הוא היה מינימום נביא וטען שהלידה לא תתפתח בקרוב. טוב אחי.

וסטריפינגים הציעו לי בשערי צדק, אבל ממש לא הכריחו. 

כל עוד זה בגדר הצעה נעימה, לא אכפת לי. 

אני זאת שיולדת, לא הם 

ואמרו לי מעקב עודף מעל שבוע 40 ואחכ בדיקה מוניטור והחלטה על זירוז.

רוצה כבר להיות אחרי

עושה המון הליכות אולי זה יעזור

איך אפשר לזרז אצלך עם את אחרי קיסרי, אאל"ט, לא?

אני נזכרת שבלידה שאחרי הקיסרי שלי גם הציעו לי סטריפינג וסירבתי.

בסופו של דבר התחילה לידה באופן עצמאי ב"ה.

שיהיה בקלות ובשעה טובה ומוצלחת. אמן.

בעיקרון מבחינת הבתי חולים זה תלוי מדיניות, זה נע בין 41+0 ל42, כשבסורוקה זה אכן 41+3. אבל יש כאלה שמציעים להם לפני, תלוי בפרמטרים שונים - אם יש סכרת, יל"ד, ירידה בתנועות, מיעוט מים, משהו לא אופטימלי במוניטור... אם הכל לגמרי תקין אז כמו שכתבתי בשורה הראשונה.

והסכמתי כי כבר נמאס לי לסחוב והוא לא רצה לצאת

אצל הקטנה הייתי 41+0 ובכיתי נשמתי שאין לי כבר כח לסחוב במקלחת כמו ילדה קטנה

בסופו של דבר נפל לי הפקק ביחד עם ירידת מים שניה אחרי שהתייאשתי

כאן בזיו מבחינתם לזרז ב40+0 סתם, הם לא מציעים, אבל הם ממש לא אוהבים לחכות. עקרונית הם ממש לוחצים מ41+0, וב42+0 הם כבר לא ממש מוותרים, וגם אומרים שבכל בתי החולים הכי טבעיים נותנים זירוז מ42.

בפועל לידה אחת הצלחתי למשוך עד 41+3 וילדתי טבעי, בשניה הגעתי לתחילת 42 והסכמתי לזירוז. אבל אולי בפעם הבאה אני אסרב גם אז, השליה שלי היתה במצב טוב.

סירבתי והוא המשיך להפציר... אח"כ התברר לי מנשים אחרות שהוא קצת ס.ו.ט.ה.

לי בלידה שאחרי הקיסרי, הרופא בקופה גם הציע לעשות סטריפינג..

והתייעצנו עם הרב שלנו והוא אמר שאם אין שום בעיה רפואית או סיכון- עדיף לחכות.

וחיכיתי.

למחרת התחילו כבר צירים באופן טבעי וילדתי (בואקום).

במהלך המעקב גילו שיש לי בעיה הורמונלית וצריך לזה נוהל מסוים בלידה. הם עשו מזה בלגן שלם (מעניין מה היה קורה אם לא הייתי מגיעה לפוסט דייט, אף רופא לאורך ההריון בכלל לא אמר לי שצריך התייחסות לזה...). אז ב40+3 אני יושבת לי בתמימותי בחדר המתנה שם, ומגיע ראש המחלקה יחד עם מיליון רופאים בסיבוב החלפת משמרות, מתאר להם את ה"מקרה" שלי ואז מציע בנחמדות: אולי פשוט נעשה לך עכשיו זירוז? בכל מקרה נעשה לך זירוז עוד שלושה ימים... לא הבנתי מאיפה זה נפל עלי ועדיין הצלחתי לאסוף את האומץ והכבוד העצמי שלי מהרצפה ולענות לו שבעוד שלושה ימים יציעו לי זירוז אבל זה לא אומר שאני אעשה אחד. ובאמת בלידה הזאת ילדתי טבעי ב41+3 לידה מהממת.

מנהל הבית חולים ניסה לעשות לי סטריפינג, למה רק ניסה?

כי באמצע הסטריפינג צרחתי את נשמתי מכאבים ואמרתי לו די

והוא יצא בבושת פנים.
 

חתמתי סירוב אשפוז והלכתי הביתה.

אבל כל הלידות אח"כ התחילו עם סטריפינג

לא כואב כמו שלו לפחות.

בפעם השניה שלי גם חתמתי שחרור והלכתי הביתה.

אמרתי לבית חולים עוד נתראה הערב.

ואכן כך היה

(לקחתי שמן קיק וסטריפינג ועיסוי פטמות- לא ממליצה לך , רק מספרת)

רופאים בשנים האחרונים מאוד מאוד מאוד חוששים מתביעות כי זה נהיה ממש עניין. ולכן הם עושים מבחינתם את המיטב כדי לא להגיע לסיכון. מכיוון שסטטיסטית ככל שההריון מתמשך יש סיכון גבוה יותר לנזק לעובר ותמותת עוברים, מבחינם הם מעדיפים מצב שיש להם לכאורה יותר שליטה בו. גם זירוז שיש בו פוטנציאל לירידות דופק ולמפל התערבויות מרגיש יותר שליטה מאשר למשוך בלי לדעת מה קורה לשליה בפנים. זה הרושם שנוצר לי לפחות. אז זכותם להילחץ וזכותנו לסרב...

