עד סוף ההריון, שמשהו ירדים אותך ולא תרגישי כלום, גם נשימות עושות בחילה, אז אם אפשר גם בלי לנשום.
יש ימים שאת פגר, מרגישה מת מהלך.
הכל נורא.
בכי וכאב לב אינסופי.

מי ששם יבין,
מי שלא,
שיהיה אמפתי ,
שלא יגיד שזה פסיכולוגי,
שזה בראש שלנו,
שאנחנו סתם בהריון וכולן סובלות.
מקווה שלא תהיו שם,
אבל אם כן,
תדעו שאתן לא לבד .
זו מחלה שעוברת אחרי 9 חודשים.


וזה מה שהרופא כתב:


גיא טווינה
איריס פינק. לא פגשתי אותה מעודי, אבל אני מרגיש שאני מכיר אותה בערך מיליון שנה. איריס, היא 50 פעמים ביום כפול תשעה חודשים. תנו לי להסביר לכם...

אני מתבונן בתמונה, ומנסה להבין מה מציק לי... יש שם אישה הריונית, מטופחת ומחייכת. אז מה לא מסתדר לי? העמוד הזה בצד עם האינפוזייה? נו, לא מעט נשים בהריון טופלו באינפוזייה. במה היא שונה?

ואז התחיל לנחות לי. איריס היא חלק ממציאות אבסורדית לחלוטין שקיבלה את השם היפראמזיס גראבידרום - הקאות יתר בהריון. עכשיו תגידו לי, מה אתה מבלבל את המוח, זה הרי קלאסי, בסרטים הם מתנשקים, ולמחרת היא סובלת עם שני פסים בסטיק...

אז תגדילו את התמונה בבקשה, תסתכלו לאיריס חזק בעיניים. היא עייפה, חלשה. היא נראית מיובשת, ולמרות זאת - היא מתאמצת לחייך. היא לא שותה, ולא אוכלת. ההזנה שלה ברובה תוך וורידית. התגובה שלה, כפי של נשים רבות, היא קיצונית לכדי 40-50 אירועים כאלו ביום, מה שמוביל לא רק לסבל נפשי ופיזי רב, אלא גם לפגיעה בזוגיות, במשפחה, ומעלה את הסיכון להתפתחות דיכאון לאחר לידה.

איריס לא לובשת פיג׳מה, היא לא מאושפזת. היא עכשיו פונה אליכם, אתם, הרופאים, האחיות, כל המטפלים הרפואיים והפארא-רפואים. היא התעקשה, למרות קילומטרים של סבל, להתאפר, ולשבת בשמלה יפה, באור השמש. למה? בשביל שתתייחסו אליה וחברותיה בכבוד ולא בזלזול. כשהן מגיעות באמצע הלילה למיון, ואתם כועסים שהיא באה להקיא במיון, תזכרו שהיא החליטה לצאת למיון, או יותר נכון - שמישהו הרים אותה על ידיו, כי היא מרגישה שהגוף נקרע לשניים, והיא בטוחה שמחר בבוקר היא לא תתעורר. כשהיא ו״חברותיה״ לסבל הנוראי הזה מתאשפזות, אל תתייחסו אליהן בזלזול בביקור רופאים, הן יותר מסובכות, ויותר סובלות, מרוב המנותחות. על זה, הן בהריון, שלא נשכח לרגע. כשהן פונות לשירותי הבריאות ונלחמות על עירוי ביתי, תבינו אותן, הן תשעה חודשים כפול חמישים פעם ביום. לא תאפשרו להן עמוד, נוזלים, מולטיוויטמינים ואחות?

ומי שיושב בביטוח לאומי - השם שניתן להפרעה הזאת יפה מדי. צריך לקרוא לה ״נהרס לי ההריון - אין לי חיים - אני סובלת - אני לא אוכלת - אני מדוכאת - אני לא מתפקדת כלל - אני לא מעוניינת להיכנס להריון יותר - אף אחד לא מאמין לי שאני מותשת״. אתם מבקשים מהן לקחת ימי מחלה במקום אישור שמירת הריון? אתם שולחים אותן לרופא תעסוקתי? נראה לכם שהן יכולות לשבת או לעמוד כך בעבודה, כשבבייתן שלהן הן מפורקות?

