פורום הריון ולידה (עמוד 2760)

של איזה חברה

אני אעשה בדיקה

לדעתי כל כך בהתחלה כדאי מאוד לעשות בשתן הראשון של הבוקר, אלו גם ההנחיות בחבילה...

מאמינה שזה חיובי

תרגישי טוב!

זה גלולות הנקה? אם כן לוקח איתן זמן לפעמים. ובטח אם את מניקה עדיין.

יכוליות שההנקה מונעת לי עדין?

יש כאלה שעד שהן לא מפסיקות לגמרי להניק המחזור לא חוזר

ילד בית הספר שלי עוד לא חזר.. לא רצה. שבוע הבא אני חוזרת לעבודה ואז ילך. ילדת הגן הלכה השבוע בעיניים נוצצות מאושר. ממש שמחה שקטני לא במעון ולא צריך הסתגלות מחודשת כשאסור לי להיכנס איתו (מטפלת. נלך שבוע הבא. נקפוץ אח''צ השבוע לסוג של הכירות מחודשת). מתה מפחד מה יהיה במעון בספטמבר.

תהיי חזקה זה עובר מהר!

וכמובן לדבר איתו ולהסביר לו מראש.
מעבר לזה לא נראה לי שיש הרבה מה לעשות כי אסור להישאר

לק"י

מציעה להגיע מספיק זמן לפני שאת צריכה להפרד ממנו, כי גם אם אי אפשר להכנס, תוכלי להפרד ממנו בקצב שלך ליד השער.

אני גם בחששות מהחזרה (ילד בן חמש וילדה בת 2.4).

היא בת שנה ושלוש.
הזכרתי את השמות של המטפלות, אם היא זוכרת אותן... היא הנהנה כי ככה היא עושה על כל שאלה חחח
ובקיצור דיברתי איתה על שהולכים למעוני, ותשחקו ותשירו וכו'...כנראה עזר כי היא הייתה רגועה.

אצלנו שינונאת הרכב הכיתה שמו עם קטנים

ונורא התבאסתי כי השנה נגמרה ככה
בלי פרידה בלי מילה מהמטפלת
משהו עצוב כזה
פתאום אני לא חשובה וגם מנהלת המעון שום מילה כלוםעצוב
עד הקורונה הינו שלכם

לדעתי לא נורא. גם אצלנו חיברו קבוצות... כדי שיהיה יותר כח עזר של מטפלות ויותר מאוזן...
אז הם תינוקיה עם פעוטות...

גם לי זה הציק והייתי מורידה את זה ומקלפת .אני חושבת שזה מההורמונים..אצלי היה גם פס שהופיע מלמעלה עד למטה.. תופעות הריוניות

אם הוא כהה ממש נוטה בצבעו לרוד כהה-בורדו ולא ורוד בהיר,אין בעיה.
הייתי בכ"ז אוכלת כמות מעטה..לא מתפרעת עם הכמות הכוונה.
לשובע ובהנאה, יקירה...

אפשר רק אחרי הלידה...

ותצטרכי טופס מהמעסיק שכולל את פרוט הכנסותייך בשנה האחרונה ומס' החודשים שעבדת אצלו

במידה ואת חותמת אבטלה תצטרכי אולי טופס המוכיח זאת...

בעצם אולי לא כי ביטוח לאומי משלם אבטלה

לא יודעת, סליחה

מה שכן

בהנהלת חשבונות אצל המעסיק שלך אמורים להגיש לך את הטפסים(יש כאלו ששולחים ישירות לביטוח לאומי)

אני אחרי אובדנים וציפיה ועדיין כן מסוגלת להבין אותך ואת הקושי שלך, מקווה שתעכלי לאט לאט

ממש הגיוני מה שאת מרגישה

הריון זה באמת דבר יקר, אם הוא מגיע שלא בזמן טוב.... מאתגר מאוד!