בלידה השניה שלי שלקחתי בה זירוז ב+042, כשהשליה יצאה התלהבו איזה יפה היא. אז הערתי שאולי לא היה צריך לזרז והם ישר כזה "נו, יפה יחסית לשבוע". הבנתי את הראש.

ועדיין, אני באה יותר ממקום של הבנה לזה, אבל משתדלת לעמוד על שלי. בלידה שכן הסכמתי לזירוז זה גם היה ממקום שלא היו לי כוחות נפש לסחוב ולחכות עוד... בדיעבד לא הייתי עושה את זה, גם ככה כבר הייתי עם פתיחה קטנה המון זמן ולפני הזירוז עשו לי סטריפינג שהעלה אותה לשלוש, בתנאים כאלה אולי היתה מתפתחת כבר לידה טבעית.

בתור רופאת נשים זה ממש מעליב אפילו מגוחך לחשוב שזה מה שעובר למטופלות בראש. למה נראה לך שזה כייף לבצע בדיקה פנימית למישהי? מעבר לזה, לרופא נשים יש מספיק הזדמנויות לעשות את זה וממש לא צריך לחפש ולשכנע בכוח, גם אם נניח יש מישהו שמפיק מזה איזושהיא חוויה.... ממש לא מחפשים שליטה, תודה רבה. יש לנו מספיק מהצד השני שדורשות זירוז בכל מיני שבועות ואנחנו מסרבים. ממש לא מאפשרים ולא מציעים לכל אחת. באמת, קצת קרדיט אפשר לתת...

לא התכוונתי להכליל

לא יצאתי מובנת

גם לי עשו פעמים

הא זה הוא הנסיך שלך

אז באמת חמוד

בשתי הלידות שלי עשו לי סטריפינג כואב ברמות וכשהתקבלתי לחדר לידה אז המיילדת אומרת- למה עשו לך סטריפינג? זה בכלל לא מועיל כשאין פתיחה!

בשביל מה לעבור את הסבל הזה??

גם כשאני מקבלת יולדות לביקורת במיון בסורוקה אני מציעה להן בדיקה וסטריפינג במידה ומעוניינות. לא מכריחים אף אחת, אפשר להציע, יש כאלה שממש רוצות. לא מבינה למה כועסים מזה שמציעים. סטריפינג זה גם לא נחשב ממש זירוז, זה מאפשר לגוף להיכנס לבד ללידה בזמן נורמלי ולא להגיע לשלבים מאוחרים יותר שכרוכים בסיכונים ולזירוזים אגרסיביים.

שואלים אם האשה רוצה. את לא רוצה תגידי לא. מחקרים מוכיחים שהזמן הכי טוב לעובר להיוולד זה שבוע 39-40. לכן מציעים. מי שלא רוצה לא מתעקשים. זה ההריון שלך, רק מנסים לעזור.

זה לא בדיוק עובד ככה, סטריפינג זה כשאנחנו לא באמת ממליצים על זירוז. מי שבאמת יש המלצה לזירוז- כמו שבוע 41+3 למשל, לא נסתפק אף פעם בסטריפינג- אלא אם כבר יש לה פתיחה של 2.5-3 ס"מ וכבר ברור שאפשר להכניס אותה ללידה תוך שעות. סטריפינג זה "בקטנה", יותר מיועד לחסוך זירוז בהמשך, ולא בהכרח עובד. בלון זה כשמתחייבים לתהליך וחובה להישאר באשפוז, סטריפינג עושים והולכים הביתה, ואו שעובד או שלא.

ופשוט אפשר להגיד לא. לא צריך לכעוס כשמציעים משהו. זה כמו שיש כאלה שכועסות שמציעים להן אפידורל, כי הן באו מורעלות על לידה בלי, אבל אם לא מציעים גם יש כאלה שכועסות- למה לא מציעים להן וכמה שיותר מהר? פשוט אי אפשר לנצח כשעובדים עם אנשים. מה שלך לא מתאים מאוד רצוי למישהי אחרת. את לא רוצה, תסרבי וזהו. יודעת בדיוק איך סטריפינג מרגיש, עשו לי היום בדיוק.... וזה לא בהכרח אוסר.

זה בדרך כלל לא יעיל. אבל לא משנה, זו לא הנקודה שלי, לא צריך לנהל דיון על למה לא לעשות, אני מנסה לומר שלא חייבים להתרעם על עצם זה שמציעים משהו. 

באמת לא יפה שנזפו בך, אם הכל בסדר, זו זכותך המלאה. לפעמים נופלים על אנשים לא סימפטיים, על זה אין לי מה להגיד

ואחרי ניתוח אז עושה מאמצים ללידה רגילה הפעם ובתקווה בימים הקרובים. תודה!

גם לך!

את הראשונה ילדתי בשבוע 42+2, הופניתי לזירוז עקב מיעוט מים,

את השני ילדתי בשבוע 41+5 , שוב הופניתי לזירוז עקב מיעוט מים

אני מאמינה שאם לא היה לי מיעוט מים הייתי ממשיכה להמתין ללידה...

4 ילדים אחרי התאריך.

הראשון בקיסרי- זירוז, התחלתי לידה והמשכנו לקיסרי בגלל מיעוט מים ולידה שלא התקדמה...