היפר-אמזיס גרבידארום, הקאות יתר בהריון. אי אפשר למנוע את זה, בלתי אפשרי לטפל ולשלוט בזה. אל תאפשרו להן להיות 50 פעמים ביום כפול תשעה חודשים. כל מה שהן צריכות זאת הכרה של שירותי הבריאות, אחות שתגיע הבייתה להרכיב עירוי נוזלים ומולטיוויטמינים, וקצת תמיכה מביטוח לאומי, הן חולות לא פחות, ואף יותר מכל אחת אחרת.

15/5 יום שישי - יום המודעות, אנא שתפו שנצליח להעלות הנושא לסדר היום. זה לא היפראמזיס, זה 50 פעמים ביום כפול תשעה חודשים.

ד״ר גיא טווינה
מומחה ליילוד וגינקולוגייה
מנהל מרכז בריאות האישה, באר-שבע
שירותי בריאות כללית

איזו מסירות נפש אמיתי להביא חיים לעולם,
איזה מסע קשה וכואב.
לא, את לא שקופה חלילה, זה חוסר מודעות.

את בקבוצה בפייסבוק?
אם לא את מוזמנת ממש...
רני פתחתי פייסבוק במיוחד בשביל זה. ולא מתחרטת. זה נותן לי מקום שפוי שאפשר לדבר ולפרוק בו עם נשים שיבינו, ויכבדו, ויחבקו. והעיקר - לא ישפטו.

לגמרי לא מבינה איך אפשר לעבור את זה..
מעריכה אתכן כלכך!

הרבה בריאות!
הלוואי ימצאו לזה איזו תרופה או משהו שייקל משמעותית ❤

אבל אנחנו פשוט נמצאות במצב הזה,
ואין ברירה אחרת..
או לשרוד בעל כורחנו עד הסוף, או ח''ו להפיל (והיו דברים מעולם.. יש מצבים שבהם יכול להיות שאפילו רבנים יתירו כי האמא ממש בסכנה).

אז אנחנו פשוט מנסות לשרוד כל יום את אותו יום,
אמרתי לבעלי אינספור פעמים שאני רוצה פשוט להתעורר בלידה..
לישון עד אז..

הלוואי שתהיה לזה תרופה.
כרגע, מה שאפשר לקבל זה רק טיפול תומך - נוזלים, תרופות שמקלות על הסימפטומים (או שלא .) ,
ולפעמים גם מזון מפורק ישר לווריד בנוזל..

קודם כל נשמה את לא לבד, אני מצפה כמעט שנתיים
כרגע בבירורי פוריות, ובדיקות.

קודם כל 7 חודשים זה כלום זמן! יש לי חברות שנקלטו אחרי שנה /שנה וחצי שנתיים.
הכול יכול להיות, וזה יכול לקרות בכל חודש

כך אני מעודדת את עצמי, הקב"ה לא שוכח אף אחד, גם תורך יגיע! את תראי.

תהני מהזוגיות עם בעלך, כמה שזה קשה
תתחילי לחשוב על זה אחרי שנה. את עוד צעירה, יהיו לך המון ילדים!!!!

עוד הצעה- שלי אישית עוזרת, אני קוראת כל מיני סיפורי ניסים וזה נותן לי כוחות, ומעודד
שהקב" ה כל כך גדול, שמה זה בשבילו להביא לך ילד?
ברור שהוא יכול!!!!

אוהבת!!

האכזבה תמיד מגיעה יחד עם המחזור, שהוא באסה בפני עצמו בלי קשר. אז זה באמת גרוע. לא זוכרת מה עשיתי, הייתי בדיכאון וראיתי סרטים.
שהקב"ה ישלח לך ישועות ונחמות במהרה.

כל כך קשה שגם אסורים בנוסף לכל
חיבוק מרחוק!
תעשי משו שיפנק אותך.. אמבטיה, כוס קפה עם עוגה, הליכה בחוץ עם בעלך

מבינה כל כך על הציפיה!