תכילי את עצמך, את אמא טובה ועכשיו קשה לך

תפנקי את עצמך קצת בדברים שאת אוהבת

עוד מעט את תתחילי להתרגל לרעיון ולכל מה שמסביב 

עכשיו זה באמת נראה מפחיד מלחיץ לא משמח

קחי תקווה מהעתיד שיבואו ימים ותחושות נעימים יותר

 

 

חיבוק

אל תצפי מעצמך להיות איפה שאת לא.
כרגע אכזבה, פחד, קושי ועצב הם הרגשות הדומיננטיים - אל תילחמי בהם. הריון יכול להיות מסע מורכב, זה בסדר גמור ולא אומר כלום לגבי ההמשך. נשמע שהצלחת שלך מלאה ועמוסה, וקשה להוסיף לה עוד משהו כרגע.
מזכירה לך שהריון הוא ארוךךך מאד, ובינתיים, חמלי על עצמך וקבלו את הקושי בהבנה.

יש לך עכשיו תשעה חודשים להתחבר לזה מחדש, ולתקן את הטראומה. אולי הכנה ללידה משמעותית, אולי דולה... מה שמתאים לך. בכל מקרה קחי את זה כהזדמנות

ממש לא הייתי מוכנה לזה.. ואפילו ניסיתי למנוע (אולי מישהי בפורום זוכרת ששיתפתי אז..)
ואכן לקח לי כמעט כל השליש הראשון לעכל ואכן להשלים עם ההריון (היו לי דימומים לאורך כל השליש הראשון ולמען האמת שהייתי קרועה בתוכי האם להתפלל שההריון יחזיק או שעדיף שלא..)
אבל בסקירה הראשונה כשממש ראיתי עובר ולא רק נקודה עם דופק משהו התחיל להשתנות אצלי..

כן.
הייתי עם קטנים וצפופים ממש והגוף עוד ממש לא התאושש מהלידה הקודמת, ובתקופה של עומס בעבודה וכמה אתגרים גדולים בבית.

והיה הריון קשה וסיוט.
והיו הרבה רגעי בכי ושבירה.

אבל חיזקתי את עצמי שזו הזדמנות להבין שהקב"ה הוא זה שמנהל את העולם ולא אני והוא יודע מה הכי טוב לנו באמת.
וכדברי בעלי: זה הריון הכי רצוי שלנו - הקב"ה כל כך רצה את ההריון הזה עד כדי כך שהוא התעלם מההשתדלות שלנו למנוע..

וכיום..
הבובון הקטן כבר בן שבעה חודשים וכזה מתוק ומהמם שאני לא יכולה אפילו לדמיין את המשפחה שלנו בלעדיו..

אז אני יודעת שזה לא קל.
ומותר לבכות.
ולא צריך להרגיש רגשי אשמה לגבי התחושות המעורבות..

אבל מבטיחה לך שבע"ה בסוף תתאהבי בו/בה ותזכרי עד כמה הקב"ה האמין בך ונתן לך את המתנה הזאת ברגע שנכון לו, אפילו שזה כרגע לא נראה לך כל כך..

בהצלחה וחיבוק ענק!

מוזמנת לאישי אם את מרגישה צורך..

למנוע במשהו רציני כשלא רוצים, ולא עם שמ"פ..
זה קצת מוזר בעיניי לומר שהקב"ה רצה את ההריון הזה לכן הוא הגיע, כשבפועל לא באמת מנעתם.
מחילה שאני אומרת.

דכדוך וקושי בלקבל אותו
לא לסמוך על הנס שיום יבוא ואני אתחבר לעובר ואשמח איתו..

מזדהה.. כי הייתי שם עם הילד השני שלי .. גם הייתי אחרי לידה טראומטית ובקושי מנעתי ונכנסתי מהר. בקושי הספקתי לסיים חופשת לידה.. הייתי כל כך בדיכאון... כל כך היה לי קשה לחשוב על לגדל 2 צפופים... ולהיות בהיריון... שכל המיץ שלך יוצא ואיך תגדלי תינוק פיצי תוך כדי. אז בטח שאת עם הקטנטנים שלך... אני מרגישה את הלחץ והכאב והחשש שלך... אני יכולה להרגיע אותך שזה נס שיש 9 חודשים עד הלידה.. כי יהיה לך זמן לעכל וכשתגיעי לחודש רביעי תרגישי תנועות ופתאם תתרגשי ותתחברי.. אל.תדאגי... הכל בסדר. מותר לך להרגיש רע. כל אחת והחבילה שלה. בעזרת ה' התינוק/ת יהיה כל כך מיוחד.. ותשמחי בו.. ותהי מאושרת...
תזכרי גם ההורמונים משפיעים על התחושות שלך.. אצלי בהיריון הכל נראה סופני.. מצבי רוח פסיכים... הכל יגמר... יעבור... בעזרת ה'.
בינתיים רק תתפנקי לך. תעשי לך דברים שעושים לך טוב..
בהצלחה