ו-3 נוספים - ילדתי אחרי התאריך. הייתי במעקב הריון עודף בבי"ח כל יומיים- שלוש עד שילדתי... התפתח לבד ב"ה

ילד נוסף (הרביעי שלי דווקא) - ילדתי יום לפני התאריך. דיי בהפתעה 

אפילו לא הכנתי לי תיק כי התל"מ שלי היה ליום ראשון בשבוע ואמרתי לעצמי שמילא אני יולדת אחרי התאריך אז אכין תיק במוצ"ש...

גם ככה את רוב הדברים אני צריכה בבית...

בסוף, בליל שבת (יום לפני התאריך) כשהשעון שבת כיבה כבר את רוב האורות בבית ואני עם צירים כואבים ותכופים וללא הפסקה... ממתינים לאמבולנס - הדרכתי את בעלי מה לשים לי בתיק... מה שהצלחנו לראות ולהוציא מהארונות בחושך.. 

מסקנה: לפעמים יש הפתעות וכדאי להיות ערוכים מראש.....  

סומכת על הנס... 

וטוב שיש תיק מוכן 

איזה שבוע את? ומתי ילדת את הקודמים שלך?

את עושה מעקב במרפאה או בבי"ח?

גם אצלי הגדול היה במצוקה והלידה לא התקדמה ולכן המשכנו לקיסרי...

(הופניתי לבי"ח בגלל מיעוט מים ונתנו זירוז... וכו'..)

מאחלת לך ללדת בזמן הכי מתאים וטוב לעובר ולשעה שהוא אמור לצאת לאויר העולם

ושיהיה בקלות ובלי התערבות רפואית מיותרת....

לב שמח. ידיים מלאות ואמא ותינוק בריאים ושלמים, אמן

מתי הכנת?

הכנתי לפני התאריך של הלידות הקודמות

וילדתי יומיים לפניהם.

לא ילדתי מעולם לפני התל"ם.

גם אני לא ילדתי ב-3 הראשונים שלי לפני התאריך 

ולכן, ברביעי, לא הזדרזתי להכין תיק ו... הופתעתי.. הוא היחיד שילדתי יום לפני התאריך...

בחמישי כבר "חזרתי לסורי"  וילדתי בשבוע 41...

(האמת שגם הפעם מעדיפה ללדת אחרי... אבל מתפללת לה' שמה שהכי טוב לנו- שיקרה. בע"ה)

כשיש סיבה: עובר גדול, ריבוי או מיעוט מים.

כמעט השתחררתי הביתה ב41+2 אבל בחרתי להישאר ולעשות סטריפינג

איזה שבוע את? מתי ילדת בפעם הקודמת?

איך עף הזמן... מתפללת עליך.

(הייתי מתייעצת עם תומכת או רופאה שסומכים עליה האם לזרז או מה)

עם תחיה? כאלה נשים...

להתייעץ לשמוע מה קורה מה כסת"ח מה יכול לעזור.

ובאמת קונפילקט...

אישית

דווקא בגלל הפחד מאחריות אני סומכת על אחיות ליווי הריון ותומכות.

אין להן את הידע בתחום שיש לרופאים.

ממש לא. אם המליצו לך כנראה שהיתה סיבה והסיבה היתה דאגה לשלומך ולשלום העובר שלך. קחי בחשבון שלזרז זה רק יוצר לנו עבודה, ממש אין לנו אינטרס.

העובר הוא לא הפקטור היחיד, גם האשה. לא יודעת מה היה המקרה אצלך, רק אומרת שיש מגוון סיבות להמליץ על השראת לידה, חלקן קשורות לעובר, חלקן לאמא, לפעמים מדובר בסיבות חד משמעיות שיש לגביהן תמימות דעים ולפעמים זה תלוי גישה ויש מקום לדיון.

לכל בית חולים הפרוטוקול שלו, וזה לגיטימי בעיני. אצלי לא היתה שום סיבה מיוחדת לשום זירוז- ובשביל זה הרי הלכתי למעקב.כשראיתי שהכל בסדר בחרתי לא ללכת לסורוקה אלא לירושלים

לא אומר שהסיכונים לא קיימים באותה מידה כמו למישהי שיולדת לפני.

איך נתנו לך?

ואיזה קופה את, אם אפשר לשאול..

אצלנו (כללית) מיום אחרי התל"מ, המעקב הוא אך ורק דרך בי"ח..

ואני עוד הולכת ללדת בביץ חולים שהוא לא קרוב לבית בכלל.

אז זה ממש "טיול" ולשרוף בוקר שלם בשביל מעקב.

ולהפך..

בבית חולים זה לוקח כמה שעות טובות ובמרפאה נראה לי פחות, לא?

כי לי לוקח זמן בבי"ח.

יוצאת בסביבות 8+ מהבית וחוזרת לקראת 1 בצהרים.

כי גם שם יש הרבה נשים שממתינות לרופאה, לא"ס, למוניטור...

אבל אני נתפסתי על משהו אחר -

את לא שנייה אחרי לידה? מה את מטאטאת בכלל?🤭

בכל אופן, בעלי אומר לי כל מיני דברים מצחיקים בסגנון, אבל לא זוכרת כרגע משהו ספציפי... (ואולי זה גם אישי מכדי לשתף🙈)

ובעלי לא יודע לטאטא..

כאילו יודע לטאטא אבל רק את המטר במעגל מסביבו...