ברוך ה' יש לי ילדים , אבל החלטתי שאני רוצה עוד אחד ולא הצלחתי במשך 7 חודשים , ברגע ששיחרתי במחשבה שמה ומתי שצריך לקרות זה יקרה.
ובאמת ככה היה . מאחלת לך חודש הבא להיקלט!!!

אמנם לקח שלושה חודשים משהגענו אליו עד שהייתי בהריון (אחרי שנתיים וחצי בערך עם ביוץ לפני טבילה וגם IVF בהדסה), אבל החודשים האלה היו בגלל שהוא הצליח לדחות לי את הביוץ בקלות ונתן צ'אנס לטבעי.

אז - אמונה והשתדלות, בעיני.
בשורות טובות, ישועות ונחמות.

כל אחת בזמנה. מה שהקב"ה מחליט.
עד שנה- שנה וחצי אם את צעירה זה בסדר גמור. מה יתן לך לדעת על בנות אחרות?

בכל חודש גם אם נמצאים ביחד בדיוק בביוץ יש סיכוי של 20% להיכנס להיריון גם אם הכל בסדר. הקב"ה מחליט מתי הזמן הנכון והמדויק לכל אחת. כל אחת היא שונה ומתאים לה בזמן אחר

את רוצה להיות אמא כמו כל אישה .
ולמה את לא נפקדת?
יכולות להיות כל מיני סיבות.
1. לחץ גורם מאוד מרכזי.
2. ביוץ מאוחר או מוקדם מ די.
3. סטטיסטית רק 20 אחוז גם שהביוץ בזמן ואין בעיה מצליחים להיכנס להיריון. זה לא תמיד כזה פשוט. לרוב בכלל לא. לוקח לגוף לקלוט את הזרע.. תני לגוף את הזמן שלו.
את בעזרת ה' תהי בהיריון. אבל הלחץ לא שווה את זה הוא מעכב אותך.. אני מבינה וזוכרת שאת מעל גיל 30 או מתקרבת לגיל והלחץ גובר. אני ממליצה לך להחליט להרפות לגמרי לגמרי... להיות עסוקה במשהו אחר... מניסיון שהייתי עסוקה במשהו יותר מדי.. נגיד שהפלתי. כל הזמן התעסקתי אבל למה זה קרה לי וכו. וכל הזמן נשאבתי לזה אז לא השתנה כלום שהרפיתי. שכבר לא היה יאכפת לי' ההיריון היה תקין.. תרפי אחותי.. תרפי. זה יכול לעזור פלאים. איך מרפים? עושים דברים שאוהבים לגוף ולנפש.. מתעסקים במשהו אחר. אומרים לה' די. אני לא יכולה עוד. אין בי כח . מעכשיו זה בידים שלך... כמובן שאם בהמשך יהיו בעיות ללכת ולבדוק. עכשיו זה לא הזמן.
עכשיו הזמן להרפות

ולדעת שאם לא החודש, בעז"ה חודש הבא, או זה שאחריו,
ובכל מצב, אם ה' החליט שעוד לא, לדעת שזה כנראה הכי טוב בשבילך כרגע, גם אם זה לא נראה.
גם לי לקח כמהה חודשים טובים להקלט, והידיעה הזאת שנה רוצה בשבילי את הכי טוב ממש עזרה לי.

אחרי 11 חודש וחלק אחרי שנתיים.
מה יתן לך המידע הזה?