לקחתי פרוגינובה כדי להיקלט בהריון לפני. וכשגיליתי שאני בהריון טיבעי בגיל 42 עם תינוק התחלתי לבכות אבל היום הוא האור של הבית והוא הכי חמוד . ממש ככה.

ממש ככה היה לי...

הריון שהגיע ממש בלי כוונה.

אותי חיזק כל הזמן לומר לעצמי שהקב"ה הוא אדון כל הנשמות, ובוודאי יודע הרבה יותר טוב מאיתנו מתי כל נשמה צריכה להגיע לעולם.. ושהוא יודע מה הכוחות שלנו- ואם בכל זאת שלח הריון- זה כי אנחנו יכולים ובגדול להיות עם זה בטוב.

אני אוהבת את הילדון הזה אהבת נפש היום. מממש

הוא מתוק באופן בלתי רגיל והוא הפלא שלנו...

כבר גדול.. בן יותר משנתיים

באמת יש לי חיבור פנימי עמוק אליו (התחיל רק אחרי הלידה, אבל לא הפריע לכלום)

זה מדד כללי

תחילת הביוץ וסוף הביוץ זה הפרש של 12 שעות.....

 

עוד קצת סבלנות ובעז"ה תדעי....

 

חוסר שינה זה דבר נוראי
הוא מוציא מאיתנו דברים גרועים נורא....
איזה עצוב שעם זה את מסתובבת
''מסתכלת עליה ישנה עם דמעות בעיניים''
''שנאה עצמית זה משהו שהולך אצלי לאחרונה''
''עייפה, חסרת סבלנות''
''לא נהנית מהדברים הקטנים''

אחותי את ראויה להרבה יותר מזה!!!
לחיים טובים, שמחים, רעננים, מלאי עונג!
קודם כל חיבוק....
איזה קשה זה...!!
ודבר שני.. עשית בדיקת דם? מה עם הברזל שלך? והבי12?
ודבר שלישי....
לדבר על זה!, אל תישארי עם הרגשות האלה לבד...... תפתחי את זה עם חברה קרובה, תאווררי קצת את מה שקורה בפנים...

ממש ממש חיבוק. בהרבה אהבה
💞

אחד הדברים הקשים בחיים הבוגרים זה התנפצות החלומות. לא חלומות גרנדיוזיים. אלא כל מה שתארת שחשבת שתיהי. בול זה. הפער המטורף הזה בין מה שרוצים וחושבים שנכון ומאמינים שלא בשמיים לבין מה שקורה בפועל. ואז מגיעים רגשות האשם והשנאה העצמית. הייתי שם ממש. וזה חוזר בגלים מדי פעם.
הדבר הכי הכי הכי הכי גרוע זה השנאה העצמית. היא לא מובילה לשום שום כלום טוב. היא מפילה מטה מטה בבור השחור. מה שמרחיב את הפער ואז גורם לעוד שנאה במעגל קסמים צורב.
כדי לעלות מתוך התהום הזו חייבים חייבים חייבים חמלה ואהבה עצמית. לא להסתכל מסביב. לא להצטער על החלומות. להבין שהמציאות מורכבת יותר. שכולם מתמודדים עם זה. מה שרואים בחוץ זה לא מה שבפנים (כי הכי קל להסתכל על המושלמים ולהרגיש אמא הכי גרועה, בת זוג הכי לא תומכת וכו'). לפרגן לעצמך דברים קטנים בשבילך. שיחה עם חברה. משהו טעים. בגד. מקלחת שווה. לומר לעצמך שזה בשבילך. שגם לך יש מקום. למצוא מה את אוהבת. לומר לעצמך שאת עושה את זה כי את אוהבת את עצמך. לומר לעצמך בראש משפטים אוהבים. להתיפות לבעל. לעשות משהו כיף יחד.
גיל שנה זה גיל מטריף. אבל מאוד שואב. השגחה מתמדת. בעיות שינה שגומרות את כל האנרגיה (לא רק אצלך). הכל מובן. לחלוטין.
ההשקעה באהבה ובחמלה לעצמך זה לחלוטין לא ממקום אגואיסטי. זה ישפיע טוב על כל הסובבים. כולל הנסיכה. מבטיחה לך..
קחי תקופת ניסיון. לא שיש קסמים. בשבילי זה עבודת חיים ממש. אבל אפשר להצליח להרגיש יותר טוב.
אם את לא מצליחה לבד. לכי לטיפול. לי זה עזר.

