ואמרו לי מעקב עודף מעל שבוע 40 ואחכ בדיקה מוניטור והחלטה על זירוז.

רוצה כבר להיות אחרי

עושה המון הליכות אולי זה יעזור

איך אפשר לזרז אצלך עם את אחרי קיסרי, אאל"ט, לא?

אני נזכרת שבלידה שאחרי הקיסרי שלי גם הציעו לי סטריפינג וסירבתי.

בסופו של דבר התחילה לידה באופן עצמאי ב"ה.

שיהיה בקלות ובשעה טובה ומוצלחת. אמן.

בעיקרון מבחינת הבתי חולים זה תלוי מדיניות, זה נע בין 41+0 ל42, כשבסורוקה זה אכן 41+3. אבל יש כאלה שמציעים להם לפני, תלוי בפרמטרים שונים - אם יש סכרת, יל"ד, ירידה בתנועות, מיעוט מים, משהו לא אופטימלי במוניטור... אם הכל לגמרי תקין אז כמו שכתבתי בשורה הראשונה.

והסכמתי כי כבר נמאס לי לסחוב והוא לא רצה לצאת

אצל הקטנה הייתי 41+0 ובכיתי נשמתי שאין לי כבר כח לסחוב במקלחת כמו ילדה קטנה

בסופו של דבר נפל לי הפקק ביחד עם ירידת מים שניה אחרי שהתייאשתי

כאן בזיו מבחינתם לזרז ב40+0 סתם, הם לא מציעים, אבל הם ממש לא אוהבים לחכות. עקרונית הם ממש לוחצים מ41+0, וב42+0 הם כבר לא ממש מוותרים, וגם אומרים שבכל בתי החולים הכי טבעיים נותנים זירוז מ42.

בפועל לידה אחת הצלחתי למשוך עד 41+3 וילדתי טבעי, בשניה הגעתי לתחילת 42 והסכמתי לזירוז. אבל אולי בפעם הבאה אני אסרב גם אז, השליה שלי היתה במצב טוב.

סירבתי והוא המשיך להפציר... אח"כ התברר לי מנשים אחרות שהוא קצת ס.ו.ט.ה.

לי בלידה שאחרי הקיסרי, הרופא בקופה גם הציע לעשות סטריפינג..

והתייעצנו עם הרב שלנו והוא אמר שאם אין שום בעיה רפואית או סיכון- עדיף לחכות.

וחיכיתי.

למחרת התחילו כבר צירים באופן טבעי וילדתי (בואקום).

במהלך המעקב גילו שיש לי בעיה הורמונלית וצריך לזה נוהל מסוים בלידה. הם עשו מזה בלגן שלם (מעניין מה היה קורה אם לא הייתי מגיעה לפוסט דייט, אף רופא לאורך ההריון בכלל לא אמר לי שצריך התייחסות לזה...). אז ב40+3 אני יושבת לי בתמימותי בחדר המתנה שם, ומגיע ראש המחלקה יחד עם מיליון רופאים בסיבוב החלפת משמרות, מתאר להם את ה"מקרה" שלי ואז מציע בנחמדות: אולי פשוט נעשה לך עכשיו זירוז? בכל מקרה נעשה לך זירוז עוד שלושה ימים... לא הבנתי מאיפה זה נפל עלי ועדיין הצלחתי לאסוף את האומץ והכבוד העצמי שלי מהרצפה ולענות לו שבעוד שלושה ימים יציעו לי זירוז אבל זה לא אומר שאני אעשה אחד. ובאמת בלידה הזאת ילדתי טבעי ב41+3 לידה מהממת.

מנהל הבית חולים ניסה לעשות לי סטריפינג, למה רק ניסה?

כי באמצע הסטריפינג צרחתי את נשמתי מכאבים ואמרתי לו די

והוא יצא בבושת פנים.
 

חתמתי סירוב אשפוז והלכתי הביתה.

אבל כל הלידות אח"כ התחילו עם סטריפינג

לא כואב כמו שלו לפחות.

בפעם השניה שלי גם חתמתי שחרור והלכתי הביתה.

אמרתי לבית חולים עוד נתראה הערב.

ואכן כך היה

(לקחתי שמן קיק וסטריפינג ועיסוי פטמות- לא ממליצה לך , רק מספרת)

רופאים בשנים האחרונים מאוד מאוד מאוד חוששים מתביעות כי זה נהיה ממש עניין. ולכן הם עושים מבחינתם את המיטב כדי לא להגיע לסיכון. מכיוון שסטטיסטית ככל שההריון מתמשך יש סיכון גבוה יותר לנזק לעובר ותמותת עוברים, מבחינם הם מעדיפים מצב שיש להם לכאורה יותר שליטה בו. גם זירוז שיש בו פוטנציאל לירידות דופק ולמפל התערבויות מרגיש יותר שליטה מאשר למשוך בלי לדעת מה קורה לשליה בפנים. זה הרושם שנוצר לי לפחות. אז זכותם להילחץ וזכותנו לסרב...

בלידה השניה שלי שלקחתי בה זירוז ב+042, כשהשליה יצאה התלהבו איזה יפה היא. אז הערתי שאולי לא היה צריך לזרז והם ישר כזה "נו, יפה יחסית לשבוע". הבנתי את הראש.