ואז אחרי הלידה הראשונה נכנסה מיייד כשהיו מותרים

חשבתי כמעט שנה... את חייבת להחליט שאת נירגעת.. אולי דיקור או רפלקסולוגיה.? העיקר תנשמי

שני גם להבין שזה תקין וגם לחשוב על זה שזה הזמן היחיד שיהיה לכם בתור זוג בעז"ה זו ממש מתנה מה' אחרי זה זה רק כשהילדים עוזבים את הבית
ההנחיה היא אחרי שנה של נסיונות ללכת להבדקת (למרות שגם אם זה לוקח יותר זמן עדיין יכול להיות שהכל תקין)
ואם את מעל 35 אז אחרי חצי שנה
מאחלת לך שזה יהיה ממש בקרוב הכי בקלות ובבריאות

אני לא דתייה.. וזה לא שהתחתנו כשהכרנו.... אני כבר יותר ממוכנה

ההריון בא בקלות והלך בקושי רב
ואז היו לי כמה שנים של קשיים

קחי את הזמן בסבלנות... זה יבוא...
תהנו אחד עם השני ותחזקו את הזוגיות הילד יגיע לבית בנוי ושמח

תרפי. זה יבוא כשלא תחשבי עלזה

קשה לא לחשוב על זה ולבדוק ביוץ במשך החודש

אותך.
את נלחצת וזה לא עוזר להעלות את הסיכויים.

עזבי את כל הבדיקות, החשבונות וכל ההתעסקות שרק מלחיצה אותך.

תנהלו יחסים בתדירות סבירה ומתקבלת על הדעת.
לא בלחץ יום יומי, אלא איך שבא ומתחשק.

סיימת מחזור, שבעה נקיים, טבילה - ואז מקיימים יחסים כמה פעמים בשבוע - ולא עושים חשבונות ותכנונים.
נרגעים מהלחץ.
חיים את החיים בלי להתעסק עם הגוף ועם כן הריון לא הריון.

וזה יגיע. תהיי בטוחה שזה יגיע.

לא עקבתי אחרי הביוץ בכלל

נהניתי מכל שיש לנו את הזמן ביחד לפני כל ההורמונים של ההריון. יותר מזה, קיוויתי שזה לא יקרה מיד.

שוב, אם אין בעיה נראית לעין כמו למשל מחזורים מאוד רחוקים או מאוד קרובים או שהשעון הביולוגי מתקתק עקב הגיל

אין סיבה להתעסק עם כלום עד שנה

תהיו ביחד בזמן המתאים המשוער לא צריך בשביל זה בדיקות ביוץ

ידעה מתי הביוץ וכשעשתה בדיקת ביוץ נקלטה ישר באותו חודש.. וגם גיסתי אחרי 4 חודשים בדקה ביוץ ונקלטה יישר

כאלו - אך כדאי לקחת אותם מאוד בערבון מוגבל.

מה, החברה שלך לא קיימה יחסים מלבד ביום הביוץ?
זוג שמקיים יחסים באופן סדיר, כמה פעמים בשבוע מאז ליל הטבילה - אין סיבה שדווקא בחודש שבדקה, נקלטה.

וכך גיסתך.

אם המחזור לא מסודר, או קצר מידי(למי ששומרת טהרת המשפחה וטובלת לאחר הביוץ), כדאי לבדוק ביוץ.
במקרים של מחזור מסודר, וביוץ אחרי טבילה אין מה לבדוק, רק להרפות להתפלל ולשחרר...

לא חושבת שהכרחי המאמץ לבדוק ביוץ וכל המתח הנלווה לכך.

כשרוצים להכנס להריון ומקיימים יחסים בתדירות גבוהה, מה זה משנה אם המחזור לא קבוע? בסופו של דבר פוגעים בביוץ.

הבדיקות נחוצות לדעתי למי שהמחזור שלה פחות מארבעה שבועות ואז באמת יש סיכוי לפספס כי נופל לפני הטבילה.
אבל במחזורים לא קבועים שנעים בין 30 ל 40 יימים ויותר, הסיכוי שהביוץ יחול לפני טבילה, נמוך ביותר.

הרוב הגדול יגידו לך שלא בדקו בכלל

מה אורך המחזור שלך ? אם הוא סדיר תספרי 14 יום לפי הוסת הצפויה ומיומיים לפני זה יש סיכוי שיש ביוץ

הרופא שאין לי סיכוי להיכנס להריון באופן טבעי.

ב"ה אני אמא ל6 ילדים 

ואף פעם, אף פעם, לא בדקתי ביוץ

לא לקחתי כדורים וכד'

וכן, הייתי בלחץ לפעמים

והשתדלתי לחזק את האמונה ואת הזוגיות

כי רק עם זוגיות חזקה ויציבה אפשר לעבור את התקופה הזו...