תגובה ככ משמעותית
תודה!

מצטרפת...
שולחת לך כוחות נשמה.
ועוד משהו: דברי עם ה'... ספרי לו הכל, כמו למישהו שיושב ומקשיב בהכלה ואהבה ואמפתיה. והוא הרבה יותר ממישהו שיושב ומקשיב... התקצר ידו??
❤️

פשוט חושבת הרבה לאחרונה אם בכלל היה נכון שאהפוך לאמא. אולי זה לא בשבילי. לא יודעת אם כולן בנויות לזה. אולי אני לא.
אני אוהבת אותה, אבל כואבת לי המחשבה שיש לה כזו אמא גרועה.

וזה לא את.
אנשים עייפים או צוברי עייפות נוטים לדבר שלילי...בעיקר על עצמם...
אז...היא לא נותנת לך לישון? אולי תנסי להשלים שעות במהלך היום? תשני איתה צהרים... הולך? או שהיא בכלל במעון ואת בעבודה?

חברה לתלמ.. ;)
גם הבן שלי עכשיו לא מסכים לקחת בקבוק!! (אני בינתיים חוזרת בקטנה... מקווה עד שאחזור באמת זה כבר יסתדר...)
עוקבת אחרי ההמלצות...

מה איתך? אני ב"ה מרגישה ממש טוב.... מי עם התינוקי בינתיים? כשאת קצת בעבודה?

פעם אחת עם אבא ופעם אחת לקחתי אותו איתי.. נראה מה יהיה הלאה...

את הבת שלי הכנסתי למטפלת מגיל 4 חודשים במשך חודשיים!!! היא ניסתה בקבוק כל היום בערך טיפטפה לה בסוף ככה היה נגמר הבקבוק( רק בטפטופים)... עד היום היא לא מוכנה להסתכל על בקבוקים.
אני כל הזמן הייתי בלחץ מזה וממש הייתי מחורפנת בעבודה.אחכ שחזרנו היא השלימה את כל ההנקה.. שהייתה בת חצי שנה עברנו בעיקר למרוסקים אפשר גם דייסות. גיל חמש וחצי חודשים זה כבר גיל גדול אפשר להסתמך הרבה על מוצקים אולי חלב קצת בכוס. ואת השאר ישלים בבית.

את הבת שלי הכנסתי למטפלת מגיל 4 חודשים במשך חודשיים!!! היא ניסתה בקבוק כל היום בערך טיפטפה לה בסוף ככה היה נגמר הבקבוק( רק בטפטופים)... עד היום היא לא מוכנה להסתכל על בקבוקים.
אני כל הזמן הייתי בלחץ מזה וממש הייתי מחורפנת בעבודה.אחכ שחזרנו היא השלימה את כל ההנקה.. שהייתה בת חצי שנה עברנו בעיקר למרוסקים אפשר גם דייסות. גיל חמש וחצי חודשים זה כבר גיל גדול אפשר להסתמך הרבה על מוצקים אולי חלב קצת בכוס. ואת השאר ישלים בבית.

לא רצתה. נעלה את הפה ועשתה לא עם הראש...
מגיל חצי שנה ןעד עשרה חודשים.
וגם מוצקים לא הסכימה לבלוע... רק לירוק...
לא עזר כלום-רק שבועיים במעון של שביתת רעב, ושכנוע של המטפלות המסורות.
בסוף למדה לאכול ושתתה מכוס.
היום היא שותה עם בקבוק אימון כזה עם ידיות ופיה שונה מבקבוק רגיל... מה שנקרא-הצלחתי לעבוד עליה.
בהצלחה!