מבחינתו זה המרחק מטאטא מגיע אליו...חחחחחח

אבל תודה על התזכורת!!

גם אם מישהו יגיע היא מאחורי הדלת..

רק לקוות שיצליח להיכנס כי הדלת לא כ"כ נפתחת😅🤭

יום למחרת ניסיתי שוב,  הרמצי כיסאות והוא בדיוק חזר הביתה, לרצפה שחורה כן? וישר אומר מה קרה את שוב שוטפת??

מבחינתו כיסאות למעלה זה אומרים שטפתי את הרצפה, לא משנה שהרצפה מחכה עוד מאתמול 

או רק סידרתי לקראת שטיפה.....

גם אני בשירות לאומי (רווחה) למדתי מעו"ס שתמיד צריך לפרסם את מה שעושים... אז לכן אני משאירה ערמות כביסה מקופלת (כשזה כן קורה...) עד שבעלי יגיע.

להשאיר ערימות כביסה..

פיזורים זה צטלה בפני עצמה אצלינו...

יש יציאות שהם רק של גברים נקודה!!!

אני עומדת מטגנת לביבות לקראת יציאה מהבית. בעלי חוזר מתפילת ערבית, מבקשת ממנו לארגן תיק לנסיעה עם טיטולים, מגבונים, בגדי החלפה ובקבוקים לבנות.

אחרי חמש דקות בערך אני רואה אותו יושב על הספה, שואלת אותו "ארגנת את התיק?" תשובתו המופלאה: "ביקשתי ממני לפני דקה, מתי הייתי אמור להספיק לארגן?" מממ.. בדקה (חמש כאמור) הזו במקום לשבת על הספה?

כמובן שווידאתי לפני היציאה שיש בתיק מה שביקשתי ולא היו מגבונים..

חח יצאה לי חצי פריקה.. פשוט היה לי אחהצ עמוס ומלא במשימות והפרופורציות ביני לבינו הדהימו..

בעלי הלביש לפוצון ציצית 

ושר: 

"בוקר טוב עולם... (במנגינת פינוקיו)

אני מסדר את החוטים

אני כבר ילד יהודי"

רציתי להעלות לפורום אז הנה הזדמנות. 

באה לשים פסולת בפח ואין שקית

רואה צלחת עם פסולת על השיש ומוסיפה את שלי

באה אחרי 5 דקות שוב לפח

עדיין אין שקית

אבל הצלחת עם הפסולת נעלמה

(הוא שם אותה בשקית שהוא הוציא החוצה ועוד לא שֹם בצפרדע)

נכנעתי ושמתי שקית בפח

בדרך כלל בלידות בעלי נמצא איתי והילדים אצל ההורים שלו.

אחרי שנגמרת הלידה, במקום לנסוע להורים שלו להיות עם הילדים ולעזור להם, הוא חוזר הביתה לבד.

מפיל את הילדים על ההורים שלו, ונהנה מבית ריק.

איזה ילד רגיש ומהמם.

יצא לך לשאול אותו אם הוא רוצה שהם יגיעו? אולי להכין להם ציור או שיר? לדבר על זה ולהבין אם הוא חושש ממשהו או פשוט מתרגש?

יוצא לכם לראות אותם הרבה?

אמר שדווקא כן רוצה. אבל ביקש שסבתא לא תחייך אליו.

ביקשנו מכולם מראש לא להתייחס אליו על ההתחלה כדי שיהיה לו רגע זמן להפשיר.

הילד ישב רוב הזמן על הספה והסתכל, רק לקראת הסוף (אחרי שעה וחצי בערך הוא התקרב לשולחן (כמובן שכל הזמן הצענו לו לבוא וחלק מהזמן גם ישבנו איתו על הספה))

מהשיח איתו הבנו שהוא לא מפחד כמו שהוא ממש ממש מתרגש.

הוא פוגש אותם בערך פעם בחודש +- לסעודת ליל שבת. בכל מפגש כזה הוא אומר לנו שלא רוצה שיחייכו אליו אבל זה אף פעם לא הגיע לרמה של כאב וכו

לנכדים היא ממש אחלה, קונה מתנות מביאה ממתקים

לא מצליחה לחשוב על משהו

היה שיח כזה גם אתמול וגם היום ולא נשמע שהוא מאיימת או מפחידה אותו

היא כן אישה נורא מתלהבת ורועשת - בגלל זה גן ביקש שלא תחייך - תתייחס

מכאן ועד התקפי צרחות למשך 30 שעות נשמע לי הזוי.

אני פתאום שמתי לב שכשאנחנו עם הילדים אז חמותי ממש סבבה, מתנהגת בצורה שעוברת לנו, אבל כשהיא איתם לבד היא אומרת להם כל מיני דברים שממש מלחיצים אותם. לא מרוע חס וחלילה, אבל נגיד הם משתמשים באיזו מילה סתם ככה, נגיד אומרים כל הזמן את המילה שולחן (זה לא המילה באמת, אבל נגיד "אתה שולחן" לאנשים) סתם כי זה מצחיק אותם, ואז היא אמרה להם שאסור להגיד את זה. ויש לי בן כזה צייתן שהוא כל הזמן דואג להיות בסדר ולא לעשות דברים שאסור וכו, והוא ממש נלחץ מזה, עד שקלטנו ואמרנו לו שהכל טוב ושלא יגיד לה אבל בכללי הוא יכול. עכשיו אם היינו שם באותה שניה היינו אומרים לו שזה לא מילה רעה ושמותר להגיד רק לא לסבתא. אבל לא היינו ומבחינתו היא דמות סמכות אז הוא נלחץ.