ועדיין, אני באה יותר ממקום של הבנה לזה, אבל משתדלת לעמוד על שלי. בלידה שכן הסכמתי לזירוז זה גם היה ממקום שלא היו לי כוחות נפש לסחוב ולחכות עוד... בדיעבד לא הייתי עושה את זה, גם ככה כבר הייתי עם פתיחה קטנה המון זמן ולפני הזירוז עשו לי סטריפינג שהעלה אותה לשלוש, בתנאים כאלה אולי היתה מתפתחת כבר לידה טבעית.

בתור רופאת נשים זה ממש מעליב אפילו מגוחך לחשוב שזה מה שעובר למטופלות בראש. למה נראה לך שזה כייף לבצע בדיקה פנימית למישהי? מעבר לזה, לרופא נשים יש מספיק הזדמנויות לעשות את זה וממש לא צריך לחפש ולשכנע בכוח, גם אם נניח יש מישהו שמפיק מזה איזושהיא חוויה.... ממש לא מחפשים שליטה, תודה רבה. יש לנו מספיק מהצד השני שדורשות זירוז בכל מיני שבועות ואנחנו מסרבים. ממש לא מאפשרים ולא מציעים לכל אחת. באמת, קצת קרדיט אפשר לתת...

לא התכוונתי להכליל

לא יצאתי מובנת

גם לי עשו פעמים

הא זה הוא הנסיך שלך

אז באמת חמוד

בשתי הלידות שלי עשו לי סטריפינג כואב ברמות וכשהתקבלתי לחדר לידה אז המיילדת אומרת- למה עשו לך סטריפינג? זה בכלל לא מועיל כשאין פתיחה!

בשביל מה לעבור את הסבל הזה??

גם כשאני מקבלת יולדות לביקורת במיון בסורוקה אני מציעה להן בדיקה וסטריפינג במידה ומעוניינות. לא מכריחים אף אחת, אפשר להציע, יש כאלה שממש רוצות. לא מבינה למה כועסים מזה שמציעים. סטריפינג זה גם לא נחשב ממש זירוז, זה מאפשר לגוף להיכנס לבד ללידה בזמן נורמלי ולא להגיע לשלבים מאוחרים יותר שכרוכים בסיכונים ולזירוזים אגרסיביים.

שואלים אם האשה רוצה. את לא רוצה תגידי לא. מחקרים מוכיחים שהזמן הכי טוב לעובר להיוולד זה שבוע 39-40. לכן מציעים. מי שלא רוצה לא מתעקשים. זה ההריון שלך, רק מנסים לעזור.

זה לא בדיוק עובד ככה, סטריפינג זה כשאנחנו לא באמת ממליצים על זירוז. מי שבאמת יש המלצה לזירוז- כמו שבוע 41+3 למשל, לא נסתפק אף פעם בסטריפינג- אלא אם כבר יש לה פתיחה של 2.5-3 ס"מ וכבר ברור שאפשר להכניס אותה ללידה תוך שעות. סטריפינג זה "בקטנה", יותר מיועד לחסוך זירוז בהמשך, ולא בהכרח עובד. בלון זה כשמתחייבים לתהליך וחובה להישאר באשפוז, סטריפינג עושים והולכים הביתה, ואו שעובד או שלא.

ופשוט אפשר להגיד לא. לא צריך לכעוס כשמציעים משהו. זה כמו שיש כאלה שכועסות שמציעים להן אפידורל, כי הן באו מורעלות על לידה בלי, אבל אם לא מציעים גם יש כאלה שכועסות- למה לא מציעים להן וכמה שיותר מהר? פשוט אי אפשר לנצח כשעובדים עם אנשים. מה שלך לא מתאים מאוד רצוי למישהי אחרת. את לא רוצה, תסרבי וזהו. יודעת בדיוק איך סטריפינג מרגיש, עשו לי היום בדיוק.... וזה לא בהכרח אוסר.

זה בדרך כלל לא יעיל. אבל לא משנה, זו לא הנקודה שלי, לא צריך לנהל דיון על למה לא לעשות, אני מנסה לומר שלא חייבים להתרעם על עצם זה שמציעים משהו. 

באמת לא יפה שנזפו בך, אם הכל בסדר, זו זכותך המלאה. לפעמים נופלים על אנשים לא סימפטיים, על זה אין לי מה להגיד

ואחרי ניתוח אז עושה מאמצים ללידה רגילה הפעם ובתקווה בימים הקרובים. תודה!

גם לך!

את הראשונה ילדתי בשבוע 42+2, הופניתי לזירוז עקב מיעוט מים,

את השני ילדתי בשבוע 41+5 , שוב הופניתי לזירוז עקב מיעוט מים

אני מאמינה שאם לא היה לי מיעוט מים הייתי ממשיכה להמתין ללידה...

גם אצלי הגדול היה במצוקה והלידה לא התקדמה ולכן המשכנו לקיסרי...

(הופניתי לבי"ח בגלל מיעוט מים ונתנו זירוז... וכו'..)

מאחלת לך ללדת בזמן הכי מתאים וטוב לעובר ולשעה שהוא אמור לצאת לאויר העולם

ושיהיה בקלות ובלי התערבות רפואית מיותרת....

לב שמח. ידיים מלאות ואמא ותינוק בריאים ושלמים, אמן

מתי הכנת?

הכנתי לפני התאריך של הלידות הקודמות

וילדתי יומיים לפניהם.

לא ילדתי מעולם לפני התל"ם.

כשיש סיבה: עובר גדול, ריבוי או מיעוט מים.

כמעט השתחררתי הביתה ב41+2 אבל בחרתי להישאר ולעשות סטריפינג

איזה שבוע את? מתי ילדת בפעם הקודמת?