 

אחותי- את רק 4 חוד' מנסה....

עד שנה אין בכלל על מה לדבר....

תפסיקי לבדוק ביוץ ולחשב סיכויים

תחיו

תנשמו

תחגגו את החיים

תנצלו את הזמן שאתם ללא עול 

תכייפו

תבנו את הזוגיות

פשוט תחיו

 

 

הנוזל ישר אבל זה לא אומר שבלי זה אי אפשר להקלט או הפוך

סתם עושה לחץ ועצבים.

אם ה' ירצה שתכנסי להריון,תיכנסי גם בלי להרים רגליים.
אם ה' ירצהשלא תיכנסי עכשיו להריון, לא יעזור שום דבר, גם אם תעשי סלטה באוויר אחרי יחסים...

יום לא במשך שבוע .. כדי לא לפספס כלום ולמקרה שטיפה הקדים?
מראשון שבוע יום כן יום לא בשבוע הביוץ

תקני נייר צהבהב /ורדרד..
ואז גם את היתרון הזה לא יהיה לך.

נייר צבעוני מסבך עוד יותר ובכל אופן צריך לשלוח לרב וכשהנייר לבן והוא יכול להבחין בדיוק בצבע יותר קל לו להתיר
אבל יש הרבה דיעות בעניין הזה

ברור שעדיף לזרוק בלי להסתכל.... אבל אם בטעות ראיתי ויש משהו מוזר... ואני לא יודעת לפסוק מה זה...שולחים לרב

אם יש מראה לא טהור על הנייר שואלים בדיוק כמו בעד למי שהולך לפי הדיעה הזו
בקיצור עדיף לא להסתכל בכלל ולא להסתבך

אם קרה לי כזה דבר הייתי מתארת לרב מה היה שם....
זה יכול להיות מאוד מלוכלך ולא נעים...
אבל תמיד טוב ללמוד משו חדש!

אבל לגמרי מפדח זה לא שאת טועה... זה לא הכי אמור לקרות כי אמורים לזרוק לעומת עד שזה מלכתחילה נועד להסתכלות...

כמו שאמרת אפשר לנסות לתאר לרב אבל זה לא תמיד מספיק

לפי מה שאני קוראת בספרים על הלכות טהרה, כשהכתם (לא המחזור) הוא על צבעוני אז אין שאלה בכלל.
טוב.. מעניין שיש דיעות שונות.

מקום לא נחשב כתם אלא ראיה כמו על עד לחלק מהדיעות
כלומר אם תניחי נייר על התחתונים ותמצאי כתם זה לא מטמא ולפי הדיעה אצלנו גם נייר לבן זו לא בעיה
הבעיה היא עצם הניגוב זה יכול להיות טישו או מגבת אחרי מקלחת ולא משנה הצבע

תודה החכמת

אם זה אחרי זה כמו כתם (ללא הרגשה)

ויש עוד דקויות

וגם על צבעוני אם זה גדול מגודל של כרטיס אשראי בערך אז זה כן אוסר למיטב ידיעתי

רצוי שידעו שיש כמה דעות כדי לדעת לשאול את הרב

המחזור זו תקופה של זהירות כזאת (הבדיקות, ההכנות לטבילה, ההקפדה על צבעוני, הבדיקות של הפרישה) ובמחזור מורידים רגל מהברקס.. אפשר להירגע קצת חח.. למדתי מזה שלהיטהר זו עבודה ועמל ושימת לב. וטומאה זה משהו ללא עמל והתבוננות. זה סתמי. אבל זו הרפייה....

אבל אמצעי מניעה ידועים כמשבשים..
משפיעים על ההורמונים שבגוף והם בתורם משפיעים על הדימום..
בדקת עם הרופאה לגבי חיבור של טבעות?
אולי שווה לנסות?
אולי יעשה דימום יותר ארוך אבל אולי גם יאריך את הימי טהרה?