או שהיא היתה עם הילדים כמה זמן והלכנו לנוח והבת ממש בכתה שרוצה לבוא אליי (הם רגילים שבאים גם אם אני נחה) וחמותי ממש צעקה עליה שאסור לבוא אלינו בשום אופן וכעסה והבת שלי נורא נורא נבהלה ולא רצתה להתקרב אליה לשארית הביקור. וברור שהיא רק רצתה שננוח ולעזור, אבל זה עבר ממש גרוע.

אז לפעמים סבא וסבתא עושים או אומרים דברים שלא נעימים לילד והוא לא יודע שאתם הייתם מוצאים פתרון אחר, או שמבחינתכם הדבר הזה לא סבבה, כי אתם השארתם אותו איתם, אז כביכול הכל לגיטימי. ויכול להיות שקרו דברים כאלה בעבר וזה פשוט השאיר לו חוויה קשה ממנה. במיוחד אם את אומרת שלוקח לו זמן להפשיר והיא טיפוס סוער.

ואם אני זוכרת נכון הבן שלך קטן אז לא הייתי מנסה לדובב אותו בנושא, כי יש מצב שהוא נשאר רק עם התחושה אבל לא זוכר את הסיטואציה בדיוק ו/או לא ידע להסביר.

פשוט כל פעם שהיא באה הייתי כן מבהירה שאתם איתו כל הביקור ואם משהו לא נעים שיבוא ללחוש לכם באוזן או משהו כזה. ולהיות יותר בפוקוס עליו כשנמצאים בסביבה  שלה

למרות שכן, ליד הסבתא הזאת צריך להלך על ביצים.

היא מקסימה ועדיין, תחושת תכנון מילים ומעשים. לא חשבתי על זה. עכשיו אני נזכרת

הרבה פעמים היא מעירה לו אם זה על הפעלתנות שלו - כי הוא באמת שובב

או על הסדר כי היא חולת ניקיון ברמת האובססיה (מסדרת את החליפה שלו, ניקוי פנים וכאלה - למרות שהוא לא מלוכלך. זה הבנאדם) 

לאחרונה, אני לא מצליחה להיזכר בסיטואציה שבה זה קרה ככה שזה היה ממש מזמן. בטח לפני חצי שנה ויותר.

היא לא נמצאת עם הילד לבד מאז גיל שנה וחצי בערך שהייתה שומרת עליו אצלה בבית.

כשאנחנו מתארחים שם הילד איתנו דבוק אלינו רוב הזמן.

הפתרון הוא לא להפגיש בינה לבין הילד? נשמע לי הזוי.

מנסה לחשוב על דרך להתמודד עם זה.

פשוט להיות מודעים ולהיות בפוקוס עליו

להתמקד רק בו

זה כם יתן לך כוחות למפגש איתה כי תהיי אקטיבית להרים לו ולא פסיבית של לחטוף

אי אפשר לא להיות בפוקוס כי הוא פשוט איתנו, יושב עליי או על בעלי. עד שמפשיר והולך לשחק עם איזה משחק אנחנו כבר מתארגנים ליציאה.

איך אפשר ליצור יותר פוקוס מזה?

במיוחד שלאחרונה אני ממש לא מצליחה להיזכר בסיטואציה שבה היא העירה לו. 

יש לילד זיכרון מדהים אבל לא היה משהו שקרה בחצי שנה האחרונה.

אני פשוט באמת אובדת עיצות. קשה לי בקיצור

לא בדיוק סיטואציות כאלה. אבל כן כשבאנו למפגש משפחתי הוא לא הסכים להכנס ולקח לו הרבה זמן להפשיר (חוץ מזה שבחוץ היה קפוא אז באמת היה צריך להפשיר חחח)

אם היינו מגיעים לאירוע המוני אפילו בחוץ - הוא רצה לחזור הביתה.

בכלל היה לוקח לו זמן להתרגל.

וגם לחלק מהאחיות שלו לקח זמן להתרגל כשנפגשים עם משפחה. בסוף לאט לאט זה עבר והם גדלו ועכשיו זה פחות משמעותי.

כן יכולה להגיד שהוא רגיש. וכנראה זה בגלל זה התגובה שלו. 

אבל אולי לנסות לא רק לספוג את הקושי שלו

אלא לעשות דברים אקטיביים שיקלו עליו

לחשוב מה יעזור לו להיפתח

אם מגיעים בני דודים להביא משחקים שהוא יוכל לשחק איתם

דברים כאלה...

יש משחקים, ממתק שהוא מביא כדי לחלק ומלא תיווך

קשה לו להפשיר יש מקומות שזה בא לו יותר בקלות ויש מקומות שפחות.

יש לנו את הספרים של מקשיבים ללב ובאופן כללי הילד מבטא את עצמו מצוין.

הייתה גם הכנה, דיברנו על מה שיהיה, הכנו איתו את השולחן והסברנו מה יהיה מי יישב איפה וכו

אולי הייתה יותר מידי הכנה חח לא מצליחה לחשוב על בעיה אחרת.