איך עף הזמן... מתפללת עליך.

(הייתי מתייעצת עם תומכת או רופאה שסומכים עליה האם לזרז או מה)

עם תחיה? כאלה נשים...

להתייעץ לשמוע מה קורה מה כסת"ח מה יכול לעזור.

ובאמת קונפילקט...

אישית

דווקא בגלל הפחד מאחריות אני סומכת על אחיות ליווי הריון ותומכות.

אין להן את הידע בתחום שיש לרופאים.

ממש לא. אם המליצו לך כנראה שהיתה סיבה והסיבה היתה דאגה לשלומך ולשלום העובר שלך. קחי בחשבון שלזרז זה רק יוצר לנו עבודה, ממש אין לנו אינטרס.

העובר הוא לא הפקטור היחיד, גם האשה. לא יודעת מה היה המקרה אצלך, רק אומרת שיש מגוון סיבות להמליץ על השראת לידה, חלקן קשורות לעובר, חלקן לאמא, לפעמים מדובר בסיבות חד משמעיות שיש לגביהן תמימות דעים ולפעמים זה תלוי גישה ויש מקום לדיון.

לכל בית חולים הפרוטוקול שלו, וזה לגיטימי בעיני. אצלי לא היתה שום סיבה מיוחדת לשום זירוז- ובשביל זה הרי הלכתי למעקב.כשראיתי שהכל בסדר בחרתי לא ללכת לסורוקה אלא לירושלים

לא אומר שהסיכונים לא קיימים באותה מידה כמו למישהי שיולדת לפני.

ואני עוד הולכת ללדת בביץ חולים שהוא לא קרוב לבית בכלל.

אז זה ממש "טיול" ולשרוף בוקר שלם בשביל מעקב.

ולהפך..

בבית חולים זה לוקח כמה שעות טובות ובמרפאה נראה לי פחות, לא?

כי לי לוקח זמן בבי"ח.

יוצאת בסביבות 8+ מהבית וחוזרת לקראת 1 בצהרים.

כי גם שם יש הרבה נשים שממתינות לרופאה, לא"ס, למוניטור...

היו שנים שהיה מותר לקחת מיילדת פרטית מתוך הצוות הקיים והוחלט שזו אפלייה בין נשים במצבים כלכליים שונים.

אני מבינה שהיום מותר חקחת אבל היא בתור מלווה ולא במקום המיילדת במשמרת

עשיתי אצל אחת כזאת קןרס הכנה ללידה ראשונה

לא יודעת אם מלווה במרכז

אני לא מהמרכז

אבל מאמינה שיש שם כאלה

ונשמע לי גם שיכולה להתאים דולה ביומכנית

מבחינת הגישה

ליוותה אותי פעמיים והייתה ממש פרקטית. ממש לא עצות וסגולות

זה הדבר היחיד ה"חמור" שעליו היית רוצה לדבר איתה?

אין לי בגיל הזה עדיין אבל בגלל שהיא ילדה בת עשר אז מה שציינת זה בעיני סופר טבעי לגיל ולא מעיד על ההמשך... אני רק בסוף התיכון חשבתי על מדרשה וגם לי הכל עד אז היה נראה כמו עול. וסופר נהניתי אחר כך במדרשה. והחיים הדתיים שלי מאד מושפעים מהמדרשה, ואפילו קצת מהאולפנא, עד היום.

כך גם לא אהבתי בגיל ההוא את התפילה ויתר הדברים שציינת.

אז לא הייתי מרגישה בגלל זה כשלון בחינוך. את עשית בגילה את מה שציינת לגבי תורה ותפילה?

באמת סקרנית מאיפה הציפיה פשוט.

והיסחפות עם חברה למילים לא יפות אל מול מחשב ריק מנשמה... תראי, יש כאן גם שאלה מה זה חינוך... כשלון בחינוך זה בעיני התנהגות לזולת. הגיוני שרצו "לבחון" את הצ'ט ובטח אם זה כשנמצאים עם חברה. יפה שמילים לא יפות מצאו את דרכן רק שם במחשב... את כילדה לא חיפשת במילון מילים לא יפות? סקרנות טבעית בעיני שלא מעידה על ההמשך ואם כבר, הפוך.

ובאופן כללי גיל ההתבגרות עבר עלינו בלי דרמות מיותרות.

מבחינתי אמונה ודרך ארץ זה דברים כל כך בסייסים ומוטמעים מצד אחד, מצד שני לא מרגישה שזה עובר הלאה לדור הבא.

מדרשה זה שם מפוצץ, בפועל זה ערב נחמד עם בנות ואפילו חברות מהשכבה, לא מצליחה להבין למה לא ללכת לנסות דבר כזה..

לתחושתי ולא רק בצפייה מהצד

זאת אומרת את רוצה שתלך לערב מדרשייה? אם זה בילוי עם אמא זה כבר נראה אחרת

ברכות השחר? אחת עונה לשנייה אמן

לקחת אותה איתך לבית הכנסת מדי פעם

לקנות לה סידור תפילה יפה עבורה עם חריטה מתנה מאמא

ממש לבנות את הקשר ביניכם לילדים דרך המצוות

אבא לומד עם ילד משנה זה לא כמו שמצפים ממנו לשבת לשנן לבד

שיילך עם אבא לשיעורים מדי פעם

שהמצווה תהיה דרך חוויה מול ההורה מצד אחד אבל מצד שני לא תבטל את הילד שבו

לגיטימי שלא תמיד היא תרמה

ומתחברת למה ש @אמאשוני כתבה על הצ'אט. בחיים לא אשאיר ילדים איתו לבד.