ודי התבאסו אפילו שאמרתי מראש שהוא לא הכי בקטע

הגיוני שמאז שאני חוזרת ינק כל שעה וחצי-שעתיים וחצי? לאיזה 4 הנקות ככה?

מראש שאם זה ככה- הוא ישלים אחר כך או על חשבון הלילה שלי.

המטפלת נתנה דייסת דגנים בתוך חלב אם בכפית. ופרות מרוסקים. עד שגדל קצת.

את אחרי שני הפלות.
עשית בירור הפלות?
כי אם יש לך קרישיות יתר וכאבי ראש חזקים - זה עשוי להיות מסוכן.
תתייעצי.

מניסיון זה פיתרון, ולי בתחילת הריון קודם היו כאבי ראש נוראים ובסוף כשהפסקתי שוקולד, נעלם!

לוקחת חומצה פולית עוד מלפני, כל הבירורים של תפקודי קרישה תקינים

שבוע 5 ממש בהתחלה..
כאבי ראש כל ערב בשבוע האחרון.. משתק אותי.
זה אמור להטריד אותי?
ביומיים האחרונים שותה המון וזה קצת עוזר אבל עדיין קיים ממש..

את יכולה לבקש לא לעבוד לילות והם מחוייבים על פי החוק לאפשר לך את זה. אולי יעזור לכאבי ראש

כאבי ראש מטורפים ממש כמו מיגרנות
אין לי פתרונות אבל זה נורמלי

בדקתי אם הרופאה ואחות מלווה , מסתבר שיש חשיבות לקחת חומצה פולית בזמן קבוע לא על הדקה, אלא רגילה בבוקר אז בבוקר, ולשתות ליטר מים עד הצהריים ועוד אחד עד הערב וכל השאר זה בונוס לגוף, ובגלל שאני עובדת משמרות מטורפות אני הפכתי את כל הסדר, ב"ה בימים האחרונים אין כאבי ראש . מקווה שזה עוזר לעוד בנות

כלומר כבר נכנסת להריון ולא נשמע שזה בא בקושי

עכשיו שאת יודעת שיש לך שחלות פוליציסטיות את מפחדת שיהיה לך קשה- אל תדאגי, עצם הפחד שלך יכול לדגרום לזה להית קשה, תבטחי בה' ותאמיני, זה יבוא בלי שום קושי כמו קודם

נשמע לי שאת עדין מאוד הורמונלית וכנראה שזה גם קשור לכל הדאגות והפחדים והלחץ

את לוקחת מניעה? יש מצב שזה דימום הסתגלות

אחרי לידה זו תקופה מאתגרת ממש!
במיוחד במצב העכשווי
ועוד דימום שלא נגמר

הלוואי היה לי איך לעזור..
רק חיבוק ענק
מחזקת אותך ממש💕

גם אני אובחנתי עם שחלות פולוציסטיות

וב"ה אני אמא ל6 ילדים בליעה"ר. ב5 הריונות ללא שום טיפולים!!!

נכון שתזונה טובה עוזרת לטיפול בשחלות פולוציסטיות

אבל אם זה מביא אותך לרעב כזה בין אם הוא רגשי ובין אם אמיתי (וזה נשמע לי שתיהם)

הייתי ממליצה לך להפסיק עם הדיאטה הקיצונית

לחשוב טוב (אפשר להתייעץ עם תזונאית כמובן) מה הכי חשוב לך להוריד

ומה את חייבת לאכול בשביל הבריאות הנפשית שלך...

לי עזר מאד כשלקחתי שיח אברהם בקפסולות וגם כדורים של צמח הג'ימנאמה (הכל טבעי)

ועוד משהו-

5 חוד' אחרי לידה זה מאד יתכן שהגף עדיין לא מאוזן הורמונאלית....

אני עברתי הרבה בנושא... אם תרצי עוד תמיכה וייעוץ אשמח להיות אתך בקשר בפורום או באישי.