זו רגישות גבוהה מאוד, שאמנם לא קלה, אבל בהחלט יכולה להיות מתנה.

מציעה לך לקרוא קצת על "ילד רגיש מאוד" ועל "אדם רגיש מאוד". יכול להיות שתמצאי שם לא רק אותו אלא גם את עצמך... ויש דרכים להתמודד עם זה, אבל ההיכרות עם העניין היא צעד ראשון🙂

וואו, גדול עליי.

מרגישה מוצפת מכל כיוון.

רק התחלנו קלת, מחכים לתור לרבע

רק קצת קשיי קשב ובעיות התנהגות

ילד בן שנתיים עם קשיים כאלה, זה נורא מתוק

בגיל 4 קצת פחות.

אני רוצה להיות בת יענה.

רציתי לכתוב לך את זה מהפן החיובי... רגישות גבוהה זו מתנה! נכון, היא באה עם קשיים בצידה, אבל מדובר באנשים ובילדים בעלי מודעות גבוהה לסביבה, שיכולה להביא אותם גם להיות אנשי חסד, אנשים קשובים בצורה לא רגילה, אנשים אהובים על הסביבה...

אני כותבת לך את זה בתור רגישה בעצמי (גיליתי את ההגדרה רק בשנים האחרונות) ובתור אמא לילדה רגישה אחת לפחות. ברור שיש בזה גם קשיים, גם בתור בוגרת אני מתמודדת עם זה, אבל עדיין לא הייתי מוותרת על הרגישות באופן כללי, לא שלי ולא של הבת שלי, ועל האיכויות והכישרונות שבאים עם זה...

(ואחרי שאני מכירה רגישות מסוג אחר, שנקראת בשם אוטיזם, אני לגמרי מודה על כך שהבת האחרת שלי היא אדם רגיש מאוד ושמשם נובעים הקשיים שלה... כי עם רגישות גבוהה אפשר לעבוד, עם אוטיזם זה קשה יותר...)

בכל אופן, אני לגמרי מבינה אותך❤️

גם קשיים חיוביים הם קשיים, וקשה כשהכול נופל בבת אחת...

אבל אתם בתהליך של טיפול כבר, וזיהיתם את זה בגיל צעיר, ובע"ה הוא ילמד כלים שיעזרו לו להתמודד עם הקשיים ולנצל את כל האיכויות שברגישות!

וואוו

לא ציפיתי

יש לך מושג למה זה כל כך מלחיץ אותו? איך הוא איתם?

מדהים איך הוא מרגיש כמוך מסתבר

ומדהים איך לפעמים אפשר לפתור בעיות רק על ידי דיבור

חיבוק ענק בטח את בשוק

יש לי ילדה שממש מתכווצ'צ'ת מהמון אנשים, גם אם כולם מוכרים. נכנסת לעגלה של אחותה וסוגרת על עצמה את הגגון. 

מכירה גם ילדון שהיה סובל מכאבי בטן קבוע כשהיו מגיעים אנשים.

נפהלתי לרגע שככה יהיה לו בכל אירוע..

למרות שאני מבינה אותו כי גם אני לא מבינה טוב לפני אירועים.

דווקא בגלל שאני מבינה אותו, תמיד הייתה לי תקווה קטנה בלב שהילד לא יירש את החסרונות שלי  

וואו, איזה רגישות יש לו.... כנראה הוא ממש חש סיטואציות.

חיבוק גדול.

תודה לה ' שזה לא משהו בריאותי, כי הבת שלי פעם היתה בת 3, כמו שתיארת (מידי פעם צרחות של כאב בטן, בא בגלים) וזה נגמר בניתוח.

ואני ממש זוכרת את השרשור הארוך על חמותך שלא מתארחת אצלכם וזה ממש משמח לשמוע שהיא באה והייתם בטוב!!! 

מניחה שהם לא יגבילו למינימום אנשים גדול מדי...

וצלם וקיר בלונים וכו'- לדעתי זאת החלטה שלכם אם ההוצאה שווה את זה. אחרים לא יכולים להגיד לך מה בזבוז כי זה שאלה של מה חשוב לך ומה ישמח אותך...

יצא לנו יותר זול מלקחת אולם וקייטרינג (מינימום הזמנה של 60 מנות שחלקם הלכו לפח)

צילומים - אם יש לאחד המשתתפים אייפון התמונות ממש איכותיות, לנו זה הספיק.

לא מוצאת מקום באיזור...

ובאיזו שעה עשיתם? ערב/בוקר?

אנחנו עשינו אירוע צהריים

כזה משעה 14 עד 16-17 בערך

יותר זול לעשות בצהריים מבערב

לא זוכרת כמה בדיוק

עלה לנו 150 למנה אם לא טועה + טיפ + בקבוק יין שווה..

הייתה ארוחה בשרית עם מנה ראשונה עיקרית והרבה מאוד תוספות וקינוח. חלק מהדברים ארזו לנו הביתה.

היינו 25 איש, בפועל הגיעו קרוב ל 30 ובעל המקום אמר שאכלנו ממש קצת ולכן לא מחייב על התוספת

אחות של בעלי רצתה לעשות שם כמה חודשים אחרינו והמחיר היה קצת גבוה יותר,

בגלל ענייני כשרות עשתה בסוף באנטריקוט (אנטירוקט עדהח רודריגז רובין)

וחצי מהמנות הלכו לפח כי אין לנו צורך בכמות כזאת..