לגבי הצאט- טוב שראית, זה מזמן שיחה ויכול לפתוח דברים חשובים.

שימי לב שיכול להיות שזו בכלל החברה ששוחחה עם הצאט.. אבל גם ככה וגם ככה -זו הזדמנות מצוינת לפתוח את נושא הדיבור והכתיבה, ולמה זה לא טוב להדתמש במילים כאלו אפילו מול רובוט שלא נפגע וק"ו מול אנשים.

לגבי המצב התורני- באמת הכי חשוב זה דוגמא אישית ותפילות, ואת זה אתם עושים. וגם לייצר הרבה חוויות משמחות של קדושה. יש הופעה תורנית? הולכים. ערב מיוחד שמתאים גם לילדים? אנחנו שם. בקיץ כשנוסעים לטיוך- מוסיפים עצירה ברשב"י שכוללת פינוקים..

ממש לייצר חוויות של כמה כיף להיות מחוברים לקודש.

ובלי רגשות מצפון!! אתם עושים את המירב, התוצאות לא בידיים שלכם.

חזקו ויאמץ לבבכם כל המייחלים לה'!

משתדלים מאוד לעשות גם חוויות סביב קודש, אבל באמת צריך לשים על זה יותר דגש..

איך היית עושה שיחה כזאת?

קודם כל בהרבה אהבה אליה והרבה אמון בטוב שבה ושהיא רוצה להיות טובה.

לפתוח ולומר-

שירה אהובה, היום רציתי לשאול משהו את הצאט ופתאום ראיתי שיחה שהיתה שם לפני כמה ימים. הבנתי שזה מהזמן שלמדת עם דינה למבחן והיה לי קצת עצוב לראות מה שהיה שם. את יודעת למה?

ומשם לפתוח את מה שחשוב לך, לחזק אותה שהיא טובה ובגור לך שזה חד פעמי ואת סומכת עליה.

לסיים בחיבוק..

זה ריגוש באפשרות לפרוץ גבולות.

בינה מלאכותית זה ממש מסוכן לילדים.

לפעמים אני נותנת לילדים לידי לשאול את הצאט שאלות (מקליטה ומשמיעה את התשובה)

פעם אחת הייתי צריכה לעשות משהו כמה דקות, אני שומעת את הצאט נותן להם הוראות קפיצה למרחק, אומר להם 4 משבצות, ואז לנסות 5.

הייתי בשוק איל בשניה הגיען לזה,

טוב שלא אמר להם לקפוץ מדרגות.

(זה היה בהקשר של הדגמה של קפיצת קנגרו) אבל לא משנה ההקשר, בינה מלאכותית נותנת לכם הוראות מה לעשות בעולם הפיזי, והם היו דקות בודדות ממש בלעדי.

בקיצור ממש לא לתת גישה לצאט, זה לא כמו לתת קנבה נגיד ולהתרחק קצת.. זה ממש חייב להיות צמוד.

זה מאוד מצחיק לדבר עם מישהו שבעצם אין לו מח ואין לו רגשות מצד אחד, ומצד שני הוא עונה לך לעניין..

זה נורא ילדותי ומצחיק לקלל אותו ולדבר שטויות במיוחד שאת עם חברה... זה נראה לי מאוד טבעי ואפילו מבוגרים לפעמים אומרים לצ'אט- יואו , איזה טיפש אתה! אמרתי לך כך וכך ואתה לא קולט! ..

זה קצת משעשע.. אז לא שזה בסדר לקלל! אבל זה לא היה כ"כ מבהיל אותי.

לגבי החינוך, קודם כל שאפו על 3 תפילות ביום, וואו. דבר שני, הרבה ילדים וגם נוער ומבוגרים נרתעים מלחץ, יכול להיות שיש לחץ סמוי סביב המצוות? כשמדברים הרבה על מצוות ולימוד תורה זה יכול להיות מאוד חופר/ מעיק/ מלחיץ , לקיים בנחת בעצמכם.

אבל האמת שבסוף חינוך זה בעיקר תפילות שבסוף זו בחירה של הילד מה לעשות בחייו, אנחנו רק יכולים לנסות להוביל...

וגם הורי חזרו בתשובה לפני שנולדתי.

הילדים חשופים לכל מיני סגנונות במשפחה.

אבל אני מרגישה שהילדים לא מספיק נושאים אלינו עיניים, כאילו אבא ואמא עושים ככה או אומרים ככה, אין לזה הרבה משמעות, ככה זה נראה לפחות כלפי חוץ, ולכן כל הדברים שאנחנו עושים (בשביל עצמנו כן?), לא מחלחלים אליהם..

אני חושבת שמה שהכי חשוב זה הקשר בבית.

שהילדים ירגישו מחוברים לבית ולהורים.

שתהיה אווירה טובה, נעימה ורגועה.

כמה שפחות לחץ או יותר נכון אפס לחץ לגבי קיום מצוות.

אני חושבת שלא כדאי לך להציע להם ללכת למדרשה ולא להגיד לילדים ללכת לתפילות.

פשוט לתת דוגמא אישית ולא מתוך הטפה וכמה שיותר קשר טוב וחזק בינכם לבין הילדים.

להתעניין בהם, בחיים שלהם, בחוויות שלהם.

אני חושבת שכשלילד יש קשר טוב עם אבא ואמא באופן טבעי הוא הולך בדרכיהם.