אם היא לא "בטטה" באופן כללי לא הייתי דואגת. יש סיכוי שהיא עוד תגיע לזה בהמשך, וגם אם תוותר על זחילה ותמצא דרך אחרת להתקדם - זה לא כ"כ נורא (לפי מה שאומרים בימינו בפיזיותרפיה).

אם את לחוצה מאוד - אז אולי תתייעצי (טלפונית אפילו) עם פיזיותרפיסטית...

האם היא

עולה על 6?

זוחלת גחון?

מרימה פלג גוף עליון על שתי ידיים ישרות?

מסתובבת על הבטן כמו סביבון?

תמקמי אותנו איפה היא נמצאת וכמה זמן היא כבר בשלב שהיא בו כרגע

השאלה אם היא בשלבים הקודמים "לפי הספר",
היא אמורה להרים ראש וחזה, ולנוע "סביב ציר".

אז זה לא איחור מטורף או מדאיג מאוד. אבל זה בהחלט איחור. ויכול לקחת הרבה זמן עד תור לפיזיו.

יכול להיות ש"עד תשעה חודשים" הכוונה ועד בכלל?

על שלב הזחילה ועוברים ישר לעמידה והליכה בגיל המתאים כך שמבלינה התפתחותית זה בסדר
אבל זחילה מאוד חשובה מבחינות אחרות אז כדאי לעודד ולעזור
היא מתהפכת? כבר מסתובבת על ציר?
היא שמנמונת? לפעמים זה מפריע

 

האם זה קשור?

 

הרופא שהייתי אצלו אמר שזה ממש לא דחוף ושעושים את זה רק ליתר ביטחון.

זו הבדיקה היחידה שדילגתי עליה.

עכשיו אני אוכלת ת'ראש.

 

אגב, 

היא כן מתגלגלת מצד לצד.

זה אמור להרגיע אותי?

מנסיוני- עם 2 מילדים שלי, כדאי ללכת לפיזיותרפיה.

רופא ילדים נותן הפניה

קובעים תור לאיבחון.
מאבחנים מה מקשה עליה להתחיל לזחול
מקבלים תרגילים
וחוזרים לטיפול פעם בשבוע שבועיים.

 

לפעמים רק האיבחון מספיק...
ולפעמים נדרש מעקב ותירגול.

 

בדרך כלל אלה קשיים שנובעים מבעיות קלות, וחיזוק השרירים מאוד משמעותי ועזר לילד גם לאורך זמן.

 

אני מאוד ממליצה לאבחן ולטפל. לא כי זה מליחץ, בדיוק להיפך....

 

בהצלחה!

 

ואיך היא גדלה כ"כ מהר??

אובחנה עם רפיון שרירים וגמישות יתר, הפנו אותנו לפיזיותרפיה.

התחילה לזחול בגיל 10 חודשים, ואז נתנה קפיצה.

אז בסוף לא היתה צריכה.

 

בגדול- אם היא בכיוון (מרימה ראש כמו שצריך, מסתובבת בציר, זוחלת אחורה), אז היא תמשיך להתקדם.

אם היא תקועה- אז כדאי פיזיותרפיה.

 

בכל מקרה כדאי לקבוע תור, כי זה יכול לקחת זמן.

ומקסימום זה יהיה מיותר.

 

לשים בלי מכנסיים ואז קר על הרצפה והם זוחלים /גוחנים

לשים את הרגלים על הקיר ואז הם מקבלים קונטרה מהקיר וזזים

ללמד לעלות מדרגות/ לשים כריות ספה בבטן ואז עושים תנועות זחילה

או לפתוח מיטה תחתונה וללמד אותם לעלות.

 

כל שאר העצות שהבאת נכונות וטובות
אבל לשים כדי שיהיה להם קר וירצו לזחול בחיים לא שמעתי ונשמע נורא! לא הייתי עושה כזה דבר בשום אופן

אני לא אמא מתעללת.

ועדיין לא הייתי עושה כזה דבר בחיים. וכל הילדות שלי עברו פיזיו לזחילה ומעולם לא אמרו לי עצה כזו.

אבל השבוע ספיצית עדיף להוריד להם גם גופיה.