זה זול ומרשים.

ואז לשלם קצת כסף למישהי שתנפח את על הבלונים ותתלה.

סט 109 יחידות שרשרת בלוני קונפטי כחול וזהב ו-2 יחידות אביזרי בלונים, ערכת קשת בלונים דקורטיבית מושלמת ליום הולדת, חתונה, מסיבת מקלחת תינוק, קיר רקע, ציוד לקישוט מסיבת חג משפחתית.

!בוא לבדוק אותם  SHEIN.com, - גיליתי מוצרים מדהימים ב

סט 109 יחידות שרשרת בלוני קונפטי כחול וזהב ו-2 יחידות אביזרי בלונים, ערכת קשת בלונים דקורטיבית מושלמת ליום הולדת, חתונה, מסיבת מקלחת תינוק, קיר רקע, ציוד לקישוט מסיבת חג משפחתית.

1 סט, מכתבים לתינוק קופסת נייר שקופה, קופסת בלונים לקישוט יום הולדת שמח, קישוט מקלחת לתינוק שנה אחת מסיבת יום הולדת 1 מסיבת יום הולדת (לא כולל בלונים) מתנות קישוטי מקלחת לתינוקות

!בוא לבדוק אותם  SHEIN.com, - גיליתי מוצרים מדהימים ב

1 סט, מכתבים לתינוק קופסת נייר שקופה, קופסת בלונים לקישוט יום הולדת שמח, קישוט מקלחת לתינוק שנה אחת מסיבת יום הולדת 1 מסיבת יום הולדת (לא כולל בלונים) מתנות קישוטי מקלחת לתינוקות

אם רלוונטי תגידי לי ואחפש לך עוד

שמכינות מארזים (חלבי) מאוד יפים של סלטים, פשטידות, סנדוויצ'ים, מוקרם, קינוחים...

אם חלבי זה יתאים, תכתבי אזור אולי נוכל לעזור לך לאתר משהי. 

ילדתי שניים בינתיים ב"ה

הכל בסדר והמספר לא חזר ב"ה 

כמו הרבה דברים אחרים, זה עניין מאוד אישי.

אני עשיתי את הניתוח שנחשב קשה יותר (לא זוכרת עכשו את השם) ובגדול היתה לי החלמה קלה. מה זה אומר? שלא היו לי כאבים בכלל, אבל כן לקחתי בערך שבועיים וחצי חופש מהעבודה כי לא ראיתי טוב ולא רציתי לאמץ את העיניים (אני עובדת מול מחשב אז זה קריטי).

אחותי עשתה את אותו הניתוח כמה חודשים לפני - סבלה כמה ימים מכאבים מטורפים. ולדעתי חזרה לעבודה מהר יותר כי לא היתה לה גמישות כמו לי.

ככה שאני לא יודעת איך ניסיון של אחרים יכול להועיל פה... כי אין הבטחה מה יקרה.

מה שכן, כדאי להיערך ולבחור תקופה שבה יש יותר אפשרות לנוח, בטח כמה ימים, של חופש מהעבודה ועזרה בבית.

יומיים כאבים חזקים ממש בעיניים.

אח''כ ללא כאבים אבל ראיה מטושטשת שהלכה והתייצבה עם הזמן, כל הזמן היה שיפור.

חושבת שחודשיים-שלושה אחרי ראיתי 6/6 ב"ה.

שעשתה קצת אחרי לידה שלישית.

בערך שנתיים אחרי הלידה השישית (יותר משבע שנים אחרי הניתוח) חזר לה מספר של חצי בשתי העיניים, שלםני זה היה לה יותר מ4

אחרי 3 לידות ב"ה כל פיקס

רואה 6/6

היה מספר ממש גבוה, עשיתי לפני החתונה ומלכתחילה נשארה מידה נמוכה. אני חושבת שעלה לי עוד קצת אחרי, אבל אני עדיין לא משתמשת במשקפיים

מבחינת ההחלמה היה לי כמה ימים קשים. אני חושבת שאי אפשר לדעת מראש איך יהיה אז כדאי להיערך מראש לכמה ימים- שבוע של תפקוד נמוך יותר ועזרה בבית עם הילדים.

עשיתי לפני החתונה בגיל 19, אחרי לידה רביעית חזר לי למספר הקודם. 

באסותא טוענים שהמחקרים מראים שאין קשר ללידות (קשה לי להסכים איתם)

בכל מקרה עכשיו מחכה לפני שאעשה ניתוח נוסף.

חייבת לציין שלא מתחרטת. היה שווה להיות בלי משקפיים 11 שנה...

רצף אירועים ממש מרגיזים ועוד מלווים בהרגשה של חוסר התחשבות

חיבוק

או לשאול, או להגיע מראש שבעים...

אבל זה אחד המבאסים גם להיות באירוע ולא לאכול וגם הקטע שלא מתחשבים...

נשמע סופר קשוח, ובפרט שכשארחת כל כך טרחת והתחשבת..

אני בסיטואציות כאלו דואגת להביא איתי משהו- סלט/ פשטידה/ עוגה שאני אוהבת (אפילו קנוי...) ואז יודעת שבכל מצב יהיה לנו משהו לנשנש...