וכמובן הרבה מאוד תפילות.

אתם עושים השתדלות, הקב"ה עושה את השאר.

הם לא הולכים ולא ילכו מעצמם, אבל למה לא להציע? זה כמו שיגידו לא לצחצח לילד אם הוא לא רוצה, או שיילך לישון מתי שרוצה.

מבחינתי קיום מצוות זה ברמה הזאת..

ברור שאני רוצה שזה יבוא ממנו, כמו שאני רוצה שיצחצח שיניים ויילך לישון בשעה סבירה, אבל אם לא - לא להעלות את זה?

מרגישה שככה הלכנו עד עכשיו וזה בעוכרינו..

ומרגיש לי כאילו הכל נהיה חשוב, אבל רק בנוגע למצוות וקדושה צריך לתת את המרחב, ככה הילד יקלוט מה חשוב?

עד שאני בכלל מצליחה למצוא את הזמן להתקשר (בבוקר עובדת, אחה"צ עם הילדים, הבוקר הבת שלי חולה אז אני מנסה לנצל את הזמן...) וזה לוקח כל כך הרבה זמן. עד שעוברים את כל ה'ניתוב שיחות', עד שבסוף מגיעים לנציג ועד שהוא עונה (וכמה פעמים שבכלל אין מענה והטלפון מתנתק בשלב הזה), ואז לפעמים מגלים שצריך התחייבות בשביל שיהיה אפשר לקבוע את התור, או שאין תורים, וכדו'...

וגם כשיש תורים - להסביר את עצמי לנציגה (הפעם ערביה, והייתי צריכה לחזור על עצמי על כל דבר כמה פעמים כדי שהיא תבין מה אני רוצה), ואז למצוא מקום הגיוני שמקבלים בו (והיא לא באמת מבינה מה מהאפשרויות הגיוני בשבילי, ולא מתנדבת להגיד לי את כל האפשרויות הרלוונטיות, אז אני צריכה 'לסחוט' ממנה מידע ולבקש את כל האופציות שעולות בדעתי עד שמגלה מקום נוח שיש בו את התור שאני צריכה).

ורק להחזיק ראש עם כל התורים שאני צריכה לקבוע... אני צריכה להחזיק מזכירה רק בשביל זה...

נשמע מוזר שאין תורים זמינים.

הייתי מנסה להתקשר שוב ומקווה שהפעם תענה מוקדנית אחרת.

ויש הרבה תחומים שאפשר לקבוע תור דרך האפליקציה ואז זה הרבה יותר פשוט.

קרה לי כבר שהתקשרתי שוב אחרי יום, ומוקדנית אחרת הצליחה למצוא תור פנוי בלי בעיה.

זה סה"כ אולטרסאונד פשוט כדי לוודא שההתקן במקום.

הרופאה כתבה הפניה ל'אולטרסאונד דופלקס גניקולוגי'. אין אפשרות לקבוע לזה תור דרך האפליקציה, רק בטלפון.

אולי זה בכלל טעות של הרופאה? למישהי פה יש ניסיון עם זה?

את צריכה הפנייה לאוחטרסונד גינוקולגי רגיל..

ואת יכולה לנסות גם להתקשר למרפאת האם אולי המזכירה תוכל לעזור או לכוון אותך..

)אני מהתחום(

אולטרסאונד דופלר קשה למצוא תורים, לעומת או"ס וגינלי רגיל/אגן קטן יש

זה לפי מה שידוע לי. דופלר זה בדיקה מיוחדת של זרימות ואת לא צריכה את זה בכלל

אצלנו אם יש הפניה לאולטרסאונד לא קובעים תור פשוט מגיעים והמזכירה מכניסה אותך.

ומבינה מאד את סיפור הקביעת תורות...

מרגישה לפעמים שזו עבודה בפני עצמה

ולברר אצלם מתי יש תורים ואיך קובעים.

כשאני קובעת תורים לאולטרסאונד, למעקב גדילה בהריון, בדרך כלל אני צריכה לקבוע 3-4 שבועות מראש.

קשה למצוא תור בטווח יותר קרוב.

אם אני אצטרך תור יותר מיידי, אני מקווה שאני אצליח למצוא ולא אצטרך ללכת למוקד.

זה מוזר שאמרו שאין תורים בכלל.

או שמי שענתה לך לא יודעת, או שצריך לקבוע מול המרפאה ולא דרך המוקד הטלפוני.

תנסי להתקשר שוב למוקד, או להתקשר למרפאה שבה אפשר לעשות אולטרסאונד.

אבל זה שאין תורים בכלל זה נשמע מוזר מידי.

זה באמת נשמע שהיא לא ממש יודעת מה היא אומרת.

אני אנסה שוב, כשיהיה לי שוב זמן...

בהתכתבות במספר ווטצפ הזה 0508862700.

לדעתי ככה פחות חופר

אין אפשרות לקבוע תור לאולטרסאונד דרך האפליקציה.

אפשר באפליקציה לעשות צ'אט עם נציג ולקבוע דרכו, אבל כשאני ניסיתי הוא נתן לי פחות אפשרויות ממה שנתנו לי בטלפון.

פשוט מגיעים ומוציאים מספר אצל המזכירה ומחכים עד שיגיע תורך

גם אני הייתי מתעצבנת, אבל אולי אולי אולי, הם רצו לתת לכם להתאושש, אם את יכולה לחשוב בכיוון, אז תנסי..

מאמינה שהם אנשים טובים ושכנראה לא רוצים להפריע..