בהצלחה רבה

אנחנו כאן

 

דיקור סיני וצמחים יכולים לעסור.

מתחילים לדמיין פסים כמעט שקופים. מקווים והכל. ובסוף זה שלילי. זה פשוט לא אמין. למרות שהם כותבים שאפשר. יום אחרי איחור יש כבר פס חפה וברור אם זה חיובי. ברור שזה מטריף. גם אני הייתי בטירוף הזה. וזה רק הורס נפשית. חכי.

יש לי הפרשות חומות שבוע בערך לפני המחזור... זה בעיה להכנס - הריון ולידה

כנראה הדימום כתוצאה מהיחסים - קשור לזה.
רירית הרחם שלך מתחילה לנשור בצורה קלה כמה ימים לפני שיש דימום שוטף.
ועכשיו ערב קיום יחסים, יצאה כמות יותר משמעותית, אך עדיין זה לא בשטף.

בעבר היו כתמים.

גם אם החודש, כלומר עד עכשיו, לא היו לך כתמים מקדימים, היחסים יכולים להיחשב כסיבה לדימום שיצא ממך.

ביחוד אם ישנו כתם גם על הסדין.
אבל לגבי ההריון-דימום וגינלי לא בהכרח שולל הריון. בעיקר שבמקרה שלך הדימום הוא לאחר קיום יחסי אישות. זה יכול להיות גם פצע בנרתיק.
גם בהריון ישנו מצב של דימום השתרשות- העובר משתרש ברחם.
תאלצי להמתין קצת.. אין מדי מה לעשות.
מאחלת לך הצלחה ובשורות טובות! 🙂

אם זה לא מתגבר למחזור..לי היה דימום כמעט שבוע לפני מחזור ובסוף זה התגלה כהריון וגם זה היה אחרי יחסים..כמובן לא רוצה לאשלות אותך

דם בעקבות תשמיש הוא ממש בעייתי.
בטח אם היה עליו ועליך ועל הסדין

מחזור תמיד גורם לביאוס והרגשה לא משהו..

חיבוקים!
והלוואי בע"ה חודש הבא

אחרי תקופה של מניעה טבעית די ארוכה בהנקה והריון כימי אחד שכנראה גרם לי לרצון🙁

נקווה שבפעם הבאה

בע"ה מאחלת לך עוד החודש! מבינה את התסכול לגמרי

בדרך כלל אחרי יציאת הפקק הרירי יכול לקחת בין כמה שעות לשבוע עד שתתפתח לידה

נחשב פתיחה

וללכת לעשות דברים שנעימים לך.
ומרגיעים אותך (במגבלה הנוכחית. ).

פתיחה יכולה גם להיסגר.
וזירוז זה לא אטרקציה.

כן תהיי עם יש על הדופק.
אם יש כאב שמתגבר. דימום. ירידת מים. ירידה בתנועות עובר, תפני לבי"ח להיבדק.

בשורות טובות!

@באר מרים אין מצבב!
שבוע עם פתיחה ארבע?!
נשמע לי נוראי
מה, עם צירים? בלי?
איך ידעת לבדוק?
איך ידעת לנסוע ללידה?
יאאאו נשמע לי לא להיט בכלל🙄

הגעתי לחדר לידה בשבוע 35 עם פתיחה 3 מחיקה 100%, לא התקדם כלום אז שחררו אותי הביתה. ילדתי בשבוע 39!!!

בלילה היו לי צירים סדירים בבוקר נרגעו
נסענו למיון יולדות, ראו פתיחה 4 ושיחררו הביתה כי הצירים לא התקדמו
הרופאה הייתה מאוד נחמדה ואמרה שבמקרים כאלו לידה מתרחשת תוך שעות
תודה לכל המייעצות ורק בשמחות!

השתחררתי עם פתיחה 3-4 ומחיקה כמעט מלאה וסחבתי 3 שבועות.

במקום להשאיר להשגחה, לראות צירים שלא מתקדמים, לקבוע שהלידה נתקעה, לתת זירוז, הלידה ממשיכה לא להתקדם, תינוק במצוקה, ניתוח...
אין לה צירים סדירים, הכי טוב לשחרר אותה הביתה ולתת ללידה להתקדם בקצב שלה