הם נותנים נופש זוגות 3 ימים במלון של ירמיהו 33 בירושלים.
שזה 3 ימים  שבהם יש מעגלי תמיכה גם לבעל וגם לאישה עם אנשי מקצוע, וזוגות שעברו סיפור דומה.
גיסתי היתה שם וספרה שיש כ5 זוגות כל שבוע.

זו עמותה שמתעסקת בלידות שקטות..

הם פותחים קבוצות מידי פעם..

הרבה כוחות!

למשל אני הייתי עושה אם לא הייתי חוששת כי זה בשבוע מוקדם מדי כשעדיין יש חשש להפלה, ואז הכסף ירד לטמיון. היו לי 2 הפלות.

אבל אני ממילא רוצה לעשות מי שפיר, ולא רק בגלל הגיל היחסית מבוגר שלי.

אז זה משתנה בין נשים...

הרי זה סטטיסטי ולא אבחנתי אז תמיד יכול להיות סיכוי קטן.

זה גם בודק פחות דברים ממי שפיר לפי הבנתי. לא שמי שפיר יכול לחזות כל דבר אבל זה כן יותר רחב.

בעיני השאלה היא תמיד מה יקרה אם התשובה שיש בעיה, אם התכנון במצב כזה להפסיק את ההריון אז ברור שלעשות אפילו אם זה לא מי שפיר, אבל שתהיה לך אינדיקציה. אם בכל מקרה להשאיר אז נראה לי פחות קריטי, יותר מה שמרגיש לך

לגבי המשפט שכתבת על זה שאת 'רוצה רוגע נפשי שבע"ה הכל בסדר".

שום דבר לא יכול להבטיח לנו שהכל יהיה בסדר.

גם אם כל הבדיקות תקינות.

אצלנו בהריון האחרון עשינו מי שפיר (בדיקת שבב) ויצא תקין (בעקבות שקיפות עורפית מוגברת).

בסוף יש לנו מורכבויות רפואיות שלא ראו בהריון (ולא יכלו לראות).

אם היינו משלמים הרבה יותר על בדיקת אקסום כבר במהלך ההריון, היינו מגלים את המוטציה שגילו לנו אחרי הלידה (בבירור הגנטי שעשינו בעקבות המורכבויות הרפואיות).

ועדיין זה מן הסתם היה רק מבלבל, כי המשמעות הקלינית של המוטציה הזו מאוד משתנה (יש כאלו שזה בקושי משפיע, יש כאלו שיותר. אבל סה"כ לרוב אפשר לחיות איתה חיים טובים).

לא רוצה לכתוב את זה כדי להלחיץ.

רוב התינוקות הם בריאים ומתפתחים מצוין והכל בסדר איתם.

ואני כן בעד לעשות את ההשתדלות שלנו בבדיקות בהריון כדי לעלות על דברים שחשוב לעלות עליהם בזמן (אם זה בשביל לדעת להפיל במקרים חמורים, או לדעת לטפל במקרים שאפשר, או רק לעשות הכנה נפשית במקרים רלוונטיים).

אבל אני באופן אישי לא מאמינה בלהשקיע המון כסף בבדיקות שלא בסל, רק בשביל 'לדעת שהכל יהיה בסדר', כי את זה אף אחד לא יכול להבטיח לנו. עדיף בעיני להשקיע בתפילות... 

הרופאה שלי פחות המליצה

אמרה שזה יכול להציף דברים שכאילו בעייתים, אבל זה לא מדויק, אז זה ידרוש עוד בדיקות שלא בהכרח ירגיעו

(מקווה שאני מדייקת)

שורה תחתונה היא לא המליצה לנו לעשות

היה ממצא זניח בסקירה.

אותי לא הלחיץ בכלל, אבל בעלי ההיסטרי כמעט יצא מדעתו ולא מצא מנוח לנפשו.

עשיתי בשביל השקט הנפשי שלו (וגם אם חלילה היה מתגלה משהו - לדעתי עדיף לדעת מראש ולהתכונן)

רוב הסכום הוחזר ע"י הביטוח.

ושילב נראה לי גם מקבלים.

לנשים בהריון נותנים מועדון מתנה בשילב לכמה שנים, הגענו בשבוע של מבצעים וקיבלנו מועדון מתנה, וקנינו דברים שווים בממוצע של 35-40 לאחד.

גם לגולף יש לפעמים ספרים ואולי משחקים.

אפשר לשמור לפורים ולקנות תחפושות בפוקס.. 

חוץ מטויסאראס.

יש יותר חנויות של בגדי ילדים.

אפשר להשתמש בזה לאטרקציות, אם רלוונטי מבחינתך.

את יכולה לעבור על הרשימה של בתי עסק מכבדים, ואולי יהיה לך רעיון למשהו מתאים.

או בכל זאת להשתמש לחנות יותר יקרה, אם אין לך משהו אחר לעשות עם השובר.

יש לי הרבה שוברים של ביימי, שלא תמיד יש לי איך לנצל.

משתמשת בהם בעיקר בחנויות בגדים, שלרוב אני פחות קונה בהם, כמו פוקס וגולף. 

חח סליחה על החוסר קשר...

יש חנויות ביימי שאפשר למצוא בהם?

סליחה שאני חופרת 🤭