בזמנו ממש נפגעתי ונהיית מריבה גדולה. לא מומלץ..

השאלה מה לעשות עם העצבים.

אלו דברים שמאוד תלויים בדינמיקה המשפחתית ובציפיות שלך.

יכול להיות שהם בכוונה חיכו, כי לא רצו להכניס עליכם.

אצלם

או שתזמו אתם את הקשר.

אפשר גם לא לשתף אותם בכלל.

אני לא עונה

שיתקשרו לבעלי

אם זה עוזר לך,

לי נפל האסימון אחרי כמה שנות נישואין שהסטנדרטים המשפחתיים שאני מגיעה איתם זה לא הסטנדרטיים שלהם.

ואם לי זה ברור שכשקורה X חייבים להתקשר להתעניין

ושכשקורה Y חייבים לבוא לבקר וכן הלאה וכן הלאה

להם זה לא ברור, ומבחינתם אין ציפיות כאלו.

והקשרים קצת פחות הדוקים מצד אחד, מצד שני פחות תובעניים.

ויש לזה גם יתרונות.

לא יודעת איך זה אצלכם, אבל ככה אני חווה בצד של בעלי.

אני ומשפחה שלי מול המשפחה של בעלי

אלא אם כן הם כאלו שכל הזמן על הטלפון והואטסאפ. ואז היה הגיוני שיכתבו משהו וכו'

אולי לא רצו להפריע לכם?

אולי חשבו שכשיתאים לכם אז אתם תתקשרו או תתנו לילדה לדבר איתם?

פשוט לא בראש מעייניהם

אם זה הסגנון המוכר שלהם עדיף לטובתך להתאים ציפיות ולא לקחת אישית.

במצב כזה אני הייתי שולחת הודעה מעצמי

"עבר בשלום ב"ה, הכל בסדר או משהו כזה.

אני גם כזו

גיסה שיולדת, אפילו אחותי

מתקשרת לברך ולאחל ושולחת מזל טוב רק אחרי יומיים שלושה.

כי מבינה שהן עמוסות ויודעת שכל העולם מתקשר ורק אני חסרה לה עכשיו.

רוצה שהאיחול והברכה יהיו במקום וראויים ויתקבלו. אז רוצה בזמן שאני יודעת שכבר אין את כל הטלפונים וכו...

במקרה שלך, אולי הם חיכו שתתאוששו ולא רצו להפריע? כשהם התקשרו זה היה קצר וקולע ולסמן וי? או אמיתי וכנה עם איחולים והתעניינות מהלב?

אני חושבת שתוכן השיחה חשוב יותר מעת השיחה.

אבל מרגיש לי שאם זה היה מספיק חשוב היו מתקשרים...

נשמע לי הזוי לא להתקשר

אז היום חמותי התקשרה מלא פעמים כי לא עניתי לה

סתם כי יש לה יום חופש זה מביא לי עוד יותר עצבים ואני לא עונה,לא מסוגלת

שתתקשר לבעלי מה היא רוצה ממני

וטוב שאת מעבירה את זה לבעלך.

אבל אם את רוצה שזה יהיה אחרת בפעם הבאה - צריך לחשוב איך להעביר את המסר ככה שהיא תדע מה הציפיות שלך.

כי יכול להיות שהיא תסיק ממה שקורה עכשיו שבעצם את מעדיפה שהיא בכלל לא תתקשר ושהכל יהיה דרך בעלך.

אולי אפילו שווה להיות כנים ולהגיד ישירות (לא את, שבעלך יגיד להורים שלו שהיית שמחה אם הם היו מתקשרים מוקדם יותר..). כמובן לא מכירה את נפשות הפועלות אז לא יודעת אם מתאים.

😄

אני מסוג האנשים שאם מתקשרים אלי באותו יום אני מתחרפנת

צריכה ספייס ולהיות מרוכזת בילדה המאושפזת ולג'נגל עם הילדים שבבית וממש אין לי זמן לשיחות התעניינות ונימוסים.

לא תמיד אפשר לדעת מי מתאים להתקשר, ולפעמים יש עניינים ורוצים לשוחח בנחת.

עכשיו אני קולטת שזה לא 3 ימים מהניתוח, אלא מהשחרור.

בכל אופן, אולי יש פערי מנטליות, אולי חוסר תשומת לב, מבאס בכל מקרה.

העיקר הבריאות.

איך את אחרי האשפוז והחזאה הביתה? 🤗

שולחת איחולי החלמה, הרבה כוחו., וחזרה לשגרה.

חווה את זה עכשיו מהמקום שלי- אני הייתי חולה שבוע שעבר (עדיין, סיפור ארוך), ההורים שלו ידעו על זה מיום שני, רק ביום שישי קיבלתי הודעה מחמותי. מאז כלום.

מאוד מזדהה

חמותי היא סוג נורא מפחדת לחפור

ואף פעם אחרי לידות למשל היא לא מתקשרת... (כן כותבת לבעלי מזל טוב אבל לא מעבר)

בהתחלה לא הבנתי מה הסיפור עד שפעם יצא לי לשמוע במקרה את דעתה על חמיות שחופרות ומגיעות לבקר את הכלה בבי"ח וכו' אז קלטתי שמשם זה בא...