גם הקטנציק שלי לא זחל ממש עד לא מזמן (בן 10 חודשים) אבל הוא כן ידע להתגלגל ממקום למקום ולהסתובב בציר.

ומלבד ללקבוע תור לפיזותרפיה (שבסוף ביטלנו) התייעצנו טלפונית עם טיפת חלב שנתנו לנו תרגילים ממש טובים.

כשאת יושבת על הספה להניח אותה על הרגליים שלך כך שהיידים שלה ישרות על הספה, וכל דקה להרחיק אותה קצת כך שיותר משקל יהיה על היידים. וזה ממש מחזק את ביידים ומכין אותה לעמידה של 6.

לשים לה חפץ שהיא ממש ממש אוהבת (אצלנו משחקים מעודדי זחילה לא עוזרים, רק כוס חד"פ/פלאפון/משהו עם ריצרץ וכו'..) במרחק טיפונת רחוק מהישג ידה ולתת לה להתמתח עד שהיא תגיע, אם היא לא מצליחה אז לתת לה טיפה קונטרה מאחורה כדי שהיא תלמד שלדחוף ברגליים עוזר להתקדם קדימה. או שהקונטרה יהיה מקיר מאחוריה..

ללמד וללמד ממש להזיז אותה יד יד ורגל רגל כדי שתלמד את התנועות..

ובאמת תמיד כדאי פיזוטרפיה כדי לוודא שהכל בסדר מבחינת השרירים וכו'..

מתייגת כאן כאלה שאולי יודעות....

@יעל מהדרום
@קרן-הפוך

מנסה את זה נראה מחר מה ההשפעה של זה..

פה זה כבר 12 ימי דימום. זה לא משהו סביר ולא משהו רגיל.

עזרה- קיצור מחזור -לימון - הריון ולידה

מישהי כתבה פה פעם שהיא שותה לימון סחוט בתחילת הימים של הווסת, ומהיום השלישי עוברת לקינמון (מעורבב ביוגורט).

במחזור האחרון שלי ניסיתי וזה ממש עזר. הצלחתי לעשות הפסק ביום השישי (לרוב עושה רק בשביעי), והיה ממש נקי בלי שאלות ועניינים (הרבה פעמים עוד יש לי קצת כתמים אחרי ההפסק שצריך לשאול, ועכשיו לא היה כלום...)

אז אם עכשיו זה כבר לא ממש דימום אלא יותר ברמה של כתמים, אולי שווה לך לנסות. אני דווקא ממש אהבתי עם היוגורט (לקחתי בערך כפית גדושה של קינמון בחצי גביע יוגורט, והוספתי תמר חתוך, אפשר להוסיף עוד פירות אם רוצים להשקיע. אני אכלתי את זה בערך פעמיים ביום וממש עזר לי, כמו שכתבתי)

שמחה שעזר לך
שותה לימון סחוט בוקר וערב בשלוש ימים הראשונים, ומהערב השלישי, למשך 3 ערבים, כפית קינמון מעורבבת ביוגורט או בלבן. (עזר לי לסתום את האף בזמן האכילה..)

להרגיש בטוח ולא חייב בעיטות את יכולה להרגיש שהיא מתנועעת שם.
ואם את מרגישה באמת ירידה תלכי להבדק

אני נכנסתי בראשון לקיסרי חירום בגלל ירידה בתנועות... בזכות זה שבדקתי ראו שיש גם האטות בדופק. כדאי להיות עירניים

את יכולה לאכול שוקולד. ולשתות קולה. מעיר אותם משום מה

מאשר חלילה...
מאחלת לך שבאמת הכל תקין ותחזרי לעדכן אותנו...

נחתי איזה 45 דקות, החלטתי שמספיק לי שהיא זזה ולא בועטת... אולי כבר צפוף לה שם!
בהחלט מלחיץ ברמות 😥😥😥 בעלי לא הבין למה אני עצבנית.
אבל בארוחת ערב ידעה טוב מאוד לתת בעיטות חופשייי
מאז אני כל הזמן במעקב עם עצמי בה בסדר