מאותו מקום יכולה החמות להגיד- הנכדה שלי עברה פרוצדורה רפואית, האבא והאמא לא מתקשרים לעדכן שהכל בסדר,הם יודעים שאני מחכה לטלפון! אני לא רוצה להפריע אבל בחייאת, למה הם לא מרימים טלפון?! אנחנו במתח דואגים, בסוף נשבר לי אחרי שלושה ימים אני מתקשרת אבל הם אפילו לא טורחים לענות...

סתם מנסה לחשוב על הראש שלה... לא תמיד נעים להתקשר לשאול, אלא מחכים לעדכון.

אבל ממש מתאים לי לעשות דבר כזה. לא כי לא אכפת לי. פשוט כי מה שלא קורה איפה שאני נמצאת לא בראש שלי. ואני יכולה ממש לרחף ולשכוח שזה קרה באותו יום, ואז יום אחר כך להזכר להתקשר בדיוק כשאני באמצע להכניס כביסה ולתכנן להתקשר כשאסיים ואז לשכוח עד 23:00 בלילה ולהתלבט אם מאוחר מדי ולהחליט להתקשר מחר, וכן הלאה..

לי למשל פינוק טוב בגוף אם זה מגבת חדשה, קרמים, טיפוח של העור

ממש עושה לי תחושה של כייף והתרגשות

הייתי שומרת לקראת המקווה כאלה דברים חדשים ואז היה לי ציפייה

אולי להזמין אוכל שווה? לדעת שזה לכבוד האירוע

תחשבי מה משמח אותך בכללי ותשייכי את זה לאותו ערב, אולי יעורר את הציפייה

בהצלחה!

לא יודעת אם לזה התכוונת, אצלנו אחרי כמה לידות כבר ברור לנו שהערב הזה הוא לא ליל מקוה רגיל, ושנינו מוותרים במודע על הצורך בקיום המצוה. האזור עוד רגיש ועלול לכאוב, אני ממש לא שם פיזית ונפשית, גם טכנית זה לא ממש מתאפשר עם לו"ז לא ברור של ניובורן. מה שכן, אנחנו מתרגשים להתקרב אחד לשני פיזית, חיבוק ראשון אחרי הלידה, מתלהבים שנוכל להפסיק להסתבך באיך להעביר את התינוק אחד לשני ופשוט נהנים מהקירבה אחרי הפסקה ארוכה, אבל בלי ציפיות מעבר.

חשבתי שאתרגש ואחכה יותר לחיבוק ולמגע רגיל בלי קשר למצווה ממש ומשום מה גם לזה אני די אדישה.. ממש בא לי לחכות לזה איכשהו

הייתי מידי עסוקה עם התינוק

והוא היה סביב הגדולה

ולא ממש התכוננו לזה נפשית ולא התרגשנו מספיק

תכלס בפועל כשזה בא זה כן היה מרגש

ולא הבנו איך הסתדרנו תקופה כל כך ארוכה לישון בנפרד

יהיה ככה טבעי וכיף בכל זאת

תודה על התגובה!

מרגישה שסוף סוף בעלי ואני נהנים מהלידה והחוויה מושלמת.

(פעם אישה הייתה טובלת לילה לפני הברית, לבל יהיו אביו ואימו עצבים)

מסכימה עם @מבורכת שלא תמיד מגיעים לדבכים אלא פשוט נהנים אחד מהשניה.

אני ספציפית יעדיף לצאת לאנשהו אם לא קר לניובורן.

מה שכיף שאני בחל‘ד ואז יודעת שלא אצטרך לקום בבוקר. ובעלי יעשה את ההוצאות ביום הזה גם אם אני כבר חזרתי לתפקוד וככה אני יכולה בכיף שלי עד שמרגישה בטוח.

זו הסתכלות מהממת שזו שמחה שלמה על הלידה ביחד, באמת מוסיף לזה יופי והתרגשות!

למה פעם טבלו לפני הברית ועכשיו מחכים חודש וחצי?

היה דימום ארוך אבל הוא נחשב דם טוהר.

אישה על פי תורה היתה יכולה לטבול 7 ימים אחרי הולדת בן ו14 ימים אחרי הולדת בת.

למרות שהיתה מדממת בזמן ואחרי המקווה זה היה נחשב דם טוהר שלא מטמא (כל דם שהיה יוצא במשך חודש אחרי טבילת לידה של בן וחודשיים אחרי טבילת לידת בת, לא היה מטמא)

בזמן הגמרא חכמים גזרו חומרות שהדם כן מטמא.

אבל לא הגיע הזמן לשנות את זה

יש משהו לא שפוי בגזרות האלו.

אחרי החוויה כזאת מטלטלת כל הריחוק הזה.. גם ככה קשה עם הטיפול בתינוק הכאבים ההורמונים, ואי אפשר לתת אפילו חיבוק. וואי זה אחד הדברים שהכי קשים לי

צריך סנהדרין בשביל זה..

כתוב מפורש מפסקת בטהרה וטובלת...

אז היה דימום קצר יותר, היה ניתן לעשות הפסק טהרה אחרי שבוע מהלידה. ורק אם אחר כך היה דם הוא היה נחשב טהור.

לאחר מספר ימים קבוע, הוא לא היה נחשב מטמא.

זה לא מצביע בהכרח שהיום מדממים יותר אחרי לידה, אם כך הם לא היו צריכים בעבר את היתר של דמי טהרה.

שיכולה לעשות הפסק טהרה ביום השביעי.

הדם שאחר כך היה מותר רק אם היה הפסק טהרה

אני גם מרגישה שהגוף שלי עוד לא חזר לעצמו כמובן וזה ממש משפיע עלי

וגם בקבוע התינוק מתעורר בדיוק כש... וזה מבאס אותי עוד מראש ואין לי כח🤦‍♀️

וגם אין מה לעשות הריחוק הפיזי בקבוע מביא אותי לריחוק נפשי כשזה ככ הרבה זמן... והכל נהיה יותר רגיש, נפגעת בקלות, כועסת בקלות... אז זה לגמרי לא מוסיף לחשק...

אשכרה הדבר היחיד שבגללו מתחשק לי זה הקטע של הלהעביר את התינוק אחד לשני והדברים הטכניים האלה (אפילו הרווח במיטה מרגיש לי טכני מעצבן)

וזה ככ מבאס אותי

רופאת הנשים התקשרה אלי באותו ערב להגיד לי שאני צריכה לקחת זריקות B12.

היו פעמים שאני הייתי צריכה לפנות לרופא

הרופאה התקשרה אלי בקשר לברזל נמוך.

ולילדים, יצא כמה פעמים שרופאת ילדים התקשרה לגבי תוצאות של בדיקות.

לא יודעת אם קופצת להם התראה כשיש תוצאה חריגה, או שהם מקבלים עדכון שהגיעו תוצאות שנכנסים לבדוק אם תקין.

יכול להיות גם מצב שהרופא ראה את התוצאות, אבל לא לחוץ לו להתקשר, או שהוא רואה רק בזמנים שהוא עובד, וזה יכול לקחת כמה ימים.

יש לך אפשרות לשלוח לרופא פנייה באפליקציה?

יצא לי לפחות פעם אחת שעשיתי בדיקות דם ואחה"צ הרופא התקשר אלי ששולח לי הפניה למיון.

גם רופא נשים וגם רופא משפחה/ילדים ולפעמים שתיהם התקשרו.

מי אגסים

בצלים חתוך ליד המיטה

טיפת שמן איקליפטוס על החולצה/ כרית.

לק"י

האף שלו לא סתום ב"ה.

ומי אגסים- זה לבשל אגסים ולתת לו את המים?

ותודה!

נותנת טיפות פנסטיל בשביל לייבש נזלת.

לק"י

בסוף זו תרופה במרשם. ולא סתם.

זה ריכוז גבוה יותר של מלח.

אם את עושה לו אמבטיה חמה, זה בעיני זמן טוב לשים לו ספריי, האדים החמים פותחים את דרכי הנשימה.

כשהילדים היו קטנים רופאת הילדים שלנו טענה שחייבים לטפל בנזלת - לשחרר ולייבש, באמצעות ספריי מי מלח, אולי גם באמצעות אינהלציות אנחנו לרוב לא הגענו לזה - ואז זה מונע ליחה, שיעול, דלקות אוזניים וכל מה שקשור לעודף ליחה ונוזלים.

גם אני הבנתי שטיפות פניסטיל יכולות לעזור, זה נראה לי תלוי ברופא יש כאלה שיותר יתנו למקרים כאלה של צינון ויש כאלה שפחות.

לנו הרופאה הביאה גם איזה תרופה לאינהלציה

זה מאוד עזר לנו

יש לי תרופת סבתא שעובדת מעולה,

חותכים בכלי (אני שמה בחצי ליטר ח.פ.) בצל פרוס ומעל זה שופכים דבש,

שמים במקרר, הבצל מפריש נוזלים ונותנים לילד כף בבוקר ובערב.

הפעם הראשונה אחרי שזה עמד כמה שעות.

(בהתחלה אפשר לתת יותר)

רפואה שלימה.

ספריי מלח מאוד עוזר.

וכדי למנוע פצעים בגלל קינוח- לעבור למגבוני אף. אם יש כבר פצעים אז זה ממש כואב להשתמש בזה, אז להשתמש בטישו של קלינקס, שמתי לב שהוא מאוד רך יחסית לסוגים אחרים

ונהנית ממש להיזכר בניקיות ישנות וחמודות.

וואי, אחד השירשורים השופכייים

בכל מקרה- @מתואמת , קבלי דש מצחיק:

(אגב, יש כאן גם דש לקרן הפוך, שבטח עדיין מסתובב פה בשם אחר... קצת מצחיק לגלות שמה שהוא כתב זה שכדאי להיזהר כי כל המידע בפורומים נשמר לתמיד..)

שלכל מי שקופות, קופץ אותו הדבר.

אבל לא לכולם קופץ כל פעם.

נו, זה עוד שנתיים מעניין אם באמת היא תקרא את זה🤭

לק"י

תגידו- מה הקטע שבחלק מההודעות במקום תוכן בתוך ההודעה מופיעה פרסומת או רצף סמיילים?!

ודווקא בהודעות שנראות הכי מעניינות 🤭

אלה עם התגובות הכי דרמטיות

פתחתי את זה בשיעור

וכל שניה אני מחייכת פה לעצמי מתאפקת לא לצחוק

מקווה שהמרצה לא נעלבת חחחחח

אין מצב אני נראית משוגעת צוחקת עם עצמי ככה 🤣🤣🤣

סוגרת את השרשור לקרוא אותו בבית

לא מופיע תוכן בהודעה אלא תמונה של מודעה על הפגנה?

מודעה על אהוביה

ודווקא בהודעות שנראות הכי מעניינות

ואני כבר קראתי את השרשור ההוא בזמן אמת, אז כבר בזבזתי את השעה הזאת 😅

התיישבתי בספה ולא זזתי

אפשר לעשות עוד אחד כזה. !!!!!!!!!!!!